# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 36

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/36/)

<div lang="he" dir="rtl">

מאן צדקה אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה והוא אחיד בכלהו וביה אשתכחו. ולנו בושת 
הפנים אתר דכל אנפין נהירין אתרחקן מניה. צדקה אמת קשוט ונהורא דכלא ונהורא דאנפין 
חידו כלא. בשת כסיפא רחיקו דקשוט מאן דאכסיף. בגין דאמת דאיהו צדקה אתרחק מניה. 
רחיקו דאנפין נהירין. ת&quot;ח כהנא עלאה בעי לאתחזאה בשפירו דאנפין בנהירו דאנפין בחידו 
יתיר מכלא. ולא בעי לאתחזאה ביה עציבו ורוגזא אלא כלא כגוונא דלעילא. זכאה חולקיה 
דעליה כתיב אני חלקך ונחלתך. וכתיב יי&#x27; הוא נחלתו. וע&quot;ד בעי לאתחזאה שלים בכלא 
בגרמיה בלבושיה דלא יפגים גרמיה כלל כמה דאתמר. האי איהו בתר נישואין וכו&#x27; עד לארעא 
דישראל. זהו קצת מאמר מרעיא מהימנא מצאתי בהעתק ונדפס באורך בפ&#x27; כי תצא כי שם ביתו 
מאמר מתחיל וענשו אותו. והוא אשה בבתוליה יקח. ר&quot;ש פתח והנה הוא שם עלילות דברים 
וגו&#x27;. וכתיב וענשו אותו מאה כסף וגו&#x27; כי הוציא שם רע על בתולת ישראל וכי בתולת 


ישראל היא בתולת אביה או בתולת בעלה היא. מהו 
 
זוהר חלק ג דף צ/א
בתולת ישראל הכא. הה&quot;ד שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. אוף הכא כהנא דקאים כגוונא 
דלעילא כתיב והוא אשה בבתוליה יקח הכי נמי בבתוליה דלא תפוק מבבא דחצרה מזמנא לבר 
והוא אתמר. רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי יהודה ור&#x27; יוסי ור&#x27; חזקיה. פתח 
ר&quot;ש ואמר טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. טרף נתן ליראיו אלין אינון זכאין אינון 
דחלי דקב&quot;ה דכל מאן דדחיל ליה אתקרי מאינשי דביתא דמלכא ועליה כתיב אשר איש ירא את 
ה&#x27;. מהו טרף נתן ליראיו אלא כמה דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. מהכא אוליפנא 
דכל בר נש דלעי באורייתא בליליא וקם בפלגות ליליא בשעתא דכנסת ישראל אתערת לאתקנא 
ביתא למלכא האי אשתתף בהדה והאי אקרי מבי מלכא ויהבין ליה כל יומא מאינון תיקוני 
ביתא הה&quot;ד ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. מאן ביתה כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא 


אקרון ביתה בני ביתה. ובג&quot;כ טרף נתן ליראיו מהו טרף טרף ממש דאיהי נטלא מאתר רחיקא 
עלאה דכתיב ממרחק תביא לחמה. ומאן זכי להאי טרף סופיה דקרא אוכח דכתיב יזכור לעולם 
בריתו מאן דאסתכל (ס&quot;א דאשתדל) באורייתא לאשתתפא בהדה בליליא. ולא עוד אלא דצדיק חד 
עלאה אית ליה לקב&quot;ה והוא אשתתף בהדיה וירתין תרווייהו לכנישתא דישראל דכתיב צדיקים 
לעולם יירשו ארץ. תו פתח ואמר ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יי&#x27; מקדשו. ת&quot;ח כל מאן 
דאפיק זרע לבטלה לא זכי למחמי אפי שכינתא ואקרי רע דכתיב כי לא קל חפץ רשע אתה לא 
יגורך רע האי מאן דאפיק ליה בידיה או אנתו אחרא דלא כשרא ואי תימא דאפיק ליה באנתו 
דלא מתעברא הכי נמי. לא אלא כמה דאמרן ועל דא יבעי ב&quot;נ מקב&quot;ה דיזמין ליה מאנא דכשרא 
דלא יפגים זרעיה. מאן דאפיק זרעא במאנא דלא כשרא פגים ליה לזרעיה ווי למאן דפגים 
זרעיה. ומה בשאר בני נשא כך בכהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בקדושה עלאה עאכ&quot;ו. 


בעמיו מהו בעמיו דהא כתיב לעילא אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח וכתיב ולא 
יחלל זרעו בעמיו. בהם מבעי ליה מהו בעמיו אלא מלה דא קלנא בעמיו פגימו בעמיו ועל דא 
כתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה מעמיו ודאי כלא כגוונא דלעילא כי אני יי&#x27; מקדשו מהו 
מקדשו אלא אנא הוא ההוא דאיהו מקדש ליה בכל יומא ובג&quot;כ לא יפגים זרעיה ולא ישתכח 
ביה פגימו. (ס&quot;א ובגין דא) דהא אני יי&#x27; מקדשו דאנא בעינא לקדשא ליה וישתכח קדישא 
בכלא. דקדישא ישתמש על ידא דקדישא. ת&quot;ח קב&quot;ה 
 


זוהר חלק ג דף צ/ב
ישתמש ע&quot;י דכהנא וישתכח קדישא כד אתי לשמשא ובגין דקב&quot;ה ישתמש על ידא דכהנא דאיהו 
קדישא כהנא ישתמש ע&quot;י דרכיא דאתקדש בדכיותיה ומאי איהו ליואי בר נש (ס&quot;א כהנא) אחרא 
ישתמש ע&quot;י דקדישא אחרא בגין דישתכחון כלא בקדושה לשמשא לקב&quot;ה זכאין אינון ישראל 
בעלמא דין ובעלמא דאתי דעלייהו כתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. כמה פרישן 
ישראל מכלא בקדושה לשמשא לקב&quot;ה הה&quot;ד והתקדשתם והייתם קדושים כי אני יי&#x27; וגו&#x27;. תו 
פתח ואמר ליי&#x27; הישועה על עמך ברכתך סלה ליי&#x27; הישועה הכי תנינן זכאין אינון ישראל 
דבכל אתר דאתגלו שכינתא אתגלייא בהדייהו. כד יפקון ישראל מגלותא פורקנא למאן. 
לישראל או לקב&quot;ה אלא הא אוקמוה בכמה קראי והכא ליי&#x27; הישועה ודאי אימתי על עמך ברכתך 
סלה. בשעתא דקב&quot;ה ישגח בברכאן עלייהו דישראל לאפקא לון מן גלותא ולאוטבא להו כדין 
ליי&#x27; הישועה ודאי. ועל דא תנינן דקב&quot;ה ייתוב עמהון דישראל מן גלותא הה&quot;ד ושב יי&#x27; 


אלקיך את שבותך ורחמך: 
איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום. ר&#x27; יצחק אמר בגין דאיהו פגים ומאן דאיהו פגים 
לא אתחזו לשמשא בקודשא והוא אוקמוה דב&quot;נ דאשתכח פגים לית ביה מהימנותא וההוא פגימו 
אסהיד עליה כ&quot;ש כהנא דבעייא לאשתכחא שלים מאריה דמהימנותא יתיר מכלא והא אוקמוה. ר&#x27; 
אלעזר הוה יתיב בקסטרא דבי חמוי והוא הוה אמר זילגא דבקסטירא בעינא שכיח. אדהכי 
אעבר חד ב&quot;נ פגים מעיניה חד אמר חמוי נשאל להאי. אמר פגים הוא ולאו מהימנא. אמר 
נשאל בהדיה אתו שאילו ליה א&quot;ל טופקא מאן הוא בעלמא. אמר עתירא אבל דישליף בהדיה אנא 
מכלהו. (ס&quot;א עתירא אבל דישליף ווי על דא בהדיה אנא מכלהו) א&quot;ר אלעזר במלוי אשתמע 
דלאו מהימנותא גביה ולאו בר מהימנא הוא. ת&quot;ח קב&quot;ה אמר כל איש אשר בו מום לא יקרב 
דהא קדוש&#x27; דלעילא לא שריא באתר פגים פתח ואמר לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה. 
לתורה ולתעודה מאן הוא תורה ומאן הוא תעודה אלא תורה דא תורה שבכתב. תעודה דא תורה 


שבע&quot;פ תורה שבע&quot;פ לא שריא באתר פגים. דהא מתורה שבכתב אתבני. כתיב צור תעודה חתום 
תורה בלמודי צור תעודה דא תורה שבע&quot;פ בגין דתמן אתצר צרורא דחיי ובתעודה אתקשר קשרא 
דחיי (נ&quot;א קשרא דמהימנותא) דלעילא למהוי כלא חד. ומתמן לתתא אתפרשן אורחים ושבילים 
ומתמן מתפרשין אורחין בעלמין כלהו הה&quot;ד ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים חתום חתמה תורה 
חתימה דאורייתא דאיהי תורה שבכתב. באן אתר. בלמודי אלין נביאי כד&quot;א ויקם את העמוד 
הימני ויקרא שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בועז ומתמן אתפרשן אורחין 
לנביאי מהימני וקיימי אלין בקיומא לגופא לשית טהירין הה&quot;ד שוקיו עמודי שש. וכלא לא 
קיימא אלא בשלימו ולא שרייא קדוש&#x27; דכלא אלא בשלימו כד מתחבראן דא בדא כלא הוא שלים 
כלא הוא חד לא אתפגי&#x27; אתר. וע&quot;ד אקרי כ&quot;י שלם כד&quot;א ומלכי צדק מלך שלם ויהי בשלם 
סכו. ובג&quot;כ לא שרייא כלא אלא באתר שלים ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב כגוונא דא 


קרבנא דביה מומא לא יתקריב מאי טעמא דכתיב כי לא לרצון יהיה לכם. ואי תימא הא קודשא 
בריך הוא לא שארי אלא באתר תבירא במאנא תבירא דכתיב ואת דכא ושפל רוח. האי אתר שלים 
יתיר הוא מכלא (דכתיב ואת דכא ושפל רוח) בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא 
גאותא עלאה ודא הוא שלים. אבל לא כתיב ואת 
 


זוהר חלק ג דף צא/א
עור ושבור וחרום ושרוע. אלא ואת דכא ושפל רוח. מאן דמאיך גרמיה קב&quot;ה זקיף ליה. 
ובגיני כך כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בעי למהוי שלים יתיר מכלא ולא יתחזי פגים 
ועל דא אזהר להו לכהני דכתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום. תו פתח ואמר וכי 
תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישו פכח וחולה אין רע וכי קב&quot;ה אמר אין רע אי הכי 
טוב הוא. אלא סיפיה דקרא אוכח דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין על 
גבי מדבחא ולשמשא על מקדשא ואמרי מאי אכפת ליה לקב&quot;ה דא או אחרא ואינון הוו דאמרי 
אין רע. וקב&quot;ה אתיב להון ההוא מלה דהוו אמרי. אמר. ישראל אתון אמרי כד מקרבי מארי 
דמומין על פולחני אין רע מאי אכפת ליה לקב&quot;ה. סופיה דקרא מה כתיב הקריבהו נא לפחתך 
הירצך או הישא פניך. בר נש מנייכו אי בעיתו לשלומי למלכא ולקרבא קמיה דורונא אתון 
משדרין ליה בפגימא או לאו. הירצך או הישא פניך בההוא דורונא כ&quot;ש וכ&quot;ש דאתון מקרבין 


קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא הא דורונא דילכון לכלבא אתמסר דודאי בר נש דאיהו פגים 
פגים הוא מכלא פגים הוא מהימנותא ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב אמר רבי יוסי 
זמין קב&quot;ה לאשלמא להו לישראל ולאשתכחא שלימין בכלא דכלא דלא יהא בהון מארי דמומין 
כלל בגין דיהון תקונא דעלמא כאלין מאני ולבושא דבר נש דאינון תקונא דגופא הה&quot;ד 
ויתיצבו כמו לבוש (ס&quot;א ד&quot;א) ת&quot;ח כד יתערון מעפרא כמה דעאלו הכי יקומון. חגרין או 
סומין עאלו חגרין וסומין יקומון בההוא לבושא דלא יימרון דאחרא הוא דאתער. ולבתר 
קב&quot;ה ייסי לון וישתכחון שלימין קמיה וכדין יהא עלמא שלים בכלא כדין ביום ההוא יהיה 
יי&#x27; אחד ושמו אחד: 
שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו וגו&#x27;. רבי יוסי פתח צדקתך כהררי 
קל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע יי&#x27;. האי קרא אית לאסתכלא ביה. אבל תא חזי צדק 
כתרא קדישא עלאה. כהררי קל כאינון טורין עלאין קדישין דאקרון טורי דאפרסמונא דכיא. 


ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעילא כל דינהא בשיקולא חדא לכלא דלית בההוא דינא 
רחמי. משפטיך תהום רבה משפט דאיהו רחמי נחית לתתא לההוא דרגא לתקנא עלמין וחייס על 
כלא ועביד דינא ברחמי לבסמא עלמא ובגין דאיהו רחמי אדם ובהמה תושיע יי&#x27; לכלא 
בשיקולא חדא אדם ובהמה הא אוקמוה מאן דהוא אדם ושוי לגרמיה כבהמה אדם ובהמה דין אדם 
ודין בהמה חד הוא. אדם. ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר. בהמה והיה שבעת ימים תחת 
אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליי&#x27; בגין דיעבר עלייהו שבת חד ודא אוקמוה: 
רבי חייא פתח יי&#x27; בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו. ת&quot;ח זכאין 
אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דקב&quot;ה אתרעי בהו ואינון מתדבקין ביה ואקרון 
קדישין עם קדוש. וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי קדש דכתיב קדש ישראל ליי&#x27; ראשית 
תבואתה כמה דאוקימנא דהא ישראל מתמניא יומין מתדבקין ביה בשמיה ורשימין בשמיה 


ואינון דיליה כד&quot;א ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ ועממין לא מתדבקין ביה ולא אזלין 
בנימוסיה ורשימא קדישא אעדיאו מנייהו עד 
 
זוהר חלק ג דף צא/ב
דאינון מתדבקן בסטרא אחרא דלאו קדישא. ות&quot; בשעתא דבעא קב&quot;ה למיהב אורייתא לישראל 
זמין בה לבני עשו אמר לון בעאן אתון לקבלא אורייתא. בההיא שעתא אתרגיזת ארעא קדישא 
ובעיא לאעלא לנוקבא דתהומא רבה. אמרה קמיה מארי דעלמא פסטירא דחדווה (ס&quot;א דעלמא) 
תרי אלפי שנין עד לא אתברי עלמא קלטינא קמי (נ&quot;א קליטנא) גו נ&quot;א אזדמן קמי) ערלין 
דלא רשימין בקיומך. אמר לה קב&quot;ה כורסייא כורסייא ייבדון אלף אומין כוותייהו וקיימא 
דאורייתא לא יזדמן קמייהו. הה&quot;ד יי&#x27; בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה ודאי 
בגין דאורייתא לא אתיהיבת (בגין דאיהי קיימא קדישא) אלא למאן דאית ביה קיימא קדישא 
ומאן דאליף אורייתא למאן דלא אתגזר משקר בתרי קיימי משקר בקיימא דאורייתא ומשקר 
בקיימא דצדיק וכנסת ישראל. דאורייתא להאי אתר אתיהיבת ולא לאחרא. רבי אבא אמר משקר 


בתלת דוכתי עלאי משקר בתורה משקר בנביאים משקר בכתובים. משקר בתורה דכתיב וזאת 
התורה וגו&#x27;. משקר בנביאים דכתיב וכל בניך למודי יי&#x27; אינון למודי יי&#x27; ולא אחרא וכתיב 
חתום תורה בלמודי אינון ולא אחרא. משקר בכתובים דכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם 
בישראל. וכתיב אך צדיקים יודו לשמך מאן צדיקים דא צדיק וכ&quot;י דמאן דלא אתגזר ולא עאל 
בקיומא דלהון לא יודון לשמיה קדישא דהיא אורייתא. א&quot;ר חייא כיון דאתגלי קב&quot;ה על 
טורא דסיני למיהב אורייתא לישראל שכיכת ארעא ותבת בנייחא הה&quot;ד ארץ יראה ושקטה. ת&quot;ח 
בר נש דאתיליד לא אתמנא עליה חילא דלעילא עד דאתגזר כיון דאתגזר אתער עליה (רוחא) 
אתערותא דרוחא דלעילא. זכי לאתעסקא באורייתא אתער עליה ואתערותא יתיר. זכי ועביד 
פקודי אורייתא. אתער עליה אתערותא יתיר. זכי ואתנסיב זכי ואוליד בנין ואוליף לון 
ארחוי דמלכא קדישא הא כדין הוא אדם שלים. שלים בכלא. אבל בהמה דאתילידת בההיא שעתא 


דאתילידת ההוא חילא דאית לה בסופא אית לה בההיא שעתא דאתילידת ואתמנא עליה. ובגין 
כך כתיב שור או כבש או עז כי יולד. עגל או טלה או שעיר או גדי לא אתמר אלא שור או 
כשב או עז ההוא דאית ליה לסופא אית ליה בשעתא דאתיליד. והיה שבעת ימים תחת אמו בגין 
לאתישבא ביה ההוא חילא ואתקיים ביה. ובמה יתקיים ביה כד ישרי עליה שבת חד ואי לא לא 
יתקיים (ועוד דאתייבש מזוהמא דאמיה) ולבתר דיתקיים ביה ההוא חילא כתיב ירצה לקרבן 
אשה ליי&#x27; בקיומא דשבת חד דאעבר עליה. ובר נש. בקיומא דשבת חד אתקיים ביה אתערותא 
דהאי עלמא וחילא דיליה. בתר דאתגזר אתער עליה אתערותא דרוחא עלאה וכ&quot;י אעבר עליה 
וחמאת ליה ברשימא קדישא ואתערת עליה ושרייא עליה רוחא דההוא עלמא קדישא כד&quot;א ואעבור 
עליך ואראך מתבוסת בדמיך וגו&#x27;. בדמיך בתרי. ואי תימא התם כד נפקי ישראל ממצרים 
דשכיח בינייהו דם פסח ודם מילה כדין כתיב בדמיך חיי הכא מאי בדמיך. אלא תרין חד 


דמילה וחד דפריעה. חד דגזירו דכנסת ישראל וחד דפריעה בצדיק יסוד עולם ואלין תרין 
דמין דבר נש קאים בגינייהו בקיומא דעלמא דאתי הה&quot;ד בדמיך חיי. רבי שמעון אמר סוד 
יי&#x27; ליראיו ובריתו להודיעם. סוד יי&#x27; ליראיו דא כנסת ישראל. ובריתו להודיעם דא צדיק 
יסוד עולם 
 


זוהר חלק ג דף צב/א
בקשורא חדא. יו&quot;ד תלת אתוון שלימותא דכלא. ראשיתא דכלא י&#x27; עלאה דכלא. וא&quot;ו אמצעיתא 
שלימותא דכל סטרין מעבר לכל רוחין ביה תלייא מהימנותא. דל&quot;ת גנתא צרורא דחיי. את דא 
זעירא שלימא דכלא. את דא סתימא דכל סטרין. כד נפיק. נפיק כמלכא עם חילוי. תב (נ&quot;א 
יתיב) לבתר י&#x27; בלחודוי ביה אסתים מלה ביה נפיק סגיר ופתח. (נ&quot;א נגיד ונפיק ופתח) 
ה&quot;א (נ&quot;א דא) שלימותא דכלא לעילא ותתא והא אתמר הא. ה&#x27; הא ידיעא. א הוא יו&quot;ד שלימו 
דתלת אתוון דאינון ברישא דסתימין (ס&quot;א ביו&quot;ד והא אוקמוה) ביה ו&#x27; ע&quot;ג א&#x27; (ס&quot;א דא&#x27; 
הא) והא אוקמוה וכלא חד מלה הוא שלימו דשמא קדישא הוא שלימו דעילא בגין כך לזמנין 
ה&quot;א נטיל א&#x27; בזמנא דהיא מתעטרא בעטרוי. ת&quot;ח כל את ואת דשמא קדישא אתחזי ביה שלימו 
דכלא שמא. יו&quot;ד הא אתמר שלימו דכלא. ה&#x27; שלימו דכלא ואע&quot;ג דלאו איהו באלף ה&quot;א 
בלחודוי הא אתמר בדיוקנא (ס&quot;א דא הא הוא כו&#x27;) ה&quot;י (ס&quot;א איהו) הוא שלימותא דכלא. ו&#x27; 


בין בסטרא דא בין בסטרא אחרא שלימו הוא דכלא וא&quot;ו ה&quot;א הוא שלימו יתיר לאעטרא לכלא 
הא דכלא חד והא אתערו ביה חברייא. ת&quot;ח והיה שבעת ימים וגו&#x27;. יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א (נ&quot;א 
וא&quot;ו ה&quot;א יו&quot;ד ה&quot;א) אתגליפו אתוון (והיה) ו&#x27; ה&#x27; הא שבעת יומין אתכלילו בחד י&#x27; ה&#x27; 
שבעת יומין י&#x27; חד כללא דכלא ה&quot;א תלת היא ותרין בנין וברא חד תרין אבהן ביה כלילן הא 
שיתא. ברתא נוקבא חד הא שבעה אשתמע דה&#x27; עלאה כללא דשיתא י&quot;ה הא שבעה היינו דכתיב 
שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. והיה שבעת ימים תחת אמו. תחת אמו אתעטרו שבעת 
ימים דכתיב לך יי&#x27; הגדולה והגבורה וגו&#x27; וע&quot;ד שבעת ימים לתתא ליקרא דאמא עלאה. תחת 
אמו לתתא. דכתיב עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה עקרא דכל ביתא ילדה שבעה אלין 
שבעת יומין דחג הסכות. ורבת בנים אמללה אלין קרבנין דחג דנחתין בכל יומא מן מנינא. 
ות&quot;ח אלין סלקין לעילא לעילא ואלין נחתין לתתא לתתא כד&quot;א אם תגביה כנשר ואם בין 


ככבים שים קנך משם אורידך נאם יי&#x27; וישראל סלקין מתתא לעילא דכתיב והיה זרעך כעפר 
הארץ וכתיב והרביתי את זרעך ככוכבי השמים. ולבתר סלקין על כלא ומתדבקן באתר עלאה על 
כלא הה&quot;ד ואתם הדבקים בה&#x27; אלקיכם וגו&#x27;: 
ושור או שה אותו ואת בנו. אמר ר&#x27; יוסי כתרגומו לה ולברה דעקרא דאמא למנדע ברה ואזיל 
בתרה ולא אזיל בתר אבוה ואנן לא ידעינן מאן הוא. לא תשחטו ביום אחד. א&quot;ר יהודה מ&quot;ט 
אי תימא משום עגמת נפש דבעירא ניכוס להאי בביתא חד ולהאי בביתא אחרא או להאי השתא 
ולהאי לבתר. א&quot;ל אית מאן דשרי ולאו הכי אלא ביום אחד ממש. ת&quot;ח תנינן יפה תענית 
לחלום כאש לנעורת ועקרא דתעניתא בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא. מאי טעמא. בגין 
דלית לך יום לתתא דלא שלטא ביה יומא אחרא עלאה וכד איהו שארי בתעניתא דחלמא אוליפנא 
דההוא יומא לא אתעדי עד דאתבטל ההוא גזרה ואי דחי ליה ליומא אחרא הא שולטנא דיומא 
אחרא הוא ולא עאל יומא ביומא אחרא דחבריה. כהאי גוונא לית לך יום דלא אתמנא עליה 


יומא עלאה לעילא. ובעי בר נש לאסתמרא דלא יעביד פגימו בההוא יומא ולא יתפגים קמי 
שאר יומין אחרנין. ותנינן בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. אי בר נש עביד עובדא 
לתתא כדקא 
 
זוהר חלק ג דף צב/ב
יאות הכי אתער חילא כדקא יאות לעילא. עביד בר נש חסד בעלמא אתער חסד לעילא ושארי 
בההוא יומא ואתעטר ביה בגיניה ואי אתדבר בר נש לרחמי לתתא אתער רחמי על ההוא יומא 
ואתעטר ברחמי בגיניה. וכדין ההוא יומא קאים עליה למהוי אפוטרופא בגיניה בשעתא 
דאצטריך ליה. כגוונא דדא בהפוכא דא (ועל כלא) אי עביד בר נש עובדא דאכזרי הכי אתער 
בההוא יומא ופגים ליה ולבתר קאים עליה לאכזרי לשיצאה ליה מעלמא. בההיא מדה דבר נש 
מודד בה מודדין ליה תנן דישראל אכזריות אתמנע מנייהו מכל שאר עמין ולא יתחזון מניה 
עובדא בעלמא דהא כמה מארי דעיינין קיימין עליה דבר נש בההוא עובדא. זכאה מאן דאחזי 


</div>
