ויהי כן יו"ד עלאה עד סטר - כצ"ל ור"ל תדשא הוא העיבור כנ"ל ויהי כן הוא העיבור שכאן מתחיל הגילוי אשר אקי"ק כנ"ל שבא לכלל הויה ואז החלות להראות כנ"ל שמא שלים ולכן נאמר ויהי ש י'ה'י הוא שמא שלים כמש"ו יהי י' עלאה י' תתאה כו' והוא שמא שלים כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב וכתיב וייצר כו' בתרין יודין כו' רזא דע"ק ורזא דז"א כו' דאתקרי שם מלא כו' ע"ש והן שני יודי"ן של יה"י כמש"ו. וז"ש ויהי כן י' עלאה י' תתאה וייצר י' עלאה י' תתאה ר"ל שני היודי"ן של יה"י הוא שני היודי"ן של וייצר שהן י' עלאה י' תתאה שמא שלים ששם כתוב אצל וייצר ה' אלקים שמא שלים והוא העיבור וייצר צר צורה בתוך צורה כמ"ש בגמ' על העובר והוא [יהי כן] שכתוב כאן וכאן הוא [אשר אקי"ק] [אשר] תדשא [אקי"ק] ויהי כן. ותוצא הוא [אקי"ק] השלישי. ואח"כ ויטע הוי"ה כמ"ש לקמן. ואמר יהי עלאה תתאה ה' בגווייהו ר"ל אע"ג שכאן כתוב ג"כ ה' אמר שגם שגם ה ה' מורה על דבר זה כמ"ש למטה ואמר כללא דשלימו שלים ולא לכל סטר ר"ל עם כ"ז שהוא שלים מ"מ אינו שלים בכל צד ור"ל לכן אתעקר מהאי אתר כו' כמש"ו: אתעקר עד אלקים - כמ"ש בזוהר בראשית (ד' ז' סוף ע"א) דנטיעות כקרני חגבים היו ואעקר לון קב"ה ונטען במקום אחר והוא ז"א בבטן אמו שהיו כקרני חגבים איבריו כמו עובר בבטן אמו ואתעקרו מבטן אמו וזהו ותוצא הארץ שיצא מבטן אמו כמו הנטיעות מבטן הארץ ואח"כ אשתיל באחרא ר"ל בע"ק נשתל מטיבורו ולמטה ששם מקומו. וז"ש כתיב ויטע ה' אלקים ר"ל שנטע אותו בע"ק וזהו גן בעדן מקדם גן הוא ז"א כמש"ל בעדן מקדם הוא עדן קדמאה ע"ק חכמה קדומה שם וישם את האדם אשר יצר בבטן אמו: ואמר ה' בין כו' עכשיו מפרש למה נכתב ה' בין יו"ד ליו"ד דויהי ואמר שהוא ה' דבחוטמא ששם הוא רוחא דחיי כמ"ש למטה שיו"ד דע"ק הוא שורש יצירתו ו ה' הוא רוח החיים שבו אפילו בבטן אמו כי א"א להתקיים בלא רוח חיים כמ"ש (ריש פ' חלק) מאימתי נשמה ניתן באדם כו' אפשר חתיכה בשר ג' ימים בלא מלח כו' וז"ש בלא רוחא לא אתקיים ואמר בה' אשתכלל כו' ר"ל ועיקר הוראת ה' מורה על אימא ששם עיבורו ולכן ה' מפסיק בין י ל י' כי י' עלאה דע"ק משפיע ל י' תתאה ע"י ה' אמא ובה אתקיים בלא אמא א"א להתקיים כידוע והוא כמו ה' דפרדשקא. וכן מרמז ל ה' תתאה שנתעברה ג"כ עם ז"א רק שנכללת בו בסוד פסיעה לבר כידוע. ושני ההי"ן אלו א' הן כי מלכות נכללת בבינה ולכן בע"ק ובז"א לא אשתכחו אלא ג' אותיות יק"ו ש ה' אחרונה בכלל ה' ראשונה כמ"ש לקמן פ"ה עשיראה דמלכא ואתייא מן יובלא כו' עשיראה באמא כו' ויובל ה' כו' דכתיב אהה כו' ה' לה' כו'. וז"ש דכתיב אהה אדני אלקים ר"ל שב' ההי"ן כאחד והן אדנ"י אלקי"ם אדנ"י מלכות והוי"ה בניקוד אלקים בינה. וכן הפסוק דלעיל אתה החלות אדני מלכות ה' אלקים בינה והוא ה' דיהי ושני היודין הן השם מלא דכתיב שעל כן נקרא בינה בשם זה: בקטפוי עד בסטרוי - משום שאמר למעלה י' עלאה י' תתאה ה' עלאה מפ"ו היכן הם האותיות אלו ואמר בקטפוי דקטפין הוא קרומא דאוירא שקוטפא נקרא גולגלתא כמ"ש בא"ז דף רפ"ח ע"א גולגלתא כו' קולטרא דקטפוי אתפשט כו' מהאי קולטרא דקטפוי דהיא גלגלתא כו'. ואמר ברוחא הוא רוח דפרדשקא כמ"ש למטה. ואמר צרירא דמתקלין הוא בוצינא דקרדינותא שכתב למטה והוא הדעת כידוע שבוצינא דקרדינותא הוא הדעת שהוא קו המדה שמתפשט בכל הגוף שדעת מתפשט בכל גופא ומלייא אדרין ואכסדראין כמ"ש (משלי כ"ד) ובדעת חדרים ימלאו כמ"ש בא"ר ובא"ז. והדעת הוא קשר המתקלא שהוא הלשון של המשקולת כמש"ל פ"א האי במתקלא סלקא קדמאי בלחודוי וכלא לחד כו'. ואמר באלו השלשה שלש אותיות יה"ו וז"ש בקטפוי כו' יה"ו. ומפ"ו י' עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא כו' ר"ל כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה כו' והיא קיטור של הגלגלת והוא קרומא כו' ה' עלאה כו' ה' של ע"ק הוא ברוחא דחוטמא. ואמר דנפיק לאחייא דאותיות של ע"ק בשביל דיתקיימון אלין דלתתא כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"א בצניעותא דספרא אוליפנא דהא י' עלאה י' תתאה כו' עלאין בעתיקא תליין כו' בגין דיתקיימון אינון דלתתא כו' ע"ש וז"ש דנפיק לאחייא. ו' עלאה בוצינא כו' הוא הדעת דגניז בפומא כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג בז"א דעת גנוז בפומא דמלכא וכן הוא בע"ק כידוע וכמש"ל פ"א שהוא לישן כו'. ואמר שם שחב"ד הוא יה"ו או"א י"ה של השם ודעת ו' שהוא ת"ת וכן הן במוחין דז"א כמ"ש למטה (הגהה - אמר בס"ד בפ"ב שי' בקד"א ה' בחוטמא ו' בבוצינא דקרדינותא למכסייא פתחא והוא בפה כמ"ש בס"ד. והענין כי ג' רישין גלגלתא מאיר בפה ולכן בו ו' דדעת בוצינא דקרדיניתא והיא במקום הכתר שהוא גלגלתא. י' בקד"א שהוא בחכמה שבו והוא מאיר בי"ג תיקוני דיקנא דא"א כידוע. ולכן לא אתפתח באחרא כי הוא טמיר מאד אוירא דלא אתפס ובא מרדל"א שלכן חסד עלאה אתגלי בדיקנא במזלא ולכן דיקנא יקירו דיקירותא לבושין דיקר שכבוד הוא מחכמה ומשם אור לבושו שמתלבש היכלא ונפתח באדנין שלכן לא נזכר אזנים כלל בא"א שהוא טמיר וגניז. ה' במ"ס שהוא בינה דא"א ומ"ס מאיר בחוטמא כמ"ש בא"ר ובע"ח שלכן ה' בחוטמא. וכן בז"א הגבורות מתגלים שם וכאן הוא מיתוק הגבורות בשרשן שלכן בו סליחה ובו אומרים סלחתי ביה"כ שיה"כ מיתוק הגבורות בשרשן כמ"ש בזוהר): תלת חללין דאתוון רשימין כו' וכן הוא כאן בע"ק קרומא דאוירא הוא חכמה דע"ק ושם הוא שירותא דע"ק כמ"ש למעלה (בד' ח' ע"ג) ולכן שם י' עלאה. מ"ס הוא בינה דע"ק ולכן בטש אוירא במוחא כמ"ש בא"ז שם ובז"ח דף ע"ט ע"ג ולכן שם הוא ה' עלאה. בוצינא דקרדינותא הוא דעת ולכן הוא ו' עלאה והן יה"ו עלאין שבע"ק. ואמר דאתעטר בסטרוי הוא בו"ק שהן סטרין של דעת: מתפשטן אתוון עד ואתקרי בהון - ר"ל מתפשטן אתוון לבתר ר"ל אעפ"י שהן ברישא דע"ק מתפשטן אח"כ מרישא דע"ק ואתכללו בזעירא דאפין ואין רצונו שמתפשטין מע"ק לגמרי אלא שמהם מתפשטין בז"א אותיות יה"ו אחרים. ואמר מתפשטן אתוון לבתר ר"ל שמתפשטין בכל גופא דע"ק ואח"כ מתכללין בז"א כמ"ש לקמן בז"א מתפשטין בכל גופא כי המוחין הן מתפשטין בכל גופא כמ"ש בא"ר דף קל"ו בחלליה דגלגלתא ג' חללין אשתכחו כו' ואלין ג' מתפשטין בכל גופא כו' וכן כאן בע"ק. ומה שלא אמר בגופא כאן לפי שגופא דע"ק לא נזכר כלל כמ"ש בא"ז דף רפ"ח ע"א בהאי עתיקא לא אתגלייא אלא רישא וכמ"ש למעלה לכן לא הזכירו אלא ברמז: ואמר כמה דשריא כו' ר"ל כמו שהתחיל בע"ק מתחלה בגלגלת ואח"כ בכל גופא כן הוא בז"א וז"ש בגלגלתא אשתכחו מתפשטן בכל גופא ר"ל בתחלה בגלגלת ואח"כ בכל גופא. ואמר בגלגלתא אשתכחו ר"ל כאן נמצאין ומתגלין שבע"ק הן סתומין ואינן נמצאין שע"ק נקרא אין שאפילו מציאותו אין משיגין והחכמה עלאה הוא שירותא לאשתכחא כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב אתר דשירותא אשתכח כו' הוא נהירו דחכמתא ושירותא ממה דאתגלייא הוה כו' וגם הוא אינו מושג כמ"ש שם דף ר"צ ע"א והאי אב כו' ובג"כ לא אשתמודע ואע"פ שמציאותו נגלה ובו מתחיל כמ"ש (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא והוא ראשית י"ש מאין ר"ל מע"ק שנקרא אין כנ"ל ולכן נקרא ראשית ונקרא יש אבל ממנו ולמטה הוא יש מיש והוא תהו חומר הראשון שנקרא גולם שאין ניכר מהותו אלא מציאותו ובז"א הוא הגילוי וז"ש בגלגלתא אשתכחו כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"א י' עלאה כו' ובע"ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסיא מכלא ולא אשתכח אבל אלין אתוון כו' ע"ש: ואמר לשכללא כלא ר"ל שבשביל כך הן מתפשטין בכל הגוף לתקנא כל הגוף כידוע. שע"י המוחין נבנה כל הגוף ואותיות אלו השלשה הן הן המוחין כידוע ובוא"ו של דעת נכללת נוקבא שהוא בן הנוטל שני חלקים ומניה מתזנא נוקבא כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א והאי בן אקרי כו': בעמר עד אתוון - ר"ל מהיכן מקבל ז"א אלו אתוון מע"ק ואמר מעמר נקי כשהם תלוין תלוין אלו אותיות שם וז"א מקבל במוחין שלו מעמר נקי כי או"א במזלא תליין ואתכלילן ביה כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב ודף רצ"א ע"א וכלא אחיד מע"ק ותלייא במזלא כו' אבל ז"א אינו אתכליל במזל כמש"ל (בריש זה הפרק) אדם לא כליל הכא ומוחיו מתתקנין ע"י שערות של ע"ק כמ"ש בא"ר דף קכ"ט ע"א ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממ"ס דבתר כותלא ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דז"א ומהאי מתקן מוחיה כו' ע"ש ובדף קל"א ע"ג דרישא אריכין על כתפין למיגד מרישא לרישא דז"א כו' למוחא דיליה כו' כד נגיד ממ"ס דא"א למוחא דז"א באינון נימין כו' בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה כו' ע"ש ואמר שם למיתי תועלתא לכלא מאי לכלא למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין כו' ע"ש. וז"ש לעיל מתפשטן אתוון לבתר ר"ל לגוף כמש"ל כידוע שחוט השדרה הוא שקיו דכל גופא וע"י מתפשטין המוחין ובדף ק"מ ע"א תאנא כל אלין נימין דבדיקנא כו' ושערי דרישא אריכין כו' ע"ש כל המאמר. ואמר שם ותאנא האי חכמתא דאתכללא כו' ע"ש: כד אתגלי עד דרמיז ר"ל כד אתגלי אלו אותיות ע"י עמר נקי אז מתיישבין בו אלו האותיות דבעתיקא לא נתיישבו בו האותיות כמ"ש לקמן פ"ד דאתגלייא באתווי כתיב דאתכסיא סתים באתוון דלא מתיישבן כו' וכמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"א יו"ד עלאה כו' כל אינון עלאין בעתיקא תליין בז"א אינון לאו תליין אלא אינון כו' ע"ש: ואמר ואתקרי בהון - כידוע שז"א נקרא י'ה'ו' ונוקבא ה' ונקרא כן ע"ש המוחין של או"א י'ה' ודעת כולל ו"ק ו' והן מתפשטין בכל הגוף כמ"ש לעיל ועיקר האותיות ויישובן בו: יו"ד דעתיקא עד בהדה - ר"ל יו"ד דע"ק סתים בקרומא דאזדכך וסתים שהוא סתים מאד כמ"ש לעיל ובא"ר דף קכ"ח ע"ב קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה כו' ע"ש וז"ש סתים בסטרוי ר"ל סתום בצדו ואינו נפתח באחר. ע"כ למטה באותיות תתאין שהן בחו"ב וז"א בכולם יש גילוי אל השם הוי"ה כמ"ש לעיל בסוד אקי"ק אשר אקי"ק אבל כשהוא בחכמה אין גילוי אל השם ואין נמצא שם כלל וז"ש בגין שמא לא אשתכח - ר"ל בגין כך השם לא נמצא שם וכן החכמה עצמה אין נמצא כמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' לא ידע כו' וכמ"ש בא"ז דף ר"צ ע"א והאי אב כו' ובג"כ לא אשתמודע כו': ואמר הא אתפתח באחרא ר"ל ה' דע"ק מתפתח במקום אחר שכל הג' אותיות עיקרן במוח כמו בז"א דמ"ס כולל כל הג' מוחות כמ"ש לעיל (ד' ד' ע"ד) ושם הוא סתום מ"מ הה"א נפתח במקום אחר ולכן יש בו גילוי השם בבינה כמש"ל. והתפתחו באודנין כמ"ש בא"ר דף קל"ח ע"ב מסט' דחד חללא דמוחא דתליין אודנין ומחמשין תרעין כו' ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא כו' ע"ש ואמר ואנקיב בתרין נוקבין ואשתכח בתקונין ר"ל ואנקיב ג"כ הה"א בתרין נוקבין דפרדשקא כמש"ל ה"א עלאה כו' ובא"ז דף רפ"ט ע"א בנוקבא דפרדשקא תלייא ה' כו' וז"ש ואשתכח בתיקונין שהן תקוני גלגלתא: ו"ו אתפתח באחרא - ר"ל בפה ששם גנוז בוצינא דקרדינותא דעת כמש"ל (בד' ל"ד ע"א) כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א דעת גניז בפומא דמלכא כו' והדעת הוא מכסה פתחא כמ"ש לעיל סוף פ"א וז"ש דכתיב הולך לדודי למישרים ר"ל בתוך הפה כמ"ש וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים שדעת נקרא יין כמ"ש לעיל (ד' ט"ו ע"א) ע"ש והולך לדודי למישרים שהוא מכריע והולך במישור וכמ"ש בפרשת בשלח דף נ"א ע"ב דהא תנינן אתה כוננת מישרים עד וכלא וז"ש בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא כנ"ל: ו' לעילא כו'. ר"ל לעילא בע"ק כמ"ש בא"ז שם כנ"ל לתתא בז"א ור"ל שאלו האותיות דע"ק וז"א יש להם חיבור ע"י התפתחות בנקבים כמש"ל בה"א אשתכלל ה"א עלאה ה"א תתאה וכן וא"ו בוצינא דקרדינותא שהוא קו המדה שמתפשט בכולן. אבל יו"ד דע"ק סתים ואין מתחבר ביו"ד דז"א וז"ש ובה לא אשתתף אחרא ולא סליק בהדה שכל שלמטה יש להם סליקו כ"א בשרשו אבל יו"ד דז"א אין לו סליקו שם רק רמז מעט כמש"ו וז"ש בר רמיזא דרמיז: כד אתגליין עד אורידך - ר"ל כד אתגליין תרין עיינין דז"א ומתחברן בעינא דע"ק שהוא חד עינא כמ"ש בא"ר דף ק"ל ע"א ת"ח בעינים דתתאה כו' ואינון תרי כו' ובג"כ עינא חד כו' ושם דף קכ"ט ע"ב כתיב הנה עין כו' ובא"ז דף רפ"ט ע"א עינוי דרישא דע"ק כו' וז"ש כד אתגליין תרין ומתחברן בחד דרגא - ואמר בחד דרגא שבאמת גם בע"ק תרין עיינין רק שהן חד דרגא שהכל ימינא משא"כ בז"א כמ"ש בא"ר דף ק"ל ע"א ת"ח בעינא דתתאה כו' ותרווייהו בדרגא חד סלקי כו' וכן שם בדף קכ"ט ע"ב ועכ"ד תרי עיינין אינון ואתחזרו לחד כו' ואינון תרין כו': חד רגשא בגין לאתפרשא - ר"ל כי בעיינין דז"א שלשה גוונין שם אוכם סומק וירוק וכשמתגלה עינא דע"ק אז מתפרש גוון אוכם שהוא שמרי הדין ואז רגשא גדול שם והשאר גוונים נכללין בחוורא דנחית מעינא עלאה ומסתחיין בחלב דחוורא ונכללין בו כמ"ש בא"ר דף קל"ו ע"ב עינוי כד אתפקחן כו' לא אתגלי כו' ע"ש ושם בדף קל"ז ע"א גוונא תניינא אוכמא כאבנא חד כו' אתי רגשא ותקפא כו'. והענין כי ההוא אבנא הוא גוון אוכמא דעינא כמ"ש שם למעלה מאן אבן אחת אוכמתא דעינא. והוא כמו אבן הנעשה משמרי היין שאוכמתא הוא שמרי הדין כמ"ש בפרשת תרומה כי שחור אדום הוא אלא שלקה (נדה י"ט ע"א) וכד אתגלי חוורא דעינא עלאה ואתסחיין כולם בחוורא האי אוכמתא אתפרשא. והוא רגשא דבתהומא כי חו"ב נקראין ים ותהום חכמה נקרא ימא כמ"ש למטה ובינה נקרא תהום כמש"ל בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג') משפטיך תהום רבה (תהלים ל"ז) וזה האוכם הוא שרשו בתהום שג' גוונין הן מג' חללין דמוחין שעינים תליין במוחין כמ"ש בא"ז שף רפ"ט ע"אוכמ"ש למטה וז"ש דנפיק מתהומא. ועמה מסתלק הדין של גוון סומק כמ"ש שם וכד אסתחר חוורא כו' ובג"כ אסתלקו כל מאריהון כו' ר"ל שאין א' יכול לפעול בלא חבירו. והן מסתלקין ע"י חוורא וחוורא דעינא דע"ק הוא תלי במ"ס כמ"ש בא"ז דף דף רפ"ט ע"א וכמ"ש למטה וז"ש דנפיק מתהומא. ועמה מסתלק הדין של גוון סומק כמ"ש שם וכד אסתחר חוורא כו' ובג"כ אסתלקו כל מאריהון כו' ר"ל שאין א' יכול לפעול בלא חבירו. והן מסתלקין ע"י חוורא וחוורא דעינא דע"ק הוא תלי במ"ס כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"א ההוא מוחא אתגליף כו' בחוורא דא מסתחיין כו' דהא במוחא תליין כו' ע"ש ומ"ס נקרא ימא רבא וע"י מתפרשין תרין דינין דתרין גוונין אלו וז"ש בא"ר דף קל"ז ע"ב תאנא בהני עיינין כו' ימא דחכמתא עלאה כו' ר"ל חכמה דע"ק מ"ס כמ"ש בא"ז כנ"ל שבו מתסחיין. וז"ש בגמ' (ברכות נ"ט) מאי זוועות בשעה כו' מוריד שני דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם עד סופו וזהו רגשא הנ"ל: וזהו פקיחת עינים להסתכל בחוורו דעינא דע"ק כמ"ש שם דף קל"ו ע"ב וכל זמנא דעינוי לאו מתפקחן כל מאריהון דדינין כפיין כו' ואמר שם בד' קל"ז ע"א וכד אתסחאן בחוורא משתכחין לאשגחא וז"ש (שם) בשעה שרואה ישראל בצער כו': וגוון חוורא דע"ק הוא יו"ד דע"ק שהוא בקרומא עלאה ר"ל במוחא רק שהמוח סתים נתגלה היו"ד בקרומא וז"ש למעלה יו"ד עלאה כו' קרומא עלאה דאזדכך וסתים ר"ל ע"י הזדככו מתגלה שם יו"ד של מוח ויו"ד זה נתגלה ע"י חוורא דעינא שהוא ממ"ס כנ"ל ויורד בעינים דז"א. ובעינים דז"א ארבע גוונין עם גוון חוורא כמ"ש בא"ז דף רצ"ג ע"ב ארבע גוונין כו' ד' בתי דתפילן דנהרין ברהיטי מוחא שהן ד' מוחין כמ"ש שם דף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא כו' ארבע אינון ובא"ר דף ק"מ ע"א ובשעתא דאתמשכו כו' ארבע מוחי תלת מוחי כו' וחד מוחא כו' ארבע רהיטי בתי דתפלין כו' והוא כד מסתחיין בחוורא שאז מוחא עלאה נהיר בתתאה ומתחברן ד' מוחין ונהרין בעיינין ד' גוונין שתלוים זה בזה כנ"ל. והענין כי שלשה גוונין תלויין בשלשה מוחין דז"א וכד נהיר חוורא דע"ק מוחא עלאה בתתאה אז לו ד' מוחין וד' גוונין ואע"פ שגם בלא מוחא עלאה יש לו בפרטות ד' מוחין מוח חכמה אין מאיר בגוונין רק כשמתגלה מוחא עלאה אז נהיר עלאה בתתאה ונהיר חכמה בגוון חוור שלכן כל הג' גוונין הן דין. וד' מוחין חו"ב הן י"ה מוח דעת חו"ג ב' מוחין זו"נ הן ו"ד כמ"ש לקמן פ"ד י' נפקין מניה דו"נ ו"ד בהאי אתר כו' ה' ד' הות בקדמיתא כו' ע"ש ולכן בדעת שעדיין לא נתפשטו למטה הן ו"ד קודם העיבור וכשמאיר חוורא י' עלאה אז נהיר מוח חכמה יו"ד תתאה ונכלל בו מוח דעת ו"ד שהן כלילן במילוי י"ו"ד" כמ"ש שם נכללין במוח חכמה ונכללין גוונין שלהן בחוורא כמ"ש שם בא"ר כנ"ל. אבל מוח בינה ה' א"א להכלל ב יו"ד פרשא כנ"ל בתהום ששם מוח בינה כנ"ל ומשם פרשא כמ"ש שם. וז"ש חד רגשא ר"ל גוון אוכם שרוצה להתפרש וז"ש בגין לאתפרשא ורגשא כנ"ל. ב' גוונין הנשארים שהן ו"ד" כלילן בגוון חוורא שהוא י"ו"ד וז"ש ו"ד" כלילן ביו"ד - וידוע שעל עיינין דז"א כסותא כשהוא סתום אז נאמר עורה למה תישן כו' פקח עיניך והפקיחות הוא להסתכל בעינא חוורא כמ"ש בא"ר ובשעתא דסלקין אינון כסותא כו' ובההוא שעתא אשתכח אשגחותא כו' עש"ה וזהו פקיחותא ע"י הסתכלות עינא חוורא ומתסחאן בחיורא. ויש שהוא מתפקח בלא הסתכלות עינא חוורא ואז הוא התפקחות לביש כמ"ש שם דף ק"ל ע"א כד אתפקח אית למאן כו' ווי למאן כו' והוא כשאין מתגלה עינא חוורא ובדף קל"ז ע"א ואית פקיחותא דעיינין כו'. וז"ש ווי כד