Segment 1
תּוֹרָה לב
Torah 32
Segment 2
א. כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי טָהֳרָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מָשִׁיחַ. וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ. וְעִקַּר הוּא שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִנִּאוּף, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד אֲפִלּוּ מֵרֵיחַ נִאוּף, כִּי הוּא פּוֹגֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ:
All joys — such as a wedding or a "bris" — exist only in their moment. And if one looks at the end — there is no joy in the world — for: ""the end of a person"" etc. But if one looks at the end of the end — then one has great reason to rejoice. For the end of all ends — that is — the purpose — is very good etc. — see the main text.
Segment 3
ב. רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ נַעֲשֶׂה רוּחַ קִנְאָה, וְהוֹלֵךְ וּמְקַנֵּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם פְּגַם נִאוּף. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם נִאוּף גָּמוּר רַק פְּגָם בְּעָלְמָא, הוּא גַּם כֵּן מְקַנֵּא עַל זֶה. כִּי לְגֹדֶל הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה שֶׁל בְּחִינַת מָשִׁיחַ, אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֲפִלּוּ פְּגַם בְּעָלְמָא שֶׁל נִאוּף, וְהוּא מְקַנֵּא מְאֹד עַל זֶה רַחֲמָנָא לִצְּלָן:
[continued]
Segment 4
ג. כְּשֶׁהַזּוּג דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה כְּשֵׁרִים בְּלִי שֶׁמֶץ פְּסוּל, וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, אָז נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי זִוּוּגָם יִחוּדָא עִלָּאָה, וְזִוּוּג שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאֹד:
[continued]
Segment 5
ד. הָרוּחַ קִנְאָה שֶׁל מָשִׁיחַ שׁוֹרָה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, עַל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּגַלִּין הַפָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בְּרֵאשִׁית א, ב)" הוּא הַתּוֹרָה. וְהִנֵּה עַל־יְדֵי הָרוּחַ קִנְאָה יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל גַּם הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּין הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה הַכְּשֵׁרִים, כִּי הֲלֹא אַף־עַל־פִּי־כֵן זִוּוּגָם הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן בִּשְׁבִיל זֶה הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מַעֲלִימִים סִפְרֵיהֶם, וְלִפְעָמִים שׂוֹרְפִים אוֹתָם כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא יִהְיֶה נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה שֶׁל מָשִׁיחַ הַשּׁוֹרָה עַל סִפְרֵיהֶם. וְעַל־יְדֵי־זֶה לֹא יִתְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם שְׁלוֹם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה הַכְּשֵׁרִים. וְהִנֵּה הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה' (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר בְּרֵאשִׁית דַּף ל"ז:) בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, וְאָז נוֹשְׂאִין קַל־וָחֹמֶר לְמַעְלָה (הַמּוּבָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת דַּף קט"ז), וּמַה שְּׁמִי שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדֻשָּׁה (שֶׁהוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים) אָמְרָה תּוֹרָה יִמָּחֶה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, סִפְרֵי הַמִּינִים שֶׁמַּטִּילִים שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ וְיֹאבְדוּ וְיֵעָקְרוּ מִן הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁנֶּאֶבְדוּ סְפָרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בָּא טוֹבָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֶבְדוּ וְנֶעֶקְרוּ עַל־יְדֵי־זֶה גַּם סִפְרֵי מִינִים הַרְבֵּה, וִיכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה:
[continued]