חֵלֶק ג'-חָכְמָה וּבִינָה
חֵלֶק ג'-חָכְמָה וּבִינָה
Source: https://ajew.org/reader/kokhvei-or/1/6

Segment 1
HE:
הַקְדָּמָה
לְחֵלֶק שְׁלִישִׁי הַנִּקְרָא בְּשֵׁם חָכְמָה וּבִינָה

EN:
Siman 1. And now — for the sake of my brethren and friends — I shall speak some conversations of Moharan"as z"l that are presently resting in my memory — that I heard from my father z"l, may I be his atonement — and a little that I heard from the other men of our fellowship.

Segment 2
HE:
מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ, כִּי אָמְנָם לֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה (דְּבָרִים ל"ד), אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ עוֹד יָקוּם לְגָאֳלֵנוּ גַּם מֵהַגָּלוּת הַזֶּה. כִּי מָשִׁיחַ דָּא מֹשֶׁה (עַל אוֹדוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינִי גּוֹאֲלָם לֶעָתִיד, – הַבֵּט נָא וּרְאֵה מַה שֶּׁמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן בְּסִימָן נ"ד מֵעִנְיַן גִּלְגּוּלִים, וּמוּבָא גַּם בִּשְׁאָר סִפְרֵי אֱמֶת שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה מִתְגַּלְגֶּלֶת פַּעַם שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה רַק זֹאת הַנֶּפֶשׁ עִם זֶה הָרוּחַ וְכוּ', כִּי בָּזֶה תָּבִין כִּי לֹא יִסְתְּרוּ זֶה אֶת זֶה מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל הָאֵלֶּה. וְגַם הַמִּקְרָאוֹת שֶׁבְּפָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים נָבִיא בְּקִרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ "כָּמוֹנִי" יָקִים לְךָ וְכוּ', נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם "כָּמוֹךָ" וְכוּ', אֲשֶׁר לְדִבְרֵי הָאֲרִ"י זַ"ל גַּם הֵם יִתְבָּאֲרוּ עַל הַגּוֹאֵל הֶעָתִיד לִהְיוֹת, וּבַדָּבָר הַזֶּה גַּם הֵם עַל מְקוֹמָם יָבוֹאוּ בְּשָׁלוֹם). וּמַה שֶּׁהָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, כִּי בֹּא יָבֹא בְרִנָּה גַּם בְּשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, וְיַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּשְׁלֵמוּת עָצוּם וְנִשְׂגָּב עַד שֶׁלֹּא יֵרֵד עוֹד מֵאִתּוֹ (אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם בְּעֵת מַתַּן תּוֹרָה הִשִּׂיג אוֹתוֹ בְּסוֹד "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים", אֲבָל תֵּכֶף בְּסוֹף הָאַרְבָּעִים יָרַד מֵאִתּוֹ כַּמְרֻמָּז בַּפָּסוּק "לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", וְלֹא הִשִּׂיגוֹ עוֹד כָּל יְמֵי חַיָּיו). כִּי לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֶצַח נְצָחִים יַעֲלֶה וְיִתְעַנַּג בּוֹ
בְּמַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה עַד אֵין חֵקֶר.
וְעַתָּה כְּפִי אֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעֵת אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת הַמַּאֲמָר הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא סִימָן כ"ח, דַּע שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת וְכוּ', וּמוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זַצַ"ל מֵעֹצֶם הֶרְגֵּשׁוֹ בְּזַכּוּת לְבָבוֹ אֶת עֹמֶק נוֹרְאוֹת דְּבָרָיו עַד כִּי בָּעֲרוּ בְּקִרְבּוֹ כְּלַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת מַמָּשׁ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק, וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּפְנֵי כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו, אוּלַי כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (סַנְהֶדְּרִין צז.) 'אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת', הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם וְלֹא יֵדְעוּ כִּי כְּבָר הוּא וְכוּ' וְרַבֵּנוּ זַ"ל גִּלָּה אֶת עֵינָיו וְהֶרְאָה לוֹ 'רַב נַחְמָן אָמַר כֵּן אִי מִן חַיֵּי, אֲנָא' (בַּגְּמָרָא אִיתָא 'כְּגוֹן אֲנָא', כִּמְדֻמֶּה לִי מֵאֵת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי
בְּעַל פֶּה אֶת עִנְיָן הַזֶּה שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל סִיֵּם אָז 'אֲנָא הוּא').
וְעַתָּה מֵאֵלֵינוּ נֵדַע וְנָבִין פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם בַּמֶּה שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה (כַּמּוּבָן בְּבֵאוּר בְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּסִפּוּר נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶאן בְּאוֹת ה' וְעַכְשָׁו יֵשׁ נַ'חַל נ'וֹבֵעַ מְ'קוֹר חָ'כְמָה וְכוּ'), שֶׁזֶּה הוּא הַשֵּׁם שֶׁל מִדַּת הַבִּינָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן. כִּי אִם "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל" לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵאִתָּהּ וּמִמִּדַּת הַחָכְמָה וְכוּ', אֲבָל לְהִדָּבֵק וּלְהִכָּלֵל בָּהּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, לֹא יָקוּם עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל זוּלַת "הֶעָלִית עַל כֻּלָּנָה", כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן כָּל
זֶה בְּסִפְרֵי אֱמֶת.
וְאָנֹכִי הֶעָנִי בְּדַעַת בְּשָׁמְעִי וּבַהֲבִינוֹתִי בְּכָל זֶה, תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בִּפְקֻדַּת רַבֵּנוּ זַ"ל אֲשֶׁר פָּקַד וְצִוָּה עַל כָּל אֶחָד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִׂכְלוֹ מַגַּעַת, וְסַבּוֹתִי אֶת לִבִּי לָתוּר וּלְחַפֵּשׂ בְּכָל הַדְּבָרִים הָרוֹמְזִים עַל בִּינָה עִלָּאָה, וְנָשָׂאתִי אֶת עֵינַי וָאֶרְאֶה כִּי בְּרֻבָּם כְּכֻלָּם מְרֻמָּז וְנִסְתָּר כְּבוֹד שְׁמוֹ (שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל) הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא (עַיֵּן בְּהַשִּׂיחוֹת הָרַ"נ בְּאוֹת מ"ד שֶׁכָּל אָדָם וְאָדָם מְרֻמָּז בִּשְׁמוֹ כָּל עִנְיָנוֹ וּבְחִינָתוֹ, וּבָזֶה תָּבִין גֹּדֶל וְעֹצֶם נוֹרְאוֹת וְנִשְׂגְּבוֹת שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, אֲשֶׁר בְּהַזְכָּרָתָם לְבַד יְכוֹלִים לְהָבִיא שִׁנּוּי בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע לְטוֹבָה כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר הָא"ב (הוּא סֵפֶר הַמִּדּוֹת מֵרַבֵּנוּ זַ"ל) חֵלֶק ב' אוֹת צ' סִימָן כ'. גַּם עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ח"א סִימָן מ"א מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם בְּשֵׁם הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁיַּעֲקֹב גִּימַטְרִיָּא ב' פְּעָמִים אֱלֹקִים עִם הַיּוּד אוֹתִיּוֹת. וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת הוֹדָאָה הֲלָכָה ו' אוֹת ל"ד בְּשֵׁם הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁיַּעֲקֹב וְיוֹסֵף גִּימַטְרִיָא י"ג פְּעָמִים הויה וְגַם בִּשְׁמוֹת שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, מוּבָא בְּסִפְרֵי אֱמֶת גִּימַטְרִיָּאוֹת מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמָם, וְצַדִּיקַיָּא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁמוֹ שֶׁל הָרֹאשׁ כָּל הַצַּדִּיקִים וְכוּ'... אֲשֶׁר הִתְפָּאֵר וְאָמַר: אִיךְ הָאבּ גָּאר קֵיין נָאמֶען נִיט (אֵין לִי בִּכְלַל שֵׁם), שֶׁבְּוַדַּאי גָּדְלוּ וְעָצְמוּ רָזִין וְסוֹדוֹת נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים בִּשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ עַד אֵין חֵקֶר, עַד שֶׁכָּל מַה שֶּׁמּוֹצְאִים בָּזֶה אֵיזֶה רֶמֶז לְשֶׁבַח, גַּם בַּעֲנִיּוּת דַּעְתֵּנוּ, הַכֹּל אֱמֶת. גַּם עַיֵּן שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת הָרַ"נ בְּהַשִּׂיחָה הַנַּ"ל מַה שֶּׁאָמַר לְר' שִׁמְעוֹן לְבַל יְדַמֶּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁגַּם אָדָם אַחֵר שֶׁשְּׁמוֹ כֵּן אֲחִיזָתוֹ גַּם־כֵּן שָׁם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם). בְּדֶרֶךְ מִסְפָּר וּמִנְיָן כַּאֲשֶׁר הִצַּבְתִּי
אוֹתָם לְעֵינֶיךָ זֶה אַחַר זֶה.

EN:
Siman 2. He said once to his son R. Yitzchak z"l of Tulchin — that he should not travel to the Land of Israel to dwell there permanently until he was sixty years old. And the understood meaning of his holy words was: although the dwelling in the Land of Israel is exceedingly great in its merit — as is brought in the books of the Admoyr z"tl — nevertheless the Admoyr z"tl already said of his Rosh HaShanah that there is nothing greater than this [as brought in Chayay Moharan, §206]. And also all the holiness of the Land of Israel flows from him [as understood from Likutay Tinyona §40]. And also it is understood and elaborated in the words of the Admoyr z"tl — that when even one soul is added to his gathering on Rosh HaShanah — the houses of holiness are thereby multiplied thousands upon thousands and tens of thousands of times beyond measure. [As elaborated in his holy words in Likutay Halachos, Laws of Damages to Neighbors, Law 4 — that there is no comparison to the service a person performs by himself, even all day long, against even one point he accomplishes when he joins with others — see there. And all the more so that Tzadikim are greater in their passing than in their lives — and as the greatness and height of the ascendancy of the Admoyr z"tl is greater — so too the rectifications he makes in the holy days of Rosh HaShanah are greater. As elaborated in his holy words in Likutay Halachos, Laws of Collection of Debts from Purchasers, Law 5, §14 — see there.]

Segment 3
HE:
חָכְמָה וּבִינָה

EN:
Siman 3. Regarding our gathering in the holy days of Rosh HaShanah — he said once to his son R. Yitzchak z"l mentioned above in these words: I hope this matter will endure until the coming of the righteous redeemer. But even so — who knows, G-d forbid, what may pass in this regard [from the great power of the accusations that are aroused and strengthened against this at every time] — perhaps, G-d forbid, they will prevent and not permit [anyone] to come there in any way.

Segment 4
HE:
א
כִּי בָּרִאשׁוֹנָה נָבֹא בְּחֶשְׁבּוֹן תֵּבַת בִּינָה אֲשֶׁר הִשִּׂיג אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּתָהּ וּבְמִלּוּאָהּ, וְתַבִּיט וְתִרְאֶה רֶמֶז נִפְלָא, כִּי עַל כֵּן בְּמִלּוּא כָּזֶה: "בֵּית יוּד נוּן הֵי" (553) מְכֻוָּן בְּמִסְפָּר "נַחְמָן בֶּן
שִׂמְחָה" מְכֻוָּן מַמָּשׁ.

EN:
Siman 1. — in whatever place from which the holy grave can be seen — and say there the Ten Chapters of Psalms — and afterwards pray there in Uman on Rosh HaShanah — even in some anteroom of the house of study. And thus you shall conduct yourself all the days of your life.

Segment 5
HE:
ב
גַּם בִּינָה הִיא בְּסוֹד "נְשָׁמָה", כִּי עַל־כֵּן גַּם תֵּבַת נְשָׁמָה בְּמִלּוּאָהּ כָּזֶה: "נוּן שִׁין מֵם הֵא" (מִלּוּי אוֹת ה' נֶחְשָׁב בג' פָּנִים: הי, הא, הה, כַּנּוֹדָע בְּסִפְרֵי אֱמֶת) עִם הַכּוֹלֵל, בְּמִסְפָּר " נַחְמָן בֶּן
שִׂמְחָה" (553).

EN:
Siman 2. He said further once regarding the journey to Uman for Rosh HaShanah — that if the road there were paved with knives — he would crawl on his hands and knees in order to come there for Rosh HaShanah.

Segment 6
HE:
ג
גַּם בִּינָה הִוא בְּסוֹד "הַמְּנֹרָה" (אֶת כָּל אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי בַּמִּסְפָּרִים הָאֵלֶּה, דִּקְדַּקְתִּי לְכָתְבָם כִּכְתִיבָתָם בַּתּוֹרָה), כִּי עַל־כֵּן גַּם תֵּבַת מְנֹרָה בְּמִלּוּאָהּ כָּזֶה: "מֵם נוּן רֵישׁ הֵי" בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: "נוּן חֵית מֵם נוּן" עִם הַכּוֹלֵל (711). וְזֶה אֲשֶׁר גַּם תֵּבוֹת "מְנֹרַת זָהָב" עִם הָאוֹתִיּוֹת כַּמִּסְפָּר הַזֶּה. וְזֶה אֲשֶׁר גַּם תֵּבוֹת "מְנֹרָה בְּדָרוֹם" עִם הָאוֹתִיּוֹת כְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת (556). וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "נֵר תָּמִיד" (כִּי כֵן כָּתוּב אֵצֶל הַמְּנוֹרָה בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד) עִם הָאוֹתִיּוֹת כְּמִסְפַּר
שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה "נוּן חֵית מֵם נוּן" (710).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם תֵּבוֹת "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית" גִּימַטְרִיָּא שְׁמוֹ בְּאַרְבָּעָה פָּנִים, הֲלֹא הֵמָּה: "נַחְמָן", "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת. "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת (עִיַּנְתִּי בְּסֵפֶר בֵּית שְׁמוּאֵל עַל אוֹדוֹת כְּתִיבַת שֵׁם פֵיגֶא וּמָצָאתִי וְרָאִיתִי כִּי כֵּן הוּא בָּאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי. גַּם אַגַּב אוֹרְחָא אָמַרְתִּי לְהוֹדִיעַ לְהַמְעַיֵּן, שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל הִזְהִיר לְכָל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ בִּזְכוּתוֹ, שֶׁיַּזְכִּירֶנּוּ עַל שֵׁם אִמּוֹ, רַבִּי נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא, וְלֹא כִּשְׁאָר נִפְטָרִים אֲשֶׁר יִזָּכְרוּ עַל שֵׁם
אֲבִיהֶם). "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת (1664).

EN:
Siman 3. I heard from R. Nachman son of R. Shakhna z"l — who heard regarding the matter of the Rosh HaShanah journey etc. — and the emerging meaning of his holy words was: that every single journey of every single person — shall have a portion in the end of the redemption.

Segment 7
HE:
ד
בִּינָה הוּא בְּסוֹד "קֵן" (כִּי הִיא קֵן לַחָכְמָה), עַל־כֵּן "קֵן" עִם
הָאוֹתִיּוֹת בְּמִסְפַּר "נַחְמָן" עִם הָאוֹתִיּוֹת (152).

EN:
Siman 4. He said once in these words: the study of the laws of the Torah — Hashem, may He be blessed, gave us through Moshe our teacher, peace be upon him. And the study of the fulfillment of the Torah — Hashem, may He be blessed, gave us through the Admoyr z"tl. And to this alludes the verse: "And you shall draw waters in joy from the springs of salvation" [Isaiah 12:3] — and the Targum Yonasan renders it: "And you shall receive a new teaching with joy from the choicest of the Tzadikim."

Segment 8
HE:
ה
בִּינָה הוּא לִפְעָמִים בְּסוֹד "תְּבוּנָה" כִּי עַל־כֵּן גַּם "תָּיו בֵּית וָאו נוּן הֵא" עִם הַכּוֹלֵל, כְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים, הֲלֹא הֵמָּה: "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" "נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת (954)

EN:
Siman 5. Once R. Nachman son of R. Yudil Leyb stood before him — he was a proper and G-d-fearing man, trembling at the word of G-d — engaged day and night in Torah and prayer. And in his house there was no bread or clothing for he was very poor — and his wife was wicked and quarrelsome and would curse him always. He stood before him once on a Thursday when he still had nothing for the needs of Shabbos — and another man was also standing before him at that time. And this man began to sigh over R. Nachman mentioned above — over the great extent of his poverty and his intense hardship — for he had great pity upon him.

Segment 9
HE:
ו
בִּינָה הִוא בְּסוֹד "לֵב", וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר: הַלֵּב מֵבִין, כִּי עַל כֵּן הַתֵּבוֹת "הַלֵּב מֵבִין" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת, בְּמִסְפַּר
"נַחְמָן" (148).

EN:
Siman 6. And Moharan"as z"l rebuked him and said to him in a tone of wonder: upon him you sigh?! — he who rises at midnight and has been engaged since then until now in Torah and prayer and supplications and entreaties — and he is also poor and afflicted with suffering and has a wicked wife — through all of which he will not see the face of Gehinnom. Praiseworthy is he and praiseworthy is his lot for all eternity! Is it not upon the magnate Moshe etc. — that one should sigh — who ate the noon meal with great expansiveness — and then drank good wine — and then lay himself down to sleep afterwards [and what passed over him is known]. Upon him one should sigh — for who knows how many years he will be compelled to be refined through harsh and bitter punishments until he is purified and smelted from the dross of this world.

Segment 10
HE:
ז
בִּינָה הִוא בְּסוֹד "נְדָרִים" כִּי עַל־כֵּן גַּם זֶה בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם הָאוֹתִיּוֹת (304). (עַיֵּן בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת ל"ז. שֶׁהֲפָרַת נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה אָמַר ר' נַחְמָן: כְּגוֹן אֲנָא. וְעַיֵּן לְעֵיל בַּהַקְדָּמָה וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן הֲלָכָה ב' בְּאוֹת ד' מֵעִנְיַן שְׁבוּעַת
הֵסֶת שֶׁתִּקֵּן ר' נַחְמָן).

EN:
Siman 7. R. Simcha — son-in-law of the Rav R. Shmuel Yitzchak z"l — asked him once regarding how it is the way of the Tzadikim who possess attainments to clothe their attainments in biblical verses and rabbinic sayings — and sometimes they interpret one saying of our Sages z"l in many different ways — and each time hint within it different attainments. And he asked Moharan"as z"l — whether the Tanna or Amora who was the master of the saying himself also intended all of this or not. And he answered him: No — rather, because through their good deeds they merited an awesome and exalted holy spirit drawn from Hashem, may He be blessed, Himself — Whose knowledge is without end — therefore in all their words spoken in such a holy spirit — attainments that are high and awesome beyond measure and reckoning are clothed — things that even they themselves did not know of. [See Likutay Moharan §281 — what is written there that even a simple man when he sits himself down over a book and thinks deeply — he can see wonders in them that the author himself did not know of.]

Segment 11
HE:
ח
בִּינָה הִוא בְּסוֹד "תְּפִלִּין", כִּי עַל־כֵּן "אוֹת עַל־יָדְךָ" עִם
הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" (553).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "טֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (בְּפָסוּק "וְאָהַבְתָּ" 'טֹטָפֹת' חָסֵר כְּתִיב). עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ עִם אוֹתִיּוֹת
הַמִּלּוּי (721).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם הַשֵּׁם "תְּפִלִּין" אֲשֶׁר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּמִלּוּאָם "תָּיו. פֵּא. לָמֶד. יוּד. נוּן". עִם אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי,
בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ עִם הַכּוֹלֵל (711).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם הַשֵּׁם "פְּאֵר" אֲשֶׁר לָהֶם, אִם תְּמַלְּאֶנּוּ כָּזֶה, "פֵּא,
אָלֶף, רֵישׁ", עִם אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ (710).

EN:
Siman 8. I heard from one of the men of our fellowship — who traveled with him once — and they came to an inn and ate the evening meal there. And during the meal a bone became lodged in the throat of Moharan"as z"l. And he opened his mouth in the manner of one who is choking — and they were greatly alarmed there. And Hashem, may He be blessed, in His mercy came to his aid — and he swallowed the bone immediately and it did not harm him at all. Afterwards he answered and said to the man mentioned: Did you see — that at the moment when the bone was lodged in my throat — I was looking and gazing upward? For there is no counsel for any matter — only to lift one's eyes on high — even at a time when one cannot cry out — at any rate one should then do what is in his power.

Segment 12
HE:
ט
בִּינָה הִוא בְּסוֹד "קֹדֶשׁ־קֳדָשִׁים" כִּי עַל־כֵּן גַּם זֶה בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה, נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" וְאֶחָד מֵהֶם עִם הָאוֹתִיּוֹת
וְהַכּוֹלֵל (858).

EN:
Siman 9. He spoke once about the holy path of rising at night that the Admoyr z"tl revealed — and said then in these words: there will yet come a time when this path will be a paved road for the many [just as today putting on tallis and tefillin each morning is a paved road for the many]. And regarding the fears that exist in this — he said that on this applies what is brought in the holy Zohar, portion Shelach — regarding Calev's going to Hebron to prostrate himself on the graves of the Patriarchs — and he was not afraid of the giants [Anakites]. And it is stated there: "One who is in a state of urgency looks at nothing — so Calev, being in a state of urgency, looked at nothing — and came to pray on the graves of the Patriarchs." And so too every person who truly knows and considers that in the blink of an eye his days will fly away — and he will have to give full account of all his deeds — and they will not forgive him for any matter — whoever truly considers all this — will certainly not look at any obstacle from fears and the like. And all the more so that in truth there is no fear at all in this — as the Admoyr z"tl explicitly said when they spoke before him of this — he said that if he had an only son he would send him alone at night to the field — and he would not fear any matter. And he said this of every person — that there is no cause for any fear whatsoever. [For messengers of a mitzvah are not harmed (Pesachim 8b) — especially for such a mitzvah as this.]

Segment 13
HE:
י
בִּינָה הוּא בְּסוֹד "הוּא", כִּי עַל־כֵּן "הֵי, וָיו (גַּם מִלּוּי אוֹת "ו" נִדְרָשׁ
בְּשָׁלֹשׁ פָּנִים ויו, ואו, וו) אָלֶף" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן" (148).

EN:
Siman 10. He recounted that the Baal Shem Tov z"tl once prayed with his fellowship — and they prayed with very great fervor as was their way. Afterwards — when they completed their prayer — they saw that the Baal Shem Tov z"tl was with a troubled countenance. Afterwards he answered and said to them: while you were praying — the evil inclination inserted into each of you thoughts of pride and arrogance that you were praying with such fervor and devekus — and through this a great accusation was aroused against you on high — and it cost me great effort until I sweetened this. And he recounted this so that [people] should know how very much one must multiply prayers for this — to merit being saved from pride which is an abomination to Hashem — for it is possible that even when one is already clean of all lusts and evil character traits — nevertheless there may remain in the heart a hidden pride, G-d forbid. As is elaborated in the Torah HaNeor BaLayla — that even one who has already fulfilled and multiplied hisbodedus with crying and prayer at night and alone on the road — until he has emerged from all the lusts and evil traits — nevertheless there still remains in his heart some aspect of pride — that he considers himself to be something. And the trait of pride is worse than all — as elaborated in the words of our Sages z"l that it is like worshipping idols and like one who has transgressed all the forbidden relations — see there. And therefore for this alone one must greatly strengthen himself with prayers and cries to Hashem, may He be blessed, that He help him to nullify even this — as elaborated there — and to merit genuine humility.

Segment 14
HE:
יא
גַּם נֶפֶשׁ "בִּנְיָמִן" נִמְשְׁכָה מִבִּינָה, כִּי עַל־כֵּן גַּם בִּנְיָמִן בְּמִסְפַּר
"נַחְמָן" עִם הָאוֹתִיּוֹת (152).

EN:
Siman 11. Regarding the study of Shulchan Aruch which the Admoyr z"tl urged — I heard in the name of Moharan"as z"l that even though it is sufficient to study only one clause — wherever it may be — nevertheless specifically such a clause that is a halachic ruling.

Segment 15
HE:
יב
בִּינָה הוּא בְּסוֹד "אֵם הַבָּנִים"' כְּמִסְפַּר "נַחְמָן" (148).

EN:
Siman 12. He spoke once of what is stated in the books of truth — that the soul of every single one of Israel is a portion of G-d above [as is brought in the words of our Sages z"l on the verse "And He breathed into his nostrils the breath of life" — one who breathes out — breathes from within himself]. And he said that from this one can understand the greatness of the true Tzadik — who can attain without measure. For when the soul descends to this world and clothes itself in the body — which is from the skin of the primordial serpent — and snakes and scorpions surround it on every side — these being the aspect of the husks [klipot] that dwell around the heart where the Divine indwelling resides — as is written [Ezekiel 5]: "This is Jerusalem — I have placed it in the midst of the nations and countries surrounding it" — and Jerusalem is the aspect of the heart as elaborated elsewhere [Likutay Moharan I §20, and II §1]. And from these husks that dwell around the heart flow all the lusts and evil traits and all manner of crookedness in the heart — and as it were Hashem, may He be blessed, Himself gives them power for this as is known. And certainly the soul is in great danger of drowning among them — and because of this — what happens to each person happens to him. But one who overcomes his evil inclination with every manner of overcoming — until he purifies his heart from all evil — until no attachment whatsoever remains in him from any lust or evil trait — then what remains in him? — nothing remains in him but the Divine portion that is in his heart. And now — is there any limit to the attainments he can attain? And who can understand and measure the heights and awesomeness of their words and deeds and ways? And even though there are thousands of levels in this — nevertheless certainly every Tzadik according to the degree to which he purifies himself from lusts and evil traits — so is his heart purified from the husks surrounding it — and so does he merit a mighty attainment of His blessed Divinity.

Segment 16
HE:
יג
בִּינָה כְּלוּלָה וְיִחוּדָה בְּחָכְמָה, כִּי עַל־כֵּן יַעֲלוּ גַּם שְׁנֵיהֶם
"חָכְמָה בִּינָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת כְּמִסְפַּר "נַחְמָן" (148).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "אָלֶף בֵּית, אָלֶף מֵם" (כִּי חָכְמָה בִּינָה הֵם בְּסוֹד אָב וָאֵם) בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ "נוּן חֵית, מֵם נוּן" עִם הָאַרְבַּע
אוֹתִיּוֹת (714).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם הַשֵּׁם "נִסְתָּר" אֲשֶׁר לָהֶם בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹ
בְּמִלּוּאוֹ (710).

EN:
Siman 13. At the time he sent his book Likutay Halachos to be printed — he answered and said: one who does not think about his final end — what will be at his conclusion — when he lies upon the earth etc. — of this he says nothing at all — for this person is like a beast literally. Rather — one who truly considers what will be at his conclusion — and his heart yearns and longs greatly for the service of Hashem, may He be blessed — and surely what happens to him happens — for the overcoming is very great as is known to us — for this person I composed my book — for my words will strengthen him and my words will encourage him. [As is fully understood to one versed in his holy words.]

Segment 17
HE:
יד
בִּינָה הִיא אֲשֶׁר בָּאָה בְּסוֹד "מִי" אֲשֶׁר נֶאֱמַר עַל זֶה: (יְשַׁעְיָה י"ד) "ה' צְבָאוֹת יָעַץ וּ"מִי" יָפֵר, "מִי" יִרְפָּא לָךְ (כַּמּוּבָא מִזֶּה בְּסִפְרֵי אֱמֶת), וּמֵאֲשֶׁר הִשִּׂיג זֹאת רַבֵּנוּ זַ"ל (כִּי עַל כֵּן הִתְפָּאֵר בִּרְפוּאַת הַבַּת מַלְכָּה שֶׁמְּרַמֵּז עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת תּוֹלָעִים הֲלָכָה ד'. אָמַר הַמַּעְתִּיק, וְעַל כֵּן "וּרְפָאתִיו" שֶׁבְּפָסוּק "שָׁלוֹם שָׁלוֹם, אָמַר ד'" וְכוּ' גִּימַטְרִיָּא נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה 703) בְּמִלּוּאוֹ דְּמִלּוּאוֹ שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִזֶּה, כִּי עַל כֵּן מִלּוּאוֹ דְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: "מֵם, מֵם, יוּד, וָאו, דָּלֶת" עִם הַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הַתֵּבוֹת (633). וְעִם שְׁנֵי כּוֹלְלִים הוּא כְּמִסְפַּר
"נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" (629).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם כְּתִיבָתוֹ פָּשׁוּט וּמָלֵא כָּזֶה: "מִי, מֵם יוּד" בְּמִסְפַּר
שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ "נַחְמָן" עִם הָאוֹתִיּוֹת (152).

EN:
Siman 14. He spoke once about the holy fellowship of the Baal Shem Tov z"tl — and said: according to the burning of their hearts — if they had also had the discourses and conversations that we have — free choice would have been nullified among them. But now in these generations — the overcoming is so great — that after all our discourses — the power of free choice in overcoming remains very great and intense. But even so — I still have such a discourse that even now free choice would be nullified — but what use would there be in your service without it?

Segment 18
HE:
טו
וְלָכֵן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גּוֹזֵר וְהַצַּדִּיק מְבַטֵּל, נֶאֱמַר עָלָיו בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הוּא אֲשֶׁר נֶאֱמַר בּוֹ, וּ"מִי" יָפֵר וְהוּא הוּא רֹאשׁ לְכָל הַצַּדִּיקִים וְכוּ'... כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁגַּם מֵחֲמַת זֶה הוּא אָסוּר קְצָת בְּמוֹפְתִים (כִּי בְּוַדַּאי גַּם מַה שֶּׁהַצַּדִּיק מְבַטֵּל הוּא עַל פִּי רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ, כִּי הֲלֹא עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ נִתְגַּלָּה מֶמְשֶׁלֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמּוּבָא מִזֶּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל.) כִּי הוּא זַ"ל אִם הָיָה מֻתָּר בְּמוֹפְתִים כְּמוֹ וְכוּ'
הָיָה מִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי.

EN:
Siman 15. I have to advocate for the most lowly of the lowly — for if I were to write them — they would be written on many pages [boygen — sheets] — according to what I know of what happens to a person in this world.

Segment 19
HE:
טז
וּבִדְבַר רוֹמְמוּת מִדַּת הַבִּינָה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל מֵאֵלָיו, כִּי אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכוּ' לֹא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר חֵלֶק מֵרִבֵּי רְבָבוֹת, כִּי הִיא אֲשֶׁר עַל־יָדָהּ כָּל רְפוּאַת מַחֲלָתֵנוּ אֲשֶׁר נֶחֱלִינוּ וְנִשְׁבַּרְנוּ בְּמַחֲלָה אַחַר מַחֲלָה, בְּשֶׁבֶר אַחַר שֶׁבֶר, עַד כִּי גָּדַל כַּ"יָּם" שִׁבְרֵנוּ (זֶה הַ"יָּם" (גִּימַטְרִיָא נוּן) רוֹמֵז עַל שַׁעַר הַנּוּן דְּסִטְרָא אָחֳרָא אֲשֶׁר זֶה לְעֻמַּת זֶה הוּא כָּלוּל מִכָּל מַחֲלוֹת וּמַכְאוֹבֵי הַנֶּפֶשׁ עַד
אֵין תַּכְלִית).
וְזֹאת אֲשֶׁר בָּאָה מִדַּת הַבִּינָה גַּם בְּסוֹד "קְטֹרֶת" הַמַּעֲלֵית
נִיצוֹצוֹת (נִשְׁמוֹת הַפּוֹשְׁעִים) מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת
וְזֹאת אֲשֶׁר בִּינָה גַּם בְּסוֹד תְּשׁוּבָה, תִּקְוַת הַפּוֹשֵׁעַ שֶׁבַּפּוֹשְׁעִים
כִּי אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בְּפָנֶיהָ.
וְזֹאת אֲשֶׁר בִּינָה גַּם בְּסוֹד "מִקְוֶה" אֲשֶׁר כָּל הַטְּמֵאִים אִי
אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲלוֹת מִטֻּמְאָתָם כִּי אִם עַל־יָדָהּ.
וְזֹאת אֲשֶׁר בִּינָה, גַּם בְּסוֹד "הַשְּׁנֵי בַּדֵּי עֲרָבוֹת" שֶׁבַּלּוּלָב, אֲשֶׁר גַּם הַפּוֹשְׁעִים מְרֻמָּזִים בָּהֶם, כִּי כָּל חִיּוּתָם וְתִקְוָתָם רַק
עַל־יָדָהּ.
וְזֹאת אֲשֶׁר בִּינָה גַּם בְּסוֹד "יוֹבֵל וְשׁוֹפָר" שֶׁתּוֹקְעִין בּוֹ לִקְרֹא דְּרוֹר גַּם לְהָעֲבָדִים שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לְהֵרָצַע (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת יוֹרֶה דֵּעָה הִלְכוֹת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הֲלָכָה ד' בְּאוֹת כ"ו). כִּי הִיא הָאֵם הַמְרַחֶמֶת עַל בָּנֶיהָ, וְהוֹלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם גַּם לִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם (כִּי הִיא הָאֵם גַּם לִבְחִינַת מַלְכוּת הַמּוּבָא בְּסִימָן ע"ח בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א', הַשּׁוֹכֶנֶת עִם בָּנֶיהָ בְּלִי הֶפְסֵק), כִּי כָּל כֹּחַ הַמַּלְכוּת לְהוֹצִיא וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַנּוֹפְלִים הִיא מֵאִתָּה, בְּסוֹד 'אִמָּא אוֹזְפִית מָנַהָא לִבְרַתָּא' (כַּמּוּבָא מִזֶּה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א' סִימָן מ"ט
בְּאוֹת ז' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב).

EN:
Siman 16. He said: the evil inclination seats itself upon the proper person — that some matter of madness should cling to him.

Segment 20
HE:
יז
וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תִּמְצָא רָמוּז וְנִסְתָּר גַּם בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ
הַקָּדוֹשׁ וְהַנֶּעְלָם:
כִּי "קְטֹרֶת" עִם הַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ (710).
תְּשׁוּבָה, עִם הַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ עִם הָאוֹתִיּוֹת (714).
"מִקְוֶה" עִם הַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ עִם הָאוֹתִיּוֹת (152).
ב' פְּעָמִים "עֲרָבָה" (כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת שְׁנֵי בַּדֵּי עֲרָבָה), בְּמִנְיַן שְׁמוֹ
עִם שֵׁם אָבִיו: "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הַכּוֹלֵל (554).
"יוֹבֵל שׁוֹפָר" בְּמִסְפַּר "נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הַתֵּבוֹת
וְהַכּוֹלֵל (634).
"אֵם הַבָּנִים" בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ כַּנִּזְכַּר לְעֵיל (אות י"ב) (148).

EN:
Siman 17. They spoke before him once of the breach that had spread in the country of Germany to shave the beard and sidelocks. And R. Meir of Teplik was standing before him — he was a G-d-fearing and trembling man — and he began to wonder greatly about this. He answered and said: how do they transgress five prohibitions every day? And Moharan"as z"l answered him: is it not — how do they miss the time of Shema every day?

Segment 21
HE:
יח
וְעַתָּה נַחֲזֹר וְנָשׁוּב לִדְבָרֵינוּ הַנַּ"ל בִּדְבַר רוֹמְמוּת הַמִּדָּה הַזֹּאת, כִּי הִיא הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר עָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁבְּסֵדֶר הָא"ב שֶׁאוֹמְרִים אוֹתָם בְּלֵיל שַׁבָּת עֵת קַבָּלַת הַמַּלְכוּת מֵאוֹרָהּ הַנִּפְלָא, לִהְיוֹת מְכֻנֶּה עַל־יְדֵי־זֶה בְּשֵׁם "שְׂדֵה תַּפּוּחִים", אֲשֶׁר גַּם זֹאת בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם
הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת (853).

EN:
Siman 18. Once R. Meir mentioned came to him — and Moharan"as z"l asked him about one man from Teplik who was somewhat attached to him [to Moharan"as]. And he answered offhandedly — as if to say there is nothing to say about him. He answered and said to him: Listen to my voice — if you look with such an eye — you will condemn the entire world. For try yourself — and look at all the inhabitants of your town that you know — and begin from the one who sits at the edge of the town. And when you look at him carefully — you will certainly condemn him. And so go from house to house until you reach your own house — you who are the most proper man in the whole town? And he answered him: I too am not a proper man. He answered — Moharan"as z"l — and said to him in a tone of wonder: you too are not a proper man? If so — who then is the proper man? But when you look with a good eye — then even when you look carefully at the most lowly of the lowly — you will find in him something good. And all the more so in one who is not so lowly. And so with each and every one — and in you too something good is found. And by this path it is possible to bring merit to the entire world. [And this conversation is well understood to one versed in his holy books.]

Segment 22
HE:
יט
וְכָל אֲשֶׁר יָשִׂים אֶת לִבּוֹ לְהַשִּׁיר הַזֶּה יִרְאֶה בְּעֵינָיו כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּרֶמֶז נִפְלָא הִתְגַּלּוּת הָאוֹר הַזֶּה בְּעוֹד גָּבְרָה לֵיל חַשְׁכוּת גָּלֻיּוֹתֵינוּ, לִתֵּן גַּם הַיּוֹם טֶרֶף אֲמָרָיו הַנּוֹרָאִים לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וּמְקֹרָבָיו, וְחֹק הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה (שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהִתְבּוֹדְדוּת) לְבִלְתִּי נַעֲבֹר אֶת הַחֹק הַהוּא כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ (שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֶּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ", וְעַיֵּן בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן בְּאוֹת קפ"ד, שֶׁהַשְּׁנֵי דְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ הַנְהָגוֹת כְּלָלִיּוּת לְכָל מְקֹרָבָיו בְּכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וּכְפִי הַמּוּבָן שָׁם שֶׁקִּיּוּם הַשְּׁנֵי דְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּחֹק וְלֹא יַעֲבֹר מְסֻגָּל וּמוֹעִיל לָנֶצַח בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם בְּלִי שִׁעוּר, יוֹתֵר מֵאִם אֲפִלּוּ
הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם כְּמוֹ־כֵן, וְלֹא בְּחֹק וְלֹא יַעֲבֹר תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק):

EN:
Siman 19. He spoke further once about this path — to judge all to the side of merit — even the most lowly of the lowly — and to search and find in each and every one some little good. And through this one truly elevates him to the side of merit — to the point that one can bring him to repentance through this — as all of this is elaborated at length in the books of the Admoyr z"tl. And at the time he spoke of this — my father, may I be his atonement, was sitting beside him. And out of the longing of his heart for his pleasant words — he repeated after him every single word in a whisper. He answered and said to him — Moharan"as z"l: You think this is a simple and easy matter? I will explain to you the difficulty of the matter — for do not forget the saying of the Admoyr z"tl — that they are truly elevated thereby to the side of merit and to repentance. And if it were in our power to fulfill this — it would be in our power to bring the entire world to repentance.

Segment 23
HE:
כ
וְאֶת אֲשֶׁר זָמַם וְלָקַח בִּרְשׁוּתוֹ הַשָּׂדֶה הַקְּדוֹשָׁה (שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַּפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם") לְהַשְׁקוֹת וּלְגַדֵּל אֶת הָאִילָנוֹת שֶׁהֵם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם שָׂדֶה וָכֶרֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ה) "כִּי כֶּרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְכוּ', וְאֶת אֲשֶׁר בְּ'ע'וֹ'ז' (שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "חָגְרָה בְּעֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעוֹתֶיהָ". גַּם עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ח"א סִימָן ס"ה בְּסוֹפוֹ, שֶׁכָּל עִנְיַן הַשָּׂדֶה וְתִקּוּנֶיהָ כְּלוּלִים בְּהַפָּסוּק "וַיֹּאמֶר בּוֹעַ"ז" (אוֹתִיּוֹת בְּעוֹ"ז) וְכוּ' שֶׁמְּרַמֵּז עַל (הַבִּינָה) "וְהַחָכְמָה אֲשֶׁר תָּעֹז" וְכוּ') חָגַר מָתְנָיו (עַיֵּן שָׁם בְּהַתּוֹרָה ס"ה בִּתְחִלָּתוֹ בְּאוֹת א' מוּבָא שָׁם וּ"מִי" שֶׁרוֹצֶה לַחֲגֹר מָתְנָיו לִהְיוֹת הוּא הַבַּעַל שָׂדֶה, וּכְפִי אֲשֶׁר הֵבֵאתִי לְעֵיל מִסִּפְרֵי אֱמֶת בְּפֵרוּשׁ הַפְּסוּקִים: "מִי יִרְפָּא" "וּמִי יָפֵר", נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְפָרֵשׁ כֵּן גַּם הַ"מִּי" הַזֶּה) וְאִמֵּץ זְרוֹעוֹתָיו (בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּסִפּוּר נְסִיעָתוֹ לְנָאוְורִיטְשׁ בְּאוֹת א' עַל עִנְיָן הַמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה ס"ה הַנַּ"ל, גַּם עַיֵּן בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּסִפּוּר נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין אוֹת ל"ג, שֶׁיֵּשׁ לָזֶה שַׁיָּכוּת לְהַנַּ"ל וְכַמּוּבָן לְהַמְעַיֵּן שָׁם) לִגְמֹר אֶת כָּל הַתִּקּוּנִים הַצְּרִיכִים לָזֶה, אַף אִם עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, וְאֶת אֲשֶׁר לֹא יִכְבֶּה נֵרוֹ אֲשֶׁר יַזְרִיחַ עָלֵינוּ בְּלֵיל
גָּלֻיּוֹתֵינוּ (שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ"):

EN:
Siman 20. Once he spoke with some men who were inclined to the ways of philosophical enquiry. And they disputed with him over the saying of our Sages z"l [Berakhot 18b]: "The worm is as painful to the dead as a needle in living flesh" — as is known their question in this matter. And he answered them with what is brought in the books of truth — that after a person's death — even though the soul has departed from him and he cannot move any limb — nevertheless there remains in him the kista de-chiyuta [the spark of vitality] — and in this vitality that remains in him — the pain of the worm and maggot is also felt afterwards. And with further words of this kind he explained it to them until he silenced them.

Segment 24
HE:
כא
גַּם אֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל בְּנִפְלְאוֹת אַרְבָּעָה כֹּחוֹת שֶׁנִּמְצָא בְּיָדָיו הַנּוֹרָאִים, לְהַצִּיל וּלְרַפֵּא לְכָל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט וּבִפְרָט לְכָל אֲשֶׁר יְעוֹרְרֵם בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, שֶׁהִיא נְתִינַת הַצְּדָקָה וַאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים בְּבֵית צִיוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, (כַּמּוּבָן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הֲלָכָה ג', וְהִלְכוֹת תּוֹלָעִים הֲלָכָה ד' אוֹת ב' שֶׁעִנְיַן הַתִּקּוּן הַזֶּה שַׁיָּךְ לְעִנְיַן הָאַרְבָּעָה כֹּחוֹת שֶׁבְּיָדָיו הַנּוֹרָאִים הַמּוּבָאִים בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלִירְ'ס, עַיֵּן שָׁם וְעוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הַשַּׁיָּכִים לָזֶה) נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁמְּרֻמָּז כָּל זֶה בְּהָאַרְבָּעָה פְּעָמִים "יָד" הַכְּתוּבִים שָׁם, הֲלֹא הֵמָּה: "יָדֶיהָ" שִׁלְחָה בַ'כִּ'י'שׁ'וֹ'ר (יַ'עֲשֶׂה כָּ'ל ר'וּחוֹת וּ'סְעָרוֹת שֶׁ'יִּהְיוּ בְּ'מִשְׁקָל רָאשֵׁי תֵּבוֹת בַּכִּישׁוֹ"ר, וְזֶה שַׁיָּךְ לְעִנְיַן תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי סַעֲרוֹתָם יוֹתֵר מֵהַמִּשְׁקָל, הוּא מֵעֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר (עַיֵּן בְּהִלְכוֹת תּוֹלָעִים הַנַּ"ל בְּאוֹת ז') שֶׁהוּא אֱדוֹם הַמְמֻנֶּה עַל פְּגַם הַבְּרִית, וְהַמִּדָּה שֶׁל הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי (כִּי זֶה הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר מֵעִנְיַן הַכֹּחוֹת הַנּוֹרָאִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדָיו הַקְּדוֹשׁוֹת הָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי עַיֵּן בְּהַמַּעֲשֶׂה מִשִּׁבְעָה בֶּעטְלִירְ'ס) שֶׁהוּא כְּנֶגֶד יְסוֹד הוּא הַתִּקּוּן לָזֶה) "וְכַפֶּיהָ" תָּמְכוּ פָ'לֶ'ךְ (פִּ'לּ'וּחַ כָּ'בֵד רָאשֵׁי תֵּבוֹת פָּלֶךְ, מִלְּשׁוֹן "יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ" הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן פְּגַם הַבְּרִית. וְזֶהוּ עִקַּר הַגְּבוּרָה שֶׁמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה לְעִנְיַן הִתְפָּאֲרוּת הַזֹּאת, שֶׁגַּם לְאַחַר שֶׁפִּלְּחוּ אֶת הָאָדָם וְזָרְקוּ בּוֹ כָּל מִינֵי חִצִּים וְסַמִּים (וְהָעִקָּר בַּכָּבֵד, שֶׁשָׁם הוּא עִקַּר אֲחִיזַת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם וַעֲמָלֵק) גַּם אַחַר־כֵּן הוּא תּוֹמֵךְ בְּיָדָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּמוֹצִיא מֵאִתּוֹ אֶת הַחִצִּים שֶׁנִּזְרְקוּ בּוֹ וּמְתַקֵּן כָּל זֶה. (וְעַל כֵּן כַּאֲשֶׁר גָּבַר מֹשֶׁה יָדוֹ, וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וּלְהֵפֶךְ, וְגָבַר עֲמָלֵק) גַּם עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת פֶּסַח הֲלָכָה ט' בְּסוֹפָהּ בְּהָרָאשֵׁי פְּרָקִים מוּבָא שָׁם בְּבֵאוּר לְעִנְיַן הַחִצִּים הַפָּסוּק "חֵץ יְפַלַּח כְּבֵדוֹ") "כַּפָּהּ" פָּרְשָׂה לֶעָנִי (כִּי 'אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת', עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁהוּא פְּגַם הַדַּעַת, וּבִפְרִישַׂת כַּפֶּיהָ תִּתֵּן לוֹ כָּל הָעֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה וָדַעַת), "וְיָדֶיהָ" שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן (אֶבְיוֹן הוּא הַתָּאֵב לַכֹּל שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת אֵין לוֹ מָזוֹן וּמִחְיָה, וְגַם זֶה עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ"ל עַל הַפָּסוּק "כִּי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לֶחֶם", וּנְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁל הָאֵשֶׁת חַיִל הוּא הַתִּקּוּן לָזֶה), וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה: "לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשֶּׁלֶג הַגֵּיהִנָּם" (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם) כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁ'נִ'י'ם'. (שָׁ'נִ'י'ם' רָאשֵׁי תֵּבוֹת: "שְׁ'טִיחָה עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ, נְ'תִינָה אֶת הַצְּדָקָה עַל שֵׁם: נָ'תֹן תִּתֵּן, י' מִ'זְמוֹרִים" שֶׁכָּל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וּמְקֹרָבָיו לְבוּשִׁים בָּזֶה. וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ בְּדָבָר אַחֵר, כִּי "אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם" – הַיְנוּ שֶׁכָּל בֵּיתוֹ לְבוּשִׁים בְּהַשָּׁנִים הָאֵלֶּה: צְדָקָה וַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁהֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד שְׁנֵי כֹּחוֹת מִיָּדָיו הַנּוֹרָאִים הַמּוּבָאִים בְּהַמַּעֲשֶׂה (מִשִּׁבְעָה בֶּעטְלִירְס) עַיֵּן שָׁם, וְהַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים נִתְעוֹרְרִים מִמֵּילָא עַל יְדֵי הִתְאַחֲדוּתָם וְהִתְחַבְּרוּתָם עִמָּהֶם (וְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת תּוֹלָעִים הַנַּ"ל בְּאוֹת י"א). וְאַגַּב אוֹרְחָא אָמַרְתִּי לִכְתֹּב פֹּה גַּם הַנִּרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי בְּעִנְיַן הָאַרְבָּעָה כֹּחוֹת שֶׁבְּיָדָיו שֶׁכְּלוּלִים מֵעֶשֶׂר עֶשֶׂר, כִּי זֶה בְּחִינַת 'אַל תִּקְרֵי יָדֶיךָ אֶלָּא יוּדֶיךָ' הַמּוּבָא כַּמָּה פְּעָמִים בִּדְבָרָיו זַ"ל וּבִשְׁאָר סִפְרֵי אֱמֶת), וְגַם שְׁאָר דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח הַזֶּה. כֻּלָּם יְבֹאֲרוּ עַל־זֶה לְמַשְׂכִּיל בְּצֵרוּף שְׁאָר הַקְדָּמוֹת וְכַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר הֲלָכָה ד' עַיֵּן שָׁם. וְהַמְעַיֵּן יָבִין מֵאֵלָיו, שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא יַזְכִּירֶנּוּ שָׁם (וְכֵן בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים) כִּי אִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּשֵׁם צַדִּיק, הוּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם וּכְבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, וְגַם כִּי אָמְנָם שֶׁגַּם זֶה אֱמֶת, כִּי כָּל צַדִּיק הַדּוֹר יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ"ל, אֲבָל בְּוַדַּאי הָעִקָּר הוּא "הֶ"עָלִית עַל כֻּלָּנָה", שֶׁהוּא מֹשֶׁה מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ, כַּנִּשְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ. וְכַאֲשֶׁר גַּם זֹאת מְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַשֶּׁבַח הַזֶּה, כִּי "קָמוּ בָּ'נֶ'י'הָ'" רָאשֵׁי תֵּבוֹת בֶּ'ן נַ'פְתָּלִי הִ'ירְץ, וְגַם נַ'פְתָּלִי הִ'ירְץ בֶּ'ן יְ'הוּדָא (וְכַנּוֹדָע מַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ וִויסֶען פִין מִיר וֵויסְט, נָתָן נַפְתָּלִי אַבִּיסֶעל): "וַיְאַשְּׁרוּהָ", וְיֹאמְרוּ, "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (בַּעְלָהּ הַמּוּבָא כָּל פַּעַם בִּדְבַר הַשֶּׁבַח הַזֶּה, מוּבָן בְּסִפְרֵי אֱמֶת כִּי מְרַמֵּז עַל אוֹר הַחָכְמָה), וְעַל־כֵּן גַּם אִם תָּבֹא בְּחֶשְׁבּוֹן הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת הָאֵלֶּה: "עָלִית עַל כֻּלָּנָה" נַבִּיט וְנִרְאֶה שֶׁגַּם הֵם בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ
"נוּן, חֵית, מֵם, נוּן" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל (715).

EN:
Siman 21. And after he went out from them — one of his men walked with him and began to repeat before him all the words of his response that he had answered them — and hinted to him that he himself was very pleased — that he had also thereby resolved the confusion mentioned above from his own heart. He answered and said to him — Moharan"as z"l — in a tone of wonder: you too wish to understand it with your intellect?!

Segment 25
HE:
כב
גַּם "יִרְאַת ה'" הַמּוּבָא שָׁם עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת בְּמִנְיַן "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת, כִּי הוּא הוּא אוֹצַר הַיִּרְאָה (647), (כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּסִפּוּר מַעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו בְּאוֹת נ"ד).(וְנִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה דְּאִיתָא בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל (בְּסוֹף מַסֶּכֶת סוֹטָה) אָמַר רַב נַחְמָן לְתַנָּא לָא תִיתְנֵי יִרְאַת חֵטְא דְּאִיכָּא אֲנָא, וְכַמּוּבָא לְעֵיל בְּמַהֲדוּרָה ב' אוֹת וָאו עַיֵּן שָׁם) וְעַל־כֵּן גַּם יִרְאָה בְּמִלּוּאוֹ "יוּד, רֵישׁ, אָלֶף, הֵא" בְּמִסְפַּר "נַחַל
נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת (647).
וְלָכֵן "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ"
הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר.

EN:
Siman 22. He said: that many great ones erred in this — that they inclined toward the ways of philosophical enquiry. And he said that regarding this it is stated [Isaiah 3]: "Hashem will come in judgment with the elders of His people and their princes."

Segment 26
HE:
כג
וּבְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה קמ"ט תֵּבוֹת, כְּמִסְפַּר "נַחְמָן" עִם הַכּוֹלֵל.

EN:
Siman 23. He said: what Hashem, may He be blessed, helped him so much in his old age — is that he took himself to hisbodedus and to pour out his speech between himself and his Creator. And he said that he is unable to do anything — without first pouring out his speech before Hashem, may He be blessed.

Segment 27
HE:
כד
וְכָל זֶה שַׁיָּךְ לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן "שַׁבָּת" בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים: "נַחְמָן" עִם הַכּוֹלֵל, "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" (702). (אָמַר הַמַּעְתִּיק וְעַל־כֵּן שַׁבָּת עִם הַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר נַחְמָן בַּ"ר שִׂמְחָה) (703).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "יוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ" (שְׁמוֹת ל"א) עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת (2342) בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בַּחֲמִשָּׁה פָּנִים: "נַחְמָן" "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת, "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא"
"נוּן חֵית מֵם נוּן", "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה".

EN:
Siman 24. And he recounted — that once on a Motzaei Shabbos the Admoyr z"tl spoke with him about the cave of Eliyahu — where he had been during his time in the Land of Israel. And our master z"l said to him then in the midst of his holy words:

Segment 28
HE:
כה
גַּם כָּל מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר קְדֻשָּׁתָם נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת, וְכֻלָּם בָּאוּ
בְּסוֹד הַבִּינָה כַּנּוֹדָע בְּסִפְרֵי אֱמֶת וְעַל־כֵּן:
"פֶּסַח" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן" (148).
"חַג הַמַּצּוֹת" עִם הַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" (553).
"חַג הַשָּׁבֻעוֹת" עִם הַכּוֹלֵל, בְּמִסְפַּר "נַחְמָן", "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר
חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת (795).
"שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (וַיִּקְרָא כ"ג) עִם הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת, בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּאַרְבָּעָה פָּנִים, הֲלֹא הֵם: "נַחְמָן" "נוּן, חֵית, מֵם, נוּן", "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת, "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם
הָאוֹתִיּוֹת (1725).
וּבְדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל יִקָּרֵא בְּשֵׁם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי עַל־כֵּן גַּם "רֹאשׁ־הַשָּׁנָה" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא",
וְאֶחָד מֵהֶם עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל (861).
כִּי גַּם כָּל בִּנְיַן הַמַּלְכוּת שֶׁנִּתְעַלָּה וְנִתְגַּלָּה בּוֹ לָדוּן וְלִשְׁפֹּט וְלִשְׁקֹל אֶת כָּל אֶחָד בְּמֹאזְנַיִם, אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים (אֲשֶׁר עַל זֶה מְרַמֵּז גַּם הַמַּזָּל מֹאזְנַיִם שֶׁל הַחֹדֶשׁ הַזֶּה) הַכֹּל עַל־יְדֵי בִּינָה עִלָּאָה, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן שֶׁכָּל שֹׁרֶשׁ וְתִקּוּן הַמַּלְכוּת וְהַמִּשְׁפָּט הַכֹּל מֵאִתָּה, וְכַמּוּבָא לְעֵיל מִזֶּה. וְעַל־כֵּן גַּם
"מֹאזְנַיִם" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן".
"מֹאזְנֵי צֶדֶק" עִם הַשְּׁתֵּי תֵּבוֹת בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם
הָאוֹתִיּוֹת (304).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "קוֹל שׁוֹפָר" שֶׁמִּצְוָה לִשְׁמֹעַ בּוֹ (וְגַם זֶה בְּסוֹד בִּינָה, כַּיָּדוּעַ), בְּמִסְפַּר "נוּן, חֵית, מֵם, נוּן" עִם אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי וְהַכּוֹלֵל
(722).
"יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (וַיִּקְרָא כ"ג) עִם הַחֲמִשָּׁה תֵּבוֹת,
בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא", – "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" (923).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "יוֹם כִּפֻּרִים" בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: "יוּד, וָאו, מֵם, כָּף, פֵּא, רֵישׁ, יוּד, מֵם" עִם אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי, מְכֻוָּן לַמִּסְפָּר הַזֶּה עִם
הַכּוֹלֵל (924).
"חַג הַסֻּכּוֹת וְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת" עִם הַכּוֹלֵל, בְּמִנְיַן שְׁמוֹ בְּאַרְבָּעָה פְּעָמִים, הֲלֹא הֵם: "נַחְמָן" עִם הָאוֹתִיּוֹת, "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם הָאוֹתִיּוֹת. "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת, "נוּן,
חֵית, מֵם, נוּן" עִם הָאוֹתִיּוֹת (1740).
גַּם תֵּבַת סֻכּוֹת בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: "סָמֶךְ, כָּף, וָו, תָּיו" בְּמִסְפַּר "נַחַל 
נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל (648).
וְכֻלָּם בִּכְלָל נִקְרָאִים בְּשֵׁם "מֹעֲדֵי ה'",("מֹעֲדֵי" חָסֵר כְּתִיב בְּפָרָשַׁת "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה" שֶׁבְּסוֹף הַפָּרָשָׁה הַנַּ"ל) כִּי עַל־כֵּן גַּם זֹאת עִם
הַשְּׁתֵּי תֵּבוֹת, בְּמִסְפַּר "נַחְמָן" עִם הָאוֹתִיּוֹת (152).
אָמַר הַמַּעְתִּיק: וְעַל־כֵּן "כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדוֹן ה'" הַנֶּאֱמָר בְּפָסוּק "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה" וְכוּ' (שמות כ"ג), שֵׁשׁ תֵּבוֹת אֵלּוּ
בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת (566).

EN:
Siman 25. And when the Admoyr z"tl said this to him — he was greatly aroused and renewed from it. For it reminded him: behold — Eliyahu too was a human being in this world — and he had hisbodedus — and through this he merited such a level that he did not taste the taste of death etc. For he understood from his holy words — that even Eliyahu merited his level only through this. For all the great Tzadikim came to their level only through this — as is brought in his holy words elsewhere. [Likutay Moharan II §100.]

Segment 29
HE:
כו
וְאַף חֲנֻכָּה וּפוּרִים בָּאוּ וְנִתּוֹסְפוּ עַל מוֹעֲדֵי ה' לִהְיוֹת בִּכְלַל בִּינָה. וְלָכֵן "חֲנֻכָּה" בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: "חֵית, נוּן, וָאו, כָּף הֵא"
בְּמִסְפַּר "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת (643).
פּוּרִים בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: "פֵּא, וָאו, רֵישׁ, יוּד, מֵם" עִם הַתֵּבוֹת
וְהַכּוֹלֵל, בְּמִסְפַּר "נוּן, חֵית, מֵם, נוּן" (710).
וְרַבֵּנוּ זַ"ל בְּאָמְרוֹ אֶת הַמַּאֲמָר הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא סִימָן ב' פָּתַח וְאָמַר: "יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה" וּמֵאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לְדַקְדֵּק בִּדְבָרָיו אֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ בְּדִבְרֵי מִקְרָא, דִּקְדַּקְתִּי וְחָשַׁבְתִּי גַּם אֶת זֹאת, וּמָצָאתִי
וְרָאִיתִי כִּי "יְמֵי חֲנֻכָּה" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן" עִם הַכּוֹלֵל (149).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "סְלַח נָא" שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרָיו זַ"ל בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא סִימָן ז', כִּי עַל־כֵּן יַעֲלֶה
גַּם זֶה בְּמִנְיַן "נַחְמָן" עִם הַכּוֹלֵל (149).

EN:
Siman 26. He said: now that his [Moharan"as's] prayers have gone out into the world — one is destined to give full account when a single day passes without saying them. And combining this with the necessity of Torah [study] together with prayer — it follows that so too in his final days — and primarily after his passing — now that we merited his Torah in the books of Likutay Halachos — one is destined to give full account when a day passes without studying them.

Segment 30
HE:
כז
גַּם תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה, וְיֵשׁ בָּהּ שַׁיָּכוּת לְמִדַּת הַבִּינָה, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא סִימָן ע"ג (וְעַיֵּן גַּם לְעֵיל בְּאוֹת ט"ז) וְיֵשׁ לְרַמֵּז כִּי עַל כֵּן נִמְצָא בּוֹ קמ"ט מִזְמוֹרִים (כִּי הַשְּׁנֵי מִזְמוֹרִים הָרִאשׁוֹנִים נֶחְשָׁבִים כְּאַחַת, כַּמְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת דַּף ט: בְּסוֹפוֹ) כְּמִסְפַּר
"נַחְמָן" עִם הַכּוֹלֵל (149).

EN:
Siman 27. He said: the recitation of the books of the Admoyr z"l — which are Likutay Moharan, Sefer HaMidos, Sipuray Maasiyos [the story-tales], and his conversations — the recitation alone is efficacious for the soul — just like the recitation of the books of the Zohar and the Tikkunim.

Segment 31
HE:
כח
גַּם בִּינָה הִיא בְּסוֹד "יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה" כִּי עַל־כֵּן גַּם זֶה בְּמִנְיַן שְׁמוֹ בִּשְׁלֹשָׁה פָּנִים, הֲלֹא הֵם: "נַחְמָן", "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא"
"נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" (1071).

EN:
Siman 28. He further said — that also in the holy days of Elul — it is a mitzvah to recite them from their beginning to their end — and it is exceedingly efficacious.

Segment 32
HE:
כט
בִּינָה: הִיא בְּסוֹד אֱלֹקִים (עַיֵּן לְעֵיל בַּהַקְדָּמָה מַה שֶּׁהֵבֵאתִי שָׁם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה גַּם מִשְּׁאָר סִפְרֵי אֱמֶת, וְעַיֵּן בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא דַף ע"ה שֶׁשְּׁלֹשָׁה נִקְרְאוּ בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיקִים, וּמָשִׁיחַ, וִירוּשָׁלַיִם, עַיֵּן שָׁם). כִּי עַל־כֵּן "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל, בְּמִסְפַּר "אָלֶף, לָמֶד, הֵי, יוּד, מֵם", עִם הֶחָמֵשׁ
אוֹתִיּוֹת (305).

EN:
Siman 29. I heard from R. Aharon Nissan z"l — that he said to him once:

Segment 33
HE:
ל
בִּינָה: הִיא בְּסוֹד כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר נֶאֱמַר עָלֶיהָ בְּדִבְרֵי הַחוֹזֶה (יְחֶזְקֵאל א) "אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא", וְעַל־כֵּן יַעֲלֶה גַּם זֶה בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים: "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם
הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל, "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" (934).
כִּי הוּא אֲשֶׁר נֶאֱמַר עָלָיו: מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמָשִׁיחַ דָּא מֹשֶׁה, אֲשֶׁר זָכָה לֶאֱחֹז וּלְהִתְאַחֵד בְּהַכִּסֵּא הַנּוֹרָאָה אֲשֶׁר תָּשִׁיר אֶת שִׁיר נְעִימוּת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ עַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין, פָּשׁוּט, כָּפוּל, שָׁלוּשׁ, רָבוּעַ, שֶׁהוּא "הויה" בָּאֲחוֹרַיִם (כָּזֶה י, יק, יקו, יקוק) שֶׁעוֹלֶה שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם, לְעַנֵּג לָנֶצַח אֶת כָּל אֲשֶׁר יִזְכּוּ לָזֶה. (עַיֵּן הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא סִימָן א' (וּבְהַתּוֹרָה תִּקְעוּ תּוֹכָחָה בְּסִימָן ח') וּבְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל בֶּן מֶלֶךְ וּבֶן שִׁפְחָה שֶׁנֶּחֶלְפוּ, וּבַהַשְׁמָטוֹת בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן מֵעִנְיַן הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁזֶּה יִהְיֶה הָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ', כִּי לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי שַׁיָּכִים כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זֶה לָזֶה. וְכַמּוּבָן לְבָקִי קְצָת בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וְגַם בִּשְׁאָר סִפְרֵי אֱמֶת שֶׁמּוּבָא בָּהֶם מֵעִנְיַן הַשִּׁיר הַזֶּה) וְלָכֵן מִסְפַּר שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ "נַחְמָן" כְּמִסְפַּר מִלּוּי "הויה" בָּאֲחוֹרַיִם כָּזֶה: "יוד, יוד, הא, יוד הה וו, יוד הה
וו הא" עִם הָאַרְבָּעָה כּוֹלְלִים (148).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" עִם הָאַרְבַּע תֵּבוֹת,
בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ "נוּן, חֵית, מֵם, נוּן" עִם הַכּוֹלֵל (711).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "מֹשֶׁה מָשִׁיחַ" עִם הַשֶּׁבַע אוֹתִיּוֹת, בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ
בְּמִלּוּאוֹ (710).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "צֶמַח־דָּוִד" בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ "נַחְמָן" עִם הָאוֹתִיּוֹת
(152).
גַּם מַה שֶּׁיְּכֻנֶּה הַגּוֹאֵל צֶדֶק בְּדָנִיֵּאל ז' בְּשֵׁם "בַּר אֱנָשׁ"
בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" (553).
גַּם מַה שֶּׁיְּכֻנֶּה שָׁם בְּדָנִיֵּאל קַפִּיטְל ב' בְּשֵׁם אֶבֶן, כִּי עַל־כֵּן גַּם אֶבֶן בְּמִלּוּאוֹ "אָלֶף, בֵּית, נוּן" בְּמִסְפַּר "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר
חָכְמָה" (629).

EN:
Siman 30. He spoke once of the burning heart of Avraham our patriarch, peace be upon him — he being the first who merited to serve his Creator day and night with self-sacrifice — and to publicize His blessed and exalted name in the world. And in the midst of his holy discourse — one answered before him with a tone of pain and groaning: how does one acquire such a heart? Moharan"as z"l rebuked him and said to him:

Segment 34
HE:
לא
גַּם מַה שֶּׁכָּתוּב עַל אוֹדוֹת הַגּוֹאֵל צֶדֶק (לְדַעַת הָאֲרִ"י זַ"ל) בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ" עִם הָאוֹתִיּוֹת, בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה", "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא", וְאֶחָד
מֵהֶם עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל (858).
גַּם הַשְּׁלֹשָׁה תֵּבוֹת "מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ" הַכְּתוּבִים שָׁם מִקֹּדֶם, אֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּקִצּוּר נִמְרָץ (לְדַעַת הָאֲרִ"י זַ"ל הַנַּ"ל) שֶׁמִּקֶּרֶב אֲחֵיהֶם יַעֲמֹד אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה כָּמוֹךָ, כִּי עַל כֵּן יַעֲלֶה מִסְפָּרָם עִם הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת בְּמִסְפַּר שְׁמוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים
"מֹשֶׁה, נַחְמָן" (493).

EN:
Siman 31. For free choice is free for every person. And every person — even the most lowly of the lowly — has within his power to merit the greatest of all levels — as our Sages z"l said [Tanna de-Vei Eliyahu Rabbah, ch. 25]: every person must say: "When shall my deeds reach the deeds of my forefathers?"

Segment 35
HE:
לב
וְעַיֵּן בַּתַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי עַל הַפָּסוּק "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" שֶׁבְּזֶה הַפָּסוּק מְרֻמָּז הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן וְהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּזְכּוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן יְתַרְגֵּם שָׁם הַתַּרְגּוּם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: וְנַחֲמָן דַה' (בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ מֵאֵת ה') עָתִיד לְמִתַּנְיָיא עֲלֵיכוֹן דְּבֵית יַעֲקֹב. ( הָרֶמֶז מֵהַתַּרְגּוּם
הַזֶּה שָׁמַעְתִּי מֵר' בָּרוּךְ אֶפְרַיִם).
גַּם עַיֵּן בַּשְּׁלָ"ה פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם בְּשֵׁם מוֹרֵנוּ הָרַב חַיִּים וִיטָאל עַל פָּסוּק "לָכֵן אֲחַלֵּק לוֹ בָּרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" (גַּם עַיֵּן בְּהָעִנְיָן הַשַּׁיָּךְ לְהַמִּקְרָא הַזֶּה שֶׁהוּא בִּישַׁעְיָה נ"ג וְתַבִּיט וְתִרְאֶה שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּאֵר הֵיטֵב, כָּל עֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת וְהַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁעוֹבְרִים עַל שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ), שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה נֶאֱמַר עַל נִשְׁמוֹת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ אֲשֶׁר יְקַבֵּל אֶת חֵלֶק הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ
מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים יְקַבְּלוּ עַל־יָדוֹ.

EN:
Siman 32. Once he was speaking with one man regarding some matter — and it had relevance to bring a proof from Yitzchak our patriarch, peace be upon him. And the man asked him: what are you comparing me to Yitzchak our patriarch, peace be upon him? He answered him: what do you think — that Yitzchak our patriarch had no evil inclination? If so — why did he merit to be Yitzchak?

Segment 36
HE:
לג
וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת שֶׁהִשִּׂיג בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת מִדַּת הַבִּינָה שֶׁהִיא הָעוֹלָם הַבָּא כַּיָּדוּעַ וְכַמּוּבָן בְּסִפְרֵי אֱמֶת, שֶׁכָּל עוֹלַם הַתִּקּוּן וּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְעֹנֶג הַנְּשָׁמוֹת לָנֶצַח הוּא מִבִּינָה אִמָּא עִלָּאָה, בְּסוֹד הַכָּתוּב "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַ'חֲ'מֶ'נ'וּ'" – וְיֵשׁ בָּזֶה אוֹתִיּוֹת "נַ'חְ'מָ'ן'", כִּי הוּא הָאוֹר הַנֶּעְלָם אֲשֶׁר עָלָיו יְסוֹבְבוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהוּא אֲשֶׁר נֶאֱמַר עָלָיו "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָ'א'וֹ'ר כִּי ט'וֹ'ב", כִּי טוֹב לִגְנֹז כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ
חֲכָמֵינוּ זַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ג).

EN:
Siman 33. Once Tzvi Dov of Uman stood before him — and began to speak with him regarding philosophical enquiry about the Divine. And he became greatly inflamed with tongues of flame and answered and said to him: what are you speaking to me about G-d? — I say to you: "And I saw Hashem" [Isaiah 6:1]. And in his language he said it thus:

Segment 37
HE:
לד
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "אוֹר" בִּמְלֹאוֹ כָּזֶה "אָלֶף, וָאו, רֵישׁ" בְּמִסְפַּר
"נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל (634).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "טוֹב" בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: "טֵית, וָאו, בֵּית" עִם הַשָּׁלֹשׁ
תֵּבוֹת בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" (847).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "עֵדֶן", "נָהָר", "גַּן" (שֶׁסִּימָנָם עֹ'נֶ'ג' כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכָל עִנּוּגָם יִהְיֶה מֵעֹנֶג הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת (כַּמּוּבָן בְּסִפְרֵי אֱמֶת) שֶׁיַּשִּׂיגוּ עַל־יָדוֹ. וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן ק"ל, שֶׁמּוּבָן שָׁם שֶׁגַּם נַחֲלַת הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת מְרַמְּזִין עַל הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת כָּאֵלֶּה) עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים "נַחְמָן" עִם הַכּוֹלֵל, "נַחְמָן
בֶּן פֵיגָא" (443).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "עֹלָם הַבָּא" ("עֹלָם" חָסֵר יֵשׁ לוֹ לְרַמֵּז עַל הַעֲלָמַת שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּסִפּוּר נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶן בְּאוֹת כ"ו שֶׁהַעְלָמַת
שֵׁם הַצַּדִּיקִים הוּא בְּחִינַת "זֶה שְׁמִי לְעֹלָם") בְּמִסְפַּר "נַחְמָן" (148).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "עֹלַם הַתִּקּוּן" (וְגַם כָּאן חָסֵר לְרַמֵּז כַּנַּ"ל) בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ
בְּמִלּוּאוֹ "נוּן, חֵית, מֵם, נוּן" עִם הַכּוֹלֵל (711).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "אֲחַלֵּק לוֹ בָרַבִּים" (עַיֵּן לְעֵיל בְּאוֹת ל"ב בִּפְנִים מַה שֶּׁהֵבֵאתִי שָׁם בְּשֵׁם מֹרֵנוּ הָרַב ר' חַיִּים וִיטַאל עַל פָּסוּק "לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ" וְכוּ') עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים: "נַחְמָן עִם
הַכּוֹלֵל", "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" (443).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "מָה רַב טוּבְךָ" (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ח"ב בְּסִימָן ז' אוֹת ו) עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת, בְּמִסְפַּר " נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם הַכּוֹלֵל
(295).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "יַיִן הַמְשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו" (שֶׁזֶּה סוֹד הָעוֹלָם הַבָּא כַּיָּדוּעַ. וּכְפִי הַמּוּבָן בְּסִפְרֵי אֱמֶת נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְרַמֵּז בְּעִנְיַן הַשִּׁיר הַנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'אֵין אוֹמְרִים שִׁיר אֶלָּא עַל הַיַּיִן') בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים: "נַחְמָן" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל, "נַ'חַל נֹ'בֵעַ מְ'קוֹר
חָ'כְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל (801).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת בְּמִסְפַּר
שְׁמוֹ בְּמִלּוּאוֹ "נוּן, חֵית, מֵם, נוּן" עִם הַכּוֹלֵל (711).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "נְעִמוֹת" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת
וְהַתֵּבוֹת (566).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" עִם הַתֵּבוֹת, בְּמִסְפַּר "נוּן,
חֵית, מֵם, נוּן" עִם אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי (721).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "מֵי מְנוּחוֹת" (שֶׁעֲלֵיהֶם בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם "עַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנִי" וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת תְּרוּמָה דַּף קע"א ע"א, בְּאִלֵּין "מֵי מְנוּחוֹת" זְמִינִין צַדִּיקַיָּא לְנַיְחָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי) בְּמִסְפַּר
"נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הַכּוֹלֵל (554).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "מְחַיֶּה מֵתִים" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" (553).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "צְרוֹר (הַ)חַיִּים" (שֶׁעַל זֶה אָנוּ מְבַקְּשִׁים שֶׁיִּהְיוּ נַפְשׁוֹתֵינוּ צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים לָנֶצַח, שֶׁעַל־יָדוֹ נִצְרֹר וְנִתְקַשֵּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ) בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל (564).

EN:
Siman 34. Once on the morning of Erev Rosh HaShanah — his son R. Yitzchak z"l asked him — since his heart was very weak for he was not then in good health — whether he should eat something before going to the holy grave — so that he would have the strength to pour out his speech there with the proper arousal of heart. And he answered him: No! — say what you can — only it must be before eating.

Segment 38
HE:
לה
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם כָּל שְׁנוֹתָיו הָיוּ בְּעֵרֶךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה עַיֵּן בְּרַשִׁ"י פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (שמות ל, טז) שֶׁשְּׁנוֹת הָאֲנָשִׁים מְכֻוָּן לְמִנְיַן שְׁנוֹת עוֹלָם הַמַּתְחִילִין מִתִּשְׁרֵי וְנִמְצָא לְפִי זֶה כְּשֶׁנּוֹלַד בְּנִיסָן בִּשְׁנַת תקל"ב (שֶׁעַל זֹאת הַגִּרְסָא כָּתַב מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, חַיֵי מוֹהֲרַ"ן קי"ד) שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ הוּא הָאֱמֶת, וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה בְּחַ"י יָמִים בְּתִשְׁרֵי בִּשְׁנַת תקע"א
מְכֻוָּן מַמָּשׁ אַרְבָּעִים שָׁנָה.
וְזֶה אֲשֶׁר צֵרוּף שְׁמוֹ "נַחְמָן" מ'וֹ'חַ נ'וּ'ן כִּי הוּא הִשִּׂיג מֹחַ הַנּוּן
מִשַּׁעֲרֵי בִּינָה.
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם יוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ וַעֲלִיָּתוֹ לְגָבְהֵי מְרוֹמִים הוּא מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּיוֹם הֶאָרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (עַל פִּי סוֹד הָאֻשְׁפִּיזִין שֶׁל הָאֲרִ"י זַ"ל מְכֻוָּן הַיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת לְאֻשְׁפִּיזַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמִּדָּתוֹ נֶצַח שֶׁהִיא הַסְּפִירָה הָרְבִיעִית. וְעַל־כֵּן גַּם עֲלִיָּתוֹ לַתּוֹרָה הָיָה תָּמִיד בְּפָרָשַׁת רְבִיעִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד נֶצַח. וְעַל־כֵּן גַּם "נֶצַח" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן". (וְכָל הָאוֹת הַזֶּה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִסְּתָמָא שָׁמַע זֹאת מִפִּי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל בְּעַצְמוֹ, וְעַיֵּן הֵיטֵב לְעֵיל בְּאוֹת א' שֶׁבְּמַהֲדוּרָא עַל הַפְּתִיחָה שֶׁל הַחֵלֶק הַזֶּה עַיֵּן שָׁם וְתָבִין קְצָת), וּבְפָרָשַׁת
הַשָּׁבוּעַ שֶׁל הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
וְזֶה אֲשֶׁר בְּיוֹם שֶׁחָל בּוֹ ז' אֲדָר פְּטִירַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם
יָחוּל לְעוֹלָם יוֹם שֵׁנִי דְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת יוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

EN:
Siman 35. And also throughout all the Ten Days of Repentance — he was very careful not to eat until after midday.

Segment 39
HE:
לו
וְהִנֵּה בְּכָל הַמְבֹאָר עַד הִנֵּה נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְרַמֵּז בְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלְּאַחַר הַתּוֹרָה 'אַחֲוֵי לָן מָנָא' בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן כ"ה, שֶׁצְּרִיכִין לְכַנּוֹת לְהַיֵּצֶר הָרָע שֵׁם אַחֵר, שֶׁלֹּא לִקְרוֹתוֹ עוֹד בְּשֵׁם יֵצֶר הָרָע רַק בְּשֵׁם כֹּחַ הַמְדַמֶּה עַיֵּן שָׁם עַל־פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לַיֵּצֶר הָרָע כוּ'. וְיָדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַשֶּׁבַע מִדּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים כְּנֶגֶד שֶׁבַע מִדּוֹת הַנִּמְצָאִים בְּהַקְּדֻשָּׁה כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּסִפְרֵי אֱמֶת. וְהִנֵּה עַד הֵנָּה לֹא הָיָה בָּעוֹלָם כִּי אִם הֶאָרַת הַשֶּׁבַע מִדּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהִשִּׂיגוּ אוֹתָם הַשִּׁבְעָה רוֹעִים לְהַמְשִׁיכָם וּלְהָאִירָם עָלֵינוּ. עַל־כֵּן לֹא הָיָה כְּנֶגֶד זֶה כִּי אִם שִׁבְעָה כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֲבָל מִשֶּׁבָּא אַדְמוֹ"ר זַ"ל לָעוֹלָם, וְהִתְחִיל לְהָאִיר וּלְהוֹפִיעַ עָלֵינוּ הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית שֶׁהִיא בִּינָה עִלָּאָה, שֶׁהִשִּׂיגָהּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו וְכוּ', עַל־כֵּן זֶה לְעֻמַּת זֶה גָּבְרָה וְעָצְמָה מְאֹד גַּם הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית שֶׁל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת מְדַמֶּה, כִּי בִּינָה דִּקְדֻשָּׁה הִוא בְּחִינַת מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה בִּינָה דְּסִטְרָא־אָחֳרָא הוּא בְּחִינַת מְדַמֶּה דָּבָר
לְדָבָר בְּשָׁוְא וָהֶבֶל.

EN:
Siman 36. Regarding the faith in every Jew — even those who do not appear worthy to the eyes — he said in these words:

Segment 40
HE:
לז
אֲבָל עַל כָּל זֹאת מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, וּלְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרֹב כֹּבֶד הַמִּלְחָמָה (אִם תְּעַיֵּן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (בְּדַף קי"א) מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר" וְכוּ', וְעַל פָּסוּק "וְעָנְתָה שָׁמָּה" וְכוּ', לֹא תִּתְפַּלֵּא עוֹד וּמוֹרָא לֹא יַעֲלֶה עוֹד עַל רֹאשְׁךָ בִּרְאוֹתְךָ שֶׁגַּם הַיּוֹם יֹאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגֹּם בַּאֲבָנִים אֶת הַשְּׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא אֲשֶׁר בִּגְדֻלָּתוֹ לֹא יַאֲמִינוּ, וּבִדְבָרָיו הַנּוֹרָאִים יִתְדַּבְּקוּ, וְאֶת קוֹלָם יִתְּנוּ לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל זִקְנֵי הָעֵדָה גַּם אִם נִשְׁלְחוּ עַל־פִּי ה' (מֵרוֹמְמוּת דַּעְתּוֹ הַנֶּעְלָמָה גַּם הַיּוֹם לִתֵּן מָקוֹם לִטְעוֹת), וְנִזְכֹּר נָא יְמוֹת עוֹלָם נָבִין שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר, נַבִּיט נָא וְנִרְאֶה בְּשִׁבְטֵי יָהּ אֲשֶׁר בִּזְכוּתָם אָנוּ חַיִּים, וְגַם הֵם שָׂנְאוּ בְּכָל מִינֵי שִׂנְאָה אֶת יוֹסֵף אֲחִיהֶם שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְנַעֲלֶה עַל כֻּלָּם (כִּי רַק הוּא נֶחְשָׁב בֵּין הַשִּׁבְעָה רוֹעִים, וְגַם קְרִיעַת יַם־סוּף הָיָה בִּזְכוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס"), נַשְׁקִיפָה נָא וְנִרְאֶה בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים בּוֹ מְבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת נְשִׂיאֵי הָעֵדָה אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְגַם כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (עַיֵּן הֵיטֵב בְּפָרָשַׁת קֹרַח מֵרֹאשָׁהּ עַד סוֹפָהּ) כֻּלָּם כְּאֶחָד רָבוּ וַיִּלּוֹנוּ עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר פֶּה אֶל פֶּה יְדַבֵּר בַּה', וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט, וְאַחַר כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל לְעֵינֵיהֶם הַגּוּפָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים, אֵיכָכָה, אֵיכָכָה, גָּבְרָה עֲלֵיהֶם הֲסָתָה וְהַעְלָמָה כָּזֹאת עַד שֶׁאָמְרוּ עָלָיו מַה שֶּׁאָמְרוּ וְחָשְׁדוּ אוֹתוֹ בְּאֵשֶׁת אִישׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל) הֻכְרַח לְהִתְכַּסּוֹת וּלְהִסְתַּלֵּק מֵאִתָּנוּ, וְגַם אָרְכוּ יְמֵי הִסְתַּלְּקוּת בְּעֵרֶךְ כִּפְלַיִם מֵהַמִּסְפָּר מ"ה שָׁנִים שֶׁאָמְרוּ הַצּוֹפִים עַל הַהִתְכַּסּוּת הַזֹּאת (עַיֵּן בְּפַיִט רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּלִּיר בְּפָרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, וּבְרַשִׁ"י בְּסֵפֶר דָּנִיֵּאל (בְּסוֹפוֹ), עַל פָּסוּק אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְכוּ'), אֲבָל לֹא לְעוֹלָם יִזְנַח ה' וְלֹא לָנֶצַח יִקְצֹף, וְגַם אָמְנָם בְּכֹחוֹ כִּי עַז וּגְבוּרָתוֹ (מִשֹּׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת שֶׁבַּבִּינָה) כִּי קָשָׁתָה, לֹא נִתְעַלַּם מֵאִתָּנוּ מִכֹּל וָכֹל כְּמֵאָז וּמִקֶּדֶם, לְבַל יֵדַע אִישׁ אֶת מְקוֹם קְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר גְּאֻלָּתֵנוּ תְּלוּיָה בּוֹ (עַיֵּן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה בְּדַף י"ד בְּהַגָּהוֹת הַבַּ"ח, וּמוּבָא זֹאת גַּם בְּהַקְדָּמַת תִּקּוּן הַכְּלָלִי עַיֵּן שָׁם (וּבְזֹהַר בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ו: שׁוּרָה י"ב, וּבְדַף כ"ז ע"ב בְּסוֹפוֹ). וְלָכֵן גַּם אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאַת מֶלֶךְ הַזָּקֵן וּכְסִיל, מִשָּׁם יוֹרִידוֹ וְיַפִּילוֹ, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ עַד אִם כִּלָּה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר, לְגָאֳלֵנוּ וּלְרַפְּאֵנוּ מִתַּחֲלוּאֵינוּ הָעֲצוּמִים (אֶת כָּל הָאוֹת הַזֶּה הוֹצֵאתִי מִדִּבְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה נָשׁוּב לִדְבָרֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים
כִּי עוֹד לָאֵל מִלִּין).

EN:
Siman 37. For the very point at the innermost of the innermost heart of every single Jew — many great and mighty waters cannot extinguish it — even if whatever may pass over it passes over it.

Segment 41
HE:
לח
כְּפִי הַמְבֹאָר בְּבַעַל הַטּוּרִים עַל הַפָּסוּק "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ" וְכוּ' (שֶׁהֵבֵאתִי לְעֵיל עַיֵּן שָׁם) שֶׁמַּה שֶּׁהַפָּסוּק מַתְחִיל בְּנוּן, וּמְסַיֵּם בְּנוּן, מְרַמֵּז שֶׁיַּשִּׂיג "נוּן שַׁעֲרֵי בִּינָה" וּכְפִי הַמּוּבָא בְּסִפְרֵי אֱמֶת שֶׁהַשֵּׁמוֹת שַׁיָּכִים לְהַפְּסוּקִים שֶׁהַתְחָלָתָם וְסִיּוּמָם כְּמוֹתָם, נִרְאֶה מְבֹאָר שֶׁעַל־כֵּן גַּם שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ מַתְחִיל בְּנוּן וּמְסַיֵּם
בְּנוּן:

EN:
Siman 38. I heard from my father, may I be his atonement, who heard from R. Ozer z"l — that the people of the Admoyr z"tl combined his two warnings: that not a single day should pass without [study of] Shulchan Aruch — and also that he urged very much to put on the tefillin of Rabbeinu Tam. [And he said that in his opinion — immediately when one begins to put on tefillin — one should begin to put on both pairs.] And it is known that it is a mitzvah to study while wearing the tefillin of Rabbeinu Tam — therefore the practice of his people was to put on the tefillin of Rabbeinu Tam and to study Shulchan Aruch during that time.

Segment 42
HE:
לט
וּמֵחֲמַת שֶׁגַּם עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁל הָרַב הוּא עַל־יְדֵי הַתַּלְמִיד כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ (בְּסִימָן ו' לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א'), בְּעִנְיַן הַסּוֹד שֶׁל תְּמוּנַת אָלֶף וְהָאָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. וְעַיֵּן שָׁם הֵיטֵב מַה שֶּׁמּוּבָא שָׁם בְּעִנְיַן מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם הִיא עִקָּרָהּ נַעֲשֵׂית עַל־ יְדֵי מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל בְּאִתְגַּלְיָא תְּלוּיָה הַמִּלְחָמָה רַק בְּהַתַּלְמִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ עַיֵּן שָׁם. וְיָדוּעַ שֶׁהָעִקָּר שֶׁל כָּל תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיָה מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, וְלָכֵן נִרְאֶה בְּחוּשׁ כִּי בְּאִתְגַּלְיָא הָיְתָה עָלָיו הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר יוֹתֵר מֵעַל רַבֵּנוּ זַ"ל, כִּי בְּכָל מִינֵי מְסִירוֹת מְסָרוּהוּ וּבְכָל מִינֵי חֵרוּפִים מִקּוֹלוֹת וְקְלָלוֹת בְּפָנָיו וּבִפְנֵי עֵינָיו חֵרְפוּהוּ וְקִלְּלוּהוּ, בִּתְפִיסָה תְּפָסוּהוּ, וּמִבֵּיתוֹ גֵּרְשׁוּהוּ, וְגַם רָצוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהָרְגוֹ וְלַהֲמִיתוֹ, אוֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הִכִּיר אֲמִתָּתוֹ, כַּנּוֹדָע וּמְפֻרְסָם מֵהָאִגְּרוֹת שֶׁנִּשְׁלַח מֵהַצּוֹרֵר לְהַשְׁמִידָם וּלְהָרְגָם וּלְאַבְּדָם (וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּמַהֲדוּרָא בְּחֵלֶק א' בְּאוֹת י"ב), כִּי הוּא הָיָה הַתַּלְמִיד הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר נֶאֱכַל וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת רַבּוֹ מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל. וְתֵכֶף בְּעֵת הִתְקָרְבוּתוֹ גִּלָּה אַדְמוֹ"ר זַ"ל אֶת הַתּוֹרָה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ, לְמַעַן הוֹדִיעַ עַל־יָדוֹ אֶת הַבָּקִי בְּשׁוֹב לְכָל הַמֻּנָּחִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית וּמִתַּחְתָּיו, וְכַמּוּבָן לְמַשְׂכִּיל גַּם בְּהַתּוֹרָה 'כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם' (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן ז') שֶׁאֲמָרָהּ קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְרִמֵּז בָּהּ סְמִיכָה לְמוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, (עַיֵּן בְּסֵפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה עַל הַתּוֹרָה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּאוֹת ח) שֶׁכָּל הֶאָרַת הַתַּלְמִיד יְ'ה'וֹ'שֻׁ'עַ הִוא בְּסוֹד "יְ'קוּמוּן, הָ'קִיצוּ וְרַ'נְּנוּ שׁ'וֹכְנֵי עָ'פָר" (יְשַׁעְיָה כ"ו). וְכַאֲשֶׁר נִרְאֶה וְנוֹדָע לְכָל מַבִּיט וּמִסְתַּכֵּל בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁמַּרְבֶּה לְדַבֵּר מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, אֲבָל עִקַּר וְרֹב דְּבָרָיו יְסוֹבְבוּ עַל עִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְהָעֲיֵפִים וְהַיְגֵעִים, אֲשֶׁר עֲמָלֵק רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם, לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָם מִן הָרַחֲמִים, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ חַנּוּן וְרַב לִסְלֹחַ. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמַע וְנִרְאָה גַּם בְּעֵת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעַד נְשִׁימָה הָאַחֲרוֹנָה, כָּפַל וְשִׁלֵּשׁ, "חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ" פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר (כֵּן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ וּמִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ בְּעֵת הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אָז עוֹד אֵיזֶה דִּבּוּרִים מֻעָטִים, אֲבָל עִקַּר אֲמִירָתוֹ לֹא הָיָה רַק זֹאת בַּמִכְתָּב שֶׁאַחַר הַקִּצּוּר ל"ה לֹא נִזְכָּר זֹאת בְּפֵרוּשׁ). וְהַמַּגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית סִבֵּב גַּם אֵלָיו קְרִיאַת הַשֵּׁם בְּסוֹדוֹת נִשְׂגָּבוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְעַל־כֵּן בַּעֲנִיּוּת דַּעְתִּי חִשַּׁבְתִּי גַּם שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ זַ"ל וְרָאִיתִי כִּי הוּא בְּמִסְפַּר "חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ" (500) מְכֻוָּן מַמָּשׁ. (כִּי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם חֶלְקֵי מִדּוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל נְשָׁמָה מְסֻגֶּלֶת וְנִמְשֶׁכֶת בְּיוֹתֵר לְהַמִּדָּה שֶׁנִּלְקְחָה מִמֶּנָּה, וְכָל זֶה כְּשֶׁמֵּיטִיבָה מַעֲשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם לָאו אֲזַי אַדְּרַבָּא! מִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ הַהֵפֶךְ מִזֶּה, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל כֹּהֲנִים קַפְּדָנִים הֵם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם מִמִּדַּת הַחֶסֶד, כִּי עַל־פִּי־רֹב
קָשֶׁה מְאֹד לְהֵיטִיב אֶת מַעֲשָׂיו).
וְגַם הוּא מַתְחִיל וּמְסַיֵּם בְּנוּן, כִּי עַל־יְדֵי רַבֵּנוּ זַ"ל זָכָה גַּם הוּא לְמַה שֶּׁזָּכָה. וְכַאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ צֵרֵף אוֹתוֹ בְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ (יְמֵי מוֹהֲרַנַ"ת חֵלֶק ב' סִימָן ל"ב), נַחְמָן נָתָן,
לַאכְט אוֹיְס דֶּער גַּאנְצֶער וֶועלְט (נַחְמָן נָתָן, שׂוֹחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם).

EN:
Siman 39. I said to record in true writing what I heard once from the mouth of our teacher Moharan"as z"l — of the greatness of carefulness in mikveh immersion always. That when one is careful in mikveh immersion — our hope is strong that all that passes over a person will be rectified.

Segment 43
HE:
מא
כִּי הוּא הָרַב וְהַתַּלְמִיד שֶׁהִבִּיטוּ וְהִסְתַּכְּלוּ עֲלֵיהֶם מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד הֵנָּה, וְעַל יָדָם יִהְיֶה נִפְעָל וְנִגְמָר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּתַכְלִית תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁגַּם אִם לֹא הָיָה אוֹכֵל הָאָדָם אֶת עֵץ הַדַּעַת לֹא הָיָה תִּקּוּן עוֹלָמוֹת כָּזֶה. וְעַל־כֵּן יִתְהַפֵּךְ עַל־יְדֵי־זֶה חֶטְאוֹ לִזְכוּת, וִיקֻיַּם: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד" וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "תְּרַחֵם"
מְכֻוָּן לַמִּסְפָּר הַנַּ"ל (648).
כִּי נִ'חַ'ם ה' צִיּוֹן' נִ'חַ'ם כָּל חָ'רְב'וֹתֶיהָ וַיָּשֶׂ'ם מִ'דְבָּרָהּ כְּעֵדֶן', וְעַרְבָ'תָה כְּגַן' ה' שָׂשׂוֹן' וְ'שִׂ'מְ'חָ'ה יִמָּצֵא בָּהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה.

EN:
Siman 41. And the story occurred thus: on Shabbos Chanukah of the year 5605 [1844/5] — two weeks before his passing — a rumor went out in the early morning watch that the ceiling called stelya [salopp] of the bathhouse had fallen — and it was impossible to go to the mikveh to immerse in honor of Shabbos morning. But afterwards when day broke — it became known that this was not so — for [the ceiling] had fallen in some corner far from the mikveh. And Moharan"as z"l went to the mikveh to immerse — and all the townspeople also went to immerse in honor of Shabbos morning. And then — when he returned from the mikveh and prepared himself for the Shacharit prayer and said the blessings etc. — we stood before him — and he began to give thanks to Hashem for having merited to go to immerse in the mikveh — and he greatly enlivened himself through this. And he said that he had already been prepared to immerse himself in the river called Bug — that flows near Breslov — beneath the ice called falankeh — for that year on Shabbos Chanukah there were already great frosts and the river mentioned was already frozen solid. And from his house to the river was some distance — and even so he said he had already been prepared to go and immerse in the river with great alacrity. And from the great intensity of his holy movements that he made then with tremendous fervor — it was clearly evident that he had indeed been prepared and ready for this — as if to say: ready to run to the river mentioned — and to take off his clothes with intense alacrity and to leap and jump into the falankeh to immerse.

Segment 44
HE:
מב
גַּם רְאֵה זֶה מַה שֶּׁמָּצָא אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ח ע"א שׁוּרָה ט' לְעִנְיָן זֶה, וּלְעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁעָלָיו מְבֹאָר שָׁם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן וּבְגִין דָּא מֹשֶׁה לָא מִית וְאָדָם אִתְקָרֵי אִיהוּ, וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר בְּגָלוּתָא בָּתְרָאָה וְלָאָדָם לֹא
מָצָא עֵזֶר אֶלָּא כֻּלְּהוּ כְּנֶגְדּוֹ:

EN:
Siman 42. And he gave praise and thanksgiving to Hashem, may He be blessed, that it had been possible to go to the mikveh — and that the townspeople too had merited to immerse in honor of Shabbos morning. And he spoke further many words of the vitality and the restoration of soul that he receives from mikveh immersion exceedingly. And whoever will be strong in mikveh immersion always — however things may be — all will surely be rectified.

Segment 45
HE:
מ
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל מְכֻוָּן מַמָּשׁ מִסְפַּר "נַחְמָן נָתָן" (648), כִּי הַתַּלְמִיד עִם הָרַב הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, כַּמּוּבָא כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה "וִיהִי נָא
פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי". (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ס"ו עַיֵּן שָׁם:

EN:
Siman 40. And he answered and said: Behold — the word mikveh bears two interpretations. One — the language of hope [tikvah] — as is written [Jeremiah 17]: "The hope of Israel [mikveh Yisrael] is Hashem." Two — the language of a gathering of waters — as is written [Genesis 1]: "And the gathering of the waters [mikveh hamayim] He called seas." And he said that both interpretations are one — only that they should be careful with immersion in a mikveh of waters — and through this all will be proper and all that has passed over him will be rectified.

Segment 46
HE:
מג
עוֹד הֵאִיר ה' אֶת עֵינַי בָּעִנְיָן מַה שֶּׁהֵבֵאתִי לְעֵיל בְּאוֹת ט"ז וּבְאוֹת כ"ה שֶׁכָּל כֹּחַ הַמַּלְכוּת וְכָל בִּנְיַן הַמַּלְכוּת הַכֹּל מִמִּדַּת הַבִּינָה, בְּסוֹד "אִמָּא אוֹזְפִית מָנַהָא לִבְרַתָּא" עַיֵּן שָׁם,
וְעַל־כֵּן גַּם "בִּינָה מַלְכוּת" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" (563).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "נַחְמָן" עִם הָאוֹתִיּוֹת הוּא בְּמִסְפַּר הַשֵּׁמוֹת הַשַּׁיָּכִים לָהֶם שֶׁהֵם שֵׁם "אַדֹנָי" "אֱלֹקִים" עִם הַכּוֹלֵל (152). (וְעַיֵּן לְעֵיל בְּהַהַקְדָּמָה מַה שֶּׁהֵבֵאתִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה גַּם מִשְּׁאָר סִפְרֵי אֱמֶת, גַּם עַיֵּן בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא דַּף ע"ה שֶׁשְּׁלֹשָׁה נִקְרְאוּ בְּשֵׁם ה':
צַדִּיקִים וּמָשִׁיחַ וִירוּשָׁלַיִם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם שְׁמוֹ עַל שֵׁם אִמּוֹ עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר
אָלֶף, לָמֶד, הֵי, יוּד, מֵם, עִם הֶחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת (305).

EN:
Siman 43. And he said further: look and see a wondrous hint to this — for in Ezra — when it became known to him that they had stumbled with foreign women, G-d forbid — he cried bitterly over this — as is written [Ezra 9]: "I was ashamed and confounded to lift my face to You." And afterwards [ibid. 10] it is written: "And Shekhanyah son of Yekhiel answered etc. — we have acted treacherously etc. — and now there is hope [mikveh] for Israel." And its interpretation is: there is hope that the matter will be rectified — he said this in the language of mikveh — a hint to the above — for only as long as they are careful with immersion in a mikveh of waters — there is hope that all will be rectified. Amen — so may it be His will.

Segment 47
HE:
מד
וְהִנֵּה כְּפִי הַמּוּבָן מִדִּבְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל שֶׁגַּם הָ'עִיר וְ'קַדִּישׁ מִ'ן שְׁ'מַיָּא נָ'חִית שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְכוּ'... נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי יֵשׁ לָזֶה שַׁיָּכוּת לְמַה שֶּׁמּוּבָא בְּסִפְרֵי אֱמֶת שֶׁבִּינָה עַד הוֹד אִתְפַּשְׁטַת, וְהַהוֹד הוּא עֲנַף הַבִּינָה, וְיָדוּעַ שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי נִסְתַּלֵּק בִּסְפִירַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד, וּבְוַדַּאי גַּם מִשֹּׁרֶשׁ מִדָּתוֹ הָיָה שַׁיָּךְ לָזֶה. וְעַל־כֵּן גַּם רַבִּי "שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי" בְּמִסְפַּר רַבִּי "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" (553) (זֶה
הָרֶמֶז שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם אֲחֵרִים).
מה
בִּינָה הִוא בְּסוֹד נֶשֶׁר וְעַל־כֵּן "נֶשֶׁר" עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּמִסְפַּר
"נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" (553).

EN:
Siman 44. And when Reb Yitzchak Aizik was lying on his sickbed, our master z"l took a little gravy and gave it to him to eat — and said: "Today I served a true Torah scholar." And after the passing of Reb Yitzchak Aizik z"l mentioned above, it came about that our master z"l was traveling through Tirhovitza and asked whether there were children to that Tzadik. And they answered him: yes. And he said in these words: "Vi kumt tzu im kinder?" ("How are children related to him?") — and his sons also died. And who can understand the words of Admoyr z"tl and his dealings that he conducted with all the souls of Israel, the living and the dead. [Source: the Compiler, Alter ben Reb Zelig of Teplik z"l]

Segment 48
HE:
מו
גַּם בִּינָה, הִוא בְּסוֹד עֲנָוָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, (הִלְכוֹת תְּפִלִּין הֲלָכָה וָאו בְּאוֹת י"ב, וּבְהִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הֲלָכָה ה' בְּאוֹת א') שֶׁהָעֲנָוָה וְהַגַּדְלוּת דִּקְדֻשָּׁה הַכֹּל אֶחָד לְגַמְרֵי, וְעִקַּר הַמֹּחִין גַּדְלוּת דְּגַדְלוּת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲנָוָה שֶׁבַּעֲנָוָה, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּמּוּבָן בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּסִפּוּר נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹת י"ב. עַיֵּן שָׁם שֶׁמֵּחֲמַת זֶה מָסַר כָּל־כָּךְ אֶת נַפְשׁוֹ לָבוֹא לְשָׁם, כִּי תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת לָנֶצַח הָיָה תָּלוּי בָּזֶה. וְעַל־כֵּן הִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בִּגְדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, כִּי כָּל זֶה הוּא בְּסוֹד בִּינָה עִלָּאָה שֶׁהִוא בְּסוֹד פּוּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן, וְעַל־כֵּן גַּם "פּוּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן" עִם הַכּוֹלֵל בְּמִסְפַּר "נוּן, חֵית, מֵם, נוּן", עִם
הָאוֹתִיּוֹת (721):
וּבִלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ "פֶּה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת בְּמִסְפַּר "נַחְמָן" "נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת (795).
וְזֶה אֲשֶׁר גַּם "עֲנָוָה שֶׁבַּעֲנָוָה" עִם הַשְּׁתֵּי תֵּבוֹת בְּמִסְפַּר
"נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת (566):
אָמַר הַמַּעְתִּיק: וְזֶה אֲשֶׁר גַּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם הַתֵּבוֹת וְאוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי כָּזֶה, "אָלֶף, רֵישׁ, צַדִּיק, יוּד, שִׁין, רֵישׁ, אָלֶף,
לָמֶד" בְּמִסְפַּר נַחְמָן עִם הַכּוֹלֵל נוּן חֵית מֵם נוּן (859):

EN:
Siman 46. Reb Yitzchak Yehuda z"l of Teplik — before his drawing-close to Admoyr z"l he was renowned, and many people from numerous towns would give him pidyonos [redemption payments]. And afterwards when he recognized the truth of Admoyr z"l, he abandoned and distanced from himself the practice of his renown — and accepted upon himself the yoke of the service of Hashem, may He be blessed, with sincerity and simplicity. And he did not turn his face away even from all the humiliations and shames that came upon him on account of this — and he returned to Hashem with all his heart and soul, like the other men of Admoyr z"l.

Segment 49
HE:
מז
גַּם בִּינָה הִוא בְּסוֹד שִׂמְחָה. וְעַל כֵּן יִתְעַלֶּה עַל־יָדוֹ הַשִּׂמְחָה לָנֶצַח בִּשְׁלֵמוּתָהּ וּבְמִלּוּאָהּ וְכַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן "שִׂמְחָה" בְּמִלּוּאָהּ כָּזֶה: "שִׁין, מֵם, חֵית, הֵא", עִם הָאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת בְּמִסְפַּר שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ עַל שֵׁם אָבִיו וְאִמּוֹ, כָּזֶה: "נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה" עִם הָאוֹתִיּוֹת "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" עִם הָאוֹתִיּוֹת, וְאֶחָד
מֵהֶם עִם הַכּוֹלֵל (868).
גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה בְּפֶסַח בְּחִפָּזוֹן בְּלִי שְׁלֵמוּת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, נִתְקַלְקְלָה קִלְקוּל אַחַר קִלְקוּל עַד שֶׁנִּתְהַוָּה זֶה לְעֻמַּת זֶה הַחֻרְבָּן שֶׁחָל תָּמִיד בְּזֶה הַיּוֹם כַּמּוּבָא בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ הַסִּימָן אַ"ת בַּ"שׁ וְכוּ'. וְעַכְשָׁו כָּל תִּקְוָתֵנוּ עַל הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁמִּזֶּה בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה גַּם תִּקּוּן הַגְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה, אַךְ עַכְשָׁו יִהְיֶה כָּל הַהַתְחָלָה מִפּוּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מְחִיַּת עֲמָלֵק כַּמּוּבָן בִּדְבָרָיו זַ"ל (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ע"ד), וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁל רָאשֵׁי יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהוּא אַדְמוֹ"ר זַ"ל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זַ"ל, שֶׁמְּקַבֵּל מֵאִתּוֹ כַּנַּ"ל. וּבִפְרָט עַל־יְדֵי עֹצֶם הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְקְנוּ בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתָם (כַּמּוּבָן מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים) שֶׁשְּׁנֵי הַיָּמִים שֶׁל הִסְתַּלְּקוּתָם מְכֻוָּנִים לִהְיוֹת חָל בְּיוֹם שֶׁחָל בּוֹ פּוּרִים (כַּמּוּבָא בִּכְתַב יָד שֶׁל הָרַב מִטְּשֶׁערִין זַ"ל הַמּוּבָא לְהַלָּן) וּבִשְׁנֵיהֶם הַגְדָּלַת הַהִלּוּלָא (יוֹם לַ"ג בָּעֹמֶר הִלּוּלָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זַ"ל) וּזְמַן שִׂמְחָתֵנוּ (יוֹם הִסְתַּלְּקוּת אַדְמוֹ"ר יוֹם ד' שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ, כְּמוֹ בְּפוּרִים שֶׁהוּא יוֹם שִׂמְחָה) כִּי בְּכֹחָם הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּשְׂגָּב נֵצֵא מִבֵּין שֵׁ'ן' הָאֲרָיוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְנִזְכֶּה לִבְחִינַת שֵׁ'ן' הַמּוּבָא בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן פ"ה, שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שַׁ'בַּת נַ'חֲמוּ (נֶחָמַת הַגְּאֻלָּה) הַמְכֻוָּן גַּם לְרָאשֵׁי־תֵּבוֹת שֶׁל שְׁמוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים "שִׁ'מְעוֹן"
"נַ'חְמָן" זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן:
וְכָעֵת הִנְנִי לְהַעְתִּיק דָּבָר נִפְלָא מִכְּתַב הַיָּד הָרַב וְכוּ' מוֹרֵנוּ רַבִּי נַחְמָן זַ"ל אַב בֵּית־דִּין קֹדֶשׁ דִּקְּהִלַּת קֹדֶשׁ טְשֶׁעהְרִין
הַשַּׁיָּךְ לָעִנְיָן הַנַּ"ל, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:
עִנְיַן סְפִירַת הָעֹמֶר בִּבְחִינַת עִגּוּלִים, שֶׁכָּל סְפִירָה וּסְפִירָה מְשֻׁלֶּבֶת בַּחֲבֶרְתָּהּ וּמְסַבֶּבֶת אוֹתָהּ, וְחוֹזְרִין חֲלִילָה. וְהִנֵּה יָדוּעַ עִנְיַן הָעִגּוּלִים, שֶׁכָּל הָעִגּוּלִים מְסַבְּבִין וּמְעַגְּלִין סְבִיב נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז, וְהַמֶּרְכָּז שֶׁבִּסְפִירַת הָעֹמֶר הוּא הַסְּפִירָה נֶצַח שֶׁבְּנֶצַח שֶׁהִיא מְאִירָה בְּיוֹם כ"ה לַסְּפִירָה. וְהִנֵּה בְּלַ"ג בָּעֹמֶר יוֹם הִסְתַּלְּקוּת רַשְׁבִּ"י זַ"ל מְאִירָה הַסְּפִירָה הוֹד שֶׁבְּהוֹד וְהָבֵן כִּי בְּיוֹם שֶׁחָל לַ"ג בָּעֹמֶר הִסְתַּלְּקוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זַ"ל, יָחוּל לְעוֹלָם יוֹם שֵׁנִי דְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת, יוֹם הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן זללה"ה אֲשֶׁר מִדָּתוֹ נֶצַח כַּיָּדוּעַ מִדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּשְׁמוֹ בְּגִימַטְרִיָּא נֶצַח. וְכֵן פּוּרִים שֶׁעָבַר הוּא גַּם־כֵּן בְּיוֹם שֶׁחָל לַ"ג בָּעֹמֶר כַּאֲשֶׁר נָתְנוּ הַקַּדְמוֹנִים הַסִּימָן פֶּלֶ"ג (שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים סִימָן תכח), וּמְבֹאָר בִּכְתָבִים (פְּרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר י"ט) דִּימֵי חֲנֻכָּה נֶגֶד הוֹד וִימֵי פּוּרִים נֶגֶד נֶצַח. וּכְמוֹ־כֵן לַ"ג בָּעֹמֶר הוּא תָּמִיד בְּיוֹם חַ"י אִיָּר, וְיוֹם ב' דְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת גַּם־כֵּן בְּיוֹם חַ"י תִּשְׁרֵי: וּכְשֶׁחָל יוֹם כ"ה בַּסְּפִירָה בְּיוֹם שַׁבָּת אָז הִיא נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז לִימֵי הַסְּפִירָה גַּם לַשַּׁבָּתוֹת. לְפָנָיו שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת, וּלְאַחֲרָיו שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת כִּי כָּל הַסְּפִירוֹת, וּבְתוֹכָם גַּם הַסְּפִירָה הוֹד שֶׁבְּהוֹד שֶׁמְּאִירָה בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זַ"ל, מְסַבְּבִין וּמְעַגְּלִין סְבִיב נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהִיא נֶצַח שֶׁבְּנֶצַח אֲשֶׁר הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל "רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ"
זללה"ה.
וּמִכָּל הַנַּ"ל תָּבִין מַה שֶּׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ זַ"ל בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַכְשָׁו וְכוּ'. וְגַם בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ע"ד גַּם־כֵּן סִיֵּם וְעַכְשָׁו וְכוּ' וְדַי
לְחַכִּימָא:
עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ (אָמַר הַמַּעְתִּיק וְעַיֵּן לְעֵיל בְּחֵלֶק זֶה אוֹת מ"ד עַיֵּן שָׁם). אָמַר הַמּוֹצִיא לָאוֹר לְהוֹדִיעַ בָּרַבִּים שֶׁהַנֵּס שֶׁעָשָׂה לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹצִיאֵנִי לְחֵרוּת מִסַּכָּנַת מָוֶת לְשַׁלְּחֵנִי לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ הָיָה בְּיוֹם נֶצַח שֶׁבְּנֶצַח סְפִירַת "רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ" זְכוּתוֹ
יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, שְׁנַת תרצ"ב לפ"ק:

EN:
Siman 47. Reb Mendil z"l from the village near Tsherin — he was a man who engaged in commerce all his days. And his fear of G-d, his divine service, and especially his service of prayer, were very lofty and immense. For he would pray with literal self-sacrifice [mesiras nefesh] and with wondrous devotion [dveykus] — to the point that his corporeality was literally nullified. And once a fire broke out in his house — and he was then standing in the middle of his prayer with great and awesome devotion and with nullification of all sensation — to the point that he neither saw nor heard at all the sound of the tumult that arose from the members of his household and from the other people who were there. Until some gentiles who were then in his house were compelled to take him by his hands and lead him far away. And there he stood — and did not budge from his place or from his devotion until he finished the prayer.