{"bookId": "kabala-dec14477afb8", "part": "1", "torah": "15", "title": "זהר חדש — קטע 15", "hebrewTitle": "קטע 15", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-dec14477afb8/1/15/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-dec14477afb8/1/15/", "segments": [{"index": 1, "he": "בסחרנייהו, וחדאן כלהו: \nכד עייל קב\"ה בפלגו ליליא, כלהו קיימין מתתקנין כדקא יאות, וכל אשתדלותא דאשתדלו כל \nההוא יומ אבחידושי אורייתא. וקב\"ה תיאובתיה באינון צדיקייא, דחדישו בה מלין. \nואשתעשע בהו, ואשעשע באלין מלין. וכן בכל צדיקא וצדיקא: \nלבתר, כלוה מתתקנין דכר ונוקבא. וקב\"ה בתר דארח ואשתעשע בהו, ובכל אלין רזין דחכמתא \nדילהון, אבגלי עלייהו, ואינון חמאן בההוא נועם ה'. כדין כלהו חדאן בחדווה סגייא, עד \nדמתפשטי זיוא ונהורא דילהון. ומההוא משיכו דזיוא ונהורא דחדוה דילהון, עבדין פירין \nואיבין לעלמא דא, וההוא איבא עאל תחות גדפוי דשכינתא, עד זימנא דאצטריך: \nוכך משתעשע בכל צדיק וצדיק, ואמר, זכאה מלכא דבנין אלין אתבררו לחולקיה ועדביה. \nוקלא איתער, מאמצעות גינתא דרקיע, וקורא בקל תקיף ואמר, זכור ה' לבני אדום את יום \nירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. כדין ערטילו וקרקורא דיליה. וכל צדיקייא דתמן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אתערו בבכיה: \nוקלא איתער מאמצעות גנתא דקריעא, אשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין. בגין דלית חדוה \nושעשועא לקב\"ה, אלא בשעתא דקאים בהדי צדיקייא דתמן. ובג\"ד אומי ואמר, אם אשכחך \nירושלים תשכח ימיני תדבק וגו', אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. בכל אתר דאית \nחדוה לקב\", קלא דא נפיק וקארי: \nכדין נפיק מתמן, וסליק ובטש ברקיעין, ושאיג שאוגין, עד דכל חילי שמייא כלהו \nבערבוביא. כדין נשבא רוחא, ובטש בטרפין דההוא אילנא רברבא, וכל ענפין דיליה בטשין \nדא בדא. וקלא איתער מגו נופא דאילנא וקרי, זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור אשר \nכרת את אברהם ושבועתו ליצחק. כיון דקלא דא אתער, שמע אברהם סבא ואיתער, כדין איהו \nרעווא דמלכא, ואתנחם בהדיה: \nבההיא שעתא, איתער רוחא חדא מסטרא דדרום, וכל רעו וחדוותא ואסוותא איתער בעלמא. \nוכדין סליק צפרא, ורעווא אשתכח, ונייחא איהו לכל אסירי מלכא דאינון בבי מרעייהו. \nזכאה עמא, דיכלין למנדע מרזין טמירין, סתימין דמלכא קדישא. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": " \nפרשת בלק מאמר אוצר הנשמות\nאמר רבי אבא, יומא חדא הוינא אזלי במדברא, אנא ורבי יהודה דמן עכו בהדי,ואעילנא \nבמערתא חדא, ואשכחנא תמן ספרא חדא עתיקא מיומין קדמאין. אפתחנא ליה, ואשכחנא דהוה \nכתיב בריש מלוי, הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. ואוקים קרא בנשמתהון דצדיקיא, \nמן יומא דסליק ברעותא דמחשבה למברי עלמא: \nדעד לא אתברי עלמא, כל רוחין דצדיקייא הוו גניזין במחשבה קמיה, כל חד וחד בדיוקניה. \nכיון דצייר עלמא, אתגליין כלהו, וקיימי בדיוקנייהו קמיה, תמן ברומי רקיעין. לבתר \nיהיב לון באוצר חד, בגנתא דעדן לעילא. וההוא אוצר לא מלייא לעלמין, ותדיר קרי, \nהראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. מאי אני מגיד. אלא כלהו בשמהן ולית באובתא \nוכיסופא לההוא אוצר, אלא לארקא ביה נשמתין: \nכמה דגיהנם, לית ליה תאובתא, אלא לקבלא נשמתין ביה לאתדכאה תמן. וכל יומי קרי, הב \nהב. מאי הב הב. אלא אוקיד אוקיד: \nוההוא אוצר נטיר כל אינון נשמתין, עד זימנא דאלביש לון, ונחתו להאי עלמא. ומגו חובא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דאדם קדמאה, דאחשיך עלמא, ואמשיך סטרא אחרא בישא לעלמא, אצטריכו לאתלבשא אינון \nנשמתין. בלבושא דא, דהא לבושא אחרא זמין קב\"ה לאלבשא לאינון נשמתין. והוה אמר בההוא \nספרא, עד הכא. שתיקו. וחמינא מכאן והלא, מלין מתיקן דלא אשתמודעאן: \nולבתר חמינא לון בחלמא. ואמרו לי שתוק, ולא תגלי אלא לטינרא תקיפא, וכך עבידנא. \nושכחנא ביה, ואיתימא, לבושא אחרא זמין קב\"ה לאלבשא לאילין נשמתין לעלמא דאתי, אם כן \nמיתיא דאחיא יחזקאל, מאי טעמא לא עבד לון ההוא לבושא: \nאלא, בגין דלא מטא זמנא, לאעברא בעלמא ההוא אוירא דכייא, דעביד לבושין. ובג\"כ לא \nאלביש לון, אלא כמה דהוו. וכך יהא לתחית המתים, בר דזוהמא דקדמיתא לא אשתכחת תמן: \nוכד ב\"נ נפיק מהאי עלמא, כלהו, בין צדיקים, בין חסידים ותמימין, וחייבין ורשעים, \nכלהו עברין באורחא דא למיחמי ליה לאדם קדמאה, לכל בני עלמא. ותמן נטלי אורחא, או \nלג\"ע, או לגיהנם: \nכל אינון דאורחייהו לג\"ע, מתקרבין לגבי חומה דלבר, מאינון תלת חומות דתמן. כדין נפק \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "חד ממנא, ואתער קמייהו וקארי ואמר, זכאין אתון צדיקייא בעלמין כלהו. וההוא ממנא \nיעזריא\"ל שמיה. אוליף לון אורחא, ואזלין קמיה, עד תרעא חדא דגיהנם, והאי ממנא קרי \nבחילא, צנון תננא צנון יקידתא. בההוא שעתא, בבהילו מצננן ליה, ועאלין כלהו וטבלין \nועברין. וכלהו חייביא, אתמסרן בידא דדומה, ואעלין בגיהנם, וכל אינון זכאין לא \nאתמסרן בידוי, אלא בידוי דההוא ממנא: \nכיון דטבלין ועברין, ההוא ממנא אזיל קמייהו, עד דמטון לשור חומה דגינתא דעדן. וההוא \nממנא קארי לפתחא ואמר, פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. כדין פתחין פתחא, \nואעיל לון לגאו, וכן לכל פתחא ופתחא: \nכיון דעאלו לגאו, לאתר דצדיקייא אחרנין קיימין, כמה חדוה על חדוה, וכמה חידו על \nחידו על צדיקיא, וכל בני מתיבתא חדאן. לסוף תלתא יומין, דאתטמרן בהכלין ידיעאן, \nנפקין, ואוירין נשבין, ומצטיירין כלהו בדיוקנייהו. ומכאן להלאה, ירתי אחסנת ירותא, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כדקא חזי לכל חד וחד: \nחיזווא דאתחזיא בג\"ע, מחיזו יקרא דיוקנא דכל דיוקנין, וגוון דכל גוונין, דמלכא \nקדישא, לא אתגלי בהיכלא, ולא באתר חד, אלא אתפתח רקיעא מרקמא ע\"ג גנתא, לד' סטרין, \nואתמליא מזיוא יקירא קדישא, ואתחזו תמן, ואתנהרון כלהו צדיקייא. מאן חמא חדווא דא, \nוכסופא דא, דההוא נועם ה': \nעד כאן הוה לי רשו למחמי בההוא ספרא. אדמקיפנא למיחמי יתיר, פרח מן ידי, ולא חמינא \nליה, ואשתארנא עציב, ובכינא. דמיכנא תמן בההוא מערתא, וחמינא ליה לההוא דלביש מדא, \nא\"ל, רבי, מה לך למבכי, לא תתעציב. ממאן דהוה ההוא ספרא, פרח לגביה, ונטליה. ועד \nדלא נפק מהאי עלמא, גניז ליה בההוא מערתא דמדברא דא, והשתא דהוה מתגלי לחייא, פרח \nבאוירא ונטליה: \nמכאן ולהלאה, זילי לך לאורחך. ומההוא יומא עד הכא. לא אתגלי לי, ולא זכינא למשמע \nממאן הוא. ובכל זמנא דאנא דכירנא, אשתארנא עציב. אמר רבי אלעזר דילמא קב\"ה בעי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ביקריה, דלא יתגלי בעלמא: \nעד דהוו יתבי ולעאן במלין יקירין ועילאין אלין, נהר יממא. קמו ואזלו, אמר רבי \nאלעזר, השתא עידן רעווא הוא קמי מלכא, נימא מילי דאורייתא, ונתעסק בה, ונשתתף \nבשכינתא. \n \nפרשת בלק מאמר הנה עם יצא ממצרים\nלאמר הנה עם יצא ממצרים. אי תימא, דהא צריך לנטלא פיפוסין ויוחסין דילהון, לא \nאצטריך, אלא אורח כלל. דכתיב הנה עם יצא ממצרים. מאי טעמא. משום דהכי קארי לון \nפטרונא דילהון כמה זימנין, וע\"ד לא תטעה, דכתיב שלח את עמי בכל זמנא: \nועוד, כד אתנטלית עיטא עלייהו עם פרעה, בלישנא דא יכלי להו, דכתיב הנה עם בני ישראל \nרב ועצום ממנו. אוף השתא דכתיב, הנה עם יצ\"א ממצרים, דלא אפיק לון אחרא, אלא איהו \nמגרמיה נפק, ובג\"כ תיכול לאבאשא לון. \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פרשת בלק מאמר הנה כסה את עין הארץ\nהנה כסר את עין הארץ, אית דאמרי, סיחון ועוג, דקטלי לון ישראל, דהוו עינא דארעא. \nאלא כד אייתי קב\"ה ארבה על ארעא דמצרים, מה כתיב. ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ. \nאמאי בגין דכל חרשין וקוסמין דעלמא, לא יכלין למעבד חרשין, אלא מלה חדא, בדרגא חדא, \nבזמנא חדא. ולעמא דא אייתי ארבה, מבולבל בכמה זיני מבולבלים אלין באלין, עד דלא \nיכילו כל חרשין וכל קוסמין, למיקם קמייהו. ודא הוא ויכס את עין כל הארץ. והכא כתיב, \nהנה כסה את עין הארץ: \nא\"ר אבא, בא וראה, בלק ובלעם לא הוו בעלמא חרשין וקוסמין כוותייהו. בלעם, חיליה \nותוקפיה הוה בפומא ובעיינין. בלק, חיליה ותוקפיה בעובדא דידין. ודא אצטריך לדא. דהא \nכל זיני חרשין דעלמא בפומא ועובדא הוו, ובהו תליין. בלעם הוו ליה לישן, ולא ידין. \nבלק הוה ליה ידין ולא לישן. \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פרשת בלק מאמר ואתן אדם תחתיך\nאזלו חברייא, ושמשא הוה תקיף לחדא, חמו ההוא בי חקל בשפירו דעשבין, ומיין נפקין לכל \nסטר, ואילני חקלא סגיאין, יתבי תמן. אמר ר' אלעזר, כמה יאות אתר דא לנייחא ביה: \nאדהוו יתבי, הא חיויא רברבא אתי, בתוקפא דשמשא, אעבר קמייהו. א\"ל ר' אלעזר, חיויא \nחיויא, סטי לך מאורחך, דהא ההוא גברא תב, ואתנחם על מה דעבד, ולא יוסיף למיעבד ההוא \nמלה. תווהו חברייא, אמר ר' אבא, מאי האי. אמר לון שתיקו: \nאמר ר' אלעזר, חיויא חיויא, לבתר דלחישו לך מן שמיא, אתנחם ההוא בגרא, ושוי \nברעותיה, דלא יתוב להאי חובא לעלמין, סטי לך מאורחך. קם חיויא בקיומיה, ולא נטיל \nהכא והכא. תב כמלקדמין, וא\"ל, חיויא חיויא, ידענא מה את בעי, תוב מאורחך, דהא גוי \nחייבא אתי, דעביד ביש לחד יודאי, והא הוא נאים במערתא דילך, זיל וקטליה. מיד אהדר \nההוא חיויא, ודלג דילוגין קמייהו: \nאמר ר' אלעזר, חברייא, אי לא הוינא הכא, כמה בישין הוה עביד ההוא חיויא. דהא ב\"נ חד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "יודאי, עבד עובדא דחובה, ועד דלא תב בתיובתא, לחישו ליה להאי חיויא, לקטלא ליה. \nואמלך ההוא ב\"נ בין כך וב\"כ, ואתנחם מחוביה, ואמר דלא יתוב לעלמין להאי חטאה, וע\"ד \nאשתיזיב מן דינא: \nאמרו חברייא לרבי אלעזר, במה ידעת. אמר לון, סימנא יהב לי אבא ואנא אשתמודענא ביה. \nא\"ל, תינח חיויא, דאשתמודעת ביה. ההוא דאתנחם ותב מחוביה, במה ידעת. אמר לון, כד \nהוה אזיל ההוא חיויא, קשקשוי הוו סלקין, וזנביה זקיף, ואיהו דאזל בבהילו. רוחא אחרא \nהוה אזיל לקבליה, והוה קארי קמיה, תוב מאורחך, דהא תב מחוביה ואתנחם ההוא בר נש. \nוההוא חיויא בישא לא הוה אצית, עד דיתנון ליה כופר באתריה דההוא ב\"נ דאתחייב קטילא \nותב מאורחיה ואתנחם. דכך אורחוי דחיוא עילא ותתא, כיון דאתיהיב ליה רשו, לא תב, עד \nדאשלים ההוא דינא בישא דאתיהיב ליה רשו למעבד, או דיתנון ליה באתריה חייבא אחרא \nבכופרא, דהא בריקנייא לא יפוק, כיון דאתיהיב ליה רשו: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "א\"ל, תינח כל דא. ההוא גוי דאמרת דאתייהיב ליה כופרא במה ידעת. אמר לון, כיון \nדמלילת לחיויא, ההוא רוחא דהוה אזיל לקבליה, ולחיש ליה דיתיב לאורחיה דהא אתנחם \nההוא ב\"נ, הוא דליג על אודני, ואמר לי: \nתווהו חברייא, אמר ר' אלעזר, חברייא, נהך ונחמי, דהא חיויא כבר עבד מה דעבד. קמו \nוקריבו לגבי חד טינרא בההוא בי חקל, אשכחו לההוא גוי דמת, וההוא נחש כרוך על עקביה, \nולא הוה אבדיל מניה. לבתר אתפרש מעקביה, וסליק על גרוניה, ואכריך תמן. ומתמן נחית \nעל עקביה, ולא היה מתפרשא מניה: \nאשכחו ליה ארנקי חד מלייא דינרין, דגזל לחד יודאי באורחא, ומחא ליה. נטל רבי אלעזר \nאת הארנקי, ואמר, בריך רחמנא, דבכולא עביד שליחותא. תבו לההוא אתר דהוו: \nפתח רבי אלעזר ואמר, מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת \nנפשך. מאשר יקרת, יקר מבעי ליה, והכי אצטריך, מאשר אתה יקר בעיני, מהו יקרת, מכלל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דאיהו מגרמיה אתיקר. הכי הוא ודאי, דכל ב\"נ דאיהו בחיובא קמי קב\"ה, בקדמיתא הוא \nמזלזלא, ותועבה איהו קמי קב\"ה, ובתר דאמלך ותב מחוביה, השתא אתיקר איהו מגרמיה, \nוקב\"ה קארי עליה ואמר, מאשר יקרת, את מגרמך יקרת: \nבעיני נכבדת ואני אהבתיך, דהא לית רחימו לקב\"ה בהדי ב\"נ בעלמא, אלא למאן דתב \nמחוביה, וע\"ד ואני אהבתיך. אבל מה אעביד, דהא יהיבת רשו לחויא לנזקא. דא הוא עיטא, \nואתן אדם תחתיך. מאי איהו אדם דיהב קב\"ה כופר תחותיה. ההוא אדם דאתי מעמא דסטרא \nבישא, דההוא חיויא מדיליה ייכול. דכתיב ואתן אדם, אל תקרי אדם, אלא אדום. ולאומים, \nדא הוא ולאום מלאום יאמץ, ודא זרעא דעשו, דיהיב תחת נפשיה: \nאדהוו יתבי, הא ההוא יודאי, דגזל ליה ההוא גוי, דקטליה חויא, אתי מאורחא, ולאי. \nומגו תוקפא דשמשא, עאל בההוא חקל, ויתיב תחות אילנא חד, והוא מתרעם לקב\"ה, ומצדיק \nעליה דינא, ואמר, מארי דעלמא, גלוי וידוע קמך, דאנא לא חיישנא עלי, ועל גופאי, ועל \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ממוני כלום, דהא בדינא אתעביד כל מה דאתעביד. אבל אבא ואמא סבין אית לי, דלית לי \nבמה דאפרנס לון, וע\"ד חיישנא: \nותו, על כל דא, צרורא חדא דדינרין דהוה בההוא ארנקא, דחד מסכינא למעבד חופה לברתיה \nענייא, מה יעביד. מאריה דעלמא, ע\"ד כאיבנא בלבאי יתיר: \nבכי ואמר, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. דינין דמארי עלמא קשוט אינון. אמאי אינון קשוט. \nבגין דצדקו יחדיו. דהא בשעתא דדינאט, דקב\"ה בעי למעבד דינא, כמה מארי תריסין קיימין \nמהאי סטר ומהאי סטר ומגיחין אלין באלין, ומצדיקין אלין באלין. כיון דצדקו אלין \nבאלין ואסתכמו כחדא, כדין משפטי ה' אמת. אימתי צדקו יחדיו. כד מצדיקין כל בני דינא \nדלעילא. מארי דעלמא, על דא אנא בכינא, ולא על דידי: \nשמע ר\"א וחברייא, וקמו לגביה, חמו יתיה דהוה יתיב תחות ההוא אילנא. ואתקיפו ביה, \nונטלו יתיה לגביהון, אר\"א לא תדחל זכאה קשוט, דאי לאו זכאה אנת, לא ירחיש לך קב\"ה \nניסא רברבא כמה דעבד. ובקדמיתא טול ארנקי דדינרין דילך, ותחמי מה דעביד קב\"ה בגינך: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "\nאזל בהדייהו, וחמא ההוא גוי מת, וחויא הוה עביד ביה נוקמין, והוה כריך על קדלוי \nכדבקדמיתא. אשתטח ההוא יודאי בעפרא, ואודי ושבח למאריה דעלמא. וקם ונשק ידוי דר\"א \nוחברייא, אמר לון, השתא ידענא דקב\"ה ארחיש ניסא דא בגינייכו: \nאבל רבנן, על אבא ואימא סבין דאית לי בכינא, ועל חד מסכינא דיהב לי צרורא דא. פתח \nהארנקי, ואחמי לון הצרורא, וכן אחמי לון מחאה, דעבד ליה ההוא גוי. צלי עליה רבי \nאלעזר, ואיתסי: \nקריבו לגבי ההוא גוי כמלקדמין, וחמו ההוא חויא דהוא עביד ביה נוקמין כדבקדמיתא. אמר \nר\"א, חויא חויא, כל מה דעבדת, יאות עבדת. ותו דאחמית חילך וגבורתך ביה. ועבדת \nנוקמין סגיאין. והא חמינין תלת זמנין, ואחמית כל מה דעבדת. מכאן ולהלאה, זיל ואתטמר \nבמערתך, וגוזרנא עלך, דלא תנזיק לברייתא בעלמא. אתפרש ההוא חויא, וכפיף רישיה, ואזל \nליה: \nאמר ר\"א לההוא יודאי, טול עדאה דשנאך, דהוא כיסא דדינרין דדהבא אית ליה לגביה. \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ושבוק ליה מאנוי, ולא תטול מדיליה כלום. וזיל לגבי גברא דדוך פלן, ותשכח דמיתת \nאתתיה, זיל לגביה, והב ליה כיסא דדינרין דא, בגין דההוא גברא אית ליה ברא חדא, \nושמעון שמיה, והוה אזיל בסחורתא על ימא, ואינון בארבא, ובריה דהאי גוי גנב ליה \nלההוא כיסא, ויהב ליה לההוא רשע. ואימא לההוא יודאי, דיסלק כיסא דא לבריה, דלעגל \nייתי לגביה, ויודי לקב\"ה, דאחזר אבידתא למאריה. וכך עביד, נטל כיסא, ואסגיד לקמיה \nדרבי אלעזר, ונשק ידוי, תווהו חברייא: \nאמר רבי אבא, בכל ארחא דא, אית תווהו, בכל מה דחמינן בך, והשתא איהו תווהא על \nתווהא, מהו דין. א\"ל, מלה דא לאו בסימנא איהו, ולא בחכמתא, אלא רוחא דילי אסתכל, \nואנא חמינא, כאלו בעינא חמינא. תווהוכלהו חברייא. ואזלו כלהו, וההוא יודאי בהדייהו. \nעד דמטו לגבי חמוי. כיון דמטו תמן, אשכחוהו לחמוי דהוי יתיב על גבי ערסוי ולעי \nבאורייתא. בריך ברכתא רבי אלעזר, ובריכו חברייא, ואיהו חדי בהדייהו. \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": " \nפרשת בלק מאמר רפאני וארפא הושיעני ואושעה\nפתח ואמר, רפאני ה' וארפא כוק, כיון דאמר רפאני, מהו וארפא. כיון דאמר הושיעני, מהו \nואושעה. כיון דאסיא מסי, מאן הוא דמחי: \nאלא כל אסוותא דעלמא, בידא דקב\"ה. אבל אית מנהון, על ידא דשליחא. ואית מנהון, דלא \nאתמסרו בידא דשליחא. ואינון דאתמסרו בידא דשליחא, אסוותא אינון, אבל לזמנא מתהדרין. \nאבל אינון דקב\"ה מסי, ההוא מרעא לא אתהדר לעלמין. וע\"ד, אסוותא דיליה, איהי אסוותא, \nדלית בה מרעא כלל. ובג\"כ, רפאני ה' וארפא, ודאי, בלא קטרוגא כלל. והשתא חברייא, \nקב\"ה יהיב לי אסוותא,ועשק לי וערב לי: \nסחו ליה כל ההוא עובדא, תווה, ובכה וחדי. ואמר, חברייא, נדרנא, דאיהך לגביה, ואתחבר \nבהדיה, ונודה ונשבח למארי עלמא. חדי בהדייהו: \nאמרו ליה, במאי הוית מתעסק. אמר לון, הוינא משתדל בפ' בלק, וחמינא, דחכמתא דיליה, \nהוה תקיף ויתיר מחכמתא דבלעם. חכמתא דבלעם רגעא חדא, חכמתא דבלק בכל זמנא. אבל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מפתחן דכלהו, בידוי דבלעם הוו. בגין דאיהו הוה אשלים בפומא. בלק הוה ידע למעבד \nחרשוי, ולא ידע לאשלמא בפומא. \n \nפרשת בלק מאמר אל תירא עבדי יעקב\nפתח ואמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב כו'. האי קרא אוקמוה. אבל אל תירא עבדי יעקב, \nמחרשי דבלעם. ואל תחת, מקסמוי דבלק: \nת\"ח, היאך הוו תרוויהו דא בדא בעיטא בישא לקביל ישראל. אמר בלעם, יעקב בביתא דלבן \nאבי אבא הוה, ונחש נחשין לקבליה, ויכיל ליה. אנא אסדר נחשין לקבליה. אמר בלק, ואנא \nאסדר קוסמין לשמא דאיקרי ישראל: \nבההיא שעתא, נפק רוחא חדא מסטרא דיוסף, מגו ענפי אילנא, ונשיב באינון נחשין, ובטיל \nלון, והיינו דאמר יוסף, כי נחש ינחש איש אשר כמוני. מאי איש אשר כמוני. בגיני אית \nאיש דנחשים יבטל לבנייכו. בגיני איהו לעילא, והיינו איש אשר כמוני. כמוני אית איש \nלעילא, דאפיק רוחא אחרא, מגו אילנא דלתתא, ונשיב בההוא קסם, ובטיל ליה: \nוהיינו קסם על שפתי מלך. מאן מלך. דא אילנא דלתתא. כדין אתיב בלעם ואמר, כי לא נחש \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ביעקב ולא קסם בישראל. ותרווייהו הוו מתרין סטרין אלין: \nכי אתך אני. לא הוו יומין מן יומא דאתברי עלמא,דאצטריך הכי למהוי קב\"ה בהדייהו \nדישראל, כההוא זימנא, דבעא בלעם לשיצאה לשנאיהון דשיראל מעלמא. וע\"ד אמר קב\"ה, בלעם \n", "en": ""}]}
