{"bookId": "kabala-f41d246d481b", "part": "1", "torah": "103", "title": "ספר עבודת הקודש — חלק ד פרק כו", "hebrewTitle": "חלק ד פרק כו", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-f41d246d481b/1/103/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-f41d246d481b/1/103/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ד פרק כו \nאמיתת הנבואה ומהותה כפי מה שבאה הקבלה לחכמי המשנה ע\"ה מן הנביאים ע\"ה והוא מה \nשנמצא למאור הקדוש רשב\"י ע\"ה בספר היכלות בהיכל זוהר (ח\"ב רמ\"ז ע\"ב) אמר שם בזה \nהלשון, מאתר דא ינקין כל אינון מאריהון דחכמתא דקיימין למנדע במר\"אה או ברזא \nדחלמ\"א, במראה בגין דאינון נביאים ינקי מלעילא ואלין מארי דחלמ\"א או דמר\"אה ינקי \nמהכא וכד מתחברא אתר דא באתר דלעילא בקשורא חדא כדין נביאים כלהו ינקי מכלא מעילא \nותתא בקשרא חדא, ובגין כך אית משל במליהו דלא צחצחא נבואתהון כדקא יאות כמא דהוה \nביה במשה דהוה צחצוחא בנבואתיה בכלא, בגין דכד נהירו נפיק מאתר דכל נהורין נפקי \nמניה ומטי לגבי דרגיה הכי יניק נבואתיה ונהיר, מה דלא הוה כדין לכלא לכל שאר נביאין \nאינון מאריהון דחלמ\"א מאריהון דמר\"אה כלהו ינקי מאתר דא דלתתא בלא חבורא דלעילא על \nידא דדרגא אחרא תתאה דאיהו דלבר, דרגא דנביאים לעילא לא הוו חמאן נביאים בר על ידא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דדרגא אחרא תתאה, הכי נמי אלין דרגא דיניקו דילהון איהו לעילא בהאי דרגא תתאה, אבל \nלא אתגליא לון אלא על ידא דדרגא אחרא לבר דאיהו תתאה מניה, בגין דנפקא מהאי היכלא \nומטא מלה עד ההוא ממנא דקיימא על תרעא דהיכלא דא, ומתמן לההוא ממנא דתחות ידיה וכן \nעד דכמה אינון דנטלי מלה ואתערבי בהדה, ועל דא כד מטא לגביה דבר נש כמה אינון \nאתערבו בהדה ועל דא לא צחצחא מלה כדקא יאות עד כאן: \nובהיכל הרצון (ח\"ב רנ\"ז ע\"ב) אמר בזה הלשון. נביאים דאינון סטרין עלאין תרין ירכין \nדסמכין לאוריתא קדישא אינון נטלי להיכלא דתרין רוחין ביה דאינון נוג\"ה וזוהר דאינון \nתרין ירכין לתתא לסמכא לאינון היכלין דלעילא דאיקרון תורה שבעל פה, כמא דאית סמכין \nקיימין לאוריתא דאיהי תורה שבכתב, כך אית סמכין קיימין לאוריתא דאיהי תורה שבעל פה \nאתכלילו דא בדא וכד אתכלילו דא בדא כדין אלין תרי סמכין דלתתא כד מתחבראן באלין \nעלאין אתרשים בהו סטר נבואה, ומאן איהי מר\"אה דאיהי כגוונא דנבואה וכל אינון \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מאריהון דמראה מהכא ינקי, לעילא נבואה הכא מר\"אה ועל דא איהו דא כגוונא דא. וכד \nמתחבראן דא בדא כדין שליט על האי אתר שמא קדישא דאיקרי צבאו\"ת בגין דכל אינון חילין \nקדישין כלהו קיימי וכלהו איקרון מסטרא דנבואה, מר\"אה וחלמ\"א מסטרא דנבואה הוו עד \nכאן: \nכבר התבאר כי הנביאים השגתם בשני עמודי התוך סוד למודי יי' תומכי התורה תורת אמת, \nאבל על ידי שני העמודים התחתונים שהם כנגדם וזרחו מאורם שהם נוג\"ה וזו\"הר ועל ידי \nאלה התחתונים משיגים בסבותיהם העליונים כשמתחברים אלו באלו ונכללים יחד אז יונקים \nנבואתם, אבל לעולם על ידי מחיצה וזה סוד שלא נסתכלו כל הנביאים אלא מתוך אספקלריא \nשאינה מצוחצחת, כי מתוך שני אלה העמודים שהם בה כי היא כלל כלם היו משיגים בעליונים \nומתוך עולם הנקבה היו משיגים בעולם הזכר, וזהו שאמר המאור הקדוש במדרשו (ח\"א קמ\"ט \nע\"א) מה בין נבואה לחלמא, נבואה בעלמא דדכורא איהו, חלמא בעלמא דנוקבא ומהאי להאי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בשיתא דרגין נחתא, נבואה בימינא ושמאלא וחלמא בשמאלא, וחלמא מתערבא בכמה דרגין לתתא \nבגיני כך חלמא איהו בכל עלמא אבל כפום דרגא הכי חמי כפום בר נש הכי דרגיה נבואה לא \nאתפשט אלא באתרה עד כאן: \nובספר לבנת הספיר כתב ותימא לי אי נבואה בעלמא דדכורא הרי האבות לא השיגו לעלמא \nדדכורא, דכתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו' והיאך זכו לנבואה, \nוהנכון דאתפשט להו מעלמא דדכורא ואתגלי להו על ידא דמח\"זה במחזה הידוע עד כאן, הרי \nשלא השיגו האבות בעולם הזכר אלא מתוך עולם הנקבה וכענין שכתבנו, ולפי שלא היו \nמשיגים ביום כי אם באמצעות הלילה שהיא המחיצה והסתר פנים היתה נבואתם מעורבת במשל \nודמיון וחידה בלתי מצוחצחת מעין הדבר שמתוכו היו משיגין שנקראת אספקלריא שאינה \nמאירה ושאינה מצוחצחת, והסוד כי כסתה פניה וזה סוד וביד הנביאים אדמה: \nובספר התיקונין אמר המאור הקדוש ע\"ה (ת\"ז ע' קל\"ג ע\"ב) בזה הלשון, מאי אדם דא יו\"ד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ה\"א וא\"ו ה\"א ועליה איתמר כתפארת אדם לשבת בית מאן בית דיליה דא שכינת\"א דאתקריא \nדמות אדם, דכל דיוקנין ופרצופין דבני נשא בה אשתמודעאן וכל ציורין דעלאין ותתאין \nובגין דא איתמר וביד הנביאים אדמה עד כאן, ולא כן משה רבן של נביאים כי נבואתו \nמצוחצחת ובהירה נקיה מכל משל ודמיון וחידה כעין המדרגה שממנה יניקתו סוד השמש \nבגבורתו אספקלריא המאירה, והמאור הקדוש ע\"ה גלה הטעם הכמוס והנסתר באמרו בגין דכד \nנהירו נפיק מאתר דכל נהורין נפקין מניה וכו': \nוהסוד כי האור והשפע היה מתפוצץ ומבהיק ממקור האור על פני מדרגתו סוד תפארת ישראל, \nועל דרך זה היה יונק ושואב נבואתו בתוקף האור ההוא בלא כסוי פנים, וזה סוד פנים אל \nפנים הפנים העליונים שהם פנים מאירים תמיד בפני משה פני חמה סוד הפנים האמצעיים \nמאירים אלו באלו, ולכן כל דברי משה מאירים תמיד כשמש ועומדים וקיימים לעולם בתוקף \nאורם וגלה לנו המאור הקדוש ע\"ה במארו דהוה צחצוחא בנבואתיה בכלא גודל מעלת התורה, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וזה שאין צריך לומר כי המצות והחוקים והמשפטים שהם גופי תורה ועצמה שאין בהם תערובת \nמשל ודמיון וחידה כי אם הכל כמשמען ופשוטן, אלא אפילו ספורי התורה שאין בהם מצוה \nהכל כפשוטו ומשמעו אין בהם משל ולא דמיון וחידה כלל, וזה היה כן להורות על המקום \nשממנו נחצבה התורה שהוא המחשבה העליונה הנקיה מכל סיג ואין שם תערובת דבר, והוא \nאמרם ז\"ל נובלת חכמה של מעלה תורה והמקבל צריך לקבלה על הדרך ההוא עצמו ולזה נתעלה \nבמדרגת נבואתו על כל שאר הנביאים אשר קדמוהו ואשר באו אחריו כי מקום חציבת התורה \nגורם, ולזה העידה עליו יפה באמרה בסוף דבריה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לפי \nשהתורה קדמה לעולם אלפים שנה וגם אחריו היא תקום ותהיה יצדק יפה לשון ולא קם, \nובספרי אמרו אבל באומות העולם קם ומנו בלעם: \nובמדרשו של רבי שמעון בן יוחאי ע\"ה (ח\"ב כ\"א ע\"ב) אמרו בזה הלשון אמר רב דימי והא \nכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואמר רבי יהושע בישראל לא קם אבל באומות העולם קם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ומנו בלעם, אמר ליה ודאי שפיר קאמרת אישתיק, כד אתא רבי שמעון אתו שאילו קמיה האי \nמלה פתח ואמר קוטיפא דהרניטי אתערבא באפרסמונא טבא חס ושלום אלא ודאי כך הוא באומות \nהעולם קם ומנו בלעם, משה עובדוי לעילא, ובלעם עובדוי לתתא, משה אשתמיש בכתרא דמלכא \nקדישא לעילא, ובלעם אשתמיש בכתרין תתאין דלא קדישין לתתא, וכההוא גוונא ממש כתיב \nואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב, ואי סלקא דעתך יתיר זיל שאיל לאתניה \nאתא רבי יוסי ונשק ידוי אמר משמע הכא דאית עילאין ותתאין ימינא ושמאלא רחמי ודינא \nישראל ואומות העולם, ישראל משתמשין בכתרין עילאין קדישין, אומות העולם בכתרין תתאין \nדלא קדישין, אלין לימינא ואלין לשמאלא, ועל כל פנים מתפרשאן נביאי עילאה מנביאי \nתתאה נביאי קודשא מנביאי דלאו קודשא, אמר רבי יהודה כגוונא דהוה משה פריש מכל נביאי \nבנבואה קדישין עילאין כך הוה בלעם פריש משאר נביאי וחרשי דלא קדישין תתאין, ועל כל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פנים כמשה הוה דנא לעילא ודנא לתתא וכמה דרגין ודרגין מתפרשין ביניהו עד כאן. \nוהכוונה להם ע\"ה לומר כי כמו שנתעלה משה במדרגת נבואתו מצד הקדושה והטהרה שהוא חלקן \nשל ישראל על שאר הנביאים הקדושים נביאי האמת והצדק באומה הקדושה שהנבואה נתנה לו \nלמנה ולא לזולתה מן האומות, כך נתעלה בלעם בהשגתו במדרגות הטומאה על כל שאר החרשים \nוהקוסמים השואבים מן המדרגות ההם בקצתם ובלעם בכלם, ולמדנו מזה גנותו וחסרונו שהיה \nבקי בכל מיני הטומאות וטמא בטומאתם שכלם הלק האומות ולהם נתנו למנה: \nובזה יתבאר ההבדל העצום והנפלא שבין מדרגתו של משה למדרגתו של בלעם, כי זה למעלה \nבצד הקדושה והטהרה השגתו ונבואתו בתכלית העלוי, וזה למטה בצד הטומאה השגתו ונבואתו \nבתכלית הגנות והחסרון, ולזה כוונו חז\"ל בספרי במה שסיימו ואמרו אלא מה הפרש בין \nנבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, בלעם היה יודע מה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מדבר עמו, שנאמר נאם שומע אמרי אל, משה לא היה יודע אימתי מדבר עמו בלעם היה יודע \nאימתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר \nואתה פה עמוד עמדי, בלעם כשהוא נופל שנאמר נופל וגלוי עינים, משל לטבח של מלך שיודע \nכמה הוצאות בסעודה עד כאן, הנה הורו בדבריהם על מעלתו של משה עליו השלום ופחיתותו \nשל בלעם וההבדל שבין זה לזה מצד מקום השגתם ומצד זה יתבאר שבחו של משה וגנותו של \nבלעם, אם להבדל הראשון אמרו משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ואלו היתה הכוונה שלא היה \nיודע ומשיג מהות המדבר עמו היה להם לומר מה המדבר עמו, ואמנם באמרם מה מדבר הכוונה \nעל מהות הדבר אשר ידבר עמו כי הוא עליו השלום לא יועילהו רוחב דעתו וחקירתו והכנתו \nלהשיג ולדעת המצוה אשר יצונו בה כי אי איפשר אפילו לשכלו ע\"ה להשיג שום דבר מן \nהמחשבה העליונה והרצון הפשוט: \nוהנה המצות אצולות מן המחשבה ההיא ואין לשום נברא בה שום השגה וזו עדות נאמנה על \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "עלוי התורה ועל מדרגת נבואתו של משה, אבל בלעם מצד חקירתו והכנתו היה יודע שהדבר \nההוא אשר יכין עצמו אליו ידבר עמו להיותו מוגבל כפי השגתו, כי טבע הצד ההוא אשר היה \nשואב ממנו כן חייב, ולפי שכל פנותיו של בלעם לא היו אלא אל הצד ההיא, היה בקי בו \nומשיגו ויודע מה יעננו ומה ידבר על תוכחתו בהיותו מכין עצמו אליו, והמשל שהביאו \nמטבח המלך שיודע כמה הוצאות בסעודה מסכים מכל צד לזה, והוא כי הצד ההוא שבו השגת \nבלעם ממנו ההנאות ותענוגות בני אדם ולמי כל חמדת הגוף ופנותו, כי אם אל הדברים \nהנמשכים מן הרע שבפאת עץ הדעת שממנו כל ההוצאות ודברים הכלים ונפסדים, כענין הסעודה \nשסופה נפסדת וכלה ובלעם להיות כל עסקיו בדברים בטלים הללו כטבח העוסק ויודע בהוצאות \nהסעודה, שהם דברים שסופם ליפסד, היה ממונה עליהם ויודעם טרם יבא לו הדבור בהם ומשה \nע\"ה להיותו רחוק מאד מן הדברים הבטלים ההם, לא היה לו עסק בהם ולא שהיו נעלמים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ממנו, אלא שלא היה פונה אליהם כי אין כל עסקיו כי אם עם המלך על שולחנו, כי הוא בעל \nסודו נאמן ביתו ואין בעל סוד המלך יודע מה בלב המלך עד שיגלנו המלך עצמו אליו, \nולפיכך אינו יודע מה מדבר עמו ולא יועילנו שום תחבולה וחקירה כלל לדעת מה בלב המלך \nעד שידבר בו המלך, ואף כשעלה בלעם למדרגת מה ממדרגות הנבואה וזה לכבודן ותועלתן של \nישראל, הנה לא היו כל נבואתיו כי אם בהוצאות הסעודה כמבואר בדבריו, אלא שהסעודה \nההיא בבואה אל שולחן המלך הנה, זאת מעלתה וסופה להתקיים ולפי הרגלו היה יודע מה \nמדבר עמו והוא שהוכיחו ממה שהיה מתפאר באמרו נאם שומע אמרי אל, אשר שמע לא אמר \nשהמובן בו בשעת השמיעה והדבור ולא קודם, אלא שומע שהכוונה בו אף קודם הדבור היה \nשומע ויודע שהדבר ההוא ישמע, והוא אמרם ובלעם היה יודע מה מדבר עמו: \nולהבדל השני אמרו משה לא היה יודע אימתי מדבר עמו כי הוא מוכן ועומד, ותמיד כל היום \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הוא כשר ומזומן אל הדבור כי הוא ע\"ה לא יסיח דעתו אפילו רגע, ואין לו מונע יפריד \nבינו ובין שלמותו ודבקותו במדרגתו, עד שיצטרך אל דברים ותחבולות להכין עצמו שתנוח \nעליו הרוח: \nאמנם בלעם היה יודע אימתי מדבר עמו והוא בהכינו עצמו אל שתשרה עליו רוח הצד ההוא \nשהוא רוח הטומאה, והדרך לזה הוא שיעשה מעשה אישות בבהמתו וכמו שרמז הכתוב באמרו \nויקר אלהים אל בלעם, ודרשו רז\"ל בויקרא רבה אין לשון ויקר אלא לשון טומאה כמה דתימא \nאשר לא יהיה טהור מקרה לילה. ובהכינו עצמו ההכנה הנמאסת ההיא היה יודע שתנוח עליו \nרוח הטומאה וממנה ידע דעת עליון, ולדעת רז\"ל שאמרו בפרק מאימתי שהיה יודע הרגע שבו \nכועס הקב\"ה, אולי היה יודעו מצד המעשה ההוא המתועב ומין במינו אינו חוצץ והכל מהצד \nההוא: \nולהבדל השלישי אמרו משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד כי משה ע\"ה דמה הצורה \nליוצרה ועל הדרך שביארנו בתכלית מה שהיה איפשר לו כפי מעלתו, ולזה עלה למעלת עולם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הזכר שהוא עולם העמידה בדמותו כצלמו והוא שנאמר לו ואתה פה עמוד עמדי. ובלעם כשהוא \nנופל, לפי שכל עסקיו בצד ההוא אשר נפל ממקום קדושתו כידוע לחכמי לב ולזה כתוב בו \nנופל וגלוי עינים, וכל העוסק בו ונמשך אחריו נופל הוא בדמותו להורות על מקומו: \nהנה אלה שלשה הבדלים למדנו מהם שבחו ומעלתו של משה ומתוכם עמדנו על גנותו ופחיתותו \nשל בלעם: \nבבמדבר רבה סוף פרשת נשא הובא זה המאמר בסגנון אחר והוא אמרם שם, אלא הפרש בין \nנבואתו של משה וכו' שלש מדות. היו ביד משה מה שלא היו ביד בלעם משה היה מדבר עמו \nעומד וכו' משה היה מדבר עמו פה אל פה שנאמר פה אל פה אדבר בו ובבלעם נאמר שומע אמרי \nאל שלא היה מדבר עמו פה אל פה. משה היה מדבר עמו פנים אל פנים שנאמר ודבר יי' אל \nמשה פנים אל פנים ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים כמה דתימא וישא משלו ויאמר: \nהנה בחלקם פה אל פה ופנים אל פנים לשתי מדות, הורו על מה שבארנו למעלה בסוד פנים אל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פנים. וסוד פה אל פה תורה שבכתב ותורה שבעל פה בייחוד אחד. ומהם הדבור למשה, אחר \nשהפנים העליונים מבהיקים האור ומאירים על פני תפארת ישראל, וזה סוד הכתוב ודבר יי' \nאל משה אחר שאלה המאורות מאירים זה בזה והם פנים אל פנים, יורו בזה על מעלת נבואתו \nשל משה והשגתו הנפלאה. אבל בלעם אף כשעלה למעלת רוח הקדש רבו בו המחיצות ולזה היו \nבדבריו משלים ודמיונות. וסיימו ואמרו שלש מדות היו ביד בלעם מה שלא היו ביד משה, \nמשה לא היה יודע מי מדבר עמו. ובלעם היה יודע מי מדבר עמו נאם שמע אמרי אל אשר מחזה \nשדי יחזה. ויראה לי שאין מאמר זה חולק על מה שאמרו בספרי בלשון מה מדבר עמו, כי שם \nרצו לגלות לנו מעלת התורה שאי איפשר לשום שכל לשקלה ולהגבילה, אם לא מפי הרצון אשר \nבאה ממנו וכמו שכתבנו ומינה שאי איפשר לידע ולהשיג מי המדבר והמצוה בה ובאמרם מה \nמדבר עמו למדנו שתים אלה: \nוהמדרש הורה על שתיהם בפירוש כי על מעלת התורה הורה בשתים מהשלש מדות שהיו ביד משה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ממעלת הדבור פה אל פה ופנים אל פנים, וזה היה מוכרח כן למעלת התורה שהיא נובלת \nהחכמה העליונה ואחר שחוייב כן, הנה ידענו שלא היה משה יודע מה מדבר עמו עד שידבר \nויצוה. ואחר כך בשלש שהיו ביד בלעם ולא ביד משה הוצרך להודיענו במדבר ומצוה כי \nאפילו משה לא השיגו ולא ידעו, שהרי הושב לא תוכל לראות את פני אבל בלעם היה יודע מי \nמדבר עמו, שהרי התפאר ואמר אשר מחזה שדי יחזה ומחזה שדי אינו שדי שהרי פירש אחר כך \nנופל וגלוי עינים שהיו משמשים לפני שדי בקדושה ועל שקטרגו על אדם הראשון, נפלו \nממקום קדושתן כמו שאמר המאור הקדוש רשב\"י ע\"ה (ח\"ג קצ\"ד ע\"א) והוא היה יודעם \nומשיגם: \nמשה לא היה יודע אימתי הקב\"ה מדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי הקב\"ה מדבר עמו שנאמר \nויודע דעת עליון, משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שולחנו ויודע \nכמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו, כך היה בלעם יודע מה הקב\"ה עתיד לדבר עמו. בלעם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר נופל וגלוי עינים היה משתטח על פניו ומיד היה \nגלוי עינים על מה ששואל ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה ר' שמעון אומר אף משה \nהיה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר ובבא משה אל אהל מועד וגו' מיד וישמע את הקול \nוגו' ואם זו בשביל שהיא שנויה במחלוקת אינה ממנין השלש שביד בלעם ולא ביד משה, תהיה \nאם כן מהמנין מה שאמר כך היה בלעם יודע מה הקב\"ה עתיד לדבר עמו והיא היא השנויה \nבספרי בלעם היה יודע מה מדבר עמו ומכלל כי משה אינו יודע מה מדבר עמו, ולזה הובא על \nזו המשל מהטבח, ולמדנו כי מה ומי שתיהם שנויות במדרש זה: \nוכל מה שסופר מגנות בלעם ופחיתותו היה בהיותו קוסם שהיה משתמש בכחות הטומאה וכמו \nשכתבתי, אבל אחר כך עלה לרוח הקדש לטובתן של ישראל כדברי רז\"ל, וראיתי לקצת חכמי \nהאמת שאמרו בזה הלשון, ובלעם השיג להביט גם הוא בע\"ט פעם אחת ומתוכה השיג ניצוץ אחד \nמאספקלריא המאירה וזה לא היה כי אם פעם אחת לצורך ישראל, כדי שידע מעלתם ומחצבתם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והפרש שיש בינם לבין האומות ושידע השגת נבואתן של ישראל עד כאן. והרמב\"ן ז\"ל כתב \nבפסוק ויקר יי' אל בלעם עתה לכבוד ישראל עלה האיש הזה להתנבא במדת רחמים בשם הגדול \nאשר נגלה למשה וכו' כמו שכתב שם וכל זה בו היה לצורך שעה לכבודן של ישראל ואחר כך \nחזר לגנותו ולפחיתותו שהרי כתוב בו ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב. \nובמה שכתבנו באמיתת הנבואה ומהותה וההבדל שבין נבואת משה ע\"ה לשאר הנביאים נשלמה \nהכוונה בזה הפרק: \n  \n", "en": ""}]}
