פלחין כלהו קמיה) יקומון. מתחות כלהו נפקין כמה אלף ורבבן דלית לון חושבנא ונחתין ושאטין בעלמא עד דתקעי מארי שופרא ומתכנשי. והני בזוהמא דטופרי אחידן. דא ערסא כליל לון דא ערסא רגלוהי אחידן בארבע סטרי עלמא כלא עאלין בכללא דאשתכח לעילא ואשתכח לתתא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ועל דא כתיב הנה. מאי הנה בגין דזמינא לכלא לעילא ותתא. ורשומא האי ערסא מכלא. אדנ"י אתקרי רבונא דכלא רשימא בין חיילהא. בגיני כך כהנא בעא לכוונא מלי דלעילא ליחדא שמא קדישא מאתר דבעא ליחדא ועל דא תנינן כתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש. בהאי בעא לקרבא קדושה לאתריה. מהאי אתר בעי בר נש לדחלא מקמי קב"ה. וע"ד כתיב לו חכמו ישכילו זאת מיד יבינו לאחריתם. כלומר אי יסתכלון בני נשא בענשא היך אחידא זאת בין חיילהא והיך אתמנו קמה כל אינון בני חיילין ואחידן בפולחנא לאתפרעא מן חייביא מיד יבינו לאחריתם ויסתמרון עובדיהון ולא יחובון קמי מלכא קדישא. תו אר"ש כל בר נש דזכי למילף אורייתא ונטיר לה להאי זאת, האי זאת נטירת ליה וגזר עמיה קיימא על קיימא דיליה דלא יתעדי מניה ומן בנוהי ומן בני בנוהי לעלמין הה"ד ואני זאת בריתי אותם וגו'. יתבו למיכל עד דאכלו אר"ש לחברייא כל חד וחד לימא מלה חדתא דאורייתא על פתורא לקמיה דרבי פנחס: פתח רבי חזקיה ואמר יי' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר וגו'. זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא אתרעי בהו מכל שאר עמין וקראן קדש דכתיב קדש ישראל ליי' ויהיב זוהר חלק ג דף סא/א להו חולק לאתאחדא בשמא קדישא. ובמה אחידו ישראל בשמא קדישא בגין דזכו באורייתא. דכל מאן דזכי באורייתא זכי ביה בקב"ה (נ"א בקדש). ותנינן קמיה דמר מאי קדש. שלימותא דאקרי חכמה עלאה. ומהאי אתר (נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען לאתר דאקרי בינה עלאה) ומתמן נפקין מבועין ונחלין לכל עבר עד דמטו להאי זאת (ומאתר דא אתער רוחא קדישא). והאי זאת כד מתברכא אקרי קדש ואקרי חכמה וקראן ליה (נ"א והאי זאת כד אתברכא מאתר עלאה דא דאקרי קדש ואקרי חכמה קראן לה) רוח הקדש כלומר רוח מההוא קדש דלעילא. וכד נפקין ומתערין מנה רזי אורייתא כדין אתקרי לשון הקדש. ובשעתא דנגיד ההוא רבות קדישא לאינון תרין קיימין דאקרון למודי יי' ואקרון צבקות אתכנש תמן. וכד נפיק מתמן בההוא דרגא דאקרי יסוד לההוא חכמה זעירא. כדין אתקרי לשון למודים. ונפיק לאתערא לאינון קדישי עליונים. כדין כתיב יי' אלקים נתן לי לשון למודים. ולמה לדעת לעות את יעף דבר. וקב"ה יהיב האי לבוצינא קדישא ר"ש. ועוד דסליק ליה לעילא בגין כך כל מלוי באתגלייא אתמרו ולא אתכסיין. עליה כתיב פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות: פתח רבי ייסא ואמר ויין נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה וגו'. ויי' נתן חכמה לשלמה דא הוא דתנינן ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא. כאשר דבר לו כמה דאתמר ליה החכמה והמדע נתון לך. ויהי שלום בין חירם ובין שלמה. וכי מה (בין) האי להאי. אלא הכי תנינן ויי' נתן חכמה לשלמה והאי חכמה במאי אוקים לה א"ר יוסי אוקים לה בהאי. בקדמיתא דשלמה עבד דנחית לחירם מההוא דרגא דהוה אמר מושב אלקים ישבתי וגו' דתניא חירם מלך צור עבד גרמיה אלוה. בתר דשלמה אתא עבר ליה בחכמתיה דנחית מההוא עיטא ואודי ליה לשלמה. ובגין כך ויהי שלום בין חירם ובין שלמה. ותנינן א"ר יצחק א"ר יהודה דשדר ליה חד שידא ונחית ליה שבעה מדורין דגיהנם וסלקיה ושדר ליה פתקין בכל יומא ויומא בידיה עד דאהדר ואודי ליה לשלמה. ותנינן שלמה ירית לה לסיהרא בכל סטרוי. בג"כ בכלא שליט בחכמתיה. ור"ש בן יוחאי שליט בחכמתיה על כל בני עלמא כל אינון דסלקין בדרגוי לא סלקין אלא לאשלמא עמיה (ס"א אי לא שלמין עמיה): פתח רבי יוסי ואמר יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וגו'. יונתי דא כ"י מה יונה לא שבקת בן זוגה לעלמין. כך כ"י לא שבקת לקב"ה לעלמין. בחגוי הסלע. אלין ת"ח דלא משתכחי בנייחא בעלמא דין. בסתר המדרגה. אלין ת"ח הצנועין דבהון חסידין דחלי קב"ה. דשכינתא לא אעדי מנייהו לעלמין. כדין קב"ה מתבע בגינייהו לכ"י ואמר הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב דלית קלא משתמע לעילא אלא קלא דאינון דמתעסקי באורייתא. ותאנא כל אינון דמתעסקי באורייתא בליליא דיוקניהון אתחקקק לעילא קמי קב"ה וקב"ה משתעשע בהו כוליה יומא ומסתכל בהו וההוא קלא (דהכא) סליק ובקע כל אינון רקיעין עד דסליק קמי קב"ה. כדין כתיב כי קולך ערב ומראך נאוה. והשתא קב"ה חקק דיוקנא דר"ש לעילא. וקליה לעילא לעילא סלקא ומתעטרא בכתרא קדישא עד דקב"ה מתעטר ביה בכלהו עלמין ומשתבח ביה. עליה כתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר: פתח ר' חייא ואמר מה שהיה כבר הוא (נקרא שמו ל"ג) ואשר להיות וגו'. מה שהיה כבר היינו דתנינן עד לא ברא קב"ה האי עלמא הוה בארי עלמין וחריב לון עד זוהר חלק ג דף סא/ב דקב"ה סליק ברעותיה למברי האי עלמא ואמליך באורייתא כדין אתתקן הוא בתקונוי ואתעטר בעטרוי וברא האי עלמא וכל מאי דאשתכח בהאי עלמא הא הוה קמיה (והא סליק מקמיה) ואתתקן קמיה ותאנא כל אינון דברי עלמא דאשתכחו בכל דרא ודרא עד לא ייתון לעלמא הא הוו קיימי קמיה בדיוקניהון. (והכי תאנא) אפילו כל אינון נשמתין דבני נשא עד לא ייחתון לעלמא כלהו גליפין קמיה ברקיעא בהוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא וכל מה דאולפין בהאי עלמא כלא ידעו עד לא ייתון לעלמא ותנינא האי באינון זכאי קשוט. וכל אינון דלא משתכחין זכאין בהאי עלמא אפילו תמן מתרחקין מקמי קב"ה ועאלין בנוקבא דתהומא רבא ודחקין שעתא ונחתין לעלמא. וההיא נשמתא דלהון הא אוליפנא כמה דאינון קשי קדל בהאי עלמא כך הוו עד לא ייתון לעלמא. וההוא חולקא קדישא דיהב לון רמאן ליה ואזלין ושאטין ואסתאבון בההוא נוקבא דתהומא רבא ונטלי חולקהון מתמן ודחקין שעתא ונחתי לעלמא אי זכי לבתר ותב בתיובתא קמי מאריה הוא נטיל ההוא חולקא דיליה ממש הה"ד מה שהיה כבר (נקרא שמו) ואשר להיות וגו'. תא חזי בני אהרן לא אשתכחו בישראל כוותייהו בר משה ואהרן ואינון אקרון אצילי בני ישראל ועל דטעו קמי מלכא קדישא מיתו. וכי קב"ה בעא לאובדא לון והא תנינן ברזא דמתניתין דקב"ה עבד חסד בכלא ואפילו ברשיעי עלמא לא בעי לאובדא לון והני זכאי קשוט ס"ד דאינון אתאבידו מעלמא זכותא דלהון אן הוא. זכותא דאבוהון אן הוא. זכותא דמשה הכי נמי. ואינון היך אתאבידו אלא הכי אוליפנא מבוצינא קדישא דקב"ה חס על יקרא דלהון ואתוקד גרמיהון לגו. ונשמתהון לא אתאבידו והא אוקימנא ות"ח עד לא מיתו בני אהרן כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו וגו' אקרי שמיה פנחס דהוה זמין לאתתקנא עקימא הה"ד ואשר להיות כבר היה. ותאנא כלהו זכאי קשוט עד לא ייתון לעלמא כלהו אתתקנו לעילא ואקרון בשמהן. ור' שמעון בן יוחאי מן יומא דברא קב"ה עלמא הוה אזדמן קמי קב"ה ואשתכח עמיה וקב"ה קרי ליה בשמיה זכאה חולקיה לעילא ותתא עליה כתיב ישמח אביך ואמך. אביך דא קב"ה ואמך דא כ"י: פתח ר' אבא ואמר עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. האי קרא אוקמוה חברייא בשעתא דקב"ה אשתכח וזמין בטורא דסיני למיהב אורייתא לישראל נרדי נתן ריחו ישראל יהבו וסליקו ריחא טב דקאים ואגין עלייהו לדרי דרין ואמרו כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע. דבר אחר עד שהמלך במסבו בעוד דסליק משה לקבלא אורייתא מקב"ה ואתחקק בתרי לוחי אבנין ישראל שבקו ההוא ריחא טבא דהוה מתעטר עלייהו ואמרו לעגל אלה אלקיך ישראל. השתא האי קרא ברזא דחכמתא הוא. ת"ח כתיב ונהר יוצר מעדן להשקות את הגן האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים כדי האי עדן (זווגא) בההוא נתיב דלא אתידע לעילא ותתא כד"א נתיב לא ידעו עיט ואשתכחו ברעותא דלא מתפרשן תדירא חד מחד. כדין נפקין מבועין ונחלין ומעטרי לבן קדישא בכל אינון כתרין כדין כתיב בעטרה שעטרה לו אמו. ובההוא שעתא ירית ההוא בן אחסנתא דאבוי ואמיה כדין הוא אשתעשע בההוא ענוגא ותפנוקא. ותאנא בשעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכין יתיב בעטרוי כדין כתיב עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו דא יסוד דאפיק ברכאן לאזדווגא מלכא קדישא זוהר חלק ג דף סב/א במטרוניתא (בהא דרגא) וכדין אתייהבון ברכאן בכולהו עלמין (ונפקין) ומתברכן עלאין ותתאין והשתא הא בוצינא קדישא מתעטר בעטרוי דהאי דרגא והוא וחברייא סליקו תשבחן מתתא לעילא והיא מתעטרא באינון תשבחן. השתא אית לאפקא ברכאן לכלהו חברייא מעילא לתתא בהאי דרגא קדישא ור' (ס"א דר') אלעזר בריה לימא מאינון מלין מעליין דאוליף מאבוי: פתח ר' אלעזר ואמר וירא והנה באר בשדה וגו'. ונאספו שמה כל העדרים וגו'. הני קראי אית לאסתכלא בהו וברזא דחכמתא אינון דאוליפנא מאבא והכי אוליפנא. וירא והנה באר בשדה. מאן באר דא היא דכתיב באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה אלין אינון נצח הוד יסוד דאלין אינון רביעין עלה וקיימין עלה ומאלין אמלייא ברכאן ההיא באר. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים דהא מן האי באר אתזנו עלאין ותתאין (נ"א עלמין תתאין) ומתברכאן כלהו כחדא. והאבן גדולה על פי הבאר דא הוא דינא קשייא דקיימא עלה מסטרא אחרא לינקא לה (נ"א מנה) ונאספו שמה כל העדרים. אלין אינון שית כתרי מלכא דמתכנשי כלהו ונגדי ברכאן מרישא דמלכא ומריקן בה. וכד אתחבראן כלהו כחדא לארקא בה כתיב וגללו את האבן מעל פי הבאר מנדרין (ס"א מגנדרין) לההוא דינא קשייא ומעברן ליה מינה. והשקו את הצאן מריקין ברכאן מההוא באר לעלאין ותתאין. לבתר והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. תב ההוא דינא לאתריה בגין דאצטריך ליה לבשמא עלמא ולתקנא עלמא. והשתא הא קב"ה אריק עלייכו ברכאן ממבועא דנחלא ומנייכו כל בני דרא מתברכין. זכאה חולקיכון בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייכו כתיב וכל בניך למודי יי' ורב שלום בניך: פתח ר"ש ואמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וגו'. תאנא בי"ג מכילן אתקשר קשרא דמהימנותא לאשתכחא ברכאן לכלא וכל מהימנותא דקב"ה בתלתא אסתימו ועל האי בי"ג מכילן דאורייתא מתעטרא כמה דאוקימנא מק"ו ומג"ש וכו' וכמה זמנין אוקימנא האי. ושמא קדישא בהאי מתעטרא. ת"ח בההיא שעתא דבעא יעקב דיתברכון בנוי בשמא (ס"א בקשרא) דמהימנותא מה כתיב כל אלה שבטי ישראל עשר וזאת הא תליסר דאשתתף עמהון שכינתא ואתקיימו ברכאן. והיינו דכתיב איש אשר כברכתו ברך אותם. מאי כברכתו בההוא דוגמא דלעילא כברכתו דכל מכילא ומכילא. ותאנא כל אינון מכילין סלקין ומתעטרין ונייחין ברישא חדא ותמן מתעטרא רישא דמלכא. ההוא דאקרי בדרגא עלאה דחסידות. וחסידים ירתין כל ההוא כבוד דלעילא דכתיב יעלזו חסידים בכבוד בהאי עלמא. ירננו על משכבותם בעלמא דאתי. רוממות קל בגרונם דידעין לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאות. וכדין חרב פיפיות בידם מאן חרב פיפיות דא הוא חרב ליי' חרבא דקב"ה פיפיות להיטא בתרין דינין. ולמה. לעשות נקמה בגוים וגו'. והא ר' פנחס בן יאיר כתרא דחסד רישא עלאה. בג"כ כבוד דלעילא ירית והוא קשיר קשרא עלאה קשרא קדישא קשרא דמהימנותא. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. על האי פתורא אתמר זה השלחן אשר לפני יי'. קם ר' פנחס ונשיק ליה ובריך ליה ונשיק לר"א ולכלהו חברייא ובריך לון נטל כסא ובריך. פתח ואמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו'. יתבו (ס"א חדו) תמן כל ההוא והוו חברייא כלהו חדאן זוהר חלק ג דף סב/ב במלי דאורייתא וחדוותא דר"ש הוה סגי. נטל ר' פנחס לר"א ולא שבקיה כל ההוא יומא וכל ליליא והוה חדי עמיה קרא עליה אז תתענג על יי' כל חדוותא וענוגא יתירא דא דחולקי הוא (ע"ד דעמי הוא. ע"ד כתיב אשרי העם שככה לו וגו'). זמינין בההוא עלמא לאכרזא עלי זכאה חולקך רבי פנחס דאנת זכית לכל האי. שלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלקיך. אשכימו למיזל קם ר' פנחס ואחיד ביה בר"א ולא שבקיה למיהך. אוזיף ר' פנחס לר"ש וברכיה ולכלהו חברייא. עד דהוו אזלי אמר להו ר"ש לחברייא עת לעשות ליי'. אתא רבי אבא ושאיל כתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות וגו'. הני עדבין למה. ואהרן למה ליה למיהב עדבין. ופרשתא דא למה. והא אוליפנא קמיה דמר סדרא דיומא והאי בעינא למנדע: פתח ר"ש ואמר ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם. וכי מה חמא יוסף למיסב לשמעון עמיה יתיר מאחוהי. אלא אמר יוסף בכל אתר שמעון (ולוי) פתיחותא דדינא איהו (אינון). וההוא שעתא דאזילנא מאבא לגבייהו דאחי. שמעון פתח בקדמיתא בדינא. הה"ד ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו וגו', לבתר בשכם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי כלהו בדינא הוו. טב למיסב דא ולא יתער קטטותא בכלהו שבטין. ותנינן מאי קא חמא שמעון לאזדווגא בלוי יתיר מכלא. והא ראובן הוה אחוה וסמיך ליה. אלא שמעון חמא וידע דלוי מסטרא דדינא קא אתי ושמעון מסטרא דדינא קשיא יתיר אתאחד. אמר נתערב חד בחד ואנן נחריב עלמא. מאי עביד קב"ה נטיל ליה לחולקיה ללוי אמר מכאן ולהלאה ליתיב בקופטירא בהדיה בלחודוי. תאנא בסטרא דאימא תרין גרדיני טהירין (ס"א תריסין) אתאחדן בידוי שמאלא והא אוקימנא דאינון מאללי ארעא בכל יומא ויומא. והיינו רזא דכתיב שנים אנשים מרגלים. ותאנא זכאה חולקיהון דישראל יתיר מכל עמין עכו"ם דקב"ה בעי לדכאה להו ולרחמא עלייהו דאינון חולקיה ועדביה הה"ד כי חלק ייק עמו וגו' וכתיב ירכיבהו על במתי ארץ. על במתי ארץ דייקא. דהא אינון אתאחדן לעילא לעילא. וע"ד קב"ה רחימותא דיליה אתדבק בהו הה"ד אהבתי אתכם אמר יי'. וכתיב כי מאהבת יי' אתכם וגו' ומגו רחימותא יתירא דרחים להו יהב לון יומא חד בשתא לדכאה להו ולזכאה להו מכל חוביהון דכתיב כי ביום הזה וגו'. בגין דיהון זכאין בעלמא דין ובעלמא דאתי ולא ישתכח בהו חובא וע"ד ביומא דא מתעטרין ישראל ושלטין על כלהו גרדינין ועל כלהו טהירין. תאנא ונתן אהרן על שני השעירים גורלות. ונתן אהרן בגין דאתי מסטרא דחסד על שני השעירים על דייקא בגין דתתבסם מטרוניתא. גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל. והא תרין שעירין אינון אמאי חד ליי' אלא אמר קב"ה יתיב האי גבאי. וחד יזיל וישוט בעלמא. דאלמלי תרווייהו מזדווגן לא יכיל עלמא למסבל, נפק האי אזיל ושאט בעלמא ואשכח להו לישראל בכמה פולחנין בכמה דרגין בכמה נמוסין טבן לא יכיל להו כלהו שלמא בינייהו לא יכיל למיעל בהו בדלטורא (אזל ושאט בעלמא אשכח לישראל כהאי גוונא) (נ"א ישראל לתתא אוף הכי כהאי גוונא). האי שעירא אחרא שלחין ליה במטולא דכל חובייהו דישראל. תאנא כמה חבילי טריקין מזדווגן (נ"א מזדמנן) דאינון תחות ידיה וממנן לאללא ארעא על כל אינון זוהר חלק ג דף סג/א דעברין על פתגמי אורייתא. וההוא יומא לא שכיח דילטורא (ס"א פטרא) למללא בהו בישראל. כד מטא האי שעירא לגבי טורא כמה חידו על חידו מתבסמין כלהו ביה וההוא גרדינא דנפיק אהדר ואמר תושבחתא דישראל קטיגורא אתעביד סניגורא. ות"ח לאו דא בלחודוי הוא אלא בכל אתר דבעיין ישראל לאתדכאה מחובייהו קב"ה יהיב לון עיטא לקשרא מארי דדינא ולבסמא להו באינון קרבנין ועלוון דקרבין קמי קב"ה. וכדין לא יכלין לאבאשא. וההוא יומא יתיר על כלא כמה דמבסמין ישראל לתתא לכלא הכי מבסמין לכל אינון דאית להו דילטורא (ס"א פטרא) וכלא קרבנא הוא ופולחנא דקב"ה. תאנא בההיא שעתא דכתיב ולקח אהרן את שני השעירים וגו', מתערין אינון בההוא יומא לעילא ובעיין לשלטאה (נ"א לשטאה) ולמיפק בעלמא כיון דכהנא מקרב אלין לתתא מתקרבין אינון לעילא. כדין עדבין סלקין בכל סטרין כהנא יהב עדבין לתתא כהנא יהיב עדבין לעילא. כמה דחד אשתאר ביה בקב"ה לתתא. וחד אפקין ליה לההוא מדברא הכי נמי לעילא חד אשתאר ביה בקב"ה וחד נפיק ושט בעלמא. לההוא מדברא עלאה וחד בחד מתקשר. כתיב וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו וגו'. בג"כ וסמך אהרן את שתי ידיו דקב"ה יסתכם על ידוי, על ראש השעיר החי. החי דייקא. לאכללא ההוא דלעילא. והתודה עליו את כל עונות כמה דכתיב והתודה אשר חטא עליה. ואוקימנא עליה דאתדכי ב"נ ואשתאר עליה כל ההוא חובא. אוף הכי והתודה עליו בתר דאודי כהנא בגינייהו דישראל. עליו, כלומר ישתארון כלהו עליו. א"ל ר' אבא אי הכי והא כתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. אמר ליה שאני הכא דהתם לשעירים הוו קרבין קרבנא ובג"כ לא כתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם שעירים אלא לשעירים דהתם לשעירים הוו עבדי פולחנא ושולטנותא. והכא ונשא השעיר עליו את כל עונותם וקרבנא לא אתעביד אלא לקב"ה ת"ח דבגיני קרבנא מתבסמן עלאין ותתאין ודינא לא שריא ושלטא עלייהו דישראל. תאנא ושלח ביד איש עתי המדברה. מהו איש עתי. אלא רזא דמלה הכי הוא זוהר חלק ג דף סג/ב בכל מה דאתעביד בעי בר נש זמין לההיא מלה. אית ב"נ דברכתא אתקיים על ידיה יתיר מאחרא. ת"ח מה כתיב ביה בכהנא טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. בגין דהוא