פירוש הגרא לספרא דצניעותא — קטע 7

ואתתקנו בי"ב תיקוני דיקנא דאתכלילן בפה ושרשן מחכמ' ולכן בגלגל הח' שהוא דרגא דחכמה בה י"ב מזלות והן שרשן ממ"ס ששם תלת זמנין ארבע ארבע כמ"ש בא"ז רפ"ח ב' כנ"ל. ואמר לקמן תליסר יקים לון ברחמי שהוא מזלא תיקון י"ג ובו נתקנו כולם כמ"ש בא"ר ובא"ז שע"י חסד עילאה נתקנו כלם וחסד עילאה נחית במזלא כמ"ש בא"ז. וזהו מלך הדר בסוד הדרת פנים זקן והוא דרגא דעתיקא דכליל לכל הי"ב תיקונים כמ"ש בא"ז דף רפ"ח ע"ב בתלת עשר מכילן דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון ושליט על כלא. ואמר שם האי ע"ק אשתכח בתלת רישין וכלילן בחד רישא כו': ולכן כל הג' רישין במזלא כלילן כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב בג"כ כלא בהאי מזלא תלייא בדיקנא דא ג' רישין דאמינא מתפשטן וכלהו מתחברן בהאי מזלא ומשתכחין ביה ובג"כ כל יקירו דיקירותא בהאי מזלא תלייא כו'. והוא תלי שכולל כל הי"ב מזלות תלי בעולם כמלך

על כסאו (בס"י) והוא שאמר לעיל כליל לון ושליט על כלא. [וז"ס] כ"ב אותיות שמתחלקים לג' וז' וי"ב. ז' הן ז' שבפסוק ראשון ז' תקוני דגלגלתא והן ז"ס מבינה ולמטה כנ"ל. וי"ב הן שבפסוק שני עד המים והן בחכמה כנ"ל: וג' הן מזלא דכליל ג' רישין דעתיקא בסוד אמ"ש כידוע והוא תיבה הי"ג תיקון הי"ג והוא דרגא דכתר עתיקא כליל לון כנ"ל. ומלכות ל"ל מגרמה כלום וכוללת היא את כל הכ"ב. וג' אותיות א'מ'ש' דכלילן בג' רישין רישא עילאה הוא אוירא דלא אתפס ובמקומה קרומא דאוירא כידוע: גלגלתא הוא אשא בסוד הבינה כידוע ולכן היא תקיפא וכמ"ש בס"י פ"ג ראש נברא מאש כו'. ומ"ס מים. כידוע. והן ג' אותיות י'ק'ו' כמ"ש לקמן פ"ב (ועיין שם בד"ה בקטפוי ובהג"ה שם) יה"ו י' עלאה דאתעטר כו' והוא קרומא דאוירא ראש הא' שם ה' עלאה דאתעטר ברוחא כו' הוא בגלגלתא בתיקון האחרון שבו שהוא כולל כל התיקונין כידוע. ו' עלאה בוצינא כו' והוא במ"ס ששם

גנוז בוצינא דקרדינותא כידוע והוא עטרא דגבורה אשר שם דאח"כ גנוז במעוי דאמא כי המעוי בדעת אתקן כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א ע"ש. וכמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"א י' עלאה י' תתאה ה' עלאה ה' תתאה ו' עלאה ו' תתאה כל אינון עלאין בעתיקא תליין כו' ואמר שם אלין אתוון דתליין בהאי עתיקא כלהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא ותליין ביה לקיימא ביה אתוון אחרנין כו' שהן חב"ד דז"א אתוון תתאין. והן "א"מ"ש כידוע וכמ"ש בס"י פ"א בירר שלשה אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אמות "א"מ"ש וקבען בשמו הגדול כו' ע"ש הרי במזלא ג' "א"מ"ש הרי כל כ"ב אתוון באלו ב' פסוקים והארץ תניינא לאו בחושבן והיא כלל כולם כנ"ל: ואמר ומהאי דאתלטיא נפקא ר"ל מנוק' דקליפה לכך אמר לשון נקבה כי קללת האדמה הוא נוק' דס"א וקללת נחש היא זכר דס"א שבא על חוה. וקללת חוה הוא בסוד קליפה נגד בינה בהתפשטותה למטה ששם דינין מתערין ולכן לא אמר בה ארור

כי בעצמה אין שם ס"א. ונגד אדם שהוא חכמה אין שם ס"א כלל לכן לא נתקלל כלל רק האדמה בעבורו כנ"ל שקלקולה ותיקונה הכל בחכמה והן י"ג תיבות שאחר והארץ כנ"ל: שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי - ר"ל ששת אלפים שנה שהעולם עומד והשביעי חרב הוא נגד עולם התהו שמלכין קדמאין מיתו והן ו"ק שמלכו כל א' ואח"כ מת כן ו' אלפים שנה מתנהג בו"ק ואח"כ מתים בני אדם אותן שכ"א מיומו כמ"ש בתז"ח דהנשמתין של כל אלף הן מאותו המדה יוצאין כל הנשמות מאותה המדה באותו האלף שנה ואח"כ מתין ויוצאין באלף שאחריו ממדה השניה. ואח"כ באלף הז' אתחרב כלא כמ"ש למטה. והוא בסוד ארעא אתבטלת והוא בסוד שבת כמ"ש למטה. ועי' בתז"ח דף פ"ט ע"ג והאי איהו דקב"ה אחזי דכל עלמא שתא אלפי שנין וחד חרוב ואחזי דבכל אלף קדמאה שולטנותיה חסד ואלף תניינא שולטנותי' גבורה דרים בתרין דרגין [גבורים] וחסידים באלף תליתאה כו' ע"ש כל המאמר. ואע"ג דח'

מלכים הן כולן כלילן בו"ק כי המלך הראשון הוא דעת שכולל כל ה"ג כמ"ש בא"ר דף קל"ה ע"א בלע בן בעור תאנא הוא גזירת דינא תקיפא דתקיפין דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבה ויללה ושם עירו דנהבה מאי דנהבה כלומר דין הבה כד"א כו' והוא סוד דעת דנפיק מיני' אלף אלפין אדרין ואכסדראין כמ"ש שם דף קל"ו ע"א וכמ"ש לעיל (בד' ד' ע"א): מלך השני יובב הוא גבורה וכמ"ש בזוהר דמבינה שהיא סט' דדינא קדים ונפיק גבורה. וזהו יובב לשון יבבה. מבצרה כמו חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה ס"ג) כמ"ש לעיל (שם): מלך שלישי חשם חסד וידוע שכל ברכה והתפשטות ופריה ורביה בחסד בסוד עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט) חסד דגנוז בפו' אמה וז"ש חושם (ברבה ס"פ וישלח) כחשם של קנים. מארץ התימני שחסד בדרום כנ"ל: מלך הרביעי הדד כו' בשדה מואב. ידוע ששתי בנות לוט הן נגד נשי יעקב. ובכירה שילדה מואב הוא מתחיל אחורי הת"ת בחינת רחל כידוע שלכן נקרא מואב מאב ודבוקה בת"ת וזהו

בשדה מואב ששדה הוא נו"ק ושם יצאה נוק' עמו וכמ"ש בפ' משפטים דף ק"ד א' לוי חבורא דכלא מתרין סטרין ר"ל ת"ת כמ"ש שם יהודה נוק' בהדי דכורא מתדבקא י'ק'ו' דא דכורא ד"ה דא נוק' דהות בהדי ד"ה אמאי דא בהדי דא אלא ד' באתדבקו דרע בהדה איהי דלת מסכנא אייתי ואצטרי' לאתבא בגלגולא לאתעכל ההוא רע ולאתבלי בעפרא ולבתר לצמחא בסט' דטוב ולנפקא ממסכנ' לעתירו וכדין ה' והוא רומז על עולם הזה שאנחנו מדברים בו שהיתה בסט' דרע וזהו ושם עירו עוית ואצטריך לאתבא בגלגולא כו' והוא שיצאה אח"כ אחר המלכים ואתבטלת והיתה בקליפה נוק' שנקראת עפר כידוע ושם נפרד הרע ממנה ויצאה אח"כ בסט' דטוב וכמ"ש ומההיא דאתלטיא נפקא דכתיב מן האדמה כו'. והוא אדמת עפר וז"ש (סוף דניאל) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו כו' והוא חדוש העולם אחר אתבטלת ארעא כמ"ש לעיל שכל ענין זה העולם דוגמת עולם התהו וז"ש אלה לחיי עולם זה סטרא דטוב ואלה לחרפות

כו' זהו סט' דרע שנפרד מטוב ואתבלי בעפרא והוא שנאמר (מלאכי ג) כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם: וידוע שת"ת הוא בסוד היין ע' נפש בסוד נכנס יין כו' (ערובין סה א') ע' שמות של הקב"ה וכמ"ש בפ' משפטים ע' נהירו דע' ענפין דאתזנו מהאי רוחא דנפיק מן פומא והוא ת"ת כמ"ש שם כדין ע' שמהן לקבלהון בארעא כל הנפש כו' ע"ש. וז"ש (מגילה י"ו ב') שלח לו יין ישן שדעת זקנים כו'. וז"ש בפ' ויקרא בר"מ דף ד' שתיתי ייני עם חלבי גוף וברית יעקב כו'. וז"ש נשקנו יין ויצאו ע"י יין. וז"ס בכל מפלת מואב נאמר (ירמי' מ"ח) ויין מיקבים השבתי לא ידרוך הידד הידד לא הידד וכן בישעיה (ט"ז) יין ביקבים לא ידרוך הדרך הידד השבתי שהידד הוא על היין שהוא ת"ת שיצא ממנו מואב בעולם התהו בשבירת המלכים שכל הקליפות מסיגי המלכים וזה שנאמר כאן [הדד] כו' [בשדה מואב]: מלך חמשי שמלה. נצח שכל לבושין הן בסוד נו"ה כמ"ש בפרשת משפטים דף צ"ח ע"א הוד והדר

לבשת אלין תרי בדי ערבות. וז"ס חלוקא דרבנן בטלית של ת"ח כי ת"ח הם נו"ה כידוע בסוד וכל בניך למודי ה'. וז"ס הלבושין בהיכל שני בפ' פקודי ד' רמ"ז ע"א הכא קיימין כל אינון מלבושין דנשמתין דצדיקייא כו' ע"ש. ועיקרם בנצח כמ"ש (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה בסט' דימינא וז"ש (ישעיה ס"ג) הדור בלבושו שהוא נצח כנ"ל והדר לבושו פורה דרכתי (שם) שהוא סוד הרגלין וייז נצחם על בגדי כו' ואוריד לארץ נצחם. וז"ס האמור בפרשת משפטים דף קי"א (ע"ב) ויגע בכף ירכו וההוא ירך דרווח מיעקב וההוא ירך הוה בחלישו דילי' עד דאתא שמואל מאי בחלישו דלא משיך נבואה כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וסלקיה מההוא אתר וחטף ליה מיניה כו' ובג"ד הני ברכי דרבנן דשלהי מן דא איהו דכל כסופא דלהון בתר ירך איהו וכ"ש ירך דרבנן כו' ושם בד' קי"ב ע"ב מה כתיב ותקח רבקה את בגדי עשו כו' באלין לבושין דיליה גזל כו' ובג"כ הני מאני דרבנן דקא בלו מחופיא

דדהו והני ברכי דשלהי מנייהו הוא ודאי כו' ע"ש וידוע שסוד הירך הוא נצח והוא שנבא ממנו שמואל כידוע ושם ג"כ הבגדים ולכן אחר שני דברים אלו רודפים ששם ותקע כף ירך יעקב שאין לו אחיזה אלא שם. וז"ס ואוריד לארץ נצחם כנ"ל. וז"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו ששם סוד הלבוש ואמו בינה כידוע בסוד חנה וממנה נביאים כמ"ש בת"ז וז"ס תעשה לו אמו וכן בעלת אוב ראתה אותו עוטה מעיל. וז"ס ופרשו את השמלה דברים מחוורים כשמלה (ספרי) שמלה לך קצין תהיה לנו (ישעיה ג') דברים שבני אדם מתכסין כשמלה ישנו תחת ידיך (שבת קי"ט ב') וז"ס שמלה: מלך הששי שאול הוא הוד וכמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א והאי שאול מרחובות הנהר דא הוא סטרא חד סדרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר ודא הוא בינה דמתפתחין מנה חמשין תרעין לסטרי עלמא דנהרין ובוצינין הה"ד מרחובות הנהר כו' והוא הוד דבינה מתפשטת עד הוד. ובתחלה יצא נצח בסט' דדינא והוד בסט' דרחמי כמ"ש בזוהר ולכן כתיב כאן מרחובות הנהר דאתחזי

רחמי אע"ג שכולם דינים היו כמ"ש שם בא"ר ואי תימא א"ה דדינא כלהו והא כתיב וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר והא לא אתחזי דינא תאנא כלהו דינא כו'. ואצל נצח כתיב ממשרקה שהוא בינה בסט' דדינא אש שורקת כידוע שנו"ה שניהן מבינה כנ"ל רק שזה בסטרא דדינא וזה בסטרא דרחמי: וז"ס מלוכת שאול שהמלכות עיקר קיומה מהוד ולמטה כמ"ש בזוהר איהי בהוד וכמ"ש (ד"ה א' כ"ט) הוד מלכות. והתחיל למלוך ולא נתקיים בידו ונהרג וז"ס וימלוך שאול וימת כו' ואח"כ מלך מלך א' בנו וג"כ לא נתקיים בידו ונהרג והוא מלך שאחר שאול האמור כאן. וז"ס וימת כמ"ש (ב"ב קי"ו א') יואב שלא שכב על מטתו נאמר בו מיתה דוד שמת על מטתו כו'. ואח"כ יצא מלך הדר שהוא דוד כמ"ש למטה וז"ש (שמואל א' ט"ו) וטוב ראי הדר כנ"ל ולא נאמר בו מיתה ונתקיים מלוכה בידו עד עולם. ולפי שנו"ה הן תרי פלגין דגופא ואין להם קיום א' בלא חבירו לכן משחו שמואל שהוא נצח וישקהו לאדבקא רוחא ברוחא כידוע

ויתקיים המלוכה בידו. ולכן זכה שאול לנבואה מה שלא זכה שום מלך שנו"ה הן נביאים. וצוה לו להרוג את עמלק שאחיזתו בנצח כנ"ל ויתוקן נצח ויתקיים המלוכה כנ"ל ולכן אח"כ שלא עשה בעמלק אמר לו שמואל (שם ט"ו) וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל כו' ויחזק בכנף מעילו ויקרע ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך והוא סוד הבגדים שמלה כנ"ל בנצח. לכן נקרע בגדו של שמואל שרצה שאול לאחוז בבגדו כדי שיתקיים ונקרע בשביל עמלק ונקרע לכך הממלכה מידו כנ"ל, וז"ש (במדרש) סימן מסר לו מי שיקרע את מעילך הוא ימלוך ולכן בכרתו דוד לשאול כנף מעילו א"ל שאול ידעתי כי מלך תמלך וקמה בידך ממלכת ישראל (שם כ"ד). וז"ש כאן ונתנה לרעיך הטוב ממך והוא דוד שזכה להתקשר בנצח כמ"ש אצלו נעימות בימינך נצח (תהלים י"ו). וז"ש שמואל לשאול (שמואל א' ט"ו) וגם נצח ישראל לא ישקר כו' ר"ל להאחז ח"ו בסט' דשקר כי אתה רוצה

למלוך בסט' דהוד לבד אלא שיבא נעימות בימינך נצח כנ"ל: וז"ס ג"כ קריעת השמלה אצל ירבעם שנחלקה המלוכה לשנים והן נו"ה וירבעם הי' בסט' דנצח כמ"ש (מלכים א' י"א) והוא מתכסה בשמלה חדשה כנ"ל. וז"ס שתפס הקב"ה את ירבעם בבגדו וא"ל חזור בך (סנהדרין ק"ב א'). וז"ס רדיפת שאול לדוד בסוד כי כל הימים אשר בן ישי חי כו' (שמואל א' כ') כי בשביל תקוני נוק' במלך הדר שהוא דוד לא אתקיימו כלן בעולם התהו כמ"ש בא"ר. וז"ס הריגת נוב עיר הכהנים שהן חסד עלאה שהוא הדר כמ"ש שם. ושאלת אוב סוד עולם התהו: מלך השביעי בעל חנן - הוא יסוד בסוד וצדיק חונן ונותן (תהלים ל"ז) שכל הספירות בעברם השפע מתעכבים בהם משא"כ בהגיע ליסוד נותן מיד לנוקבא כידוע. וז"ש ביוסף (בראשית מ"ג) וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר אלקים יחנך בני וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו כו' כי יוסף הוא יסוד דדכורא ובנימין יסוד דנוק' ולכן

בראותו וימהר יוסף כי נכמרו כו': מלך השמיני הדר - הוא עטרת היסוד מלכות דז"א ואינו מלכות דע"ס נוק' דז"א שהיא אינה בכלל המלכים כנ"ל (ד' י"ג ע"ד). וז"ש שנחלק היסוד לשנים בעולם התהו ומלכו ב' מלכים וז"ש בס"ד לעיל בפרדשקא תיקון היסוד ב' נוקבין דפרדשקא כנ"ל וז"ש בא"ז וימלוך תחתיו הדר הדר ודאי כמה דאתמר פרי עץ הדר ושם אשתו מהיטבאל כמה דאת אמר כפת תמרים וכתיב צדיק כתמר יפרח דאיהי דכר ונוקבא ולכאורה קשה הא פרי עץ הדר הוא מלכות כמ"ש בזוהר בהרבה מקומות וא"כ מאי ושם אשתו אלא הוא מלכות דז"א עטרת היסוד שלו. ועטרת היסוד אינו מתפרש ממלכות נוקבא שהוא בחינה דידה והוא חכמה של מלכות בסוד אות ברית כמ"ש בר"מ וז"ש כפות תמרים כפות עם הנוק' וז"ש צדיק כתמר יפרח שהן סלקין דכר ונוק' כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"ב וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין בר ההוא דכתיב ביה ושם אשתו מהיטבאל כו' מ"ט משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין מ"ט משום דהוה דכר ונוק' כהאי

תמרא דלא סלקא אלא דו"נ ובג"כ השתא דאשתכחו דכר ונוק' לא כתיב בהו מיתה כאחרנין ואתקיימו אבל לא אתיישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו: וז"ס ימות המשיח באלף הששי בסופו שהוא עטרת היסוד שאז בלע המות לנצח שכל המיתות הן בו' אלפים שנה בסוד מיתת המלכים ועטרת היסוד לא מת לכן בימיו בלע המות לנצח. אבל לא יתקיים העולם עד שיתחרב באלף השביעי שהוא בסוד וארעא אתבטלת כמ"ש למטה ואח"כ יתתקן בדיוקנא דאדם ויתחדש העולם כמ"ש למטה שביעאה כו' ואתחרב כלא כו' יקים לון ברחמי ומתחדשן כקדמיתא. אבל מ"מ התיקון מתחיל ממלך השמיני כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א עד לא זמין תקונוי דמלכא כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוק' בהאי אמה דאקרי חסד כו' וכלהו לא אתקיימו כו' עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב וימלוך תחתיו הדר מאי הדר חסד עלאה ושם עירו

פעו בהאי בעי ב"נ דזכי לרוחא דקודשא ושם אשתו מהיטבאל בכאן אתבסמו דא בדא מה דלא כתיב בכלהו מהיטבאל אתבסמותא דא בדא ור"ל מהי" הוא גבורה [ה'] תחתונה סט' דנוק' וכן מהי" עליונה דמינה דינין מתערין [ט"ב] הוא חסד וכן א"ל בת מטרד תקונין דמסטר גבורה בת מי זהב אתבסמו ואכלילו דא בדא מי זהב רחמי ודינא. וז"ס ונמליך מלך בתוכה את בן [טבאל] (ישעיה ז') כי החלוקה של מלכות בית דוד שנחלקה עטרת היסוד מן המלכות ששניהן הם סט' דמלכות ולקחו ישראל סט' דימינא ונכללו בנצח ומלכות ב"ד בסט' דשמאלא בנוק' ולכך מלך בירושלים ששם נוק' ושם צדק ילין בה (ישעיה א') דינין כמ"ש בא"ר וכשזכה דוד להתקשר בימין כנ"ל נעימות בימינך נצח (תהלים י"ו) מלך בכל ישראל (הגהה - דוד בסיהרא הוא בעטרת דז"א ולכן בשמים הוא אבל הארץ בנוק' ולאו ממנינא דז' רועים ולכן הוא חי וקים כי לא מת מלך הדר. והוא בחוט' שמאלא דנשיב רוחא למשיחא תיקון הז' ובו אתקיימו

המלכין כמ"ש בספ"ג דס"ד. לכן אמר דוד סבוני כו' כי אמילם ג"פ להכרית הערלה סביבו והוא בזמן המשיח שליטת העטרה הדר. וכן אמר ט' תיקונים מן המצר בסוד סריס אין לו זקן ולכן נקרא הדר הדרת פנים. ואמר דחה כו' נגד נגה הרביעית ובזה א"צ כריתה אלא חוזרת לקדושה): וכשחטא שלמה נחלקה לשנים ורצה מלך ישראל שיחזור כל המלוכה לידו כלא בסט' דימינא וזהו ונמליך מלך בתוכה את בן [טבאל] וזש"ה לא תקום ולא תהיה שיתבטל ח"ו מלכות נוק': וז"ס בתחלה משיח בן אפרים שהוא עטרת הנ"ל ואח"כ משיח ב"ד ואז יתבסמו ויתחיל התיקון כנ"ל. וז"ש (דניאל ז') חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב ולבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כו' שהוא התיקון כנ"ל וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה כו' וליה יהב שלטן ויקר ומלכו כו' ומלכותה די לא תתחבל. וז"ס אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם כו' (יואל ג') כנ"ל ושם עירו פעו בהאי זכי כו' והוא הכל

ע"י חסד דאתגליא בפום אמה שהוא עטרת היסוד וע"י החסד נתקנו הכל כנ"ל וכמ"ש בא"ר שם וכיון דאתגליא יו"ד פומיה דאמה אתגלי חסד עילאה והאי אמה חסד הוא דאתקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגליא יו"ד דפום אמה ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגליא יו"ד דאמה ובהאי חסד דפום אמה אתקיים כלהו. וז"ש (ב"ר פ' י"ב) בהבראם באברהם שהוא קיים העולם שהוא חסד עלאה ולכן לו נצטוה המילה ולכן בימיו נסתיים שני אלפים תהו. וז"ס כריתת הערלה מן המילה שאז יכרתו כל הס"א בלע המות כו' לא ירעו ולא ישחיתו (ישעיה י"א) [וז"ס] שיעור ימות המשיח כשיעור עטרת ביסוד רק אם יזכו יבא קודם וימלוך משיח בן יוסף כמו שאול קודם לדוד וזה היה מתחיל אם זכינו בתחילת אלף החמישי שהוא דרגא דהוד ששם מתחיל המלוכה כנ"ל בשאול. וז"ש שני אלפים ימות המשיח (סנהדרין צ"ג א' ע"ז ז' א') ואז אין בין עה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות (שם צ"א). אבל

משיח ב"ד שיבא אז בלע המות לנצח וזה נקרא לעתיד לבא וז"ש לקמן בס"ד פ"ג ואתתקן בתקונוי באמה בפומיה דאמה מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו ר"ל בפום האמה כנ"ל. וזהו שני