אברין דיליה קדם ידו"ד מה כתיב לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו. אבל שכינתא איהי סלת נקייה דלית חשוכא וקבלא יכיל לאתערבא בה איהי כגפן דלא מקבלא הרכבה ממין אחרא דלאו איהי מינה והאי סלת בין דרועי מלכא איהי יתבא בלולה בשמן כתית. (שייך לקמן סוף ע"ג) אמר רעיא מהימנא בוצינא קדישא כמה מתיקין מילך ודאי אתמר הכא בלולה בשמן כתית ואתמר התם באורייתא דבע"פ בלולה במקרא במשנה בתלמוד ועוד אית רזא תניינא בלולה בשמן כתית ודאי לאו אורייתא איהי בלולה אלא למאן דסביל כמה מכתשין בגינה כמה דאוקמוה מארי מתניתן דלית אורייתא מתקיימת אלא במי שממית גרמיה עלה. ועוד אמרו בזמן שאתה מכתת רגליך ממדינה למדינה תזכה לראות פני שכינה. ועוד בלולה בשמן
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמז/ב כתית דא הוא דמקיים פ במלח תאכל ומים במשורה תשתה. ועוד בלולה בשמן כתית הה"ד והוא מחוללמפשעינו מדוכא מעונותינו. ועוד בלולה בשמן כתית דא צדיק חי עלמין דנגיד טפין קדישין דאינון פירורין כזיתים ממוחא עלאה דאינון חד עשרון לקבל י' ושני עשרונים י' י' ושלשה עשרונים לפר י' י' ואינון עשרון לכבש וב' עשרונים לאיל ושלשה עשרונים לפר. ורזא דמלה אמרו בתעניות אין טפה יורדת מלמעלה שאין עולין כנגדה טפים ואינון ברזא דא. ורמיזו דלהון לקבל תלת מוחין. חד מוח הזכרון. תניינא מוח המחשבה. תליתאה מוח הדמיון. הדמיון והזכרון סלקין מן לבא המחשבות נחתא (ס"א על לבא) עלייהו ללבא ומקבלין לה עלייהו כמלכא בגין דהאי אדם דאיהו מחשבה דרכיב ושליט על חיוא תליתאה ונחית עלה לגבי תרין חיון ופתחין גדפייהו לקבלא לה כגון חולם על צרי אתעביד סגולתא ודא כתר עליון על חכמה ובינה עשרון ושני עשרונים רמיזין לתלת חיון דמרכבתא עלאה
דאינון גדולה גבורה תפארת שלשה עשרונין רמיזין לנצח הוד יסוד מרכבת המשנה רביעית ההין דא מלכות קדישא ה' רביעאה מן שם ידו"ד דאיהו ארבע אנפי אדם: ובחבורא קדמאה. אמר רעיא מהימנא ההיא תגא דזרקא איהי יוד רביעית אוף הכי בחיה דשמה אדם דארבע אנפין דיליה דאינון ידו"ד מקף שופר הולך סגולתא תלת חיון דאינון תריסר שבטין: ובחבורא קדמאה. אמר רעיא מהימנא מלכו בשית ספירן איהי עולה תמיד לגבי ו' דאחיד בהון בן ידו"ד גניז בבינה ובאן ספירה מאינון שית סליקת לגביה ביומא תליתאה דאקרי תפארת דביום השבת אתוסף עמיה נפש יתירה דאיהי בינה ה' עלאה י' אות בשבת חכמה עלאה. מלך מעוטר בכתר ובג"ד בתפלת מוסף כתר יתנו לך. ובראשי חדשיכם וכי כמה רישין אית לה לסיהרא אלא אינון תרין נקודין כגוונא דא נקודה תתאה סיהרא תרין רישין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול בקדמיתא הוה כתר עלי תרי מלכין כגוונא דא והות סגולתא ולבתר
דאמרת אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד א"ל הקב"ה לכי ומעטי את עצמך ונחיתת לרגלוי דתרין מלכים כגוונא דא והיינו סגול מה דהות סגולתא אתהדרת סגול ורזא דמלה לקבל תרין נקודין דאינון תרין מלכים קא רמיז פרים בני בקר שנים ולקבל נקודה עטרה על רישייהו אמר ואיל אחד כמו כתר אחד בתר דאמרת אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אזעירת גרמה אוף הכי ושעיר עזים אחד לחטאת. איל דיצחק אתהדר שעיר. אתהפך מרחמי לדינא ואתזעיר ובג"ד שעיר עזים אחד לחטאתולא אמר לעולה למהוי כתר ומנלן דאית ירידה בחטאת שנאמר וירד מעשות החטאת ואמאי שתף עולה עם חטאת בירידה אלא לאולפא דעולה הות בקדמיתא מדת הרחמים ולבתר אתהפכת לדינא בירידה ואתקריאת חטאת וכלא חד. ובגין דא הביאו עלי
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמח/א כפרה עלי הות סיהרא כתר ודאי כגוונא דא. ולבתר אתמעיטת ונחתת לרגלין דיליה כגוונא דא. ובזמנא דא הביאו עלי כפרה איתמר בה היא העולה סליקת מרגלוי דאתמר בה והארץ הדום רגלי למימר בה השמים כסאי. והאי איהו רזא צדיק מושל יראת אלקים דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה כגוונא דא דוד"י ידוד ועוד כבש א' ושני כבשים בני שנה תמימים לקבל תלת ספירן שבעה כבשים בני שנה לקבל שבע ספירן. שבעה כבשים אינון ז' יומין דסיהרא. בני שנה בנוי דסיהרא דאקרי שנה דאיהי חדא מאינון שנים קדמוניות: אמר ר"מ ודאי בני שנה אתקריאו על שם חמה (נ"א מלכות) אימא קדישא דאתמר בה פג משה כפני חמה (ס"א סיהרא דאקרי שנה דאית בה שנ"ה יומין כחשבן) שנה אית בה שס"ה יומין כחושבן שס"ה לא תעשה ואינו ע"ד לשמאלא. אימא עלאה סיהרא בימינא אסורה ברתא לאבא דאיהו לימינא חסד ואיהי כלילא מרמ"ח פקודין אשתכח ו' עם אימא לשמאלא. ברתא עם אבא
לימינא דחסד (ואיהי כלילא מרמ"ח פקודין אשתכח ו' עם אימא. ברתא עם אבא לימינא). ורזא דמלה בחכמה יסד ארץ. חכמה אבא. ארץ ברתא. כונן שמים דאיהו ברא עם אימא דאיהו תבונה והאי איהו ידד"ו הויות באמצע. ועוד ושעיר עזים אחד תרין שעירין אינון דאתמר עלייהו ולקח את שני השעירים וגו' גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל שעיר ליי' בגין מיעוט סיהרא ואיהו שעיר אחד לידו"ד לחטאת אחד מסטרא דיחודא אבל שעיר דעזאזל לא כתיב ביה אחד לא קרבן ולא אשה ולא עולה אלא ושלח ביד איש עתי המדברה. ושלח כדאמר יעקב מנחה היא שלוחה לאדני לעשו אוף הכי שוחד לתברא רוגזא דסמא"ל דלאיתקריב למקדשא לקטרגא. לכלבא דאיהו רעב ומאן דבעי דלא נשיך ליה יהיב ליה בשרא או נהמא וישקי ליה מיא ורזא דמלה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' ובדא יתהדר רחימו דב"נ דלא דיי' דלא נשיך ליה בכמה יסורין אלא אתהדר למהוי ליה סניגורא ואתהדר רחימוי. ואמאי הוו שלחין
ליה ביד איש עתי פגים בגין דסטרין אחרנין כלהו מארי מומין ואתקריאו שעירים דכתיב ושעירים ירקדו שם. ואתמר בהון ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים דעלייהו אתמר יזבחו לשדים לא אלוה. ובשעיר דא אתפרש מכלא ונושא כל חובין דישראל עליה כד"א ונשא השעיר עליו את כל עונותם ועוד בתר דנטיל איהו ונשא. קב"ה נושא עון מאי בין נושא לנשא. נשא מטולא נושא סליקו דמטולא: (ובחבורא קדמאה).
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמח/ב ובראשי חדשיכם אינון יעקב ויוסף אלה תולדות יעקב יוסף דמחדתי על סיהרא. אשכחנא בספרא דחנוך דאמר כמה דבראש חדש דאתדכיאת סיהרא לאתקרבא בבעלה אצטריך למיהב לסטרא אחרא חולקא חדא בההוא זינא דילה. אוף ה"נ אצטריכת לאתתא בשעתא דאתדכיאת לאתקרבא בבעלה למיהב חולקא חדא לס"א בההוא זינא דיליה ומאן איהו ההוא חולקא טופרהא בטנופא דלהון וזעיר מריש דשערא בגין דבעי לאסרקא רישא ולאכרכא לון דא בדא ולא יזיל אבתרה ההוא סטרא בישא לאבאשא לה ואתפרש מנה בכל סטרין. ומה תעביד מההוא שערא וטופרין לבתר דתכריך לון כחדא אצטריך לאנחא לון באתר דלא עברין תמן בני נשא או בגו חורין תתאין דחצרא ותגניז לון תמן: ועוד ובראשי חדשיכם אמרו רבנן דמתני' דכד הוו מקדשין ירחין על פי בית דין הוו משיאין משואות בראשי ההרים והוו אמרין כזה ראה וקדש לזמנין סהרא הות כגוונא דא הוה מסתכלא לעילא בקרנהא. ולזמנא מסתכלא לתתא כגוונא דא לזמנין מסתכלא במזרח כגוונא דא
לזמנין למערב כגוונא דא כ לזמנין לדרום ולזמנין לצפון והאי איהו אסתכלותא דילה לשית סטרין דכליל לון תפארת דאיהו ו' גדולה גבורה תפארת נצח והוד יסוד. נקודא דנגיד עליה מלגו היא חכמה וההיא חוט דאסחר עלה איהו כתר וההיא נקודה איהו לזמנין עטרה ולזמנין כסא למיתב עליה לזמנין שרפשף להדום רגליו ואמאי אתקריאת לבנה על שם לבון ההלכה דאיהי מלגו כל כבודה בת מלך פנימה ובאשא דבינה דנחית עלה איהי מתלבנת ורזא דמלה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ומאי דהוה אלקים דינא סומקא בגבורה דתמן בינה אתלבנת מסטרא דחסד דתמן חכמה ואתהדרת ידוד ומה גרים לאתהפכא מדינא לרחמי צדיקים גמורים דסיהרא מסטרא דעץ הדעת טוב ורע איהי קליפא דיליה חשוכא אם בהרת שחורה היא יצר הרע שפחה ושפלה איננה והיא כהה ולית לה מדילה אלא ההוא חוט דנהיר בה דאיהו לוה לה בליליא דאיהי גלותא ואתעבר מנה ביממא דאיהו עלמא דאתי דביה וזרחה לכם יראי שמי שמש
צדקה ומרפא בכנפיה. אבל סיהרא דעץ החיים ההיא נקודה דלגו מנה איהי כמבועא דלית ליה פסק דכתיב בה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ואתקריאת אילת אהבים מסטרא דחסד דהיינו אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. ותרין קרנין אית לה מן נהורא כגוונא דא לזמנין האחת גבוה מן השנית כגוונא דא לזמנין קרנים אינון שוין.
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמט/א אמר רעיא מהימנא בההוא זמנא אלין מארי חכמתא וכו' עד יתעבר נחש מעלמא נדפס בפרשת אחרי מות דף סז עמוד ב ואחריו במשך מה שכתוב בסמוך ואי תימא דלע' תחיל ולב' שנין אולידת בתר אלף ומאתן כחושבן רע"ב הא כתיב בטרם תחיל ילדה ורזא דמלה והיה טרם יקראו ואני אענה עוד וגו' ומאי (ס"א יומא) בטרם אלא קדם דישתלימו. שבעין ותרין שנין בתר אלף ומאתן אינון חבלים דיולדה יתגליין ב' משיחין בעלמא ובההוא זמנא ובהיכלו כלו אומר כבוד והא אוקמוה כבוד חכמים ינחלו. בההיא שעתא אלין מארי תורה יהון נכבדים אלין דסבילו כמה חבלים וצירין כיולדה והוו מבוזין בין עמי הארץ יהון נכבדים ומיד יי' למבול ישב לרשיעיא. אין מבול אלא דינין דמבול כגוונא דנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים נפתחו ביומי טופנא. אוף הכא יתערון דינין לגבייהו עילא ותתא עד דלית סוף ותכלית וכל בזויין וקלנא דעבדו אומין עכו"ם דעלמא לשם ידוד ולעמיה וכמה חרופין
דסבילו ישדאל מנייהו על שם יי' מכלהו נטיל נוקמא קב"ה ועל דא אתקרי נוקם יי' ונוטר ובעל חמה לגבייהו: ובחדש הראשון מאן ראשון דא ניסן תמן אולידת ההיא חיה לקיים מה דאוקמוה מארי מתניתין בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל. ובי"ד דיליה ויאמר כי יד על כס יה תמן אומי לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלקיים בההוא זמנא משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח. משכו משך ידו את לוצצים בההוא זמנא כה אמר יי' לרועים הפושעים בי ואומר ואל אדמת ישראל לא יבאו ואלין אינון רועים דענא פרנסי דרא ובג"ד אתמר עלייהו הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה. ונשפטתי אתכם וגו' כאשר נשפטתי את אבותיכם דקטיל לון במכת חשך. (ר' אלעזר אמר וכו' שהוא בהפך הדף)
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמט/ב אמר רעיא מהימנא מלין אלין סתימין וצריך למפתח לון לגבי חברייא דמאן דסתים לון גניזין דאורייתא איהו מצער לון. דלרשיעייא נהורין דרזין אתחזרן לון חשוכין ואיהו מתלא לממונא דאיהו גניז מאן דחפר ליה עד דגלי ליה ולאו איהו דיליה אתהדר בסוכלתנותיה בחשוכא וקבלא. ולמאן דאיהו דיליה נהיר ליה ובג"ד אית לב"נ לגלאה רזין סתימין דבאורייתא. בעשור. ט' אינון לכל סטר לקבל ט' ירחין דיולדה כחושבן א"ח מאן יולדת ד' מן אחד א"ח איהו ט' לד' סטרין דאת ד' ואינון ארבעים א"ח זכור ד' שמור הא ארבעין ותרין אשתאר כבוד דאתמר ביה בשכמל"ו. ואיהו כבוד ל"ב ד' זמנין לכל סטר דאת ד' הרי ס"ד לד' סטרין רנ"ו ואוקמוה כבוד לעילא ל"ב לתתא ובג"ד
ספר במדבר פרשת פנחס דף רנ/א מייחדין בכל יומא תרין זמנין דאמרן בהו תרין זמנין כבוד דאיהו ס"ד ותרין זמנין ד' ד' מן אח"ד הרי ע"ב הרי ד' דאח"ד שלימו דמ"ב שמהן ושלימו דע"ב שמהן ובג"ד אמרין במזמור לדוד מי זה מלך הכבוד יי' עזוז וגבור ובזמנא תניינא מי הוא זה מלך הכבוד: אסתחר ההוא היכלא ופתח תרעא אחרא דסטר דרום (ד"א צפון) בשבעין ותרין עטרין. לבתר אפתח תרעא תליתאה לסטר מזרח בחמשין (ותרין) נהורין דחמשין תרעין דבינה לבתר אפתח תרעא אחרא דלסטר צפו (ד"א מערב) בע"ב עטרין וכלהו רמ"ח בחושבן תיבין דפרשיין דק"ש. ומה דבקדמיתא ההיא חיה הות זעירא בההוא זמנא אתרביאת הדא הוא דכתיב מלא כל הארץ כבודו דאיהו כבוד עלאה ותתאה. כד מטי לח"י עלמין דביה ח"י ברכאן דצלותא ופתח ביה אלקים שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך כדין עמודא דאמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין דשפוון ואינון נצח והוד דלשון איהו צדיק בינייהו. לשון למודים בההוא זמנא וישק יעקב
לרחל כדין קראן לההיא חיה כבוד כבוד אבא ואימא. מקודש מקודש כדין ירחא אתקדשא כדקא יאות כדין ובחדש הראשון ראשון ודאי. וכדין משכו וע"ר בעשור לחדש הזה דאתחבר סיהרא קדישא בשמשא דאתמר ביה כי שמש ומגן יי' אלקים (צבאות). ומה דהות נקודה זעירא (ס"א כגוונא דא) אתמלאת בסיהרא וכדין איהי החדש מלא
ספר במדבר פרשת פנחס דף רנ/ב וסיהרא אתמלייא כגוונא דא ס מלא כל הארץ כבודו בקדמיתא חסר וכען בשלימו: אמר רעיא מהימנא כגון לישנא דאיהו מקל לכל אנשי ביתיה ואיהו לישנא דאת ו' ואיהו מטה דביה עשר אותיות וביה מחא קב"ה על ידוי י' מחאן ובגיןד כל מחאן הוו מסטרא דה' ה'. ר' עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים היתה של חמש מכות וכו'. אמו רמעתה וכו'. ואת ה' סלקא באת י' לחמשין מחאן חמש זמנין חמשין אינון ר"ן ובג"ד ועל הים לקו ר"ן מכות. אמר יוסף כל מיטב ארץ מצרים רעמסס היא וההיא ארעא אפרישו לדחלן דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא וכל מצראי חשיבון לאינון דרען
ספר במדבר פרשת פנחס דף רנא/א לדחליהון כדחליהון ודא שאיל יוסף מפרעה לשלטאה אחוי על דהלן דמצראי דאתכפיין תחות ידיה כעבדים בתר מלכיהון למהוי כלהו מתכפיין תחות שם יי' מסטריהון ולא שליט בעלמא אלא שם ידוד. ואתכפיין כל ממנן תחות ידיה ולאחזאה לון דאיהו עתיד לאיתפרעא מנהון הה"ד ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ידוד כד מטעיין לבריין ועבדין גרמייהו אלוהות. ובגין דטלה ממנא דיליה איהו רב על כל ממנן דאלקים אחרים מני קב"ה לישראל (שם) ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית ואשליט לון עליה ותפשי ליה תפיש בתפישה דלהון יומא ותרין ותלת. ולבתר דא אפיקו ליה לדינא לעיני כל מצראי לאחזאה דאלהא דלהון ברשו דישראל למעבד ביה דינא. בג"ד (שם) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו למהוי דן באש צלי ומני לזרקא לגרמיה דיליה בשוקא בבזוי ובג"ד (שם) ועצם לא תשברו בו ומני ליומא ד' בתר דהוה תפיש ג' יומין קשור למעבד ביה
דינא ודא קשיא לון מכל מכתשין דמחא לון קב"ה על ידא דרעיא מהימנא ולא עוד אלא דמני דלא למיבל ליה בתיאובתא ומיד דחמאן גרמוי בשוקא ולא יכלין לשזבא ליה דא קשיא לון מכלא ולא עוד אלא דאתמר בהו (שם) ומקלכם בידכם לאתכפייא כל דחלן דמצראי תחות ידייהו. ובגין דאינהו בכורות ממנן כתיב (שם) ויי' הכה כל בכור בתר כל דא כתיב לא יאכל חמץ שבעת ימי תאכל עליו מצות לחם עוני. וכתיב כל מחמצת לא תאכלו. אמר רעיא מהימנא אמאי מני דלא למיכל חמץ שבעת יומין ולמיכל בהון מצה ואמאי לא יאכל ואמאי לא תאכלו. אלא ז' ככבי לכת ואינון שצ"ם חנכ"ל ואינון מסטרא דטוב ורע נהורא דלגו מצה. קליפה דלבר חמץ. ואינון חמץ דכר מחמצת נוקבא. מצה דלגו שמורה ואינון שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך. ואתמר עלייהו
ספר במדבר פרשת פנחס דף רנא/ב ושמרתם את המצות. מצה איהי שמורה לבעלה דאיהו ו' וביה אתעביד מצוה ומאן דנטיר לה לגבי יה דגניזין במ"ץ מן מצה ואינון י"ם ה"ץ ומני קב"ה לברך לה שבע ברכות ליל פסח דאינון שבע הנערות דילה שצ"ם חנכ"ל ומני לאעברא מנהון חמץ ומחמצת דאינון עננים חשוכין דמכסיין על נהורין דשבעה ככבי לכת דאתמר בהון ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע חשוך כאשר בתחלה דכל כך חשוכא דעננין דלהון דלא יכלין נהורין לאנהרא להון ובגין דא ולא נודע כי באו אל קרבנה: רבי שמעון פתח ואמר גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים גער חית קנה דא קנה דאתאחד ביה עשו דאיהי קרתא דרומי רבתא דנעץ גבריאל קנה בימא רבא ובנו עליה כרך גדול דרומי קנה דחמץ וכד ייתי פורקנא לישראל יתבר ליה.
ספר במדבר פרשת פנחס דף רנב/א הה"ד גער חית קנה עדת. ומתעבד מיד חמץ מעלמא. מחמצת דיליה רומי. ויתגלא מצה בעלמא דאיהי בי מקדשא דבית ראשון ובית שני אמר בוצינא קדישא (ס"א ר"מ) דאינון לקבל בת עין ימין ובת עין שמאל ואינון לקבל (לחם משנה) רומי רבתי רומי זעירא לקבל תרין עננין דמכסיין על בת עינא ימינא ושמאלא ואינון לקבל שאור וחמץ. ועד דאלין יהבערון מעלמא בל יראה ובל ימצא חד מנייהו בית ראשון ושני לא יתגליין בעלמא ואסוותא דענני עינ' דאחשיך לבת עינא ימין ושמאל. מה יהא אסוותא דלהון מרה דעגלא והיינו שם ירעה עגל ושם ירבץ. שם ירעה עגל דא משיח בן יוסף דאתמר ביה בכור שורו הדר לו. ושם ירבץ דא משיח בן דוד. חד אעבר רומי רבתי. וחד אעבר רומי זעירתא דמיכאל וגבריא"ל לקבלייהו אינון. ובגיןד א ח' דאיהו חוטא זעירא תבר לה וייעול ה' באתרהא דבקדמיתא קנה וסוף קמלו. קנה שלטנותא דרומי וסוף לכל מלכין. דעתיד קב"ה לתברא ליה. גער חית קנה גער חיה בישא ח'
מן חמץ ואתבר רגליה מן מחמצת דאתמר בה רגליה יורדותמותועוד גער חית קנה יתבר רגל קוף מן קנה וישתאר הנה מיד הנה יי' אלקים בחזק יבא ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן. הנה ס' בתר אלף ומאתן ואמר בוצינא קדישא כל הנפש לבית יעקב ששים ושש ששים