# ברכת הודאה ה
ברכת הודאה ה
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/2/31
## Segment 2
אות א ארבעה צריכין להודות. יורדי הים, והולכי מדבריות וכו', ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנך וכל הח'י'י'ם' וכו':
"There were no days as good for Israel as the 15th of Av and Yom Kippur." On the 15th of Av, the deaths of the desert generation ceased = beginning of the tikkun of the meraglim . Yom Kippur = requesting Selach Na for the same sin. On the 15th of Av, the slain of Beitar were given burial and HaTov V'HaMeitiv was instituted. All interconnects: the 15th of Av = tikkun of the meraglim = the beginning of the building of the Bais HaMikdash = the drawing of Ratzon .
## Segment 3
על פי התורה אית לן בירא בדברא וכו' בסימן ל"א עין שם:
" V'hayah eikev tishme'un" (Deuteronomy 7:12) . Throughout Devarim , Moshe illuminates the holy da'as : Hashem's love for Israel, His desire that they know Him from this physical world. He subdued Sichon and Og (rooted in the fallen angels who said "What is man that You remember him?" ) — and strengthened Yehoshua: "your eyes have seen all that Hashem your G-d has done to these two kings — so shall He do to all the kingdoms."
## Segment 4
והכלל שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', וכל היסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. כי יש כוכבים שהם מחיבים שיהיה דרך וכו', ויש שהם מחיבים שיהא מדבר וכו'. ועל כן התקנה לזה שיתן צדקה קדם שיצא לדרך כמו שכתוב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו וכו'. ועקר שלמות הגלגלים שלמות הצדקה אינו אלא בשבת וכו' שהיא בחינת אמונה. ועקר קיום האמונה על ידי בחינת ברית וכו'. ויש שני בחינות ברית בחינת אברהם שהוא ברית עלאה שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין, ובחינת אליעזר שהוא בחינת ברית תתאה שהוא בחינת חנוך מט"ט וכו'. והוא רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר וכו'. וברית עלאה הוא שמירת הברית קדש, וברית תתאה הוא שמירת אסור והתר וכו'. וצריך לאדם להיות לו אלו שני בחינות ברית. הינו שיהא צדיק ולמדן וכו'. ועל ידי זה זוכה לבחינת חסד הינו אהבה והשתוקקות לה' יתברך ואזי עושה נפשות הינו שעושה נקדות לאותיות התורה. כי אותיות בלא נקדות כגוף בלא נפש שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש. כן הצטרפות וזווגן של האותיות במאתים ושלשים ואחד שערים לעשות איזה פעלה אין להם כח אלא לפי הנקדות, והנקדות הן האהבה והכסופין בבחינת נקדות הכסף, והכסופין הן הנפש וכו'. ולפי הכסופין כן הנקדות, אם כוסף לרע עושה הנקדות רעים ואזי נצטרפים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות רעות. ואם כוסף לשוב בתשובה נעשה נקדות טובות הינו נפשות טובות ומתנועעים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות טובות וכו'. וזהו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, כי צריך שיהא צדיק ולמדן וכו' עין שם כל זה היטב:
"Do not fear them, for Hashem your G-d fights for you." As Rabbainu said: "A person must cross a very narrow bridge in this world, and the main thing is not to be afraid at all."
## Segment 5
ועין במה ששיך לזה הנדפס סמוך לזה בלשוני. וכלל הדבר שמאד יקר הכסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשה, כי על ידם נתהוה נפש טוב ונגמר על ידי הדבור ויוצא ומתגלגל, ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדשה לתוך הרשע ונופלים לו הרהורי תשובה ותוכל להחזירו למוטב וכן להפך חס ושלום כמה רעות גורמים הכסופין לדבר רע חס ושלום. כי הנפש שנתהוה על ידי כסופים רעים מתגלגל לפעמים לתוך הצדיק ותוכל להחטיאו חס ושלום. וזה יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו' עין שם כל זה היטב:
" Eikev " = the heel/bottom: when a person or generation is at the lowest point — ikvesa d'Meshicha — if you heed the da'as (= mishpatim ), knowing Hashem is still with you: "He will keep the covenant… bless you… bless the fruit of your womb and your land" — sustenance through the inclusiveness of the worlds, in the aspect of blessing = Ratzon .
## Segment 6
ועין שם מענין ארבעה שנכנסו לפרדס וכו', ומבאר שם שמי שמפריד למדן מצדיק שאומר שלמדן לבד הוא מעלה הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות שהפריד בחינת מט"ט בחינת מלאך שהוא בחינת למדן בחינת כשר ופסול וכו' מה' צבאות שהוא בחינת צדיק במעשים טובים. כי באמת למדן אפלו בתורה בלא מעשים טובים אינו כלום אדרבא לא זכה נעשית לו סם המות, ועל כן צריך הרב שיהא דומה למלאך ה' צבאות הינו שהוא למדן בתורה ועובד את ה' בצדקות ומעשים טובים, ועל ידי זה הוא מציר אותיות התורה לטוב אזי תורה יבקשו מפיהו שאותיות התורה מבקשים לקבל נקדות ולהצטיר מפיו, הינו על ידי שפיו ידבר ההשתוקקות והכסופין דקדשה שלו שעל ידי זה יוצאין הנפשות שהם בחינת נקדות להאותיות ונצטירין ונזדוגין האותיות לטוב וכו', כי אותיות התורה הם פועלים כי הם החיות של כל דבר והם מנהיגין את העולם, והכל כפי הנקדות שבני אדם ממשיכין על ידי כסופין לטוב או להפך חס ושלום שעל ידיהם מצירין האותיות לטוב או להפך חס ושלום, ועל כן יש להתורה שני כחות זכה נעשית לו סם חיים וכו' עין שם כל זה היטב:
Moshe speaks first in the plural ( "if you heed" ) — drawing da'as requires the many. Then switches to the singular for the promise ( "He will bless you" ) — sustenance is distributed to each individual. The man was ground in the shchakim and distributed to each as appropriate. The essential blessing: each receives with Ratzon , happy with his portion, believing this is Hashem's good will for him.
## Segment 7
וזה בחינת ארבעה צריכין להודות על הנס שנעשה להם שהיו בצרה ונצולו שהם תועים במדבר וכו', כי כל הצרות והישועות והנסים שעוברין על האדם כל ימי חייו הכל הוא כפי מה שזוכה לציר אותיות התורה לטוב או להפך חס ושלום כפי הכסופין כנ"ל, כי על ידי זה מתנהג כל העולם לטוב או להפך כמבאר שם בהתורה הנ"ל היטב. ועל כן עקר התקון הוא צעקה לה' יתברך כמו שכתוב שם במזמור 'הודו' שמדבר שם מכל הארבעה הנ"ל שנאמר שם אצל כל אחד ויצעקו אל ה' וכו', כי עקר הצרה היא מחמת שהתגברו ההבלים רעים שנעשו מכסופין רעים שמהם באים כל הצרות חס ושלום על ידי שנצטירו האותיות המנהיגים העולם ללא טוב חס ושלום וכנ"ל. על כן התקנה לזה הוא רק ויצעקו אל ה', וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה צעקה לאדם וכו'. כי צריכין להתפלל ולצעק אל ה' כדי שיתגברו ההבלים דקדשה ויהיו נעשין נפשות שהם נקדות טובים לציר האותיות לטוב, ועל ידי זה יהיה נצול מהצרה וכנ"ל. כי הצעקה הוא בחינת קול והבל חזק, כי מאחר שהוא בצרה חס ושלום שזה מורה שכבר התגברו ההבלים רעים על ההבלים טובים חס ושלום, על כן אין די בתפלה בקול פשוט לבד רק צריך לצעק בקול גדול וחזק לה' יתברך כדי להגביר ההבל דקדשה על ההבלים רעים כדי שיחזר ויתנהג עמו לטובה ועל ידי זה יצא מהצרה, בבחינת ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם וכנ"ל. ועל כן כשיוצאין מהצרה צריכין להודות לה' כמו שכתוב יודו לה' חסדו וכו', כי ההודאה והשבח לה' יתברך זהו עקר הדבקות לה' יתברך שזהו בחינת הרצון והכסופין וההשתוקקות לה' יתברך, כי כל ההודאות והשירות והתשבחות כלולים בעשרה מיני זמרה שהם כלם בחינת רצון והשתוקקות נפלא שהוא עקר הדבקות לה' יתברך. וזהו בחינת יודו לה' חסדו, חסדו דיקא וכן מתחיל המזמור הזה הדו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וכן מסים מי חכם וכו' ויתבוננו חסדי ה', חסדי דיקא בחינת חסד המבאר שם בהתורה הנ"ל שהוא בחינת אברהם שהוא בחינת רצון ואהבה והשתוקקות נפלא לה' יתברך. וזהו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, כי על ידי החסד הזה שהוא בחינת רצון וכסופים טובים על ידי זה נעשין כל הנפלאות שבעולם על ידי שנצטירין האותיות לטוב וכנ"ל:
The Midrash: Israel asked, "When will You give us reward?" Hashem: "You eat the fruits of your mitzvos now; the reward — I give you b'eikev [in the end]." The essential great good is stored for the World to Come. " V'shamru — Hashem will keep for you" = He is keeping the reward.
## Segment 9
אות ב וזה בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל, שהם תעו במדבר בישימון דרך וכו', ויושבי חשך שהם יושבים בבית האסורים כשיוצאים, וחולה ונתרפא ויורדי הים כשעולים משם. כי כל הסכנות העוברים על אלו הארבעה הוא כפי הפגם שפגמו בבחינות המבארים בהתורה הנ"ל שעל ידם באים לכסופין טובים שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל. כי מבאר שם שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', ועקר שלמות הצדקה הוא על ידי שבת אמונה, ולזכות לזה הוא על ידי תקון הברית, ותקון הברית הוא בשתי בחינות, דהינו בחינת צדיק ולמדן וכו' עין שם. וזהו בחינת ארבעה הנ"ל:
The law that devarim shebikdushah require ten is derived from the meraglim : "until when for this evil eidah ?" — ten, excluding Yehoshua and Calev. Through a gezeirah shavah to "I shall be sanctified among the children of Israel" — holy matters require ten.
## Segment 10
כי 'תעו במדבר בישימון דרך', זהו נמשך כפי מה שפגם בצדקה שהיא מנהגת כל גלגלי הרקיע כמו שמבאר שם באות ד'. וזה לשונו, ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. וזהו בחינת צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, עין שם. מבאר שם שתקון הדרך הוא על ידי צדקה עין שם:
What wondrous kindness: from the evil assembly that caused all destruction, Hashem taught Israel to form holy assemblies of ten — proclaiming the holy da'as : "the whole earth is full of His glory." Through this, the evil assembly is uprooted from its root. The counsel of Hashem stands forever.
## Segment 11
'ויושבי חשך' שהם יושבים בבית האסורים, זה נמשך על ידי שפגם בשבת אמונה. כי שבת היא חרות הפך התפוס בבית האסורים. ועין עוד לקמן מזה:
Begun on the first day of Selichos , 26 Elul 5603 [1843], here in the community of Uman.
## Segment 12
וחולה שנתרפא הוא כפי הפגם והתקון של בחינת ברית תתאה, שהוא אסור והתר שהוא בחינת רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר וכו', כמו שמבאר שם. שזהו בחינת ההבדלה והברור בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור בין מיין מרורין למיין מתוקין. וכפי הפגם שפוגמין בזה חס ושלום ואין מפרישין ומבררין היטב בין דם לדם בין טהור לטמא, משם באין כל החולאות חס ושלום. כי כל החולאות על ידי תגברת הדמים העכורים על ידי פגם הארבע מרות, שהם בחינת מיין מרורין כשאין זוכין להפריש ולהבדיל הדמים טהורים מדמים טמאים על ידי ברור ההלכה לברר האסור והמתר הטמא והטהור וכו'. נמצא שחולה שנתרפא הוא כפי פגם ותקון בחינת ברית תתאה וכנ"ל:
§§69–70 : Birchas HaMazon = drawing Ratzon through speech. Shemo = Ratzon . Three berachos : (1) Moshe → mah /upper; (2) Yehoshua → Eretz Yisrael /lower; (3) Dovid & Shlomo → Boneh Yerushalayim /inclusiveness.
## Segment 13
ויורדי הים כשעולים, הוא כפי תקון בחינת ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין שזהו בחינת יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים , שזהו בחינת הנתן בים דרך ובמים עזים נתיבה , שמשם נמשך הכח של כל האניות ההולכות בתוך הים בחינת דרך אניה בלב ים . ועל כן כל יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים עקר כחם לעלות משם בשלום הוא על ידי כח הצדיקים שהם בבחינת תקון ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מים למים שמשם נמשך הכח שיהיה דרך בים בחינת הנתן בים דרך בחינת דרך אניה בלב ים וכנ"ל:
§71 : HaTov V'HaMeitiv = fourth berachah = World to Come. Burial of the slain of Beitar = beginning of eternal life. After the destruction, we draw Ratzon from the future through this added berachah .
## Segment 14
נמצא שאלו הארבעה צריכין להודות הם בבחינת ארבעה תקונים הנזכרים לעיל, שהם תקון הצדקה, ותקון שבת אמונה ותקון ברית תתאה שהוא אסור והתר, ותקון ברית עלאה שהוא שמירת הברית קדש שזהו עקר בחינת צדיק. כי על ידי תקון כל אלו הארבע בחינות זוכין לכסופין טובים שהם נפשות טובות שעל ידי זה מצירין האותיות של התורה לטוב, שעל ידי זה נצולין מכל הצרות ומכל הסכנות וכנ"ל:
§72 : Yirmiyahu: "They are new every morning" = techiyas hameisim . Now we must strengthen in Ratzon even more.
## Segment 16
אות ג כי עקר תכלית התורה הוא כשזוכין למעשים טובים, כמו שאמרו תכלית תורה תשובה ומעשים טובים וכו', כי התורה מנהגת כל העולם. והעקר כפי מה שמצירין אותיות התורה על ידי כסופין טובים וכנ"ל, כי על ידי מעשים טובים שזוכין על ידי כסופים טובים על ידי זה מצטירין האותיות לטוב ונתתקנין כל ארבעת חלקי התורה, שהם בחינת הארבעה הנ"ל שצריכין להודות שהם בחינת הארבעה תקונים הנזכרים לעיל המבארין בהתורה הנ"ל כנ"ל שהם צדקה ואמונה וכו' כנ"ל. כי ארבעת חלקי התורה הוא בחינת פרד"ס, שהם פשט, רמז, דרוש, סוד, כמובא . וכלם אין להם שלמות כי אם על ידי כסופין טובים שעל ידם עקר הציור לטוב כנ"ל, שזהו בחינת הארבעה שנכנסו לפרדס המזכרים בהתורה הנ"ל, שאף על פי שזכו לכנס לפרד"ס אף על פי כן לא יצאו כלם בשלום בתכלית השלמות כי אם כל אחד כפי כסופיו ומעשיו הטובים, דהינו רבי עקיבא שהיה שלם במעשיו הטובים בשלמות, הוא לבדו נכנס בשלום ויצא בשלום. ובן עזאי ובן זומא אף על פי שהיו צדיקים גדולים אבל לא היו שלמים בתכלית כמו רבי עקיבא, על כן זה הציץ ונפגע וכו'. ואחר שהיתה טינא בלביה כאשר הוכיח סופו שתפס זונה בשוק כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על כן קצץ בנטיעות לגמרי. כי אף על פי שהיה למדן גדול ומפלג בתורה כל כך והיה בידו כל ארבעת חלקי הפרד"ס, אף על פי כן מאחר שלא היה שלם במעשיו כראוי לזה וכסופיו ותשוקתו היו לרעה, על כן מצא את שלו עד שנתפקר וקצץ בנטיעות רחמנא לצלן. כי עקר שלמות ארבעת חלקי הפרד"ס הם על ידי כסופין טובים כי למדן בלא צדקות אינו כלום כי ארבעת חלקי הפרד"ס הם בחינת הארבעה תקונים הנזכרים לעיל, שהם בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל שהם תקון הצדקה שהוא תקון הולכי דרכים, ותקון שבת -אמונה שהוא בחינת תקון חבוש בבית האסורים, ותקון אסור והתר שהוא תקון החולה שנתרפא, ותקון ברית קדש שהוא תקון הולכי ימים שיעלו משם בשלום:
§73 : Bein HaMetzarim . All destruction from machlokes . Mah became lanu (ego). "Not to us — but to Your Name give glory."
## Segment 18
אות ד כי בחינת פשט הוא בחינת תקון ברית תתאה שהוא בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שמברר האסור והמתר וכו' כנ"ל, שכל זה הוא בחינת פשט, דהינו פשט ההלכה שעל ידי זה עקר ברור ההלכה לברר האסור והמתר וכו'. שכל זה הוא בחינת תקון ברית תתאה כנ"ל. ומי שפוגם בזה, על ידי זה בא חולאת רחמנא לצלן, על ידי שאינו מברר בין דם לדם בין מיין דכין למיין מסאבין וכו' כנ"ל. שכל זה בחינת פגם הפשט שאינו מברר פשט ההלכה שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה בקשיא, בחמר הלכתא וכו' כמו שאיתא בתקונים . דהינו שקשה לו קשיות וחמרות ואינו יכול ללבנה ולבררה, ועל ידי זה וימררו את חייהם. וזהו בחינת חולאת שבא על ידי התגברות הארבע מרות בחינת מיין מרירן, שמשם כל החולאות שממררין חיי האדם חס ושלום. כי החולאת היא קלקול החיים בחינת וימררו את חייהם וכו'. כי החולאת סמוך למיתה כמו שכתוב 'ויגיעו עד שערי מות'. שזה נמשך על ידי פגם בחינת הפשט שהוא בחינת פגם ברית תתאה, שאינו זוכה לברר ההלכה לברר האסור והמתר, להפריש בין מיין דכין למיין מסאבין בין דם לדם, שכל זה מחמת הקשיות וחמר ההלכה שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בקשיא וכו'. נמצא שבחינת פשט הוא בחינת ברית תתאה שעל ידי פגם זה בא חולאת חס ושלום. ולהפך כפי התקון כן זוכה להתרפאות. דהינו בחינת חולה ונתרפא שהוא אחד מארבעה הנ"ל:
§§74–76 : Zimun = expressing Ratzon aloud: " mir villen bentshen! " Three = three Kedushos . Ten = mentioning the Name, because Ayeh to Melo = ten Sefiros .
## Segment 20
אות ה רמז, זה בחינת תקון של הולכי דרכים שהוא על ידי צדקה כנ"ל, כי עקר ידיעת הדרך הישר באמת לאמתו אי אפשר להורות בפרוש כי אם ברמז בבחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני . כי אי אפשר לבאר ולפרש כל המבוכות והטעותים שיש בהליכת הדרכים אפלו בגשמיות. כי מכל דרך ודרך מתפצלים ומתפרשים כמה וכמה דרכים נבוכים מן הצד שאפשר לתעות בהם. מכל שכן וכל שכן בענין דרכים ונתיבות ברוחניות בעבודת ה', שאי אפשר בשום אפן לבאר ולפרש לכל אחד ואחד הדרך הישר בכל יום ובכל עת להיכן יפנה להציל נפשו ממה שצריך להנצל. כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות , וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק תעיתי כשה אבד וכו', שתכף כשנוטין מעט מהדרך יוצאים משם כמה וכמה דרכים נבוכים וכו' עין שם. ומאחר שרב העולם כבר תעו במדבר בישימון דרך וכו', כי אין צדיק בארץ וכו' ולא יחטא , אשר על ידי כל חטא וחטא חס ושלום תעה מהדרך, וכמו שאנו מתודים בכל יום תעבנו תעינו וכו'. ואיך אפשר לבאר ולברר איך לשוב אל הדרך הישר. על כן אי אפשר לבאר בפרוש הדרך הישר בכל עת ובכל הלוך ותנועה, כי אם ברמז בחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני , שמרמזין להאדם בכל עת בדרך זו ילך. וכל זה נתתקן על ידי צדקה בחינת צדקת תמים תישר דרכו , וכתיב בארח צדקה אהלך , כי על ידי צדקה זוכה לילך בדרך הישר בגשמיות ורוחניות בחינת וידריכם בדרך ישרה וכו'. ועל כן בחינת רמז שבתורה הוא בחינת תקון הולכי דרכים שהוא על ידי צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע שעל ידם כל הדרכים כמו שמבאר שם עין שם. כי הגלגלים סובבים בכל יום ובכל עת ובכל שעה שמשם נמשכין כל השנויים שבעולם שה' יתברך מסבב בעולמו, שהם חם וקר קיץ וחרף וכו'. וכן השנויים בפרטיות בכל יום ובכל אדם ובכל מקום. והכל בשביל לרמז רמזים להאדם שישוב אל הדרך הישר באמת כפי אותו היום והשעה כפי מה שמרמזין לו בכל עת. (כמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ זכרון סימן נד), שמרמזין להאדם בכל עת לשוב לה' יתברך. והכל על ידי השנויים הנעשים בכל יום על ידי תנועת הגלגלים שהקדוש ברוך הוא מנהיג אותם בחכמה נפלאה בכל עת ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו וכו', הכל כדי לרמז להאדם את הדרך הישר שצריך לשוב בו באותה העת והשעה. והפוגמים בזה ואינם נותנים לב להבין כל הרמזים האלה הבאים על ידי הלוך הגלגלים בכל יום, על זה נאמר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו , כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שאינם מביטים בפעל ה' לברכו יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הינו כנ"ל כי עקר ברכת יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הוא לברכו יתברך על חדוש מעשה בראשית בכל יום. כמו שאומרים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שהכל בשביל הרמזים הנזכרים לעיל כדי לשוב לדרך הישר להתקרב אליו יתברך וכנ"ל וכמבאר מזה במקום אחר . נמצא שרמז הוא בחינת תקון הולכי דרכים שהוא על ידי בחינת צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע וכנ"ל:
§77 : Makifin . The tzadik ascends through free choice; the angel stands still. "The end of knowledge is that we do not know." Rabbainu : where philosophy ends, true Kabbalah begins — and even there, ascent continues.
## Segment 22
אות ו דרוש, זה בחינת תקון שבת אמונה שהוא בחינת עולם החרות שהוא תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות. כי עקר דרושי התורה נתגלין בשבת כידוע . כי כל דרושי התורה נמשכין משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, שהם בחינת תליסר תקוני דיקנא שהם אור הפנים. ועקר הארת שלשה עשר תקוני דיקנא הוא בשבת שאז עולין לשם כידוע בכונות שבת . כי שבת בחינת אמונה שעל ידי זה דיקא יכולין לדרש בתורה באמת, כי האמונה היא העקר והיסוד שעליה עומדים, ועל ידי זה נכנסים אל השכל לדרש את התורה, וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שעל ידי אמונה באים אל השכל וכו' עין שם. ועל כן אמונה היא בחינת שבת שהוא עולם החרות שעל ידי זה עקר שלמות הדעת, (כמו שמבאר במקום אחר בסימן יוד בלקוטי תנינא) שעל ידי זה יכולים לדרש את התורה, כי כשאין אמונתו בשלמות חס ושלום אז דעתו ושכלו הוא אסור ותפוש בכבלי ברזל בשבי ובבית האסורים בתפיסה גדולה:
§78 : Moshe's departure = Yehoshua's empowerment. "Greater are the tzadikim in death." Through one synagogue returning in truth, Mashiach will come.
## Segment 23
כי זה ידוע ששכל האנושי קצר מלהשיג שום דבר על בריו ומכונו, ועל כן כל החכמים המחקרים נבוכים ותועים בכל החכמות. כי עדין אין שום חכמה ברורה אצלם כי יש ביניהם ספקות ומחלקת הרבה ומבוכות עצומות בכל החכמות כידוע לבקי בהם. כי על ידי שכל אנושי אי אפשר להשיג שום דבר על בריו ואמתתו. ועל כן כשנכנס באיזה חכמה בלי אמונה חס ושלום, הרי שכלו כמו אסור ותפוס בתפיסה שאינו יכול לצאת משם. כי דעתו נשאר נבוך ותפוס במה שמעין בו ואינו יכול לצאת משם בשלום. כי אי אפשר לו להשיג הדבר בשכלו האנושי. וכמו שכתוב אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממני. וכתיב רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו (קהלת
§79 : " Nachamu " = comfort one another. Three Aichahs : exile, destruction, departure of the tzadik . "A voice calls in the wilderness" — no despair. "Every valley raised, every mountain lowered." "The glory of Hashem shall be revealed."
## Segment 25
אות ז . וזה בחינת גלות מצרים שהיתה הדעת בגלות ובשביה כמובא . כי מצרים מלאה גלולים דהינו עבודה זרה וכפירות הפך האמונה, ועל כן שם היתה הדעת בגלות ובשביה. כי בלא אמונה, הדעת והשכל אסור ותפוס בגלות ובשביה כי אי אפשר לו לצאת מהמבוכות על ידי השכל לבד בלא אמונה כנ"ל. אבל כשיש לו אמונה בחינת שבת, הוא בבחינת חרות כי דעתו בן חורין, כי יודע כל הדברים על ברין על ידי האמונה לבד, על ידי שמאמין לדברי רבותינו ואבותינו הקדושים, ואז יש לו יסוד לעמד עליו שהוא האמונה שעליה עומד הכל. כי על ידי יסוד אמונה יכול לכנס לכל דרושי התורה ולצאת משם בשלום מאחר שיש לו יסודות חזקים על ידי האמונה הקדושה. וזה בחינת בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה , יחיה זה בחינת חכמות אמתיות של דרושי התורה שהיא עקר החיות בחינת החכמה תחיה , בחינת דרשוני וחיו , שעקרם תלוי באמונה שהיא יסוד הדרושים האמתיים וכנ"ל. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב באות פ' פדיון שבויים, וזה לשונו כשאחד מבני ישראל נתפס בתפיסה, על ידי זה לפי בחינתו נסתמו מעינות החכמה מחכמי הדור. ולהפך כשיוצא מהתפיסה, עד כאן לשונו. כי תפיסה היא בחינה שנסתמו מעינות החכמה שהדעת בגלות ובתפיסה ואינו יכול לברר דרושי התורה על מכונם כנ"ל, ותקון כל זה תלוי בשבת אמונה שהוא בחינת עולם החרות כנ"ל. וזהו בחינת אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים , אנכי ה' אלקיך, זה בחינת אמונה, כי זה עקר יסוד האמונה להאמין בו יתברך. ועל ידי זה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, דהינו שהוציאנו ממצרים מעבדות ושביה ותפיסה, שהכל היה על ידי שהיה שם הדעת בגלות כידוע, כי על ידי אמונה בחינת אנכי ה' אלקיך על ידי זה יוצא הדעת מגלות ושביה ותפיסה שזה עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל. נמצא שדרוש הוא בחינת שבת אמונה שהוא בחינת תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות וכנ"ל:
§§80–84 : 15 Av = Yom Kippur = tikkun of meraglim . Eikev = even at the heel, if you heed the da'as . "Do not fear — Hashem fights for you." The minyan derived from the meraglim — from the evil assembly, Hashem taught us holy assemblies. The counsel of Hashem stands forever.
## Segment 27
אות ז וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:
Likutay Halachos – Orach Chaim, Volume II Laws of Natilas Yadayim for a Meal & Betziyas HaPas Sub-category: Birchas HaPairos [Blessings over Fruits] Birchas HaPairos [Blessings over Fruits]
## Segment 29
אות ח וזהו בחינת פגם קרח שחלק על משה ואהרן, בחינת ויקח קרח ותרגומו ואתפלג קרח, שחלק למדן מצדיק ואמר שלמדן בעצמו הוא מעלה. וזה שאמר כי כל העדה כלם קדושים, ופרש רש"י כלם שמעו בסיני אנכי וכו', הינו שאמר מאחר שכלם קבלו את התורה וכלם שמעו בסיני אנכי על כן כל אפין שוין חס ושלום. ובזה פגם וחטא מאד, כי אף על פי שכלם קבלו למוד התורה בסיני אבל אין כלם שוין בקיום התורה. ועקר השלמות הוא רק כפי הצדקות של כל אחד כפי מה שזוכה כל אחד לקיום התורה בשלמות, והכל תלוי בקדשת הברית שזה אין שום אדם יודע מה שנעשה עם חברו, רק הוא יודע החסרונות שלו איך הוא אוחז בזה. על כן בודאי ראוי לו להתבטל נגד הצדיק האמת שהוא בחינת משה שרואים עצם נפלאות קדשתו על ידי נפלאות התורה שגלה לנו ולסמך על דבריו שבודאי יודע למי לתן הגדלה כראוי לו. בפרט משה רבנו בעצמו שעשה הכל על פי הדבור. וקרח על ידי גאותו חלק עליו והתפאר בחכמתו ולמד ודן קל וחמר של שקר, וגלה פנים בתורה שלא כהלכה ואמר ומה טלית של מין אחר חוט של תכלת פוטרה וכו'. וכן בית מלא ספרים אם חיב במזוזה וכו' . כי כשאין בו אמונה, ומפריד למוד התורה מהצדיק, בודאי יוכל לצאת לגמרי מהדת לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, כמו קרח שחלק על משה על ידי זה, ואחר שקצץ בנטיעות על ידי זה וכנ"ל. ועל כן חלק קרח על הכהנה, כי הכהן הוא בחינת הרב האמת הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' כנ"ל. כי כהן בחינת חסד בחינת אברהם, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שזוכין על ידי הרב הזה שדומה למלאך ה' צבאות וכנ"ל. וקרח שפגם בזה ורצה לחלק למדן מצדיק כנ"ל, על כן חלק על הכהנה וכנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך לברר האמת על ידי המטות, וכמו שכתוב והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, כי מטה דא מט"ט שהוא בחינת למדן שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור ומתר וכו', כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך שכל אחד יכניס מטה שלו לפני ארון העדות, והיה האיש אשר יבחר בו מטהו יפרח, להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומיחד למדן וצדיק, ואזי הוא בודאי עושה פרות דהינו שהוא לבדו מחדש חדושין דאוריתא אמתיים בתורה שהם בחינת פרד"ס. כי רק מטה שלו פרח וגדל ועשה פרות כמו שכתוב ויצא פרח ויצץ ציץ וכו', דהינו שלמוד התורה שלו שהוא בחינת מטה כנ"ל, הוא לבדו הצליח ועשה פרי, כי הוא מלאך ה' צבאות שמקשר למדן לצדיק שעל ידי זה עקר שלמות חדושי התורה שהם בחינת פרד"ס. ועל כן בודאי לו מגיע הכהנה, כי הוא זכה לכסופין ואהבה דקדשה שהוא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. אבל המטות של שאר הנשיאים לא פרחו ולא עשו פרות, להורות להם ולגלות שאין יכולים לחדש בתורה בפרד"ס שזה נקרא עץ פרי עושה פרי כידוע , אין יכולין לזכות לזה כי אם על ידי כח אהרן הכהן שהוא בחינת רב האמת שדומה למלאך ה' צבאות שכלול מלמדן וצדיק, ועל כן לו לבד מגיע הכהנה. אבל מי שמפריד עצמו ממנו הוא בחינת עץ יבש, כי אף על פי שנדמה שמחדש איזה חדוש אינו נחשב בשם עשית פרות כלל. כמו שאיתא בזהר שחדושין שאינם כראוי הם בחינת רקיעין דשוא חס ושלום (וכמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ סימן נד) שהם בבחינת שבע שני הרעב חס ושלום, שהוא הפך עשית פרות. כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', שרק הוא זכה שמטה שלו שהוא בחינת למדן בחינת מט"ט יפרח ויוציא פרח ויצץ ציץ וכו' , כי עקר שלמות חדושי תורה שהם בחינת פרד"ס שגדלים בו כל מיני פרות, הוא רק על ידי כסופים טובים שעל ידי זה זוכים למעשים טובים וכנ"ל:
This corresponds to the [law] that one does not recite zimun [the invitation to communal grace after meals] over fruits, because fruits have no fixed status [ kevias seudah — the status of a fixed meal], only bread made from the five species [of grain], which alone satisfies and nourishes. As has already been explained in the Laws of Birchas HaMazon (in section 75), that the essence of birchas hazimun [the blessing of invitation] is the aspect of the revelation of ratzon [Divine will/desire], which is revealed at the time of eating specifically, through the generality [ kelaliyus ] of son and student [ ben v'salmid ] — which represents the totality of the worlds [ kelaliyus ha'olamos ] — which each person merits through the holy daas [divine knowledge/consciousness] of the tzadik , the true shepherd [ ha'ro'eh ha'emes ], who toils to gather in the dispersed of Israel, those who are very far from Hashem, to return them to holiness, etc. It is for this reason that the main birchas hazimun — which is the greatest revelation of ratzon — is when there is some gathering of Israel of at least three. And the primary [revelation occurs] when ten gather at one table, when the zimun is recited with [G-d's] Name, etc. — see there well. Therefore, birchas hazimun applies only to bread, but one does not recite zimun over fruits, because fruits have no fixed status — for it is known and already explained that the taste of all foods and their power to vivify a person is drawn only from the daas and chachma [wisdom], from which all vitality flows, as it is written, "The wisdom gives life" [Koheles 7:12] . And according to the portions of sparks of daas that Hashem drew into each and every food, so does it have the power to vivify and sustain a person — for through this his soul is bound to his body, which is the essence of life — which is the aspect of the totality of the worlds [ kelaliyus ha'olamos ], etc., as above. Therefore the primary [food] is bread, which alone satisfies and nourishes a person, because in bread is clothed the main totality of daas , which is the aspect of the remozim [allusions/hints] mentioned above. Therefore with bread, even though one does not feel in it as much sweetness of taste as in other fruits and foods, even so it surpasses all foods and is the basis of them all — because all the aspects of the sweetness of daas invested in all the fruits and foods are all included in bread, within which the above-mentioned remozim are hidden, which represent the totality of daas — and therefore in truth, within bread all the flavors of the world are hidden, as above.
## Segment 31
אות ט ועל-כן נבלע קרח ועדתו בחייו כמו שכתוב וירדו חיים שאלה, כי עקר המיתה נמשך מפגם הנ"ל על ידי שאין מצירין אותיות התורה לטוב, שאז הוא בחינת לא זכה נעשית לו סם מות . ועקר זה הפגם נמשך על ידי שאינו מקרב להצדיק האמת, מכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ומפריד למדן מצדיק, דהינו שמפריד למוד התורה מכסופין טובים שהם נפשות ונקדות טובים וכו' כנ"ל, שעל ידי זה לא זכה נעשית לו סם מות, מאחר שמפריד אותיות התורה מהנקדות שזהו בחינת פרדת הנפש מהגוף ממש שזהו עקר המיתה וכנ"ל. כי עקר המיתה נמשך מחטא אדם הראשון על ידי חטא עץ הדעת טוב ורע, ועקר פגם עץ הדעת היה בחינה הנ"ל, כי עץ הדעת טוב ורע זה בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור והתר וכו' כידוע בתקונים , וה' יתברך צוה עליו שלא לאכל כלל מעץ הדעת, כי רצה שיתדבק רק בעץ החיים שהוא כלו טוב, ואז לא היו צריכים שום ברור כלל. והוא חטא בזה ואכל מעץ הדעת על ידי עצת הנחש שהיה ערום מכל שהסיתו להתחכם כמו שכתוב ונפקחו עיניכם וכו', דהינו שהסיתו שילך רק אחר חכמות וחקירות לידע טוב ורע ולבלי להשתדל אחר מעשים טובים כלל, עד שגבר עליו והסיתו לעבר על מצות ה' לאכל מעץ הדעת טוב ורע. וגם פגם בברית קדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל ידי כל זה היה בבחינת נרגן מפריד אלוף שהפריד בין למדן וצדיק כמו אחר שקצץ בנטיעות על ידי זה, כי גרם על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע ועל ידי פגם הברית שיהיה בחינת פרוד בין בחינת למדן שהוא בחינת ששה סדרי משנה בחינת מט"ט מלאך, לבין בחינת צדיק שהוא בחינת שמירת הברית בחינת ה' צבאות כנ"ל, שזהו בחינת פרוד בין האותיות והנקדות שהם בבחינת גוף ונפש. ועל כן נגזר על ידי זה מיתה שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי בזה פגם שהפריד הנקדות מהאותיות שזהו ממש בחינת פרדת הנפש מהגוף כנ"ל. אבל אדם הראשון עשה תשובה והתחיל לתקן קצת וכן כל הצדיקים שבכל דור עוסקים בתקון זה. ועקר התקון על ידי צדיקי אמת שהתגברו על יצרם עד שזכו לתקון הברית באמת, ועל ידי זה זכו לכסופין טובים ולעשות נקדות טובות להאותיות שעל ידי זה מצירין הכל לטוב שהוא בחינת חיים בחינת זכה נעשית לו סם חיים כנ"ל. וכל מי שרוצה לחוס על חייו צריך לקשר את עצמו לצדיקי אמת כי עמם מקור החיים וכנ"ל. ובכל דור ודור עוסקים לתקן חטא אדם הראשון על ידי הצדיקים האמתיים והמקרבים אליהם שעל ידי זה נכלל למדן וצדיק, נקדות ואותיות תורה ומעשים טובים, שכל זה הוא בחינת כלליות הגוף בהנפש שזהו בחינת חיים וכנ"ל. אבל אף על פי כן מחמת שתקון זה אי אפשר לגמרו בפעם אחד ולא בדור אחד, על כן גזרת המיתה במקומה ובהכרח שבסוף ימות האדם, כי על ידי גדל הקלקול של חטא אדם הראשון אי אפשר לברר הזהמא כי אם על ידי פרדת הנפש מהגוף. אבל באמת עתה המיתה היא טובה גדולה, כמו שכתוב והנה טוב מאד זה המות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי עתה אחר החטא אי אפשר אפלו לצדיקים גדולים לשוב למקור החיים בשלמות כי אם על ידי פרדת הנפש מהגוף שאז ישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה . ואז תתבלה זהמת הגוף בעפר עד שבעת התחיה יחזרו ויתחברו הנפש והגוף המזכך ויעמדו בתחיה ויחיו חיים אמתיים שהם חיים נצחיים כל אחד כפי מעשיו הטובים שזכה לסגל בזה העולם. וכפי התקרבותו והתחברותו לצדיקים ויראים אמתיים שעל ידי זה עסק לחבר הנפש והגוף כנ"ל. שעל ידי זה יזכה לבסוף לחבור זה בשלמות שהוא חיים נצחיים כנ"ל. אבל אי אפשר להגיע לאלו החיים נצחיים כי אם על ידי המיתה דיקא כדי שיתבלה הזהמא של חטא אדם הראשון שגרם על ידי עץ הדעת טוב ורע, שעל ידי זה עשה בחינת פרוד בין האותיות והנקדות שהם בחינת גוף ונפש כנ"ל. על כן בהכרח שיהיה פרוד ביניהם דהינו מיתה קדם שיזכו לחבור אמתי שהוא בחינת חיים נצחיים וכנ"ל. ועל כן קרח שפגם בזה מאד כי חלק על משה שהוא הצדיק האמת כלליות התורה, ורצה להפריד בין למדן וצדיק וכו' כנ"ל, כאלו אפשר להמשיך חיים בלא הצדיק האמת, כאלו יש להאותיות בחינת גוף חיות בלא הנקדות בלא הנפש האמתי, אשר באמת אין חיות להגוף כי אם על ידי הנפש, והנפש מקבלת החיות מלמעלה על ידי בחינת הנקדות שהם בחינת נפשות טובות, שנעשים על ידי כסופים טובים שמצירים אותיות התורה לטוב שמשם דיקא נמשך החיות ממקור החיים להגוף ולכל העולמות כלם. אבל מי שמפריד ביניהם על ידי פגם הנ"ל, חייו אינם חיים כלל, מאחר שאינם נמשכים ממקור החיים, ועל כן רשעים בחייהם קרויים מתים , ועל כן קרח שפגם בזה כאלו יש חיים בלא הצדיק האמת, והעיז פניו כל כך כנגד משה רבנו שעל ידו עקר המשכת החיות ממקור החיים לכל הנפשות שיחיו את הגופות וכנ"ל, על כן קבל את שלו וירד הוא ועדתו חיים שאלה , חיים דיקא, ולא זכה למיתה וקבורה. כי נתנו לו מה שרצה, כי רצה לקבל חיות מעצמו בלי התקשרות למשה אדרבא חלק עליו כל כך, על כן נחלק חיותו ממקור החיים ונשאר עם כל חיותו למטה ותכף פתחה הארץ את פיה ובלעה אותם חיים שאלה, כי שם מקומו לחיות בחיים כאלה, כי הארץ שהיא העפר היא בבחינת האותיות לגבי נקדות בבחינת גוף לגבי נפש:
Therefore birchas hazimun — which is the shining of the illumination of ratzon [Divine will] in greatest measure — applies only to bread, because the main illumination of ratzon is revealed most greatly through the gathering of Israel — through which comes the main totality of the worlds, etc. And as explained above, this is the aspect of [the teaching] that we do not recite matters of holiness [ davar sheb'kedusha ] with fewer than ten. And the more a holy gathering of Israel gathers and occupies itself with magnifying, sanctifying, and blessing His blessed Name, the more the worlds are encompassed one within the other, and so too the illumination of ratzon shines more and more.
## Segment 32
כי ידוע שארבעה יסודות אש רוח מים עפר הם כנגד טעמים נקדות תגין אותיות, נמצא שעפר כנגד בחינת אותיות, שאין להם חיות כי אם על ידי הנקדות שמקבלין החיות דרך הטעמים ממקור החיים ומשפיעים חיות להאותיות דרך התגין, כי כל אלו הבחינות מקשרים זה בזה ומקבלין דין מן דין עד למעלה למעלה כידוע, וכן כל ברואי עולם שכלם בראם ה' יתברך מן העפר כמו שכתוב הכל היה מן העפר וכו', כלם מקבלים זה מזה עד למעלה מעלה. ומאחר שקרח ועדתו עשו פרוד כזה ורצו לחיות מעצמם בלי הצדיק שהוא בחינת משה, על כן נשארו למטה עם חיים שלהם שהוא בבחינת עפר כנ"ל, על כן ירדו בחייהם דיקא שאולה, מאחר שהפרידו חיות שלהם ממקור החיים על ידי שחלקו על הצדיק שהוא משה וכנ"ל:
And the truest gathering is through the Shepherd of Israel [ ro'eh Yisroel ], who encompasses within himself all the true tzadikim of every generation, who toils to gather Israel "like a shepherd tends his flock, with his arm he gathers" [Yeshaya 40:11] , etc., as above — for he toils at the settlement [ yishuvo ] of the world, which is to illuminate daas within Israel, and this is the aspect of Moshe Rabbeinu, who was a true compassionate one [ rachaman emes ], and he is the aspect of the true tzadik of every generation, etc. — as explained at the beginning of the Torah we are currently studying, "For He who has mercy upon them will guide them" [Yeshaya 49:10 — see Likutay Moharan I:1] — see there. And the main [instrument of] gathering is through the remozim [allusions] within daas — through which comes the main illumination of true intellect into the heart of each and every person, from the greatest to the smallest, in every place and level that he is, so that he may strengthen himself however he is able, to return from all the evil places that wish to push him there, G-d forbid, and to separate him from the holy gathering, G-d forbid. He must not listen to any [such] push in the world, but rather strengthen his hand in Hashem and stand on his feet with all his strength and hold fast with all his might to the holy gathering of Israel — through which he will never fall, for "Behold, G-d is powerful, He does not despise" [Iyov 36:5] . And all this cannot be explained verbally, only through the aspect of the remozim mentioned above, which are the aspect of "I have stretched out my hand" , etc., as above — for the main [instrument of] gathering and their sustenance is through the remozim , which are the aspect of hands [ yodayim ], as it is written, "Behold, I shall raise My hand to the nations and lift My banner to the peoples" [Yeshaya 49:22] — that in the future the true daas will illuminate even among all the nations and peoples, and they will all be gathered into the gathering of Israel, as it is written, "For then I will turn to the peoples a clear language so that they may all call upon the Name of Hashem" , etc. [Tzefanya 3:9] . And as it is written, "For they shall all know Me" , etc. [Yirmiya 31:33] . And all this will shine upon them through the aspect of the remozim within daas , which are the aspect of hands, as [expressed in] "Behold I will raise My hand to the nations" , etc. And this is the aspect of "And it came to pass that when Moshe raised his hand, Israel prevailed" [Shemos 17:11] , and our Sages, may their memory be for a blessing, expounded that when Israel would look upward — through the raising of hands — Israel would prevail against Amalek, because the main strengthening against the klipas Amolek [husk of Amalek], which is the totality of the sitra achara [the Other Side], the totality of all the incitements, seductions, and pushes of the evil inclination and his armies — is through the remozim , which are the aspect of Moshe's raising of hands, which is the true tzadik , the true shepherd who always toils to gather the dispersed of Israel, through this, as above. For certainly it is impossible to speak with thousands and tens of thousands of souls in a manner that each person hears and understands the depth of his wisdom to its full depth — how to strengthen oneself, etc. — except through the aspect of hands, which are the aspect of remozim , with which he alludes to them and gathers them thereby. And so too afterward, in all that passes over each and every person in their private lives all the days of their lives — one must pay careful heed to the remozim , to strengthen oneself to remain fixed within the gathering, and not to separate oneself from them in any way — so that one not become, G-d forbid, of those of whom it is said, "That which is crooked cannot be made straight, and that which is missing cannot be counted" [Koheles 1:15] . And our Sages, may their memory be for a blessing, expounded: this refers to one who was counted among [his] friends for a matter of a mitzvah and separated himself from them [see Chagiga 9b] — all the more so must one certainly not dispute them, G-d forbid, which is the aspect of "A brother who has been offended [is harder to win] than a fortified city" [Mishlei 18:19] , and "One who is estranged from his friend separates himself" [Mishlei 18:1] , etc. — for through this one falls, G-d forbid, into the alma d'pirud [the world of separation], which is the primary totality of all the defects, as is known. But as long as one is within the collective [ toch ha'klal ] gathered by the true shepherd, there is always hope for him.
## Segment 34
אות י וזה בחינת פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו' לכן אמר וכו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וכו' . כי על ידי שקנא פינחס קנאת הברית על ידי זה זכה לכהנה. כי כהנה שהוא בחינת חסד בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין טובים לה' יתברך שהוא בחינת אברהם איש החסד, זה זוכין על ידי תקון הברית כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ועל כן נקרא הצדיק האמת כהן כמו שכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, שמפסוק זה דרשו רבותינו זכרונם לברכה אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' שבזה כלול כל דברי הדרוש הנ"ל כמבאר בהתורה הנ"ל, שמלאך ה' צבאות זה בחינת כלליות וחבור למדן וצדיק שהוא בחינת אותיות ונקדות וכו' כנ"ל. ועל כן זכה פינחס שהוא אליהו לחיים נצחיים בחייו כי עלה לשמים וחי לעולם, כי הוא ההפך ממש מעדת קרח שחלקו על משה, על כן נשארו עם חייהם למטה למטה בשאול תחתיות, כי הפרידו חיותם ממקור החיים על ידי המחלקת על הצדיק כנ"ל. אבל פינחס שעשה רצון משה בשלמות וקנא קנאת הברית עד שזכה לכהנה שהוא בחינת חסד הנ"ל בשלמות, דהינו כסופין טובים שהם נפשות טובים שהם עקר החיות האמתי כנ"ל, עד שזכה לקשר עצמו למקור החיים בשלמות כזה עד שנשאר חי וקים לנצח מחמת שקשר את עצמו למקור החיים בהתקשרות גדול כל כך על ידי שקנא קנאת ה' צבאות ועשה רצון משה ומסר נפשו למיתה בשביל זה על ידי זה פסקה ממנו זהמת הנחש שהיה על ידי פגם עץ הדעת טוב ורע, ופסקה ממנו לגמרי כאלו היה סובל צער המיתה ממש וחזר ונחיה בתחית המתים, כמו כן זכה הוא אז על ידי גדל מסירת נפשו למיתה בשביל ה' יתברך. ועל כן עקר תחית המתים על ידו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ותחית המתים בא על ידי אליהו זכור לטוב כי עקר תחית המתים שהוא חיים נצחיים, זוכין על ידי שכוללין האותיות בהנקדות שהוא על ידי התקשרות והתחברות לצדיקי אמת שהם בחינת משה שזכו לתקון הברית בשלמות, שכל זה זכה פינחס שהוא אליהו בחייו, על כן זכה לחיים באמת, והוא חי לעולם וכל תחית המתים יהיה על ידו וכנ"ל:
And this is the aspect of Rosh Hashanah, when all Israel are occupied with this — each person toiling and laboring to come to the holy gathering of Israel, which is the aspect of "I am dwelling among my people" [II Melachim 4:13] , said regarding Rosh Hashanah as it states in the holy Zohar. And even from all the villages and distant places, people converge upon the place where there is a gathering of Israel. And the main [thing] is when one merits to come to the true tzadikim , as all Israel customarily travel to tzadikim on Rosh Hashanah — for the main [instrument of] gathering and its sustenance is through the tzadik , the true shepherd, the aspect of Moshe, as above. And this is the aspect of tekias shofar [the sounding of the shofar], which is the aspect of remozim for gathering, the aspect of "And it shall come to pass on that day that a great shofar will be sounded, and those who were lost in the land of Assyria shall come, and those who were dispersed" , etc. [Yeshaya 27:13] . And this is through the remozim , because tekias shofar is the aspect of remozim , as stated concerning the trumpets [ chatzotzros ], which are also the aspect of the shofar — as our Sages, may their memory be for a blessing, said regarding the recitation of the verse "and you shall sound the trumpets" [ u'tekasem b'chatzotzros ] to complete the verses of shofaros [on Rosh Hashanah] [see Rosh Hashanah 34a] , etc. — [Moshe] taught them to understand the remozim of how to gather through the sounds, as it is written, "And you shall sound a teruah and the camps that are encamped to the east shall travel; you shall sound a second teruah and the camps shall travel" , etc. [Bamidbar 10:5–6] . "And if one [tekiah] is sounded, they shall gather to you" , etc. [Bamidbar 10:4] . Thus they had remozim of how to gather through the signal-sounds. And so too it is the custom in all the tactics of physical warfare (which they [the nations] learned from Israel's arrangement of the banners [ degalim ], as brought in the holy books — that the main [instrument of] their gathering is through signs that are the aspect of remozim , such as their banner-signs and the sounds of trumpets and drums, etc. — through which they know how to conduct themselves and where to gather, etc.). And this is the aspect of the holy banners of Israel. And it has already been explained above (in section 47) that the banners are the aspect of sustaining the gathering of Israel — that each person must illuminate the holy daas , which is fear of Heaven [ yiras shomayim ], into his fellow, etc., as explained there. And all this is through the banners, which are the aspect of remozim , as above — they raise a particular banner so that everyone knows which way to turn and go, etc. And this is the aspect of "I will whistle for them and gather them" [Zecharya 10:8] — "I will whistle" [ eshrekah ] is the aspect of remozim . For the main [instrument of] gathering and sustaining them in this long war of this world is through the remozim , as above. And this is the aspect of the changes of the shofar sounds — tekia, sh'vorim, teruah, tekia; tekia, sh'vorim, tekia; tekia, teruah, tekia — according to the remozim , which are the main mochin [mental/consciousness faculties] that are drawn through the shofar. And the main remozim , which are the perpetual sustaining of daas , are through the Torah of the tzadik , the aspect of Moshe — who is the aspect of "For all that is in heaven and earth" [Divrei HaYomim I 29:11] — who can illuminate both the upper worlds and the lower worlds and encompass them together, because the novelties [ chidushim ] of his Torah are universal [ kelaliyus ], for they are drawn from the root of the souls of Israel — he takes them and gathers them together before the discourse [ drush ], in the aspect of "He who takes souls is wise" [Mishlei 11:30, see Likutay Moharan 13] — and through this, "A wise man scaled the city of the mighty and brought down the strength of its stronghold" [Mishlei 21:22] — that being the Torah. Therefore such a true Torah is called "the strength of its stronghold" [ oz mivtachah ], because his holy teachings and words are living and enduring, etc., forever and for all eternity — and they are a stronghold of strength for all who pay heed to the words of his teachings and his remozim , to remain alive in the battle within the holy gathering in all that befalls them — which is the aspect of what is explained above (in section 51) on the verse "And of the sons of Yissachar, men who had understanding of the times, to know what Israel should do" [Divrei HaYomim I 12:33] , etc. — see there.
## Segment 36
אות יא ועל-כן עקר התגברות פינחס היתה אז על ידי תפלה, כמו שכתוב ויעמד פינחס ויפלל וכו', כי עקר התגברות פינחס היתה כנגד בלעם הרשע שכל המעשה הרעה הזאת היתה על פי עצתו כמו שכתוב הן הנה היו בדבר בלעם. כי בלק נתיעץ לשלח אחר בלעם מחמת שכחו בפיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר שמשה אין כחו אלא בפיו אף אני אביא עליהם אדם שכחו בפיו, כי כל זה הוא ענין הנ"ל מגדל כח של כסופין טובים וכו' כנ"ל, ולהפך גדל הרעות שגורמין כסופין רעים חס ושלום וכנ"ל, כי משה רבנו לא היה כחו אלא בפיו, כי הוא זכה ביותר מכל העולם לציר אותיות התורה לטוב מחמת שהיה קדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על כן זכה לכסופין טובים ולעשות נפשות ונקדות טובות לכל אותיות התורה הקדושה, עד שזכה לזוג ולחבר ולציר כל אותיות התורה לטוב, ועל כן זכה הוא לתן את התורה לישראל מה שלא זכו לזה כל הצדיקים שהיו לפניו. כי רק הוא זכה על ידי קדשתו העצומה לציר כל אותיות התורה לטוב, עד שנצטרפה בצרופים הקדושים האלו באפן שהיה יכל להמשיכה ולתנה לנו לזכותנו לנצח:
And this is the aspect of the distinction between eating bread and other fruits and foods: the main satiation, vitality, and sustenance of a person is through bread — but other fruits and foods, even though they vivify and restore the soul, it is only for a time [ l'fi sha'ah ], and the main manner of eating them properly is only with bread, as is known to all — for all the tastes of foods and their power to vivify a person is through daas , as above. And there are many distinctions concerning daas and wisdom, for there are studies which contain great wisdoms, theories, and innovations, but they are of no use toward the ultimate purpose [ tachlis ] at all — and there are many which are very harmful to the ultimate purpose, such as most studies of external wisdoms [ chachmos chitzoniyos ], for even though some of them are needed for this world's crafts and trades, etc., they do not benefit toward the eternal ultimate purpose. And very many of their wisdoms are extremely harmful to all who engage in them and cleave to them — such as their philosophical inquiries into theology [ filosofya elokus ], which is very harmful, because they arrive at great heresy [ kefiros ], as is well known — for it is impossible to know Him, blessed be He, except through the Torah of Moshe, the Written and Oral Torah, as interpreted for us by the Tannaim and Amoraim , etc., and the true tzadikim of every generation, as explained in all the holy books and in our own words extensively. And from these wisdoms and studies come the tastes of the foods and materials that are very harmful to a person — such as foods and drinks that are a poison of death, or other harmful foods.
## Segment 37
כי זה ידוע שהתורה היתה במציאות כבר, כי התורה קדמה לעולם . אבל ה' יתברך לא רצה לתנה לבני אדם עד שיהיה צדיק כזה שיצרפה ויצירה על ידי קדשתו בצרופים טובים כראוי לתנה לתחתונים, ועל כן היה העולם מתמוטט עד שבא משה וקבל את התורה, כי הוא זכה בה על ידי שהוא היה מצרף ומיחד אותיות התורה לטוב על ידי קדשתו כנ"ל, וההתחלה היתה מאברהם אבינו שהיה איש החסד כמובא בהתורה הנ"ל, שאברהם זכה לבחינת שמירת ברית עלאה שעל ידי זה זכה לחסד שהוא בחינת כסופים טובים שעל ידי זה עשה נפשות. ועל כן הוא התחיל לצרף ולציר אותיות התורה לטוב, ועל כן זכה לתורה, כמו שכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי וחקותי ותורותי. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה קים אברהם אבינו עליו השלום אפלו ערובי תבשילין. אבל אף על פי שזכה בקדשתו לצירה לטוב, לא זכה לצירה בשלמות כזה עד שתהיה ראויה להנתן לתחתונים. וכן יצחק ויעקב והשבטים וכו', כלם עסקו בזה ותקנו הרבה אבל לא השלימו זה התקון בשלמות, עד שבא משה רבנו שהיה קדוש בקדשה עצומה כל כך עד שזכה לכסופין טובים ורצונות קדושים כאלו, כי משה עלה עד רצון שברצונות, שעל ידי זה זכה להסתלק שם כמו שאיתא בזהר הקדוש . ועל כן זכה הוא לצרפה ולצירה לטוב בשלמות כזה עד שהיתה ראויה להנתן לנו שיהיה כל העולם מתנהג ומתקים לדורות על ידה. ומחמת זה היה כחו בפיו להנהיג כל העולם כרצונו ולעשות אותות ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד בעולם אשר לא נשמעו ולא נראו וכו'. וכל כחו היה בפיו, כי מאחר שזכה לציר כל אותיות התורה לטוב בתכלית השלמות, על כן בודאי היה לו כח לעשות מופתים נוראים על ידי דבור פיו הקדוש שהיה יכל לצרף אותיות התורה ולדבר בהם דבורים קדושים בפיו, שעל ידי זה היה עושה מופתים נוראים שיהיה העולם מתנהג כרצונו שיהיה מים יבשה וכו'. כי כל העולם מתנהג על ידי אותיות התורה כפי מה שזוכין לצרפם וכו' וכנ"ל, וכמבאר שם במקומו בסוף התורה הנ"ל שזהו בחינת ובטובו מחדש וכו', אין טוב אלא תורה . ועל כן נתיעץ בלק להביא עליהם בלעם שגם כן כחו בפיו, כי בלעם היה בקלפה כנגד משה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , והוא על ידי גדל טמאתו וכסופיו הרעים מאד היה יכל לצרף האותיות להפך וכנ"ל, כי את זה לעמת זה עשה אלקים, ועל כן היו ישראל באמת אז בסכנה גדולה כמו שכתוב עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק וכו'. אבל ה' יתברך ברחמיו חמל על ישראל ונתן כח להכסופין טובים של משה וישראל שיתגברו כנגד כסופין והבלים הרעים של בלעם הרשע, עד שעקם את פיו עד שהכרח לצרף האותיות לטובה לברך את ישראל. וזה הדבר נעשה בכל דור כאשר הבנתי מדבריו ורמזיו הקדושים זכרונו לברכה, כי בענין ההבלים היוצאים על ידי הכסופין טובים או רעים חס ושלום, יש דברים נסתרים הרבה וכמו שמבאר קצת מזה בהתורה הנ"ל על פסוק יש הבל אשר נעשה על הארץ, שזהו בחינת גלגולי הנפשות עין שם, וכמובא לעיל מזה . וה' יתברך חומל על עמו בכל דור ועושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו, שמגביר בכל עת ההבלים והכסופין דקדשה שהם בחינת חסד כנ"ל על הכסופין וההבלים רעים שלא יחריבו את העולם חס ושלום, ועל כן צוה ה' יתברך לזכר מעשה בלעם כמו שכתוב עמי זכר נא מה יעץ עליך וכו' ומה ענה אותו בלעם וכו', כדי לידע שגם עתה ה' יתברך עושה עמנו כמו שהיה אז, להפר בכל פעם עצת הסטרא אחרא. כי באהבתו ובחמלתו הוא שולח לנו בכל דור צדיקים אמתיים כאלו שיש כח בקדשתם להגביר ההבלים דקדשה שנעשין מכסופין טובים על ההבלים דסטרא אחרא שנעשה מכסופין להפך. ועקר המלחמה הזאת זכה פינחס בכחו של משה ללחם מלחמה זאת כנגד עצת בלעם הרשע, עד שזכה בקדשתו להגביר ההבלים דקדשה ולצרף אותיות התורה לטוב, כי עקר התגברות פינחס אז היתה על ידי שצרף האותיות לטוב כמו שאיתא בזהר הקדוש על פסוק ויקח רמח בידו, שראה המ"ם וכו' שהיתה משוטטת והיתה רוצה להצטרף אל ו'ת' חס ושלום, עד שכמעט היה כליה חס ושלום, והוא בכחו לקח המ"ם וצרף אותה לאותיות שמו שעולה ר'ח', ועל ידי זה נעשה ר'מ'ח', ובזה התגבר כנגדם. וגם עסק בתפלה כמו שכתוב ויעמד פינחס ויפלל, כי היתה מלחמה עצומה מאד עד שהיה צריך לכמה נסים שנעשו לו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכל מלחמתו היתה על ידי צרופי אותיות לטוב וכנ"ל. ועל כן זכה לכהנת עולם שהוא בחינת אהבה וחסד הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' וכנ"ל:
But even in the holy studies of the wisdom of the Torah there are several distinctions, because there is one whose study is done with such coarseness and with such a damaged and corrupted mind — and he is very distant from true tzadikim , on the contrary he disputes and opposes them greatly — until it is said about his study: "He who did not merit — it becomes for him a poison of death" , as our Sages, may their memory be for a blessing, expounded on the verse, "And you shall set" [ v'samtom ] [Devarim 11:18] : he who merited — it becomes for him a life-giving medicine; he who did not merit — it becomes a poison of death [Shabbos 88b] . And from such studies many fall into the pit of destruction — to study external wisdoms, as is unfortunately very common among many Torah scholars who engaged in external wisdoms and went astray as they went astray, may G-d have mercy. As the great and bitter outcries about this in many and many holy books.
## Segment 39
אות יב וזה שנסמך לזה מספר בני ישראל והוסיף לכל אחד מישראל ה' ויוד משמו, לומר שמי מעיד עליהם כמו שכתוב שבטי י"ק וכו', כי הצדיק בגדל קדשתו בקדשת הברית הוא ממשיך בחינת קדשת הברית על כל אחד מישראל עד שכל המקשרים אליו הם בכלל קדשת הברית בבחינת ועמך כלם צדיקים וכו', כי בכל אחד מישראל יש בחינת קדשת הברית על ידי שנמול כמו ששמעתי ממנו זכרונו לברכה , וגם על פי רב נמצאים עוד כמה נקדות טובות של שמירת הברית אצל כל אחד מישראל, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק סוגה בשושנים, אבל אין כח במעט קדשתו להתגבר כנגד מה שצריך להתגבר כי אם בכח הצדיק האמת שקדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה בשלמות שאין שלמות אחריו. וכל מי שזוכה לבלי לחלק עליו מכל שכן כשזוכה להתקרב אליו ולהקרא על שמו, על ידי זה בכח קדשתו הוא זוכה גם כן לכסופין טובים ולעשות נפשות שהם נקדות טובות ולהגבירם על הנפשות רעות ולצרף אותיות התורה לטוב, על ידי שמתגבר להוציא הכסופין טובים בפיו שעל ידי זה עושה נקדות טובות להאותיות ומצרפם לטוב וכנ"ל. וזה בחינת שמי מעיד עליהם וכו', כי השם הוא הנפש והחיות כמו שכתוב נפש חיה הוא שמו, ועל כן צרף ה' יתברך אותיות יק"ק משמו בשם ישראל , להורות שהשם שהוא הנפש של ישראל כלול בשמו הקדוש, ועל כן זהו בודאי עדות גדולה שהם בכלל שומרי הברית שעל ידי זה דיקא זוכין לנפשות טובות שהוא בחינת שם דקדשה ששמו יתברך משתף בו. וזהו שבטי י"ק עדות לישראל להודות לשם ה' , להודות דיקא, הינו בחינת תפלה והודאה, כי עקר העדות הוא תפלה והודאה מה שזוכין ישראל הנקראים על שם משה שהוא בחינת הצדיק האמת זוכין להרבות בתפלה והודאה שנעשים מצרופים טובים על ידי כסופין טובים וכנ"ל:
But even those who engage in the wisdoms of the Torah and in its dialectical argumentation [ pilpul ] for the sake of Heaven — for the Holy One, blessed be He, takes pleasure in such dialectical argumentation — even so this is not the essence of the ultimate purpose, for the main thing is to arrive at a definitive ruling of law [ l'asukay sh'ma'asa aliba d'hilchesa ], as we find in the early authorities [ kadmonim ] who distanced themselves from empty argumentation, but instead delved into the depth of halacha to arrive at definitive rulings. But even those who engage in this truly for the sake of Heaven — certainly, fortunate are they and blessed is their portion — nonetheless, this is still not the ultimate perfection, because the main ultimate purpose in perfection is the holy study that leads to good deeds and upright character traits and returning from transgressions — to save Israel from sins, which is the main [act of] compassion for Israel, as above — for "The primary thing is not the study but the deed" [ lo ha'midrash ha'ikur ela ha'ma'aseh ] [Avos 1:17] . And as we request every day: "Grant our hearts understanding to understand and to be wise, to hear, to learn, to teach, to guard, to do, and to uphold" , etc. [from the Shacharis blessing before Krias Shema] — for the main thing is the holy study that instills the observance of Torah within Israel. And the main [goal] is that the Torah and its commandments be fulfilled by each and every person all the days of his life in all that befalls him — and this is the true bread of the Torah [ lachmah shel Torah ], the aspect of "Come, eat of my bread" [Mishlei 9:5] . And from there derives the strength of bread — which is the main satiation and the meal — for the meal [ seudah ] is named only after bread, as our Sages, may their memory be for a blessing, stated. Because the strength of bread is drawn from this holy daas within which all the remozim are included — through which comes the main sustaining of daas in the heart of each person — through which comes the main sustaining of the gathering [ kibbutz ], as above — from which derive all the flavors of the world, included within bread, as above. Therefore the main birchas hazimun — which is the main illumination of ratzon in greater perfection — is only over bread, which is the main fixed meal [ k'vias seudah ], for it has the power to vivify a person and sustain him all the days of his life. But eating fruits and other foods — even though they have pleasant and very sweet tastes drawn from daas , from which come all the world's flavors, as above — nonetheless all their taste and sweetness is drawn from the daas of the Torah that vivifies a person only temporarily, as is sensed in actuality that eating fruits and other foods does not satisfy a person but only vivifies and restores the soul temporarily. And this is the aspect of the Torah studies that truly vivify the world — but it is only temporary, and even though this too is very good and there are those who can live from it for extended periods, nevertheless it is not the eternal sustenance of all people — for the main eternal sustenance is through the holy Torah that illuminates into the world the observance of Torah for all generations, like Moshe Rabbeinu, of blessed memory, of whom it is said, "and they shall also believe in you forever" [Shemos 19:9] . Therefore one does not recite zimun over fruits alone, because fruits have no fixed status [ kevias seudah ] — for the main fixed gathering at the table before Hashem, which is birchas hazimun — the aspect of illuminating ratzon drawn from the remozim , etc. — is through the aspect of eating bread, which is the aspect of nahama d'oraysa [the bread of Torah] — which is the aspect of the study that leads to deed, that instills the observance of Torah eternally, as above. But eating fruits has no fixed status, for they only vivify temporarily — being drawn from the above-mentioned study that only vivifies and sustains the world temporarily, not for all generations. Therefore one does not recite zimun over them alone. And therefore all eating of fruits and other foods is only with bread, which is the essence of the meal — for when they join with bread, it is precisely then that they have great power to satisfy and vivify a person, as is sensed in actuality — that is to say: all the above-mentioned Torah studies, which are in the aspect of fruits, their complete rectification [ tikun ] is when they join with the aspect of nahama d'oraysa — that is, when one comes close to the true tzadik and to his holy Torah, which is the aspect of the bread of Torah [ lachmah shel Torah ], in which are included and hidden all the delicacies of Torah, as our Sages, may their memory be for a blessing, said concerning Moshe Rabbeinu, peace be upon him, and many tzadikim , that they knew all that a veteran student was destined to innovate — and it is all included within their holy Torah. And the main [point] is that their Torah leads to the eternal observance of Torah. And then is the main rectification of all fruits and foods — and then they flavor the bread and vivify and satisfy a person — that is, as above. And understand well how to compare the parable to the analogy, because in truth the parable and the analogy are one and the same — for the vitality of bread and fruits and foods all comes from the Torah. And therefore, according to their root in the Torah, so do they have the power to vivify and sustain a person. And likewise, our Sages, may their memory be for a blessing, instituted blessings and zimun over them, as above.
## Segment 40
וזה בחינת מה שצוה למנותם אז, כי ששים רבוא נפשות ישראל הם כנגד ששים רבוא אותיות התורה, ועל כן אחר מעשה פינחס שקדש השם בשטים, צוה למנותם להורות שהתגבר צדקת הצדיקים שבדור בכח משה רבנו עד שנצטרפו כל ששים רבוא אותיות התורה לטוב והם כלם בשלמותם ובמלאותם, שזהו בעצמו בחינת מספר בני ישראל שהם ששים רבוא בשלמות ולא נפקד מהם איש כי שמו מעיד עליהם שכלם משרשים וכלולים באותיות התורה שנצטרפו כלם לטוב על ידי פינחס בכח משה וכנ"ל:
Therefore it is explained in the Shulchan Aruch [Code of Jewish Law] regarding joining for a zimun : one may join even through eating fruits and foods. And even according to those who dispute this in a zimun of three, in a zimun of ten everyone agrees that one joins through any type of food — that is, as above. For with regard to joining the holy gathering, one can join even through fruits and other foods — because with the aspect of bread, which is the main satiation and sustenance, everything joins together for good, as above. However, regarding a zimun of three there is a dispute, because there is not yet at the start of the gathering anything more than two who are eating bread together, and they wish to join a third through fruit-eating — therefore there are opinions that he does not join, because they themselves are not in the category of a gathering, for the minimum gathering is at least three, who are the aspect of three sanctifications, as above, with regard to a zimun of three (as explained in section 76). But in a gathering of ten, where there is already a clear majority — seven bread-eaters — certainly three join them even through fruits, etc., since there is already a gathering of the seven bread-eaters — therefore they certainly join them through fruits. Because through the aspect of the holy study, which is the observance of Torah — which is the aspect of the bread of Torah — through this all foods join and are rectified, and they have the power to satisfy a person — until there shines the illumination of ratzon in greatest measure, which is the aspect of birchas hazimun at ten, as above.
## Segment 42
אות יג וזהו לאלה תחלק הארץ במספר שמות , כי ארץ ישראל בחינת אמונה כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, כי על ידי קדשת הברית שעל ידי זה נצטרפין האותיות לטוב זוכין לאמונה כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, ועל כן לאלה תחלק הארץ , כי כל אחד כפי מה שזוכה לקדשת הברית כמו כן יש לו חלק בארץ ישראל שהוא בחינת אמונה וכנ"ל:
And this is the aspect of the Jewish custom to eat bread with honey on Rosh Hashanah — for one dips the prusa d'hamotzi [the piece of bread over which the hamotzi blessing was recited] in honey. For the main eating of a person should be only bread with salt — for so is the way of the Torah: "You shall eat bread with salt" [ pas b'melach tochal ] [Avos 6:4] . For in truth, in bread and salt are included all the flavors and all the sweetness of all the fruits and all foods in the world — as explained above, since bread's root and vitality come from the aspect of the remozim of the true daas , which is the main totality of all the goodness of the taste of daas , from which come the tastes of all the fruits, etc., as above. For in truth a person needs to minimize the desire [ ta'avah ] of nature. And as he wrote in his [Rebbe Nachman's] rhymes, of blessed memory: "We eat only to sustain our body and minimize the desires of our nature" . And as it is stated in the Mishnah among the forty-eight things through which the Torah is acquired: through minimizing pleasure [ mi'ut ta'anug ] [Avos 6:6] . For the complete tzadikim break the desire for eating entirely — especially the greatest of the elite tzadikim , who broke the desire for eating to the ultimate degree, until they merited to derive no pleasure from their eating — not even a hairsbreadth — but merited the aspect of "A tzadik eats to satisfy his soul" [Mishlei 13:25] , the aspect of "And He will satisfy your soul in parched places" [Yeshaya 58:11] , etc. Fortunate are they — as is understood from the Torah "Tikoo" II [Likutay Moharan II:5] . And therefore in truth they merited to live good lives through their eating of bread and water, as described in the Stories [Sipurey Ma'asiyos] in the story of the Second Day — regarding the deaf man who lived a good life because he ate bread and water, etc. But also other upright people [ k'sheyrim ] who wish to walk in the path of Torah need, at the very least, to accustom themselves to follow in their footsteps — and at the very least must minimize their eating of fruits and other foods, and the main food should be bread with salt, which is the way of the Torah — for in truth one can taste in the bread the flavor of all foods that are included within it. As also among coarse people there are those who take more pleasure from eating bread and water than do princes who eat the delicacies of kings — and they are indeed stronger and taller than the princes. All the more so in the holiness of Israel and the Torah, one can accustom oneself to vivify oneself with bread and water until one senses in it all the flavors — as is understood from the story of The Wise Man and the Simple Man [Sipurey Ma'asiyos, Story 9] : that for every food he wished to eat, he would command that a piece of bread be brought for him, and would lavishly praise that food as if he were truly eating it — because in truth that is the matter, that the tastes of all foods are hidden in bread, and if one wishes, one can sense in it all the flavors of all the fruits, as above. And similarly it is brought in the holy Zohar that a person's satisfaction depends on his desire, as it states there: "The desire for satiation he places upon himself" , etc. [Zohar, Shemos 153a] . And similarly concerning the tastes of foods — it depends on his will, such that if he desires to be satisfied with bread, he can sense in it all the flavors he desires. And this is the aspect of: "The Torah was given only to those who ate the manna" — for the manna contained all the flavors a person desired. However, as is understood from the Torah [of Rebbe Nachman], even then they had free choice about this — for the wicked who despised the manna did not wish to sense in it all the flavors — therefore they despised it and said, "And our soul loathes this light bread" [Bamidbar 21:5] , and so too many [similar instances]. Therefore in truth it is said, "And He afflicted you and made you hungry and fed you the manna which you did not know" , etc. [Devarim 8:3] — "He who feeds you manna in the wilderness" , etc. [Devarim 8:16] — "in order to afflict you and to test you, whether you would walk in His Torah or not" , etc. [Devarim 8:2] . And similarly in several other verses it is said that eating the manna was a test — that is, as above. And this is the matter that our Sages, may their memory be for a blessing, said: "There is no comparison between one who sees and eats to one who does not see but eats" [see Yoma 75a] , etc. — that is, those who disputed the manna wanted to actually see all the foods prepared and arranged before them to eat them, and did not wish to eat the manna willingly and sense in it all the flavors. And since they did not wish to sense [the flavors], they certainly did not sense them — therefore they despised it and sinned greatly thereby, which is the sin of the complainers who sought a pretext to separate from [Hashem's] place — through which many died and they called that place "the graves of craving," for there they buried the craving people, etc. But also now the same thing happens to much degree with every person who wishes to walk in the path of the Torah, as above. And therefore at the time of birchas hamotzi one must dip the hamotzi portion in salt specifically — for that is the main eating and satiation, and all flavors are there, etc., as above.
## Segment 44
אות יד ועל-כן נסמך לזה הסתלקות משה ושבקש מה' יתברך שיפקד איש על העדה ולא תהיה עדת ה' כצאן וכו' , והשיבו ה' יתברך להסמיך את יהושע, כי משה ראה שלכבש ארץ ישראל שהוא בחינה לזכות את ישראל בשלמות אמונה, אין מי שיש לו כח הזה כמו הוא בעצמו כי הוא היה בבחינת ברית עלאה, כי היה קדוש מאד בקדשת הברית כנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונה שהיא בחינת ארץ ישראל כנ"ל ועל כן סבר שהתר הנדר והוא יכניס את ישראל לארץ מאחר שרואה בכל פעם מי ומי עומדים על ישראל לכלותם חס ושלום, כמו שראה במעשה בלק ובלעם. ועל כן היה ראוי שהוא יכניס את ישראל לארץ כי רק הוא יודע ללחם עם כל העומדים כנגדם בגשמיות ורוחניות. אבל ה' יתברך השיבו שכבר נגזרה גזרה ואי אפשר לבטלה שהוא יסתלק כאן. ואז בקש מה' יתברך אם כן מה יעשו ישראל, כמו שכתוב ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה. והשיבו ה' יתברך שיסמך את יהושע תלמידו, כי יהושע בחינת נער, בחינת מט"ט, בחינת ברית תתאה כמו שכתוב ויהושע בן נון נער וכו', אבל על ידי שזכה לשמש כל כך את משה כמו שכתוב לא ימיש מתוך האהל, על כן זכה לכלל ברית תתאה בברית עלאה דהינו שיהיה נכלל יחד למדן בצדיק שזהו עקר השלמות, ועל כן יש לו כח להנהיג את ישראל על ידי שיסמך משה את ידיו עליו. כי זכה על ידי גדל שמושו להכלל במשה לכלל צדיק בלמדן שעל ידי זה נצטרפין האותיות לטוב שעל ידי זה מתנהג כל העולם לטוב שעל ידי זה יכולים להנהיג ישראל ולכבש ארץ ישראל שהיא בחינת אמונה שזוכין לזה על ידי כלליות ברית תתאה בברית עלאה שהוא בחינת התקשרות וכלליות למדן בצדיק כמובן בהתורה הנ"ל. וזה שאמר משה יפקד ה' אלקי הרוחת וכו', וה' יתברך השיבו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, הרוחת דיקא, אשר רוח בו דיקא, כי הכל תלוי בהרוח וההבל שהוא הנפש והרוח חיים שנמשך כפי הכסופין כנ"ל, שמשה בקש זאת מה' יתברך שיפקד ה' אלקי הרוחת איש וכו' שיהיה לו כח להגביר הנפש והרוח חיים דקדשה שהם ההבלים דקדשה על הרוח וההבלים דסטרא אחרא. והשיבו ה' יתברך שיקח את יהושע איש אשר רוח בו, שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, הינו שיודע להגביר הרוח חיים של כל אחד שיתגבר הרוח וההבל דקדשה הנעשה מכסופין טובים, על הרוח וההבל דסטרא אחרא הנעשה מכסופין רעים, שעל ידי זה עקר הנהגת העולם לטובה שעל ידי זה כובשין ארץ ישראל שהיא בחינת אמונה שהיא שלמות כל הדברים וכנ"ל:
But on Rosh Hashanah one dips the prusa d'hamotzi in honey — to allude that we are now rectifying the sin of Adam the First, which occurred on this day, whose main sin was in the matter of eating — for he ate from the Tree of Knowledge [ eitz ha'daas ]. And likewise the sins of all people that need to be rectified now on Rosh Hashanah, which is the first of the Ten Days of Repentance. And we allude that through the power of the tzadikim we rectify all the sins and merit complete teshuva — until we merit to sweeten and rectify the force of the harsh judgments [ gevuros ], which are the aspect of honey, as brought in the kavanos [mystical intentions] — until the honey is in the aspect of the manna, of which it is said "and its taste was like a wafer with honey" [Shemos 16:31] — which contained all the sweetness of flavors. For the totality of all sweetness in all fruits and foods is the aspect of honey, as above. And we eat the hamotzi portion with this honey — to indicate that our hope is to merit the above-mentioned level: to eat bread in the aspect of manna — to sense in it all the sweetness of flavors in the world, which are the aspect of honey, as above. For in truth in bread are hidden all the flavors of the world, for its vitality comes from the remozim of the true daas of the tzadikim — which is the eternal observance of Torah, etc. — as above — within which are included all the flavors of all intellect and wisdoms in the world, etc., as above.
## Segment 46
אות טו ועל-ידי אמונה נשלם הצדקה שהיא מנהגת כל גלגלי הרקיע כנ"ל. וזה שנסמך לזה כל פרשת הקרבנות של כל יום ושל שבת וראש חדש וימים טובים כי כל הקרבנות הם נדבת לב בחינת צדקה שעל ידי זה מתנהגים כל גלגלי הרקיע, ועל כן מצוה להקריב תמידין בכל יום בבקר ובערב דהינו בעת זריחת השמש ושקיעתה, כמו שכתוב שנים ליום. ומצוה לשחטם כנגד היום כנגד זריחת השמש ושקיעתה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה להורות שכל הנהגת השמש שגדול מכל הגלגלים שעל ידו עקר סדר הזמנים, כל הנהגתו הכל על ידי קרבנות ישראל שהם בחינת צדקה. וכן צוה להוסיף מוספין בשבת ויום טוב וראש חדש, כי כל שנוי הזמנים כלם על ידי הגלגלים, על ידי שבעת כוכבי לכת שהם כנגד שבעת ימי השבוע, ועל ידי שנים עשר מזלות שהם כנגד שנים עשר חדשים שבהם כל המועדים, וכמו שכתוב יהי מארת וכו' והיו לאתת ולמועדים לימים ושנים. ועל כן צריכין להקריב מוספין בשבת ויום טוב וראש חדש כדי להנהיג לטוב כל גלגלי הרקיע בכל שנוי הזמנים, כי כלם מתנהגים על ידי צדקה שהיא בחינת קרבנות וכנ"ל. נמצא שכל פרשיות הסדר מקשרים וסמוכים זה לזה יפה יפה סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר:
For the main sin of Adam the First was in this matter — that he was drawn after the pleasantness and sweetness of the Tree of Knowledge, which is the bodily desire [ ta'avas ha'guf ], which is itself the aspect of external wisdoms of this world, which have a sweetness of intellect. But it is of no use toward the eternal ultimate purpose — on the contrary, it is very harmful, as above. And as is explicit in the Torah, as it is written, "And the woman saw that the tree was good for food and that it was a delight to the eyes and the tree was desirable to bring one to wisdom, and she took of its fruit and ate" [Bereishis 3:6] — that is, as above. Because the taste of intellect and the taste of eating are one and the same aspect — for the root of the taste of food is drawn from daas , as above. Therefore, just as the eating [affects the daas ], so is the daas drawn [after the eating] (and as is explained in the Torah "And it came to pass that they were emptying their sacks" , Torah 17 in Likutay [Moharan I:17] — see there). And Hashem warned Adam not to eat from the Tree of Knowledge, because "on the day that you eat of it, you shall surely die" [Bereishis 2:17] — for this food does not bring the life that flows from true wisdom, which is the aspect of "wisdom gives life" — rather it is drawn from external intellectualism that appears sweet at first and whose end is the ways of death. This is the aspect of "good for food and desirable to bring one to wisdom" — for they are one and the same aspect, because the taste of the fruit of the tree and the taste of the intellect drawn from there are all one — and they are all only the desire of this world. And the serpent, who was the cleverest of all — extremely cunning for harm — incited them to this, as it is written, "For G-d knows that on the day you eat of it your eyes will be opened and you will be like divine beings" , etc. [Bereishis 3:5] . This is precisely the evil matter being done under the sun in these generations — that [people] spread out into external wisdoms drawn from the defilement [ zuhama ] of the serpent, whose sages are immersed in all the desires of the world, and they seduce, incite, and lead astray to be drawn after the sweetness of the intellect of these wisdoms — which are the aspect of the harmful foods that bring death to the world, as above. As it is said about them, "For the lips of a strange woman drip honey and her palate is smoother than oil — but her end is bitter as wormwood" , etc. [Mishlei 5:3–4] , which has been said about external wisdoms, as our Sages, may their memory be for a blessing, expounded there [Avoda Zarah 35a] . This is the aspect of "good for food and desirable to bring one to wisdom" — for it is all one — for all their wisdom is drawn from desires, because just as they have desire for food and other desires, so too do they have evil desires for their evil wisdom. And what the serpent said to them, "you will be like divine beings" — this is precisely what is explained in their books: that through their wisdoms they can attain their ultimate purpose — which is to reach the ultimate of their wisdoms, etc. — which to them means that their soul is included in the divine, which is the Active Intellect [ sekhel ha'po'el ], as is understood in their books. As many holy books cry out bitterly about this — such as the book Avodas HaKodesh , etc., and the holy Shelah , etc. And as is explained from this in Likutay Moharan II [Likutay Moharan II:19] .