נטילת ידים לסעודה א נטילת ידים לסעודה א Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/2/4 Segment 1 HE: הלכות נטילת ידים לסעודה א EN: And as is understood there in the parasha [Torah portion], this was the primary trial of the man ; and therefore they were commanded: "No man shall leave over from it until morning" . And therefore, indeed there were found among them people who left over from it, and Moshe became angry with them. For the primary descent of the man was through bitachon — to trust in Hashem, blessed be He, alone — which is the aspect of histakulus , through which alone one creates boundary and time for the shefa , through which the livelihood descended for them from Heaven alone. Segment 3 HE: אות א ובציעת הפת EN: And similarly, our Sages, of blessed memory, said that the reason the man descended for them every day and not all at once for many days was "so that they would direct their eyes heavenward" — meaning as mentioned above: so that they would have strong bitachon , as mentioned above. Segment 4 HE: כשיבא לאכל פת שמברכין עליו המוציא יטל ידיו. (שלחן ערוך ארח חיים סימן קנח): EN: And this is what Yirmiyahu said to them — when he wanted them to engage in Torah and strengthen themselves in bitachon alone, until the livelihood should come to them from Heaven alone, without any commerce, just as the man descended for our forefathers — therefore he said to them: " See the word of Hashem." "See" — specifically. Meaning, he informed them that the primary drawing down of livelihood is through the power of sight alone , which is the aspect of bitachon . For through a person gazing with bitachon only toward Hashem, blessed be He, alone — he is able to draw down livelihood at its appointed time and moment, without any cause or commerce at all. Rather, the livelihood comes to him from Heaven, just like the actual descent of the man , which was only through bitachon , as mentioned above. Segment 5 HE: עין במאמר "וביום הבכורים" סימן נו EN: It emerges that the business dealings with emunah of Israel serve only to draw down ohr hayashar and ohr hachozer — through which a vessel is made. And this is the aspect of bitachon , for the primary purpose of business dealings is only to strengthen the vessel that is made through bitachon , as mentioned above. Segment 6 HE: כי האכילה הוא חיי האדם. ועקר כח החיות שיש בתוך הדבר הנאכל הוא בחינת הדעת והשכל המלבש בו, כי בכל דבר יש בו חכמה. ועל ידי זה יש לו כח להחיות את נפש האדם ובפרט אכילת איש הישראלי שהוא רק כדי להחיות את נפשו דקדשה, כמו שכתוב צדיק: EN: And therefore it is forbidden to enter into a partnership with idolaters, on account of: "And the name of other gods you shall not mention" . For the primary vessel — namely, that the shefa should descend in boundary and time — this is made through the power of sight, which is the aspect of ohr hayashar and ohr hachozer . And the primary aspect of ohr hayashar and ohr hachozer that is made through the power of sight is only when one directs and contracts the sight toward a specific thing upon which one gazes. (And as is explained in the Torah [teaching] mentioned above, and in the Torah [teaching] "And Boaz said to Ruth" [ Likutay Moharan I, 65 , see there], and in the Torah [teaching] "Happy is the people" — which discusses hashgachah [Providence] — [ Likutay Moharan I, 13 , see there].) Segment 7 HE: אכל לשבע נפשו. נמצא שעל ידי האכילה מקבלין חיות, הינו חכמה, ומחיין את הנפש. ועל כן הוא בחינת המשכת חיים ואריכת ימים לתוך המלכות, כי הנפש הוא בחינת מלכות. ועל כן עקר המזון הם חמשה מיני דגן, כי הם בחינת דעת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל תינוק שטועם טעם דגן וכו'. וזה ה מיני דגן כנגד ה הדעת, כמו שכתב רבנו . ועל כן הם מיזן זיני. כי עקר המזון והשביעה הוא מהדעת כנ"ל. ומחמת חשיבותם זאת קבעו להם ברכה בפני עצמם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל כן תקנו לברך המוציא בה דיקא בחינת ה הדעת הנ"ל. ואפלו על חמשה מיני דגן אין מברכין המוציא כי אם על מה שנקרא לחם דיקא, אבל על שאר מאכלים שעושין מהם כגון פת הבאה בכיסנין ושאר מינין אין מברכין עליהם המוציא, כי לחם הוא בחינת דעת שהוא בחינת 'לחם מן השמים' שכתב שם רבנו. וכמו שכתוב: לכו לחמו בלחמי. ועקר הלחם הוא מה שנקרא לחם לענין מצה, דהינו שיכול לבוא לידי חמוץ. כמו שהביא ה"מגן אברהם" שם, כי עקר הדעת הוא לחם של מצה בחינת עגה שהוציאו ממצרים וכו', עין שם. ומצה אין נקרא כי אם כשיכול לבוא לידי חמוץ אם יהיו משהין אותה, דהינו כשנלושה עם מים: EN: And the principle is: one cannot truly see a thing — [meaning] to take the thing into one's awareness, that is, to form it in one's mind — unless the power of sight travels in a directed manner toward that thing and strikes it [ haka'ah , impact]. Then the sight returns to his eyes through that impact, and the thing becomes depicted in his eyes. And then he sees the thing. And this is itself the aspect of the power of ohr hayashar and ohr hachozer that is drawn through the power of sight, as explained in the Torah [teaching] mentioned above. Segment 8 HE: כי זה כלל שהסטרא אחרא כרוך אחר הקדשה ובכל מקום שיש קדשה יתרה שם נמצאת הסטרא אחרא לבקש מקום לינק שם. ועל כן במקום שרואין התגברות הסטרא אחרא יודעים שבודאי במקום הזה יש קדשה גדולה. ועל כן אין יוצאין ידי חובת מצה כי אם כשיכול לבוא לידי חמוץ, כי אז דיקא הוא הלחם שהוא בחינת דעת שהוא בחינת מצה. ועל כן אם לא היו נזהרים לשמרו היטב בודאי יבא לידי חמוץ שהוא סטרא דמותא, כי היא נמצאת במקום שיש שם קדשה שהוא בחינת דעת, כי עקר הקדשה הוא הדעת. והעקר תלוי כשהעסה נלושה עם מים שהם בחינת חסדים שהוא בחינת דעת, ואז נקרא לחם בחינת לחם מן השמים בחינת דעת, בחינת מצה. ואז יכול לבא לידי חמוץ כנ"ל. וגם שיהיה דוקא מחמשה מיני דגן שהם בחינת דעת כנ"ל. ועל כן אין יוצאין ידי חובת מצה כי אם בחמשה מיני דגן . ועל כן אין מברכין המוציא כי אם על לחם כזה שראוי להיות מצה, כי אז הוא בחינת דעת כנ"ל. ואף שאנו אוכלין בכל השנה חמץ, אף על פי כן מאחר שהיה ראוי להיות מצה ונקרא לחם. נמצא, שיש בו התלבשות דקדשה, הינו דעת, רק שהדעת הוא בבחינת הסתרה, הינו שנתחמץ, כי חמץ הוא סטרא דמותא הפך חיים ואריכת ימים, הינו בחינת הסתרת הדעת, ועל כן אנו יכולים לאכלו, כי יש לנו כח לגלות ההסתרה ולהחזירה לדעת על ידי שכבר זכינו לקבלת התורה שעל ידה מגלין ההסתרה, כמו שמבאר שם. ובפרט שאפלו אכילתנו בעצמו הוא על פי התורה. ויש בה כמה דינים וכמה ברכות שעל ידיהם אנו מגלין ההסתרה וכמו שיתבאר להלן. ועל כן חשיב דוקא לחם חמץ יותר ממינים שאינם נתחמצים, כי אין שם התלבשות הדעת כל כך. ומחמת זה אין באים לידי חמוץ כנ"ל, כי אין הסטרא אחרא מתגברת שם כל כך כנ"ל. ועל כן כשיצאו ישראל ממצרים הכרחו לאכל מצה דיקא, כי אז לא היה להם קבלת התורה עדין. ועל כן הכרחו לצאת במנוסה, כי היתה עדין רשות 'פרעה' עליהם שהוא בחינת ההסתרה. כי הוא אותיות הערף ולא היה להם כח לשבר ולבטל בחינת ההסתרה מאחר שלא היה להם התורה. וכמו שאיתא בתקוני זהר שמחמת זה הכרחו לצאת במנוסה, עין שם . ועל כן הכרחו לאכל דיקא מצה שהוא בחינת עצם הקדשה קדם התלבשותה בסטרא אחרא בבחינת הסתרה. כי ה' יתברך העלה אז את ישראל למעלה ממדרגתם בעליה גדולה מאד, כי לא היה אפשר בענין אחר כמובא , כי מצה הוא בחינת דעת גדול וקדשה גדולה מאד, כי היא בחינת מחלקת לשם שמים שהוא בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים, שהוא בחינת דרכי ה' שהוא מדרגה גדולה מאד מאד, אבל חמץ שהיא בחינת התלבשות הקדשה בסטרא אחרא, דהינו שנתחמצה העסה שהיתה ראויה להיות מצה כנ"ל. והוא בחינת הסתרה, לא היו יכלים לאכל כנ"ל, כי לא היה להם כח לבטל ההסתרה כנ"ל, אבל אחר כך כשרדפו מצרים אחריהם ובתחלה באמת היה קשה לפני הקדוש ברוך הוא קריעת ים סוף שהיא מפלת פרעה שהוא בחינת בטול ההסתרה ולזכות לדעת, כי לא היתה להם אז התורה ולא היה להם כח לזה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר השר של ים: מה נשתנה אלו מאלו? דהינו מאחר שאין להם תורה כנ"ל. ואחר כך כשנשברו ונטבעו בים על פי חסדי ה' בזכות אבות. ואז נשבר כח פרעה שהיא הסתרה, אז התר החמץ. ועל כן אחר שביעי של פסח מתר החמץ וכנ"ל. וזה פרוש: ויאפו בני ישראל את הבצק עגת מצות. כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. הינו שבהכרח הכרחו לאכל מצה ולא חמץ כי גרשו ממצרים. 'כי גרשו' דיקא, דהינו שהכרחו לצאת בחפזון ובמנוסה, כי לא יכלו להתמהמה, כמובא בספרים , שאם היו שוהין קצת שם היו נשארין שקועין בנון שערי טמאה חס ושלום, ומחמת שהיה עדין כח להסתרה שהוא בחינת פרעה, רק שברחו משם בחפזון גדול על כן לא היו רשאים לאכל חמץ כי אם מצה כנ"ל. שהוא בחינת מה שהעלם ה' יתברך עליה גדולה מהפך אל הפך, מנון שערי טמאה לנון שערי קדשה, כי מצה הוא בחינת דעת עליון, בחינת שער הנון כנראה מהמאמר הנ"ל: EN: And therefore it is forbidden to enter into a partnership with idolaters. For the shefa of Israel descends through the path of holiness — because they believe in Hashem, blessed be He, and trust in Him alone, and they know that all shefa and livelihood is from Him, blessed be He. For He, blessed be He, watches with hashgachah pratis [individual Providence] over every single thing in the world. And He sits and sustains and provides, from the horns of the re'aim [wild oxen] down to the eggs of lice . And the more a person cleaves below, so is he treated from Above — meaning, just as we believe that livelihood comes through the Providence of Hashem, blessed be He, alone, so too He, blessed be He, watches over us with complete Providence, in the aspect of the power of sight mentioned above — which comes upon us with impact [ haka'ah ], and we become depicted in His eyes. And as is explained in the Torah [teaching] "Happy is the People" — regarding Providence, etc., see there. And therefore, the livelihood and shefa descend upon us from Him alone, and the klipos [husks/forces of impurity] have no ability to draw sustenance from there. Segment 10 HE: אות ב ועל-כן כשרוצין לאכל לחם הנ"ל צריכין נטילת ידים כדי לזכך ולטהר את הידים על ידי מימי החסד שהם בחינת דעת כדי שנוכל לשאת אותם בבחינת כי אשא אל שמים ידי . ועל כן צריך להגביה את ידיו כדי לזכות על ידי זה ללחם מן השמים בחינת דעת, בחינת מחלקת לשם שמים שאי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי טהרת הידים. ועל כן צריך להרהר בתשובה קדם האכילה. זה בחינת אנחה שעל ידי זה זוכין לטהר את הידים, כמו שמבאר שם. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמפני שהידים עסקניות צריכין נטילה, כי כן נתבאר גם כן שם שמחמת שהידים עסקניות, על כן מתגבר שם העצבות רוח ביותר בחינת עצבון ידים. ועל כן צריכין לזכך ולטהר אותם. ועל כן אפלו כשאינו אוכל בידיו צריך נטילת ידים. ולהפך המאכיל אינו צריך נטילת ידים, כי העקר תלוי בהאוכל דוקא שהוא צריך לטהר את הידים כדי לזכות שיהיה אכילתו בבחינת דעת, בחינת לחם מן השמים כנ"ל. ועל כן צריך דוקא כלי מחזיק רביעית ועל ידי מים דוקא , כי כלי מחזיק רביעית הוא בחינת מלכות שהוא בחינת הכלי והוא בחינת ד שהוא בחינת רביעית. וכשנתמלאת עם מימי החסדים שהם בחינת דעת, שהוא בחינת ה כנ"ל, אז נעשית מהד ה בחינת רביעית ההין, כמו שכתב רבנו במקום אחר (בסימן מט לקוטי חלק א'). ועל כן צריך כח גברא דוקא , כי צריך להמשיך דוקא אריכת ימים לתוך המלכות, כי המלכות לית לה מגרמה כלום, על כן צריך דוקא להמשיך לתוכה חיים וכו'. ועל כן צריך דיקא שיבואו המים מכח אדם כדי שימשיך החיים כנ"ל, כי אי אפשר שיהיה נמשך מעצמו, כי לית לה מגרמה כלום כי על ידי נטילת ידים נמשך אריכת ימים לתוך המלכות כנ"ל. כי על ידי נטילת ידים זוכין ללחם שהוא בחינת דעת והוא חיי הנפש שהוא בחינת מלכות כנ"ל. ועל כן נקרא המלכות על שם השלחן בחינת שלחן מלכים . כי על ידי האכילה כנ"ל נשלם בחינת המלכות כנ"ל: EN: But the idolaters and the wicked heretics do not believe in the Providence of Hashem, blessed be He, in its completeness. And the primary heresy of theirs is regarding the aspect of ohr hachozer [returning light], which is made through the contraction — when one directs the awareness and sight in a focused and contracted manner to the place needed, until it returns with impact to his eyes, as mentioned above. But when the sight becomes scattered from the side and does not come in impact to the thing one wants to see, then one does not see the thing, as mentioned above. Segment 12 HE: אות ג ועל-כן צריך לעסק בתורה על השלחן , כי עקר המשכת החיים הוא על ידי עסק התורה כמו שמבאר שם. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים, כי הוא הפך חיים ואריכת ימים שנמשך על ידי עסק התורה כנ"ל והוא בחינת עבודה זרה הפך שלמות המלכות שהוא בחינת אמונה. אבל שלחן שאמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום , כי על ידי התורה קורין אותו יתברך. נמצא שהוא יתברך נמצא שם על השלחן. וזה שהביא ראיה מפסוק זה 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה''. 'לפני ה'' דיקא כי ה' יתברך שם כנ"ל הפך הסתרת פני ה' חס ושלום. וזה פרוש אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו. כי על ידי האכילה כנ"ל הוא שלמות המלכות שהוא בחינת מלכך בן חורים כמו שמבאר שם. ועל כן זמן סעדת תלמיד חכם בתחלת שעה ששית , דהינו אחר חמש שעות שעסקו בהם בתורה ותפלה ועל ידי זה זוכין לדעת שהוא בחינת ה כנ"ל. ואז יכולין לאכל סעדת תלמיד חכם שהוא שלמות הדעת כנ"ל ושלמות המלכות כנ"ל. ועל כן למדו רבותינו זכרונם לברכה זמן סעדת תלמיד חכם מפסוק אשריך ארץ הנ"ל. וכן כתב רבנו נרו יאיר במקום אחר (בסימן יז) שאכילה בכשרות הוא שלמות הדעת: EN: And so too with the emunah of bitachon in Hashem, blessed be He — the primary blemish of the idolaters and the heretics is that they do not direct and contract the eyes of their awareness toward Hashem, blessed be He. For in truth, the great majority of them believe in the existence of Hashem, blessed be He. But the primary heresy of theirs is regarding the individual Providence [ hashgachah pratis ]. For they say that Hashem, blessed be He, is so great, exalted, lofty, and beyond reach that it is impossible to conceive that Hashem, blessed be He, should watch over this world with individual Providence. And through this, they deny the entire Torah, which depends on this. Segment 13 HE: ד)וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ד) כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם ובא לידי עניות. כי נטילת ידים הוא בחינת אריכת ימים כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לפרנסה, כמו שמבאר שם. ועל כן יש עשר תבות בברכת המוציא. וגם צריך לאחז הפת בעשר אצבעות כדי להשלים בחינת המלכות שכלולה מעשר, בחינת שרי עשרות וכו' כנ"ל. ועל כן גדול המסבין בוצע , כי הגדול הוא בחינת מלכות. ועל כן הוא בוצע את הלחם כדי להמשיך חיים ואריכת ימים לתוך המלכות כנ"ל. ועל כן אין הבוצע רשאי לבצע עד שיכלה אמן מפי רב העונים, כי על ידי הברכה מעלין את החיות דקדשה המלבש שם שהוא בחינת הדעת כנ"ל. ועל כן צריך להמתין עד שיכלה אמן מפיהם שהוא במקום ברכה שלהם. ואז יש לו כח להמשיך דעת על ידי אכילתו כנ"ל: EN: But in truth — afra l'fumaiyhu [may their mouths be filled with dirt]! And may their mouths be filled with gravel! For their hearts are devoid of true da'as . For they deceive themselves as if they are magnifying and exalting His honor, blessed be He — saying that because of the greatness of His exaltedness, blessed be He, it is not fitting, G-d forbid, that He should watch over this lowly world. But may their spirit and soul expire! For they wish to grasp His greatness, blessed be He, and to understand the ways of His conduct, blessed be He? On the contrary — this is the very essence of His greatness and exaltedness! For in the place of His greatness, there you find His humility . As it is written: "For thus says the High and Lofty One, Who dwells forever and Whose Name is Holy: 'I dwell on high and in holiness, and with the crushed and lowly of spirit '" , etc. As our Sages, of blessed memory, said, etc.