על ירך גבור כו' וז"ש מגבורי ישראל. וז"ש איש חרבו על ירכו מפחד כו' שהתורה תבלין ליצה"ר משכהו לבהמ"ד (סוכה נ"ב ב') וכ"ז בסט' דכסא: וכאן בכסא נשלם השם הוי"ה כורסיא דדוד ונשלם שמא שלים הוי"ה אלקים כנ"ל בפ' בראשית. ולכן אח"כ נעשה אדם תיקון הנוקבא כמש"ל פ"ג וכאן שייך וכמש"ל וכמ"ש בפרשת תזריע דף מ"ח ע"א תאנא בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא עד שהוא ראוי לישב על הכסא: כ"ב אתוון סתימין עד ומכסייא לאמא מפרש פרצופי הבריאה בפרטות ומפרש פסוק ויברא אלקים את האדם כו' שפסוק נעשה כבר פירש על מלכות דאצילות. והיא ראש לבריאה כמש"ל דאזעירת גרמ' בסוד המאור הקטן כנ"ל. והיא חכמת הבריאה שהיא חכמה זעירא כידוע והוא באזעירת עצמה לירד שם. וכמו שבחכמה דאצילות נעשה כל האצילות כלם בחכמה עשית כן בה נעשה כל הבריאה וכמו שחכמה הוא ראשית אצילות כן היא ראשית הבריאה. ולכן נקראת ראשית ועלה נאמר ג"כ בראשית ברא כו' כמ"ש בתקונים בראשית ב' ראשית. ועלה נאמר (משלי ז')
אמור לחכמה אחותי את אחות לנו קטנה וכמ"ש בזוהר אית חכמה ואית חכמה כו'. ואפילו הס"א כולם בזו החכמה נבראו ונאחזו בטופרהא כמ"ש בפרשת א"מ ד' ע' א' לקבל דנא אית עשר כתרין עד אקרון חכמות ובדף ס' ע"ב מתחות כלהו נפקין עד אחידן דא ערסא כליל לון. ועלה נאמר כלם בחכמה עשית כל הנפרדים כלם בה נבראו ונוצרו ונעשו. והיא ראשית הגילוי שאפי' ז"א אתגלייא ולא אתגלייא אבל היא אתגליא וזה זכרי כמש"ל. וכל הבריאה של כל העולמות הוא ע"י כ"ב אותיות כמ"ש בס"י ולכן כ"ב אותיות הן בחכמה שבו כלם נבראו כמ"ש בס"י בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק כו' ע"ס בלימה ועשרים ושתים אותיות כו' ובהן נעשה כל כמו שפי' בס"י ומבאר שם כ"ד בפרטות וכן בזוהר בהרבה מקומות. וכמו שבחכמה עלאה ל"ב נתיבות כ"ב וי' כן בחכמה תתאה שבה נבראו עולמות הנפרדים ג"כ כ"ב ויו"ד כ"ב אותיות כידוע שלכן נקראת אתה וכן יו"ד שהיא כוללת ע"ס כידוע. ולכן בה ל"ב
נתיבות כידוע בסוד בלבת ל"ב ב"ת ובסוד כבוד ה' כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רמ"ט ע"ב ובדף ר"נ ע"א ובתקונים ובתז"ח הרבה פעמים. וידוע שחכמה סתימא בתכלית הסתימות והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח) כמש"ל: וז"ש כ"ב אתוון סתימין כ"ב אתוון אתגליין ר"ל כ"ב אותיות בחכמה עלאה כ"ב אותיות בחכמה תתא' מלכות. י' סתים י' גליא ר"ל ע"ס סתים בחכמה ע"ס במלכות חכמה תתאה. וכמו שחכמה נקרא יו"ד של השם ע"ש ע"ס שכולל כמ"ש בפרשת ויקרא דף י' ע"ב תנן יו"ד אשתכללו ונפקו מהאי יו"ד דהי' עשיראה דאתוון כו' ועשרה שמות כלהו סתימין בחד וכלהו סתים ביו"ד ושם למעלה וחמא דכלהו עלמין כו' על י' קיימו כלהו כו' וכן היא נקראת ג"כ יו"ד ע"ש ע"ס שכוללת כמש"ל פ"א י' בתראה שכינתא לתתאה כו' ובפ"ג י' זעיר' בגוה אשתכח. ואמר סתים וגליא במתקלא דטפסין אתקלו ר"ל י' סתים וי' גליא במשקל שוה נשקלו בזאת נאות לכם (בראשית ל"ד) תרגומו בדא נטפס לכון ור"ל כמו שכל
האצילות ביו"ד סתים נאצלו כן כל הבריאה ביו"ד גליא נבראו ולכן הבריאה חותם האצילות ומפרש והולך יו"ד נפקין מניה דכר ונוקבא ו"ד ר"ל מילוי של ה יו"ד הוא ו"ד כמ"ש בפרשת ויקרא דף י' ע"ב י' אפיק לון האי אב לכלא אב לאבהן מניה נפקו ביה יתבין כו' ו"ד דכר ונוקבא ד"ו קרינן לון תרין ועל דא אדם ד"ו פרצופין אתברי ואינון פרצופים דכר ונוקבא הוו כגוונא דלעילא ו"ד מעילא לתתא ד"ו מתתא לעילא כו' עד והא אוקמוה. וז"ש בהאי אתר ו' דכר ד' נוקבא ר"ל למעלה אמר י' דכר ה' נוקבא כמש"ל בסוף הפרק אבל בההוא אתר אבל בההוא אתר ו' דכר ה' נוקבא כמש"ל בסוף הפרק אבל בההוא אתר ו' דכר ד' נוקבא. בג"ד ד"ו תרין - ר"ל לכן פי' של ד"ו תרין כמ"ש (ברכות ס"א א') אדה"ר דו פרצופין נברא. ד"ו דכר ונוקב' - כנ"ל ואינון פרצופין דכר ונוקבא. והכל באותיות ד"ו כנ"ל: ד"ו תרין קפלין - ר"ל שני עמודים כמ"ש (עירובין שם) מאי דיומדין די"ו עמודים
ותכף למאמר הזה אדה"ר ד"ו פרצופים נברא. וכ"ז הוא בזו"נ דבריאה שעליהן נאמר זכר ונקבה ברא אותם כמ"ש למטה ונפקו מן י' חכמה זעירא שבבריאה כמו שזו"נ יצאו מחכמה עלאה כמ"ש במאמר הנ"ל. ואמר כאן ג"פ ד"ו כנגד ג' מקומות של זו"נ. א' בחכמה וא' בבינה וא' במקומם כמו הולד של אדם א' טפת הזרע באביו וא' במעי אמו ואח"כ בהולדו: כן כאן א' בחכמה ושם בו"ד של יו"ד ושם הן סתומין מאד בטפת הזרע אין ניכר בין זכר לנקבה לכן הוא סתום במילוי היו"ד ואין נגלה שם רק שני טיפין. והשני אח"כ בבינה בצורת ה' ד"ו כמש"ו ה' ד' הות כו' ושם ניכרין בבטן אמם זכר ונקבה וז"ש ד"ו דכר ונוקבא רק ששם הם תאומים כאחד בגוף לכן יצאו אח"כ דבוקים. ולכן ביו"ד הן ב' אותיות ו"ד וכאן נעשין אות אחת ה' ולכן לא אמר כאן ו"ד תרין דכר ונוקבא כי כאן הם אחת. והשלישי במקומם אח"כ אמר ד"ו תרין קפלין ששם נעשו תרין לאחר הנסירה כמש"ל. ואמר תרי"ן קפלי"ן כידוע
שסוד ב' עמודים שהבית נכון עליהם יכין ובועז הן זו"נ שתחת המלכות שהיא נקראת בית כידוע והיא קביע על ב' רביין והן זו"נ דבריאה מט"ט וסנדלפון דבריאה שהן זו"נ דבריאה כמ"ש בתז"ח דף צ' ע"ב רביין קביען תחותה כו' ע"ש. ולכן סמכו המאמרים מאי דיומדין די"ו עמודים אדה"ר ד"ו פרצוף פנים היו לו כו'. וז"ס שאמרו (שם) עלה במחשבה לברוא שנים שהן ו"ד שבחכמה שנקראת מחשבה ושם היו שנים כנ"ל ו"ד שבמילוי ולבסוף לא נבראו אלא אחד בבינה באו' א' ה' ובינה נקראת סוף כמ"ש בס"י עומק אחרית שהיא אחרית כל דבר כידוע: ומפרש והולך כאן כמו שפירש באצילות בפ"א מהעלם אל גילוי כסדר כן מפ"ו כאן גילוי אחר גילוי כסדר: תרין י' בלחודוי דכר ה' נוקבא - תרי"ן ל"ג ומיותר הוא. ואמר י' בלחודו"י כו' ר"ל שכ"ז בפרטות ו' דכר ד' נוקבא אבל בכללות הבריאה כל הבריאה הוא ה' והוא ה' אחרונה של השם כמש"ל ויו"ד חכמה זעירא הוא דכר וה' כל הבריאה נקבה ליו"ד
בסוד אל אדון על כל המעשים פני האדון ה' דבירידתה בעולמות התחתונים נעשית דכורא כמ"ש בזוהר וכידוע דכל שמשפעת היא דכורא: ואמר ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת ביה בגוה אפיקת וא"ו הרי כי בה"א אית ד"ו - ר"ל שאמר ד"ו דכר ונוקבא ואח"כ אמר כי כלל דכר ונוקבא נעשין נקבה ליו"ד ונעשין ה"א. ואמר היאך נעשין ה' ואמר שה' כוללת ד"ו ומביא ראיה שה' עלאה דאפיקת ו"ד קודם היתה ג"כ ד' ואח"כ שנתעברה מו' נעשית ה' כמש"ל בפ"א כי הנקבה כלילא בזכר בסוד פסיעה לבר כידוע וכמ"ש בזוהר קודם דקבילת עלה דכר ד' ומדקבילת דכר ה' וזהו ראיה שה' כלולה מד"ו ולכן כלל זו"נ נעשין ה' נוק' ליו"ד. והוא ה' אחרונה של השם כסא דוד רגל ד' שבו נשלם השם כמש"ל וז"ש הר"י כ"י בה' אי"ת ד"ו: ואמר ובי' אית ה' - כאן מבאר היאך חו"ב כלילן זה בזה ביו"ד ה"א שאמר בפ"א אחתא ומודעתא כו' ואמר בה' אית ד"ו שהוא מילוי היו"ד הרי י' כלול בה' וכן ה' כלול בי'
במילוי שבו וז"ש וביו"ד אית ה"א - והענין כאן כי היו"ד הוא חכמה ובריאה היא בסוד בינה כמ"ש אמא מקננת בכרסיא. והענין כי ארבעה עולמות הן נגד ד' אותיות הוי"ה ד' פרצופים מחכמה ולמטה כידוע והיו"ד שהוא מאצילות הוא חכמה ובריאה בינה. ואבאר בפרטות הענין כי היו"ד הזאת היא יסוד מלכות דאצילות כמ"ש לעיל (פ"ג) י' זעירא בגווה אשתכח והיא יורדת בבריאה בחינה אחרונה של מלכות דאצילות כידוע שכל פרצוף שמתלבש בתחתון אינו יורד אלא בחינה אחרונה שבה והיא יו"ד זעירא של מלכות ומלכות בכללה נקראת ה' כנ"ל. וז"ס שרי ואח"כ נקראת שרה מלכות בכללה והיא י' של יהושע י' זעירא סיהרא והוא חכמה שבבריאה כנ"ל. והוא חכמת שלמה חכמה זעירא ותרב חכמת שלמה סיהרא באשלמותא והוא חכמה ההיא כידוע וז"ש והמלך שלמה ברוך אמרו בזוהר בדרגא דיסוד שנקרא ברוך וברכות לראש צדיק (משלי י') והוא יסוד דנוקבא כידוע ששלמה בנוקבא והוא בסוד בשכ"מלו כידוע.
והיו"ד הזאת חכמה מתלבשת בבריאה כסא הכבוד והכסא יש לו שית דרגין וד' רגלין כמ"ש בתיקונים שש מעלות לכסא וד' רגלי הכסא בסוד ד' חיות. והענין כי הכסא עצמה הוא בינה שבבריאה שבה מקנן אמא דאצילות ולכן כל הכסא נקרא ע"ש הבינה ויש לה ו' מעלות וד' רגלין הן זו"נ שבבריאה ו"ד כנ"ל ובינה ה' כלל ו"ד והן פרט לכן פרט הכסא הוא שש מעלות וד' רגלין כמ"ש בר"מ פרשת בא דף מ"ג ע"א לבתר עביד משמשין לאלין מאנין כרסייא בארבע סמכין ושית דרגין לכרסייא הא י' וכלא איהי כרסייא כגון כוס דברכה דתקינו ביה עשרה דברים בגין תורה דאתיהיבת בעשרת דברן בגין עלמא כו' ר"ל כוס דברכה הוא אלקים כמ"ש בפרשת בראשית דף א' ע"א וכידוע והוא ג"כ תורה כנ"ל דתורה איהי דבריאה דאית בה שכר ועונש. ואמר דו"ד הן כלל ע"ס דבריאה שהגילוי בכל עולם הוא מזו"נ והוא יש לו ע"ס והיא תופסת ד' ספירות משלו ונקראין על שמה ולכן הן ו"ד. ובכללן הן נכללין בבינה
שהיא כרסייא ובה ניתנו עשרת הדברות כידוע בסוד אנכי כו' מארץ מצרים ימא דאורייתא. ולכן בכלל י' דכר ה' נוקבא ובפרט ו' דכר ד' נוקבא. והן מט"ט וסנדלפון זו"נ דבריאה כנ"ל מט"ט הוא ו' דכליל שית סטרין כמ"ש בר"מ פרשת משפטים דף קט"ו ע"א מט"ט עבד ה' כליל שית סטרין כו' וכן בהרבה מקומות וסנד"ל הוא נוקבא והארץ הדום רגלי ד' רגלין ד' חיות והן בנוקבא כידוע והן מט"ט וסנדלפון שבבריאה עצמה ואלו הן ד' פרצופין שבבריאה ומלכות עצמה נעשית כתר להם שכל כתר שבעולם התחתון הוא מלכות של עולם עליון בסוד כתר מלכות כמ"ש בס"י נעוץ סופן בתחלתן כו'. וכלל כולן היו"ד י' חכמה ובה נכללת בינה ו"ד הן זו"נ כמ"ש בפרשת ויקרא דף יו"ד ע"ב יו"ד דשמא קדישא אתקשר בג' קשרין בגין כו' עד הא יו"ד שלימו דכלא ושמא קדישא אשתכלל ביה ור"ל דיו"ד ג' קוצין בקוץ העליון כולל כתר גוף היו"ד הוא חכמה קוץ התחתון בינה רעים דלא מתפרשין ו"ד דמילוי היו"ד הוא
זו"נ דנפקין מניה. וכן בא"ז דף ר"צ ע"ב ת"ח שירותא דא דאקרי אב אתכליל כו' עד דכתיב כלם בחכמה עשית עש"ה ור"ל כנ"ל דבינה נכללת בי' וזו"נ בו"ד. ולכן לא חשיב לכסא אלא ו' דרגין ד' רגלין ו"ד כי הכסא עצמה נכלל בי' וד' נוקבא נעשית אח"כ ה' כנ"ל הרי י"ה"ו וז"ש הרי י"ה"ו: ואמר אתחזי יוד בחזויה כללא די"ה"ו - כנ"ל במילויו ור"ל כמו באצילות כלל הכל י"ה"ו כמש"ל בסוף פ"ג כן הוא כאן שהוא חותם שלו: ואמר מדאפיקת י' ו"ד דהוא דכר ונוקבא אתיישבת לבתר ומכסייא לאמא - ר"ל כמ"ש למעלה (בפ"ג בסופו) שלא נתקנה מלכות לאהדרא אפין באפין עד שנשלם הכסא ואחר שנשלם אז אהדרו. ואמרנו לעיל (סוף פ"ג) כי בזיווגם אבא נכלל ונתכסה בז"א ואמא בנוקבא ואז יושבת על הכסא בדרגא דאמא מקנן בכרסייא בינה דבריאה. ושניהם נכללו וכסו לאמא ונשארו אלו שני רביין תחותה. ואז נשלם השם שבינה דבריאה עצמה ה' ונכלל בה' עלאה מלכות וכן
נקראת אלקים ואז כללם שמא שלים כנ"ל (שם) שביום ששי נשלם שם מלא: וז"ס נעשה אדם שהוא נוקבא דאצילות: בצלמנו כדמותינו. שהיא כוללת צלם ודמות דו"נ. ושם הוא השליטה על העולם ומלכותו בכל משלה (תהלים ק"ג) אדון כל הארץ (יהושע ג') וז"ש וירדו בדגת הים כו' הן כל מ"ש לעיל (סוף פ"ג). ואמר וירדו לשון רבים לכלול ג"כ דכורא שע"י זו"נ מתנהגים העולם כידוע ועיקר ע"י מ"מ שניהם מושלים כמ"ש את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה: ואח"כ ויברא אלקים את האדם בצלמו זה הפ' על עולם הבריאה בכללו את האדם בצלמו הוא חכמת הבריאה שהיא בכלל אדם דאצילות. בצלם אלקים ברא אותו היא בינה דבריאה שנקראת אלקים והוא הכסא וזהו בצלם אלקים. זכר ונקבה ברא אותם הוא זו"נ דבריאה. וכאן נשלם הכסא ונתתקן נוקבא ונתבסמה ונזדווגה פעם שלישית ונכלל ז"א באבא ומלכות באמא: וז"ש אתיישבת לבתר ר"ל שאתיישבת על הכסא כנ"ל סוף פ"ג ומכסיא לאמא - וכן הוא בכל
זיווג. וזהו זיווג העיקרי שיצא ממנו שת והושתת העולם ואתתקנו עלמין ואתחברו או"א בזו"נ ונכללו כנ"ל כמ"ש בא"ר דף קמ"ג ותאנא בצניעותא דספרא כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא אתחברו זמנא תליתאה כו' עד דכלא הוא חד גופא עש"ה ומבואר כל מ"ש שמתחברין שכינתא לעילא שכינתא לתתא בינה מלכות קב"ה לעילא קב"ה לתתא חכמה ות"ת ובכלהו לא אתחזי אלא חד בכלל אדם כמ"ש לעיל בסוף פ"ג זו"נ בראם ויקרא את שמם אדם והוא בע"ק שבתוכם כנ"ל. וז"ש קדוש קדוש קדוש ה' צבאות שהן ג' אותיות י"ה"ו הנ"ל כידוע שג' קדושות הן נגד זו"נ וע"ק ובהן נכללין או"א. וכ"ז הוא בזיווג השלישי של שת כמ"ש במאמר הזה ונפק אתבסמותא דכלא כו' ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא והוא שת כמ"ש (במדבר רבה פי"ד בשבט נפתלי) שת שממנו הושתת העולם. וז"ש ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו שהוא הזיווג השלישי וקאי למעלה על זו"נ דאצילות אלא שלא
נשלמה עד שנשלם הבריאה כמש"ל. ושני ברכות הראשונות של פריה ורביה היה בסוד זיווג של קין והבל פרו ורבו ומלאו את המים בימים א' והעוף ירב בארץ שע"כ לא אתבסם עלמא וז"ש כאן אתיישב"ת לבת"ר ומכ"סיא לאמ"א רומז על הזיווג הזה: וכ"ז ביום ששי שנשלם הכסא אז אתתקנו עלאין ותתאין כמש"ל. וכ"ז הוא בכללות ובפ' אלה תולדות השמים הכל בפרטות: ויראו בני כו' עד דענבא - הוא כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב תרין בנין ינקין כל יומא דאקרון מאללי ארעא עד משלו בו ודאי וז"ש היינו דכתיב שנים אנשים מרגלים חרש לאמר ר"ל הן בני אלקים ובימי יהושע אתבסמו ואתטמרו: מאי בנות האדם דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך ר"ל הן בנות האדם ובימי שלמה אתכללו לטב כמ"ש לקמן פ"ה עד דאתא יהושע ובני האלהים אתטמרו עד דאתא שלמה ובנות האדם אתכללו: והענין כי בס"א שני דכורין ושני נוקבין דכורין נקראו בני האלקים ונוקבין נקראו בנות האדם. והדכורין הן
קין והבל שהן מס"ט דנחש שבא על חוה שנולדו מנוקבא שנקראת אלקים והנוקבין הן מרוחא דשמאלא של אדם דאתפשט כד חב אדם ואתפשטו אינון בלא גופין והן נפקו מכללא דאדם ברוחא דשמאלא שהיא נוקבא כנ"ל והן בנות האדם. ואמר בא"ר דף קמ"ג ע"א ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא כו' עד חד לסטרוי וחד לסטרוי. והענין כי קין והבל הן נאחזין בנו"ה כמ"ש לעיל (סוף פ"ג) והן תרין דמעין קין שורש הקליפות והבל שורש הדינין כידוע והן נופלין לימא רבא שהן שני גווני עינא כמ"ש לעיל (פ"ב ל"ה ע"ג) ועינים הן נו"ה ולכן הן נאחזין בנו"ה. ושרשי הגוונין אמרנו לעיל (שם) א' בימא רבא חכמה וא' בבינה תהום רבה ולכן שקעום הקב"ה לקין בנוקבא דתהומא רבא ולהבל בשקועא דימא רבא. וידוע שבינה מינה דינין מתערין משא"כ בחכמה לכן הבל דאתבסם יתיר הוא בימא רבא וקין בתהום רבה משפטיך תהום רבה. ושם נו"ה דאצילות יורדין בסוד ורגליה יורדות מות. וכ"ז הוא בבריאה בסוד
ע"ה טו"ר. ואלו הן בני אלקים שנפקו מאלקים מס"ט דנוקבא ומנחש כנ"ל. ואמר שם ע"ב ותנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם עד ומינייהו ידעי דקאמרי להו והן מרוחא דשמאלא דאתפשט מאדם כד חב והוא נפש חיה דבריאה נוקבא והן בנות האדם. והן שני רוחין והן מזנין ומתדבקין עם אדם ואתיילדן נגעי בני אדם כנ"ל וכמ"ש בפרשת א"מ ד' ע"ו ע"ב ותרין רוחין נוקבין הוו אתיין ואזדווגן עמיה ואולידו כו' עד ומתעברן מינייהו ואולידן רוחין ולכן נקראו זונות דאתדבקו באדם. והן יורדין לתהומא רבא ולימא רבא אחת אל קין ואחת אל הבל כמ"ש בא"ר שם ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דנפיק בכללא דגופא דאקרי קין כו' וברוחא דאקרי הבל כו' נפקין אחרנין כו' כנ"ל. וזהו ויראו בני האלהים וגו' כי טובות הנה ויקחו להם כו'. ויהושע ושלמה הן היו בדרגא דסיהרא לכן תקנו אותן אלא שיהושע היה בדרגא דדכורא מיוסף לכן תיקן דכורין
ושלמה היה מס"ט דנוקבא מיהודה לכן תקן נוקבין כידוע בסוד יוסף ויהודה יסוד ומלכות ובסוד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ועל אשר זכה שלמה לישב על כסא ה' וירש סיהרא וזכה לחכמה זעירא חכמה הנ"ל לכן אתבסמו הנוקבין שהן רוחין דבריאה וז"ש בגינהון כתיב כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו - וגו' שהוא חכמה דבריאה שנקראת אלקים כנ"ל והוא זכה לחכמה זו ואז הבינו כי זכה לחכמה זו כי ראו שנתבסמו והן בימא רבא ותהום רבה חו"ב של בריאה ולכן הבינו כי חכמת אלקים בקרבו. וז"ש אז תבאנה ולא מקדמייתא שלא נתבסם העולם עד שלמה כידוע. ואמר בקיסטרא דקיטורי דפיגאן ר"ל בקיטורא של צעקה ר"ל של הקטרוג שקטרגו עזא ועזאל על האדם נפלו לתתא כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"ג ע"א דעזא ועזאל הוו מקטרגי עליה כו' עד ואפיל לון מקדושה דילהון. וכן בתוספתא (דף ל"ז ע"א) ארז"ל בשעתא כו'. ואינן בני אלהים ממש וגם לא באו אל בנות אדם ממש רק מס"ט דלהון כמ"ש בא"ר דף קמ"ד
ע"א דבני אלקים אינן עזא ועזאל כמ"ש שם תאנא ויראו בני האלקים את בנות האדם אינון דאטמרו כו' עד ורזא הוא וכלא אתמר ור"ל בני האלקים דאטמרו כו' הן קין והבל כנ"ל והנפילים הן בני של בני האלקים שבאו אל בנות האדם כמ"ש הנפילים היו בארץ כו' אשר