{"bookId": "kabala-f41d246d481b", "part": "1", "torah": "70", "title": "ספר עבודת הקודש — חלק ג פרק לג", "hebrewTitle": "חלק ג פרק לג", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-f41d246d481b/1/70/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-f41d246d481b/1/70/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ג פרק לג \nבשאלת משה ע\"ה באמרו הראני נא את כבדך רבו הדעות. וגם בתשובת אדון העולם אליו נבוכו \nהחכמים, וכל אחד המציא לעצמו דרך כפי העיון השכלי, אשר כשיושקלו דעותיהם בשקל השכל \nימצאו חסרים, אין גם אחד מסכים עם דעת חברו, וכלם מחטיאים כוונת הפרשה ההיא, ואינה \nמתיישבת ולא מסכמת לדעתם. וכן משפט הרוצה לעמוד על מה שאי איפשר לעמוד עליו כפי \nהשכל, שיטרח ויטחן הרבה ואפילו קימעא לא יוציא, וכלם צללו במים שאין להם סוף והעלו \nחרס בידם: \nהרב המורה ז\"ל החוקר הראשון בזה אמר בפרק כ\"א מחלק אחד מספרו, שמשה ע\"ה בקש השגה \nאחת, והיא אשר כנה אותה בראיית פנים באמרו ופני לא יראו. ופירוש דבריו שהוא ע\"ה בקש \nהשגת מהותו, והראיה על שזו היא בקשתו, מה שהשיב לו יתברך ופני לא יראו, ואם הוא \nעליו השלום לא בקש זה איך באה לו התשובה ממה שלא בקש, אם כן כשאמר הראני נא את \nכבודך הכוונה לו ע\"ה בזה השגת המהות. ובתשובתו יתברך אליו יש לרב שתי דעות, האחד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והיא אשר יחסה לעצמו והוא אמרו ויעדהו בהשגה למטה ממה שבקש והוא אשר כנה אותה \nבראיית אחור באמרו וראית את אחורי, וכבר העירונו על זה הרמז במשנה תורה. ואמר הנה \nכי הנה השם יתברך העלים ממנו ההשגה ההיא המכוונת בראיית פנים והעבירו לענין אחר \nכלומר ידיעת הפעולות המיוחסות לו יתברך יחשב בהם שהם תארים רבים כמו שאבאר. ופירוש \nדבריו שהשם יתברך החטיא כוונתו בשאלתו מהותו והעתיקו השם יתברך לענין אחר, והוא \nשיודיע לו פעולותיו אשר הם התארים המיוחסים לו יתברך מצד פעולותיו, וזהו למדו אותו \nהי\"ג מדות שהם תארי פעולותיו לדעת הרב, וכמו שנראה ממה שאמר בפרק כ\"ד חלק אחד וזהו \nאמרו כאן כמו שאבאר. ובפרק ל\"ז אמר ומזה הענין אמתת מציאות כמו שהיא לא תושג ופנים \nגם כן הוא כל מקום שעניינו לפניך או בין ידיך והרבה מה שנעשו לפי זה הענין בבורא \nלפני יי', ולפי זה הענין גם כן הוא ופני לא יראו ופירש אנקלוס ודקדמי לא יתחזון \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "רומז שיש נבראות גם כן עצומות אי איפשר לאדם להשיגם כפי מה שהם והם הדעות הנפרדים \nויחסם לשם שהם לפניו ובין ידיו תמיד לחזק ההשגחה בהם תדיר. ואמנם הדבר המושג אצלו \nר\"ל אצל אנקלוס על האמת, הם העניינים אשר הם למטה מאלו במדרגת המציאות ר\"ל עצם החמר \nוהצורה ועליהם אמר ותחזי ית דבתרי, כלומר הנמצאות אשר כאלו אני נוטה מהם ומשליכם על \nדרך משל לרחקם ממציאתו יתברך והנה תשמע פירושי במה שבקש משה רבינו ע\"ה ע\"כ: \nופירוש דבריו כי באמרו ומזה הענין אמתת מציאות וכו', ר\"ל מענין השגה שכלית מציאות \nבמציאות, ונאמר ופני לא יראו שר\"ל שאמתת מציאותו יתברך לא תושג, אבל שאר הנמצאות \nזולתו יתברך השיג ומכללם הנבדלים, כן פירשו מפרשי סודות הרב, וזו היא הדעת המיוחסת \nלרב בתשובת שאלת אדון הנביאים במאמר הראני נא את כבודך. והדעת הב' בתשובת שאלתו \nיחסו לאנקלוס ע\"ה באמרו ואמנם המושג אצלו ר\"ל אצל אנקלוס וכו', כי יאמר הרב לדעת \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אנקלוס כי משה ע\"ה לא השיג מציאות השכלים הנבדלים, וכן פירשו מפרשי סודותיו גם כן: \nויש לשאול לדעת הרב ששאלת משה ע\"ה במאמר הראני נא את כבודך הוא השגת המהות, הנה \nלדעתו כבר השיג אמיתת מהות העלול הראשון ושאר העלולים כלם, וזה מוכרח לדעת הרב שאם \nלא כן איך היה מבקש השגת אמתת מהותו יתברך ועדיין לא השיג מהות השכלים הנפרדים. ואם \nההשגה המיוחסת באחורים לא היה משיג, איך בקש השגת המהות המיוחסת בפנים. אלא ודאי \nהשיג מהות השכלים כלם לדעת הרב ז\"ל. ואם כן מה ההשגה שנתחדשה לו ע\"ה במה שהעביר כל \nטובו יתברך על פניו, וכמו שאמר אני אעביר כל טובי על פניך, ומה היא החבה היתרה \nשנודעת לו במראה אחורים וכמו שאמר וראית את אחורי: \nוהנראה מדעת הרב בפרק נ\"ד כי מאמר אני אעביר כל טובי על פניך הוא מענה השאלה \nהראשונה באמרו הודיעני נא את דרכיך, ועל שאלת הראני נא את כבודך נאמר לו לא תוכל \nלראות את פני, אבל לדעת הרב יעדו על מקום עיון ישיג ממנו תכלית מה שאיפשר לאדם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שישיגהו, ואשר השיגו הוא ע\"ה לא השיגו אדם לפניו ולא לאחריו אלו דבריו בפרק ההוא, \nולדעת הרב לא יצא ע\"ה ריקם משאלתו ואם ירצה הרב בהשגה זו השכלים הנבדלים וזה מוכרח \nכי השגת שאר הנמצאות כלם הנה יעדם לו במאמר אני אעביר כל טובי וכמו שנראה מדבריו שם \nוכמו שכתבנו, אם כן עדיין יקשה עליו מה שאמרנו, שאם לא היה משיג עולם השכל איך שאל \nשאלה יותר עמוקה והיא ידיעת מהותו יתברך, ואם כבר השיג מהות השכלים, מה מקום עיון \nוהשגה אשר ייעד לו יתברך באמרו הנה מקום אתי לדעת הרב: \nולדעת שיחס הרב לאנקלוס ע\"ה יקשה זה עצמו, שמשה לדעתו לא היה משיג מהות השכלים \nהנפרדים, והראיה מה שהשיב באמרו וראית את אחרי ותרגם אנקלוס ותחזי ית דבתרי, ופי' \nהרב בדבריו אמנם המושג אצלו ר\"ל אצל אנקלוס על האמת הם העניינים אשר הם למטה מאלו \nוכו', אם כן לדעתו לא השיג משה ע\"ה העניינים אשר הם למטה מאלו, שאלו השיגם לא היה \nצריך להראותם לו עד שיאמר וראית את אחורי, ואם לא היה משיג אלו העניינים אשר למטה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מאלו, איך מלאו לבו ע\"ה לשאול השגת המהות האמיתי יתברך, וודאי ששאלת אדון הנביאים \nבמאמר הראני נא את כבודך לא היתה השגת מהות השכלים אף לדעת אנקלוס, שהרי תרגם כי לא \nיראני האדם וחי ארי לא יחזינני וכו' ואיך היה משיב על מה שלא היה שואל, ואיך מנע \nממנו מה שלא עלה על דעתו ע\"ה לבקש, אלא ודאי אף לדעת אנקלוס שאלת משה ע\"ה היתה השגת \nמהותו יתברך לדעת הרב, כי לא יאמר הוא יתברך כי לא יראני על מה שהוא חוץ מאמתתו \nיתברך. וכבר אמר הרב ז\"ל בפרק ס\"ד כי מאמר הראני נא את כבודך הנרצה בו עצמו ואמתתו \nיתברך, והראיה כי בא המענה כי לא יראני האדם וחי וכמו שאמר שם. ואם כן יש תמיה איך \nעלה על לב שלם השלמים ע\"ה, לעלות בסלם שלא על הסדר: \nאבל כפי האמת המקובל לא כוון אנקלוס ע\"ה למה שפירש הרב בדבריו, והשתי דעות אשר זכר \nהרב כלם מיוחסות לו, אין לאנקלוס חלק בהם, ואם יאמר הרב כפי חכמתו בפלוסופיא, כי \nבתחלה לא היה משיג כי אם מציאות מצוי על דרך המופת ועל הדרך שהשיג היוני. הנה זה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "רחוק מן השכל שלא ישיג משה ע\"ה כי אם השגה זו שאינה השגה על דרך האמת כפי מעלתו \nע\"ה, כי אם בהשגת אמתת כל הנמצאות על דרך האמת אשר מהן ישיג במציאות המצוי האמתי \nיתברך, ושהוא נבדל הבדל אמתי בעצם מכל נבראיו, שאם כן מה החבה היתרה הנודעת לו ע\"ה \nעל האבות במאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יי' לא נודעתי להם אשר \nהוא מבואר מזה המאמר שמעלתו ע\"ה גדולה ממעלת האבות קודם שאלת הראני נא את כבודך, \nואין לומר שהאבות ע\"ה לא היו משיגים אמיתת המציאות כלו ואמיתת מציאות מצוי ראשון על \nדרך המופת. כי אברהם ע\"ה שהיה מתווכח עם האומות ומכריחן להאמין אמונה קיימת ביוצר \nהכל, אם לא היה הוא משיג מתחלה אמיתת מציאותו על דרך המופת, לא היה הוא מאמין ביוצר \nהכל אמונה קיימת, כל שכן להכריח אחרים להאמין בו והוא לא היה בידו מופת על מציאותו \nיתברך, ואיך יקבלו ממנו אמונתו: \nוהאמת כי אברהם ראש האמונה אשר נוסה בכמה נסיונות וכרת ברית עמו וקראו אוהבו, שיש \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "להאמין שהיה שלם בהשגה זו, והרב יודה זה. וכל שכן היות זה תנאי צריך למעלת הנבואה \nאשר עלו אליה האבות כפי שרשי הרב. אבל יש להודות בהכרח כי במראת הסנה השיג למעלה \nמהשגת האבות ע\"ה, ואם לא נזכר זה בדברי הרב נראה מדבריו כי לא השיג כי אם מציאותו \nבלבד ועל דרך קבלה לא במופת, ולזה הכריחו עיונו לומר כי באמרו הראני נא את כבודך \nשאל על השגת אמתת המהות ונמנע ממנו והודיעו אמיתת הנמצאות כפי כל אחת מהדעות אשר \nהמציא הרב זכרונם. וזה שהוא ז\"ל כתב פרק ס\"ג חלק א' וכאשר נראה יתברך אל משה רבינו \nע\"ה וצווהו שיקרא בני אדם ויגיע זה השליחות אמר תחלת מה שישאלוני שאאמת להם שיש \nאלוה בעולם נמצא ואחר כך אומר שהוא שלחני וכו', ובא זה הענין ופירושו כן, הנמצא אשר \nהוא הנמצא כלומר המחוייב המציאות, וזה אשר יביא אליו המופת בהכרח שיש דבר מחוייב \nהמציאות לא נעדר ולא יעדר, וכאשר הודיעו יתברך הראיות אשר יקיים בהם מציאותו אצל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "חכמיהם כי אחר זה בא לך ואספת וגו' ויעד לו שהם יבינו מה שהודיעהו ויקבלוהו והוא \nאמרו ושמעו לקולך. השיב משה רבינו ע\"ה ואמר הנה הם יקבלו שיש אלוה נמצא במופתים \nהשכליים מה תהיה ראיית שזה האלוה הנמצא שלחני ואז נתן לו האות עד כאן: \nוהנה מבואר דעת הרב כי משה רבינו ע\"ה לא השיג מציאות השם יתברך במופת כי אם בקבלה, \nעד שהוצרך שיודיעהו יתברך הראיות אשר יקיים בהם מציאותו, ולדעתו היו מופתים שכליים, \nואולי לדעת הרב ראיות היוני על מציאות השם הם שלמד משה מפי הגבורה ויפה כחו מכחו, \nשזה בדם מדעתו והמציאם מפלוסופיותו, וזה לא השיגה ידו לזה, שאם לא כן למה אמר ואמרו \nלי מה שמו מה אומר אליהם, נראה כי נפלאו ממנו ע\"ה המופתים השכליים ההם אשר בהם \nיקיים מציאותו אצל חכמיהם. וכבר כתבתי זה בפרק ט\"ו מזה החלק אשר יראה כי לדעת הרב \nלא נשלם אדון הנביאים ע\"ה בדבריות ויפה כח האבות ע\"ה מכמו, כי כבר כתבנו למעלה, כי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בהכרח יש להודות כי אברהם אבינו ע\"ה המכריח את האומות להאמין ביוצר הכל, אם לא היו \nבידו מופתים חותכים על מציאותו לא היו מקבלים ממנו אמונתו, וגם הוא ע\"ה לא היה קיים \nבאמונתו, ואם כן מה החבה היתרה הנודעת לו ע\"ה על האבות שאמר לו ושמי יי' לא נודעתי \nלהם, שהרצון שיובן מזה כמו שנודעתי לך, ואם לא נשלם בדבריות שלדעת הרב הם תנאי \nבמדרגת הנבואה כל שכן בנבואת משה רבינו ע\"ה, איך השיג מה שלא השיגו האבות ולא נשלם \nבתנאי הנבואה בהם ע\"ה. ואיך אם כן יעלה למדרגת הנבואה: \nאבל יש להודות בהכרח כי אדון הנביאים השיג מציאות השם במופת קודם מראת הסנה, ובמראה \nההיא השיגו בדרך יותר נפלאה ויותר משובחת לאין שיעור מדרך המופת השכלי, ויהיה ההבדל \nבין שתי ההשגות כהבדל אשר בין השכל האינושי ובין השכל האלהי. וגם האבות ע\"ה כשעלו \nלמדרגת הנבואה השיגו מציאות השם בדרך יותר נפלא ויותר משובח מדרך המופת השכלי, והיה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ההבדל ביניהם כהבדל אשר במדרגת נבואתם, כלומר כהבדל מדרגת משה ע\"ה בנבואה ומדרגתם \nהם ע\"ה, וכל זה יצטרך הרב ז\"ל להודות כפי דרך פלוסופיותו: \nועל עקר דברי הרב ז\"ל יש מקום פלא איך יסתפקו זקני ישראל וחכמיהם במציאותו יתברך \nוהמה חכמים מקובלי האבות, ועמרם גדול הדור ביניהם מקובל מיעקב אבינו ע\"ה, ואיך יתכן \nשבזה הזמן המועט משמת עמרם עד שנשתלח אדון הנביאים, ישתקע מציאות השם מביניהם כל \nשכן מזקניהם וחכמיהם המקובלים ממנו, ועוד שאהרן קדוש יי' היה מתנבא להם ומוכיחם על \nהחזיקם בנמוסי מצרים, וכמו שנבא זה יחזקאל ע\"ה באמרו ואמר אליהם איש שקוצי עיניו \nהשליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וגו', ובא בקבלת רז\"ל כי אהרן נשתלח להוכיחם על זה, \nואין ספק שזקני ישראל וחכמיהם היו מאמינים בנבואתו ומקבלים דבריו, כי כל שבט לוי \nהיו מחזיקים בקבלת האבות ע\"ה ולומדים תורתם כמו שבא בקבלת רז\"ל, אשר אין לנטות ממנה \nימין ושמאל. ועוד שהרי כתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "האלהים מן העבודה, שנראה כי כל העם מקצה היו מאמינים בני מאמינים במציאות השם, שאם \nלא כן איך יצעקו ויתפללו למי שהיו מסופקים במציאותו, ואם היו מסופקים במציאותו איך \nיאמר ותעל שועתם אל האלהים וגו': \nאבל האמת כי אמר הנני הנני לעם קוראי בשמו, כי היו מקובלים כי בתשובתם ובזכות אבותם \nיחיש גאולתם, והנה נתאמת מציאותו אצל חכמיהם במופת, ואצל כל העם בקבלה, וזה אני \nאומר לדעת הרב אשר אצלו דבר גדול משובח אמות מציאותו יתברך במופתים שכליים. עם \nשהאמת אצלי כי אמות מציאות השם אצל נביאי האמת והצדק וחכמי ישראל הקדושים לא היו \nבמופתים שכליים, לפי שאיפשר להם כפי חכמתם הנפלאה להכחישם, אבל יאמתוהו במופת \nהנבואה אשר הוא המופת המשובח והמעולה לאין שיעור, ולשאר העם יתאמת להם בנסים \nונפלאות אשר הם המופתים החזקים המתפרסמים תמיד באומה אי איפשר לשום חולק להכחישם \nולבא כנגדם: \nעוד אמר הרב ז\"ל בפרק נ\"ד חלק א' והבקשה השנית והיא אשר בקש תחלה, היא שיודיעהו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "תאריו יתברך וכו', אמנם בקשתו ידיעת תאריו הוא אמרו הודיעני נא את דרכיך ואדעך מורה \nעל היותו יתברך נודע בתאריו כי כשידע הדרכים ידעהו וכו', ונענה על המבוקש הראשון \nוהוא הודיעני נא את דרכיך ונאמר לו אני אעביר כל טובי על פניך וכו', אמנם אמרו כל \nטובי הוא רמז להראות אותו הנמצאות כלם הנאמר עליהם וירא אלהים את כל אשר עשה והנה \nטוב מאד, ר\"ל בהראותו אותם שישיג טבעם והקשרם קצתם בקצתם, וידע הנהגתו להם איך היא \nבכלל ובפרט. ואל זה הענין רמז בכל ביתי נאמן הוא, כלומר שהוא הבין מציאות עולמו כלו \nהבנה אמתית קיימת, כי הדעות שאינן אמתיות לא יתקיימו. אם כן השגת הפעולות ההם הם \nתאריו אשר נודע מצדם, והראיה על שהדבר אשר יעדו בהשיגו אותם הם פעליו יתברך, היות \nהדבר אשר הודיעו תארי פעולות גמורים רחום וחנון ארך אפים, הנה כבר התבאר כי הדברים \nאשר בקש ידיעתם והודיעו אותם הפעולות הבאות ממנו יתברך, והחכמים יקראו אותם מדות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ויאמרו י\"ג מדות עד כאן: \nעוד אמר ואמנם הספיק לו זכרון אלו הי\"ג מדות, ואף על פי שכבר השיג כל טובו רוצה \nלומר כל פעולותיו, כי אלו הפעולות הבאות ממנו יתברך בחק המצאת בני האדם והנהגתם, \nוזאת היתה אחרית כוונת שאלתו סוף המאמר ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי \nהזה אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך בהנהגתם. והנה דעת הרב בכל \nזה כשיושקל במשקל השכל ימצא חסר, וזה כי כבר אמר בפרקי הנבואה, שמי שיזמן עצמו \nלנבואה צריך שיהיה שלם בחכמה ובמדות, והוא אמרו בפרק ל\"ב מחלק ב' אמנם היות יסודנו \nההכנה והשלמות במדות ובדבריות על כל פנים, הוא אמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם \nגבור ועשיר, וכבר בארנו זה בפירוש המשנה ובחבור הגדול עד כאן. וידוע מדברי הרב \nבפרקים ההם שרצונו בחכמה אמנם היא חכמת הנמצאות כפי העיון השכלי, ואם כן יש לשאול \nלדעת הרב אם אדון הנביאים ע\"ה הנקרא אב בחכמה בפי תלמידיו הקדושים, אם היתה חכמתו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "והשגתו בחכמת הנמצאות ממין חכמת היוני והשגתו, ואי איפשר לומר שהיתה ממין אחר שהרי \nלדעת הרב חכמת משה ע\"ה היתה כפי העיון השכלי, והנה היוני השיג בעיון כל מה שאיפשר \nבחק השכל האינושי להשיג בחכמת הנמצאות, והראיה כי כל הבאים אחריו מכל מי שנתפלסף, \nשמו חכמתו וספריו עקר על כל מי שקדמוהו מהפלוסופים חבריו, ולא סרו כל הבאים אחריו \nמלכלות ימיהם בעיון ספריו לרדת עד סוף עומק דעתו, עד שספו תמו מן בלהות, ולא העלו \nבידם אלא כמא דמסיק תעלא מבי כרבא לפי דעתם, ואי איפשר שישיג משה ע\"ה בעיון כפי החק \nהאינושי למעלה מהשגת היוני, והנה זה וזה לא השיגו טבע הנמצאות והקשרם קצתם בקצתם \nוהנהגתו יתברך להם איך היא בכלל ובפרט, שאי איפשר זה בחק השכל האינושי, שאם לא כן \nאיך שאל משה הודיעני נא את דרכיך, ואלו היה זה איפשר בחק השכל האינושי היה היוני \nמשיגו בלי ספק וגם משה ע\"ה לא היה שואל זה, וידוע שהשגת הנמצאות תנאי בידיעת השם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "יתברך והשגתו, ומי שסכלם יסכלהו כי אינו נודע כי אם מפעליו, ונמצא אם כן שזה וזה לא \nידעו את האל, שהרי אמר משה ע\"ה הודיעני נא את דרכיך ואדעך מורה על היותו יתברך נודע \nבתאריו כי כשידע הדרכים ידעהו, כמו שאמר הרב בפרק נ\"ד, ויתבאר מדבריו שמי שלא ידע \nטבע הנמצאות והקשרם וכו' עדיין לא ידע חכמת הנמצאות, אחר שתכלית החכמה השכל וידוע \nאת האל יתברך, ואם כן מה היא החכמה שהתנו באמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם וכו' \nבודאי כי לא יתנבא מי שלא ידע את השם יתברך, כל שכן שיעלה לגדולה שבמדרגות הנבואה. \nואף אם יהיה חכם בחכמת הנמצאות ועל הדרך שהתחכם בהם היוני וחבריו, ואיך אם כן יעלה \nמשה ע\"ה לגדולה שבמדרגות הנבואה והוא ע\"ה לא נשלם בחכמה, ואיך נתנה תורה על ידו \nועלו כל ישראל למדרגת הנבואה באמצעותו, ולעלוי התורה היה צריך שיהיה המקבל שלם \nבתכלית השלמות בחכמה ובנבואה: \nוהחכם הפלוסוף ה\"ר שם טוב השיב בהתרת זה הספק בזה הלשון, והאמת בזה כי משה ידע כל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אלה הנמצאים מתחלתם ועד סופם, אבל לא ידעם מצד שהם דרכי האל ופעולותיו, אבל מצד \nעצמם, כי הנמצאים ישוערו בשני אופנים, מצד שהם טבעיים, או מצד שהם פעולים מהאל \nיתברך, וכן ידיעת הנמצאות שוה בשוה, כי הדברים הנמצאים ישוערו מצד עצמם, או מצד שהם \nפעולות האל, ויותר נרצה לפני השם זה האופן מהידיעה יותר משידעם באופן הראשון עד \nכאן. ואין ספק שאופן הידיעה מצד עצמן בלבד אינה ידיעה על דרך האמת, אחר שאינו יודעם \nמצד שהם פעולות האל ודרכיו, ומתנאי הנבואה שיהיה שלם בדבריות כפי שרשי הרב המורה \nז\"ל, ומזה יש להאמין כי קודם מעמד הסנה היה שלם בידיעת הנמצאות מצד שהם דרכי האל \nופעולותיו, שאם לא כן איך עלה למדרגת הנבואה. וכל שכן שהיה מקובל בחכמת ספר יצירה \nלאברהם אבינו ע\"ה, שהוא ספר מיוחד בידיעת סתרי הנמצאות מצד שהם דרכי האל ופעולותיו \nעל השלמות, ועוד זה כלו היה אחר המעמד הקדוש: \n", "en": ""}]}
