אעדי (באר) מנייהו. ואי תימא היך יכלין לשאבא מניה כלא אלא איהו נפיק לתליסר נחלין ונביע אתמלי ונפיק לכל סטרין וכדין הוו ישראל בשעתא דשארן ובעיין מייא קיימין עליה ואמרי שירתא ומה אמרי עלי באר סלקי מימיך לאנפקא מיין לכלא ולאתשקאה מנך וכן אמרי תושבחתא דהאי באר באר חפרוה שרים וגו'. מלה קשוט הוו אמרי וכך הוא מהכא אוליפנא (נ"א ת"ח) כל מאן דבעי לאתערא מלין דלעילא בין בעובדא בין במלה. אי ההוא עובדא או ההוא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מדי. כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא. אבל זעירין אינון דידעין לאתערא וקב"ה קריב לכלא דידעי למקרי ליה ולאתערא מלה כדקא יאות אבל אי לא ידעי למקרי לי' לאו איהו קריב דכתיב קרוב יי' לכל קוראיו וגו'. מאי באמת דידעי לאתערא מלה דקשוט כדקא יאות וכן בכלא. אוף הכא הוו אמרי ישראל הני מלין מלין דקשוט בגין לאתערא זוהר חלק ג דף קפד/א להאי בירא ולאשקאה לון לישראל ועד דאמרי הני מלי לא אתער. וכן אפילו באינון חרשי עלמא דמשתמשי בזינין בישין עד דעבדי עובדוי דקשוט לגבייהו אי לא אמרו מלי דקשוט בגין לאמשכא לון בהני גווני דבעיין לא מתערין לגבייהו ואפי' דצווחי כל יומא במלין אחרנין או בעובדא אחרא לא משכין לון לגבייהו לעלמין ולא מתערין לקבלייהו. ת"ח כתיב ויקראו בשם הבעל וגו'. מאי טעמא. חד דלאו רשי בההוא בעל בהאי. ועוד דמלין לא מתכשרן בינייהו ואנשי לון קב"ה מנהון הה"ד (שם) ואתה הסבות את לבם אחורנית. זכאן אינון צדיקייא דידעי למקרי למאריהון כדקא יאות. אמר רבי שמעון הכא בעינא לגלאה מלה. ת"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדקא יאות הא ודאי מתערי לקב"ה לאמשכא מלין עלאין דמתכשרן (ס"א ואי לא לא אתכשר לגבייהו) ולא אכשר לגבייהו אי הכי כל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מלין מאי חשיבו דלהון דצדיקייא דידעי עקרא דמלה ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאלין אחרנין דלא דעי כל כך. אלא אלין דלא ידעי עקרא דעובדא כולי האי אלא סדורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקב"ה דלא טס באוירא דשגיחו אקרי. ואלין דידעי ומכווני לבא ורעותא מפקי ברכאן מאתר דמחשבה ונפקי בכל גזעין ושרשין כארח מישר כדקא יאות עד דמתברכן עלאין ותתאין ושמא קדישא עלאה מתברך על ידיהון. זכאה חולקהון דהא קב"ה קריב לגביהון וזמין לקבליהון בשעתא דקארון ליה הוא זמין לון בשעתא דאינון בעאקו הוא לגבייהו הוא אוקיר לון בעלמא דין ובעלמא דאתי הה"ד כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי: ויאמר יי' אל משה אל תירא אותו וגו'. רבי יהודה פתח לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. ת"ח כנסת ישראל ינקא מתרי סטרי השתא ברחמי השתא בדינא כד בעיא לינקא ברחמי אשתכח אתר לאתישבא ביה. כד בעי לינקא בדינא אתר אשתכח לאתישבא ביה ולמשרי עלוהי דהכי הוא בכל אתר לא שארי מלה דלעילא עד דאשתכח אתר למשרי עלוי וע"ד כנסת ישראל לא תירא לביתה משלג מ"ט בגין דכל ביתה לבוש שנים לא שריא האי אלא בהאי חוור בסומק וסומק בחוור והא אוקמוה (ת"ח כתיב) ויאמר יי' אל משה אל תירא אותו תרין אותו אינון שלימין באורייתא בתרין ווי"ן חד דא וחד עד דרוש אחיך אותו מ"ט בגין דאינון אות ממש עד דרוש אחיך (אחיך ממש) אותו דבעי לפרשא ההוא אות דההוא אבידה אוף הכא דין אותו דא עוג דאתדבק באברהם ומאנשי ביתיה הוה וכד אתגזר אברהם מה כתיב וכל אנשי ביתו וגו'. דא עוג דאתגזר עמיה וקביל האי את קדישא כיון דחמא עוג דישראל מקרבין גביה אמר הא ודא אנא אקדימנא זכותא דקאים לון ודא שוי לקבליה. ביה שעתא דחיל משה היך יכיל לאעקרא רשימא דרשים אברהם. אמר ודאי הא ימינא דילי מית דהא ימינא בעיא להאי. אי נימא הא אלעזר. ימינא דסיהרא הוא ולא דילי והאי את לימינא הוא דאברהם לימינא הוא מיד אמר קב"ה אל תירא אותו לא תדחל לההוא את דיליה ואפילו לימינא לא אצטריך. כי בידך נתתי. שמאלא דילך יעקר ליה מעלמא דהא הוא פגים רשימא דיליה ומאן דפגים להאי את אתחזי לאתעקרא מעלמא כ"ש שמאלא דילך דאיהו ידך יעקר ליה מעלמא בגין כך זוהר חלק ג דף קפד/ב אתעקר מעלמא ואפילו דאיהו תקיפא מבני גברייא ובעא לשיצאה להו לישראל נפל בידיה דמשה ואשתצי. בגין כך כלא שציאו ישראל בנוי וכל עמיה וכל דיליה כמה דכתיב ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו וכתיב ונך אותו ואת בנו. בנו כתיב חסר יו"ד וקרינן בניו והא אוקמוה חברייא. זכאין אינון ישראל דמשה נביאה הוה בינייהו דבגיניה עביד לון קב"ה כל הני אתוון ואוקמוה. וקב"ה לא גזר קיימיה עם שאר עמין לאתקשרא ביה אלא עם ישראל דאינון בנוי דאברהם דכתיב בו ובין זרעך אחריך לדרתם ברית עולם. וכתיב ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך וגו' לא ימושו מפיך וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן: וירא בלק בן צפור וגו'. ר' שמעון אמר. וירא. מאי ראיה חמא ראיה ודאי ממש חמא במשקופא דחכמתא וחמא בעינוי. חמא במשקופא דחכמתא כמה דכתיב וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון. מאי בעד החלון כד"א בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא (אלא) דא (ס"א ודא) חלון דחכמתא. דזנבי שוליהון דככביא ואינון חלוני דחכמתא. וחד חלון אית דכל חכמתא ביה שריא ובה חמי מאן דחמי בעקרא דחכמתא. אוף הכא וירא בלק בחכמתא דיליה. בן צפור. כמה דאמרו. אבל בן צפור ממש דהא חרשוי הוו בכמה זינין דההוא צפור נטיל צפור מכשכש בעשבא מפרח באוירא עביד עובדין ולחיש לחישי וההוא צפור הוה אתי וההוא עשבא בפומיה (ס"א מפרח באוירא) מצפצפא קמיה ואעיל ליה בכלוב חד. מקטר קטרתין קמיה ואיהו אודע ליה כמה מלין עביד חרשוי ומצפצפא עופא ופרח וטס לגבי גלוי עינים ואודע ליה. ואיהו אתי. וכל מלוי בההוא צפור הוו. יומא חד עבד עובדוי ונטיל ההוא צפור ופרח ואזיל ואתעכב ולא אתא הוה מצטער בנפשיה עד דאתא חמא חד שלהובא דאשא דטס אבתריה ואוקיד גדפוי. כדין חמא מה דחמא ודחיל מקמייהו דישראל. מה שמיה דההוא צפור. ידו"ע. וכל אינון דמשמשי וידעי לשמשא בההוא צפור הוה ידע. והכי הוה עביד גחין קמיה וקטיר קטרתא חפי רישיה וגחין ואמר. איהו אמר העם וצפרא אתיב ישראל איהו אמר מאד וצפרא אתיב רב. על שום רב עלאה דאזיל בהו. שבעין זמנין צפצפו דא ודא. איהו אמר דל וצפרא אמר רב כדן דחיל דכתיב ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא רב הוא ודאי. ובזיני חרשן (ס"א דקסריא"ל) דקסדא"ל (נ"א דכשדיאל) קדמאה אשכחן דצפרא דא הוו עבדין ליה בזמנין ידיען מכסף מערב בדהבא. רישא דדהבא. פומא דכסף. גדפוי מנחשת קלל מערב בכספא. גופא דדהבא נקודין דנוצי בכסף רגלין דדהבא. ושויין בפומא לישן דההוא צפור ידו"ע ושוין לההוא צפרא בחלון חד. ופתחין כוין לקבל שמשא. ובליליא פתחין כוין לסיהרא. מקטרין קטרתין ועבדין חרשין ואומאן לשמשא. ובליליא אומאן לסיהרא זוהר חלק ג דף קפה/א ודא עבדין שבעה יומין. מכאן ולהלאה ההוא לישנא מכשכשא בפומא דההוא צפרא נקדין לההוא לישנא במחטא דדהבא והיא ממללא רברבן מגרמה וכלא הוה ידע בלק בצפור דא (ודאי). ע"ד בן צפור ובגין כך חמא מה דב"נ אחרא לא יכיל למנדע ולא יכיל למחמי כתיב אמר יי' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים. אין לן לשוואה לבא למהימנותא דקב"ה דכל מלוי מלי קשוט ומהימנותא סגיא. דכיון דמלה אמר כלא אתעביד ודא בר נש דחיק לבא. ואמר לכמה שנין ולכמה זמנין ישתלם דא דאיהו כך כפום רברבנו דיליה דכל עלמין מליא יקריה הכי הוא מלוי בר נש זעיר וכל מלוי אינון לפום שעתא הכי הוא לפום שעתא אבל בתיובתא ובעותא ובעובדין טבין ובדמעין סגיאין איהו קדישא רב ועלאה על כל עלמא אזהיר נהוריה וקמיט קדושתיה לגביה דב"נ למעבד רעותיה. אמר יי' לזמנא דאתי זמין קב"ה לאתערא ולאתבא מבשן כל אינון דקטלו לון חיות ברא ואכלו לון. בגין דאית בעלמא (ס"א אוף הכא מלך הבשן) אתר מותבא דכל חיון רברבן וטורין רמאין וסגיאין וטמירן אלין באלין. וערוד מדברא תקיפא תמן אהו עוג (בין) ערודי דמדברא הוה ושכיח תמן תוקפא דיליה בגין דהוה מלך הבשן דכל מלכ עלמא לא יכלין לאגחא קרבא ביה בגין תוקפא דבשן ואתא משה ואגח ביה קרבא. סיחון סייחא דמדברא הוה סיחון ורחצנו דמואב עליה הוה. כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי. ת"ח בשעתא דחריבו ישראל קרתא דסיחון כרוזא אתעבר במלכו דשמיא אתכנשו גברין שלטנין על שאר עמין ותחמון מלכו דאמוראה היך אתחרב במלכו. בההיא שעתא כל אינון שלטנין דהוו ממנין על שבע עממין אתכנשו ובעו לאהדרא מלכו ליושנה. כיון דחמו תקפא דמשה אהדרו לאחורא הה"ד על כן יאמרו המושלים באו חשבון אינון שלטונין ממנן עלייהו דאתכנשו והוו אמרי באו חשבון מאן הוא דין דחריב לה. תבנה ותכונן כבקדמתא ותהדר מלכו ליושנה. כד חמו גבורתא דמשה ושלהובא דמלכו אמרו כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון. כיון דכתיב מחשבון אמא מקרית סיחון דהא קרית סיחון חשבון הוה דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי. אלא שלהבוא דמלכא שמיא נפק וחריב כלא בשעתא דאינון אמרין תבנה ותכונן עיר סיחון סתם ולא אמרו חשבון דחשיבו דבגין כך יתבני למותבא דאמוראה כדין אתיבו ואמרו לא יכילנא מ"ט בגין דכל ארחין ושבילין אסתתמו בתקפא דרב עלאה דלהון אי נהדר ונימא ונדכר חשבון דתבנה. הא אש יצאה מחשבון אי נהדר ונימא (סתם) קרית סיחון הא להבה יצאה מקרית סיחון ודאי. כיון דההיא שלהובא דאשא שריא תמן עלה לית מאן דיכיל לה לאהדרא לה ליושנה דהא מכל סטרין לית לן רשו. מכאן ולהלאה אוי לך מואב דהא ההוא דהוה מגן עלך אתבר ובג"כ מואב כיון דחמו דמגן דלהון אתבר כדין ויגר מואב מפני העם מאד. מאי מאד יתיר ממותא. כי רב הוא. דהא כדין איהו הוה רב ורב הוה זעיר דכתיב הנה קטן נתתיך בגוים. וישראל הוה רב באתר עשו דכתיב ביה ורב. מ"ט בגין דחמו דשלטו ישראל עילא ותתא דכתיב את כל אשר עשה ישראל לאמורי אשר עשה ישראל מבעי ליה מאי את כל לאסגאה עילא ותתא עלא דאפילו משלטניהון רברבין ושלטנין דלעילא. ואפי' משלטניהון רברבנין ושלטנין דלתתא. וע"ד את כל אשר עשה. וע"ד כי רב הוא באתר דרב בוכרא קדישא דכתיב בני בכורי ישראל ואי תימא דקב"ה בעא הכי ולאו מן דינא. ת"ח עשו קליפה הוה. וסטרא אחרא הוה. כיון זוהר חלק ג דף קפה/ב דנפק קליפה ואתעבר הא מוחא שכיהא (ס"א שפחה) ערלה קדמאה קאי לבד. ברית איהו (ס"א רב ועלאה) ויקירא מכלא ואיהו אתגלי לבתר: ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו וגו'. ר' חייא פתח ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יי' וגו'. כמה אית ליה לב"נ לאסתמרא אורחוי בהאי עלמא ולמהך בארח קשוט בגין דכל עובדוי דב"נ כתיבין קמי מלכא ורשימין קמיה וכלהו במניינא נטורי תרעי קיימין וסהדין קיימי ותבעי דינא תריסין ודיינא קיימא לקבלא סהדותא ואינון דטענו טענתא ברחשן ולא ידיע אי יהכון מימינא ואם ישמאלון משמאלא דהא כד רוחי בני נשא נפקי מהאי עלמא כמה אינון מקטרגין דקיימין קמייהו וכרוזין נפקין הן לטב הן לביש כפום מה דנפיק מן דינא. דתניא בכמה דינין אתדן ב"נ בהאי עלמא בין בחייזי בין לבתר. דהא כל מלוי בדינא אינון וקב"ה תדיר בוחמנו ורחמוי על כלא ולא בעי לדיינא בני נשא כפום עובדיהון דהכי אמר דוד אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד. הכא אית לאסתכלא כיון דאמר אם עונות תשמר ידוד אמאי יי' (ד"א אדני). אלא תלת דרגין דרחמי אדכר דוד הכא. אם עונות תשמר יה. אם חובין סגיאו עד דסלקין לעילא לגבי אבא ואמא הא יי' (ד"א אדני) דאיהו רחמי ואי שמא דא אע"ג דאיהו רחמי יתער בדינא וכל דרגין אסתימו בדינא דרגא חדא אית דנהדר לגביה דכל אוותין מניה נפקין איהו יחוס עלן ומאן איהו מי. מ"י יעמוד ודאי. מ"י ירפא לך (כד"א (איכה ב) כי גדול כים שברך מ"י ירפא לך) וע"ד יה יי' (ד"א אדני). אי אלין שמהן יסתמון מנן מ"י יעמוד דכל ארחין דתיובתא (ס"א ורחמי) פתיחן מניה. ת"ח יהושע בן יהוצדק צדיק גמור הוה גברא דהוה עאל לפני לפנים דעיילוהו למתיבתא דרקיעא. אתכנשו כל בני מתיבתא תמן לעיינא בדיניה. וכך ארחוי דההוא (בני) מתיבתא דרקיעא כד עיילי ליה לדינא כרוזא נפיק ואכריז כל בני מתיבתא עולו לאדרא טמירא. ובי דינא מתכנשי. וההוא רוחא דבר נש סלקא ע"י דתרי ממנן כיון דעאל קריב לגבי חד עמודא דשלהובא מלהטא דקיים תמן ואגלים ברוחא דאוירא דנשיב בההוא עמודא וכמה אינון דסלקין לון תמן בגין דכל אינון דמשתדלי באורייתא ומחדשי בה חדושין מיד אכתוב לגבי בני מתיבתא אינון מלין כדין כל אינון בני מתיבתא אתאן למחמי ליה. אינון תרין ממנן נפקין וסלקין ליה לההוא מתיבתא דרקיעא מיד קריב לגבי ההוא עמודא דאגלים תמן. עאל למתיבתא וחמאן ליה אי מלה כדקא יאות זכאה איהו כמה עטרין מנצצן מעטרין ליה כל בני מתיבתא. ואי מלה אחרא הוה ווי ליה לההוא כסופא. דחיין ליה לבר וקאים גו עמודא עד דעיילי ליה לדינא רחמנא לשיזבן. ואית אחרנין דסלקין לון תמן כד קב"ה בפלוגתא בבני מתיבתא ואמרי מאן מוכח הא פלוני דאוכח מלה כדין סלקין ליה תמן ואוכח ההוא מלה בין קב"ה ובין בני מתיבתא. ואית אחרנין דסליקין לון אתפטר בר נש ואסתלק מהאי עלמא. ואי בדינא אסתלק אמאי אתדן זמנא אחרינא. א"ל הכי אוליפנא והכי שמענא דהא ודאי בדינא אסתלק ב"נ מהאי עלמא אבל עד לא ייעול למחיצתהון דצדיקיא סלקי ליה לדינא ותמן אתדן בההוא מתיבתא דרקיעא. ותמן קיימא ההוא ממנא דגיהנם לאסטאה. זכאה איהו מאן דזכי מן דינא ואי לאו ההוא ממנא דגיהנם נטיל ליה בשעתא דמסרין ליה בידוי ומקלע ליה מתמן לתתא כמאן דמקלע אבנא זוהר חלק ג דף קפו/א בקרטיפא (ס"א בקוספתא) דכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע וגו'. ושדי ליה לגיהנם וקביל עונשיה כפום מה דאתדן. ת"ח ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך וגו'. דסליקו ליה לדינא גו ההוא מתיבתא דרקיעא בשעתא דאתפטר מהאי עלמא. עומד לפני מלאך יי'. דא הוא ההוא נער ריש מתיבתא דאיהו חתיך דינא על כלא. והשטן מאי והשטן ההוא דממנא על נפשתא בגיהנם דתיאובתיה למיסב ליה ותדיר קיימא ואמר הב הב הבו חייבין לגיהנם. לשטנו. לאדכרא חוכוי. כדין ויאמר יי' אל השטן יגער יי' בך השטן ויגער ה' בך. תרין גערות אמאי. אלא חד לדומה. וחד לההוא דנפקא מגיהנם דקיימא תדיר לאסטאה. ת"ח ההוא שטן עלאה נחית כמה דאוקמוה דאגלים בדיוקנא דשור וכל אינון רוחין בישין דאתדנו לאעלא בגיהנם לחיך לון ברגעא חדא וחטף לון ונחית ויהב לון לדומה לבתר דבלע לון ודא הוא דכתיב ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור. דאשתמודע השור דקיימא לביש על כל בני עלמא. את ירק השדה אינון רוחין דבני נשא דאינון ירק השדה. השדה ההוא שדה דאשתמודע. א"ר יוסי א"ה חכים הוה בלק. א"ל ודאי והכי אצטריך ליה למנדע כל ארחוי דההוא שור ואי לא ידעי להו לא יכיל למעבד חרשוי וקסמוי. א"ר יוסי ודאי הכי הוא ויאות אמרת. ותוקפי' דההוא שור מכי מכריזו על התבואה (כאן חסר) כל אינון יומין דמכריזין וכל יומין דמכריזי על רוחיהון דבני נשא. ואינון יומי ניסן ויומי תשרי והא אתמר. (כאן מתחיל זהר אלה הדברים כי שם שייך ינוקא דפ' בלק): רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי באורחא מטו לההוא אתר דכפר סכנין. דהוה תמן רב המנונא סבא אתארחו באתתא דיליה דהוה לה ברא חדא זעירא וכל יומא הוה בבי ספרא ההוא יומא סליק מבי ספרא ואתא לביתא. חמא לון לאלין חכימין. א"ל אמיה קריב לגבי אלין גוברין עלאין ותרווח מנייהו ברכאן. קריב לגבייהו עד לא קריב אהדר לאחורא. א"ל לאמיה לא בעינא לקרבא לגבייהו. דהא יומא דא לא קרו ק"ש והכי אולפי לי כל מאן דלא קרי ק"ש בעונתיה בנדוי הוא כל ההוא יומא. שמעו אינון ותווהו ארימו ידייהו ובריכו ליה. אמרו ודאי הכי הוא ויומא דא אשתדלנא בהדי חתן וכלה דלא הוה לון צרכייהו והוו מתאחרן לאזדווגא ולאהוה ב"נ לאשתדלא עלייהו ואנן אשתדלנא בהו ולא קרינן ק"ש בעונתיה ומאן דאתעסק במצוה פטור מן המצוה. אמרו ליה ברי במה ידעת. א"ל בריחא דלבושייכו ידענא כד קריבנא לגבייכו. תווהו יתבו נטלו ידייהו וכריכו רפתא. ר' הודה הוו ידוי מלוכלכן ונטיל ידוי ובריך עד לא נטיל. א"ל אי תלמידי דרב שמעיה חסידא אתון לא הוה לכו לברכא בידים מזוהמות. ומאן דבריך בידים מזוהמות חייב מיתה. פתח ההוא ינוקא ואמר בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו'. ילפינן מהאי קרא דמאן דלא חייש להאי ויתחזי קמי מלכא בידין מזוהמן חייב מיתה. מ"ט בגין דידוי דב"נ יתבין ברומו של עולם אצבעא חדא אית בידא דב"נ ואיהו אצבעא דארמ' משה. כתיב ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקדשי צלע המשכן האחד וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. וכתב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה ואי תימא דההוא בריח התיכון אחרא הוא דלא הוה בכללא דאינון חמשה. לאו הכי אלא ההוא בריח התיכון מאינון חמשה הוה תרין מכאן ותרין מכאן וחד באמצעיתא הוא הוה בריח התיכון עמודא דיעקב רזא דמשה זוהר חלק ג דף קפו/ב