{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "78", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 78", "hebrewTitle": "קטע 78", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/78/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/78/", "segments": [{"index": 1, "he": "לקבליה דיעקב דאיהו קטיר בנחש. עמל לקבליה דישראל דאיהו קטיר בקסם. כיון דחמא דלא \nיכיל אמר ודאי לא הביט און ביעקב וגו' מ\"ט בגין דיי' אלקיו עמו וגו'. ואי תימא בהני \nלא יכילנא בקסם ונחש יכילנא כתיב כי לא נחש ביעקב וגו' ולא עוד אלא דכל חילין \nדלעילא וכל משריין כלהו לא ידעי ולא מסתכלי בנמוסא דמלכא עלאה עד דשאלי להני תרי \nיעקב וישראל. ומאי אמרי מה פעל אל אמר רבי אלעזר כל הני מלין כה אמר והוא ארים קלא \nלקבלה ולא ידע מאי הוא ולא אשתמע בר קליה: \nהן עם כלביא יקום וגו' מאן עמא תקיפא כישראל. בשעתא דאתנהיר צפרא קם ומתגבר כאריא \nלפולחנא דמאריהון בכמה שירין בכמה תושבחן משתדלי באורייתא כל יומא. ובלילה לא ישכב \nוגו' כד בעי ב\"נ למשכב על ערסיה מקדש שמא עלאה אמליך ליה לעילא ותתא כמה גרדיני \nנמוסין מתקשרן קמייהו בשעתא דפתחין פומהון על ערסייהו בשמע ישראל ובעאן רחמי קמי \nמלכא קדישא בכמה קראי דרחמי. ר' אבא אמר הן עם כלביא יקום. זמינין האי עמא למיקם על \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כל עמין עכו\"ם כאריה גיבר ותקיף ויתרמי עלייהו. ארחייהו דכל ארייוותא למשכב על \nטרפייהו אבל עמא דא לא ישכב עד יאכל טרף. ד\"א הן עם כלביא יקום לקרבא קרבנין ועלוון \nקמי מלכהון על גבי מדבחא. ותאנא בשעתא דקורבנא אתוקד על גבי מדבחא. הוו חמן דיוקנא \nדחד אריה רביע על ההוא קרבנא ואכיל ליה. ואמר רבי אבא אוריא\"ל מלאכא עלאה הוה וחמאן \nליה בדיוקנא דאריא תקיפא רביע על מדבחא ואכיל לון לקרבנין וכד ישראל לא הוו זכאין \nכל כך הוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע עליה כדין הוו ידעי ישראל דבעיין תשובה \nוכדין תייבן. לא ישכב וגו' אלין קרבנין דליליא כגון עלוון. ודם חללים ישתה. דקב\"ה \nאגח קרבא דלהון על שנאיהון. רבי אלעזר אמר לא ישכב מהו לא ישכב. אלא בכל ליליא \nוליליא כד בר נש איהו אזיל בפקודי דמאריה לא \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "זוהר חלק ג דף ריא/ב\nשכיב על ערסיה עד דקטיל אלף ומאה ועשרים וחמש מאינון זיינין בישין דשריין עמיה רבי \nאבא אמר אלף אינון דסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף כמה דכתיב יעלזו חסידים בכבוד \nוגו' (שם) רוממות אל בגרונם וגו' לעשות נקמה וגו' הה\"ד לא ישכב וגו' ודא הוא לעשות \nבהם משפט וגו'. אמר רבי חזקיה לקבלי תלת זמנין דהוא מחא לאתניה ואטעין לה בחרשוי \nאתברכון ישראל תלת זמנין. רבי חייא אמר לקבליה אתברכון ישראל תלת זמנין דסלקין \nישראל לאתחזאה קמי מלכא קדישא. וירא בלעם כי טוב בעיני יי' וגו' ולא הלך כפעם בפעם \nלקראת נחשים וגו'. מאי לקראת נחשים. א\"ר יוסי דהני תרין זמנין קדמאי הוה אזיל בכל \nחרשוי ובעא למילט לישראל כיון דחמא רעותיה דקב\"ה דאמר שוב אל בלק דהא מלולך לא \nבעיין בני. מלולא אומרא זמין מהאי כה כמה דכתיב וכה תדבר. כה תדבר ולא אנת. כה תדבר \nדשלטא על כל שליטין חרשין וקסמין וזינין בישין דלא יכלין לאבאשא לבני. כדין בעא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לאסתכלא בהו בעינא בישא. ת\"ח האי רשע כד אסתכל בהו בישראל הוה מסתכל באלין תרין \nדרגין יעקב וישראל לאבאשא לון או בהאי או בהאי בחרשוי בגין כל כך ברכן וברכן יעקב \nוישראל אתבריכו. וירא בלעם כי טוב וגו'. במה חמא חמא די בשעתא דאנפי מלכא נהירין \nזינין בישין לא קיימי בקיומייהו וכל חרשין וכל קסמין לא סלקאן בחרשייהו. ת\"ח בהני \nתרי זמני כתיב ויקר. ויקר אלקים. ויקר יי' אל בלעם וגו'. וכתיב וכה תדבר והשתא כיון \nדחמא דהא לא אשתכח רוגזא וחדשוי לא סלקין כדין ולא הלך כפעם בפעם וגו'. כיון דאפריש \nואסתלק גרמיה מחרשוי שארי (ברוחא אחרא) באתערותא אחרא לשבחא לישראל. א\"ר יהודה מאי \nאתערותא הכא. א\"ל (רוח אלקים ולא רוח יי' אלא) אתערותא דרוחא חדא מסטרא דשמאלא ההוא \nדאתקשרו תחותוי אינון זינין וחרשין דיליה. א\"ר אלעזר הכי אוליפנא דאפילו האי זמנא \nלא שריא ביה רוחא דקודשא. א\"ל ר' יוסי אי הכי הא כתיב ותהי עליו רוח אלקים ובכל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אינון זמנין אחרנין לא כתיב בהו הכי. א\"ל הכי הוא. ת\"ח כתיב טוב עין הוא יבורך והא \nאוקמוה אל תקרי יבורך אלא יברך ובלעם הוה רע עין דלא אשתכח רע עין בעלמא כוותיה \nדבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי הוה מתלטייא וע\"ד אמרו האי מאן דאעבר בריה בשוקא ומסתפי \nמעינא בישא יחפי סודרא על רישיה בגין דלא יכיל עינא בישא לשלטאה עליה. אוף הכא כיון \nדחמא בלעם דלא יכיל בחרשוי וקסמוי לאבאשא לישראל בעא לאסתכל בהו בעינא בישא בגין \nדבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי בישין הוה מתלטייא. ת\"ח מה רעותיה דיליה לקבלהון דישראל \nכתיב וישת אל המדבר פניו כתרגומו (ושוי (ס\"א לקבל עגלא) לעגלא די עבדו ישראל במדברא \nאפוהי) בגין דיהא ליה סטר סיועא לאבאשא להו השתא חמי מה כתיב וישא בלעם את עיניו \nוירא את ישראל. בעא לאסתכלא בהו בעינא בישא ביה שעתא אלמלא דאקדים לון קב\"ה אסוותא \nהוה מאבד לון באסתכלותא דעינוי ומאי אסוותא יהב קב\"ה לישראל בההיא שעתא דא הוא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דכתיב ותהי עליו רוח אלקים. ותהי עליו על ישראל קאמר כמאן דפריש סודרא על רישיה \nדינוקא בגין דלא ישלוט בהו עינוי כדין שארי ואמר מה טובו אהליך יעקב. ת\"ח כל מאן \nדבעי לאסתכלא בעינא בישא לא יכיל אלא כד משבח ואוקיר לההוא מלה דבעי לאלטייא בעינא \nבישא ומה ארחיה אמר חמו כמה טבא דא כמה יאה דא בגין דישלוט ביה עינא בישא. אוף הכא \nאמר מה טובו אהליך יעקב כמה אינון יאן כמה \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זוהר חלק ג דף ריב/א\nאינון שפירן כמה נטיען שפירן דאתנטען מנייהו דמיין לאינון נטיעין דנטע קב\"ה בגנתא \nדעדן יאיין. מאן יתן ואלין (נ\"א דאלין) נטיען אשתכחו מאינון מסכני דבהו יזל מים \nמדליו וגו'. לב\"נ דהוו ליה ידן שפירן יאן למחזי אעבר חד ב\"נ דעינא בישא אסתכל \nבאינון ידין נקיט בהו שארי לשבחא אמר כמה אינון שפרן כמה אינון יאן חמו אצבען מגזרה \nדשפירו עלאה. לבתר אמר מאן יתן ידין אלין דשריין בין אבנין יקירין ובלבושי יקר \nדארגוונא (ס\"א בביתאי כו' בתיבותא דילי) בביתיה לאשתמשא בהו ויהון גניזין בתיבותא \nדיליה. כך בלעם שרי לשבחא מה טובו אהליך חמו כמה שפירן כמה יאן וכו' לבתר אמר יזל \nמים מדליו לא ישתכח נטיעא שפירא דא נטיעא דאורייתא לבר מאינון מסכנין (דליו כלומר \nמסכנין) וזרעו במים רבים דלא יסגי ולא ירבי רוחא דקודשא. א\"ל קב\"ה. רשע לא יכלין \nעיניך לאבאשא הא פריסו דקודשא עלייהו כדין אמר אל מוציאו ממצרים וגו' הא לא יכלין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כל בני עלמא לאבאשא לון דהא חילא תקיפא עלאה אחיד בהו ומאי איהו אל מוציאו ממצרים \nולא עוד אלא כתועפות ראם לו דלא יכיל ב\"נ לאושיט ידיה עליה מגו רומיה ומדאשתכח \nבזקיפו עלאה הכי יאכל גוים צריו וגו'. ולית מאן דיכיל לאבאשא לון ואפילו בזמנא דלא \nזקיף לא יכלין הה\"ד כרע שכב. לא דחל בגין דאשתכח גיבר כארי וכלביא אפילו כד אינון \nביני עממיא וכרע ושכב בינייהו כארי הוא ישתכח בנמוסי אורייתא באורחי אורייתא. \n(ואעפ\"כ) שולטנותא אית להו במאריהון דאפילו כל מלכיא דעלמא לא יעקרון להו. כאריא דא \nכד שכיב על טרפיה לא יכלין לאקמא ליה מניה הה\"ד כרע שכב כארי וגו'. א\"ר אלעזר לא \nאשתכח בעלמא חכים לאבאשא כבלעם רשיעא דהא בקדמיתא הוה אשתכח במצרים ועל ידוי קשירו \nמצראי עלייהו דישראל קשורא דלא יפקון מעבדותהון לעלמין ודא הוא דאמר מה איכול \nלאבאשא להו דהא אנא עבידנא דלא יפקון מעבידתא דמצראי לעלמין אבל אל מוציאו ממצרים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ולקבליהון (נ\"א ולקבליה) לא יכלין חכמין וחרשין דעלמא: \nועתה הנני הולך לעמי וגו' ר' יהודה פתח לא תסגיר עבד אל אדוניו וגו' עמך ישב בקרבך. \nכמה חביבין מלי דאורייתא. כמה חביבה אורייתא קמי קב\"ה. כמה חביבה אורייתא דאורית לה \nקב\"ה לכ\"י. ת\"ח בשעתא די נפקו ממצרים שמע בלעם דהא חרשוי וקסמוי וכל אינון קשרין לא \nסליקו בהו בישראל שארי לגררא גרמיה ולמירט רישיה אזל לאינון טורי חשוכא ומטא לגבי \nאינון שלשלאי דפרזלא וכך הוא ארחא דמאן דמטי גבייהו כיון דעאל ב\"נ ברישי טוריא חמי \nליה עזא\"ל ההוא דאקרי גלוי עינים. מיד אמר לעז\"א כדין יהבין קלא ומתכנשין גבייהו \nחויין רברבי דמתוקדן וסחרין לון משדרי אונימתא זעירתא לקבליה דב\"נ ותנא כמין שונרא \nהיא ורישה כרישא דחוייא ותרין זנבין בה וידהא ורגלהא זעירין. ב\"נ דחמי לה חפי אנפוי \nוהוא מייתי חד קטורתא מאוקידו דתרנגולא חוורא שדי באנפהא והיא אתית עמיה. עד דמטי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לגבי רישא דשלשלאי וההיא רישא דשלשלאי נעיץ בארעא ומטי עד תהומא ותמן בתהומא חד \nסמיך והוא נעי. בתהומא תתאה ובההוא סמיך אתקשר רישא דשלשלאי כד מטי ב\"נ לרישא \nדשלשלאה בטש בה ג' זמנין ואינון קראן ליה כדין כרע וסגיד על ברכוי ואזיל ואטים \nעינוי עד דמטי גבייהו. כדין יתיב קמייהו וכל אינון חויין סחרין ליה מהאי סטרא ומהאי \nסטרא. פתח עינוי וחמי לון אזדעזע ונפל על אנפוי וסגיד לקבלייהו לבתר אולפין ליה \nחרשין וקסמין ויתיב גבייהו \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ג דף ריב/ב\nג' יומין כד מטא זמנא למיהך לארחיה ההיא אונימתא וכל אינון חויין אזלין קמיה עד \nדנפיק מן טורייא בין ההוא חשוכא תקיפא ובלעם כד מטא גבייהו אודע לון מלה ואסגר \nגרמיה בטורייא עמהון. ובעא לקטרגא לון לאתבא לון למצרים וקב\"ה בלבל וקלקל כל חכמתא \nדעלמא וכל חרשין דעלמא דלא יכילו לקרבא בהדייהו. ת\"ח השתא כיון דחמא בלעם דלא יכיל \nלאבאשא לישראל אהדר גרמיה ואמליך ליה לבלק מה דלא בעא מניה בגין לאבאשא לון ועיטא \nדיליה הוה באינון נוקבי דמדין דאינון שפירן ואלמלא דא\"ל משה לא הוינא ידע דכתיב הן \nהנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. כיון דחמא קב\"ה עיטא דיליה אמר הא ודאי גרמך בעיטך \nיפול מה עבדההוא חילא דשלט על כל חרשין ארמי ליה סופא דכלא. וכי אית להו רשותא לזמן \nרחיק. א\"ר יצחק עינא חמא ומלין אתמרו מההוא דקאים עליה והא אוקמוה. וישא משלו \nויאמר. מאן דאית ליה למימר מ\"ט בגין דלא יתקיימון מלין דגעלא ברעותא עלאה (ס\"א \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ובגין דיתקיימון מלין דלעילא) בדעתא עלאה באורייתא: \nאראנו ולא עתה דהא מלין אלין מנייהו אתקיימו בההוא זמנא ומנייהו לבתר ומנייהו בזמנא \nדמלכא משיחא. (מה שחסר כאן תמצא בז\"ת דף ס\"ח א ע\"ש) תנן זמין קב\"ה למבני ירושלם \nולאחזאה חד ככבא קביעא מנצצא בע' רהטין ובע' זיקין נהרין מניה באמצעות רקיע \nוישתאלון ביה ע' ככבין אחרינן ויהא נהיר ולהיט ע' יומין וביומא שתיתאה יתחזי בכ\"ה \nיומין לירחא שתיתאה ויתכניש ביומא שביעאה לסוף ע' יומין. יומא קדמאה יתחזי בקרתא \n(חדא) דרומא. וההוא יומא ינפלון ג' שורין עלאין מההיא קרתא דרומי והיכלא רברבא \nינפול ושליטא דההיא קרתא ימות כדין יתפשט ההוא ככבא לאתחזאה בעלמא ובההוא זמנא \nיתערון קרבין תקיפין בעלמא לכל ד' סטרין ומהימנותא לא ישתכח בינייהו ובאמצעות עלמא \nכד יתנהיר ההוא ככבא באמצעות רקיעא יקום מלכא חד רב ושליט בעלמא ויתגאה רוחיה על כל \nמלכין ויתער קרבין בתרין סטרין ויתגבר עלייהו וביומא דיתברי (ס\"א דיתכסי) ככבא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יזדעזע ארעא קדישא מ\"ה מילין סחרניה אתר דהוה בי מקדשא ומערתא חדא מן תחות ארעא \nיתגלי ומההיא מערתא יפוק אשא תקיפא לאוקדא עלמא. ומההיא מערתא יסגי חד עופא (ס\"א \nענפא) רברבא עלאה דישלוט בכל עלמא וליה אתיהב מלכותא וקדישי עליונין יתכנשון גביה. \nוכדין יתגלי מלכא משיחא בכל עלמא וליה אתיהיב מלכותא ובני עלמא בש תא דיתגלי יהון \nמשתכחין בעקתא בתר עקתא. ושנאיהון דישראל יתגברון כדין יתער רודא דמשיחא עלייהו \nוישיצי לאדום חייבא וכל ארעא דשעיר יוקיד בנורא. כדין כתיב וישראל עושה חיל. הה\"ד \nוהיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו אויביו דישראל וכדין וישראל עושה חיל. ובההוא \nזמנא יקים קב\"ה למתייא דעמיה ויתנשי מנהון מיתה הה\"ד ימין יי' עושה חיל. לא אמות כי \nאחיה. וכתיב ועלו מושיעים וגו'. וכדין והיה יי' למלך. א\"ר אבא מאיד כתיב כי בשמחה \nתצאו וגו'. אלא כד יפקון ישראל מן גלותא שכינתא נפקא עמהון ועמה יפקון. הדא הוא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דכתיב כי בשמחה תצאו. ששון דא קב\"ה. ר' יצחק אמר דא צדיק הדא הוא דכתיב (שם) ששון \nושמחה ימצא בה. אר\"ש צדיק ששון אקרי ומן יומא דכ\"י נפלת בגלותא אתמנעו ברכן מלנחתא \nלעלמא מדאי צדיק. בההוא מנא מה כתיב ושאבתם מים בששון דא צדיק. ממעייני הישועה אלין \nאבא ואמא. ד\"א אלין נצ\"ח והו\"ד. וכלא ממבועי נביעין עמיקן. כדין (שם) ואמרת ביום \nההוא אודך יי' וגו' (שם) צהלי ורני ישבת ציון וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך \nיי' לעולם אמן ואמן: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "זוהר חלק ג דף ריג/א\nוידבר יי' אל משה לאמר. פנחס בן אלעזר וגו'. רבי אלעזר פתח ואמר שמע בני מוסר אביך \nואל תטוש תורת אמך. שמע בני מוסר אביך דא קב\"ה. ואל תטוש תורת אמך דא כנסת ישראל. \nמאי מוסר אביך מוסר דא אורייתא דאית בה כמה תוכחין כמה עונשין כד\"א מוסר יי' בני אל \nתמאס ואל תקוף בתוכחתו ובגין דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא זכי דיפתחון ליה \nכמה תרעין לההוא עלמא כמה נהורין. בשעתא דינפוק מהאי עלמא היא אקדימת קמיה ואזלא \nלכל נטורי תרעין מכרזת ואומרת פתחו שערים ויבא גוי צדיק. אתקינו כרסיין לפלניא עבדא \nדמלכא דלית חדו לקב\"ה אלא מאן דאשתדל באורייתא כ\"ש ב\"נ דמתער בליליא לאשתדלא \nבאורייתא דהא כל צדיקייא דבגנתא דעדן צייתין לקליה וקב\"ה משתכח בינייהו כמה דאוקמוה \nהיושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך תשמיעיני. ר\"ש אמר האי קרא רזא דחכמתא אית ביה. \nהיושבת בגנים דא כנסת ישראל דאיהי בגלותא עם ישראל ואזלא עמהון בעקתייהו. חברים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מקשיבים לקולך השמיעיני. משריין עלאין. כלהו צייתין לקולך לקול תושבחתך בגלותא. \nהשמיעיני כד\"א הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. השמיעיני קלא דאינון חברייא \nדמשתדלי באורייתא דהא לית תושבחתא קמאי כאינון דמשתדלי באורייתא. אמר ר\"ש כביכול כל \nאינון דזכאן לאשתדלא באורייתא ומכד פליג ליליא ואתיין במטרוניתא כד נהיר יממא לקבלא \nאנפי מלכא אתקיף ואחסין בשכינתא ולא עוד אלא דשריא ביה חוט של חסד כמה דאוקימנא. \nת\"ח כלמאן דזכי לאתתקף בשכינתא יסתמר גרמוהי באנון מלין דאחידן לקבלה כגון מאן. \nאינון דלא משקרי באת קדישא כגון בת אל נכר וכל מאן דנטיר גרמיה כביכול כנסת ישראל \nאחידא בי' ונטרא לי' והיא אקדימת ליה שלם וכ\"ש אי זכי וקני להאי. ואמר ר\"ש אתחזיין \nישראל לאשתצאה בההוא שעתא בר דאקדים פנחס להאי עובדא ושכיך רוגזא הה\"ד פנחס בן \nאלעזר בן אהרן הכהן השיב וגו'. ד\"א פנחס בן אלעזר וגו'. אר\"ש בן בן תרי זמני לאשלמא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אובדא (נ\"א עובדא) קא אתי. אמר רבי שמעון האי ב\"נ דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי \nדיתתקן ביה כאילו משקר בקושטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא או מצא אבדה וכחש בה \nונשבע על שקר. וכחש בה טב לי' דלא אברי. תנינן צדיק גמור אינו נדחה וצדיק שאינו \nגמור נדחה. מאן הוא צדיק גמור ומאן הוא צדק שאינו גמור וכי מאן דלא שלים במלוי צדיק \nאקרי אלא צדיק גמור ידיע דהא לא נטיל גלגולין עקימין ובאחסנתיה בני בניין ואתקין \nשורן וחצב בירין ונטע אילנין. צדיק שאינו גמור דבני בניין באחסנתא אחרא חפר בה \nבירין ואעדר הא אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה ולא ידע אי אשתאר דיליה. מסטרא \nדילי' טב וצדיק אקרי ומסטרא דההוא אחסנתא לאו הכי. לב\"נ דבני בניין שפירן יאן למחזי \nאסתכל ביסודא וחמי ליה שקיע עקימא מכל סטרין הא בניינא לא שלים עד דסתר ליה ואתקין \nלי' כמלקדמין מסטרא דההוא בניינא דיליה אשתכח טב ושפיר \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "זוהר חלק ג דף ריג/ב\nמסטרא דיסודא ביש ועקים ובגין כך לא אקרי עובדא שלים לא אקרי בניינא שלים בג\"כ צדיק \nשאינו גמור אקרי ונדחה וע\"ד כבלע רשע צדיק ממנו. ת\"ח מאן דמקנא לשמא קדישא דקב\"ה \nדאפילו לא יזכי לגדולה ולא אתחזי לה (ס\"א דירית לה) (רווח לה ונטיל לה) ודא ירית \nליה ועייל ליה. פנחס לא אתחזי ליה בההוא זמנא ובגין דקנא לשמא דמאריה רווח לכלא \nוסליק לכלא ואתתקן ביה כלא וזכה לאשתמשא בכהונה עלאה. מההיא שעתא פנחס בן אלעזר בן \nאהרן הכהן דאשלים לתרין דרגין בגין דקנא לשמא דמאריה דאתתקן מה דאתעקם: \nרבי יהודה פתח ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וגו'. סופיה דקרא אית לאסתכלא \nולבתר קרא כלא. סופיה דקרא כתיב הבוטח אליך הבוטח בך מבעי לי' מאי הבוטח אליך אלא \nכביכול דוד מבטח ליה דלא יעבר ליה פלגות ליליא בשנתא כמה דכתיב חצות לילה אקום \nלהודות לך. קמתי מבעי ליה אלא אקום ואתקשר בך לעלמין. שמרה נפשי שמור מבעי ליה והא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "תנינן דלית את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין. שמרה לקב\"ה קאמר שמרה לההוא \nחולקא דאתאחד ביה נפש דכד נפשא נפקאת מהאי עלמא אתיא למירת עלמא (דאתי) אי זכי כמה \nחילין עלאין נפקין לקבלא ולנטרא לה ולאעלא לה במדורא דדוכתהא והאי ה' נטיר לה \nלאתאחדא עמה בריש ידחי ושבתי ואי לא זכי כמה גרדיני טהירין אזדמנן לקבלה ודחו לה \nלבר ווי לההיא נפשא. דמתגלגלת בריקנא כאבנא בקוספיתא הה\"ד ואת נפש אויביך יקלענה \nבתוך כף הקלע. ודוד בעי בעותיה קמי קב\"ה ואמר שמרה נפשי דלא ידחון לה לבר וכד מטי \n(ס\"א לקבלך יפתחון לך) לקבלה יפתחון לה פתחין ותקבל לה קמך. כי חסיד אני וכי חסיד \nאקרי. א\"ר יהודה אין דכתיב חסדי דוד הנאמנים בגין כך שמרה נפשי דלא תשבוק לה למהך \n", "en": ""}]}
