{"bookId": "kabala-dec14477afb8", "part": "1", "torah": "8", "title": "זהר חדש — קטע 8", "hebrewTitle": "קטע 8", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-dec14477afb8/1/8/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-dec14477afb8/1/8/", "segments": [{"index": 1, "he": "כלהו מרתתי בדחילו באימתא בזיע, וכלהו קראן בדחילו סגי, בקל רב, ברוך כבוד ה' \nממקומו: \nוגביהם ולא כתיב מהו, כמא דכתיב לבתר, וגבותם מלאות עינים. אלא גופא דסטרא דמסתכלא \nלגו, לגבי נקודה סתימא. מההיא סטרא אית לון גובה. וכלהו מסתכלין לגו, כד\"א וכל \nאחוריהם ביתה: \nאברהם אתקריב לגבי רזא דקיימא, עד דסליק ברזא עילאה לעילא. ועם כל דא לא זכה כיעקב \nאיקרי איש תם. מהו איש תם. רזא דא כמא דאתמר, איש האלקים, מארי דביתא. משה איקרי \nאיש האלקים, יעקב אקרי איש תם, וכלא רזא חדא: \nאוף הכי וגבותם, ההוא דקיימא לגו. כלהו מליין עיינין לאסתכלא לבר. ואע\"ג דלא מסתכלא \nלגו, גובה להם, וגבותם מלאות עינים. \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "פרשת יתרו מאמר ובלכת החיות ילכו האופנים\nובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים, וכלהו כפום \nההוא רוחא, דאזיל ושליט עלייהו: \nעל אשר יהיה שם הרוח ללכת, כתיב, אל אשר, וכתיב על אשר. אלא רוח דא דנפיק מגו רוחא \nסתימאה, ודא איהו רוח קדיש, כד נפיק מגו ההוא טמירא דכורסייא, ובטיש בההוא דשרי \nעלוי, כדין כלהו נטלין כחדא לגביה, והיינו על אשר. אל רשר, דבטיש ביה ההוא רוחא, \nולא שארי, אלא דנטיל לגביה, ונטלי כלהו לגבי ההוא סטרא: \nעל אשר יהיה שם הרוח ללכת, על: \nההוא אתר טמיר וגניז דההוא רוחא עילאה שריא עלוי, כלהו מסתכלן לגביה, לאתוספא זיוא. \nומההוא זיוא, אתוסף זיוא אינון קרני החיות. ואינון זיוא דלהיט ונציץ, לפום אסתכלותא \nדיקרא, דההוא רוח אחרא, דנפיק מהאי רוח קדמאה, דאיהו טמיר וגניז בגניזו יקרא: \nדא איהו ברזא דשמא קדישא, דכליל ביה שם אקי\"ק, שמא רבה ושליטא. מהאי שמא, זעאין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ודחלין, ונטלין באימתא בזיע. ודא איהו שמא דשליט על רתיכא דא, ברשימו דתלת שמהן \nדכלילן ביה. ברזא דא אית שבעין שמהן מפורשין, שליטין על כל רזין וגניזין עילאין, די \nכל חילין ומשריין זעאן מנייהו, ונטלי בגינייהו. ברזא דא, כלילן כ\"ב אתוון, וכלהו \nשבילין: \nרוח אחרא דנפיק מהאי רוחא קדמאה, איהו דמתמן רזא דמהימנותא בכל סטרין. ודא איהו \nברזא דשמא קדישא, דכליל ורשים עליה, שמא דאקרי ידו\"ד, דנפיק ואתרשים מגו שם אקי\"ק. \nואע\"ג דכלא ברזא חדא, אבל שם ידו\"ד בנין אב, דאתבני משמא טמירא אקי\"ק. ודא איהו \nרזא, דנפיק מרוחא קדמאה: \nרוחא אחרא תתאה, דנפיק מגו רוחא דא, דא איהו ברזא דשמא קדישא כליל ביה שם אדנ'. שמא \nדא דליט, על חיות ואפנים לתתא: \nוהכי איהו רזא עילאה ותתאה. עילאה שם אקי\"ק, שליט על אינון חיוון עילאין, ברזא דשמא \nקדישא דקאמרן. תתאה שם אדנ', שליט על אלין חיוון תתאין לתתא: \nואינון חיות עילאין ואופנים עילאין, וחיות תתאין ואופנים תתאין. חיות עילאין, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דקאמרן. אופנים עילאין, אינון רזא דכתיב שוקיו עמודי שש, ואופנים תתאין ברזא דלתתא, \nכמה דחיות ברזא דלתתא: \nחיות עילאין ד'. אופנים ד'. כד מתחברא חד באינון רזא דחיות. כדין אינון ואופנים \nבחיבורא דההוא חד, אינון ד'. וכן כגוונא דא לתתא. כלהו ברזא דא דד'. חיות ד'. \nאופנים ד'. ואתפרשן לתתא ברזא דא. והכא בכלהו מתפרשאן רזי עילא ותתא, וע\"ד איקרי \nמרכבה. ואע\"ג דאל חמא יחזקאל, אלא מגו רזא דלתתא אסתכי ברזא עילאה: \nעל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו, רזא אקי\"ק, כללא דכלא, שליט על חיות עילאין סתימין. \nובג\"כ אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, רזא הוי\"ה בנין אב. כי רוח החיה רזא אדנ', למהוי \nסתימין רזין גו סתימין דרתיכא דא, למהוי כלא כחדא ברזא חדא. \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "פרשת יתרו מאמר בלכתם ילכו\nבלכתם ילכו, בלכתם דאמן. אי תימא דחיות, לאו. אלא ברזא דאלין תלת רוחין, תלת שמהן, \nכד נצצי, נהרין ונפקין אזלין חיון עילאין ותתאין. ובעמדם יעמודו, כד אינון בחבורא \nחד, בלחישו כלהו קיימין. כדין אתעבידו תלת רוחין חד, תלת שמהן חד, וקב\"ה איתגאי \nבגיאותא על כלא: \nובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים, בהסתלקות חיות, ברזא דרוחין עילאין, מעל הארץ, \nמלשמשא על רוחא תתא, אינון אופנים מסתלקין עמהון, לאחזאה, דכלהו גופא חדא, ורזא \nחדא, בלא פירודא מעמהון: \nכי רוח החיה באופנים, רעותא דההיא חיה באופנים. דאע\"ג דרעותא באינון חיות עילאין, \nרעותא יתיר באינון אופנים. תלתא, תרין גליין, וחד גניז. ואלין עבדין עובדא דרעו \nבההיא חיה. והיינו דכתיב ומעשיהם כעין תרשיש, כעין תרי שש דא ימינא ושמאלא, דאלין \nתרין מאינון שית. וע\"ד כעין: \nכגוונא דילהון. \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פרשת יתרו מאמר ודמות על ראשי החיות רקיע\nעד הכא רזא דחיות ברזא עילאה, כגוונא דא לתתא, ודמות על ראשי החיה רקיע. ודמות, \nדיוקנא לתתא, כגוונא דלעילא. דעד הכא אית רשו לפרשא, מכאן ולהלאה, מאן דחמי חמי, \nדלא אית רשו לאסתכלא. מהאי רקיע ולתתא, אית רשו למיחמא, ומהאי רקיע ולתתא, אית רשו \nלאסתכלא. מאתר דאסתכלותא ולעילא, אתכסיין שבילין ואורחין, לית עינא דאסתכל ביה, \nדכולא אתכסייא: \nראשי החיה, אינון רתיכין. ד' רישי נהורין לד' זיווין. ואינון תריסר ירחין. ואינון \nתריסר מכילן, וחד דשלטא עלייהו, למהוי תליסר. ואלין איקרון ראשי שלטונין, שליטין \nנהירין לכלהו: \nב' רקיעין בחד, אית רזא דדיוקנין דלא אתחזון. ובחד, לית ביה דיוקנין, ולא גוונין, \nולא למנדע, ולא לאסתכלא, ולית מאן דיקום ביה. דא איהו רקיע עילאה טמירא, דגניז מה \nדגניז, ויהב חידו וקיימא לכלא: \nברזא דשם אקי\"ק, שלימו דכל שמהן. רזא דרתיכא קדישא, ברזא דד' זיוון דעלמא עילאה. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "רזא דד' שמהן דכלילן בחד. תלת שמהן עילאין, וחד דאתחבר עמהון בכללא חד: \nי\"ה, רזא טמירא עילאה. כללא דכלא, רקיע עילאה טמיר דקיימא בגניזו. וחד ספירא גניזא \nטמירא דכלא עליה. האי איתאחד ולא אתאחד במה דלא אתיידע, ולא קיימא בסוכלתנו. רזא \nדכללא. כללא דכלא. ב\"ה ובריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין. לתתא כד אתפשט שמא דא, איהו \nו' באתריה דאלפא, ברזא חדא. כדין איהו רקיע לתתא, כגוונא דלעילא, וחד אבן ספירא \nלעילא על גבי ההוא רקיעא ודא איהו רזא ה' דאתפרשא שמא לתתא, ברזא ידו\"ד: \nולזמנין דאתחבר בשמא דא את ו'. ואיהו כללא חדא, הוא ובית דינו וכלא חד, רזא דרזין \nגו שמהן קדישין: \nנטוי על ראשיהם מלמעלה, רקיע פריש לעילא, דלא יכילין חיות למנדע ולאסתכלא, דכלא \nאחיד דא בדא, רזא דא סימנא בעלמא, ב\"נ לא יכיל למחמי לראשיה, ואע\"ג דאיהו הוא, כ\"ש \nמאן דסתים ביה: \nהאי רקיעא עילאה, לית ביה דיוקנא כלל. לית מאן דאסתכל מתמן ולהלאה, כולא סתים וחתים \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בגושפנקא. רקיע פריש ע\"ג רישי דחיון לעילא, מזונא דילהון נטיף מההוא רקיעא. ולתתא \nכלהו קיימין בקיומא, מתחות האי רקיע: \nרקיע דא תליין ביה תלת שמהן לעילא, כמא דמתפרשא לתתא, קדוש רחום, חנון, כנוי שמהן \nקדישין. סתימין לעילא ברזא דלתתא, כלא כגוונא דא מן דא: \nאלין שמהן, גו רזי מהימנותא רזא דילהון. כל אינון כינוי שמהן, תליין ברזא דשמהן \nקדישין אלין, דאיקרון חיוון טמירין, מחפיין על שמהן דלגאו, ומעפפן באלין, ואתחפיין \nבאלין. קב\"ה איקרי בהו. ודא איהו דכתיב, פשטתי את כתנתי, לאתתקנא לגבה. \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פרשת יתרו מאמר הכנפים\nמהאי רקיע ולתתא, תליין אינון כינויין, לאתחפיא בהו רזא דשמא קדישא. מהאי רקיע \nולעילא, לא תליין כינויין. הה\"ד ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה. בגין \nלאתחפייא בהו אינון טמירין עילאין ברזי שמהן קדישין: \nכנפים, כסויין לאתכסאה שמהן בטמירו. ולזמנא דאתי, לא יתכסה רזא דשמא קדישא, דכלהו \nזכאה קשוט ינדעון באתגלייא, ולא מגו כינויין. ורזא דא כתיב, ולא יכנף עוד מוריך \nוהיו עיניך רואות את מוריך: \nלאיש שתים מכסות להנה. תרין אינון לכל חד וחד לאתכסיא בהו. ההוא דימינא, אית ליה חד \nדימינא. וכן כלהו כלילן אלין באלין דאתחפיא בהו: \nגויתיהם, רזין דלגאו, בשמהן קדישין. דמנייהו רזא דגופא דילהון. ועכ\"ד, אלין כגוונא \nדאלין. הה\"ד, ואשמע את קול כנפיהם כקול: \nאל, אלקים, ה'. דכנפיהם: \nגדול, גבור, ונורא. האי ברזא דרזין לעילא, לאטמרא כלא בגניזו. לתתא קיימין בחיזו \nגדפין, גו שעורא, בת\"ק פרסי דשיעורא. ואינון גדפין בחיזווא: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הכא אית חמש קולות, לקבל חמש עילאין סתימין. דכתיב, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים \nרבים כקול שדי בלכתם קול המולה כקול מחנה. קול כנפיהם, דהא באינון כינויין אית שמא \nחד, מההוא שמא דאיהו מאינון שמהן דלגו. ומאן איהו. א\"ל. דהא שמא דא אזל באינון \nכינויין ודא איהו שמא, כשמא דמים רבים. ומהכא אתפרש שמא דא לתתאי: \nכקול שדי, אלקים. דשמא אתכני בתתאי, ואתחתים בתתאי, אלק\"י. קול המול\"ה, דא שמא \nדאיקרי אלו\"ק, ושמא דא אתבני בבי דינאא לתתא, באתר דזכותא שריא. כקול מחנה, דא שמא \nדיעקב שריא ביה. דכתיב, מחנה אלקים זה: \nתו, קול דא, מחפיין חד גופא, לאפרשא דא מן דא, לאשתמודעא, ולאתחברא גופא חד הכא, \nוגופא חד הכא. כד\"א, לאיש שתים חוברות איש. מחברן איש, לאשתמודעא ולאפרשא דא מן דא: \n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ותרין אחרנין מחפיין לגוף, ושתים מכסות את גויותיהנה. וכלהו גליפין מחקקן, באתוון \nדרזא דשמא קדישא, בארבעין ותרין אתוון. תחות תרין אבנין עילא ותתא, לאשתמודעא קב\"ה \nבשמיה ביקריה למהוי חד: \nארבעין ותמנייא רתיכין טמירין בגרמייהו, טמירין בסטרא דההוא אדם דשרייא על כרסייא, \nברזא דארבעין ותמניא אתוון. ומאתן אחרנין גליפן בגרמייהו, לקביל שייפין דגופא, \nוכולהון שלטין על כורסייא לתתא, כחושבן פקודי אורייתא, ברזא דזכור: \nההוא אדם נטיל לכל הני פקודי, ולכל הני זין דש יפין דגופא, ואותיב ברזא דילהון לגו \nכרסייא קדישא. ובהו אסתלקת כרסייא, בתלת מאה ושתין וה' פקודין אחרנין ברזא דשמור: \nכרסייא עילאה, אפיק כל אינון, מגו חד מבועא טמירא גניזא דאתגניז דשלטא עליה. ההוא \nמבועא לית מאן דידע ליה ולית מאן דאסתכל ביה. עליה כתיב, ונעלמה מעיני כל חי ומעוף \nהשמים נסתרה: \nוכתיב שש מעלות לכסא, אלין שית סיטרין לתתא, כגוונא דשית סטרין לעילא. שש מעלות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "לכרסייא עילאה. שש מעלות לכורסייא תתאה. אלין ואלין, לא יכלין לאסתכלא ולמנדע, \nליקרא דכרסייא דעלייהו. כל שכן למאן דשרי על כרסייא. כלהו באימתא בדחילו, תחות \nכרסייא קיימין. נטלין כרסייא עלייהו, ולא ידעו, לאן אתר מתחבראן גופין, כד\"א, \nחוברות אשה אל אחותה כנפיהם, בגין לסלקא לה. וכדין כל אינון כינויין דמכסיין לשמהן \nקדישין, שלטין בשמייהו, ואקרי קב\"ה בכנוייא: \nוכד קיימא כרסייא בכינוייא דחדוה, באתר דאצטריך, כדין אינון חיון תרפינה כנפיהם, \nולא שלטין באינון כינויין, וחדוה דילהון בההוא זמנא, דאינון כינויין תרפינה כנפיהם. \nדהא כדין קב\"ה איקרי בהון בשמהן אחרנין קדישין עילאין: \nהה\"ד, בעמדם, על קיומייהו. בעמדם, דלא נטלין. אלא דחדאן מחדוה דקדושא. ונהרין, מגו \nנהירו דנטלין מכורסיא. ועל דא כתיב, תרפינה כנפיהן. ושלטין שמהן אחרנין עילאין \nקדישין, דקב\"ה איקרי בהו. \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פרשת יתרו מאמר וארא כעין החשמל\nוארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב וגו'. וארא, דהא אסתלק מניה ההוא חיזו, דחמי \nלפום שעתא. בג\"כ אמר וארא, ולא כתיב ואראה: \nכעין חשמל, ולא חשמל. כעין: \nכגוון מלהטא מנצצא, סלקא בגוונוי. כעין: \nכגוונא דעינא דלא יכיל לאסתכלא באסתכלותא, אלא סתים ופקיחא פקיחא וסתים, הכי איהו \nחשמל: \nואית חשמל סתים, דלא אתחזי כלל, אלא מגו מראה סתימא, דלית מאן דיכיל לקיימא ביה, \nולאשתמודעא ביה כלל. ואית חשמל דקיימא בגוונין, גו נציצו לאנהרא ולאסתכלא לפום \nשעתא. ודא איהו לתתא, דהא לעילא לא כתיב וארא, אלא ואראה. ודא חשמל דאתחזי בגוונין, \nגוון ארגוונא, ירוק, אדום, לבן. סלקא דא, ונחתא דא. נציץ ולהיט, סלקא ונחתא: \nובג\"כ כתיב, כעין חשמל, ולא כתיב וארא חשמל, ולא וארא החשמל, דלאו איהו חשמל, אלא \nכגוונא דיליה. כגוון אתחזי, הכי גוונוי. חשמל דא איהו נהירו, דנקיט נהירו בגויה, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ההוא נהירו דאתחזי באינו נציצין, נהירו אחרא דקיק, זהיר ונציץ יתיר אית בגויה, והאי \nדקאמר הכא, לאו איהו חשמל, אלא כעין חשמל: \nבחיזו דקדמאה מה כתיב. ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ולבתר ומתוכה כעין החשמל. והכא \nבקדמיתא כעין חשמל, ולבתר כמראה אש בית לה סביב, מאמצעיתא דגופא לעילא, ומאמצעיתא \nדגופא לתתא: \nותלת גוונין הכא, חשמל בקדמיתא. ולבתר אש לגו מינה. ולבתר נוגה. ואינין רזין גליפין \nגו שמא קדישא. אדנ' בקדמיתא, כעין חשמל. אלקים לבתר, כמראה אש בית לה. ידו\"ד לגו \nמכולא, ונוגה לו. וכולהו תלת גליפאן, גו האי רזא, כלילן בחד, למהוי כולא חד דא בדא. \nוע\"ד יחזקאל אסתכל לעילא, ואסתכל לתתא, גו מהימנותא, ברזין עילאין. ממראה מתניו \nכו'. \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "פרשת יתרו מאמר קול ודבור\nוידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. איהו בלחודוי בדיבורא חדא והא אוקימנא, אנכי \nולא יהיה לך בדיבורא חדא אתאמרו: \nוכי הני, ותו לא, אל הני כללא דכלא, הני כללא דכל אורייתא והי נמי זכור ושמור. \nובגין דזכור ושמור אינון כללא דכלא, נקט הני דאינון כללא. זכור ושמור. אנכי זכור, \nלא יהיה לך שמור. וכלא בדיבורא חדא: \nמאי בדבורא חדא. הכי הוא ודאי, בדיבורא חדא ולא בתרין. בגין דהאי דבור, איהו אתכליל \nמכלהו קלי. ואיהו דהוה אמר בתוקפא וחילא דכלהו, דכל חד וחד הוא בטש ביה בלחישו, \nואיהו הוה אמר: \nובגין דכלהו הוו בלחישו ולא אשתמעו, כתיב, וכל העם רואים, ולא כתיב וכל העם שומעים, \nבגין דלא אשתמעו כלל, אלא כלהו הוו אתיין, וכל חד וחד נשיק להאי דבור בלחישו, כמאן \nדנשיק בחביבו דרחימותא, ולבתר האי דבור פריש, ואמר מלה, ואכריז לה: \nוע\"ד כתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה, דאינון כללא דזכור ושמור אנכי ולא יהיה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לך. אנכי כללא דכל פיקודי אורייתא, דאינון בכלל זכור, ואיקרון מצות עשה. אנכי כללא \nדדכר ונוקבא כחדא: \nומאן דאמר דאיהו רזא דכורסיא, לאו איהו כורסיא בלחודוהי, ולאו הכי, דהא רזא דזכור \nאיהו, ואיהו דכורא. אבל אע\"ג דאיהו דכורא, כללא דדכר ונוקבא כחדא איהו: \nואע\"ג דכלא שפיר, אבל אני, דא רזא דברית קדישא, יסודא דעלמא. כ' אתכליל בגויה, דא \nאיהו רזא דנוקבא. ובכל אתר כ', דא איהי נוקבא דאקרי כתר: \nובג\"כ כלא איהו כחדא, רזא דדכר ונוקבא כחדא, וכלא אקרי זכור, דהא דכר לאו איהו \nבלחודוי, ונוקבא אוף הכי לאו איהי בלחודהא, ולעלמין לא אתפרשן דא מן דא. זכור אתיא \nבנוקביה, שמור אתיא אוף הכי ברזא דוא\"ו, דאיהו דכור\"א. בגין דלא מתפרשן דא מן דא: \nאנכי כללא דדכר ונוקבא כחדא, וכלא איקרי זכור. מ\"ט. בגין דאיהו נטיל לנוקבא, ואכליל \nלה בגוויה. וע\"ד לא אידכר אלא איהו בלחודוי. וכד איהי אמשיכת לבעלה בהדה, ואתי איהו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לגבה, כד\"א עד שהבאתיו אל בית אמי, כדין איהי נטלא שמא, וכלא איקרי שמור. מ\"ט. בגין \nדאיהי אמשיכת ליה לגבה, ונטלת ליה. כדין כל ביתא קיימא ברשותהא, ולא אדכר אלא איהי \nבלחודהא, ולעלמין לא מתפרשין דא מן דא: \nאנכי, רזא דרזין לידעי חכמתא. בההוא שעתא דאלין אתוון נפקו ברזא דכליל כחדא, נפקא \nבוצינא לגלפא משחתא. מדיד בסטרא דא עשר אמין, ונפקו זיקין, בזיקין שבעין ותרין. \nואתלהטן שביבין, נציצין סלקין ונחתין. לבתר, אשתככו, וקאימו בסליקו לעילא לעילא. \nמדיד בסטרא אחרא עשר אמין, ונפקו אוף הכי זיקין, בההוא גוונא קדמאה, וכן לכל סטרין: \n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אתפשטא בוצינא וסחרא סחור סחור, ואתלהיטו שביבין נציצין, וסליקו לעילא לעילא, \nואתלהיטו שמיא. וכל חיילין עילאין כלהו, אתלהיטו ואתנציצו כחדא: \nסחרא בוצינא לבתר מסטרא דדרום ומדיד וסחרא מתמן למזרח, וממזרח לצפון, עד דאסחר ותב \nלסטרא דדרום כדבקדמיתא: \nלבתר מתגלגלא בוצינא למאסתלקא, וזיקין ושביבין אשתככו, וכדין נפקו אלין אתוון מחקקן \nמתלהטן נצצין, כדהבא כד אתלהיט בנציצו. כהאי אומנא כד מצרף כספא ודהבא, ואפיק לון \nמגו אשא מלהטא, בריר וצריף כולא הכי נמי נפקי אתוון, צריפן ברירן מגו משחתא \nדבוצינא. וע\"ד כתיב אמרת ה' צרופה. כמאן דמצרף כספא ודהבא: \nכד נפקו אלין אתוון, נפקו כלהו צריפין, מחקקן, ברירן, נציצין, מלהטן. וישראל כלהו \nהוו חמאן לון דהוו פרחי באוירא, ואזלין לכל סטרין, ואתו ומתחקקן על לוחי אבנייא: \nות\"ח כד הוו נפקי אלין אתוון ברזא דכללא דדכר ונוקבא, ברירן מחקקן. חד את הוה סליק \nעלייהו, דהוה רשים וגליף להני אתוון, ומעטר לון, וההוא את אזיל בכולהו, מרזא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "דבוצינא אתגליף. וההוא את איהו אות ו', דהוא סליק על כל אתוון אחרנין, וגליף לון על \nכלא: \nורזא דא, וכל העם רואים א\"ת ה\"קולות וא\"ת ה\"לפידים ואת קול השופר, את הקולות, אלין \nאינון אתוון אחרנין, דהוו נפקין מאינון קולות כדקאמרן, ואתחזון באוירא לעיניהון \nדכלא: \nדכתיב את הקולות, ולא כתיב וכל העם רואים הקולות, אלא את הקולות, אלין אינון אתוון \nדהוו נפקי מנייהו. ואת קול השופר, דא את ו', דהוה סליק על כל אתוון, וגליף לון, כמא \nדאיתמר. בגין דרזא דאת ו' איקרי קול השופר, ובג\"כ כתיב רואים. וכד שמעו לא שמעו אלא \nקול מילולא חדא, דכתיב קול דברים אתם שומעים, ההוא קול דאיקרי דברים, דהוא הוה אמר \nמלה בלחודוי. ואע\"ג דכל ישראל חמו יקריה דקב\"ה, לא הוו חמאן, אלא כמאן דחמי מגו \nעששיתא, והוו מסתכלן למנדע חכמתא דאינון אתוון דהוו נפקי. והוו חמאן נהירו דנהיר \n", "en": ""}]}
