{"bookId": "kabala-eeb2c863ac1b", "part": "1", "torah": "11", "title": "פירוש הגרא לספרא דצניעותא — קטע 11", "hebrewTitle": "קטע 11", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-eeb2c863ac1b/1/11/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-eeb2c863ac1b/1/11/", "segments": [{"index": 1, "he": "שהתערות הנשיקין הוא באו\"א שמתערין לשרשם ושם התחלתן בשורש וכאן הוא בסוד החיבוק \nכנ\"ל: \nשתא נפקין מענפא דשרשא דגופא - ר\"ל דעת דכליל שית כמ\"ש למטה מפתחא דכליל בשית והוא \nפנימיות של ז\"א ו\"ק כמ\"ש בא\"ז דף רפ\"ט ע\"ב ומתחברן בחד רישא דעמיקא דבירא דכתיב \nבדעתו תהומות נבקעו כו' ועייל לגו דגופא ומלייא כל אינון אדרין ואכסדראין דגופא \nהה\"ד ובדעת חדרים ימלאו. וידוע שהדעת שרשו בראש ואח\"כ מתפשט ענף בגוף כמ\"ש בא\"ז שם \nועייל ברישא דז\"א ואתעביד מוחא אחרא ומתמן אתמשיך ועייל לגו כו' כנ\"ל וכן בדף רצ\"ג \nע\"ב ובא\"ר דף קל\"ו ע\"א והשורש נשאר תמיד למעלה והענף מתפשט למטה כידוע. וידוע שג' \nמוחין דז\"א חו\"ב הן מראש או\"א ודעת אינו מראשם רק מגופם שנקרא דעת המתפשט כי בזיווג \nנפקין ב' טפין ממוחין של אב ואם ואח\"כ בהתפשטותם בגופם של אב ואם מתמצה מגופם שהזרע \nיוצא מכל גופו ואותו שיוצא מגופו הוא הדעת טפה שלישי של זרע והיוצאת מגופם בסוד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שרשם בראש שהדעת בראשם וענפיו בגופם וכן הוא למעלה בכל זיווג בכל פרצוף. וכ\"ה כאן \nבתחלת יציאת הדעת שיצא מו\"ק של א\"א לכן מלביש לת\"ת של א\"א כידוע שת\"ת כולל ו\"ק ולכן \nת\"ת בדעת הוא כמ\"ש בפרשת משפטים דף קכ\"ג ע\"א מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא אתתקן \nואתפשט לגו. וזהו תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו ואחסינו לבן שהוא דעת שכולל שני \nעטרין והן גניזין במעוי דאו\"א ששם דעת המתפשט בגוף כנ\"ל כמ\"ש בא\"ז דף רצ\"א ע\"א תרין \nעטרין כו' מסטרא דאבוי הוה גניז בגויה חד עטרא דאקרי חסד ומסטרא דאימא חד עטרא \nדאקרי גבורה וכלהו מתעטרין ברישיה כו'. והן אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא שאמר שם \nדף רצ\"ב ע\"ב וההוא אב כו' וביה האי אוירא ואתכליל לבוצינא דנפיק מבוצינא דקרדינותא \nדגנוז במעוי דאימא כו' לפי שבמעים הוא הדעת שמתפשט בגוף. וז\"ש מענפא דשרשא דגופא \nשרשא דגופא הוא דעת שבראש ענפא הוא דעת המתפשט מדעת שבראש. והוא פנימיות ת\"ת לכן לא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "נחשב לספירה בפ\"ע והת\"ת נקרא דעת כמ\"ש בא\"ז דף רצ\"א ע\"א ודף רצ\"ב ע\"ב ובפרשת משפטים \nשם דעת כו' דאקרי תפארת והרבה מקומות: \nלישן ממלל רברבין לישן דא סתים בין י\"ה - מפרש מהו הדעת ואמר הלשון של א\"א כנ\"ל \nששורש חו\"ב בפה והזיווג בדעת הלשון ו' בין ח\"ל\". והלשון הוא מתפשט בגוף ומכריע בין \nהידים ששם חו\"ב כנ\"ל וכמ\"ש בפרשת משפטים דעת גניז בפומא דמלכא דאקרי תפארת פשיטותא \nדתפארת דכל גוונין אתאחדין ביה דכתיב ובדעת חדרי' ימלאו כו' ואמר שם גופא דמלכא \nאתפשטותא דתפארת דגוונין ביה מתחברן. וידוע שחב\"ד הן אמ\"ש כנ\"ל וז\"ש בס\"י פ\"ב ופ\"ג \nשלש אמות א'מ'ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים שני הכפות הן הידים \nחו\"ב ימין ושמאל חכמה זכות ובבינה חובה שדינין מתערין מינה ודעת לשון חק מכריע \nבינתים והוא הלשון. וידוע שכלל הזיווגים של כל האצילות הן באו\"א ובזו\"נ ואו\"א \nמלבישין את הידים דא\"א הוא בחסד והיא בגבורה ובחכמה ה\"ח ובינה ה\"ג וזו\"נ מלבישין \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נו\"ה דא\"א הוא בנצח והיא בהוד כידוע ובה' ג\"כ ה\"ח בז\"א וה\"ג בנוק' כידוע. ובין חו\"ב \nמכריע הדעת ובין זו\"נ יסוד וז\"ש בס\"י פ\"א ע\"ס בלימה כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש \nוברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור והן שני בריתות של התורה א' ברית \nהתורה וא' ברית המילה. וז\"ש (ערכין פ\"ד) גדול האומר בפיו יותר מן העושה מעשה באונס \nומפתה נ' שקלים ובמוציא ש\"ר מאה שאונס ומפתה פגמו במלת המעור בזו\"נ ומוציא ש\"ר פגם \nבמילת הלשון באו\"א וזה חומרו של לה\"ר שפוגם בזיווג העליון. והוא דעת שמבריח מן הקצה \nבכל הזיווגים שמתחיל בפה בסוד זווג של א\"א בסוד נשוק ואח\"כ מתלבש עיקר הלשון בגוף \nכידוע ומזווג בין חו\"ב ומסתיים ביסוד. וז\"ש (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך \nכמ\"ש בזוהר בראשית דף ח' ע\"א אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דלא יהיב בר נש פומיה \nלמיתי להרהורא בישא ויהא גריס למיחטי לההוא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא כו' וז\"ש \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לישן ר\"ל הוא הדעת. ואמר ממלל שזיווג העליון הוא בסוד הדיבור ושם הלשון הוא הדעת \nכנ\"ל. וכ\"ז הוא בא\"א כנ\"ל ששם הכל הוא בסוד גדולות לשון מדברת גדולות (תהלים י\"ב) \nכידוע ושם הוא אריכו דיומין כמ\"ש בפ\"ה ובא\"ר וא\"ז וז\"ש בתז\"ח שם על זיווגם דפה \nוכחול ארבה ימים שהוא זיווג ח'ו'ל' כנ\"ל וז\"ש רברבין: ואמר לישן דא סתים כו' שהוא \nיסוד דדכורא וכלול בנוקבא ולפי שזיווג דז\"א לפרקים כנ\"ל לכן יסוד פעמים נגלה משא\"כ \nבדעת שהוא תמיד סתום בין או\"א וז\"ש סתים בין י\"ה ולקמן (בד\"ה סתים לאימא) אבאר האיך \nהוא סתום: \nדכתיב זה יאמר לה' אני כו' יכנה ממש - זה הפסוק מדבר לע\"ל שיקראו כל ישראל בשם ה' \nוכ\"א במדרגתו. וידוע שכל הנשמות הן מג' טיפין דמוחין שהן חג\"ת דאבהן בסוד והייתם לי \nסגולה (שמות י\"ט) שהן חב\"ד וכמ\"ש בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות ולכן יתחלקו לג' \nחלקים. זה יאמר לה' אני בסוד חכמה שהוא כולל כל השם בסוד כלם בחכמה עשית (תהלים \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ק\"ד) כמ\"ש בזוהר ויקרא דף י' ע\"ב על י' קיימי כלהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו כו' יו\"ד \nשלימו דכלא ושמא קדישא אשתכלל ביה ואשתכח סתים בגויה לבתר יו\"ד אפיק כלא כו' אשתכח \nדיו\"ד עקרא ושרשא ושלימו דכלא כו' ובא\"ז דף ר\"צ ע\"א האי חכמ' כו' כלא לא אתכליל אלא \nבהאי דכתיב כלם בחכמה עשית כו' ושם ע\"ב וכלא כליל ביו\"ד ובג\"כ אב אקרי לכלא אב \nלאבהן שירותא דכלא ביתא דכלא מהאי יו\"ד וסיומא דכלא כו' שירותא וסיומא דכלא חכמה \nאקרי וביה סתים כלא דכלא שמא קדישא: וזה יקרא בשם יעקב בינה דהיא נחתא רביעא על \nבנין ונכנסת בראשו של ז\"א ונעשית עצם מעצמיו כידוע שנה\"י דילה נעשין גופא דיליה \nכמ\"ש בא\"ז דף רפ\"ט ע\"ב ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז\"א \nואתעביד חד מוחא ומתמן אתמשיך ונגיד בכל גופ' ואשקי כל אינון נטיעאן הה\"ד ונהר יוצא \nמעדן להשקות את הגן ר\"ל הגן הוא ז\"א כמ\"ש שם דף ר\"צ ע\"ב ע\"ש וז\"ש יקרא בשם יעקב \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שהיא נקראת בשמו: וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה הוא דעת שכולל ח\"וב כנ\"ל וידוע \nשדעת הוא פנימיותו ועיקרו של ת\"ת ישראל וז\"ש יכנה ממש שהוא שמו ממש כי ז\"א נקרא \nישראל בסוד הדעת כמ\"ש בדף הקודם ע\"ב יעקב תתאה ישראל עלאה יעקב לאו שלימותא ישראל \nשלימותא דכלא והוא כששלם בדעת שהמוחין נכנסין בו והח\"וג של הדעת שאז שלימותו כידוע. \nולכן בבינה אמר בשם יעקב שעדיין אינו שלם אבל בדעת בשם ישראל יכנה שלימותא. וז\"ש \nבר\"מ סוף ח\"א יעקב נוקבא והוא כשהוא בסוד יניקה דאימא ינקא ליה כמ\"ש בזוהר ואח\"כ \nבגדלות כשהחו\"ג נכנסין בו אז נקרא ישראל דכורא כמ\"ש בר\"מ שם שהדעת הוא זכר דירית \nתרין חולקין בסוד זכר כמ\"ש בא\"ז: \nואמר בחכמה יאמר שהוא בלחישו דכל אמירה בלחישו והוא ברזא דמחשבה שהוא חכמה כמ\"ש \nבזוהר בראשית דף ט\"ז ע\"ב ויאמר חילא דאתרם ארמותא בחשאי מרזא דא\"ס ברזא דמחשבה. \nובבינה אמר יקרא בקלא דאתגליא והוא בהתפשטותה למטה כידוע וז\"ש יקרא בשם יעקב אז \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יקרא כמ\"ש שם מאן דנפיק אתעביד קול דאשתמע לבר. ואמר בשם שהיא נקראת שם כמ\"ש ומה \nתעשה לשמך הגדול כידוע וכמ\"ש בזוהר בראשית דף ב' ע\"ב מאי בשם יקרא כו' כיון דברא \nאלה ואסתלק בשמיה ואקרי אלקים כדין בחילא דשמא דא כו' וכ\"ז כד אתפשט לתתא בשם יעקב \nכמ\"ש שם למעלה בניינא עמיקא דנפיק מגו מחשבה ואקרי מי שירותא שירותא לבניינא קיימא \nולא קיימא עמיק וסתים בשמא לא אקרי אלא מי בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא ואתלבש בלבוש \nיקר דנהיר וברא אלה כו' ואשתלים בשמא כו' הכי הוא שמא דאשתתף תדיר וברזא דא אתקיים \nעלמא ר\"ל בסוד השיתוף מי שהוא בינה באלה שהוא ז\"א ואז נקראת בשם ע\"ש וז\"ש וזה יקרא \nבשם יעקב דעמיה נקראת בשם: ואמר וזה יכתוב ברזא דחכמה החסדים שבדעת והו' ג\"כ בלחישו \nבסוד החכמה שנקראת ספר וכמ\"ש לעיל דחכמה נקראת ספר ע\"ש כתיבה ע\"ש אלא שהוא יותר \nנגלה מאמירה לכן הוא בדעת. ואמר יכתוב ידו ל ה' שדעת כלול מדעת דאו\"א אלא שדעת דאבא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נשאר במוחין ודעת דאימא הוא דעת המתפשט וז\"ש יכתוב ידו ל ה' אל החכמה שנשאר אצל \nהחכמה ובשם ישראל יכנה דעת דאימא שמתפשט בגוף ושם בשם ישראל יכנה יכנה ממש דדעת הוא \nת\"ת כמש\"ל וכמ\"ש בזוהר בהרבה מקומות ובא\"ז ע\"ש. וז\"ש בפ' א\"מ דף נ\"ז ע\"א זה יאמר \nלה' אני דא חנניה וזה יקרא בשם יעקב דא מישאל וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה דא \nעזריה שהן בסוד ג' אבהן טפין דחב\"ד כמ\"ש (חלק צ\"ג א') אחזה בסנסיניו זהו חנניה \nמישאל ועזריה והן מסטרא דשלשה שריגין אברהם יצחק ויעקב כמ\"ש בפ' ג\"ה. ולכן חייכו \nכלהון ממה דאמר מישאל כמ\"ש בזוהר שם ואמר שם בההוא מלה דכלהו חייכין בה אשזיב \nלאינון צדיקייא כו' תאנא כלהו דהוו חייכין ממלה דא אתוקדו בההוא נורא וקטל לון \nשביבא דנורא כו'. והענין כמ\"ש בע\"פ בשעה שהפיל נ\"נ הרשע לחנניה מישאל ועזריה לתוך \nכבשן האש עמד יורקמי שר הברד כו' א\"ל גבריאל אין גבורתו של הקב\"ה בכך שאתה שר ברד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והכל יודעין שמים מכבין את האש אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ כו' \nא\"ל הקב\"ה רד וכ' רש\"י ואקדיח מבחוץ לשרוף כו' דכתיב כו' קטל הימון שביבא דנורא וזה \nהענין ששחקו על מישאל שחנניה אמר בסט' דימינא ששם מים והן מכבין אש וכן עזריה אמר \nג\"כ בסט' דימינא אבל מישאל אמר בסט' דשמאלא בינה שהיא אש ולכן שחקו עליו. וז\"ש \nגבריאל הכל יודעין כו' אלא ארד כו' ואקדיח כו' וז\"ש תאנא כלהו כו' אתוקדו כו'. ואמר \nשם בזוהר א\"ל במאן מלה מאלין מלין דאמרו אלין תלתא אשזיב לון פתחו ואמרו וידעו כי \nאתה שמך כו' ר\"ל בשל חנניה והוא סט' דמים לכן רצה שר הברד לירד: \nזה יאמר כו' עד כלילן בלישן - ר\"ל זה יאמר כו' הוא דרגא דחכמה שנקראת אחתא כנ\"ל. \nולא רצה להאריך ואמר וכלא אתמר ר\"ל כמ\"ש למעלה שהן שלשה דרגין חו\"ב ודעת כולל שניהם \nוממילא פ' השני בבינה ושלישי שכולל שניהם בדעת לכן לא פירש אלא חכמה לבד: ואמר ב \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "יה\"ו ר\"ל אע\"ג דאמר ב' דרגין בדעת שהן תרין עטרין דאו\"א וכן הפסוק כולל בו ב' דרגין \nמ\"מ אינן אלא ג' דרגין דבן ירית תרין חולקין דבן ובת ולכן כלן כלילן ביה\"ו וכמ\"ש \nבא\"ז ד' רצ\"ב ע\"ב בחללא דגולגלתא נהירין ג' נהורין כו' ארבע אינון כמה דאמינא \nאחסנתא דאבוי ואמיה ותרין גניזין דלהון כו' לבתר מתחברין בסט' ונהרין ועאלין בתלת \nחללי דגלגלתא כו' וכן אמר שם בדף רצ\"א ע\"ש וז\"ש ביה\"ו ר\"ל שכל אלו הן רק יה\"ו כנ\"ל. \nואמר כלא כלילן בלישן ר\"ל וכל הג' כלילן בדעת לבד כמ\"ש בא\"ז דף רצ\"א ע\"א וכד בעי \nלאכללא כלא בהאי אתכליל והאי אב ואם ובן אקרון חכמה ובינה ודעת בגין דהאי בן נטיל \nסימנין דאבוי ואמיה ואקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו והאי בן אקרי בוכרא דכתיב בני \nבכורי ישראל ובגין דאיהו בוכרא נטיל תרין חולקין וכד אתרבי בעטרוי נטיל תלת חולקין \nכו' וכלא חד מלה והאי והאי הני ירותא דאבוה ואמיה ירית: \nסתים לאימא וכו' עד דנפיק מינה - ר\"ל הלישן סתים לאימא שהוא יסוד דדכורא דעייל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בנוקבא וסתים יסוד דידה כנ\"ל. ואמר דהא אתפתחת ליה דנפיק מינה שדעת גנוז באימא \nוממנה יצא כמ\"ש בפ' משפטים שם וההוא דעת גניז באימא כו' כמו עובר בבטן אמו וע\"י \nאתפתחת שהוא בוכרא דילה כמש\"ל. והוא פטר רחם דילה והוא המפתח דפתח לה וסתים לה והוא \nענין יעקב ולאה וכמ\"ש בתקונים דהוא פתח וסגיר וכמ\"ש בתיקון ה' בקדמיתא איהי מ\"ם \nסתימא וכד אתפשט קו דאיהי ו' מן המדה איהי אתפתחת כו' ואמר שם מ\"ם סתימא מפתחא דילה \nמאי ניהו פתח ודא ו' כו'. וכן בתי\"ט ובזמנא דההיא מ\"ם סתימא אתפתחת כו' ו' דאיהו \nמפתחא דסתים לה כו'. ואמר בפרשת בראשית דף ג' ע\"ב גליפי אגליף ההוא סתימאה קדישא גו \nמעוי דחד טמירא דנקוד בנקודה דנעיץ ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות \nמפתחא חדא וההוא גניז כלא בהיכלא חדא כו' ההוא מפתחא סגיר ופתח כו' בההוא היכלא אית \nתרעין עובד סתימו ואינון חמשין כו' גו אינון תרעין אית מנעולא חדא וחד אתר דקיק \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לאעלא ההוא מפתחא ביה ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא כו' ע\"ש. וכמ\"ש בא\"ז דף רפ\"ט \nע\"ב ומתחברן בחד רישא דעמיקא דבירא דכתיב בדעתו תהומות נבקעו ור\"ל תהום הוא יסוד \nדנוק' והוא יסוד דבינה שנקראת תהום רבה ונבקע בדעת וכן תהום התחתון יסוד דנוק' וז\"ש \nתהומות כו': \nאבא יתיב ברישא אימא באמצעיתא ומתכסיין מכאן ומכאן ווי למאן דגלי ערייתהון - ר\"ל \nשאימא מתפשטת למטה רביעא על בנין והיא מלבשת לאבא מטיבורו ולמטה והיא מתלבשת בז\"א \nשהוא הדעת מטיבורה ולמטה כמ\"ש בא\"ז דף ר\"צ ע\"ב תבונה אקרי בשעתא דינקא לתרין בנין \nבן ובת דאינון ו'ה' וההוא שעתא אקרי תבונה דכלא כליל באלין אתוון בן ובת אינון ו'ה' \nוכלא חד כללא והיינו תבונה. ובדף רצ\"א ע\"א תבונה כלא כללא דבנין בן ובת ו'ה' ולא \nאשתכח אב ואם אלא באימא דאימא ודאי רביעא ולא אתגלייא אשתכח דכללא דתרין בנין אקרי \nתבונה. וז\"ש אבא יתיב ברישא אימא באמצעיתא בין אב לבן ומתכסיין מכאן ומכאן שהיא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מכסה אותו מטיבורו ולמטה ובן מכסה אותה מטיבורה ולמטה כידוע. ואע\"ג שמשמע שלמעלה \nאינו אלא אבא מ\"מ בינה ג\"כ שם כמ\"ש בא\"ז שם כתיב כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך \nכיון דאמר כי אם לבינה תקרא אמאי לתבונה אלא כלא כמה דאמינא הי מנייהו עלאה בינה \nעלאה מתבונה בינה או\"א ובן י'ה' אב ואם ובן בגווייהו תבונה כלא כו' וכן אמר בדף ר\"צ \nע\"ב. וכן אבא מתפשט ג\"כ למטה עם תבונה כמ\"ש שם דף רפ\"ט ע\"ב אתגליף האי חכמתא ואפיק \nחד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז\"א כו' אתגליף האי חכמתא ואתמשך \nועייל ברישא דז\"א כו' ע\"ש. אלא דלמעלה אימא נכללת באבא ונקראת על שמו ולמטה אבא \nנקרא על שם אימא ונכלל בה וז\"ס הבן בחכמה וחכם בבינה שאמר לעיל כלילן דא בדא. וכן \nהוא בכל הפרצופים בא\"ק עד טיבורו יוצאין אורות אח\"פ ונקראין כלן א\"ס ע\"ש א\"ק וכן \nבא\"א יוצאין ג\"כ אורות א'ח'פ והן דיקנא יקירא כידוע שאורות אזן הוא עד שבולת זקנו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ואורות חטם הוא עד החזה שליש ת\"ת ואורות פה עד הטיבור. והן דיקנא שערות עד שיבולת \nזקנו שהן כלל הדיקנא כמ\"ש לקמן פ\"ב יקירותא דכלא מאודנין נפקא בסחרנהא דבסיטא ר\"ל \nסביב כל הפנים כולו. ומזל העליון עד החזה ובו נכלל אבא ומזל תחתון עד טיבורו ובו \nנכלל אימא. שאבא מגיע עד החזה ומשם מתחלת אימא ומגעת עד טיבורו ובמזלא כלילן שלכן \nבכללות הפרצופים והשמות אינן נחשבין אלא א\"א וזו\"נ כנ\"ל (בד' כ\"א ע\"ב) שאו\"א ע\"ש \nא\"א נקראו ובמזלא תליין ואתכלילן וכן הוא בכל הפרצופים ומטיבורו ולמטה מלבישין זו\"נ \nולכן נחשבין. וכן בא\"ק האצילות מתחיל מטיבורו ולמטה. והענין כי מטיבורו ולמטה הוא \nלבר מגופא ואין נחשב בכלל הפרצוף והטעם כי בכל פרצוף פרסה מחלק בטיבורו ומסלק כל \nהאורות למעלה מן הפרסה ולכן כל הפרצופים שעד הפרסה נכללין בו כי כל שלמטה כלול בשל \nמעלה רק שאין נחשבין בו שם כי בטלים הם לנגדו שם. וכן כאן באבא עד טיבורו נק' בשם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אבא ומשם ולמטה אמא וכן באימא מטיבורה ולמטה בשם ז\"א כידוע. וכן בז\"א מטיבורו ולמטה \nמלביש אותו נוק' כמ\"ש בא\"ר דף קמ\"א ע\"ב ע\"ש ונוק' בבי\"ע ונקראת ע\"ש בי\"ע עד שנוק' \nדעשיה רגליה יורדות כו': ואמר ווי למאן דגלי ערייתהון ר\"ל מי שגורם בחובו שאבא \nיסתלק ח\"ו מאמא אז ערות אביך כו' ומי שגורם שיסתלק אמא מעל בנין אז ערות אמך כו' \nכמש\"ל סוף פ\"ב ע\"ש: \nויאמר אלקים יהי מאורות כו' יסוד עולם - פסוק זה אין כאן מקומו רק אחר תדשא דשא \nכמ\"ש בתורה וכמ\"ש לקמן שתדשא דשא הוא יצירת ז\"א ויהי מאורות כניסת מוחין בו כמ\"ש \nלמטה (בפ\"ג בד\"ה כתיב ויאמר ובפ\"ה בד\"ה יהי) אלא שבא לגמור ולפרש פרצופי או\"א. \nוהענין יהי מאורות ברקיע השמים רקיע הוא דעת וכן יסוד נקרא רקיע כמ\"ש בהתחלת \nתיקונים ובהרבה מקומות וכאן הוא ביסוד העליון בדעת דז\"א ושם נכנסין חסדים וגבורות \nשהן תיקוני דכורא ונוקבא חסדים תיקוני דכורא וגבורות תקוני נוק' אלא שנכנסין כולם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בו והוא נותן לנוק' כמ\"ש בא\"ר דף קמ\"א ע\"ב תאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא \nואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לסטרא אחרא ותקין מעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו \nמעהא. וחו\"ג הן המאורות כידוע וניתנין ברקיע השמים ר\"ל רקיע דעת של השמים ז\"א ושם \nויעש את שני המאורות הגדולים שניהם שוין ואח\"כ את המאור הגדול חסדים בסוד האל הגדול \nכמ\"ש בזוהר בראשית וא\"מ. לממשלת היום בדכורא. ואת המאור הקטן הגבורות שמיעטו עצמן \nונכנסין בנוקבא וזה לממשלת הלילה נוקבא וזהו מיעוטה של לבנה. וניתנין תחלה לדכורא \nבדעת שלו שניהם בסוד והוא ימשל בך כמ\"ש בא\"ז דף רצ\"א ע\"א מאי ירותא דא תרין עטרין \nדהוו גניזין בגווייהו ואחסינו לבן דא מסטרא דאבוי הוה גניז בגויה חד עטרא דאקרי חסד \nומסטרא דאמא חד עטרא דאקרי גבורה וכלהו מתעטרן ברישיה ואחיד לון כו' וכלא נטיל בן \nדא וירית כלא והאי ירית לברתא וברתא מניה אתזן ועכ\"פ מכאן ברא ירית ולא ברתא ברא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ירית לאבוי ולאמיה ולא ברתא ומניה אתזן ברתא כמה דכתיב ומזון לכלא ביה וז\"ש שליט \nדכר בנוקבא ששני מאורות ניתנין בו והוא נותן לנוק' כמו ועל פיך ישק כל עמי ונתינת \n", "en": ""}]}
