{"bookId": "kabala-dab74381093c", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר פנות המרכבה — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-dab74381093c/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-dab74381093c/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "חוורתי. מא... [מא\"א] המגיע בגן עדן התחתון. וסוד זה - קדושה מא\"א ודאי. ועד שאינו \nמקבל זה הכח, אי אפשר לקבל נבואה משום צד. וזה הכח יוצא מגן עדן על הר ציון, ולכן \nנקרא \"הר קדשי\", בסוד קידוש הזה של ד' מאות שקל כסף של א\"א. \"ואני נסכתי מלכי על \nציון הר קדשי\" - מלך וקודש מתחברים ביחד, וסודם ת\"צ. מלך הוא צ, ק - קודש הוא ת. \nועוד קודש הוא ת\"י, ועם הצ' הרי ת\"ק, והוא הילוך עץ החיים, שהוא מהלך ת\"ק שנה. ואז \nכל זה מתפשט עד הצדיק למטה, הנקרא עץ החיים, שנאמר בו, \"והיה כעץ שתול\". וע\"כ נאמר, \n\"ועמך כלם צדיקים\", כי באמת לעתיד לבא כל ישראל יהיו נתקנים באות צ' הזה ועל כן \n\"ירשו ארץ\", זאת ארץ הצבי, מקום עליה לקבלת הנבואה, ארץ הכלול מכל ד' ארצות. ומיד \nנעשית עץ - \"כימי העץ ימי עמי\". על כן \"נצר מטעי\". מיד הנבואה תתפשט בכל ישראל \n-,;ונבאו בניכם ובנותיכם\" וכו'. וזהו אות תו של השם תגעץ, שהוא תהלה, שבו עומד הרנה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ותהלה לעלות לנבואה: \nאש גדול מתלהט באותו הזמן, כשכבר נעשה הרנה...[של] הכנפים. וסוד זה חשמל חיות אש \nממללות. בא וראה, הכנפים הם מים, סוד זה \"ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים\". ואלה \nהמים עושים התהלה, ואלה נקראים מי מנוחות, כי הנשמה מתדבקת בם בנועם גדול מאד, עד \nשכמעט מתפרש מן הגוף ברוב הדביקות. ואז מתעורר... [האש] הזה המתלהט בסוד החשמל: \nשע\"ח מיני שלהביות מתלהטים מן האש הזה, והוא כמנין חשמ\"ל. והם מתלהטים לנגד הנשמה \nהעולה לקבל הנבואה, והיא צריכה לסבול כלם, ואינה יכולה לסבול. ואז עוברים... [עליה] \nכמה דברים בדין קשה, עד שהגוף מתערבב מרוב הזדעזעו, ונופל כמשוגע על הארץ, ואובד כל \nהחושים: \nאז כח גדול יוצא מלמעלה למעלה, מעילוי הכבוד שנתעלה על ידי השירות הראשונות. וסוד \nזה, \"ואשמע אחרי קול רעש גדול\". הרעש... [היא] התלהטות הדינים האלה. אבל רוח יורד \nמלמעלה מלפני הכבוד... וזה נקרא רוח גבורה, ואז מתחזק על עמדו. ונמצא ברגע... [אחד] \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עומד למעלה מן הרעש, והרעש הוא אחריו, לפיכך \"ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש\" - \nכשנשא אותו הרוח, אז היה הרעש מאחריו \"ואשמע אחרי קול רעש\" ודאי. ואז כמה ברכות \nניתנים לכבוד העליון... [בהיותם] משיגים בסוד \"איה מקום כבודו להעריצו\": \n[ה]נביא עומד ואומר שיר גדול, הוא השיר שאומר הכסא לכבוד בכל יום. מיד הרוח מתחזק \nומתפשט בכל חיות הקדש, ובכל החשמלים, ובכל הצבאות עליונים ותחתונים, ומחזירם \nלעמוד... [בסדר] ומצב שהם צריכים להיות כלם בזמן הנבואה ההיא, לפי מה... [שהיא]. \nואז נאמר, \"אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו\". הרי כאן ד'... [תיקונים] נתקנו, ארץ \nבתחלה, ואחר כך מים בסוד \"קול מים רבים\", ואח\"כ אש בסוד אש החשמל, ואחר כך רוח בסוד \nהזה: \nד' אותיות של השם הקדוש הוי\"ה ב\"ה מאירות לפניו בכח גדול בעת ההיא, והוא מתחזק ברוח \nהגבורה אשר... ג' של השם בג' גבורה: \nהנביא הזה עומד בזה הזמן, ומשקיף לכל מה שהוא רואה. אבל אינו יכול להבין, עד שהד' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אותיות של השם המאירים לקראתו, שולחים אור אחד, ונותן עצה בלבו. ואז הוא רואה \nומבין, ס\"ז, \"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום\": \nואז הקב\"ה מגלה לו הסוד שהוא רוצה לגלות לו, והם נמשכים ענינים סתומים, ומתדמה הדבר \nבלבבו בכח העצה... ואז רואה המראות מסודרות לפי הסדר הצריך. וכשהוא רואה בשלימות, \nרואה עשר מראות זו אחר זו הם המוזכרות במרכבת יחזקאל. ויודע הכל בסדר שלם. וזה בכח \nעשרה אותיות של השם ב\"ה, המאירים בלבבו, מכל אות המאיר בו מבין ורואה מראה אחת, \nוס\"ז, \"וביד הנביאים אדמה\": \nהקב\"ה מדבר, וכל דיבור נעשה ממנו מלאך, ועל זה נאמר, \"המלאך הדובר בי\". וזה המלאך \nמביא לו המראה שצריך להביא, וה\"ס אחד בדרך הנעלם, לפי האור העליון של א\"ס ב\"ה... \n[שאין] מהותו מושג. ואז לב הנביא מדמה לו הדבר, שיבין בדמיון הנבואה, ולא המהות \nעצמו, כי אינו מושג רק בדמיון הנבואה, וס\"ז, \"ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אדמה\". באותו הזמן הקב\"ה... [מתעלה] על כסא כבודו, ומשפיע ברחמים על כל ישראל. וזהו \nשנאמר, \"ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו \nמפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך\". כי הנבואה מתגלית לנביא, והקב\"ה עושה ברית לישראל. \nמהו הברית - זה... [שנאמר] \"כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם\", זהו אות הברית \nודאי. ושמו מורה החיבור הכללי שהקב\"ה רצה לעשות בין יסוד למלכות, להיות עליונים \nותחתונים קשורים כאחד. וזה מתפרש בג' מדריגות כנגד אברהם יצחק ויעקב. והיינו \n\"וזכרתי את בריתי יעקב\" וכו'. וזה שנאמר \"ורוחי אשר עליך [וכו'] לא ימושו מפיך\", \nהרי אחד, \"מפי זרעך\" הרי ב', \"מפי זרע זרעך\" הרי ג', כמראה הקשת ודאי, ג' גוונים \nאבות בנר\"ן ובכל התולדות היוצאים ממנו, והכל נקשר באחד. \"ואני נסכתי מלכי על ציון \nהר קדשי\" - \"והארץ אזכור\" ודאי, וזה - \"מעתה ועד עולם\": \nה' אורות מתגלים על נוק', שבה ה' חשך נעשה צדק דאוקיד עלמא בשלהובוהי. ואז בה' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אורות אלה נעשית צדקה, וס\"ז, \"אני מדבר בצדקה רב להושיע\". מדבר - שנא', \"ודברתי על \nהנביאים\" - הנבואות ודאי. לתקון זה ניתנו להיות בסוף הכל עושים מצדק צדקה, וס\"ז, \n\"וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה\". והיא עצמה \"ונבאו בניכם\". וזאת היא אות אחרונה של \nהשם, צ' צדקה ודאי. לזה [ה]תכלית ניתן הנבואות בתחלה, מה שצריך להביא הגאולה על \nידיהם, ונבואות באחרונה לכל ישראל, בהם \"רב להושיע\" ודאי, בכל ריוח שיפתח להיות \nהתיקון לעולם ולעולמי עולמים. [ת]ץ של השם הזה הוא סל\"ת של המנחה. בו, \"וראו כל בשר \nיחדיו כי פי ה' דבר\". בא וראה, יש באדם מה שיצא מן הפה העליונה, כי הכל במאמר נברא, \nונוסף עליו בחי' העפר התחתון... [שבה] נתלבש המאמר ונעשה בשר, ל\"ב אורות עליונים \nירדו למטה, ונתלבשו בתוך הבשר הזה. והיינו בהגיעו אל העפר היו מתלבשים בה, ונחתם שם \nאחד שהוא אחד. ואז קיבל העפר כל הכחות השייכים לו, ונעשה גוף אדם. וס\"ז, \"לב טוב\" \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לב - ל\"ב אורות האלה, טוב - זה השם אהו\"ה, וסודו \"בכל לבבך - בשני יצריך\", כי גם \nיצה\"ר יהיה טוב, וזה מצד הלב בשר. אבל כשאדם חוטא - הטוב מסתלק, ולב נעשה לב אבן, \nבשר נעשה שבר. ולע\"ל יהיה שולט לב טוב, ואז לא יהיה עוד עצבון, שנאמר בו \"ויתעצב אל \nלבו\" - עצב שהיה מכסה על לב. וה\"ס קש ותבן וסובין המכסין הסלת. ובסוף צריך שיתגבר \nהסלת, כדי שתוכל ההשפעה העליונה לשרות על הבשר. וס\"ז \"ונגלה כבוד ה'\" - כבוד היא \nל\"ב, הוא המאמר היוצא מן הפה. ואז \"וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר\", ולא יעכב שום \nדבר: \nבא וראה, לב טוב... הוא מ\"ט, ובהעלתו בסוד הי', שהוא פטיש יפוצץ סלע, נעשה תץ, וה\"ס \nצ' של צבי, ות' של קדוש, וס\"ז סלת ודאי, סלת שהוא עולה ת\"ץ. זה הסלת שהוא ת\"ץ \nהמתגבר באדם... [כדי] שיהיה נביא, שיהיה הנבואה מצד הבינה, שהוא הלב מבין. ואז \n\"ויצק עליה שמן\" - שמן הוא רוה\"ק, ההשפעה הניתנת בנשמה להתחזק יותר ממה שהיא מתחזקת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בזמן שהיא בתוך הגוף, לפי הסדר הרגיל. ואז יוצא עוד רוח חדש הבא מאי' המגלה הדברים \nלפי המראה הצריכה, וזה לבונה: \nבא וראה, בשעה שאדם נתקן בכל אלה התיקונים, כמה מלאכים יש, ונקראים בני אהרן, לפי \nשהם באים ע\"י מיכאל שר הגדול המקריב קרבנותיהם של ישראל, בסוד תפלות ועבודות. ואלה \nבני אהרן מקריבים הנשמה... [הזאת], להיותה מתחברת ביחוד העליון, כי אין נבואה בלא \nיחוד. על ידי זיווג יוצאים האורות, והנשמה נדבקת בהם, ומתוך ההתדבקות רואה מה \nשרואה. מיד - \"וקמץ משם מלא קמצו\". זה אור אחד יורד מא\"א, קדוש ודאי, בסוד קמץ \nשבמלת קדוש, וזה מביא כל הדברים שבקדושה, שהס\"א מתרחקת משם. וס\"ז \"ונפלינו אני \nועמך\" ע\"י פלא עלאה. ואז מתעורר המאור הגדול הכולל בכחו כל המאורות, ומעלה אותם \nלמעלה עד א\"ס ב\"ה, המחזיר הכל אל השלימות הכללי, והוא אות חולם - ו שבקדוש. זאת הו' \nמנוקדת בניקודה, היא מעלה למעלה בסוד קו א' כל המאורות העליונים. וזהו ניקוד חולם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "המתעלה על האותיות, והיא הממשלה הפרטית של ישראל. ועל כן נאמר, \"על כל קרבנך תקריב \nמלח\". והוא חולם, והוא אות ברית קודש, המעלה כל הבריאה אל הממשלה השלימה: \nוזהו טעם הנבואה שתתגלה לע\"ל לכל ישראל, כי על ידו עולים כל הדברים עד התיקון הזה, \nלהחזיר הכל אל היחוד העליון. ובתחילה נעשית ע\"י יחידים, והם השרשים הראשונים של \nישראל, ובסוף הכל כל השרשים צריכים [ל]עלות אל זה, והיינו ו שעולה לשישים רבוא. ואז \n\"והקטיר הכהן את אזכרתה\", ואח\"כ כל המלאכים מקבלים ג\"כ משם, ומביאים הכרוזים בכל \nהרקיעים. כי מתחלה מגיעים הדברים לישראל, ואח\"כ למלאכים, שנאמר בו לע\"ל, \"כעת יאמר \nליעקב ולישראל מה פעל אל\", לישראל ודאי. כי כל ישראל יהיו במדריגה הזאת, וזהו \n\"והנותרת לאהרן ולבניו\", הם אלה המלאכים שמקבלים אח\"כ, קדש קדשים ודאי הכל בסוד... \n[קדוש]... [במה] שנקרב במזבח העליון בסוד קשר היחוד. ועל אותו הזמן נאמר, \"כלך יפה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "רעיתי ומום אין בך\": \nהשכינה היא ארץ החיים, וכל ענפיה, שהם ישראל, כלם יתקשרו בה, לקבל הנבואה מארץ \nהחיים, \"כלך\" ודאי. ועמך כלם צדיקים, כמו שאמרתי. \"יפה\" - סוד זה בה', חשך שלו \nדאוקידו נעשה יפה בה' אור, ונעשה צדק. ואז - \"רעיתי\", מתקשר הכל ביחוד אחד, לעלות \nולהתקשר ביחוד עליון. \"ומום אין בך\" - לב אבן נעשה לב בשר, לב טוב, כמו שאמרתי. \nומום אין בך - אלא \"ונבאו בניכם וכו' אשפוך רוחי על כל בשר\" - שיתקן זה הבשר. \"כלך \nיפה רעיתי ומום אין בך\" ודאי. ואז - \"מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים\", כי כשנתקן \nהמנחה, בא הו אצל הנ', ועושה מנוחה. ומה שעד עתה אפילו הנבואה היה בא בקושי ע\"י כמה \nדינים קשים, אח\"כ יהיה הכל במנוחה, כי הבשר יתוקן. ומפני הבשר שלא נתקן, היה צריך \nאלה הדינים. אח\"כ \"מה יפית ומה נעמת\" - גם הנועם יהיה, כי הו יתחבר ויעשה מנוחה. \nוזה הו היא י\"ג בסוד אהבה, וזהו \"אהבה בתענוגים\". \"והיתה מנוחתו כבוד\", שהיא ל\"ב, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בסוד לב שאמרתי, יהיה בסוד מנוחה בחיבור הי' \"מנוחתו כבוד\" ודאי. משם והלאה \"והיה \nה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד\": \n \nפנה שלישית של המרכבה:\nפנה הזאת היא פנת השלום. בזה תלוי סידור גדול לכל פרקי המרכבה לעמוד על נכון, אשר \nלא עמדו לעולם. ולבוש הגאות של הקב\"ה אינו נעשה אלא מחסידות של בני אדם. והוא אינו \nמתלבש בו אלא אחר שתעמוד המרכבה בסדריה. ואז יהיה הקשת מאיר בגנוני] נהירין - \n\"כמראה הקשת אשר יהיה בענן\". ואז השלום יתפשט בעולם... [והוא] מקום שהעליונים \nוהתחתונים עומדים בשלוה אחת בלא רגש ובלא קנאה. שם הפנה הזאת מצפץ איום ונורא, שבו \nהפנה הזאת עולה עד אין תכלית, עד שאין שום ברכה יכולה להתחזק בעולם זולתה. ולפי שלא \nנתגברה עד עתה במעשיה, כי הקנאה היה בעולם, על כן לא נתקיים העולם בברכה. ולע\"ל \nנאמר, \"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום\" עוז ודאי. כי עוז מראה גאות של \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הקב\"ה, ס\"ז, \"ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר\". ואז העולם יהיה נכון, מה שלא היה \nעד היום הזה, ואז, \"אף תכון תבל בל תמוט\", שתעמוד המרכבה בכל סדריה, ואז הברכה \nוהשלום יהיה בעולם: \nבשעה שמתפשט השם הקדוש מלפני הכבוד לעשות כל הנבראים, היה נותן להם הכנה ותיקון. \nובתחלה נתן להם בחירה, ואז לא היה נראה אורו בכל כך בירור, כי היה מתעלם בהמשכו אל \nהתחתונים. ועמד אור אחד חזק, שהוא השם הקדוש אהוה המקשר עליונים ותחתונים ביחד. \nובהגיע מאורות של שם יקוק אל זה השם אהוה, היה מצרפם ומחלקם לכל אחד לעברו. ומי \nשיצאו מהם, היו מקבלים לפי השרש המשפיע, בלי שינוי. וכן קבלו המלאכים בתחלה, ולכך \nכל אחד לקח מעלתו. ואין קנאה ביניהם, כי קבלו משרשם בלי שינוי, וכל אחד חפץ רק \nבשרשו. וכשהגיע למטה - נעשה חשך אחד, שנאמר בו, \"ישת חשך סתרו\". ובני אדם לא קבלו \nבלי שינוי, אלא בשינוי, על ידי החשך הזה, ולכן לא הכירו את שרשם. ובאמת שלכל אחד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מעלה הראוי לו, אלא שלא הכירו זה, ולכן כל אחד היה רוצה לעלות במעלה שאינו ראוי לו. \nוזה היה הקנאה, שלא הכירו מעלתם שהיו בו, שזה הוא מה שמגיע להם, ולא יותר. ולכך כמה \nמלחמות וקנאות ושנאה שהיו בעולם: \nוהקנאה התחיל מיד בקין והבל, כי נתקנאו זה בזה, וס\"ז, \"ויהי בהיותם בשדה\". כי המקום \nהעליון שמקבלים משם בלי שינוי, נקראה אהל; ומקום התחתון, מקום החשך, נקרא שדה. ועל \nכן קין והבל בהיותם בשדה, אז נתקנאו זה בזה, והרג להבל. וכן עשו איש יודע ציד, מקום \nהצידה שצדים זה אל זה - \"איש שדה\", והיה מתקנא ביעקב על הברכות. אבל יעקב היה מקבל \nממקום האהל, שנאמר בו, \"ויעקב איש תם יושב אהלים\". ולכך לא רצה, ולא דחק את עצמו \nלקבל הברכות, אלא בצווי אמו רבקה. ועוד נאמר ביעקב, \"בא אחיך במרמה\", ואמרו - בחכמת \nתורתו, כי באמת יעקב לא בא במרמה, כי מרמה אינו אלא בשדה, ולא באהל, ושם הכל חכמה. \nוזהו, בחכמת תורתו, שלפי העקשים היוצאים לחוץ, כך צריכים האורות להתעקם, וס\"ז, \"עם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עקש תתפתל\". ועל זה האהל נאמר, \"מה טובו אהליך יעקב\", כי השם הקדוש הזה אהוה מחלק \nהחלקים והמעלות כראוי, והוא עולה כמנין טו\"ב, ושם הוא מקום האהל, \"מה טובו אהליך\" \nודאי, ששם ניכר שהוא מחלק הכל כראוי: \nועל כן מי שמקבל משם, לא ירצה לעלות אל מקום שאינו שלו. וזה השרש צריך שיתגלה \nבאחרונה, כדי שיקבלו כל בני האדם מעלתם כראוי לכל אחד, ולא ירצו מעלה אחרת, וס\"ז, \n\"וסרה קנאת אפרים\". ועל סוד זה נאמר, \"אך טוב לישראל אלקים לברי לבב\", כי מי שמברר \nלבבו, כך האור מגיע אליו בבירור, ואינו מתערב בתוך החשך. ולכן אין קנאה בלבו, כיון \nשמקבל מעלתו לפי שרשו, וזה טוב מצד השם הזה. \"אך טוב לישראל אלקים לברי לבב\", כי \nלברי לבב, מגיע שם הטוב הזה: \nועד עתה לא נתחזקן המאורות על ישראל, וההשפעה נשארה בחולשה גדולה. כי בזמן שהמקבלים \nמכירים את השרש - השרש מאיר עליו בתוקף גדול, ואז נתגאה המקור על... ונתחזק ונקשר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בו, ומשפיע אליו בכח גדול. ועל כן המלאכים נקראים \"גבורי כח\", לפי שמכירים את שרשם, \nוזהו, \"לשמוע בקול דברו\". משא\"כ התחתונים, שאין זה הקול מגיע אליהם מפני החשך \nשמפסיק. ואם גם הם היו נותנים עוז הזה לקדושה, היה מתגאה אליהם, ומחזיק אותם בשפע \nגדול. ועל זה נאמר, \"תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו\" - כשנותנים עוז, אז... הגאות \nעל ישראל. אך לפי שלא שבו המקבלים אל השרש - נשאר חלש, ולא היה יכול להכין מעשיו \nלעולם, אלא היה בנוי ואחר כך חרב, בנוי... [וחרב]. וכשיעבור החשך הזה, אז יכירו בני \nאדם מעלותיהם, מהיכן נמשך כל אחד מעלתו כראוי לו, והשם הקדוש הזה ישלוט. ויתדבקו \nכלם, השרש וענפים. ואז יאמר, \"ה' מלך גאות לבש\". ויהיה בנוי אחר החרבן, שלא יהיה \nחרבן כלל אחריו: \nבזמן שהשם הקדוש אהוה מחלק האורות יקוק ב\"ה, נתגלה כח אחד גדול נמשך מן הכבוד, \nונקרא שמו הדר מלכות, והוא מקבל אורות האלה ממנו, ומחלקם לכל הצבאות. ואפילו כחות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "החול מקבלים מזה, מכירים אותו למלך עליהם, ועל זה נאמר, \"ידע שור קונהו\". ועל זה \nהמלכות נאמר, \"ברוב עם הדרת מלך\". ולמה נקרא שמו הדר, אלא לפי שהוא הוד אחת המתנוצץ \nמן הכבוד, בשעה שקבלו אותו הצבאות למלך עליהם. ומכח ההוד הזה קבלו כל המקורות כלם \nחוזק להשפיע ברווחה, ועל כן, \"ברוב עם הדרת מלך\" - שהדר נמשך מן העם. ולפי שזה לא \nנתקן מן בני אדם, על כן לא קבלו ממנו אלא מעט עד הנה. ולעתיד לבא נאמר, \"ישתחוו לה' \nבהדרת קדש בירושלים\", שאז יתגלה הדר הזה. כי בהשתחוות הצבאות לפני הכבוד - יוצא \nההדר הזה, הכל בריבוי וברווחה. וכך יהיה לע\"ל, \"ה' מלך גאות לבש\". ואם תאמר, איך \nיהיה שיצא חשך מן האור? אלא שם הקדוש יקוק ב\"ה, בהגיעו בכל אורותיו אל זה... המצרף \nאהוה, נכלל שם בפנים, וזה השם נעשה לו כמו חומה סביב, וחומה הזאת נמשכת בגבורה \nחזקה. וזה נקרא, נרתקה של חמה, כי השם ב\"ה הוא חמה, שנאמר בו, \"ואין נסתר מחמתו\". \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אבל זה הנרתק עומד סביב אליו, ולכן אינו יכול להגיע אורותיו עד למטה. אלא מיד שלט \nשם שם אהוה, והוא הוציא את ענפיו של יקוק ב\"ה, והגיעו עד מקום שהגיעו; מקום שלא \nיכלה החומה להתיש כחם. אבל סוף סוף ברוב המדריגות תש חילו, ואז נמשך חשך, וס\"ז, \n\"ישת חשך סתרו סביבותיו\": \nבא וראה, עמלק הרשע כל כחו מן החומה הזאת, והיא... [הגורם] שכחת התורה מישראל, ועל \nכן נאמר בו, \"מחה תמחה\", בסוד החומה הזאת שעתידה לשלוט, כשהקב\"ה יוציא חמה מנרתקה, \nלהעביר כל חשך מן העולם. ויאמר בישראל, \"ואוהביו כצאת השמש\". ובסוף הכל ירד כח גדול \nמלמעלה, ויבקע החומה הזאת, ויעשה פתח קטן בתחלה. ואז יודע החסידות בעולם, שיכירו \nבני אדם מעלתם, ולא ירצו יותר מזה. ואחר כך יתרחב תמיד יותר, עד שיעמוד ברוחב גדול, \nואז, \"וזרחה לכם יראי\" וכו', כי אז יהיה הוצאת חמה מנרתקה לגמרי. והדר מלכות מתחזק \nלשלוט בעולם, וס\"ז, \"והוכן בחסד כסאו\", והוא הכסא שלא נשלם בזמן ששלט עמלק. ואז \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ישתלם, וזהו המ'... של שם הקדוש מצפץ העומד בזאת הפנה, סודו מלכות, \"ה' מלך גאות \n", "en": ""}]}
