# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 58

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/58/)

<div lang="he" dir="rtl">

אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו&#x27; אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחן בארחייהו 
כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה 
דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב 
אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. א&quot;ר יהודה ארח אחרא נטיל 
ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ילידי 
הענק. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כל כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי 
ואתא לצלאה על קברי אברהן לאשתזבא מעיטא דא: 
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. רבי יצחק אמר וכי הושע קראיה קרא והא כתיב ויאמר משה 
אל יהושע. ויהושע בן נון נער. ויחלוש יהושע אלא א&quot;ל משה יה יושיעך מנייהו. רבי אבא 
אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי 
כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע&quot;ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה 


הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי 
אתחזי: 
היש בה עץ אם אין וגו&#x27;. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין 
דא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב&quot;ה קאמר ליה למשה 
בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב איש היה בארץ 
עוץ איוב שמו. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב היש 
יי&#x27; בקרבנו אם אין. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון 
דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון 
דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך 
ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע&quot;ץ אם אי&quot;ן ודא בעיתון 
בקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב היש יי&#x27; בקרבנו. בקרבנו דייקא או אם אין. 


וע&quot;ד והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ למנדע שנוייא דיליה. והימים ימי בכורי ענבים. 
והימים מאי קא מיידי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו 
הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל 
דא והימים אינון דאשתמודען ימי בכורי ענבים דייקא: 
ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויבאו מבעי ליה. אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על 
קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו 
ואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס&quot;א מעיטא 
בישא דשאר מאללין. רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. 
ות&quot;ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ומדחילו 
דלהון מאן יכיל לאעלאה 
 


זוהר חלק ג דף קנט/א
במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא 
דאומי לון קב&quot;ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו 
מאינון נפילין דאפיל לון קב&quot;ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה 
דכתיב המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם אשר מעולם דשמשי (נ&quot;א מדאתברי) עלמא משתכחי. 
אנשי השם אחימן ששי ותלמי: 
ויבאו עד נחל אשכול וגו&#x27;. רבי יהודה פתח כה אמר האל יי&#x27; בורא השמים ונוטיהם וגו&#x27;. 
כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב&quot;ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל 
מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב&quot;ה ולא עוד אלא דקב&quot;ה מכפר 
ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי (חסר): 
ר&#x27; יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר&#x27; אבא שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע 
קב&quot;ה דזמין ב&quot;נ למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה אמאי ברא ליה דהא אורייתא הוה תרי 


אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא אדם כי ימות באהל. איש כי ימות. 
וימת. ויחי פלוני וימת מאי קבעי קב&quot;ה לב&quot;נ בהאי עלמא דאפי&#x27; אי אשתדל באורייתא יממא 
וליליא ימות ואי לא אשתדל באורייתא ימות כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כד&quot;א 
כטוב כחוטא. א&quot;ל אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו מה דאית לך רשו למנדע 
ולאסתכלא שאיל ודלית לך רשו למנדע כתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דאורחוי דקב&quot;ה 
וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא. א&quot;ל אי הכי הא אורייתא כלא סתים 
וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי 
הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. א&quot;ל אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא 
וכתיב הנסתרות לה&#x27; אלקינו והנגלות לנו ולבנינו הנגלות לנו דאית רשו לשאלא ולעיינא 
ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל הנסתרות ליי&#x27; אלקינו דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן 


יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ&quot;ש למשאל. ת&quot;ח לית רשו לבני עלמא למימר מלין 
סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא ר&quot;ש דהא קב&quot;ה אסתכם על ידוי ובגין דדרא דילה 
רשימא הוא לעילא ותתא וע&quot;ד מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאאיהו 
שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא אבל ת&quot;ח כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים 
ברא אותו (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת&quot;ח) רזא דמלה. תלת עלמין אית ליה לקב&quot;ה 
דאיהו גניז בגווייהו. עלמא קדמאה ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה 
בר איהו דאיהו גניז בגוויה. עלמא תניינא קשיר בההוא דלעילא ודא הוא דקב&quot;ה אשתמודע 
מניה כמה דכתיב פתחו לי שערי צדק. זה השער ליי&#x27;. ודא הוא עלמא תניינא. עלמא תליתאה 
ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה 
וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה 


אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי איה מקום כבודו. ברוך כבוד יי&#x27; ממקומו. והאי 
הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. כגוונא דא בצלם אלקים עשה את האדם כדין אית 
 
זוהר חלק ג דף קנט/ב
ליה תלת עלמין. עלמא קדמאה האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא וב&quot;נ אשתכח ביה ולא אשתכח. 
כד בעאן לאסתכלא ביה אסתלק מנייהו ולא אתחזי. עלמא תניינא עלמא דאיהו קשיר בההוא 
עלמא עלאה ודא הוא ג&quot;ע די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה ומהאי אתידע ואשתמודע 
עלמא אחרא. עלמא תליתאה עלמא עלאה טמירא גניז וסתים דלית מאן דידע ליה כמה דכתיב 
עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) 
דכתיב בצלם אלקים עשה את האדם (ת&quot;ח ודאי) על דא כתיב בנים אתם ליי&#x27; אלקיכם וגו&#x27; כמה 
דאוקמוה ואלין אינון בצלם אלקים ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה וע&quot;ד אזהר 
באורייתא לא תתגודדו ולא תשימו קרחה דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין 


ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. ות&quot;ח אלמלי לא חב אדם לא יטעם טעמא 
דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין אבל בגין דחב טעם טעמא דמותא עד לא 
ייעול לאינון עלמין ואתפשט רוחא מהאי גופא ואשאר ליה בהאי עלמא ורוחא אסתחיא בנהר 
דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לג&quot;ע דבארעא ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי 
פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש ואתלבש ואתתקן ביה ותמן הוא מדורא דיליה תדיר ואתקשר 
בריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ואתעטר לעילא לעילא הה&quot;ד והיה מדי חדש בחדשו וגו&#x27;. 
מדי חדש בחדשו אמאי. אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן 
שמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו. מדי שבת דא סיהרא. בשבתו דא שמשא דנהורא אתיא 
לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו מיתה לכלהו 
עלמין כרת מכלהו עלמין ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. אמר רבי יהודה כריך רחמנא 


דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו. אמר ר&#x27; שמעון מפרשתא דא אוליפנא רזא 
דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין ת&quot;ח קב&quot;ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי 
אשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בני נשא דלא ידעי לא 
מהימני ולא מסתכלי קב&quot;ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא עלאה דכסופא. 
אינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי. מה כתיב עלו זה בנגב אשתדלו 
באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה. וראיתם את הארץ מה היא וגו&#x27;. 
תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה. ואת העם היושב עליה אינון 
צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין. החזק הוא חרפה. 
בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא 
למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי. המעט הוא אם רב אי 


סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא: 
ומה הארץ השמנה הוא אם רזה. מדאורייתא תנדעון מה הארץ מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו 
עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. היש בה עץ אם אין האית בה אילנא דחיי לעלם 
ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא 
 


זוהר חלק ג דף קס/א
ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויעלו בנגב בני נשא סלקין בגווה בנגב בלבא עצלא כמאן 
דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב 
דכלא הוא. בנגב כד&quot;א חרבו המים ומתרגמינן נגיבו. לבתר ויבא עד חברון עד דאתי 
לאתחברא בה קארי ושאני בה. ושם אחימן ששי ותלמי. תמן חמי פליגן סגיאין טמא וטהור 
אסור ומותר (נ&quot;א כשר ופסול) עונשין ואגרין אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי 
אורייתא. ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה. וחברון שבע שנים נבנתה אלין אינון 
שבעין אנפין דאורייתא שבעין פנים אית לה לכל סטרא עשרה. וחברון דא אורייתא מאן 
דאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה 
שבכתב ותורה שבע&quot;פ והאי (מל&#x27;) חברון מתורה שבכתב נפקת כד&quot;א אמור לחכמה אחותי את 
והאי נבנתה שבע שנין דבג&quot;כ אקרי בת שבע. לפני צען מצרים כד&quot;א ותרב חכמת שלמה מחכמת 


כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. ויבאו עד נחל אשכול אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין 
מסטרא דמהימנותא. ויכרתו משם זמורה וגו&#x27;. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון 
לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח 
בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה 
למהימנותא בפרודא הה&quot;ד וישאוהו במוט בשנים בפרודא. מהו במוט כד&quot;א אל יתן למוט רגלך. 
ומן הרמונים ומן התאנים כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. 
הה&quot;ד וישובו מתור הארץ. וישובו תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מאי 
אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא 
עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה טב לן דלא אטרחנא כולי האי. ויספרו לו ויאמרו 
וגו&#x27;. הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. וגם זבת חלב ודבש היא. טב הוא 


ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. אפס כי עז העם תקיף 
הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. 
ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כד&quot;א ועשיר 
יענה עזות. והערים גדולות בצורות. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא 
וגם ילידי הענק ראינו שם בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא 
מתשת חיליה דב&quot;נ לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. 
ועוד. עמלק יושב בארץ הנגב. אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי. עמלק יושב בארץ 
הנגב. הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא. והחתי והאמורי וגו&#x27; 
כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל מאן יזכי ליה 
ומאן ייעול בגויה במלין אלין: 
ויניאו את לב בני ישראל. בגין דאפיקו שום ביש עלה כד&quot;א ויוציאו את דבת הארץ. אינון 


בני מהימנותא מאי קא אמרי אם חפץ בנו יי&#x27; ונתנה לנו. כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא 
לגבי קב&quot;ה לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב ועמך כלם צדיקים 
לעולם יירשו ארץ. אבל. 
 
זוהר חלק ג דף קס/ב
אך ביי&#x27; אל תמרודו בעי דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא 
ודהבא. ואתם אל תיראו את עם הארץ. דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא 
בכלא הה&quot;ד רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך וכתיב ולכל בשרו מרפא. וכל אינון מקטרגי 
אינון מכרזאן ואמרי פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא. בגין כך אל תיראו. כי לחמנו הם. 
אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כד&quot;א ואת העורבים 
צויתי לכלכך וכתיב (שם) והעורבים מביאים לו לחם ובשר. סר צלם מעליהם מאן צלם דא 
תוקפא דדינא קשיא מאי טעמא אעדי משום דיי&#x27; אתנו אל תיראום כלא אעדיאו בגין אורייתא. 
זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקשרי בקב&quot;ה ממש ואקרון אחים ורעים 


הה&quot;ד למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך: 
ויבאו עד נחל אשכול וגו&#x27;. רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו 
לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הה&quot;ד 
וישאוהו במוט בשנים בשנים באינון שנים יחידן. זמורה מאי קא בעאן אלא אשכול הוה 
תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי זמורה. לבתר קרייה מוט. דכתיב וישאוהו במוט 
ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי 
לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא 
איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. ר&#x27; אלעזר אמר 
לא יהבו לאחרי דהא כתיב וישאוהו במוט וכתיב בשנים ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו 
ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים והני 
שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו 


גרמייהו שיריים. ר&#x27; יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא 
חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הה&quot;ד ויאמר אליהם עלו זה 
בנגב. כתיב הכא עלו זה וכתיב התם ואת המטה הזה וגו&#x27; ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני 
ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס&quot;א 
ומשתמטי) מקמייהו. רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו 
מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. 
נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. 
לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר&#x27; יהודה 
והא כתיב הרפאים יחוללו רפאים יחשבו אף הם כענקים. א&quot;ל הכי הוא בגין דענקים אתו 
מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי 


יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי 
עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים 
אמר ר&#x27; יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הה&quot;ד הרפאים יחוללו מתחת מים 
ושוכניהם. ר&#x27; שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ&quot;א באומנא) 
 


זוהר חלק ג דף קסא/א
דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא 
נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר&#x27; שמעון ועל כלא מחל קב&quot;ה בר מן לישנא בישא בגין 
דכתיב אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ת&quot;ח כמה עבד ההוא לישנא 
בישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ&quot;ש 
הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה 
בגין כך קני קב&quot;ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא 
בעותיה דמשה: 
ויספרו לו ויאמרו וגו&#x27;. אמר רבי חייא מ&quot;ש הכא ויספרו ולא כתיב ויגידו או ויאמרו אלא 
כל חד אוליף מלה בלחודוי. ויגידו בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. ויאמר אירה 
בעלמא. ויאמרו הרהורא דלכא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. ויספרו פרישותא 
דמלה בכל אתר. באנו אל הארץ הלכנו מבעי ליה. אלא באנו עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית 


משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. וגם זבת חלב ודבש היא. רבי יצחק אמר מאן 
דבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) 
הכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב 
ודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. 


</div>
