פירוש הגרא לספרא דצניעותא — פרק ה

פרק ה הוי עד משחיתים - ר"ל דבפסוק הזה חשיב שבעה דרגין של רשעים. גוי א'. חוטא ב'. עם ג'. כבד עון ד'. זרע מרעים ה'. בנים משחיתים שנים הרי ז' (הגהה - בכתבי הרמ"ש כתב כי גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים, הם ד' דרגין ואמר וכו' (נראה שכן הוא גרסתו) ר"ל סיפא דקרא עזבו וכו' נאצו וכו' נזורו וכו' והם בסך הכל ז' דרגין. ש"ל): והן ז' דרגין של הס"א שחשיב לעיל (בפ"ד). א' חויא דאתא על חוה. ושנים אנשים מרגלים. ושתים נשים זונות. ותרין מתחבקין כו'. והן ז' היכלות דמסאבותא. ז' היכלות דגהינם ז' פתחים ז' שמות שיש ליצה"ר כמ"ש בפרשת פקודי ובגמ' (סוכה נ"ב א'). ואמר לעיל דקין הוא קינא דמדורא בישא כו' הוא המדור של כל הס"א ולכן בקין ז' דורות שבעתים יקם קין. וכן ארבעה נשים אשת קין ושתי נשי למך ונעמה שהן ד' נשים הידועים דס"א ארבע נשים דעשו א"ל"מ"נ. והן נגד זו"נ דקדושה שהנקבה ד' והזכר ו' ד"ו כנ"ל לכן

בקדושה ג"כ ד' נשים ד' אמהות ובזכר ו' שהן עשרה. וכאן הן אחת עשרה ארורים כידוע. ובהן תליין שבעים אומות כמ"ש בז"ח דף ס"א ע"ד וכמה מלאכי חבלה תליין מינייהו שבע אינון ותליין מינייהו שבעין. ואמר יו"ד כו'. ר"ל דכולן מתנהגין בשמא קדישא כמ"ש לקמן והן זה לעומת זה כמו שבקדושה ז' היכלות ז' דרגין וכמ"ש בזוהר ובס"י שבע כפולות כו' לפיכך חבב את כל השביעיות כו'. וט"ס כאן וכצ"ל יו"ד ה"ה ו"ה והן ז' אותיות ובהן תלוי ז' דרגין כנ"ל. ומפרש והולך הז' אותיות היאך באין ואמר ד' אפיק ו' ה' הו"י ה' אפיק ו' ד"ו לבר אסתים אדם דכר ונוקבא דאינון ד"ו כתיב בנים משחיתים כצ"ל. והוא כמ"ש לעיל ד י' נפיק מניה ו"ד ואמר שם ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת כו' וזהו ד' אפיק ו' ה' ר"ל שד' אתעבר מ ו' ונעשית ה' נמצא כי יו"ד נעשית הו"י - וז"ש הו"י - ואח"כ אפיקת ה' העובר שהוא ו' והוא כליל זו"נ רק שבבטן אמו הנקבה נכללת בו כנ"ל

וז"ש ה' אפיק ו' שבתוכו וכשיצאו ד"ו לבר נשתייר ה' הנ"ל וד' אותיות של הוי"ה והן ד' אותיות הוי"ה של אצילות ו ה' שהוא הכס"א עצמה. ואלו ב' ההי"ן הן יו"ד זעירא דכליל לון ד"ו לבר נגד זו"נ ד"ו דקדושה כמש"ל בפ"ד וז"ש בני"ם משחיתי"ם והן הנפילים הנ"ל שהן השחיתו את דרכם על הארץ שטעו אחר בנות הארץ כידוע. ואלו ז' אותיות הן ז' אותיות הנ"ל יו"ד כו': בראשית ברא עד הארץ כבודו - חשיב ז' דרגין דקדושה נגדן והן שבעה תיבות דפ' הזה בראשית שכולל את כל הדרגין דקדושה כמש"ו כידוע שפ' ראשון כולל הכל וכמ"ש בהתחלת זוהר פרשת בראשית פ' ראשון ע"ש. ואמר בראשית מאמר כו'. ר"ל בראשית הוא מאמר גלוי בראשית ברא שית שהן כלל ו"ק כלל העולם בר"א הוא חצי מאמר של בראשית חצי אותיות שבו והוא סתים ברא ואין ידוע מאי. והוא אב ובן אב חכמה עילאה סתים והחכמה מאין תמצא כמש"ל והוא בר"א ובן גליא והוא בראשית גליא. ולכן כאן ו' אותיות ו"ק וברא ג' אותיות

נגד יו"ד ג' אותיות של החכמה שכולל דו"נ כנ"ל ג' מוחין ובהן כלל הספירות. וז"ש עדן עלאה כו' הוא חכמה עלאה עדן תתאה נפיק למטלנוי ואתגליא שמוחין דז"א חכמה שבו מתפרש לל"ב נתיבות ומתפשטין בגוף כמ"ש בא"ז. ואלו שני תיבות הן חכמה עילאה ורישא דז"א שהוא דעת ותיבה השלישי הוא אלקים בינה אלקים חיים שהן חב"ד וז"ש ידו"ד י"ה אלקים שהן בראשית בר"א אלקי"ם הוי"ה הוא בראשית בן י"ק הוא ברא חציו של בראשית. והוא אב שנקרא י"ה כידוע והוא ג"כ חציו של השם כמו ברא חציו של בראשית. ואמר את עד אשתתפו - ר"ל חו"ג כידוע בסוד ב' ההי"ן שהן בינה ומלכות אדנ"י אלקים בינה רחמים ומלכות דין והן בסוד ימינא ושמאלא וכמ"ש בספר ברית מנוחה שיד שמאל נקרא אדנ"י והן כלולים כאן בתיבת א"ת וז"ש כחד"א אשתתפ"ו וג"כ בדעת חו"ג נשתתפו כחדא כידוע: ואמר השמים ואת דכתיב והתפארת והנצח ר"ל כמו וגו' כל הפסוק עד בשמים ובארץ והן ת"ת ונה"י ועל נה"י

אמר אינו"ן כחד"א אשתת"פו. ולכן נאמר כאן וא"ת א"ת ב' דרגין חו"ג וא"ת ג' נה"י שהן נכללין כאחד כידוע: ואמר הארץ דכתיב מה אדיר כו' ר"ל מלכות שהיא שמו והיא כבודו ושם נגלית שמו וכבודו וז"ש מה כו' מלא כו'. והן ע"ס שנכללין בשבעה כידוע וכן כאן בשבעה תיבות ומתחיל מחכמה ששם הוא ראשית הגילוי ובמקום כתר חשיב דעת וכן בתוספתא פרשת בראשית דף ל"א ע"ב בראשית ברא רומז כו' ע"ש רק שחשיב כתר במקום דעת שם: והן נגד ז' דרגין דס"א הנ"ל. וכמו כאן שני תיבות אחרונות וא"ת האר"ץ שהן נהי"ם לבר מגופא כן שם שני האחרונות ד"ו לבר כמ"ש למעלה. וג' תיבות ראשונות בראשי"ת בר"א אלקי"ם הן ג"ר. א"ת השמי"ם הוא ז"א שעמידת ז"א הוא נגד חג"ת שמשם ואילך הוא התחלת נוקבא ונכלל שם בנוקבא כידוע שכל עליון נכלל בתחתון וכן ע"ק ז"ת נקראין בשם או"א וזו"נ. וא"ת הארץ הוא נגד נוקבא ששם עמידתה. ונחלק לג' כמ"ש בס"י ראש בטן גויה שהן ע"ק שכולל או"א

כמ"ש למעלה. וז"א. ונוקבא. והן כלל האצילות כמש"ל פ"ג יה"ו י' דכר כו': יהי רקיע עד רחמין דלא שלימין - עכשיו אחר שפירש כלל מעשה בראשית וכל הפרצופים חוזר לפרש פסוק יהי רקיע על קרום שמפסיק בטיבורו של ע"ק בין ע"ק לז"א ששם התחלת ז"א. וז"ש להבדיל בין הקדש כו' וכמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ב ע"ב ויאמר אלקים יהי רקיע כו' א"ר יצחק אית קרומא במציעות מעוי דב"נ כו' ע"ש ושם דף ל"ג ע"א כתי' והבדילה הפרכת כו' עד באמצעיתא. והוא להפסיק בין מים עליונים דע"ק עד הטיבור ששם אסתיים אדם כמ"ש למעלה וז"ש בתוך המים בין מים שלמעלה מטיבור בין מים שלמטה מטיבור שהן מים תחתונים לבר מגופא והכל כדי שיוכלו לקבל זו"נ ע"י מסך כמש"ל. ואמר אתפרש ואתדבק לא אתפרש ממש - ר"ל אעפ"י שנתפרש המסך בין ע"ק לז"א מ"מ דבוק הוא בו רק שאינו דבוק ממש כמו או"א למעלה מהקרום שלכן או"א נכללין בו ואינן נחשבין לפרצוף אחר כמ"ש בזוהר הרבה

פעמים וכמ"ש למעלה (בפ"א כ"א ע"ב). וכנגד זה המסך הוא הפרכת במשכן בין הקדש ובין קדש הקדשים. וכן הוא בין ז"א לנוקבא קרום ושם עמידתה כנ"ל והוא המסך בין משכן לחצר אהל מועד ששם הוא נה"י. בסוד ארון וכפורת וכרובים נגד ג"ר ומנורה ושלחן ומזבח הפנימי נגד חג"ת וכיור וכנו ומזבח החיצון נגד נה"י ומשכן כלל כולם מלכות כמ"ש במ"א ובין כ"א מסך מפסיק. וכן באדם ראש בטן גויה ובין כ"א קרום שבין הראש והגוף ג"כ קרום של המוח כידוע ונכלל ג"ר בראש באדם וז"א בגויה ונוקבא בבטן שהן שמים ואויר וארץ כמ"ש בס"י: והן ג"פ קדוש כמ"ש בזוהר ובר"מ שבין כ"א מסך וכ"א קדוש יותר מחבירו כמ"ש כאן בין הקדש ובין כו': ואמר פומא ממלל רברבן כו'. ר"ל דעת גנוז בפומא כמ"ש בפ' משפטים (דף קכ"ג ע"א) כנ"ל ובו גנוז ה"ח וע"י הקרום הזה מאיר בו ה"ח וז"ש פומא ממלל כו' ) שהוא פומא דע"ק ששם אותיות רברבן וע"ש הכתוב (דניאל ז') פום ממלל רברבן

וכידוע שכל הגאות הוא בע"ק ולכן אם תגביה כנשר כו' לדמות לע"ק משם כו': אנתיק ואתעטר בכתרין זעירין - הן ו"ק דז"א ה"ח בה' ספירות מחסד עד הוד וכללותן ביסוד כידוע בחמשה זינין מים - הם ה"ח שחסד הוא מים והן חמשה פעמים מים בפרשה זו. וכן הם ה"פ רקיע וה"פ אור וכמ"ש בפרשת תרומה (קס"ז א') ע"ש: ואמר דכתיב ונתן כו'. ר"ל ה"ח הן מוחין דז"א שנקראין חיי המלך ומביא חמשה דברים שנקראין חיים והן ה"ח שהן ה' בחינות של ח'ג'ת'נ'ה. מי"ם חיי"ם הוא חסד. אלקי"ם חיי"ם הוא גבורה. אר"ץ חיי"ם הוא ת"ת ששם התחלת הנוקב' וכמ"ש בת"ז ת"ה דף ט"ו ע"א וחמש זמנין אור אינון בעובדא דבראשית כו' מי מדד בשעלו מים ודא דרועא ימינא כו' עפר הארץ ודא גופא עד"א כו' ע"ש. בצרור החיי"ם הוא נצח ששם אתדבק דוד כמ"ש (תהלים י"ו) תודיעני ארח חיים כו' נעימות בימינך נצח. ועץ החיי"ם הוא הוד כמ"ש עץ החיים מהלך ת"ק שנה והוא עד הוד כידוע.

ואמר י"ה יו"ד כו'. הוא שמות של ה"ח י"ה ב' שמות יו"ד ה"א ב' אה"יי א' חמשה כו' וט"ס יש כאן דוק. ואמר בין מים למים מים שלימין כו'. מפרש הפסוק בין מים למים שהוא בין מים דע"ק ובין מים דז"א וז"ש רחמין שלימין כו': (כאן נחתך בכ"י קדשו ז"ל תיבה או שתים וכך מתחיל) פירש פסוק של בראשית כסדר שיום ראשון ע"ק ואו"א (כאן נחתך עוד תיבה אחת) ודעת הן ג'. יום שני קרומא דע"ק בין ע"ק לז"א שיתגלה זו"נ ששם יתגלה שמו כי בלתי זה היו נכללין בע"ק כמו או"א כנ"ל שלכן או"א במזלא אתכלילן ואינן נחשבין לפרצוף אחר הואיל והן למעלה מקרומא רק שירותא הוא מאבא כי ע"ק אין בו שירותא. והטעם כי רדל"א הוא נעלם מאד כידוע וע"ק נכלל בו כי בע"ק אין נגלה כי אם ראשו כמש"ל וראשו מלביש את רדל"א חג"ת שבו עד הקרום כידוע ולכן נכלל ברדל"א ואין בו שירותא אבל או"א מתחילין מחג"ת דע"ק ששם נה"י דרדל"א לבר מגופא לכן אינן נכללין בו ומהן שירותא ולכן

הוא הקרום ג"כ דע"ק בשביל שיתגלה ז"א גילוי גמור שזה עיקר הכוונה גילוי שמו. וזה היה ביום שני. וביום השלישי נקוו המים אל היסוד דע"ק שתתגלה ג"כ נוקבא ותראה היבשה כמש"ל. ואח"כ תדשא הארץ תיקוני ז"א דגלגלתא שלו ודיקנא: וביום ד' נתינת המוחין ברישא דז"א חו"ג שני המאורות: וביום ה' התפשטות גופא דז"א וכל תיקוני גופא ותיקוני נוקבא רישא וגופא. וביום ו' תוצא הארץ כו' עולם הבריאה. ואח"כ שנשלם הכסא נעשה האדם תיקוני נוקבא ונסירתה: ואח"כ זו"נ דבריאה וזיווג זו"נ כמש"ל: ואח"כ הנה נתתי לכם את כל עשב כו' הוא אופנים וחיות וכרובים שהן מאכל אדם דלעילא ואת כל העץ אשר בו פרי עץ כו' הן כרובים ותמורות שהן ג"כ למאכל אדם. ולכל חית כו' את כל ירק עשב לאכלה כו' הן מלאכין שמתחדשין בכל יום שנבראו ביום שני שהן מאכל בהמה דרביעא על אלף טורין כורסיא כנ"ל וכמ"ש (תהלים ק"ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם כו': וכמ"ש בפרשת בראשית דף י"ח ע"ב ורזא

דא מצמיח חציר לבהמה כו' עד חציר כבקר יאכל ע"ש ור"ל תמורות אנפי רברבא שהן ד' חיות הקדש שהם מתתקנין ע"י קרבן כידוע בסוד הקרבן מבהמה ועופות ואריה אוכל הקרבן אוריאל ואדם מקריב הקרבן כלל כולם והן אנפי רברבא וכרובים הן אנפי זוטרי כרביא. והענין כי שני מרכבות הן א' בחג"ת ג' חיות וא' בנה"י ג' חיות ומלכות אדם באמצעיתא כמ"ש בהקדמת תיקונים דף ד' ע"א אנפי תלת חיוון עלאין דאינון כו' ע"ש וחג"ת נקראין אנפי רברבי. ונה"י נקראין אנפי זוטרי שנ"ה נקראין כרובים ונערים וכן יסוד נקרא נער כידוע וכמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג ואינון אנפי רברבי ואנפי זוטרי ע"ש. ולכן כל מי שבדרגא דנה"י נקרא נער שמואל הוא בנצח ויהושע בהוד ויוסף ביסוד כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"א ע"ב יהושע אתנבי מהודו של משה כו' עד בשירותא ובסופא וכולם נקראו נער יהושע בן נון נער כו' והנער שמואל יוסף והוא נער כו'. וכן מט"ט נקרא נער בדרגא דיסוד כידוע ושני כרובים

נקראים נערים בדרגא דנ"ה כידוע. וכ"ז ביצירה: ואח"כ וירא אלקים את כל אשר עשה כו' הוא עולם העשיה ולכן נאמר את כל אשר עשה שהיא בדרגא דמלכות שמלכות מקננא בעשייה וכמו שמלכות כוללת הכל כן העשייה וזהו את כל אשר עשה. ושם ס"ם וכל ממנין דיליה כמ"ש בר"מ פרשת בא ד' מ"ג ע"א ולאלין עביד שמשין כו' ע"ש וז"ש (ב"ר) והנה טוב מאד זה המות: ובזה היום כל ד' העולמות נשלמו. נעשה אדם אצילות. ויברא אלקים בריאה: הנה נתתי כו' יצירה. וירא אלקים כו' עשייה: ודע שכל אלו הימים הן רמז לששת אלפים שנה שהן ו' ימים כמש"ל פ"א שתא אלפין שנין תליין בשתא קדמאי. וכל הפרטים שהן בו' ימים אלו הן מתנהגין בו' אלפים כל א' ביומו ובשעתו. ומכאן תדע קץ הגאולה שהוא בעתה ח"ו כשלא יהיו זכאין שהוא קץ האחרון ומשביע אני את הקורא בה' אלקי ישראל שלא יגלה זה. ועיין בז"ח א"ל ר"ע רבי מה ראה כו' עד ישמח ה' במעשיו וע"פ שאמרו בראשונה הוצבר

כו': (הגהה - [ומ"כ הגה"ה מהרב המגיד זצ"ל וז"ל, וכן איתא בזח"א קי"ז ע"א מענין זה וז"ל הכי אוליפנא מאבא ברזין דאתוון דשמא קדישא פי' ו"ה שבשם הם אלף ה"ה וה"ו וכמש"ל וז"ש וברזי דשני עלמא היינו אלף ה"ה וה"ו וביומי דבראשית היינו יום השישי דמעשה בראשית שנברא בו אדם ואיך היתה הנהגתו ביום זה כמרומז בפנים, והבן. עד כאן לשון הגה"ה] ש"ל): ויום השביעי רומז על אלף השביעי עה"ב כידוע ואלו ששת ימי בראשית הן ו"ת של רדל"א שמהן מתחיל האצילות וזהו שאל נא לימים ראשונים שהן ימים ראשונים ימים קדמוניות כידוע ומהן מתחיל האצילות וקצת גילוי משא"כ בג"ר של רדל"א דשם לא אתיידע ולא אתדבק כו' ברח לך אל מקומך וז"ש שאסור החקירה בג"ר. ועליהן נאמר ויכולו השמים יום השביעי שבת: והוא כולל ג"ס כח"ב דרדל"א לכן נאמר בו ג"פ יום השביעי וג"פ אלקים והוא שורש לכל ג"ר שבת שנכללין בבינה והוא כאן בינה דרדל"א שמתפשט בו"ת

דרדל"א לכן בו קצת גילוי שבת. וכ"א בכ"א מו' ימים ויהי ערב ויהי בקר כו' לכלול מלכות עם כל הו"ק ברדל"א ולכן ביום השביעי לא נאמר בו ויהי ערב כו' שאין שם זו"נ נגלית ושם הן אחד שהן כלולין שנוקבא נכללת בדכורא כידוע בסוד ו' שבתוך ה"א עלאה. ואף היום הוא שם בהעלם וז"ש (זכריה י"ד) והיה יום א' כו' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור. והוא יום השביעי שכולו שבת כידוע ואז ויכלו השמים והארץ וכל צבאם כמ"ש (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן כו' ונגולו כו' כל צבא השמים (שם לד). וכ"ז בס"א שיתבטלו לגמרי אבל בקדושה יחזרו כלם לשרשם אל הבינה יום השביעי ששם עלמא דחירו אין שם אחיז' ס"א ולכן יתבטלו וזו"נ יהיו ג"כ שבת בסוד הבינה וז"ס ג' שבתות ביום שבת זו"נ ובינה כמ"ש בר"מ פרשת יתרו (צ"ב א') תלת דרגין אינון כו' ע"ש וכנגדן ג"פ יום השביעי כנ"ל. וכ"ז הוא ג"כ בשבת כמ"ש (ברכות

נ"ז א') שבת א' מששים מעה"ב. ואז יתגלה דיקנא דע"ק כמ"ש בא"ר דף קל"ד ע"ב ובההוא זמנא דאתער ע"י בתקונין עד ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן ר"ל שאין יום ולילה אלא מסטרא דזו"נ שהן מסטרא דילן שהן המנהיגין אותנו: וכן בירחא שביעי מתגלה דיקנא והוא ג"כ רמז לע"ל כמ"ש בזוהר דשירותא דינא בר"ה ואח"כ סליחת עונות ביה"כ ואח"כ סוכות ושמיני עצרת ושמחתן וכן לע"ל תחלה יום הדין הגדול. ואח"כ וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו' (יחזקאל ל"ו) כי אסלח לאשר אשאיר (ירמיה נ'). ואח"כ בסוכות חופות שבע כידוע וכמ"ש (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם כו' זמן שמחתינו וגם האומות יתקיימו ורעו זרים צאנכם כו' (שם ס"א) ואח"כ ש"ע שיכלו א"ה וישמחו ישראל לבדן עצרת תהיה לכם ויאכלו שלש סעודות של שבת שהן בזו"נ ובינה כמ"ש בזוהר. והן יהיו סעודת בהמות בהררי אלף בנוקבא וסעודת לויתן בדכורא לויתן זה יצרת לשחק כו' ויין המשומר בבינה כידוע.

ואז וישבות ביום השביעי כו' שמלאכתו בששת אלפי שמזווג זיווגים כמ"ש במ"ר והענין שמחדש נשמות שנבראו מששת ימי בראשית ע"י זיווג שלמעלה אבל אז ישבות כידוע וזהו אשר ברא אלקים ר"ל אשר ברא בששת ימי בראשית ולעשות אח"כ כמו נעשה אדם לתקנם ולהוציא חדשים ואז כי בו שבת מכל מלאכתו כו': והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם. וכן כל מ"ש באבות ומשה וישראל כלם הן בכל דור ודור שכלם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע: וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין. וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם

ברמז: וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית עד נח כמ"ש כאן בס"ד: וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד ברא אלקים לעשות כנ"ל: וכלל כללי הכללים בפסוק ראשון (הגהה - ובמקום אחר כתב עוד שמקור כלל הכללים הוא בתיבת בראשית ו' אותיות ודגש של הב'. ש"ל): בז' תיבות ז' אלפי שנה כמ"ש בפ"א שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי כו': והן ד' כללים נגד ד' עולמות בכל עולם שלמעלה יותר בכלל והולך ומתפרט. והן נגד [כאן נחתך כמה תיבות]: ויאמר ה' עד כפכה: כד אתיישב בזעירא - ר"ל דויאמר ה' דכאן הוא ע"ק כמש"ו רק שקשה הא אמר לעיל דע"ק לא נקרא ה' לכן אמר כ"ד אתי"ישב בזעי"רא ר"ל כד אתלבש בז"א אז נקרא ע"ק ג"כ ה' על שמו דכל שמתלבש בתחתון נקרא ע"ש התחתון כמ"ש לעיל. ולכן כתב זה המאמר כאן אחר שכתב לעיל דע"ק אתלבש בז"א בה' זינין מים כנ"ל וחוזר לענין ראשון למאמר הנפילים שבפרשה: ויאמר ה' לא ידון רוחי כו' וההכרח שע"ק אמר כמש"ו ל"א יד"ון רו"חי

באד"ם דלע"ילא ר"ל בז"א שנקרא אדם כנ"ל וע"כ ע"ק קאמר זה כמ"ש למטה כל הענין. מכאן דכד אמר בשם אמרו דעתיקא סתים קאמר - ר"ל כמ"ש בא"ר דף ק"ל ע"א תאנא עכ"ד שמיה דעתיקא סתים מכלא כו' עד והאי והאי שפיר ור"ל כמ"ש כאן דאמר בשם אמרו דקודם א"ל