ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 25

תאנא, בההיא שעתא בעא משה קמי קודשא בריך הוא מלה דא, אמר ליה, אי בני עלמא יתובון קמך, על ידי דמאן מתברכאן, אמר ליה קודשא בריך הוא, ולי את אומר, דבר אל אהרן אחיך, דהא בידיה מסיראן ברכאן לעילא ותתא: ויאמר יהו"ה אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו', אמר רבי אבא, זמנין אית קמי קודשא בריך הוא לאשתכחא רעוון, ולאשתכחא ברכאן, ולמתבע בעותי, וזמנין דרעוון לא אשתכחו, וברכאן לא מזדמנן, ודינין קשיין מתערין בעלמא, וזמנין דדינא תליא. תא חזי, זמנין אית בשתא דרעווא אשתכח, וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח, וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח ותליא, זמנין אית בירחי דרעווא

זוהר חלק ג דף נח/ב אשתכח בהו, וזמנין אית בירחי דדינין אשתכחו ותליין על כלא. זמנין אית בשבועי דרעוון משתכחן, וזמנין אית בשבועי דדינין משתכחן בעלמא, וזמנין אית ביומי דרעווא אשתכח בעלמא, ועלמא אתבסמא, וזמנין אית ביומי דדינין תליין ומשתכחן, ואפילו בשעתי. ועל דא כתיב, (קהלת ג א) ועת לכל חפץ וגו', וכתיב (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך וגו', וכתיב (ישעיה נה ו) דרשו יהו"ה בהמצאו, וכתיב (תהלים י א) למה יהו"ה תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה, וכתיב (ירמיה לא ב) מרחוק יהו"ה נראה לי, וזמנין דאיהו קרוב דכתיב (תהלים קמה יח) קרוב יהו"ה לכל קוראיו, בגין כך ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו'. רבי שמעון אמר, הא אוקימנא מלה בעתו, והכי הוא ודאי, והכא אתא קודשא בריך הוא לאזהרא לאהרן, דלא יטעי בההוא חובא דטעו בנוי, דהא האי עת ידיעא, בגין כך לא יטעי לחבר עת אחרא לגבי מלכא, הדא הוא דכתיב, ואל יבא בכל עת אל הקדש, כלומר אף על גב דיחמי עידן

דאתמסר בידא אחרא, לאתנהגא עלמא, ויתמסר בידוי לייחד ביה, לקרבא ליה לקודשא, דהא אנא ושמי חד הוא, ובגיני כך (ס"א לקרבא ליה לקודשא בריך הוא, דהא האי עת ידיע, בגין כך) ואל יבא בכל עת אל הקדש, ואי בעי למנדע במה ייעול, בזאת, בזאת יבא אהרן אל הקדש, דהאי זאת היא עת דאחידת בשמי, בהאי י' דרשימא בשמי ייעול אל הקדש, (אבל) ואל יבא בכל עת. תאנא, אמר רבי יוסי, כתיב (קהלת ג יא) את הכל עשה יפה בעתו, האי מלה אוקמה בוצינא (ס"א בשמא) קדישא, והכי הוא, דתנינא את הכל עשה יפה בעתו, והכי הוא ודאי, את הכל ודאי, עשה יפה בעתו, דא בדא, ולא יתערבון אחרנין בינייהו, בעתו ממש, ולא באחרא, בגיני כך אזהרותא לאהרן, ואל יבא בכל עת אל הקדש, אבל במה ייעול, בזאת, כמה דאוקימנא דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש: רבי אלעזר הוה יתיב קמי אבוה, אמר ליה, כתיב בכנישתא דקרח (במדבר טז לג) ויאבדו מתוך הקהל, מאי ויאבדו, אלא כמה דכתיב (ויקרא כג ל) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה,

(ס"א כתיב בבני אהרן, ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל אותם וימותו, וכתיב בכנישתא דקרח, ואש יצאה מאת יהו"ה ותאכל את החמשים ומאתים איש, סלקא דעתך דשקילין דא כדא), אמר רבי שמעון, שאני אינון בני אהרן, דלא כתיב בהו אבידה כאינון דכנישתא דקרח, דכתיב בהו (במדבר טז לג) ויאבדו מתוך הקהל, וכתיב (שם יז כו) הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו, לאכללא אינון דאקריבו קטרת בוסמין מאתן וחמשין, דאתאבידו ודאי, ואלין לא אתאבידו. אמר ליה, כתיב, ואל יבא בכל עת אל הקדש, וכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש, כיון דאמר ואל יבא בכל עת, אמאי לא כתיב בהי זמנא ייעול, אמר ליה, (אלעזר), הא אתמר, ומלה חד הוא, וזמנא חד הוא הוו ידעי כהני, אבל על מה דחאבו בנוי בעא לאזהרא הכא, והא אתמר. אמר ליה, ואנא הכי סבירנא, ובגין לאתיישבא מלה בעינא. אמר ליה, אלעזר ברי, תא חזי, כל קרבנין וכל עלוון, נייחא הוא דקודשא בריך הוא, אבל לא הוה נייחא כמה דהאי קטרת,

דקטרת מעליא מכלא, ובגין כך הוו מעלין ליה לגו בגו בלחישו, והא אתמר, ובגין כך לא אתענשו כל בני נשא בשאר קרבנין ועלוון כמו בקטרת דכל פולחנא דקודשא בריך הוא הכי אתקטר ואתקשר יתיר מכלא ועד אקרי קטרת, והא אתמר (משלי כז ט) שמן וקטרת ישמח לב. פתח רבי שמעון ודרש, (שיר א ג) לריח שמניך טובים וגו', האי קרא אסתכלנא ביה, והכי הוא, לריח, מאי ריח, ריח דקטרת, דאיהו דקיקא ומעליא ופנימאה מכלא, וכד סליק ההוא ריח, לאתקשרא בההיא משח רבות דנחלי מבועא, אתערו דא בדא, ואתקטרו כחדא, וכדין אינון משחן טבאן לאנהרא, כמה דאת אמר, לריח שמניך טובים, וכדין אתרק משחא מדרגא לדרגא, באינון דרגין דאקרון שמא קדישא, הדא הוא דכתיב שמן תורק שמך. על כל עלמות אהבוך, מאי עלמות, כמה דאוקימנא, עולמות, עולמות ממש. דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, כמה דאת אמר, (תהלים מו א) על עלמות שיר, וכלא חד. ובספרא דרב המנונא סבא כתיב, מאי עולמות,

כמה דאת אמר, (משלי לא טו) ותתן טרף לביתה וחק זוהר חלק ג דף נט/א לנערותיה, נערותיה, הני עלמות, אהבוך, לברכא שמך ולזמרא קמך, ומתמן אשתכחן ברכאן בכלהו תתאי, ומתברכאן עלאין ותתאין. דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, שפיר הוא מאן דאמר על מות אהבוך, דהא במלה דא מאריהון דדינין אתבסמון, ובגין דהאי קטרת אתקטר במשחא דלעילא, יתיר אתחשב קמיה דקודשא בריך הוא, מכל קרבנין ועלוון. אמרה כנסת ישראל, אנא כקטרת, ואנת כמשחא, משכני אחריך נרוצה וגו', נרוצה, כמה דאת אמר, על כן עלמות אהבוך, אנא וכל אכלוסין, דהא כלהו בי אחידן, ועל דא משכני, דהא בי תליין. הביאני המלך חדריו, אם ייעול לי מלכא באדרוי, נגילה ונשמחה בך, אנא וכלהו אכלוסין. תאנא, כלהו אכלוסין בשעתא דכנסת ישראל חדאת ומתברכא, כלהו חדאן, ודינא לא שריא כדין בעלמא, ועל דא כתיב (תהלים צו יא) ישמחו השמים ותגל הארץ. כי בענן אראה על הכפרת,

אמר רבי יהודה, זכאין אינון צדיקייא דקודשא בריך הוא בעי ביקריהון, ותנינא, מלך בשר ודם אי בר נש רכיב על סוסיא דיליה, בר קטלא הוא, קודשא בריך הוא ארכיב אליהו על דיליה, דכתיב (מ"ב ב יא) ויעל אליהו בסערה השמים וגו', הכא מאי כתיב, ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת, וקודשא בריך הוא עייליה למשה ביה, הדא הוא דכתיב (שמות כד יח) ויבא משה בתוך הענן, בתוך הענן ממש, כי בענן אראה על הכפרת, הדא הוא דכתיב (ישעיה ד ה) וברא יהו"ה על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן, וכתיב (שמות מ לח) כי ענן יהו"ה על המשכן יומם. ותאנא האי דכתיב (שם לד ה) וירד יהו"ה בענן, בענן אראה על הכפרת, תאנא אתר דהוו שראן אינון כרובי, כמה דאוקימנא כרובי על את הוו יתבין, ותאנא תלת זמנין ביומא אתרחיש נסא בגדפייהו, בשעתא דאתגלי עלייהו קדושה דמלכא, אינון מגרמייהו סלקין גדפייהו, ופרסין לון, וחפיין על כפורתא, לבתר קמיטין גדפייהו

ונאחזין בגדפייהו, (ס"א ונאחזין בגופייהו), כמה דאת אמר (שם כה כ) והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, ולא פרושי, סוככים, ולא סכוכים, דהא באת (ס"א בזאת) הוו קיימי, וחדאן בשכינתא. אמר רבי אבא, מה בעא הכא כי בענן אראה על הכפרת, וכתיב בזאת יבא אהרן, והא כהנא לא חמי לשכינתא בשעתא כד הוה עאל, אלא עננא הוה נחית, וכד הוה נחית מטא על האי כפרת, ומתערין גדפייהו דכרובין, ואקשי להו, ואמרו שירתא. ומה שירתא אמרי, (תהלים צו ד) כי גדול יהו"ה ומהלל מאד ונורא הוא על כל אלהי"ם, האי כד סלקי גדפייהו, בשעתא דפרסין להו אמרי, (שם ה) כי כל אלהי העמים אלילים ויהו"ה שמים עשה, כד חפיין על כפורתא אמרי, (שם צח ט) לפני יהו"ה כי בא לשפוט (את) הארץ, ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים. וקלהון הוה שמע כהנא במקדשא, כדין שוי קטרת באתריה, ואתכוון במה דאתכוון, בגין דיתברך כלא, (וקלהון) וגדפי כרובייא סלקין ונחתין, וזמרי שירתא,

ומחפיין לכפורתא, וסלקי להו, הדא הוא דכתיב, סוככים, סוככים דייקא, ומנא לן דקלהון אשתמע, כמה דאת אמר (יחזקאל א כח) ואשמע את קול וגו'. אמר רבי יוסי, ועמים במישרים, מהו במישרים, כמה דאת אמר (שיר א ד) מישרים אהבוך, לאכללא תרין כרובין דכר ונוקבא, מישרים ודאי, ועל דא ועמים במישרים, וכתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו, מבין שני הכרובים וידבר אליו. רבי יצחק, אמר מכאן אוליפנא, דבכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא, לאו כדאי למחמי אפי שכינתא, הדא הוא דכתיב (תהלים קמ יד) ישבו ישרים את פניך, ותנינן כתיב (דברים לב ד) צדיק וישר הוא, דכר ונוקבא, אוף הכא כרובים דכר ונוקבא, ועלייהו כתיב (תהלים צט ד) אתה כוננת מישרים, ועמים במישרים, ובגיני כך (שמות כה) ופניהם איש אל אחיו, והא אוקימנא:

זוהר חלק ג דף נט/ב תניא, אמר רבי יוסי, זמנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא, אתו לקמיה (ס"א אזלו לגביה) דרבי שמעון, רבי ייסא ורבי חזקיה ושאר חברייא, אשכוהו דהוה אזיל למחמי לרבי פנחס בן יאיר, הוא ורבי אלעזר בריה, כיון דחמא לון, פתח ואמר (תהלים קלג א) שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, מאי שבת אחים גם יחד, כמה דאת אמר ופניהם איש אל אחיו, בשעתא דהוו חד בחד משגיחין אנפין באנפין, כתיב מה טוב ומה נעים, וכד מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא, ווי לעלמא, כדין כתיב (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט, בלא משפט ודאי, וכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך, דלא אזיל דא בלא דא, וכד משפט מתרחק מצדק, ווי לעלמא, (כדין כתיב ויש נספה בלא משפט). והשתא חמינא דאתון אתיתון על דדכורא לא שריא בנוקבא, אמר אי לדא אתיתון גבאי, תיבו, דהאי יומא אסתכלנא דיתהדר כלא למישרי אנפין באנפין, ואי לאורייתא אתיתון, שרו גבאי, אמרו ליה לכלא קא אתינא

לגבי דמר, ישתמיט חד מינן לבשרא לאחנא שאר חברייא, ואנן נתיב לקמיה דמר. עד דהוו אזלי, פתח ואמר (שיר א ה) שחורה אני ונאוה בנות ירושלם וגו', אמרה כנסת ישראל קמי קודשא בריך הוא, שחורה אני בגלותא, ונאוה אני בפקודי אורייתא, דאף על גב דישראל בגלותא, לא שבקי לון, כאהלי קדר, דאינון בני קטורה (ס"א טוריא) דאתקדרו אנפייהו תדירא, ועם כל דא כיריעות שלמה, כההוא חיזו שמיא למדכי, דכתיב (תהלים קד ב) נוטה שמים כיריעה. אל תראוני שאני שחרחורת, מאי טעמא (ס"א אני שחרחורת, בגין ששזפתני), אל תראוני, בגין שאני שחרחורת, ששזפתני השמש, דלא אסתכל בי שמשא, לאנהרא לי כדקא יאות, ישראל מה אינון אמרין, בני אמי נחרו בי, מאן אינון בני אמי, אלין רברבין ממנן תריסין על שאר עמין. דבר אחר, בני אמי ממש, כמה דאת אמר (איכה ב) השליך משמים ארץ וגו', וכד השליך משמים ארץ, שמוני נוטרה את הכרמים, מאי טעמא, בגין דכרמי שלי לא

נטרתי, ותנינן, בני אמי ודאי אסתכמו עלי, כלומר כד אתעדי ארץ משמים, כמה דאוקימנא, דכתיב (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק. והכא אתמר ודאי, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ובהו אוקימנא, (נ"א והכא אוקימנא) גם יחד, כמה דאת אמר (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם, שבת אחים בכלל, כיון דכתיב גם, לאכללא כל אינון דלעילא, דכל שולטנותא בההוא אתר אשתכח. דבר אחר, הנה מה טוב ומה נעים וגו', אלין אינון חברייא, בשעתא דאינון יתבין כחדא ולא מתפרשן דא מן דא, בקדמיתא אתחזון גוברי מגיחי קרבא, דבעו לקטלא דא לדא, לבתר אתהדרו ברחימותא דאחוה, קודשא בריך הוא מהו אומר, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, גם לאכללא עמהון שכינתא, ולא עוד אלא קודשא בריך הוא אצית למלולייהו, וניחא ליה וחדי בהו, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג טז) אז נדברו יראי יהו"ה איש אל רעהו, ויקשב יהו"ה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו וגו'. ואתון חברייא

דהכא, כמה דהויתון בחביבותא ברחימותא מקדמת דנא, הכי נמי מכאן ולהלאה לא תתפרשון דא מן דא, עד דקודשא בריך הוא חדי עמכון, ויקרי עלייכו שלם, וישתכח בגינכון שלמא בעלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי אדברא נא שלום בך. אזלו עד דהוו אזלי, מטו לבי רבי פנחס בן יאיר, נפק רבי פנחס ונשקיה, אמר זכינא לנשקא שכינתא, זכאה חולקי, אתקין להו טיקלי דערסי קפטורי דקילטא, אמר רבי שמעון, אורייתא לא בעא הכי, אעבר להון ויתיבו. אמר רבי פנחס, עד לא ניכול, נשמע ממאריה דאורייתא מלה, דהא רבי שמעון כל מלוי באתגלייא אינון, איהו גברא דלא דחיל מעילא ותתא למימר לון, לא דחיל מעילא, דהא קודשא בריך הוא אסתכם

זוהר חלק ג דף ס/א ביה. לא דחיל מתתא כאריה דלא דחיל מבני ענא. א"ר שמעון לרבי אלעזר בריה אלעזר קום בקיומך ואימא מלה חדתא לגביה דר' פנחס ושאר חברייא. קם ר' אלעזר פתח ואמר וידבר יי' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה דאתחזי דיתירא איהו. דהא כתיב בתריה ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך מכאן שירותא דפרשתא האי קרא דלעילא מאי הוא דכתיב וידבר יי' אל משה מאי הוא דאמר ליה. ולבתר ויאמר יי' אל משה. אלא בשעתא דקב"ה יהב קטרת בוסמין לאהרן בעא דלא ישתמש ביה בחייוי בר נש אחרא. מ"ט בגין דאהרן אסגי שלמא בעלמא. א"ל קב"ה את בעא לאסגאה שלמא בעלמא על ידך יסגי שלמא לעילא הא קטורת בוסמין יהא מסור בידך מכאן ולהלאה ובחייך לא ישתמש ביה בר נש אחרא. נדב ואביהו אקדימו בחיי דאבוהון לאקרבא מה דלא אתמסר להו ומלה דא גרים להון דטעו ביה. ותאנא משה הוה מהרהר מאן גרם לן טעותא דא והוה עציב. מה כתיב וידבר יי' אל משה

אחרי מות שני בני אהרן ומה אמר ליה בקרבתם לפני יי' וימותו בהקריבם לא כתיב בקרבתם. א"ל קב"ה למשה דא גרמא להו דדחקו שעתא בחיי אבוהון וטעו בה והיינו דכתיב אשר לא צוה אותם. אותם לא צוה אבל לאהרן צוה. ומה תרין בני אהרן על דדחיקו שעתא בחיי אבוהון גרמו לגרמייהו כל כך. אנא לגבי אבא ור' פנחס ושאר חברייא על אחת כמה וכמה. אתא ר' פנחס נשקיה וברכיה: רבי שמעון פתח ואמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו'. הנה מטתו שלשלמה. מאי מטתו דא כורסי (נ"א ערסא) יקרא דמלכא דכתיב ביה בטח בה לב בעלה שלשלשמה מלכא די שלמא כלא דיליה הוא שיים גבורים סביב לה דאתאחדן בסטרהא מדינא קשייא ואקרון שתין פולסי דנורא (ס"א שתין מזיינין זיוני קשיין דההוא נער אתלבש בהו) מימיני' שננא דחרבא תקיפא משמאליה גומרי דנורא תקיפא דמתאחדא בגליפוי (ס"א בקליפוי) בשבעין אלף להטי נורא דאכלא ואינון שתין מזייני זיוני קשיין ומאינון גבורן תקיפן דההיא גבורה

עלאה דקב"ה הה"ד מגבורי ישראל, ותאנא בהאי ערסא מה כתיב בה ותקם בעוד לילה כד ינקא מסטרא דימינא (ס"א מסטרא דדינא) ותתן טרף לביתה. מאי טרף כד"א וטרף ואין מציל (הה"ד) כלם אחזי חרב מלומדי מלחמה זמינין בכל אתר למעבד ינא ואקרון מאי דיבבא ויללא. איש חרבו על ירכו כד"א חגור חרבך על ירך גבור. מפחד בלילות הא אוקמוה מפחדה דגיהנם וגו'. אבל מפחד בלילות כלומר כל דא מאן אתר נטלין. מפחד. מההוא אתר דאקרי פחד. כד"א ופחד יצחק היה לי. וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. בלילות בזמנין דאינון מתפקדין למעבד דינא. ותאנא כתיב זממה ותקחהו. הה"ד וכל חית השדה ישחקו שם ועל דא כתיב זה הים גדול ורחב ידים וגו'. שם אניות יהלכון וגו'. כד"א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, ממרחק ודאי. מרישא דמוחא ומעילא דרישא. תביא לחמה על ידא דצדיק כד מזדווגן כחד כדין חדו בכלא הה"ד לויתן זה יצרת לשחק בו תאנא אלף וחמש מאה מארי

תריסין מארי דשולטנותא אתאחדן מהאי סטרא דאינון גיברין בידוי דההוא דאקרי נער ארבע מפתחין רברבן תנינייא אזלין תחות ספינה דהאי זוהר חלק ג דף ס/ב ימא רבא לארבא זוויין דא אזיל לסטרא דא ודא אזיל לסטרא דא. וכן כלהו ארבע חיזו דאנפין אתחזיין בהו וכד אתכלילן בחד כתיב ודמות פניהם פני אדם פניהם דכלא אפי רברבי ואפי זוטרי כלילן כחד לעילא תרי סלקין ושאטין ותרין מגרופין בידייהו אלף טורין סלקין ועאלין (ס"א אלין טמירין עאלין וסלקין) בכל יומא משקיו דההוא ימא. לבתר אתעקרי מנה וסלקין לימא אחרא לית חושבנא לאינון דאתאחדן בשערהא תרין בנין ינקין כל יומא דאקרון מאללי ארעא ודא הוא רזא דספרא דצניעותא דכתיב וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר ואלין ינקין מתחות סטרי אברהא. תרין בנות בתחות רגלהא (ס"א ואלין ינקן מסטרא דאברהא תרין בנת בתחותהא) ועל דא כתיב ויראו בני האלקים את בנות האדם ואלין מתאחדן בטרפי (ס"א בטופרי) דההיא ערסא ודא הוא דתנינן

דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך. אז תבאנה ולא מקדמת דנא. ובזמנא דישראל לתתא אהדרון קדל מבתר קב"ה מאי כתיב עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו ודאי בידא שמאלא שבעין ענפין דמגדלין בין נוני ימא כלהו סומקי כוורדא ועילא מנהון ענפא חד סומקא יתיר דא סליק ונחית וכלהו אתחפיין בשערהא. מארי דלישנא בישא כד נחית חוייא אתעביד מקפץ על טורין מדלגא על טנרי עד דישכח טרפא דאחיד בטופרי וייכול. כדין שכיך ואתחזר לישניה לטב. זכאין אינון ישראל דמזמנין ליה טרפיה אהדר לאתריה (ס"א לבתריה) עייל בנוקבא דתהומא רבא כד (ס"א סליק סלקין) סלקין מארי דרמחין וסייפין דלית לון חושבנא. סוחרנייהו דאינון שתין עלאין דסוחרניה דהאי ערסא אלף אלפין ורבוא רבוון קיימין בכל סטרא דהאי ערסא לעילא. ומניה אתזנן כלהו מקמיה (ס"א ומניה אתזנו. ליה