# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 50

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/50/)

<div lang="he" dir="rtl">

לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא אתערו כל מאריהון דדינא. וכל 
עלמא בדינא אתמסר. 
 
זוהר חלק ג דף קלו/ב
בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בגוי גלי מצחא 
דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט 
ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון 
דלא מתכספי בעובדיהון הה&quot;ד ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם. ותניא שערא לא קאים 
בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב&quot;ה לאשתעשעא 
עם צדיקייא נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה ונהיר להאי 
מצחא וכדין אתקרי עת רצון. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא 
אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן 
אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין אית רשותא 


לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא כדין כלהו משתככין. 
ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא וכלהו אקרון נצח (ס&quot;א מצחא וכל חד 
אקרי נצח) ובאתוון רצופין (דאפין) הוא מצח. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו 
דתנן נצח נצחים ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב וגם 
נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. האי רזא אוקימנא כל ההוא נצח 
דאתפשט בגופא זמנין דתלי על עלמא למידן ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין מ&quot;ט 
משום דקאי בדוכתא דאקרי אדם ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי ראש (בהאי מצחא) 
אתחזי ואתגלייא האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ&quot;ט משום דלא הוה מאתר דאקרי 
אדם דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי 
אדם. ובג&quot;כ לא אדם הוא להנחם כנצח דבשאר תקוני גופא: 
עינוי דרישא משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל 


עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא 
דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא 
דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא 
דעתיק יומין עלייהו ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן 
עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא הה&quot;ד רוחצות בחלב. מאי בחלב. 
בחוורא דלעילא קדמאה. (נ&quot;א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא 
דרחמי (ס&quot;א ובג&quot;כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע&quot;ד 
צלי דוד עורה למה תישן יי&#x27; הקיצה. דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא 
דעינוי לאו מתפקחן כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. 
ובזמנא דיפקח עינוי יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס&quot;א ואתזהר) עינא ועביד 


נוקמין בשאר עמין. הה&quot;ד העירה והקיצה העירה לאתסחאה בההיא חוורא. הקיצה למעבד 
נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם 
וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור 
מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא. דנפקי מאוכמא 
 


זוהר חלק ג דף קלז/א
דעינא הה&quot;ד על אבן אחת שבעה עינים. מאן אבן אחת. אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה 
רהיטין דסמכין (נ&quot;א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא 
בעלמא לגלאה ארחין דחייביא הה&quot;ד שבעה אלה עיני יי&#x27; המה משוטטים בכל הארץ. מירוקא 
נפקין שבעה טהירין (ס&quot;א נהירין) דקטרא דלסטר (נ&quot;א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא 
ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש דכתיב כי עיניו 
על דרכי איש וגו&#x27;. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא 
עלמא בגינהון וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין 
להו. הה&quot;ד ראה ראיתי. ראה לאוטבא לון. ראיתי לנקמא לון מדעקין לון ובגין כך כתיב 
עורה למה תישן יי&#x27; הקיצה אל תזנח לנצח. עורה והקיצה תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי 
טבן. רחמי ונוקמין: 
גוונא קדמאה סומקא בגו סומקא כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא 


סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה: 
גוונא תניינא אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא וכד נפיק האי 
אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי 
לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא. דכל 
אוכמין סתימין קמיה (ס&quot;א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא 
אוכמא. דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס&quot;א 
לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא: 
גוונא תליתאה ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו 
תרין חוטין. חוטא סומקא לסטר חד. וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד 
אסתחר (נ&quot;א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא 
(סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל 


אינון דלתתא (נ&quot;א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו 
כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה&quot;ד שניך כעדר הקצובות שעלו מן 
הרחצה שכלם מתאימות. מאי מן הרחצה מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. שכלם מתאימות 
מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר שניך כעדר הקצובות ואת אמרת שכלם מתאימות. 
כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה ודא זמינין 
למנדע צדיקייא. למחזי ברוחא דחכמתא כד&quot;א כי עין בעין יראו. אימתי בשוב יי&#x27; ציון. 
וכתיב אשר עין בעין נראה אתה יי&#x27; וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין 
לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב כמה דכתיב פקח עיניך וראה שוממותינו וגו&#x27;. ודא 
הכא לטב. ולביש. וכתיב עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו 
לנצח. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא מהו עינך תראנה 


ירושלם נוה שאנן. וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב צדק ילין בה. ובאתר דאשתכח צדק 
לאו שקוט ולאו שאנן הוא. אלא עינך תראנה ירושלם נוה שאנן, נוה שאנן לעתיק יומין 
אתמר (דישגח באלין עיינין) דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי עינא דלא נטיל 
מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. זבגין כך כתיב עינך תראינה חסד יו&quot;ד ולא עיניך, ומה 
דאמר ירושלם ולא ציון. הכי אצטריך. לאכפייא 
 


זוהר חלק ג דף קלז/ב
לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא כתיב עיני ה&#x27; אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה 
(הה&quot;ד צדק ילין בה דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ&quot;א דכתיב צדק ילין 
בה דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב עיני יי&#x27; אלקיך בה מרשית 
השנה ועד אחרית שנה. השתא עיני ה&#x27; אלקיך בה וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש 
בגין דאית בהו ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא 
עינא דעתיקא דעתיקין. הה&quot;ד וברחמים גדולים אקבצך. כיון דאמר רחמים מהו גדולים אלא 
אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון רחמים גדולים. רחמי דזעיר 
אנפין אקרון רחמים סתם. (מהנ&quot;א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג&quot;כ 
וברחמים גדולים אקבצך דעתיק יומין: 
תאנא בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו בסומקא ואוכמא שראן תרין דמעין. וכד בעי 
קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתכסמא בימא רבא מאן ימא רבא. ימא 


דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס&quot;א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו 
לישראל: 
חוטמא תאנא בצניעותא דספרא חוטמא דזעיר אנפין. בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא 
אתפרשא מלה דכתיב עלה עשן באפו וגו&#x27;. עלה עשן באפו בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי 
דנורא. דלית (ס&quot;א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא 
אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב עלה עשן באפו ולית) תננא בלא אשא ולא 
אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס&quot;א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת 
אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא. אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא. 
ובין תרי (נ&quot;א בתרי) גווני. וקרינן ליה אף וחימה ומשחית. ואי תימא אף וחימה כתיב כי 
יגורתי מפני האף והחימה דאינון תננא אוכמא וסומקא. משחית מנ&quot;ל. דכתיב לפני שחת יי&#x27; 
את סדום ואת עמורה. שחת המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר 


אנפין ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי. בפומא. בדרועוי. בידין. 
באצבעין. ובג&quot;כ כתיב מי ימלל גבורות יי&#x27; גבורת כתיב כתיב הכא גבורות וכתיב התם לך 
יי&#x27; הגדולה והגבורה אלא הכי תאנא כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. 
וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד 
מנייהו ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר 
גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב דור לדור ישבח מעשיך וגו&#x27;. וכד שארי 
גבורה דא. כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן. (נ&quot;א ונחתין) עד דנחתן ללהט החרב המתהפכת. 
כתיב כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. וכתיב לפני שחתיי&#x27; את סדום ואת עמורה. וכתיב 
ויי&#x27; המטיר על סדום ועל עמורה. אלא הכי תאנא לא דיין לרשעים וכו&#x27; אלא דמהפכי מ&quot;ר 
למ&quot;ה והיאך מהפכי והא כתיב אני יי&#x27; לא שניתי. אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק רישא חוורא 


(אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלייא כל 
זיינין (ס&quot;א דינין) דזעיר אפין זמינין וכביכול רחמי עביד דינא ההוא עתיקא דכלא 
דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין. 
ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני. מתערין 
דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא רעוא דרעוין דלא אתגלי ובג&quot;כ מהפכין חייביא 
רחמי לדינא. ומה דאמר הכא מאת יי&#x27; מן השמים בזעיר אפין אתמר ומשמע דכתיב מן השמים 
אש ומים. רחמי ודינא לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי 
תננא 
 


זוהר חלק ג דף קלח/א
לאפקא. נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא. חוטמא דעתיקא 
קדישא דהוא אקרי ארך אפים מכלא. והיינו רזא דתנינן יי&#x27; יי&#x27; פסיק טעמא בגווייהו. 
בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני פסיק טעמא בגווייהו כגון אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל 
שמואל כלהו פסיק טעמא בגווייהו חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מ&quot;ט אברהם 
אברהם בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא 
בגווייהו דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. יעקב יעקב בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא 
אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא כגוונא דלעילא 
בתריסר תחומין בשבעין ענפין מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים קדמאה לא 
שלים ופסיק טעמא בגווייהו. שמואל שמואל טעמא פסיק בגויה. מ&quot;ט. בתראה שלים קדמאה לא 
שלים דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל משה משה לא אפסיק טעמא בגוויהו 


דמיומא דאתיליד שלים הוה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. אוף הכא יי&#x27; יי&#x27; פסיק טעמא 
בגווייהו קדמאה שלים בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא 
רחמין לזעיר אנפין דהכי תנינן כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי 
עתיקא בזעיר אפין כלא ברחמי אתחזון. וחוטמא אשתכיך ואשא ותננא לא נפיק כד&quot;א ותהלתי 
אחטם לך. ותאנא בתרין נוקבין דחוטמא בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא 
דתהומא רבא. ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע 
מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי. אקרי אש יי&#x27; אשא דאכלא ואוקיד כל 
שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא 
אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא) וכלא תלייא בחוטמא. בגין כך כתיב וירח יי&#x27; את ריח 
הניחח דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. 


והאי (הוא) דכתיב ויחר אף יי&#x27;. וחרה אף יי&#x27;. וחרה אפי. פן יחרה אף יי&#x27; כלא בזעיר 
אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב הטה אלקי אזנך ושמע האי (ס&quot;א תאנא בצניעותא דספרא 
דרגא (ס&quot;א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו): 
אודנא דאתעביד תחות שערי. ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד 
ברשומי רשימין לגאו. כמה דעביד (ס&quot;א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי) מ&quot;ט בעקימא. 
(ס&quot;א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב 
וביש) ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין. תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו כי עוף 
השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. בגו אודנא נטיף מג&#x27; חללי דמוחא להאי 
נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין 
ביש. טב דכתיב כי שומע אל אביונים יי&#x27;. ביש דכתיב וישמע יי&#x27; ויחד אפו ותבער בם אש 
יי&#x27;. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש 


קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג&quot;כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי 
רזין דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. 
תניא בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין כדין עייל קלא באודנין 
בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס&quot;א ובטש) במוחא. ונפיק בנוקבי דחוטמא. ואתזער חוטמא 
ואתחמם (נ&quot;א ואתקמט) ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין 
 


זוהר חלק ג דף קלח/ב
כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא סליק ההוא קלא לעילא 
ובטש בריחא דמוחא (ס&quot;א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא 
ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באורנין אתמשכאן ומתערן (ס&quot;א 
מתערבין) כולי האי בגין כך כתיב וישמע יי&#x27; וחיר אפו ותבער בם אש יי&#x27;. בההיא שמיעה 
דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב הטה אלקי אזנך כלומר ארכין. (ס&quot;א אודנין) שית 
מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין. וכלא אתקרון אזני יי&#x27;. ומה 
דאתמר הטה יי&#x27; אזנך. אזנך בזעיר אפין אתמר מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. 
ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס&quot;א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח 
בההוא נוקבא דאודנא דכתיב כי אזן מלין תבחן. וכתיב ובוחן לבות וכליות. ומסטרא 
דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא. באתר דלבא שארי מתפשט ההוא חללא 


דחמשין תרעין ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. 
(ס&quot;א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא 
באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין 
תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא כמה 
דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש. ימינא 
ושמאלא. רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל 
בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה שמע כלומר הבן. אשתכח (ס&quot;א 
ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא 
ולמנדע. ת&quot;ח כתיב. יי&#x27; שמעתי שמעתך יראתי וגו&#x27; האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא 
(ס&quot;א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב יראתי תמן יאות הוא לדחלא 


ולאתבר קמיה האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב. יי&#x27; פעלך בקרב שנים 
חייהו. האי לעתיק יומין אתמר, ובכל אתר דישתכח יי&#x27; יי&#x27; ביו&quot;ד ה&quot;א תרי זמני או באלף 
דל&quot;ת ויו&quot;ד ה&quot;א חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד. וחד שמא 
אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא. בזמנא דכתיב יי&#x27; אלקים דהאי הוא שם מלא. דעתיק 
דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא שם מלא אקרי. ושאר לא אקרי שם מלא. כמה דאוקימנא ויטע 
יי&#x27; אלקים שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יי&#x27; אלקים אתקריא שם מלא. יי&#x27; יי&#x27; כלא הוא 
בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. יי&#x27; פעלך בקרב שנים חייהו לעתיק יומין אתמר. 
מאן פעלך זעיר אפין. בקרב שנים. אינון שנים קדמוניות דאקרון ימי קדם ולא אקרון שנות 
עולם שנים קדמוניות אינון ימי קדם. שנות עולם אלין ימי עולם והכא בקרב שנים מאן 
שנים. שנים קדמוניות. חייהו למאן. חייהו לזעיר אפין. דכל נהירו דיליה מאינון שנים 


קדמוניות אתקיימו ובג&quot;כ אמר חייהו. ברוגז רחם תזכור. לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין 


</div>
