יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להן המה הגבורים כו'. וכמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ז ע"א א"ר יצחק עזא ועזאל כד נפלו כו' עד נפילים הכי אקרון ואמר שם המה הגבורים שתין הוו בארעא כו' עד סביב לה והוא כמש"ל דהיא אולידת כהאי חיה דאולידת רוחין סגיאין כו' והן ששים כמש"ל. והן מסט' דבני אלקים שהן בחו"ב ימא רבא ותהומא רבא כנ"ל וז"ש תרין מתחבקן הוו לעילא שחו"ב הן מתחבקן כמש"ל פ"א אחתא ומודעתא כלילן דא בדא כתרין רחימין דמתחבקן ובצעקתם נפלו לתתא כנ"ל וז"ש לתתא נחתו - ואמר ירתו עפרא שהן מדור הקליפות התחתונים בסוד העפר אשר יהיה בקרקע המשכן כידוע ונחש עפר לחמו (ישעי' ס"ה) ואמר אבדו חולקא טבא דהוה בהו עטרא דכומלא - ר"ל שהיו בע"ה טוב ורע ונחתו לתתא אבדו חלק הטוב ונעשו כולם רע. ואתעטרו בקוסטא דענבא - כמ"ש ענבים סחטה לו והימים ימי בכורי ענבים כידוע. והן נקראין עזים בפרשת תרומה שניהן לשון עזים עזא ועזאל והן
שני השעירים של יה"כ שהן בדרגא דבני אלקים מאללי ארעא כמ"ש בפרשת א"מ דף ס"ב ע"ב וס"ג ע"א פתח ר"ש ואמר ויקח מאתם את שמעון כו' עד עליו כלומר ישתארון כלהו עליו. והן אינן מאללי ארעא דלעיל בני אלקים רק הן העזים הנ"ל שהן מסטרא דלהון בנים שלהן. ולכן ולקח שני השעירים עזים. ובזה מתורץ דבפרשת משפטים דף קכ"ה ע"א א"ר יהודה מאי דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו כו' כדין גדיא ינקא מחלבא כו' ת"ח בשעתא דישראל לא אתכשרו עובדייהו מה כתיב עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב כנ"ל ובדף ס"ב ע"ב משמע שהן דכורין מאללי ארעא שהן דכורין כנ"ל אלא כמש"ל שהן הנפילים דאתיילדו מבני אלקים ובנות האדם. וא' נשלח לעזאזל ואמר שם דף ס' ע"ב כד נחית חויא כו' עד דישכח טרפא דאחיד בטופרי וייכול והוא שעיר שמשלחין לו דאחיד בטופרי דערסא כמ"ש שם והשעירים ירתו עפרא כנ"ל ונחש עפר לחמו וז"ש עד דישכח טרפא
כו' וייכול: והענין שדכורין נקראין מרגלים ונוקבין זונות כידוע שדכורין דס"א אינן מפתין לאדם כמ"ש בזוהר שהן דקיקין ואינן יכולין לפתות אלא נוקבין מפתין נפת תטפנה שפתי זרה (משלי ה') וכל הפיתויים הוא בנוקבין ולכן כל דברי שלמה בפיתויין הכל באשה זרה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב (שם ז') בעד אשה זונה עד ככר לחם (שם י') ולכן נקראים זונות. והן מזנין עם האדם שהן רוחין נוקבין דאתפשטו מסט' דשמאלא וכד מתדבקין באדם אולידת רוחין סגיאין והן נגעי בני אדם כמ"ש לעיל: אבל דכורין שלהן הן המקטרגים כידוע ויבאו בני האלקים להתייצב על ה'. והן מאללי ארעא שהן נו"ה והן העינים כנ"ל תרין דמעין ולכן רצים ורואים את כל מעשה בני אדם ומקטרגים. והן נגד ז' עיני ה' משוטטות כמ"ש בא"ר והן ז' דרגין כמ"ש לקמן פ"ה והן ז' שמהן דיצ"ה כידוע. והמרגל דרכו לילך בשתיקה כי אלו ידע האדם שעיני ה' הולכין ורואין בצדו לא היו חוטאין וכמ"ש
ואין ה' רואה כו' (יחזקאל ט') וכמ"ש בינו בוערים בעם הנוטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט ולכן הם הולכין בשתיקה כאלו אין רואין מעשה האדם וזהו שנים אנשים מרגלים חרש לשון שתיקה וג"כ לשון חרש כאלו אין שומעין כנ"ל הנוטע אזן הלא ישמע. משא"כ בהזונות שהן קוראין בקול רם לאדם כמ"ש (משלי ז') הומיה היא וסוררת אשת כסילות הומיה פתיות (שם ט') כו' לקרא לעוברי דרך כו'. לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה (שם ו') והרבה פסוקים. והמרגלים נמתקו בימי יהושע כנ"ל וז"ס וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים הן בני אלקים הנ"ל קין והבל. ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה. והוא מזונות הנ"ל ויראו בני האלקים את בנות האדם ויקחו כו' לכן וישכבו שמה. ואז התחילו ג"כ הזונות להתתקן רק שאחת בלבד התחילה להתתקן לכן לא נגמרה התקון עד שלמה וכנ"ל שאחת ברוחא דהבל נתבסמה יותר והיא התחילה להתתקן כאן ואחת בלא חבירתה אינן יכולין להתתקן
כי הן כלולין זה בזה כנ"ל לכן באו שניהן בימי שלמה מ"מ כאן התחיל התיקון. ולכן ותקח שני האנשים ותצפנו רק אחד לא יכלה להצפין רק אחד. ורצתה לתקן ג"כ בחינת קין ולכן ותטמנם בפשתי העץ לתקן חטא קין שקרבנו מפשתן כידוע. והאנשים רדפו אחריהם. להחזיר אותם לס"א: ותאמר אל האנשים ידעתי כו' כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. והודתה כי יש משגיח על הארץ ותקנה חטא קין שאמר להבל לית דין ולית דיין כמ"ש בתרגום יונתן ובמ"ר. ובקשה מהם אות כמ"ש ונתתם לי אות אמת והחייתם כו' והצלתם את נפשותינו ממות הוא הענין של קין ויאמר קין כו' הן גרשת אותי כו' והיה כל מוצאי יהרגני וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו וז"ש ונתתם לי אות כו' והצלתם את כו' ואמר בתז"ח דף פ"ו ע"א דהאות שנתן לו הקב"ה הוא אות ו' של ברית כמ"ש שם בראשית ברא שית ודא מטטרון אות בצבא דיליה ובגיניה אתמר וישם ה' לקין אות לאגנא עליה כו'
עד ובג"ד וישב בארץ נוד קדמת עדן ור"ל ו' אות שלו אתחבר בנ"ד ונעשה נו"ד. וזכה ליה ביתרו שהוא גלגול קין וחבר הקני כו' וזכה האות ו' בברית שנתגייר ולכן הוסיפו לו אות ו' יתר יתרו. וידוע שאות ו' הוא אות דיעקב אות אמת אות החיים כמ"ש בזוהר שלכן לא נאמר בפ' לדוד אליך נפשי אשא שהוא אילנא דמותא אות ו' שהוא אות אמת אילנא דחיי בסוד אמת מאריך ימים ושם הוא עץ החיים ולכן הושם לקין אות ו' סימן החיים לבלתי הכות אותו כו'. וזה שבקשה ונתתם לי אות אמת אות דקין כמ"ש לעיל: ותורידם בחבל בעד החלון. הוא כמ"ש לעיל פ"א (ד' י' ע"ג) שסוד משגיח מן החלונות הוא בעינים ששם עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ (זכריה ד') והן היכלות דנו"ה כמ"ש בפרשת פקודי (ר"נ ע"ב) כמש"ל ובהם נאחזין קין והבל כנ"ל ולכן ותורידם בעד החלון והן נוק' דתהומא רבא שבהן רגליה יורדות (משלי ה') כנ"ל. כי ביתה בקיר החומה כו'. בחומה של ג"ע שהוא דוגמת כניסת א"י
ושם ב' כרובים ולהט החרב המתהפכת שהוא נוקבא כידוע שהיא מתהפכת מדכורא לנוקבא ומנוקבא לדכורא לטמא לב"א דכורין ונוקבין כמ"ש בזוהר כנ"ל. ולכן האומר רחב רחב מיד נקרי (מגילה ט"ו ע"א) כי בהן טומאת הקרי זונות הנ"ל וכמ"ש ביודעה ומכירה כמ"ש (משלי ב') כל באיה לא ישובון וקשה לפרוש הימנה: וענין תקו' חוט השני שקשרה בחלון הוא כי ענין ב' השעירים הוא הענין של קין והבל שהבל הציץ וחטא ונהרג ואתבסם וקין לא אתבסם אבל נשאר חיים וניתן לו אות שלא ימיתו אותו וכן השעירים א' נשחט וא' נשאר חי יעמד חי וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי. וא' אתבסם ברזא דהבל לה' וא' לעזאזל והוא עזא ועזאל שעזאל הרגיז יתיר ונשאר לס"א ועזא לא הרגיז כ"כ ונתבסם וכמ"ש (יומא ס"ז ב') לעזאזל לכפר על מעשה עזא ועזאל וכמ"ש במאמר פרשת א"מ הנ"ל. כי אלו היו מזדווגים יחד היו מטשטשין את העולם. ולכן הפריש הקב"ה א' לחלקו וא' לעזאזל וישוטט בארעא כנ"ל. וכן בקין והבל הבל נהרג וקין
משטט בעלמא ונשאר חי. וידוע שקין והבל הן בחינת דכורא ונוקבא נ"ה שהן דו"נ איהו בנצח ואיהי בהוד. והן שני התנינם שנבראו זו"נ ואמרו (ב"ב ע"ד ב') אלו נזקקין יחד היו מטשטשין את העולם מה עשה סירס את הזכר בסוד אל אחר אסתרס ולא עביד פירין והוא סוד קין שלא הוליד אלא שבעה דרין בסוד ז' דרגין דאל אחר ואח"כ לא נזכר תולדות קין והוא סוד מחץ ראשי תנינם ועשה נוקבא בראשו שניטל ממנו הדעת שממנו הבני' והולדה כמש"ל וזהו נקב שבראשו ונשאר בלא דעת. והרג את הנקבה זו הבל וכן כל זרעו של הבל כולם צריכין ליהרג כידוע והוא כמ"ש אצל ב' שעירין שאלמלי מזדווגין זה לזה היו מטשטשין את העולם וז"ש (ריש פ"א) תנינים תרין הוו ואשתאר חד. ואת קין שעיר החי שלחו נע ונד תהיה בארץ הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה כידוע בזוהר (פ' בראשית נ"ד ב') שירד לארצות התחתונים שהן בלא ישוב. וזהו ושלחו אל ארץ גזרה המדברה לחורבה דס"א ושם
הן כל בני קין כמ"ש בזוהר בראשית ופרשת ויקרא. וקשרו בשעיר החי לשון של זהורית לסימן שלא ישחטו אותו כמ"ש בגמ' (יומא מ"א ב') וזהו אות של קין שלשון הוא ו' כמ"ש לעיל פ"א ואמרו (שבת ריש פ"ט) מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כו'. וזהו תקות חוט השני שקשרו בחלון והוא אות של קין כנ"ל ודוקא בחלון כנ"ל: וז"ס שעטנז צמר ופשתים כי קרבנו של קין היה פשתים ושל הבל צמר ואלמלא מזדווגין יחד מחריבין את העולם כלו כנ"ל וז"ש בא"ר דף קמ"ג ע"א מתרווייהו כחדא ס"ד אלא חד לסטרוי וחד לסטרוי. והוא בסוד אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל על שמעון ולוי כמ"ש בא"מ שם בענין השני שעירים: וכן עשו וישמעאל הן קין והבל ולכן עשו הוא הבכור ועבר על שפיכת דמים וגילוי עריות כמ"ש ויבא עשו מן השדה והוא עיף השדה זה גילוי עריות עיף זה ש"ד כמ"ש עיפה כו' (ב"ב ט"ז ב') והוא קין ויהי בהיותם בשדה
שאמרו על תאומה יתירה ג"ע והרג את הבל אחיו שם וכן כל עניינו של עשו הוא ענין של קין. וישמעאל הוא הבל ולכן אתבסם יתיר ועשה תשובה. כי האבות הן אדם כידוע ועשו וישמעאל הן ימינא ושמאלא כידוע שור וחמור עשו שור פרים אבירים וישמעאל שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור (ב"ק מט א') ואמו מארץ מצרים אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ג) והן קין והבל כנ"ל. ושלא יזדווגו זה לזה כנ"ל לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. והן בעצמן כלאים של צמר ופשתים. ועשו רצה להזדווג עם ישמעאל ולהחריב את העולם סוד הקדושה סוד יעקב ולכן וישטום עשו את יעקב כו' וילך אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל. מה עשה הקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקבה כנ"ל. והענין סירוס הוא כמ"ש (קידושין מ' ע"א) הזכות יש לה קרן ויש לה פירות עבירה יש לה קרן ואין לה פירות כו' והכתיב כו' פרי מחשבותם מחשבה שיש לה פירות הקב"ה מצרפה למעשה כו' ור"ל פירות הוא
שבאה לידי מעשה וזהו הענין שהרג את הנקבה שעיר הנשחט כי בין דכורין בין נוקבין בכ"א יש בחינת זו"נ וז"ש לויתן דו"נ נבראו כו' והרג את הנקבה שנאמר (ישעיה כ"ז) והרג את התנין אשר בים והוא בחי' הבל ששקעו בימא רבא והוא שעיר הנשחט כנ"ל והזכר שעיר המשתלח סרסו שאין נעשה פרי מחשבתו דילטוריא שלו שנעשה סניגור כמ"ש שם בר"מ דף ס"ג ע"א מתלא אמרי לכלבא ארמי ליה גרמי ילחך עפרא דרגליך. והענין כי השעיר המשתלח הוא בחינת עשו שור והוא משמורה שניה שהראשונה הוא בחינת ישמעאל חמור נוער והשניה כלבים צועקים שהשור הוא שור הממונה על הגיהנם כלחוך השור כמ"ש בפרשת בלק והוא כלב הצועק הב הב לגיהנם כידוע. ארמי ליה גרמי הוא אותו שעיר שלא נמתק שהנמתק הוא בחינת בשר כמ"ש עצם מעצמי ובשר כו' ויסגור בשר תחתנה רחמי כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"ב ע"ש. וילחך עפרא דרגליך שהשעירים הן נאחזין בזוהמא דטופרא דרגלי כמ"ש בפרשת א"מ וז"ש לעיל בס"ד
וירתו עפרא והן טרפא דחויא כמ"ש במאמר הנ"ל וז"ס ונחש עפר לחמו כנ"ל וז"ש וילחך עפרא דרגליך. וזהו סרסו לזכר שאין נעשה פרי מחשבתו. וז"ס אם רעב שנאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך (משלי כ"ה) א"ת ישלם אלא ישלימנו לך כמ"ש בגמ' (סוכה נ"ב א') ובזוהר שהוא בהאי שעיר כמ"ש בפרשת אמור דף ק"א ע"ב וק"ג ע"א א"ר יוסי תנן ונתן אהרן על שני השעירים כו' עד את כל עונותם אל ארץ גזרה. וזהו הסירוס שאמרו מחץ ראש דדכורא והוא גחלים אתה חותה על ראשו והוא נטילת הדעת שמוחין חו"ב הן במחשבה והדעת מתפשט בגוף ובא לידי מעשה כידוע. וכן הוא ביעקב בענין לקיחת הברכה שני גדיי עזים כו' וכמ"ש בר"מ פרשת אמור דף צ"ח ע"ב עד צ"ט ע"ב כל המאמר ע"ש. וזהו סירס את הזכר שעשו לא יכול לו ונעשה אוהב לו וישקהו וכנ"ל והרג את הנקבה כמ"ש אחות נביות איני יודע שהיא אחות נביות מלמד שמת ישמעאל באותו פרק ע"ש במגילה (סוף
פ"א) שתיכף באותו זמן שהלך לישא בתו מת ישמעאל וזהו הרג את הנקה והכל לכוונה הנ"ל שלא יזדווגו זה לזה. וז"ס וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שהוא לה' ואל קין ואל מנחתו לא שעה שהוא לעזאזל: וז"ס משיח בן יוסף בכור שורו הדר לו כו' שיכבוש את השור ומשיח בן דוד עני ורוכב על חמור (זכריה ט') וזהו בכור שור שהוא בכור כנ"ל וכן משיח בן יוסף יקדום למשיח ב"ד: וז"ס בני הזונות (מלכים א' ג') שא' היה חי וא' מת ואמר שלמה גזורו אל ארץ גזרה ונתבסמו אז: וז"ס ועל חרבך תחיה שהוא אומנות קין. ומשמני ארץ יהיה מושבך ונחש עפר לחמו ולא ארץ עלאה של יעקב כמ"ש בזוהר (ח"ב קמ"ג ב'). אבל יעקב והכשבים הפריד יעקב סוד הצמר קרבנו של הבל שתיקן אבל עשו איש שעיר. ולעתיד יתוקן קין ואז פארי פשתים ילבשו כו' (יחזקאל מ"ד): וז"ס איוב שנתנו לשטן בהאי יומא דר"ה ויבאו בני אלקים (איוב א') הם בני אלקים הנ"ל מאללי ארעא ונתנו לו איוב לטרפיה כמ"ש בפרשת בא (ל"ג
א') ובפרשת אמור (ק"א ע"ב). והענין כי איוב משרש קין היה וכמ"ש יובל הוא איוב בחילוף הלמ"ד לאלף וז"ש (שם ל') ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים שיובל היה אבי כל תופש כנור ועוגב. ושבעה בניו הן שבעה בני קין הנשארים ושלש בנותיו הן שלש נקבות בבני קין שני נשי למך ואחות תובל קין נעמה וכולם נהרגו על הריגת הבל וז"ס שבעתים יקם קין ולכן לקח השטן את איוב לטרפו כנ"ל. וז"ס בתרעומת איוב וגלה לו הקב"ה סוד לויתן ובהמות בהררי אלף והענין כמש"ל כי לויתן זו"נ הן התנינים קין והבל בני אלקים ובהמות בהררי אלף הן הנוקבין רוחין דשמאלא דבריאה שנקראת בהמה בהררי אלף דרביעא על אלף טורין כמש"ל במאמרים הנ"ל. ובכ"א בחינת זכר ונקבה כמ"ש לעיל וז"ש (ב"ב ע"ד) אף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה נבראו סירס את הזכר וצינן את הנקבה שלא יזדווגו זה לזה ג"כ כנ"ל. ולכן כל תאותם לאנשים שא"א להם להזדווג זה לזה. וז"ס והוכחתיו בשבט אנשים
ובנגעי בני אדם (שמואל ב' ז') שבט אנשים אותן דנפקין מדכורין שנקראו אנשים כמ"ש לעיל שני אנשים מרגלים כו' ובנגעי בני אדם הן הבאין מנוקבין כמ"ש לעיל. ונקראו בני אדם כמו שנקראו אמותיהם בנות האדם ועוד שבאין מבני אדם באתדבקותן כנ"ל. ולפי שהוא תיקן אותן שאף הנוקבין נתקנו בימיו ולכן כשחטא לקה בשניהם. ודכורין קשין יותר מהנוקבין כמ"ש (שמואל ב' ז') בשבט פשעם ובנגעים עונם. וז"ש בשבט אנשים ובנגעי בני אדם שכל הקטרוגים הוא באנשים דכורין מרגלים כנ"ל וכל פיתוים הוא בנשים ולכן כל הזהרתו של שלמה מפתויי נשים. וכ"ז הוא בבריאה ששם ע"ה טו"ר אבל באצילות לא יגורך רע. והם זו"נ דבריאה כי משם עיקר הקליפה והזכרים הן זכר דבריאה בשני מוחותיו ונוקבין בנקבה דבריאה. וז"ש כאן אחר יצירת זו"נ דבריאה דקדושה אמר ויראו בני האלקים את בנות האדם כו' זו"נ דס"א: ויאמר כו' עד סוף הפרק. ר"ל דפרעה ומצרים הם סוד התנינים כמ"ש בזוהר בא דף ל"ד ב'
כמ"ש (יחזקאל כ"ז) הנני עליך התני' הגדול הרובץ בתוך יאוריו כו' והן התנינים אשר במים שהן יאורין דמצרים. ואמר שם דאיוב הוה מכסי עלה שאיוב היה ג"כ מסט' דקין כמ"ש שם ויהי מקץ ימים כו' ע"ש והוא מקץ ימים דקין כמ"ש שם ופרשת תצוה דף קפ"א ע"ב שהוא רצה לתקן חטא דקין שקין הביא קרבנו לס"א והוא הביא הכל לשם ולא נתן לס"א כלום וקלקל בזה כמ"ש שם. ואמר שם דכ"ז שאיוב היה בתוקפיה לא עשה ה' בפרעה דפרעה היה התנין הגדול הרע של קין שהוא אחיו הגדול וכן כל המצריים וכידוע בסוד המצרי. והתנינים הן בחו"ב ימא רבא ותהום רבא וח"וב במזלא אתכלילן וז"ש במזלא תלי דבעי לאוקיר דיקנא כמש"ל ואכבדה בפרעה ובכל חילו שהיקר תלוי בדיקנא כמש"ל (ריש פ"ב). ולכן אמר אלי דיקא ר"ל שה' הוא בז"א ואמר מה תצעק אלי במזלא תלי. וז"ש ויסעו דיקא ר"ל שישראל כולם צעקו אל ז"א אמר ויסעו מהאי אתר. ולכן לא רצה הקב"ה שהם יתעוררו כי למעלה בע"ק
אין תלוי במעשה התחתונים ולכן אין בחינת אודנין שם כמ"ש למעלה (פ"א ד' י"ג א וי"ד ב בהג"ה ובפ"ב) כי מעשה התחתונים ותפלתם אין מגיע רק עד ז"א כידוע. ולכן נאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וכמ"ש בפ' בשלח דף מ"ד ע"ב ת"ח הכא כד אתקריב פרעה לאגחא קרבא בהו בישראל בההוא זמנא לא בעא קב"ה דיתערון ישראל אתערותא לתתא כלל כו' תחרישון תחרישון ודאי כו' ושם ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי מלה כו' ובדף מ"ח ע"א אוף הכא ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי אלי דיקא כו' עד דלאו עדנא הוא והוא כמ"ש לעיל: והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו ע"כ - ר"ל כמ"ש בזוהר דהל"ל והישר בעיני תעשה והאזנת למצותי כו' אלא הוא כמש"ל פ"ה דכד אמר בשם אמרו דעתיקא סתים קאמר ולכן אמר והישר בעיניו כו' דכל המצות תלוי בז"א ולכן נאמר בעיניו לשון רבים ב' עינים כמש"ל פ"א ופ"ב ולכן נאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים דע"ק עשה כנ"ל במזלא תלי והוא ראיה
למ"ש למעלה דבמזלא תליא כו' ולזה הביא פסוק זה כאן לראיה. כי אני ה' רפאך בהאי דיקא ר"ל אני ה' בע"ק שנאמר אני ה' הוא שמי כנ"ל פ"ב (בסופו) והוא בחוטמא דע"ק ששם אסוותא לכלא כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"א ואמר בא"ר דף ק"ל ע"א ות"ח כתיב אני ה' כו' בהאי חוטמא בחוטמא אשתמודע פרצופא ר"ל שניכר בין ע"ק לז"א ר"ל לכן תלי אני ה' שהוא ע"ק בחוטמא ששם היכרו הנ"ל וגם שבתיקון האחרון נקרא אני ה' כו' ע"ש וז"ש אני ה' רפאך: סליק פרקא רביעאה: