# פירוש הגרא לספרא דצניעותא — קטע 6

[קריאה בקורא](/reader/kabala-eeb2c863ac1b/1/6/)

<div lang="he" dir="rtl">

בפרשת פקודי דף רנ&quot;ה ע&quot;א אלין אינון דקיימין בקיומא דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא 
דכורין ונוקבין דא עם דא ואלין אקרין מאזנים ע&quot;ד כתיב במאזנים לעלות כו&#x27; סלקין 
ואתחברין כחדא ואינון חבורא דדכר ונוק&#x27; וע&quot;ד במאזנים לעלות כו&#x27; עש&quot;ה: דעד דלא הוה 
מתקלא כנ&quot;ל לא הוו משגיחין אפין באפין ע&quot;ש ודבר ה&#x27; אל משה פנים אל פנים (שמות ל&quot;ג) 
פנים בפנים דבר ה&#x27; עמכם (דברים ה&#x27;) שהוא זיווג או&quot;א כידוע: ומלכין קדמאין מיתו כמ&quot;ש 
(בראשית ל&quot;ו) ואלה המלכים כו&#x27; לפני מלך מלך לבני ישראל וימלוך כו&#x27; וימת וימלוך וימת 
כו&#x27; וכמ&quot;ש בא&quot;ר וא&quot;ז כנ&quot;ל: וזיוניהון לא אשתכחו ע&quot;ש ויתנצלו בני ישראל את עדים 
(שמות ל&quot;ג) שאז חזר העולם לתהו שלכן חזרה עליהם המיתה שהוא מעולם התהו וימת כמ&quot;ש 
למטה וכמ&quot;ש (תהלים פ&quot;ב) אני אמרתי אלקים אתם כו&#x27; אכן כאדם כו&#x27; כמותו כמ&quot;ש (הושע ו&#x27;) 
והמה כאדם עברו ברית שלכן נגזר עליהם המיתה כמו על האדם ותרגום עדים זיונין. וכן 


אמרו (ברבה) זיין היה להם מסיני והיה כתוב עלי&#x27; שם המפורש שהוא סוד המוחין דגדלות 
שם הוי&quot;ה כידוע. והן הגורמין זיווג כידוע וז&quot;ש (יחזקאל י&quot;ו) ותבאי בעדי עדיים שדים 
נכונו ושערך צמח כו&#x27; והן סימנין של פרק נשואין כמש&quot;ש ואראך והנה עתך עת דודים ואפרש 
כנפי עליך כו&#x27; וארעא אתבטלת כמ&quot;ש והארץ היתה תהו ובהו כו&#x27; כמ&quot;ש לקמן: עד רישא 
דכסופא דכל כסופין ע&quot;ש (תהלים י&quot;ט) הנחמדים מזהב. תאבתי לפקודיך (שם קי&quot;ט פסוק מ&quot;ב) 
למצותיך יאבתי (שם פסוק קל&quot;א) נפשי אויתיך כו&#x27; (ישעיה כ&quot;ו) והוא נכסף מכולם וע&quot;ש כי 
נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי (בראשית ל&quot;א) והוא סוד ברירת הניצוצות במ&quot;ס 
דרישא עלאה ששם במחשבה נבררו כמ&quot;ש בפ&#x27; פקודי וז&quot;ש ב&quot;פ נכסף זהו כסופא דכסופין 
שירידת יעקב אצל לבן הוא סוד שכינה בגלות עת אשר שלט האדם באדם כו&#x27; (קהלת ח&#x27;) 
כידוע: לבושין דיקר אתקין ע&quot;ש ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד וכו&#x27; (שמות כח) 


כנ&quot;ל: ואחסין כמ&quot;ש (שם) חקת עולם לו ולזרעו אחריו וכמ&quot;ש בא&quot;ר דף קכ&quot;ח ע&quot;ב ומהאי. 
לשאר גולגלתין דלתתא כו&#x27;. האי מתקלא תליא באתר דלא הוה כמ&quot;ש במאזנים לעלות המה מהבל 
כו&#x27; (תהלים ס&quot;ב). והתחלת המתקלא מחכמה כמ&quot;ש בא&quot;ז דף ר&quot;צ ע&quot;א חו&quot;ב בחד מתקלא אתקלו 
דכר ונוק&#x27; כו&#x27; וכתיב (איוב כ&quot;ח) והחכמה מאין תמצא כו&#x27;. אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו 
ר&quot;ל הזיונין הנ&quot;ל שאתקלו דכר ונוק&#x27; חו&quot;ג כידוע ואז נתקנו המלכים הראשונים וז&quot;ש 
(יחזקאל י&quot;ו) ותעדי זהב וכסף שהן חו&quot;ג כידוע ואז ותצלחי למלוכה: מתקלא קאים בגופיה 
לא אתאחד ולא אתחזי שרישא דע&quot;ק נקרא עתיק יומין ע&quot;ש שערותיו וזקנו כמ&quot;ש (דניאל ז&#x27;) 
ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כו&#x27; וגופיה נקרא אין לפי שלא נראה כמ&quot;ש בא&quot;ר וא&quot;ז כנ&quot;ל 
ושם מלבישין חו&quot;ב וז&quot;ש והחכמה מאין כו&#x27; ואמר מאין ולא באין דלא אתאחד ביה: ביה 
סליקו וביה סלקין כו&#x27;. כמ&quot;ש במאזנים לעלות כו&#x27;: סתרא גו סתרא - כמ&quot;ש (איוב כ&quot;ח) 


ונעלמה מעיני כל חי כו&#x27;: אתתקן ואזדמן - כנ&quot;ל שע&quot;ק ניתקן תחלה ובו נתקנו המלכים ע&quot;י 
חסד עילאה דנפיק ממזלא קדישא כמ&quot;ש בא&quot;ז. וז&quot;ש וימלוך הדר שע&quot;י נתקן כמ&quot;ש בא&quot;ז והוא 
והדרת פני זקן וע&quot;י נקרא יסוד הדר כמ&quot;ש שם: בחד גולגלא - הוא ראשית התיקון של מתקלא 
וז&quot;ש בשקל הקדש בקע לגלגלת מחצית השקל שהוא חוורתא דנפיק בפלגא דגולגלתא כמ&quot;ש בא&quot;ר: 
מליא טלא - כמ&quot;ש (שיר ה&#x27;) שראשי נמלא טל: דבדולחא - כמ&quot;ש (שמות י&quot;ו) ותעל שכבת הטל 
כו&#x27; ועינו כעין הבדולח (במדבר י&quot;א) כמ&quot;ש בא&quot;ר: קרומא דאוירא אזדכך וסתים - שהוא 
סותם את החכמה שלא יצא וע&quot;ז נאמר (איוב כ&quot;ח) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה 
כמ&quot;ש בא&quot;ר וא&quot;ז: 
עמר נקי כו&#x27;. כמ&quot;ש (דניאל ח&#x27;) ושער רישיה כעמר נקא: רעוא דרעוין - כמ&quot;ש (שמות כ&quot;ח) 
והי&#x27; על מצחו תמיד לרצון: אתגליא בצלותא דתתאי - כמ&quot;ש (תהלים ס&quot;ט) ואני תפלתי לך ה&#x27; 
עת רצון: אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא - כמ&quot;ש (ירמיה ל&quot;ב) אשר עיניך פקוחות 


ונאמר (תהלים קכ&quot;א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל: אשגחא תתאה באשגחותא כו&#x27;. 
כמ&quot;ש (ישעיה נ&quot;ג) כי עין בעין יראו בשוב ה&#x27; ציון אשר עין בעין כו&#x27; (במדבר י&quot;ד) 
וכמ&quot;ש בא&quot;ר: דנהירו דעלאה דביה - כמ&quot;ש (שיר ה&#x27;) רוחצות בחלב וכמ&quot;ש לקמן בס&quot;ד פ&quot;ב 
ובא&quot;ר וא&quot;ז: תרין כו&#x27; ואתער רוחא לכלא - ע&quot;ש (בראשית ז&#x27;) נשמת רוח חיים באפיו 
ושפכתי רוחי על כל בשר ונחה עליו רוח ה&#x27; כו&#x27; (ישעיה י&quot;א) כמ&quot;ש בא&quot;ר: 
שתא - ר&quot;ל מן ברא עד סוף הפסוק הוא ששה תיבות נגד ו&quot;ק שהן ששה המלכים הראשונים. והן 
נגד ו&#x27; תיקונים מחסד שהן פרטי תיקונין דגלגלתא מחסד עד יסוד וגלגלת כוללן כמ&quot;ש 
למטה: 
בראשית ברא שית עלייהו הוא בינה שהיא ברא כל השש קצוות וכמ&quot;ש בתז&quot;ח דף ע&quot;ב ע&quot;ג 
בראשית ברא שית כו&#x27; מאי שית אלין שית סטרין כו&#x27; בגינה אתמר מי ברא אלה כו&#x27; והאי 
משכן עילאה דעלייהו אתקרי מי הה&quot;ד מי ברא אלה והאי מי איהו בינה כו&#x27;. והיא עלייהו 
שמתפשטת בהן: ולכן נחשבת בכלל היכלין כמ&quot;ש בזוהר בראשית ופקודי ע&quot;ש. וכמ&quot;ש בתקונים 


תי&quot;א בראשית ברא שית ומאי ניהו שית היכלין כו&#x27; אימא עילאה עלייהו דאיהי היכלא 
שביעאה. והתפשטות דידה הוא מלך הראשון שבמעיה גנוז בוצינא דקרדינותא כמ&quot;ש בא&quot;ר דף 
קל&quot;ה וימלוך באדום רזא חדא הוא אתר דכל דינין מתקטרן תמן ותליין מתמן. ולכן היא ג&quot;כ 
בכלל התיקונים כמש&quot;ל וממנה ראשית הגילוי בבחינת התפשטותה למטה והיא כתר אל ו&quot;ק 
וכמ&quot;ש בתז&quot;ח אימא עילאה דאיהי כתר אם כל חי כו&#x27;. וכן בתיקוני גלגלתא התחילו 
התיקונים ממנה שהיא גילוי ז&quot;ת דע&quot;י כנ&quot;ל. והן ז&#x27; תיבות דבראשית (עיין לעיל דף ט&#x27; 
ע&quot;ד בסוף הליקוט) וז&quot;ש בראשית כו&#x27;. וכן בשבע רקיעין רקיע העליון הוא ערבות בינה 
כידוע. וכן בארצות ארץ העליון תבל בינה. וכן בז&#x27; ימים שבת. וכ&quot;ה בכל ז&#x27; השביעי הוא 
בינה: 
כלהו לתתא ותליין משבעה דגלגלתא - ר&quot;ל כל השבעה שרמוזין כאן בפסוק אינו רומז על ז&#x27; 
תיקונים עצמן דגלגלתא שאין ע&quot;ק מפורש בקרא כמ&quot;ש בא&quot;ר והאי ע&quot;ק לא אדכר באורייתא כו&#x27; 


ע&quot;ש אלא שקאי על ו&quot;ק ובינה דעלייהו לתתא בז&quot;א ותבונה רק דתלייתן בז&#x27; דגלגלתא כמ&quot;ש 
לעיל האי מתקלא תלי באתר דלא הוה כו&#x27; אתתקן ואזדמן בחד גלגלתא כו&#x27;. ואמר ותליין 
כנ&quot;ל דבעתיקא תליין לאו אינון ור&quot;ל לכן התחיל התורה בז&#x27; אלו לפי שתלייתם בז&#x27; 
דגלגלתא שהן ראשית האצילות ורומז התורה על תלייתן למעלה שם. ותלייתן הוא ע&quot;י ז&#x27; 
דרדל&quot;א שמתלבש בהם מבינה עד יסוד כנ&quot;ל כסדר מגלגלתא עד פרדשקא וגלגלא כלל כל 
התיקונים כן בינה כלל כל הו&#x27; ספירות: ואע&quot;ג שעמר נקי יוצא על הגלגלת עיקרן במ&quot;ס 
כמ&quot;ש בא&quot;ר וא&quot;ז רק שמפני שהן אור חוזר יוצאין למעלה לכן חשבן אחר קד&quot;א: 
דעד יקירו דיקירותא - ר&quot;ל עד דיקנא קדישא שנקרא יקירו דיקירותא כמ&quot;ש בא&quot;ר דיקנא 
דסתים ויקיר מכל תקונוי כו&#x27; יקירא דיקירין כו&#x27; כנ&quot;ל ור&quot;ל שאמר ז&#x27; תיקונין הוא עד 
תקוני דיקנא ששם עוד י&quot;ג תיקונין והן רמוזין בי&quot;ג תיבות של פסוק שלאחריו מן היתה 
כמש&quot;ו: ולא הזכיר האזנים בכלל התיקונים (הגהה - לא נזכר בז&#x27; תיקונים אזן ופה. לפי 


שאורות אח&quot;פ הן מאירין לכל דרגא דמהימנותא. אזן נשמה לג&quot;ר. חטם רוח חיים באפיו 
לז&quot;א. פה לתורה שבע&quot;פ. ולכן סיום ז&#x27; תיקונין שהן לז&quot;א כמ&quot;ש בס&quot;ד שתא כו&#x27; ותליין כו&#x27; 
הוא החטם וי&quot;ג תקונים שהוא לנוקבא הסיום הוא הפה. וכן האזן הוא סיום לשערות הראש. 
והן אורות של ג&#x27; רישין. וכן הן מקור לג&quot;ר שעד סיום אורות אזן הוא א&quot;א ועד סיום של 
חטם עד טבורא דלבא אבא ועד סיום של פה עד טיבורא הוא אמא ומ&quot;מ הן שורש כל מהימנותא 
כו&#x27;. ע&quot;כ. וע&#x27; לקמן ד&quot;ה היתה תהו שכתב ג&quot;כ זה הטעם. ועיין בהג&quot;ה שם שכתב שני 
הטעמים): לפי שאזנים תיקונם למשמע טב וביש ולהבחין בין מתיקו למרירו כמ&quot;ש לקמן פ&quot;ב 
ובא&quot;ר דף קל&quot;ח ע&quot;א בגו אודנא נטיף מג&#x27; חללי דמוחי כו&#x27; ואתצריף בההוא נטיפא בין טב 
ובין ביש תאנא בצניעותא דספרא משום דאודנא דא אבחין בין טב ובין ביש כך כלא דבז&quot;א 
אית סטרא דטב וביש ימינא ושמאלא רחמי ודינא כו&#x27; וכן בא&quot;ז דף רצ&quot;ה ע&quot;ב וקלא עייל כו&#x27; 


ואתבחין בין טב לביש כו&#x27; וע&quot;ד יטעם ויתבחן בין מתיקו למרירו וכל זה הוא בז&quot;א משא&quot;כ 
בע&quot;ק (עיין לקמן בפ&quot;ב ד&quot;ה דרגא הענין יותר מבואר) ולכן לא הזכירו לא כאן ולא בא&quot;ר 
ובא&quot;ז רק אצל ז&quot;א. ולא שאין בע&quot;ק דהא אמר לקמן פ&quot;ב דיקנא כו&#x27; מאודנין נפקא וכן אמר 
בא&quot;ר אלא שאינו מכלל התיקונים שהן גילויין להתפשט למטה והן סתומים שאינן בכלל 
הגילוי. וכן פה כמ&quot;ש למטה (בד&quot;ה והארץ תניינא) והאודנין הן חכמה דגלגלתא ובו כלולה 
בינה כידוע שאו&quot;א עילאין נקראין שניהן חכמה ויש&quot;ס ותבונה שניהן נקראין בינה ושם 
מתחיל התיקונים כנ&quot;ל אבל באו&quot;א עילאין אין תיקון ולכן הן תליין במוחא וסלקין לחד 
כמ&quot;ש בא&quot;ר שם בגו אודנא נטיף מג&#x27; חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין כו&#x27; ואמר בא&quot;ז דף 
רצ&quot;ד ע&quot;א תרי אודנין למשמע טב וביש ותרווייהו סלקין לחד כו&#x27; והוא כנ&quot;ל. ובחו&quot;ב כלול 
ג&quot;כ דעת וז&quot;ש שם ע&quot;ב האי אודנא קרי ביה שמיעה ובשמיעה אתכלילן אינון מוחי חכמה 


אתכליל ביה כו&#x27; בינה כמה דאת אמר כו&#x27; ובהני תליין כלא דעת כד&quot;א כו&#x27; ע&quot;ש וכן בפרשת 
משפטים דף קכ&quot;ב ע&quot;ב אודנין דמלכא כו&#x27; נהירו דתרין מוחי ונהירו דאו&quot;א כל אינון 
דאקרון מוחי דמלכא ומתלהטן כחדא וכד מתלהטן כחדא אקרון אזני ה&#x27; כו&#x27;. ואעפ&quot;כ שאינן 
נגלות מ&quot;מ יוצאין מהן תיקוני דיקנא וז&quot;ש בפ&quot;ב מאודנין נפקא ולכן נקרא יקירו 
דיקירותא סתימא דסתימין והוא לבושי דע&quot;י שא&quot;ס מתלבש בחכמה וברא הכל כנ&quot;ל והן לבושיו 
ולכן נקרא דיקנא לבושין כנ&quot;ל (בדף ה&#x27; ע&quot;ב) ולכן לא אדכר באורייתא כמ&quot;ש בפ&quot;ב. ויש בו 
שני מזלות בחינת או&quot;א ולכן או&quot;א במזלא אתכלילן ולכן הכל תלוי במזל כמ&quot;ש (תהלים ק&quot;ד) 
כלם בחכמה עשית וכמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ד ע&quot;ב וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה 
כלילן בהאי מזלא וכן כלא באודנין תלייא כמ&quot;ש כלא תלייא באודנין כו&#x27; הא כלא ביה תליא 
בהאי אודנא תליין רזין עלאין דלא נפקין לבר והוא דרגא דחכמתא דסתים. ומ&quot;מ אבא כליל 


באמא וכן הוא באודנא שהוא דרגא דבינה עילאה כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ח ע&quot;ב מסט&#x27; דחד חללא 
דמוחא דתליין אודנין ומחמשין תרעין כו&#x27;. וכן מזל עליון כלול בתחתון כמ&quot;ש בא&quot;ר וא&quot;ז 
ע&quot;ש וכן אוירא כלול במ&quot;ס ומשם נפקין האודנין כנ&quot;ל. וכן הדיקנא כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ט 
ע&quot;ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא כו&#x27; בג&quot;כ כלא בהאי מזלא תליין כו&#x27; ובג&quot;כ כל 
יקירו דיקירותא בהאי מזלא תליין כו&#x27; ע&quot;ש ואמר שם בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר 
ותליא ממזלא יקירא כו&#x27; אתנהירו ג&#x27; רישין עילאין תרין רישין וחד דכליל לון ובמזלא 
תליין ואתכלילן ביה מכאן שארי לאתגליא יקירו דדיקנא דאיהי מזלא סתימאה כו&#x27;. וז&quot;ש שם 
דף רצ&quot;א ע&quot;א אב ואם כלילן ומתחברן דא בדא ואבא טמיר יתיר כו&#x27; ותליא במזלא קדישא 
יקירו דכל יקירין ואמר שם בדף רצ&quot;ב ע&quot;א אב ואם מהאי מוחא נפקו וביה תליין וביה 
אחידן ז&quot;א בע&quot;ק תלייא ואחיד. והוא כי ז&quot;א נפיק מז&#x27; תיקונין של גלגלתא שהוא רישא 


שנקרא ע&quot;ק ואו&quot;א ממזלא דנפיק ממ&quot;ס ולכן נקרא דיקנא יקירו דיקירותא כנ&quot;ל והוא בגדי 
כה&quot;ג כמ&quot;ש בא&quot;ר שהוא אבא עילאה ובו נגיד משח רבות קודשא. והכל לפי שהוא בחינת חכמה 
ובו י&quot;ג תקונין דנפיק ממ&quot;ס שבו מתפרש ג&quot;פ ד&#x27; כמ&quot;ש בא&quot;ז (רפ&quot;ח ב&#x27;). ומ&quot;מ כל התיקונין 
יוצאין ע&quot;י מ&quot;ס כמ&quot;ש בא&quot;ז רק שז&#x27; תיקונין יוצאין ע&quot;י הגלגלת והן סתומין ודיקנא יוצא 
ע&quot;י נקבים פתוחים. ולבחינת הכתר אין מקום כלל בגלגלת כי הוא אין ושירותא מחכמה: 
והארץ תניינא לאו בחושבן והא אתמר - ר&quot;ל תיבת והארץ של פסוק והארץ היתה אינו נמנה 
במנין תיבות של פסוק בראשית להיות ג&quot;כ בכלל התיקונים וכ&quot;ש שאינו נחשב במנין התיבות 
של פסוק והארץ כו&#x27; שהוא תיקוני דיקנא שאינו מהם והענין כי הארץ ראשון של בראשית הוא 
נגד יסוד של ז&quot;א ובו נכלל עטרת שהוא מלכות דז&quot;א ועדיין מלכות העיקרית אינה נזכרת 
ולה ג&quot;כ צריך שורש למעלה והוא פה דא&quot;א וז&quot;ש בתחלת תקונין פה מלכות ותורה שבע&quot;פ 


קרינן לה. והיא נוק&#x27; פרצוף בפ&quot;ע כמו כל מלכות פרטי כמ&quot;ש בתז&quot;ח דף פ&quot;ה ע&quot;ב עילת 
העילת אמר לכתר נעשה אדם אדם יהא רישא ממך הה&quot;ד ראשך עליך ככרמל רישא הא חד ומצחא 
דיליה כו&#x27; וחוטמא הא תשע נעשה אדם הא פומא כללא דכלא כו&#x27; דההוא אדם קדמון בנה 
עולמות ומחריבן בגין דעילת העילת לא הוה משתתף תמן בגין דעד השתא לא הוה שלים 
בנוקבא דיליה ובג&quot;כ אמר נעשה אדם דאיהי נוק&#x27; ואשתתף תמן כו&#x27; ע&quot;ש. והיא אינה מהמנין 
של המלכים כמש&quot;ל ומלכין קדמאין מיתו וארעא אתבטלת והוא והארץ שאמורה כאן היתה תהו. 
והיא אינה בכלל התיקון לפי שהתיקון הוא שיצאו בסוד נוק&#x27; בחינת מלכות שהיא נוק&#x27; והיא 
דינין אח&quot;כ נתקנו ויצאו בבחינת ו&quot;ק בחינת חסד ונתקנו בבחינת דכורא כמ&quot;ש בא&quot;ר וא&quot;ז 
משא&quot;כ במלכות שהיא נשארה בחינת נוק&#x27; והיא מקבלת אפילו לאחר התיקון עטרא דגבורה לבד 
ותיקונה הוא לאכללא ולאתבסמא עם ו&quot;ק בחינת חסד כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קמ&quot;ב ע&quot;א אתפשט סטר 


גבורה כו&#x27; לאצנעא אתר לההוא אמה דאקרי חסד בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן 
והאי חסד כו&#x27; ובג&quot;כ בכלהו כתרים עד לא זמין תקונוי דמלכא כו&#x27; לאתקיימא ההוא נוק&#x27; 
לאתבסמא ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוק&#x27; בהאי אמה 
דאקרי חסד כו&#x27; ושם אשתו מהיטבאל בכאן אתבסמו דא בדא כו&#x27; בת מטרד תקונין דמסטר 
גבורה. ראה שהיא נשארה בסט&#x27; דגבורה ואתבסמותא דילה בזיווגא דדכר שאז נותן לה חסדים 
כידוע לכן היא אינה בכלל התיקון רק שיצאה מן הקליפות. וכן הפה אינו בכלל התיקון 
כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ד ע&quot;א דתאנא מהאי פומא קדישא כו&#x27; דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה 
תקונא כו&#x27; ולכן לא הזכירו לא כאן ולא בא&quot;ר ובא&quot;ז לא בא&quot;א ולא בז&quot;א מכלל התיקונין כי 
התיקון אינו רק במלכין דמיתו והיא אינה מהם כמ&quot;ש לעיל וארעא אתבטלת: 
וז&quot;ש והא אתמר ר&quot;ל שהיא לאו בחושבן המלכים ותיקונם והיא נשארה בבחינת נקודה אחת כמו 


מקודם ועלה נאמר פסוק והארץ היתה כמש&quot;ו שהיא פרצוף בפ&quot;ע ועלה נאמר היתה כו&#x27; כמ&quot;ש 
והולך: 
ומההיא דאתלטיא נפקא דכתיב מן האדמה אשר אררה ה&#x27; - ר&quot;ל שהתיקון היה שיצאו אורות 
חדשים מסט&#x27; דו&quot;ק מסט&#x27; דחסד כנ&quot;ל אבל היא לא נפקא אלא האורות שהיו לה בתחלה בסט&#x27; 
דנוקבא בחינת הגבורות כנ&quot;ל והוא האורות שהיו בקליפות דאתבטלא ויצאו עכשיו וכל 
התקונין הן בסט&#x27; דדכורא כנ&quot;ל והן אורות חדשים. וז&quot;ש ומההיא דאתלטיא נפקא שהיא אין 
לה אורות חדשים להיות בכלל התיקון רק אותן אשר יצאו מן הקליפות שהן אחד עשר קליפות 
שנעשו בעולם התהו אחד עשר ארורי&#x27; מן ו&quot;ה של השם ו&#x27; נתקן בו&#x27; תיקונים ו ה&#x27; יצאה מן 
הארורים ואתחבר בוא&quot;ו ואין לה תיקון בפ&quot;ע רק דאתבסמת בדכורא כנ&quot;ל. וז&quot;ש בזוהר דלית 
לה מגרמה כלום. ולכן בעת הפגם ופירוד ח&quot;ו חוזרת לקליפות ח&quot;ו שאין לה תיקון רק 
באתדבקא בדכורא כנ&quot;ל. ולכן בחטא אדה&quot;ר נאמר ארורה האדמה בעבורך שירדה ח&quot;ו לקליפות 


וזהו ט&#x27; קללות של אדמה נגד ט&quot;ס שלה שירדו כידוע והוא שם ב&quot;ן דיל&#x27; כידוע. עד שבא נח 
שהוא דרגא דצדיק כמ&quot;ש כי אותך ראיתי צדיק כו&#x27; כמ&quot;ש נייחא לעילא נייחא לתתא 
ואתבסמותא שלה הוא בצדיק כמ&quot;ש בא&quot;ר שם כנ&quot;ל ותיקן אותה ולכן נקרא איש האדמה והוא 
נקרא זה כידוע כמ&quot;ש וזה לך האות וז&quot;ש זה ינחמנו כו&#x27; מן האדמה אשר אררה ה&#x27; וז&quot;ש כאן 
מן האדמה כו&#x27;. ואמר מן האדמה דכל הדינין נפקין כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ה ע&quot;א אשר מלכו בארץ 
אדום בארץ אדום באתר דכל דינין מתקיימין תמן וכלהו לא אתקיימו כו&#x27; וימלוך באדום רזא 
חדא הוא אתר דכל דינין כו&#x27;. ולפי שהיא נוק&#x27; אמר אדמה כידוע: 
היתה וגו&#x27; תליסר תליין בתליסר דיקירו דיקירותא - ר&quot;ל שלשה עשר תיבות אלו הן י&quot;ג 
תליין בי&quot;ג תיקוני דיקנא. והן תיקונין של נוק&#x27; שהיא והארץ תניינא של הפסוק ההיא 
כמ&quot;ש למטה ואתחריב כלא בתריסר שעתי דכתיב היתה כו&#x27; ר&quot;ל הן י&quot;ב שעות של הנוק שנקראת 
שעה ובה י&quot;ב שעות י&quot;ב שבטים דנוק&#x27; י&quot;ב בקר כידוע. ולכן תיקון הי&quot;ב הוא תיקון הפה 


ובו נכללו כל הי&quot;ב תיקונים כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ד ע&quot;ב ודא הוא תיקונא קדישא עילאה 
דתריסר דמכאן אשתלשלו י&quot;ב תחומין לעילא וי&quot;ב תחומין לתתא י&quot;ב תחומין לי&quot;ב שבטי 
אבהתא הה&quot;ד אשר נשבעת לאבותינו. והוא הארץ קדישא אשר נשבע לאבותינו כמ&quot;ש (דברים 
כ&quot;ז) אל הארץ אשר נשבע ה&#x27; לאבותינו כו&#x27; וכן בהרבה מקומות וז&#x27; תיקונים של הפסוק 
הראשון שהן ז&#x27; דגלגלתא שהוא חכמה דא&quot;א הן שורש לז&quot;א וי&quot;ג דמ&quot;ס הן שורש לנוק&#x27; (הגהה 
- כבר כ&#x27; שז&#x27; תיקונים הוא מן הגלגלתא והן דדכורא וי&quot;ג תיקונים הן ממ&quot;ס והן דנוק&#x27; 
וכ&quot;ה כל ז&#x27; וי&quot;ג. והתחלתן באזן ומסתיימין בפה שמזל י&quot;ג הוא כללן ואזן הוא בקיעת 
המ&quot;ס דמשם אתבחין במוחא כו&#x27; והאזן ופה הן נוקבין ההין שבשם והעיינין והחטם שבז&#x27; 
תיקונים הם דכורין י&quot;ו שבשם. ולכן לא נזכר האזן והפה בתיקונין וגם אין מעשה ודיבור 
והתעוררות מגיע לשם כמ&quot;ש ה&#x27; ילחם לכם כו&#x27;. ע&quot;כ): כי היא בינה דא&quot;א. וידוע שאזן חטם 


פה הן שורש לבינה זו&quot;נ לכן אוזן אין בו תיקון שבינה אינה נגלית וכן פה אינה בתיקון 
רק ז&#x27; תיקונים שסיומן בחטם כנ&quot;ל לז&quot;א הארץ נוק&#x27; והן י&quot;ב שעות של הנוק&#x27; דאתחריבו 


</div>
