ומה דאמר אחריך נרוצה, ולא כתיב ארוצה. בגין דשמא דא דאיקרי אלקי"ם, כמה רתיכין, וכמה בי דינין, כולהו כלילן ומתחברן ביה. וע"ד כתיב אחריך נרוצה: סגיאין אינון דכלילן בהאי שמא, ואיהו כולא שמא חדא. דכיון דשמא קדמאה משיך לשמא אחרא, כדין כלא הוא חבורא חדא, ועילאין ותתאין כולהו דרגין מתקשרין הא בהא, למהוי כולהו קשורא חד, וחיבורא חד, וייחודא חד: הביאני המלך חדריו, דא מלכא קדישא עילאה. חדריו, אלין חדרין עילאין, ואידרין קדישין דרתיכין עילאין: חדרא קדמאה, איהו נהירו דנהיר מסטרא דימינא, נהירו דנהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא. נהירו דכל נהורין כלילן ביה. נהירו דארבע גוונין, גליפין בארבע סטרין דעלמא, ואיקרי אל גדול. נהירו דנטיל ברישא, אדרא וחדרא קדמאה. ודא איהו נהורא דאתאחדא ברישא ברזא דאיקרי ידוד: חדרא תניינא, נהירו דחשוכא, דקא נפקא מסטרא דנהירו דקמאה. ודא איהו נהירו סומקא,
דחשיך. ודא איהו דאתקרי אלקים, דבסטר שמאלא, לאתקשרא בנהירו קדמאה: תרין אדרין דמתקשרן ומתחברן דא בדא. דהא באלין אדרין, ההיא דלתתא אתאחדא, ואעיל לה מלכא עילאה לאלין חדרין קדישין. ואנא וכולהו, בשעתא דאתקשרנא כחדא בקישורא חדא, נגילה ונשמחה בך. נגילה ונשמחה באינון כ"ב אתוון אלפא ביתא, דאקרי ב"ך. כד"א אשר נשבעת להם בך. בך יברך ישראל: אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת אלין אינון עשרים ותרין אתוון דאלפא ביתא, ומתחלפי לעשרין ותרין אלפא ביתות, ברזא דשמהן קדישין גליפין בשמהן דלהון, ואינון איקרון ב"ך.
שיר השירים מאמר הכסא עומד על ד' עמודים נגילה ונשמחה בך, בך ודאי, דהא כל אתוון נטיל האי קיימא קדישא, רזא בך: אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת: אשב גתד הקו זרח טפי כצל מסן עזר אכתריאל יה צבאות יושב על כסא רם ונשא. וכל גדודי שרי צבאות מעלה, מימינו חיים משמאלו מות. והכסא עומד על ארבעה עמודים. ודא עמוד הימיני, בד' שלהובי מלהטן דאתוון: בשא דתג וקה חרז יפט לצכ נסמ עזר יהו, דא איהו רזא וסתרא דעמודא דאמצעיתא, מאינון ארבע עמודין, דההוא כסא סמכא עלייהו, ברזא דאתוון דאלפא ביתא. ואינו תריסר בכל עמודא ועמודא, לאתקיימא כל חד מנייהו על תריסר עמודין סמכין, לאתקיימא כורסייא עלייהו: עמוד קיב עמוד השמאלי, איהו ברזא אחרא, תא"ש רב"ק צג"פ עד"ס נה"ם לו"ך כז"י טח"י הו"י דא איהו רזא וסתרא דעמודא דשמאלא. וכורסייא מתתקנא עלייהו, ברזא וסתרא דתריסר סמכין: והא תשעה הוו. אלא, תלת אתוון מצטרפין גו צירופא חדא בהאי סטרא, ובהאי סטרא, לתלת
תיבין. בלקין ונחתין, ואינון טמירין ברזא יה"ו, גליפו דשמא קדישא מחקקא יה"ו יה"ו יה"ו אלין גניזין בעמודא קדמאה, דאיהו עמודא דימינא. יה"ו יה"ו יה"ו, אלין גניזין בעמודא דשמאלא. למהוי כורסייא שלימא ברזא דעשרין ותרין אתוון דאלפא ביתא. ההוא קים קדישא כניש ונטיל בגוויה ברזא בך, וע"ד נגילה ונשמחה בך.
שיר השירים מאמר ע' ממנן דסחרין כורסייא נזכירה דודיך מיין, מיינה של תורה. דודיך, אלין ע' ממנן דסחרין כורסייא קדישא. ואינון רברבין שלטין, ונטלין דינא מההוא יין. ועל דא כתיב, אשקך מיין הרקח. ואינון דודים שבעין: ואלין אינון: מיכאל. גבריאל. רפאל. נוריאל. קדומיאל. מלכיאל. צדקיאל. פדאל. תומיאל. חסדיאל. צוריאל. רמאל. יופיאל. סטוריה. גזריאל. להמיאל. חזקיאל. רהטיאל. קדשיאל. שבניאל. גדהסיאל. ומיאל. קדמיאל. חכמיאל. רמאל. קדשיאל. עניאל. עזריאל. פוריאל. חכמיאל. מבניאל. קניאל. גדיאל. צורטק. עופפיאל. רחמיאל. סנסניה. ודרגזריה. ודרגויה. רססיאל. רומיאל. סניה. טהריאל. עזריאל. גדיה. שמיאל. עינאל. תסוריה. דנאל. צוריה. כסיסיה. עיריאל. סמכיאל. מרוניה. כמניה. ירויאל. טטרוסיה. חוניאל. זכריאל. ועריאל. דטיאל. גדיאל. בראל. אהינאל. אין בין כולם רק ס"ה: בספרים אחרים כתוב כסדר הזה: מיכאל. גבריאל. רפאל. נוריאל. קדומיאל. מלכיאל. צדקיאל. פדאל. תומיאל. חסדיאל.
צוריאל. רמאל. יופיאל. סטוריאל. גזריאל. ודריאל. להריאל. חזקיאל. רהמיאל. קדשיאל. שבניאל. ברקיאל. אהיאל. חניאל. לעריאל. מלכיאל. שבניאל. רהסיאל. רומיאל. קדומיאל. קדמאל. חכמיאל. רמאל. קדשיאל. עניאל. עזריאל. חכמיאל. מחניאל. קניאל. גדיאל. צורטב. עופפיאל. רחמיאל. סנסניה. ודרגזיה. רססיאל. דומיאל. סניה. טהריאל. יעזריאל. נריה. סמכיאל. עינאל. תסיריה. רנאל. צוריה. פסיסיה. עיריאל. סמכיאל. מרוניה. קנוניה. ירואל. טטרוסיה. חוניאל. זכריאל. ועריאל. דניאל. גדיאל. בריאל אהניאל: הם ע' אילין, אינון דסחרין כורסייא קדישא, דאקרון דודים. ונהרין ונצצין, מאינון דודים עילאין, דנהרין ונצצין בטמירו וגניזו עלאה. ועלייהו כתיב, כי טובים דודיך מיין. דודך, אלין כולהון בכללא חדא, תתאין מגו עילאין, וכולהו נהירין ונציצין מגו ההוא יין דמנטרא: עילאין טמירין, אינון איקרון חיות טמירין, דאינון רצוא ושוב. ואינון נהרין מגו עלמא
עילאה, עלמא דאתי. ואלין תתאין, נהרין ונציצין מגו ההוא נהירו טמיר וגניז, דאלין נציצין: וכלהו מיין, מאינון שבעין שמהן, דאינון נהירין טמירין. דהא אינון שבעין דסחרין כורסיא קדישא לתתא, מאינון שבעין פנימאין נהירין כלהו ונצצי. ודא הוא מיין, מאינון נהרין עילאין, יינא דאורייתא. ואינון בוצינין עילאין דנהרין אנפין, ובוצינין. ואינון שבעין שמהן דאתקרי בהו קב"ה.
שיר השירים מאמר התחלקות הא"ב ליוד וי"ב ברזא וסתרא דאלפא ביתא, דאינון כ"ב אתוון, אית מנייהו עשר עילאין, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י. ותריסר אחרנין, דמתהפכין לכמה גוונין, ומתגלגלין באתוון, ולעולם לא משניין. דהא יינא דאורייתא מהכא מתפרש לא דנפקא מאלין אתוון, אלא מטמירו דלהון: בגין דאתוון כולהו נפקו מגו נקודה עילאה, טמירא וסתימא, רזא וכללא דאורייתא, ולא הוו רשימין אתוון ביה, עד דעלו לגו היכלא טמירא, ונפקו אתוון, ולחים הוו, ואתקרישו.
שיר השירים מאמר שם מ"ב ושם ע"ב וכדין אתגליף שמא קדישא ברזא דאתוון. בגו אתוון דאתבריאו בהו שמיא וארעא. שמא גליפא עילאה ברזא דמ"ב אתוון: כיון דקיימו אתוון על תיקונייהו, ואתקיים עלמא. כדין אתתקנו אתוון בע"ב שמהן, דאיקרון יין, שבעין שמהן דאתקרי קב"ה בהו. ואלין אינון יי"ן: וה"ו. יל"י. סי"ט. על"ם מה"ש. לל"ה. אכ"א. כה"ת. הז"י. אל"ד. לא"ו. הה"ע. יז"ל. מב"ה. הר"י. הק"ם. לא"ו. כל"י. לו"ו. פה"ל. נל"ך. יי"י. מל"ה. חה"ו. נת"ה. הא"א. יר"ת. שא"ה. רי"י. או"ם. לכ"ב. וש"ר. יח"ו. לה"ח. כו"ק. מנ"ד. אנ"י. חע"ם. רה"ע. יי"ז. הה"ה. מי"ך. וו"ל. יל"ה. סא"ל. ער"י. עש"ל. מי"ה. וה"ו. דנ"י. הח"ש. עמ"ם. ננ"א. ני"ת. מב"ה. פו"י. נמ"ם. יי"ל. הר"ח. מצ"ר. ומ"ב. יה"ה. ענ"ו. מח"י. דמ"ב. מנ"ק. אי"ע. חב"ו. רא"ה. יב"ם. הי"י. מו"ם.
שיר השירים מאמר ב' נהורין אוכמא וחיוורא מתחברין כחדא שחורה אני ונאוה, בוצינא דמערב, כד שלטא וקיימא לגבי בוצינא דמזרח, דא אוכמא, ודא חיוורא. כמה הוא יאה, בההוא נהירו חוורא: נהירו דבוצינא, תרין נהורין מתחברן כחדא. תתאה אוכמא, עילאה חיוורא. דא שלטא על דא, נהורא חיוורא על אוכמא. ועם כל דא, כמה איהי יאה: בתיקונא דתחותה, כמה תיקונין קיימין תחותה, פתילה ושרגא ומשחא. ואיהי קיימא ברבו עילאה, יאה בההוא נהורא חיוורא. כד בנות ירושלים, אלין תקונין דלתתא, דקיימין תחותה בנוי דילה. כאהלי קדר כיריעות שלמה. דא אוכמא, ודא חיוורא.
שיר השירים מאמר האדם הראשון בג"ע שחורה אני ונאוה, כתיב חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. כד ברא קב"ה לאדם, ברא ליה בדיוקנא עילאה, אברוי ושייפו כלהו ברזא עילאה. נחית ליה לארעא גו גינתא דעדן, דברא קב"ה בארעא באתר טמיר וגניז, דאיהו בדיוקנא וציורא דלעילא. דכתיב, ויקח ה' אלקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויניחהו בג"ע סתם, דכולא ברזא חדא: ואי תימא, בג"ע עילאה, כמה תחומין, וכמה שורין מתתחמן סחור סחור ליה, מכמה משריין עילאין ורוחין קדישין, והכא בהאי גנתא דעדן דארעא, לא מתתחמא הכי. דאי תימא, הואיל ואיהו בדיוקנא עילאה, אתקין ליה בכמה רוחין ונשמתין דצדיקייא. אי הכי, עד לא הוו צדיקייא בעלמא, לא הוה בדיוקנא עילאה האי גנתא דעדן דלתתא: אלא, ודאי בדוגמא ודיוקנא עילאה איהו מיומא דאתברי עלמא. ועד לא אתברי אדם, הוו כמה שורין תחומין דמלאכין עילאן סחרין ליה, דלא הוה בלא נטירו, בגין דבכל אינון היכלין
דתמן, אית שולטנין נטרין ליה. עד דאינון רוחין אתכלילן למיתי בהאי עלמא, כל רוחין ונשמתין דהוו זמינין לאעלא בהאי עלמא, כלהו הוו תמן עד לא אתברי אדם: ועד יומא עד לא ייתון לאעלא בהאי עלמא, אינון רוחין דזמינין לאתייהבא בהאי עלמא, כלהו הוו תמן. ואלין רוחין ונשמתין סלקין ונחתין, נפקו מג"ע דלעילא, ונחתי בג"ע דלתתא, ומתלבשן תמן בלבושין, כגוונא דגופי דהאי עלמא: ואתעסקן באורייתא, למנדע ואסתכלא בההוא לבושא ביקרא דמאריהון, כל חד וחד, כמה דאזדמן למהוי בהאי עלמא: וההוא דתיקניה שפיר ויאות בההוא לבושא, ואי אשתדלותיה כדקא יאות, סלקין ליה לעילא לקמי מלכא קדישא, בהאי לבודא כגוונא דהאי עלמא, וקאים קמיה, וחדי ביד קב"ה. חי ה' אשר עמדתי לפניו. עד לא נפקית לעלמא: אית לבושין דמתלבשין בהון רוחין, כגוונא דגופא דהאי עלמא. ואי האי גופא אזגמן למשבק רוחא קדישא, ולאסטאה בתר רוחא בישא. ההוא רוחא קדישא פרח מגו ההוא לבושא, וההוא
לבושא אתמשך לבר מג"ע: בגין דבכל יומא תניינא ובכל יומא רביעאה, רוחא בישא דאשת זנונים, אזלא סחרניה דגנתא. ואית לבושין דאתמשכן אבתריה דההוא רוחא בישא, ותיאובתיה דההוא רוחא בישא בהו. וכיון דאוחא קודשא נחית ואתלבשא ביה, לא אתישבא בגויה, ופרח מניה, וסליק לעילא: וההוא לבושא, אתמשך בתר ההוא רוחא בישא, ומפקי ליה לבר, ויתבא תמן עד דאתי ההוא בר נש, ואתלבש ביה, ונחית ליה לגיהנם, ואתדן ביה בכל יומא: וההוא רוחא דקודשא, דקא פרח מההוא לבושא, סליק לעילא, ואעל בחד אוצר, עד דנפיק מההוא חייבא ברא, או זרעא, דייחות ההוא רוחא קדישא, ואשתלים ביה כדקא יאות. וההוא חייבא אית ליה נייחא לבתר, ומצפצפא וסליק,ואתלבש בלבושא אחרא: וקאי אפתחא דג"ע, וחמי לההוא רוחא קדישא דאיהו שבק, בכמה יקר, ובכמה נהירו, ואכסיף ביה. וכן אשגח בההוא יקר דשאר צדיקייא, ואכסיף ובכי על עובדוי.
שיר השירים מאמר אדם וחנוך וכד ברא קב"ה לאדם הראשון, אעיל ליה בגנתא דעדן בחד לבוש יקר דנהורא דג"ע, ואשתלים ביה ברוח ונשמה קדישא, למהוי שלים בכולא: הוא ואתתיה היו מטיילין בג"ע, ומלאכי עילאי סחרנייהו, מענגי לון בכמה עדונין ועינוגין. פתח ליה חד אוצר, ואחמי ליה כל אינון דרין בתראין, כל דרא ודרא. והוה חמי דיוקנין עילאין, ודיוקנין תתאין, בנהירו דאספקלריא דנהרא עלייהו: נחתא אשת זנונים, וההוא דרכיב ושליט עלה. ההוא חסר לב, דאסטי כלא. וחמו ההוא יקר עילאה דהוה ביה אדם ואתתיה. אתתקפת אשת זנונים, בחילא ותוקפא דההוא דשליט עלה, וקריבת אצל חוה, ושריאת למפתי לה בכמה פתוים, ובכמה מתיקו דלישנא, עד דאתפתיאת. כדין, ואתפתי לבתר אדם, ופרחו אינון לבושין מיניה, וסליקא נשמתא זהרא דאספקלריא דלעילא מיניה, ואשתאר ערום מכלא, הוא ואתתיה: כיון דחשיב תשובה, לבתר דאתתרך מגו עדן, ואתקיים לבר. חס עליה קב"ה, ועבד ליה
לבושין אחרנין, כגוונא דאצטיך לאשתמשא בהאי עלמא. ולבתר אשתמש לבר, ואליד בנין: וההוא זהרא דנשמתא עילאה דפרחה מניה, סליקא לעילא, והות גניזא בחד אוצר, דאיהו גוף. עד דאוליד בנין, ונפק חניך לעלמא. כיון דאתא חנוך, ההוא זהרא עילאה נשמתא קדישא נחתת ביה, והוה חנוך בההוא רבו עילאה דשבק מניה אדם. הה"ד, ויתהלך חנוך את האלקים וגו': לבתר, אצטריך ליה קב"ה לנטלא ליה מהאי עלמא, ולאתכללא רוחא קדישא, מתתא ומלעילא, ואתכליל כולא בההוא רוחא קדישא. וההוא רוחא קדישא אתכליל מתתא ומלעילא, לאתמשכא כל עלמא זינא בתר זיניה: כיון דאתכליל, אתעביד ממנא בהאי עלמא ובעלמא דלעילא. בהאי עלמא, מסטרא דההוא כלילו דאתכליל מהאי עלמא. ובעלמא דלעילא, מסטר דההוא כלילו דאתכלל מלעילא: ובכל זמנא וזמנא דצדיקי וחסידי אית בעלמא, אתחדש ההוא כלילו דאתכליל מתתא מסטרא דחנוך, כדין איהו נער, ברזא דחדתותא דסיהא. ורזא דא, חנו"ך לנע"ר על פי דרכו גם כי
יזקין לא יסור ממנה. מאי ע"פ דרכו. ע"פ דרכו דחנוך. למיזל בההוא דרך קשוט, באורח מישר ושלים: גם כי יזקין ההוא דיוקנא דחנוך, מההוא זמנא דאתכליל בההוא קודשא, לא תימא דהא סיב מכמה יומין ואתעדי מההוא אתר, לאו הכי, אלא בכל זמנא וזמנא דצדיקי וחסידי אית בעלמא, ההוא כלילו דההוא סטרא אתחדש, ואתחזי ההוא דיוקנא ממש נער, ולא אתעדי מתמן. ובגין ההוא כלילו, ירתי תתאי מטלא דשקיו עילאה, ונחתא ירותא דרבו קדישא לעלמא.
שיר השירים מאמר שחורה אני ונאוה וע"ד שחורה אני ונאוה, שחורה אני מסטרא דלתתא, ונאוה אני מסטרא דכלילו דלעילא: שחורה אני, כד חזינא כמה חייבין דמרגיזין למארי כולא, ואנא זן לון בסטרא דההוא כלילו דלתתא דבי. ונאוה, מסטרא דלעילא: בנות ירושלים, אע"ג דירושלם ובי מקדשא כולא חדא, בי מקדשא איהו יתיו, בכמה קדושין, בכמה עילויין. בי מקדשא חד, וירושלים חד, ובית קדש הקדשין לגו מינייהו, דהוא פנימאה מכולהו: והאי בשעתא דמטרוניתא אתקשטת, ובעיא לאתקרבא בבעלה, והיא אתקשטא, איהי אמרת לאוכלסיה, שחורה אני, מסטרא דלתתא. ונאוה, בכלילו דסטרא דלעילא יתיר, בגין דכתיב, ואתם הדבקין בה' אלקיכם. ישראל דבקים בה', בההיא תיקונא יתיר מכולא: שחורה אני ונאוה, אמר ליה אליהו, ר', כל אין מלין אינוןן רשימין לעילא עד לא תיתי לעלמא מן שמך. והשתא בחדותותא קיימי כולהו כמלקדמין. ובחותמא דגושפנקא דמלכא כולהו סתימין.
שיר השירים מאמר נפילה וקימה של המלכות פתח ואמר, ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים, האי קרא אתמר. וחבריא אתערו ביה, והכי איהו. אלא אמאי כתיב דא ביומא רביעאה, דהא מיום שני אתחזי למהוי סיהרא חסרא, דביום שני אתברי ביה גיהנם, והואיל ואתברי ביה, סיהרא איהי חסרה בגיניה, אמאי איהו כתיב ברביעי: תו אית לשאלא, אי גרעונא דסיהרא איהו ברביעי, האי תנינן, דנישואי בתולה לאו איהו אלא ברביעי, יומא דגרעומא דבתולת ישראל, לא אתחזי למהוי בתולה אחרא בשלימו, דהא לית שלימו לאתתא אלא בבעלה: אבל ביום שני דאתברי ביה גיהנם, על לא קיימא בקיומא. דהא נפק מיום שני דהוא חשך, וכדין אתברי מניה. דכתיב, קץ שם לחשך וגו', וארחיה דההוא קץ, לכל תכלית הוא חוקר, אימתי. לבתר דקיימא בקיומה: ולא קיימת בקימוה, עד דאזעירת סיהרא ברביעי, דהא סיהרא רגלא רביעאה איהו בכורסייא עילאה. ובגין דאיהי יומא ד' גבי ג' קיימין אחרנין, אתמר ברביעאה עובדא דילה, דהא
אזעירת גרמה, ואחשיך נהוראה. ועל דא בתולה אית לה קיומא ברביעאה, לאחזאה קיומא בסיהרא: וההוא יומא דבתולה נשאת ברביעי, ואית לה קיומא לתתא. כרוזא קיימא לעילא וקרי, אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. וע"ד, ביומא דנפילה קימה משמע, דכתיב כי נפלתי קמתי.
שיר השירים מאמר שחורה אני לאינון דלבר ולפנימאי ישקני ויאמר אלקים יהי מארת, חסר, בגין דאתיהיב דוכתא לסטרא אחרא לשלטאה. וחפיא נהורא דסיהרא, כהאי אגוזא, דקליפה חפיא על מוחא בכל סטרין, ואתתקפת קליפא לבר, וכערלה על ברית. ובגין כל אתחשכת נהורא דלעילא: והיא אמרת שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, לגבי אינון אוכלוסין דלא הוו בקשוטהא באינון פנימאי. ופנימאי דקשיטו לה, לא אמרת האי. אלא כד נפקת לבר, לגבי שאר אוכלוסין אמרת האי: לפנימאי דידיעי קישוטהא, וקשיטו לה בכמה קישוטין עילאין, היא אמרת לון ישקני. כמה אנא מתתקנת יאות, לקבל נשיקין ממלכא. לאינון דלבר דלא ידעי בקישוטהא, אמרת דאיהי שחורה, מסטרא דתתאי, מסטרא דכלילו דלתתא, בגין דלא ישגחון בעינא בישא לקטרגא לתתאי:
דהא לית לון קנאה אלא בתתאי, כד תתאי אינון בעילויא, אינון מקנאן לון יתיר מכולא. ואי תימא, דלית בהו קנאה. בינייהו לית קנאה, אבל על אחרנין אית קנאה: ובגין דאיהי כאימא על בנהא על ישראל, ההוא תיקונא שפירא ויאה מכולא, דאיהו מסטרא דכלילו דלתתא, דבגיניה סלקא לעילא, מחכדא ליה לגבי אוכלוסהא דלבר, בגין דלא יקנאון ולא יקטרגו עלייהו דישראל. ובגין כך, אל תראוני שאני שחרחורת, לא תסתכלון בהאי תיקונא, בגין שאני שחרחורת: ובכל תיקונין דילה, לית תיקונא שפירא ויאה בעילוייא, לסלקא לקודשא, בר ההוא תקונא מסטרא דכלילו דלתתא. וכל דא אמרת לגביה אוכלוסהא, ולא לגבי רחימה. ועל דא אמרת לון, שחורה אני ונאוה.
שיר השירים שחורה אני מתתאי, ונאוה מצד המלאכים תו. שחורה אני מסטרא דלתתא, ונאוה מסטרא דילכון, אתון בנות ירושלים, הא תיקונא דילי בכון איהי, דאתון אוכלוסין קדישין. ובגין כך לא תסתכלון בההוא תיקונא דסטר תתאי: