# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 84

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/84/)

<div lang="he" dir="rtl">

לאברהם לא אכלו ולא שתו באתרייהו בגין אברהם אכלו ושתו. א&quot;ל ר&#x27; חייך מלה דא בעי 
קב&quot;ה למימר ובגין דלא למחזק טיבו לגרמיה קמי כנסת ישראל סליק מלה לגרמך זכאה אנת 
בעלמא דמארך משתבח בך לעילא ועלך כתיב צדיק מושל יראת אלקים: 
את קרבני לחמי לאשי וגו&#x27;. ר&#x27; יודאי אמר בקרבנא אית עשן ואית דיה ואית ניחח עשן 
אינון מאיר דרוגזא דכתיב כי אז יעשן אף יי&#x27; אינון אתהנון מעשן ועשן רוגזא בחוטמא 
איהו ריח אינון דאקרון תפוחין אמר ר&#x27; אבא כתפוחים הה&quot;ד וריח אפיך כתפוחים: 
את הכבש אחד תעשה בבקר. מאי בבקר דא בקר דאברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר. מנלן דהאי 
בקר דאברהם הוא א&quot;ר אלעזר מהכא שם מד הבקר אור בקר אור לא כתיב אלא הבקר אור ודא 
אור קדמאה דברא קב&quot;ה בעובדא דבראשית וע&quot;ד תעשה בבקר בבקר דאשתמודעא ולקבל בקר 
דאברהם אתקריב קרבנא דא. קרבן דבין הערבים. דא יצחק ולקבל ערב דיצחק אתקריב מנלן 
דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וערב דיצחק הוא והא אוקימנא: 


יש כאן רעיא מהימנא 
 
זוהר חלק ג דף רמד/א
ועשירית האיפה אמאי אלא עשירית האיפה לקבל כ&quot;י. דאיהי עשיראה דדרגין ואצטריכא 
לאתייהבא בין תרין דרועין ואיהי סלת נהמא ואיהי נהמא ובגין דאיהי נהמא לא אתפקד על 
נהמא דחמשת מינין דאיהי חטה ושעורה ושיפון וכו&#x27; ממנא דעלמא. ולא שוי ממנא עלייהו 
אלא קב&quot;ה בלחודוי ובג&quot;ד מאן דמזלל בנהמא וזריק ליה בארעא עניותא רדיף אבתריה וחד 
ממנא אתפקד על דא ואיהו רדיף אבתריה למיהב ליה עניותא ולא יפוק מן עלמא עד דיצטריך 
לבריין ועליה כתיב נודד הוא ללחם איה נודד הוא ויהך מטלטל וגלי מאתר לאתר ללחם איה 
הוא ולית 
 


זוהר חלק ג דף רמד/ב
מאן דישגח עליה הה&quot;ד איה. מאן דירחם עליה בגין דלא ישכח: 
אמר ר&quot;מ מאן דמזלזל וכו&#x27;: 
יש כאן רעיא מהימנא 
 
זוהר חלק ג דף רמו/א
ובחבורא קדמאה תלת אינון דגרמין ביש לגרמייהו תרין בהאי עלמא וחד בעלמא אחרא ואלין 
אינון מאן דלייט גרמיה דתנינן חד ממנא אתפקד קמיה דב&quot;נ ובשעתא דלייט גרמיה ההוא 
ב&quot;נ. האי ממנא ושבעין אחרנין דממנן תחותיה נטלין ההיא מלה ואמרי אמן וסלקי לה לעילא 
ודיינין לה ואיהו רדיף אבתריה עד דעביד ליה ואשלים ליה ההוא מלה. מאן לן רב ממשה 
דאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ואמר לצורך ואע&quot;ג דקב&quot;ה עביד רעותיה עם כל דא 
לא אשתזיב מעונשא והא אתמר דלא אדכר בפרשת ואתה תצוה ואתמחי מתמן. והא אוקמוה מאן 
לן רב מדוד מלכא דאמר אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע 
לנגדי. מאי בעוד רשע לנגדי ההו אממנא דאתפקד על דא ונטיל ההיא מלה לאבאשא ליה לב&quot;נ. 


וחד מאן דזריק נהמא או פירורין דנהמא בארעא וקא עביד ביה זלזולא כמה דאתמר הני תרי 
בהאי עלמא. וחד בההוא עלמא מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת עד לא מטו ישראל לקדושה 
דסדרא בגין דקא מחלל שבתא וגרים לנורא דגיהנם לאתוקרא עד לא מטא 
 
זוהר חלק ג דף רמו/ב
זמניה. חד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתא. כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא 
מטא זמניה חד ממנא אית בגיהנם במ&quot;ש ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר האי דוכתא 
דפלניא. וכל חייבין דגיהנם מסייעי לאוקדא ההוא דוכתא. ההוא ממנא קארי ואמר הנה יי&#x27; 
מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה. חייבין דגיהנם אמרי (שם) כדור אל ארץ רחבת ידים שמה 
תמות וגו&#x27;. בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטא זמנייהו. הא לן תלתא דגרמי ביש 
לגרמייהו כמה דאתמר: 
(כאן שייך ר&quot;מ שבסוף הספר סימן י&quot;ב): 
יש כאן רעיא מהימנא 
 


זוהר חלק ג דף רמז/א
סלת למנחה לאעלאה להאי סלת קמי מלכא עלאה למנחה בין תרין דרועין: 
יש כאן רעיא מהימנא בלולה בשמן כתית. בשמן בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא. אר&quot;ש יאות 
אמרת. אבל מאי כתית. אלא רזא עלאה איהו דכיון דאיהו שמן מאי כתית אלא רמז הוא דקא 
רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה שמן כתית כדקא יאות לה לא הוי אלא כתית (ס&quot;א אלא רזא 
עלא ההוא דקא רמיז לאנגרא לגבה שמן כתית כדקא יאות לה) לאפקא מזיתים דאינון שייפין 
דגופא ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא (לא הוי אלא כתית) וצדיק איהו 
דכתיש 
 


זוהר חלק ג דף רמז/ב
כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין משח רבו בתיאובתא שלים 
לגבי נוקביה ואי לא כתיש לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין וההוא נגידו לא 
אתהני מניה נוקבא ולא הוי כדקא יאות עד דתהא בלולה מניה מכל שייפין וע&quot;ד בלולה בשמן 
כתית לאתהנאה ולאתזנא מניה (אמר ר&quot;מ כנ&quot;ל): 
יש כאן רעיא מהימנא 
 


זוהר חלק ג דף רמח/א
ובראשי חדשיכם וגו&#x27;. וכי כמה ראשין אינון לסיהרא והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא 
דאיהו רישא לגבה. אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא ואינון יעקב ויוסף דמתחדתי על 
סיהרא. וע&quot;ד בעו לחדתא לה. פרים בני בקר שנים אלא אינון דאמרה סיהרא דהיך ישתמשון 
בה כחדא ואזעירת גרמה תחותייהו. ואיל אחד דא איל דיצחק. וכי אברהם לאן אזיל. אלא 
בגין דאתער תמן עשו אתכניש אברהם דלא יחמי ליה. ומאן איהו שעיר דר&quot;ח. (תרי נוסחי) 
ובגין דזמין לאתערא תמן עשו דאיהו שעיר אתכניש אברהם ולא אשתכח תמן. יצחק אשתכח תמן 
דרחימו דיליה לגביה כחמרא על דורדייה. יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי. יוסף דאיהו שור 
(ס&quot;א שטן) דיליה לגבי רחל: 
יש כאן רעיא מהימנא ושלשה עשרונים תלת דרגין קדמאין דילה דכל חד וחד עשר כגוונא 
דלעילא עשרונים חד מעשרה. ושעיר חטאת אחד אמאי אקרי חטאת בגין דאיהו חטאת ומסטרא 
דחטאת הוא א&quot;ר אלעזר והא כתיב ליי&#x27; 


 
זוהר חלק ג דף רמח/ב
אלא ליי&#x27; אתקריב ודאי דכתיב לכפר לתברא אנפין וכלא יתקריב למקדשא אלא יהבי חולקא 
חדא לסמאל ואכיל ליה ולא אחיד בשאר קרבנין ודא איהו לחודיה דלא אשתתף אחרא עמיה 
למיכל ביה איהו אתהני בגו סעודתא דמלכא בחולקא דא ועל דא חדי ואתפרש מישראל ולא 
מקטרגא עלייהו ואי לאו דהוה מיעוטא דסיהרא לא הוו יהבי ליה בסעודתא דמלכא כלום וכי 
במיעוטא דסיהרא מאי קא עביד אלא בגין דקריב ויניק ונטיל חילא לעמיה מגו סטר שמאלא 
דסיהרא ואתתקף ביה ובשעיר דא אתפרש מכלא ואתהני בהאי ובגין דקב&quot;ה אזעיר לה לסיהרא 
מקרבין ליה להאי שעיר בגין דיתפרש מנה ולא יתקריב למקדשא. וע&quot;ד תנינן הביאו עלי 
כפרה עלי בגיני דאזעירת לה בגין סבת דילי אתון צריכין דא: 
יש כאן רעיא מהימנא 
 


זוהר חלק ג דף רמט/א
ובחדש הראשון וגו&#x27;. רבי אבא פתח כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים. 
האי קרא אוקמוה. כתיב הכא איל. וכתיב התם אילת בגין דאית דכר ואית נוקבא. (ואע&quot;ג 
דאית דכר ונוקבא כולא חד. האי איל. איהו אקרי דכר. ואיהו אקרי נוקבא. הה&quot;ד כאיל 
תערוג ולא כתיב יערוג. וכלא חד. אילת השחר). מאי אילת השחר. אלא דא איהי חיה חדא 
רחמנית. דלית בכל חיון דעלמא רחמנית כוותה. בגין דבשעתא דדחיקת לה שעתא. ואצטריכת 
למזונא לה ולכל חיון. איהי אזלת למרחיק לארח רחיקא. ואתיאת ואובילת מזונא. ולא בעאת 
למיכל עד דתיתי ותתהדר לאתרהא. אמאי בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון ותחלק לון מההוא 
מזונא. וכד אתת מתכנשין לגבה כל שאר חיון. והיא קיימא באמצעיתא ופלגת לכל חד וחד. 
וסימן ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו&#x27;. וממה דפליגת לון איהי שבעה. כאלו אכלה 
יתיר מיכלא מכלא (אימתי פליגת לון). וכד ייתי צפרא דאקרי שחר. ייתי לה חבלים 


דגלותא. ובג&quot;ד אתקריאת אילת השחר. על שם קדרותא דצפרא. דחבלים לה כיולדה הה&quot;ד כמו 
הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו&#x27; (אמר ר&quot;מ בההוא זמנא וכו&#x27; שייך אח&quot;ז) אימתי 
פלגת להון כד צפרא בעי למיתי. בעוד דאיהי ליליא וקדרותא סליקת לאנהרא. כד&quot;א ותקם 
בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו&#x27;. כיון דאנהיר צפרא. כלהו שבעין במזונא דילה. כדין 
קלא חדא אתער באמצעיתא דרקיע. קארי בחיל ואמר קריבין עולו לדוכתייכו. רחיקין פוקו 
כל חד וחד ליכנש לאתריה דאיתחזי ליה. כיון דאנהיר שמשא כל חד וחד אתכניש לאתריה. 
הה&quot;ד תזרח השמש יאספון וגו&#x27;. ואיהי אזלת ביממא ואתגליא בליליא. ופלגא כצפרא. ובג&quot;כ 
אקרי אילת השחר. לבתר אתתקפת כגיבר ואזלת ואקרי איל. לאן אתר אזלת. אזלת שתין פרסי 
מההוא 
 


זוהר חלק ג דף רמט/ב
אתר דנפקא ועאלת לגו טורא דחשוכא (ומתמן ארחת מזונא) אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא ארח 
לרגלה חויא חדא עקימא ואזיל לרגלה. ואיהי סלקא מתמן לגבי טורא דנהורא. כיון דמטת 
תמן זמין לה קב&quot;ה חויא אחרא ונפיק ומקטרגא דא בדא ואיהי אשתזיבת ומתמן נטלת מזונא 
ותבת לאתרה בפלגות ליליא ומפלגו לילא שריא לפלגא עד דסליקת קדרותא דצפרא כיון 
דאנהיר יממא אזלת ולא אתחזיאת כמה דאתמר. ובשעתא דעלמא אצטריך למטרא מתכנשין לגבה 
כל שאר חיון והיא סליקת לריש טורא רמאה ואתעטפת רישהא בין ברכהא וגעת גועה בתר גועה 
וקב&quot;ה שמע קלה ואתמלי רחמין וחס על עלמא והיא נחתת מריש טורא ורהטת וטמירת גרמהא 
וכל שאר חיותא אבתרהא רהטין ולא משכחין לה הה&quot;ד כאיל תערוג על אפיקי מים מאי על 
אפיקי מים על אפיקי מים מהנהו דאתיבשו ועלמא צחי על מייא כדין תערוג. בשעתא דאתעברת 
אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן 


תיבין דיענך יי&#x27; ביום צרה דאיהי שירתא דעוברתא דא וקב&quot;ה שמע לה וזמין לגבה כדין 
אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך ואתי בין טורין פומיה מלחכא בעפרא מטי עד האי איל 
ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני. זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהי לחיך. זמנא תניינא 
נפיק מייא ושתו כל אינון בעירן די בטורייא ואתפתחת ואולידת וסימנך ויך את הסלע 
במטהו פעמים. וכתיב ותשת העדה ובעירם. בההוא זמנא דקב&quot;ה חס עלה על (ס&quot;א עובדא) 
עוברתא דנחש (ס&quot;א דחיה) דא מה כתיב קול יי&#x27; יחולל אילות ויחשוף יערות וגו&#x27; קול יי&#x27; 
יחולל אילות אינון חבלין וצירין לאתערא אינון שבעין קלין מיד ויחשוף יערות לאעברא 
(נ&quot;א לאתערא) ההוא נחש ולאתגלייא ההיא חיה בינייהו למיהך. ובהיכלו מאי ובהיכלו 
בהיכלו דקב&quot;ה כל אינון אכלוסין פתחין ואמרין כבוד מאי כבוד ברוך כבוד יי&#x27; ממקומו: 
ובחדש הראשון מאן חדש הראשון דא איהו חדש דהאי חיה אתגלייא ביה ואתתקפת ביה ונפקא 


לעלמא בארבעה עשר יום. בארבעה עשר אלין שאר חיוותא דאינון י&#x27; י&#x27; לכל סטר בד&#x27; סטרין 
דעלמא. ובספרי קדמאי איהו י&#x27; וחד לכל סטר לארבע סטרין ואינון ארבע עשר כיון דאינון 
ארבע מתחבראן ומתתקנן עם אינון עשר דבסטרא דימינא כידן י&quot;ד בחדוה לאתתקנא חיה דא 
(ס&quot;א לאתקנא סיהרא חיה דא) בתקונהא. ר&#x27; אלעזר אמר ודאי הכי הוא ות&quot;ח כתיב משכו וקחו 
לכם צאן וגו&#x27; משכו (בחבורא קדמאה) מאי משכו כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא משכו 
יומין עלאין לגבי יומין תתאין. יומין עלאין אינון שס&quot;ו 
 


זוהר חלק ג דף רנ/א
כחושבן משכו.יומין תתאין זמנין דאינון שנ&quot;ה ובזמנא דאתנהרא סיהרא באשלמותא סליקו 
למהוי אינון יומין שס&quot;ה כחושבן משכו חסר חד משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין 
למהוי כלהו כחדא בחבורא חדא. ומאן משיך לון אינון עשר דלסטר ימינא דכתיב בעשור 
בעשור בעשרה מבעי ליה מאי בעשור אלא ט&#x27; אינון לכל סטר ונקודה חדא דאזלא באמצעיתא 
כגוונא דא וההיא נקודה אשלימת לעשר וע&quot;ד בעשור כמה דאתמר זכור ושמור לשמושא בעשרה 
אינון יומין תשע בההוא נקודה. לחדש הזה יומין דלסטר ימינא בגין לאתחברא זאת בזה 
למהוי כלא חד. ובזמנא דאינון ד&#x27; אתקשרו לד&#x27; סטרין (מתחברן) בהדייהו. כדין אולידת 
ההוא חיה וחויא אזיל ליה ובההוא זמנא מקדשין לעילא להאי חיה וקראן לה כבוד. וכדין 
אתקדש מועדא מה דלא הוה עד השתא וכען קראן לה כבוד הדא הוא דכתיב ובהיכלו כלו אומר 
כבוד. (אמר ר&quot;מ מלין אלין שייך כאן) מאן היכלו דא היכל עלאה פנימאה דתמן מתקדשא כלא 


תמן מקדשין למאן דחזי לאתקדשא היך מקדשין ליה בההוא היכלא בקדמיתא אתפתחו תרעין וחד 
מפתחא סתימא אתקין ופתח תרעא חד לסטר דרום כדין עאל כהנא רבא בההוא פתחא ואזדרז 
בהימיינוי ותקונוי ואתעטר בעטרא דקדושה ולביש חושנא ואפדא ומעילא דשבעין זגין 
ורמונין דאינון פעמון זהב ורמון וציץ נזרא דקודשא על מצחיה דאתקרי ציץ נזר הקדש 
ואתקשט בד&#x27; בגדי זהב ובד&#x27; בגדי לבן ועל ההוא ציץ מ&quot;ב אתוון מלהטן ביה ומנצצן עליה 
ונהיר כל ההוא היכלא בנהורין עלאין. (ר&quot;מ אסתחר ההוא היכלא וכו&#x27;) אסתחר ההוא מפתחא 
ופתח סטרא אחרא דבסטר צפון כדין עאל לוי מעשרא דיעקב דאפריש לקב&quot;ה וכנור דעשר נימין 
עמיה ואתעטר בעטרוי וכדין אסתחר מפתחא ופתח בההוא היכלא חד תרעא ההוא תרעא דקיימא 
באמצעיתא עמודא דלסטר מזרח 
 


זוהר חלק ג דף רנ/ב
עאל ואתעטר בשבעין עטרין ואתעטר בארבע אתוון דאינון תריסר ואתעטר בגלופין דמאתן וע&#x27; 
אלף עלמין ואתעטר בעטרין דסייפי עלמא עד סייפי עלמא בכמה לבושי יקר בכמה עטרין 
קדישין אסתחר ההוא מפתחא ופתח ליה כל תרעין גניזין וכל תרעין דקדושין טמירין ואתקדש 
בהו וקיימא תמן כמלכא. מתברך בכמה ברכאן מתעטר בכמה עטרין כדין נפקי כלהו בחבורא 
חדא מתעטרן בעטרייהו כדקא יאות. כיון דנפקי אתער ליה בקשוטוי והאי חיה אתערא 
ואזעירת גרמה מגו רחימו דשירתא היך אזערת גרמי&#x27; מגו רחימו דשירתא אזערת גרמה זעיר 
זעיר עד דאתעבידת נקודה חדא. כיון דאיהי אזעירת גרמה (בשירתא) כדין כתיב וילך איש 
מבית לוי ויקח את בת לוי. בת לוי ודאי מסטרא דשמאלא היאך אחיד לה אושיט שמאלא תחות 
רישה מגו חביבו. ואי תימא כיון דאיהי נקודה חדא איך יכיל לאחדא בנקודה זעירא אלא 
לגבי עילא כל מה דהוא מלה זעירא דא תושבחתא ודא עלוייא ורב ברבו עלאה. מיד כהנא רבא 


אתער לה ואחיד לה וחביק לה דאלו הוות רברבא לא יכלין לאחדא כלל אבל כיון דאזעירת 
גרמה ואיהי נקוד&#x27; חדא כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא כיון דסלקין לה ויתבא בין תרין 
סטרין אלין כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין ברחימו 
דחבורא חדא כדין וישק יעקב לרחל ברחימו דנשיקין מתדבקן דא בדא בלא פרודא עד דנקטא 
נפשא דענוגין כדקא יאות. בשעתא דנקטא נפשא דענוגין כדקא יאות ובעיא לפקדא לחילהא 
מתכנשין כלהו וקריין לה מגו היכלא קדישא כבוד כבוד כבוד בהיכלא קדישא אבא ואמא פתחי 
ואמרי מקודש מקודש כדין ירחא אתקדש כדקא יאות וכדין כתיב ובחדש הראשון ראשון ודאי 
וע&quot;ד משכו וגו&#x27;. וע&quot;ד בעשור לחדש הזה דאתחבר סיהרא בשמשא ומה דהות (נקטא) נקודה חדא 
כד נחתא אתפשט זעיר זעיר ואתמלייא ואתעבידת ה&#x27; מלייא מכל סטרין מתקדשא כדקא יאות: 
ר&#x27; חייא פתח בארבעה עשר יום לחדש פסח וגו&#x27; אימרא דאיהו פסחא אמאי אלא דחלא דמצראי 


ואלהא דלהון הוה אמרא בגין דמצראי פלחין למזל טלה ובג&quot;כ פלחין לאימרא. ת&quot;ח כתיב הן 
נזבח את תועבת מצרים מאי תועבת מצרים וכי על דשנאין ליה כתיב תועבת מצרים. אלא דחלא 
דמצראי ואלהא דילהון אקרי תועבת מצרים כמה דכתיב כתועבת הגוים דחלא דשאר עמין. ת&quot;ח 
חכמתא דיוסף דכתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ואוליף לון למימר אנשי מקנה היו 
עבדיך. וכי מלכא דהוה שליט על כל ארעא ואבא למלכא עביד כדא ועביד לאהוי דישנאון 
 


זוהר חלק ג דף רנא/א
להון ולא יחשבון להון (למעבד להון רועי צאן) אלא ודאי תועבת מצרים דחלא ואלהא 
דילהון אקרי הכי וע&quot;ד כתיב הן נזבח את תועבת מצרים. אמר יוסף כל מיטב מצרים היא ארץ 
רעמסס וההיא ארעא אפרישו לדחלא דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא וכל מצראי 
חשיבו לאינון דרעאן לדחליהון כדחליהון אעביד לאחי דירתון ההיא ארעא ויסגדון לון 
מצראי ויחשבון לון כדקא יאות והיינו דכתיב (שם) כי תועבת מצרים כל רועה צאן מחשבין 
לון כדחליהון. א&quot;ר יוסי והא תנינן כמה דאתפרע קב&quot;ה מאינון דפלחי לע&quot;ז הכי אתפרע 
מע&quot;ז ממש וכי יוסף עביד לאחוי ע&quot;ז. א&quot;ל לא עביד יוסף לאחוי ע&quot;ז אלא עביד לון לשלטאה 
על ע&quot;ז דילהון ולאכפיא ע&quot;ז דילהון תחות ידייהו ולרדאה לון במקל. (אמר ר&quot;מ כגון בסוף 
דף שקודם זה) אמר יוסף אי ישלטון אחי על ע&quot;ז דילהון כ&quot;ש דישלטון על גרמייהו ובג&quot;כ 
אותיב לון במיטב ארעא ואשליט לון על כל ארעא וע&quot;ד אמרא דאיהו פסח אמאי אלא דחלא 


דמצראי ואלהא דילהון הוה אימרא. אמר קב&quot;ה מבעשור לחדש סיבו דחלא דילהון דמצראי 
ותפשו ליה ויהא אסור ותפיש בתפישה דילכון יומא חד ותרין וג&#x27; וביומא ד&#x27; אפיקו ליה 
לדינא ואתכנשו עליה ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דילהון דתפיש בתפישה דישראל 
ולא יכלין לשזבא ליה הוו בכאן והוה קשיא עלייהו כאילו גרמייהו אתעקידו לקטלא. אמר 
קב&quot;ה יהיה תפיש ברשותייכו יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון יתיה תפיש וביומא 
ד&#x27; אפיקו ליה לקטלא וייחמון ליה מצראי היך אתון עבדין ביה דינא ודא קשיא להו מן כל 
מכתשי דעבד לון קב&quot;ה אינון דינין דיעבדון בדחליהון. לבתר דיינין ליה 
 


זוהר חלק ג דף רנר/ב
בנורא דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש אמר קב&quot;ה אל תאכלו ממנו נא דלא יימרון ברעותא 
ובתיאובתא דדחלנא אכלין ליה הכי אלא אתקינו ליה צלי ולא מבושל דאלו מבושל יהא טמיר 
ולא יחמון ליה אלא תקונא דיליה דיחמון ליה הכי מוקדא בנורא בגין דריחיה נודף. ותו 
רישיה עליה כפוף על קרסולוי דלא יימרון דחיה או מלה אחרא הוא אלא דישתמודעון ליה 


</div>
