{"bookId": "kabala-dec14477afb8", "part": "1", "torah": "32", "title": "זהר חדש — קטע 32", "hebrewTitle": "קטע 32", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-dec14477afb8/1/32/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-dec14477afb8/1/32/", "segments": [{"index": 1, "he": "שעתיד הקב\"ה לעשות לצדיקים בגו עדן לעתיד לבא. ומלאכי השרת היו יורדין ועולין, \nועושים שמחה לפניו, ונתן לו חכמה עליונה: \nוכשירד סמאל משמי מרום, ראה מעלתו של אדם, ומלאכי השרת משמשין לפניו בחופתו, וירע \nבעיניו. מה עשה. נטל החש כמין גמל, ורכב עליו, וירד ופתה אותו, עד שעבר מאמר יוצרו: \n\n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ומהו שעבר. רבי אלכסנדרי אמר, רוח זנונים נכנס בתוכו. רבי חזקיה אמר, רוח הטומאה \nהיתה בו, ועבר מאמר יוצרו. כיון שעבר, נגלה עליו הקב\"ה, וגרשו מגן עדן, וגזר עליו \nי' גזירות, ועל חוה עשר גזירות, ועל הנחש עשר, ועל האדמה בשעה גזירות. נמצאו ארבעים \nחסר אחת, כנגד ארבעים מלקיות שנתחייב הרשע בב\"ד: \nלסוף עשה תשובה, וקבלו הקב\"ה בההיא שעתא. דאמר רבי יהודה בר שלום, מאי דכתיב שמעה \nתפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך. דוד מלכא אמר דא. דאמר \nרבי בון בר חמא, אמר דוד, הקב\"ה איהו קריב לכל אינון דקראן ליה: \nפתח ואמר האי קרא, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. דהא כל אינון דקראן \nבאמת להקב\"ה, הקב\"ה קריב לון, ומקבל לון, וקודשא בריך הוא לבא בעי: \nורעותא דבר נש, חשיב קמיה מכל קרבנין ועלוון דכל עמלא. כיון דבר נש שוי רעותיה \nבתשובה, לית תרעא בכל אינון רקיעין, דלא פתח לגביה. קרבנא דבר נש, בלבא ורעותא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "תליא. דכתיב, והתודה אשר חטא עליה. והתודה עליו. וכולא בלבא תלייא: \nרבי נחוניא בן הקנה אמר לחכמים. בני, חייכם, אין קרוב לפני המקום, כלבו של אדם, \nוניחא קמיה יותר מכל קרבנין ועלוון דכל עלמא: \nמאן דיתיב בתעניתא, וישוי לביה ורעותיה, איהו מקריב קרבן שלם, דניחא ליה להקב\"ה \nדמקריב קמיה תרביה ודמיה וגופיה, ומקריב קמיה אישא וריחא דפומיה, ולבא ורעותא אתקרי \nמזבח כפרה: \nקרבן אתפלג לכמה סטרין, לכמה חולקין. תענית דבר נש אתפליג לכמה סטרין, לכמה חולקין. \nוהקב\"ה לא נטל מכולא, אלא לבא ורעותא: \nותלתא מלכין אינון בגופא: \nמוחא. ולבא. וכבדא. מוחא, אכיל מן כולא, ויהיב ללבא. לבא אכל מן כולא, ויהיב לכבדא. \nהכבד הוא יהיב לכולא. שנאמר, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. והוא בדוגמת \nים. והקב\"ה מקבלן. \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מדרש רות מאמר תפלה שועה דמעה\nלית לך בכל עלמא, דקיימי קמיה, אלא תשובה וצלותא דבר נש. ואמר רבי יהודה, תלת זיני \nתשובה הכא בהאי קרא. תפלה. שועה. דמעה. וכלהו בהאי קרא כתיבי, שמעה תפלתי ה' ושועתי \nהאזינה אל דמעתי אל תחרש: \nכלהו תלתא חשיבי לפני קב\"ה, ומכולהו לא חשיב מנייהו, בר דמעה. דהא בדמעין אזלא לבא \nורעותא וכל גופא. תליסר תרעין עאלין קמי הקב\"ה: \nתפלה, דכתיב ביה שמיעה, דכתיב שמעה תפלתי ה'. שועה, דכתיב ושועתי האזינה. דמעה, לאו \nכהני, אלא יתיר מכולא, דכתיב אל דמעתי אל תחרש: \nמאי בין האי להאי. רבנין דקיסרי, ורב אלעזר בר יוסי אמר, תפלה, לזמנין דבר נש צלי \nצלותיה, והקב\"ה שומע, אבל לא בעי למעבד שאילתיה, ושתיק מניה, ולא אשגח ביה, דהא לא \nכתיב ביה אלא שמיעה: \nשועה איהו יתיר מתפלה, דצווח ברעותא דלבא לקמיה מריה. ובגין דשוי רעותא יתיר, כתיב \nביה האזינה, כמאן דארכין אודניה גבי ההיא מלה, ועם כל דא שתיק, ולא בעי למיעבד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "רעותיה. אבל דמעה, איהי בלבא וברעותא דכל גופא, ובגין כך כתיב ביה, אל דמעתי אל \nתחרש: \nורבנן אמרי, לאו כל דמעין עאלין קמיה מלכא. דמעין דרוגזא, ודמעין דמוסר דין על \nחבירו לא עאלין קמיה דמלכא. אלא דמעין דצלותא ודתשובה, ודבעיין בעותא מגו עקתא. \nכלהו בקעין רקיעין, ופתחי תרעין, ועאלין קמיה דמלכא: \nדתנינן, ביומא דאתחרב בי מקדשא, כל תרעין ננעלו, ותרעין דדמעין לא ננעלו. מה כתיב \nבחזקיהו, שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך. ראייה ממש מגו דמעין: \nולזמנין דאתי מה כתיב. ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. אית דמעין לטב, ואית דמעין \nלביש. לטב, דיצר הטוב. דביש, דיצר הרע. על הני דמעין דעקו, ודמעין דצלותא, כתיב, \nבבכי יבואו ובתחנונים אובילם. \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מדרש רות מאמר חזווא דרבי כרוספדאי\nרבי כרוספדאי חלש, עאל לגביה ר\"י בן קסמא ורבנן, ההוא יומא, יומא דשבתא הוה. חמוניה \nדהוה בכי, ולבתר חייך, אדהכי דמיך. אמרו יום שבת הוא, ואסור לטלטלו, וטרחא אוחרא לא \nאצטריך, שבקוהו: \nקם ר' יוחנן ודריש, וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה. מת אלימלך, נשארו \nבניה, לאתנחמא בהון, דאשתארו תרין בנוי, לאשלמא דוכתא דאלימלך, דהוה נשמתא לנשמתא: \nלבתר מה כתיב. וימותו גם שניהם מחלון וכליון, רוח דקודשא, ורוח דמסאבא. השתא הוא \nתבירו על תבירו. נשמתא לנשמתא דקודשא שהוא י', ורוח השכלית שהוא וא\"ו, לא ימותון, \nאלא אדם יורד מגדולתו נקרא מת: \nאוף הכא, כד מית רבי אליעזר, נחמתא ברבנן דאשתארו, ואינון רבי יוחנן בן נורי \nוחבריו. מיתו ריב\"ן וחבריו, אשתאר ר' כרוספדאי. והשתא חברנא רבי כרוספדאי דמית השתא \nהוא תבירו על תבירו: \nעד דהוו יתבי. רבי חלקיה דהוה גביה, חמא ליה דאהדרו דמעין על אנפוי, וחוכא בפומיה. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "קרא ליה לרבי יוחנן ולחברייא, חמוניה בדמעין על אנפוי, וחוכא בפומיה, אמרו ודאי לא \nמית: \nיתבו, ולא שבקו בר נש למקרב גביה. ברמשא אפתח עינוי, שאל מיא למשתי, קריבון לגביה \nרבי יוחנן ורבנן. אמר לון, רבותי, זילו בשלום, למחר תובו לגבאי, ואימא לכון מאי \nדחמינא, ופקידו לי להודיע לחברייא: \nדהשתא אצטריכנא לאתקנא כל מלין דחמינא, ובהאי ליליא דהוינא תמן, עלמא אחרא חמינא, \nולא ידענא מאי הוי. אמרו לביתי דלא יקרבון לגבאי, ולא יהא בר נש הכא. אזלו כלהו. \nורבי יוחנן אשתאר תמן, ולא קריב גביה כל ההוא ליליא: \nכד הוה נהיר יומא, חמוניה דהוה משתעי, ובכי. ולא ידעי מידי. קם ויתיב, וקרא ליה \nלרבי יוחנן. אמר ליה, מאי חמית. אמר, מעלמא אחרינא אתינא, ואעילנא תמן ולא יהבי לי \nרשותא לגלאה מידי, אלא לך ולחברך. ואמר לון מאי דחמא: \nאמר ליה לר\"י, אתקין מילך, וזיל לכורסך דאתקינו לך, דהא תריסר מן חברייא ייתון \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בגינך. ואנא חמינא, מה דלא יהבו לי רשו לגלאה: \nוחמינא מאינון חברייא, דאתקיים תלמודייהו בידייהו. וחמית בההוא אתר דמלכא משיחא \nתמן. ושמענא כרוזא כריז בכל יומא, זכאין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא, ואינון \nדמזכאין לה לאחרנין, ואינון דמעבירין על מדותייהו: \nחמיתון, כד הוינא בכי וחייך. רשותא אתיהיב למלאך המות לאייתי יתי. וחמינא שכינתא \nלגבי, ולא שבקי ליה. וע\"ד, בכינא ממלאך המות. וחייכית, כד חמינא שכינתא דלא שבקי \nליה: \nוחמינא עד דנטלן לי לבי דינא דתמן, וחמינא כמה חיילין ומשריין, תמן כולהו מתעסקין \nבדינין דעלמא, ובראשיצן סנדלפו\"ן מאריה דאנפין, דמקשר קשרין למאריה. וחד פרוכתא \nפריסא עלוי, וכל חיליה דשמיא תחות ידוי, ולא אתיהיב לי רשותא למיקרב למיחמיה: \nוחמינא בי דינא, וכמה סרכין ממנן קמייהו, מנהון סניגורין על בני עלמא, ומנהון \nקטיגורין, נטלו וקריבו לי גבייהו. וחמינא תמן סגיאין מן חברייא: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "א\"ל למלאך המות, מה דין מן בני עלמא גבך. אמר להו, די לא שביקי למימת יתיה וקריבנא \nליה לדינא: \nקמו תלת סהדין, ואמרו תלת זמנא, מצאנו כופר, ואסהידו עלי דאעברנא תדיר על מדותי. \nאתעסקו בדיני כל ההוא יומא, דחמיתון דדמיכנא, ועבדו חשבון יומין ושנין דילי, \nואשתכחו תדיר שלימין: \nועל דאעברנא על מדותי תדיר, שבקו דינא, ולא יכלו למידן בהאי, עד דסליקו דינאי לאתר \nאחרא, ולא ידענא לאן אתר: \nואתיא מן דינא, לשבקא לי, ולמיהב לי זימנא, ולאשלמא תלמודאי בהאי עלמא, דעדיין לא \nגמירנא ליה, ולא שביק לי מלאך המות, עד דיהבו ליה באתרי רבי כרוספדאי סבא דמלקדמין, \nבאדין שבק לי: \nכד חמיתון דמעין באנפי, וחוכא בפומא. אינון דמעין, דקא בכינא מדחילו דמלאך המות. \nוחייכינא מחדרה דשכינתא. ועל דאוריכו לי עד זימנא אחרא, בגין לאודעא לי מה דגלינא \nלכון. ולא דמיכנא על יד מלאך המות, אלא שבקו בהדאי לרבי אושעיא, ועמיה אזלינא תמן: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תמהו חברייא, וקרו עליה, עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה. עוברי \nבעמק הבכא, דא ר' כרווספדאי, דעבר על דאא דמלאך המות, דאיהו עמק הבכא. דאיהו גרים \nבכיה לכולי עלמא. מעין ישיתוהו, דהניחוהו למיגמר תלמודיה, ולמהוי מעיין באורייתא. \nלפיכך, גם ברכות יעטה מורה. אי אורייתא גרים ליה חיים, כל שכן מאן דגריס ליה גרסא \nואוליף ליה: \nקרא עליה ר' יוחנן, זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק. זרח בחשך, מהו חושך. דא \nמלאך המות, דאחשיך אנפי עלמא. כד\"א, וחושך על פני תהום. ואנהיר הקב\"ה לצדיק דא, רבי \nכרוספדאי, נהירו דאורייתא. ומאן עבד דא. הקב\"ה, דאיקרי חנון ורחום וצדיק. \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מדרש רות מאמר כי שמעה וגו'\nותאמר נעמי לכלותיה וגו', כי שמעה בשדי מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. א\"ר \nברכיה א\"ר יצחק, בא וראה, מי שמעלים עיניו מעניים בשני בצורת, הם יראו בנחמות העולם \nולא ימותו, עד שיופקדו לטובה, והוא לא יזכה לראותה. אלימלך עשיר היה, כיון שראה \nהרעב, ועלים עיניו מן הצדקה, וברח לשדי מואב: \nאמר רבי ברכיה, וכי לא דרכן של צדיקים לברוח מפני הרעב, והרי גדולים מאלימלך אברהם \nיצחק עשירים ממנו, והלך זה למצרים מפני הרעב, וזה לארץ פלשתים: \nא\"ר ברכיה אמר ר' יצחק, הקב\"ה גרם להם לצדיקים הללו לצאת מתוך הרשעים, ולהודיע טבעם \nבעולם, ולפיכך הביא הרעב: \nאבל אלימלך, במקום צדיקים הוה יתיב, במקום תורה ובעותרא סגי. וכשבא הרעב, עניים היו \nבאים אליו, והעלים עינו מהם, וברח. ועוד, שראה הדין חד על העולם, וברח והלך בין \nהאומות: \nרבי חסדאי פתח, עיר קטנה ואנשים בה מעט. עיר קטנה, כך אמר רבי יוסי משמיה דרבי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יצחק, עיר קטנה, דא גופו של אדם. ואנשים בה מעט, אלו האברים. ובא אליה מלך גדול, זה \nיצר הרע. שהואא מלך זקן וכסיל ובני אדם ג\"כ משועבדים תחתיו, והוא מלך עליהם. ומצא \nבה איש מסכן חכם, זה יצר טוב, שהוא מסכן, ואין מאזין לו. חכם, שהוא מחכים למאזין \nלו, להנצל מעונשה של גיהנם: \nומלט הוא את העיר בחכמתו, זו נשמתו של אדם, שלא תחטא לפני בוראה. ואדם לא זכר את \nהאיש המסכן ההוא. אין זוכר אותו, וישוב האדם לחטוא, בההוא יצר הרע: \nאמר רבי בון, ההוא ינוקא דהוה יתיב לגבן, מאי אמר בהאי קרא. אלא הכי פתח, עיר קטנה, \nזו כנסת ישראל, שנקראת עיר הקדש, קרתא קדישא לגבי הקב\"ה. קטנה, כד\"א, אחות לנו \nקטנה. שנאמר ושם הקטנה רחל. ואנשים בה מעט, אלו האבות: \nבא אדם הראשון, ירדה עמו שכינה, ושרתה בתוכו. חטא אדם הראשון, ונסתלקה ממנו. בא נח, \nוהורידה לארץ. חטאו דור מנבול, ונסתלקה מן העולם. בא אברהם, והורידה. באו אנשי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "סדום, ונסתלקה. לפיכך ואנשים בה מעט להתקיים עמה בעולם. זמן מועט היו, ולא נתקיימו \nבה הרבה: \nובא אליה מלך גדול וסבב אותה, דא פלוני. ומצא בה איש מסכן חכם, דא יעקב, שבמסכנות \nהיה בזמן שחטאו בניו ביוסף, ונמנע השפע ממנו, ונתפרשה מטרוניתא ממנו. ומלט הוא את \nהעיר בחכמתו, דא משה. מהו וסבב אותה. שמתעסק פלוני שיחטאו ישראל בגלות, בשביל \nלהתעכב המטרוניתא בגלות, דכתיב עמו אנכי וגו': \nדבר אחר, עיר קטנה, דא ציון. ואנשים בה מעט, אלו ששת ימי בראשית. ובא אליה מלך גדול \nוסבב אותה, דא פלוני. ומצא בה איש מסכן, דא משיח בן דוד. שנאמר בו, עני ורוכב על \nחמור ונאמר הצדיק אבד. כל זמן שלא יבא עליו השפע. ועליו נאמר, ונהר יחרב ויבש: \nחמור, דא סמאל. חדם, דא משיח בן דוד. ועליו נאמר, ומלט הוא את העיר בחכמתו. שיהיה \nגואל משיח בן אפרים, ודא הוא פרוקא מלעילא: \nדבר אחר, עיר קטנה, זו תיבת נח. ואנשים בה מעט, אלו נו ואשתו ובניו. ובא אליה מלך \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "גדול, דא יצר הרע, שסיבב לה. ומצא בה איש מסכן חכם, דא נח. ומלט הוא את העיר \nבחכמתו, דא אברהם, שבעבור אברהם שעתיד לבא, מילט את התיבה בחכמתו, ומלטו נח ובניו: \nדבר אחר, עיר קטנה זו ירושלם, שהיא בזמן הזה קטנה וחריבה. ואנשים בה מעט, מעטים הם \nהיהודים שיש בה. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, דא הוא מלכא מבני עשו, דאתמר עליה \nבדנילא, שקוהי די פרזל. די מרעע כל אילין תדיק ותרוע. די מלכיא וגו'. תדיק ותסף כל \nאילין מלכוותא. ובזמן זהוא סיבב בירושלם, מצא בה איש מסכן חכם, דא משיח ראשון, ומלט \nהוא את העיר בחכמתו, דא משיח אחרון: \nדבר אחר, עיר קטנה דא אורייתא. ואנשים בה מעט. ולמה היא קטנה, והכתיב ארוכה מארץ \nמדה וגו', אלא משום דאנשים בה מעט הם: \nובא אליה מלך גדול וסבב כו', דא סמא דמותא, דסבב לה, ומצא בה איש מסכן, דא דוד. \nחכם, דא שלמה המלך ע\"ה, דאתקין לה שרגא, ואנהיר לה בנהירו, במשליו וספריו. ומילט \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הוא את העיר בחכמתו, מידא דאפיקורסים ומינים, דאיהו אתקין אזנים לתורה: \nדתנינן, עד לא אתא שלמה, הות אורייתא כקלחת דלית לה אזנים, ומאן דקרב בהדה איתוקד. \nכיון דאתא שלמה, ועבד לה אזנים, ואשתיזבון בני עלמא בעצתיה. יהב בההיא עיר כביכול \nשזיבותא, ובמה. בחכמתו: \nוכל דא בגין תיקונא דאתקין, ואשתדלותא דאשתדל אבתרה ההוא מסכן, דאיהו דוד. דלאו אית \nב\"נ דאשתדל אבתרה, כדוד מלכא: \nותנינן, יאות הוה דוד מלכא, לאתקיימא בעלמא מאה שנין. דאלמלא אתקיים איהו מאה שנין, \nאיהו הוה מתקן לבוצינא, תקונא תקיף, דלא אתעדי לעלמין, ולא אתחריב בי מקדשא. אבל \nכמה גרימו אינון שני דלא אתקיימו: \nואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, זה אדה\"ר, דיהיב ליה משנוי קר ע' שנין. ואדם לא \nזכר ליה בשעה שבא ס\"מ ורכיב על גמל, וסבב אותו שחטא, לא זכר את דוד, שבמסכנותא להוי \nעל זה העון, שנחש סבב לחוה, וסמאל לאדם הראשון: \nוסמאל לא הוה ליה כח דיהפוך לאדם, עד שבא נחש והפך לבה דחוה. וחוה הפכה לבו של אדם, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וחטאו שניהם. ועל דא אמר, האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. וסמאל אל \nהוה ליה רשות דיהפך לביה דאדם, עד שבאה חוה, וגרמה ליה דאכיל מיניה, ועל דא אתתא \nהיא אתענשת: \nאדם הראשון כד יהיב ליה משנוי אינון שבעין שנין, לא אידכר מיניה בקדמיתא, דאלמלי \nאידכר מיניה, מאה שנין ישאיר ליה משנוי, כמה דאתחזו ליה, בגין לאתתקפא בעלמא, ויתקן \nתקונא דבוצינא. אלא לא אידכר מיניה, בר שבעין שנין, ולא יתיר: \nתלתין שנין הוו, דהוה אזל מנהון במדברא, ומנהון בענא, ובההיא זמנא, וחכמת המסכן \nבזויה. ודבריו אינם נשמעין מקמי שאול מלכא. הא דלא אשתארו ביה אלא ארבעין חסר אחת, \nדהא שתא חדא הוה עריק מקמי בריה אבשלום. ובג\"כ נחתת תקונא דשרגא, עד דהוה כפשע בינו \nובין המות: \nוכל דא, מקמי דאדם לא אידכר מיניה בקדמיתא, לאוספא ליה אינון תלתין שנין לתתא, \nלאשלמא ליה למאה. ואתפגימו תלתין שנין לתתא, מאינון שבעין שנין, דהוה חכמתו בזויה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ודבריו אינם נשמעין: \nואי תימא, דשלמה מלכא כל כך משבח גרמיה, וקרא איהו על נפשיה חכם. אלא בג\"כ מאו איהו \nבקדמיתא, וגדולה היא אלי. מלה דא רברבא דאנא אתי לשבחא גרמאי. אלא הואיל ולא איתא \nאחרא דיימא ליה. אתו חברייא ונשקוהו, קרו עליה, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מדרש רות מאמר ויהי רעב בימי דוד שלש שנים\nאמר רבי רחומאי, דוד מלכא, תלת שנין הוה כפנא ביומוהי. מ\"ט. בגין לאודער ליה דעל \nדינא תליא מלתא. הה\"ד, ויהי רעב בימי דוד שלש שנים ויבקש וגו'. עד דאשתלים דינא, \nכיון דאשתלים, מיד ויעתר אלקים לארץ וכו': \nדתני רבי חייא, כל עלמא לא שתיין, אלא מתמצית ארץ ישראל. כד אתפקיד עלמא, איהי \nאתפקדת בקדמיתא. בגין דלא אשתכח מאן דישזיב לה ויגין עליה: \nאלימלך זכאה הוה, ויכול לאגנא על דרי עלמא, ועריק ליה בין שאר אומין. ובגין כך \nאתענש, מת איהו, ואתו בנוי, ונסיבו נשין נוכריין מאומין אחרנין. ואתענשו. \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "מדרש רות מאמר עוזא ועזאל ונעמה\nרבי נחמיה פתח, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר \nבחרו. ויראו בני האלקים, עז\"א ועזא\"ל, תרין מלאכין הוו, דקטרגו למאריהון, ואפיל לון \nהקב\"ה, מאתר קדישא דלעילא. וכד נחתו, אתגלימו באוירא, ואתעבידו כבני אינשא: \nולית לך בכל אינון מלאכין, דאשלימו לאתערבא גו בני נשא, כאינון דאקרון אישים. \nוכאינון דאיקרון בני אלקים. כיון דאפיל לון הקב\"ה, אתגלימו מכל אינון יסודי דבני \nנשא, ומתלבשין בהון: \nשאר מלאכין, כד נחתו, ואינון זמינין לאתבא לדוכתייהו, אתגלימו באוירא דעלמא, ונטלי \nקטורא דאנשי בהדייהי, ולא יתיר. ובג\"כ אתחזיאו לפום שעתא, ולא יתיר, זימנא ביומא, \nאו תרין זימנין, או בכל יומא זימנא חדא או תרין, ולבתר פרחי באוירא ומתפשטין מיניה, \nואהדרו לדוכתייהו: \nרבי קיסמא בר רבי ינאי פתח, עושה רוחות משרתיוה אש לוהט. אית מלאכין דאינון מרוח, \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ואית מלאכין דאינון מאשא, דא יהיב מדיליה לחבריה, בגין דאית שלמא בינייהו. וע\"ד, \nאינון דנחתין, מתרי יסודי אילין נחתין. כד נחתי צתלבשין יתיר באוירא דהאי עלמא, \nואתגלימו: \n;.ל1,6,06,66,1,0,21,27,291,2,71,24,721,21,0, אינון דאתערבו בהאי עלמא, מתלבשן \nביסודי דהאי עלמא, ולא יכילו לפרחא ולאתבא לאתרייהו, ומתעכבו הכא. כיון דשבע יומין \nאתעכבו הכא, דא בתר דא, לא אתהדרו תמן: \nועל דא וירא בני האלקים את בנות האדם וגו'. מאי כי טובת הנה. דהוה נהיר שפירו \nדלהון, כנהירו עילאה: \n", "en": ""}]}
