# רעיא מהימנא — קטע 7

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e99d9887b26c/1/7/)

<div lang="he" dir="rtl">

אף על גב דגופא דיליה הוה מעפרא לאו מעפרא דהכא הוה. אלא מעפרא דבי מקדשא לעילא. 
אבא ואמא אשתכחו ומלכא עלאה אשתתף בהדייהו ושדר ביה רוחא דחיי ואתברי וכגוונא דא 
אשתכח כלא עילא ותתא וע&quot;ד אצטריך ליה לבר נש למדחל לקב&quot;ה ולמדחל לאבוי ולאמיה. 
בס&quot;ת. אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום. חד צדיק עבד שמושא בנוקביה ואתעביר 
מההוא שמושא גופא חדא דנהירו דיליה יתיר מכל אינון מלאכין שליחן לעילא. וכד אתברי 
ההוא גופא מלכא עלאה שדר בההוא צדיק כ&quot;ב אתוון ואשתתף בהדייהו ונפק לעלמא. כיון 
דנפק חמו ליה שמשא וסיהרא ואסתימו 
 


ספר ויקרא פרשת קדושים דף פג/ב
נהורייהו דתפוחא דרגליה אחשיך דלהון מאי טעמא בגין דמעובדא דשמשא וסיהרא עלאה נפק. 
כיון דחטא אתחשך ואזעיר גרמיה ואצטריך לגופא אחרא במשכא ובבשרא דכתיב ויעש יי&#x27; 
אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. כההוא שמושא דעבד ההוא צדיק בנוקביה לא אשתכח 
מקדמת דנא ולבתר דנא. דהא עד לא נפק לצורף אומנא עד דאתא חנוך ונטל ליה קב&quot;ה מארעא 
ואבריר פסולת וקסטורא מכספא וכן בכל אינון צדיקייא די בארעא. לבתר אתתקן ההוא אתר 
ואתעבידו רוחין ונשמתין בשמושייהו. וגופא מתתא בארעא. וע&quot;ד בשותפו דלעילא ותתא בר 
נש אתי לעלמא ואצטריך למדחל לאינון שותפין ולאוקיר לון כמה דאתמר. ע&quot;כ: 
(פקודא למהוי דכיר את יום השבת שמות צב א): 
 


ספר ויקרא פרשת קדושים דף פה/ב
לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך וגו&#x27; פקודא דא לאוכחא לההוא דחטי למחזי 
ליה רחימו סגיא דרחים ליה, בגין דלא יתענש איהו. דהא בקב&quot;ה כתיב כי את אשר יאהב יי&#x27; 
יוכיח. וכמה דקב&quot;ה עביד ואוכח למאן דרחים ליה הכי יוליף בר נש מההוא ארחא ויוכח 
לחבריה. קב&quot;ה במה אוכח לבר נש אוכח ליה ברחימו בסתרא אי יקבל ליה יאות ואי לא אוכח 
ליה בין רחימוי אי יקבל יאות ואי לא אוכח ליה באתגליא לעיניהון דכלא אי יקבל יאות. 
ואי לאו שרי ליה ולא אוכח ליה ושביק 
 


ספר ויקרא פרשת קדושים דף פו/א
ליה ייזיל ויעביד רעותיה. בקדמיתא אודע ליה בסתרא בגין לאוכחא ליה ולאתערא ליה דלא 
ינדע ביה ב&quot;נ ודא איהו ביניה לביניה. אי מקבל יאות. ואי לאו אודע ליה בין רחימוי 
בזמנא דכהנא רבא הוה בעלמא יהיב ליה מרעין בערסיה ואתו רחימוי דקב&quot;ה ואודען ליה אי 
אית ביה חובא דייתוב מניה ולעיין במליה. אי מקבל יאות ואי לאו אוכח ליה באתגלייא 
בממוניה בבנוי דכלא מלחשן עליה וייתון לגביה. אי מקבל יאות. ואי לאו שארי ליה מאריה 
למעבד רעותיה ולא יתקיף ביה לעלמין. כגוונא דא אצטריך ליה לאוכחא לחבריה בקדמיתא 
בסתרא. לבתר בין רחימוי. לבתר באתגלייא. מכאן ולהלאה ישבוק ליה ויעביד רעותיה וע&quot;ד 
כתיב הוכח תוכיח. הוכח בסתרא דלא ינדע ביה ב&quot;נ. תוכיח בין חברוי ורחימוי. את עמיתך 
באתגלייא וע&quot;ד לא כתיב בקדמיתא תוכיח אלא הוכח. תו הוכח אי איהו ב&quot;נ דיכסוף לא יימא 
ליה ולא יוכיח ליה אפילו בסתרא אלא יימא קמיה כמאן דמשתעי במלין אחרנין. ובגו אינון 


מלין ידכר מאן דעבד ההוא חובא הוא כך וכך. בגין דאיהו ידע בגרמיה וישתביק מההוא 
חובא. וע&quot;ד הוכח. ואם לאו תוכיח. ולבתר את עמיתך באתגלייא. מכאן ולהלאה ולא תשא 
עליו חטא. ד&quot;א ולא חתשא עליו חטא. דהא כיון דב&quot;נ אוכח לחבריה ואזדמן לאוכחא ליה 
באתגלייא לא יסלק קמיה ההוא חובא דעביד דאסיר ליה ודאי אלא יימא סתם ולא יסלק עלוי 
ההוא חובא באתגלייא ולא ירשים עלוי חובא. דקב&quot;ה חס על יקרא דבר נש אפילו בחייביא. 
ע&quot;כ. (פקודא יח לברכא ליה לקב&quot;ה וכו&#x27; ר&quot;ע ב&#x27;): 
 


ספר ויקרא פרשת אמור דף פח/ב
פקודא דא לסדרא כהנא בכל יומא בוצינין בבי מקדשא והא אוקימנא ברזא דמנורה. ואיהו 
רזא כגוונא דלעילא בגין דנהירו עלאה במשח רבו נחית על רישא דכהנא בקדמיתא לבתר איהו 
אדליק ואנהיר כל בוצינין דכתיב כשמן הטוב על הראש וגו&#x27; וכתיב כי שמן משחת אלקיו 
עליו וגו&#x27; וע&quot;ד אתייהיב רשו לכהנא בלחודוי לסדרא בוצינין ולאדלקא להון בכל יומא 
תרין זמנין לקבל נהירו דיחודא תרין זמנין קרבנא בכל יומא תרין נהרין בוצינין בכלא 
עילא ותתא 
 


ספר ויקרא פרשת אמור דף פט/א
למחדו חדו ולאשתכחא חדו בכל סטרין באדלקותא דבוצינין דהא תרין אלין על ידא דכהנא 
לאשתכחא חידו בכל סטרין ואלין אינון אדלקותא דבוצינין וקטרת והא אוקימנא שמן וקטרת 
ישמח לב. ע&quot;כ. 
 
ספר ויקרא פרשת אמור דף פט/ב
כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. פתח רעיא מהימנא ואמר פקודא דא למיסב כהנא רבא בתולתא 
הה&quot;ד אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. ואמאי 
בעינן דלא יסב אלא בתולתא בלא פגימו. אלא אתתא איהי כוס דברכה טעמו פגמו 
 


ספר ויקרא פרשת אמור דף צ/א
וכהנא דקריב קרבנא קדם יי&#x27; בעי דלהוי איהו שלים בלא פגימו שלים באברוי. בלא פגימו. 
דמומין פסלין בכהניא. שלים בגופיה שלים בנוקביה לקיימא ביה כלך יפה רעיתי ומום אין 
בך דקרבנא מנחה איהו וצריכין ישראל למשלח מנחתא דלהון למלכא בגבר (בגוף) שלים. 
דאינון בהפוכא דסטרא אחרא דהא ביד איש עתי פגים הוו שלחין ליה דורונא דכתיב גורל 
אחד ליי&#x27; וגורל אחד לעזאזל דאלהים אחרים כלהו פגימין מסטרא דצפון והכי רובא דבתי 
עכו&quot;ם הם פגימין בנוקבא דילהון חורבא לילית פגימותא וכו&#x27; איהו. ו&#x27; מלא י&quot;ה ואיהו 
בסדורא דא. הי&quot;ו. ה&#x27; בתראה כוס מלא ברכת ה&#x27; מסטרא דימינא ומסטרא דגבורה דאיהו דינא 
שכינתא אתקריאת הוי&quot;ה הה&quot;ד הנה י&quot;ד ידו&quot;ד הוי&quot;ה במקנך אשר בשדה. קם ר&quot;מ ואשתטח קמיה 
ואמר זכאה חולקי דמארי דמטרוניתא אינהו בעזרי. ע&quot;כ: 
 


ספר ויקרא פרשת אמור דף צב/ב
ושמרתם מצותי ועשיתם אותם וגו&#x27;. פקודין דמארי עלמא הא תנינן דכתיב ושמרתם מצותי 
ועשיתם אותם אי נטורי קא בעינן עובידא למה. תו כל פקודי אורייתא אינון בתרין גוונין 
דאינון חד. זכור ושמור. זכור לדכורא ושמור לנוקבא וכלהו כללא חדא אי שמור לגוקבא 
אמאי כתיב ושמרתם (את כל) מצותי. אלא כלא בהאי קרא ושמרתם דא שמור. ועשיתם דא זכור 
דכלא רזא חדא. זכירה דא איהי עשייה דהא מאן דאדכר מלה לתתא אתקין (עבידו מתמן לההוא 
רזא דלעילא וכל מאן דעביד מלה לתתא) ואתעביד ההוא רזא דלעילא פקודי אורייתא אלין 
אינון שית מאה ותליסר פקודין דאינון כללא דדכר ונוקבא וכלא רזא חדא: 
 


ספר ויקרא פרשת אמור דף צג/א
ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו&#x27;. פקודא דא לקדשא ליה בכל יומא 
לסלקא קדושתיה מתתא לעילא כמה דאיהו קדישא לעילא עד דסליק קדושתיה לאבהן ובנין, 
ורזא דא ונקדשתי בתוך בני ישראל עילא ותתא. עילא בתלת דרגין. לתתא בתלת דרגין. 
קדושה הא אוקימנא בכמה דוכתי אבל כמה דאית קדושה לעילא על כלא הכי אית קדושה 
באמצעיתא קדושה לתתא. וכלא ברזא דלתתא (ס&quot;א בתלתא). קדושא דלעילא לעילא ברזא חדא. 
קדושה באמצעיתא ולתתא תלת דרגין דאינון חד. קדוש איהו סטר עלאה דאשתכח ראשיתא לכל 
דרגין ואע&quot;ג דאיהו סטר טמירא ואקרי קדש מתמן אתפשט פשיטו דנהיר בחד שבילא דקיקא 
טמירא גו אמצעיתא כיון דאתנהיר גו אמצעיתא כדין אתרשים חד ו&#x27; דנהיר גו האי קדש. 
ואקרי קדוש. מהאי נהירו אתפשט פשיטו לתתא סופא דכל דרגין. כיון דאתנהיר בסופא כדין 
אתרשים בנהירו חד ה&#x27; ואקרי קדושה והא אוקימנא ומה דאקרי קדוש קדוש קדוש דהא קדש 


מבעי ליה רזא דראשיתא (ס&quot;א דאיהו ראשיתא) דכלא. הואיל ומתמן אשתכח ואי הכי אמאי 
אקרי לעילא קדוש דהא תמן ו&#x27; לא אשתכח. אלא רזא הכי הוא ודאי וישראל מקדשי לתתא 
כגוונא דמלאכי עלאי לעילא דכתיב בהו וקרא זה אל זה ואמר קדוש. וכיון דישראל קא 
מקדשי סלקי מתתא לעילא יקרא עלאה עד דאסתלק ו&#x27; רזא דשמים עלאין לעילא. כיון דאינון 
שמים אסתלקו לעילא נהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי לעילא קדוש. ולבתר נהיר ההוא נהירו 
עלאה על כרסייא דאיהו שמים. ואינון שמים תייבין לדוכתייהו ומתיישבו ביה בההוא נהירו 
וכדין אקרי קדוש. לבתר נחית ההוא נהירו עד דנטיל כלא חד צדיק עלאה דרגא יקירא לקדשא 
כלא לתתא. כיון דאיהו נטיל כלא כדין אקרי קדוש. ודא איהו רזא דכלא. ומאן דשוי 
רעותיה בהאי שפיר קא עביד ומאן דשוי רעותיה בתלת דרגין דאבהן בכללא חדא ליחדא לון 
גו קדושתא דא. אי לא יכיל לשואה רעותיה יתיר שפיר קא עביד. וכלא לנחתא מגו קדושתא 


דלעילא לתתא לקדשא כל חד גרמיה האי קדושה ולנטרא ליה למפרש פרישו דקדושתא על גביה 
ורזא דא ונקדשתי בתוך בני ישראל בקדמיתא ולבתר אני יי&#x27; מקדשכם. באן אתר יקדש ב&quot;נ 
גרמיה גו קדושתא דא לאכללא גרמיה בה. כד מטי ב&quot;נ לשמא קדישא יי&#x27; צבקות. ורזא דא אני 
יי&#x27; מקדשכם דא אשכחנא ברזא דספרי קדמאי ואנן לא עבדינן הכי אלא לבתר יי&#x27; צבקות 
בלחודוי. ולבתר כד מטי ב&quot;נ מלא כל הארץ כבודו כדין יכלול גרמיה בההוא קדושה לאתקדשא 
לתתא גו ההוא כבוד דלתתא ורזא דא ונקדש בכבודי ולבתר יעביד ארח פרט. לאתקדשא כלא 
כמה דאנן עבדין. לעמתם דמלאכי עלאי דאמרי ברוך כבוד יי&#x27; ממקומו דא כבוד עלאה. ולבתר 
ימלוך יי&#x27; לעולם וכו&#x27; דא כבוד דלתתא. ובספרא דרבי ייסא סבא קדוש קדוש קדוש וכו&#x27;. דא 
איה קדושה לאתקדשא תורה שבכתב בכללא חדא. ולבתר לעמתם ברוך כבוד יי&#x27; אלין נביאים 
ולבתר ימלוך יי&#x27; לעולם רזא דא אנן צריכין בקדושתא דא לאשתכחא תמן קדושה וברכה 


ומלכות לאשתכחא כלא כחדא. קדושה כמה דאתמר קדוש. ברכה ברוך כבוד יי&#x27; ממקומו מלכות 
ימלוך יי&#x27; לעולם וע&quot;ד כלא אנן צריכין לאשלמא וע&quot;ד יכוון ב&quot;נ וישוי רעותיה בכל יומא 
ע&quot;כ 
 
ספר ויקרא פרשת אמור דף צז/א
והניף את העומר וגו&#x27;. פקודא דא לקרבא קרבן העומר קרבנא דא כלא איהו בדבקותא עילא 
ותתא מטרוניתא ובנהא כחדא אזלין. עמר דא מקרבין ישראל בדכיותא דלהון וההוא קרבנא 
איהו מן שעורים ודא אתקריב למיעל רחימו בין אתתא ובעלה. אשת זנונים אתרחקת גרמה 
מבינייהו דלא יכילת למיקם על גבה. אשת חיל קריבת גרמה לקרבא לגבי כהנא רבא ודאי 
טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע ואוסיפת חילא ורחימו לגבי בעלה. אשת זנונים ערקת מן 
מקדשא דלא למקרב לגביה דאלמל&#x27; בההוא זמנא דאשת חיל אבדיקת גרמה איהי אתקריבת לגבה 
אתאבידת מעלמא וע&quot;ד לא בעיא לקרבא למקדשא וערקת מניה ואשתארו ישראל זכאין בלא 
ערבוביא אחרא לגבי רזא דמהימנותא רזא דסתרא דא תרתין אחתן. וכד ארחת דא לגבי דא 


בבדיקו דילה צבתה בטנה ונפלה ירכה דהא בדיקו דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים. ודא 
איהו עיטא דיהב קב&quot;ה לבנוי לקרבא קרבנא דא בגין אשת חיל דתערוק אשת זנונים מינה. 
ואשתארו ישראל בלא ערבוביא אחרא זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי ע&quot;כ: 
וספרתם לכם ממחרת השבת וגו&#x27;. פקודא דא לספור ספירת העמר הא אוקימנא. ורזא דא ישראל 
אע&quot;ג דאתדכו למעבד פסחא ונפקו ממסאבו לא הוו שלמין ודכיין כדקא חזי. וע&quot;ד לאו הלל 
גמור ביומי דפסח דעד כען לא אשתלימו כדקא יאות. כאתתא דנפקא ממסאבו. וכיון דנפקא 
מתמן ולהלאה וספרה לה. אוף הכא ישראל כד נפקו ממצרים נפקו 
 


ספר ויקרא פרשת אמור דף צז/ב
ממסאבו ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון מתמן ולהלאה יעבדון חשבנא למקרב אתתא לבעלה 
לאתחברא בהדיה ואינון נ&#x27; יומין דדכיו לאעלא לרזא דעלמא דאתי ולקבלא אורייתא ולמקרב 
אתתא לבעלה ובגין דאלין יומין ידמין דעלמא דדוכרא לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי 
בלחודייהו. וע&quot;ד חושבנא דא בעמידה איהו ומלין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה ורזא דא 
צלוחתא דעמידה וצלותא מיושב ואלין חמשין מ&quot;ט אינון כלל אנפי אורייתא דהא ביומא דנ&#x27; 
איהו רזא דאורייתא ממש. ואלין אינון חמשין יומין דביה שמטה ויובלא. ואי תימא חמשין 
מ&quot;ט אינון. חד טמירא איהו ועלמא אסתמיך עליה. ובההוא יומא דחמשין אתגליא טמירא 
ואתכסיא (נ&quot;א ואשתכח) ביה. כמלכא דאתי לבי שושביניה ואשתכח תמן אוף הכא יומא דחמשין 
והא אוקימנא רזא דא: 
פקודא לב לקרבא קרבן העומר וכו&#x27; ע&quot;א פקודא בתר דא למעבד חג שבועות דכתיב ועשית חג 
שבועות ליי&#x27; אלקיך. שבועות על דעאלו ישראל לרזא דחמשין יומין דדינין שבעה שבועות 


ובקרבנא דעמר אתבטל יצר הרע דערקת מאשת חיל. וכד תמן לא אתקריב מתדבקין ישראל בקב&quot;ה 
ואתבטל מעילא ומתתא ובג&quot;כ אקרי בגוונא דא עצרת דאית ביה בטול יצר הרע וע&quot;ד לא כתיב 
ביה חטאת כשאר זמנין דכתיב בהו חטאת (ליי&#x27;) וכדין כל נהורין אתכנשו לאשת חיל ובג&quot;כ 
עצרת שבועות ולא כתיב כמה אינון אלא בכל אתר דאתמר סתם שמא גרים דאינון מן שבע. 
וכתיב ז&#x27; שבועות תספר לך אמאי כתיב שבועות בלחודוי אלא הכי אצטריך שבועות סתם 
לאכללא עילא ותתא דהא בכל אתר דאלין מתערי אלין אוף הכי מתערי עמהון. עד לא הוה 
שלמה לא הוה אתגליין כיון דאתא שלמה עבד מנייהו פרט דכתיב שבעת ימים ושבעת ימים דא 
איהו פרט. בזמנא אחרא בכלל שבועות סתם. ולא אצטריך לב&quot;נ אחרא למעבד מנהון פרט בר 
שלמה בגין דאינון שבעת יומין דלתתא לא נהירו בשלימו עד דאתא שלמה וכדין קיימא סיהרא 
באשלמותא באינון שבעת יומין. והכא חג שבועות סתם בגין דאתכללו תתאי בעלאי ולא 


אנהירו כיומא דשלמה: 
פקודא בתר 
 
ספר ויקרא פרשת אמור דף צח/א
דא לקרבא שתי הלחם. הא אוקימנא שתי הלחם תרתי שכינתי עילא ותתא ואתחברן כחדא 
לגביהון תרין נהמי בשבת מזונא דחד תרין דעילא ותתא ועל דא כתיב שני העמר לאחד. לאחד 
ודאי לאתייחדא באתר חד. לההוא דאקרי אחד. ומאן איהו. הקול קול יעקב דאיהו ירית עילא 
ותתא. תרין נהמי כחדא ובגין דשבת איהו רזא דעילא ותתא וכלא איהו שבת (אתקריבו) תרין 
נהמי. ע&quot;כ: 
פקודא בתר דא להסדיר לחם ולבונה להקריב עומר דכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש 
תמים לעולה וכן בשבועות להקריב שתי הלחם והכי בכל יומין טבין להקריב קרבן דמוספין 
אלא ודאי בכל יומא דמועדייא צריך לקרבא קרבנא דיליה צריך לקרבא עליה תוספת דאית ליה 
כגון תוספת כתובתא ומתנתא דאוסיף חתן לכלה ושבת מלכתא דאיהי כלה בשבתות ובכל יומין 
טבין צריכה תוספת דאינון מוספין דקרבנין ומתנתא דאינון מתנות כהונה. ובשבועות דאיהו 


מתן תורה דאתייהיבו תרין לוחין דאורייתא מסטרא דאילנא דחיי צריך לקרבא לגבייהו שתי 
הלחם דאינון ה&quot;ה (דתרין יומין דשבועות אינון י&quot;ו צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם 
מאינון ה&quot;ה) דהא איהו נהמא דאורייתא דאתמר ביה לכו לחמו בלחמי ה&quot;ה מן המוציא לחם מן 
הארץ. והאי איהו מאכל אדם דאיהו יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א. זאת התורה אדם. אדם כי יקריב 
מכם קרבן ליי&#x27;. עומר שעורין מאכל בעירן דאינון חיות הקדש דמנהון צריך לקרבא הה&quot;ד מן 
הבהמה אלים מנגחים במתניתין באלין פשטין. מן הבקר פרים מנגחים במתניתין בתוקפא יתיר 
ומן הצאן שאר עמא. קרבנא דלהון צלותין ועלייהו אתמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. 
דמארי קבלה ומארי מדות אינון מסטר דאילנא דחייא. שאר עמא מסטרא דאילנא דטוב ורע 
אסור והתר ובגין דא מן הבהמה מאכל 
 


ספר ויקרא פרשת אמור דף צח/ב
דלהון עמר לחם שעורים וימד שש שעורים וישת עליה אורייתא דבעל פה דשית סדרי משנה. 
אבל אלין דאילנא דחיי דאינון אדם דאורייתא דלהון נהמא דקב&quot;ה הה&quot;ד לכו לחמו בלחמי 
והיינו שתי הלחם. חדו כלהו תנאין ואמוראין ואמרו מאן קאים קמי סיני. ע&quot;כ: 
שייך כאן פקודא לשרוף קדשים הנדפס בדף לג א בחדש השביעי באחד לחדש וגו&#x27; פקודא דא 
לתקוע שופר בראש השנה דהוא יומא דדינא כמה דאוקימנא והא אוקמוה דכתיב תקעו בחודש 
שופר בכסה ליום חגנו והא אתמר. דהאי איהו יומא דסיהרא אתכסי ביה וקאים עלמא בדינא. 
בגין דההוא מקטרגא חפי וכסי ואנעל פתחא על מלכא אתר דדינא שריא למתבע דינא על עלמא. 
ואי תימא איך אתיהיב ליה רשו לההוא מקטרגא לחפאה ולמתבע דינא, אלא ודאי בידא דהאי 
מקטרגא שוי קב&quot;ה למתבע דינא על כל עלמא ושוי ליה יומא ידיעא למתבע קמיה כל דינין 
דעלמא דהא קב&quot;ה עביד ליה ושוי ליה קמיה. למהוי דחילו דקב&quot;ה סלקא ושריא על כלא. ורזא 


דא והאלקים עשה שייראו מלפניו מאי עשה עשה להאי מקטרגא ואתקין ליה קמיה למהוי סייפא 
שננא על כל עלמא וכל דא 
 
ספר ויקרא פרשת אמור דף צט/א
בגין דידחלון מקמי קב&quot;ה כלא ודא איהו סנטירא דתבע חובי בני נשא ותבע דינא ותפיס בני 
נשא וקטיל לון ואלקי לון כלא כמה דנפיק מן דינא. כגוונא דההוא ממונה ב&quot;ד דלתתא 
דאתייהיב ליה רשו לאדכרא קמי בי דינא פלוני עבד כך. ופלוני עבר על כך. ולמתבע 
עלייהו דינא. ותנן רשו אתייהיב לההוא ממונה ב&quot;ד לאנעלא על בי דינא פתחא עד דיגזרון 
דינא על כל מה דאיהו תבע ולית רשו לבית דין לדחייא ליה. בגין כי אני אוהב משפט 
ואיהו בעי דעלמא יתקיים בדינא ולמנדע דאית דין ואית דיין. כהאי גוונא שוי קב&quot;ה קמיה 
להאי דאיהו תבע דינא קמי מלכא על כל בני עלמא. ובהאי יומא אתייהיב ליה רשו לכסאה 
פתחא דמלכא וסיהרא אתחפיא לגו עד דיתגזר דינא על כל בני עלמא. ואע&quot;ג דכלא אתגלי קמי 
קב&quot;ה לא בעי אלא בדינא. כלא כגוונא חדא עילא ותתא אתקין כרסייא דדינא בהאי יומא 


וסנטירא אתא ותבע דינא על כל עובדי בני עלמא כל חד וחד כפום ארחוי וכפום מה דעבד. 
וסהדין אתיין וסהדי על כל עובדי בני עלמא ואלין אינון עיני יי&#x27; דאינון משטטי בכל 
עלמא וכמה אינון עיני יי&#x27; דלית לון חושבנא דקא אזלי ומשטטי בכל עלמא וחמאן כל עובדי 


</div>
