# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 81

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/81/)

<div lang="he" dir="rtl">

דאתיא שכינתא לגבי ויהבת לי נבזבזן רברבן וחדינא בה השתא כמה דחמינא. אמר ר&#x27; שמעון 
מקל פרסי דחמרך ידענא דאנת הוא השתא חדוה שלים. אמר ר&#x27; פנחס נתיב בדוך חד דמלי 
דאורייתא אצטריך צחוחא אשכחו עינא דמייא ואילנא. יתבו. אמר ר&#x27; פנחס מסתכל הוינא דהא 
לתחיית המתים כארחא דארעא אחרא יעביד לון קב&quot;ה ומה דהוה השתא קדמאה ליהוי כדין 
בתראה מנלן מאינון עצמות הנהו גרמין דאחיא לון קב&quot;ה על ידי יחזקאל דכתיב ותקרבו 
עצמות עצם אל עצמו בקדמתא ולבתר כתיב 
 


זוהר חלק ג דף רכב/א
וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו&#x27;. ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם דהא 
מה דאפשיט בקדמיתא ליהוי בתראה. בקדמיתא עור ולבתר בשר. בקדמיתא אפשיט מדוחא ולבתר 
עור ולבתר בשר ולבתר עצמות אר&quot;ש ברא אקשן קדמאי אבל גרמין אלין דאחיא קב&quot;ה נסין 
ואתין משניין עבד בהו קב&quot;ה. ת&quot;ח מה כתיב זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני. מה 
כתיב בתריה הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים 
תסוככני. זמין קב&quot;ה לבתר דיתבלי ב&quot;נ בעפרא ומטי זמנא דתחיית המתים דההוא גרמא 
דישתאר למעבד ליה כעסה דא וכגבינה דחלב ונביע כחלב דהוא נביעו נקי מצוחצח בצחותא 
ההוא גרמא כד יתערב ההוא גרמא ויתמחי כחלבא ולבתר יקפיא ליה ויתצייר בצייורא כגבינה 
בקפיאותא ולבתר יתמשך עליה עור ובשר ועצמות וגידים הה&quot;ד הלא כחלב תתיכני וכגבינה 
תקפאני. התכתני לא כתיב אלא תיכני הקפיתני לא כתיב אלא תקפיאני הלבשתני לא כתיב אלא 


תלבישני סוככתני לא כתב אלא תסוככני כלהו לבתר זמנא משמע ולבתר מה כתיב חיים וחסד 
עשית עמדי דא רוחא דחיי. (ס&quot;א ואי תימא) עשית עמדי כתיב ולא כתיב תעשה אלא הכי אמר 
חיים וחסד עשית עמדי בההוא עלמא שדית בי רוחא דחיים אבל ופקודתך דמטרוניתא דמלכא 
שמרה רוחי איהי נטרת לרוחי בההוא עלמא. מאי ופקודתך דאת זמין לפקדא לה בקדמיתא 
(שמרה רוחי). ורזא דמלה דא כל נפשין דצדיקייא גניזין וטמירין תחות כרסייא דמלכא 
ואיהי נטרא לון לאתבא לון לדוכתייהו הה&quot;ד ופקודתך שמרה רוחי מאי ופקודתך כד&quot;א 
פקודתו יקח אחר פקודתך דא מטרוניתא דמלכא דכל רוחין אינון פקדונין בידהא הה&quot;ד בידך 
אפקיד רוחי וגו&#x27; ואיהי נטרא לון בגין דא שמרה רוחי ואיהי נטרת לה. כגוונא דא אמר 
דוד שמרה נפשי כי חסיד אני. שמרה דא מטרוניתא דמלכא דאיהי נטרא נפשי בגין כי חסיד 
אני ובכל אתר דכתיב סתם דא מטרוניתא כד&quot;א ויקרא אל משה ויאמר אם שמע תשמע בקול יי&#x27; 


אלקיך. בכה ר&#x27; פנחס ואמר ולאו אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן זכאה חולקי 
דזכינא למחמי לך ושמענא דא א&quot;ל בההוא זמנא תינח ההוא גרמא שאר גרמין דישתכחון מה 
יתעביד מנהון. א&quot;ל כלהו יתכלילו בההוא נביעו דהאי גרמא ויתכלילו בהדיה ויתעביד כלא 
עסה חדא ותמן יתצייר ציורא כמה דאתמר הה&quot;ד ועצמותיך יחליץ מאי יחליץ כד&quot;א חלץ מהם 
כלהו יתעברון מקיומייהו ויתכלילו בהאי גרמא למהוי עסה חדא וכדין והיית כגן רוח 
וכמוצא מים וגו&#x27;. (אמר ר&quot;מ) יש כאן רעיא מהימנא 
 


זוהר חלק ג דף רכד/א
אמר רבי פנחס מסתכל הוינא שמירה בלב איהו ודאי (דחמא בלב) (ס&quot;א ולב דוגמא דלב עלאה) 
וע&quot;ד שמור בלב ולאו באתר אחרא. זכירה בזכר במוחא דרכיב ושליט על הלב. ולית זכירה 
אלא במוחא. וע&quot;ד זכור לזכר ושמור לנקבה: 
מוחא דאיהו דכורא רכיב ושליט על הלב. לב שליט ורכיב על הכבד. כבד סמאל ונחש דא בדא 
ואיהו חד (ס&quot;א ואינון דכר ונוקבא) 
 


זוהר חלק ג דף רכד/ב
יותרת הכבד וכבד. וע&quot;ד בקורבנא יותרת הכבד דא נחש כבד מיכלא דדכורא רזא דסמא&quot;ל. אמר 
ר&quot;ש ודאי כך הוא ואות הוא וברירא דמלה ורזא וסתרן דקרבן הכי הוא כבד נטיל בקדמיתא 
הוא ויותרת דיליה (ס&quot;א ולבתר יותרת דיליה) סמאל ובת זוגו (ס&quot;א ולבתר כל כו&#x27; דאינון 
חיילין) וכל אינון ערקין דכבדא חיילין ומשריין דלהון ונטילו דלהון דאכלין חלבין 
שמנינו דקרבנא הה&quot;ד ואת החלב אשר עליהם וכדין קריב כלא לגבי לב. ולב לא נטיל מכלא 
אלא ודוי דאתעביד ביה וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא לב קריב לגבי 
מוחא רעותא דיחודא דכהנא ביה וחדוותא דליואי. מוחא דא נהורא דאתיא ממוחא עלאה מוחא 
קריב לגביה טמיר מכלא דלא אתידע כלל (ס&quot;א לגביה מכלל דלא אתפרע כלל) וכלא אתקשר דא 
בדא ומוחא קריב נחת רוח דכלא ערקין דכבדא אלין אישים וכל אינון חייליהון. כבד כמה 
דאתמר. יותרת נקבה נוקבא דיליה אמאי יותרת דלא אתחברת בדכורא אלא כד אשארת לה שעתא 


לבתר דעבדת נאופהא ושבקא ליה תו יותרת נקבה דכד בעיא לאתחברה בב&quot;נ אתעבידת לגביה 
שיורין דלא אתחשבת כלל. לבתר איהי אתקרבת זעיר זעיר לגביה עד דאתעבידא ליה חבורא 
חדא. ומאלין ערקין דכבדא מתפשטן אחרן זעירין לכמה זיינין וכלא נטלין אמורין ופדרין 
וכלהו כלילן בכבד לב דאיהו עקרא בקדושה נטיל דמקריב למוחא כמה דאתמר לב שריא על 
תרין כוליין ואינון תרין כרובין יהבין עיטא ואינון רחיקין קריבין ימינא ושמאלא 
וכלהו נטלין ואכלין כל חד כדקא יאות עד דאתקשר כלא כחדא זבחי אלקים רוח נשברה דא 
מתקריב ללב רוח נשברה ודוי וצלותא דהא ודאי והרוח תשוב אל 
 


זוהר חלק ג דף רכה/א
האלקים אשר נתנה. וכבד מקריב ליה לגביה לב דאיהו סניגורא עליה וכלא קשורא כחדא 
בקורבנא. מן כבד נפקין כל מרעין וכל מכתשין לכל שייפי גופא וביה שריין. לב איהו 
זכיך מכלא מניה נפקין כל טב וכל בריאותא דשייפין כלהו וכל תוקפא וכל חדוה וכל שלימו 
דאצטריך לכל שייפין: 
 


זוהר חלק ג דף רכה/ב
פתח ואמר בטח ביי&#x27; ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. בטח ביי&#x27; כדקא יאות. ועשה טוב 
תקונא דברית קדישא דתהא מתקן ליה ונטיר ליה כדקא יאות. ואי תעביד דא אנת תהא הכא 
בארעא ויתזן מנך ויתפרנס מנך ההיא אמונה דלעילא. ותו (ס&quot;א מתקן ליה ונטיר ליה. שכן 
ארץ ארץ קדישא עלאה ארץ החיים דההיא ארץ תשרי בההוא טוב ורעה אמונה ההיא אמונה 
דלעילא יתזן ויתפרנס מניה על ידך. ואי תעביד תתענג על יי&#x27; ויתן לך משאלות לבך כל דא 
אתתקנת בתקונא דברית כיון דאתקנת ברית אתקן כלא. פנחס בגין דקני על ברית דא זכה 
לכלא. ולא עוד אלא דאגין על כל ישראל וביה אתקיים והתענג על יי&#x27; דהא סליק ואתקשר 
לעילא (ואנהיר) באור קדמאה דברא קב&quot;ה וגניז ליה. בההוא אור דאתהני אברהם מניה ואהרן 
כהנא אתקשר בה לבתר דאסתלק לכהנא רבא לא אדכר ליה קטלנותא דזמרי ולא יאות בנין דלא 
יתאחד כלל בענפוי דסטרא אחרא ולא אתחזי לאדכרא עליה, דכל מאן דקטיל ענפין דסטרא 


אחרא אית ביה ופנחס הא מתאחיד בימינא ולית ליה חולק בסטרא אחרא כלל ועל דא לא אדכר 
הכא. מה דאתחזי שבחא איהו גנאי ליה ונחיתו מדרגא עלאה דאתאחיד ביה וע&quot;ד כתיב המוכה 
אשר הוכה סתם ושם האשה המוכה ולא אדכר על ידא דמאן. א&quot;ר פנחס זכאה דרא דשמעין מילך 
באורייתא וזכאה חולקי דזכינא לכך. אמר רבי שמעון זכאה דרא דאנת וחסידותך אשתכח 
בגוויה. עד דהוו יתבין ומפייסין דא לדא אתא רבי אלעזר בריה דר&quot;ש ואשכח לון תמן א&quot;ר 
פנחס ודאי דכתיב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. א&quot;ל ר&quot;ש אלעזר ברי תיב ברי 
ואימא קרא. יתיב רבי אלעזר. פתח ואמר (שם) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. 
מאי ויפגעו בו אלא אית פגיעה לטב. ואי פגיעה לביש. ואית פגיעה לצלותא. אלא בשעתא 
דהוה אזיל לחרן מה כתיב ויפגע במקום צלותא דערבית הוה דצלי בההוא מקום כד&quot;א הנה 
מקום אתי וצלותא דערבית בההוא אתר אתחזי. תו ויפגע במקום מלי פיוסין איהו דאתא שמשא 


קדישא לגבי סיהרא בעלה לגבי אתתא מכאן דלא יאות לבעל למיתי לגבי אתתא אי לא הוי 
במלי פיוסין לפייסא לה דכתיב ויפגע במקום ולבתר וילן שם כד הוה אתי יעקב מחרן מה 
כתיב ויפגעו בו שדרת היא לפייסא ליה למיתי לגבה. ויאמר יעקב כאשר ראם. מאי כאשר ראם 
אלין מלאכין דיום ומלאכין דלילה הוו ואתכסיאו מניה ולבתר אתגליין ליה וע&quot;ד כאשר ראם 
כתיב מחנה אלקים זה מהכא דהוו אלין דיממא. ואלין דליליא. אינון דליליא כתיב בהו 
 


זוהר חלק ג דף רכו/א
מחנה אלקים ואינון דיממא כתיב בהו זה וע&quot;ד ויקרא שם המקום ההוא מחנים תרין משריין. 
והשתא משרין קדישין חמינא הכא. זכאה ארחי דאתינא הכא. אר&quot;ש מאן דפתח פתחא יימא. א&quot;ר 
אלעזר תנינן כל מאן דאמר תהלה לדוד בכליום תלת זמנין איהו בר עלמא דאתי. והא אתמר 
טעמא. אי בגין פרנסה ומזונא דכל עלמין תרין זמנין אינון בכל יומא בצפרא ובפנייא 
דכתיב בתת יי&#x27; לכם בערב בשר וגו&#x27;. אמאי תלת זמנין בכל יומא אלא תרין למזונא דבני 
אינשי ודכל עלמא וחד למיהב תוקפא לההוא אתר דפתיחו ידוי. ותרין מזונין אלין משניין 
דא מן דא וכלהו תלת מזוני כתיבי הכא ואתה נותן להם את אכלם בעתו. דא מזונא דעתירי 
דיהיב מיכלא סגי בעתו הא חד. תרין דכתיב ומשביע לכל חי רצון דא מזונא דמסכני דאינון 
שבעין מרצון ולא מגו מיכלא סגי. תלת דכתיב פותח את ידך דא תוקפא לההוא אתר דבפתיחו 
דידוי נפקא רצון ושבעא לכלא. תו הכי אוליפנא דלא איהו אלא תרי זמני בגין מזונא 


ופרנסה בכל יומא דאלין חיובא על ב&quot;נ ואי אמר יתיר לאו בגין חובה איהו אלא בגין שבחא 
גו תושבחן דזמירות דדוד מלכא מ&quot;ט בגין דפרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופרנסה 
דמאריה. מלכא ייכול בקדמיתא ולבתר ייכלון עבדוי הה&quot;ד באתי לגני אחותי כלה אכלתי 
יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. לבתר אכלו רעי&#x27; אכלתי יערי דא צלותא דמיושב. עם 
דבשי דא ק&quot;ש. אכלתי יערי דא צלותא דמיושב ההוא יער 
 


זוהר חלק ג דף רכו/ב
לבנון יוצר אור (ס&quot;א משרתים) והאופנים וחיות הקדש (כלם קדושים) כל הני אקרון יער 
אילנין ונציבין דביה. עם דבשי דא ק&quot;ש דאיהו מתיקו דכלא בכמה צופין ומתיקין. שתיתי 
ייני. דא צלותא דמעומד מטיבו (ס&quot;א משיכו) דיינא עלאה דאתנטר ודא בשלש ברכות 
ראשונות. עם חלבי אלין אינון שלש ברכות אחרונות. ואתכלילן אלין באלין. עד כען מיכלא 
דמלכא. לבתר דאכל מלכא אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא וע&quot;ד לית חייובא 
דמזונא אלא לבתר צלותא בצלותא דמנחה (בערב) קודם צלותא מ&quot;ט בגין דעד לא אשתכח דינא 
קשיא בעוד דאנפין דמלכא נהירין יימא תהלה לדוד בהאי סדורא דמזונא דלבתר דדינא שריא 
ותלי על עלמא לאו שעתא איהו. אתא ר&#x27; פנחס ונשקיה. יש כאן רעיא מהימנא 
 


זוהר חלק ג דף רלא/א
אמר רבי יהודה לימא לן מר (ס&quot;א מאלין) מלין מעליתא דראש השנה. פתח רבי שמעון ואמר 
ויהי היום. בכל אתר דכתיב ויהי איהו צער ויהי בימי צער ודאי ויהי היום יומא דאית 
ביה צער ודא הוא ראש השנה יומא דאית ביה דינא קשיא על עלמא ויהי היום ויעבר אלישע 
אל שונם יומא דראש השנה הוה. ובכל אתר ויהי היום דא ראש השנה ויהי היום ויבאו בני 
האלקים יום ראש השנה הוה בכל זמנא תרין יומין אינון מאי טעמא בגין דלהוי יצחק כליל 
דינא ורחמי תרין יומין ולא חד דאלמלא ישתכח יחידאי יחריב עלמא ועל דא כתיב תרין 
זמנין ויהי היום ויהי היום. ויבאו בני האלקים. אלין ב&quot;ד רברבא בני האלקים ודאי בנוי 
דמלכא קריבין לגביה ואינון שבעין ממנן דסחרין תדירא למלכא ואינון חתכין דינא על 
עלמא. להתיצב על יי&#x27;. וכי על יי&#x27; קיימי אלא בשעתא דאלין קיימי על דינא. דינא קדמאה 
דכלא ביה מאן הוא דלא יוקיר לשמא דקודשא בריך הוא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוי. אוף 


הכי מאן הוא דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא מאן הוא דלא חייש ליקריה 
דקב&quot;ה מאן הוא דלא שוי יקר לשמא דא. ויבא גם השטן בתוכם. גם לרבות ההיא נוקבא דיליה 
אוף הכי להתיצב על יי&#x27; דאיהו חייש נמי ליקרא דשמא דא. הכא אפליגו עמודין קדמאין 
דעלמא חד אמר איוב מחסידי אומות העולם הוה. וחד אמר מחסידי ישראל הוה ואלקי לכפרא 
על עלמא דהא יומא חד אשכחית רב המנונא לאליהו. א&quot;ל ודאי תנינן דאית צדיק ורע לו רשע 
וטוב לו אמר צדיק כל שממועטין לו חובותיו נותנין לו בעולם הזה חובו ועל כן צדיק ורע 
לו וכל שמרובין עוונותיו וממועטין זכיותיו נותנין לו שכרו בעולם הזה רשע וטוב לו. 
א&quot;ל דינוי דמארי עלמא עתיקין (ס&quot;א עמיקין) אבל בשעתא דבעי קודשא בריך הוא לכפרא 
חובין דעלמא אלקי בדרועא דלהון ואסי לכלהו. מתל לאסייא דאלקי לדרועא לשיזבא לכל 
שייפין כמה דכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו&#x27;. (ריח) כמה דאתמר בההוא יומא של ראש השנה 


דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא לעלמא כמה אינון מארי תריסין קטיגורין דקיימי 
לעילא אלין מיימינין לזכו ואלין משמאלין לחובה לאדכרא חובין דעלמא חובין דכל חד וחד 
ועל דא אצטריך לב&quot;נ לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי לא 
אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב&quot;ה בלחודוי ומאן דדאין ליה קב&quot;ה איהו לטב וע&quot;ד בעא 
דוד מלכא (ואמר) שפטני אלקים אנת ולא אחרא וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו הוא ולא 
אחרא וכל ב&quot;ד בדלין ממנו. וע&quot;ד אצטריך לון לפרשא חובן דכל שייפא ושייפא וכל מה 
דעביד בפרט הה&quot;ד חטאתי אודיעך וגו&#x27;. לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה. מנלן ממשה דכתיב 
אנא חטא העם הזה וגו&#x27;. בישראל כתיב חטאנו כי עזבנו את יי&#x27;. דאי תימא האי ביחיד אבל 
בצבור לא. הא כתיב קרא דא. ואי תימא הא בצבור אבל שליחא דלהון לא הא כתיב וישב משה 
אל יי&#x27; וגו&#x27;. וכתיב (שם) ויעשו להם וגו&#x27; מ&quot;ט מאן דמפרש חוביה בי דינא בדילין מיניה 


בגין דב&quot;נ קריב לגרמיה ולא אתדן על פומיה ותו לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא 
מומא דבר נש יקדים 
 
זוהר חלק ג דף רלא/ב
ויימא ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר. כדין קב&quot;ה מחיל ליה הה&quot;ד ומודה ועוזב ירוחם. 
ביומי דר&quot;ח מתקנין בי דינא כורסייא למלכא למידן כל עלמא וישראל עאלין בקדמיתא בדינא 
קמיה דליפוש רחמי (ס&quot;א קמי דליפוש רוגזא). תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. יום 
ביומו מאי הוא אלא הני תרי יומין דר&quot;ה אמאי תרי יומין בגין דאינון תרי בי דינא 
דמתחברן כחדא. דינא עלאה. דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי. ועל 
דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו. יללותא דאיהו 
דינא תקיפא. תלת תבירין דאיהו דינא רפיא. גנוחי גנה רפיא אינון לא ידעי ועבדין 
תרווייהו ואנן ידעינן ועבדינן תרווייהו (ס&quot;א וע&quot;ד רזא דיבבא ויללה ותרווייהו 
אצטריכו הני בבלאי אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו) וכלא נפקין לארח קשוט. פתח ואמר 


תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. תקעו בחדש שופר. מאי בחדש דא בי דינא רפיא דאקרי 
חדש. בכסה (כס דעלמא עלאה כ&quot;ס ה&#x27; דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עלאה תו בכסה) דא דינא 
קשיא פחד יצחק. דינא דאתכסייא תדיר דלאו איהו דינא באתגלייא. כי חק דא דינא רפיא. 
משפט דא דינא (קשיא) ברחמי ותרווייהו אינון כחדא בג&quot;כ תרין יומין ותרווייהו ברזא 
חדא. אשרי העם יודעי תרועה וגו&#x27; לא כתיב שמעי או תקעי תרועה. אלא יודעי תרועה בגין 
(ס&quot;א כגון) חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון ידעי תרועה. רזא דתרועה כמה 
דכתיב תרועם בשבט ברזל. מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה 
ולאתקשרא ביה וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקב&quot;ה ודא אור 
קדמאה דגניז קב&quot;ה לצדיקייא וע&quot;ד אצטריך למנדע לה. כתיב היותרת מן הכבד. וכתיב ואת 
היותרת על הכבד. (בתר דעבידת ניאופא אסתליק עליה) יותרת מן הכבד. דא אשת זנונים 


דאזלא ונפקא מן הכבד לאסטאה בני עלמא ולאסטנא עלייהו ושבקת לדכורא למעבד זנונים 
ובג&quot;ד היותרת מן הכבד יותרת על הכבד בתר דעבדת ניאופא אסתלקת עליה מצח אשה זונה. 
אתגברת על בעלה דאיהו כבד בכעס דמרה אשת מדנים. וכעס דשלטא איהי על דכורא דילה מצח 
אשה זונה שלטא על הכבד אשת מדנים וכעס. יותרת מן הכבד. מן הכבד נפקא לאבאשא לכל 
עלמא ולמעבד ניאופין עם כלא. לבתר איהי סלקא לגבי דכורא מצח אשה זונה בעזותא דאנפין 
וכדין איהי על הכבד ועוד יותרת מן הכבד אתקריאת מסטרא אחרא. בתר דנפקת לנאפא עם כלא 
יהיבת שיורין לבעלה והאי איהי יותרת מן הכבד מגו כבד. ויותרת דילה נפקת מרה ואיהי 
חרבא דמלאך המות דנפקו מנה טפין מרירן לקטלא בני נשא הה&quot;ד ואחריתה מרה כלענה ואיהי 
תליא בכבד כל מרעין ומותא ביה תליין וההוא יומא דר&quot;ה (משטנא) ומשטטא בעלמא למכנש כל 
חובי עלמא וכדין כל אבתרין דאינון ישראל אינון בעאקו דאינון אברי דמטרוניתא נר יי&#x27; 


נשמת אדם שכינתא קדישא וכדין כל ישראל בעאקו ונטלי שופר לאתערא ביה ההוא תקיעה 
ושבירם ותרועה: 
 
זוהר חלק ג דף רלב/א
בתרועה ותקיעה ושברים אתבסם כלא דא בדא וכלמה דההוא כבד נקיט אקריב לגבי לב דאיהו 
מלכא לזיינא (ס&quot;א לדיינא) וההוא לב לאו אורחיה ולאו תיאובתיה בעכירו דעובדין דעמיה 
אלא נקיט כל ברירו וכל צחותא 
 


זוהר חלק ג דף רלב/ב
וכל זכיין וכל עובדין טבין וכל ההוא עכירו וטנופין ולכלוכא דאינון עובדין בישין 
(בס&quot;א ליתא) (זריק לון לשאר עמין עכו&quot;ם ההוא כבד) אנח לכבד דאתמר ביה עשו איש שעיר 
וכל ערקין דיליה דאינון שאר עמין עכו&quot;ם הה&quot;ד ונשא השעיר עליו את כל עונותם מאי 
עונותם עונות תם דאתמר ביה ויעקב איש תם וחובין דעמודא (ס&quot;א דעמיה) דאינון ערקין 
ודפקין דלבא ובנ&quot;ד שחין וצרעת וספחת לכל אינון אברין מכבד אשתכחו מאילין לכלוכין 


</div>
