# ספר עבודת הקודש — חלק ד פרק יט

[קריאה בקורא](/reader/kabala-f41d246d481b/1/98/)

<div lang="he" dir="rtl">

חלק ד פרק יט 
ויהי בשלשים שנה המפרשים ז&quot;ל העלו. כי ליובל מנה. ומתנא דסדר עולם למדו כן. ולדעת 
כלם בשנה החמישית לגלות המלך יויכין נבא יחזקאל והיא שנת שלשים ליובל ואין לזה 
ענין, ועוד כי מה שכתב אחר כך בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין מקרא 
יתר הוא. ועוד כי אחר שמקרא זה עיקר ממנו היה ראוי להתחיל ולתלות לנבואתו, וכמו 
שמצינו כן בירמיהו ע&quot;ה שכתוב בו אשר היה דבר יי&#x27; אליו בימי יאשיהו וגו&#x27; בשלש עשרה 
שנה למלכו. וממנו היינו למדים כמה שנים עברו ליובל אחר שהתחיל היובל האחרון בתחלת 
י&quot;ח שנה ליאשיהו, וכמו ששנינו בסדר עולם בשנת י&quot;ח ליאשיהו אותה שנה היא היתה תחלת 
היובל, אותה שנה נמצא הספר בבית יי&#x27;, נמצינו למדים כי השנה החמישית לגלות המלך 
יויכין היא שנת שלשים ליובל, ובה היה ראוי לפתוח נבואתו, ודרכו ע&quot;ה בנבואותיו 
במנייניו הוא מונה למלכים מהם לגלות המלך יויכין ומהם למלכות צדקיהו ומהם לגלותו: 


ולכן יש לדעת ולהבין כי כל זה וכיוצא בו אי איפשר להלמו ולישבו על אפנו כי אם בדרך 
יי&#x27; סלולה היא החכמה הנאמנה המאירת עינים ומישרת כל עקוב, והיא תודיע כי שלשים שנה 
ברביעי בחמשה לחדש הנזכרים בתחלת המרכבה לא באו למנין ימים או שנים. אבל הכוונה בכל 
זה ענין נעלם לא שערוהו המפרשים, כי סתרי הנבואה וכל שכן סתרי המרכבה אי איפשר לבא 
עד תכונתם כי אם בקבלה איש מפי איש עד מפי הנביאים עצמם, ולכן יש לדעת כי לריק יגעו 
המתחכמים בסתרים אלו משכלם, לתוהו והבל כחם כלו, הבודים מלבם סודות ורזים ומפליגים 
בהסתרם והעלמם, ואומרים כי הם סודות מעשה מרכבה, ולא ידעו ולא יבינו כי באמת הבל 
המה מעשה תעתועים, כמו שיתבאר זה על נכון למבין ומבחין בין סתריהם הבדויים, ובין מה 
שאכתוב בסתרים ההם האמיתיים המקובלים ביד יודעיהם השרידים אשר יי&#x27; קורא בני עליה 
ואם הם מעטים: 
ומהנה אתחיל בבאור סוד הענין בעזרת המלמד לאדם דעת. ואומר כי הוא ידוע שישראל לא 


גלו ולא חרבה הארץ עד שעברו על התורה כלה שהיא שם יהו&quot;ה ממש, והיא נכללת בכ&quot;ז 
אותיות ונכרתו עליה שלש בריתות, והכל עולה לחשבון שלשים, וכן השם הגדול סוד התורה 
עולה לחשבון זה עם ארבע אותיותיו, וזה סוד אמרו על מה אבדה הארץ הארץ ודאי כמה דאת 
אמר אבדה האמונה הארץ ארץ ישראל העליונה, ובאבדה למעלה אבדה גם למטה, והיתה התשובה 
מיודע תעלומות ויאמר יי&#x27; על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, זו תורה של מעלה. ולא 
שמעו בקולי ולא הלכו בה זו תורה של מטה על הכל עברו. ושורת הדין היה לדונם כפי 
מעשיהם במספר במשקל, וזה כי נדונו בב&quot;ד הגדול הכולל שלשה שמות בסוד א&quot;ל אלהים יהו&quot;ה 
וכל אחד מהם נושא וכולל תשעה כנויין הנקראים כנפים, ועם השם עשרה נמצאו עולין 
לחשבון שלשים. וכשהשם הגדול דן את העולם בדין הראוי והישר באלו השלשים דן אותם, 
ואלו נקראים שנויים שהבריות משתנות בהם בין לטוב בין לרע ובהם הם נדונים, וכפי היות 


השנוי בהם כן השנוי בדיניהם. והנה בוקש לישראל אי זה זכות שלא יגלו מארצם ולא תחרב 
ירושלם ולא נמצא אז בהסכמת ב&quot;ד הגדול הכולל שלשים שינויין אלו, יצא מן הדין הצדק 
שתחרב ירושלם ותצא האם עם בניה בגלות בסוד אמרם ז&quot;ל בכל מקום שגלו ישראל שכינה 
עמהם, וזה סוד אמרו ובפשעכם שלחה אמכם. ולהעיר על סוד זה פתחה הנבואה ואמרה וי הי 
בשלשים שנה קינה היא ויהי כשהסכימו שלשים שנה שלשים שנויין שיגלו ישראל מארצם ותחרב 
ירושלם: 
ברביעי סוד דל&quot;ת שבאחד שהפרידוה מא&quot;ח ונשארה לבדה דלה ועניה בסוד נפשנו יבשה מה טעם 
אין כ&quot;ל סוד הצדי&quot;ק א&quot;ח ד&#x27; בסוד אחותי רעיתי, ולסוד זה נקראו ישראל אחים ורעים בסוד 
למען אחי ורעי בהיותם נוהגים כשורה ועושים רצון אביהם שבשמים, וכשאין עושים רצונו 
כביכול מטילים מום בקדשים ופגם בלבנה והיא חסרה ודלה גולה וסורה. וזה סוד, ברביעי 
בחמשה, אות ה&#x27; אחרונה שבשם, בהיות ישראל מלאים תורה ומצות הדל נעשה עשיר ד&#x27; ה&#x27; בסוד 


ד&quot;ו ו&#x27; בתוך הד&#x27; הרי ה&#x27; תתחדש כנשר נעוריה בחמשה לחדש הרי הלבנה במלואה, וזה 
כמתאונן על זמן השלמות למעלה ולמטה ועתה בקלקלם מעשיהם ואנ&quot;י היא המגזמת ואומרת 
ויסרתי אתכם אף אני: 
ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה מאי דכתיב אף אני אלא הקב&quot;ה אומר ויסרתי אתכם וכנסת 
ישראל אומרת אל תדמו שאני מבקשת רחמים עליכם אלא אף אני איסר אתכם לא די שאני אדון 
הדין אלא אף אני איסר עד כאן. ולסוד זה נקראת אני בכל מקום לפי שהיא מזמנת עצמה 
להזהיר את ישראל שלא יקצצו נטיעותיה ויגרמו לה ולהם גלות בין האומות, ואם יחטאו היא 
מזמנת עצמה ליסר אותם, בסוד אף אני. ובהיותם על אדמתם היתה מזמנת עצמה להזהירם על 
ידי עבדיה הנביאים השכם ושלוח ולא שמעו ולא הטו את אזנם עד שיצא מן הדין שיצאו 
בגלות, וגם אנ&quot;י סוד האם יצאה עמהם, וזה סוד ואני בתוך הגולה ומה טעם, על נהר כבר 
על סבת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן וכבר פסק מקורו ויבש מעינו, כי מפני הרעה 


נאסף הצדיק, ולסבה זו ירדה שכינה לבבל בגלות. נפתחו השמים כי מה שהיה סתום וגנוז 
ומיוחד בייחוד גמור נפתח ונגלה ויצאו פנימיים לחוץ ונכנס הכנעני בבית יי&#x27;. ולסבה זו 
שנפתח הכל ונגלה, ואראה מראת אלהים מי שהיתה כגפן פוריה בירכתי ביתה בייחוד וצנעה 
יצאה ונראתה ונגלת בארץ אחרת: 
בחמשה לחדש וגו&#x27;, מכאן הוא תחלת ספור הדברים ומה שהתחיל ספרו בכתוב ראשון אינו אלא 
להורות על מה שפירשנו בו. היה היה דבר יי&#x27; מכאן שנתן רשות לנביא ע&quot;ה לגלות כל מה 
שראה, והטעם כי אמר היה היה דבר יי&#x27; ולא מצינו לו כאן דבור כי אם מראה ועליה חזר 
ואמר ותהי עליו שם יד יי&#x27;. בארץ כשדים, שם ירדה האם עם בניה בארץ נכריה לה מצריה 
המציקים לה לשם גלתה ואחריה רעותיה וכל מרכבותיה מרכבות עמי נדיב. על נהר כבר. 
שנית, אמרו קצת חכמי האמת ז&quot;ל כי אמרו עפם שנית על נהר כבר, הכוונה בו להורות על 
מעלת המקום אשר היה מכוון בארץ כנגד מעלת מקום עליון בשמים והיה מוכן להיות רוח 


הקדש מתאצל עליו. וארא, חסר ה&quot;א כי מה שראה דבר חסר וגרוע אין שלמות בו, ובהראותו 
שכינה מסתלקת כי כשזה נגלה זה נסתר ורחוק יי&#x27; מרשעים. וסוד הענין כי סוד האגוז שהוא 
סוד המרכבה הקדושה יש בו קליפות זו לפנים מזו, המוח שהוא סוד הטהרה והקדושה מבפנים, 
והקליפות שהם סוד התמורות ורוח הטומאה מבחוץ תסובבנה, בסוד סביב רשעים יתהלכון, 
ובסוד כי רשע מכתיר את הצדיק. והנביא ע&quot;ה ראה והשיג הקליפה שהיא מבחוץ כי היא מבא 
הארץ הרע אשר בעץ הדעת, ולזה היתה ראייתו חסרה וגרועה כי היא סבת החסרונות. ולסוד 
זה היתה תחלת ראיית הנביא ע&quot;ה בו כי הוא מבא הארץ הידועה כמו שכתבנו: 
ועוד יש לדעת כי הדבר ההוא, בו קצצו וחטאו ישראל ובו נענשו, כי הוא סבת הגלות 
והחרבן, ולזה הוצרך הנביא ע&quot;ה לגלות תחלת ראייתו כי היתה בו לרמוז לישראל כי הדבר 
אשר בו קצצו, הפסיק ביניהם לבין אביהם שבשמים וגרם להם הגלות ובפשעם שלחה אמם, והוא 


סוד עמו אנכי בצרה וסוד בכל צרתם לו צר. ובכל זמן שגלותן של ישראל מזדמן זה נזכר 
שם, להורות כי הוא הגורם ובו משתעבדים למטה ולמעלה, והסוד בזה וירא מלאך יי&#x27; אליו 
בלבת אש מתוך הסנה, והסנה קוצים כסוחים כלו כי בליעל כקוץ מונד כלהם. (ש&quot;ב כ&quot;ג ו&#x27;) 
והוא שלשה קליפי ערלה קליפת האגוז קשה ומרה ואחת דקה והן אשר יזכיר בסמוך: 
והנה רוח סערה, זו היא סוד הערלה הסובבת בחוץ, והיא קליפת האגוז סוד זכר ונקבה 
הידועים שמהם מתפשטים שאר כחות הטומאה, ואשר חכמים הגידו כי סודה ותכונתה זכר ונקבה 
יחד ואינם זזים ונפרדים זה מזה זולתי בהיותה בנאפופיה. וזה סוד רוח סערה כלומר זכר 
ונקבה יחד. ובמדרש רות (ז&quot;ח ע&quot;ו ט&quot;א) הנעלם כיון שנגלה הקב&quot;ה על איוב באותה סערה 
דכתיב מנ הסערה בנו&quot;ן כפופה ולא פשוטה עד כאן, והיא סוד הנקבה להורות כי אין הזכר 
עמה, ועל כן לא כתיב רוח סערה כי זה סוד זכר ונקבה ביחד, ואמרו בסודם כי כפי התיחדם 


מיד מתפרדים, כרגע מתיחדים וכרגע מתפרדים, והסוד בזה כן דרך אשה מנאפת. העוזבת אלוף 
נעוריה ובעזבה אותו כאשה זונה נאמר אחר כן. באה כי כבר עזבה אותו כדרך אשה מנאפת: 
מן הצפון מן הצפון הידוע סוד מדת הפחד כי מצפון תפתח הרעה ומשם שמרים אלה נמשכים 
באים, והם סוד הסיג היוצא מן הצפון סוד היין האדום העומד על שמרים אלה. ענן גדול 
ואש מתלקחת, קליפות זו לפנים מזו קליפות האגוז והמוח מבפנים ועליו תסובבנה קליפותיו 
כמו שכתבנו, והם שלש קליפות זו לפנים מזו: 
ונוגה לי קליפה אחת דקה והיא מחיצה קרובה אל הקדש. ועוד אמרו כי זה הנוגה אינו חוזר 
אל הנקבה כי אם הכוונה על הזכר והסוד בזה כי בהיות הזכר עם הנקבה בחבור אחד הכל טמא 
וטומאתם חמורה כטומאת הנדה, וכיון שהיא עוזבת אלוף נעוריה כזונה לזנות ברוע מעלליה, 
אזי הזכר אף על פי שדרכו דרך הטומאה כיון שהוא פורש ממנה, נוגה לו סביב כי חלק 
ושתוף בקצת יש לו בקדושה. ואמרו חכמי עליון כי בעוד שהיא נגלמת בסוד התוהו והיא 


מתקשטת כזונה ועוזבת אותו הוא נכנס והיא יוצאת, ואחר כלותה לזנות בנאפופיה היא 
נגנזת והוא יוצא, ושניהם לדבר עבירה מתכוונים. וזה סוד אמרו בכאן באה, הוא נגנז 
והיא יוצאת, ולבסוף היא נגנזת והוא יוצא. וזה סוד ונוגה לו סביב כלומר ראו שאני 
טהור, והיא מפני כי בביתה לא ישכנו רגליה היא יוצאת על זה אמר ומתוכה ולא מתוכו. 
ובדרך זה חולפות הקליפות ובאות עד אשר בסוף מתגלה המוח ויוצא כנוגה צדקה שהיא כעין 
החשמ&quot;ל ולא חש&quot;מל. והסוד ח&quot;ש מ&quot;ל חיות אש החוברות בחבור וייחוד אחד בקשר אמיץ 
ונכון, וחכמי הסתרים קבלו בדקדוק הסוד ח&quot;ש מ&quot;ל, זוהר פנימי מתנוצץ לפי שעה ומסתלק 
כרגע, ואינו נשג, בשום צד ואי איפשר לעמוד עליו כי הוא זוהר נשלל בלי לבוש, והוא 
סוד ח&quot;ש מ&quot;ל לפי שעה מתנוצץ בלב וברגע מסתלק, ח&quot;ש להראות ואחר כך מ&quot;ל, ואין עומד 
עליו ויודע בו. ובפרק אין דורשין מאי חשמ&quot;ל חיות אש ממללות במתניתא תנא עתים חשות 


עתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הקב&quot;ה חשות ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב&quot;ה 
ממללות עד כאן. והוא סור וטעמו אמיתי נכון למוצאי דעת, כי יש עתים רצון ועתים שאינן 
רצון, בשעה שהדבור יוצא מפי הקב&quot;ה והוא סוד התנוצצות האור על כלם מהראש הוא קבלם 
השפע מהמקור, הוא עת רצון חשות ונראות לחונן ולתת מה שקבלו לקיום העולמות, ואז כל 
הפנים נראים ומאירים אלו באלו, וזה סוד חשות. ועתים אינן רצון, כי אין הבריות עושין 
רצון הקב&quot;ה אז הכל בהסתרת פנים, כי אין הדבור יוצא מפי הקב&quot;ה, והוא סוד מ&quot;ל גז חיש 
ויעף ואינו נראה, וזה סוד ממללות, ועוד אמרו כי זה אמנם סוד עץ הדעת טוב ורע כי 
בהיותו פורש משני ערלה והאשה מתקדשת מטומאתה הבאה להתקרב אליה ולהיות עמה, והוא סוד 
הרע שבעץ נדבקת בטוב שבו ובשמחתה לא יתערב זר, וזה סוד ראה נתתי לפניך וגו&#x27; כי המות 
והרע שתי מדרגות המה והפורש מהן נדבק בחיים שהם סמוכים ולפיכך ובחרת בחיים. ופסוק 


זה בסוד עץ הדעת טוב ורע הוא: 
מתוך האש כן הוא האמת כי היא מן האש הגדולה מקבלת ולסוד זה לעולם אינה נגלת כי אם 
מתוך האש, למעלה, מתוך האש סוד השמאל, כעין החשמ&quot;ל מתוך האש, כמו שרמזנו, ולמטה 
ומתוכה כעין החשמ&quot;ל, והוא סוד וירא מלאך יי&#x27; אליו בלבת אש מתוך הסנה וכמו שכתבנו. 
ומתוכה דמות ארבע חיות, בהיות סוד המרכבה העליונה נמשכת ומתפשטת בגווניה והאור 
הבהיר מתנוצץ והיא כעין המראה שהיא מוכנת להראות הצורות הנעלמות מתוכה. ועכשו בא 
להורות על סוד מרכבותיה הידועות לה, והם דמות החיות העליונות הגנוזות ונקראות חיות 
כמו כן לפי שהן דמות העליונות, ונקראות חיו&quot;ת על רוב התנוצצות האור כי כל אור 
המתנוצץ ואינו משתבך נקרא חי ועל שם כך נקראות חיות. כי היא סוד החיה הרומשת אלו 
החיות בדמות העליונות: 
וזה מראיהן סודו סתר פנים ישים כי הבן סוד דיוקנו של אביו הושת עליו ומסוד הנהר 
הידוע פורחות צבא החיות ההן וסוד ז&quot;ה וזא&quot;ת ידוע וכלם בסוד זה נראים כעניינו 


ותכונתו ועל כן וזה מראיהן: 
דמות אדם ולא אדם כי יוסף הצדיק דמותו של יעקב הוא סוד האדם הרשום על הכסא והוא סוד 
ו&#x27; זעירא כי סוד הברית דמות הגוף הוא והכל סוד אחד: 
וארבעה פנים לאחת. יש מבעלי החכמה אומרים כפי הפשט כי כלם פונים לארבע רוחות. ואמנם 
כי כלל כל הפנים פני אדם ובהשתכלות בכל אחד מהם נרשמת בצורה ההיא צורת כל שאר הפנים 
כאמרו ודמות פניהם פני אדם כי זו היא הצורה הכוללת כל הצורות כפי רום מעלתה וסבתה, 
ובה נראות כל שאר הצורות, ואמרו כי צורה כזו היא הצורה הנכונה כעין דוגמא של מעלה 
וזו היא צורתו של דוד שהיה נרשם בסוד דיוקנין של כסא, וצורת פניו כוללת כל שאר ארבע 
הצורות וזה סוד אמרו איש תאר ויי&#x27; עמו: 
ודקדקו לומר מה זה אצל זה, אלא איש תאר שתארו כוללת כל הצורות ויי&#x27; עמו באותה הצורה 
דוגמא ממש, כי משותף ודבק ומחובר היה דיוקנו של מטה בדוד של מעלה שניהם כאחד 
מכוונים ומשותפים יחד בסוד אחד ויי&#x27; עמו בשותפות זה ובסוד זה שניהם בסוד אחד: 


ועוד יש סוד נעלם בארבע פנים אלו כי הוא בסוד ארבע אותיות השם הגדול וסוד השם 
המיוחד באותיות אלו נקרא פנים בצרוף אותיותיו בתוכן המעלות, וזה סוד ופני לא יראו 
כי בקש משה לדעת אמיתת שמו המיוחד לו יתברך על בריו דבר נשלל בלא חופפות כלל ולא 
נתן לו, דכתיב ופני לא יראו להיותם נשללות להראות החוצה, ועל כן אותיות השם המיוחד 
אינן נקראות כמות שהן כי אם בכסוי, ולפיכך נקראו פנים: 
וארבע כנפים לאחת להם יש לדעת כי הכנפים האמורים במרכבה הזאת כלם הם כסויים המתכסים 
בהם שמותיו של מקום, כדי שלא יראו החוצה כי אין לך שם בשמותיו המיוחדים שאין לו 
כסוי וצרוף אותיות אחרות להתכסות בהם, ונקראו כנפים כמו ולא יגלה כנף אביו ותרגום 
כסותא: 
הגהה נראה לי בנו חיים בן גבאי כי הפנים ד&#x27; שם ההויה ואחוריהם שם האדנות וכנפים סוד 
כוזו וכו&#x27;: 
הגהה ואני הצעיר יהודה גדליה לע&quot;ד צריך עיון בסתרי האותיות לרשב&quot;י ע&quot;ה כי הכנפים 


אינו קורא כוזו אלא רחום וחנון וכו&#x27;, וכן נראה מספר האורה גם האחורים נראה מספר 
הפליאה שהוא כוזו וכיוצא בו האמת בתקונין קורא לכוזו כנויין והכנויין נקראו בסתרי 
האותיות גדפין גם כן והכל אמת לפי המקור והענין, אחר כך מצאתי למטה אחר חזרת העלה 
שכתב הרב כדברי שהכנפים הם רחום וכו&#x27; בפסוק וידי אדם: 
והסוד האמיתי מורה מה שאמר לאחת ואחר כך להם, ר&quot;ל לאחת מן החיות להם לאותם הפנים 
כדי להתכסות בהם, ומפני שנתמעטו כנפי החיות נכתב וארבע כנפים חסר ולא כתיב וארבעה 
כי מעטו ודאי. ורגליהם רגל ישרה, ויש לדעת בסוד החכמה האמיתית, כי סוד חיות אלו הן 
מסודרות כסדר מעלתן ותיקונן להיות גבוה מעל גבוה וגבוהים, ורגליהן הם החבורה העומדת 
לרגלם בצבאותם ומעמד רגליהם מתוקנים על קו היושר ודוגמתו כגון העם אשר ברגלי, ומפני 
שהם צבאות עומדים נאמר רגליהם על כי סוד תקונם הם שלש בסוד שלש אלו למעלה מאלו גבוה 
מעל גבוה וגבוהים הכל לתיקון האילן על שרשיו ועל תקוניו בסוד שלש שלש לארבע צדדין, 


תשע לכל צד, והם סוד שלשים ושש בהתיחדם והם שלשים ושתים בסודותם ועולים לסוד ארבעים 
כשיש עליהם הר&quot;וח ללכת, כי כלם אל הראש פונים והכל על סוד אותם גבולי אלכסון כפי 
תקונם וסודותם על אופן אמיתי: 
וכף רגליהם יש לדעת מהו סוד הכף והכפים המחוקקות בסוד המרכבה, אמנם הן על כפים 
חקותיך וכף הרגל הוא סוד ענין כי תחת שלש שלש בסוד חכמת תקונם הם שלש שלש במחוגה 
הנקראים כף רגל עגל, וזהו העגול הנקרא כף רגל עגל כמין עגולה רחבה מלמטה קצרה 
מלמעלה, וכן יסוד כל נקודה רחבה מלמטה קצרה מלמעלה ובנין חזק לעמוד הרגלים הוא סוד 
שלש נקודות בעגול ככף רגל עגל ממש והכל על אופן אמיתי, ונצצים כעין נחשת קלל. הענין 
כי כפי יסוד המעלות כך יסודות המתכות יורדים, כי סוד הכסף והזהב עיקר יסודותם למעלה 
בכמה פנים מיוסדים על אדני פז, וסוד ניצוצים של אלו הן כעין הנחשת כפי ירידת 
היסודות במושבותם בארץ אחוזתם, וידי אדם מתחת כנפיהם, אז&quot;ל כי הם ידים לקבל תפלת 


בעלי תשובה, וכל דבריהם מכוונים על קו היושר והאמת, והידים הם מקומות ידועים בהם 
מפני שהם חלונות ידועים להכנס בהם תפלת השבים להיותם מקובלים לפני יוצר הכל, ואותם 
המקומות מוכנים הם מתחת כנפיהם, אותם הכסויים שמתכסים בהם שמותיו של מקום והם סוד 
הכנויים ושאר הצרופים המתכסים באותיות אחרים, כי אותם הכנויין מקבלים להם ובהם 
יכנסו לפני המלך יי&#x27;, כי מפני כנוי רחו&quot;ם וחנו&quot;ן יש להם רחמים וחן ויש להם אריכות 
אפים וכיוצא בהם, וזהו וידי אדם מקומות של בעלי תשובה מתחת כנפיהם כאשר אמרנו, על 
ארבעת רבעיהם לארבע רוחות לכל הצדדין, לקבל תפלת בעלי תשובה בכל צד ובכל עבר: 
והסוד האמיתי כמו שאמרנו גבוה מעל גבוה וגבוהים כי כל אחד דגלו פרושה באהבה ומרכבה 
ידועה לו בסוד ארבע זה מתחת זה זה רביצתו על זה, וזה סוד על ארבעתרבעיהם רובץ תחת 
משאו תרגום רביע, כי כל אחד שוכב על מטת מרכבו כפי הראוי, ופניהם וכנפיהם לארבעתם 
כפי מה שפירש למעלה. חברת אשה אל אחותה כנפיהם: 


</div>
