# פירוש הגרא לספרא דצניעותא — פרק ד

[קריאה בקורא](/reader/kabala-eeb2c863ac1b/1/20/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק ד 
עתיקא עד ותתאין - כנ&quot;ל שע&quot;ק נקרא טמיר דטמירין והוא אתלבש בז&quot;א ובז&quot;א מתחיל הגילוי 
כי שאל נא לימים ראשונים (דברים ד&#x27;) עולם חסד יבנה (תהלים פ&quot;ט). ואמר טמיר וסתים א&#x27; 
שמתלבש תוך הפרצופים ועוד שנעלם להשיגו שנקרא אין לגודל העלמו. וז&quot;א אתגלי&quot;א ואעפ&quot;כ 
לא אתגלייא ממש שעיקר הגילוי מתחיל ממלכות. וכמ&quot;ש בא&quot;ז ד&#x27; רפ&quot;ח ע&quot;א מלין סתימין 
ושבחא דע&quot;ק סתימא דכל סתימין עד ואינון אקרון שמא קדישא וכלא חד עש&quot;ה. ובפ&#x27; וארא דף 
כ&quot;ב ע&quot;א מהו עדי עד אלא בגין דיהא עד מכאן ולהלאה לית מאן דיכיל למיקם עליה. הרי 
אפילו מבינה ולמעלה אסור ההסתכלות לפי שכלולין במזלא דע&quot;ק שלכן הן ג&quot;כ נקראו עתיקין 
כידוע. שלכן נקרא ע&quot;ק עתיקא דעתיקין ר&quot;ל זקן של זקנים שאו&quot;א נקראו זקנים והוא כמ&quot;ש 
לעיל (בסוף הפרק) שאברהם ויצחק אתכלילו בחו&quot;ב ואברהם ויצחק נקראו זקנים כמ&quot;ש (יומא 
כ&quot;ח ב&#x27;) אברהם זקן כו&#x27; שנא&#x27; ואברהם זקן בא בימים יצחק זקן כו&#x27; שנאמר ויהי כי זקן 


יצחק. ויעקב הוא בע&quot;ק זקן של הזקנים שנקרא ישראל סבא וכמ&quot;ש בא&quot;ר על ע&quot;ק סבא דסבין. 
ונתבאר ג&quot;כ שז&quot;א אתגליא ומ&quot;מ לא אתגליא ממש כמ&quot;ש שם דף כ&quot;ג ע&quot;א וע&quot;ב ת&quot;ח אית גוונין 
דמתחזיין ואית גוונין דלא מתחזיין עד באספקלרייא דנהרא כתיב ביה ידיעה דכתיב לא 
נודעתי וז&quot;ש זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא שאין נגלה ממש רק בעינין סתימין ואין 
נגלין אלא ע&quot;י מלכות כמ&quot;ש במאמר הנ&quot;ל. משא&quot;כ בע&quot;ק שאין נגלה כלל אפילו ע&quot;י מלכות 
וז&quot;ש טמיר וסתים טמיר בעצמו ואף ע&quot;י אחר. וכמש&quot;ל פ&quot;ב הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח 
ונגד זה אמר וסתים - הוא מאן דלא אזדמן לעינא וזהו טמיר - הוא מאן דלא אקרי בשמא. 
וזהו באתוון דלא מתיישבן באתרוי וכמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ט כל אינון עלאין בע&quot;ק תליין בז&quot;א 
אינון כו&#x27; אבל בע&quot;ק לאו אינון דלא מתיישבן כו&#x27; ואמר דאתגליא באתווי כתיב דאתכסיא 
סתים באתוון דלא מתיישבן באתרוי - ר&quot;ל כי הגילוי הוא השם כמ&quot;ש לעיל (ד&#x27; ל&quot;ב ע&quot;ד) 


והוא שם הוי&quot;ה והוא לשון יהיה נגלה המציאות שלמעלה ממנו אין נגלה המציאות וזהו 
כוונת השם. והוא נקוד בעצמו ניקוד יראה כמו חוה כמ&quot;ש לעיל (שם) אבל ע&quot;ק נקרא אקי&quot;ק 
אתגלה למטה אבל כאן איני נגלה והוא ע&quot;י ז&quot;א דתלייא מניה כמ&quot;ש בא&quot;ז ז&quot;א בעתיקא תלייא 
ואחיד וכמ&quot;ש שם דף רפ&quot;ט ע&quot;א בצניעותא דספרא אוליפנא דהא י&#x27; עלאה עד כל ברכאן בעיין 
סתים וגליא. וז&quot;ש באתוון דלא מתיישבו באתרוי - ר&quot;ל במקומו אין מתיישב השם שאמר 
אהי&quot;ה למטה אתגלה אבל דאתגלי ז&quot;א כתיב באתווי הוי&quot;ה במקומי אני גלוי. ואמר בגין 
דאיהו לא כו&#x27; ר&quot;ל שאין יכולין לעמוד עליו ולהשיגו עלאין ותתאין אפי&#x27; ז&quot;א כמ&quot;ש בא&quot;ר 
דף קכ&quot;ט ע&quot;ב דתניא אית עדן דנהיר עד ע&quot;י סתימאה דכלא ובא&quot;ז דף רפ&quot;ח ע&quot;א האי ע&quot;ק 
טמיר וגניז כו&#x27; עד ולית דידע ליה בר איהו. ומ&quot;מ אפילו ז&quot;א אתגלי ולא אתגלי כנ&quot;ל 
ולכן אף שם הוי&quot;ה אינו נגלה כי אם ע&quot;י שם אדנ&quot;י במלכות כמ&quot;ש (פסחים נ&#x27; ע&quot;א) כתיב זה 


שמי וכתיב וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא כו&#x27; לעלם כתיב. וכמ&quot;ש בפרשת נשא דף קמ&quot;ו 
ע&quot;ב אמר ר&quot;ש תאנא בצניעותא דספרא כו&#x27; עד סתים כלא באתוון רשימין. וז&quot;ש זעי&quot;רא 
דאנ&quot;פין את&quot;גליא ול&quot;א את&quot;גליא כמש&quot;ל: וע&quot;כ אתפרש כלל כל האצילות רק התיקון הוא ביום 
ששי ונתפרש למעלה נעשה אדם האדם לא כתיב כו&#x27; ע&quot;ש: 
ויאמר עד דאתכלל בכללא דאדם - כאן התחיל בבי&quot;ע ואמר תוצ&quot;א האר&quot;ץ נפש חי&quot;ה למינ&quot;ה 
הוא נוקבא דז&quot;א כמש&quot;ל נפש חיה דא דוד מלכא ובה נכללת בריאה כסא הכבוד וזהו בה&quot;מה. 
ועיקר נפש חיה הוא על בריאה כמ&quot;ש למטה ומשם אתפרש בהמה ורמש כו&#x27; כמ&quot;ש למטה. וז&quot;ש 
היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה&#x27; ר&quot;ל אדם כללא דדכר ונוקבא דאצילות ובהמה הוא עולם 
הבריאה לבוש לעולם האצילות. ואמר חד בכללא דאחרא משתכחא ר&quot;ל שנאמר אדם ובהמה נכללו 
ביחד וכן האצילות ובריאה הם באחדות ואצילות סוד החכמה ובריאה היא סוד הבינה וחכמה 
ובינה הן רעין דלא מתפרשין. והבריאה נקראת בהמה דרביעא על אלף טורין כמ&quot;ש בפרשת 


בראשית דף י&quot;ח ע&quot;ב ורזא דא מצמיח חציר לבהמה וגו&#x27; דא בהמה דרביעא על אלף טורין כו&#x27; 
ושם דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך כו&#x27; ע&quot;ש: ואמר בהמה בכללא דאדם משתכחא. שאמר 
חד בכללא דחברי&#x27; ואיני יודע מי נכלל במי ואמר בהמה כו&#x27;. ומביא ראיה אדם כי יקריב 
מכם קרבן לה&#x27; מן הבהמה אמר מן הבהמה ואמר מכם דמשמע דהקרבן יהיה מן האדם ועל זה אמר 
משום דאתכלל בכללא דאדם שהבהמה נכללת באדם והוא מן האדם. וכמ&quot;ש בפרשת תזריע דף מ&quot;ח 
ע&quot;א תנא בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא ונקרא כסא כו&#x27; עד בדיוקנא דאדם משום דכליל 
כל גוונין וכל דיוקנין וכמ&quot;ש בפרשת בראשית דף י&quot;ט וכדין כתיב עלייהו ודמות פניהם 
פני אדם כלא כלילן בהאי דיוקנא והאי דיוקנא כליל לון. וכן בפרשת עקב דף רע&quot;ד ע&quot;א 
תנינן ודמות פניהם פני אדם כו&#x27; וכדין כתיב עלייהו ודמות פניהם כו&#x27; וכנ&quot;ל וז&quot;ש נפ&quot;ש 
חי&quot;ה הוא דמות אדם דכליל כלא וכמ&quot;ש (ב&quot;ר פ&quot;ז) נפש חיה זו נפש אדה&quot;ר. בה&quot;מה זה השור 


מלך על בהמות וכולל כל הבהמות: 
ורמ&quot;ש זה הנשר שטורף עופות ובאשר חללים שם הוא (איוב ל&quot;ט) והוא שרץ העוף כידוע. 
וחי&quot;תו ארץ זה הארי&#x27; מלך שבחיות וכולל כל החיות. וכמ&quot;ש (חגיגה י&quot;ג א&#x27;) אשירה לה&#x27; כי 
גאה גאה למי שנתגאה כו&#x27; מלך שבבהמות שור כו&#x27; ואדם מתגאה עליהן והקב&quot;ה מתגאה על כולם 
ועל כל העולם כולו ור&quot;ל דג&#x27; חיות הן כמ&quot;ש בתיקונים ואדם כולל כל החיות כידוע בהרבה 
מקומות בתיקונים ובתז&quot;ח וכנ&quot;ל וכ&quot;ז בכלל הבהמה דרביעא על אלף טורין שהוא כרסייא 
דחקיק בה ד&#x27; דיוקנין והקב&quot;ה מתגאה עליהן זהו בעולם האצילות שהוא אדם היושב על הכסא 
ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א&#x27;) כנ&quot;ל. וכמ&quot;ש בפרשת פנחס דף רי&quot;ז 
ע&quot;א הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה וגו&#x27; עד וע&quot;ד כתיב האדם ההוא דאשתמודע. 
ואמר אדם דרכיב ושליט על בהמה כו&#x27; שאדם דאצילות שליט על הבהמה. וז&quot;ש כאן בהמה בכללא 
דאדם וכן בבריאה עצמה בד&#x27; פרצופין נכלל הכל באדם כנ&quot;ל. וז&quot;ש נפ&quot;ש חי&quot;ה זו אדם 


דבריאה והוא כלל כל הג&#x27; חיות ואח&quot;כ פרט בהמ&quot;ה. ורמ&quot;ש. וחית&quot;ו ארץ ג&#x27; חיות. ולכן 
בעשיה ויעש אלקים לא נזכר נפש חיה שהוא כללא: 
כד נחת עד בקטרא חדא - ר&quot;ל אדם הראשון שהוא בצלם אלקים דיוקנא הוה באצילות ובריאה 
שהם כללא חדא ועל שניהן אמר בצלמנו. כדמותינו שהן זו&quot;נ. והן שני רוחין דאצילות 
נשמתא קדישא דבריאה נפש חיה כמש&quot;ל פ&quot;ג נפש חיה כלומר חי כו&#x27; וכנ&quot;ל שנפש חיה הוא 
בבריאה. כי נפש הוא אף בבהמה והוא עולם הבריאה שהיא בהמה כנ&quot;ל אבל נשמתא קדישא אינו 
אלא לאדם והוא באצילות וזה נפש הבהמית של אדם היה לו מן הבריאה: 
וכידוע לאדם שיש לו נשמה מאצילות כל נשמתין דבי&quot;ע הן נפש לנשמתא דאצילות. וזה הנפש 
דבריאה הוא לבוש לנשמתא קדישא דאצילות כמו שהבריאה הוא לבוש לעולם האצילות כמ&quot;ש 
בתז&quot;ח ובפרשת בראשית דף כ&quot;ג ע&quot;ש. ועולם הבריאה בכללה הוא נוקבא לעולם האצילות כמ&quot;ש 
לקמן והוא כורסא דדוד מלכא שהוא נוקבא ובסוד הנה מטתו שלשלמה שהוא כסא כמ&quot;ש בפרשת 


א&quot;מ דף ס&#x27; ע&quot;א ע&quot;ש ודכר ונוקבא הן ימינא ושמאלא כמש&quot;ל בא&quot;ר דף קמ&quot;ב ע&quot;א חסד ימינא 
גבורה שמאלא אתבסם דא בדא כו&#x27; ולכן שתי רוחין מימינא ושמאלא. וז&quot;ש כד נחת אדם דלתתא 
- ר&quot;ל אדם הגשמי. בדיוקנא עלאה ר&quot;ל כדמות אצילות ובריאה שהן בצל&quot;ם ובדמו&quot;ת כנ&quot;ל: 
וז&quot;ש עלאה שלאחר החטא נתמעט דיוקניה ונעשה בסוד נער מט&quot;ט ועשייה בסוד כתנות עור 
כמ&quot;ש למטה בפ&quot;ה: 
ואמר אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם - שהן דכר ונוקבא וז&quot;ש 
כליל אדם. ומפ&#x27; והולך דימינא נשמתא קדישא - מאצילות: דשמאלא נפש חיה - והוא מבריאה 
כנ&quot;ל: ובבריאה ע&quot;ה טו&quot;ר כמ&quot;ש למעלה (ד&#x27; מ&quot;ב ע&quot;ד) ולכן כל החטאים בנפש נפש כי תחטא. 
ונכרתה הנפש ההיא וכל העונשים הכל בנפש. וז&quot;ש חב אדם אתפשט שמאלא שבה החטאים. ובה 
ע&quot;ה טו&quot;ר שבאצילות לא יגורך רע (תהלים ה&#x27;) ואפילו המלכות שבאצילות כידוע וכמ&quot;ש 
גמלתהו טוב ולא רע: רק שאמרו שבה ע&quot;ה טו&quot;ר בירידתה בבריאה ובעולמות שמתפשטין ממנה 


רגליה יורדות מות (משלי ה&#x27;) וז&quot;ש טוב ולא רע כל ימי חייה ר&quot;ל כל זמן שהיא באצילות 
דבאצילות נקראת עץ חיים אילנא דחיי כידוע בהרבה מקומות. ושם היא דוד מלך ישראל חי 
וקיים משא&quot;כ בבריאה כידוע בסוד מלכין קדמאין כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ה ע&quot;ב כל מאן דנחית 
מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה מיתה והוא בבריאה. ולכן נגזר עליו מיתה באכילתו מע&quot;ה 
טו&quot;ר והוא התמשכו בתר נפש הבהמית שהוא נפש חיה נפש דשמאלא. ולכן ח&quot;ב אד&quot;ם אתפש&quot;ט 
שמאל&quot;א שבה חטא. והוא לבושא דאדה&quot;ר כנ&quot;ל וכמ&quot;ש שלבושא דאדה&quot;ר אתפתה אחר הנחש והוא 
נפש הבהמית שהיא נמשכת אחר היצה&quot;ר. ובה כל התאוות והתענוגים וכל החטאים. ולכן וידעו 
כי ערומים הם. והוא היה לבוש בכתנות אור שהן לבוש הבריאה ורע אתכליל שם בטוב קודם 
חטאו וכמ&quot;ש בתז&quot;ח דף פ&quot;ה ע&quot;ד ופ&quot;ו ע&quot;א ופרשת בראשית דף כ&quot;ב וכ&quot;ג כד מטא לעלמא 
דפרודא דאיהי עולם הנפרדים אמר אומנא למארי בניינא נעשה אדם בצלמנו כדמותינו אמר 


מארי בניינא ודאי טב הוא למיעבד ליה אבל עתיד הוא למחטי קמך בגין דאיהו כסיל כו&#x27; 
ובן כסיל תוגת אמו דא אדם דבריאה כו&#x27; עד לבושא דאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא 
לנשמתא הה&quot;ד עור ובשר תלבישני. ושם אמרו מה אדם ותדעהו מה את בעי למיעבד אדם ותדעהו 
ועתיד למחטי קמך כאיתתא דיליה כו&#x27; עד אורייתא דבריאה איהי לבושא דשכינתא כו&#x27; עד 
והא: והענין כי גם הבריאה כוללת דכר ונוקבא טוב ורע דכורא טוב ונוקבא רע אור וחשך 
זו&quot;נ ולכן הנקבה נתפתה וע&quot;י הנקבה חטא ונמשך הטוב אחר הרע. ובאותן לבושין חטא 
ובאותן לבושין תליין כל החטאים והמצות ושכר ועונש כמ&quot;ש שם ולא הוה אגרא לצדיקייא 
ועונשא לרשיעייא אלא בגין אדם דבריאה לא תהו בראה שהיא נוקבא דאצילות כנ&quot;ל. ואמר שם 
כל מאן דחב כאלו הפשיט לשכינתא מלבושהא והאי איהו עונשא דאדם כו&#x27; כנ&quot;ל ולכן נשאר 
בלא לבוש דוגמת השכינה אבל בנשמתא קדישא אין שכר ועונש כמ&quot;ש שם ובתז&quot;ח דף פ&quot;ט ע&quot;ג 


ואין ראשית אלא נשמה ואורייתא טפילה לנשמה ר&quot;ל דנשמתא הוא דאצילות ואורייתא הוא 
דבריאה שבה שכר ועונש כנ&quot;ל. ואמר שם בגין דאיהו מאילנא דחיי דלא תליא מיניה זכות 
וחובה לא אגרא ולא עונשא דאינון ע&quot;ה טו&quot;ר כו&#x27; עש&quot;ה. ולכן ח&quot;ב אד&quot;ם אתפש&quot;ט שמאל&quot;א 
והוא נפש הנ&quot;ל. ואתפשטו אינון בלא גופא ר&quot;ל כל הבאין מנפש הבריאה בל&quot;א גופ&quot;א לפי 
שנפקו מכללא דאדם שקודם החטא היה נכלל בהמה באדם כנ&quot;ל ועכשיו נפרדה נפש בהמה מאדם 
ואינן בכללא דאדם. וכן למעלה נתפרדה בריאה מאצילות. וזהו הפירוד דמטרוניתא מבעלה 
בכ&quot;מ מהזוהר ותקונים כי באצילות שם אין פגם ואין שם לא מיעוט ואין תלוי במעשה 
התחתונים כלל כמ&quot;ש בתקונים הרבה פעמים כידוע וכמ&quot;ש בזוהר הנ&quot;ל דהפגם הוא דאפשיט 
השכינה מלבושהא. דאדם דאצילות לא חטא וכד חטא זיהרא עלאה פרחא מיניה קודם החטא 
כידוע וכן בכל נשמה דאצילות כידוע וכן למעלה פרחה נפש האצילות מבריאה והוא הפירוד. 


ואינון דמתפשטו בלא גופא הן הרע שמהן שדין ולילין. ואמר כד מתדבקין דא בדא אתיילדן 
- ר&quot;ל כד מתדבקין השידין באדם ר&quot;ל בשינה או בהקיץ שהן מקרה לילה אז אתיילדן. והן 
נגעי בני אדם שבאו מטיפות קרי מחמימות הלילית ר&quot;ל כמ&quot;ש בפרשת תזריע דף מ&quot;ח ע&quot;ב 
דתניא ברזא עלאה בספרא דצניעותא כד אתברי אדם נחית בדיוקנא קדישא עלאה ונחתו עמיה 
תרין רוחין מתרין סטרין כו&#x27; עד ואלין אקרין נגעי בני אדם ובפרשת ויקרא דף כ&quot;ה ע&quot;א 
ואמר ר&quot;ש הא תנינן אית מאן דזכי בנשמה כו&#x27; עד ובההוא דרגא אזיל ואתקש&#x27; בחלמיה עד 
דקני רוח והוא משום דאינון מסט&#x27; דנפש כנ&quot;ל. ובפ&#x27; א&quot;מ דף ע&quot;ו ע&quot;ב ר&#x27; יוסי אמר משעתא 
דאתגזר עליה ועל כל עלמא מיתה כו&#x27; ותרין רוחין נוקבין הוו אתיין ואזדווגן עמיה 
ואולידו ואינון דאולידו הוו מזיקין דעלמא ואקרון נגעי ב&quot;א כו&#x27; עד ומתעברן מינייהו 
ואולידן רוחין. ותרין רוחין דקאמר יתבאר למטה (בד&quot;ה ויראו בני האלהים). ובפרשת 


בראשית דף מ&quot;ז ע&quot;ב ומ&quot;ח ע&quot;א ת&quot;ח מה כתיב בשלמה והוכחתי כו&#x27; עד והא אוקמוה ובא&quot;ר דף 
קמ&quot;ג ע&quot;ב ותאנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם ונפקי מכללא דגופא קדישא ולא 
אתדבקו ביה משתכחין ובג&quot;כ כלה מסאבין כו&#x27;. ואלו הן שאמרו שנבראו בע&quot;ש בין השמשות 
וקדש היום ולא נבראו להן גופים כמש&quot;ל במאמרים הקודמים וכמ&quot;ש בא&quot;ר דף קמ&quot;ב ע&quot;ב 
ובשעתא דכד בעי למיעל שבתא הוה ברי כו&#x27; עד מאן דיקרב בהדייהו: 
וז&quot;ס הלבושין של אדה&quot;ר שבאו לנמרוד ואח&quot;כ לעשו שהוא נחש הקדמוני שלקח הבגדים 
מאדה&quot;ר. ויעקב שהיה דוגמא דאדה&quot;ר כידוע ותקח רבקה את בגדי עשו כו&#x27; ותלבש את יעקב 
בנה הקטן. והענין כי יעקב בנוקב&#x27; כמ&quot;ש בר&quot;מ סוף ח&quot;א כמש&quot;ל (בפ&quot;א ד&#x27; כד ב&#x27;) והוא 
בכסא ששם הבגדים ואמר בפרשת בראשית דאבא לא רצה לברא אדם דבריאה ואמר אמא בתר דחובא 
תלי באמא ולא באבא אנא בעינא למברי ליה בדיוקנא דילי כו&#x27; בזמנא דחב כתיב ובפשעכם 
שלחה אמכם ותריך אמיה כו&#x27;. וז&quot;ש עלי קללתך בני. ולכן לקחה היא את הבגדים ותלב&#x27; אותו 


שבאמא תליא מלתא. וכן בשמואל ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א&#x27; ב&#x27;). וזכה ללבושין 
ולבושין הן בכסא ששם המלוכה כסא דוד ולכן משח מלכין שאול ודוד. ולכן מסר סימן לשאול 
קריעת המלוכה בקריעת הלבושים. וכן בירבעם ותפשת בבגדו של ירבעם כמ&quot;ש למעלה (בפ&quot;א דף 
ט&quot;ו ע&quot;ד). וכן חמוץ בגדים מבצרה כנ&quot;ל (שם): וכן סוד הלבושין בג&quot;ע הכל בסוד המצות 
שהן בעולם הבריאה לבושא דשכינתא ולבושין דאדם ושם שכר ועונש וז&quot;ס נשמות דאזלין 
ערטילאין כי לבוש שלהן בקליפה. וכל התורה ומע&quot;ט הכל תלוי בלבושין אלו כמש&quot;ל בפרשת 
בראשית הנ&quot;ל. וז&quot;ס ומעיל קטן תעשה לו אמו כי באמא תליא מלתא ולכן אמר ומעיל קטן כי 
שם הוא המאור הקטן כמ&quot;ש בפרשת בראשית דף כ&#x27; ע&quot;א וע&quot;ב ויעש אלקים את שני המאורות 
הגדולים כו&#x27; עד רקיע השמים לאתקנא בהו כורסייא דדוד. והענין כמ&quot;ש לעיל (סוף פרק ג&#x27;) 
כי כלל האצילות הוא יה&quot;ו ובחינת התפשטות של מלכות למטה הוא ה&#x27; כמ&quot;ש למטה ובכסא שם 


אלקים שהוא ע&quot;ה טו&quot;ר ששם אלקים משתתף במלאכים ובכל העולמות ובבני אדם ואפילו בס&quot;א 
אלקים אחרים והוא בבריאה ששם ע&quot;ה טו&quot;ר ובכסא אתתקן הכל שמא שלים הוי&quot;ה אלקים וכן 
הוי&quot;ה נשלם ה&#x27; אחרונה לא נשלם עד שנשלם הכסא כמש&quot;ל. וז&quot;ס ומעיל קטן וכן בעלת אוב 
כשראתה אותו זקן עוטה מעיל אמרה אלקים ראיתי עולה מן הארץ שהמעיל הוא סוד אלקים 
כנ&quot;ל. ולכן הס&quot;א רודפת אחר הלבושין כמש&quot;ל. וכן אחר הירכים ששם אחיזתן כמש&quot;ל הני 
מאני כו&#x27; הני ברכי כו&#x27; (ברכות ו&#x27; ע&quot;א) וכמ&quot;ש בסבא פרשת משפטים כנ&quot;ל. ובשניהם זכה 
בלבושין כנ&quot;ל וברגלים כמ&quot;ש בפרשת בראשית דף כ&quot;א ע&quot;ב והוא צלע על ירכו כו&#x27; עד דאתא 
שמואל כו&#x27; ע&quot;ש כל המאמר וכן בסבא פרשת משפטים כנ&quot;ל. וז&quot;ס בגדי כהונה שמכפרים. וז&quot;ס 
ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות ואמר בזוהר שלח לך דאתלבשו ברוחא דקודשא. 
והן הלבושין של צדיקים בג&quot;ע שמתחלה היה לבוש אדה&quot;ר בג&quot;ע. ואמר בזוהר שהלבוש הוא מד&#x27; 


רוחין שבג&quot;ע והוא ד&#x27; חיות שבכסא וז&quot;ס ביהושע בן יהוצדק כ&quot;ג וילבישהו בגדים והשטן 
עומד על ימינו לשטנו (זכריה ג&#x27;) שכל קטרוג השטן ואחיזתו באלו הלבושים שלא יתלבש בו 
האדם ויאמר ה&#x27; אל השטן יגער כו&#x27; ויאמר כו&#x27; אם בדרכי תלך ונתתי לך מהלכים בין 
העומדים האלה ר&quot;ל שיתן לו גם את הרגלים שהמלבושין ורגלים תולין זה בזה וכמ&quot;ש לקמן 
בין העומדים האלה הן שרפים עומדים שהן נגד הס&quot;א נחש שרף כידוע וכמ&quot;ש פרשת תזריע דף 
מ&quot;ז ע&quot;א הנחשים השרפים כו&#x27; עד להתייצב על ה&#x27; ולז&quot;א האלה: ואמר כהאי חיה דאולידת 
רוחין סגיאין בקטרא חדא ר&quot;ל בדביקותם יולדת סגיאין כמו חיה שיולדת רבים בפעם א&#x27; והן 
נקראין נפש חיה כנ&quot;ל. והן נקראין שרץ נפש חיה שלכן נאמר שרץ כנ&quot;ל (בפ&quot;ג) חיה טבא 
חיה בישא וידוע שהשרץ יולדת ששים בכרס אחד כמ&quot;ש וישרצו כמו השרץ ששים בכרס אחד כו&#x27; 
שהיו יולדות במצרים כן הן יולדות ששים כמ&quot;ש בפרשת בראשית דף ל&quot;ז המה הגבורים שתין 


הוו בארעא כחושבן דלעילא כתיב הכא המה הגבורים אשר מעולם וכתיב התם ששים גבורים 
סביב ור&quot;ל שהם מן הכסא כנ&quot;ל ובכסא ששים גבורים סביב לה שהיא יולדת ג&quot;כ ששים שהוא ו&#x27; 
דאפיקת ה&#x27; כמ&quot;ש למטה ה&#x27; ד&#x27; הות ומדאתעברת כו&#x27; אפיקת ו&#x27; שהוא ששים כידוע. וכמ&quot;ש 
בפרשת א&quot;מ דף ס&#x27; ע&quot;א הנה מטתו כו&#x27; מאי מטתו דא כורסי יקרא דמלכא כו&#x27; ששים גבורים 
כו&#x27; ע&quot;ש ושם דף ס&quot;ח כל אינון איילתי דסחרני כורסי יקירא קדישא הה&quot;ד ששים גבורים 
סביב לה כו&#x27;. והן רבות בנות עשו חיל שהן ששים מסכתות כמ&quot;ש בתיקונים. וז&quot;ש כהאי חיה 
דאולידת רוחין סגיאין כמו חיה קדישא דאולידת רוחין סגיאין הן רבות בנות כו&#x27; כן היא 
יולדת כנ&quot;ל וז&quot;ס כלם אחוזי חרב כו&#x27; מפחד בלילות שהן נקראים לילות כידוע ואמרו מפחדה 
של גיהנם שדומה ללילה וששים גבורים הם ששים מסכתות שהן במט&quot;ט כמ&quot;ש בתקונים וז&quot;ש 
בפרשת א&quot;מ הנ&quot;ל שתין פולסי דנורא דההוא נער אתלבש בהו כמ&quot;ש בתז&quot;ח דף פ&#x27; ע&quot;ד ודא הוא 


מט&quot;ט דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה כו&#x27; ע&quot;ש ובר&quot;מ פרשת משפטים דף קכ&quot;ו ע&quot;א מט&quot;ט 
עבד ה&#x27; כליל שית כו&#x27; שית סדרי משנה כו&#x27;. כלם אחוזי חרב כמ&quot;ש (תהלים מ&quot;ה) חגור חרבך 


</div>
