{"bookId": "kabala-f41d246d481b", "part": "1", "torah": "76", "title": "ספר עבודת הקודש — חלק ג פרק לז", "hebrewTitle": "חלק ג פרק לז", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-f41d246d481b/1/76/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-f41d246d481b/1/76/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ג פרק לז \nשמע כל לשון שמיעה המיוחסת לשם יתברך הוא ענין אסיפה וחבור כענין שמע ישראל יי' \nאלהינו יי' אחד. שהוא כמו וישמע שאול, כי כשהאדם מיחד ייחודו של אלהינו הוא בקול, \nוהקול ההוא עולה ומשמע ומיחד כל האצילות שהוא האלהות מראש המחשבה עד סופה וזה \nבשלמות הכונה, ולהיות זאת השמיעה עניינה הייחוד השלם הושאלה לשם יתברך להורות שהוא \nמתייחד בשמו, וזה סוד שנתיסדה השמיעה באותיות שמע, כלומר שמע' להורות כי השם הגדול \nמתאסף ומתחבר בכל שבעים שמותיו הנכללים בשבע קצוות כלומר בשבע אבני הבנין, ובזה \nהייחוד תלויה ההשגה הנמשכת מדברי הנבראים וצעקתם אין כל נעלם בייחוד ההוא, וזה סוד \nוישמע אלהים את נאקתם שנשמע בסוד הנאקה שהיא אם הבנים הנואקים, ובזה הם נשמעים גם \nכן כי בתשובתם שבו והשיבו למעלה האם העליונה על בניה כי גרמו השמיעה והייחוד למעלה: \n\n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וזה סוד וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, כי בתשובתם גרמו השמיעה והייחוד למעלה, \nולזה וגם אני שמעתי נשמעתי בנאקתם לצרכם, אבל כשאין הבריות לרצון לפניו כי גורמים \nבמעשיהם הרעים להפריד אלופו של עולם. אז צועקים ואינן נענין וכאלו אין אזן של מעלה \nשומעת, לפי שהם לא שמעו ולא הטו את אזנם מדה כנגד מדה, כי הם לא השמיעו עצמם ולא \nיחדו שכלם וכל חושיהם יחד לשמוע ולעשות הטוב בעיניו לגרום הייחוד והשמיעה למעלה, כי \nהשמיעה למטה גורמת השמיעה והחבור למעלה, והוא שאמר הנביא זכריה עליו השלום ויהי \nכאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג נ\"ה ע\"א) שמעה יי' צדק וגו' כמה חביבה כנסת ישראל קמי \nקב\"ה, דבכל זמנא דכנסת ישראל אתיא קמיה קב\"ה קב\"ה אזדמן לקבלה, הה\"ד שמעה יי' צדק \nוגו', אמר דוד אנא אתקטרנא בה בכנסת ישראל כמה דהיא אשתבחת קמך אנא נמי הכי \nאשתבחנא, ובגיני כך שמעה יי' צדק בקדמיתא לבתר הקשיבה רנתי עד כאן: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הנה בארו ע\"ה כי כשהבריות גורמים במעשיהם הטובים ייחוד כנסת ישראל בשם יתברך הגדול, \nאז הקב\"ה מזדמן לקבלה כלומר מתיחד עמה ובה כי בניה גרמו ייחודה, הה\"ד שמעה יי' צדק \nכלומר השמע והתחבר בצד\"ק, שהיא כנסת ישראל שהרי דוד ע\"ה היה נקשר בה, כי היה מחבר \nתורה של מעלה להקב\"ה כמו שאמרו בספר הבהיר ובבואה לפני המלך להתיחד עמו בא גם הוא \nכי הוא הגורם הייחוד ההוא, כי היה מכין ומשמיע ומחבר בתחלה, ובייחוד ההוא תמצא \nשאלתו ותקובל תפלתו, והוא אמרו שמעה יי' צדק ואחר כך הקשיבה רנתי. ואמר שמע תפלה \nעדיך כל בשר יבאו: \nואמרו במדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג מ\"ט ע\"ב) תפלה דא כנסת ישראל דאיהי תפלה, דכתיב \nואני תפלה ודוד בגין כנסת ישראל קאמר, ומה דאמר ואני כלא חד ועל דא שומע תפלה, ודא \nתפלה של יד דכתיב על ידכה בה\"א עד כאן: \nוהרמז על כנסת ישראל הנקראת תפלה כמה דאת אמר ושמחתים בבית תפלתי וכתיב ואני תפלה \nוהיא נקראת אני, והאדון אשר בו הרחמים שומע תפלה מתחבר ומתיחד בה, ובזה עדיך כל בשר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "יבאו כי בייחוד וההשמע ההוא אין כל דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך, ולפי שההשמע \nלמטה גורם ההשמע והחבור למעלה באה השמיעה כפולה בתורה ויאמר אם שמע תשמע לקול יי' \nאלהיך, והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, והיה אם שמוע תשמע בקול יי' אלהיך לשמר לעשות, \nשמוע למטה תשמע ותחבר לקול שהיא כנסת ישראל קול אלהים עם יי' אלהיך שהוא השם הגדול, \nכי מדת האזן היא השמיעה וכשהיא מלאה ושלמה למטה גם היא תמלא ותשלים מדת האזן של \nמעלה שהיא השמיעה ותעורר אותה: \nובפרק כיצד מברכין בא וראה שלא כמדת הקב\"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק \nמלא אינו מחזיק, מדת הקב\"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק, שנאמר אם שמוע תשמע לקול יי' \nאלהיך אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע, דבר אחר אם תשמע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך \nשוב לא תשמע: \nוהכוונה נכונה מאד כי מדת בשר ודם כשהוא ריקן מחזיק ומשלים לזולתו בלוותו ממנו, או \nבקבלו ממנו מתנת חנם וכענין ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, ולפי שהוא ריקן מכל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "טוב דמהו לכלי, אבל אם הוא מלא כל טוב שאינו צריך ללוות ולא לקבל מתנה, הנה זה אינו \nמחזיק ומשלים לזולתו, והנה כל בריותיו של הקב\"ה לווין זה מזה ובזה מחזיקין ומשלימין \nזה לזה ומוסיפין כח זה בזה, וזה אמרם בואלה שמות רבה פרשה ל\"א בא וראה כל בריותיו \nשל הקב\"ה לווין זה מזה היום לווה מן הלילה וכו' כדאיתא התם, ואמנם מדת הקב\"ה מלא \nמחזיק, אם האדם מלא תורה ומצות, הנה הוא מחזיק ומשלים הדמות העליון שנעשה ונתקן \nבתבניתו והוא מיחד את השם הגדול בכבודו, ומוסיף כח בגבורה, וזה סוד אמרם באיכה רבתי \nבזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה, כמה דאת אמר באלהים נעשה חיל, \nוכבר בארנו זה בחלק השני מזה הספר בסייעתא דשמיא, ריקן אינו מחזיק ואינו משלים \nואינו מוסיף כח בגבורה, והוא סוד הכתוב אם שמוע תשמע, אם שמוע למטה אם תתעסק למטה \nבתורה ובמצות שהם התקון וההכשר לבנין השם הגדול וייחודו, שהיא השמיעה בקולו, תשמע \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "למעלה ותשלים הייחוד ההוא בפועל שהיא השמיעה והחבור בבנין השם הגדול וביייחוד \nכחותיו בו עד אין סוף: \nואטרם תשמע בישן תשמע בחדש, לרמוז שזאת השמיעה צריכה באין הפסק, כי הייחוד וההשמע \nלמעלה אין לו הפסק ואין לו סוף, וצריך העובד השלם לחזור תמיד על השמיעה ההיא \nולשמוע, והוא אמרם אם תשמע בישן ואם עשית כן תשמע בחדש, תחדש ההשמע והחבור למעלה, \nולזה התורה והמצות שהם הדרך והתקון הגדול אל הייחוד אין להם הפסק לעולם, ואין לפרוש \nמהם אפילו רגע להורות על דוגמתם למעלה, ולזה נאמר והגית בו יומם ולילה כי מעין \nהייחוד נובע תמיד ובא ואינו פוסק, ולהעיר על כל זה אמרו בסוף ברכות ובסוף מועד קטן, \nתלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל \nיראה אל אלהים בציון, ופירוש מנוחה הפסק ובטול כמו ויבאו נערי דוד וידברו אל נבל \nוגו' בשם דוד וינוחו, ותרגם יונתן ופסקו, והענין כי לפי שתלמידי חכמים האמיתיים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "עוסקים בתורה שהוא בנין העולם ולזה נקראים בנאים כדאיתא פרק אלו קשרים, ובעסק ההוא \nמתמידים הייחוד העליון, להורות כי אין לו הפסק ולזה אין להם מנוחה והפסק ובטול מן \nהתורה הגורם הגדול אל הייחוד לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, וכענין שאמרו על יהודה \nבסוטה פרק קמא ובקמא סוף פרק החובל לא הוה ידע משקל ומטרח בהדי רבנן אמר ידיו רב \nלו: \nואולי כי גם לזה רמזו באמרם אם תשמע בישן תשמע בחדש, כי אם שומעים בעולם הזה גם \nבעולם הבא ישמעו חדושין בסתרי התורה וטעמי המצות ובנפלאות הייחוד, ומתוך מה ששמעו \nבישן ישיגו עוד וישמעו ויתחדשו בזיו השכינה אשר יהנו ממנו ויראו עין בעין, וכמו \nשאמר יראה אל אלהים בציון והוא סוד ההראות פנים בפנים שהוא הייחוד שבארנו עניינו \nבפרק הקודם לזה שגורמים תלמידי חכמים ההולכים מחיל אל חיל, והוא סוד באלהים נעשה \nחיל מוסיפין כח בגבורה בשמעם בישן ובחדש. ולהורות על הייחוד הגמור אמר אחריו יהו\"ה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אלהים צבאות שמעה תפלתי והוא סוד שם מלא: \nועוד כי למודי יי' עם צדיקו של עולם נשמעים בתפלה לדוד, ולזה אמר שמעה שמע ה' השמע \nוהתחבר בה\"א אחרונה שהיא תפלתי, וזה סוד השמיעה המיוחסת לשם הגדול שהוא החבור \nוהייחוד כמו שבארנו, ודניאל בבקשו על בנין בית המלכות ומעון השכינה אמר, ועתה שמע \nאלהינו אל תפלת עבדך שישמע ויתחבר בתפלה ואל תחנוניו היא התפלה והיא התחנה בסוד ואל \nאדני אתחנן, ותפלת הצדיקים ותחנתם עולה ונשמעת למעלה וגורמת השמיעה וההשמע, ומעוררת \nהדברים העליונים שישמעו ויתיחדו ובההשמע ההוא שהם גורמים נעשה רצונם, והאר פניך על \nמקדשך השמם למען אדני, יודעים הצדיקים לעתור ולרצות ליוצרם בקש בתחלה על הסבה שהיא \nהארת הפנים העליונים אלו באלו, והוא אמרו והאר פניך ואחר כך על המסובב על מקדשך \nהשמם לצורך המקדש שהוא שמם, וזה למען אדני שלא יהיה בית המלכה חרב, משל למלך שהיה \nלו מטרוניתא ופלטרין שלה נפלו, לימים בא לשושבינה דמטרוניתא ואמר אדוני המלך בנה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פלטרין אלו שנפלו בשביל המטרונה שלא תשב לחוץ ולא תגלה חוץ ממקומה, וזה הוא והאר \nפניך על מקדשך השמם למען אד\"ני: \nוכן אמרו במדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג כ\"א ע\"ב) ולהעיר על סוד זה נכתב השם באל\"ף דל\"ת \nוהכל בכוונה ובהשגחה נפלאה, הטה אלהי אזנך ושמע פקח עיניך וראה, נתיסדה מלת אזן \nבאלו האותיות להעיר על מדתה שהיא ההאזנה והשמיעה שהוא סוד ההשמע והחבור השם הגדול \nבכבודו, וכמו שנתיסדה מלת עין על אלו האותיות להורות על מדתה שהוא העין וההשגחה, \nוכמו שכתוב כל מעיני בך כל עיוני והשגחתי בך, שהוא סוד יחוד עין בעין שבארנו בפרק \nהקודם לזה ואמר בך חוזר לציון עיר האלהים שהזכיר למעלה, וציון היא עיר דוד עיר שהיא \nאלהינו, וכמו שרמזו במדרשו של רשב\"י ע\"ה. (ח\"ג רצ\"ד ע\"ב אידרא זוטא) והנה אותיות \nאזן מורות ומעידות על ייחוד הכל מראש המחשבה ועד סופה. אמרו במדרשו של רבי נחוניא \nבן הקנה ע\"ה מה המחשבה אין לה קץ דהא חשיב איניש ושפיל לסופיה דעלמא, אף האזן אין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לה קץ ולא תשבע דכתיב ולא תמלא אזן משמוע, מ\"ט מפני שהאזן דמות אל\"ף ואל\"ף עקרהון \nדעשרת הדברים הלכך לא תמלא אזן משמוע וכו', וזי\"ן מאי עבידתא כמנין ימי השבוע ללמדך \nשכשם שיש חכמה גדולה באזן לאין תכלית, כך יש הכח ההוא בכל האיברים. ומאי איברים שבע \nשיש בו באדם דכתיב בצלם אלהים ברא אתו בכל איבריו ובכל חלקיו וכו'. ומאי נו\"ן ללמדך \nשהמוח הוא עקר חוט השדרה ומשם שואב תמיד, ואלמלא חוט השדרה לא יתקיים המוח כי כל \nהגוף לצורך המוח ואם לא יתקיים הגוף לא יתקיים המוח, ע\"כ חוט השדרה מריק לכל הגוף \nמן המוח. והיא נו\"ן כפופה והא זאת נו\"ן ארוכה היא נו\"ן ארוכה לעולם בהשלמת המלה, \nללמדך שנו\"ן ארוכה כוללת נו\"ן כפופה וארוכה, אבל כפופה יסודו ללמדך שנו\"ן ארוכה \nכלולה מזכר ונקבה ע\"כ: \nנמצאו אותיות אזן מורות על ייחוד כל כחות השם הגדול, ומדתה היא השמיעה והחבור שהוא \nהייחוד, והמקיש באזן זה מיד נענה ונמצא לו במדתו שהיא השמיעה, והוא אמרם שם אז תקרא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ויי' יענה, אם א\"ז תקרא יי' יענה מיד, ומאי ניהו אז אלא מלמד שאין רשות לקרא לאל\"ף \nלבדה אלא על ידי השנים אותיות הדבקים בה היושבים ראשונה במלכות ועם אל\"ף הם שלשה \nנשארו שבע מעשר מאמרות, והיינו זי\"ן וכתיב אז ישיר משה ע\"כ. וחכמי לב יבינו סוד \nהשמיעה בכל מקום המיוחסת לאדון הכל שהיא הייחוד השלם וחבור כחותיו זה בזה וכענין \nשבארנו וזה תכלית מה שרצינו לעבוד בו בזה הפרק: \n  \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "חלק ג פרק לח \nאיש אשה. שמות הונחו בתחלה לאדם הראשון ולחוה אשתו, לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה \nזאת, ולפי שגם הם נבנו כדמות העליונים נשאו את שמם, יי' איש מלחמה, ובמדרשו של רבי \nנחוניא בן הקנה אמר רבי אמורא מאי דכתיב יי' איש מלחמה, א\"ל מר רחמאי בר רבי לא \nתיבעי לי מילתא פשיטא שמע לי אמלכינך, משל למלך שהיה לו שלשה דירות נאות ושם לכל \nאחת ואחת שם, וכלם זו טובה מזו אמר אתן לכם זו ששמה אל\"ף גם זו טובה ששמה יו\"ד גם \nזו טובה ששמה שי\"ן, מה עשה אספם כלם השלשה יחד ועשה מהם שם אחד, ועשה מהם בית אחד, \nאמרו לו עד מתי תסתום דבריך אמר להם בני אל\"ף ראש יו\"ד שניה לה. שי\"ן כולל כל העולם \nולמה שי\"ן כולל כל העולם מפני שכתוב בו תשובה עד כאן. ולפי שהוקשה להם מלת איש \nפירשוה באותיות, לומר שבחבור וייחוד אלו האותיות אשר בחבורן יורו על זה השם נקרא \nהשם הגדול בו, להורות על ייחוד האלהות וראש האצילות אשר הקיום כלו תלוי באלו הבתים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "השלשה אשר הוא בית אחד מיוחד, ואין זה השם דבר אחר זולת הוא עצמו. ולזה לא חששה \nהתורה הקדושה ולא ברחה מליחסו לו יתברך, ולזה סמכתו לשם המיוחד יי' איש, מה שלא \nעשתה כן לשם אדם עם שהוא יותר כולל, שהוא באותיותיו כולל הכל וחושבניה דדין \nכחושבניה דדין. ובפרק כ\"ה מזה החלק כתבנו איך שם אדם כולל כל הדברים מראש ועד סוף, \nאבל בא זה בדברי הנבואה ברמז מופלא כתוב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה: \n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ובמדרש של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג מ\"ח ע\"א) אימתי איקרי שלמותא דלעילא כד יתיב קב\"ה \nבכורסייה ועד לא יתיב בכורסייה לא אשתכח שלמותא דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם \nעליו מלמעלה משמע דכתיב אדם דהוא אדם כללא ושלמותא דכלא ע\"כ. והקשו שם א\"ה הכתיב \nיי' איש מלחמה ולא כתיב אדם א\"ל יאות אנת ת\"ח התם לא אשתכח שלימותא דכלא ובגיני כך \nאיקרי איש אבל הכא שלמותא דכלא וכללא דכלא ובגיני כך איקרי אדם. (ח\"ג מ\"ח ע\"ב) ועוד \nשם תאנא מבוצינא דקרדינותא נפקין שכ\"ה ניצוצין מגלפן ומתאחדן בסטרא דגבור\"ה ואקרון \nגבורו\"ת ומתלכדן כחדא ואתעבידו חד גופא וכד עיולין בגופא איקרי איש. ולא איש דהא \nתנינן איש תם וישר איש צדיק ואיש דהכא איש מלחמה דכוליה דינא וכלא חד. אמר רבי \nיהודה אמאי לא הוה בידיה דר' יצחק אתו שאילו לרבי שמעון א\"ל תו קשיא דהא תנינן כתיב \nלזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת ותנינן מאן איש זה חסד והכא אמריתו דהוא דינא אלא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הכי תאנא כלא הוא בחד מתקלא סלקא ומשום דדיני תתאי מתאחדן ומתלכדן בשער' דהאי איקרי \nהוא דינא קשיא וכד אתעבר מיניה שערא דרישא אתבסם ודינין דלתתא לא אזדמנו ובגיני כך \nאיקרי טהור דכתיב מי יתן טהור מטמא והכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. \nות\"ח רישא דהאי איש בוצינא דקרדנותא ובגין כך גולגלתא ורישא דקאי סומקא כלא כוורדא \nושעריה סומקא בגו סומקין ותליין מיניה כתרין תתאין דלתתא דאיתערין דינין בעלמא וכד \nאתעבר מיניה שערא ואתגליש מחסד עילאה אתבסם כלא ואתקרי על שמיה: \nעוד שם (ח\"ג מ\"ט ע\"א) והאי איש בכללא דאדם הוא וכד בעי קב\"ה לאגחא קרבא בהאי איש \nאגח בהו קרבא דכתיב יי' איש מלחמה בהאי איש ממש ולא אגח בהו קרבא עד דאעבר ליה שערא \nבגין דישתלשלון משלשוליהון ויתברו כל אינון כתרין דמתאחדן בשעריה הדא הוא דכתיב \nביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה וגו' עד כאן: \nואיש אש י' והרמז על שכ\"ה מיני נצוצין שיצאו מבוצינא דקרדינותא סוד י' ונתאחדו בצד \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הגבור\"ה ונקראו גבורות, ולזה נכנס בנתים ונעשה איש להורות על הנאצלים ומאי זה מקום \nיצאו. ונעשו גוף אחד ונקרא איש ויורו על קושי הדין ותוקף הגבורה בעוד שלא נתבסמו \nמצד החסד, ואלה הגבורות הם שער האיש הזה, והמשל על הדין וממנו מתאחד ומתלכד הדין \nהקשה של מטה שהוא הכתרים התחתונים, וכשמעביר ומגלח השער ההוא ממנו נפרדים ונכרתים \nהדינין התחתונים משלשולם, ומתבסם מחסד עליון והאדום נהפך ללבן, וכל זה סוד גנוז \nיזכה אליו מי שזכה להכנס בסוד העבור, וזה המדרש ומדרשו של ר' נחוניא כוונה אחת להם, \nאלא שזה גלה יותר מזה. ומזה יתבאר שאין איש כולל שלמות הכל כאדם. וכמו שאמרו שאיש \nזה בכלל אדם הוא ובו נלחם הקב\"ה עם צריו ואויביו. וסוד הנצחון הוא שמעביר ומגלח \nהשער מראש איש זה שהוא מקור הדינין התחתונים שבו נאחזים, ובזה נופלים ונשברים, כי \nאין להם מקום אחיזה, ואז נכרתים משלשולם, והוא שתרגם אנקלוס ע\"ה יי' מארי נצחן \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "קרבי. וסוד הכתוב יי' איש מלחמה הוא לוחם באיש הזה ונוצח מלחמותיו, ואין זה בדבר \nשהוא חוץ ממנו כי הוא האיש. ושמא יחשב שיש שם שנוי חלילה, לזה אמר יי' שמו אין בו \nשנוי אבל הוא אחד אמיתי, בין בזמן המלחמה ובין אחריה, ולזה לא נשתנה השם להורות על \nהיותו תמיד בהויה אחת: \nומן האיש הזה באה האשה, בסוד כי מאיש לקחה זאת, ואין זאת כי אם מזה האיש זאת התרומה \nאיש אשה י' ה' י\"ה להורות על מקום אצילות שניהם אש ה' זה האשה אשר תקריבו ליי' אשה \nכתיב להורות על הייחוד: \n  \n", "en": ""}]}
