{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "41", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 41", "hebrewTitle": "קטע 41", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/41/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/41/", "segments": [{"index": 1, "he": "על יומא אחרא. כל יומא מה דאירע ביומיה עביד דלא אירע ביומיה לא עביד ועל דא לא \nלבעי ליה לאינש לסלקא ליה מיומא דא ליומא אחרא ובגין כך דבר יום ביומו תנינן ולא \nדבר יום ליומא אחרא. ותא חזי לאו למגנא מתערי עליה בחלמא בגין למתבע עליה רחמי ווי \nלההוא בר נש דלא מתערי עליה ולאו אודעו ליה בחלמא דהא אקרי רע ובגיני כך לא יגורך \nרע כתיב. וכתיב בל יפקד רע בל יפקד בגין דאיהו רע אמר רבי יוסי כתיב ממצוא חפצך \nודבר דבר. כיון דכתיב ממצוא חפצך מהו ודבר דבר אלא עד דיגזר מלה כדקא יאות וימלל \nליה ודאי כך הוא ברירא דמלה משמע דכתיב ודבר דבר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין \nובעלמא דאתי עלייהו כתיב ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע: \nויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי וגו'. ויצא רבי יהודה אמר נפק מכללא דחולקא \nדישראל דנפק מכללא דכלא נפק מכללא דמהימנותא. וינצו במחנה מכאן אוליפנא כל מאן דאתי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מזוהמא דזרעא לסוף גלייה ליה קמי כלא. מאן גרים ליה זוהמא דחולקא בישא דאית ביה \nדלית ליה חולקא בכללא דישראל. רבי חייא פתח כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור \nדבר. כבוד אלקים הסתר דבר דלית רשו לבר נש לגלאה מלין סתימין דלא אתמסרו לאתגלייא \nמלין דחפא לון עתיק יומין כד\"א לאכול לשבעה ולמכסה עתיק. לאכול לשבעה עד ההוא אתר \nדאית ליה רשו ולא יתיר ועכ\"ד ולמכסה עתיק למכסה עתיק ודאי. דבר אחר לאכול לשבעה \nאינון חברייא דידעין ארחין ושבילין למיהך בארח מהימנותא כדקא יאות כגון דרא דר\"ש \nשארי בגויה ולמכסה עתיק מדרין אחרנין דהא כלהון לא אתחזון לאכול ולשבעה ולאתגלייא \nמלין בגווייהו. אלא למכסה עתיק כד\"א אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ביומוי דר' שמעון \nהוה בר נש אמר לחבריה פתח פיך ויאירו דבריך בתר דשכיב הוו אמרי אל תתן את פיך וגו'. \nביומוי לאכול לשבעה בתר דשכיב ולמכסה עתיק דחברייא מגמגמי ולא קיימי במלין. דבר אחר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לאכול לשבעה באינון מלין דאתגליין ולמכסה עתיק באינון מלי דאתחפיין: \n \nזוהר חלק ג דף קו/א\nויקוב בן האשה הישראלית את השם מהו ויקוב רבי אבא אמר ויקוב ודאי כד\"א ויקוב חור \nבדלתו נקיב מה דהוה סתים. ושם אמו שלומית בת דברי עד כאן סתים שמא דאמיה כיון דכתיב \nויקוב נקיב שמא דאימיה. אמר רבי אבא אי לאו דבוצינא קדישא קיימא בעלמא לא ארשינא \nלגלאה (מכאן ולהלאה) דהא לא אתיהיב מלה דא לגלאה אלא לחברייא דאינון בין מחצדי חקלא \n(דאי לאו) תיפח רוחיהון דאינון דאתיין לגלאה לאינון דלא ידעי. ת\"ח כתיב וינצו במחנה \nבן הישראלית ואיש הישראלי האי קרא הא אוקימנא אבל דא בר אינתו אחרא דאבוי בעלה \nדשלומית הוה. וכיון דאתא ההוא מצראה עלה בפלגות ליליא תב לביתא וידע מלה אתפרש מנה \nולא אתא עלה. ונטל אינתו אחרא ואוליד להאי ואקרי איש הישראלי. ואחרא בן הישראלית. \nאי אינון אינצו הכא כחדא מאי קא בעי הכא שמא קדישא ואמאי קלל שמא קדישא. אלא איש \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הישראלי אמר מלה מאמיה מגו קטטה. מיד ויקוב בן האשה הישראלית. כד\"א ויקוב חור \nבדלתו. רזא דמלה נטל ה' דשמא קדישא ולייט לאגנא על אמיה ודא הוא נקיבא דאיהו נקיב \nופריש שמא קדישא. ולמחצרי חקלא אתמר. ורזא דמלה כן דרך אשה מנאפת וגו' זכאה חולקהון \nדצדיקייא דידעין מלה ומכסיין לה. וע\"ד אתמר ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל. ה' \nבתראה הות נוקבא דינקא בתרין סטרין בגין כך נטלא זיינין דמלכא ונקמת נקמתא. דכתיב \nהוצא את המקלל. על דא כתיב איש אמו ואביו תיראו דחילו דאמא אקדים לאבא. וזכאין \nאינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי: \nואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו. רבי יהודה אמר הא \nאוקמוה. אבל כי יקלל אלקיו סתים ובגין דאמר אלקיו סתם לכך ונשא חטאו דהא לא ידעינן \nמאן הוא דחלא דיליה אי אחד מן השרים או חד מן ככביא או חד מדברי עלמא. א\"ר יוסי אי \nצדיק גמור הוא לא יתער (ס\"א מלה) חיליהון וכיון דאתער מלה דא חיישינן מינות אזדריקת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ביה ולא ימות (ס\"א א\"ר יוסי אפילו צדיק גמור לא ימות) על דא בגין דאיהו מלה סתים. \nרבי יהודה אמר דאין ליה לטב בהא דאי אמר אלקי יכיל למטען אלקי דהוה עד השתא \nדאתמשכנא אבתריה בלבאי והשתא אהדרנא לקבלא מהימנותא עלאה אבל אי אמר יי' אלקים או \nיי' ונקיב ליה בשמא האי לית ליה למטען בהאי בגין דדא הוא מהימנותא דכלא וכל את ואת \nדשמא קדישא דא סלקא לשמא שלימא (ס\"א לשבחא). ד\"א ויקוב בן האשה הישראלית את השם \nויקלל ר' יצחק אמר ויקוב בן האשה אמאי. אלא כמה דאוקמוה אבל האיש הישראלי בעלה \nדשלומית הוה. רבי יהודה אמר בריה דבעלה דשלומית מאנתו אחרא הוה. א\"ר יצחק נצו כחדא \nוא\"ל מלה מאימיה וכי אבוי הוה דאתקטל בשמא קדישא כמה דאוקמוה דכתיב הלהרגני אתה \nאומר דהא בשמא קדישא קטיל ליה משה ועל דא אושיט מלה לקבליה ודא הוא דכתיב ויקוב בן \nהאשה הישראלית את השם ויקלל. ויביאו אותו אל משה. אמאי. (ס\"א לגבי דמשה בין דקטיל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לאבוהי כו') בגין דמטא לגביה דמשה על דקטיל לאבוהי בשמא קדישא בגין כך ויביאו אותו \nאל משה כיון דחמא משה מיד ויניחוהו במשמר ואבא וברא נפלו בידא דמשה: \nאיש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו רבי יצחק פתח שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי. \nלא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. כיון דכתיב לא יהיה בך אל זר מאי ולא תשתחוה \nלאל נכר \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זוהר חלק ג דף קו/ב\nאלא לא יהיה בך אל זר דלא ייעול בר נש ליצר הרע בגויה דכל מאן דאתי לאתחברא ביה אל \nזר שריא בגויה דהא כד אתחבר ב\"נ ביה מיד אתי לאעברא על פתגמי אורייתא אתי לאעברא על \nמהימנותא דשמא קדישא ואתי לבתר למסגד לטעוון אחרן ועל דא כתיב לא יהיה בך אל זר \nכיון דלא יהיה בך אל זר לא תיתי למסגד לטעוון אחרן ולמעבר על מהימנותא דשמא קדישא \nחדא הוא דכתיב ולא תשתחוה לאל נכר ומהימנותא בישא דב\"נ דא הוא. ועל דא כי יקלל \nאלקיו דיכיל למטען דהוא לייט לההוא אל זר יצרא בישא דשרייא עליה לזמנין ואנן לא \nידעינן מלוי אי קשוט או לאו ועל דא תשא חטאו אבל ונוקב שם יי' מות יומת. אמר רבי \nיהודה אי הכי אמאי ונשא חטאו ונסלח חטאו מבעי ליה. (ס\"א אלא) א\"ל כגון דאמר אלקי \nכמה דאוקימנא סתם ולא פריש. רבי חייא אמר כי יקלל אלקיו סתם ולא פירש והא ודאי ונשא \nחטאו. אבל ונוקב שם יי' מות יומת דהא הכא תלייא מהימנותא דכלא ולית ליה רשו למטען \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עליה כלל. אמר רבי יוסי הכי הוא ודאי דהא שמא דא מהימנותא דעלאי ותאי ועל דא קיימין \nעלמין כלהו באת חד זעירא תליין אלף אלפין ורבוא רבבן עלמין דכסופין ועל דא תנינן \nאתוון אלין קשירין אלין באלין וכמה אלף רבבן עלאין (ס\"א עלמין) תליין בכל את ואת \nואסתליקו ואתקשרו במהימנותא (ואתגלייא) וסתים בהו מה דלא אתדבקו עלאין ותתאין \nאורייתא בהו תלייא עלמא דין ועלמא דאתי הוא ושמיה חד. ועל דא כתיב אמרתי אשמרה דרכי \nמחטוא בלשוני וכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך: \nרבי חזקיה פתח לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשוך \nהיובל. ומה טורא דסיני דאיהו טורא כשאר טורי עלמא בגין דאתחזי עליה יקרא דמלכא \nקדישא כתיב לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה מאן דקריב למלכא לא כ\"ש. ומה \nטורא דסיני דיכיל ב\"נ לאושיט ביה ידא ארח יקר בדחילו כתיב לא תגע בו יד סתם ואפילו \nבארח יקר. מאן דאושיט ידיה בארח קלנא לקביל מלכא לא כל שכן. רבי ייסא פתח ואמר אל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. ומה משה \nדמן יומא דאתיליד זיהרא קדישא עלאה לא אעדי מניה כתיב ביה אל תקרב הלום. אמר ליה. \nמשה עד כאן לא אנת כדאי לאשתמשא ביקרי של נעליך. ומה משה כך דהוה קריב בדחילו \nבקדושה כתיב ביה הכי. מאן דקריב בארח קלנא לגבי מלכא על אחת כמה וכמה. רבי אבא אמר \nאיש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו. ת\"ח כד הוו ישראל במצרים היו ידעי באינון רברבי \nעלמא דממנן שעל שאר עמין וכל חד וחד הוה ליה דחלא בלחודוי מנייהו. כיון דאתקשרו \nבקשרא דמהימנותא וקריב לון קב\"ה לפולחניה אתפרשו מנייהו וקריבו לגבי מהימנותא עלאה \nקדישא ובג\"כ כתיב איש איש כי יקלל אלקיו ואע\"ג דפולחנא נוכראה הוא כיון דאנא פקודת \nלון ממנא לדברא עלמא מאן דלייט ומבזי לון ונשא חטאו ודאי דהא ברשותי קיימין ואזלי \nומדברין בני עלמא. אבל ונוקב שם יי' מות יומת לאו ונשא חטאו כמה לאלין אלא מות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "יומת. מות בעלמא דין יומת בעלמא דאתי. לאלין ונשא חטאו בגין דמבזי עובדי ידי מבזי \nלשמשי דאנא פקידית ואסיר הוא אבל מיתה לא אתחייב בהו. ר\"ש הוה אזיל בארחא והוה עמיה \nרבי אלעזר ורבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי ורבי יהודה מטו לחד טיקלי דמיא פוסקרא רבי \nיוסי בקטפוי לגו מייא אמר \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ג דף קז/א\nקוטרא דקוסטי דמיא ולואי ולא שכיח. א\"ל ריש אסיר לך. שמשא דעלמא הוא ואסיר לאנהגא \nקלנא בשמשא דקב\"ה וכ\"ש דאינון עובדי קשוט. בנימוסי דקסטירא עלאה שכיחי. פתח ואמר \nוירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וירא אלקים את כל אשר עשה סתם אפילו נחשים \nועקרבים ויתושים ואפילו אינון דאתחזון מחבלי עלמא בכלהו כתיב והנה טוב מאד כלהו \nשמשי עלמא מדברי עלמא ובני נשא לא ידעי. עד דהוו אזלי חמו חד חויא מדבר קמייהו אמר \nר\"ש ודא דא אזיל לארחשא לן ניסא רהט ההוא חויא קמייהו וקטר בחד אפעה בקיטרא דאורחא \nסטון (ס\"א נצן) חד בחד ומיתו. כד מטון חמו לון לתרוייהו שכיבין בארחא. אר\"ש בריך \nרחמנא דרחיש לן ניסא דהא כל מאן דאסתכל בהאי כד איהו בקיומיה או איהו יסתכל בבר נש \nלא ישתזיב ודאי כ\"ש אי יקרב בהדיה. קרא עליה לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. \nובכלא עביד קב\"ה שליחותא דיליה ולית לן לאנהגא קלנא בכל מה דאיהו עבד וע\"ד כתיב טוב \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכתיב יודוך יי' כל מעשיך. (נדפס ויחי רבא): \nרבי שמעון פתח אני חבצלת השרון שושנת העמקים. כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב\"ה דקב\"ה \nמשבח לה והיא משבחת ליה תדיר וכמה שבחין ומזמרין אתקנת ליה למלכא תדיר. זכאה \nחולקהון דישראל דאחידן בעדבא דחולקא קדישא כמה דכתיב כי חלק יי' עמו יעקב חבל \nנחלתו. אני חבצלת השרון דא כ\"י דאקרי חבצלת דקיימא בשפירו דנוי בגנתא דעדן לאתנטעא. \nהשרון דהיא נטרת (נ\"א שרה) ומשבחת ליה למלכא עלאה. ד\"א אני חבצלת השרון. דבעייא \nלאשתקאה משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כד\"א והיה השרון (כערבה) (לאגם מים). שושנת \nהעמקים דקיימא בעמיקתא דכלא. שושנת העמקים. מאי אינון עמקים כד\"א ממעמקים קראתיך \nיי'. חבצלת השרון מההוא אתר דשקיו דנחלין עמיקין נפקין ולא פסקין לעלמין. שושנת \nהעמקים דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא סתים מכל סטרין. ת\"ח בקדמיתא חבצלת ירוקא בטרפין \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ירוקין לבתר שושנה בתרין גוונין סומק וחוור. שושנת בשית טרפין. שושנת דשניאת גוונהא \nואשתניאת מגוונא לגוונא. שושנת בקדמיתא חבצלת בזמנא דבעייא לאזדווגא ביה במלכא אקרי \nחבצלת. בתר דאתדבקת ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה בגין דכתיב שפתותיו שושנים. \nשושנת העמקים דהיא שניית ומשניאת גוונהא זמנין לטב וזמנין לביש זמנין לדינא וזמנין \nלרחמי. ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו'. ת\"ח דהא בני נשא לא \nידעין ולא מסתכלין ולא משגיחין בשעתא דברא קב\"ה לאדם. ואוקיר ליה ביקירו עלאה בעא \nמיניה לאתדבקא ביה בגין דישתכח יחידאי ובלא יחידאי ובאתר דדביקותא יחידא' דלא ישתני \nולא יתהפך לעלמין בההוא קשורא דמהימנותא יחידאה דכלא ביה אתקשר. הה\"ד ועץ החיים \nבתוך הגן. ולבתר סאטו מאורחא דמהימנותא ושבקו אילנא יחידאה עלאה מכל אילנין ואתו \nלאתדבקא באתר דמשתני ומתהפך מגוונא לגוונא ומטב לביש ומביש לטב ונחתו מעילא לתתא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ותאדבקו לתתא בשנויין סגיאין ושבקו עלאה דכלא דהוה חד ולא אשתני לעלמין הה\"ד אשר \nעשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. והמה בקשו חשבונות רבים ודאי. כדין \nאתהפך לבייהו בההוא סטרא ממש זמנין לטב זמנין לביש זמנין לרחמי זמנין לדינא \n \nזוהר חלק ג דף קז/ב\nכההוא מלה דאתדבקו בה ודאי. והמה בקשו חשבונות רבים ואתדבקו בהו. א\"ל קב\"ה אדם שבקת \nחיי ואתדבקת במותא. חיי דכתיב ועץ החיים בתוך הגן עץ דאתקרי חיי דמאן דאחיד ביה ולא \nטעים טעמא דמותא לעלמין ואתדבקת באילנא אחרא הא ודאי מותא הוא לקבלך הה\"ד רגליה \nיורדות מות וגו' וכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה ודאי באתר דמותא אתדבק ושבק אתר \nדחיי בגין כך אתגזר עליה ועל כל עלמא מותא. אי הוא חטא כל עלמא מאי חטאו אי תימא \nדכל בריין אתו ואכלו מאילנא דא ואתרמי מכלא. לאו הכי. אלא בשעתא דאדם קאים על רגלוי \nחמו ליה בריין כלהו ודחלו מקמיה והוו נטלין בתריה כעבדין קמי מלכא והוא אמר לון אנא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ואתון בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי' עושנו וכלהו אתו בתריה. כיון דחמו דאדם \nמגיד להאי אתר ואתדבק ביה כלהו אתמשכו אבתריה וגרים מותא ליה ולכל עלמא כדין אשתני \nאדם לכמה גוונין זמנין לטב זמנין לביש זמנין רוגזא זמנין נייחא זמנין דינא וזמנין \nרחמי זמנין חיי זמנין מותא ולא קאים בקיומא תדיר בחד מנייהו בגין דההוא אתר גרמא \nליה וע\"ד אקרי להט החרב המתהפכת מן סטרא דא לסטרא דא מן טב לביש מן רחמי לדינא מן \nשלום לקרבא. אתהפיכת הוא לכלא ואקרי טוב ורע דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. \nומלכא עילאה לרחמא על עובדי ידוי אוכח ליה ואמר ליה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו \nוהוא לא קביל מניה ואתמשך בתר אתתיה ואתתרך לעלמין דהא אתתא לאתר דא סלקא ולא יתיר \nואתתא גרים מותא לכלא. ת\"ח לעלמא דאתי כתיב כי כימי העץ ימי עמי. כימי העץ ההוא עץ \nדאשתמודע. ביה זמנא כתיב בלע המות לנצח ומחה יי' אלקים דמעה מעל כל פנים. ברוך יי' \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן: \nוידבר יי' אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ \nוגו' רבי אלעזר פתח זאת תורת העולה היא העולה וגו'. האי קרא בכ\"י אוקימנא דהיא סלקא \nומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. ת\"ח \nכיון דעאל ליליא ותרעין סתימין דינין תתאין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין חמרי ואתני \nוכלבי. חמרי הא אוקימנא וכלבי ואתני לא שאטן ולא אזלין אלא בהו עבדי חרשיא לבני נשא \nכגון בלעם ואוקמוה. כדין כל בני עלמא ניימין ומזבח תתאה דלבר אתוקד. בפלגות ליליא \nאתער רוח צפון. ומההוא מזבח תתאה נפיק שלהובא דאשא ותרעין אתפתחו ודינין תתאין \nאתכנשו בנוקבייהו. וההוא שלהובא אזיל ושאט ותרעין דג\"ע אתפתחו עד דמטי (נ\"א צפרא) \nההוא שלהובא אתפלג לכמה סטרין דעלמא ועאל \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "זוהר חלק ג דף קח/א\nתחות גדפוי דתרנגולא וקארי. כדין קב\"ה אשתכח בין צדיקייא וכ\"י משבחא ליה לקב\"ה עד \nדאתי צפרא כיון דאתי צפרא אשתכחו משתעין ברזא חדא. ואית לה נייחא בבעלה. הה\"ד על \nמוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. עד הבקר דהא בצפרא דינין ושלהובין אשתככו. וכדין \nאתער אברהם בעלמא. ונייחא הוא דכלא. ת\"ח כיון דעאלו ישראל לארעא לא אשתכחו בה דינין \nתתאין וכ\"י הות בה בנייחא על כנפי דכרובים כמה דאתמר דכתיב צדק ילין בה. כדין הוות \nלה נייחא מכלא דהא ישראל לא ניימין עד דמקרבי קרבנא דבין הערבים ואסתליקו דינין. \nועולה הוה אתוקד על מדבחא וכדין הוה לה נייחא מכלא ולא אשתכח אלא אתתא בבעלה הה\"ד \nכי תבואו וגו'. ושבתה הארץ נייחא ודאי: \nושבתה הארץ שבת ליי'. שבת ליי' ממש. תו פתח ר' אלעזר כי תקנה עבד עברי שש שנים \nיעבוד וגו'. בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא אית ליה נייחא בשמטה \nדהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה. ודא אקרי שבת הארץ. ודאי חירו אית בה. נייחא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בה. כמה דשבת נייחא הוא דכלא. ה\"נ שמטה נייחא דכלא נייחא הוא דרוחא וגופא. ת\"ח ה' \nנייחא הוא דעלאי ותתאי. בג\"כ. ה' עלאה. ה' תתאה. נייחא דעלאין. נייחא דתתאין. ה' \nעלאה שבע שנים שבע פעמים ה' תתאה שבע שנים בלחודייהו דא שמטה ודא יובלא. וכד \nמסתכלין מלי כלא חד. בג\"כ ושבתה הארץ. בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדי נייחא. ובג\"כ \nובשביעית יצא לחפשי חנם. חנם מהו חנם. דלא יהיב למאריה כלום. אלא. דא רזא הכי \nאוליפנא כתיב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. בלא ברכה. דלא הוה עלנא במצרים \nעול דלעילא. ת\"ח עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא וע\"ד פטורין מן המצות. מאי עול \nמלכות שמים. אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא ואי \nלא קביל עליה ההוא עול לא עביד מדי. הכי נמי אצטריך ליה לב\"נ לקבלא עליה עול \nבקדמיתא ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאצטריך. ואי לא קביל עליה אי בקדמיתא לא ייכול \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "למפלח. הה\"ד עבדו את יי' ביראה. מהו ביראה כד\"א ראשית חכמה יראת יי' ודא מלכות שמים \nובג\"כ עול מלכות שמים וע\"ד האי בקדמיתא הוא דכלא. מאן אוכח. תפלה בקדמיתא של יד. \nבגין דבהאי עייל לשאר קדושה. ואי האי לא אשתכח לגביה לא שריא ביה קדושה לעילא בג\"כ \nבזאת יבוא אהרן אל הקדש וגו'. כתיב. והא עול לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא. וע\"ד \nעבדין פטורין מעול מלכות שמים. ואי מהאי עול פטורין מכל שאר פטורין דהא שאר לא שריא \n", "en": ""}]}
