{"bookId": "kabala-fd10bd6b073e", "part": "1", "torah": "12", "title": "ספר מסילת ישרים — פרק כג - בדרכי קניית הענוה", "hebrewTitle": "פרק כג - בדרכי קניית הענוה", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-fd10bd6b073e/1/12/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-fd10bd6b073e/1/12/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק כג - בדרכי קניית הענוה\nשנים הם המרגילים את האדם על הענוה, הרגילות וההתבונן, הרגילות הוא שיהיה האדם \nמרגיל עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות על הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת \nבסוף החברה, ללבוש בגד צנועים, דהיינו מכובדים אך לא מפוארים, כי בהתרגלו בדרך הזה \nתכנס ותבוא הענוה בלבו מעט עד שתקבע בו כראוי. כי הנה בהיות טבע לב האדם לזוח \nולהתנשא קשה עליו לעקור מעיקרה הנטיה הטבעית הזאת, אלא אם כן בפעולות החיצונות \nהמסורות בידו ימשיך מעט מעט הדבר בפנימיותו הבלתי מסור לו כל כך, וכענין שביארנו \nבזריזות, שכל זה נכלל במאמרם ז\"ל (ברכות י\"ז): \nלעולם יהא אדם ערום ביראה, דהיינו שיבקש תחבולות נגד הטבע ונטייתו עד שינצחם: \nאך ההתבונן הוא על ענינים שונים, האחד הוא המוזכר בדברי עקביא בן מהללאל (אבות \nפ\"ג): \nדע מאין באת מטיפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה. כי באמת כל אלה הם נגדיים לגאוה \nועוזרים אל הענוה, כי בהיות האדם מסתכל בפחיתות חומרו וגריעות התחלתו אין לו טעם \nלינשא כלל אלא ליבוש וליכלם. הא למה זה דומה לרועה חזירים שהגיע למלוך, כל עת אשר \nיזכור ימיו הראשונים אי אפשר לו שיתגאה. וכשיחשוב כמו כן שבסוף כל גדולותיו ישוב \nלעפר מאכל לתולעת, כל שכן שיכנע גאונו וישכח שאון גאותו, כי מה טובו ומה גדולתו \nואחריתו בושת וכלימה, וכשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדול של \nצבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה \nוהטהרה בסוד קדושים משררתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד \nלפניהם גרוע פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו הירים ראש? היהיה לו פתחון \nפה? וכי ישאלוהו איה איפוא פיך, איה גאונך וכבודך אשר נשאת בעולמך, מה יענה או מה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ישיב על תוכחתו, הנה ודאי שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק, \nפרוח תפרח ממנו כל הגאוה ולא תשוב אליו עוד: \nהשני הוא ענין חילוף תולדות הזמן ורוב תמורותיהם, כי העשיר קל להיות עני, והמושל \nלעבד, והמכובד לנקלה, ואם הוא יכול כל כך על נקלה לשוב אל המצב הנבזה בעיניו היום, \nאיך יגבה לבו על מצבו אשר אינו בטוח עליו, כמה מיני חולאים יכולים ח\"ו לבוא על האדם \nשיצטרך במו פיו להתחנן למי שיעזור אותו ויסייעהו ויקל לו במקצת. כמה צרות ח\"ו \nיכולים לבוא עליו שיצטרך ללכת לשחר פני רבים אשר מאס לפנמים לתת להם שלום למען יהיו \nלו למושיעים. ודברים אלה אנחנו רואים בעינינו דבר יום ביומו, כדאי הם להסיר מלב \nהאדם גאותו ולהלבישו ענוה ושפלות, וכשיתבונן עוד האדם על חובתו לפניו יתברך, וכמה \nהיא נעזבת ממנו וכמה הוא מתרשל בה ודאי שיבוש ולא יתגאה, יכלם ולא ירום לבבו, וכן \nהוא אומר (ירמיה ל\"א): \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שמוע שמעתי אפרים מתנודד וגו', כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, בושתי \nוגם נכלמתי וגו', ועל הכל יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי, ורוב טעותיו \nוכזביו, שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמתית. על כן יירא תמיד מהסכנה הזאת, \nויבקש ללמוד תמיד מכל אדם ולשמוע תמיד לעצה פן יכשל, והוא משאמרו ז\"ל (אבות פ\"ד): \nאיזהו חכם הלומד מכל אדם, וכן הוא אומר (משלי י\"ב): \nשומע לעצה חכם: \nאך מפסידי המדה הזאת הוא הריבוי והשביעה בטובות העולם הזה, וכענין הכתוב שבפירוש \nאומר (דברים ח'): \nפן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו'. על כן מצאו להם החסידים טוב להיות האדם מענה \nנפשו לפעמים, למען השפיל יצר הגאוה אשר איננו מתגבר אלא מתוך הרבוי, וכענין שאז\"ל \n(ברכות ל\"ב): \nאין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר, והנה בראש כל המפסידים הוא \nהסכלות ומיעוט הידיעה האמתית, כי תראה שאין הגאוה מצויה יותר אלא במי שסכל יותר. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ורז\"ל אמרו (סנהדרין כ\"ד): \nסימן לגסות הרוח עניות התורה. וכן אמרו (זהר בלק): \nסימן דלא ידע כלום שבוחי. ואמרו עוד (ב\"מ פ\"ה): \nאסתרא בלגינא קיש קיש קריא. עוד אמרו (ב\"ר פ\"ט): \nשאלו לאלני סרק מפני מה קולכם נשמע? אמרו הלואי יהיה קולנו נשמע ונזכר. וכבר ראינו \nשמשה שהוא מובחר שבכל האדם היה עניו מכל האדם: \nעוד ממפסידי הענוה הוא ההתחברות או ההשתמש בני אדם חנפים אשר לגנוב לבו בחנפותם \nלמען ייטב להם ישבחוהו וירוממוהו, בהגדיל מה שיש בו מן המעלות עד התכלית, ובהוסיף \nעליו מה שאין בו כלל, ולפעמים שמה שיש בו הוא ההפך ממה שמשבחין אותו, והנה סוף סוף \nדעת האדם קלה, וטבעו חלש ומתפתה בנקל, כל שכן בדבר שאיליו הוא נוטה בטבע, על כן \nבשמעו את הדברים האלה יוצאים מפי שהוא מאמין לו, יכנסו בו כארס ועכס, ונמצא נופל \nברשת הגאוה ונשבר, הרי לנו (מ\"ב י\"ב): \nיואש אשר הטיב לעשות כל ימי הורהו יהודע הכהן רבו, ואחרי מות יהוידע באו עבדיו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והתחילו להחניף לו ולהגדיל הילוליו, עד שדימוהו לאלוה, אז שמע המלך אליהם, ותראה זה \nהדבר בבירור כי רוב השרים והמלכים או כל בעלי היכולת יהיו באיזה מדריגה שיהיו \nנכשלים הם ונשחתים בעבור חנופת משרתיהם: \nעל כן מי שעיניו בראשו, יותר יזהר ויעיין במעשי מי שרוצה לקנותו לו לחבר או ליועץ, \nאו לפקיד על ביתו, ממה שיזהר ויעיין במאכלו ובמשתיו, כי המאכל והמשתה יוכל להזיק \nלגופו בלבד, והחברים או הפקידים יוכלו להשחית נפשו ומאודו וכל כבודו, ודוד המלך ע\"ה \nאומר (תהלים ק\"א): \n\"לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה הולך בדרך תמים הוא ישרתני\", ואין טוב לאדם אלא שיבקש \nלו חבירים תמימים שיאירו עיניו במה שהוא עור בו, ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים \nאותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו \nויבינו ויזהירוהו ונשמר, ועל זה נאמר (משלי כ\"ד): \nותשועה ברוב יועץ: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פרק כד - בביאור יראת חטא\nהנה ראותנו המדה הזאת נמנית אחר כל המדות הטובות אשר זכרנו עד הנה, די לנו להעירנו \nעל ענינה שראוי שיהיה ודאי ענין נכבד ועיקרי מאד, וקשה להשיג אותו, שכבר לא יוכל \nלהגיע אליו, אלא מי שכבר השיג כל המדות שקדם זכרם. אמנם צריך שנקדים כי מיני היראה \nהם ב' שהם ג': \nהאחד קלה מאד להשיגה אין דבר קל כמוהו, והב' קשה מן הכל, ושלימותה כמו כן שלימות \nגדול מאד: \nיש יראת העונש, וזהו המין האחד, ויש יראת הרוממות, וזהו המין הב', שיראת החטא חלק \nב' ממנו, ונבאר עתה ענינם והבדליהם: \nיראת העונש, כפשוטה שאדם ירא מעבור את פי ה' אלהיו מפני העונשים אשר לעבירות, אם \nלגוף, ואם לנפש. והנה זאת קלה ודאי כי כל אדם אוהב את עצמו, ויירא לנפשו, ואין דבר \nשירחיק אותו מעשות דבר אחד יותר מן היראה שלא תבואהו בו איזה רעה, ואין יראה זו \nראויה אלא לעמי הארץ, ולנשים אשר דעתן קלה, איך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "המין הב' הוא יראת הרוממות, והוא שהאדם ירחק מן החטאים, ולא יעשה מפני כבודו הגדול \nיתברך שמו, כי איך יקל, או איך יערב לבו של בשר ודם שפל ונמאס לעשות דבר נגד רצונו \nשל הבורא יתברך ויתעלה שמו, והנה זאת היראה אינה כל כך קלה להשיג אותה, כי לא תולד \nאלא מתוך ידיעה והשכלה להתבונן על רוממותו יתברך, ועל פחיתותו של האדם, כל אלה \nדברים מתולדות השכל המבין ומשכיל. והיא היראה אשר שמנוה לח\"ב מא' מחלקי החסידות אשר \nזכרנו, בה יבוש האדם ויחרד בעמדו לפני קונו להתפלל או לעבוד כל עבודה, היא היראה \nהמשובחת שנשתבחו בה חסידי עולם, והוא מה שמשה מדבר ואומר (דברים כ\"ח): \nליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך, זאת היראה שאנחנו בביאורה עתה דהיינו \nיראת החטא היא כמו חלק מיראת הרוממות שזכרנו, וכמו מין בפני עצמו, והיינו כי הנה \nענינה הוא שיהיה האדם ירא ודואג תמיד על מעשיו, פן נתערב בם איזה שמץ חטא, או פן \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יהיה שם איזה דבר קטן או גדול שאינו לפי גודל כבודו יתברך ורוממות שמו: \nוהנך רואה היחס הגדול שבין יראה זו ויראת הרוממות שזכרנו, כי התכלית בשניהם שלא \nלעשות דבר נגד רום כבודו יתברך, אמנם ההבדל שביניהם שבעבורו תחשב כמין אחר, ובשם \nאחר תקרא, הוא, כי יראת הרוממות הוא בשעת המעשה או בשעת העבודה, או בפרק העבירה, \nדהיינו או בשעה שהוא עומד ומתפלל או עובד, שאז יבוש ויכלם ירעש וירעד מפני רום \nכבודו יתברך, או בשעה שמזדמנת עבירה לפניו והוא מכיר בה שהיא עבירה, שיעזוב מלעשותה \nלמען אשר לא יעשה דבר למרות עיני כבודו ח\"ו, אך יראת החטא היא בכל עת ובכל שעה, \nשהנה בכל רגע הוא ירא פן יכשל ויעשה דבר או חצי דבר שיהיה נגד כבוד שמו ית', ועל כן \nנקראת יראת חטא, כי עיקרה יראה מן החטא שלא יכנס ויתערב במעשיו מחמת פשיעה והתרשלות \nאו מחמת העלם יהיה באיזה דרך שיהיה: \nוהנה על זה נאמר (משלי כ\"ח): \nאשרי אדם מפחד תמיד, ופי' ז\"ל (ברכות ס): \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ההוא בדברי תורה כתיב. כי אפילו בשעה שאינו רואה המכשול לנגד עיניו צריך שיהיה לבו \nחרד בקרבו פן טמון הוא לרגליו והוא לא נשמר, ועל יראה זאת אמר משה רבינו ע\"ה (שמות \nכ): \nובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, כי זה עיקר היראה שיהיה האדם ירא ומזדעזע \nתמיד עד שלא תסור יראה זו ממנו כי על ידי זה ודאי לא יבוא לידי חטא, ואם יבוא כאונס \nיחשב. וישעיהו אמר בנבואתו (ישעיה ס\"ו): \n\"ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי\", ודוד המלך השתבח בזה, ואמר (תהלים \nקי\"ט): \n\"שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי\": \nוכבר מצאנו שהמלאכים הגדולים והרמים, חרדים ורועשים תמיד מפני גאות ה' עד שאז\"ל \nבמשל חכמתם (חגיגה י\"ג): \nנהר דינור מהיכן יוצא מזיעתן של חיות, והוא מפני האימה אשר עליהם תמיד מרוממותו \nיתברך פן יעדרו דבר קטן מן הכבוד והקדושה הראוי לפניו, ובכל שעה שנגלית השכינה על \nאיזה מקום שיהיה כבר רעד ורעש ורגז, הוא מה שאמר הכתוב (שופטים ה): \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים, ואומר (ישעיה כ\"ג): \n\"לו קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזולו, כל שכן בני האדם שראוי שירגזו וירעשו בידעם \nשלפני ה' הם עומדים תמיד, ונקל להם לעשות איזה דבר שאינו לפי רוממות כבודו יתברך \nשמו, והוא מה שאמר אליפז לאיוב (איוב ט\"ו): \nמה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה הן בקדושיו לא יאמין, ושמים לא זכו בעיניו, \nואומר: \nהן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, אף שוכני בתי חומר וגו', כי הנה על כך צריך \nודאי שיחרד תמיד וירעש כל האדם, וכמאמר אליהוא (שם ל\"ז): \nאף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו שמעו שמוע ברוגז קולו וגו', זאת היא היראה האמתית \nשראוי לאיש החסיד שתהיה על פניו תמיד, ולא תסור ממנו: \nאך חלקי היראה הזאת ב', הא' הוא בהוה או עתיד, והב' בעבר. בהוה הוא, שיהיה האדם ירא \nודואג על מה שהוא עושה, או על מה שהולך לעשותו פן יהיה בו דבר, או פן יכנס בו איזה \nדבר אשר לא לפי כבודו יתברך, וכמו שכתבי לעיל. בעבר הוא, שיהיה האדם חושב תמיד על \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מה שכבר עשה, ויירא וידאג פן יצא מתחת ידיו איזה חטא בלא שידע, והוא כענין בבא בן \nבוטא (כריתות כ\"ה): \nשהיה מקריב אשם תלוי בכל יום. ואיוב אחר משתה בניו היה משכים והעלה עולות מספר כלם \nכי אמר איוב אולי חטאו בני וגו', ואז\"ל על משה ואהרן בענין שמן המשחה שמשח משה \nלאהרן שהרי נאמר בו (שמות ל'): \nעל בשר אדם לא ייסך, ולאהרן נצטוה שימשחהו בו, והיו מתיראים שמא מעלו בו באיזה צד \nשנהגו שלא כמצוה, ז\"ל (הוריות י\"ב): \nועל דבר זה דאג משה ואמר שמא מעלתי בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה כטל חרמון וגו', \nועדיין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי, יצתה בת קול ואמרה וכו', הרי לך \nמדתם של חסידים שאפילו במצוה שעשו היו דואגים ואומרים שמא נתערב בהם שמץ פסול חס \nושלום: \nואברהם אחרי שיצא לעזור לבן אחיו לוט ששבו אותו היה מתפחד ואומר שמא לא זכו מעשיו \nלגמרי, הוא מה שפי' ז\"ל (ב\"ר): \nעל פסוק אל תירא אברם, ריש לקיש אמר: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לפי שהיה אברהם מתפחד ואומר בין כל אוכלוסין שהרגתי שמא היה ביניהם צדיק אחד או ירא \nשמים אחד לפיכך נאמר לו אל תירא אברם, ואמרו בתנא דבי אליהו: \n\"אל תירא אברם\" אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים לאמיתו, והיא זאת היראה \nהאמתית שאמרו עליו (ברכות ל\"ג): \nאין לו להקב\"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, שרק למשה היה קל להשיגה מפני רוב \nדביקותו בו יתברך, כי האחרים ודאי שהחומר מונע גדול הוא להם, אמנם כל חסיד וחסיד \nראוי לו להשתדל להשיג ממנה כל מה שיוכל, ונאמר (תהלים ל\"ד): \nיראו את ה' קדושיו: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פרק כה - בדרך קניית היראה\nאך דרך קניית היראה הזאת הוא ההתבונן על ב' ענינם אמתיים: \nהאחד הוא, היות שכינתו יתברך נמצאת בכל מקום שבעולם ושהוא יתברך משגיח על כל דבר \nקטן וגדול אין נסתר מנגד עיניו, לא מפני גודל הנושא, ולא מפני פחיתותו, אלא הדבר \nהגדול והדבר הקטן הנקלה והנכבד הוא רואה והוא מבין בלי הפרש, הוא מה שאמר הכתוב \n(ישעיה ו'): \nמלא כל הארץ כבודו, ואומר (ירמיה כ\"ג): \nהלא את השמים ואת הארץ אני מלא. ואומר (תהלים קט\"ו): \nמי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ. ואומר (שם קל\"ח): \nכי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע: \nוכיון שיתברר לו שבכל מקום שהוא, הוא עומד לפני שכינתו יתברך, אז מאליה תבוא בו \nהיראה והפחד פן יכשל במעשיו, שלא יהיו כראוי לפי רוממות כבודו, והוא מה שאמרו (אבות \nפ\"ד): \nדע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים, כי כיון שהשגחת \nהקב\"ה על כל דבר, והוא רואה הכל, ושומע הכל, ודאי שכל המעשים יהיו עושים רושם, וכלם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "נכתבים בספר אם לזכות או לחובה, ואמנם הדבר הזה אינו מצטייר היטב בשכל האדם, אלא על \nידי התמדת ההתבוננות וההסתכלות הגדול, כי כיון שהדבר רחוק מחושינו לא יציירוה השכל \nאלא אחר רוב העיון וההשקפה, וגם אחר שיציירהו יסור הציור ממנו בנקל אם לא יתמיד \nעליו הרבה, ונמצא שכמו שרוב ההתבונן הוא הדרך לקנות היראה התמידית, כן היסח הדעת \nוביטול העיון הוא המפסיד הגדול שלה, יהיה מחמת טרדות או ברצון, כל היסח דעת ביטול \nהוא ליראה התמידית: \nהוא מה שצוה הקב\"ה אל המלך (דברים י\"ז): \n\"והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיו\" (לענין שחייב לכתוב \nלעצמו ספר תורה, ולשאת אותו עמו בכל אשר ילך). הא למדת שאין היראה נלמדת אלא מן \nהקריאה הבלתי נפסקת, ותדקדק שאמר \"למען ילמד ליראה\", ולא אמר למען יירא, אלא לפי \nשאין היראה הזאת מושגת בטבע, כי אדרבא רחוקה היא ממנו מפני גשמיות החושים, ואינה \nנקנית אלא על ידי לימוד, ואין לימוד ליראה אלא ברוב ההתמדה בתורה ודרכיה בלי הפסק, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "והוא שיהיה האדם מתבונן ומעיין בדבר הזה תמיד בשבתו, בלכתו, בשכבו, ובקומו, עד \nשיקבע בדעתו אמתת הדבר, דהיינו: \nאמתת המצא שכינתו יתברך בכל מקום, והיותנו עומדים לפניו ממש בכל עת ובכל שעה, ואז \nיירא אותו באמת, והוא מה שהיה דוד המלך מתפלל ואומר (תהלים פ\"ו): \nהורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פרק כו - בביאור מדת הקדושה\nענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: \nתחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: \nשתחלתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו, והוא משז\"ל (יומא ל\"א): \nאדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה. מלמטה מקדשים אותו מלמעלה. ההשתדלות הוא שיהיה \nהאדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלהיו, ועל דרך זה \nנקראו הנביאים מלאכים, כענין שנאמר באהרן (מלאכי ב'): \nכי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. ואומר (ד\"ה ב' \nל\"ו): \nויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וגו', ואפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו \nמפאת גופו הנה לא תזוז נפשו מדביקותה העליון, וכענין שנאמר (תהלים ס\"ג): \nדבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך: \nואמנם לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה כי כבד הוא ממנו, כי סוף סוף \nחומרו הוא בשר ודם, על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה, כי מה שיוכל האדם לעשות הוא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ההשתדלות ברדיפת הידיעה האמתית והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקב\"ה \nידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה, וישרה עליו קדושתו ויקדשהו, ואז יצלח בידו זה \nהדבר, שיוכל להיות בדביקות הזה עמו יתברך בתמידות, כי מה שהטבע מונע ממנו יעזרהו \nיתברך וסיועו יתן לו, וכענין שנאמר (תהלים פ\"ד): \nלא ימנע טוב להולכים בתמים, ועל כן אמרו במאמר שזכרתי אדם מקדש עצמו מעט שהוא מה \nשיוכל האדם לקנות בהשתדלותו. מקדשים אותו הרבה שהוא העזר שעוזר אותו השי\"ת וכמו \nשכתבנו: \nוהנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, \nוסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז\"ל (ספרא): \nכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: \nהטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד \nההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב: \nאך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, \nהנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש \nכזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב\"ר פפ\"ב): \nויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש\"י בראשית ז): \nהצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם \nאוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם \nהדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה \nלהם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז\"ל במדרש כן המאכל והמשתה \nשהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח \nממש: \nוהוא הענין שאמרו עליו ז\"ל (כתובות ק\"ה): \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "כל המביא דורון לת\"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע\"א): \nימלא גרונם של ת\"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת\"ח להוטים אחרי האכילה \nוהשתיה ח\"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי \nהת\"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה \nעליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם \nתחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין). ועל דרך זה כל \nתשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון \nהוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז\"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב \nושם מראשותיו (חולין צ\"א): \nאר\"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו: \nכללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד \nמתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהתשתמשו מדברים \nגשמיים. ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך, ורוממותו וקדושתו, \nעד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה, וכבר אמרתי שאין \nהאדם יכול לעשות בזה מצדו, אלא להתעורר בדבר ולהשתדל עליו, וזה אחר שכבר ימצאו בו \nכל המדות הטובות שזכרנו עד הנה מתחלת הזהירות ועד יראת החטא, בזאת יבא אל הקודש \nויצליח, שהרי אם הראשונות חסירות ממנו, הרי הוא כזר ובעל מום שנאמר בו וזר לא יקרב, \nאך אחרי הכינו את עצמו בכל הכנות אלה, אם ירבה לידבק בתוקף האהבה ועוצם היראה \nבהשכלת גדולתו יתברך ועוצם רוממותו, יפריד עצמו מעניני החומר מעט מעט, ובכל \nפעולותיו ובכל תנועותיו, יכוין לבבו אל מצפוני ההתדבקות האמיתי, עד שיערה עליו רוח \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "ממרום וישכין הבורא יתברך את שמו עליו כמו שעושה לכל קדושיו, ואז יהיה כמלאך ה' ממש \nוכל מעשיו אפילו השפלים והגשמיים כקרבנות ועבודות: \nוהנך רואה שדרך קניית זאת המדה הוא על ידי רוב הפרישה, והעיון העצום בסתרי ההשגחה \nהעליונה ומצפוני הבריאה, וידיעת רוממותו יתברך ותהלותיו עד שיתדבק בו דבקות גדול \nוידע לכוין מחשבתו בהיותו הולך ומשתמש בדרכים הארציים כמו שהיה ראוי לכהן שיתכוין \nבעודו שוחט הזבח או מקבל דמו או זורקו עד שימשיך בזה הברכה ממנו יתברך החיים \nוהשלום, וזולת זה אי אפשר שישיג מעלה זו וישאר על כל פנים חומרי וגשמי ככל שאר בני \nאדם: \nוהנה מה שעוזר להשגת המדה הזאת הוא ההתבודדות והפרישה הרבה כדי שבהעדר המטרידים \nתוכל נפשו להתגבר יותר ולהדבק בבורא, מפסידי המדה הם חסרון הידיעות האמתיות ורוב \nהחברה עם בני האדם כי החומריות מוצא את מינו וניעור ומתחזק, ונשארה הנפש לכודה בו \nולא תצא ממאסרה, אך בהפרדו מהם והשארו לבד ויכין עצמו אל השראת קדושתו, הנה בדרך \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "שרוצה לילך בה יוליכוהו, ובעזר האלהי אשר יותן לו תתגבר נפשו בו ותנצח את הגופניות, \nותדבק בקדושתו יתברך ותשלם בו ומשם יעלה אל מעלה גבוהה יותר, והוא הרוח הקדש שכבר \nתגיע השכלתו להיות למעלה מחק האנושי, ויוכל להגיע דביקתו אל מעלה כל כך גדולה שכבר \nימסר בידו מפתח של תחיית המתים כמו שנמסר לאליהו ולאלישע שהוא מה שמורה על עוצם \nההתדבקות בו יתברך שבהיות הוא יתברך שמו מקור החיים, הנותן חיים לכל חי, וכמאמרם \nז\"ל (תענית ב'): \nג' מפתחות לא נמסרו ביד שליח מפתח תחיית המתים וכו', הנה הדבק בו יתברך דביקות גמור \nיוכל למשוך ממנו יתברך אפילו משך החיים עצמם, שהוא מה שמתייחס לו בפרט יותר מן הכל \nוכמו שכתבתי, והוא מה שסיים הברייתא וקדושה מביאה לידי רוח הקודש, ורוח הקודש מביאה \nלידי תחיית המתים: \nואתה קורא נעים ידעתי שכמוני תדע אשר לא כליתי בספרי זה את כל חוקי החסידות, ולא \nאמרתי כל מה שיש לומר בענין זה, כי אין לדבר סוף, ואין להתבונן תכלית. אבל אמרתי \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "קצת מכל פרט שבפרטי הברייתא, אשר עליה יסדתי חיבורי זה, והוא מה שיכול להיות התחלה \nוראשית להרחיב העיון בעניינים ההם, כיון שנגלה דרכם ונפתח אורחם לעינינו ללכת בם \nבדרך מישור. ועל כל כיוצא בזה נאמר (משלי א'): \nישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה, והבא לטהר מסייעים אותו (שם ב'): \nכי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, להיישיר איש איש את דרכו לפני בוראו: \nוזה פשוט כי כל אדם לפי האומנות אשר בידו, והעסק אשר הוא עוסק, כך צריך לו הישרה \nוהדרכה, כי דרך החסידות הראוי למי שתורתו אומנתו אינו דרך החסידות הראוי למי שצריך \nלהשכיר עצמו למלאכת חבירו, ולא זה וזה דרך החסידות הראוי למי שעוסק בסחורתו, וכן כל \nשאר הפרטים אשר בעסקי האדם בעולם, כל אחד ואחד לפי מה שהוא ראוים לו דרכי החסידות, \nלא לפי שהחסידות משתנה, כי הנה הוא שוה לכל נפש ודאי, הואיל ואיננו אלא לעשות מה \nשיש נחת רוח ליוצרו בו, אבל הואיל והנושאים משתנים אי אפשר שלא ישתנו האמצעיים \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "המגיעים אותם אל התכלית כל אחד לפי ענינו. וכבר יכול להיות חסיד גמור איש אשר לא \nיפסוק מפיו הלימוד כמו מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה, וכתיב (שם ט\"ז): \n\"כל פעל ה' למענהו\". ואומר (שם): \n\"בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך\", הוא יתברך שמו ברחמיו יפקח עינינו בתורתו, \nויורנו דרכיו, ויוליכנו באורחותיו, ונזכה לתת כבוד לשמו, ולעשות נחת רוח לפניו: \nאמר המחבר הפעם אודה את ה' אשירה ואזמרה, אשר עד הנה עזרוני רחמיו להוציא לאור ספרי \nזה מסלת ישרים אשר להתלמד בו חברתיו, ולהועיל לשכמותי לרבים נתתיו, אולי אזכה שיזכו \nאחרים על ידי, וייטב להם בעבורי, ואעשה נחת רוח ליוצרי, ותהי זאת נחמתי בארץ \nתלאובות, ואקרא שמה רחובות. כן יאמר ה' לתת חלקי בתורתו, ללמוד וללמד לשמור ולעשות. \nוחפצו בידי יצליח אמן כן יהי רצון. כה דברי הצעיר משה בכ\"ר יעקב חי לוצאטי ס\"ט: ", "en": ""}]}
