# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 68

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/68/)

<div lang="he" dir="rtl">

לקבל דא חמש אצבעאן בידא דבר נש. והבריח התיכון באמצעיתא רב ועלאה מכלא ביה קיימין 
שאר אחרנין. ואינון חמש בריחין דאקרון חמש מאה שנין דאילנא דחיי אזיל בהו. וברית 
קדישא אתער (ס&quot;א אתגזר) בחמש אצבען דידא ומלה (נ&quot;א סתימא) תימא הוא על מה דאמרת 
וע&quot;ד כל ברכאן דכהנא באצבען תליין פרישו דידא דמשה ע&quot;ד הוה. אי כל דא אית בהו לית 
דינא למהוי בנקיו כד מברכין בהו לקב&quot;ה בגין דבהו ובדוגמא דלהון מתברך שמא קדישא. 
וע&quot;ד אתון דחכמיתו טובא היך לא אשגחתון להאי. ולא שמשתון לר&#x27; שמעיה חסידא ואיהו אמר 
כל טנופא וכל לכלוכא סליקו ליה לסטרא אחרא דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתזן 
ועל דא מים אחרונים חובה וחובה אינון תווהו ולא יכילו למללא. א&quot;ר יהודה ברי שמא 
דאבוך מאן הוא. שתיק ינוקא רגעא חדא קם לגביה אמיה ונשק לה א&quot;ל אמיעל אבא שאילו לי 
שתיק ינוקא רגעא חדא קם לגביה אמיה ונשק לה א&quot;ל אמי על אבא שאילו לי אלין חכימין 


אימא לון. א&quot;ל אימיה ברי בדקת להו. אמר הא בדקית ולא אשכחית כדקא יאות לחישא ליה 
אמיה ואהדר לגבייהו א&quot;ל אתון שאלתון על אבא והא אסתלק מעלמא ובכל יומא דחסידי 
קדישין אזלין בארחא איהו טייעא אבתרייהו. ואי אתון קדשי עליונין היך לא אשכחתון ליה 
אזיל טייעא אבתרייכו אבל בקדמיתא חמינא בכו והשתא חמינא בכו דאבא לא חמא חמרא דלא 
(ס&quot;א דלהוי) טעין אבתריה חמרא למסבל עולא דאורייתא. כיון דלא זכיתון דאבא יטעון 
אבתרייכו לא אימא מאן הוא אבא. אמר רבי יהודה לר&#x27; יצחק כדדמי לן האי ינוקא לאו בר 
נש הוא. אכלו וההוא ינוקא הוה אמר מלי דאורייתא וחדושי אורייתא. אמרו הב ונבריך. 
אמר להו יאות אמרתון. בגין דשמא קדישא לא מתברך בברכה דא אלא בהזמנה. פתח ואמר 
אברכה את יי&#x27; בכל עת וגו&#x27;. וכי מה חמא דוד לומר אברכה את יי&#x27; אלא חמא דוד דבעי 
הזמנה ואמר אברכה בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פתורא שכינתא קיימא תמן וסטרא אחרא 


קיימא תמן. כד אזמין בר נש לברכא לקב&quot;ה שכינתא אתתקנת (נ&quot;א בהזמנה דא) לגבי עילא 
לקבלא ברכאן וסטרא אחרא אתכפייא (נ&quot;א ואיהי אתתקנת בברכתא לגבי עילא וסטרא אחרא לאו 
איהו בכללא) ואי לא אזמין ב&quot;נ לברכא לקב&quot;ה סטרא אחרא שמע ומכשכשא למהוי ליה חולקא 
בההיא ברכה. ואי תימא בשאר ברכאן אמאי לא אית הזמנה. אלא ההוא מלה דברכה דקא מברכין 
עלה איהו הזמנה. ות&quot;ח דהכי הוא דהאי דמברך על פרי ההוא פרי איהו הזמנה ומברכין 
עליה. ולית ליה חולקא לסטרא אחרא וקודם דא דהוה ההוא פרי ברשות דסטרא אחרא לא 
מברכין עליה. וכתיב לא יאכל בגין דלא יברכון על ההוא פרי ולא יתברך סטרא אחרא כיון 
דנפק מרשותיה יאכל ומברכין עליה ואיהו הזמנא לברכתא וכן כל מילין דעלמא דקא מברכין 
עלייהו כלהו הזמנה לברכתא. ולית בהו חולקא לסטרא אחרא. ואי תימא אוף הכי לברכת זמון 
כסא דברכתא הוה הזמנה. אמאי הב ונבריך. אלא הואיל ובקדמיתא כד הוה שתי אמר בורא פרי 


הגפן. הא הזמנה הוי. והשתא לברכת מזונא בעינן שנוי להזמנה אחרא דהא כסא דא לקב&quot;ה 
הוי ולאו למזונא ובג&quot;כ בעי הזמנה דפומא ואי תימא נברך שאכלנו משלו דא הוא הזמנה 
ברוך שאכלנו דא הוא ברכה הכי הוא ודאי. אבל נברך הזמנה אחרא איהו הזמנה דבורא פרי 
הגפן (ס&quot;א דפומא) דקדמיתא איהי הזמנה לכוס דברכה סתם. והאי כוס כיון דאנטיל איהו 
הזמנה אחרא במלה דנברך לגבי עלמא עלאה דכל מזונין וברכאן מתמן נפקין ובג&quot;כ איהו 
בארח סתים דעלמא עלאה סתים איהו ולית לגביה הזמנה. אלא דא כוס דברכה (במלה דנברך). 
א&quot;ר יהודה זכאה חולקנא דמן 
 


זוהר חלק ג דף קפז/א
יומא דעלמא עד השתא לא שמענא מלין אלין ודאי הא אמינא דדא לאו ב&quot;נ איהו. א&quot;ל ברא 
מלאכא דיי&#x27; רחימא דיליה האי דאמרת ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן 
וגו&#x27;. וחמשה בריחים וגו&#x27;. וחמשה בריחים לירכתים ימה הא בריחים טובא איכא הכא וידים 
אינון תרין. אמר ליה דא הוא דאמרין מפומיה דבר נש אשתמע מאן איהו. אבל הואיל ולא 
אשגחתון אנא אימא. פתח ואמר החכם עיניו בראשו וגו&#x27; וכי באן אתר עינוי דב&quot;נ אלא 
בראשו דילמא בגופו או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא. אלא קרא הכי הוא ודאי 
דתנן לא יהך בר נש בגלוי דרישא ד&#x27; אמות. מ&quot;ט דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי 
ומלוי בראשו אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא 
דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דב&quot;נ איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה 
מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין 


טבאן וע&quot;ד החכם עיניו בראשו. ולא באתר אחרא. אתון חכימין ודאי ושכינתא שרייא על 
דישייכו חיך לא אשגחתון להאי דכתיב ועשית בריחים וגו&#x27; לקרשי צלע המשכן האחד. וחמשה 
בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. האחד והשנית אמר קרא. שלישית ורביעית לא אמר קרא. 
דהא אחד ושנית דא חשיבו דתרין מטרין. ובג&quot;כ עביד חושבנא בתרין אלין. אתו אינון 
ונשקוהו (כמלקדמין) בכה רבי יהודה ואמר ר&#x27; שמעון זכאה חולקך זכאה דרא דהא בזכותך 
אפילו ינוקי דבי רב אינון טנרין רמאין תקיפין. אתאת אמיה אמרה לון רבותי במטו 
מנייכו לא תשגחון על ברי אלא בעינא טבא. אמרו לה זכאה חולקך אתתא כשרה אתתא ברירא 
מכל שאר נשין דהא קב&quot;ה בריר חולקך וארים דגלך על כל שאר נשין דעלמא. אמר ינוקא אנא 
לא מסתפינא מעינא בישא דבר נונא רבא ויקירא אנא ונונא לא דחיל מעינא בישא דכתיב 
וידגו לרוב בקרב הארץ מאי לרוב לאסגאה על עינא ותנינן מה דגים דימא מיא חפי עליהון 


ולית עינא בישא וכו&#x27;. לרוב ודאי בקרב הארץ. בגו בני אנשא על ארעא. אמרו ברא מלאכא 
דיי&#x27; לית בנא עינא בישא ולא מסטרא דעינא בישא אתינן. וקב&quot;ה חפי עלך בגדפוי: 
פתח ואמר (שם) המלאך הגואל אותי מכל רע יברך וגו&#x27;. האי קרא אמר יעקב ברוח קודשא אי 
ברוח קודשא א&quot;ל רזא דחכמתא אית ביה. המלאך קרי ליה מלאך וקרי ליה שמהן אחרנין. הכא 
אמאי אקרי מלאך אלא כד איהו שליחא מלעילא וקבילת זהרא מגו אספקלריא דלעילא (ס&quot;א 
דכד) דכדין מברכין לה אבא ואמא להאי אמרי לה ברתי זילי נטורי ביתיך פקידי לביתיך. 
הכי עבידי לביתיך. זילי וזוני לון. זילי דההוא עלמא דלתתא מחכא לך בני ביתך מחכאן 
מזונא מנך הא לך כל מה דתצטרכי למיהב לון כדין איהי מלאך ואי תימא והא בכמה דוכתי 
אקרי מלאך ולא אתי למיזן עלמין. ועוד דבשמא דא לא זן עלמין אלא בשמא דיי&#x27; הכי הוא 
ודאי. כד שליח מגו אבא ואמא אקרי מלאך וכיון דשארי על דוכתין על תרין כרובין יי&#x27; 


שמיה. למשה כד אתחזי ליה בקדמיתא אקרי מלאך ליעקב לא אתחזי הכי אלא בדוגמא דכתיב 
ורחל באה דא דיוקנא דרחל אחרא דכתיב כה אמר יי&#x27; קול ברמה נשמע וגו&#x27;. רחל מבכה על 
בניה. ורחל באה סתם עם הצאן דרגין דילה. אשר לאביה ודאי וכלהו אתמנון ואתפקדון 
בידהא. כי רועה היא. איהי מנהגא לון ואתפקדא עלייהו והכי 
 


זוהר חלק ג דף קפז/ב
במשה כתיב וירא מלאך יי&#x27; אליו בלבת אש. ואי תימא יתיר הוא שבהא דאברהם דלא כתיב ביה 
מלאך אלא וירא אליו יי&#x27; באלוני ממרא וגו&#x27; התם באברהם אתחזי ליה אדני באלף דלת בגין 
דבההוא זמנא קביל בריה ומה דהוה אתכסי עד כען מניה אתחזי ליה רבון ושליט והכי אתחזי 
דהא כדין בההוא דרגא אתקשר ולא יתיר ובג&quot;כ בשמא דאדון רבון עליה אבל משה דלא הוה 
ביה פרודא דכתיב משה משה דלא פסקא טעמא כמה דכתיב אברהם אברהם דפסקא טעמא בגין 
דהשתא שלים מה דלא הוה מקדמת דנא. פרישו אית בין אברהם דהשתא לאברהם דקדמיתא אבל 
משה מיד דאתייליד אספקלריאה דנהרא הות עמיה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב וירא 
אלקים את האור כי טוב. משהמיד אתקשר בדרגא דיליה ובג&quot;כ משה ולא אפסיק טעמא וע&quot;ד 
לגבי דמשה אזעיר גרמיה דכתיב מלאך יי&#x27;. יעקב קרא ליה בשעתא דהוה סליק מעלמא מלאך. 
מ&quot;ט בגין דבההיא שעתא הוה ירית לה לשלטאה. משה בחייו. יעקב לבתר דסליק מעלמא משה 


בגופא יעקב ברוחא זכאה חולקא דמשה. הגואל אותי מכל רע דלא אתקריב לעלמין לגבי סטרא 
דרע ולא יכיל רע לשלטאה ביה. יברך את הנערים כדין יעקב הוה מתקן לביתיה כב&quot;נ דאזיל 
לביתא חדתא ומתקן לה בתקונוי ומקשט לה בקשוטוי. יברך את הנערים אינון דאשתמודען 
אינון דאתפקדן על עלמא לאתמשכא מנייהו ברכאן תרין כרובין אינון ויקרא בהם שמי השתא 
אתקין ביתיה ואיהו אסתלק בדרגיה בגין דחבורא ביעקב הוי. גופא אתדבק באתר דאצטריך 
ותרין דרועין בהדיה. לבתר דאינון נערים מתברכן כדקא יאות כדין וידגו לרוב בקרב הארץ 
ארחא דנונין לאסגאה גו מיין ואי נפקן מגו מיא ליבשתא מיד מתין. אלין לאו הכי אלא 
אינון מן ימא רבא וסגיאו דלהון לאפשא ולאסגי בקרב הארץ איהו. מה דלית הכי לכל נונין 
דעלמא. מה כתיב לעילא ויברך את יוסף ויאמר ולא אשכחן ליה הכא ברכאן דהא לבתר בריך 
ליה דכתיב בן פורת יוסף אלא כיון דבריך לאלין נערים. ליוסף בריך דהא לא יכלי 


לאתברכא אלא מגו יוסף. ומגו דאיהו בטמירו ולא אתחזי לאתגלאה כתיב בטמירו ויקרא בהם 
שמי ושם אבותי (לכסאה עליה) מן האבות מתברכן ולא מאתר אחרא. בקרב הארץ דא הוא כסויא 
לחפאה מה דאצטריך. אתו ונשקוה כמלקדמין. אמרו הבו ונבריך. אמר איהו אנא אברך דכל מה 
דשמעתון עד הכא מנאי הוה ואקיים בי טוב עין הוא יבורך. קרי ביה יברך מ&quot;ט בגין דנתן 
מלחמו לדל. מלחמא ומיכלא דאורייתא דילי אכלתון. א&quot;ר יהודה ברא רחימא דקב&quot;ה הא תנינן 
בעל הבית בוצע ואורח מברך. א&quot;ל לאו אנא בעל הבית ולאו אתון אורחין. אבל קרא אשכחנא 
ואקיים ליה. דהא אנא טוב עין ודאי בלא שאילו דלכון אמינא עד השתא ולחמא ומיכלא דילי 
אכלתון. נטל כסא דברכתא ובריך וידוי לא יכלי למסבל כסא והוו מרתתי. כד מטא לעל הארץ 
ועל המזון אמר כוס ישועות אשא ובשם יי&#x27; אקרא. קיימא כסא על תקוניה ואתישב בימיניה 
ובריך לסוף אמר יהא רעוא דלחד מאלין יתמשכון ליה חיין מגו (נ&quot;א מלכא) אילנא דחיי 


דכל חיין ביה תליין. וקב&quot;ה יערב ליה וישכח ערב לתתא דיסתכם בערבותיה בהדי מלכא 
קדישא. כיון דבריך אסתים עינוי רגעא חדא לבתר פתח לון אמר חברייא שלום לכון מרבון 
טב דכל עלמא דיליה הוא. תווהו ובכו ובריכו ליה. בתו ההוא ליליא. בצפרא 
 
זוהר חלק ג דף קפח/א
אקדימו ואזלו. כד מטו לגבי ר&quot;ש סחו ליה עובדא. תוה ר&#x27; שמעון אמר בר טנרא תקיפא איהו 
ויאות הוא לכך ויתיר ממה דלא חשיב ב&quot;נ בריה דרב המנונא סבא הוא אזדעזע ר&#x27; אלעזר אמר 
עלי למיהך למחזי לההוא בוצינא דדליק. אמר ר&#x27; שמעון דא לא סליק בשמא בעלמא דהא מלה 
עלאה אית ביה. ורזא איהו דהא נהירו משיחו דאבוי מנהרא עליה ורזא דא לא מתפשטא בין 
חברייא. יומא חדא הוו חברייא יתבין ומתנגחין אלין באלין והוו תמן ר&#x27; אלעזר ור&#x27; אבא 
ור&#x27; חייא ור&#x27; יוסי ושאר חברייא. אמרו הא כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה 
וגו&#x27;. בגין רות ונעמה דהוו זמינין לנפקא מנייהו. צפורה אתת משה דהות מדין ויתרו 


ובנוי דנפקו ממדין דהוו כלהו זכאי קשוט עאכ&quot;ו. ותו משה דרביאו ליה במדין. ואמר ליה 
קב&quot;ה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים א&quot;ה משוא פנים אית במלה דיתיר אתחזו בני מדין 
לשזבא מן מואב. אמר ר&#x27; שמעון לא דמי מאן דזמין למלקט תאני למאן דכבר לקיט לון. א&quot;ל 
רבי אלעזר אע&quot;ג דכבר לקיט לון שבחא איהו. א&quot;ל מאן דלא לקט תאני נטיר תאנה תדיר דלא 
יהא בה פגם בגין תאני דזמינת לאייתאה. כיון דלקיט תאני שביק לה לתאנה ותו לא נטיר 
לה. כך מואב דזמינא לאייתאה אינון תאני נטר ליה קב&quot;ה דכתיב אל תצר את מואב מדין דקא 
יהיבת תאני ואלקיטו לון כתיב צרור את המדינים דהא מכאן ולהלאה תאנה דא לא זמינת 
לאייתאה פירין ובג&quot;כ אתחזיית ליקידת אשא פתח ואמר. ויאמר מואב אל זקני מדין וגו&#x27;. 
מואב אינון שארי ובגין אינון תאני דזמין מואב לאפקא לעלמא אשתזיבו מעונשא. רבי 
אלעזר בעא למיחמי לר&#x27; יוסי בר&#x27; שמעון בן לקוניא חמוי. והוו אזלי ר&#x27; אבא ור&#x27; יוסי 


(ד&quot;א ל&quot;ג ור&#x27; חייא) בהדיה אזלו כארחא והוו אמרי מלי דאורייתא כל ההוא ארחא. א&quot;ר אבא 
מאי דכתיב ויאמר יי&#x27; אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וגו&#x27;. וכתיב וקרבת מול 
בני עמון וגו&#x27;. מלה דא כמלה דא. מה הפרש בין דא לדא. אלא אתחזי דשקולי הוו. ותנינן 
כד הוו מקרבי לגבי בני מואב הוו ישראל אתחזיין לגבייהו בכל מאני קרבא (ולא ס&quot;א ל&quot;ג) 
כדבעו אתגריין בהו. ולגבי בני עמון הוו ישראל מתעטפי בעטופייהו ולא אתחזי מאני קרבא 
כלל. וקראי מוכחן בשקולא דא כדא. אמר ר&#x27; אלעזר ודאי הכי הוא. ותנינן דדא דהות חציפא 
ואמרת מואב דכתיב ותקרא את שמו מואב אתחזון ישראל חציפו לגבייהו כמה דאיהי הות 
חציפא דאמרת מואב מאב הוה ברא דא. אבל זערתא דאמרת בן עמי וכסיאת ארחאה. ישראל הוו 
מכסיין ארחייהו לגבייהו מעטפי עטופא בטלית ואתחזון קמייהו כאחין ממש. והא אוקמוה. 
עד דהוו אזלי אדכר ר&#x27; אלעזר מהאי ינוקא סטו מארחא ג&#x27; פרסי ומטו להתם. אתארהו בההוא 


ביתא עאלו ואשכחו לההוא ינוקא דהוה יתיב ומתקנין פתורא קמיה כיון דחמא לון קריב 
גבייהו א&quot;ל עולו חסידי קדישין. עולו שתילין דעלמא אינון דעילא ותתא משבחין לון. 
אינון דאפי&#x27; נוני ימא רבא נפקין ביבשתא לגבייהו. אתא ר&#x27; אלעזר ונשקיה ברישיה. הדר 
כמלקדמין ונשקיה בפומיה. א&quot;ר אלעזר נשיקה קדמאה על נונין דשבקין מיא ואזלין ביבשתא. 
וגשיקה תניינא על ביעין דנונא דעבדו איבא טבא בעלמא. אמר ההוא ינוקא בריחא 
דלבושייכו חמינא דעמון ומואב מתגרן בכו היך אשתזבתון מנייהו. מאני קרבא לא הוו 
בידייכו ואי לאו לרחצנו תהכון בלא דחילו 
 


זוהר חלק ג דף קפח/ב
תווהו ר&#x27; אלעזר ור&#x27; אבא וחברייא. אמר רבי אבא זכאה ארחא דא וזכאה חולקנא דזכינא 
למיחמי דא אתקינו פתורא כמלקדמין. אמר חכיין קדישין תבעו נהמא דתפנוקי בלא קרבא 
(ס&quot;א או נהמא דקרבא ופתורא דמאני קרבא) ופתורא דמאני קרבא. או נהמא דקרבא. או תבעון 
לברכא למלכא בכל מאני קרבא דהא פתורא לא אסתליק בלא קרבא. אמר ר&#x27; אלעזר ברא רחימא 
חביבא קדישא הכי בעינן בכל הני זיני קרבא אשתדלנא בהו וידעינן לאגחא בחרבא ובקשתא 
וברומחא ובאבנין דקירטא ואנת רביא עד לא חמית היך מגיחין קרבא גוברין תקיפין דעלמא. 
חדי ההוא ינוקא אמר ודאי לא חמינא אבל כתיב אל יתהלל חוגר כמפתח. אתקינו פתורא 
בנהמא ובכל מה דאצטריך. א&quot;ר אלעזר כמה חדו אית בלבאי ברביא דא וכמה חדושין יתחדשון 
על פתורא דא וע&quot;ד אמרית דידענא דזגי פעמוני רוחא קדישא הוו אזלין ביה. אמר ההוא 
ינוקא מאן דבעי לנהמא על פום חרבא ייכול. חדי ר&#x27; אלעזר אהדר וקריב ינוקא לגביה א&quot;ל 


בגין דשבחת גרמך אית לך למיגח קרבא בקדמיתא ואנא אמרית בקדמיתא דקרבא ליהוי בתר 
אכילה. אבל השתא מאן דבעי סולתא תולה (נ&quot;א ייתי) מאני קרבא בידוי. אמר ר&#x27; אלעזר לך 
יאות לאחזאה מאינון מאני קרבא דילך. פתח ההוא ינוקא ואמר והיה באכלכם מלחם הארץ 
תרימו תרומה ליי&#x27;. קרא דא על עומר דתנופה אתמר מאי תנופה אי בגין דאניף ליה כהנא 
לעילא איהי תנופה. מאי אכפת לן אי אניף אי מאיך. אלא ודאי אצטריך לארמא לה לעילא 
והיינו תרומה. ואע&quot;ג דדרשינן תרי ממאה והכי הוא אבל תנופה מאי (ס&quot;א דא) הוא ארמותא. 
ורזא דחכמתא הכא. אי חסידי קדישין מארי דרומחין לא שמשתון לר&#x27; שמעיה חסידא דאי לאו 
תנדעון תנופה מאי היא. חטה מאי היא. שעורה מאי היא. תנופה דקאמרינן היינו תנ&quot;ו פ&quot;ה 
ורזא דיליה תנו כבוד ליי&#x27; אלקיכם. דהא פח (עלאה) היינו כבוד דבעינן למיהב ליה 
לקב&quot;ה. וע&quot;ד אבעי לן לארמא לעילא לאחזאה (ס&quot;א דלית אינון יהבין אלא להאי פה) דליה 


אנן יהבין להאי פה. דלית שבחא למלכא עלאה אלא כד ישראל מתקני ליה להאי כבוד ויהבי 
ליה למלכא כבוד ודא הוא תנו פה תנו כבוד וארמא איהו ודאי קרא דשרינן ביה. והיה 
באכלכם מלחם הארץ. וכי לחם הארץ שעורה איהו לאו הכי. ואנן שעורה מקרבינן בגין 
דשעורה קדמאה לשאר נהמא דעלמא. שעורה איהו (ס&quot;א שעירו ה&quot;א דהא אתר) שעורה דה&quot;א אתר 
ידיע הוא בשיעורא דה&quot;א (ס&quot;א שיעור ה&quot;א דהא חטה נקודה באמצעיתא דלית חולקא לסטרא 
אחרא דחובא תמן. (אלא) חטה ברתא דמתחטאה לקמי אבוה ועבד לה רעותא ומה חטה כללא דכ&quot;ב 
אתוון. א&quot;ר אלעזר אע&quot;ג דהוה לן למשמע. הכא אית לן למימר ולדרכא קשתא. אמר ההוא 
ינוקא הא מגנא לקבל גירא. אמר רבי אלעזר ודאי חטה הכי קרינן לה. אבל חמינן בשבטים 
כלהו דלית בהו ח&quot;ט ובה אית ח&quot;ט וקרינן חטה. אמר ההוא ינוקא ודאי הכי הוא דהא ח&quot;ט 
שריא סמיך לה. בהו בשבטין לא הוו אתוון אלין דקא אתו מסטרא דקדושה דלעילא אבל לגבה 


שריא. ואי בעית לאפקא חרבא ותימא אמאי נקטת אתוון אלין ההיא ברתא אלא אי תנדע חובא 
דאדם הראשון דאמרו חט&quot;ה הוה תנדע הא ואילנא דא כד נצח כלא סטרא דטוב נקיט לכל סטרא 
אחרא וכפייא ליה חברייא קדמאי פרישו מלה דא ושרו לה מרחיק חטה סתם. אתו בתראי ואמרו 
חטה ממש. אתא ישעיה ופריש לה דכתיב וממחתה כי לא תקרב אליך וע&quot;כ נקודה באמצעיתא דלא 
יהא חטאה דאלו נקודה לא הוי חטאה להוי. וחלופא בין ט&#x27; לת&#x27; תבירו לסטרא אחרא ברירו 
(ס&quot;א דילה) דמלה. אתון חברייא דלא שמשתון לר&#x27; 
 


זוהר חלק ג דף קפט/א
שמעיה חסידא אמרין דבחמשת זיני דנן לא אית חולקא לסטר אחרא. ולאו הכי דהא כל מה 


</div>
