{"bookId": "kabala-eeb2c863ac1b", "part": "1", "torah": "20", "title": "פירוש הגרא לספרא דצניעותא — פרק ד", "hebrewTitle": "פרק ד", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-eeb2c863ac1b/1/20/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-eeb2c863ac1b/1/20/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ד \nעתיקא עד ותתאין - כנ\"ל שע\"ק נקרא טמיר דטמירין והוא אתלבש בז\"א ובז\"א מתחיל הגילוי \nכי שאל נא לימים ראשונים (דברים ד') עולם חסד יבנה (תהלים פ\"ט). ואמר טמיר וסתים א' \nשמתלבש תוך הפרצופים ועוד שנעלם להשיגו שנקרא אין לגודל העלמו. וז\"א אתגלי\"א ואעפ\"כ \nלא אתגלייא ממש שעיקר הגילוי מתחיל ממלכות. וכמ\"ש בא\"ז ד' רפ\"ח ע\"א מלין סתימין \nושבחא דע\"ק סתימא דכל סתימין עד ואינון אקרון שמא קדישא וכלא חד עש\"ה. ובפ' וארא דף \nכ\"ב ע\"א מהו עדי עד אלא בגין דיהא עד מכאן ולהלאה לית מאן דיכיל למיקם עליה. הרי \nאפילו מבינה ולמעלה אסור ההסתכלות לפי שכלולין במזלא דע\"ק שלכן הן ג\"כ נקראו עתיקין \nכידוע. שלכן נקרא ע\"ק עתיקא דעתיקין ר\"ל זקן של זקנים שאו\"א נקראו זקנים והוא כמ\"ש \nלעיל (בסוף הפרק) שאברהם ויצחק אתכלילו בחו\"ב ואברהם ויצחק נקראו זקנים כמ\"ש (יומא \nכ\"ח ב') אברהם זקן כו' שנא' ואברהם זקן בא בימים יצחק זקן כו' שנאמר ויהי כי זקן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "יצחק. ויעקב הוא בע\"ק זקן של הזקנים שנקרא ישראל סבא וכמ\"ש בא\"ר על ע\"ק סבא דסבין. \nונתבאר ג\"כ שז\"א אתגליא ומ\"מ לא אתגליא ממש כמ\"ש שם דף כ\"ג ע\"א וע\"ב ת\"ח אית גוונין \nדמתחזיין ואית גוונין דלא מתחזיין עד באספקלרייא דנהרא כתיב ביה ידיעה דכתיב לא \nנודעתי וז\"ש זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא שאין נגלה ממש רק בעינין סתימין ואין \nנגלין אלא ע\"י מלכות כמ\"ש במאמר הנ\"ל. משא\"כ בע\"ק שאין נגלה כלל אפילו ע\"י מלכות \nוז\"ש טמיר וסתים טמיר בעצמו ואף ע\"י אחר. וכמש\"ל פ\"ב הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח \nונגד זה אמר וסתים - הוא מאן דלא אזדמן לעינא וזהו טמיר - הוא מאן דלא אקרי בשמא. \nוזהו באתוון דלא מתיישבן באתרוי וכמ\"ש בא\"ז דף רפ\"ט כל אינון עלאין בע\"ק תליין בז\"א \nאינון כו' אבל בע\"ק לאו אינון דלא מתיישבן כו' ואמר דאתגליא באתווי כתיב דאתכסיא \nסתים באתוון דלא מתיישבן באתרוי - ר\"ל כי הגילוי הוא השם כמ\"ש לעיל (ד' ל\"ב ע\"ד) \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "והוא שם הוי\"ה והוא לשון יהיה נגלה המציאות שלמעלה ממנו אין נגלה המציאות וזהו \nכוונת השם. והוא נקוד בעצמו ניקוד יראה כמו חוה כמ\"ש לעיל (שם) אבל ע\"ק נקרא אקי\"ק \nאתגלה למטה אבל כאן איני נגלה והוא ע\"י ז\"א דתלייא מניה כמ\"ש בא\"ז ז\"א בעתיקא תלייא \nואחיד וכמ\"ש שם דף רפ\"ט ע\"א בצניעותא דספרא אוליפנא דהא י' עלאה עד כל ברכאן בעיין \nסתים וגליא. וז\"ש באתוון דלא מתיישבו באתרוי - ר\"ל במקומו אין מתיישב השם שאמר \nאהי\"ה למטה אתגלה אבל דאתגלי ז\"א כתיב באתווי הוי\"ה במקומי אני גלוי. ואמר בגין \nדאיהו לא כו' ר\"ל שאין יכולין לעמוד עליו ולהשיגו עלאין ותתאין אפי' ז\"א כמ\"ש בא\"ר \nדף קכ\"ט ע\"ב דתניא אית עדן דנהיר עד ע\"י סתימאה דכלא ובא\"ז דף רפ\"ח ע\"א האי ע\"ק \nטמיר וגניז כו' עד ולית דידע ליה בר איהו. ומ\"מ אפילו ז\"א אתגלי ולא אתגלי כנ\"ל \nולכן אף שם הוי\"ה אינו נגלה כי אם ע\"י שם אדנ\"י במלכות כמ\"ש (פסחים נ' ע\"א) כתיב זה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שמי וכתיב וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא כו' לעלם כתיב. וכמ\"ש בפרשת נשא דף קמ\"ו \nע\"ב אמר ר\"ש תאנא בצניעותא דספרא כו' עד סתים כלא באתוון רשימין. וז\"ש זעי\"רא \nדאנ\"פין את\"גליא ול\"א את\"גליא כמש\"ל: וע\"כ אתפרש כלל כל האצילות רק התיקון הוא ביום \nששי ונתפרש למעלה נעשה אדם האדם לא כתיב כו' ע\"ש: \nויאמר עד דאתכלל בכללא דאדם - כאן התחיל בבי\"ע ואמר תוצ\"א האר\"ץ נפש חי\"ה למינ\"ה \nהוא נוקבא דז\"א כמש\"ל נפש חיה דא דוד מלכא ובה נכללת בריאה כסא הכבוד וזהו בה\"מה. \nועיקר נפש חיה הוא על בריאה כמ\"ש למטה ומשם אתפרש בהמה ורמש כו' כמ\"ש למטה. וז\"ש \nהיינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ר\"ל אדם כללא דדכר ונוקבא דאצילות ובהמה הוא עולם \nהבריאה לבוש לעולם האצילות. ואמר חד בכללא דאחרא משתכחא ר\"ל שנאמר אדם ובהמה נכללו \nביחד וכן האצילות ובריאה הם באחדות ואצילות סוד החכמה ובריאה היא סוד הבינה וחכמה \nובינה הן רעין דלא מתפרשין. והבריאה נקראת בהמה דרביעא על אלף טורין כמ\"ש בפרשת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בראשית דף י\"ח ע\"ב ורזא דא מצמיח חציר לבהמה וגו' דא בהמה דרביעא על אלף טורין כו' \nושם דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך כו' ע\"ש: ואמר בהמה בכללא דאדם משתכחא. שאמר \nחד בכללא דחברי' ואיני יודע מי נכלל במי ואמר בהמה כו'. ומביא ראיה אדם כי יקריב \nמכם קרבן לה' מן הבהמה אמר מן הבהמה ואמר מכם דמשמע דהקרבן יהיה מן האדם ועל זה אמר \nמשום דאתכלל בכללא דאדם שהבהמה נכללת באדם והוא מן האדם. וכמ\"ש בפרשת תזריע דף מ\"ח \nע\"א תנא בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא ונקרא כסא כו' עד בדיוקנא דאדם משום דכליל \nכל גוונין וכל דיוקנין וכמ\"ש בפרשת בראשית דף י\"ט וכדין כתיב עלייהו ודמות פניהם \nפני אדם כלא כלילן בהאי דיוקנא והאי דיוקנא כליל לון. וכן בפרשת עקב דף רע\"ד ע\"א \nתנינן ודמות פניהם פני אדם כו' וכדין כתיב עלייהו ודמות פניהם כו' וכנ\"ל וז\"ש נפ\"ש \nחי\"ה הוא דמות אדם דכליל כלא וכמ\"ש (ב\"ר פ\"ז) נפש חיה זו נפש אדה\"ר. בה\"מה זה השור \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מלך על בהמות וכולל כל הבהמות: \nורמ\"ש זה הנשר שטורף עופות ובאשר חללים שם הוא (איוב ל\"ט) והוא שרץ העוף כידוע. \nוחי\"תו ארץ זה הארי' מלך שבחיות וכולל כל החיות. וכמ\"ש (חגיגה י\"ג א') אשירה לה' כי \nגאה גאה למי שנתגאה כו' מלך שבבהמות שור כו' ואדם מתגאה עליהן והקב\"ה מתגאה על כולם \nועל כל העולם כולו ור\"ל דג' חיות הן כמ\"ש בתיקונים ואדם כולל כל החיות כידוע בהרבה \nמקומות בתיקונים ובתז\"ח וכנ\"ל וכ\"ז בכלל הבהמה דרביעא על אלף טורין שהוא כרסייא \nדחקיק בה ד' דיוקנין והקב\"ה מתגאה עליהן זהו בעולם האצילות שהוא אדם היושב על הכסא \nועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א') כנ\"ל. וכמ\"ש בפרשת פנחס דף רי\"ז \nע\"א הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה וגו' עד וע\"ד כתיב האדם ההוא דאשתמודע. \nואמר אדם דרכיב ושליט על בהמה כו' שאדם דאצילות שליט על הבהמה. וז\"ש כאן בהמה בכללא \nדאדם וכן בבריאה עצמה בד' פרצופין נכלל הכל באדם כנ\"ל. וז\"ש נפ\"ש חי\"ה זו אדם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דבריאה והוא כלל כל הג' חיות ואח\"כ פרט בהמ\"ה. ורמ\"ש. וחית\"ו ארץ ג' חיות. ולכן \nבעשיה ויעש אלקים לא נזכר נפש חיה שהוא כללא: \nכד נחת עד בקטרא חדא - ר\"ל אדם הראשון שהוא בצלם אלקים דיוקנא הוה באצילות ובריאה \nשהם כללא חדא ועל שניהן אמר בצלמנו. כדמותינו שהן זו\"נ. והן שני רוחין דאצילות \nנשמתא קדישא דבריאה נפש חיה כמש\"ל פ\"ג נפש חיה כלומר חי כו' וכנ\"ל שנפש חיה הוא \nבבריאה. כי נפש הוא אף בבהמה והוא עולם הבריאה שהיא בהמה כנ\"ל אבל נשמתא קדישא אינו \nאלא לאדם והוא באצילות וזה נפש הבהמית של אדם היה לו מן הבריאה: \nוכידוע לאדם שיש לו נשמה מאצילות כל נשמתין דבי\"ע הן נפש לנשמתא דאצילות. וזה הנפש \nדבריאה הוא לבוש לנשמתא קדישא דאצילות כמו שהבריאה הוא לבוש לעולם האצילות כמ\"ש \nבתז\"ח ובפרשת בראשית דף כ\"ג ע\"ש. ועולם הבריאה בכללה הוא נוקבא לעולם האצילות כמ\"ש \nלקמן והוא כורסא דדוד מלכא שהוא נוקבא ובסוד הנה מטתו שלשלמה שהוא כסא כמ\"ש בפרשת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "א\"מ דף ס' ע\"א ע\"ש ודכר ונוקבא הן ימינא ושמאלא כמש\"ל בא\"ר דף קמ\"ב ע\"א חסד ימינא \nגבורה שמאלא אתבסם דא בדא כו' ולכן שתי רוחין מימינא ושמאלא. וז\"ש כד נחת אדם דלתתא \n- ר\"ל אדם הגשמי. בדיוקנא עלאה ר\"ל כדמות אצילות ובריאה שהן בצל\"ם ובדמו\"ת כנ\"ל: \nוז\"ש עלאה שלאחר החטא נתמעט דיוקניה ונעשה בסוד נער מט\"ט ועשייה בסוד כתנות עור \nכמ\"ש למטה בפ\"ה: \nואמר אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם - שהן דכר ונוקבא וז\"ש \nכליל אדם. ומפ' והולך דימינא נשמתא קדישא - מאצילות: דשמאלא נפש חיה - והוא מבריאה \nכנ\"ל: ובבריאה ע\"ה טו\"ר כמ\"ש למעלה (ד' מ\"ב ע\"ד) ולכן כל החטאים בנפש נפש כי תחטא. \nונכרתה הנפש ההיא וכל העונשים הכל בנפש. וז\"ש חב אדם אתפשט שמאלא שבה החטאים. ובה \nע\"ה טו\"ר שבאצילות לא יגורך רע (תהלים ה') ואפילו המלכות שבאצילות כידוע וכמ\"ש \nגמלתהו טוב ולא רע: רק שאמרו שבה ע\"ה טו\"ר בירידתה בבריאה ובעולמות שמתפשטין ממנה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "רגליה יורדות מות (משלי ה') וז\"ש טוב ולא רע כל ימי חייה ר\"ל כל זמן שהיא באצילות \nדבאצילות נקראת עץ חיים אילנא דחיי כידוע בהרבה מקומות. ושם היא דוד מלך ישראל חי \nוקיים משא\"כ בבריאה כידוע בסוד מלכין קדמאין כמ\"ש בא\"ר דף קל\"ה ע\"ב כל מאן דנחית \nמדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה מיתה והוא בבריאה. ולכן נגזר עליו מיתה באכילתו מע\"ה \nטו\"ר והוא התמשכו בתר נפש הבהמית שהוא נפש חיה נפש דשמאלא. ולכן ח\"ב אד\"ם אתפש\"ט \nשמאל\"א שבה חטא. והוא לבושא דאדה\"ר כנ\"ל וכמ\"ש שלבושא דאדה\"ר אתפתה אחר הנחש והוא \nנפש הבהמית שהיא נמשכת אחר היצה\"ר. ובה כל התאוות והתענוגים וכל החטאים. ולכן וידעו \nכי ערומים הם. והוא היה לבוש בכתנות אור שהן לבוש הבריאה ורע אתכליל שם בטוב קודם \nחטאו וכמ\"ש בתז\"ח דף פ\"ה ע\"ד ופ\"ו ע\"א ופרשת בראשית דף כ\"ב וכ\"ג כד מטא לעלמא \nדפרודא דאיהי עולם הנפרדים אמר אומנא למארי בניינא נעשה אדם בצלמנו כדמותינו אמר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מארי בניינא ודאי טב הוא למיעבד ליה אבל עתיד הוא למחטי קמך בגין דאיהו כסיל כו' \nובן כסיל תוגת אמו דא אדם דבריאה כו' עד לבושא דאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא \nלנשמתא הה\"ד עור ובשר תלבישני. ושם אמרו מה אדם ותדעהו מה את בעי למיעבד אדם ותדעהו \nועתיד למחטי קמך כאיתתא דיליה כו' עד אורייתא דבריאה איהי לבושא דשכינתא כו' עד \nוהא: והענין כי גם הבריאה כוללת דכר ונוקבא טוב ורע דכורא טוב ונוקבא רע אור וחשך \nזו\"נ ולכן הנקבה נתפתה וע\"י הנקבה חטא ונמשך הטוב אחר הרע. ובאותן לבושין חטא \nובאותן לבושין תליין כל החטאים והמצות ושכר ועונש כמ\"ש שם ולא הוה אגרא לצדיקייא \nועונשא לרשיעייא אלא בגין אדם דבריאה לא תהו בראה שהיא נוקבא דאצילות כנ\"ל. ואמר שם \nכל מאן דחב כאלו הפשיט לשכינתא מלבושהא והאי איהו עונשא דאדם כו' כנ\"ל ולכן נשאר \nבלא לבוש דוגמת השכינה אבל בנשמתא קדישא אין שכר ועונש כמ\"ש שם ובתז\"ח דף פ\"ט ע\"ג \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ואין ראשית אלא נשמה ואורייתא טפילה לנשמה ר\"ל דנשמתא הוא דאצילות ואורייתא הוא \nדבריאה שבה שכר ועונש כנ\"ל. ואמר שם בגין דאיהו מאילנא דחיי דלא תליא מיניה זכות \nוחובה לא אגרא ולא עונשא דאינון ע\"ה טו\"ר כו' עש\"ה. ולכן ח\"ב אד\"ם אתפש\"ט שמאל\"א \nוהוא נפש הנ\"ל. ואתפשטו אינון בלא גופא ר\"ל כל הבאין מנפש הבריאה בל\"א גופ\"א לפי \nשנפקו מכללא דאדם שקודם החטא היה נכלל בהמה באדם כנ\"ל ועכשיו נפרדה נפש בהמה מאדם \nואינן בכללא דאדם. וכן למעלה נתפרדה בריאה מאצילות. וזהו הפירוד דמטרוניתא מבעלה \nבכ\"מ מהזוהר ותקונים כי באצילות שם אין פגם ואין שם לא מיעוט ואין תלוי במעשה \nהתחתונים כלל כמ\"ש בתקונים הרבה פעמים כידוע וכמ\"ש בזוהר הנ\"ל דהפגם הוא דאפשיט \nהשכינה מלבושהא. דאדם דאצילות לא חטא וכד חטא זיהרא עלאה פרחא מיניה קודם החטא \nכידוע וכן בכל נשמה דאצילות כידוע וכן למעלה פרחה נפש האצילות מבריאה והוא הפירוד. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ואינון דמתפשטו בלא גופא הן הרע שמהן שדין ולילין. ואמר כד מתדבקין דא בדא אתיילדן \n- ר\"ל כד מתדבקין השידין באדם ר\"ל בשינה או בהקיץ שהן מקרה לילה אז אתיילדן. והן \nנגעי בני אדם שבאו מטיפות קרי מחמימות הלילית ר\"ל כמ\"ש בפרשת תזריע דף מ\"ח ע\"ב \nדתניא ברזא עלאה בספרא דצניעותא כד אתברי אדם נחית בדיוקנא קדישא עלאה ונחתו עמיה \nתרין רוחין מתרין סטרין כו' עד ואלין אקרין נגעי בני אדם ובפרשת ויקרא דף כ\"ה ע\"א \nואמר ר\"ש הא תנינן אית מאן דזכי בנשמה כו' עד ובההוא דרגא אזיל ואתקש' בחלמיה עד \nדקני רוח והוא משום דאינון מסט' דנפש כנ\"ל. ובפ' א\"מ דף ע\"ו ע\"ב ר' יוסי אמר משעתא \nדאתגזר עליה ועל כל עלמא מיתה כו' ותרין רוחין נוקבין הוו אתיין ואזדווגן עמיה \nואולידו ואינון דאולידו הוו מזיקין דעלמא ואקרון נגעי ב\"א כו' עד ומתעברן מינייהו \nואולידן רוחין. ותרין רוחין דקאמר יתבאר למטה (בד\"ה ויראו בני האלהים). ובפרשת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בראשית דף מ\"ז ע\"ב ומ\"ח ע\"א ת\"ח מה כתיב בשלמה והוכחתי כו' עד והא אוקמוה ובא\"ר דף \nקמ\"ג ע\"ב ותאנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם ונפקי מכללא דגופא קדישא ולא \nאתדבקו ביה משתכחין ובג\"כ כלה מסאבין כו'. ואלו הן שאמרו שנבראו בע\"ש בין השמשות \nוקדש היום ולא נבראו להן גופים כמש\"ל במאמרים הקודמים וכמ\"ש בא\"ר דף קמ\"ב ע\"ב \nובשעתא דכד בעי למיעל שבתא הוה ברי כו' עד מאן דיקרב בהדייהו: \nוז\"ס הלבושין של אדה\"ר שבאו לנמרוד ואח\"כ לעשו שהוא נחש הקדמוני שלקח הבגדים \nמאדה\"ר. ויעקב שהיה דוגמא דאדה\"ר כידוע ותקח רבקה את בגדי עשו כו' ותלבש את יעקב \nבנה הקטן. והענין כי יעקב בנוקב' כמ\"ש בר\"מ סוף ח\"א כמש\"ל (בפ\"א ד' כד ב') והוא \nבכסא ששם הבגדים ואמר בפרשת בראשית דאבא לא רצה לברא אדם דבריאה ואמר אמא בתר דחובא \nתלי באמא ולא באבא אנא בעינא למברי ליה בדיוקנא דילי כו' בזמנא דחב כתיב ובפשעכם \nשלחה אמכם ותריך אמיה כו'. וז\"ש עלי קללתך בני. ולכן לקחה היא את הבגדים ותלב' אותו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שבאמא תליא מלתא. וכן בשמואל ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב'). וזכה ללבושין \nולבושין הן בכסא ששם המלוכה כסא דוד ולכן משח מלכין שאול ודוד. ולכן מסר סימן לשאול \nקריעת המלוכה בקריעת הלבושים. וכן בירבעם ותפשת בבגדו של ירבעם כמ\"ש למעלה (בפ\"א דף \nט\"ו ע\"ד). וכן חמוץ בגדים מבצרה כנ\"ל (שם): וכן סוד הלבושין בג\"ע הכל בסוד המצות \nשהן בעולם הבריאה לבושא דשכינתא ולבושין דאדם ושם שכר ועונש וז\"ס נשמות דאזלין \nערטילאין כי לבוש שלהן בקליפה. וכל התורה ומע\"ט הכל תלוי בלבושין אלו כמש\"ל בפרשת \nבראשית הנ\"ל. וז\"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו כי באמא תליא מלתא ולכן אמר ומעיל קטן כי \nשם הוא המאור הקטן כמ\"ש בפרשת בראשית דף כ' ע\"א וע\"ב ויעש אלקים את שני המאורות \nהגדולים כו' עד רקיע השמים לאתקנא בהו כורסייא דדוד. והענין כמ\"ש לעיל (סוף פרק ג') \nכי כלל האצילות הוא יה\"ו ובחינת התפשטות של מלכות למטה הוא ה' כמ\"ש למטה ובכסא שם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אלקים שהוא ע\"ה טו\"ר ששם אלקים משתתף במלאכים ובכל העולמות ובבני אדם ואפילו בס\"א \nאלקים אחרים והוא בבריאה ששם ע\"ה טו\"ר ובכסא אתתקן הכל שמא שלים הוי\"ה אלקים וכן \nהוי\"ה נשלם ה' אחרונה לא נשלם עד שנשלם הכסא כמש\"ל. וז\"ס ומעיל קטן וכן בעלת אוב \nכשראתה אותו זקן עוטה מעיל אמרה אלקים ראיתי עולה מן הארץ שהמעיל הוא סוד אלקים \nכנ\"ל. ולכן הס\"א רודפת אחר הלבושין כמש\"ל. וכן אחר הירכים ששם אחיזתן כמש\"ל הני \nמאני כו' הני ברכי כו' (ברכות ו' ע\"א) וכמ\"ש בסבא פרשת משפטים כנ\"ל. ובשניהם זכה \nבלבושין כנ\"ל וברגלים כמ\"ש בפרשת בראשית דף כ\"א ע\"ב והוא צלע על ירכו כו' עד דאתא \nשמואל כו' ע\"ש כל המאמר וכן בסבא פרשת משפטים כנ\"ל. וז\"ס בגדי כהונה שמכפרים. וז\"ס \nותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות ואמר בזוהר שלח לך דאתלבשו ברוחא דקודשא. \nוהן הלבושין של צדיקים בג\"ע שמתחלה היה לבוש אדה\"ר בג\"ע. ואמר בזוהר שהלבוש הוא מד' \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "רוחין שבג\"ע והוא ד' חיות שבכסא וז\"ס ביהושע בן יהוצדק כ\"ג וילבישהו בגדים והשטן \nעומד על ימינו לשטנו (זכריה ג') שכל קטרוג השטן ואחיזתו באלו הלבושים שלא יתלבש בו \nהאדם ויאמר ה' אל השטן יגער כו' ויאמר כו' אם בדרכי תלך ונתתי לך מהלכים בין \nהעומדים האלה ר\"ל שיתן לו גם את הרגלים שהמלבושין ורגלים תולין זה בזה וכמ\"ש לקמן \nבין העומדים האלה הן שרפים עומדים שהן נגד הס\"א נחש שרף כידוע וכמ\"ש פרשת תזריע דף \nמ\"ז ע\"א הנחשים השרפים כו' עד להתייצב על ה' ולז\"א האלה: ואמר כהאי חיה דאולידת \nרוחין סגיאין בקטרא חדא ר\"ל בדביקותם יולדת סגיאין כמו חיה שיולדת רבים בפעם א' והן \nנקראין נפש חיה כנ\"ל. והן נקראין שרץ נפש חיה שלכן נאמר שרץ כנ\"ל (בפ\"ג) חיה טבא \nחיה בישא וידוע שהשרץ יולדת ששים בכרס אחד כמ\"ש וישרצו כמו השרץ ששים בכרס אחד כו' \nשהיו יולדות במצרים כן הן יולדות ששים כמ\"ש בפרשת בראשית דף ל\"ז המה הגבורים שתין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הוו בארעא כחושבן דלעילא כתיב הכא המה הגבורים אשר מעולם וכתיב התם ששים גבורים \nסביב ור\"ל שהם מן הכסא כנ\"ל ובכסא ששים גבורים סביב לה שהיא יולדת ג\"כ ששים שהוא ו' \nדאפיקת ה' כמ\"ש למטה ה' ד' הות ומדאתעברת כו' אפיקת ו' שהוא ששים כידוע. וכמ\"ש \nבפרשת א\"מ דף ס' ע\"א הנה מטתו כו' מאי מטתו דא כורסי יקרא דמלכא כו' ששים גבורים \nכו' ע\"ש ושם דף ס\"ח כל אינון איילתי דסחרני כורסי יקירא קדישא הה\"ד ששים גבורים \nסביב לה כו'. והן רבות בנות עשו חיל שהן ששים מסכתות כמ\"ש בתיקונים. וז\"ש כהאי חיה \nדאולידת רוחין סגיאין כמו חיה קדישא דאולידת רוחין סגיאין הן רבות בנות כו' כן היא \nיולדת כנ\"ל וז\"ס כלם אחוזי חרב כו' מפחד בלילות שהן נקראים לילות כידוע ואמרו מפחדה \nשל גיהנם שדומה ללילה וששים גבורים הם ששים מסכתות שהן במט\"ט כמ\"ש בתקונים וז\"ש \nבפרשת א\"מ הנ\"ל שתין פולסי דנורא דההוא נער אתלבש בהו כמ\"ש בתז\"ח דף פ' ע\"ד ודא הוא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מט\"ט דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה כו' ע\"ש ובר\"מ פרשת משפטים דף קכ\"ו ע\"א מט\"ט \nעבד ה' כליל שית כו' שית סדרי משנה כו'. כלם אחוזי חרב כמ\"ש (תהלים מ\"ה) חגור חרבך \n", "en": ""}]}
