{"bookId": "kabala-fd10bd6b073e", "part": "1", "torah": "5", "title": "ספר מסילת ישרים — פרק יא - בפרטי מדת הנקיות", "hebrewTitle": "פרק יא - בפרטי מדת הנקיות", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-fd10bd6b073e/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-fd10bd6b073e/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק יא - בפרטי מדת הנקיות\nפרטי מדת הנקיות, רבים הם מאד, והנם ככל הפרטים שבכל השס\"ה מצות לא תעשה. כי אמנם \nענין המדה כבר אמרתי, שהוא להיות נקי מכל ענפי העבירות. ואולם אף על פי שבכל \nהעבירות משתדל היצר הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהם שהטבע מחמדן יותר ובהן מראה לו \nיותר היתרים, אשר על כן יצטרך בהן יותר חיזוק לנצח את יצרו ולהנקות מן החטא. וכן \nאמרו ז\"ל (חגיגה יא): \nגזל ועריות, נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן: \nוהנה אנחנו רואים, שאף על פי שלא רוב בני האדם גנבים בגלוי הם, דהיינו שישלחו יד \nממש בממון חבריהם לקחת ולשום בכליהם, אף על פי כן, רובם טועמים טעם גניבה במשאם \nומתנם במה שיורו היתר לעצמם להשתכר איש בהפסידו של חבירו ויאמרו, להרויח שאני. \nואולם לאוים הרבה נאמרו בגזל: \nלא תעשוק, לא תגזול, לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, לא תונו איש את \nאחיו, לא תשיג גבול רעך. הן כל אלה חילוקי דינים שבגזל, כוללים מעשים רבים מן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המעשים הנעשים בכלל המשא והמתן המדיני, ובכולם איסורים רבים. כי לא המעשה הניכר \nומפורסם בעושק ובגזל הוא לבדו האסור: \nאלא כל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו, כבר הוא בכלל האיסור. ועל ענין זה אמרו ז\"ל \n(סנהדרין פא): \nואת אשת רעהו לא טימא (יחזקאל יח): \nשלא ירד לאומנות חבירו. וכבר היה רבי יהודה אוסר לחנוני, שלא יחלק קליות ואגוזים \nלתינוקות להרגילן שיבואו אצלו. ולא התירו חכמים, אלא מפני שגם חבירו יכול לעשות כן \n(בבא מציעא ס). ואמרו ז\"ל (בבא בתרא פח): \nקשה גזל הדיוט מגזל גבוה, שזה הקדים חטא למעילה וכו'. וכבר פטרו את הפועלים העושים \nאצל בעל הבית מברכת המוציא ומברכות אחרונות דברכת המזון. ואפילו בקריאת שמע, לא \nחייבום לבטל ממלאכתן אלא בפרשה ראשונה בלבד (ברכות טז). קל וחומר בן בנו של קל \nוחומר לדברי הרשות, שכל שכיר יום אסור בהן שלא לבטל מלאכתו של בעל הבית. ואם עבר, \nהרי זה גזלן. הנה אבא חלקיה, אפילו שלום לא השיב לתלמידי חכמים שנתנו לו שלום, שלא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ליבטל ממלאכת רעהו (תענית כג). ויעקב אבינו עליו השלום מבאר בפיו ואומר (בראשית \nלא): \nהייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני. מה יענו איפוא העוסקים \nבהנאותיהם בשעת מלאכה ובטלים ממנה, או כי יעסקו בחפציהם איש לבצעו: \nכללו של דבר: \nהשכור אצל חבירו לאיזה מלאכה שתהיה, הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו, כענין שאמרו \nז\"ל (ב\"מ נ\"ו): \nשכירות מכירה ליומיה. וכל מה שיקח מהן להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה , אינו אלא גזל \nגמור. ואם לא מחלו, אינו מחול, שכבר אמרו רבותינו ז\"ל (יומא פו): \nעבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו: \nולא עוד אלא שאפילו אם עשה מצוה בזמן מלאכתו, לא לצדקה תחשב לו, אלא עבירה היא \nבידו, שאין עבירה מצוה, וקרא כתיב (ישעיה סא): \nשונא גזל בעולה, וכענין זה אמרו ז\"ל (בבא קמא צד): \nהרי שגזל סאה חטים וטחנה ואפאה ומברך, אין זה מברך אלא מנאץ, דכתיב (תהלים י): \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ובוצע ברך נאץ ה'. ועל כיוצא בזה נאמר (ויקרא רבה): \nאוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. וכמאמרם ז\"ל (ירושלמי סוכה פ\"ג): \nבענין לולב הגזול. והדין נותן, כי הרי גזל חפץ גזל, וגזל זמן גזל: \nמה גוזל את החפץ ועושה בו מצוה נעשה סניגורו קטיגורו, אף גוזל את הזמן ועושה בו \nמצוה, נעשה סניגורו קטיגורו. ואין הקדוש ברוך הוא חפץ אלא באמונה, וכן הוא אומר \n(תהלים לא): \nאמונים נוצר ה'. ואומר (ישעיה כו): \nפתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. ואומר (תהלים קא): \nעיני בנאמני ארץ לשבת עמדי. ואומר (ירמיה ה): \nעיניך הלא לאמונה: \nואף איוב העיד על עצמו ואמר (איוב לא): \nאם תטה אשורי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום. והבט יופי המשל הזה, כי \nדימה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם, שאף על פי שאין האדם הולך לכתחילה לטול \nאותו ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא כן הדבר הזה, שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ממש, קשה הוא שיהיו ידיו ריקניות ממנו לגמרי. אמנם, באמת, כל זה נמשך ממה שתחת היות \nהלב מושל בעינים שלא יניח להיות נעים להם את של אחרים, העינים מושכים את הלב לבקש \nהיתרים על מה שנראה להם יפה ונחמד, על כן אמר איוב, שהוא לא כן עשה ולא הלך לבו אחר \nעיניו, על כן לא דבק בכפיו מאום: \nראה נא בענין ההונאה, כמה נקל הוא לאדם להתפתות וליכשל כאשר לכאורה יראה לו שראוי \nהוא להשתדל ליפות סחורתו בעיני האנשים ולהשתכר ביגיע כפיו, לדבר על לב הקונה למען \nיתרצה לו, ויאמרו על כל זה, יש זריז ונשכר, ויד חרוצים תעשיר. אמנם אם לא ידקדק \nוישקול מעשיו הרבה, הנה תחת חטה יצא חוח (איוב לא): \nכי יעבור בעון ההונאה אשר הוזהרנו עליה (ויקרא כה): \nולא תונו איש את עמיתו. ואמרו ז\"ל (חולין צד): \nאפילו לרמות את הגוי, אסור, וקרא כתיב (צפניה ג): \nשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכן אמרו (בבא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מציעא ס): \nאין מפרכסין את הכלים הישנים שיראו כחדשים. אין מערבים פירות בפירות אפילו חדשים \nבחדשים, אפילו סאה בדינר. ואפילו יפה דינר וטריסית, לא יערב וימכרם סאה בדינר. כל \nעושה אלה כל עושה עול (דברים כה), וקרוי חמשה שמות: \nעול, שנאוי, משוקץ (מתועב): \nחרם, תועבה: \nעוד אמרו ז\"ל (בבא קמא קיט): \nכל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה, כאילו נוטל נפשו ממנו. הרי לך חומר העון הזה \nאפילו בשיעור מועט. ואמרו עוד (תענית ז): \nאין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל. ועוד אמרו (ויקרא רבה לג): \nקופה מלאה עונות, מי מקטרג בראש כולם? גזל. ודור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על \nהגזל (סנהדרין קח): \nואם תאמר בלבבך: \nואיך אפשר לנו שלא להשתדל במשאנו ובמתננו לרצות את חבירנו על המקח ועל שוויו? חילוק \nגדול יש בדבר, כי כל מה שהוא להראות את הקונים אמיתת טוב החפץ ויפיו, הנה ההשתדלות \nההוא טוב וישר. אך מה שהוא לכסות מומי חפצו, אינו אלא אונאה ואסור. וזה כלל גדול \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "באמונת המשא והמתן: \nלא אומר מענין המדות, שהרי בפירוש כתוב בהם, תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, ואמרו ז\"ל \n(בבא בתרא פח): \nקשה עונשן של מדות מעונשן של עריות וכו'. ואמרו (שם): \nהסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום. וכל כך למה? כדי שלא יחסרו בלא דעת ולא יענש. \nכל שכן עון הריבית, שגדול הוא, ככופר באלקי ישראל חס וחלילה (ב\"מ עא). ואמרו ז\"ל \n(שמו\"ר לא) על הפסוק: \nבנשך נתן ותרבית לקח חיה לא יחיה (יחזקאל יח), שאינו חי לתחית המתים, כי הוא ואבק \nשלו משוקץ ומתועב בעיני ה'. ואיני רואה צורך להאריך בזה, שכבר אימתו מוטלת על כל \nאיש ישראל: \nאמנם כללו של דבר, כמו שחמדת הממון רבה, כן מכשלותיו רבים. וכדי שיהיה האדם נקי מהם \nבאמת, עיון גדול ודקדוק רב צריך לו. ואם נקה ממנו ידע שהגיע כבר למדריגה גדולה, כי \nרבים יתחסדו בענפים רבים מענפי החסידות, ובענין שנאת הבצע לא יכלו להגיע אל מחוז \nהשלימות. הוא מה שאמר צופר הנעמתי לאיוב (איוב יא): \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה, כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא \nתירא: \nוהנה דברתי עד הנה מפרטי מצוה אחת מן המצות, וכפרטי חלוקים אלה, ודאי שנמצאים בכל \nמצוה ומצוה. אמנם אינני מזכיר אלא אותם שרגילים רוב בני האדם להכשל בהם. ונדבר עתה \nמן העריות שגם הם מן החמורים והם שניים במדריגה אל הגזל, כמאמרם ז\"ל, וזו לשונם \n(ב\"ב קסה): \nרובם בגזל ומיעוטם בעריות. והנה מי שירצה להנקות לגמרי מזה החטא, גם לו תצטרך מלאכה \nלא מועטת. כי אין בכלל האסור גופו של מעשה בלבד, אלא כל הקרוב אליו. ומקרא מלא הוא \n(ויקרא יח): \nלא תקרבו לגלות ערוה. ואמרו ז\"ל (ש\"ר פ' טז): \nאמר הקדוש ברוך הוא, אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה, הריני תופשה ואין לי עון, \nהריני מגפפה ואין לי עון, או שאני נושקה ואין לי עון. אמר הקדוש ברוך הוא, כשם שאם \nנדר נזיר שלא לשתות יין, אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "היין, אף אשה שאינה שלך, אסור ליגע בה כל עקר. וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו, מביא \nמיתה לעצמו וכו': \nוהבט מה נפלאו דברי המאמר הזה, כי המשיל את האיסור הזה לנזיר, אשר אף על פי שעיקר \nהאסור אינו אלא שתיית יין, הנה אסרה לו תורה כל מה שיש לו שייכות עם היין. והיה זה \nלימוד שלימדה תורה לחכמים איך יעשו הם הסייג לתורה במשמרת שנמסר בידם לעשות \nלמשמרתה, כי ילמדו מן הנזיר לאסור בעבור העקר גם כל דדמי לה. ונמצא, שעשתה התורה \nבמצוה זאת של נזיר מה שמסרה לחכמים שיעשו בשאר כל המצות, למען דעת שזה רצונו של \nמקום. וכשאוסר לנו אחד מן האסורין, ילמד סתום מן המפורש לאסור כל הקרוב לו. ועל זה \nהדרך אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות, או הקרוב אליו, יהיה \nבאיזה חוש שיהיה, דהיינו, בין במעשה, בין בראיה, בין בדבור, בין בשמיעה, ואפילו \nבמחשבה: \nועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם ז\"ל: \nבמעשה, דהיינו הנגיעה או החבוק וכיוצא, כבר נתבאר למעלה במאמר שזכרנו, ואין צריך \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "להאריך. בראיה, אמרו ז\"ל (ברכות יח): \n\"יד ליד לא ינקה רע\", כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה, לא ינקה מדינה של \nגיהנם. ואמרו עוד (שבת סד): \nמפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה, מפני שזנו עיניהם מן הערוה וכו'. אמר רב \nששת מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך, שכל המסתכל באצבע \nקטנה של אשה, כאלו מסתכל במקום התורף (ברכות כד). ואמרו עוד ונשמרת מכל דבר רע \n(דברים כג): \nשלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו היא פנויה, באשת איש ואפילו היא מכוערת (ע\"ז כ): \nבענין הדבור עם האשה, בהדיא שנינו (אבות פ\"א): \nכל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. ובשמיעה אמרו (ברכות כד): \nקול באשה ערוה. עוד בענין זנות הפה והאוזן, דהיינו, הדיבור בדברי הזנות או השמיעה \nלדברים האלה, כבר צווחו ככרוכיא ואמרו (ירושלמי תרומות פ\"א): \nולא יראה בך ערות דבר (דברים כג): \nערות דיבור זה ניבול פה. ואמרו (שבת לג): \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בעון נבלות פה צרות מתחדשות ובחורי שונאיהם של ישראל מתים. ואמרו עוד (שם): \nכל המנבל פיו מעמיקים לו גיהנם. ואמרו עוד (שם): \nהכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו כו', אפילו גזר דין של שבעים שנה \nלטובה, הופכים לו לרעה. ואמרו עוד (חגיגה ה): \nאפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין. ובענין השמיעה הרעה הזאת \nגם כן אמרו (שבת לג): \nאף השומע ושותק, שנאמר (משלי כב): \nזעום ה' יפול שם. הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות ומעניינו: \nואם לחשך אדם לומר, שמה שאמרו על נבול פה, אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן \nהעבירה, ובמי שדמו רותח הדברים אמורים, שמדי דברו בא לידי תאוה, אבל מי שאמרו דרך \nשחוק בעלמא, לאו מילתא הוא ואין לחוש עליו אף אתה אמור לו, עד כאן דברי יצר הרע. כי \nמקרא מלא שהביאוהו ז\"ל לראיתם (ישעיה ט): \nעל כן על בחוריו לא ישמח ה' וגו' כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה, הנה לא הזכיר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הכתוב הזה לא עבודה זרה ולא גלוי עריות ולא שפיכת דמים, אלא חנופה ולשון הרע וניבול \nפה, כולם מחטאת הפה בדיבור ועליהם יצאה הגזירה: \nעל בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, אלא האמת הוא כדברי רבותינו \nזכרונם לברכה, שנבול פה הוא ערותו של הדיבור ממש, ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר \nעניני הזנות, חוץ מגופו של מעשה, שאף על פי שאין בהם כרת או מיתת בית דין, אסורים \nהם איסור עצמם, מלבד היותם גם כן גורמים ומביאים אל האיסור הראשיי עצמו. וכענין \nהנזיר שזכרו במדרש שהבאנו למעלה: \nבענין המחשבה, כבר אמרו בתחלת הברייתא שלנו (ע\"ז כ): \nונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום וכו', ואמרו עוד (יומא כט): \nהרהורי עברה קשים מעבירה, ומקרא מלא הוא (משלי טו): \nתועבת ה' מחשבות רע. והנה דברנו משני גופי עבירות חמורות שבני אדם קרובים ליכשל \nבענפיהם מפני רובם של הענפים ורוב נטיית לבו של אדם בתאותו אליהם: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והמדריגה השלישית אחר הגזל והעריות לענין החמדה, הנה הוא איסור המאכלות, בין בענין \nהטריפות עצמם, בין בענין תערובותיהן, בין בענין בשר בחלב או חלב ודם וענין בישולי \nגוים, וענין געולי גויים, יין נסכם וסתם יינם. כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול \nוצריך חיזוק, כי יש תאות הלב המתאוה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובות \nוכיוצא בזה. ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים. והמקיל בהם \nבמקום שאמרו להחמיר, אינו אלא משחית לנפשו. וכך אמרו (בספרא שמיני): \nלא תטמאו בהם ונטמאתם בם (ויקרא יא), אם מטמאים אתם בם, סופכם לטמא בם, והיינו, כי \nהמאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא \nמסתלקת ומתרחקת ממנו. והוא מה שאמרו בש\"ס גם כן (יומא לט): \nונטמאתם בם, אל תיקרי ונטמאתם, אלא ונטמתם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת \nממנו הדיעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (משלי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ב): \nכי ה' יתן חכמה, והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות \nהאסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר \nמבשרו: \nוכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד הם הטמאים אלא גם הטריפות שבמין \nהכשר עצמו הם בכלל טומאה, אמר הכתוב (ויקרא יא): \nלהבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובא הפירוש לרבותינו ז\"ל (תורת כהנים): \nאין צריך לומר בין חמור לפרה, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור? בין טמאה לך ובין \nטהורה לך, בין נשחט רובו של קנה, לנשחט חציו. וכמה בין רובו לחציו? מלא השערה, עד \nכאן לשונם. ואמרו לשון זה בסיום מאמרם: \nוכמה בין רובו וכו', להראות כמה נפלא כח המצוה, שחוט השערה מבדיל בין טומאה לטהרה \nממש: \nוהנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו \nאיזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה \nגמור אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוא יהיה המיקל \nבמקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר (משלי כג): \nושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה: \nונדבר עתה על החטאים המצויים הנולדים מחברת בני האדם וקיבוצם, כגון הונאת דברים, \nהלבנת הפנים, הכשלת העור בעצה, רכילות, שנאה ונקימה, שבועות, דבר שקר וחילול השם, \nכי מי יאמר נקיתי מהם, טהרתי מאשמה בם, כי ענפיהם רבים ודקים עד מאד אשר ההזהר בם \nטרח גדול: \nהונאת הדברים בכללה, הוא לדבר בפני חבירו לבד, שיבוש ממנו, כל שכן האמירה בפני רבים \nדבר שיבוש בו, או לעשות לו מעשה שיגרום לו שיבוש, והוא מה שאמרו בפרק הזהב (ב\"מ \nנח): \nאם היה בעל תשובה, לא יאמר לו, זכור מעשיך הראשונים וכו'. אם היו חלאים באים עליו, \nלא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב (איוב ד): \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "זכר נא מי הוא נקי אבד וגו'. אם היו חמרים מבקשים הימנו תבואה, לא יאמר להם, לכו \nאצל פלוני שהוא מוכר תבואה, ויודע בו שלא מכר תבואה מימיו. וכבר אמרו ז\"ל (שם): \nגדול אונאת דברים מאונאת ממון וכו'. וכל שכן אם הוא ברבים, שבהדיא שנינו (אבות \nפ\"ג): \nהמלבין פני חבירו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. ואמר רבי חסדא (ב\"מ נט): \nכל השערים ננעלו, חוץ משערי אונאה. ואמר רבי אלעזר, הכל, הקדוש ברוך הוא נפרע על \nידי שליח, חוץ מאונאה. ואמרו, שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, ואחד מהם, אונאה. \nואפילו לדבר מצוה אמר הכתוב (ויקרא יט): \nהוכח תוכיח את עמיתך, ואמרו ז\"ל (ערכין טז): \nיכול אפילו פניו משתנות? תלמוד לומר, ולא תשא עליו חטא. מכל אלה המאמרים תראה עד \nהיכן מתפשטים ענפי האזהרה הזאת וכמה עונשה קשה: \nבענין נתינת העצה, שנינו בתורת כהנים (ויקרא יט): \nולפני עור לא תתן מכשול, לפני סומא בדבר. אמר לך, בת פלוני מהי לכהונה? אל תאמר לו, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כשרה, והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל בך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו וכו', \nואל תאמר לו מכור שדך וקח לך חמור, ואתה עוקף עליו ונוטלה ממנו. שמא תאמר, עצה יפה \nאני נותן לו, הרי הדבר מסור ללב, שנאמר, ויראת מאלקיך. נמצאנו למדים, שבין הדבר \nשיכול להיות נוגע בו, בין בדבר שאינו נוגע בו כלל, חייב אדם להעמיד את הבא להתיעץ \nבו על האמת הזך והברור. ותראה שעמדה תורה על סוף דעתם של רמאים, דלאו בשופטני \nעסקינן, שייעצו עצה שרעתה מפורסמת ונגלית, אלא בחכמים להרע, אשר יתנו עצה לחבריהם \nשלפי הנגלה בה יש בה מן הריוח אל חבירו באמת, אך סוף הענין אינו לטובתו של חבירו כי \nאם לרעתו ולהנאתו של המיעץ. על כן אמרו, שמא עצה יפה וכו', והרי הדבר מסור ללב \nוכו'. וכמה נכשלים בני האדם באלה החטאים יום יום בהיותם קרואים והולכים לתוקף חמדת \nהבצע. וכבר התבאר גדל עונשם בכתוב (דברים כז): \nארור משגה עור בדרך: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אך זאת היא חובת האדם הישר, כאשר יבוא איש להתיעץ בו, ייעצהו העצה שהיה הוא נוטל \n", "en": ""}]}
