# ספר עבודת הקודש — חלק ד פרק ו

[קריאה בקורא](/reader/kabala-f41d246d481b/1/90/)

<div lang="he" dir="rtl">

חלק ד פרק ו 
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים מכאן סוד השניות וההבדלה 
ולזה אמרו שנברא בו גיהנם ובפרק מקום שנהגו מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת מפני 
שנברא בו אור של גיהנם. ובבראשית רבה למה אין כתיב בשני כי טוב שבו נבראת גיהנם. 
ואסיקנא בפרק מקום שנהגו חללה קודם שנברא העולם ואור דידה בשני בשבת. והוא סוד 
נעלם. ועוד בבראשית רבה שבו נבראת מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים אמר רבי 
טביומי אם מחלוקת שהוא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב מחלוקת שהוא לערבובו 
על אחת כמה וכמה. אין טוב אלא באחד ועד כאן היה הכל בסוד הימין שהוא האחדות האמיתי, 
ומשם והלאה באה ההבדלה והשניות שנברא בו סבתו, עם שהוא מחלוקת לשום שמים וסופה 
להתקיים לשם שמים ודאי כי מחלוקת אש ומים יצא שמים ובו נתקיים וזה סוד ויקרא אלהים 
לרקיע שמים. להבדיל בין מים העליונים למים התחתונים בסוד השמאל שבו ההבדלה והמחלוקת 


נבראת בו בשמאל, שהרי עד כאן היה הכל בשלימות ואחדות שהוא צד הימין, ומכאן והלאה 
שניות ומחלוקת על הימין שבו שלימות הכל וכשהתעורר השמאל התעורר המחלוקת ובמחלוקת 
ההוא שהעיר השמאל והשניות נברא גיהנם ובשמאל מתעורר ודבק: 
וסוד הענין יהי רקיע יתפשט ויתאצל זה מזה להיות נכללים בפשוט ההוא זה בזה בימין שם 
א&quot;ל גדול נרקע ונתפשט והיה אל אלהים אל ומה שנתפשט היה הים אל הים, וסוד הים ביושר 
זה הים גדול סוד מים עליונים נתהפכו אלו האותיות ונעשו ימ&quot;ה והם סוד מים תחתונים 
והרי הכל בכלל אחד יחד, ולזה נתפשט שם אלהים ועלה לאלו ולאלו כשנתישב הכל כל אחד 
במקומו הראוי לו לקיום העולמות ולשלמות הכוונה כי בתחלה היה הכל מים במים עד 
שהובדלו ונכרו אלו לעצמן למעלה ואלו לעצמן למטה. ה&#x27; אחרונה אלהים מים תחתונים ה&#x27; 
ראשונה אלהים מים עליונים, והסוד ויעש אלהים את הרקיע ויבדל ההתפשטות ההוא שהוא 
הרקיע שקודם הפשוט היה א&quot;ל בסוד הימין נעשה אלהים. ובו סוד ההבדלה בשמאל בסוד ויבדל 


כי הפשוט ההוא היא ההבדלה עצמה ואמנם מים תחתונים עקרן שם אדני ועם כל זה כיון 
שנשלמו מים זכרים במים נקבות שם אלהים עולה ומתפשט בכלן כמו שכתבתי. ועם היות שהיתה 
ההבדלה בשני לא נתבטל המחלוקת עד בא יום שלישי השלם המסכים בין המחלוקת ומשככו ובו 
נתישב ונתקן הכל. ועם שזה המחלוקת היה לשם שמים כמו שרמזתי ובו הקיום עם כל זה לא 
נאמר בו כי טוב: 
ובבראשית רבה לפי שלא נגמרה מלאכת המים. והסוד הנעלם ודאי לא נשלמה ולא נגמרה מלאכת 
המים מים עליונים ומים תחתונים היו בכלל אחד יחד מים במים היה הכל ואין שלמות בזה 
ולא גמר מעשה לפי שאי איפשר להיות תולדות לקיום העולם בהיותן בכלל אחד, עד שהובדלו 
ונכרו אלו לעצמן ואלו לעצמן ובזה עשו תולדות והיה הקיום, והסבה בזה הוא יום שלישי 
שבא והסכים והשלים והבדיל ביניהם בסוד אותיות הוה ה&#x27; עליונה מים עליונים ה&#x27; תחתונה 
מים תחתונים ו&#x27; ביניהם להשלימם ולהסכים ביניהם, ולולא שהסכים הקו האמצעי זה המחלוקת 


לא היו מתישבים ולא היה קיום בעולם. ולהורות על ההסכמה והקיום והכללות יחד נקרא 
הרקיע שמים: 
ובבראשית רבה נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכן זה בזה ומהם נעשו שמים. ובפרק אין 
דורשין במתניתא תאנא אש ומים מלמד שהביאן הקדוש ברוך הוא וטרפן זה בזה ועשה מהן 
רקיע: 
ובמדרשו של ר&#x27; נחוניא בן הקנה ע&quot;ה ומאי שמים מלמד שגבל הקב&quot;ה אש ומים וטפחן זה בזה 
ועשה מהן ראש לדברו דכתיב ראש דברך אמת והיינו דכתיב שמים אש ומים עד כאן. וזה סוד 
ויקרא אלהים לרקיע שמים אש משמאל מים מימין שהרו וילדו אפלה והרקיע כללן יחד בסוד 
שמים ובו אש ומים שהיו דקים ולחים נקרשו ועמדו ונתקיימו והיינו עושה שלום במרומיו 
והרקיע הזה מתיימם ומיחדם: 
ולדקות הייחוד והדבקות ביניהם אמרו בפרק אין דורשין ת&quot;ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה 
שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מפניו אמר לו מאין ולאין בן 
זומא אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה לא שלש 


אצבעות בלבד שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים כיונה זה שמרחפת על בניה ונוגעת 
ואינה נוגעת. אמר להם ר&#x27; יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ מכדי ורוח אלהים כתיב 
ביום ראשון והבדלה ביום שני הוא דהוה שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים וכמה אמר רבי 
אחא בר יעקב כמלא נימא ורבנן אמרי כגודא דגמלא מר זוטרא ואיתימא רב אשי אמר כתרי 
גלימי דפריסי אהדדי ואמרי להם כתרי כסי דסחיפי אהדדי. עדין בן זומא מבחוץ חוץ מישוב 
הדעת הנכון שדרש כן שהרי מרחפת לא במקום הבדלה היא כתובה ובשביל שנפגע אמר כן, או 
שעדיין לא נכנס בסוד הדבר כראוי. ואמנם שאר החכמים לא נחלקו בשעור מה בין מים 
העליונים למים התחתונים שהכל מודים שאין ביניהם מקום פנוי, אלא שכל אחד נתכוון 
להפליג בדקות הדבקות והאחדות שכן הדבר באמת שאין שם מקום פנוי והכל דבק זה בזה מקשה 
[אחת] כשלהבת הקשורה בגחלת. ואמנם בכל השעורין אי איפשר שלא יהיה שם ריוח כל שהוא 


בנתים, וזה לא להבדיל חס ושלום כי אם להודיע שלצורך התולדות והקיום מן הראוי להיות 
כן, ואם היה הכל מים במים אי איפשר הקיום בזה כמו שכתבתי, ולזה נבדלו ונכרו אלו 
לעצמן ואלו לעצמן בטפה שהוגלדה באמצען ונחלקו המים לשאת ענף ולעשות פרי ובזה צדק 
ושלום נשקו וזה הוא הייחוד השלם: 
ובבראשית רבה אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר 
על גופו של רקיע המים נתונים, וכשהוא אומר ובין המים אשר מעל לרקיע הוי המים 
העליונים תלויים במאמר. ובפרק קמא דתעניות כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר 
הם תלויים ופירותיהם גשמים שתאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ. הנה הורו ע&quot;ה שאין מים 
העליונים ומים התחתונים האמורים בענין מים ממש חלילה. ולהורות עוד זה אמרו בפרק אין 
דורשין אמר להם רבי עקיבא כשתכנסו אצל אבני שיש טהור הזהרו שלא תאמרו מים מים משום 
דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. הנה הודיעם הקדוש ע&quot;ה שאין שם מים כלל. ומה 


שכפל ואמר אל תאמרו מים מים להודיעם עוד שלא יטעו במים עליונים ובמים תחתונים לחשוב 
חס ושלום שאלו לעצמן ואלו לעצמן, אלא הכל רשות היחיד אחד מיוחד בלי שום פרוד, 
והמעלה כן על לבו דובר שקרים הוא ולא יכון לנגד עיניו. וזה סוד אמרם שהם תלויים 
במאמר להורות שאינן מים ממש, והמאמר הוא הרקיע המיחדם שאלו ואלו תלויים ומתיחדים בו 
והוא אחד מעשרה מאמרות. ואמרו שפירותיהן גשמים, והסוד מפרי מעשיך מעשיו של הקדוש 
ברוך הוא תשבע הארץ ארץ החיים והם סוד התולדות והפרי לקיום העולמות, ולסוד זה היתה 
ההפרשה ברקיע להיותם נכרים ולא להיותם בערבוביא שאין קיום בזה: 
ויש עוד שם דרך אחר נפלא מעמידין בו המים העליונים והמים התחתונים והרקיע והוא למטה 
בשולי הכסא וגם הוא אמת בסוד ההשתלשלות כי מנוגה העליונים נהיה ונמצא דוגמתם 
בתחתונים. וסוד המים והרקיע אלה המופלאים רמזתים בחלק הראשון מזה הספר בסייעתא 
דשמיא. ויהי ערב ויהי בקר יום שני יום שסבב השניות והמחלוקת בסוד ההבדלה בסוד 


השמאל. וכשהתעורר החוזק והקושי בזה הצד יצא משם סיג ושמרים בתכלית התוקף והקושי בלא 
שום לחות נקרשים מיד והם כלולים זכר ונקבה, ומהם סוד התפשטות הטומאה וקושי הדין 
וכמה מיני משחית ומיני פורענות למיניהם מהם יוצאים, והם רוח הטומאה וסוד הערלה 
ושניהם זכר ונקבה סוד אפע&quot;ה ונח&quot;ש נכללים יחד זה בזה, האפעה מוליד לשבעים שנה בחבור 
אחד וחזר הכל ונכללו בשבע של נחש וזה סוד גיהנם ויצר הרע שכל אחד שבע שמות יש לו. 
ובכמה מדרגות הטומאה מתפשטת מהם בעולם והכל בסוד השמאל מתפשט טוב ורע ובו הקיום 
וישוב העולמות כאשר ישר בעיני היוצר לעשות אשר לחכמתו ולתבונתו אין חקר. ובזה נשלמה 
הכוונה בזה הפרק: 
  


חלק ד פרק ז 
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. אחר שהבדילה הפרכת בין הקדש ובין 
קדש הקדשים לקיום העולמות, בא המאמר הקדוש להשלים הענין בהמצאת דרך נכון בו יצאו 
וימשכו התולדות והפרי שהוא תכלית ההויה. וזה אמנם יצא אל השלמות בשיתאצל האור והשפע 
מראש ההויה דרך ישרה אל הקו האמצעי עד האמה ומשם בארה, וזה סבת התולדות והקיום, 
ולזה הקדים מאמר יקוו המים אל מאמר תדשא הארץ, והסוד יקוו המים יתאצל הכל מראש 
הנקודה המקור ראשית ההויה שמשם יצא הכל ונתפשט ובא בהיכל הקדש הוא הנהר היוצא מעדן 
להשקות את הגן דרך קו ישר עד הגיע הכל אל מקום המאסף הכל שהוא כלל זכר ונקבה ח&quot;י 
העולמים, וזה סוד יקוו המים והם היוצאים מה&#x27; ראשונה באים דרך ישרה מתחת השמים זו ו&#x27; 
זעירא שהיא תחת השמים ו&#x27; רבתי בסוד ו&quot;ו אחת שמים ואחת תחת השמים והוא מקום אחד הוא 
קשר הייחוד והוא המיחד ראש המחשבה עם סופה. ותראה היבשה סוד ה&quot;א אחרונה שהיא יבשה 


ומשתוקקת אל ההשקאה, בסוד נפשנו יבשה והטעם אין כ&quot;ל המשקה ומרוה אותה והיא פנים 
הנראים בערך הפנים העליונים שאינם נראים וזה סוד ותראה. והסוד תגלה היבשה להוציא 
הצמחים והתולדות בכח ההשקאה הבאה אליה מלמעלה, ועוד ותראה היבשה שיהיו העינים רואים 
ומביטים בה ולא תהיה בהסתרת פנים תמיד עיני יי&#x27; בה ותהיה נראת אליו ויאיר פניו אליה 
והוא סוד הייחוד האמיתי. ויקרא אלהים ליבשה ארץ מלת קריאה הזמנה קרא וזמן אל היבשה 
ארץ שיתפשט בה הרצון באין הפסק. ולמקוה המים סוד הצדיק המרוה היבשה קרא ימים הוא 
בית כנישות מיא המים העליונים היורדים מלמעלה שם מתקבצים ומשם נמשכים ונגרים למטה 
להשקות ולרוות היבשה הצמאה. קרא ימים ששם הזמנת הימים העליונים, כל הנחלים והמקורים 
שם נופלים והוא נוטל הכל והוא מקור כלם להזילם למטה, ובו סיים המאמר וירא אלהים כי 
טוב ואין טוב אלא צדיק דכתיב אמרו צדיק כי טוב. ובב&quot;ר יקוו המים יעשה מדה למים היך 


מה דאת אמר וקו ינטה על ירושלם עד כאן בארו ע&quot;ה שהמים באים דרך הקו אל ירושלם 
העליונה וקו&quot;ה כתיב קו ה&#x27; הקו נמשך ובא עד ה&quot;א ומתיחדים יחד: 
ובבראשית רבה פרשה ט&quot;ו א&quot;ר יהודה ב&quot;ר אלעאי עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי 
בראשית מתפלגין מתחתיו. וכן האמת הברור שעץ החיים חמש מאות שנה הוא שהוא דבק ומתיחד 
בהם לצייר האותיות שנחצבו בו ולעשות תולדות בגן שעשועיו, בסוד באתי לגני אחותי כלה 
גני שהוא אחותי כלתי, וכל מימי בראשית כל המים היורדים ונמשכים מבראשית סוד הנקודה 
מוצא הכל באים אליו ומתפלגים תחתיו על ידו ורשותו. ודוד המלך נוטל הכל והוא מחלקו 
אח&quot;כ בסוד ויחלק לכל העם וגו&#x27; לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת. הנה הוא מחלק 
מה שמקבל מן האבות, שדוד עני הוא ואין לו אלא מה שהניחו לו האבות בסוד נעלם, והנה 
הוא מקבל כסדר מלמטה למעלה נכללים בו יחד נרשמו בו כפי מדת כל אחת והוא מוציא ומגלה 


סוד קבלתו חלת לחם בסוד הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, אחת בכל אחד הזכיר לשון אחדות 
להורות על ייחוד הכל. אשפר אש פר בסוד האש הגדולה ופני שור מהשמאל שמשם עקר קבלת 
דוד. ואשישה אחת כד&quot;א אשישי ענבים. סמכוני באשישות. והוא כלי בית קבול היין העליון 
המשומר בענביו, היין הטוב טובים דודיך מיין, והיין ההוא בא בתחלה דרך חסד לאברהם, 
והנה דוד מקבל הכל ומחלק לכל המונו, כתיב תתן להם ילקוטון וגו&#x27; וכתיב ותקם בעוד 
לילה ותתן טרף לביתה בסוד טרף נתן ליריאיו ביתה אלו ישראל כי הם נוטלים חלק בראש 
ואחר כך וחוק לנערותיה השאר לנערות אסתר שאר האומות: 
ויאמר אלהים תדשא הארץ. אחר שנקוו המים ותראה היבשה נתיחדו שמים וארץ בהתעוררות 
המעורר התאוה סוד שמאלו תחת לראשי הנה זה סבת הוצאת הפרי והתולדות לאור מן הנעלם אל 
הנגלה, ובכח ואון הצדיק סוד ברית קדש עשתה פירות והוציאה תולדות בת זוגו ארץ החיים 
וזה סוד תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. העשב מזריע זרע. אבל הדשא לא נאמר בו מזריע 


זרע, ואין מזריע זרע חוזר לשניהם. והטעם דשא לא נתן לקיום כי אם למאכל הבהמה הידועה 
הרבוצה בהררי אלף, והעשב נגזר בו הקיום וההשארות, וסוד הענין דשא אינו מזריע זרע 
לפי שהם מלאכים שנבראו בשני והם מזומנין למאכל בהמתו של צדיק, והם כעין קרבן לשכינה 
כי יש אש אוכלת אש, וזה סוד מצמיח חציר לבהמה. והנה הארץ העליונה הוציאה אותם בכח 
המים ההם היורדים עליה מלמעלה, ולפי שהם לה למאכל נבראו בתחלה וקדמו לעשב מזריע זרע 
שנגזר בהם הקיום והם מחנות קדושים אופנים חיות וכרובים שהם מתתקנים בקרבנות ובתפלה, 
בסוד ועשב לעבודת האדם בעבודת האדם הם מתעטרים ומתתקנים וכשהם בתקונם בסבת העובד 
השלם מהם יוצאים מזונות לעולם, בסוד להוציא לחם מן הארץ הנה הדשא מזדמן לבהמה והעשב 
מתתקן בעבודת האדם, והכל לתועלת ולתקון העולם להוציא לחם מן הארץ ההיא ארץ החיים 
והעובדים מתקנים מלמטה והברכה מתפשטת עליהם מלמעלה, בסוד עובד אדמתו ישבע לחם: 


ובפרק י&quot;א מפרקי רבי אליעזר בששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף ובכל יום 
ויום מרעיתו אלף הרים ובלילה הם נצמחין מאליהן כאלו לא נגע בהם, שנאמר כי בול הרים 
ישאו לו ומי ירדן להשקותו, שמימי הירדן סובבין את כל ארץ ישראל חציין למעלה מן הארץ 
וחציין למטה מן הארץ, שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, והוא מוכן לסעודה גדולה של 
צדיקים שנאמר העושו יגש חרבו עד כאן: 
ובויקרא רבה פרשת אחרי מות בהמות בהררי אלף, ר&#x27; יוחנן וריש לקיש ורבנן, ר&#x27; יוחנן 
אמר בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה כל מיני עשבים והיא 
אוכלת, שנאמר כי בול הרים ישאו לו, וריש לקיש אמר בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים 
ואלף הרים מגדלין לה מאכל לאכילתן של צדיקים והיא אוכלת, מאי טעמא והיה השרון לנוה 
צאן, ורבנן אמרי בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מיני בהמות 
והיא אוכלת, מאי טעמא וכל חית השדה ישחקו שם ואיפשר כן אית בעיר אכיל בעיר: 


א&quot;ר תנחומא גדולים הם מעשה האלהים מה משונין הם מעשין של הקב&quot;ה, ומהיכן הוא שותה ר&#x27; 
יוחנן ור&#x27; שמעון בן לקיש, ר&#x27; יוחנן אמר כל מה שהירדן מכניס אחת לששה חדשים הוא עושה 
גמיעה אחת, מאי טעמא שנאמר הן יעשוק נהר וגו&#x27;, ר&#x27; שמעון בן לקיש אמר כל מה שהירדן 
מכניס אחת לי&quot;ב חדשים הוא עושה גמיעה אחת, מ&quot;ט שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו ויש 
בהם לכלוך פה, ורב הונא בשם ר&#x27; יוסי אמר אין בהם לכלוך פה, ומהיכן הוא שותה, תני ר&#x27; 
שמעון בן יוחאי נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם הוא שותה, מ&quot;ט שנאמר ועל יובל ישלח 
שרשיו עד כאן: 
וכלם לסוד אחד נתכוונו אלא שכל אחד נתכוון להעיר על הסוד ולגלותו ברמזים דקים 
ונראים כחולקים ואינן חולקים, כי הנה ר&#x27; יוחנן נתכוון להעיר על סוד הדשא שהוציאה 
הארץ ולא שנה מענין הכתוב במעשה בראשית, ולפי שהעשב מוכן למאכל הבהמה כפי הפרסום, 
לקח לשון עשב והאלף הרים בפי כלם הם סוד האלף לך שלמה, והנה הוא לשון חול שכן הדשא 


חולין הם, וריש לקיש אמר שמגדלין לה מאכל סתם לאכילתן של צדיקים סתם והוא אוכלת: 
והסוד הנעלם עוד בא לרמוז שהכל מרויחין בגינה בין צדיק של מעלה ובין צדיק של מטה, 
צדיק של מעלה מקבל ויודע נפש בהמתו והיא סבת קבלתו מלמעלה כשהיא שלמה בשלמות, צדיק 
של מטה וגם הוא אוכל בטובה שהכין, ורבנן אמרו כי הדשא אינו כמשמעו כי מבהמה בהמות 
יוצאות וחוזרת ומושכת אותן אליה, ונכללין בה כבתחלה והוא השעשוע והשחוק דכתיב וכל 
חית השדה ישחקו שם, ומן הירדן אשר עליה שותה כל מה שמכניס לששה חדשים שמושך אליו 
מששה חדשים ומי&quot;ב חדשים והכל לכוונה אחת עולה הששה והי&quot;ב ולגמיעה אחת כדי לכלוך פה, 
ואמר רב הונא שאפילו ללכלוך פה אינו מספיק, ואמנם השתיה כדי ספוקה והותר לא ימצא לה 
כי אם מן המקור הבא תמיד ואינו פוסק והוא הנהר היוצא מעדן ויובל שמו כדברי רשב&quot;י 
ע&quot;ה: 
ומה שאמרו בפרקי ר&#x27; אליעזר ובלילה הם נצמחין וכו&#x27; אמת הוא, כי ביום זמן האכילה 


ובלילה זמן הצמיחה בסוד בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל: 
ובפרק אין דורשין כל יומא ויומא מיברו מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ובטלי 
שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך. ובבראשית רבה פרשה ע&quot;ו וכן במדרש איכה, בכל יום 
בורא הקב&quot;ה כת של מלאכים חדשים והם אומרים שירה חדשה לפניו והולכים להם. והכל אחד 
וסוד אחד והוא מסתרי מעשה בראשית, בסוד תדשא הארץ דשא תוצא הארץ לא כתיב אלא תדשא 
לרמוז על דבר והפכו הוצאת הדבר ממנה וחזרתו אליה, ולסוד זה לא נאמר בו מזריע זרע 
לפי שהוא מתבטל ואין לו קיום כעשב שנאמר בו מזריע זרע שאינו מתבטל. והטעם שאלו אין 
להם דמות ולא צורה קיימת אלא לפי שעה נראים ואינם נראים ואינם עומדים חוזרים אל 
המקום אשר יצאו משם מן האש יצאו והאש אוכלתם בסוד כי יי&#x27; אלהיך אש אכלה הוא וחוזרים 
ומתחדשים וכן בכל יום: 
ואמנם הרמוזים בעשב מזריע זרע שהם בכלל הצורה הנוראה בסוד ודמות פניהם פני אדם פני 


אריה אל הימין וגו&#x27; ופני שור מהשמאל וגו&#x27; ופני נשר וגו&#x27;, וסוד זה שנ&quot;א שור נשר אריה 
אדם כולם כלולים בדמות אדם ודמות אדם כוללם כלם, העשב נתקן בצורה זו לעבודת האדם 
בשביל עבודת האדם כמו שכתבנו. ולפי שהם בכלל צורה זו הם תמיד בצורתם כמו שהם בלא 
שום מלבוש אחר ולא בענין אחר, ולזה נגזר בהם הקיום והם נצחיים וקיימים תמיד, ולזה 
נאמר בהם מזריע זרע להורות על השארותם באיש. האדם למטה הוא בצלם ודמות ואינו בקיום 
כאלה העליונים, לפי שעם שהוא בצורה זו שבה הקיום הנה צריך אל מלבוש החמר והוא 
מורכב, ולזה יש להיותו זמן מוגבל. ובלילה מתפשט מזה המלבוש ועולה למעלה, לפי שבלילה 
ממשלת המדה שרגליה יורדות מות והכל טועמים טעם מיתה, וכשהרוח עולה הנה מקרה הדשא 
הידוע גם היא יקרה והאש תאכלנה וחוזרת ומתחדשת כבראשונה ומתלבשת בחמרה בצורה 
הראשונה שהיתה בה, ולפי שהם צריכים לזה אין להם קיום כאותם הצורות של מעלה: 


ולסוד זה כתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך, אלה הם בני אדם שהם חדשים בכל יום מה טעם 
רבה אמונתך כמה דאת אמר וכל מעשהו באמונה, רבה היא ודאי וגדול כחה יכולה לבטל 
עליונים ותחתונים ולכלול בה את כלם ולא תמלא, וסוד זה כל הנחלים הולכים אל הים והים 
איננו מלא. אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, הולכים אל הים והים נוטל וכולל 
הכל בתוכו ואיננו מלא ביותר ממה שהיה, ואחר שנכלל מהם ושאב אותם לתוכו חוזר ומקיא 
ומריק אותם וחוזרים כמו שהיו מתחלה, והנם חדשים ומתחדשים בכל יום ויום, ומצד שהם 
בכלל צורת האדם יש להם קיום ובזה דומים אל העליונים הנרמזים בסוד עשב מזריע זרע, 
ומצד המלבוש מתבטלים ומתחדשים בכל יום ובזה דומים אל העליונים המתבטלים ומתחדשים 
הנרמזים בסוד דשא: 
ואחר שיצאה ונגלת התמונה הכוללת על התמונות שהיא צורת האדם בסוד עשב מזריע זרע, מה 
כתיב עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ אז נקרא עשב מזריע זרע, עשב שאותם 


הזרעים העליונים זורע על הארץ אינו מוציא זרע כי אם לתועלת הארץ להולידה ולהצמיחה 
להוציא פירותיה והעשכ נעשה עץ אילן גדול נושא פרי. ולסוד זה בא הכל כסדר נכון נפלא 
נשא שהוא מאכל הבהמה עשב מזריע זרע ואחר כך עץ פרי בתחלה עשב ואחר כך עץ: 
וסוד הענין ביום השלישי עשתה הארץ ארץ החיים פירות בכח הצדיק דכתיב עץ פרי זה עץ 
הדעת טוב ורע שהוציא פרי בכח מי בכח עשה פרי זה צדיקו של עולם. למינו כל אשר נשמת 
רוח קדוש באפו שהוא פרי האילן ההוא רשום בחותמו למינו זה ברית שלום. בני נחלתו 
וחלקו למינו הם באים ואינם נבדלים ממנו הצדיק עשה הפרי ועץ הדעת מתעברת ומוציא הפרי 
למינו למין העושה הפרי שהוא הצדיק שיהיה כמוהו. אשרי חלקו של מי שדומה לאביו ולאמו 
ובמה דומה אליהם בחותמים שהוא רושם בו נמול ליום שמיני לדמות לאמו פריעת החותם 
וגלויו לדמות לאביו. וזה סוד עץ פרי, האם, עושה פרי, זה האב ברית קדש למינו שידמה 


לו ויורשם בו. אשריהם ישראל שדומים לאביהם שבשמים דכתיב ועמך כלם צדיקים וגו&#x27;, 
צדיקים ודאי מהם יצאו ולהם דומים. אשר זרעו בו על הארץ, זרע בו היה לו לומר ומה 
רוצה לומר זרעו בו, זרע ו&#x27; בו על הארץ ודאי זרע הוא&quot;ו על הארץ שופכו לרוותה 
ולהצמיחה. ותוצא הארץ דשא וגו&#x27; למינהו, חוזר אל העשב מזריע זרע לפי שנגזר בו הקיום 
ואינו עובר, ולזה נכתב בו למינהו ה&quot;א יתרה למין ה&#x27; ו&#x27; להורות על המוציא ובכח מי 
הוציא. ובבראשית רבה עברה על הצווי שכך אמר הקב&quot;ה תדשא הארץ וגו&#x27; עץ פרי מה הפרי 
נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן אלא עץ עשה פרי האכל והעץ אינו נאכל. ובפרק קמא 
דראש השנה תרצו עץ עשה פרי ההוא לברכה לדורות הוא דכתיב. וכשהקשה לר&#x27; יהושע לא תרץ 
כן שהרי לדורות לא היה טעם עצו ופריו שוה ולזה הוצרך לתרץ ההוא כר&#x27; יהושע בן לוי 
דאמר ר&#x27; יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו וכו&#x27; ודעתו שבאותה שעה הוציאה עץ 


פרי ולדורות קלקלה בחטאו של אדם: 
ועל דרך האמת הכל מתוקן עץ פרי עשה פרי כענין שרמזנו ועץ עשה פרי בתחתונים כי מעשה 
בראשית כפול ירמוז בעליונים ויגיד בתחתונים. ביום הזה באו בו שני מאמרות כי הכתוב 
השלישי המכריע כלול משני צדדים ימין ושמאל, ומכח הימין שבו נקוו המים שהוא סבת 
הקיום והיישוב, ובא בו מאמר אחד לגמר זאת המלאכה, ונאמר בה כי טוב ומכח השמאל שבו 
בא ההתעוררות אל ההולדה והוצאת הפירות שזה אמנם סבתו השמאל ולשלמות זה נאמר בו כי 
טוב, ובא בו מאמר בפני עצמו לפי שיום זה קשר שני הצדדים ימין ושמאל ומתיימם ומשלימם 
ומפריש ומסלק המחלוקת ומסכים ביניהם, ואומר לצד זה כי טוב ולצד זה כי טוב וזה שיעור 
מה שרצינוהו בזה הפרק: 
  


</div>
