ערף ולא עפוי ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי. משום לאחזאה גבורתא. דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה הה"ד אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים ואלף המגן רזא הוא. בצניעותא דספרא כל שלטי הגבורים דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. תקונא תשיעאה דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין. וכללא דכלהו באינון דתליין. וכלא אתמשך (חסר כאן). ועל דא כתיב תפארת בחורים כחם. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב בחור כארזים כגיבר עביד גבוראן ודא הוא תפארת חילא וגבורתא ורחמי: תנא אר"ש כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו) אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין. עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד כלא הוה. כלא הוי כלא יהא. לא ישתני. ולא משתני. ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא זוהר חלק ג דף קמא/ב דאתחזי בגוונוי כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם. הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין. אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי. כלא הוא במתקלא חדא אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי) ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב סוד יי' ליראיו. כתיב וייצר יי' אלקים את האדם בתרי יודי"ן. אשלים תקונא גו תקונא טברקא דגושפנקא. ודא הוא וייצר. תרין יודין למה. רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. וייצר מאי צר. צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר). ומהו צורה בגו צורה. תרין שמהן דאתקרי שם מלא יי' אלקים. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן דוייצר דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים יי' אלקים ובמה אתכלילו בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם. דכליל דכר ונוקבא. ועל דא כתיב את האדם דכליל דכר ונוקבא. את לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא) עפר מן האדמה. דיוקנא בגו דיוקנא. ויפח באפיו נשמת חיים טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה. בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) ויפח באפיו נשמת חיים) נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. ויהי האדם לנפש חיה לאתרקא ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא. ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא כמאן דפסיק נשמתא דא. ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) תפארת. ואתפשט האי תפארת ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי תפארת. ואקרי אדם דכר ונוקבא. הה"ד כתפארת אדם לשבת בית: כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני הה"ד ודלת ראשך כארגמן. מהו ארגמן. גווני דכלילן בגו גווני. תאנא אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אחר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי. ואתקרון בעלי מיעיין. דכתיב על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'. תאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה מנהון לגו ומנהון לבר. מנהון רחמי. ומנהון דינא. כלהו זוהר חלק ג דף קמב/א דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי דנוקבא אתפשטה תמן. ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה. בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא קול באשה ערוה. שער באשה ערוה. שוק באשה ערוה. יד באשה ערוה. רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר מערוה אינון: ותאנא בצניעותא דספרא אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא. דאתקרי ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים הה"ד התהלך לפני והיה תמים תמים ממש. וכתיב ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני. מאי קא מיירי רישא וסיפא. אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא. ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא. דכתיב ובעל בת אל נכר. ובגין כך כתיב ואהיה תמים לו דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד. ואשתמרה מעוני. וכיון דאתפשט אמה דא. אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה. אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן. בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי אדם כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא דינא ורחמי. תאנא עד לא זמין תקונוי דמלכא. עתיקא דעתיקין. בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא. ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא. בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. אשר היו לא כתיב אלא אשר מלכו) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד. ואתישב בפומא דאמה הה"ד וימת דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא אי הכי דדינא כלהו והא כתיב וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר והא לא אתחזי דינא. דתנינן רחובות הנהר איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא. תאנא כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי שאול מרחובות הנהר דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב וימלוך תחתיו הדר מאי הדר חסד עלאה. ושם עירו פעו מאי פעו. בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. ושם אשתו מהיטבאל. בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי אשתו מה דלא כתיב בכולהו. מהיטבאל אתבסמותא דדא בדא. בת מטרד. תקונין דמסטר גבורה. בת מי זהב אתבסמו ואתכלילו דא בדא מי זהב רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא חד ימינא חד שמאלא דרועא קדמאה (ס"א קדישא) זוהר חלק ג דף קמב/ב תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו ס"ד. אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא ימינך יי'. ימין יי' אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא ובגין כך תאיב דור ואמר שב לימיני משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב שם לימיני משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב אבן מאסו הבונים וגו' משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא יד ימינא הוא אבל אתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימי נא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי חדא הוא דכתיב ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי זרוע יי' מהאי ומהאי תלייא זרועא והאי והאי אקרי תפארת דכתיב מוליך לימין משה הא ימינא. זרוע הא שמאלא דכתיב (שם) זרוע תפארתו דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשא אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) והנה ידי עמך. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון יד יי' עלאה. יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב סוד יי' ליריאיו: ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין דמשתכחין מדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא וכל דינין דמשתכחין מנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי סתימא דכלא פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון אפיל דודמיטא לזעיר אפין ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי ואתקין לה כל תקונהא ואצנעא ליומא דיליה. למיתהא לדכורא הה"ד ויפל יי' אלקים תרדמה על האדם ויישן. מהו ויישן האי הוא דכתיב עורה למה תישן יי'. ויקח אחת מצלעותיו מאי אחת. דא היא נוקבא. כד"א אחת היא יונתי תמתי וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד ויסגור בשר תחתנה וכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין. ועד לא סיים לון. אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא זוהר חלק ג דף קמג/א ואתחברו אפין באפין. מאן ייעול בינייהו מאן הוא דיקרב בהדייהו. (בגין כך סתימא דמלה עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת) וכד אתחברו אתבסמו דא בדא יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא ואתתקנו עלאין ותתאין ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין. ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו' ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא נפק תקיף קשיא. תקיף בדינוי. קשיא בדינוי. כיון דנפק אתחלשת ואתבסמת. בתר דא. אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה) ת"ח מה כתיב (שם) ויהי בהיותם בשדה. בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי שדה דתפוחים. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין ומנהון נחתין נשמתין לעלמא אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון. מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא ס"ד אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי אדם דכליל כלא אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו זכאין אתון מאריהון דמארין מחצדי חקלא דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי הה"ד וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'. יי' עתיק יומין. הוא האלקים וכלא הוא חד בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא: אמר ר"ש חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא עלאין לתתא דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר). תאנא כתיב וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב שוקיו עמודי שש. ותאנא בצניעותא דספרא. באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט באצבען דידן חמש כנגד חמש. כתרין תתאין. באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל. דהא גופא לא אתחזי בהדייהו. דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא. דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי ועמדו רגליו ביום ההוא. אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון בעלי רגלים. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא. ומתאחדן דא בדא. ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא. להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא מנהרין דא לדא. עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. תאנא כל אינון כתרין זוהר חלק ג דף קמג/ב דלא אתכללו בגופא כלהו רחיקין ומסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים. אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא. לא דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב וגוייתו כתרשיש. וכתיב וגבום מלאות עינים. והאיש גבריאל כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב מחוץ למחנה מושבו. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר. ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין. ושמעין מה דשמעין מעילא. ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא. אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא. ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא) ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו. דכלא הוא חד גופא. תאנא כיון דאתבסמו דא בדא כתיב תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף) אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי) ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא כהאי תמר