פירוש הגרא לספרא דצניעותא — פרק ג

פרק ג תשעה עד יקירא - ר"ל מי"ג תקוני דיקנא של ע"ק אתמסרו לדיקנא דז"א רק ט' תיקונים כנ"ל. ואמר כל מה כו' ר"ל אע"פ שהזכיר שלמה תקוני ז"א ראשו כתם פז כו' ולא זכר תקוני דיקנא הוא מפני גודל מעלתו. וכן ע"ק לא אדכר מפני זה הטעם. ואמר כ"ז כאן ולמעלה (ריש פרק ב') אמר בקוצר דיקנא לא אדכר כו' דלעיל כל תקוני דע"ק לא אדכר אלא דאמר לעיל הלא אף בז"א לא אדכר דיקנא וכאן הוא מקומו. וכמ"ש בא"ר דף קל"ט ע"א תאנא כד נחית מן דיקנא עד בתשעה תקונים ובא"ז דף רצ"ה ע"א שערין אוכמין עד בט' תקונים אשתכח ושם הא כל תקונין דדיקנא כו' ובפרשת משפטים דף קכ"ב ע"ב דיקנא דמלכא עד יעיר קנאה וגו' ואמר יקירין כנ"ל וז"ש בא"ר דף קל"ה ע"ב כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה והוא דיקנא דז"א לבוש של ע"ק: נימין על נימין עד דפומא - עכשיו מפרש כל הט' תקונים. וזהו תיקון (א') כמ"ש בא"ר דף קל"ט ע"א תקונא קדמאה עד דפומא ושם בדף ק"מ תקונא קדמאה מתתקן עד וגו' בז"א אתמר:

מרישא עד אשתכח - הוא תיקון (ב'). וכאן תיקון זה כולל שלשה תיקונים של ע"ק שסובב גם השפה תחתונה וגם ארחא שבשפה התחתונה שאין ארחא מפסיק בשפה התחתונה בז"א ואין נמצא כלל רושם של ארחא כמ"ש בא"ר שם תקונא תניינא עד שפירא ושם תקונא תניינא עד נהירו אנפיה. וז"ש מרישא האי ר"ל מראש השפה העליונה לרישא אחרא הוא ראש השפה התחתונה ר"ל ימין שבשני השפתים שהן נקראין ראש השפתים. ואמר אשתכח שהוא נמצא בכל השפתים שכל השפתים מלאין שערות ואף ארחא העליונה שהוא תיקון בפ"ע כמ"ש והולך מ"מ מליא שערות כמש"ו: מתחות עד אתחזיא - הוא תיקון (ג') כמ"ש שם תקונא תליתאה עד ההוא ארחא ושם ותאנא נושא עון אקרי עד בטש בידיה בהאי ארחא. וז"ש מליא ר"ל מלא שערות. ואמר דלא אתחזיא שאין נראה למטה תחת השפתים כנ"ל: עלעין עד ומהאי גיסא הוא תיקון (ד') ור"ל הצלעות מכוסין בשערות כמ"ש שם ותאנא האי דיקנא עד בחור כארזים. תקונא רביעאה עד דבוסמא ושם תקונא רביעאה עד במתקלא חד

סלקין. ואמר מהאי כו' של"ת צד א' לחוד דכתיב כערוגת הבושם וכמ"ש בא"ר שם מאי תקרובתא כו': בהו עד כוורדא - הוא תיקון (ה'). והן סומקין כמ"ש (שיר ה') דודי צח ואדום שהן הפנים שאין נראין מכל הפנים אלא הני תפוחין כמ"ש שם דף קל"א ע"א לא אתחזי מכל אנפי כו' כנ"ל וכמ"ש שם דף קל"ט תקונא חמישאה עד מתמן ובדף קמ"א ע"א תקונא חמישאה עד חסדי עולם ובא"ז דף רצ"ה ע"א אנפוי כתרין תקרובין עד בההוא גוונין. ואע"ג דשם מ' דהן תרי גוונין דאו"א מ"מ אבא טמיר יתיר ונכלל באימא והיא מתלבשת בז"א כידוע וכן תיקוני דיקנא אמר שם ובא"ר נפיק ההוא ניצוצא כו': בחד עד חדווי - הוא תיקון (ו'). וכאן הוא רק עד החזה משא"כ בע"ק וכמ"ש שם תקונא שתיתאה עד טיבורא ושם תקונא שתיתאה עד זקנך כתיב. וכולם בחוט א' וז"ש בחד חוטא כו':

שפוון עד אתפנון - הוא תיקון (ז') כמ"ש שם דף קל"ט תקונא שביעאה עד סחור ליה ושם דף קמ"א תקונא שביעאה עד דפומא ואתפני מכל סטרוי ובא"ז דף רצ"ה ע"ב אלין שערין לא חפיין על שפוון ושפוון כלהו כו' ע"ש ובפרשת משפטים שם שפוון כו': זעיעין עד קדלא - הוא תיקון (ח') ר"ל שמכסין שערות קטנות תחת הזקן את הצואר וכמ"ש שם תקונא תמינאה עד מכל סטרוי ושם תקונא תמינאה עד מאינון גבוראן: רברבין עד בשקולא - הוא תיקון (ט') כמ"ש שם תקונא תשיעאה עד דדיקנא עלאה דז"א ושם תקונא תשיעאה דאתמשכן עד וגבורתא ורחמי ע"כ ט' תקונין דז"א: והן כסדר י"ג תקונין דע"ק רק שתיקון ד' ה' נכלל כאן בתיקון ב'. ותיקון י"ג ותיקון ט' נכלל בתיקון ט' דכאן ותיקון י' ותיקון י"א נכלל בתיקון ח' דכאן. ר"ל שתיקון ב'ד'ה' הוא כאן תיקון א' וכן תיקון ט' וי"ג הוא תיקון א' וכן תיקון י' וי"א הוא תיקון א'. והן כאן כולן כסדר כמו שם חוץ מתיקון ז' וח' שהן היפוך משם. רק ששם שערות כתלג חוור וכאן אוכמין.

וכן בתיקונים עצמן כמה שינויים בכל תיקון ותיקון בתיקון א' נימין על נימין בשני כולל ג' תיקונים. וארחא דלתתא אין כאן כלל בשלישי מליא שערות תקיפין וכן בכל התיקונים שערות תקיפין כאן משל ע"ק כמ"ש בא"ר דף ק"מ ע"א ותאנא הני שערי דדיקנא תקיפין כו' ע"ש. ברביעי לא חפי רק עלעין ולא עד ארחא כמו בע"ק. בחמשי תפוחין סומקין ובע"ק חוורין. בששי נחית עד חדווי לבד. בשביעי שפוון סומקין. בשמיני זעירין חפיין וכוללין שני תקונין דע"ק. בתשיעי רברבין וזעירין ונחתין בשיקולא ונחתין עד חדווי עד תיקון ששי וכולל ג"כ שני תקונין דע"ק: באלין עד דאשתכח - ר"ל מאן דזכי לאלו תקונין נקרא גבור תקיף כמ"ש בא"ר שם דף קל"ט ע"א ט' תקונין אלין אשתכחו עד גבורה תקיפא. וצ"ל כאן גבור תקיף ע"ש: כתיב מן עד עלוי - ר"ל דממן המצר עד התחלת הפסוק כל גוים הן ט' תקונין דדיקנא דז"א ולאלין אצטריך דוד להכניע כל הגוים בכל המלחמות שלכן היה אדמוני. ולכן אמר אח"כ כל

גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם והוא ט' תיקונין אלו וכמ"ש בא"ז דף רצ"ה ע"א ועל האי תאיב דוד כו' ושם וכל הני תקונין דבדיקנא יקירא דז"א עד מאן דאגליש ושם כד שריין שערי לאתערא אתחזי כגיבר כו'. וחמשה פסוקים כל פסוק ב' תקונים חוץ פסוק ה' לי בעוזרי שהוא תיקון א' וכמ"ש בא"ר (קל"ט ב') שתא שמות וג"פ אדם והאתנחתא חולק הפסוק לשנים חוץ פסוק הנ"ל כמ"ש שם ע"ב קם ר"א פתח ואמר עד יקרא דדיקנא דא. וז"ש לאסחרא ולאגנא בשביל גוים שסבבוהו כמ"ש כל גוים סבבוני כו': ותוצא הארץ עד אלקים ר"ל ט' תקונין אלו מתחלה תדשא ואח"כ ויהי כן עכשיו ותוצא הארץ שמא אתנטע כנ"ל (הגהה - נכתב בצדה. כי אלו התקונין כלן מע"ק ואימא במזלא תליא וכן אבא כמ"ש בא"ז כנ"ל ונכללו כל התקונין באמא כמ"ש לעיל פ"ב כד מטי ירחא שביעאה כו' ומשם נתעברה בי"ג תקונין ומורית לז"א כמ"ש בא"ז דף רצ"ה ע"א דתקונא קדמאה נפק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא עד דוד מלכא כמה דאוקימנא ואוירא דכיא הוא אבא וניצוצא היא

אמא כמש"ל): וכן כל התיקונין וספירות דז"א כן רק שט' תקונין דדיקנא הוא כלל הז"א וכן הוא בכל פרצוף בא"א הדיקנא עד טיבורו והוא עיקר פרצוף ושם או"א ובמזלא אתכלילן כמש"ל (ד' כא ע"ב) וכן דיקנא דז"א ט' תקונין כוללין ט' ספירות שלו כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ב ע"ב דיקנא דמלכא כו' כמש"ל וט"ס שלו עיקרן הן שיתא ועם המוחין הן תשעה וכן הוא בדיקנא דז"א הן שיתא וט' עם מוחין ולכן הוא ו"פ ה' וג"פ אדם. וכנגד דעת הוא נדיבים לשון רבים נגד חו"ג בדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים (משלי כ"ד) וזהו נדיבים. ולכן כלל הדיקנא נכלל בתיקון האחרון שנקרא תפארת והוא מתפשט נגד תפארת וממקום שנסתיים הדיקנא משם מתחיל הנוקבא פרצוף אחר כמו בע"ק מתחיל פרצוף אחר ז"א כי או"א אין נחשבין לפרצוף אחר כי במזלא נכללין כמש"ל. וכן כאן בתיקון האחרון שנקרא תפארת כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"א ותאנא האי תפארת לא אוקימנא כו' ושם וע"ד כתיב תפארת

כו' ושם ע"ב ושארי מאחורוי מחדוי מבין תרין דרועין כו' עד תאנא אתתקן דכורא ובא"ז דף רצ"ה ע"א שתא אינון ט' אקרון עד וקיומא לא מתקיימין. ואמר שם דשתא תקונין הן ו"ק מחסד ושלשה הן מוחין ביקירו דדיקנא יתיר מכלהו. ואמר אשתכחו שתא רבוון דתליין בהו וכן בתפארת דגופא כמ"ש שם בא"ר כנ"ל. וכמו תפארת דדיקנא כולל כל השתא ותשעה דדיקנא כן תפארת דגופא כידוע. וכן בכל שאר פרטים הדיקנא הוא הגוף ובדיקנא תליא גופא כמ"ש בא"ר דף קל"ט ע"ב גופא אזיל בתר דיקנא כו'. וכן תפארת דגופא הוא נגד תפארת דדיקנא ומשם ואילך הוא מעוי ובדעת אתתקן כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת כו' מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא כו' ולכן שם מתחלת הנוקבא ממקום התחלת הדעת ששם חו"ג זו"נ: ואמר תשעה אלין אתעקרו כו' שבתחלה ביציאתו מאימא אימא רביעא עליו בסוד קטן שצריך לאמו עד בן שש להגדיל ו"ק שלו ואח"כ מתעקר משם ונשתל

בע"ק כמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ז ע"א ת"ח כלהו נטיען הוו סתימין רשימין דקיקין באתרא חד לבתר עקרן קב"ה ואשתיל לון באתר אחרא. והוא בתחלה בבטן אמו בסוד ו' שבתוך ה' כמ"ש לקמן פ"ד ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת ביה בגוה אפיקת ו' ושם הוא בשמא שלים הוי"ה אלקים כמש"ל שלכן נקרא בינה ה' אלקים באותיותיו ובנקודותיו ואח"כ עקרן מבטנה ואשתיל לון בע"ק ששם שמא שלים כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב וכתיב וייצר ה' אלקים את האדם בתרין יודין עד בדיוקנא עלאה ובדף קל"ט ע"ב דכתיב וייצר כו': וענין שמא שלים הוי"ה אלקים כי רחמים בלבד אינן שלים וכן דין בלבד ולכן יעקב נקרא איש תם שכולל חו"ג כמ"ש בפרשת תרומה דף קס"ט ע"ב דתנינן מאי איש תם כתרגומו שלים כו' עד ואשלים להאי ולהאי ע"ש. וכן אברהם לא נקרא שלם עד שעקד את יצחק שנכלל חסד עם גבורה כידוע וכמ"ש בא"ר דף קל"ח ע"א אברהם אברהם בתרא שלים קדמאה לא שלים כו'. ותקונוי דע"ק הן רחמים גדולים ותקונא דז"א הן גבורות וכשנשתל ז"א בע"ק נקרא שמא

שלים. וכן בבינה כי היא רחמים והיא נכללת במזלא בע"ק אלא שאין שלים כמו בע"ק שם הוא שלים ממש: והכל תלוי בדיקנא כי בז"א הן להלחם ולנצח כנ"ל ובע"ק לרחם וכמ"ש (מכילתא) שנראה על הים כבחור שנאמר ה' איש מלחמה והוא בז"א כמש"ל ובסיני כזקן יושב בישיבה והוא בע"ק כמ"ש שאין לך נאה בישיבה אלא זקן ובמלחמה כו' וכל הכח תלוי בדיקנא דז"א וכל הרחמים בדיקנא דע"ק כמש"ל. וז"ש (משלי כ') תפארת בחורים כחם שנקרא דיקנא דז"א תפארת וכן ז"א נקרא תפארת ונקרא בחור כמ"ש (שיר ה') בחור כארזים כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"א וע"ד כתיב תפארת כו' ע"ש. והדר זקנים שיבה והוא בע"ק מפני שיבה תקום והדרת כו' והן לבושין הוד והדר לבושו והדר זקנים כי הא דר"י קארי למאני מכבדותא (שבת קי"ג) ואת יקר תפארת גדולתו מלמד שלבש בגדי כהונה (מגילה י"ב א') כמש"ל (פ"א ד' ה') שהן דיקנא והוא תפארת כנ"ל ויקר כמש"ל לבושין דיקר וכמ"ש בא"ר דף קל"ט ע"א והאי דיקנא

שלימותא דפרצופא ושפירותא בז"א ר"ל שלימותא שלכן נקרא יעקב איש תם כנ"ל שם מלא ושפירותא כמש"ל שנקרא תפארת והוא שפירותא של הפרצוף כמ"ש (שבת קנ"ג) הדרת פנים זקן והדרת פני זקן כמ"ש לעיל. והכלל שכל הפרצוף נקרא ע"ש הדיקנא לכן ע"ק נקרא עתיקא שהוא שיבה עתיק יומין וז"א נקרא תפארת ע"ש תפארת של דיקנא: תקונין עד ואקרי רב חסד - אלו שני תיבות איה"י תת"אה מיותר. ואמר תקונין דדיקנא בתליסר אשתכחין דהיא עלאה ר"ל תקונין שהן תמיד בי"ג תקונין והוא דיקנא עלאה דע"ק. בתתאה בתשעה אתחזון ר"ל בדיקנא תתאה דהוא דיקנא דז"א שהן תשעה תקונין ונראין י"ג תקונין דע"ק ונהירין בט' דז"א: כ"ב אתוון אתגליפו בגווניהון ר"ל כנגדן כ"ב אותיות שבתורה ט' וי"ג הן כ"ב תקונין בז"א וכנגדן כ"ב אותיות התורה שהן בז"א כידוע כמ"ש בא"ר דף קל"ט ע"א והאי דיקנא שלימותא דפרצופא עד עשרין ותרין אתוון דאורייתא קדישא ובדף קל"ב ותניא עד כמה זהירין אלין תיקוני דדיקנא עד בחושבנא דאלין תליסר אשתכח.

ובפרשת נשא דף קמ"ו ע"ב ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן עד לקבל כ"ב אתוון מכילן דרחמי דכליל כלא ע"ש. ובא"ז דף רצ"ה ע"א באלין תקרובין דבוסמא שארי דיקנא לאתחזאה עד בך יברך ישראל. וזהו שם של כ"ב בז"א כידוע בת"ת והן כ"ב תקונים דדיקנא שלו שהוא בתפארת כנ"ל. והן יוצאין מברכת כהנים כידוע. והן י"ג יודי"ן שם בכל תיבה יו"ד עד וישם י"ג תיבות ותשעה ווי"ן וידוע שע"ק נקרא יו"ד וז"א ו' שלכן נגד י"ג תקונין הן יודי"ן ונגד ט' תקונין דז"א הן ווי"ן. וכן השם כ"ב נחלק לט' וי"ג ב' שמות הראשונים ט' אותיות וב' האחרונים י"ג. וכן כד נהיר ע"ק בז"א נקרא ז"א ג"כ יו"ד בסוד יהי כמש"ל פ"ב וזהו יודי"ן וווי"ן. ולכן הן ששה ווי"ן וג' ווי"ן בג' שמות כמש"ל דט' תקונין דז"א ששה הן אלא עם ג' מוחין הן תשעה וידוע שהמוחין דז"א נקראים הוי"ה שז"א עצמו נקרא אלקים וע"י המוחין נקרא ז"א הוי"ה כידוע ולכן הן ג' ווי"ן בג' הויו"ת. וכן הן

שם ג' יודי"ן כנגד י"ג תקונים דע"ק שהן ע"ס דע"ק וג"ס דרדל"א נגד ג' יודין דהויו"ת: והתקונין עלאין דע"ק הן דמיכה (בסופו) מי אל כמוך כו'. וט' דז"א הן מן המצר קראתי יה. ונגידו דרבות קודשא דע"ק בט' דז"א הן ט' דשלח לך ה' ארך אפים כו'. ונהירו דנהיר י"ג תקונין דע"ק בז"א ונהירין בו ג"כ י"ג תקונים כנ"ל י"ג דכי תשא ה' ה' אל רחום וחנון כו' ולכן הן ב"פ ה' ה' כמ"ש בא"ר דף קל"ח ע"ב ובכל זמנא דישתכח ה' ה' ביו"ד ה' תרי זמני או בא"ד וי"ה חד לז"א וחד לעתיקא דעתיקין כו' ה' ה' כלא הוא בכללא וההוא זמנא אקרי רחמים בכלא. וכמ"ש שם דף קל"א ע"ב דתניא תליסר מכילן דרחמי מע"ק מי אל כמוך כו' עד דשבחא דע"י מסדר נביאה ושם בדף קל"ג ע"ב הה"ד ישוב ירחמנו ובהאי דלתתא הוא אמת ובדף קל"ח ע"א אוף הכי ה' ה' פסיק טעמא עד מכילן דרחמי לתתא ובדף ק"מ ע"א כד אתגלי דיקנא קדישא חוורא כל הני עד והשתא לא אמר משה ואמת. ובא"ז דף רצ"ה הא

כל תקונין אוקימנא דכלהו מתקונין דדיקנא ע"ק כו' ושם וכד אצטריך עלמא לרחמי אתגליא מזלא עתיקא עד על הזקן זקן אהרן: וט' תקונין שבפרשת שלח לך הן ארך (א). אפים (ב). ורב (ג). חסד (ד). נשא עון (ה). ופשע (ו). ונקה (ז). לא ינקה (ח). פקד עון אבות כו' עד סוף הפסוק (ט). ואע"פ שבפרשת תשא בי"ג תקונין לא נמנו לא ינקה פקד כו' שם דנהרין י"ג דע"ק בז"א וכלם מתהדר לרחמים ואלו שנים האחרונים דין בהם ג"כ: ואמר על האי חלמא דאחיד כו' ר"ל בשביל כך שאמרנו דתליסר תקונין עלאין נהירין בתתאין ואז מתהדרן כלהו לרחמין ותברין כל גז"ד כמ"ש בא"ר דף קל"א ע"ב ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין לתברא ולאכפייא כל גז"ד כו' ולכן מי שרואה כן בחלום אז מובטח דשלים במאריה כו'. ותקונין דז"א הן לאכנעה שנאין ולכן שנאין תחותיה יכנעון כמ"ש שם דף קל"ט ע"ב ותאנא בצניעותא דספרא כל מאן דחמי עד דמצערן ליה ושם

ע"א ובשלימו' תקונא דדיקנא דא עד גבורה תקיפא ואמר כ"ש דיקנא עלאה דנהירא בתתאה ר"ל זהו כ"ש מהנ"ל ואמר דעלאה רב חסד אקרי בזעירא חסד סתם כד אצטריך נהירו אנהיר ואקרי רב חסד - ר"ל דיקנא דע"ק נקרא רב חסד ודיקנא דז"א נקרא חסד סתם וכד אצטריך עלמא לרחמי דאז נהיר תקונין דע"ק בז"א כמ"ש בא"ז שם וכד אצטריך עלמא לרחמי אתגליא מזלא עתיקא וכל הני תקונין דבדיקנא יקירא דבז"א כלהו רחמי משתכחו כו' אז נקרא רב חסד כמ"ש בא"ר דף ק"מ ע"ב ובס"ד קרי ביה בחסד קדמאה דע"י רב חסד ובז"א חסד סתם עד לכלהו בוציני. והענין כי בי"ג תקונין דנהרין מע"ק לז"א ורב חסד הוא תיקון אחד וכאן הוא ורב תיקון א' שהוא גדול אדונינו ורב כח וחסד תיקון אחד והוא חסד סתם וז"ש בא"ר שם דף קל"ג ע"ב דתנינן אית חסד ואית חסד עד דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי ור"ל כי תיקון ששי דחפי בתקרובתא דבוסמא הוא בלתתא ורב חסד ובע"ק כי חפץ חסד הוא והוא ג"כ רב חסד

ובט' תקונין דז"א הוא תיקון רביעי כמש"ל והוא חסד סתם. וז"ש דעלאה רב חסד כי חפץ חסד הוא זהו רב חסד שאפילו בז"א הוא רב חסד זה התיקון כי חפץ חסד הוא יותר ויותר רב חסד. ודז"א חסד סתם כנ"ל וכד אצטריך כו' אקרי רב חסד די"ג דע"ק נהרין בז"א ואז נקרא בתיקונין דפרשת תשא ואז אקרי רב: וע"כ פי' ב' פסוקים של תדשא הארץ ותוצא הארץ שהן ט' תיקונין דז"א זה בעיבור וזה בלידה כנ"ל. והן בפסוק ראשון. דשא (א). עשב (ב). מזריע (ג). זרע (ד). עץ פרי (ה). עשה פרי (ו). למינו (ז). אשר זרעו בו (ח). למינהו (ט). ואין חילוק בין אלו שני הפסוקים אלא שבמקום שנאמר שם ע"ל האר"ץ נאמר כאן למינה"ו. ועוד למינהו הראשון נאמר בפסוק הראשון אחר עץ פרי עשה פרי ושם נאמר למינ"ו בלא ה"א: והענין כי למינהו נאמר במקום גילוי הדעת כי כל התיקונין הוא להזריע זרע לעשות פרי כמ"ש באלו הפסוקים כי הסריס אין לו זקן וזקן הוא סימני גדלות כידוע והוא הדעת כידוע בסוד ידע את חוה אשתו

וידע את אשתו כי הזרע הוא חו"ג מיין דכורין ומ"נ הן חו"ג. ולכן אל אחר שאין לו דעת אסתרס כידוע בסוד גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי י"ט). ודעת כולל חו"ג זו"נ שלכן בסיום הדיקנא שם אתפשט נוקבא כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב כמש"ל (בד"ה ותוצא הארץ). לכן כל מקום של גילוי הדעת נאמר למינה"ו שהן חו"ג זו"נ. והן בפנים כתרין תפוחין כמ"ש בא"ז דף רצ"ה ע"א אנפוי כתרין תקרובין דבוסמא כלהו סהדותא כו' עד כל עלמין כלהו בחדו ור"ל דעת בסוד עדות גוונין דאו"א שהן חו"ג בסוד צח ואדום (שיר ה') צח בסוד לבן צחו מחלב (איכה ד') כמש"ל וכמ"ש שם דף רצ"ב ע"ב מחללא דגולגלתא נהירין תלת נהורין כו' עד ולא כתיב ויאמר. ואמר ועל האי אקרי שלים לכלא כמש"ל דשלים הוא בחו"ג והוא בסט' דדעת סהדותא דאו"א בגווני דאנפוי ושם בדף רצ"א ע"א כתיב כי אל דעות ה' עד ויתן עדות ביעקב שם גילוי חו"ג בגוונין. וגילוי השני הוא בתיקון האחרון שנקרא תפארת ששם

מתפשטין דכר ונוקבא כאחד בתפארת דגופא כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב באתר דתליין שערי