דאיהו דחלא דלהון ותו דלא ייכלון ליה בתיאובתא אלא על שבעא ארח קלנא ובזיון. ותו עצם לא תשברו בו אלא דיחמון גרמוי דמאן בשוקא ולא ייכלון לשזבא ליה וע"ד כתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים. דינין סגיאין. תו ומקלכם בידכם ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא אמר ר' יהודה הא אוקמוה דמצראי פלחי למזל טלה ובג"כ פלחין לאימרא א"ר יוסי אי הכי טלה יפלחון ולא אימרא. א"ל כלא פלחין אלא מזל טלה נחית וסליק בטלה ואימרא ובג"כ פלחין לכלא. א"ל הכי שמענא דכל בעירא רבא (ס"א דצאן) דחלא דלהון הוה וע"ד קטיל קב"ה כל בכור בהמה. והא אתמר דאלין אינון דרגין דלעילא דאקרון הכי. א"ר אלעזר כתיב כל מחמצת לא תאכלו וכתיב לא יאכל חמץ אלא דא דכר ודא נוקבא. אר"ש אלעזר ברי בדא (זה שייך בר"מ אחר קרבנה) כתיב לא תאכלו ובדא כתיב לא יאכל אמאי לא כתיב לא תאכלו אלא נוקבא דאיהי אסטיאה ארחהא באזהרה ודאי דכד דאיהו אחיד בחוטא דדכיו יתיר בבקשה ועל
דא כתיב לא יאכל לא תאכלו. א"ל אבא והא כתיב לא תאכל עליו חמץ. א"ל אסגי תבין יתירין ליקרא לקרבנא אבל בקדמיתא בבקשה לא יאכל. אבל לבתר באזהרה לא תאכלו דהוא קשיא מתרווייהו. מחמצת מ"ט בגין דריחא דמותא אית תמן. חמץ דכר. מחמצת נוקבא רגליה יורדות מות ברישא וסיפא דתיבה תשכח לה ובגין דא מאן דאיכל חמץ בפסח איהו אקדימת ליה מותא ולינדע דמית הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב ונכרתה הנפש ההיא. מצה אמאי (ס"א אתקריאת מצה) אלא הכי תנינן. שדי בגין דאמר לעולמו די דיאמר לצרותינו די. אוף הכי מצה בגין דקא משדד דמברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו כגוונא דשדי דמזוזה דמבריח לשדים ומזיקים דתרעא אוף הכי איהי מברחת לון מכל משכני קדושה ועביד מריבה וקטטה בהו כד"א מסה ומריבה ע"ד כתיב מצה. והא מסה בסמך איהו אלא תרגומו דמסה איהו מצותא: רבי שמעון פתח ואמר גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים גער חית דא חיה דאתאחד בה
עשו. קנה תנינן דביומא דנסב שלמה מלכא בת פרעה בא גבריא' נעץ קנה בימא רבא ועלי' אתבני קרתא דרומי מאי קנה דא דכורא דהאי חיה זוהר חלק ג דף רנב/א בישא דאית ליה סטרא זעירא באחדותא דקדושה ודאי איהו קנה דנעיץ בימא רבא ובג"כ איהי שלטא על עלמא ועל שולטנו דא כתיב קנה וסוף קמלו. קנה שולטנותא וראש לכל מלכוון. תו קנה דזמין קב"ה לתברא ליה כקנה דא. ת"ח במצרים איהי שלטא ומנה נפקו כמה שלטנין לזנייהו וכלא ברזא דחמץ כיון דתבר לה קב"ה אפיק חמץ ואעיל מצה. במה בחוטא זעירא מכלא תבר ח' חמץ ואתעביד מצה אינון אתוון אלא דתבר ח' דהאי חיה דאקרי חמץ וע"ד אקרי חית קנה דנוח לאתברא כקנה דא במה אתבר בחוטא זעירא כנימא תבר ח' ואתעבר מאיתנה והוה מצה. וע"ד כתיב גער חית קנה גער בה קב"ה ואתבר ח' חמץ ואתעביד ה' (ס"א ואתעבר ח' חמץ ואתאביד) וזמין קב"ה לתברא ליה לההוא קנה כגוונא דא יתבר רגליה דק' מקנה וישתאר
הנה. הנה יי' אלקים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. מאי ופעולתו דא פעל דההיא ק' (ס"א פעולה דההוא חמץ) דיתבר לה ואיהי פעולה לפניו איהו יעבר רגליה ויהא הנה ראשון לציון הנה הנם וגו': יש כאן רעיא מהימנא רבי שמעון פתח קרא ואמר שאו שערים ראשיכם וגו'. האי קרא אוקמוה ואתמר אבל שאו שערים ראשיכם אלין אינון תרעין עלאין תרעין דסכלתנו עלאה. ואינון חמשין תרעין. ראשיכם אינון ראשים מאן אינון אלא כל חד וחד אית ליה רישא לאתפשטא ולמיעל דא בדא ולאכלא דא בדא. אשכחנא בספרא דחנוך. שאו שערים אלין אינון תרעין דלתתא מאבהן ואינון תלתא בתראין ראשיכם אלין אינון ראשי אלפי ישראל ואינון אבהן עלאי ואינון ראשין דאינון תרעין. ובגין אלין אינון אופנים דסחרן ונטלין לון על כתפייהו אמרי שאו שערים ראשיכם שאו למאן לראשיכם דאינון ראשין עלייכו ושלטנין עלייכו. והנשאו פתחי עולם. אלין אמהן וארבע אינון דלתתא. ויבא מלך הכבוד דא מלכא
עלאה דכלא דאיהו מלך מההוא כבוד דנהיר לסיהרא ומאן איהו יי' צבאות. ויבא לאן אתר למיעל אורייתא בארונא בחבודא חדא כדקא יאות. וכיון דהאי עאל לאתריה כדין אורייתא עאל בארונא ואתחבר חבורא חדא אורייתא עלאה באורייתא זוהר חלק ג דף רנד/א דבעל פה מתחברו לפרשא מילין סתימין אימתי בשבועותיכם למניינא דאתון מונין דבכל שעתא דישראל עבדין חושבנין לירחין וזמנין קב"ה אתקין תיבה גו אינון רקיעין ואעבר כרוזא הא בני לתתא קדשו ירחא קדשו זמנא אתקדשו כלכו לעילא ועביד לכל חילי דבשמיא דמתקדשין כחדא בעמא קדישא וכלהו נטרי כחדא נטירא חדא ועל דא בשבועותיכם למניינא דאתון מונין אינון שבע שבתות וכדין משיך קב"ה משיכו דשבע דרגין לתתא בההוא דרגא דאתאחד בהו באינון שבע שבתות. (ס"א באינון שבע שבתות וכדין משיך קב"ה משיכו דשבע דרגין דלעילא בההוא דרגא לתתא דאתאחד באינון שבע שבתות) ואי תימא והא שיתא אינון ולא יתיר אלא
כדין אימא יתבא על אפרוחין ואשתכחת רביעא עלייהו ואנן מפרחין לה ונטלין אינון שית בנין בהאי דרגא דלתתא לקיימא דכתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים וגו'. רב המנונא סבא אמר בהאי יומא לא נטלין ישראל אלא חמש בנין ואינון חמשה חומשי תורה. ואי תימא שית אינון אלא שבע אינון בחד צפרא דאשתכחת בין גדפהא דאימא. וישראל ידעי למיצד צידא טבא רבא ויקירא מה עבדי מפקי מתחות גדפהא דאמהא ההוא צפורא בלחישו דפומא מלחשו לגבה לחישו בתר לחישו וההוא צפורא דחייש (ס"א דרחים) לאינון לחישין ולאינון קלין דקא מלחשי לגבה. ואע"ג דאיהו תחות גדפי אמהא זקיף רישא ואסתכלת לגבי ההוא לחישו דקלא. ופרחת לגבייהו ונפקת מתחות גדפהא דאימא כיון דישראל נטלי לה אתקיפו בה ולחשין לה וקשרין לה בקשורא דלא תפרח ותזיל. מיד נטלי לה ישראל בההוא קשורא ואיהי בעאת למפרח ולמיזל ולא יכילת למיזל לה ובעוד דהיא קשירא בידייהו אינון מלחשי בקליהון ואיהי
מצפצפא בהדייהו זוהר חלק ג דף רנד/ב ופרחת לעילא ונחתת. וכל אינון בנין דתחות גדפי אמהון כיון דשמעי ההוא צפצפא דאחתהון ולחישו דההוא קלא מיד נפקי מתחות גדפהא דאמהון ופרחי לגבי ההוא צפורא וישראל נטלי לון ואחדי בהו ואלמלא ההוא צפורא דקא אחדי בקדמיתא אינון לא פרחי לגבייהו לעלמין ולא יכלין (לא) לאחדא בהו. היך צדין צידה דהאי צפרא קדישא מתקנין לקמא מיכלא יקירא בחדווה וכל ענוגין ועאלין לבי כנישתא ולבי מדרשא ומצפצפן לגבה בקל לחישו כדקא יאות ואיהי דמטמרא תחות גדפהא דאימא זקפת רישא וחמאת פתורין מתקנן וצפצופין לגבה כדקא יאות נפקת ופרחת לגבייהו כמה דאתמר ובה אחדין כל אינון בנין ומשלחין לההוא דרביעא עלייהו ואזלת בגין דהא מן רקיעא שביעאה לעילא במכוסה ממך אל תדרוש שלח ליה דלא תיכול לאדבקה וע"ד כתיב שלח תשלח וגו'. מקרא קדש דא קריאה וצפצופא דעבדין לההוא צפרא קדישא בקדמיתא וכיון דאחדין בה שאר יומין אקרון מקראי קדש האי צפרא אקרי קדש
דכתיב כי קדש היא לכם ובגין דאיהי קדש איהי קראה לכולהו ואתיין לגבה. ובגין כך אקרון מקראי קדש. איהי קראה וישראל מצפצפן בהדה וקראן אוף הכי ועל דא אינון אתיין לגבייהו ואחדי בהו בגין כך אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תקראו אותם מקראי קדש בצפצופא דלהון ובההוא צפרא קדישא קדש דקרא לון (ר"מ רנג ב אמר וכו'): יש כאן רעיא מהימנא
זוהר חלק ג דף רנח/ב והקרבתם עולה לריח ניחח ליי' ת"ח בפסח כתיב והקרבתם אשה עולה ליי' והכא לא כתיב אשה (דהא ביומא דא אשה לא כתיב ביה) אלא והקרבתם עולה. מ"ט יומא דא יומא דעיילת כלה לחופה איהו וישראל מנו יומין דדכיו יומין ושבועין ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו והיא נפקת מכל סטרא בישא ונטרת יומי דכיו כדקא חזי. ורזא דא מלכא טעם בתולה טעים בג"כ לא כתיב ביה אשה דהא אחרא לא קריב למשכנא והא אתרחק מתמן. וע"ד אשים לאו הכא ולאו אצטריכו להכא וישראל מרחקן אינון מן סטרא בישא (ומנו יומין דדכיו יומין ושבועין ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו) א"ר אבא עדיין צריכין אנן לפתחא דא למפתח אר"ש ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא ורזא דא אשכחן בספרי קדמאי. אשים אינון באמצעיתא ואתיין בסטרא דא ובסטרא דא אדבקו באילנא דדעת טוב ורע אדבקן ברע ואדבקן בטוב ובג"כ בשאר יומין כתיב בהו אשה עולה. אבל בהני יומא דאילנא דחיי קיימא ולא אחרא לית אנן צריכין
לאשה ולא אצטריך למהוי תמן ויומא דא יומא דאילנא דחיי איהו ולא דדעת טוב ורע ובג"ד והקרבתם עולה לריח ניחח ליי' ולא אשה ליי' עולה ועולה לשון (נ"א לשם) עולה כמה דאתמר והא אתערנא מלי דפרים בני בקר וכל ההוא קרבן: ובחדש השביעי כמה דאתמר יומא דר"ה דינא דכל עלמא דינא תקיפא ודינא רפיא. ועשיתם עולה והקרבתם מבעי ליה כשאר כל יומין מאי ועשיתם אלא ביומא דא ועשה לי מטעמים כתיב כתיב כמה מטעמים ותבשילים עבדו ישראל בהני יומי בעוד דמקטרגא אזיל לפשפשא בחובין דעלמא וע"ד לא כתיב והקרבתם אלא ועשיתם עולה ולא אשה עולה וכן בכל שאר יומין (ס"א בקרבנין) לא כתיב אשה דלית לון חולקא בכל הני יומי כ"ש בהאי יומא דאנן עבדין מטעמים ותבשילים בלא דעתא דסטרא אחרא דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין דבני עלמא ולאייתאה לגביה ובעוד דאיהו אזיל ישראל נטלי עיטא ברבקה ועבדין כל אינון פולחנין כל אינון צלותין מזמני שופר ותקעין ליה בגין לאתערא רחמי והא אוקימנא (שם) ויבא לו יין
וישת דאתי (ס"א דאכל) מרחוק מגו אתר דחמרא עתיקא ושתי ואטעים ליה וחדי ואחר כך מברך ליה בכמה ברכאן ואעבד על חובוי מה כתיב (שם) ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצדו טעין מכמה טועני כמה דאתמר והא אוקימנא מלה. ובג"כ איהו יומא דיבבא וקרבנא איהו עולה. איל אחד כמה דאתמר בגין אילו דיצחק. ושעיר עזים אחד לחטאת שוחד לסמאל לכפרה (נ"א לתברא) אנפוי בההוא בכיה דאיהו בכי בהאי יומא כיון דחמי דלא אתעביד רעותיה והא למגנא צד צידה כמה דאתמר כגוונא דא יומא דכפורי והא כתיב בפ' אמור: ובחמשה עשר יום וגו'. ר' אבא פתח ותנח התיבה בחדש השביעי וגו'. ת"ח כל הני יומין אזלת אימא על בנייא בגין דלא ישלוט סטרא אחרא עלייהו ובגין לשזבא לון כיון דאשתזיבו בנהא והא יתבין בסכות מתנטרין בנטורא יומא קדמאה. ויומא תנינא פקדת לון לישראל למעבד סעודתא לממנן דשאר עמין ואיהי לא שריא תמן. ביומא תליתאה דאיהו י"ז לחדש
שריאת למשרי עלייהו הה"ד ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט טורין דכל לווטין ומרדין שראן בגווייהו אמר רבי אלעזר יומא קדמאה דחג לא שריא עלייהו ולא יומא תניינא אלא יומא תליתאה דאוסיף וגרע שריא עלייהו אוסיף אתוון וגרע קרבנין דכתיב עשתי עשר וגו'. והכי אתחזי לרע עין בגין דיומא קדמאה ויומא תניינא חדוה דבנהא ואינון מפלגי עדאן לון. מיומא תליתאה ולהלאה דאיהי שריא עלייהו מה כתיב (שם) והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים
זוהר חלק ג דף רנט/א והמים היו הלוך וחסור אלין קרבנין דאזלין ומתמעטין וכמה דאינון מתמעטין הכי נמי אתמעט טובא דלהון. אר"ש אלעזר ת"ח מיומא תניינא שריאו מייא לאתחזאה כיון דשריאו מים מיומא תליתאה איהי שרת עלייהו ואינון מים לא הוו ידעי בבלאי (ס"א בכלא). אמאי רשימין הכא דהא טובא דישראל לא הוי באתר דמעוטא אלא באתר דרבוייא ובגין דאלין מיין דרשימין הכא אתמעטן אתיקרא לאשמעינן דכתיב והמים אינון דידיען ביומי דחג אינון דרשימין גו קרבנין דאינון טורי לווטין היו הלוך וחסור טובא דלהון ונגידו דאנגיד עלייהו היו הלוך וחסור ובגין דאינון מים דלהון הוא לא אתחברן אתוון דלא יתחבר טובא דלהון אלא זעיר זעיר. אבל לישראל דאינון מקב"ה מה כתיב ודורשי יי' לא יחסרו כל טוב. רישיה דקרא כפירים רשו ורעבו אלין ממנן דשאר עמין ודורשי יי' אלין ישראל לא יחסרו כלטוב אלין אזלין ואסתלקו לעילא לעילא ובג"כ טובא דלהון דאינון מים היו הלוך וחסור.
עד החדש העשירי. דא טבת דהא כדין ימי הרעה הוו ואתערת ההיא רעה ואתתקפת וכלה קדישא לא אנהירת מגו שמשא כדין נראו ראשי ההרים אלין אינון הרי חשוכא טורין דלווטין אתחזון ואתתקפו ועבדין בישין בעלמא ביומין אלין. אשה בהאי עולה דהא כדין הני אשים אכלי חולקהון. שבעים פרים אלין אינון לקבל שבעים ממנן דשלטו על שבעין עמין וסלקין ביומא קדמאה ונחתי בכל יומא ויומא ואקרון פרים מנגחים ביומין דלהון. אילם (חסר) ארביסר תרין בכל יומא אינון י"ד ידו"ד. ידא דשליטא עלייהו תדיר בכל יומא ויומא אמרין בני שנה מניינא דלהון ח"ץ. ואי תימא אי הכי רע עין הוינן לגבייהו. אין דהא כתיב כי גחלים אתה חותה על ראשו. אבל אנן לא יהבינן אלא בחדוותא דלית ביומי שתא חדוותא כאלין יומין. ובגין דאנן יהבין בטוב לבא ובחדוותא דרעותא אתהפך עלייהו גחלים על רישיהון גומרין מלהטן דחדוותא דילן עבדי לון ביש י"ד (ס"א ה') ע' וחץ כך סלקין
בחושבנא דילהון. וכל דא איתימא מאן יהיב לך לאקרבא עלייהו דלמא אינון לא בעאן כל דא אלא לית חדווה לכל אינון ממנן בכל אינון תורים אילים ואמרין כהני בשעתא דישראל יהבי לון סעודתין אלין ועם כל דא לא מתקרבו כלא אלא לקב"ה בלחודוי ואינון מתקרבי תמן ואיהו פליג לון ועל דא כתיב (שם) אם רעב שונאך האכילהו לחם אלין אינון קרבנין דחג. ואם צמא השקהו מים אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג וביומא תניינא וביומא שתיתאה ושביעאה וסימן בו"ז יבוזו לו. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אלין אינון מים די מנסכי ישראל בחדוה וברחימו דקב"ה דכתיב ושאבתם מים בששון. ונהרות לא ישטפוה אלין אינון נהרי דאפרסמונא דכיא דכלהו דבקי ומתקשרי ברחימו דא אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו דא סמאל באהבה דישראל למהוי ליה חולקא בהדייהו באינון מים דרשימין הכא בפרשתא דכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו סימנא דאינון מים בו"ז
יבוזו לו ודאי דהא כלהו אתחשיבו לגבן חרש נשבר דלית ליה תקנה לעלמין. מים דלהון אתפליגו ביומין בו"ז אשתארו שאר יומין דאינון ג' ד' ה' וסימן (נוטריקין חמישי רביעי שלישי) חר"ש את חרשי האדמה ולית לון תקונא בהדן ולא לעלמין. ואי תימא בוז יבוזו לו כתיב התם כי לא בזה ולא שקץ ענות יומא קדמאה מאי עביד ליה אלא לא אקרי ראשון ולא אקרי אחד אלא חמשה עשר סתם בלא רשומא כלל אבל שירותא דרשימו דמיין מיום שני הוי. והכי אתחזי בגין דלית טוב בשני ובג"כ לא רשים ראשון ולא אחד כלל והוי בסתם ושרי רשימו דיומין ביום שני ואתפלגו מים בבו"ז ואשתארו ביומין חר"ש כמה דאתמר וכלא כדקא יאות. זכאה חולקהון דישראל דידעי
זוהר חלק ג דף רנט/ב לאעלאה לגו מוחא דאגוזא ובגין למיעאל לגו מוחא מתברין קליפין אלין ועאלין מה כתיב לבתר כל האי ביום השמיני עצרת תהיה לכם לבתר דתברו כל הני קליפין ותברו כמה גזיזין וכמה נחשים קטלו וכמה עקרבים דהוו לון באינון טורי דחשוכא עד דאשכחו אתר דישובא וקרתא קדישא מקפא שורין סחור סחור כדין עאלו לגבה למעבד נייחא תמן ולמחדי בה והא אוקימנא מלה ודא איהו עצרת כנישו אתר דמתכנש כלא לגבה תהיה לכם ולא לאחרא למחדי אתון במאריכון ואיהו בהדייכו ועל דא כתיב שמחו ביי' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב: אמר רבי שמעון כל מאן דחדי וכו'. עד שלא עשו חסד עם ה עניים נדפס בהקדמת בראשית דף י ע"ב: וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר תמן תנינן א"ר יהודה אין העולם מתנהג אלא בתרי נוונין דאתו מסטר אתתא דאשתכחת חכימת לבא הה"ד וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויבאו מטוה את התכלת ואת הארגמן ומאי מתיין את התכלת ואת הארגמן גוונין דכלילן בגו גווני
חדא הוא דכתיב דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה וכתיב בידיה טוו מאי טוו אמר רבי יהודה טוו בדינא ברחמי א"ר יצחק אמאי אתקרי' אשה אמר ליה דכלילא בדינא וכלילא ברחמי. ת"ח דא"ר אלעזר כל אתתא בדינא אתקריא עד דאטעמא טעמא דרחמי דתניא מסטרא דב"נ אתי חוורא ומסטרא דאתתא אתי סומקא טעמא (ס"א אתתא) דאתתא מחוורא וחוורא עדיף. ות"ח אמאי אסירן נשי שאר עמין דידעי משכבי דכורא. משום דתנינן אית ימינא ואית שמאלא. ישראל ושאר עמין וג"ע וגיהנם עלמא דא ועלמא דאתי. ישראל לקבלי דרחמי ושאר עמין לקבלי דדינא ותנן אתתא דאטעמא טעמא דרחמי רחמי נצחא אתתא דטעמא טעמא דדינא דינא בדינא אתדבקת ועלייהו אתקרי והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה ועל דא תנינן הנבעלת לעכו"ם קשורה בו ככלב מה כלבא תקיפא ברוחיה חציפא אוף הכא דינא בדינא חציפא בכלא. הנבעלת לישראל תנינן כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום מ"ט משום דנשמתא
דישראל אתייא מרוחא דאלקים חיים דכתיב כי רוח מלפני יעטוף משמע דכתיב מלפני ובג"כ אתתא דהיא בתולתא ולא אתדבקת בדינא קשיא דשאר עמין ואתדבקת בישראל רחמי נצחא ואתכשרת. ות"ח כתיב אמרתי עולם חסד יבנה מאי חסד הוא חד מכתרי עלאי דמלכא דנשמתא דישראל קרא לה קב"ה חסד על תנאי דיתבני ולא ישתיצי חסד מעלמא משמע דכתיב יבנה בג"כ