# פירוש הגרא לספרא דצניעותא — קטע 25

[קריאה בקורא](/reader/kabala-eeb2c863ac1b/1/25/)

<div lang="he" dir="rtl">

האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים וכן נאמר (שם יו&quot;ד) בעמדם יעמודו וברומם ירומו 
אותם כי רוח החיה בהם וז&quot;ש בהון תליין כענבין באתכלא צרירן בהו ר&quot;ל ברוח שבהם. והוא 
נגד ד&#x27; ימים שבין יה&quot;כ לסוכות שבהן מתגלה ד&#x27; חסדים כידוע והוא חוורא דעתיקא שכל הד&#x27; 
גוונין כולם מתחזרן לחוורא כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ז ע&quot;א וכד אסתחר חוורא כו&#x27; ע&quot;ש. והן 
ראשית השנה כידוע שהן אינן נחשבין במנין השנה והן נגד ד&#x27; ראשי השנה. ועליהן נאמר 
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שהוא תשעה ימים שבין ר&quot;ה ליה&quot;כ תשעה אשקיון לגנתא 
כמש&quot;ל פ&quot;ב כנ&quot;ל (ד&#x27; ל&quot;ב ע&quot;ב) ויה&quot;כ כולל כולן כידוע שכל עשירי כולל כל התשעה והוא 
בו ארבע מלכין לקדמות חמשה כנ&quot;ל בחוטמא והן כוללין ט&#x27; תיקונין ד&#x27; וה&#x27; כנ&quot;ל ומשם 
יפרד והיה לארבעה ראשים ד&#x27; ימים הנ&quot;ל שהן ד&#x27; ראשים כנ&quot;ל והן ד&#x27; תקוני נוק&#x27; כמש&quot;ל 
בחכמה יסד ארץ (משלי ג&#x27;) והן במוחין ועיינין. וכמ&quot;ש עיני ה&#x27; אלקיך בה מרשית השנה 


והן ראשית השנה כנ&quot;ל ואמרו מראשית על אחרית והיא נקראת אחרית כידוע: שבעה רהיטין 
סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו - הן שבעה גלדי עינא שמשם שבעה עיני ה&#x27; מעידין 
על מעשה אדם כמ&quot;ש בא&quot;ר שם שבעה עיינין דאשגחותא דנפקו כו&#x27; מסומקא נפקין שבעה רהיטין 
כו&#x27; מירוקא כו&#x27; ובא&quot;ז ד&#x27; רצ&quot;ג ע&quot;ב ז&#x27; דאקרון עיני ה&#x27; ואשגחותא כו&#x27; ע&quot;ש. ואמר ול&quot;א 
קיימי&quot;ן בדוכתיי&quot;הו שהן אינן משגיחין אלא כד עיינין פקיחין כמ&quot;ש שם ושם ואמר שם 
בא&quot;ז גבינין לא קיימין ולא משתככין שעתא חדא שלימתא אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין 
כו&#x27; והחיות רצוא ושוב כו&#x27;. והן נגד ז&#x27; ימי השבוע שבהן שבת שמעידין על מעשה בראשית 
וז&quot;ש ל&quot;א קיימ&quot;ין כו&#x27; שז&#x27; ימי השבוע סובבין והולכין את כל השנה. וידוע שכל התורה 
והמצות הן בבריאה כמו שכ&#x27; לעיל ולכן כל הנ&quot;ל הן כנגד כל המצות שבכל יום. תליס&quot;ר 
מלכ&quot;י קרב&quot;א הוא י&quot;ג טעמים: בשבע&quot;ה. הוא שבעה פסיקי תנועה: שבע&quot;ה מלכי&quot;ן בארע&quot;א 


כו&#x27;. הוא שבעה טעמים בכתובי&#x27; שהן במלכות ארעא קדישא: תשע&quot;ה דסלקי&quot;ן כו&#x27;. הוא תשעה 
נקודין שע&quot;י הולכין האותיות כרצונם: חמש&quot;ה מלכי&quot;ן קיימי&quot;ן בבהיל&quot;ו. הן ה&#x27; תנועות 
קטנות שהן בבהילו: לקמ&quot;י ארב&quot;ע כו&#x27;. הן ד&#x27; תנועות גדולות שת&quot;ק נכללין בת&quot;ג ואין 
יכולין לקום כנגדן כידוע וכמ&quot;ש בתז&quot;ח דף ע&quot;ח ע&quot;ד ומצדיקי הרבים אינון פסיקי תנועה 
כו&#x27; ככוכבים שבעה כו&#x27; ושם עשר נקודין דקיימין לאענאה ה&#x27; מימינא וה&#x27; משמאלא כו&#x27; תרין 
טמירין כו&#x27;. ובדף ע&quot;ט תשע נקודין באורייתא כו&#x27; לא נטלין בר כד אינון נפקין כו&#x27; והן 
ט&#x27; נקודות הידועות ד&#x27; נקודות גדולות וד&#x27; ת&quot;ק ושבא שתרין טמירין אינון כנ&quot;ל והוא קמץ 
קטן שנכלל בקמץ גדול וחירק שיש אחריו יו&quot;ד שנכלל בחירק שאין אחריו יו&quot;ד ולכן לא 
נחשבין אלו ב&#x27; נקודות באלין ט&#x27; נקודות ונשארין ד&#x27; ת&quot;ג וד&#x27; ת&quot;ק ושבא שהן בבהילו. ושם 
ע&quot;ב תליסר טעמי דאורייתא והן מלכי קרבא כמ&quot;ש בתיקונים כמה פעמים שכל הקרבא הוא 


בטעמים. ושם ע&quot;ג גו היכלא דאתוון דקיקין שבע טעמי דאורייתא כו&#x27; בשבעה היכלין 
דכתובים כו&#x27;. וכ&quot;ז הוא בק&quot;ש ובהילולין דבכל יום שמחוייב מן התורה כמ&quot;ש בה&quot;ג הוא 
תהלתך כו&#x27; כידוע: 
ארב&quot;ע מלכי&quot;ן נפקי&quot;ן לקדמו&quot;ת ארב&quot;ע. הן ארבע ציצית שתליין בעינים בסוד וראיתם אותו 
כידוע שלכן נקרא ציצית לשון הסתכלות וכל סוד הציצית הוא בסוד העינים. לקדמו&quot;ת 
ארב&quot;ע. הוא ד&#x27; בתים דתפלין שהן ד&#x27; מוחין כידוע וכמש&quot;ל והעינים נפקין לקדמות ד&#x27; 
מוחין כנ&quot;ל: ואמר בהו&quot;ן תליי&quot;ן כנ&quot;ל: בה&quot;ו צרי&quot;רן שהן קשורין בד&#x27; כנפות הטלית שהן 
ד&#x27; ראשין דמוחין: שבע&quot;ה רהיטי&quot;ן. הן שבעה חוטין של לבן שחוט תכלת חופה עליהן כמ&quot;ש 
ברמב&quot;ם ז&#x27; חוטים של לבן וחוט א&#x27; של תכלת שהוא נגד כסוי עין. והן ל&quot;א קיימי&quot;ן 
בדוכתיי&quot;הו שהן פתיל. וז&quot;ש בפרשת שלח דף קע&quot;ה ע&quot;א תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע 
מלכין כו&#x27; ושם הכל ברזא דציצית: 
אילנא דמבסם עד לתלת רוחין - ר&quot;ל אילנא דמבסם הוא יסוד שהוא מבסם לנוקבא כמ&quot;ש בא&quot;ר 


דף קמ&quot;ב ע&quot;א לאצנעא אתר לההוא אמה כו&#x27; ע&quot;ש ובכמה מקומות והוא באמצע: 
ואמר בענפוי כו&#x27;. כמ&quot;ש בתז&quot;ח דף צ&#x27; ע&quot;ב ודא תמינאה לחושבנא ר&quot;ל יסוד בענפוי ידורון 
צפרי שמיא כו&#x27; ע&quot;ש. והוא במועדים שבועות דיתיב בגו באמצע המועדים והוא יום אחד שבו 
מתייחדים כלם כמ&quot;ש בפרשת אמור (צ&quot;ו ע&quot;ב). ובמצות שבכל יום הוא ברית מילה כידוע 
תחותיה תטלל חיותא כו&#x27;. הוא מלכות שהיא אדון כל הארץ. וכמ&quot;ש שם תחותיה תטלל ההיא 
חיותא דאתחים לד&#x27; סטרין והיא מלכות כמ&quot;ש ואפיק ט&#x27; כו&#x27; אתחים לד&#x27; סטרין וכמ&quot;ש לקמן. 
והוא נגד שמיני עצרת שהוא נגד מלכות כידוע. והוא במצות תפלה שהיא מדאורייתא ולעבדו 
בכל לבבכם כידוע: אילנא בתרי כבישין למיהך - ר&quot;ל ע&quot;ה טו&quot;ר שהן שני דרכים כמ&quot;ש ראה 
נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו&#x27;. והיא שלטא בע&quot;ה טו&quot;ר ולכן נקראת כהם וז&quot;ש 
דשליט&quot;א בהו&quot;א איל&quot;נא כו&#x27;: בשבעה סמכין סחרניה - הן ז&#x27; עמודים שהארץ עומדת עליהם 


כמ&quot;ש בגמרא (חגיגה י&quot;ב ב&#x27;). והן ז&#x27; נערות אסתר עולימתין דשכינה כידוע ז&#x27; היכלות 
דמתתקנין עמה בברכות ק&quot;ש כידוע בזוהר וכמה מקומות. בארבע זיוין מתגלגלין בארבע 
סטרין - הן ד&#x27; חיות הקדש שהן בד&#x27; סטרי עלמא כמ&quot;ש בפרשת א&quot;מ ד&#x27; ס&#x27; תנינייא אזלין כו&#x27; 
לארבע זויין דא אזיל לסטרא דא ודא כו&#x27; עד פני אדם ובתז&quot;ח שם אתתחים לד&#x27; סטרין כו&#x27; 
ע&quot;ש: 
חויא דרהיט בש&quot;ע דילוגין - הוא התנין נחש כידוע וכמו שהתנין העליון חוורא דרישא 
מתפשט ממנו ש&quot;ע רבוא עלמין אורכא דאנפין כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קכ&quot;ח ע&quot;ב וכמש&quot;ל כן הוא 
התחתון רהיט ש&quot;ע דילוגין. והן ע&quot;ס דמסאבותא שלש ראשונות בסוד מאות וז&#x27; האחרונות 
בסוד עשיריות כנ&quot;ל (נ&quot;ה ע&quot;ד) דליג על טורין מקפץ על גבעתא דכתיב מדלג כו&#x27; כמ&quot;ש 
בפרשת א&quot;מ דף ס&#x27; ע&quot;ב כד נחית חויא אתעביד מקפץ כו&#x27; ע&quot;ש. והענין כמ&quot;ש על ההרים בזכות 
אבות על הגבעות בזכות אמהות כן זה לעומת זה בס&quot;א דכורין ונוקבין כמ&quot;ש בתז&quot;ח דף ע&quot;ח 


ע&quot;ב ובעלה בשבע טורין כו&#x27; ע&quot;ש וזהו שמביא ראיה מן הכתוב ור&quot;ל כמו בקדושה: זנביה 
בפומיה - כנ&quot;ל (בפ&quot;א י&quot;ח ע&quot;ב) שמתעגל עכנא שזנביה בפומיה ור&quot;ל זנביה הוא יותרת הכבד 
שהיא זנביה כידוע והיא בפומיה נפת תטפנ&#x27; שפתי זרה (משלי ה&#x27;) וע&quot;י מקטרג: ואמר בשנוי 
- ר&quot;ל שע&quot;י נושך את האדם כמ&quot;ש (דברים ל&quot;ב) עם חמת זחלי עפר ושן בהמות כו&#x27; וכידוע 
שהיא חרביה דמ&quot;ה. וכמ&quot;ש (ב&quot;ב ט&quot;ז א&#x27;) יורד ומסטין הוא זנבי&quot;ה שע&quot;י מפתה. בפומי&quot;ה 
הוא עולה ומקטרג. בשנו&quot;י הוא יורד ונוטל נשמה. וכמ&quot;ש על ג&#x27; הנ&quot;ל הוא יצ&quot;ה הוא שטן 
הוא מ&quot;ה נקיב בתרין גיסין - כמ&quot;ש (יחזקאל ל&quot;ח) ונתתי חחים בלחייך בתרין לחיים וכמ&quot;ש 
(תהלים ע&quot;ד) שברת ראשי תנינים וכנ&quot;ל (בפ&quot;א י&quot;ט ע&quot;ד): כד אתעביד גיסטרא נטיל לתלת 
רוחין - כמ&quot;ש בפרשת משפטים בסבא (צ&quot;ה א&#x27;) שארי בחיבורא וסיים בפירודא וזהו אתעבי&quot;ד 
גיסטרא בפרוח רשעים כמו עשב. והן ג&#x27; דרגין דס&quot;א אף ומשחית וחימה כמ&quot;ש בהת&quot;ז אין 


דורשין בעריות בשלשה שלא יהא להם חיבור ע&quot;ש והן תלת רוחין שכוללין כל הס&quot;א כמ&quot;ש 
למעלה (פ&quot;ג מ&quot;ד) ע&quot;ש. ואמר זה כאן לפי שהוא תחת חיותא הנ&quot;ל כמ&quot;ש בתז&quot;ח שם חד חויא 
קאים כו&#x27; תחות לרגלוי כו&#x27; קיימא רגליה על רישיה כו&#x27;: 
כתיב ויתהלך עד בשמו - הוא עולם היצירה והוא חנוך כידוע. וז&quot;ש חנוך לנער כו&#x27; לנער 
הידוע כו&#x27;. ועיין בזוהר רות דף ס&quot;ו ע&quot;ג כתיב ויתהלך חנוך את האלקים עד בגין דאתמשכא 
לתתא: את האלקים ולא את ה&#x27; - ר&quot;ל שנעשה משמש לעולם הבריאה שנקרא אלקים ולא לאצילות 
שנקרא ה&#x27; כנ&quot;ל. ואיננו בשם זה כו&#x27;. ר&quot;ל שנקרא בשמא דמטרוניתא כידוע וזהו כי לקח 
כו&#x27;: 
תלת בתי כו&#x27; עד ולא האי - עכשיו מפרש עולם העשייה ומפרש כל הע&quot;ס דעשייה. ומתחיל 
מהיכל הראשון של ז&#x27; היכלות שכוללין עשר שהראשונה קדש קדשים כולל ד&#x27; היכלות והן ג&#x27; 
כידוע שזה קדש חד קדשים תרין. והן ד&#x27; חב&quot;ד ודעת כולל שנים דו&quot;נ כידוע וכמ&quot;ש בא&quot;ז דף 
רצ&quot;ב ע&quot;ב בחללא דגולגלתא תלת נהורין ואי תימא תלת ארבע אינון כו&#x27; ע&quot;ש: ואמר בת&quot;י 


דיני&quot;ן שהן בעשיי&#x27; דרגא דמלכות דינא דמלכותא דינא ולכן כל העשיה הן דינין: ארבע בתי 
דלעילא ארבע לתתא - ר&quot;ל ד&#x27; חיות ביצירה וכן ד&#x27; אופנים בבריאה ומפרש והולך הארבעה 
דכתיב לא תעשו עול במשפט - שהוא חכמה כמ&quot;ש (מלכים א&#x27; ג&#x27;) כי חכמת אלקים בקרבו לעשות 
משפט: במדה הוא בינה כידוע קו המדה כמ&quot;ש בתקונים ת&quot;ה ותי&quot;ט ע&quot;ש: במשקל הוא דעת 
בדכורא שקל הקדש כידוע: 
ובמשורה - הוא מלכות. והן ד&#x27; בתי דינין של נוקבא ד&#x27;. ועוד ו&#x27; בתי דינין של דכורא 
שהוא ו&#x27; כמש&quot;ל פ&quot;ד ד&quot;ו דכר ונוקבא. וכאן שהוא בחינת נוקבא מלכות נוקבא קודם לדכורא. 
וכן בכל היכלות היכל השביעי בה ד&#x27; היכלות והשאר הן שש היכלות דדכורא. והן כאן דינא 
קשיא כו&#x27; עד ול&quot;א הא&quot;י שהן ששה. ודינ&quot;א קשי&quot;א הוא גבורה. דל&quot;א קשי&quot;א חסד. וגבורה 
קודם לחסד כידוע בזוהר לפי שבעשייה הגבורות קודם כידוע וכן בגמרא (חגיגה י&quot;ב ב&#x27;) 
מעון מכון כו&#x27; כידוע. בשיקולא ת&quot;ת והשאר נה&quot;י: 


ויהי כי עד בקרן היובל - חוזר לענין הראשון והוא בעשייה וידוע כי האדם הוא דוגמת 
דלעילא בז&quot;א כמו שהאדם מוציא כאן שז&quot;ל ח&quot;ו כן האדם דלעילא ח&quot;ו לס&quot;א בעשיי&#x27; ששם 
מדורא כמ&quot;ש בר&quot;מ פרשת בא דף מ&quot;ג ע&quot;א ולאלין עביד שמשין כו&#x27;: וז&quot;ש בשגם הוא בשר האדם 
דלעילא - ר&quot;ל ז&quot;א ג&quot;כ הוא בשר שהשחית דרכו על הארץ. וז&quot;ש וכתיב ע&quot;פ האדמה ר&quot;ל שכתיב 
החל האדם לרב ע&quot;פ האדמה ר&quot;ל שהשחית דרכו על הארץ. והוא כנ&quot;ל שרוחין נוקבין מזדווגן 
עם האדם והשחיתו דרכם וכ&quot;ה לעילא וז&quot;ש ובנות ילדו להם שהן מסט&#x27; דבנות האדם: ומשה לא 
ידע כי קרן עור פניו היינו דכתיב כו&#x27;. ר&quot;ל שאחר שחטא חזר לגוף דעשייה כתנות עור 
משכא דחוויא ומשה זכה לאספקלריא דנהרא שגופו נזדכך כידוע וקרן עור שלו ונעשה כלו 
אצילות שעור שלו נעשה מלכות דאצילות וזהו קר&quot;ן עו&quot;ר כו&#x27;: וז&quot;ש קרן דכתיב כו&#x27; ור&quot;ל 
קרן הוא מלכות וז&quot;ש היינו עשיראה דמלכא ואתיא מן יובלא כמש&quot;ל פ&quot;ב בה&quot;א אשתכלל ה&#x27; 


עלאה ה&#x27; תתאה כו&#x27; וזהו בק&quot;רן היו&quot;בל קרן מן יובל. ולכן בחיה הרביעית של דניאל עשרה 
קרנין: 
קרן ביובלא אתעטר כו&#x27; עד סוף הפרק. ר&quot;ל לכן נאמר בקרן היובל שקרן אתעטר ביובל. ולכן 
זכה משה לקרן שזכה לבינה דרגא דמשה כידוע בהרבה מקומות: ואמר קרן דנטיל קרן ורוח 
לאתבא רוחיה ליה - ר&quot;ל שרומז לאלף השביעי שהוא דרגא דמלכות ואז יעלה מלכות ביובל 
ונשגב ה&#x27; לבדו ביום ההוא כמש&quot;ל פ&quot;א. וכ&quot;ה ביה&quot;כ וזהו במשוך היובל המה יעלו בהר והוא 
היה ביה&quot;כ ורומז לעתיד: וז&quot;ש והאי קרן דיובלא הוא ויובל ה&#x27; וה&#x27; נשיבא דרוחא לכלא 
וכלא תייבין לאתרייהו דכתיב אהה ה&#x27; אלקים - ר&quot;ל כמש&quot;ל פ&quot;ב ה&#x27; בין יו&quot;ד ליו&quot;ד עד אהה 
ה&#x27; אלקים ע&quot;ש ור&quot;ל לכן כשיגיע זמן המלכות אלף השביעי והוא ה&#x27; והוא תליא בנשיבא 
דרוחא ואז כולם תייבין לאתרייהו. וע&quot;ז רומז אמחה את האדם אשר בראתי כו&#x27; שכולם 
חוזרין לשרשם: וז&quot;ש כד אתחזי ה&#x27; לה&#x27; ואסתלק י&#x27; פורענותא אתי לעלמא - וזהו סוד דור 


המבול. וז&quot;ש אהה - שנשארין ה&quot;ה עם אל&quot;ף דאלף אזיל ליו&quot;ד כמש&quot;ל פ&quot;ב וכאן יו&quot;ד אסתלק: 
ואם לא בשביל אדם יהו&quot;ד לא כו&#x27;. כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קמד ע&quot;א ואלמלא האי אדם לא קאים עלמא: 
וההוא אדם הוא שם מלא ה&#x27; אלקים כמ&quot;ש שם דף קמ&quot;א ע&quot;ב כנ&quot;ל: וז&quot;ש וע&quot;ד כתיב ונשגב כו&#x27; 
והוא רומז ג&quot;כ לעתיד ולא ישאר אלא הצדיקים ונפש הבהמית שלהן שזככו אותן לקדושה: 
צניעותא דמלכא - ר&quot;ל רדל&quot;א כנ&quot;ל: דהיינו ספרא דצניעותא: ר&quot;ל כאשר נתלבש בחכמה ספרא 
כנ&quot;ל: שבילוי. סתימוי. וארחוי. גילויו: כמו משל ומליצה: 
סליק פרקא חמישאה וסליק ביאור הגאון על ס&quot;ד בעהית&quot;ש: 

</div>
