דא שאילנא. ערבאי עראי תהכון וארחא דא תהא מתקנא קמייכו בכל מה דתבעון. תרין מלין אמרתון לי דחדינא בהו אזלו אמרו לו חברייא ההוא אתר דר"ש שארי ביה היך אנן ידעין אמר לון שבוקו למארי פסיען דבעירי דהוא ידריך פסיעוי לתמן לא הוי טעין חמריה וחמריה סאטי מארחא תרין מלין ואזל לתמן שארי נהיק תלת זמנין נחת ר' פנחס אמר לחברייא נתתקן לקבלא סבר אפי יומין דהשתא יפקון לגבן אנפי רברבי ואנפי זוטרי שמע ר"ש נהיקו דחמרא אמר לחברייא ניקום דהא קלא (דהדווה) דחמרא דסבא חסידא אתער לגבן קם ר' שמעון וקמו חברייא: פתח רש שמעון ואמר מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו'. מזמור זקיף טעמא לעילא (שירה יתמא קרינן להאי) אמאי אלא רשים טעמא רבא דהא אתי ההוא מזמו רמתעטרא בעטרא עלאה לעילא על רישיה ואתי זקיף מאן הוה אמר שירה דא אינון פרות באינון גועין דהוו געאן. שירו ליי' שיר חדש למאן הוו אמרין שירו לכמה רתיכין לכמה ממנן לכמה דרגין דהוו אתאן תמן ונפקו לקבלא ליה לארונא (סתם) ולהון הוו אמרי שירו ליי' שיר חדש דכר. מ"ט הכא שיר ומשה אמר שירה נוקבא אלא התם במשה ארונא חדא (נ"א לחודא) זאת נפקת מן גלותא היא ואוכלוסהא ולא יתיר ובג"כ את השירה הזאת נוקבא. אבל הכא ארונא ומה דהוה גניז בגויה נפיק ובגין ההוא דהוה גניז בגויה אתמר שיר חדש דכר. כי נפלאות עשה מה דעבד בפלשטים ומה דעבד בטעוותהון. הושיעה לו ימינו למאן לעצמו. מאן עצמו ההוא מזמור עצמו ורוחא עלאה קדישא גניז ביה. ימינו ההוא דירית סבא. ודא ימינו אתקיף בההוא מזמור ולא שביק ליה בידא דאחרא. הכא אית לגלאה מלה חדא כל זמנא דההוא ימינא הוה לארחשא ניסא הוה אתקיף בהאי מזמור ושוי ליה לקמיה לאתקפא ביה כאבא דאתקיף ימיניה בחדוי דבריה לקמיה ואמר מאן הוא דיקרב לגבי ברי כיון דסרח לגבי אבוי שוי אבוי ידוי על כתפוי לאחורא ושדייה בידא דשנאוי. כביכול בקדמיתא כתיב ימינך יי' נאדרי בכח. בכח מאן ההוא דאשתמודעא. בערביא קורין לחדוי דבר נש כח ההוא ימינא נאדרי ואתקיף בכח. מאן הוא דיקרב לגבי ברי. לבתר מה כתיב השיב אחור ימינו מפני אויב. שוי ימיניה על כתפיה ודחי ליה בידא דשנאוי בקדמיתא ימיניה לקמיה בחדוי לאתקפא ביה ולבתר לאחורא על כתפוי לדחייא ליה והכא הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו תרין דרועין לאתקפא ביה. אי אינון פרות דלא אתרגילו בנסין אלא ההיא שעתא בגועא דלהון אמרו שירתא דא נהיקו דחמרא דסבא חסידא דרגיל בנסין עאכ"ו דאמר שירה. חברייא אי תימרון דחמרא לא הוה ארחיה בכך מיומא דאברי עלמא. פוקו וחמו אתון דבלעם חייבא דנצחת לרבונה בכלא. חמדיה דרבי זוהר חלק ג דף רא/ב פנחס בן יאיר עאכ"ו. ותו אתון דבלעם כד מלילת מלאכא עלאה הוה עלה מלעילא. השתא אית לגלאה חברייא שמעו פי האתון דאברי ע"ש בין השמשות סלקא בדעתייכו דפומא הוה פתיחא מההוא זמנא. או תנאי דאתני קב"ה מההוא זמנא. לאו הכי ורזא הכא דאתמסר לחכימי דלא משגחן לטפשו דליכא. פי האתון דרגא דאתני ההוא עלאה דסטר נוקבי ההוא הוה דשריא על ההוא אתון ומליל עלה וכד ברא קב"ה להאי דרגא דאקרי פי האתון סתם ליה בגו (האתון) נוקבא דתהומא רבא ואסתים עליה עד ההוא זמנא. כד מטא ההוא זמנא פתח ההוא נוקבא ונפק ושרא עלה ומלילת. כגוונא דא ותפתח הארץ את פיה. את לאסגאה דומ"ה דאיהו פי הארץ. את פי האתון לאסגאה קמריא"ל דאקרי פי האתון. פי הבאר כגוונא דא מאן פי הבאר ההוא דרגא דהוה ממנא עליה לתתא ואיהו תחות פי יי' ומאן איהו יהדריא"ל שמיה. תלת פומין אלין אתבריאו ע"ש בין השמשות בשעתא דקדש יומא סלקא פה דממנא על כל שאר פומין ומאן איהו ההוא יומא דאסתלק ואתקדש בכלא ההוא דאקרי פי יי' ע"ש בין השמשות אברון שאר פוסין. אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי יי'. אדהכי חמו לר' פנחס דהוה אתי מטו לגביה אתא ר' פנחס ונשקיה לר"ש. אמר נשקנא פי יי' אתבסם בבוסמין דגנתא דיליה. חדו כחדא ויתבו. כיון דיתבו פרחו כל אינון עופין דהוו עבדי טולא ואתבדרו. אהדר רישיה ר"ש ורמא לון קלין ואמר עופי שמיא לית אתון משגיחין ביקרא דמריכון דקאים הכא. קיימו ולא נטלו מדוכתייהו ולא קריבו לגבייהו. א"ר פנחס אימא לון דיהכון לארחייהו דהא לא יהבין לון רשו לאהדרא. אר"ש ידענא דקב"ה בעי למרחש לן ניסא. עופין עופין זילו לארחייכו ואמרו לההוא דממנא עלייכו דהא בקדמיתא הוה ברשותיה והשתא לאו ברשותיה קיימא אבל מליקנא ליה ליומא דטנרא כד סליק עיבא בין שני תקיפין ולא מתחבראן. אתבדרו אינון עופי ואזלו. אדהכי הא תלת אילנין מתפשטן בענפין לתלת סטרין עלייהו ומעיינא דמיא נבעין קמייהו. חדו כלהו חברייא וחדו ר' פנחס ור"ש אמר ר' פנחס טורח סגי הוה לאינון עופי בקדמיתא וטורח בעלי חיים לא בעינן דהא ורחמיו על כל מעשיו כתיב. אמר ר"ש אנא לא אטרחנא לון. אבל אי קב"ה חס עלן לית אנן יכלין לדחייא מתנן דיליה. יתבו תחות ההוא אילנא ושתו מן מייא ואתחנו תמן: פתח ר' פנחס ואמר מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. מעין גנים וכי לית מעיין אלא ההוא מן גנים. והא כמה מעיינין טבין ויקירין אית בעלמא. אלא לית כל הנאות שוין. אית מעיין דנפיק במדברא באתר יבישא הנאה אית למאן דיתיב ושתי אבל מעיין גנים כמה איהו טב ויקירא ההוא מעיין עביד טיבו לעשבין ואיבין מאן דקריב עליה אתהני בכלא. אתהני במיא אתהני בעשבין אתהני באיבין. ההוא מעיין מתעטרא בכלא. כמה וורדין כמה עשבין דריחא סחרניה כמה יאות ההוא מעין משאר מעיינין באר מים חיים והכי אוקימנא כלא בכנסת ישראל קאמר איהי מעיין גנים. מאן גנים חמש גנים אית ליה לקב"ה דקא משתעשעא בהו ומעיינא חדא עלווייהו דקא אשקי לון ורוי לון טמיר וגניז וכלהו עבדין פירין ואיבין. גנתא חדא אית לתתא מנייהו וההוא נתא טיר סחרא מכל סטרין דעלמא תחות האי גנתא אית גנים אחרנין עבדין איבין לזנייהו. והאי גנתא אתהפך והוי מעיין דאשקי לון באר מים חיים כד אצטריך הוי מעיין וכד אצטריך הוי באר מה בין האי להאי לא דאמי כד אתמשכון זוהר חלק ג דף רב/א מיא מאלייהו. לכד שאבין מיא לאשקאה. ונוזלים מן לבנון. מאי נוזלים אלין נוזלים אהדרו למעיין (ס"א דכלהו) כד נבעין מיין ונוזלים טפין לעילא (ס"א מלעילא) אלין בתר אלין מיין מתיקן דנפשא אזלא אבתרייהו. כך אינון חמש מקורין דנפקו מן לבנון אתעבידו נוזלים בהאי מעיין. כך קב"ה רחיש לן ניסא באתר דא קרינא על מעיינא דא קרא דא (ס"א מאי נוזלים אלין חמש מקורין דנפקו מן לבנון לעילא אתעבידו נוזלים דכד אהדרו למעין נבעין מיין ונוזלים טפין אלין בתר אלין מיין מתיקן דנפשא אזלא אבתרייהו כך קב"ה רחיש לן ניסא באתר דא בהאי מעיין ועל מעיינא דא קרינא קרא דא). תו פתח ואמר כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה וגו' כמה טבין אינון ארחין ושבילין דאורייתא דהא בכל מלה ומלה אית כמה עיטין כמה טבין לבני נשא כמה מרגלאן דקא מנהרן לכל סטר ולית לך מלה באורייתא דלית בה כמה בוצינין מנהרן לכל סטר. האי קרא איהו כפום פשטיה. ואית ביה כפום מדרשיה. ואית ביה חכמתא עלאה לאזדהרא למאן דאצטריך. זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא תדיר. מאן דאשתדל בה מה כתיב ביה כי אם בתורת יי' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ. אמאי דא סמיך לדא. אלא מאן דאשתדל באורייתא יומם ולילה לא ליהוי כאעא יבישא אלא כעץ שתול על פלגי מים. מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחין ואית ביה איבא שבעת זינין אלין סלקין לשבעה עשר לשבעין. אוף מלין דאורייתא אית בהו פשטא דקרא. דרשא. רמז דקא רמיז חכמתא. גימטרייאות. רזין טמירין. רזין סתימין אלין על אלין. פסול וכשר. טמא וטהור. איסור והיתר. מכאן ולהלאה מתפשטאן ענפין לכל סטר והיה כעץ ודאי ואי לאו לאו איהו חכם בחכמתא. ת"ח כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קב"ה דאפי' בזמנא דדינא תליא בעלמא ואתייהיב רשו למחבלא לחבלא קב"ה פקיד ליה עלווייהו על אינון דקא משתדלי באורייתא והכי א"ל קב"ה. כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי ואתחייבו בדינא ימים רבים. מאי רבים. (תלתא יומא דא בתר דא אקרי ימים רבים אוף הכא כי תצור אל עיר ימים רבים) תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא. מנלן דימים רבים תלתא יומין אינון דכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. וכי ימים רבים אינון אלא תלתא יומין דא בתר דא אקרי ימים רבים. אוף הכי כי תצור אל עיר ימים רבים תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא. תא ואפקיד לך על (כל) בני ביתי. לא תשחית את עצה דא ת"ח דדא איהו במתא דאיהו אילנא דחיי אילנא דיהיב איבין. ד"א את עצה ההוא דיהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא ואוליף לון ארחא דיהכון בה. וע"ד לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לנדחא עליה דינא ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא. חרבא משננא ההיא דקטלא לשאר אינשי דעלמא. כי ממנו תאכל וכי ההוא מחבלא אכיל מניה. לא. אלא כי ממנו תאכל ההיא טנרא תקיפא ההיא דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקין מנה דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דההוא זכאה כביכול איהו מפרנס לה ויהיב לה מזונא בהאיע למא יתיר מכל קרבנין דעלמא. בקרבן מה כתיב אכלתי יערי עם דבשי אכלו רעים. ומיומא דאתחרב בי מקדשא ובטלו קרבנין לית ליה לקב"ה אלא אינון מלין דאורייתא ואורייתא דאתחדשא בפומיה בג"כ כי ממנו תאכל ולית לה מזונא בהאי עלמא אלא ממנו ומאינון דכוותיה וכיון דממנו תאכל ואיהו זן לה אותו לא תכרות הוי (טמיר) זהיר ביה דלא תקרב ביה כי האדם זוהר חלק ג דף רב/ב עץ השדה דא אקרי אדם דאשתמודע עילא ותתא. עץ השדה אילנא רברבא ותקיף דההוא שדה אשר ברכו יי' (דא) סמך עליה אילן דאשתמודע לההוא שדה תדיר. לבא בפניך במצור מלה דא אהדר לרישא דקרא דכתיב לא תשחית את עצה ההוא דיהיב לון עיטא ואתקין למתא לבא מפניך במצור איהו יהיב לון עיטא לאתקנא ולאהדרא בתיובתא ואתקין ליה מאני זיינין בוקינס ושופרין. לבא מפניך. מאי לבא מפניך לבא לקמאי ולאעלא מפניך. מקמי דחילו דילך. במצור באתר דעלאין ותתאין לא יכלין לאעלא תמן ומאן איהו דרגא דבעלי תשובה עאלין תמן ומאן איהו תשובה דא איהו מצור אתר תקיף וטנרא תקיפא וכיון דעיטא דא נטלין אנא מכפר לחובייהו ואתקבלן ברעוא לקמאי וכל דא פקיד קב"ה על אינון דמשתדלי באורייתא בג"כ זכאין אינון דקא משתדלי באורייתא אינון דמשתדלי באורייתא אינון אילנין רברבין בהאי עלמא. חמו מה עבד קב"ה דנטע אילין אילנין זכאה ארחא דא ולא די אילנא חדא אלא תלתא אילנין רברבין פריסן ענפין לכל סטר עביד לן קב"ה יהא רעוא קמי שמיא דלא יתעדון לעלמא אילנין אלין ודא מעיינא מאתר דא ועד יומא קיימין תמן וההוא מעיינא דמיא וקראן לון בני נשא נציבו דר' פנחס בן יאיר ע"כ. (חסר וזהו) פתח ר"ש ואמר וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך ת"ח ההוא רשע דעשו יהיב עינוי לעיינא על נשין ובגיניה אתקין תיקונוי יעקב שוי שפחות בקדמיתא ובניהון לבתר דחשיבו יתיר. לאה אבתרייהו ובנהא לבתר. לבתר יוסף ובתרה רחל והוא עבר לפניהם כד סגידו כלהון מה כתיב (שם) ותגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין ולבתר כתיב ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וגו'. והא יוסף לבתרייתא הוה ורחל לקמיה אלא ברא טבא ברא רחימא צדיקא דעלמא יוסף כיון דחמא עיניה דההוא רשע מסתכל בנשין דחיל על אמיה נפיק מאבתרה ופריש דרועוי וגופיה וכסי עלה בגין דלא יתן ההוא רשע עינוי באמיה כמה אתסגי שית אמין לכל סטר וחפא עלה ולא יכיל עיניה דההוא רשע לשלטאה עלה. כגוונא דא וישא בלעם את עיניו עינו כתיב ההוא עינא בישא (תרין עיינין הוה זקיף אלא בשעתא) דבעא לאסתכלא עלייהו. וירא את ישראל שוכן לשבטיו מהו שוכן לשבטיו אלא שבטא דיוסף הוה תמן ושבטא דבנימן. שבטא דיוסף דלא שלטא בהו עינא בישא דכתיב בן פורת יוסף. מאן בן פורת דאתסגי לכסאה על אמיה. בן פורת עלי עין דלא שלטא ביה עינא בישא. שבטא דבנימן דכתיב ביה ובין כתפיו שכן. וכתיב (שם) ישכון לבטח. מאי לבטח דלא דחיל מעינא בישא ולא דחיל מפגעין בישין. אמר ההוא רשע אנא אעבר שורה דא דלא אתקיים ואנא אסתכל כדקא יאות. רחל הות תמן חמאת דעינא דההוא רשע משננא לאבאשא מה עבדת נפקת ופרישת גדפהא עלייהו וחפאת על ברהא הה"ד וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל כיון דחמא רוח דקודשא עינא משננא מיד ותהי עליו רוח אלקים על מאן על ישראל דפריש גדפוי וחפא עליהון. ומיד תב ההוא רשע לאחורא. בקדמיתא ברא חפא על אמיה. והשתא אימא חפאת על ברא. אמר קב"ה בההיא שעתא דחפא איהו על רחל אמיה דלא ישלוט עינא דההוא רשע עלה חייך בשעתא דייתי עינא בישא אחרא לאסתכלא על בנך ועל בני אמך תחפי עלייהו. את חפית על אמך. אמך תחפי עלייהו את חפית על אמך אמך תחפי עלך. וישא את עיניו וירא את הנשים. האי קרא ברזא דחכמתא אתמר ביומא דכפורי דבני עלמא קיימי בדינא וישראל חייבין בתיובתא קמי קב"ה לכפרא על חובייהו וההוא מקטרגא קיימא עלייהו דחשיב לאובדא לון על חובייהו שלחי ליה ההוא דורונא וכדין כתיב כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני לבתר דמקבל ההוא מקטרגא לההוא דורונא אתהפך להו סניגורא זקיף וחמי לון לישראל כלהו מתענן בתעניתא יחפי רגלין חמי נשין חמי ינוקין כלהו בתעניתא כלהו זוהר חלק ג דף רג/א נקיים בנקי ויאמר מי אלה לך שמא קדישא לך. מי אלא לך. שאיל על ינוקי ואמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך וכי אמאי אצטריך לאתבא ליה כלום. אלא כיון דמקבל ההוא שוחד אתהפך להו סניגור. זקיף עינוי וחמי לון לישראל כגוונא דא חשיב דבגין דחילו דיליה אינון קיימין כך. שאיל על ינוקי ואמר מי אלה לך (ואמר בארח סתים הילדים) מהו מי אלה לך. אלא אמר תינח אתון דחבתון קמי מלכא. אבל אלין ינוקי אמאי קיימין הכי מי אלה לך ויאמר הילדים רוח קדשא אמר וע"ד זקיף טעמא ויאמר הילדים בארח סתים אשר חנן אלקים את עבדך וכי רוח הקדש אמר את עבדך אלא רוח קדשא אמר אלין אינון ינוקי דלא חאבו ולא טעימו טעמא דחטאה ומסר לון קב"ה בידא דההוא ממנא דילך וקטיל לון בלא חובא כד"א ומיד עושקיהם כח ודא הוא את עבדך. כיון דשמע מאינון ינוקי מיד סליק לגבי קב"ה ואמר מאריה דעלמא כל ארחך בדינא דקשוט ואי דינא שריא על ישראל בגין חוביהון איהו. ינוקין דלהון דלא חאבו לקמך אמאי מסרת לון לקטלא לון בלא חובא. וקב"ה נטיל מלוי בכך וחס עלייהו. וההיא שעתא לא הוי אסכרא בתינוקות וההוא מקטרגא נטיל קנאה מההוא ממנא דתחות ידיה. אמר. וכילי יהיב קב"ה אינון דמתלבשן בחטאין וחובין ולההוא ממנא דילי מסר ינוקין בלא חובא דלא טעמון טעמא דחובה מיד אזל לאפקא לון מתחות ידיה ולא ישלוט בהו. וע"ד אקדים ליה וא"ל הילדים אשר חנן אלקים את עבדך. לההוא עבדך בלא חובא ובלא חטאה ובגין דלא יהא שבחא לממנא דיליה יתיר מניה בעא לאפקא לון מן ידוי. כד סלקין צלותין דישראל ביומא דא קמי קב"ה מה כתיב והוא עבר לפניהם הא רוח קודשא אעבר לקמייהו (כד"א ויעבור מלכם לפניהם) והוא ודאי עבר לפניהם. וישתחו ארצה שבע פעמים רוח קודשא אזער גרמיה לגבי עילא ז' זמנין לגבי ז' דרגין עלאין דעליה ואקטין גרמיה לאכללא לון עמיה כל חד וחד. עד גשתו עד אחיו. לההוא דרגא דרחמי דהא בן ובת אינון. בן בני בכורי ישראל בת כ"י רוח קודשא עביד אזעירו דגרמיה עד גשתו. כיון דמטא לגביה תבע מיניה ואודע ליה צערא דבנייהו לתתא ותרווייהו עאלין להיכלא טמירא גניזא דיום הכפורים אימא דלהון ותבעין על ישראל לכפרא לון כדין כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'. אכפר עליכם לא כתיב אלא יכפר עליכם. והשתא הילדים אלין חכימין דהכא קב"ה יהב לון רזין דאורייתא לאתעטרא בהו ולאשתכללא (נ"א ולאשתדלא) בהו. עינא בישא לא שלטא עלייה בגין עינא טבא רוח קודשא דר' פנחס דשריא עלייהו. אתא ר' פנחס ונשקיה. אמר אלמלא לא אתינא ארחא דא אלא למשמע מלין אלין די לי. זכאה ארחא דא דאתינא לגבך וקב"ה הכא דאסתכם עמנא. ולא די אילנא חד אלא תלת אבל מעיינא דא דיוקנא עלאה הוא לגבי ההוא מעיינא דטמיר וגניז. תלת אילנין אלין תלת ארזין אינון דאקרון ארזי לבנון. ואינון דיוקנא דתלת אילנין רברבין רזא דאבהן (ס"א דאסתכם עמנא. מעיינא דא דיוקנא דההוא מעיינא עלאה דטמיר וגניז. תלת אילנין אלין אינון דיוקנא דתלת אילנין רברבין רזא דאבהן) זכאה חולקנא בההיא שעתא. ארכינו אילנין חד על רישיה דר' שמעון וחד על רישיה דרבי פנחס וחד על רישיה דרבי אלעזר אתפשטו ענפין לכל סטר על רישיהון דחברייא. בכח (נ"א חדי) רבי פנחס ואמר זכאה חולקי וזכאין עיני דחמאן כך. ולא על דידך ועל דידי הדינא בלחודייהו אלא על רבי אלעזר ברנא קא חדינא דחשיב איהו קמי מלכא קדישא כחד מינן. קם ונשקיה. אמר רבי שמעון אלעזר קום בקיומך ואימא לקמי מארך מלין דיליה. קם רבי אלעזר.