{"bookId": "kabala-da067340de39", "part": "1", "torah": "8", "title": "ספר דרך אמונה — קטע 8", "hebrewTitle": "קטע 8", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-da067340de39/1/8/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-da067340de39/1/8/", "segments": [{"index": 1, "he": "ותראה היבשה הוא כנסת ישראל. דע כי מדה זו אינה באחדות העליונים לפי שהיא כפי אמיתת \nעצמה אין לה גוון ודבר מעצמה כענין בכל אחת מהמדות העליונות לה וכמו שכתבתי, ולזה \nנקראת יבשה כפי עצמה, ולסוד זה אמרו חכמי האמת (עי' זוהר ח\"א קכא, א) שאין לה אור \nמעצמה ולא שום גוון שיורה על עצמה עם שהיא ספירה ומדה והיא באצילות עם העליונים, \nולסוד זה נקראת לבנת הספיר כמו שהספיר אין לו גוון מיוחד יורה על עצמו ועל אמיתתו \nולזה הוכן לקבל כל הגוונים וכל התמונות, ואילו היה לו גוון מיוחד כפי עצמו כבר קבל \nצורה ולא יקבל שום גוון וצורה אחרת. כך המלכו\"ת אין לו מעצמו גוון מיוחד יורה עליו, \nולפיכך יקבל כל הגוונין והמראות העליונות, ואילו היה לו גוון ומאור מיוחד כפי עצמו \nלא יוכל לקבל גוון אחר כלל ובמה זה א\"כ היה מכלל ייחוד העליונים ומתיחד עמהם, אבל \nח\"ו אלו היה בו גוון לעצמו יהיה רשות בפני עצמו, ולזה היתה הכוונה שלא יהיה בו שום \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "גוון וכח מיוחד שיורה עליו ובזה יהיה מוכן לקבל כל הגוונים והכחות של מעלה לו ובזה \nוהיה המשכן אחד: \nוא\"ת והרי אמרת שכל אחת מהעליונות לה יש לה גוון ואור מעצמה, ולפי שהיא גם כן כלולה \nממה שבחברתה נשמעת לה ומתיחדת בה ולמה לא היה כן במדת המלכו\"ת: \nדע כי אילו היה כן לא היתה נשמעת ונפעלת כי אם מאותה מדה שהיא כלולה ממנה, ואין בזה \nהוראה שיש לה ייחוד עם כלם ושהיא נפעלת ומקבלת מהם ולא היה בזה ייחוד שלם. ואמנם \nהוצרכה מדה אחת תהיה מחוברת מכלם כח כללי לכלם שכל אחת יהיה לה שייכת ויחס עמה ממה \nשיש בה מכחה ובענין זה תתפעל ותקבל מכלם. ובזה תהיה קשר וייחוד כלם. ובזה יהיו כלם \nפועלים על ידה ויהיה יחודם שלם בה כי אין רשות לשום אחת לפעול כי אם על ידה ואילו \nהיו פועלים על יד זולתה יהיה זה ח\"ו קצוץ ופרוד, ולזה היה הרצון והחפץ שיהיה המלכות \nכח כללי מחובר מכלם. ולזה תמצא תמיד לחכמי האמת אומרים ומרגלא בפומיהו (עי' זוהר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ח\"א רלה, ב) שהמלכו\"ת כלול מכלם, והכוונה להם ע\"ה זה הסוד שביארתי: \nובספר התיקונין (תי' ד', יט, א) ז' ספירות כלילן בז' שמהן וכולהו כלילת לון ב\"ת \nשב\"ע י\"ה חכמ\"ה ובינ\"ה. א' כ\"ע וכלא כליל ב\"ת שב\"ע ולית ספירה מכלהו ספירות דיהא לה \nרשו לארקא ברכאן ולאשפעא לתתאין אלא בלתי בעל תכלית שב\"ע בגין דאיהו קשורא דכלהו \nספירות דאי ספירות הוו מריקין לבר מינה הוה פרודא ובגין דא לית רשו לארקא ספירא \nלשום אתר בר מינה לגבי תתאין ובגין דא איתמר בה (ירמיה ט, כב) אל יתהלל חכם בחכמתו \nוגו' כי אם בזאת. בזאת יבא אהרן אל הקדש (ויקרא טז, ג) דלית רשו לנביאה וחכימה \nלמנדע לעילא שום ידיעה אלא בה. ובגינה אתמר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים. ודוד \nבגינה אמר (תהילים קלב, יד) אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום ליי' איהי שלימו \nדאדם דייחודא שלימו דשמא קדישא שלימו דכל ספירה וספירה ע\"כ. הנה התבאר כי כלם יש \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "להם יחס ושייכות בה ושהיא כח כללי מחובר מכלם. ובגין דא לית רשו לארקא וכו' ואילו \nהיה לה כח מיוחד מעצמה ולא היתה כלולה מכלם או אפי' מאחת מהם למה לא יהי להם רשות \nלארקא כו' אחר שאין להם יחס ולא ייחוד בה, אבל לפי שהיא כח כלם ואין לה גוון מיוחד \nבעצמה יורה עליה לזה לית רשו וכו' שהיה זה קצוץ: \nוהוסיף ביאור בזה לאמת ולגלות שהיא תמונת כל ודמות אדם העליון ושבה נראים כל \nהגוונים והמאורות העליונים, ואמר דלית רשו לנביאה וחכימא למנדע לעילא שום ידיעה אלא \nבה, כי לפי שהיא כלולה מכלם והיא תמונה לכלם וכל העליונים בה נרשמים ונחתמים בה \nהשגת כל הנביאים ובה נבואתם וממנה יודעים בעליונים כל אחד כפי המדה שנשמתו אצולה \nממנה לפי שבה נכללים כלם וכזו השגת החכמים בה. ואילו לא היתה כוללת כל המראות \nוההשגות להיות כח כללי מחובר מכלם ואין לה גוון ידוע ומיוחד לעצמה, הנה המשיג ויודע \nבה אינו משיג ויודע למעלה ממנה אם היה לה גוון מיוחד בפני עצמה, ולא היו המדות א\"כ \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מתיחדות בהשגת הנביאים להיותה מכח כלם כמו שכן ראוי לאמותה. ולהורות עוד על אמיתת \nזה הוסיף ואמר ובגינה אתמר ומשה עלה אל האלהים, שהרצון בזה שלהיותה כלולה ומחוברת \nמכלם הנה בהשיגו ע\"ה האלהים שהיא מדת המלכו\"ת מיד ויקרא אליו יהו\"ה שהוא ביתו ובו \nנראה ועלה למשה שהוא הבית שמשה נאמן בכולן, מה שאין כן בכל הנביאים זולתו, וזה לפי \nשהוא כלול ממנו ומיוחד בו וכל מראות זה השם המיוחד נגלים ונראים בהיכל זה ומתוכו. \nוזו היא הכוונה לדוד ע\"ה באמרו אם אתן וגו' עד אמצא מקום ליהוה משכנות לאביר יעקב, \nשזה הבית הוא מקום שבו שוכן ונגלה ונראה בו השם המיוחד לפי שהוא כלול ממנו והוא \nמשכנות לאביר יעקב. והוא שסיים איהו שלימו דאדם דייחודא, שאין האדם שלם אלא באשתו \nבסוד ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה, ב) הרי שניהם נקראים אדם שלימו דשמא \nקדישא, שהרי ה' אחרונה שבשם שלימות השם וייחודו שלימו דכל ספירה וספירה להורות על \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מה שביארתי כי היא כלולה מכל אחת מהעליונות, ומה שיש בה כי היא תמונת כל אחת מהן \nופועלת על ידה כי היא שליח כל אחת מהן ולפיכך נקראת על שמה ואין שום אחת מהן נשלמת \nאלא בה. לפי שאין לשום אחת רשות להשפיע ולפעול בתחתונים ולגמור פעולתה כי אם בה \nתחלה ומשם יפרד: \nולפיכך היא שלימות כל אחת בפרט ושלמות ואחדות כל האצילות בכלל להיותה כח כללי מחובר \nמכולם כמו שביארתי: \nובספר התיקונין (בהקדמה יא, ב) כד אתנטילת מכת\"ר אתקריאת עטר\"ת תפאר\"ת. עטרה בריש \nכל צדיק תגא דספר תורה. ובגינה איתמר (אבות פ\"ד מ\"ה) ודישתמש בתגא חלף. כד אתנטילת \nמחכמ\"ה עילאה דאיהי ראשית אתקריאת על שמה חכמ\"ה. וכד אתנטילת מבינ\"ה אתקריאת על שמה \nתבונ\"ה. וכד אתנטילת מחסד אתקריאת תורה שבכתב. דאתיהיבת מימינא הה\"ד (דברים לג, ב) \nמימינו אש דת למו. כד אתנטילת מגבור\"ה אתקריאת תורה שבע\"פ דהכי אוקמוה מארי מתניתין \nתורה שבע\"פ מפי הגבורה נתנה. ותמן גבורים עומדים בפרץ ולא יכיל למיקם בה אלא גבור \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "במלחמתה של תורה גבור ביצרו. וביומא תליתא נחיתת לעמודא דאמצעיתא על יד משה הה\"ד \n(שמות יט, טז) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר בתרי לוחי אבנין נצ\"ח והו\"ד הה\"ד (שם \nלב, טז) כתובים משני עבריהם וגו' ואינון תרי נביאי קשוט ומסטרא דעמודא דאמצעיתא \nאתקריאו נביאי האמת ושכינתא תורת אמת היתה בפיהו. ואתקריאת מראה הנבואה ורוח הקדש \nמסטרא דתרויהו וביום השביעי נתנה דא צדי\"ק יסוד עולם. ובדרגא דילה מלכו\"ת מליל \nעמהון והא אוקמוה ליה מלכים שמא לא יוכלו לדבר על פה אחד רגע ובבת אחת וכלל בה כל \nהעשרה ע\"כ: \nתן דעתך להבין זה המאמר הנכבד כי ממנו תוצאות חיים כוונת כל מה שכתבתי שמדת מלכו\"ת \nכח כללי מחובר מכולם. וזה אמרו כד אתנטילת ולא אמר כד נטילת כלומר שבאה רשומה \nוחתומה בשם כל אחת מהעליונות בפרט ובכח כל מדה ומדה מהן וכחה אינו אלא כחן שאין לה \nכח מעצמה כי היא תמונת כל הספירות העליונות והיא פה לכולן, ולפיכך נקראת פי הגבורה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והפה מוציא לפועל כל מה שבכח כל איברי הגוף לפי שהוא שוה לכולם וכלול מכולם. ולולא \nשהפה סוד המלכו\"ת כלול מכולם והוא כח מחובר מהי' מלכים איך יתחברו ויתאחדו כולם \nלדבר בפה אחד ויכלול בו כל הי': \nוהשם המכונה למדת המלכו\"ת הוא שם אדנ\"י ולא מצד עצמה, כי אין לה שום שם יורה עליה \nאלא להעיד ולהגיד כי היא כח כללי מחובר מכולם. ולפיכך העלו לה שם זה המורה על \nאצילות מראש ועד סוף כי הא' יורה על שם אהי\"ה והי' על שם יהו\"ה. וד\"ן יורה על נ\"ד \nשמות מרובעים בצירוף יהו\"ה והם עולים לחשבון יר\"ו אותיות והם בדמיון נשמה ליר\"ו \nאותיות שהם בויס\"ע ויב\"א וי\"ט. ובתוך אלו הנ\"ד שמות נכללים כל הדברים שבעולם ומהם \nהמשכת הכח בכל הנמצאים. ולפי שמדה זו לה הממשלה על כל הנבראים וממנה מתפרנסים \nומושכים כח וקיום והכל בכח ורשות זה השם המורה על כל האצילות שהיא כלולה ומחוברת \nמכח כולם לפיכך נקראת בשם זה המורה על כל זה: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ודע כי כמו שהיא נקראת בשמות העליונים לה לפי שהיא כח מחובר וכולל מכולן, כן נקראת \nבשם התחתונים והוא קשר וייחוד עליונים ותחתונים ולזה נקראת אמונה לפי שבה תלויה \nאמונה לפי שבה תלויה אמונת עליונים ותחתונים ובה נודעים ועילת העילות בה נגלה \nונודע, ולפיכך היא אמונת ישראל להיותה כח כללי מחוברת מכל הספירות שהאמונה כולה \nתלויה בהם. ולפי שהיא כלולה מכולן ונושאת את שמותם נקראת אמונה: \nובספר התיקונין (ז\"ח קג, ב) אבל כד עלת על כל עלאין ביניהו לית תמן נדות ולא רחוק \nולא קצוץ ולא פרוד. ואיהו דקשר עשר ספירות פנימיים ועשר ספירות חיצוניים לגביהו. \nובגין דאיהו מלגאו שוי אמונה דישראל בהון בההיא דהיא קשורא דכלהו פנימיים וחצוניים \nדהיא כלילא מעילאין ותתאין עד דלית סוף ותכלית, ובגין דא קרא לה אמונה דישראל דבה \nאשתמודעו עלאין ותתאין ועלת על כל עלאין ותתאין ע\"כ: \nשמענה ואתה דע לך. ובמה שכתבתי נשלמה הכוונה בשאלה זו ובה נשלמו כל העשרה שאלות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ונסתם ונחתם זה החיבור הקטן בכמות וגדול באיכות: \nואני מאיר בן גבאי המחבר קראתיו דרך אמונה על שם האמונה הנזכרת להיות חבור זה דרך \nושער אל האמונה העליונה השלימה אשר חוייב אל כל מאמין להאמין אשר בה תלוי השלמות \nוהצלחת הנפש ותכלית הבריאה. וכענין סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור \nכי זה כל האדם (קהלת יב, יג) ודרשו רז\"ל (ברכות ו, ב) כל העולם לא נברא אלא בשביל \nזה: \nוהרוצה לזכות באמונה זו צריך לבקש ולתור בחכמה לדעת ולהכיר את בראו, ואי איפשר לדעת \nאתו אם לא יהיה חכם בקי ומקובל אמיתי בכל מה שיכללהו החבור הקטן הזה: \nואחר שיקיף בכל זה ויחכם בו יתלהב לעבוד ולשמש את קונו, כי החכמה תדריכהו ותלמדהו \nלזה אחר שידע ויאמין כי הוא ברא התורה ונתנה לישראל. ושהחכמה היא נשמת התורה ובלתה \nאין דרך להבינה. ושהוא הנותן חכמה מפיו דעת ותבונה אין לשכל האדם יכולת ולא כח בה \nכי היא למעלה ממנו ולא תושג בחקירה כלל. ועל כל זה הזהיר משיח אלהי יעקב לשלמה בנו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "(דהי\"א כח, ט) באמרו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, משמע שאי איפשר לעבדו \nאם לא תקדם לו הידיעה בו. ואי איפשר לדעת אתו אם לא מצד החכמה האמיתית היא חכמת \nהקבלה כידוע לבעליה הזוכים לה, כי מי שאינו יודע ומכיר נותן התורה והמצוה לקיימה לא \nייראנו ולא יעשה מצותיו. והדרך לכל זה הוא דרך אמונה והוא החכם במה שיכללהו ספר זה \nובלתו אי איפשר, וכמו שיתבאר כל זה לנכנס ומתחכם בדבר זה ובזה תלוי השלמות ותכלית \nהבריאה. והיא הכוונה בפסוק סוף דבר וגו' ופירושו סוף ותכלית כל דבר שבעבורו נברא \nהכל. דע כי הקב\"ה נקרא כל להיותו צורה ודפוס כל הנבראים ויחסו בהם בכללם כיחס מושכל \nהמלאכה אשר בנפש האומן העשוי במלאכה ההיא, ולזה הוא דפוס הנמצאות בכללם וסדרם \nוישרם. ואמרו נשמע לומר שאי איפשר להשיג ולדעת זה הדפוס אם לא מפי השמועה לא מצד \nהחקירה, ולזה אמר נשמע לשון קבלה. אח\"כ ביאר שזה הדפוס שבאה הקבלה בו הוא הנקרא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אלהים ר\"ל בעל הכחות כלם שהוא כלל הכל ובו היו כל הדברים בתכלית הפשיטות והאחדות. \nואמר שמידיעת וקבלת השם הזה והאמונה בו יבא ליראה אתו שזה כולל מצות עשה ולשמור \nמצותיו שזה כולל מצות לא תעשה. ואמר ששני חלקי התורה אלו שבהם תשלום הרצון העליון \nהם כל האדם פי' עליון ותחתון. ומבקשי יי' יבינו כל. ובזה נשלמה הכוונה בזה הספר: \nוהיתה השלמתו יום שלישי שלשה ועשרים יום לחדש אדר ראשון שנת חמשת ומאתים ותשעים \nותשעה לבריאת עולם: \nברוך ה' לעולם אמן ואמן: ", "en": ""}]}
