{"bookId": "kabala-f41d246d481b", "part": "1", "torah": "68", "title": "ספר עבודת הקודש — חלק ג פרק ל", "hebrewTitle": "חלק ג פרק ל", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-f41d246d481b/1/68/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-f41d246d481b/1/68/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ג פרק ל \nכתב הרב המורה ז\"ל בפרק י\"ט חלק א' כי כבוד יי' הוא אור נברא, והוא אשר יקרא כבוד \nבכל מקום, והוא אשר מלא את המשכן, ובפרק כ\"א אמר אבל התרגום נוהג מנהגו באלו \nהעניינים, וזה כי כל דבר שנמצאוהו מיוחס אל הבורא יתברך וישיגהו גשמות, או מגשימי \nההגשמה, יחשבהו בחסרון המצטרף וישים היחס ההוא לענין אחר מצטרף לבורא מחסר אמר \nכאמרו והנה יי' נצב עליו יקרא דיי' מעתד עלווהי, ואמר באמרו יצף יי' ביני וביניך \nיסך מימרא דיי' וכו'. ועל זה המשיך פירושו. וכן עשה באמרו ויעבר יי' על פניו ואעבר \nיי' שכינתיה על אפוהי וקרא. והנה יהיה הדבר אשר עבר אצלו נברא בלא ספק בשם הכנוי \nהנסתר בפניו ושב אל משה ע\"ה, ויהיה פירוש על פניו לפניו כמו שאמר ותעבור המנחה על \nפניו, וזה גם כן פירוש טוב ויפה, וממה שמחזיק פי' אנקלוס ז\"ל מאמר הכתוב והיה בעבור \nכבודי, כבר ביאר כי הדבר העובר הוא דבר מיוחס לו יתברך לא עצמו יתברך, ועל הכבוד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ההוא אמר עד עברי ויעבר יי' על פניו. ואם איפשר מבלתי חשוב מצטרף מחסר כמו שיעשה \nאנקלוס תמיד, פעם ישים המחסר יקרא, ופעם שכינה, ופעם ישימהו מימרא דיי' כפי ענין כל \nמקום עד כאן. ובפרק כ\"ה אמר ונאמר וישכון כבוד יי' על הר סיני, ושכנתי בתוך בני \nישראל, ורצון שוכני סנה, וכל מה שבא מאת הפעלה מיוחס לבורא הוא בענין התמדת שכינתו \nכלומר אורו הנברא במקום או התמדת ההשגחה בדבר אחד, כל מקום כפי עניינו. ובפרק ס\"ד \nאמר וכן כבוד יי' פעמים רוצים בו האור הנברא, אשר ישכינהו השם להגדלה על דרך המופת, \nוישכון כבוד יי'. וכבוד יי' מלא. ופעמים רוצים בו עצמו יתברך ואמתתו כמו שאמר \nהראיני נא את כבודך, ובא המענה כי לא יראני האדם וחי מורה כי הכבוד הנאמר הנה עצמו \nואמרו כבודך להגדיל עד כאן: \nויש להפלא עליו, מאין לו להבדיל בין אמרו והיה בעבור כבודי ואמרו עד עברי, ובין \nאמרו הראני נא את כבודך, עד שיאמר שזה עצמו ואמתתו, וזה דבר נברא מיוחס לו יתברך לא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עצמו עם אמרו עד עברי עם שפירושו נגד פשטי הכתובים, שהרי מה שכתוב ופני לא יראו, \nשוה אל אמרו לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי, וכמו שזה עצמו ואמתתו, כן \nזה עצמו ואמתתו, ועל זה המשיך אמרו יתברך ושכתי כפי עליך עד עברי להעלים עצמו יתברך \nממנו ולזה הוצרך לשכות כפו עליו. ועוד אם העובר לפניו כבוד נברא לדעת הרב, למה לו \nלשכות כפו עליו ולהעלים ממנו ראייתו, אחר שהוא דבר נברא. והוא ע\"ה תרגם, כי ראיתי \nאלהים פנים אל פנים ארי חזיתי מלאכיא דיי', הרי שלא ברח מיחס לכבוד נברא ראיה. כי \nדעת הרב שלא יירא אנקלוס מיחס הגשמה לכבוד נברא ולא תנועה והעתק מקום, וכמו שנראה \nמדבריו בפרק כ\"א וכמו שכתבתי למעלה. וחזא היא ראיה ממש, שהרי תרגם וירא מלאך יי' \nאליו בלבת אש וגו' ואתגלי מלאכא דיי', נראה שהבדיל בין אלו הלשונות להיות האחד השגת \nחוש והאחד השגת שכל. ומכאן עוד תשובה עליו, שאם לא יירא אנקלוס מיחס ההגשמה אל כבוד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נברא, היה לו לתרגם כאן ואתחזי, שוה לתרגמו ארי חזיתי וכו', וכבר השיגו רבינו הגדול \nז\"ל. ועוד יש בדעת הרב המעדת רגל ומקום טעות, באמרו כי האור הנברא הוא אשר יקרא \nכבוד בכל מקום, והוא אשר מלא את המשכן. ואם מה שכתוב וכבוד יי' מלא את המשכן. ומה \nשכתוב ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד יי' את בית יי'. היה אור \nנברא זה נתינת יד לחשוב ולטעות שהעבודות הנעשות במשכן ובבית עולמים היו לאור הנברא \nחס ושלום. ואדון העולם יתברך אמר בכבודו ובעצמו לאדון הנביאים ועשו לי מקדש ושכנתי \nבתוכם. ואמר עוד ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון \nהעדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. וכתיב ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי. \nואמר יתברך ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים. הנה כי שרות השכינה בתוכנו \nתנאי באלהותו עלינו, ואיך יתנה באור נברא שהוא חוץ מעצמו יתברך. ואמר וידעו כי אני \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יי' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יי' אלהיהם. היעלה על לב \nשתהיה ההוצאה לצורך אור נברא להשכינו בינינו. ואין בכתוב חסרון כל באמרו לשכני \nבתוכם ומי השוכן אני יי' אלהיהם. הישוער שהארון אשר בו לחת הברית יהיה תפל בית מושב \nומשכן לאור נברא, והתורה למעלה בכבוד ותהלה מכל נברא עליון ותחתון, שבה נברא הכל \nויהיה הבורא כסא לנברא. ואם כן לדעת זה יהיה המדבר עם משה מעל הכפרת מבין שני \nהכרבים האור הנברא, לא הבורא חס ושלום, אין זה כי אם שחוק עשה לנו אלהים שיאמר \nבכבוד גדולתו ונועדתי לך וגומר ודברתי אתך וגו' ויהיה הנועד והמדבר אור נברא: \nוכבר ראיתי לאחד ממפרשי דברי הרב המורה וסודותיו שפירש בפרק י\"ג חלק א' ואמר בזה \nהלשון. וכן אנכי קיים בין הש\"י שהוא השכל הפועל וביניכם שהם ישראל עד כאן. וכאלה \nהרבה בדברי הרב ובסודותיו מקום טעות והמעדת רגלי האמונה הקדושה. ועוד יתחייבו לו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בטולים לכל אחת מהדעות שהרי כתוב ברוך כבוד יי' ממקומו ותרגם יונתן בן עוזיאל ע\"ה \nבריך יקרא דיי' מאתר בית שכינתיה, ואם תרצה הנבואה בכבוד הזה עצם הבורא ואמתתו, \nויהיה כמו הראני נא את כבודך שרצה בו הרב כן בפרק ס\"ד, הנה הזכיר בו אתר ובית \nשכינתיה, נראה בפירוש שאין דעת יונתן בן עוזיאל מסכים עם דעת הרב במה שפירש בפרק ח' \nחלק א', ברוך כבוד יי' ממקומו כפי מעלתו ועצם חלקו במציאות. ואנו על מי נסמוך בזה \nובכיוצא בו, האם נסמוך על מי שהיה מקובל מן הנביאים ע\"ה, או על הרב המקובל משקול \nדעתו, עם הקדמות היוני הממרא המזייף וסותר האמת בפתוייו. ואם תרצה בו הנבואה כבוד \nנברא כדעת הרב בפסוק וכבוד יי' מלא את המשכן, איך יקבעו בו ברכה ויאמרו ברוך כבוד \nיי ממקומו. ויברכו שם כבודך וגו' והמברך והמתפלל לכבוד נברא עובד עבודה זרה. ועוד \nאיך ייחס הוא יתברך לעצמו בלשון כבוד, ויאמר בעבור כבודי על דבר נברא שהוא נפרד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "וחוץ מאמתתו יתברך: \nובפרק כ\"ז אמר הרב, אנקלוס הגר שלם מאד בלשון העברית והארמית וכבר שם השתדלותו \nבהעלות ההגשמה, וכל תאר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי עניינו, וכל מה \nשימצאהו מאלה השמות המורים על מין ממיני התנועה, ישים ענין התנועה הגלות והראות אור \nנברא כלומר שכינה או השגחה, והנה תרגם וירד יי' ואתגלי יי' ולא אמר ונחת יי'. ארדה \nנא ואראה אתגלי כען וזה כלו נמשך בפירושו. אלא שהוא תרגם אנכי ארד עמך מצרימה אנא \nאחות עמך, וזה דבר מופלא מאד יורה על שלמות זה האדון מאוד, וטוב פירושו, והבנתו \nהדברים על מה שהם עליו כפי מה שהם, ופתח לנו בזה ההתרגום ענין גדול מענייני הנבואה \nוהוא, כי תחלת זה הספור אמר ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וגו', \nאנכי ארד עמך וגומ', וכאשר גלה תחלת זה המאמר שהוא במראות הלילה, לא הרחיק אנקלוס \nשיספר המאמר אשר נאמר במראות הלילה בלשונו והוא האמת בלשונו, כי זה ספור מה שנאמר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לא ספור ענין שקרה וכו', ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו בחלום או \nבמראות הלילה. ובין מה שיאמר במחזה ובמראה, ובין מה שיאמר בו סתם ויהי דבר יי' אלי, \nאו ויאמר יי' אלי. ואיפשר עוד אצלי כי אנקלוס פירש אלהים הנאמר הנה מלאך ולזה לא \nהרחיק שיאמר בו אנא אחות עמך. אלו דבריו בזה. ובפרק מ\"ה אמר כל מה שבא מענין שמע \nמיוחס לאל יתברך, תמצא אנקלוס נשמר ממנו ופירש ענינו בהגיע המאמר ההוא אליו יתברך \nכלומר שהוא ישיגהו. ואם היה בענין הצעקה ותפלה יבאר ענינו שהוא קבל או לא קבל, \nויאמר לעולם בתרגומו שמע יי' שמיע קדם יי'. ובענין צעקה שמוע אשמע צעקתו קבלא אקבל, \nוזה נמשך בפירושו לא נטה מזה במקום מן המקומות עד כאן: \nורבינו הגדול הרמב\"ן ז\"ל השיגו בכל זה והאריך להשיב עליו תשובות נצחות, עד אין מנוס \nלו כי אם להודות, כי אלה הדברים אי איפשר לדבר בהם ולהולמם כפי השכל, אבל יתישבו על \nאופניהם כפי החכמה המקובלת בידו ז\"ל וכמו שרמז בסוף דבריו. ומה שאמר הרב המורה כי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "זה ספור מה שנאמר לא ספור ענין מה שקרה. יש לתמוה ההוא אמר ולא יעשה חס ושלום. \nואולי יתנצל הרב שזה אמנם היה חקוי דמיוני חשב יעקב שירד עמו למצרים. ויש לרב מקום \nלהתלות בו, כי זה היה במראות הלילה שהיא לדעתו השגה ירודה ונבואה פחותה, ולא היה זה \nמהשתמשות השכל, לפי שלא היתה נבואה יקיציית, ולו היתה כן היה מתרגם אנא אתגלי, אבל \nהניחה על עניינה להיותה במראות הלילה, ולפיכך תרגם אנא אחות, ובזה אמרו קצת ממפרשי \nדבריו, ואם כן איך לא השגיח הרב שזה אמנם הוא ספור התורה, ואלו היה ספור יעקב, אולי \nהיה מקום למחשבת הרב, ואיך תכתוב תורה תמימה דמיונות כוזבים ותניחם לאמיתיים חלילה \nחלילה לתורת יי' והנה הרב המורה יחס לאנקלוס ע\"ה דברים שלא עלו להעיר אזן החכמים \nהאמתיים בכל זה, כפי על לבו ושבחו במה שהוא חסרון אצלו, ואין קבלת רבינו הגדול ז\"ל \nוכמו שיעדתי בפרק הכוונה במראות הלילה מה שחשב, והנני בא הקודם לזה: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "  \nחלק ג פרק לא \nאנקלוס הגר ע\"ה מתרגם התורה, שלם מאד בחכמת האמת המקובלת באומה, וכל שכן שתרגם \nהתורה מפי רבי אליעזר ורבי יהושע, והכתובים שהכניס בהם אלו הכנויים, יקרא, שכינתא \nמימרא, וכתובים לא הזכירם בהם, וכן הכתובים שנשתמש בהם בלשון גלוי, שאמר בהם ואתגלי \nבראיית מלאך, כגון במראה הסנה, או בלשון חזיון כגון ביעקב, או הכתובים שבא בהם ראיה \nלאדון העולם שתרגמם בלשון גלוי, וכתובים אחרים שתרגמם בלשון חזיון, או הכתובים שבא \nבהם ירידה שתרגמם בלשון גלוי, וכתובים אחרים כגון אנכי ארד עמך מצרימה שתרגמו אנא \nאחות, לא היה זה ממנו ע\"ה הרחקת גשמות או בריחה ממנו כמו שחשב הרב המורה ז\"ל, שאם \nכן למה יברח וירחיק הגשמות במקומות, ובמקומות לא יחוש לו, וכמו שהאריך בהם רבינו \nהגדול ז\"ל בהשגותיו עליו, אשר אין לו עליהם תשובה. ולא יחוש אנקלוס ע\"ה למה שלא \nחששה התורה וירחיק מה שלא הרחיקה כי מי יחוש ומי ירחיק חוץ ממנה, כי עץ חיים היא, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ולקח טוב, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ושלמות הגוף והנפש, ותרים המכשולות \nמדרך עמה, ואיך תביא בנתיבותיה השלמים, מקום טעות חלילה. שהרי לא חששה ואמרה נעשה \nאדם בצלמנו כדמותנו, כי מה היתה הבריאה חסרה אם אמרה נעשה אדם בצלם ודמות, או ויאמר \nאלהים לעליונים ולתחתונים נעשה אדם בצלמכם כדמותכם, ולמה לא הוקשה לאדון הנביאים \nע\"ה אמרו יתברך בצלמנו כדמותנו, כמו שהוקשה לו ע\"ה אמרו נעשה: \nוכמו שאמרו ז\"ל בבראשית רבה פרשה ה' ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אמר, בשעה שהיה \nמשה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום כיון שהגיע לפסוק זה שנאמר ויאמר \nאלהים נעשה אדם וגומר, אמר לפניו רבש\"ע מה אתה נותן פתחון פה לאפיקורוס אתמהה, אמר \nלו כתוב והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקב\"ה משה האדם הזה שבראתי לא גדולים וקטנים אני \nמעמיד ממנו, שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו הוא אומר מה אני צריך ליטול \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "רשות מן הקטן ממני, והם אומרים לו למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים \nוכיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת עד כאן. וכמו שהוקשה לו ע\"ה על נתינת \nפתחון פה לאפיקורוס לטעות ולומר שתי רשויות יש, ולמה לא הוקשה לו ע\"ה הכתוב המורה \nעל ההגשמה, וגם הוא יתברך למה לא יחוש לכל זה, אבל סבל הוא יתברך נזק טעות \nהאפיקורוס וכתב לשון שילמדו הבריות ממנו תורה ללכת בדרכיו ולדמות אליו, וכן אני \nאומר על דרך נשמת התורה, אשר כתבתי למעלה פרק כ\"ה בסוד נעשה אדם וגו', ואלו כתב הוא \nיתברך אעשה היה בזה חס ושלום הכחשה בתורה העליונה אשר כן נעשתה והכל זה לעומת זה, \nוהתורה באה רשומה וחקוקה מתורה של מעלה, ואין לשנות, וחלילה שיעשה הוא יתברך תורתו \nפלסתר. וכן ההקש במה שכתב בצלמנו כדמותנו וכמו שבא סודם על נכון במה שקדם, וכן בשאר \nכל הדברים הדומים לאלה: \nואחר בא הענין המופלא הזה על נכון, אשר בו הארת עינים אל החכמים התמימים אומר, כי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כל זה לאנקלוס ע\"ה חכמה גדולה מקובלת בידו, וכל מה שעשה בזה הכל בכוונה ובהשגחה, \nכדי להבדיל בשמות הקדש שמותיו יתברך, כידוע בקבלה הנאמנה כי לא באו בתורה הקדושה על \nדרך אחד, אבל תזכיר שמו יתברך פעם אדנ\"י, ופעם אלהים, ופעם יהו\"ה, ומשמשים זה במקום \nזה להורות על הייחוד הגמור, וגם הוא ע\"ה אין בלשונו כנוי לשם אלהים כמו שכתב רבינו \nהגדול בפרשת וישמע יתרו והוא מתרגם אלהים בכל מקום יי' להורות על הייחוד ולפי שהוא \nע\"ה בא לפרש התורה, הוצרך לפרש אי זה הוא משמות הקדש השם הנכבד, ואי זה הוא השם \nהמיוחד. כי במקום שרואה שתזכיר התורה שם אלהים, או שם יהו\"ה, והוא בא במקום שם \nאלהים, יאמר ע\"ה, מימרא, או יקרא, או קדם יי', לרמוז שאין זה השם הגדול ממש, אלא \nמדתו ששמו בקרבו, וכמו שאמרו שמו כשם רבו ומכניס אלו הכנויים הרומזים למדת אלהים \nלהבדיל ביניהם: \nובמקום שרואה שתזכיר התורה שם יהו\"ה, או שם אלהים והוא בא במקום שם יהו\"ה, לא יכניס \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שום כנוי מאלה, כמו שמצינו במתן תורה, לפי שתורה בשמו הגדול נתנה. ולזה היתה חכמתו \nע\"ה גדולה, שתרגם ירד יי' לעיני כל העם יתגלי יי' ולא אמר יקרא דיי'. וכן וירד יי' \nעל הר סיני ואתגלי יי'. וידבר אלהים את כל הדברים האלה ומלל יי'. ותרגם ויוצא משה \nאת העם לקראת האלהים לקדמות מימרא דיי', לרמוז על מה שהשיגו הם, ולקראת מה שהשיגו \nרמז היציאה, כי ישראל שומעים את הקול מתוך האש, והם אמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן \nנמות ותרגם אנקלוס ואל יתמלל עמנא מן קדם יי', לפי שאין בלשונו כנוי לשם אלהים כמו \nשכתבנו, ויצטרך לתרגם אלהים בשם יי'. ואולי יחשב שהשגתם כהשגת אדון הנביאים, לזה \nהכניס ביניהם מחיצה ואמר מן קדם יי' שהוא הקול שהשיגו ושמעו, והוא המדבר עמהם, ואף \nזה לא היו יכולים לסבול עד שאמרו דבר אתה עמנו. וכן דרכו במשנה תורה להכניס מחיצה, \nזולת במקומות שהדבר מפורש מן הכתובים ואין לטעות, כגון מה שכתוב היום הזה ראינו כי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ידבר אלהים את האדם וחי ותרגם ע\"ה ארי ימלל יי', והיה לו לתרגם יתמלל מן קדם יי', \nאבל לפי שאמר למעלה ואת קולו שמענו ותרגם וית קל מימריה שוב אין שם בית מיחוש וכן \nהרבה. וכבר רמז רבינו הגדול ז\"ל בזה בפירושיו מה שיש בו די למתבונן בדבריו: \nאבל הדבור למשה ע\"ה בכל הפרשה בשם המיוחד מקום השגתו כתוב ויקרא יי' למשה וקרא יי' \nלמשה, ויאמר יי' אל משה ואמר יי' למשה אין שם מחיצה, וכן בכל מקום הדבור והאמירה \nלמשה ע\"ה תרגמם בלא מחיצה. ומה שכתוב בפרשה משה ידבר והאלהים יעננו בקול, תרגמו ע\"ה \nומן קדם יי' מתעני ליה בקל, יראה ממה שרמז רבינו ז\"ל כי זה היה קודם הירידה ולזה \nתרגמו כן, וכן הוא שהרי זה כסדר הפרשה, ולי נראה כי תרגם כן לפי שהקול הזה היה מגיע \nגם לישראל, וכמו שהוא כן דעת רבינו זכרונו לברכה וכנגד השגתם הוצרך לתרגם כן: \nובמדרשו של רבי שמעון בן יוחאי ע\"ה (ח\"ג ז' ע\"א) אמרו בזה הלשון משה ידבר והאלהים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "יעננו בקול משה ידבר דא קול של משה. והאלהים יעננו בקול דא גבו\"רה דאודי ליה לההוא \nקול הה\"ד יעננו בקול בההוא קול דמשה עד כאן, ולסוד זה לא היה איפשר לו ע\"ה לתרגם \nוהאלהים בלא מחיצה שהיה מחטיא הכוונה בסוד העולם הזה. ומחכמתו ע\"ה כי בכל אמירה \nוהראות הנזכרים באבות לא הכניס בהם שום מחיצה, לפי שהוא מקובל בידו מקום נבואתם \nע\"ה, וכמו שהעיד הוא יתברך בתורתו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יי' \nלא נודעתי להם, הנה הבדיל בין נבואתם ונבואתו ע\"ה, ואלו הכניס מחיצה היה זה מקום \nטעות לחשוב שהיתה השגתם דבר נברא ונפרד חלילה, וכל שכן באמירה הנזכרת בנח ובקין \nשאין לטעות שהשיגו למעלה מהשגת האבות. ולסוד זה כשהגיע לפסוק אנכי ארד עמך מצרימה \nוגו', תרגמו אנא אחות, כי מתחלה נאמר ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה וגו', ויאמר \nאנכי האל אלהי אביך והוא אלהים והוא מראות הלילה והוא אל בית אל, וכולם רומזים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שהדבור לו במדת הדין רפ\"ה, ומפני שהוא המדבר תרגמו כפשוטו כי אין זה גלוי שכינה \nשיתרגם אתגלי, אבל הוא לשון ירידה בסוד גלו למצרים שכינה עמהם ואלו הכניס מחיצה היה \nבזה מקום טעות, שיהיה היורד עמו דבר נברא ונפרד חלילה, כי איך יאמר מימרי או יקרי, \nוהוא המימרא והוא הכבוד, כי הוא המדבר ואינו דבר נברא חוץ מהבורא חס ושלום, אם כן \nאינו מלאך מן הנפרדים כדעת הרב המורה שם בפרק כ\"ז, כי לא יאמר הנפרד אנכי האל אלהי \nאביך: \nומה שכתוב ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני, אין זה מן הנפרדים, אבל הוא \nהמלאך הגואל אותו מכל רע, ולזה אמר אנכי האל בית אל, ונקרא מלאך לסוד שאבאר במה \nשיבא בסייעתא דשמיא. והוא הנאמר בו וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ולפי \nשהוא מלאך פניו ופני האדם עצמו, תרגם בו ואתגלי מלאכא דיי', שוה לאמרו וירא אליו \nיי' הנאמר באברהם ויצחק, ושוה לאמרו וירא אלהים אל יעקב. כי תחלת השגת אדון הנביאים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "נבואת האבות והשגתם והוא הנאמר בו ויסע מלאך האלהים מוכרח והוא מלאך הברית מוכרח. \nואמנם אמרו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים הוא מלאך מן הנפרדים, וסודו ידוע לחכמים, \nולזה נאמר בו בתחלה ויאבק איש עמו ותרגמו אנקלוס ע\"ה כי ראיתי אלהים ארי חזיתי \nמלאכא. ואלו היה הנראה בסנה מן הנפרדים לא היה משה ע\"ה מסתיר פניו ממנו. ובפרק קמא \nדברכות בזכות שלש זכה לשלש, ומה ענין הסתרת פניו מהביט אל ותמונת יי' יביט, אם היה \nמן הנפרדים, ויעקב אמר כי ראיתי אלהים פנים אל פנים: \nוגם בחלומות נזהר אנקלוס ע\"ה ומכניס מחיצה שלא יטעו הרואים. בחלום הסלם נאמר והנה \nיי' נצב עליו ותרגם והא יקרא דיי מעתד עלווהי, וידוע לחכמי האמת כי גם לאבות \nהקדושים ע\"ה, הדבור בא מן השם הגדול במדת הדין הרפה, אלא שהם ע\"ה לא ישיגו השם \nהגדול כי לא הגיעו למעלת אדון הנביאים, וכענין ושמי יי' לא נודעתי להם. ומחכמת \nאנקלוס לרמוז זה שתרגם והנה אנכי עמך והא מימרי בסעדך, ואלו לא היה הדבור בא מהשם \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "הגדול בשם הנכבד, היה לו לתרגם והא אנא עמך שוה לאנא אחות עמך. אבל נזהר ע\"ה ותרגם \nוהא מימרי בסעדך, שלא יאמר השם הגדול והנה אנכי עמך בלא מחיצה. והיה לו זה ע\"ה לפי \nשנאמר בתחלה והנה יי' נצב עליו, ויבאו הרואים לטעות שהיה השם הגדול לכך תרגם יקרא \nדיי' ולפי שלא יטעו ויאמרו כי לא בא הדבור מהשם הגדול, לכך תרגם והנה אנכי עמך והא \nמימרי בסעדך, להורות כי האומר כן הוא השם הגדול במדת דינו: \nובחלומות אבימלך ולבן נזהר ע\"ה ודקדק בהם בחכמתו ע\"ה כפי מה שבאה לו הקבלה בהם, \nוהבדיל ביניהם ובין חלום הסלם. שנאמר בהם ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, ויבא \nאלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה, ותרגם בשניהם ואתא מימר מן קדם יי', וזה מופלא מאד \nכי לא הספיק לו ע\"ה לומר ואתא מימרא דיי'. והפלא אם מימרא הוא דבר נברא כדעת הרב \nהמורה ז\"ל, היה מספיק לו מימרא דיי' לבד, אבל הוסיף בהם מחיצה ואמר מימר שהיא מחיצה \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "אחת, מן קדם הרי מחיצה שנית, לרמוז כי הבא אליו היה דבר נברא שהוא קדם יי', וכן היא \nקבלת קדושי עליון העומדים בסוד יי'. אמרו במדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג ח' ע\"א) תנינן \nכל אלהים דהכא ההוא חילא רברבא דממנא ביה והוה כגוונא דא ויבא אלהים אל בלעם ההוא \nחילא דאתפקדא עליה עד כאן. ובאמרו יצף יי' ביני ובינך תרגם יסך מימרא דיי', ואין שם \nיראת גשם. אבל היה זה ממנו ע\"ה חכמה, כי התורה לא תזכיר מה שלא היה מושג אז, ולא \nנגלה אף לאבות הקדושים, אבל תזכיר המושג להם כי כבר קדם שהשם הגדול בא הרבה במקום \nהשם הנכבד, להורות על כי יי' אלהינו יי' אחד, וגם אמרו לא עלינו תלנתיכם כי על יי', \nואין בזה יראת גשמות אפילו לדעת הרב המורה ז\"ל, ותרגם בו ע\"ה אלהין על מימרא דיי' \nבחכמה גדולה כי אמרת יי' היא ההולכת לפניהם במדבר, והיא אשר השיגו ביום הקהל כמו \nשקדם, והיא הפרנס הגדול בעליונים ובתחתונים ממה שמקבלת מן השמים ולזה הקדים הכתוב \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ותרגום משמרת מטרת וממנה הפרנסה בסוד ותקם בעוד לילה \nוגומ', ועליה אמר מלך שהשלום שלו אחותי רעיתי ואז\"ל במדרש חזית מפרנסותי לסוד נעלם \nידוע לאשר זכו לו ולסוד זה באה פרשת המן בלשון אמירה ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר \nוגו' והם תלונתם על הפרנס. ותרגם וישמע אלהים ושמיע קדם יי', והרמז על מדת דינו \nהרפה שהיא קדם יי' כי השמיעה אליה. וגם הראיה אליה: \nומה שתרגם ע\"ה במקומות וירא וחזא, ובמקומות וגלי קדם יי', הכל עשה בחכמה ויש לכל \nאחד ענין כמו שיתבאר עוד בסייעתא דשמיא. ותרגם הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב הא \nאנא קאים וכו' על טינרא, ולא הכניס שם שום מחיצה. כי סוד הכתוב לרמוז כי שמו הגדול \nשם על הצור שהוא צור ישראל, והוא ייחוד השם הגדול בכבודו, ואם כן אין העמידה בדבר \nשהוא חוץ מעצמו. ותרגם ויעבר יי' על פניו ואעבר יי' שכינתיה, לרמוז כי העובר אינו \nהשם הגדול אבל הוא המעביר, כי קיים לו אני אעביר כל טובי וטוב האדם ביתו. ותרגם יי' \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "אלהיך הוא עובר לפניך עכר קדמך, לפי שאין שם מקום לטעות כי קבלה בידו ע\"ה כי כל יי' \nאלהיך האמור במשנה תורה הוא מדת דינו. והיד הגדולה ואצבע אלהים וימינך יי' ומימינו \nאש דת למו וידך החזקה וזרועך הנטויה. ותאחז במשפט ידי. עיני יי' אלהיך בה. כל אלה \nתרגם ע\"ה כמשמען, כי ידע סוד הענין כי כל אלו הכנויין כלם שמות למדת הדין כידוע \nלחכמי לב, ואלו היה משנה היד ושאר הכנויין היה תרגומו ללא תורת אמת חלילה לו, כי \nהכל חכמה גדולה ממנו כפי מה שקבל מאבות העולם ע\"ה רבי אליעזר ורבי יהושע, לא בריחה \nמהגשמות כמו שחשב הרב המורה, וכמו שהתבאר במה שקדם ודי בזה כפי כוונת זה הפרק: \n  \n", "en": ""}]}
