{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "18", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 18", "hebrewTitle": "קטע 18", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/18/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/18/", "segments": [{"index": 1, "he": "דאחידן ביה. תא חזי, כתיב (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר, אי קודשא בריך הוא \nמתפאר בהו בישראל, היך אתיין לאסתאבא, ולאתדבקא בסטרא מסאבא, ועל דא כתיב, והתקדשתם \nוהייתם קדושים כי קדוש אני, ולא תשקצו את נפשותיכם וגו. מאן (דיתיב) דאיהו בדיוקנא \nדמלכא, לא לבעי ליה לאתפרשא מאורחוי דמלכא, ובגין כך רשים להו קודשא בריך הוא \nלישראל, כל אינון דאתיין מסטרא דא, וכל אינון דאתיין מסטרא אחרא, זכאה חולקהון \nדישראל, דכתיב בהו (שם סא ט) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יהו\"ה, ברך יהו\"ה ממש, \nברך יהו\"ה בכלא. ותא חזי, כל מאן דאכיל מאינון מאכלי דאסירי, אתדבק בסטרא אחרא, \nוגעיל נפשיה וגרמיה, ורוח מסאב שרייא עליה, ואחזי גרמיה דלית ליה חולקא באלהא עלאה, \nולא אתי מסטריה, ולא אתדבק ביה, ואי יפוק הכי מהאי עלמא, אחידן ביה כל אינון דאחידן \nבסטר (ס\"א דאתיין מסטר) דמסאבא, ומסאבין ליה, ודיינין ליה כבר נש דאיהו געלא דמריה, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "געלא בהאי עלמא, וגעלא בעלמא דאתי. ועל דא כתיב, ונטמתם בם בלא א', דלא אשתכח \nאסוותא לגעוליה, ולא נפיק ממסאבותיה לעלמין, ווי לון ווי לנפשייהו, דלא יתדבקון \nבצרורא דחיי לעלמין, דהא אסתאבו, ווי לגרמייהו, עלייהו כתיב (שם סו כד) כי תולעתם \nלא תמלות וגו', והיו דראון לכל בשר, מאי דראון, סרחונא, מאן גרים ליה, ההוא סטר \nדאתדבק ביה. ישראל אתיין מסטרא דימינא, אי אתדבקן בסטרא שמאלא הא פגמין לסטר דא, \nופגמין לגרמייהו, ופגמין לנפשייהו, פגימין בעלמא דין ופגימין בעלמא דאתי, כל שכן \nמאן דאתדבק בסטרא דמסאבא, דכלא אחיד דא בדא, וכתיב (דברים יד כא) כי עם קדוש אתה \nליהו\"ה אלהי\"ך וגו'. רבי יוסי פתח ואמר, (קהלת ו ז) כל עמל האדם לפיהו וגו', \nאסתכלנא במלי דשלמה מלכא, וכלהו אחידן בחכמה עלאה, כל עמל האדם לפיהו, האי קרא \nבשעתא דדיינין ליה \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "זוהר חלק ג דף מב/א\nלבר נש בההוא עלמא כתיב, כל ההוא דינא, וכל מאי דסביל בההוא עלמא, ונקמין מיניה \nנקמתא דעלמא, לפיהו, בגין פיהו דלא נטיר ליה, וסאיב ליה לנפשיה, ולא אתדבק בסטרא \nדחיי, בסטרא דימינא. וגם הנפש לא תמלא, לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין. דבר \nאחר, לא תמלא, לא תשתלם לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת ואתדבקת בסטרא אחרא. \nרבי יצחק אמר, כל מאן דאסתאב בהו, כאלו פלח לעבודה זרה, דאיהו (דברים ז כה) תועבת \nיהו\"ה, וכתיב (שם יד ג) לא תאכל כל תועבה. מאן דפלח לעבודה זרה, נפיק מסטרא דחיי, \nנפיק מרשותא קדישא, ועייל ברשותא אחרא, אוף מאן דאסתאב בהני מיכלי, נפיק מסטרא \nדחיי, ונפיק מרשו קדישא, ועייל ברשותא אחרא, ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא \nדאתי, ועל דא ונטמתם בהם כתיב, בלא א'. וכתיב, (ויקרא כ כה) ולא תשקצו את נפשותיכם \nבבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, מאי לטמא, לטמא לעמין, דהא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין, וכל חד אתדבק באתריה. רבי אלעזר הוה יתיב \nקמיה דרבי שמעון אבוי, אמר ליה, הא דתנינן זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל, \nבמה, אמר ליה, כמה דכתיב, (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו', \nכיון דאתדכאן, מתקדשן, וישראל דאתדבקן ביה בקודשא בריך הוא, קדש אקרון, דכתיב \n(ירמיה ב ג) קדש ישראל ליהו\"ה ראשית תבואתה, וכתיב (שמות כב ל) ואנשי קדש תהיון לי. \nזכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא קאמר עלייהו והייתם קדושים כי קדוש אני יהו\"ה, \nבגין דכתיב (דברים י כ) ובו תדבק, וכתיב (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים \nבל ידעום הללויה: \nרעיא מהימנא: \nדגים וחגבים אינם טעונין שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם, הכי מארי מתיבתא אין \nצריכין שחיטה, אלא דאתמר בהון, (בראשית מט לג) ויגוע ויאסף אל עמיו. מה נוני ימא \nחיותן בימא, אף תלמידי חכמים מארי מתניתין, חיותייהו באורייתא, ואי אתפרשן מנה, מיד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מתים. (נ\"א תנאין) תנינא דמתניתין, דבה אתרבי, כנוני ימא, ואי אינון דביבשתא יעלון \nלמיא, ולא ידעין לשטטא, אינון מייתין, אבל אדם (דאינון מארי קבלה, אינון לעילא), \nדאיהו לעילא מכלהו, אתמר ביה, (שם א כו) וירדו בדגת הים ובעוף השמים. דאינון מארי \nמתניתין תניניא, התנין הגדול, (ישעיה כז א) נחש בריח, לקבל (שמות כו כח) והבריח \nהתיכון בתוך הקרשים. בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת, ומקשין דא לדא חד בלע \nלחבריה, והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה, ומורה, חייב מיתה, ואי אינון שוין \nדא לדא, ואית בהון מחלוקת וקושיא, אתמר בהון (ס\"א לבסוף) (במדבר כא יד) את והב \nבסופה, ואוקמוה אהבה בסופה. (ע\"כ הרעיא מהימנא): \nברוך ה' לעולם אמן ואמן: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "זוהר חלק ג דף מב/א\nפרשת תזריע: \nוידבר יהו\"ה אל משה לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר וגו', רבי אלעזר פתח, (שיר ג א) \nעל משכבי בלילות בקשתי וגו', על משכבי, במשכבי מבעי ליה, מהו על משכבי. אלא כנסת \nישראל אמרה קמי קודשא בריך הוא, ובעאת מניה על גלותא, בגין דהיא יתבה בין שאר עמין \nעם בנהא, ושכיבת לעפרא, ועל דהיא שכיבת בארעא אחרא מסאבא, אמרה על משכבי בעינא, \nדכאיבנא (נ\"א דשכבינא) בגלותא, ועל דא בקשתי את שאהבה נפשי, לאפקא לי מניה, בקשתיו \nולא מצאתיו, דלאו אורחיה לאזדווגא \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זוהר חלק ג דף מב/ב\nבי אלא בהיכליה. קראתיו ולא ענני, דהא ביני עמין אחרנין יתיבנא, וקליה לא שמעין אלא \nבנוי, דכתיב (דברים ד לג) השמע עם קול אלהי\"ם וגו'. רבי יצחק אמר, על משכבי בלילות, \nאמרה כנסת ישראל, על משכבי אתרעמנא קמיה, דיהא מזדווג עמי, למחדי לי ולברכא לי \nבחידו שלים, דהכי תנינן, דמזווגא דמלכא בכנסת ישראל, כמה צדיקים ירתו ירותת אחסנתא \nקדישא, וכמה ברכאן משתכחי בעלמא. רבי אבא הוה אזיל לכפר קניא (ס\"א בפרקמטיא), \nלמערתא דלוד, והוו עמיה רבי יוסי ורבי חייא, אמר רבי יוסי, כתיב (משלי יב ד) אשת \nחיל עטרת בעלה וגו', אשת חיל דא כנסת ישראל, וכרקב בעצמותיו מבישה, אלין (נ\"א דא \nמהימנותא דשאר) עמין, דקודשא בריך הוא לא יכיל למסבל לון בעלמא, כמה דאת אמר (ויקרא \nכ כג) ואקוץ בם, כהני קוצין וכובין דדחקין ליה לבר נש, ולא יכיל למסבל לון. אמר רבי \nאבא, הכי הוא ודאי, אשת חיל דא כנסת ישראל, דהיא גבירתה מכמה חיילין, וכמה משריין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דמשתכחי בעלמא, עטרת בעלה, כמה דאת אמר (ישעיה סב ג) עטרת תפארת, וכלא חד, (ל\"ג אשת \nחיל דא כנסת ישראל, דהא בזווגא דמלכא אפיקת כמה חיילין כמה משריין כמה צדיקים \nבעלמא, וכלהו אקרון בנים לקודשא בריך הוא ולכנסת ישראל, כמה דכתיב (דברים יד א) \nבנים אתם ליהו\"ה אלהיכ\"ם). עד דהוו אזלי, אמר רבי אבא, כל חד לימא מלה בכנסת ישראל, \nרבי אבא פתח ואמר, (משלי לא י) אשת חיל מי ימצא, דא כנסת ישראל, דאיהי אשת חיל כמה \nדאמרן, מי ימצא, כמה דאת אמר אשר ימצא אתכם באחרית הימים, (ל\"ג מי ימצא לאגחא ביה \nקרבא), מי ימצא, מאן יזכה למהוי בה בשלימו, ולאשתכחא עמה תדיר, כמה דאת אמר (תהלים \nכד ג) מי יעלה בהר יהו\"ה וגו'. ורחוק מפנינים מכרה, מכרה, מקחה מבעי ליה, אלא לכל \nאינון דלא אתדבקן בה בשלימו, ולא שלמין בהדה, היא מכרה לון ואסגרא לון בידא דעממין \nאחרנין, כמה דאת אמר (עי' ש\"א יב ט) ויעזבו בני ישראל את יהו\"ה וימכור אותם ביד \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "סיסרא, וכדין כלהו רחיקין מאלין פנינים עלאין קדישין, דלא יהא לון חולקא בהו, הדא \nהוא דכתיב ורחוק מפנינים מכרה. רבי חייא פתח קרא אבתריה ואמר, בטח בה לב בעלה ושלל \nלא יחסר, בטח בה לב בעלה, דא קודשא בריך הוא, דבגיני כך מני לה על עלמא לאתדברא \nעלה, כל זיונין דיליה אפקיד בידהא, וכל אינון מגיחי קרבא, ועל דא ושלל לא יחסר. רבי \nיוסי פתח קרא אבתריה ואמר, גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, גמלתהו טוב, היא זמינת \nטב לעלמא, זמינת טב להיכלא דמלכא, ולבני היכליה, ולא רע, בגין דכתיב (בראשית ב ט) \nועץ הדעת טוב ורע. טוב אימתי, בזמנא דאינון ימי השמים נהרין עלה, ומזדווגן עמה כדקא \nיאות, דאינון ימי חייה, בגין דעץ החיים שדר לה חיים ונהיר לה, ובההוא זמנא גמלתהו \nטוב ולא רע, אמר רבי אבא שפיר הוא, וכלהו קראי בכנסת ישראל אתמרו: \nאשה כי תזריע, תנינן אשה מזרעת תחלתה יולדת זכר, רבי אחא אמר, הא תנינן דקודשא בריך \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הוא גזר על ההיא טפה אי איהו דכר אי איהי נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחלה יולדת \nזכר, אמר רבי יוסי, ודאי קודשא בריך הוא אבחין בין טפה דדכורא ובין טפה דנוקבא, \nובגין דאבחין ליה, גזר עליה אי להוי דכר אי נוקבא. אמר רבי אחא, וילדה זכר, וכי \nכיון דמזרעת יולדת, דכתיב וילדה, (אלא) האי קרא הכי מבעי ליה, אשה כי תהר וילדה \nזכר, (ס\"א תזריע ויהיה זכר), מהו כי תזריע וילדה, אמר רבי יוסי, אתתא מן יומא \nדאתעברת עד יומא דיולדת, לית לה בפומא אלא ילידו דילה אי להוי דכר, ועל דא אשה כי \nתזריע וילדה זכר: \nאשה כי תזריע, רבי חזקיה פתח, (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך יהו\"ה, כמה סגיאין \nעובדוהי דמלכא קדישא בעלמא, משל לבר נש דנטיל בידוהי כמה \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ג דף מג/א\nמקטורין כחדא, וזרע לון בזמנא חדא, ולבתר נפיק כל חד וחד בלחודוהי, כך קודשא בריך \nהוא, עביד עובדוהי בחכמה, ובחכמה נטיל כלא כחדא וזרע לון, ולבתר נפקו כל חד וחד \nבזמניה, הדא הוא דכתיב (תהלים קד כד) כלם בחכמה עשית. אמר רבי אבא, מה רבו מעשיך \nיהו\"ה, כמה סגיאין אינון עובדוהי דמלכא קדישא, וכלהו סתימין בחכמה, הדא הוא דכתיב \nכלם בחכמה עשית, כלהו בחכמה כלילן, ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה, \nומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו, הדא הוא דכתיב (משלי כד ג) ובתבונה יתכונן, ועל דא כלם \nבחכמה, עשית בבינה. מלאה הארץ, הארץ, דא כנסת ישראל, דמתמן אתמליא מכלא, כמה דאת \nאמר (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים וגו', קנינך, דהיא אפיקת לון לבתר, הדא הוא \nדכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, בגיני כך מלאה הארץ \nקנינך. תא חזי, בשעתא דבר נש אתי לאתקדשא לאזדווגא בנוקביה, (בכוונה) ברעותא קדישא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דיליה אתער עליה רוחא (אחרא) קדישא כליל דכר ונוקבא, ורמיז קודשא בריך הוא לחד \nשלוחא, ממנא על עדוייהון דבני נשא, ומני בידיה ההוא רוחא, ואודע ליה לאן אתר יפקוד \nליה. הדא הוא דכתיב (איוב ג ג) והלילה אמר הורה גבר, הלילה אמר לההוא ממנא, הורה \nגבר מפלניא, וקודשא בריך הוא אפקיד ליה לההוא רוחא כל מה דאפקיד, והא אוקמוה. כדין \nרוחא נחתא, וחד צולמא עמיה, ההוא דקאים בדיוקניה לעילא, בההוא צולמא אתברי (ס\"א \nאתרבי), בההוא צולמא אזיל בהאי עלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים לט ז) אך בצלם יתהלך \nאיש, בעוד דהאי צולמא אשתכח עמיה דבר נש, בצולמא דיליה קאים בהאי עלמא, דמתחברן \nכחדא (ס\"א אשתכח עמיה, בר נש קאים בהאי עלמא, ותרין אינון דמתחברן כחדא) ושלמה מלכא \nאזהר לבני נשא ואמר, (שיר ב יז) עד שיפוח היום ונסו הצללים, תרי: \nובספרא דחרשין דאשמדאי אשכחנא, דאינון דידעי (ס\"א דבעו) לחרשא חרשין מסטר שמאלא, \nולאתדבקא בהו, יקום לנהורא דשרגא, או באתר דיתחזון אינון צולמין דיליה, ויימא אינון \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מלין דמתתקני לאינון חרשין, ויקרי לון לאינון סטרין מסאבין, בשמהן מסאבין דלהון, \nויזמין (ויומי) צולמין דיליה לאינון דקארי, ויימא דהוא אתתקן ברעותיה להו \nלפקודייהו, וההוא בר נש נפק מרשו דמאריה, ופקדונא דיליה יהב לסטר מסאבא. ובאינון \nמלין דחרשין דאיהו יימא, ויזמין (נ\"א ויומי) לון לצולמי, אתחזון תרין רוחין, \nומתתקנין באינון צולמין דיליה בחיזו דבני אנשא, ומודעין ליה מלין לאבאשא, ומלין \nלאוטבא לזמנין ידיעין, ואלין תרי רוחין דלא אתכלילו בכללא דגופא, השתא אתכלילן \nבאלין צולמין ומתתקנן בהו, ומודעין ליה לבר נש מלין לאבאשא, ודא הוא דנפיק מרשותא \nדמאריה, ופקדונא דיליה יהב לסטר מסאבא. תא חזי, אסיר ליה לבר נש לאשדאה מאני \nדביתיה, ולאפקדא ליה לסטרא אחרא דלא אצטריך, או מלה אחרא דכוותיה, (ס\"א דביתיה, \nלקבלא ליה), דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לההוא מלה לקבלא ליה, ומההוא זמנא לא \nשארי עליה ברכאן, דהא מסטרא אחרא הוא, כל שכן מאן דאזמין ברעותיה על ההוא טיבו עלאה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דיליה לאחרא, ולסטרא אחרא, דהא מההוא דאזמין ליה הוי. וכד קריבו יומין דבר נש לנפקא \nמהאי עלמא, ההוא צולמא עלאה דיהבו ליה, אתיא ההוא רוחא בישא דהוה מתדבק ביה בכל \nיומא, ונטיל ליה לההוא צולמא, ואתתקן ביה ואזיל ליה, ולא אתחזר ביה בבר נש לעלמין, \nכדין ינדע דהא אתדחיא הוא מכלא. תא חזי, בשעתא דנשמתא נחתא לאעלא ליה בהאי עלמא, \nנחתא בגנתא דעדן דארעא, וחמאת יקרא דרוחיהון דצדיקיא, קיימין שורין שורין, לבתר \nאזלא לגיהנם, וחמאת להו לרשיעייא דצווחין ווי ווי, ולא מרחמי עלייהו, ובכלא אסהידו \nבה סהדותא, וההוא צולמא קדישא קיימא עליה, עד דנפיק לעלמא. \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "זוהר חלק ג דף מג/ב\nכד נפיק לעלמא אזדמן ההוא צולמא לגביה, ואשתתף בהדיה, ואתרבי עמיה, כמה דאתמר \n(תהלים לט ז) אך בצלם יתהלך איש, ובההוא צלם אשתתפו (אשתכחו) יומוי דבר נש ותליין \nביה, הדא הוא דכתיב (איוב ח ט) כי תמול אנחנו ולא נדע, כי צל ימינו עלי ארץ, כי צל \nימינו ודאי. ומן יומא דמתעברא אתתא עד יומא דאולידת, לא ידעין בני נשא עובדוי \nדקודשא בריך הוא, כמה אינון רברבין וכמה אינון עלאין, הדא הוא דכתיב (תהלים קד כד) \nמה רבו מעשיך יהו\"ה וגו'. תא חזי, כל רוחין דעלמא כלילן דכר ונוקבא, וכד נפקין, דכר \nונוקבא נפקין, ולבתר מתפרשן בארחייהו, אי זכי בר נש, לבתר מזדווגי כחדא, והיינו בת \nזוגו, ומתחברין בזווגא (ס\"א בגוונא) חד בכלא, רוחא וגופא. דכתיב (בראשית א כד) תוצא \nהארץ נפש חיה למינה, מאי למינה, ההוא רוחא דבר נש דנפיק זוגיה דדמי ליה, ומאי הארץ, \nכמה דאת אמר (תהלים קלט טו) רקמתי בתחתיות ארץ, והא אוקמוה, תוצא הארץ ודאי, דהא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מנה נפקין. נפש חיה, כמה דאוקימנא, דא רוחיה דאדם קדמאה. היינו דכתיב (בראשית ג ג) \nומפרי העץ אשר בתוך הגן, ומפרי העץ דא קודשא בריך הוא, אשר בתוך הגן, אשר בתוך \nהאשה. תנינן היינו אשה כי תזריע וילדה זכר כתיב, ולא כליל דכר ונוקבא כפום אורחוי \nדעלמא, דאינון גרמו ליה, דלא מתחבראן כמה דנפקן מלעילא זוגות, בגין דאדם קדמאה וזוג \nדיליה חבו לקודשא בריך הוא, ועל דא מתפרשין כד נפקין מלעילא, עד דיהוי רעוא קמי \nקודשא בריך הוא, אי זכה בר נש יהבין ליה זוגתו, ואי לא מפרישין לה מניה, ויהבין לה \nלאחרא, ומולידין בנין דלא כדקא יאות. ועל דא כתיב (שם ו ג) לא ידון רוחי באדם, מאי \nרוחי, רוחו מבעי ליה, אינון תרין רוחי דנפקי זוגות לא ידונון כחדא, ועל דא כתיב \nוילדה זכר, ולא כלל דכר ונוקבא כפום אורחוי דעלמא, דאינון גרמו. רבי אלעזר אמר, לאו \nהכי, דהא כלא דכר ונוקבא כלילן כחדא, ומתפרשן לבתר, אבל וילדה זכר, כלילן כחדא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מסטרא דימינא, ואם נקבה תלד, כלילן בחד, נוקבא ודכר מסטרא שמאלא, דשלטא סטר שמאלא \nעל סטר ימינא יתיר, ודכורא אתכפיא בימינא דלא שלטא, וכדין ההוא דכר דנפיק מגו נוקבא \nמסטר שמאלא כל אורחוי כנוקבא, (ולא אקרי דכר), אבל דכר דנפיק מגו ימינא הוא שלטא, \nונוקבא דנפקא מניה אתכפיא, דהא סטר שמאלא לא שלטא, ועל דא וילדה זכר כתיב, וכמה אלף \nורבבן נפקי בזמנא חדא לעלמא. ומן יומא דאפקת לון, לא אקרון נפשן עד דאתיישבן בגופא, \nוכמה הוא ל\"ג ימים, היינו דכתיב ושלשים יום ושלשת ימים וגו'. וטמאה שבעת ימים, דהא \nכל שבעת ימים לא עאלין רוחין לגבה לאתקשרא בה, וכל אלין שבעת ימים רוחא אזלא בגופא \nלאשכחא אתריה, וכדין כתיב (ויקרא כב כז) והיה שבעת ימים תחת אמו. וביומא תמינאה, \nאתהדר רוחא וגופא לאתחזאה קמי מטרוניתא, ולאתקשרא בה ובדכורא, בגופא וברוחא. ושלשים \nיום ושלשת ימים תשב על דמי טהרה, לאתישבא רוחא בגופא. ותלת ימים מאי עבידתייהו, אלא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "תלת ימים דמילה דרביא כאיב, ורוחא לא שריא מדוריה בגופא כשאר יומין, ועל דא ושלשים \nיום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה. בדמי טהרה בקדמיתא, ולבתר ימי טהרה, בדמי טהרה אלין \nדמי מילה, דמא בתר דמא דאתי מרביא, וקודשא בריך הוא נטיר לאינון דמי כל אלין יומין, \nהדא הוא דכתיב, תשב בדמי טהרה, טהרה סתם, ולא אדכיר ה\"א בתראה, דלא תימא טהרה \nדמטרוניתא, אלא טהרה סתם, דמי טהרה אקרון, אלין דמי דכיא: \nבכל קדש לא תגע ואל המקדש וגו', תא חזי, בכל יומא ויומא כנסת ישראל נטלא מבי מלכא \nמזונא, לרוחיהון דבני נשא, וזנת: \nרעיא מהימנא: \nוביום השמיני ימול בשר ערלתו, פקודא דא למגזר לתמניא יומין, גזירו דקיימא קדישא רזא \nעלאה, דכתיב (תהלים כה יד) סוד יהו\"ה ליראיו ובריתו להודיעם, למאן, לאינון יראיו, \nאינון דחלי חטאה, דהא רזא דקיימא קדישא לא אתחזי לגלאה בר להו, ורזא דקיימא קדישא \nהא אוקמוה ואתמר בכמה דוכתין. ורזא דא לתמניא יומין, איהו חיובא על עלמא לכל עמא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "קדישא, דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו. יום השמיני דא הוא את קיימא קדישא, \nואיהו תמינאה לכל דרגין, וגזירו דהוא קיימא, לאעברא ההוא ערלה \n \nזוהר חלק ג דף מד/א\nזהר: \nלהו בקדושה, בר להני עד דאתיישבן בגופא אינון רוחין. בתר תלתין ותלת יומין אשגחת \n", "en": ""}]}
