תפלת ערבית ד
תפלת ערבית ד
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/2/48

Segment 2
HE:
אות א ובו יתבאר ענין ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים וסכות וארבעה מינים. והושענא רבא ושמיני עצרת ושמחת תורה על פי התורה 'ויאמר בעז אל רות' בלקוטי א' בסימן סה עין שם כל התורה מראשה לסופה.

EN:
This is Israel's journeying in the midbar — in the place of kelipos , "the place of serpent and fiery snake and scorpion and thirst" — to sort the nitzotzos [sparks] from there, i.e. to sort the good of the fallen Toros. Therefore they made the Mishkan there — the aspect of the Bais HaMikdash — but it was not yet fixed in its place. They had to disassemble and reassemble it each time to sort and elevate the fallen Toros. For the principle is: "judgment is sweetened only at its root." Therefore specifically through the Mishkan with the Aron and Luchos themselves being unsettled with all Israel in the midbar , the aspect of avira d'alma — specifically through this they sorted and elevated the fallen Toros to their root each time, until they were rectified and became true Torah. This is the aspect of all the mitzvos of the holy Torah commanded each time in the midbar at the Ohel Mo'ed — they merited this each time by sorting the fallen Toros to their root.

Segment 3
HE:
וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב אבינו עליו השלום שהוא הבחיר שבאבות . והיא התפלה הקודמת של כל השלש תפלות שביום, כי היום הולך אחר הלילה ובתחלה הוא לילה ואחר כך היום כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה . נמצא שתפלת ערבית היא הראשונה מהשלש תפלות. כי עקר שלמות התפלה היא דיקא על ידי הבטול שנכללין בבחינת כלו אחד כלו טוב. שעל ידי זה זוכין לעשות אחד מכל התפלה. וכשעומד בסוף התפלה יהיה זוכר עדין תבה הראשונה של התפלה וכו'. כמבאר בהתורה הנזכרת לעיל:

EN:
Therefore all their journeys were recorded in the Torah: "these are the journeys of the children of Israel" — for from all their journeys, Torah was made. In all their journeys they subdued the enemies and foes — the misnagdim of truth — for through traveling in the midbar in such holiness with the Mishkan and Aron going before them, they subdued all kelipos nourished by the fallen Toros. They sorted and elevated the good hidden there. As brought in the holy Zohar: through their walking in the midbar , they trod upon the kelipos — when one sorts the good from within them, the kelipos fall and are nullified.

Segment 4
HE:
כי כשאדם עומד להתפלל אזי הוא הולך בשדה העליון ומלקט ציצים ופרחים ושושנים ועשבים נאים ויפים וכו'. ותכף כשמוציא אות ראשונה וכו' מכל שכן כשגומר תבה אחת אזי התבה תופסת את הנפש שממנה יוצא הדבור ומחבק ואוחז את הנפש באהבה עצומה, ואינו מניח את הנפש לילך להלן יותר וכו'. אבל אין זה שלמות התפלה, כי צריכין לגמר כל התפלה ולומר אחר כך עוד שירות ותשבחות ותחנות ובקשות וכו'. על כן עקר שלמות התפלה הוא רק כשזוכין לעשות אחד מכל התפלה. דהינו שאפלו כשילך מזה הדבור וידבר דבורים אחרים אף על פי כן לא ישכח הדבור הראשון לעולם. ואפלו כשיעמד בסוף התפלה יהיה זוכר עדין אפלו הדבור הראשון של התפלה. עד אשר אפלו בתבה האחרונה של התפלה יהיה עומד עדין בתבה הראשונה של התפלה כי כלו אחד וכו' עין שם וזה אין זוכין כי אם על ידי שזוכין להסתכל על התכלית שהוא כלו אחד כלו טוב וכו' עין שם ולהסתכל על התכלית אי אפשר כי אם על ידי בטול, על ידי סתימת עינים לגמרי, דהינו שיסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי עד שיבוא לתכלית הבטול. ואז יהיה נכלל בהתכלית שהוא כלו אחד כלו טוב. ועל ידי זה יזכה לעשות אחד מכל התפלה שזה עקר שלמות התפלה כנזכר לעיל. עין שם כל זה היטב. ומבאר שם שזה בחינת מה שמטבע בטבע האדם שכשיש לו יסורים גדולים חס ושלום הוא סותם ועוצם עיניו בחזקה מאד. כי שם כשמסתכלין על התכלית רואין שם שאין שום יסורים ורעות בעולם כלל. כי הכל לטובה. כי תכלית היסורין הוא טובה גדולה מאד. אבל אי אפשר להסתכל על התכלית כי אם בסתימו דעינין וכו'. כי כשרוצין לראות דבר הרחוק מעיניו צריך לצמצם את הראות וכו'. כמו כן כשרוצין להסתכל על התכלית שהוא רחוק מאד מעיני האדם, צריכין לסתם עיניו לגמרי ולדחקם באצבע, דהינו שצריכין לסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי. ואז דיקא יכולים להסתכל על התכלית שהוא כלו אחד כלו טוב ושם נתבטלין היסורים לגמרי כנזכר לעיל. ועל כן מטבע בטבע האדם לסתם עיניו בחזקה בשעת היסורים הקשים כדי לברח מהיסורים. כי על ידי סתימת עיניו בשעת היסורים, על ידי זה הוא נכלל בהתכלית ששם נתבטלין כל היסורין כנזכר לעיל. אבל אי אפשר שישאר שם, כי יתבטל במציאות ובהכרח שיהיה הבטול בבחינת רצוא ושוב. ואזי כשחוזר מהבטול אזי חוזרים ומתגברים היסורים ביותר חס ושלום וכו'. אבל אחר כך מקררין היסורים על ידי התורה שממשיך מבחינת הבטול, כי על ידי הבטול נכלל בבחינת כלו אחד כלו טוב, ושם רואין שכל היסורין הם טובות גדולות. ועל ידי זה נמשך עליו שמחה. ואזי כשחוזר מהבטול, ונשאר רשימה מהבטול, אזי נעשה מהשמחה כלי לקבלת התורה. וזוכה להשגת התורה על ידי אור הזריחה וההתנוצצות של הרשימה מהבטול שמאיר ומזריח לתוך המחין שנעשו כלים לקבלת התורה על ידי השמחה וכו'. עין שם כל זה היטב. ומבאר שם שכל זה נעשה על ידי בעל השדה שעוסק בתקון השדה העליונה שגדלים שם כל הנשמות, שהוא עוסק להביא את הכל אל התכלית שיהיו נכללין ונתבטלים ברצוא ושוב בבחינת כלו אחד כלו טוב. שעל ידי זה זוכין לעשות אחד מכל התפלה שזה עקר שלמות התפלה כנזכר לעיל. עין שם כל זה הדק היטב:

EN:
Afterward, when they encamped and assembled the Mishkan and placed it on its base and brought the Aron with the Torah into its place — then they established and built the Torah that they had gathered and sorted during their travels, elevating the Torah from avira d'alma to baisa between heaven and earth — the Bais HaMikdash , which is the Mishkan at the time of its assembly. For "the Mishkan is called Mikdash," as our Sages said. They only needed to disassemble it each time and carry and travel with it to subdue the enemies that are the aspect of avira d'alma , by sorting and elevating the fallen Toros from the fallen alafin . But afterward they assembled it in its place, and there the alafin — the aforementioned Toros — returned to their place, sorted and elevated to their root, and were included in the holy Torah commanded each time in the midbar at the Ohel Mo'ed .

Segment 6
HE:
אות ב וזה בחינת תפלת ערבית. כי בלילה מתחילין הדינים להתגבר וכדין כל הגרדיני נמוסין נפקין וכו' כמבאר בזהר הקדוש . וצריכין לברח מהם ולבטלם. על כן צריכים אז לסתם עיניו לגמרי כדי להיות נכלל ומתבטל בבחינת כלו אחד כלו טוב ששם נתבטלין כל היסורים והדינים. וכשזוכין להכלל שם, על ידי זה עקר שלמות התפלה. כי על ידי שנכללין בהתכלית על ידי זה יכולין לעשות אחד מכל התפלה כנזכר לעיל. וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב שהיא התפלה הראשונה מכל השלש תפלות. כי אז בלילה מגדל תקף הדינים רחמנא לצלן שמתעוררים אז, צריכין להתבטל לגמרי. דהינו לסתם עיניו ולכלל בהתכלית, שזהו בחינת חשכת לילה, בחינת שנה שהיא בחינת בטול. ועל ידי הבטול אל התכלית, על ידי זה עקר תקון התפלה, דהינו לעשות אחד מכל התפלה כנזכר לעיל. ועל כן תפלת ערבית היא הראשונה מהשלש תפלות שביום. כי על ידי תפלת ערבית ממשיכין תקון התפלה כנזכר לעיל, כי אז בלילה מתקף הדינים רחמנא לצלן נכללין בהתכלית בסתימו דעינין שהוא כלו אחד כלו טוב שמשם עקר תקון התפלה כנזכר לעיל. וזה שמובא בכתבי האר"י ז"ל. שבכל תפלת ערבית יסתם עיניו מראשה לסופה עין שם. כי אז בשעת תפלת ערבית הוא בחינת סתימו דעינין כדי לכלל בהתכלית כדי לבטל הדינים המתגברים אז כנזכר לעיל:

EN:
This is: "and it was, when the Aron traveled, Moshe said: 'Rise, Hashem, and let Your enemies be scattered and Your foes flee before You.'" The enemies and foes mentioned above — the misnagdim of truth who are nourished by the fallen Toros — flee and are nullified through the traveling of the Aron . For through this the aforementioned Toros were sorted and elevated, and the nourishment of the enemies and foes was nullified of itself. This is: "and when it rested, he said: 'Return, Hashem, the myriads of the thousands [alfai] of Israel.'" "Alfai" specifically — the aspect of the alafin that return and rest when the Aron rests in its place. Then the alafin that were sorted return and rest in their place in peace, for they were once again made into holy Torah.

Segment 8
HE:
אות ג וזה בחינת ראש השנה. כי ראש השנה הוא יום הדין הגדול והנורא. ואז מתקף הדין שמתעורר אזי צריכין לבטל עצמו לגמרי בבחינה הנזכר לעיל. עד שיבוא לתכלית הבטול להיות נכלל באין סוף ולהסתכל על התכלית, שעל ידי זה נתבטלין כל הדינים כנזכר לעיל. וזה בחינת השנה והדורמיטא המובא בכונות ראש השנה דאפיל דורמיטא על זעיר אנפין וכו' עין שם. הינו בחינת בטול הנזכר לעיל. כי שנה הוא בחינת בטול שמסלק ומבטל דעתו ונכלל בהתכלית שהוא בחינת עלמא דאתי, שהוא בחינת אור האין סוף. ושם כשזוכין להכלל שם ולהסתכל על התכלית שהוא כלו טוב, על ידי זה נתבטלין כל הדינים והיסורין כנזכר לעיל, שזה צריכין בראש השנה שאז הוא יומא דדינא כנזכר לעיל. וזה בחינת שופר. כי כשמתבטלים שם בהתכלית מחמת תקף הדין שמתעורר אז כנזכר לעיל, אי אפשר להיות נשאר שם, כי יתבטל במציאות. ובהכרח שיהיה הבטול בבחינת רצוא ושוב כנזכר לעיל. וכשחוזר מהבטול אזי רוצים הדינים להתגבר יותר וכו' כנזכר לעיל, ואזי מקררין ומבטלין הדינים על ידי התורה שממשיכין מאור הזריחה של הבטול על ידי הרשימה שנשאר מהבטול וכו' כנזכר לעיל. ועל ידי זה מבטלין הדינים בעת שחוזרין מהבטול כמבאר כל זה בהתורה הנזכרת לעיל. וזה בחינת מצות שופר, כי שופר הוא בחינת קבלת התורה שנתנה בקול שופר. וכן מזכירין קבלת התורה בראש השנה בברכת שופרות, כמו שאומרים אתה נגלית בענן כבודך וכו'. כי על ידי קול שופר מעוררין בחינת כח קבלת התורה, דהינו בחינת המשכת התורה שממשיכין מאור הזריחה וההתנוצצות של הרשימה של הבטול. ועל ידי זה מבטלין הדינים בעת שחוזרין מהבטול כנזכר לעיל. ועל כן מבאר בספרים שעקר המתקת הדין בראש השנה הוא על ידי מצות קול שופר. כי עקר המתקת הדינים הוא ההמתקה שממתיקים אותם על ידי התורה שממשיכים מהרשימו הנזכר לעיל בעת שחוזרין מהבטול שזהו בחינת קול שופר. כי אף על פי שבשעת הבטול אל התכלית נתבטלין הדינים שם לגמרי, אף על פי כן עדין אין הדינים נמתקים במקומם, כי אחר כך כשחוזרין מהבטול חוזרים הדינים ומתגברים ביותר כנזכר לעיל. אבל עקר ההמתקה הוא כשזוכין להמתיק הדינים במקומן ושרשן, דהינו כשחוזרין מהבטול ושם יש כח להדינים להתעורר. ואזי מתעוררים להתגבר ביותר, מחמת שרואין שרוצים לבטלם על ידי הבטול, כדרך שני אנשים שנלחמים זה בזה, שכשאחד רואה שהשני מתגבר הוא מתגבר ביותר כמבאר בהתורה הנזכרת לעיל. ואזי כשזוכים לבטל הדינים על ידי התורה שממשיכין מהרשימה הנזכרת לעיל, שזהו בחינת מצות שופר כנזכר לעיל, זהו עקר המתקת הדינים, בחינת המתקת הדינים בשרשן ומקומן. כי בבחינת הבטול שם הדינים בטלים לגמרי ואין להם שם שום אחיזה כלל. רק עקר אחיזתם הוא בבחינת ושוב בבחינת החזרה מהבטול, ששם מתחיל אחיזתם, וכשמבטלין אותם שם במקומן על ידי התורה שממשיכין מהרשימו כנזכר לעיל, זהו עקר בחינת המתקת הדינים כנזכר לעיל. ועל כן עקר המתקת הדינים בראש השנה הוא על ידי מצות שופר שהוא בחינת כח קבלת התורה שנתנה בקול שופר שממשיכין בראש השנה מאור הזריחה של הרשימו של הבטול. שעל ידי זה עקר שלמות המתקת הדינים במקומן כנזכר לעיל:

EN:
For this very reason, the essential tikkun to elevate the fallen Toros mentioned above is through hachnasas orchim — hosting righteous guests — as above. For the righteous guest who walks and travels on the road, who is unsettled and wandering — all his wandering is for the aforementioned purpose: to sort and rectify avira d'alma , which is the fallen Toros. This is "and they followed at Your feet, bearing Your word" — and our Sages expounded: "these are the talmidai chachamim who go and wear out their feet from city to city, engaging in the word of G-d." All their wandering — wearing out their feet — is for the word of G-d, to sort the aforementioned Toros.

Segment 10
HE:
אות ד וזה בחינת מה שנקרא ראש השנה יום הזכרון. כי על ידי כל הנזכר לעיל דהינו על ידי הבטול ועל ידי התורה שממשיכין מהרשימו שזה בחינת שופר, על ידי זה מתקנים את התפלה. כי על ידי זה ממשיכין אור האחדות לדעת כי כלו אחד. ועל ידי זה זוכין זוכין לעשות אחד מכל התפלה, שאפלו כשעומד בסוף התפלה יהיה זוכר עדין תבה הראשונה של התפלה וכו' שזהו בחינת שכחום וחזרו ויסדום כמבאר שם בסוף התורה הנזכרת לעיל. וזה בחינת הנסירה שנעשית בראש השנה על ידי השנה והדורמיטא דאפיל על זעיר אנפין, ועל ידי השופר שהוא התעוררות השנה, שעל ידי זה מנסרין ובונין את המלכות שתהיה ננסרת מבחינת אחור באחור וכו', כמבאר בכונות . הינו בחינה הנזכר לעיל המבאר בהתורה הנזכרת לעיל על פסוק ויאמר בעז אל רות הלא שמעת בתי וכו'. שהדבור אינו מניח מניח את הנפש שתלך ממנו וכו'. וזה נמשך מחמת שעדין לא נמשך אור האחדות למטה בשלמות, ויש עדין אחיזת הקלפות, ומתיראים שכשתלך הנפש להלן תשכח את הדבור הראשון. כי יש כח להשכחה שהיא מהחיצונים להתגבר. ואזי המדות העליונים הם עדין בבחינת אחור באחור כמבאר בכונות שכל זמן שיש להם אחיזה הם צריכין להיות אחור באחור. ואז מחמת שהם דבוקים בכתל אחד לשניהם בבחינת אחור באחור. אזי הדבור הנמשך משם אינו מניח את הנפש לילך להלן יותר. שזה נמשך מחמת שגם למעלה הם אחוזים יחד, בבחינת כתל אחד לשניהם בבחינת אחור באחור מחשש אחיזת הקלפות שהם בחינת שכחה. כי שרש הדבור מהדעת כמו שכתוב מפיו דעת ותבונה. אך יציאתו לעולם הוא על ידי הנפש, כי הנפש מוציאה ומולדת כל הדבורים שנמשכין בשרשן מהדעת. וכל זמן שאין נמשך אור האחדות למטה על ידי הבטול הנזכר לעיל, אזי הדעת והנפש שהם בחינת תפארת ומלכות, אחוזים ודבוקים יחד. ואזי אין מניח הדבור את הנפש שתלך להלן יותר, בבחינת ויאמר בעז אל רות וכו'. ועל כן צריכין נסירה. וזה נעשה בראש השנה על ידי הבטול הנזכר לעיל, ועל ידי התורה שממשיכין מהרשימו וכו' שזה בחינת שופר וכו' כנזכר לעיל. שעל ידי זה ממשיכין אור האחדות לידע שכלו אחד. שעל ידי זה זוכין לעשות אחד מכל התפלה שאפלו כשיעמד בתבה האחרונה של התפלה יהיה זוכר עדין תבה הראשונה של התפלה. כי אין להשכחה שליטה כלל. ואז מניח הדעת והדבור את הנפש שתלך להלן יותר, ואינם נאחזים ונדבקים עוד ביחד מחשש השכחה שהם הקלפות. וזה בחינת הנסירה הנזכרת לעיל. ועל כן נקרא ראש השנה יום הזכרון, כי אז ממשיכין זכרון. שעל ידי זה עושין אחד מכל התפלה שאפלו כשעומד בסוף התפלה יהיה זוכר עדין תבה הראשונה של התפלה כנזכר לעיל. כדי שנוכל לדבר כל הדבורים של התפלה ולומר אחר כך עוד כמה תחנות ובקשות כנזכר לעיל. וזה אנו צריכין בראש השנה ועשרת ימי תשובה שאנו צריכין להרבות בתפלות ותחנות ובקשות, על כן אנו מתקנין אז את התפלה על ידי בחינת הזכרון הנזכר לעיל שממשיכין על ידי הבטול ועל ידי הרשימה שנשארה כשחוזרין מהבטול שמשם קבלת התורה, שזה בחינת שופר כנזכר לעיל, שעל ידי זה עושין אחד מכל התפלה. שזה עקר תקון התפלה שאנו עוסקין בראש השנה לתקנה בשלמות:

EN:
Therefore when a person merits to host this righteous guest, bringing him into his home and honoring him properly — he gives rest to the fallen Toros that the tzadik was engaged in sorting during his road-traveling and wandering. For now, when he enters a house and finds a place to rest, he builds in completeness wondrous structures from the fallen Toros he gathered and sorted on his journey. This is exactly like the resting of the Aron and Mishkan , when it was said: "Return, Hashem, the myriads of the alfai of Israel." For wherever the tzadik goes, the Shechinah and Torah go with him, just as they went with Israel and the Aron in the midbar .

Segment 12
HE:
אות ה וזה בחינת התשובה שמתחלת בראש השנה שהוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה. כי עקר התשובה על ידי הבטול הנזכר לעיל. וזה עקר התגלות אלקותו ומלכותו יתברך שאנו עוסקין לגלות בראש השנה, שזה עקר בחינת ראש השנה כדי לגלות אלקותו ומלכותו בעולם. שידעו הכל שיש אדון יחיד שליט ומושל בעולמו כרצונו. כמו שאנו אומרים בכל התפלות ובכן תן פחדך וכו'. ותמלוך אתה ה' לבדך וכו'. מלוך על כל העולם כלו בכבודך וכו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו'. כי עקר התגלות מלכותו ואלקותו יתברך הוא על ידי בחינת זכרון שצריכין לשמר את הזכרון מאד. ועקר בחינת הזכרון הוא להתגבר מאד שיהיה נשאר קים במחו ודעתו ולבו אור הזריחה של הרשימו מהבטול הנזכר לעיל, שיהיה זוכר היטב התנוצצות וזריחת אור הקדוש והנורא הזה ולא ישכח אותו לעולם. כי עקר כל ידיעת אלקותו ואדנותו יתברך ויתעלה, נמשך על ידי אור הרשימו הזאת. כי ה' יתברך מרומם ונשא ונשגב ונעלה מאד מכל העולמות ומכל המחשבות כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי הבטול הנזכר לעיל, על ידי שיבטל עצמו לגמרי לגמרי מחיזו דהאי עלמא בתכלית הבטול. ואז זוכה להכלל בו יתברך. אבל בשעה שנתבטל שם באור האין סוף שהוא התכלית. זה אינו נקרא בשם ידיעה. כי שם הוא למעלה מהדעת. וכמו שמבאר במקום אחר (בסימן ד) על פסוק ולא ידע איש, אפלו הוא עצמו לא ידע וכו'. ועקר הידיעה הוא כשחוזר מהבטול וזוכה להמשיך תורה מאור התנוצצות של הרשימו מהבטול זה עקר הדעת. ועל ידי זה עקר התגלות אלקותו יתברך לכל באי עולם. כי רב העולם אין זוכין לבחינת הבטול הנזכר לעיל. ואין ידיעתם כי אם על ידי התורה שממשיכין להם הצדיקים אמתיים מהרשימו הנזכר לעיל. כי השגת כל הנביאים והחכמים, וכל התורה הקדושה שקבלנו מפי משה רבנו עליו השלום, וכל התורה שממשיכין הצדיקים האמתיים שבכל דור ודור, הכל נמשך משם מבחינת אור התנוצצות של הרשימו של הבטול, שמשם נמשכין כל ההשגות של נבואה ורוח הקדש של כל החכמים אמתיים. כי עקר ידיעת אלקותו הוא משם, והוא עקר התכלית של העולם הבא, בבחינת עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' כמו שפרש רבנו זכרונו לברכה שם בהתורה הנזכרת לעיל. ועקר הוא הזכרון, כמו שכתוב רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב וכו' כי מחמת שאור השגת אלקותו גבה ונשגב ונעלה מאד, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל כי אם למעלה מהמחשבה, בבחינת תכלית הבטול שם זוכין שיאיר ויזריח לו אור האין סוף כפי מה שזוכה אשרי לו. על כן בעת שחוזר מהבטול צריך לשמר את הזכרון מאד, דהינו שיקדש כלי מחו כדי שיהיו כלים ראויים לקבל אור הזריחה של הרשימה כדי שיקבל תורה משם, שעל ידי זה עקר השגת אלקותו כנזכר לעיל. כי מגדל עצם האור אינו יכול לכנס לתוך הכלים אם אינם ראויים לכך. ואז חס ושלום נשכח ממנו אור הגדול הזה. וזה בחינת פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. כי אף על פי שבשעת הבטול ראה בעיניו מה שראה, אף על פי כן אחר כך בקל יכול לשכח מה שראה בעיניו בעצמו. ועל כן הזהיר הכתוב על זה מאד לשמר את הזכרון. דהינו שיקדש כלי מחו ודעתו כדי שיוכל לקבל תורה על ידי אור הרשימו כדי שיזכר היטב אור הזריחה והתנוצצות של הבטול שעל ידי זה עקר השגות אלקותו יתברך כנזכר לעיל. וזה בחינת ראש השנה שנקרא יום הזכרון. זכרון דיקא. כי עקר התגלות אלקותו שממשיכין בראש השנה כנזכר לעיל, הוא על ידי בחינת זכרון כנזכר לעיל:

EN:
It emerges: one who hosts this guest in his home gives an actual resting place to the Toros that were sorted through him. Therefore specifically through this, one rectifies and elevates the fallen alafin , for they are exactly one aspect. As it is written: "and he went around to Bais El and the Gilgal and the Mitzpah... and his return was to Ramah, for there was his house" (Shmuel I, 7). Our Sages expounded: "wherever he went, there was his house." For Shmuel went around to all these places to sort the alafin — for this is the purpose of all the tzadikim's wanderings. And this is "his return was to Ramah, for there was his house" — wherever he went, there was his house. For wherever he came, he brought the fallen Toros from avira d'alma into the aspect of "house." Therefore wherever he came — there was his house.

Segment 14
HE:
אות ו ועקר שמירת הזכרון הוא על ידי שלמות הדבור של התפלה שממשיכין בראש השנה, דהינו מה שעושין אחד מכל התפלה, שעל ידי זה יכולין לדבר הרבה תפלות ותחנות ובקשות. שעל ידי זה נשמר הזכרון בבחינת כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וכו' . כי מחמת עצם נוראות גדלת האור האין סוף שמשיגין בעת הבטול על כן אי אפשר לקבלו בשום כלי. ואפלו אור ההתנוצצות והזריחה של הרשימו הנשאר מהבטול כשהוא בבחינת ושוב, גם כן אי אפשר לקבלו כל כי אם על ידי כמה תקונים, שהם בחינת כמה וכמה כלים קדושים ונוראים שעל ידם מקבלין האור כדי שנוכל לקבל השגת אלקותו יתברך. כי צריכין כמה וכמה כלים רבים מאד כדי לקבל על ידם אור ההתנוצצות והזריחה של הרשימו של הבטול הנזכר לעיל. על כן צריכין לזה כמה וכמה אותיות ודבורים הרבה מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. שכלם הם בחינת כלים וצמצומים לקבל על ידם אור הרשימו של הבטול הנזכר לעיל. וזה בחינת כלליות התורה הקדושה שכלולה מכ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך כפולים. שמצטרפים ומתגלגלים בכמה וכמה צרופים עד שנצטרפו באלו הדבורים של כלליות התורה הקדושה, שכלם הם בחינת כלים וצמצומים לקבל על ידם אור הזריחה של הרשימו הנזכר לעיל שמשם נמשך כל התורה כנזכר לעיל. ועל כן אין להתורה שלמות כי אם כשיש בה כל האותיות והתבות והפרשיות, ואם חסר בהספר תורה אות אחת הספר תורה פסולה. כי ה' יתברך שער בדעתו שאי אפשר לקבל אור הזריחה של התגלות אלקותו יתברך הנמשך על ידי הרשימו הנזכר לעיל כי אם על ידי כל הכלים האלו דיקא כתבניתם וצלמם, שהם כל האותיות והתבות והפרשיות של התורה הקדושה. וזה בחינת כל התרי"ג מצוות וכל המצוות דרבנן. כי כלם הם בחינת כלים וצמצומים לקבל על ידם אור האין סוף הנמשך על ידי הזריחה של הרשימו הנזכר לעיל. על כן צריכין לקים כל מצוה ומצוה כפי דיניה בכל הפרטים והדקדוקים כפי מה שקבלו רבותינו זכרונם לברכה. כי ה' יתברך שער בדעתו שאי אפשר להמשיך התגלות אלקותו בעולם כי אם על ידי כלים אלו דיקא הנעשים על ידי המצוות אלו דיקא כפי דיניהם ופרטיהם. על כן צריכין לדבר דבורים הרבה בתורה ותפלה יום ולילה, ואל יחרש ואל ישקט ואל יתן דמי לו. כי צריכים דבורים קדושים הרבה הרבה מאד כדי לתקן על ידם כלים קדושים. כדי שיזכה לקבל אור התנוצצות והזריחה הנזכרת לעיל, כדי שיזכה להכיר את הבורא יתברך שמו. נמצא שעל ידי הזכרון בעצמו שאנו ממשיכין בראש השנה, דהינו על ידי הבטול הנזכר לעיל ועל ידי מצות שופר שעל ידי זה ממשיכין בחינת המשכת התורה מהרשימו וכו' כנזכר לעיל. שעל ידי זה ממשיכין אור האחדות שעל ידי זה עושין אחד מכל התפלה שזהו בחינת זכרון. דהינו שאפלו כשהוא עומד בסוף התבה האחרונה של התפלה יהיה עומד עדין בתבה הראשונה. כי הוא זוכר עדין תבה הראשונה של התפלה כנזכר לעיל. שעל ידי זה הוא יכול לדבר דבורים הרבה וכו' כנזכר לעיל, על ידי זה בעצמו נשמר הזכרון. דהינו שיזכר אלקותו יתברך ולא ישכח אותו לעולם. כי כל מה שמדבר דבורים קדושים הרבה יותר הוא ממשיך התגלות אלקותו יותר, וזוכה לזכר אותו יתברך יותר כנזכר לעיל. וכל זה אנו מתקנים בראש השנה. ועל כן נקרא ראש השנה יום הזכרון. כי עקר ראש השנה הוא לגלות אלקותו שנמשך על ידי אור הרשימו של הבטול כנזכר לעיל. ועקר הוא הזכרון שיזכה שיקשר היטב אור ההתנוצצות והזריחה הזאת במחו ולבו היטב היטב שלא ישכח את הדברים אשר ראו עיניו. כי רב בני אדם בפרט האנשים שהתחילו לכנס קצת בעבודת ה' יתברך, על פי רב מזדמן שבא עליהם איזה התנוצצות מה' יתברך ואזי בוער לבם מאד מאד לה' יתברך בכלות הנפש. אבל אחר כך עובר מדעתו אור ההתנוצצות הזאת, ואזי שוכח לגמרי כאלו לא ראה מאורות מימיו. על כן צריכין התגברות גדול להזכיר את עצמו תמיד. ולקשר בדעתו ולבו היטב היטב בקשר אמיץ וחזק את כל ההתנוצצות והזריחות שהזריח לו ה' יתברך בימי קדם מיום היותו עד היום הזה. כדי שיזכה להתגבר בעבודתו יתברך להמשיך על עצמו התגלות אלקותו יתברך (וכמבאר מזה בלקוטי א' בסימן רכב). וזה עקר בחינת ראש השנה שנקרא יום הזכרון, זכרון דיקא. כי אז עקר המשכת התגלות אלקותו על ידי הרשימו הנזכר לעיל שזה בחינת זכרון כנזכר לעיל:

EN:
Therefore the essential completeness of the tikkun was in the Bais HaMikdash — the essential House standing in its place, baisa bain shamaya l'ar'a . There the essential Torah [resides]. Therefore specifically Shlomo built the Bais HaMikdash , for Shlomo merited these alafin in holiness — "and he spoke three thousand parables," etc. — as explained in the Torah . Therefore he specifically merited to build the House where the essential permanence of true Torah resides — the aspect of these alafin in holiness.

Segment 16
HE:
אות ז וזה בחינת התשובה שמתחלת בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. כי עקר התשובה על ידי בחינת הבטול הנזכר לעיל שזהו בחינת ראש השנה כנזכר לעיל. וזהו בחינת כל התעניתים והסגופים שגוזרין על הבעלי תשובה כל אחד כפי חטאו, כי הוא צריך לקבל על עצמו תעניתים ויסורים כדי לסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, כדי שיזכה על ידי זה לבחינת בטול שזהו עקר בחינת תשובה:

EN:
But ba'avonosainu harabim [through our many sins], even then purification was not yet complete from the Serpent's counsel. The ba'al davar so greatly provoked that afterward he deceived Israel through evil teachings — through Yarav'am and his cohorts and the false prophets, who all drew from the fallen Toros — until sins prevailed and the House was destroyed. For there are many levels in these evil teachings: some twist truth entirely, some deviate slightly, some deviate so minutely it is impossible to detect.

Segment 17
HE:
כי באמת צריך כל אדם למסר נפשו בשביל ה' יתברך ולסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, דהינו שישבר כל התאוות לגמרי לגמרי ויקבל על עצמו כל הענויים והסגופים בשביל ה' יתברך, כמו רבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל עד שיצתה נשמתו באחד . ואז דיקא יזכה להשיג אלקותו יתברך בתכלית ההשגה אשרי מי שזוכה לזה. אבל אין כל אדם יכול לעמד בזה לשבר הכל ולבטל עצמו מכל וכל. על כן חמל עלינו ה' יתברך ונתן לנו את תורתו שהיא עץ חיים למחזיקים בה וכו' ודרכיה דרכי נעם. הינו כי על ידי התורה זוכין להכיר אותו יתברך על ידי שיקים כל המצוות ויעסק בתורה כל ימיו. שאז יכול לזכות לחיים נצחיים אף על פי שלא שבר את כל התאוות בשלמות:

EN:
The ba'al davar greatly provokes specifically against talmidai chachamim — even great tzadikim can sometimes err through the fallen Toros that turn their minds from truth. Therefore even Shlomo HaMelech himself — who merited the four alafin in holiness and truly merited to build the House — yet immediately when he began building, the ba'al davar was very jealous and provoked him until he too was deceived through evil teachings, until he married Pharaoh's daughter and foreign women. All this came through blemished teachings — he said to Isiel and Uchal (Mishlai 30) and wanted to outsmart the Torah of Moshe which says "he shall not multiply wives." As he later confessed: "for I am more brutish than any man." This caused the destruction of the House, as our Sages said. As Rashi explains on "and Shlomo loved Hashem" — four years before building the House, but once he began building, "and Shlomo married Pharaoh's daughter." "You find yourself saying: 'for upon My anger and wrath was this city to Me.'"

Segment 18
HE:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק בראשית ברא אלקים וכו' בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקים עמד ושתף מדת הרחמים למדת הדין. ולכאורה הדבר תמוה הלא זה ידוע ומבאר בכל הספרים שעקר כל הבריאה היה מחמת רחמנותו וטובו כדי לגלות טובו ורחמיו לעולם. ולכאורה זה סותר למאמר הנזכר לעיל שאמרו שבתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין. אך באמת הכל ניחא על פי הנזכר לעיל. כי ה' יתברך ברוך הוא מגדל רחמיו וטובו שרצה להיטיב לנבראיו בתכלית הטובה שבכל הטובות, על כן עלה במחשבה בתחלה לברא את העולם במדת הדין, הינו שיתנהג העולם על פי מדת הדין, כדי שעל ידי תקף הדין יבטלו העולם עצמם אצלו יתברך בתכלית הבטול. כמבאר לעיל שעל ידי תקף הדינים והיסורים מבטלין עצמן לגמרי כדי להסתכל ולכלל בהתכלית ששם נתבטלין היסורים והדינים כנזכר לעיל שזהו בחינת ראש השנה כנזכר לעיל. ואז היו זוכים לשלמות תכלית העליון להשיג אותו יתברך בהשגה עצומה ונוראה מאד שזוכין על ידי הבטול האמתי שנמשך על ידי מדת הדין דיקא כנזכר לעיל. ובשביל זה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין. כי זה היה רחמנות עצום וגדול ביותר, כדי לזכות על ידי זה דיקא לבטול הנזכר לעיל כנזכר לעיל. אבל ראה שאין העולם מתקים, כי רב העולם אין יכולים לעמד בזה לבטל עצמן לגמרי מזה העולם. ואפלו כשבא עליהם מדת הדין חס ושלום אין זוכין לבטל עצמן לגמרי באמת כראוי. כמו שכתוב (באיוב לו) וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. וכמו שכתוב ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב. כי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה שם בהתורה הנזכרת לעיל שמה שמטבע בטבע האדם לסתם עיניו בחזקה בשעת יסורין וכאבים עצומים רחמנא לצלן, זה נמשך מבחינת בטול הנזכר לעיל אל התכלית שהוא בסתימו דעינין דיקא וכו' כמו שמבאר שם עין שם, זהו רק בחינה בעלמא מבחינת בטול הנזכר לעיל לפי שעה קלה, והוא מסתרי פלאי הנהגותיו יתברך שמשם נמשך טבע הנזכר לעיל כמו שמבאר שם. אבל לזכות על ידי היסורים והדינים חס ושלום לבחינת בטול הנזכר לעיל כראוי עד שישיג התכלית הטוב על ידי זה וכו' כנזכר לעיל. זה לאו כל אדם זוכה. וכמבאר שם זה סימן אם פעל פעלה טובה על ידי היסורין אם זוכה להשיג תורה על ידי היסורין וכו'. וזה שכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו וכו' עין שם. נמצא מבאר שם במקומו שלאו כל אדם זוכה על ידי היסורין לבטול הנזכר לעיל בשלמות כראוי, כי אם צדיקים וכשרים אשרי להם. בחינת אשרי הגבר אשר תיסרנו וכו', אשרי דיקא. כי לאו כל אדם זוכה לזה. וצריך כל אדם לחזק את עצמו מאד ולבקש ולהתחנן מאד מה' יתברך שיזכה על ידי היסורין לבטל עצמו לה' יתברך בבחינה הנזכרת לעיל עד שיזכה להשיג על ידם וכו' כנזכר לעיל:

EN:
The essential destruction came from the blemish of the fallen alafin — the blemish of Torah whose essence was in the Bais HaMikdash . When kelipos prevailed and deceived again through fallen Toros not yet fully sorted — the House was destroyed. When Shlomo blemished the alafin by marrying Pharaoh's daughter, the essential blemish was to the korban Tamid . For offering the Tamid elevates the four alafin . When he blemished them, he blemished the Tamid . Now see a wonder: our Sages said that when Shlomo married Pharaoh's daughter, she brought him a thousand kinds of music, etc. — and he slept until four hours, and "at that hour we learned that the Tamid was offered at four hours." The essential blemish reached the offering of the Tamid specifically — for the blemish of the evil teachings that led to marrying Pharaoh's daughter is the opposite of the Tamid , which is the tikkun of the alafin . Therefore the sin caused the Tamid's delay specifically. "And the ways of Hashem are straight."

Segment 19
HE:
ומחמת זה ראה ה' יתברך שאין העולם מתקים על ידי מדת הדין, כי אף על פי שכונת ה' יתברך שרצה לברא העולם במדת הדין היתה לטובה עצומה מאד כנזכר לעיל ואלקים חשבה לטובה, אבל ראה שאין העולם מתקים בזה, כי רב העולם אין יכולים לעמד ולהתקים בזה לזכות לבטול הנזכר לעיל על ידי הדינין והיסורים כנזכר לעיל. וכשאין זוכין לבטול הנזכר לעיל, בודאי אי אפשר להתקים אם היה העולם מתנהג על ידי מדת הדין לבד חס ושלום. על כן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. הינו שברחמיו העצומים חשב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. על כן חשב בתחלה לברא במדת הדין, ואחר כך שתף מדת הרחמים במדת הדין. כדי שימשך על ידי זה שתי בחינות ומדרגות כדי שיוכל להתקים העולם, ויזכו הכל לתכלית הנצחי. כי ברחמיו העצומים בשביל קיום העולם שתף מדת הרחמים במדת הדין שיתנהג העולם על ידי שניהם. דהינו שיתנהג ויתקים העולם על ידי התורה הקדושה שכלולה משניהם מימין ושמאל מחסד ודין, כי אוריתא עמודא דאמצעיתא . הינו שיתנהג העולם על ידי התורה הקדושה. כי התורה הקדושה היא כלה עצות קדושות בחינת תרי"ג עטין דאוריתא. שעל ידי שזוכין לקים את התורה לקים כל מצוה ומצוה בפשיטות כפי דיניה כמו שקבלו רבותינו זכרונם לברכה, על ידי זה יכולים לזכות להמשיך על עצמו קדשה וטהרה, כמו שאומרים אשר קדשנו במצוותיו. שעל ידי זה זוכין להכיר אותו יתברך על ידי אור הרשימו הקדושה הנזכרת לעיל שמשם נמשך כל התורה הקדושה כנזכר לעיל. אף על פי שלא זכה עדין לבחינת בטול הנזכר לעיל בשלמות כנזכר לעיל. וגם על ידי קיום התורה והמצוות כפשוטן ממשיכין על עצמן קדשה וטהרה בכל פעם, על ידי כל מצוה ומצוה ועל ידי כל תבה ותבה מדבורי תורה ותפלה ויראת שמים. עד שזוכין על ידי זה לעלות מדרגא לדרגא, עד שיתעורר לבו לבטל עצמו לגמרי לגמרי לה' יתברך לסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, עד שיזכה לבחינת הבטול הנזכרת לעיל בשלמות כנזכר לעיל. כי התורה דרכיה דרכי נעם ולא הכביד על עלינו בשום מצוה, כמו שכתוב שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכו', כמו שפרש רש"י שם שלא הטריח את בריותיו ביותר כי אם ברחמים וכו', קמץ מנחה, מחצית השקל, תורים ובני יונה, בקר וצאן. ולא טרח לבקש ראם ויחמור וכו' עין שם ברש"י (איוב לז), וכל המצוות קלים ונעימים לעשותן. והעסק הקל שבקלים מעסקי העולם הזה כבד יותר ובא בטרחא ויגיעה יותר מהמצוה הגדולה שבגדולות. כי מצות ציצית שהיא מהמצוות הגדולות קונים אותם בגדול אחד. וכן תפלין אין צריכין לעבר בימים ומדבריות למצאן רק קונים אותם בדמים מעטים. וכן שארי כל המצוות. וכמו שכתוב כי המצוה הזאת וכו' לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא לא בשמים הוא לאמר וכו' ולא מעבר לים הוא וכו' כי קרוב אליך הדבר מאד וכו':

EN:
Therefore the great tzadikim are called alufim [leaders/chiefs], as it is written: "our alufim are laden," etc. — "the heads of the thousands [alfai] of the children of Israel." For they elevate the alafin mentioned above. This is the aspect of "the charash [craftsman] and the masger [locksmith] — one thousand [elef]" — they were very great and awesome tzadikim who engaged in rectifying the alafin , to rectify the blemish of the destruction that came through this.

Segment 20
HE:
וכמו ששמענו פעם אחת משיחותיו הקדושים , שאמר בפיו הקדוש בצחות מתיקות נעימות שיחתו הקדושה והנוראה מאד מאד עד אין סוף ואין תכלית, שהעבודה הגדולה שבגדולות בעבודת ה' יתברך קלה ביותר לעשות מעסק קטן שמטריחין עצמן בשביל פרנסה ועסקי העולם הזה. כי הלא אנו רואין כמה יגיעות יגע אדם בשביל לנסע על איזה יריד, שתכף במוצאי שבת צריך לטרח ולחפש אחר עגלה ונחפז מאד לטען סחורתו על העגלה ביגיעה גדולה. ואחר כך צריך לנסע כל הלילה ולנדד שנה מעיניו. ומשבר כל גופו מחמת שצריך לישב על עגלה טעונה ושאר טרחות ויגיעות כיוצא בהן כידוע להעולם. ואחר כך צריך לעמד כל היום על רגליו וכו' ובפרט בימות הקר העצום וכו'. וכל אלו היגיעות והטרחות הכבדות והקשות הוא מטריח עצמו על ספק. כי ספק אם ירויח איזה רוח קטן וספק אם יאבד ההוצאות כידוע להעולם. נמצא שעל עסקי פרנסת העולם הזה מטריחין עצמן כל כך ביגיעות כאלה על ספק רוח קטן. והעבודה הגדולה שבגדולות היא התפלה, ואף על פי כן כשעומדין להתפלל מתפללין וגומרין התפלה. נמצא שעל ידי התורה הקדושה יכול כל אדם לזכות אל התכלית כנזכר לעיל. וזה בחינת ראה שאין העולם מתקים עמד ושתף מדת הרחמים במדת הדין. הינו שיתנהג העולם על ידי התורה שנמשכת מאור הרשימו הנזכר לעיל שהיא בחינת שתוף מדת הרחמים במדת הדין. כי התורה כלולה משניהם כנזכר לעיל. אבל יש צדיקים גדולים ונוראים מאד שהם מקדשים עצמם ביותר, ומבטלין עצמן לגמרי וסותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי, עד שזוכין באמת לתכלית הבטול הנזכר לעיל בשלמות, וזוכין באמת לעלות בתחלת המחשבה, ולזכות לתכלית העליון ומשיגין מה שמשיגין אשרי להם. והנהגה זאת נמשכת מבחינת מה שעלה במחשבה בתחלה לברא את העולם במדת הדין שעל ידי זה זוכין לתכלית הבטול בשלמות שזהו בחינת מדרגות הצדיקים הגדולים. וצדיקים כאלו נקראים חסידים בחינת איזהו חסיד המתחסד עם קונו . שעושים חסד עם קוניהם ומקדשין עצמן בקדשה יתרה, ומקבלין על עצמן כל היסורים והענויים קשים ומרים בשביל ה' יתברך מה שלא נצטוו על זה כלל. והם זוכים באמת לתכלית העליון וכו' כנזכר לעיל. כי אלו הצדיקים הם מתנהגים בבחינת ההנהגה שעלה במחשבה תחלה לברא את העולם במדת הדין. כי בגדל כחם הם יכולים להתקים על פי הנהגה הזאת. על כן זוכים באמת למה שזוכים אשרי להם:

EN:
Therefore it was indeed said of them: "though I scattered them among the nations and dispersed them in the lands, I became for them a mikdash me'at [a small sanctuary]." Our Sages expounded: "these are the synagogues and study halls." When one merits in exile to spread true Torah among Israel and to establish synagogues and study halls for Torah — a great tikkun is accomplished. Through this one begins to rectify the blemish of the destruction and engages in its rebuilding.

Segment 22
HE:
אות ח וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששאל משה רבנו עליו השלום על מיתת רבי עקיבא כשראה שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל זו תורה וזו שכרה אמר לו ה' יתברך שתק כך עלה במחשבה. הינו כנזכר לעיל, שמשה שאל זו תורה וזו שכרה. זו תורה דיקא, כי על פי ההנהגה שעל ידי התורה הקדושה שהיא בחינת שתוף מדת הרחמים במדת הדין בודאי אין מגיע לרבי עקיבא דינים קשים כאלה לסרק את בשרו וכו'. וזהו זו תורה וזו שכרה. זו תורה וזו שכרה דיקא כנזכר לעיל. השיב לו ה' יתברך שתק כך עלה במחשבה. כך עלה במחשבה דיקא כי רבי עקיבא ברב חסידותו וקדשתו העצומה זכה לעלות במחשבה תחלה. הינו שזכה להתכלית העליון שזוכין מי שזוכין, שהוא בחינת התכלית שזוכין על ידי ההנהגה שעלה במחשבה תחלה לברא את העולם במדת הדין, שמשם נמשכין כל הדינים והיסורים הקשים של הצדיקים הנוראים שה' יתברך מדקדק עמהם כחוט השערה. כי הם זוכין לבחינת ההנהגה הנזכרת לעיל שעלה במחשבה תחלה. שעל ידי זה זוכין לתכלית העליון הגבוה ביותר ומשיגין מה שמשיגין. כי זוכין על ידי הדינים והיסורים לבחינת הבטול הנזכר לעיל בשלמות כנזכר לעיל. וזהו שתק כך עלה במחשבה. כך עלה במחשבה דיקא כנזכר לעיל:

EN:
For all the exiles in which Israel was exiled from Eretz Yisrael , unsettled and wandering in chutz la'Aretz — this is avira d'alma , for they are called nidachim [cast out]: "if your outcast is at the edge of the heavens," etc. But Hashem's entire intent is for good — so that specifically through this, Israel should sort and elevate the fallen alafin , the fallen Toros, through the power of the great tzadikim in every generation who can sort and elevate the Toros from avira d'alma , from exile and wandering, to the aspect of baisa — the Bais HaMikdash — by establishing holy yeshivos and study halls for Torah, which are mikdash me'at .

Segment 23
HE:
וזהו וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו' . ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ראה את האור כי טוב ואין העולם כדאי להשתמש בו ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. הינו בחינת הנזכר לעיל. כי אור שהיה מאיר בשבעת ימי בראשית שהיה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, זה האור נמשך מבחינת בטול הנזכר לעיל אל האין סוף למי שזוכה לזה בשלמות. ועל כן ראה ה' יתברך שאין העולם כדאי להשתמש בו, הינו כנזכר לעיל, כי ראה שאין העולם זוכין לבטל עצמן כל כך עד שיהיו ראויים לקבל אור הגדול והנורא הזה, וכשאין ראויים לקבלו אזי הוא בחינת רבוי אור חס ושלום שגורם חס ושלום שבירת כלים שמשם אחיזת כל הקלפות כידוע. על כן מעט האור, ולא המשיך לזה העולם כי אם אור מעט בהדרגה שנמשך מאור הרשימו הנזכר לעיל כנזכר לעיל. שמשם אור התורה שמלבשת עכשו בלבושין אלו כדי שנוכל לקבלו. והאור של שבעת ימי בראשית שהוא אור הבטול הנזכר לעיל, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. הינו שיש צדיקים גדולים שמבטלין עצמן בבטול גמור. כי הם סותמין את עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי וכו' כנזכר לעיל. והם באמת זוכין לזה האור הגנוז שהוא אור הבטול הנזכר לעיל בהארה נפלאה וכנזכר לעיל:

EN:
Therefore the charash and masger were exiled first — so that through their exile specifically, they would return and rectify the alafin . So it is done in every generation during exile through the great tzadikim — until through this the Bais HaMikdash will be rebuilt on its foundation, speedily in our days, Amain.

Segment 25
HE:
אות ט נמצא שהתורה היא דרך חיים וכו', שעל ידה זוכין להכיר את הבורא יתברך, אף על פי שלא זכה עדין לבחינת הבטול הנזכר לעיל בשלמות וכנזכר לעיל. וגם על ידי התורה הקדושה יכול לעלות מדרגא לדרגא עד שיתעורר לבו לקדש עצמו בקדשה יתרה ולסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי עד שיבוא לבחינת בטול הנזכר לעיל. כי התורה הוא דרך חיים תוכחת מוסר, ודרכיה דרכי נעם, וכו'. ואינה מכבדת עלינו בשום דבר, וכל מה דאסר לן שרי לן וכו' וכנזכר לעיל:

EN:
This is the aspect of: "and I will pass through the land of Egypt — I am Hashem. I and not an angel," etc. For the essential Exodus was to receive the Torah, as it is written: "when you take the people out of Egypt, you shall serve G-d." The essential receiving of Torah depends on sorting the four alafin from which Torah is drawn. All the signs and wonders Moshe performed in Egypt were the beginning of drawing the Torah, for the essential Torah is to reveal His G-dliness in the world. Moshe began this through all the awesome signs and wonders in Egypt — all through the power of the Torah he began to draw at the burning bush, where Hashem revealed Himself and made known His holy Names — the beginning of the Torah's drawing. For "the entire Torah is the Name of Hashem." "Through the Torah, Hashem created the world." Therefore through Torah one can change nature and perform awesome wonders — the entire world is conducted through it. Whoever merits Torah can conduct the world as he wishes and perform awesome wonders — the aspect of all Moshe's signs and wonders, all through the Torah he began to draw.

Segment 26
HE:
אבל כשאדם חס ושלום עובר על איזה דבר מדברי תורה, ואזי מקלקל הצנור והכלי שמקבלין על ידו אור התגלות אלקותו מהרשימו הנזכר לעיל. ואם כן איך אפשר לתקן זאת? וצריך להתתקן על ידי התשובה, ותשובה היא למעלה מהתורה, הינו שמחמת שעבר על התורה הוא צריך לעשות תשובה. והתשובה היא שיסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי. וזה בחינת התעניתים והסגופים שפוסקין על הבעלי תשובה. כי מחמת שעבר על דברי תורה הוא צריך לעלות לבחינת בטול גמור לקבל על עצמו תעניתים וסגופים ולסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, עד שיזכה לבוא לבחינת בטול הנזכר לעיל, ולהסתכל על התכלית שהוא כלו טוב כלו אחד. ושם בבחינת בטול הנזכר לעיל, שם הוא למעלה מהתורה. ועל כן שם דיקא יכול לתקן מה שפגם וקלקל על ידי שעבר על התורה. כי שם הוא למעלה מהתורה, כי כל התורה נמשך משם. ועל כן הוא יכול להמשיך משם אורות ותקונים לתקן מה שפגם בדברי תורה וכנזכר לעיל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה , במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמד. כי מי שמקים את התורה בפשיטות נקרא צדיק גמור. אבל הבעלי תשובה עלו לבחינת בטול אל התכלית ששם הוא למעלה מהתורה, שכל התורה נמשך משם. שהוא בחינת אור הגנוז משבעת ימי בראשית וכנזכר לעיל:

EN:
But because there are misnagdim who receive from the fallen Toros of the fallen alafin — from there came the power of Egypt's sorcerers, who also "did the same with their sorcery." Certainly they too have no power except through some nourishment filtering down from the Torah — the source of all life and all the world's conduct. But they receive through kelipos , from the fallen Toros. Through this they tried to prevail against Moshe. Whatever Moshe did through holiness, through the holy Torah's power, they too did by receiving from the fallen Toros. Through this Pharaoh's heart was hardened against sending them — all through receiving from his sorcerers, who received their evil wisdom from the fallen Toros.

Segment 27
HE:
וזה בחינת ראש השנה, שאז עקר התחלת התשובה. כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. כי בראש השנה עולין לבחינת בטול הנזכר לעיל כנזכר לעיל. שזה עקר התשובה כנזכר לעיל:

EN:
Therefore at the time of the culmination of the Exodus, Hashem was compelled, kivyachol , to reveal Himself. For Hashem and the Torah are entirely one. This is: "and I will pass through the land of Egypt — I am Hashem. I and not an angel," etc. For the essential grip of the fallen Toros exists when the Torah descends and is clothed in the aspect of angels — in the aspect of Metatron , who is comprised of the six orders of Mishnah — where there is a mix of good and evil, pure and impure, etc. There great sorting is needed — to sort the good from the evil, the truth from the falsehood. One who does not merit to sort properly — "he who did not merit" , etc. — receives the fallen Toros. For in the essence of Torah at its root, which is entirely G-dliness, the kelipos certainly have no grip at all. Only when it descends through angels, as above.

Segment 29
HE:
אות י ואנו עוסקין בתקון זה של בחינת בטול הנזכר לעיל, שהוא בחינת תשובה כנזכר לעיל מראש השנה עד יום הכפורים שהם עשרת ימי תשובה. כי אי אפשר לתקן ביום אחד שלא יהיה בחינת רבוי אור, על כן צריכין לתקן בכמה תקונים מעט מעט. [וכמובא בכתבי האר"י ז"ל שמחמת חטא אדם הראשון צריכין להתמהמה ולשהות בתקון המלכות שהוא תקון העלמות מראש השנה עד שמיני עצרת]. וזה בחינת עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום הכפורים. ועקר בחינת הבטול הוא ביום כפור, וזה בחינת כל החמשה ענויים שמקבלים ביום כפור. כי אז סותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי, ומקבלין על עצמן כל הענויים. ועל כן אז זוכין להכלל בעלמא דאתי בבחינת בטול הנזכר לעיל. כי יום הכפורים הוא בחינת עלמא דאתי כידוע . בחינת הסתלקות ובטול אל התכלית שהוא עלמא דאתי. ועל כן אז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים לבית קדשי קדשים ששם הוא עקר בחינת בטול אל התכלית. ועל כן אז ביום הכפורים עקר שלמות התפלה, כי מתפללין אז חמש תפלות מה שאין נמצא בשום יום. כי אז עקר בחינת הבטול שעל ידי זה עקר שלמות התפלה שיכולין להתפלל הרבה תפלות על ידי שעושין אחד מכל התפלה כנזכר לעיל:

EN:
Therefore at the time of the Exodus from Egypt — where the kelipos had great grip, as is known, the aspect of Egypt's sorcerers who drew from the fallen Toros — it was impossible to leave until Hashem Himself was revealed, kivyachol : "and I will pass through the land of Egypt — I am Hashem. I and not an angel, I and not a seraph, I and not an emissary. I am Hashem — I am He and no other."

Segment 31
HE:
אות יא וזה בחינת תפלת נעילה שמתפללין ביום הכפורים, שאז עקר גמר התקון הנעשה ביום הכפורים. כי עקר התקון על ידי הבטול שזוכין ביום הכפורים הוא לקשר כל התפלה ביחד לעשות אחד מכל התפלה, שאפלו כשעומד בסוף תבה האחרונה של התפלה יהיה עומד עדין בתבה הראשונה של התפלה כנזכר לעיל. וזה בחינת נעילה של יום הכפורים. כי אז גמר התקון שהוא בחינת נעילה, דהינו שנועלין וסוגרין ומקשרין כל התפלה ביחד, דהינו שעושין אחד מכל התפלה. שזה עקר התקון שזוכין ביום הכפורים על ידי הבטול שזוכין אז בשלמות כנזכר לעיל. וזה שאומרין בסוף תפלת נעילה 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'. דהינו שאנו נכללין אז בתכלית האחדות ששם כלו אחד, הן חסד הן דין, הכל אחד וכו' כנזכר לעיל. וזה בחינת ה' הוא האלקים שאומרים אז, הינו שהכל אחד בין חסד בין דין, שזה בחינת ה' הוא האלקים. שזהו עקר השלמות שזוכין על ידי הבטול כנזכר לעיל בהתורה הנזכרת לעיל. וזה בחינת קבלת התורה שמקבלין ביום הכפורים כי אז נתנו לוחות האחרונות, הינו בחינת התורה שמקבלין מאור הזריחה של הרשימו מהבטול כשהוא בבחינת ושוב וכו' כנזכר לעיל:

EN:
[The Haggadah] counts four times "Ani" [I] — corresponding to the four alafin . For "there is no 'Ani' without 'Alef'" — Hashem Himself was revealed, which is the aspect of the essence of Torah itself, not clothed in any angel or seraph. For there are many levels in how Torah is clothed. As soon as it is clothed in some aspect of angel or emissary, some nourishment can filter down to the kelipos — exchanging truth, chas v'shalom — the aspect of fallen Toros. For there are many levels in fallen Toros: some completely invert truth, some deviate slightly, and some deviate so minutely it is impossible to detect at all.

Segment 33
HE:
אות יב כי עקר הבטול נגמר בשלמות ביום הכפורים. ואז מקבלין כל הענויים, שזה בחינת שסותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי. כי אף על פי שבראש השנה מתקף הדין שנתעורר אז מבטלין עצמן אל התכלית וכו' כנזכר לעיל. אף על פי כן אז אי אפשר לגמר התקון בשלמות. כי אי אפשר לזכות לבחינת בטול בשלמות תכף בתחלת התשובה, כדי שלא יהיה בבחינת רבוי אור. וכמבאר בכתבים שאם לא חטא אדם הראשון היה יכל לגמר התקון תכף ביום אחד. אך עכשו אחר החטא אי אפשר לתקן ביום אחד וכו' עין שם. ועל כן אף על פי שמבטלין עצמן בראש השנה וכו' כנזכר לעיל, אי אפשר לשהות שם הרבה בבחינת הבטול, כדי שלא יהיה בבחינת רבוי אור וכו'. על כן צריכין תכף להמשיך התקון הנמשך על ידי מצות שופר, שהוא בחינת התעוררות השנה, שהוא בבחינת ושוב, שאנו חוזרין מהבטול וממשיכין אור הזריחה וההתנוצצות של הרשימו וכו'. שזה בחינת כח קבלת התורה וכו' כנזכר לעיל. אבל מחמת שעדין לא נגמר התקון בשלמות, על כן אין יכולין לגמר בחינת קבלת התורה שהוא בחינת המשכת אור הרשימו וכו', אין יכולין לגמר בשלמות מיד בראש השנה, כי עדין לא נגמר התקון בשלמות כנזכר לעיל. רק שבראש השנה על ידי השופר ממשיכין בחינת כח שרש קבלת התורה. אבל עדין אינו נגמר המשכת התורה בפעל בעולם, רק איזה הארה מהרשימו הנזכר לעיל, כדי לתקן על ידי זה כלים לקבל האור. כדי שעל ידי זה יהיה לנו עוד כח לעלות בבחינת בטול ברצוא ושוב להמשיך עוד בכל פעם הארות מהרשימו כנזכר לעיל. עד שנזכה לבחינת בטול בשלמות, שזהו בחינת יום הכפורים שאז נגמר בחינת קבלת התורה, כי ביום הכפורים נתנו הלוחות שניות:

EN:
Therefore it is impossible to leave the aspect of the exile of Egypt — which encompasses all exiles, physical and spiritual — except by meriting the Torah of Hashem in absolute truth, in the aspect of "and I will pass through the land of Egypt" — and the Targum renders: "and I will reveal Myself." "I and not an angel, I and not a seraph, I am He and not an emissary, I am Hashem, I am He and no other" — that the Torah should have no grip from "another" at all, but should be in the aspect of "I am Hashem, I am He and no other." For "Hashem and His Torah are entirely one."

Segment 35
HE:
אות יג כי זה כלל ומבאר לעיל שכל ההארות וההשגות והתגלות אלקות נמשכין רק על ידי האור שמשיגין הצדיקים אמתיים על ידי הבטול כנזכר לעיל. אבל אור הגדול והנורא הזה אי אפשר לקבלו כי אם על ידי כלים הרבה כנזכר לעיל. אבל באמת גם תקון ועשית אלו הכלים בעצמן נמשכין גם כן מאור הבטול הנזכר לעיל. כי באמת כלו אחד, והאורות והכלים הכל נמשך ממקום אחד מאור האין סוף ששם הוא בחינת הבטול. ועל כן באמת ענין זה הוא נפלאות תמים דעים, מאחר שאי אפשר להמשיך האור כי אם על ידי כלים, ואי אפשר לעשות כלים כי אם על ידי המשכת האור משם. ואם כן מהיכן ההתחלה לעסק בתקון זה. ועל כן באמת ענין ראש השנה הוא ענין נפלא ונעלם מאד, כפי אשר הבננו מדברי רבנו זכרונו לברכה גדל עצם גדלת נוראות ראש השנה, שאמר שכל ענינו ועסקו הוא ראש השנה. כי בראש השנה נברא העולם ובריאת העולם הוא בדרך הפלא ופלא, מחמת בחינת הנזכר לעיל. כי כל הבריאה היה בשביל לגלות אלקותו בעולם. ואי אפשר להמשיך האור לגלות אלקותו כי אם על ידי כלים. ואי אפשר לעשות הכלים כי אם על ידי המשכת האור כנזכר לעיל. וה' יתברך צפה בחכמתו שתקון זה לגלות אלקותו בעולם אי אפשר שיהיה נעשה כי אם על ידי בני אדם התחתונים דיקא שהם בעלי בחירה. ועל כן היה כל העולם תלוי על אדם הראשון, שאם לא היה חוטא בעץ הדעת טוב ורע, והיה מתפלל תפלתו, ואז היה מתקן הכל בשלמות כמבאר בכתבי האר"י ז"ל . כי עקר תקון עשית הכלים שעל ידם עקר המשכת אור האין סוף לגלות אלקותו יתברך בעולם, אי אפשר שיהיה נעשה בשלמות כי אם על ידי מעשה בני אדם התחתונים דיקא. והעקר על ידי שהם בעלי בחירה. כי ה' יתברך צמצם עצמו כביכול בכמה צמצומים שהם בחינת כלים, בדרך הפלא ופלא כדי לברא העולמות כדי לגלות אלקותו בעולם. אבל כל זמן שלא נברא האדם הבעל בחירה עדין לא נגמר שום תקון וכלי וצמצום בשלמות, כי עדין כלו אחד כמו שהיה קדם הבריאה. כי כל זמן שלא נמשך הצמצום עד שיתהוה הבעל בחירה בעולם שהוא האדם התחתון הזה. אף על פי שכבר נתהוו על ידי הצמצום כמה וכמה עולמות ובריות שונות, אף על פי כן עדין הכל אחד כבתחלה. מאחר שכלם מכרחים בדעותיהם להתנהג כרצון הבורא יתברך שמו, ואין להם בחירה ונסיון לשנות דבר מרצונו. ואם כן עדין הכל רצון אחד ודעה אחת. ועל כן עדין אין הכלים והצמצומים נחשבים לכלים, מאחר שעדין לא נגמר תקון המתקלא שהוא בחינת הנסיון והבחירה שהוא בחינת מתקלא. כי הבחירה היא בחינת משקל שהיא בחינת נסיון ובחירה, כמו תולה במשקל שיש לו כח להכריע לכאן או לכאן. וכל זמן שלא נגמר זה התקון עדין אין שום כלי נגמר בשלמות, מאחר שלא נברא עדין בריאה שיהיה לה כח לעשות כנגד רצונו חס ושלום, שהוא האדם הבעל בחירה, כי עקר הוא הדעת והרצון. כי עקר בחינת הכלים והצמצומים הוא בחינת הסתלקות והתעלמות, שה' יתברך כביכול צמצם אורו עד שנתהוו בחינת כלים ותקונים לקבל האור על ידם. ועל ידי זה התקון של התהוות הכלים שעל ידם המשכת האור, על ידי זה נבראו כל העולמות וכל הנבראים כלם. אבל כל זמן שכל הנבראים מתנהגים רק כפי דעתו ורצונו לבד, נמצא שעדין הכל כמו קדם הבריאה. ועל כן עדין אין להם כח לקבל האור אין סוף בשלמות, מאחר שעדין אינם נחשבים לכלים, כי עדין כלם כלולים ומיחדים ברצונו יתברך כמו קדם הבריאה, מאחר שאין להם בחירה לנטות מרצונו. על כן עקר גמר תקון הכלים והבריאה היה על ידי האדם הבעל בחירה שבשבילו נברא הכל. והוא עקר שלמות הבריאה והוא מקים כל הבריאה. כי כשיש בעל בחירה דהינו שיש לו רשות לעשות כרצונו וכבחירתו נגד רצון הבורא חס ושלום, אז דיקא כלליות הבריאה נפרדת וננסרת מאתו יתברך, מאחר שכבר יש בריאה שיש לו כח לעשות כרצונו. וכשהבריאה ננסרת מאתו יתברך על ידי הבחירה כנזכר לעיל, אזי עקר גמר תקון הכלים. כי אז בחינת הצמצום והכלים בשלמות, כי אז דיקא הצמצום נקרא צמצום, מאחר שנתצמצם אורו שהוא דעתו וחכמתו יתברך, כל כך עד שנתהוה בריאה שיש לו כח הבחירה שיכול לעשות כנגד רצונו חס ושלום. וזה הענין מובן מאד למי שיש לו מח בקדקדו. כי עקר הצמצום הוא צמצום הרצון והדעת שהוא אורו יתברך. ועל כן באמת כל הבריאה תלויה בהאדם כמבאר בכל הספרים . כי כל התגלות אלקות הוא רק על ידו דיקא מאחר שהוא בעל בחירה שעל ידו עקר גמר תקון הכלים כנזכר לעיל. וזה בחינת מה מה שאיתא בכתבים שעקר כל התקונים תלויים בתקון המתקלא. כי עקר כל התקונים על ידי האדם הבעל בחירה שהוא בחינת מתקלא כנזכר לעיל:

EN:
Core teaching ( LM I:28 ): Four fallen alafin → fallen Toros → misnagdim . Rectified through Chesed → hosting righteous guests → korban Tamid (gematria = 4 alafin ).

Segment 37
HE:
אות יד ועל-כן תכף כשנברא אדם הראשון שהוא בעל בחירה היו תלויים בו כל העולמות. כי עקר התקון על ידי הבעל בחירה דיקא כנזכר לעיל. כי ההתרחקות תכלית ההתקרבות , הינו כי מחמת שהאדם יש לו זה הכח לרחק עצמו מה' יתברך חס ושלום מחמת שיש לו בחירה, על כן יש לו כח לקרב עצמו לה' יתברך יותר מכל העולמות וכל המלאכים והשרפים וכו'. כי הוא דיקא יכול לתקן כלים לקבל אורו יתברך. מאחר שיש לו בחינת התרחקות כל כך עד שיכול בבחירתו לעשות כרצון עצמו כנגד רצון הבורא יתברך שמו. ועל כן הכל היה תלוי באדם הראשון, שאם היה שומר מצות ה' יתברך לבלי לאכל מעץ הדעת טוב ורע, והיה מתפלל תפלתו, אז היה מתקן הכל. כי עקר התקון על ידו דיקא. דהינו כשהאדם בבחירתו שיש לו כח הבחירה שזהו בחינת תכלית הצמצום שאין צמצום אחריו כנזכר לעיל, כשזה האדם מטה דעתו ורצונו לה' יתברך, ומקים רצונו ומצוותיו יתברך, ומדבק עצמו להשם יתברך, אזי הוא דיקא מיחד ומקשר כל העולמות לה' יתברך וממשיך עליהם אור הזריחה מאור האין סוף ומגלה אלקותו בעולם. כי הוא דיקא יכול להמשיך אורו יתברך על ידי הכלים שנתתקנים על ידו דיקא על ידי שהוא בעל בחירה כנזכר לעיל. אבל אדם ביקר בל ילין , כי הוא פגם תכף על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע. ואזי לא די שלא תקן בחינת הכלים ולא המשיך התגלות אור אלקותו יתברך בעולם. אף גם אדרבא חזר וגרם בחינת שבירת כלים מחדש. כי קלקל כל הצנורות וכל הכלים וכל התקונים על ידי חטאו. כי עקר קיום וחיות כל הכלים הוא על ידי האור שממשיכין לתוכם על ידי התורה והמצוות. אבל על ידי החטאים נסתלקין האורות מהכלים וגורם שבירת כלים חס ושלום. וכן הוא בכל דור ודור שכל אחד על ידי חטאיו חס ושלום גורם הסתלקות אורו יתברך, שעל ידי זה אין יכולין לידע מה' יתברך חס ושלום. ובראש השנה הוא התקון של חטא אדם הראשון ושל כל החטאים שבכל דור ודור. כי ראש השנה בו ביום נברא אדם הראשון וחטא בעץ הדעת. והוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה יום ראשון בשנה. ואז עקר התקון על ידי הצדיק האמת שבדור, אשר בגדל צדקתו וקדשתו הוא יכול לבטל עצמו בתכלית הבטול, כי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, ואין לו שום הסתכלות בזה העולם כלל. אף גם הוא מקבל על עצמו כל הענויים וכל היסורים קשים ממות בשביל ה' יתברך ובשביל ישראל, עד שזוכה לעלות ולהסתכל על התכלית בתכלית הבטול, במדרגה גבה ונפלאה מאד מאד. עד שזוכה להמשיך תקונים משם לגלות אלקותו עד שיעורר בתשובה גם כל הרחוקים מאד מאד. ועקר נפלאות עבודתו הוא בראש השנה. כי העקר הוא ההתחלה, שהוא בחינת ראש השנה שהוא ראשון לבריאה ראשון לתשובה. כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. כי אז עבודתו נפלאה ונוראה מאד מחמת בחינת הנזכר לעיל. מחמת שצריכין להמשיך כל התקונים מחדש. ונעלם ונפלא מהיכן ההתחלה, כי אי אפשר להמשיך אורות כי אם על ידי כלים. ואי אפשר לעשות כלים כי אם על ידי המשכת האורות וכנזכר לעיל. ואם לא חטא אדם הראשון היה מתקן כל זה ביום אחד. אבל עכשו אחר החטא שחזר וקלקל הכל, ולא די שלא תקן אף גם קלקל יותר. על כן אי אפשר לתקן עתה ביום אחד כנזכר לעיל. וצריכין לעשות התקון בהדרגה בכמה ימים. וזה בחינת עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום כפור. שבראש השנה הוא ההתחלה שקשה וכבדה ונפלאה מאד מאד, שצריכין לעלות לתכלית הבטול ולחזר משם מיד ולהמשיך האור בהדרגה ובצמצום רק בשביל להתחיל לתקן איזה כלי בדקות כדי שנוכל להתחיל להמשיך התגלות אורו יתברך. ואחר כך בכל פעם ופעם בכל יום מעשרת ימי תשובה ממשיכין אחר כך האור יותר ויותר. מאחר שכבר יש איזה בחינת כלי, על כן יכולין אחר כך לבטל עצמו יותר, כי כבר יש בחינת כלי לקבל האור. וכן בכל יום ויום. וכל מה שממשיכין האור יותר מתתקנים הכלים יותר עד שבכל תשעה ימי תשובה מראש השנה עד ערב יום כפור נגמרין תקון כל הכלים. ואז דיקא יכולים אחר כך ביום הכפורים לבטל עצמן כלם לקבל עלינו כל החמשה ענויים, שהוא בחינת שכל ישראל סותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא, וכלם זוכין לבחינת בטול אל התכלית. ואז נמשך התגלות אורו יתברך על ידי אור הרשימו כנזכר לעיל. כי כבר יש כלים לקבל האור, כי נתתקנו הכלים מראש השנה עד יום כפור. ועל כן ביום הכפורים מקבלים האורות פנימיים כמבאר בכונות . ועל כן אז ביום הכפורים הוא קבלת התורה. כי בו נתנו לוחות שניות . כי התורה נמשך משם מאור הרשימו של הבטול כנזכר לעיל שנגמר כל זה בשלמות ביום כפור כנזכר לעיל. ועל כן אז עקר תקון התפלה וכו' כנזכר לעיל:

EN:
§§1-2 : Birchas HaMazon sorts food from pesoless of fallen Toros clinging since Adam's sin. Four berachos = four alafin . "Four who opened with af " = alef became af (wrath) through blemished teaching.

Segment 39
HE:
אות טו וזה בחינת העקדה שהיא בחינת ראש השנה. כי בראש השנה אנו עוסקין להזכיר בכל פעם זכות העקדה כמו שאומרים ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור וכו'. וכן קורין בראש השנה פרשת העקדה. כי כל ענין ראש השנה הוא בחינת העקדה. כי יצחק הוא תקף הדין בחינת פחד יצחק. ולפי תקף דינו חס ושלום אי אפשר שיתקים העולם. על כן מחמת תקף הדין של יצחק היה מכרח לבטל עצמו לגמרי בתכלית הבטול כנזכר לעיל. וזה בחינת העקדה שהיה צריך לעלות על המזבח לקרבן למסר נפשו לה' יתברך בתכלית הבטול עד שפרחה נשמתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשעת העקדה פרחה נשמתו, שזהו בחינת תכלית הבטול בשלמות. אבל אף על פי כן לא חפץ ה' יתברך שיהיה יצחק נשאר שם חס ושלום דהינו שיסתלק אז חס ושלום. כי ה' יתברך חפץ בקיום העולם. על כן תכף שיצחק מסר נפשו לשחיטה בשביל ה' יתברך ובטל את עצמו בתכלית כנזכר לעיל, תכף ומיד אמר לו ה' יתברך לאברהם אל תשלח ידך אל הנער וכו'. אסקתיה אחתיה . כי אין רצונו יתברך שישאר שם כנזכר לעיל רק תכף צריכין לחזור מהבטול בבחינת רצוא ושוב כנזכר לעיל. ואז ממתיקין הדין בחינת פחד יצחק על ידי אור הרשימו על ידי התורה שממשיכין משם על ידי השמחה וכנזכר לעיל:

EN:
§3 : HaZan = Chesed . HaAretz = hachnasas orchim /holiness of Eretz Yisrael . Boneh Yerushalayim = Bais HaMikdash = baisa bain shamaya l'ar'a = permanence of true Torah. HaTov V'HaMaitiv = sorting good from misnagdim (slain of Baitar).

Segment 40
HE:
וזה בחינת הקרבן שהזמין לו ה' יתברך מיד להעלות במקום יצחק שהוא האיל שהקריב תחתיו. כי הקרבנות הם בחינת כלליות התורה כמו שכתוב זאת התורה לעלה ולמנחה וכו'. הינו כי על ידי קרבן האיל, על ידי זה המשיך אור הרשימו שעל ידי זה עקר ההמתקה של פחד יצחק בעת שחוזרין מהבטול כנזכר לעיל. וזה בחינת יצחק ישחק, שצריכין להמתיק פחד יצחק על ידי הבטול הנזכר לעיל, שעל ידי זה זוכין לשמחה בחינת שחוק וחדוה ושמחה. שעל ידי זה מקבלין תורה שזה בחינת קרבן האיל כנזכר לעיל, שעל ידי זה עקר ההמתקה כנזכר לעיל. וזה וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו . בקרניו דיקא שהוא בחינת קרן השופר בחינת שופר של איל-אילו של יצחק . כי ההמתקה של האיל הוא הוא בחינת ההמתקה של השופר בראש השנה. כי שופר הוא גם כן בחינת המשכת כח קבלת התורה כדי להמתיק הדין בעת שחוזרין מהבטול, שזה בעצמו בחינת ההמתקה של האיל שהקריב במקום יצחק אחר הבטול כנזכר לעיל:

EN:
§§4-5 : Pray to find truth. Mishkan traveled through midbar to sort fallen Toros from avira d'alma . Each journey = Torah. "Return, Hashem, alfai Yisrael" = alafin restored.

Segment 41
HE:
ועל-כן חותמין ברכת זכרונות בזכות העקדה. כמו שאומרים ועקדת יצחק וכו' תזכור. כי עקר ראש השנה הוא בחינת זכרון. ועל כן נקרא יום הזכרון וכנזכר לעיל. ועקר המשכת הזכרון הוא על ידי אור הרשימו שנמשך על ידי השופר וכו' כנזכר לעיל. שזהו בחינת העקדה כנזכר לעיל:

EN:
§§6-7 : Hachnasas orchim gives rest to the tzadik's sorted Toros. Shmuel: "wherever he went, his house." Shlomo built the Bais HaMikdash but blemished the alafin → married Pharaoh's daughter → delayed the Tamid → destruction.

Segment 43
HE:
אות טז ועל-כן בכל יום קדם התפלה אומרים פרשת העקדה. כי עקר שלמות התפלה הוא על ידי בחינת ראש השנה, על ידי בחינת העקדה שהוא בחינת הבטול הנזכר לעיל ברצוא ושוב, שעל ידי זה ממשיכין בחינת זכרון ועושין אחד מכל התפלה שזהו עקר שלמות התפלה כנזכר לעיל. ועל כן אומרים פרשת העקדה בכל יום קדם התפלה, כי עקר תקון התפלה הוא על ידי זה כנזכר לעיל. ובזה מישב מה שנקראת זאת הפרשה פרשת העקדה דיקא, והלא עשה כמה עבדות בשביל לשחטו. כי ערך את העצים וגם העלהו על המזבח. ולמה לא נקרא הענין על שם ההערכה או על שם ההעלאה? אך על פי הנזכר לעיל ניחא היטב. כי נקראת עקדה דיקא לשון קשירה, כי זה עקר התקון שנמשך על ידי זכות העקדה. דהינו שזוכין על ידי זה לקשר ולחבר כל התפלה ביחד. כי על ידי זה ממשיכין כח הזכרון שאפלו כשעומד בסוף התפלה יהיה עומד עדין בתחלת התפלה. שעל ידי זה עושין אחד מכל התפלה. וכל התפלה עקודה וקשורה ביחד שזה עקר התקון שזוכין על ידי הבטול ברצוא ושוב שזהו בחינת העקדה וכנזכר לעיל:

EN:
§§8-9 : Tzadikim = alufim . Exile's purpose: sort fallen Toros through establishing study halls = mikdash me'at . The Exodus required "I and not an angel" = Torah in its essence, not clothed in intermediaries where kelipos can grip. Four times Ani = four alafin .

Segment 44
HE:
וזה בחינת ויעקד את יצחק בנו. כי עקדה היא בחינת קשור ידים ורגלים ביחד. הינו בחינת קשור וחבור דבורי סוף התפלה בראשה. כי הדבור הוא קומה שלמה. כי יש דבור שהוא בחינת ראש, בחינת (תהלים קיט) ראש דברך אמת. ויש דבור שהוא בחינת ידים, בחינת כאשר דבר ה' ביד משה. בחינת לעולם ה' דברך נצב בשמים, שהוא אש ומים. בחינת יד ימין ויד שמאל (כמבאר במקום אחר). ויש דבור שהוא בחינת רגלין, בחינת נר לרגלי דברך . בחינת צדק תדברון , בחינת צדק יקראהו לרגלו . ויש דבורים שהם בחינת כלליות העצמות שהם עקר בנין האדם, בחינת כל עצמותי תאמרנה וכו' . כי הדבור הוא קומה שלמה. ועקר שלמות התפלה שיהיה הכל אחד שאפלו הדבור האחרון של התפלה יהיה עדין מקשר בראשו. בחינת העקדה שמקשר הרגלין למעלה להידים שמגיעין עד הראש, ואז הכל מקשר יחד. כי זה עקר שלמות התפלה שיהיו כל הדבורים מקשרים יחד שזה בחינת עקדה כנזכר לעיל:

EN:
Halachah: If one has many types of fruit before him, one blesses the most cherished first — except for the Seven Species. See the Shulchan Aruch for the laws ( Siman 211 ). Also, borai pri ha'aitz takes precedence over borai pri ha'adamah , etc.

Segment 46
HE:
אות יז וזה בחינת ויזכר אלקים את נח וכו' וישכו המים , שאומרים אותו בראש השנה בתחלת פסוקי זכרונות. כמו שאומרים וגם את נח באהבה זכרת וכו' בהביאך את מי המבול וכו' על כן זכרונו בא לפניך וכו'. כי אז בימי נח בדור המבול היה תקף הדין בעולם מרבוי מעשיהם הרעים, עד שלגדל עצם תקף הדין שהיה אז, היו צריכין לבטל עצמן לגמרי בתכלית הבטול ברצוא ושוב בבחינת הנזכר לעיל. כמבאר לעיל שכשמתגברים הדינים והיסורים חס ושלום צריכין לבטל עצמן בתכלית הבטול לאור האין סוף ולהסתכל על התכלית וכו' כנזכר לעיל. וכל מה שהדין והיסורים גדולים ביותר חס ושלום צריך שיהיה הבטול בשלמות יותר. ולגדל תקף הדינים שהיה אז בדור המבול היו צריכים בטול נפלא ונורא להמתיק הדין העצום אז. ולבטול כזה צריכים צדיק גדול כמו משה רבנו עליו השלום דיקא וכמבאר בזהר הקדוש בענין נח אברהם ומשה שאין מי שמסר נפשו בעד העולם כמו משה רבנו עליו השלום עין שם. כי משה כשראה תקף הדין כשעשו את העגל מסר נפשו לגמרי ובטל עצמו בתכלית ואמר אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא. ואם אין מחני נא , זה בחינת תכלית הבטול שמסר נפשו לגמרי. וזה מחני נא מספרך אשר כתבת, שמסר נפשו ונתרצה למחות שמו חס ושלום מן התורה, שזהו בחינת תכלית הבטול. כי כשנתבטלין ונכללין באורו האין סוף יתברך, שם הוא למעלה מכל השמות והכנויים. כי כל השמות והכנויים הם אחר הצמצום והתהוות הספירות שאז דיקא אנו יכולין לקרותו יתברך בשמות וכנויים, שמשם נמשכין השמות של כל הנבראים וכו' שהם חיותם. כי השם הוא הנפש והחיות, בחינת נפש חיה הוא שמו כמבאר במקום אחר . אבל בבחינת הבטול באור האין סוף, שם הוא למעלה מהספירות למעלה מהשמות בחינת לפני אחד מה אתה סופר . על כן אי אפשר להתמהמה שם הרבה בבחינת הבטול כדי שלא יתבטל במציאות חס ושלום. על כן צריכין לחזר משם בבחינת והחיות רצוא ושוב. ואז מקבלין עקר החיות מהרשימו שנשאר מהבטול שמשם עקר התגלות אלקותו יתברך. כי משם בחינת הרשימו מהבטול, משם נמשכין כל הספירות, שהם כל השמות והכנויים שמהם נבראו כל העולמות מתחלת האצילות עד סוף העולם. כי הכל נמשך מהרשימו הנזכר לעיל שמשם מתחיל התהוות הכלים. כי בבחינת הבטול בעצמו לית מחשבה תפיסא ביה כלל. וכשיש תקף הדין חס ושלום אזי הצדיק שהוא בבחינת משה שהוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי הוא מבטל את עצמו בתכלית הבטול ששם הוא כלו טוב. אבל אחר כך כשחוזר משם מתגבר הדין ביותר כנזכר לעיל. רק שהוא ממתיק הדין אחר כך על ידי התורה שממשיך מהרשימו כנזכר לעיל. וזה שאמר משה אם תשא חטאתם הרי טוב. הינו אם יש לי כח על ידי הבטול להמשיך אחרי כן המתקה על ידי התורה שמקבלין מהרשימו, הרי טוב. ואם אין מחני נא מספרך וכו'. הינו שאם הדין חזק כל כך עד שאי אפשר לי להמתיקו על ידי התורה שאני מקבל תמיד מהרשימו, שמשם כל תורת משה והנביאים וכו' כנזכר לעיל, אזי מחני נא. הינו שאני מרצה לבטל עצמי לגמרי באור האין סוף ולא אחזר משם ברצוא ושוב כדרכו תמיד רק אני מרצה לשאר שם לגמרי, שזהו בחינת מחני נא. כי שם הוא למעלה מהשמות:

EN:
Rabbainu nero ya'ir writes (in the Torah "Vayehi Mikaitz — Zikaron," Siman 54 ) that Hashem arranges for every person each day and each hour to elevate sparks according to the portions of nefesh , ruach , and neshamah he has then — see there.

Segment 47
HE:
וזהו מחני נא מספרך אשר כתבת שהוא התורה. כי שם הוא למעלה מהתורה כנזכר לעיל. ומגדל המסירות נפש שהיה למשה אז שנתרצה למות ולהסתלק מזה העולם לגמרי בשביל ישראל. על כן נתרצה לו ה' יתברך באמת ומחל לישראל, ונמתק הדין העצום בזכותו בחינת וינחם ה' על הרעה וכו'. וזה בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שנתגלו למשה אז. כמו שכתוב שם בפרשה ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וכו' וירד ה' בענן וכו' ויעבר ה' על פניו ויקרא וכו'. כי כל השלש עשרה מדות של רחמים שהם ממתיקין כל הדינים שבעולם, כלם נמשכין מאור הרשימו של הבטול הנזכר לעיל, שעל ידו ממתיקין כל הדינים כנזכר לעיל. וזה בחינת אני אעביר כל טובי וכו'. ויעבר ה' על פניו וכו', זה בחינת אור הרשימו שעוברת על פניו של מי שזוכה לזה בעת שחוזר מהבטול, שאז עובר על פניו הזריחה והתנוצצות אלקות שמאיר ומזריח לו מהבטול על ידי הרשימו שנשאר מהבטול. שזה האור הגדול והנורא חולף ועובר על פניו בחינת ורוח על פני יחלף , בחינת ויעבר ה' על פניו וכו'. וזהו בחינת אני אעביר כל טובי על פניך, כל טובי דיקא. כי שם בבחינת הבטול הוא כלו טוב כנזכר לעיל. ואחר כך על ידי אור הרשימו שמקבלין משם ממשיכין על עצמו גם כן בחינת אור הבטול לידע שכלו טוב על ידי התורה שמקבלין שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והיסורים כנזכר לעיל:

EN:
In edible things, holy souls are especially clothed. Hashem arranges for each person to eat the foods connected to his portions of nefesh , ruach , and neshamah at that time, to complete his soul. This is why we bless: "Who creates many souls and their deficiencies [v'chesronam]" — "their deficiencies" specifically — for these souls one now eats are the sparks that were lacking from one's soul and fell there. Now, through eating, one completes one's soul's actual deficiency.

Segment 48
HE:
וזה שמובא בספרים ששלש עשרה מדות של רחמים הם בחינת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. כי שלש עשרה מדות של רחמים הם בחינת אור הרשימו שעוברת על פניו בעת שחוזר מהבטול כנזכר לעיל, שמשם נמשך כל התורה כנזכר לעיל, בחינת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שהם כלל התורה. כי משם מאור הרשימו הנזכר לעיל נמשך כל התורה כנזכר לעיל:

EN:
Sometimes a person has no deficiency in his soul, but through eating he elevates souls from there, illuminating and enlivening his soul with additional radiance. This is: "for everything He created to enliven with them the soul of every living being" — as the commentator explains: even without these things one could survive; they are only to enliven further, to add vitality and radiance to one's soul.

Segment 49
HE:
ועל-כן משה רבנו שמסר נפשו וזכה לבטול כזה, על כן באמת המתיק כל הדינים שבעולם אפלו בעת תקף התגברות הדין מאד רחמנא לצלן. אבל נח לא זכה לבטול כזה, ועל כן לא היה יכול לבטל הדין לגמרי, ועל כן היה מבול בעולם. על כן הכרח לכנס בתבה להתחבא שם מפני תקף הדין והמשחיתים כמבאר בזהר הקדוש . והענין כי מחמת שנח לא זכה לבטל עצמו כראוי עד שיבטל הדין מכל העולם. על כן הכרח לכנס בתבה לזכות שם לבחינת בטול. כי תבת נח דא יום הכפורים כמו שאיתא בתקונים (תקון וא"ו דף כב) ויום הכפורים הוא בטול שאז סותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא, שזה בחינת התענית והחמשה ענויים של יום כפור כנזכר לעיל. הינו כי נח לא זכה לבחינת בטול כי אם על ידי כניסתו לתבה ונסתר ונתחבא שם וסתם עיניו מהעולם. כי זה בחינת ההסתרה שצריכין להסתיר ולהתחבא עצמו בשעת תקף הדין חס ושלום, שזהו בחינת התבה כמבאר בזהר הקדוש . הינו כי בשעה שהדין גובר צריכים לבטול כנזכר לעיל. והבטול הוא לסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא. ועל כן צריכין להתחבא ולהסתיר עצמו בתוך הבית ולבלי לצאת חוצה כדי שלא ישוטט עיניו בראית העולם הזה. רק ישב נסתר ונחבא בתוך ביתו, ששם המקום מסגל יותר לבטל עצמו לה' יתברך כדי להמתיק הדין על ידי זה. וזהו בחינת לך עמי בא בחדריך וסגר דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם . נמצא שתבת נח זה בחינת בטול. כי נח לא זכה לבטול בשלמות להמתיק הדין מכל העולם לגמרי. רק שה' יתברך ברחמיו צוהו לכנס בתבה להסתיר עצמו שם ולסתם עיניו מהעולם. כי מחצות התבה סותמין בפני העינים שלא יתפזר הראות לחוץ, כדי שיוכל להסתכל על התכלית ולכלל באין סוף. כמבאר בהתורה הנזכרת לעיל שבשביל זה צריכין לסתם עיניו כשרוצין להסתכל על התכלית כדי שלא יתפזר הראות מן הצד וכו' עין שם. וזה בחינת מעלת ההתבודדות שצריך האדם שיתבודד בתוך ביתו ויקשר עצמו לה' יתברך בתפלות ותחנונים, כדי שיסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא ולא יתפזר ראות עיניו בחוץ, ובשביל זה בעצמו מסגלין מחצות הבית להסתיר עצמו בהן מפני המשחיתים בעת תקף הדין רחמנא לצלן כמובא בזהר הקדוש , כי מחצות הבית הם מחצות בפני העינים כדי להסתכל על התכלית ששם כלו טוב ששם כל הדינים והיסורים בטלים במציאות. על כן כשאין צדיק הדור השלם כל כך שיוכל על ידי בטולו אל התכלית לבטל הדין לגמרי מכל העולם. אזי הצדיקים והכשרים צריכין להסתיר עצמן בתוך מחצות ביתם, בבחינת לך עמי בא בחדריך וכו' כדי להסתיר עצמו מפני הדין. כי מחצות הבית הם בבחינת בטול אל התכלית, מחמת שהם סותמין בפני העינים שלא יסתכל אל החוץ. ועל כן שם אין הדין יכול לשלט. כי עקר בטול הדינים הוא על ידי בחינת התכלית כנזכר לעיל, שזהו בחינת סתימת העינים בשעת תקף היסורים רחמנא לצלן כמבאר בהתורה הנזכרת לעיל. וזהו בחינת התבה כנזכר לעיל, כי הצדיק השלם כמו משה רבנו יכול לבטל עצמו אל התכלית תמיד אפלו בלא כניסתו לתבה. ועל כן צדיק כזה באמת הוא יכול לבטל הדין לגמרי מכל העולם. אבל שאר צדיקים אין יכולין לבטל עצמן כי אם כשסותמין עצמן ונסגרים בחדרים, בבחינת לך עמי בא בחדריך. וזהו בחינת כניסת נח בתבה כנזכר לעיל, שמחמת שלא זכה לתכלית הבטול בשלמות על כן לא היה יכל להמתיק הדין מכל העולם. וגם הוא עצמו וביתו לא נצולו כי אם על ידי שנתן לו ה' יתברך עצה שיכנס בתבה, ושם דיקא יזכה לבחינת בטול. כי הוא לא היה יכל לבוא לבחינת בטול כי אם על ידי כניסתו לתבה כנזכר לעיל. ועל ידי בטול זה זכה על כל פנים לבטל הדין מעצמו וביתו ולקים העולם על ידי זה כנזכר לעיל. נמצא שתבת נח זה בחינת בטול בחינת יום הכפורים כנזכר לעיל. וזה בחינת צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה. הינו שיעשה צהר וחלון למעלה כדי שכל הסתכלותו והבטתו יהיה רק למעלה, שזהו בחינת הסתכלות אל התכלית העליון שהוא למעלה למעלה. וזה בחינת והיה כאשר ירים משה ידו וכו' וכי ידיו של משה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה הם נוצחין וכו' . וכן לענין הנחש בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה הם מתרפאין. כי עקר בטול הדינים והיסורים ונצחון המלחמה לעמד כנגד המתנגדים אל הקדשה, הוא על ידי הסתכלות כלפי מעלה שהוא בחינת בטול אל התכלית כנזכר לעיל:

EN:
Therefore one blesses the most cherished first. Every thing draws itself toward its root, where its vitality is connected. Since one cherishes and desires that thing, certainly there are souls there connected to one's current portions of nefesh , ruach , and neshamah . Therefore one blesses it first, for the essential completeness and elevation of the souls is through the berachah .

Segment 50
HE:
ועל-ידי תבת נח שהוא בחינת בטול, שעל ידי זה נסתר מפני הדין ונתקים העולם ולא נחרב לגמרי. על ידי זה זכה נח אחר כך כשחזר מהבטול בבחינת רצוא ושוב, להמשיך תורה מהרשימו כנזכר לעיל. וזה בחינת מה שזכה נח אחר יציאתו מהתבה להשיג בחכמתו וברוח קדשו להקריב קרבנות מכל הבהמה הטהורה וכו'. כי זה זכה לקבל ולהשיג בבחינת השגת התורה מהרשימו שנשאר לו מהבטול בעת יציאתו מהתבה שהיא בחינת יום הכפורים בחינת בטול כנזכר לעיל. וזה בחינת ויזכר אלקים את נח . ויזכר דיקא בחינת זכרון שהוא בחינת הרשימה, שזה בחינת ראש השנה שעקר ההמתקה על ידי השופר שהוא בחינת זכרון בחינת זכרון תרועה וכו' כנזכר לעיל. ועל כן מזכירין פסוק זה בראש השנה בתחלת פסוקי זכרונות. כי כל זה הוא כל ענין ראש השנה כנזכר לעיל:

EN:
However, the Seven Species with which Eretz Yisrael is praised — there is the root of all holy souls. Eretz Yisrael is the aspect of emunah , the root of all souls. Therefore "from there comes forth bread" — all holy eating-abundance comes from there, as Rabbainu writes in the ma'amar "Va'achaltem Achol V'Savo'a" ( Siman 47 ). All foods are the aspect of souls. Therefore the Seven Species have an elevated status and precedence for berachah .

Segment 52
HE:
אות יח וזה בחינת ה' למבול ישב הנאמר בסוף השבעה קולות שאמר דוד על המים , שהם בחינת הקולות של מתן תורה שנתנה בקולות. כמבאר בספרים שמזמור זה מדבר ממתן תורה. כי המבול מים שבא לעולם אז, זה נמשך מבחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים שמשם כל הדינים והצרות חס ושלום. הינו כי אז היה תקף הדין מאד מפני רע מעלליהם, והיו צריכים אז לבטול בשלמות עד שיזכו לבטל הדין. ואז היו ממשיכים השגת התורה שהיא בחינת מים, מהרשימו שנשאר מהבטול כנזכר לעיל. אבל מחמת שלא זכו לזה ולא נתעוררו בתשובה שהיא בחינת בטול כנזכר לעיל. על כן נעשה מבחינת המים הנזכרים לעיל שהם בחינת השגת התורה, נעשה מהם בחינת מימי המבול, מחמת שלא היה להם כלים לקבל האור מחמת קלקול מעשיהם. על כן היה אצלם בבחינת רבוי אור שמשם כל הדינים שזה מימי המבול. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה באמת על פסוק ויהי הגשם על הארץ, שאם היו מתעוררים לתשובה היו גשמי ברכה ונדבה. הינו כנזכר לעיל, שאם היו זוכים אז לתשובה בחינת בטול כנזכר לעיל, היו יכולים לקבל השגת מימי התורה שהם בחינת גשמי ברכה ונדבה. בחינת גשם נדבות תניף אלקים הנאמר במתן תורה. אבל מחמת שלא זכו לתשובה, נעשה אצלם מבול מבחינת מימי התורה מבחינת גשמי ברכה כנזכר לעיל. וזה שפרש רש"י על פסוק כי בם ידין עמים לענין הגשמים, משל לנחתום וכו', שכל הענשים על ידי המים וכל הברכות וההשפעות על ידי המים. בחינת יתן אכל למכביר. הינו כנזכר לעיל, כי הגשמים והמים נמשכין מבחינת מימי הדעת וההשגות העליונות שנמשלו למים כמו שכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים וכו'. ועל כן יש בהם שתי בחינות לטוב ולהפך כפי המקבלים. כי מי שזוכה על ידי מעשיו לתקן כלים טובים הוא זוכה להשגת מימי הדעת על ידי זה ולהפך להפך כנזכר לעיל:

EN:
This is why our Sages established a specific berachah for fruits — "borai pri ha'adamah" or "borai pri ha'aitz" — not including them in the general "shehakol." For in fruits there are very precious souls, as I understood from Rabbainu's conversation. Therefore they are called pri [fruit] — for the importance of souls depends on da'as ; the nefesh's essential greatness and nourishment is from da'as , as Rabbainu writes. The closer the nefesh is to da'as , the more important. Therefore they are called pri — for da'as is called pri , since it produces fruit. A specific berachah is designated for them due to this importance, mentioning pri in the blessing. Pri ha'aitz is more important than pri ha'adamah — more precious souls are clothed there, in the aspect of "for man is the tree of the field." Therefore if one blessed pri ha'aitz with borai pri ha'adamah , one has fulfilled the obligation — the advantage of adamah applies to them too. But the reverse does not work. And shehakol covers everything: "that everything came into being through His word" — for souls emerge from speech: "my soul departed when He spoke."

Segment 54
HE:
אות יט וזה בחינת מה שזכה נח אחר כך על ידי הקרבנות שהשיג להקריב כנזכר לעיל, זכה שנתן לו אות הקשת להגן תמיד, בחינת את קשתי נתתי בענן . כי הקשת הוא בחינת גונין נהירין, בחינת אור הזריחה וההתנוצצות הנמשך מהרשימו של הבטול שעל ידי זה עקר ההמתקה כנזכר לעיל. וזה בחינת וראיתיה לזכר ברית עולם . לזכר דיקא בחינת הזכרון הנזכר לעיל בחינת ראש השנה יום הזכרון שהוא בחינת אור הרשימו כנזכר לעיל. וזה בחינת קולות השופר הקדוש שסימנם ק'ש'ת כמובא . הינו בחינת אות הקשת שהוא בחינת אור הזריחה של הרשימה שזהו בחינת שופר כנזכר לעיל. וזה בחינת התאדמות פני התוקע שנמשך מאורות העליונים כמובא . הינו מבחינת אור הזריחה של הרשימו שמשם כל האורות והצחצחות והספירות. שזה בחינת קול שופר הקדוש בחינת גונין נהירין דקש"ת וכנזכר לעיל:

EN:
Various laws in the Shulchan Aruch : some things growing on trees still receive only borai pri ha'adamah — because the specific berachah for tree-fruit was established only due to their importance. When something is not the essential fruit, it lacks that status. Similarly, unripe fruits receive only ha'adamah — the nefesh there is not yet complete, as Rabbainu writes.

Segment 56
HE:
אות כ וזה בחינת ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו וכו' , ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שתלה להם שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק. כי מבאר בהתורה הנזכרת לעיל בתחלתו בענין בעל השדה שעוסק בתקון השדה שהוא תקוני הנשמות וכו', שזה הבעל השדה צריך להיות גדול במעלה מאד מאד, וצריך לסבל כמה צרות ויסורין חס ושלום רחמנא לצלן. ויש לפעמים שהוא צריך להסתלק בשביל זה וכו' כנזכר לעיל. כי לפעמים הדין גובר כל כך עד שאין מועיל להמתיק הדין על ידי שום בטול כי אם על ידי הסתלקות הצדיק לגמרי חס ושלום. ואז צריכין העולם להתעורר מאד בתשובה ולהסתכל על עצמן היטב היכן הם בעולם מה שגרמו בעוונותיהם עד שנסתלק הצדיק בשבילם. וזה בחינת שצעק הנביא הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק וכו'. כי אז כשחס ושלום נסתלק הצדיק. צריכין לשים על לב מאד ולהבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. שעקר הסתלקותו הוא מפני הרעה מפני תקף הדין שהיה בעולם, עד שלא היה יכל לבטל הדין בשום בטול ברצוא ושוב וכו' כנזכר לעיל, רק הכרח לבטל עצמו בבטול כזה עד שיסתלק לגמרי. ואז הכל תלוי בהדור שנשארו אחריו, שצריכין לשום על לב מאד הסתלקות הצדיק ולהתעורר בתשובה שלמה על ידי זה. ואז זוכין להמשיך אור מהרשימו של הצדיק שנשאר ממנו. כי כל צדיק וצדיק כשנסתלק בודאי משאיר בעולם איזה רשימה טובה על ידי תורתו ומעשיו הטובים. ואז עקר ההמתקה על ידי הדור יתום שנשארו אחריו, שכשמתעוררים בתשובה אזי ממשיכין אור גדול מהרשימו שלו, שעל ידי זה נמתקין ונתבטלין כל הדינים שבעולם. כי מחמת שהצדיק נסתלק למעלה והוא עכשו בתכלית הבטול, על כן נמשך משם בכל פעם אור גדול ונפלא להרשימו שלו שנשאר בזה העולם. אבל צריכין על כל פנים איזה אתערותא דלתתא על ידי מעשי הדור הטובים להמשיך על ידי זה אור הרשימו הקדושה שלו. כי על ידי מעשיהם הטובים אף על פי שהם בבחינת קטנות ואין להם כח לקבל השגת התורה להמתיק דינים, אף על פי כן בכח הצדיק שנסתלק יכולים על ידי מעשיהם הטובים להמשיך אור גדול ונפלא מהרשימו שלו המאירה עתה באור גדול ונורא, מחמת שהצדיק הוא בתכלית הבטול בשלמות. אבל אז בימי דור המבול לא זכו להתעורר לתשובה, על כן גבר הדין עד שבא המבול שנעשה ממימי הדעת בחינת מבול וכו' כנזכר לעיל:

EN:
Therefore one does not bless on the subordinate [ tafel ] at all — only on the main item. Everything follows one's intent and da'as . Since this is the main item for him, it is certainly the completeness of his soul. Therefore one blesses it and exempts the tafel , even if it is bread. For although bread is very important and is the aspect of da'as , since at this moment he does not want bread at all but only the main item — the tafel is exempted.

Segment 58
HE:
אות כא וזה בחינת מה שאמר ה' יתברך לדוד המלך עליו השלום והיה כי ימלאו ימיך וכו ' שדוד רצה לבנות הבית והשיב לו ה' יתברך שבחייו לא יזכה לזה כי אם אחר הסתלקותו יבנה בנו את הבית המקדש. כי עקר שלמות השגת התורה הוא בבית המקדש ששם הוא בחינת תכלית הבטול לפני ולפנים בבית [קדשי קדשים] ששם נכנס הכהן הגדול פעם אחת בשנה ביום הכפורים וכנזכר לעיל. ששם היה עומד על האבן שתיה הארון עם הלוחות שהם כלל התורה כי משם תצא תורה וכו'. ועל כן עקר תקון העולמות שנמשך על ידי קבלת התורה לא נשלם עד שנבנה הבית בימי שלמה. כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל שבימי משה לא חזרה השכינה כי אם בבחינת אב"א. ולא נתיחדה בבחינת פנים בפנים עד ימי שלמה שנבנה הבית וכו' עין שם. וזה בחינת ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש . כי עקר שלמות השגת התורה בחינת מתן תורה הוא בבית המקדש ששם תכלית הבטול לפני ולפנים שמשם כל התורה וכו' כנזכר לעיל. ועל כן דוד שרצה לגמר תקון זה לבנות הבית המקדש ששם עקר בחינת הבטול עקר השגת התורה וכו' כנזכר לעיל. השיב לו ה' יתברך שתקון נפלא ונורא כזה אי אפשר שיתקן בחייו. רק הוא צריך להסתלק תחלה. ואז על ידי הסתלקותו דיקא יזכה בנו להמשיך אור מהרשימו שלו לבנות הבית המקדש ולתקן כל התקון הזה בשלמות. הינו כנזכר לעיל. ועל כן באמת נקרא כל הבית המקדש על שם דוד כמו שכתוב ראה ביתך דוד. כי הכל על ידו. כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם . ומה שאינו יכול לגמר בחייו הוא גומר לאחר הסתלקותו דיקא וכנזכר לעיל. כמו דוד המלך עליו השלום לענין בנין בית המקדש ששם עקר הבטול ששם תקון כל העולמות וכנזכר לעיל. וכן מצינו במשה רבנו עליו השלום שרצה לכנס לארץ ישראל ולכבש ארץ ישראל בעצמו. ולא הניחו ה' יתברך ואמר אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. כי לכבש ארץ ישראל להוציאה מהשבעה עממין ולמסרה לישראל שזה עקר התקון כי שם בארץ ישראל הם כל הקדשות ושם הבית המקדש ששם עקר הבטול וכו'. ולנצח מלחמה כזאת בפרט בתחלה להוציא כל ארץ ישראל מהסטרא אחרא להחזירה אל הקדשה שבזה תלוי הכל. על כן גם משה רבנו עליו השלום לא היה יכל לנצח מלחמה זאת בחייו. כי אם לאחר הסתלקותו דיקא. שדיקא אחר הסתלקותו כבש יהושע תלמידו את כל ארץ ישראל בכחו של משה בעצמו. אשר לכאורה הדבר תמוה רבי לא שנה רבי חיא מנליה . אם משה לא היה לו כח לכנס ולכבש ארץ ישראל איך זכה יהושע תלמידו לזה. אך על פי הנזכר לעיל ניחא היטב. כי בודאי גם כל מה שכבש יהושע הכל כבש משה בעצמו. כי הכל על ידי משה דיקא. רק שדבר גדול כזה לכבש ארץ ישראל בתחלה וכו' אפלו משה לא היה יכל לגמר בחייו כי אם על ידי הסתלקותו דיקא. שדיקא על ידי הסתלקותו שזכה לתכלית הבטול שנסתלק בבחינת רעוא דרעוין וכו' על ידי זה דיקא זכה יהושע בכח הסתלקותו דיקא לכבש ארץ ישראל להכניע הסטרא אחרא ולהעלות הקדשה ולתקן כל העולמות. כי לתקון גדול ונורא כזה שזה בחינת תקון השדה העליונה היה צריך משה להסתלק דיקא. ועל ידי זה דיקא נגמר התקון וכנזכר לעיל. וזה בחינת על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו וכו' מצאני השמרים פרש רש"י משה ואהרן וכו'. כמעט שעברתי מהם, פרש רש"י קרוב לפרישותם ממני לסוף ארבעים שנה הינו בסמוך אחר שנסתלקו עד שמצאתי שהיה עמי בימי יהושע לכבש שלשים ואחד מלכים, אחזתיו ולא ארפנו וכו' עין שם בפרוש רש"י. הינו כנזכר לעיל שדיקא אחר הסתלקות הצדיק הגדול האמתי יכולין למצא את ה' יתברך אף על פי שבתחלה לא זכו למצאו והיו נזופים בחינת בקשתיו ולא מצאתיו וכמו שפרש רש"י עין שם. אף על פי כן אחר הסתלקותו דיקא יכולין למצאו יתברך בבחינת כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי וכו' שפרושו לאחר הסתלקותם כנזכר לעיל. הינו כמו שמבאר למעלה שדיקא בכח הסתלקות הצדיק שזכה לבטול כזה כדי להמתיק תקף עצם הדינים הקשין מכלל ישראל שלא היה אפשר לבטלם בשום בטול אל האין סוף ברצוא ושוב כי אם על ידי הסתלקותו ממש. ואז דיקא נמתק הדין ויכולין להתקרב לה' יתברך אז דיקא בכח הסתלקותו. כי הצדיק נסתלק בשביל זה דיקא כדי שיגמר במותו מה שלא היה יכל לגמר בחייו כמו משה ואהרן ודוד וכנזכר לעיל:

EN:
Since the essential completeness and elevation of souls is through da'as , everything follows the person's da'as : if his intent was on certain fruits even though they were not before him, he need not bless again on them — and vice versa. The essential elevation and tikkun depends on the person's da'as .

Segment 60
HE:
אות כב וזה בחינת ה' למבול ישב הנאמר לענין מתן תורה כנזכר לעיל. כי כל מתן תורה נמשך מבחינת הנ"ל מבחינת הבטול הנזכר לעיל שנמשך על ידי תקף הדין חס ושלום. ועל כן באמת אז בשעת מתן תורה היה תקף הדין כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתהו ובהו. וזה בחינת תורה מפי הגבורה נתנה. מפי הגבורה דיקא. וזה בחינת מה שכפה עליהם הר כגיגית וכו' . הינו שאז נתעורר דין גדול בחינת הדין הגדול של ראש השנה. וישראל היו קדושים אז מאד מאד וזכו אז בשעת תקף הדין לבטל עצמן לגמרי בתכלית הבטול. ואז זכו על ידי הבטול להמשיך התורה מאור הרשימו שמשם כל התורה כנזכר לעיל שזהו בחינת קול שופר בחינת שופר של קבלת התורה וכו' כנזכר לעיל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבכל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן והקדוש ברוך הוא המשיך עליהם גשמי ברכה והחיה אותם. שנאמר גשם נדבות תניף אלקים הינו כנזכר לעיל. כי מה שיצאה נשמתן בכל דבור זה בחינת הבטול הנזכר לעיל. והם זכו לבטול כזה עד שנסתלקו על ידי זה. אבל ה' יתברך רחם עליהם והמשיך עליהם גשמי ברכה עד שחזרו משם בבחינת רצוא ושוב. ומשם קבלו כל התורה שהיא בחינת מימי הדעת בחינת גשמי ברכה שנמשך מאור הרשימו כשחוזרין מהבטול וכנזכר לעיל:

EN:
Therefore one must treat foods with honor — where souls are clothed, one must treat them with honor so the souls desire to emerge, for their root is kavod . As Rabbainu writes in the ma'amar "Dirshu" ( Siman 37 ), brought in Hilchos Bais HaKnesses — see there.

Segment 62
HE:
אות כג וזה בחינת סכה. בחינת ענני כבוד שנמשך מאור הבטול של יום הכפורים שנאמר בו ואל יבא בכל עת אל הקדש וכו' כי בענן אראה וכו' בזאת יבא אהרן אל הקדש. ומענן הקדש הזה אשר על הכפרת שנכנס לשם הכהן הגדול ביום כפור משם נמשך בחינת סכה בחינת ענני כבוד שזוכין ישראל לכנס בהם אחר יום הכפורים על ידי מצות סכה הקדושה שהוא בחינת ענני כבוד כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה:

EN:
Topic: Birchos hanehenin and the law of precedence — the Seven Species with which Eretz Yisrael is praised take precedence over all; whichever is earlier in the verse precedes in berachah .

Segment 63
HE:
כי הענן שעל הכפרת משם נדבר ה' יתברך עם משה. ומשם קבל כל התורה הקדושה. כמו שכתוב ובבא משה אל אהל מועד וכו' וישמע את הקול כו' מבין שני הכרבים וידבר אליו. כי זה הענן הקדוש זה בחינת וישת חשך סתרו סביבתיו סכתו חשכת מים וכו' כי מחמת שאור האין סוף אי אפשר לקבלו מחמת רבוי אור. על כן ה' יתברך בחסדו הסתיר אורו האין סוף הגדול והנורא בתוך הענן והחשך בבחינת ישת חשך סתרו. כדי שעל ידי זה הענן והחשך יתצמצם האור כדי שיוכלו לקבלו בהדרגה ובמדה וזה הענן והחשך הוא בחינת שומר בפני האור הגדול האין סוף שלא יתקרב אליו מי שאינו ראוי אליו. ועל כן הזהיר ה' יתברך את אהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש וכו' ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת . ופרש רש"י שלא ימות כדרך שמתו בניו כדי שיוכלו לקבלו בהדרגה ובמדה וזה הענן והחשך הוא בחינת שומר בפני האור הגדול האין סוף שלא יתקרב אליו מי שאינו ראוי אליו. ועל כן הזהיר ה' יתברך את אהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש וכו' ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת . ופרש רש"י שלא ימות כדרך שמתו בניו שנכנסו לפני ולפנים שלא ברשות. על כן שלטה בהם סטרא דמותא שנמשך ונשתלשל מבחינת הענן והחשך הזה שמשם בחינת דינים כשאין יודעין איך לכנס לשם. כי הבטול אל התכלית הנזכרת לעיל זה בחינת ארבעה שנכנסו לפרדס שנכנסו למקום שנכנסו ורצו לכלל ולהסתכל באור האין סוף שהוא בחינת התכלית אבל לא היו כלם ראויים לזה. על כן לא יצאו משם בשלום. זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת. ואחר שקצץ בנטיעות לגמרי. בלתי רבי עקיבא לבדו שנכנס בשלום ויצא בשלום כי ה' יתברך בעצמו הצילו שהשיב למלאכי השרת ראוי הוא זקן זה שישתמש בכבודי. כי מי שזוכה לכנס לשם ברשות כמו רבי עקיבא וכיוצא. אזי זה הענן והחשך הוא טובה גדולה אליו. כי על ידי הענן והחשך הזה שסביב האור האין סוף כנזכר לעיל. על ידי זה דיקא הוא זוכה להכלל ולהסתכל באור האין סוף ואינו נתבטל שם במציאות. ואזי זוכה כשחוזר מהבטול שיהיה נשאר לו אור הרשימו. כי אור האין סוף נרשם ממנו רשימו קדושה בתוך הענן הקדוש הזה ששם דיקא נצטיר ונרשם אור הרשימו של אור האין סוף מחמת הענן והחשך דיקא שהוא בחינת צמצום. כי בלעדו לא היה יכל האור להצטיר כלל. ועל כן כל הנבואות וכל ההשגות של כל הנביאים והחכמים מקבלים דיקא דרך הענן הקדוש הזה כמו שכתוב בעמוד ענן ידבר אליהם. כי שם דיקא נצטיר ונרשם אור הרשימו שמשם כל השגתם. כי משם עקר קבלת התורה והנבואה כנזכר לעיל. וישראל עם קדוש בכלליות זוכין ביום הכפורים להכלל ולהתבטל באור האין סוף ביום הכפורים על ידי הכהן הגדול שנכנס בשליחותם לפני ולפנים וכו' כנזכר לעיל ואזי מאור הרשימו הקדושה שנצטירה בתוך הענן הקדוש הנזכר לעיל זוכין לבחינת לקבלת הלוחות ביום הכפורים שהיא כלל התורה כנזכר לעיל. ואזי זוכין אחר יום הכפורים שימשך על כלל ישראל בחינת הענן הקדוש הזה שזהו בחינת סכה שהיא בחינת ענני כבוד שנמשכין משם. ועל ידי הענני כבוד האלו בחינת סכה על ידי זה ממשיכין עליהם אור השגת התורה מאור הרשימו הקדושה בכל שבעת ימי הסכות עד שזוכין בשמיני עצרת ושמחת תורה לקבל השגת התורה בשלמות להשלימה ולהתחילה ולשמח בשמחתה כי אז זוכין לבחינת קבלת התורה בשלמות. על ידי שזכינו בכל שבעת ימי הסכה לקבל אור הרשימו שהיא שרש התורה. על ידי הענני כבוד שנמשכו עלינו על ידי הסכה הקדושה כנזכר לעיל. וזה בחינת השבעה אושפיזין עלאין קדישין שהם השבעה רועים שנכנסין לתוך הסכה שהם אברהם יצחק יעקב וכו'. כי אלו השבעה רועים הם בחינת כלליות כל הצדיקים שבכל דור שעל ידם עקר המשכת התגלות אלקותו בעולם שנמשך מאור הרשימו של הבטול שזוכין הצדיקים כנזכר לעיל. כי כל אחד מהשבעה רועים הנזכר לעיל כל אחד תקן והמשיך וגלה מדה קדושה אחת ממדותיו יתברך שנמשך מאור הרשימו הנזכר לעיל שעל ידי מדות אלו עקר התגלות אלקותו יתברך. כי בבחינת הבטול הנזכר לעיל שם הוא למעלה מכל המדות ומכל הספירות כנזכר לעיל. רק כשחוזרין מהבטול בבחינת ושוב מקבלין אור הרשימו כנזכר לעיל. משם מתחילין התגלות המדות והספירות שהם כלל כל התורה כלל כל השמות הקדושים כלליות כל העולמות שעל ידם עקר התגלות אלקותו יתברך כנזכר לעיל. והאבות הקדושים כל אחד זכה לבחינת בטול עד שזכה אחר כך על ידי הרשימו שהמשיך כשחזר מהבטול לתקן ולגלות מדה אחת ממדותיו יתברך. דהינו אברהם תקן וגלה על ידי אור הרשימו שלו שהמשיך על ידי בטול שלו. על ידי זה תקן וגלה בחינת מדת החסד. וכן יצחק מדת הפחד. וכן יעקב מדת התפארת וכו'. כי כל אלו השבעה מדות שהם כלל הכל כנזכר לעיל כלם נמשכין מאור הרשימו שהמשיכו הצדיקים הנזכרים לעיל על ידי בחינת בטולם כנזכר לעיל. ועל כן בחג הסכות הקדוש שאנו עוסקים להמשיך עלינו אור הרשימו הקדושה על ידי הענני כבוד שהרשימו הזאת מאירה עלינו על ידי הבטול שזכינו ביום הכפורים. על כן אז נכנסין אצלנו לתוך הסכה הקדושה שהיא בחינת ענני כבוד נכנסין לתוכה כל השבעה רועים שעל ידם עקר המשכת אור הרשימו הקדושה שעל ידי זה עקר התגלות אלקותו שנתגלה על ידם בעולם כנזכר לעיל:

EN:
We, the holy nation of Israel, must have all our sustenance from the abundance of Eretz Yisrael . Only Eretz Yisrael belongs to us. The abundance and eating of chutz la'Aretz is unworthy of us — chutz la'Aretz is impure air, under the dominion of the Sitra Achra . Therefore we must rectify all our eating and drinking to be in the aspect of Eretz Yisrael's abundance, as though coming from Eretz Yisrael . This is accomplished through the berachah we recite on everything.

Segment 64
HE:
ועל-כן נקראים רועים. כי אלו הצדיקים הנוראים הם הם בחינת בעלי השדה שעוסקים לתקן השדה העליונה הנזכרת לעיל שעקר תקונה על ידי בחינת הבטול וההסתכלות אל התכלית כמובן בהתורה הנזכרת לעיל. ועל כן נקראים רועים. כי הם בחינת רועים בתוך השדה העליונה. כי כמו הרועה הגשמי שכל עסקו ומלאכתו בתוך השדה. כמו כן אלו הצדיקים הם בחינת רועים בתוך השדה העליונה. כי הם בחינת בעלי השדה שעוסקין בתקון השדה העליונה על ידי הבטול אל התכלית וכנזכר לעיל. ועל כן באמת היו כל הצדיקים הנזכרים לעיל רועים בשדה ממש. כי זה ידוע שהשדה התחתון הוא דגמת השדה העליונה וכל העשבים והצמחים ושיח השדה כלם הם ניצוצי נשמות עליונות והאבות בהיותם רועים בשדה היו מתקנים את השדה בשרשה העליון. כי הם בעלי השדה העליון כנזכר לעיל:

EN:
When we bless and thank Hashem for creating them — through this very act, Eretz Yisrael is made in every place. For the essential holiness of Eretz Yisrael was made through "the power of His works He told His nation, to give them the inheritance of the nations" — as Rabbainu writes regarding clapping hands in prayer ( Siman 44 ). Our Sages: "Why does Torah begin with Beraishis? Because of 'the power of His works'... by His will He gave it to them, by His will He took it and gave it to us." The essential Eretz Yisrael is made by revealing that Hashem created everything and can give it to whomever He wishes. When we bless and thank Him for creating a fruit, we reveal Eretz Yisrael holiness even where that fruit grew.

Segment 66
HE:
אות כד וזה בחינת ארבעה מינים שלוקחין בסכות. ובם אנו שמחים לפניו יתברך. כמו שכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם וכו'. כי עכשו אנו מראין כחנו מה שפעלנו בראש השנה ויום הכפורים שזכינו על ידי כל התקונים הנזכרים לעיל לתקן את התפלה. דהינו לעשות אחד מכל התפלה. שכל זה הוא בחינת תקון השדה העליונה הנזכרת לעיל כמבאר שם שכשאדם עומד להתפלל הוא הולך בתוך השדה העליון והולך ומלקט ציצים ועשבים ופרחים נאים וכו' עין שם והיוצא משם. שכל זמן שאין זוכין להסתכל על התכלית שהוא בחינת הבטול הנזכר לעיל. אין התפלה מתקנת בשלמות כי אין הדבור מניח את הנפש לילך להלן יותר וללקט עשבים ופרחים וצמחים נפלאים מהשדה וכו'. ועקר התקון על ידי הסתכלות על התכלית וכו'. שעל ידי זה עושין אחד מכל התפלה ואז דיקא זוכין התקון על ידי הסתכלות על התכלית וכו'. שעל ידי זה עושין אחד מכל התפלה ואז דיקא זוכין לתפלה בשלמות. ואז יכול לילך בתפלתו בהשדה העליון וללקט שושנים וצמחים נפלאים על ידי דבורי התפלה הקדושה וכו' כנזכר לעיל. וזה בחינת ארבעה מינים הקדושים והנוראים שכלם הם מיני צמחים שהתורה הקדושה צותה עלינו לקח בימי חג הסכות אלו הארבעה מינים מצמחי השדה שהם בחינת כלליות התפלה. כלליות הנשמות הקדושות שהם בחינת שיח השדה. ובזה שאנו לוקחין אלו הארבעה מינים מצמחי השדה בזה אנו מראים גדל כחנו מה שפעלנו בראש השנה ויום הכפורים שזכינו על ידי בחינת הבטול הנזכר לעיל לתקן את התפלה עד שאנו יכולין לקבץ וללקט בידינו צמחים נפלאים מהשדה העליון שזהו בחינת כל הארבעה מינים שהם כלליות כל הצמחי השדה בקדושה כי אלו הד' מינים הם כלולים כל הנשמות שגדלים בהשדה הנזכר לעיל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהארבעה מינים הם בחינת כל הכתות שיש בנשמות ישראל שהם בחינת צדיקים שיש בהם תורה ומעשים טובים שהם בחינת בעלי ריח וטעם בחינת אתרוג. ויש בעלי ריח ולא טעם בחינת הדס. ובעלי טעם ולא ריח. בחינת לולב כפת תמרים. ויש שאין בהם לא טעם ולא ריח שהם פושעי ישראל שהם בחינת ערבי נחל. נמצא שהארבעה מינים הם כלולים מכל הכתות של כל ישראל שהם כלל כל הנשמות. ועל כן הם כלם צמחי השדה. כי כל הנשמות הם בחינת צמחי השדה העליונה כנזכר לעיל. ועל ידי שאנו לוקחין בסכות אלו הארבעה מינים מצמחי השדה. בזה אנו מראין גדל כחנו מה שפעלנו בראש השנה ויום הכפורים שזכינו על ידי בחינת הבטול וכו' כנזכר לעיל. לתקן את התפלה עד שאנו זוכין לקבץ בידינו כלליות כל צמחי השדה הנפלאים שמלקטים ומקבצים אותם כשזוכין לתפלה בשלמות שהם בחינת אלו הארבעה מינים הקדושים שכלם הם בחינת צמחי השדה העליונה וכנזכר לעיל. וזה בחינת מה מה שאיתא בזהר הקדוש מאן נצח מאן דאחיד מאני קרבא בידוהי. שהם הארבעה מינים הקדושים. כי עקר נצחון המלחמה שנצחנו ביום הכפורים נכר ונתגלה על ידי הארבעה מינים הקדושים שהם בחינת כלליות צמחי השדה העליונה שזה עקר בחינת תקון התפלה שפעלנו על ידי הבטול של ראש השנה ויום הכפורים וכו' כנזכר לעיל:

EN:
Our Sages said: "'To Hashem is the earth and its fullness' — before the berachah. 'And the earth He gave to mankind' — after the berachah." After the berachah : "the earth He gave" — the aspect of "the power of His works... to give them the inheritance" — through the berachah we acquire the world that Hashem gave us. This is Eretz Yisrael itself. Before the berachah : "to Hashem is the earth and its fullness, the world [taivail]" — Rashi: Eretz Yisrael and other lands. After: simply "the earth" — wherever "earth" [ eretz ] is written without qualification, it is Eretz Yisrael , as Rabbainu writes and as is common in our Sages' words. After the berachah , when it is revealed that Hashem created everything and gives it to whom He wills — then "the earth He gave to mankind" — simply "the earth" = Eretz Yisrael — everything becomes Eretz Yisrael . Before the berachah there is distinction between Eretz Yisrael and other lands. Through the berachah , Eretz Yisrael is made everywhere.

Segment 68
HE:
אות כה ועל-כן עקר נטילת הארבעה מינים הם בשעת ההלל. כי הם בחינת תקון התפלה שהיא בחינת הלל שהם כלליות התפלה כי הלל הוא כלליות התפלה וכל השירות ותשבחות כמו שפרש רש"י אספרה כל נפלאותיך זה הלל שיש בו לשעבר וכו' ויש בו לעתיד לבוא וכו'. כי כל הארבעה מינים הם בחינת העשבים הנפלאים שמלקטים מתוך השדה העליונה על ידי תקון התפלה כנזכר לעיל. וזה בחינת מה שמנענעים בהודו לה' תחלה וסוף. כי הודו תחלה וסוף זה בחינת תקון התפלה שעקר תקונה כשזוכין לעשות אחד מכל התפלה עד אשר אפלו כשעומדין בסוף התפלה, עדין עומדים בתבה הראשונה של התפלה. שזהו בחינת הודו לה' תחלה וסוף. כי אפלו כשעומדין בסוף עדין עומדים בתבה הראשונה שהיא הודו. כי כלו אחד כנזכר לעיל. ושם עקר הנענועים של הלולב ומיניו. כי הנענועים הם בחינת רצוא ושוב שמעוררין אור הדעת שנמשך מהרשימו של הבטול על ידי הנענועים כידוע בכתבים . כי אור הרשימו של הבטול נמשכת על ידי בחינת רצוא ושוב כנזכר לעיל. ועל כן על ידי הנענועים של הלולב שהיא בחינת רצוא ושוב מעוררין אור הרשימו הזאת שעל ידי זה עקר תקון התפלה לעשות אחד מכל התפלה שבתבה האחרונה עדין עומדים בתבה הראשונה שזהו בחינת הודו לה' תחלה וסוף. ועל כן שם מנענעין בה' מינים כנזכר לעיל:

EN:
Also, Rabbainu writes: the essential Eretz Yisrael is through Hashem's eyes of providence gazing there constantly: "the eyes of Hashem your G-d are constantly upon it." From this, Eretz Yisrael holiness is drawn — through the his'pa'arus Hashem takes in Israel, forming tefillin / mochin , becoming "eyes" through which He gazes — making Eretz Yisrael (see LM II:40 ). The berachah accomplishes this: when we bless, praise, and glorify Him, He takes pride in us — "you have declared Hashem, and Hashem has declared you" — we glorify Him, He glorifies us — "Israel, in whom I take pride." Through this, Eretz Yisrael holiness is made.

Segment 70
HE:
אות כו וזה בחינת שמחת בית השואבה בסכות. ועל כן אז הוא זמן שמחתנו. כי עקר המשכת מימי הדעת מהרשימו הנזכר לעיל הוא על ידי השמחה שהיא כלי לקבלת התורה כנזכר לעיל בהתורה הנזכרת לעיל עין שם:

EN:
Through the berachah , Eretz Yisrael is made. Therefore the Seven Species, the praise of Eretz Yisrael , are themselves Eretz Yisrael holiness, and take precedence in berachah . The essential Eretz Yisrael holiness is through His eyes of providence gazing constantly. The Seven Species contain the Torah's measures — "the entire verse was said for measures" — Torah measures are the aspect of "eyes," the pupil that contracts vision, the aspect of "Torah measures" (as explained in Siman 30 ). Therefore the Seven Species — Torah measures — are the aspect of the eyes/pupil. Therefore there are seven — corresponding to the seven layers of the eye. Through them Eretz Yisrael is praised — its holiness comes from His eyes of providence. Through these seven, one can draw His eyes of providence upon Eretz Yisrael . The praise of the Seven Species connects to "the eyes of Hashem are constantly upon it" — His eyes are there through the Seven Species.

Segment 72
HE:
אות כז ועל-כן נוטלין הארבעה מינים בידים דיקא. זה בחינת וכל אחד מראה באצבעו דיקא, שהיא בחינת התורה שנמשכת מאור הזריחה של הבטול, שהוא בחינת אצבע אלקים כמבאר בסוף התורה הנזכרת לעיל. ובזה אנו מראין גדל כחנו שיש לנו ישראל עם קדוש שפעלנו על ידי קדשת ראש השנה ויום הכפורים שהם בבחינת בטול וכו' כנזכר לעיל. הינו שפעלנו שעל ידי זה זוכים לאחז אותו יתברך בידינו ממש כביכול. כמבאר בזהר הקדוש שעל ידי נטילת הארבעה מינים אנו לוקחין אותו יתברך כביכול עין שם. הינו כי על ידי נטילת הד' מינים בידינו אנו ממשיכין עלינו אור הרשימו הקדושה עד שנצטירת ונרשמת בידינו ממש. בבחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וכו' . ובזה אנו מראין גדל כחנו של ישראל, כי ה' יתברך מרומם ומנשא מכל המחשבות של כל החיות ושרפים ואופני הקדש, ומכל הרוחניות של כל העולמות כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. וישראל עם קדוש זוכין להמשיך אלקותו בידים ממש על ידי נטילת הארבעה מינים, שעל ידי זה לוקחין אותו יתברך כביכול בידים ממש כמובן בזהר הקדוש וכנזכר לעיל. כי אור התגלות אלקותו מרומם ונשגב מאד, על כן אי אפשר לקבל אפלו אור הרשימו כי אם על ידי כלים רבים וכו' כנזכר לעיל. ועל כן צריכין לשמר את הזכרון מאד, לזכר אור הרשימו הזאת היטב וכנזכר לעיל. ועל כן צריכין לשמרו ולקשרו בבחינת חותם בתוך חותם. בחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה וכו' . הינו שהאהבה וההשתוקקות להכלל באור האין סוף, הוא חזק כל כך עד שיכולין למות ולהסתלק על ידי זה על ידי רבוי האור וכנזכר לעיל. על כן צריכין לצמצם האור בכמה צמצומים וכלים, ולקשר אור הרשימו הנזכר לעיל בשני חותמות בבחינת חותם בתוך חותם, שזהו בחינת שני החותמות שאנו עוסקין לתקן מראש השנה עד הושענא רבא כידוע . כי מתחלה מתקנים חותם אחד בחינת כחותם על לבך, הינו שמקשרין אור הרשימו בתוך לבו. כי כל זמן שאין ממשיכין הדעת שהוא אור הרשימו לתוך הלב, ואין נמשך הדעת כי אם במח, עדין אין יודעין ממנו יתברך כלל. כי עקר הדעת הוא כשנמשך הדעת לתוך הלב בבחינת וידעת היום והשבת אל לבבך וכו' כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים . וזה בחינת חותם הלב בחינת כחותם על לבך וכו'. אבל אף על פי שמקשרין אור הרשימו בלב עדין חוששין שלא יסתלק האור חס ושלום לגדל עצם גדלת אורו. על כן צריכין להמשיך עוד חותם על חותם בחינת כחותם על לבך כחותם על זרועך. שאנו מתקנים עוד חותם אחד על חותם הלב כנזכר לעיל. כי אנו ממשיכין אלקותו יתברך בידינו ממש, על ידי נטילת הארבעה מינים בידים. שזהו בחינת כחותם על זרועך. כדי לקשר היטב אור הרשימו הנזכר לעיל, כדי שלא נשכח אותו יתברך לעולם ועד:

EN:
Therefore whichever is earlier in the verse precedes in berachah — Torah measures are His eyes of providence, the pupil. What is earlier in Torah is closer to His providence — through which Eretz Yisrael holiness is made, which is the essential berachah .

Segment 74
HE:
אות כח וזה בחינת הושענא רבא. כי אנו עוסקין בתקון זה כל ימי הסכות להמשיך אור הרשימו ולקבל משם השגת התורה ולתקן את התפלה וכו' על ידי מצות סכה וארבעה מינים כנזכר לעיל. ובכל יום ויום משבעת ימי הסכות נמשך עלינו אור הרשימו הקדושה מאחד מהשבעה רועים. שעל ידי זה נתתקן ונתגלה אותה המדה של אותו הצדיק שתקן על ידי הבטול שלו וכו' כנזכר לעיל. דהינו ביום ראשון מדת החסד שהיא מדתו של אברהם. וכן ביום שני וביום שלישי וכו' כמו שאיתא בכונות . עד אשר מגיעים ליום שביעי שהוא בבחינת דוד, ואז נשלם תקון התפלה שהיא בחינת דוד שזה עקר התקון. כי כל עסקנו הוא לתקן את התפלה לעשות אחד מכל התפלה כדי שנוכל לדבר תפלות ושירות ותשבחות הרבה. שזהו בחינת דוד שהוא נעים זמירות ישראל , שכל התפלות והשירות והתשבחות הכל נקראים על שם דוד. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמבאר בסוף התורה הנזכרת לעיל על פסוק ויאמר בעז אל רות. שרות הוא בחינת הנפש שממנה יוצאין דבורי התפלה. והביא ראיה לזה ממה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות. נמצא שדוד הוא בחינת תקון התפלה הנזכרת לעיל. כי דוד הוא הרועה השביעי, שאז בימיו נגמר התקון הנזכר לעיל, עד שזכה לבטול כזה עד שתקן את התפלה בבחינת הנזכר לעיל דהינו שהיה יכל לעשות אחד מכל התפלה, שעל ידי זה יכולין לדבר הרבה תפלות ושירות ותשבחות כנזכר לעיל. ועל כן היה דוד באמת מרבה בתפלות ושירות ותשבחות יותר מכלם ורוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות . כי זכה לתקון התפלה שעל ידי זה יכולין לדבר הרבה כנזכר לעיל. וזה בחינת הושענא רבא שהוא בחינת דוד שאז דיקא נגמר התקון. כי עקר התקון הוא בחינת תקון התפלה שנתתקן על ידי תקון הבטול וכו' כנזכר לעיל, שזהו בחינת דוד כנזכר לעיל. ועל כן אז בהושענא רבא נגמר בחינת תקון החותם בתוך חותם, כי אז הוא בחינת דוד שעל ידו נגמר התקון כנזכר לעיל. ועל כן דוד דיקא זכה למצא מקום הבית המקדש. כי בבית המקדש שם עקר תקון התפלה, כמו שכתוב כי ביתי בית תפלה, כי כל התפלות עולים דרך שם. כי שם הוא בית קדשי קדשים ששם עקר שלמות הבטול לפני ולפנים וכו' כנזכר לעיל. שזהו בחינת דוד שזכה לתקון התפלה בשלמות כנזכר לעיל:

EN:
Now the Gemara's question is well resolved: on the verse "a land of wheat and barley" from which precedence is learned — "that verse is needed for its own content, for the whole verse was said for measures!" On the contrary: this is precisely Eretz Yisrael's praise — that these seven are found there, containing Torah measures — the pupil — from which Eretz Yisrael holiness itself is made. For this very reason they should precede in berachah — the essential berachah draws Eretz Yisrael holiness.

Segment 75
HE:
ועל-כן נעורין בליל הושענא רבא. כי אז צריכין לגמר התקון הנזכר לעיל, דהינו להמשיך ולקשר היטב אור הרשימו בלבנו ובידינו כנזכר לעיל. על כן צריכין לנדד שנה מעינינו, כי אור הרשימו נמשכת בבחינת התעוררות השנה, כמבאר לעיל לענין שופר שהוא בחינת התעוררות השנה שעל ידו ממשיכין אור הרשימו וכו' כנזכר לעיל. ועכשו בשעת הגמר החותם בתוך חותם בהושענא רבא, צריכין לנדד שנה לגמרי כדי להמשיך אור הרשימו בשלמות שהוא בחינת התעוררות השנה כנזכר לעיל. וזהו מה שכתוב בזהר הקדוש בההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים וכו'. כי בראש השנה על ידי הבטול ברצוא ושוב חופרין בארות המים, דהינו שממשיכין מימי הדעת והתורה שנמשכת מאור הרשימו, שזהו בחינת שופר בחינת קבלת התורה כנזכר לעיל. אבל אז עדין לא נתגלה התורה בפעל, כי אי אפשר לתקן בפעם אחד וכמבאר לעיל באריכות. ועכשו בהושענא רבא שהוא גמר התקון, אז חוזרין וחופרין בארות המים. כי אז נמשכין מימי הדעת והתורה בפעל עד שזוכין לעשות שמחת תורה להשלים ולהתחיל התורה ולשמח בשמחתה. כי אז אחר גמר התקון על ידי כל המצוות הנזכרות לעיל אשר בחדש הקדוש הזה, זוכין להמשיך בחינת קבלת התורה בשלמות בפעל ממש שזה בחינת שמחת תורה וכנזכר לעיל:

EN:
Halachah 1 ( LM I:54 ): Hashem arranges for each person to eat foods containing sparks of their soul. Bless the favorite first (= closest to your soul). Seven Species from Eretz Yisrael = root of all holy souls → precedence. Specific berachos ( ha'aitz , ha'adamah ) due to fruits' precious souls. Da'as determines everything — intent, tafel / ikar , precedence.

Segment 77
HE:
אות כט ועל-כן עוסקין בליל הושענא רבא בספר משנה תורה. כי משנה תורה הוא בחינת מה שמקשרין אור הרשימו היטב בבחינת חותם בתוך חותם למען לא נשכח אותו יתברך לעולם. כי התורה היא בחינת חותם, כי על ידה מקשרין אור הרשימו בלבנו היטב. כי עקר הידיעה מה' יתברך הוא על ידי התורה שנמשכת מאור הרשימו שנכנסת ונקשרת בלב על ידי התורה הקדושה וכנזכר לעיל. אבל גם התורה בעצמה צריכין לחזר היטב שלא לשכח אותה כדי שלא נשכח אותו יתברך חס ושלום. וזה בחינת גדל האזהרה שהזהיר אותנו משה רבנו עליו השלום רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים וכו' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. וזהו בחינת משנה תורה בחינת חותם בתוך חותם. כי התורה היא בחינת חותם כי נקראת תורת אמת שהוא בחינת חותם, כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת . ועל כן בתחלת התורה נרשם אמת, כמו שכתוב בראשית ברא אלקים סופי תבות אמת, שהוא בחינת חותם. ומשנה תורה היא בחינת חותם על חותם. שמשה רבנו עליו השלום שנה וחזר את התורה לפני ישראל, כדי לקשר חותם התורה בלב ישראל היטב בבחינת חותם על חותם. ועל כן רב דברי משנה תורה מדברים מענין זה. מה שמשה מזהיר את ישראל בכמה וכמה אזהרות על אזהרות שיזכרו היטב את כל אשר עשה ה' יתברך עמהם את כל הגדולות והנוראות אשר ראו עיניהם. כמבאר בכל ספר משנה תורה ובפרט בסופו שהוא שירת האזינו. שכל דברי השירה הזאת כדי שלא תשכח התורה מפי זרענו. כמו שכתוב וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. ועל כן אומרים בליל הושענא רבה משנה תורה, כי כל עקר הושענא רבא הוא לקשר אור הרשימו היטב בלבנו בבחינת חותם בתוך חותם כדי שלא נשכח אותו יתברך לעולם, שזהו בחינת משנה תורה כנזכר לעיל:

EN:
Halachah 2 ( LM I:44, LM II:40 ): Through berachah , Eretz Yisrael is made everywhere. Before berachah : "to Hashem is the earth" (distinction between EY and chutz la'Aretz ). After: "the earth He gave to mankind" ( eretz unqualified = Eretz Yisrael = everywhere). Seven Species = seven Torah measures = seven layers of the eye = Hashem's eyes of providence on Eretz Yisrael . Therefore they precede; earlier in verse = closer to His providence.

Segment 79
HE:
אות ל וזהו בחינת ספר תהלים שאומרים אז. הינו בחינת תקון התפלה שזוכים אז בגמר התקון בהושענא רבה כנזכר לעיל. שזהו בחינת תהלים שהוא כולל כל התפלות ושירות ותשבחות. כי אנו זוכין עכשו לומר שירות ותשבחות הרבה שכלם כלולים בספר תהלים. כי אנו זוכין על ידי התקונים הנזכרים לעיל לעשות אחד מכל התפלה, שעל ידי זה יכולים לדבר תפלות הרבה שהם כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות הרבה שכלם כלולים בספר תהלים. וזה בחינת עשרה הללויה שמסים בהם ספר תהלים, שהם הללויה בתחלה ובסוף. זה בחינת תקון התפלה שכשעומדין בתבה האחרונה של התפלה עדין עומדין בתבה הראשונה כנזכר לעיל. שזהו בחינת הללויה בתחלה, הללויה בסוף, כי הכל אחד כנזכר לעיל. ועל כן אומרים אלו העשרה הללויה בכל יום בפסוקי דזמרה קדם התפלה, כי עקר תקון התפלה הוא על ידי שעושין אחד מכל התפלה שכשעומדין בסוף התבה וכו' שזהו בחינת העשרה הללויה. הללויה בתחלה הללויה בסוף כנ"ל:

EN:
Summary of the Torah : Body and soul are the aspects of adam and behaima , light and darkness, wisdom and folly, zikaron [memory] and shich'chah [forgetfulness] — the wisdom of Torah versus external wisdoms which are folly compared to Torah wisdom. One must subdue the material — the aspect of death, the folly of the body of the four elements, as stated in the Zohar — through fasting, etc. The reward of fasting is tzedakah . There are two levels of tzedakah : tzedakah in chutz la'Aretz and tzedakah in Eretz Yisrael , which is greater. Similarly two levels of Torah — Torah from breath that has sin versus Torah from breath without sin: "the world endures only through the breath of schoolchildren," etc. Through avira d'Eretz Yisrael [the air of Eretz Yisrael ] and breath without sin, the Avos are revealed in the world to protect, din and darkness are pushed away, the material and folly are subdued, and the intellect — the nefesh , Torah, light, life, and chesed — are elevated. "One who fasts is called a chasid" — "one who benefits his soul is a man of chesed" — for he nullifies din and darkness and draws chasadim , which is gemilas chesed to his nefesh , i.e. to Torah.

Segment 81
HE:
אות לא וזהו בחינת שמחת תורה. כי עקר המשכת התורה מהרשימו כנזכר לעיל, הוא על ידי השמחה שהוא כלי לקבלת התורה כנזכר לעיל. ועל כן אחר שנגמרו כל התקונים הנזכרים לעיל בסוף ימי הסכות בהושענא רבא, אז אנו עושין שמחת תורה. כי זה עקר גמר התקון שאנו זוכין להמשיך בחינת קבלת התורה בשלמות, שעקר הקבלה הוא על ידי השמחה כנזכר לעיל. ועל כן אז מסימין התורה ומתחילין מיד לקשר ולחבר סופה בראשה, זהו בחינת הנזכר לעיל של תקון התפלה, שכשעומדין בסוף התבה האחרונה עדין עומדין בתחלת התבה הראשונה. כי כלו אחד כנזכר לעיל. וזהו בחינת ההקפות שעושין עם הספר תורה. זה בחינת מקיפים ועגולים, בחינת שמחת המחול שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים לעתיד לבוא. כי המחול הוא מה שמרקדין בעגול. וזה בחינת כלו אחד הנזכר לעיל, שהסוף מחבר בראש. שזהו בחינת עגול כי בהעגול אין נכר בו ראש וסוף. וזה עקר השמחה שנתגלה אור האחדות, שעל ידי זה נכלל ונתחבר הסוף בראש שזהו בחינת עגול בחינת מחול הנזכר לעיל:

EN:
The root of Torah is the kavod [honor] of Hashem: "for My honor I created it." Therefore through the honor given to the elder who forgot his learning, the nefesh and zikaron are elevated. "Be careful with the jugular veins" — the blood is the nefesh reincarnated for rectification; the shochait must intend to elevate the nefesh in the blood. The essential lack of parnassah comes only through unfit shochtim ; the fit shochait feeds Israel by elevating the souls to the Shechinah . "Be careful with the children of the amai ha'aretz , for from them Torah will go forth" — they are precious souls caught like birds in a snare; through honoring them, Torah is revealed from concealment — for the root of Torah is kavod .

Segment 83
HE:
אות לב וזהו בחינת מעלת נסיעת ארץ ישראל. וזה בחינת מה שמצינו כמה צדיקים וכשרים שנוסעים לארץ ישראל וחוזרים, ולפעמים נוסעים וחוזרים כמה פעמים כמו שראינו בדורותינו מכמה צדיקים וכשרים. וכן מצינו באבינו הראשון אברהם עליו השלום שהוא הראשון שגלה קדשת ארץ ישראל. וה' יתברך אמר לו לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו', וזה היה אחד מהנסיונות שלו. ותכף כשבא לארץ ישראל סבב ה' יתברך שיצא ממנה, כמו שכתוב ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וכו'. וגם היציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ היה נסיון מהנסיונות שלו. כמו שפרש רש"י שם לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקדוש ברוך הוא שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשו משיאו לצאת ממנה. ובאמת הוא נסיון גדול, כי הוא דבר פלא לכאורה מאחר שארץ ישראל קדושה ונוראה כל כך וה' יתברך בעצמו צוה לאברהם לטלטל עצמו מארצו וממולדתו מבית אביו לילך אל ארץ ישראל, ועכשו כשבא לשם הוא מסבב סבות שיצא משם ממקום קדוש ונורא כזה. אבל באמת על פי הנזכר לעיל מבאר הענין היטב. כי באמת עקר תקון כל העולמות וכל הנשמות הוא בארץ ישראל דיקא, כי שם עקר התגלות אלקותו יתברך אשר זה עקר התקון והתכלית להכיר אותו יתברך באמת. כי עקר ההסתכלות על התכלית שהוא בחינת בטול אל האור אין סוף הנזכר לעיל, הוא בארץ ישראל דיקא, ששם הבית המקדש וקדשי קדשים, ששם נקדת האבן שתיה ששם נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים ביום הכפורים, ששם עקר הבטול אל התכלית וכנזכר לעיל. אבל אי אפשר לבוא לארץ ישראל ולזכות שם לבחינת בטול הנזכר לעיל, כי אם על ידי שמתקנים מתחלה כלים כדי לקבל לשם אור הרשימו של הבטול, בבחינת רצוא ושוב, שמשם עקר השגת הדעת והתורה כנזכר לעיל. ואי אפשר לעשות ולתקן הכלים כי אם על ידי קדשת ארץ ישראל על ידי אור הרשימו של הבטול וכנזכר לעיל. ומחמת זה קשה מאד לבוא לארץ ישראל, כי זהו בחינת העבודה של ראש השנה הנזכרת לעיל, שעקר היגיעה הוא מחמת שזה תלוי בזה ואם כן מהיכן יתחילו וכמבאר לעיל באריכות. כי תקון הכלים תלוי בקדשת ארץ ישראל, ואי אפשר לבוא לקדשת ארץ ישראל כי אם על ידי כלים וכנזכר לעיל. ומזה נמשכין כל המניעות הגדולות והעצומות שיש על כל אדם קדם שבא לארץ ישראל, וכל מי שגדול יותר המניעות שלו גדולים ביותר. עד שהצדיקים הגדולים יש להם מניעות עצומות בלי שעור שקשה לשברם. כי עקר קבוץ כל הנדחים שהם בחינת כל הניצוצות שנפלו ונתפזרו בין הקלפות, עקר תקונם וקבוצם הוא לארץ ישראל. כמו שכתוב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך והביאך ה' אלקיך אל הארץ וכו'. וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. ואי אפשר להצדיק לבא לארץ ישראל כי אם על ידי קבוץ נדחים. אבל אלו הניצוצות והנשמות הנדחים אי אפשר לקבצם כי אם על ידי קדשת ארץ ישראל. כי הניצוצות והנשמות הנדחים הם נמשכין משבירת כלים שאז נפלו ניצוצות קדושות בעמקי הקלפות. ואדם הראשון אם לא היה חוטא באכילת עץ הדעת טוב ורע והיה מתפלל תפלתו היה מתקן אותם. ועל ידי חטאו, ובפרט שפגם אז בברית קדש גם כן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אדם הראשון משוך בערלתו היה, וכמובא בכתבי האר"י עין שם . על ידי זה לא די שלא הגביה ותקן את הניצוצות הנפולין משבירת כלים, אף גם הפיל אותם יותר ויותר. וכן כל אחד על ידי חטאיו שהוא גורם לפזר ולהפיל הניצוצות יותר רחמנא לצלן. והצדיקים האמתיים הגדולים במעלה עוסקים בכל דור ודור לתקן ולהעלות אלו הניצוצות והנשמות הנדחות, שזהו עקר יגיעתו וטרחתו העצומה של בעל השדה הנזכר לעיל, כדי לתקן הנשמות הנדחות להכניסם לתוך השדה הקדושה. אבל עקר תקונם על ידי קדשת ארץ ישראל, ששם עקר ההסתכלות על התכלית כנזכר לעיל. שזה עקר התקון שממשיך בעל השדה וכנזכר לעיל. אבל אי אפשר לבוא לארץ ישראל עד שיעלה אלו הנדחים ויקבץ אותם לארץ ישראל וכנזכר לעיל. כי באמת עקר תקון הכלים כדי לקבל אור הבטול כדי להשיג אלקותו יתברך, הוא על ידי העלאת הניצוצות הנדחים הנזכרים לעיל:

EN:
This is the aspect of birchos hanehenin — it is forbidden to enjoy this world without a berachah . For it is known: through the berachah one recites on a fruit or the like, one elevates the reincarnated nefesh there. For in everything in the world there are reincarnated souls. Therefore the essential berachah is in the aspect of avira d'Eretz Yisrael — so that the food is included in avira d'Eretz Yisrael through the berachah . For "there Hashem commanded the blessing — life" — Eretz Yisrael is the source of all berachos . There all prayers, berachos , and thanks ascend. All birchos hanehenin are derived from Birchas HaMazon : "if he blesses afterward, certainly beforehand." The essence of Birchas HaMazon is in the aspect of Eretz Yisrael : "and you shall eat and be satisfied and bless Hashem your G-d for the good land."

Segment 84
HE:
וכמובן בכתבי האר"י ז"ל שתקון הכלים והעולמות מחדש הוא על ידי שמעלין הניצוצות שנפלו מעמקי הקלפות וממשיכין אור רב מלמעלה בחינת אור מ"ה החדש. ועל ידי זה גורמים יחוד עליון על ידי בחינת העלאת מיין נוקבין. ועל ידי זה נתתקנים העולמות והכלים וכו'. ועקר זה התקון הוא בארץ ישראל כנזכר לעיל. אבל איך זוכין לבוא לארץ ישראל, כי הא בהא תליא, כי אי אפשר להעלות אלו הניצוצות כי אם על ידי שממשיכין אור רב מלמעלה שנמשך מבחינת הבטול וההסתכלות אל התכלית כנזכר לעיל. שזה זוכין בארץ ישראל דיקא כנזכר לעיל. ולארץ ישראל אי אפשר לבוא כי אם על ידי תקון הכלים שנעשין על ידי העלאת אלו הניצוצות וכנזכר לעיל. ואם כן מהיכן ההתחלה. ועל כן מתגברין המניעות מאד קדם שבאין לארץ ישראל. כי הקלפות וסטרין אחרנין הנאחזין מאד באלו הניצוצות הנפולין שהם בחינת הנשמות הנדחות, הם מתגברין במניעות עצומות נגד זה שרוצה לבוא לארץ ישראל להוציא הנשמות והניצוצות מהם. ועל כן צריכין להתגבר מאד מאד לשבר המניעות העצומות במסירת נפש. ואזי על ידי המסירת נפש שמוסר נפשו בשביל לבוא לארץ ישראל על ידי זה נמשך עליו איזה הארה מקדשת ארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שיהיה לו כח לשבר הקלפות שמהם המניעות ולהעלות משם ניצוצות קדושות, ועל ידי זה יש לו כח לבא לארץ ישראל להתבטל שם בתכלית הבטול, ולהסתכל על התכלית ברצוא ושוב, ולקבל משם הארות והשגות התורה נפלאות ונוראות על ידי הכלים שזכה לתקן על ידי העלאת הניצוצות שהעלה, על ידי שבירת המניעות על ידי גדל מסירת נפשו בשביל לבוא לארץ ישראל. ועל כן על פי רב צריכין לחזר מארץ ישראל כי מחמת שכל זמן הגלות כל זמן שלא בא עדין משיח צדקנו, עדין אי אפשר לברר כל הניצוצות בשלמות כידוע בכתבים. והצדיק אף על פי שברר ותקן והעלה ניצוצות רבות על ידי נסיעתו לארץ ישראל על ידי מסירת נפשו העצום, אף על פי כן עדין נשארו הרבה בחוץ לארץ שצריכין להעלותם ולבררם, כי אי אפשר לבררם כי אם על ידי שיהיה תחלה בארץ ישראל וכנזכר לעיל. על כן הוא צריך לחזר מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי לחזר ולברר ולהעלות ולתקן כל הניצוצות והנשמות הנדחים והנפולים. כי עתה דיקא הוא יכול לתקנם ולהעלותם על ידי אור קדשת הבטול שהוא קדשת ארץ ישראל שזכה לקבל שם. שעל ידי זה עקר תקונם ועליתם וכנזכר לעיל. וזהו בעצמו בחינת רצוא ושוב. הינו שהצדיק הולך במרוצה במסירת נפש לארץ ישראל, ואחר כך ושוב ששב משם. וכל זה בשביל תקון העולמות בשביל העלאת הניצוצות והנשמות שנפלו על ידי בחינת שבירת כלים שגרמו בחטאיהם רחמנא לצלן. וזהו בחינת והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק . כמראה הבזק דיקא, שהם בחינת כלי חרס שנשברו. הינו כפי בחינת השבירת כלים שהם בחינת מראה הבזק, כמו כן צריכין לחזר מהבטול כמה פעמים בבחינת רצוא ושוב. שזהו בחינת מה שחוזרין מארץ ישראל ששם עקר הבטול. וזהו והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, שצריכין לקבל החיות מאור הבטול בבחינת רצוא ושוב כמה פעמים כמראה הבזק, ופרש רש"י כאור היוצא מבין החרסים שהוא אור התנוצצות הניצוצות שנפלו בבחינת שבירת כלים כנזכר לעיל. הינו כפי מראה הבזק, הינו כפי הניצוצות שנפלו בבחינת שבירת כלים. כי אי אפשר להעלות הניצוצות בפעם אחת, על כן צריכין לחזר ולעלות כמה פעמים בבחינת רצוא ושוב כדי לתקן בכל פעם כלים כדי להעלותם בהדרגה ובמדה כסדר. כי כל מה שמעלים ניצוצות יותר מתקנים כלים יותר. וכל מה שמתקנים כלים יותר יכולים להעלות ניצוצות יותר ויותר. כי הא בהא תליא וכנזכר לעיל:

EN:
All birchos hanehenin are to elevate the nefesh in what one eats. Therefore all birchos hanehenin must be in the aspect of avira d'Eretz Yisrael — "and you shall eat and be satisfied and bless... for the good land" — from which we derive all berachos . To elevate the nefesh through avira d'Eretz Yisrael , which is the breath of schoolchildren without sin. When one blesses on something, "the power of His works" is revealed — one reveals through the berachah that Hashem created the entire world. The essential holiness of Eretz Yisrael is through "the power of His works" — through revealing that Hashem created everything, as Rashi explains on "Beraishis," as Rabbainu writes in many places.

Segment 86
HE:
אות לג ובשביל זה נתרצה משה רבנו בשליחות המרגלים. וזה היה טעות של ישראל שרצו לשלח מרגלים לארץ ישראל, כי מחמת שראו שאי אפשר לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי קבוץ נדחים שהם הניצוצות הנפולין, ואי אפשר להעלותם כי אם על ידי קדשת ארץ ישראל, ואם כן איך אפשר לבוא לארץ ישראל. על כן נתחכמו לשלח מרגלים שהיו צדיקים גדולים כדי שהם בקדשתם ישברו המניעות ויבואו לארץ ישראל ויקבלו שם קדשת ארץ ישראל, ואחר כך יחזרו משם מיד. ובכח הזה יוכלו ישראל לתקן כלים להעלות שאר הניצוצות מאחר שכבר יש להם כח להמשיך עליהם קדשת ארץ ישראל על ידי המרגלים שכבר היו בארץ ישראל וחזרו. ועל ידי זה יוכלו כל ישראל לבוא לארץ ישראל בנקל. ובאמת הוא לכאורה עצה נפלאה. אבל אז התגברה הסטרא אחרא בהתגברות גדול מאד, מאחר שראתה שכל ישראל רוצים כלם לכנס לכבש ארץ ישראל שבזה היו מעלים כל הניצוצות והיו מכניעים הקלפות והסטרא אחרא לגמרי. על כן התגברה בהתגברות גדול על המרגלים עד שנסתו אחריה להוציא דבה על הארץ הקדושה. ועל ידי זה גרמו מה שגרמו, שגרמו בכיה לדורות חרבן בית המקדש וכל הגליות. כי באמת ישראל טעו בזה, כי אם אין להם בעצמם כח לשבר המניעות לבוא לארץ ישראל שהם ששים רבוא נשמות קדושות, איך יהיה כח לשנים עשר מרגלים לשבר תקף הסטרא אחרא. אדרבא היו צריכים למסר נפשם כלם לילך לארץ ישראל בלי שום מרגלים רק במסירת נפש ממש. ואז על ידי מסירת נפשם בודאי היו משברים כל המניעות וכנזכר לעיל, והיו באים לארץ ישראל בשלום. ומחמת פגם שלהם גרמו שגם משה רבנו עליו השלום לא היה יכל לבוא לארץ ישראל. כי משה רבנו עליו השלום לפי עצם גדלתו ומעלתו הנוראה אם היה בא לארץ ישראל היה מעלה כל הניצוצות וכל הנשמות והיה מתקן כל העולמות, ובלי זה לא היה יכל לכנס. אבל מחמת חטא המרגלים הנזכרים לעיל, שעל ידי זה נגזר על כל הדור לבלי לכנס לארץ ישראל, על ידי זה לא היה כח למשה להעלות כל הניצוצות והנשמות. על כן נתגלגל הדבר שפגם במי מריבה, שזה בחינת הפגם שפגם בהמשכת התורה שממשיכין מאור הרשימו של הבטול, שלא המשיך מימי הדעת והתורה משם כראוי לפי מדרגתו העצומה באפן שנוכל לבוא לארץ ישראל. ועל ידי זה לא היה יכל לבוא לארץ ישראל. כי משה לא היה יכל לבוא על מנת לחזר משם לפי עצם קדשתו העצומה, שאם היה בא לשם לארץ ישראל והיה נכלל ונתבטל שם במקום שהיה נכלל ונתבטל והיה מתקן מה שהיה מתקן, לא היה יכל עוד לחזר משם לחוץ לארץ. ואם היה נשאר שם משה רבנו היה בהכרח שיעלה לשם כל הניצוצות הנפולין שבעולם, שמהם נעשים הכלים לקבל אור הבטול בארץ ישראל, ואז עדין לא היה הזמן לזה. על כן גזר עליו ה' יתברך שלא יכנס לארץ ישראל. רק יראה אותה מרחוק. ועל ידי הראיה בעצמה ימשיך קדשת ארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שיהיה כח לישראל בכל דור ודור לברר ניצוצות ולקבץ נדחים ולבוא לארץ ישראל. ועל כן מסבב ה' יתברך שבכל דור ודור הולכים בני ישראל לארץ ישראל וחוזרים. כי עכשו קדם ביאת משיח אי אפשר לברר הניצוצות, כי אם על ידי בחינת זאת שהולכים לארץ ישראל וחוזרים כדי לברר הניצוצות הנשארים שאי אפשר לבררם כי אם על ידי שהולכין תחלה לארץ ישראל וחוזרין משם וכנזכר לעיל. וזה נעשה בכל דור ודור על ידי הצדיקים האמתיים ואנשיהם עד שיבוא משיח צדקנו ויגמר הברור בשלמות. ואז נשוב לארצנו כלנו ונשב שם לעולם. כי אז באמת יגמר הברור של כל הניצוצות. ויקים בשלמות אם יהיה נדחך וכו' והביאך ה' אלקיך אל הארץ וכו' במהרה בימינו אמן:

EN:
It emerges: through the berachah — revealing that Hashem created this thing — that thing is included in the holy air, avira d'Eretz Yisrael , whose essential holiness comes only through "the power of His works." Wherever Israel are, revealing and publicizing holiness — revealing that Hashem created everything — Eretz Yisrael holiness is drawn there, the aspect of mikdash me'at . Through the berachah , the thing is included in avira d'Eretz Yisrael , and through this the nefesh reincarnated there is elevated. For the essential elevation of the nefesh is through avira d'Eretz Yisrael .

Segment 88
HE:
אות לד וזהו בחינת כל הגליות של כלל ישראל. שכבר היינו בארץ ישראל כמה פעמים וחזרנו משם בעת הגליות. וכל זה הוא בחינת הנזכר לעיל. כי מחמת שהניצוצות נפלו בעמקי הקלפות צריכים לבררם בתחבולות רבות. ועקר הוא ההתחלה, כי כל התחלות קשות . וזה מחמת בחינה הנזכר לעיל, מחמת שזה תלוי בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה. כי אי אפשר לבררם כי אם על ידי ארץ ישראל, ואי אפשר לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי שמבררים אותם וכנזכר לעיל. וכן הוא בכל ההתחלות שצריכין להתחיל לשוב לה' יתברך. שאי אפשר להתעורר בתשובה כי אם על ידי שיתנוצץ לו אור ה' יתברך כדי שיתעורר לשוב. ואי אפשר להזריח לו מאורו יתברך כי אם כשישוב בתשובה, כי כל זר לא יאכל קדש . ואם כן מהיכן ההתחלה. ולפעמים כשה' יתברך מרחם עליו ומזריח לו אורו יתברך לתוך עמק חשכות שלו ונפילתו הגדולה כדי לעוררו בתשובה, הוא אינו יכול לקבל האור הזה. כי לפי עצם שבירתו לשברי שברים על ידי מעשיו הרעים הכל הוא אצלו בחינת רבוי אור. ועל כן באמת מזדמן על פי רב שמתעורר האדם בתשובה איזה זמן ואחר כך נופל מזה. וכן יזדמן כמה פעמים. וזהו בחינת כל הגליות בכלליות ישראל, שכשבאו לארץ ישראל נפלו יותר מחמת שלא נזהרו להתקדש ביותר כראוי לפי קדשת ארץ ישראל. כי בהיכל המלך בודאי צריכים לזהר להיות בנקיות ובטהרה יותר ויותר. ומחמת שלא נזהרו בזה, על כן היה אצלם שם הכל בבחינת רבוי אור. שעל ידי זה עקר שבירת כלים שמשם התגברות הסטרא אחרא. על כן חטאו שם יותר, עד אשר מפני חטאינו גלינו מארצנו זה כמה פעמים. אבל אף על פי כן ימין ה' רוממה. ואתה מרום לעולם ה' ופרש רש"י לעולם ידך על העליונה . כי אף על פי כן בכל הגאלות הראשונות שהיו ישראל בארץ ישראל תקנו בכל פעם תקונים הרבה, ונשארו רשימות הרבה כדי שיהיה כח לתקן כלים לקבל אור השגת אלקותו. כי אף על פי שאחר כך כשחטאו נתקלקלו יותר כל התקונים שתקנו קדם, אף על פי כן נשאר מהם רשימות הרבה, אשר בכח הזה אנו חיים בגלות ויש לנו כח לקבל איזה התנוצצות מידיעת אלקותו יתברך ואמונתו הקדושה. וכמו כן הוא בכל אדם ובכל זמן. שאף על פי שמתחיל פעמים הרבה אין מספר בעבודת ה' יתברך ונופל בכל פעם, אפלו אם נפילתו גדולה מאד רחמנא לצלן אפלו מי שנופל חס ושלום לעברות ממש רחמנא לצלן, אף על פי כן כל מה שהתחיל איזה התחלה בכל פעם אינו נאבד לעולם, כי אף על פי שבשעת הנפילה נתקלקל הכל אף על פי כן נשאר תמיד רשימה מכל עבודה ועבודה ומכל התחלה והתחלה. ואלו הרשימות הם תקונים נפלאים והם נצרכים ומכרחים מאד אל בנין הקדשה שצריכין להקים. כי אנחנו צריכין עכשו שיבוא משיח צדקנו שיהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות. וצריכין להקים בנין הקדשה בנין שלם בדרך נפלא שלא יהרס לעולם. וצריכין לאסף כל נדחי ישראל ולקבצם יחד בקדשה שנית. ולא ישאר שום ניצוץ ונשמה נדח בחוץ, כי הוא יתברך ברחמיו חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. על כן צריכין לבנין זה כלים רבים לאין מספר. וצריכין להם כלי אמנות הרבה בלי שעור:

EN:
This is why our Sages cautioned to treat foods with honor — not to disgrace them, as stated in Shulchan Aruch . One must treat foods with honor so the nefesh there is elevated through kavod , which is the root of everything, as explained in the aforementioned ma'amar . It emerges: the essential berachah on everything is in the aspect of avira d'Eretz Yisrael — the breath of schoolchildren. This is why the order of berachos is taught to children at the beginning of their studies — the essential berachah is through the breath of schoolchildren without sin, the aspect of avira d'Eretz Yisrael . There is the source of blessing: "He will bless the youths." Through this the Avos are revealed to protect, din and darkness are pushed away, the material and forgetfulness are subdued, and chesed , wisdom, life, and zikaron are drawn.

Segment 89
HE:
וכמו ששמעתי פעם אחת מפי רבנו הקדוש זכרונו לברכה שאמר בזה הלשון אני יכול לעשות כלים נפלאים אבל החסרון שאני צריך לעשות גם את הכלי אמנות שקורין (גיצייג) על כן עכשו בדורות הללו בעקבא דמשיחא שהסטרא אחרא התפשטה והתגברה מאד מאד לארכה ולרחבה מחמת שהיא רואה שעוד מעט מעט יבוא משיח ויוציא בלעה מפיה. על כן כל מה שאחד מישראל עושה לפעמים איזה דבר שבקדשה הן למוד התורה או תפלה או צדקה וגמילות חסדים או שארי איזה מצוות. הכל הוא יקר מאד מאד בעיני ה' יתברך. והוא נצרך מאד מאד לבעל השדה העוסק בתקוני השדה, שהוא תקון כל הנשמות וכל העולמות. כי כל דבר שבקדשה גדול או קטן הכל נצרך לו מאד לבנין הקדשה שהוא עוסק לבנות. ועל כן אף על פי שזה האדם שעשה הדבר שבקדשה או עסק כבר קצת בעבודת ה' ימים או שנים נפל אחר כך. אפלו אם נפילתו גדולה מאד רחמנא לצלן, ואפלו אם חזר ונתעורר לעבודת ה' יתברך וחזר ונפל וכן היה כמה פעמים אין מספר, אפלו אם יהיה איך שיהיה, אף על פי כן תדע ותאמין באמונה שלמה שאין שום דבור ולא שום עבודה קלה נאבד לעולם. ואפלו התעוררות בעלמא ומחשבה טובה אינו נאבד לעולם. וכמו שאיתא בזהר הקדוש לית רעותא טבא דאתאבד וכו'. כי תכף כשנתעורר באיזה התעוררות בעלמא מכל שכן כשעושה איזה עבדא דקדשה, תכף חוטף אותו הצדיק האמת שבכל דור העוסק בתקון השדה, הוא חוטף אותו ומכניס אותו למקום שמכניס לצרך הבנין הנפלא והנורא שהוא עוסק לבנות להכניס לשם כל הנדחים שבעולם ולא ישאר אחד מהם בחוץ. וכמובן מדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה תקעו ג (בלקוטי תנינא סימן ח) בענין רבוי הבתים הנפלאים שנתוספין בלי שעור כשנתוסף שכן אחד לדבר שבקדשה. עין שם על פסוק ובל יאמר שכן חליתי וכו'. מובן ומבאר שם שכשיש למשל עשרים אנשים עוסקים בתפלה כשבא ונתוסף להם עוד אחד, אזי נתרבין הבתים של התפלה בלי שעור, כי כשנתוסף אות אחד על צרוף של עשרים אותיות אזי נצטרפין כל האותיות אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב וכו' עין שם. ורבנו זכרונו לברכה דקדק וקרא הנתוסף בשם שכן, וכמרמז בפסוק ובל יאמר שכן חליתי, 'שכן' דיקא.כמו מי שדר בשכנות אצל איזה בעל הבית שהוא רק לפי שעה, ואחר כך במשך הזמן יוצא משם. כמו כן כשנתוסף אדם אל הקדשה, אף על פי שהוא בבחינת שכנות שאינו נקבע עמהם בקביעות, אף על פי כן על ידי שכן בעלמא לדבר שבקדשה שהוא רק לפי שעה, נתוספין גם כן הבתים של התפלה בלי שעור וערך ומספר וכו' כמבאר שם. ונעשה על ידו שעשועים גדולים למעלה בלי שעור אף על פי שאחר כך נתרחק כמו השכן:

EN:
This is: "whoever wants to be a chasid should fulfill the matters of Berachos." Through the berachah one elevates the nefesh and chesed is drawn — "one who benefits his nefesh is a man of chesed." Through berachos , one is a chasid . "And some say: the matters of Avos" — the essential berachos are in the aspect of avira d'Eretz Yisrael , through which the Avos are revealed: "and I will remember My covenant with Yaakov... and the land I will remember." "And some say: the matters of Nezikin" — all laws of damages involve removing harm from another. Through this, din , the aspect of damage, is pushed away.

Segment 90
HE:
וכן רואין בחוש למשל כשיש תשעה אנשים וצריכין לומר דבר שבקדשה קדיש או קדשה אפלו אם כלם צדיקים גדולים אינם יכולים לומר הקדשה בתשעה, וכשבא אצלם אחד אפלו הפחות שבפחותים מן השוק לפי שעה ומצרפים אותו למנין אף על פי שתכף ומיד חוזר אל השוק, אף על פי כן כמה שעשועים גרם לה' יתברך, כי כל הקדשה נגמר על ידו ואפלו אם היה שם מנין בלעדו, ואפלו אם היו שם כמה מנינים, אף על פי כן כל מה שנתוסף נפש אחת מישראל נתוסף קדשתו וכבודו יתברך יותר ויותר, כי ברב עם הדרת מלך , על כן תכף כשנצטרף עמהם עוד אחד נתרבה הקדשה יותר ויותר. אדרבה כל מה שמתחברין יותר אנשים בקדשה כשנתוסף עליהם עוד אחד נעשה על ידו תקונים ובנינים נפלאים הרבה הרבה יותר ויותר אלפי אלפים ורבי רבבות בלי שעור. כמובן היטב בהתורה תקעו הנזכר לעיל בענין שלש אבנים בונות ששה בתים וכו'. חמש, מאה ועשרים שש, שבע מאות עשרים כו' וכו' מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. עין שם והבן היטב:

EN:
For money is the root of the nefesh , as Rabbainu writes elsewhere ( Siman 59 ). The ma'amar also hints at this: through tzedakah one elevates the nefesh — for a poor man is considered as dead, lacking money to sustain his nefesh , since holy money is the root of the nefesh . When one gives tzedakah to the poor, one revives and establishes his nefesh : "whoever sustains one soul of Israel..." Through the money given to the poor, the nefesh and intellect are elevated: "fortunate is the one who is wise toward the poor" — "there is no poor but in da'as" — for it is all one. Since he lacks money, which is the nefesh and intellect, he is also poor in da'as : "the wisdom of the poor is despised." Through giving him money, the nefesh and intellect are elevated — and the giver's nefesh is elevated too: "whoever has compassion on creatures, they have compassion on him."

Segment 91
HE:
נמצא שכל מה שהאדם עושה איזה עבדא בעלמא בעבודתו יתברך, אף על פי שאחר כך עושה מה שעושה חס ושלום, אף על פי כן זאת העבדא אינה נאבדת לעולם וכבר נצטרפה אל הבנין הנפלא, וגרמה תקון גדול לבנין הקדשה, ונתרבה כמה אלפים ורבי רבבות בתים על ידה וכנזכר לעיל. ואם יחזק את עצמו בכל פעם כל ימי חייו להתחיל בכל פעם מחדש אפלו אם יעבר עליו מה שיעבר, אזי סוף כל סוף יתקבצו כל אלו התקונים שגרם בכל עבודה ובכל התחלה, וכלם יתקבצו לעזרתו לחזקו ולאמצו לשוב לה' יתברך באמת. ואם ראשיתו מצער אחריתו ישגא מאד, ואז יראה מה שפעל על ידי כל עבדא שבקדשה שאין שום דבר נאבד לעולם. וכן הוא בכלליות ישראל שכל התקונים שנעשו על ידי הגאלות הראשונות אף על פי שאחר כך נתקלקלו בחטאינו, אף על פי כן נשארו מהם רשימות נפלאות. ומשיח צדקנו משתמש עמהם לצרך הבנין האחרון שעוסק לבנות שכלם מכרחים לו. וכשיגמר בנינו ויבוא ויגאלנו במהרה בימינו, אז יראו עינינו וישמח לבנו מגדל התקונים שנעשו על ידי כל גאלה וגאלה ועל ידי כל עבודה ועבודה בכלליות ובפרטיות. כמו שכתוב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר וכו'. וכתיב תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים. שפרושו שבסוף יזכר לנו ה' יתברך את כל החסדים והזכיות שיש לנו מן ההתחלה שהלכנו אחריו במדבר בארץ לא זרועה. ועברנו במעונות אריות בהררי נמרים וכו'. נמצא שאף על פי שאחר כך עשו ישראל מה שעשו, עד שנחרב הבית המקדש בעוונותיהם וגלו מארצם. ולא הועיל להם כל הזכיות האלה, מאחר שמרחקם כל כך בגליות כאלה בצרות כאלה שעברו על ישראל בלי שעור רחמנא לצלן. וכמו שכתוב למה תאמר יעקב וכו' נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבר. וכתיב אף זנחת ותכלימנו וכו'. וכתיב ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. אבל באמת אינו כן, וכמו שמסים הפסוק התשכח אשה עולה וכו' גם אלה תשכחנה ו אנכי לא אשכחך. הינו שסוף כל סוף נשוב לה' יתברך באמת, וכל המעשים רעים שלנו ישכח ה' יתברך. אבל כל המעשים טובים כל תנועה ותנועה טובה לא ישכח ה' יתברך, בחינת גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שמעשה העגל שאמרו אלה אלקיך וכו' ישכח ה' יתברך. אבל זכות קבלת התורה שקבלו אלקותו יתברך עליהם בחינת 'אנכי ה' אלקיך' זה לא ישכח ה' יתברך לעולם. וכן הוא בפרטיות בכל אדם ובכל זמן, שאף על פי שעובר עליו מה שעובר, ונדמה לו כאלו אין מועיל כלל חס ושלום מה שהתחיל לפעמים מעט בעבודת ה', מאחר שרואה שרחוק כל כך, אף על פי כן בסוף יראה מה שפעל בתחלה, בבחינת תבואי תשורי מראש אמנה כנזכר לעיל. על כן צריכין להתחזק תמיד כל ימי חייו להתחיל בכל פעם מחדש. כי לא יזנח לעולם אדני. ולית רעותא טבא דאתאבד. וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה על פסוק בשוא גליו אתה תשבחם, שכל מה שהאדם מנשא עצמו בכל פעם לה' יתברך אף על פי שאינו עולה בידו חס ושלום להתקרב לה' יתברך כי נופל אחר כך רחמנא לצלן, אף על פי כן זה בעצמו שהוא מתחזק ומגביה ומנשא עצמו בכל פעם לה' יתברך, זהו שבחא דיליה ויקרא דיליה:

EN:
This itself is the aspect of the laws of nezikin : the Torah warns not to rob or damage another — so as not to blemish the nefesh which is the aspect of money. If one robbed or damaged, one must return and pay — to complete the nefesh through restitution. Nezikin = elevation of the nefesh = tzedakah . Therefore through this one is called a chasid . Monetary cases require three judges — the three Avos : "there is no 'many' fewer than three, which are the Avos" (Tikkunim). Through proper monetary judgments, din is pushed away and the nefesh whose root is in money is elevated — the Avos are revealed. The judges' essential wisdom comes from avira d'Eretz Yisrael which gives wisdom: "it is forbidden to judge except by those with semichah, and semichah is only in Eretz Yisrael" — we function as emissaries of the earlier ones ( Choshen Mishpat ). When there is judgment below, there is no judgment above — din is pushed away, chesed is drawn — all through avira d'Eretz Yisrael .

Segment 92
HE:
ה' יתברך יהיה בעזרנו להתחזק תמיד עד שנזכה לשוב אליו יתברך באמת במהרה במהרה. אמן כן יהי רצון:

EN:
This is the aspect of the laws of precedence in berachos . The essential elevation of the nefesh is through kavod , the root of everything — through which the nefesh desires to be included in its root. Therefore one must know which fruit to bless first — one must give honor to the fruit that has a greater nefesh , and therefore must be given more honor by blessing it first. Through kavod , the nefesh is revealed from concealment — "be careful with the children of amai ha'aretz, for from them Torah goes forth." Therefore one must treat foods with honor. This is the aspect of a royal table — "the King of kavod" — the essential kavod is at eating.

Segment 93
HE:
ונחזר לענין ראשון לענין תפלת ערבית

EN:
This is why specific berachos have more importance and precedence than general ones — e.g. "borai pri ha'aitz" and "borai pri ha'adamah" precede "shehakol." At first glance this is puzzling — a general berachah should be more important since one praises Hashem for creating everything: "that everything came into being through His word." But the advantage of a specific berachah in precedence is: when one blesses a specific fruit with its own berachah , it has a greater share of kavod — one mentions Hashem's praise for this fruit alone, singling it out. This is because the souls there are more honored. Therefore one must honor them more and give them precedence — the essential elevation of the nefesh is through kavod .

Segment 95
HE:
אות לה וזה בחינת ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שתקן תפלת ערבית. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וכו'. כי מבאר לעיל שתפלת ערבית הוא בחינת הבטול אל התכלית שמבטלין עצמן בלילה מחמת תקף הדין שהוא בחינת חשכת לילה כנזכר לעיל. ומבאר שם שעקר תקון התפלה הוא על ידי בחינת זאת. כי על ידי זה עושין אחד מכל התפלה. כי כל זמן שאין זוכין להסתכל על התכלית אין התפלה בשלמות, ואזי כל אות ודבור שמוציאין בתפלה אינו מניח את האדם לדבר שאר אותיות ודבורים. כי הדבור והאות תופס את האדם בחזקה ומחבק ומגפף אותו ואינו מניח אותו לילך להלן יותר לדבר עוד דבורים וכו' כנזכר לעיל. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שהתחילו האבנים מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וכו', מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחד. כי האבנים הם אותיות כידוע , כמו שאמרו בספר יצירה שתי אבנים בונות שתי בתים, שלש אבנים וכו'. הינו שקדם שזוכין אל הבטול אל התכלית שהוא בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב אבינו אז, אזי האותיות והדבורים אינם מניחים את האדם לילך מהם לדבר עוד וכל אחת אומרת שישאר האדם אצלם כנזכר לעיל. וזה בחינת מה שהיו האבנים שהם בחינת האותיות מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו. שכל אות ואות חפצה שהצדיק יכניס כל ראשו ומחשבתו בתוכה לבד, ויהיה נשאר שם ולא ילך להלן לשאר האותיות, וכן כל אות ואות. אבל בזכות וכח יעקב אבינו שזכה אז להתבטל אל התכלית ולתקן תפלת ערבית, על ידי זה עשה ה' יתברך נס, ועשה מכל האבנים אבן אחת, הינו שמכל האותיות נעשה אות אחת, הינו כנזכר לעיל שכשזוכין לבטול אל התכלית, אזי נעשה אחד מכל דבורי התפלה שאפלו כשעומד באות האחרון של התפלה עדין הוא באות הראשון כי כלו אחד. וזהו בחינת שנעשה מכל האבנים שהם האותיות אבן אחד הינו אות אחת כי כלו אחד. שזהו עקר תקון התפלה שזוכין על ידי הבטול שהוא בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב אבינו אז כשפגע במקום ההוא וכנזכר לעיל. וכל זה היה במקום האבן שתיה ששם נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים ביום הכפורים ששם עקר הבטול וכנזכר לעיל. נמצא שתפלת ערבית היא בחינת בטול אל התכלית בסתימו דעינין וכו' כנזכר לעיל:

EN:
The essential importance for precedence is the fruits of Eretz Yisrael — whichever is earlier in the verse takes precedence, as our Sages said. For the essential berachah is in the aspect of Eretz Yisrael . Our Sages said: "the entire verse was said for measures." The greatness of the Seven Species with which Eretz Yisrael is praised is that these fruits have very lofty souls — the essential importance of fruits. The nefesh is Torah. Therefore the fruits of Eretz Yisrael — the Seven Species — are used to measure all the measures of Torah, indicating the lofty souls within them. Therefore they have precedence — one must honor them more because they contain more Torah and nefesh than other fruits.

Segment 97
HE:
אות לו וזהו בחינת השנה של לילה. כי השנה היא בחינת בטול שסותמין העינים ונכללין בהתכלית שהוא בחינת עלמא דאתי וכמובא בהתורה ויהי מקץ זכרון (בסימן נד) עין שם. אבל צריכין לזה זכיה שיזכה האדם בשעת השנה להתבטל אל התכלית. וזה בחינת מי יעלה בהר ה' וכו' הנאמר על הנשמה בשעת השנה כמו שאיתא בזהר הקדוש . וזהו מי יעלה בהר ה' דיקא. הינו בחינת הבית המקדש ששם נקדת האבן שתיה בבית קדש קדשים ששם עקר הבטול וכנזכר לעיל. ואחר כך בבקר הוא התעוררות השנה, זה בחינת רצוא ושוב מה שחוזרים מהבטול. ואז עקר ההמתקה על ידי התורה שמקבלין אז מהרשימו של הבטול. וזה בחינת אור התפלין היוצאים בבקר שהם בחינת אור הרשימו הנזכר לעיל בחינת שימני כחותם על לבך וכו' כידוע . כי עקר קבלת התורה הוא ביום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ביום צוותו מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום. כי באור בקר זה בחינת שחוזרין מהבטול של הלילה, ואז הוא בחינת המשכת התורה מהרשימו כנזכר לעיל. ועל ידי זה עקר המתקת הדינים בשלמות, כמבאר לעיל שעקר ההמתקה הוא כשחוזרין מהבטול, שזהו בחינת שופר של ראש השנה שאז עקר ההמתקה בשלמות. ועל כן עקר תקון סדר התפלה הוא בשחרית שאז מרבין בשבחות ובזמירות ומסדרין כל סדר התפלה קרבנות ופסוקי דזמרה וכו', כי עקר השלמות של התפלה הוא על ידי אור הרשימו שזוכין לקבל בעת שחוזרין מהבטול שזהו בחינת תפלת שחרית כנזכר לעיל:

EN:
This is why all Torah measures are in a kazayis [olive-size], and all eating measures are in a kazayis , and Birchas HaMazon and the final berachah require a kazayis . For the olive with its oil indicates the aspect of body and soul, forgetfulness and memory. Olives cause forgetfulness, but the oil that comes from olives is the opposite — oil aids memory, as is brought. So olive and oil are the aspects of forgetfulness and memory — body and soul. The nefesh , the aspect of memory, is Torah and da'as . Therefore all Torah measures are in a kazayis — Torah, the nefesh and memory, is in the aspect of the olive's oil. Just as oil cannot be revealed from the olive except through crushing — so too the Torah and nefesh and zikaron can only be revealed through crushing and beating the body, breaking the material's folly and subduing forgetfulness. Then the light of the nefesh , Torah, and zikaron is revealed from within the body and forgetfulness. As our Sages said: "Torah endures only in one who kills himself over it." This is "pure olive oil, crushed for illumination" — the Zohar: "wood that does not catch fire is beaten; a body in which the soul's light does not rise..." The olive with its oil = body and soul. Therefore all Torah measures are in a kazayis — all Torah mitzvos are specifically through body and soul. When the nefesh is clothed in the body, then the essential Torah fulfillment — the essential revelation of Torah and nefesh is from within the body, in the aspect of "the advantage of light from darkness."

Segment 99
HE:
אות לז וזה בחינת מאה ברכות שצריכין לברך בכל יום, שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מפסוק ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה וכו' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אל תיקרי מה אלא מאה. כי המאה ברכות שהם כלליות התפלה כלליות השירות והתשבחות, שכלם נכללים עשר בעשר עד בחינת מאה ברכות. כל זה נמשך מבחינת הבטול הנזכר לעיל ברצוא ושוב, שעל ידי זה עקר תקון התפלה כנזכר לעיל. וזה בחינת אל תיקרי מה אלא מאה, מה הוא בחינת הבטול שמשם ממשיכין האור על ידי הרשימו מבחינת מה לבחינת מאה, שהם בחינת המאה ברכות שעקר תקונם על ידי הבטול הנזכר לעיל ברצוא ושוב, שעל ידי זה יכולין להרבות בברכות והודאות ותפלות ובקשות שכלם כלולים בבחינת מאה ברכות וכנזכר לעיל. וזהו מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה וכו'. כי עקר הבטול בחינת מה שעל ידי זה זוכין אחר כך להמשיך ממה למאה, כל זה אין זוכין כי אם על ידי היראה שהוא בחינת דין. כי מחמת פחד הדין מבטלין עצמן לגמרי אל התכלית עד שזוכין אחר כך להמשיך בחינת קבלת התורה מהרשימו. שזהו בחינת שעושין ממה מאה כנזכר לעיל (וכמבאר מזה בהתורה אנכי בסימן ד). ועל כן יצחק דיקא מצא המאה שערים. כמו שכתוב ויזרע יצחק וכו' בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. ואיתא בספרים שהמאה שערים הם בחינת המאה ברכות. ויצחק דיקא זכה למצאם ולהשיגם. זה בחינת מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה . שדיקא על ידי יראה שהוא בחינת פחד יצחק על ידי זה דיקא זוכין לבחינת מה. הינו אל תיקרי מה אלא מאה, בחינת מאה ברכות שהם בחינת מאה שערים וכנזכר לעיל:

EN:
Therefore the measure of eating is a kazayis , and then one must recite a final berachah . The essential eating is for the nefesh — "a tzadik eats to satisfy his soul" — so the nefesh shines more through incorporating the souls within the food eaten in holiness and purity with proper berachah and kavanah . Therefore the eating measure is a kazayis — the aspect of Torah, body and soul, forgetfulness and memory — for the essential eating is to elevate and illuminate the nefesh from within the body.

Segment 101
HE:
אות לח וזה בחינת מאה קולות של השופר שתוקעין בראש השנה כי עקר כל בחינת תקון הבטול הנזכר לעיל הוא בראש השנה כנזכר לעיל. ואז זוכין להמשיך מהרשימו על ידי השופר ממה למאה, בחינת מאה קולות, שהם בחינת מאה שערים, בחינת מאה ברכות. כי מחמת שאור הבטול גבה ונשגב מאד מאד כנזכר לעיל. על כן כשחוזרין מהבטול וממשיכין אור הרשימו כנזכר לעיל, צריכין לקשרה הדק היטב אל הלב בכמה וכמה כלים הרבה, שהם בחינת רבוי הקולות של השופר שמהם נמשכין בחינת מאה ברכות שהם בחינת מאה קולות, כדי שלא יעבר מלבנו חס ושלום אור הגדול הזה מגדל עצם אורו וכנזכר לעיל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לחזר פרקו מאה ואחד פעמים בשביל זכרון, כי כל מה שחוזר פרקו יותר ויותר בכל פעם נכלל התורה בתפלה. כי כשלומד הפרק בפעם ראשון עדין אין מבינו היטב ולא נכנס בלבו היטב. וכשלומד וחוזר אותו פעם שניה מבינו יותר ומבין בתוכו מה שלא הבין בתחלה, שזהו בחינת השגת הנסתר שהוא בחינת תפלה. (וכמבאר בהתורה חותם בתוך חותם בסימן כב) וכן בכל פעם ופעם, נמצא כשחוזר פרקו מאה ואחד פעמים אזי מקבלת התורה שהוא הפרק שלומד מקבלת אור שלמות התפלה שהיא בחינת מאה ברכות שמשם עקר הזכרון על ידי שנמשכת אור הרשימו ממה למאה כנזכר לעיל. ועל כן אז בודאי יזכר התורה היטב. ועל כן בלמוד התורה צריכין מאה פעמים ואחד דיקא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד פעמים. כי פעם הראשון שלומד הפרק נחשב בבחינת למוד התורה לבד. ומפעם שניה ואילך כל מה שלומד יותר נחשב הלמוד בבחינת תפלה, כי בכל פעם מבין ומשיג בחינת הנסתר יותר שזהו בחינת שעושה מהתפלה תורה, ומכניס בחינת התפלה בחינת הנסתר לתוך התורה. ועל כן בכל פעם נכלל ונחשב התורה בבחינת תפלה. וכן צריכין לחזר עד מאה פעמים מלבד הלמוד הראשון, ואז נכנס בשלמות בחינת אור התפלה שכלולה במאה ברכות לתוך למוד התורה. ואז בודאי יזכרהו היטב. כי עקר הזכרון נמשך על ידי בחינת המאה ברכות שהם שלמות התפלה, על ידי שעושין ממה מאה שעקר השלמות על ידי בחינת הזכרון שממשיכין וכנזכר לעיל. שזהו בחינת ראש השנה שנקרא יום הזכרון שאז תוקעין המאה קולות שהם בחינת המאה ברכות וכמבאר לעיל באריכות עין שם:

EN:
This is why the Torah warns especially about zikaron at the time of eating: "lest you eat and be satisfied... and your heart grow haughty and you forget... and you shall remember Hashem your G-d, for He gives you strength." At eating, one must be especially careful not to blemish the zikaron — the nefesh , Torah — not to follow the desiring body. Rather the opposite: subdue and nullify the body during eating — break the body's desires — eating in holiness in the aspect of "a tzadik eats to satisfy his soul" — so that through eating, the nefesh , zikaron , and Torah are elevated more.

Segment 103
HE:
אות לט וזה בחינת תפלת ערבית רשות כי תפלת ערבית הוא בבחינת הבטול ששם הוא למעלה מהתורה. כי עקר קבלת התורה הוא מבחינת הרשימו שמאירה כשחוזרין מהבטול כנזכר לעיל. ועל כן תפלת ערבית רשות, כי שם אין שיך חיוב, כי הוא בבחינת למעלה מהתורה שזהו בחינת תשובה כמבאר לעיל: הלכה ה נכללת בהלכות תפלת מנחה הלכה ו והלכה ו נכללת בהלכות תפלת מנחה הלכה ז

EN:
Therefore the final berachah requires a measure — a kazayis — but the first berachah has no minimum measure. For zikaron and shich'chah only apply when one already has some da'as — then one must guard the zikaron not to forget the da'as attained. This is the essential completeness of da'as — from within the body, "the advantage of light from darkness." For da'as at its root has no measure — Torah is His unity, which is Ein Sof . But Hashem in His mercy contracted the Torah's light into letters and measures so we could receive it while clothed in the body. Through the Torah/ da'as / nefesh being clothed in the body — the aspect of measures — there comes zikaron and shich'chah . The Sitra Achra grips essentially through contraction and measure — the body. But this is the essential completeness: attaining da'as / nefesh / zikaron from within the body and forgetfulness.

Segment 104
HE:
ליקוטי הלכות אורח חיים קריאת שמע שעל המטה א

EN:
This is the first and final berachah . The first has no measure — before eating, the nefesh / da'as has not yet been revealed at all; one must bless to begin revealing the da'as . This has no measure — the initial revelation of da'as is beyond measure. But the final berachah is to guard the da'as and nefesh received and illuminated through eating — that one not come to shich'chah but remain in zikaron . Therefore the final berachah requires a measure — as long as there is no measure, one has not yet come to shich'chah and zikaron . Zikaron only applies when one has da'as received in measure. Then one must guard the zikaron — the essential completeness of da'as . The measure is a kazayis — memory emerging from forgetfulness.

Segment 105
HE:
קריאת שמע שעל המטה א

EN:
Therefore the eating measure is a kazayis . The essential eating — satisfaction — comes from the nefesh clothed within, the chiyus of the food. Before a kazayis , it is not called eating at all. The essential nefesh is only when in the aspect of olive-oil — da'as / nefesh drawn into measure, arriving at zikaron and shich'chah — the essential completeness of the nefesh and da'as . Then when eating a kazayis , the clothed nefesh has the power to satisfy the person — when one eats in holiness, elevating the nefesh and zikaron , subduing the body and shich'chah .

Segment 107
HE:
אות א על פי המאמר 'בקרב עלי מרעים' וכו' בספר הראשון בסימן לו עין שם כל המאמר והכלל כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב. והם משרשים בשבעים פנים של תורה וכו'. וזה לעמת זה וכו' הם השבעים לשון וכו'. ודע שתאות נאוף הוא כלליות מדות רעות של שבעים לשון וכו'. ובשביל זה דרשו חכמינו זכרונם לברכה ולא תתורו וכו' ואחרי עיניכם על תאות נאוף וכו', מחמת שהיא כלליות מדה רעה של מדות רעות של שבעים לשון וכו'. ודע כי תקון של הרהורי זנות שבא לאדם שיאמר שמע וברוך שם וכו'. כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים וכו' שהיא מלכות דסטרא אחרא. ומלכותא דשמיא היא בבחינת גבירתה אשה יראת ה', שהיא בבחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר בקר שנים עשר שבטי יה. וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי יה ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב הבאים מאשה זונה וכו' שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת מפני שרי גבירתי אנכי בורחת וכו' שהתאוה בורחת ונפרדת ממנו וכו'. כי בשני פסוקים אלו שהם שמע וברוך שם יש שנים עשר תבות כנגד שנים עשר שבטי יה. וארבעים ותשע אותיות כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות שבטי יה וכו'. ובקבלת על מלכות שמים וכו' נכלל נשמתו בנשמות שבטי י"ה בחינת אשה יראת ה' אזי היא בחינת סגירת עינים בשעת קריאת שמע להורות שעל ידי קבלת על מלכות שמים הוא בבחינת עולימתא שפירתא דלית לה עינין שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של שבעים לשון וכו' וכשבא להתגלות התורה נעשה מההתגלות נשמות חדשות וכו' לכל אחד לפי בחינתו ותפיסתו. כי התורה יש לה שני כחות וכו'. וזה הוא כלל גדול כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט, אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור כך נצטיר האור בתוכו וכו'. וזה בחינת הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה וכו'. ועקר תקון ושלמות הכלי הוא על ידי שמירת הברית. ואזי זוכה לקבל האור ולצירו בבחינת ברכה וכו' עין שם כל זה היטב:

EN:
This is the aspect of "remember [zachor] the Shabbos day to sanctify it — remember it over wine." Shabbos is the aspect of nefesh — "for on it He rested and was refreshed [va'yinafash]." Then one merits the additional soul, and then the essential revelation of da'as . For Torah was given on Shabbos . The six weekdays are the aspect of body, folly — "the people went out and gathered — in folly," as brought. One must draw the holiness of Shabbos onto the weekdays. The essential nefesh and vitality of the weekdays comes from Shabbos holiness — all six days receive vitality from the additional soul received on Shabbos . Days following Shabbos receive from the previous Shabbos , etc.

Segment 108
HE:
נמצא שעל ידי קריאת שמע מכניעין הרהורי זנות. כי על ידי קריאת שמע נכללין במלכות דקדשה בשנים עשר שבטי י"ה וכו'. וזה הוא בחינת קריאת שמע שעל המטה. כי עקר תקון השנה הוא להנצל מהרהורים רעים. כמו שאנו מתפללין ומבקשים מה' יתברך בברכת המפיל קדם השנה 'ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים והרהורים רעים' וכו'. כי זה ידוע שעקר התגברות פגם הנזכר לעיל דהינו פגם תאות נאוף הוא בבחינת שנה. בחינת מקרה לילה חס ושלום. ועל כן צריכין קדם השנה להכניע אלו ההרהורים הנזכרים לעיל. ובשביל זה תקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה קדם השנה לקרות קריאת שמע שעל המטה, שהוא תקון גדול מאד לפגם תאוה הנזכרת לעיל כמבאר בכתבים . כי על ידי שקורין קריאת שמע ומקבלין על עצמן על מלכות שמים על ידי זה הוא מפריש את נשמתו מנשמת ערב רב וכו' כנזכר לעיל, וכולל נשמתו בשנים עשר שבטי יה וכו' שהוא בחינת אשה יראת ה' בחינת מלכות דקדשה בחינת גבירתה. שעל ידי זה נכנעים ובורחים ממנו ההרהורים הבאים מאשה זונה כנזכר לעיל, בבחינת מפני שרי גבירתי אנכי בורחת. כמבאר היטב במאמר הנזכר לעיל עין שם. וזה בחינת מה שאומרים ותהי מטתי שלמה לפניך וכו'. מטה שלמה זה בחינת מטתו של יעקב של שנים עשר שבטי יה שהיתה מטה שלמה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק וישתחו ישראל על ראש המטה, שהיתה מטתו שלמה של שנים עשר שבטי יה בלי שום פסלת וכו'. וזה אנו מבקשים קדם השנה שתהא מטתי שלמה וכו' הינו כנזכר לעיל. שיהיה נצול מהרהורים רעים וכו' כנזכר לעיל שתהיה נכלל נשמתנו בנשמת שנים עשר שבטי יה וכו' שהם בחינת מטה שלמה. ומי שזוכה שתהיה נשמתו נכללת עמהם בשעת שנה. מטתו שלמה גם כן וכו' כנזכר לעיל. וזה בחינת והאר עיני וכו'. כי עקר פגם תאוה הנזכרת לעיל הוא בבחינת עינים כנזכר לעיל, כי הוא כלליות של שבעים אמות כנזכר לעיל שהם בחינת שבעים אנפין חשוכין וכו' כנזכר לעיל. וכשזוכה שעל ידי השנה תהיה נכללת נשמתו בשנים עשר שבטי יה כנזכר לעיל, שהם משרשים בשבעים פנים של תורה שהם שבעים אנפין נהירין, אזי זוכה על ידי השנה לנשמה חדשה להתגלות חדשה בתורה, כי הנשמה נתחדשת בשעת שנה בתוך האמונה שהיא בחינת קריאת שמע בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך . ומי שזוכה יכול להשיג בשעת שנה התגלות חדש בתורה. כמו שמצינו בכמה צדיקים שהשיגו השגות גדולות בשעת שנה וכו'. וזה שאנו מבקשים קדם השנה ואל יבהלוני רעיוני וכו' והרהורים רעים ותהיה מטתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישן המות, כי הכל אחד, דהינו להנצל מהרהורים רעים הבאים מאשה זונה וכו' כנזכר לעיל, ולזכות שתהיה נכללת נשמתו בשנים עשר שבטי י"ה על ידי קריאת שמע שהם בחינת מטה שלמה כנזכר לעיל. ואז זוכה לבחינת שבעים אנפין נהירין בחינת והאר עיני וכו', הפך שבעים אמות שהם שבעים אנפין חשוכין שהם סטרא דמותא. רק לזכות להפריש נשמתו מהם בשעת שנה על ידי קריאת שמע שעל המטה, שעל ידי זה נכנעין השבעים אמות הינו תאוה הנזכרת לעיל שכוללת אותם וכו' כנזכר לעיל. כי על ידי קריאת שמע נכלל נשמתו בשנים עשר שבטי יה שהם משרשים בשבעים אנפין נהירין בחינת שבעים פנים לתורה בחינת והאר עיני וכו' כנזכר לעיל:

EN:
The verse warns: "remember the Shabbos day — remember it from the first day of the week," as our Sages said. "Remember" specifically — for zikaron is the aspect of nefesh , Torah, da'as — received in the weekdays specifically from Shabbos . By remembering Shabbos from the first day, one nullifies the weekdays (body) in favor of the nefesh ( Shabbos , zikaron ).

Segment 109
HE:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שתלמיד חכם הדבוק בתורה תמיד הוא פטור מקריאת שמע שעל המטה. כי עקר קריאת שמע שעל המטה הוא בשביל להנצל מהרהורים רעים וכו' ולזכות לבחינת שבעים פנים לתורה כנזכר לעיל. ועל כן תלמיד חכם הדבוק בתורה בודאי אינו צריך לזה. כי אין לו שום הרהור בודאי מאחר שהוא דבוק בהתורה תמיד, והוא מקשר תמיד בבחינת שבעים פנים לתורה כי מחשבתו קדושה תמיד, והוא איסתמר מהרהורא בישא מהרהורא דמשקר אילנא דחיי . ועל כן בודאי הוא זוכה ממילא להתגלות התורה בשעת שנה, ואינו צריך לקריאת שמע שעל המטה להכניע הרהורים רעים קדם השנה וכו' כנזכר לעיל. כי הוא דבוק בהתורה תמיד ואין לו שום הרהור רע, כי מחשבתו קשורה בהתורה תמיד:

EN:
The essential Shabbos remembrance from the first day is specifically through eating, as our Sages said: "remember it from the first day — like Shammai the Elder who ate all his days in honor of Shabbos." The essential zikaron of Shabbos from the weekdays — memory of the nefesh from within the body — is through eating specifically. This is the essential honor of Shabbos — through Shabbos eating. Through eating, the nefesh is elevated. Therefore it is a great mitzvah to eat on Shabbos — the essential kavod Shabbos . Shabbos is the nefesh and Torah — on Shabbos , the nefesh is elevated through eating. The essential weekday zikaron of Shabbos is through eating — so that eating should be in the aspect of Shabbos , elevating the nefesh and zikaron .

Segment 110
HE:
וזה בחינת מה שמתודין על העוונות קדם השנה. כי כל העוונות והחטאים הם באין מהשבעים מדות ותאוות רעות של השבעים אמות שהם אנפין חשוכין שהם ההפך משבעים פנים לתורה. ועל כן קדם השנה מתודין על העוונות ומבקשין מה' יתברך כפרה עליהם, כדי להפריש נשמותינו מנשמות ערב רב מהשבעים אמות שמהם באין כל החטאים כנזכר לעיל. כדי שיוכלו נשמותינו לעלות ולהכלל בנשמות שנים עשר שבטי יה שהם בחינת שבעים אנפין נהירין בחינת שבעים פנים לתורה וכו' וכנזכר לעיל:

EN:
This is "remember it over wine" — for wine has two aspects: shich'chah and zikaron . "Lest he drink and forget the statute" — forgetfulness, withdrawal of da'as , sleep. This is when one does not merit. But when one merits, wine is the aspect of zikaron : "we will remember your love more than wine" — "they shall be remembered like the wine of Levanon." This is what our Sages said about wine, called tirosh : "if he merits, he becomes a rosh [head]" — da'as , zikaron , Torah, nefesh . "If he does not merit, he becomes rash [poor]" — "there is no poor but in da'as" — poverty from blemished da'as and nefesh . Therefore on Shabbos , when one transitions from weekdays to Shabbos , from shich'chah to zikaron , one draws Shabbos holiness through wine — "remember it over wine" — "remember" specifically, elevating wine from shich'chah to zikaron . Through this the weekdays are nullified and included in Shabbos holiness.

Segment 111
HE:
וזה בחינת ויהי נעם שאומרים קדם השנה, בחינת נעם העליון שהיא בחינת השגת התורה בחינת שבעים פנים לתורה שזה עקר הנעם בחינת דרכיה דרכי נעם:

EN:
This is the intoxication of Purim — the mitzvah to become intoxicated with wine then. For then Haman-Amalek is subdued — the aspect of shich'chah , as brought. Therefore the Torah warns: "remember what Amalek did to you... do not forget" — to subdue shich'chah , the aspect of Amalek, and to elevate the zikaron . Therefore on Purim, the mitzvah is to become intoxicated with wine. For then wine ascends from shich'chah to zikaron . When wine is in holiness — ascending from shich'chah to zikaron — then the essential completeness is specifically through wine. For the essential completeness of zikaron is from within shich'chah , "the advantage of light from darkness." Where there is zikaron and shich'chah — when one merits to overcome and subdue shich'chah (the body) and strengthen zikaron (the nefesh ) — this is the essential completeness. This is wine in holiness.

Segment 112
HE:
וזה בחינת מה שאומרים 'הנה מטתו שלשלמה ששים גברים' וכו' וכן אומרים אז ברכת כהנים. כי כשמקבלין האור מלמעלה הוא אור פשוט ונצטיר לכל אחד לפי בחינתו וכו' כנזכר לעיל. ועל כן אומרים ברכת כהנים כדי לציר האור בבחינת ברכה. כי האור הבא מלמעלה הוא קמיץ וסתים בחינת וקמץ הכהן . ועל כן הכהנים יש להם כח לציר האור ההוא שהוא בחינת 'וקמץ הכהן' לצירו בבחינת ברכה. ועל כן הם מצוים לברך את ישראל בברכת כהנים כמבאר כל זה בהלכות נשיאת כפים עין שם. וזהו בחינת ברכת כהנים שאומרים קדם השנה כדי לציר האור בבחינת ברכה. וכנזכר לעיל:

EN:
This is Birchas HaMazon over wine — so that the eating should be in the aspect of "and you shall remember Hashem your G-d" — meriting zikaron , nefesh , Torah through eating. This is the three berachos of Birchas HaMazon corresponding to the three Avos revealed in the world to protect through avira d'Eretz Yisrael drawn through Birchas HaMazon — by mentioning Eretz Yisrael therein, which is the essence of Birchas HaMazon : "and you shall bless Hashem your G-d for the land." Therefore Torah is mentioned in Birchas HaMazon — the nefesh elevated through eating is the aspect of Torah and zikaron .

Segment 113
HE:
וזה בחינת ששים גברים וכו'. כי רבותינו זכרונם לברכה דרשו פסוק זה על התורה כמובא בפרוש רש"י שם על פסוק זה. הנה מטתו שלשלמה, הינו הארון ששם התורה מנחת ששים גברים סביב לה הם ששים רבוא ישראל וכו', מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו שהם עושים סימנים בתורה שלא תשכח מהם, והם מלמדי מלחמתה של תורה וכו' עין שם בפרוש רש"י. הינו כנזכר לעיל, כי התורה יש לה שני כחות וכו', וכל אחד מציר האור לפי בחינתו. ועל כן צריכין לעשות סימנים בהתורה שלא תשכח. דהינו לעשות סימנים בחינת כלים לקבל האור בבחינת טובה וברכה שלא תשכח. דהינו שלא ישכח את התורה וחס ושלום יהפך דברי אלקים חיים ויאמר על אסור מתר וכו', שהוא בחינת שמציר האור להפך. ועל כן צריכין להיות מלמד מלחמה ולהיות חרבו על ירכו שזהו בחינת שמירת הברית כידוע . ועל ידי זה בעצמו זוכין לעשות סימנים בהתורה שהם בחינת כלים דקדשה לקבל את האור בבחינת אור מלא בבחינת ברכה ולהנצל משכחה. דהינו מלהפך חס ושלום דברי אלקים חיים דהינו שלא לציר האור להפך חס ושלום. וזה בחינת ששים גברים שהם ששים רבוא ישראל שקבלו את התורה, כי התורה לא נתנה עד שהיו ישראל ששים רבוא . כי יש ששים רבוא אותיות לתורה כנגד ששים רבוא נשמות ישראל וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה. ועל כן לא היה אפשר לקבל את התורה עד שהיו ששים רבוא ישראל. כי כל אחד מישראל לפי אחיזתו בהתורה כן יש לו כח לציר את אותיות התורה לפי בחינתו. ועל כן במעמד הר סיני שהיו ששים רבוא ישראל כלם קדושים בקדשת הברית כמו שכתוב שבטי י"ק וכו' שמי מעיד עליהם וכו', על כן אז דיקא זכו לקבלת התורה, כי היה להם כח לציר את כל התורה שכלולה מנשמותיהן לטובה ולברכה. ועל כן נקראים ששים גבורים, כי ציור האור זה בחינת גבורה שמצמצמת ומצירת את האור במדה לטובה ולברכה כידוע. ועל כן אומרים פסוק זה קדם השנה כדי לזכר לציר האור לטובה ולברכה אמן:

EN:
This is the aspect of the five remembrances [ chamesh zechiros ]. Zikaron is Torah, the nefesh . Therefore there are five, corresponding to the five levels of the nefesh — the five "bless Hashem, O my soul" — which are the five letters mem-nun-tzadik-pai-chaf [ MaNTzPaCh ], as brought in the ma'amar .

Segment 116
HE:
ליקוטי הלכות אורח חיים קריאת שמע שעל המטה ב אות א על פי התורה 'אשרי העם זרקא' בסימן לה עין שם והכלל שצריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות וממחשבות זרות, ומכל שכן וכל שכן לשמר מחשבתו מאד מאד מהרהורים רעים וכו'. כי כשאדם מכניס בתוך שכלו הקדוש מחשבות חיצוניות הם חכמות חיצוניות אזי נתמעט קדשת שכלו וכו'. ואחר כך כשאדם שומר את עצמו משכליות חיצונים לא זו אף זו שצריך לחדש השכל בכל עת וכו'. וחדוש השכל הינו חדוש הנשמה הוא על ידי שנה בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו', ובשעת השנה המחין הינו הנשמה באה בתוך אמונה בחינת חדשים לבקרים וכו'. ויש כמה בחינות שנה וכו'. אבל כשאדם מכניס שכלו הינו נשמתו בתוך האמונה הינו פשטי אוריתא הינו משא ומתן, בבחינת חדשים לבקרים בבחינת שנה, אזי צריך לשמר האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים, כי היא שוכנת בתוך החיצונים וכו'. וצריך להמשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה להלביש את המלכות הינו אמונה שלא יינקו ממנה העובדי כוכבים והארצות שסביבותיו. וכשאדם עוסק במשא ומתן באמונה כל כך כמו רב ספרא ומקים ודבר אמת בלבבו זו הבחינה נעשה חשמ"ל הינו מלבוש סביב האמונה, ואזי מסככת על בנהא שלא יינקו ממנה וכו' וכו'. וזהו בחינת הקרבת קרבן התמיד והקטרת הקטרת וכו' עין שם כל זה היטב:

EN:
Remembrance of Egypt : elevating the nefesh from the exile of Egypt, which encompasses all four exiles. All exiles are called by the name Egypt, as our Sages said. In Egypt, da'as was in exile. Da'as is the nefesh / zikaron . The four exiles included in Egypt's exile correspond to the four elements from which all four exiles come. When one merits to leave all four exiles — the aspect of the Exodus — subduing the four elements — then the nefesh / zikaron is elevated. Then one must always remember the Exodus — guard the zikaron , for the nefesh has been elevated.

Segment 117
HE:
והנה על פי זה מבאר היטב ענין קריאת שמע שעל המטה. שהיא אמונת היחוד שצריכין לקבל עליו קדם השנה. כי השנה הוא תקון המחין כנזכר לעיל, שאז נכנסין המחין בתוך בחינת אמונה ונתחדשין שם בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' כנזכר לעיל. על כן קדם השנה צריכין לומר קריאת שמע שעל המטה שהיא עקר האמונה, כדי שיזכה על ידי זה שיכנס מחו הינו נשמתו לתוך האמונה בשעת שנה, כדי שיתחדש שם בבחינת חדשים לבקרים וכו' כנזכר לעיל. אבל כשמכניס שכלו הינו נשמתו בתוך האמונה בשעת שנה צריך לזהר לשמר את האמונה בעצמה שלא יינקו ממנה החיצונים כנזכר לעיל. ועל כן צריכין להמשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה וכו' כנזכר לעיל. וזה בחינת מה שצריכין לקרות קריאת שמע במסירת נפש על קדוש השם. כי על ידי מסירת נפש על קדוש השם על ידי זה נכללת נשמתו בבחינת בינה אימה עלאה כמבאר בכונות . ואזי הוא זוכה להמשיך משם מבחינת בינה הוא ממשיך משם בחינת חשמ"ל הנזכר לעיל כדי לשמר את האמונה בשעת שנה שלא יינקו ממנה החיצונים כנזכר לעיל:

EN:
This is the four cups of wine on Pesach — corresponding to the four expressions of redemption, corresponding to the four elements that must be subdued to elevate the nefesh / zikaron . Then one must specifically drink wine — four cups corresponding to the four subdued elements, through which the nefesh and zikaron are elevated — wine in holiness.

Segment 118
HE:
וזה בחינת הודויים שצריכין לומר בקריאת שמע שעל המטה קדם השנה. כי הודוי שאומרים זה בחינת אמת בחינת ודבר אמת בלבבו. כי עקר מעלת הודוי שחשוב בעיני ה' יתברך כשמתודין לפניו, הוא האמת, דהינו מה שהוא מודה על האמת. שזהו עקר לשון ודוי מלשון מודה. דהינו שהוא מודה ומתודה שחטא ופשע נגדו יתברך וכזאת וכזאת עשה. שזה יקר בעיני ה' יתברך מאחר שעל כל פנים מכיר חטאו ומכניע את עצמו לפניו יתברך. ומודה ומתודה על האמת שעשה כך וכך נגדו יתברך. וכמו שכתוב מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועזב ירחם . דהינו מי שהוא שקרן ומכסה פשעיו לא יצליח. אבל ההפך כשאינו שקרן ואינו מכסה פשעיו בשקר רק שהוא מודה ומתודה על האמת ומכיר חטאו ועוזב אותם ירחם. וזה שאמר דוד כשהתודה חטאו לפניו יתברך כמו שכתוב שם לך לבדך חטאתי וכו', אמר שם הן אמת חפצת בטחות לענין הודוי, כמו שפרש רש"י שם על פסוק זה הן אמת חפצת וכו' והריני מודה על האמת כי חטאתי. נמצא שעקר הודוי הוא בחינת אמת וזהו בחינת ודבר אמת בלבבו. כי צריך להתודות בכל לבבו ולקבל עליו באמת בכל לב שלא יעשה עוד ולא ישוב עוד לכסלה. כי עקר התשובה בלב, כמו שכתוב ולבבו יבין ושב. ועל כן על ידי שמתודה חטאו קדם השנה שזהו בחינת תשובה בחינת אמת שבלב כנזכר לעיל, שזהו בחינת בינה ששם עקר התשובה והודוי כידוע שזה בחינת יום הכפורים כידוע . על כן על ידי זה הוא ממשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה לשמר את האמונה שלא יתגברו החיצונים עליו ולא יינקו ממנה. ואזי השנה היא טובה גדולה אליו, כי זוכה על ידי השנה לחדש מחו ושכלו הינו נשמתו בתוך האמונה בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך כנזכר לעיל:

EN:
Remembrance of Matan Torah : Torah is the zikaron .

Segment 119
HE:
וזה שמובא בכתבי האר"י ז"ל שקריאת שמע שעל המטה הוא תקון גדול מאד לעוון החמור שהוא הוצאת זרע לבטלה רחמנא לצלן. כי עקר פגם עוון זה הוא פגם המחשבה כידוע שעל ידי שאינו שומר את מחשבתו מלהרהר בזה הוא בא חס ושלום לידי עוון זה רחמנא לצלן. ועל כן עקר תקונו על ידי קריאת שמע שעל המטה שהיא עקר תקון המחין. כי עקר תקון המחין הוא על ידי שנה כנזכר לעיל. כי צריכין לשמר את המח מאד מאד ממחשבות זרות, אבל אף על פי ששומר אותו היטב, אף על פי כן באיזה משך זמן נתיגע המח וצריכין לחדש אותו על ידי שנה דיקא שהוא ניחא למחין וכו' כנזכר לעיל. ואז עקר תקון המח על ידי האמונה שזוכה אז בשעת שנה שיכנס מחו לתוך בחינת אמונה בבחינת חדשים לבקרים וכו' כנזכר לעיל. אבל האמונה בעצמה צריכה שמור מהחיצונים וכו' כנזכר לעיל, ועל כן צריכין להמשיך בחינת חשמ"ל וכו' כנזכר לעיל, ואז כשממשיך בחינת חשמ"ל לשמר את האמונה, אזי השנה היא טובה גדולה למחין, כי נתחדשין המחין בתוך האמונה על ידי השנה כנזכר לעיל. ויכול לשמר מחו היטב ממחשבות חיצוניות וזרות שזהו עקר התשובה בחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטלת מתמן וכו' כנזכר לעיל. ובפרט מי שכבר נכשל במחו חס ושלום שהכניס צרה בתוך קדשת שכלו והרהר הרהורים רעים עד שבא לידי עוון זה חס ושלום שאזי קשה עליו מאד לשמר שכלו. ואפלו אם מתגבר עצמו בכל כחו לשמר שכלו ממחשבות זרות והרהורים, אף על פי כן נתיגע מחו בכל פעם מחמת שמחו הרגל בהרהורים רעים ומחשבות חיצוניות. ועכשו כשבא לעשות תשובה ומכריח את מחו ביגיעה גדולה לבל יצא מהשיטה חס ושלום ולא יהרהר שום הרהור ומחשבה חיצונה, אזי הוא צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה במחו, מחמת שהרגל במחשבות רעות כל כך. ועל כן מחמת זה נתיגע מחו בכל פעם מאד. ועל כן צריך בחינת שנה לתת ניחא למחו, ועל ידי זה נתתקן ונתחדש מחו. ועקר תקון השנה הוא על ידי קריאת שמע שעל המטה כנזכר לעיל. ועל כן קריאת שמע שעל המטה היא עקר תקון עוון זה. כי על ידי קריאת שמע שעל המטה בכונה ובמסירת נפש, זוכה לתקן ולחדש מחו כנזכר לעיל. שזהו עקר תשובתו ותקונו כמבאר לעיל שעקר התשובה לשמר את המח וכו' כנזכר לעיל. שזה זוכין על ידי תקון השנה על ידי קריאת שמע שעל המטה וכנזכר לעיל:

EN:
Remembrance of Amalek : to subdue shich'chah and merit zikaron .

Segment 120
HE:
וזה הן אמת חפצת בטחות. הינו על ידי הודוי שהוא בחינת אמת כנזכר לעיל וכמו שפרש רש"י שם, על ידי זה ובסתם חכמה תודיעני, שעל ידי זה זוכה לחכמה, דהינו בחינת תקון המחין. כי על ידי הודוי בחינת אמת שבלב זוכה לחדש חכמתו ומחו בשעת שנה כנזכר לעיל. וזהו ובסתם בחינת שנה שהוא סתימו דמחין שהמחין נסתמין ונעלמין אז בתוך בחינת אמונה. ואז דיקא זוכה למחין חדשים בחינת חכמה תודיעני. כי אז דיקא בשעת שנה נתחדשין המחין והחכמה כנזכר לעיל:

EN:
Remembrance of Miriam's deed : not to speak lashon hara about Israel, for through this the zikaron is blemished, as Rabbainu explains elsewhere — through lashon hara , zikaron is blemished ( Siman 54 ). For zikaron is the nefesh , and the essential revelation of the nefesh is through kavod . Therefore one must be very careful to honor every Jew with all kinds of honor so the nefesh and zikaron are revealed. Lashon hara is very grave — by speaking against a Jew, one disgraces a soul of Israel chas v'shalom , and then the nefesh cannot be revealed. This blemishes zikaron / nefesh , which is revealed through kavod — the opposite of lashon hara . Therefore one must remember Miriam's deed — "remember" specifically — to strengthen zikaron and subdue the shich'chah that is the blemish of the nefesh through lashon hara .

Segment 121
HE:
וזה שאומרים קדם השנה 'בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת'. בידך אפקיד רוחי, זה בחינת שאנו מוסרים רוחנו ונשמותינו לתוך האמונה הקדושה, שהיא בחינת ידים בחינת ויהי ידיו אמונה. אבל עדין אנו חוששין שלא יתגברו החיצונים חס ושלום לינק מהאמונה בעצמה כנזכר לעיל, על זה אנו אומרים פדיתה אותי ה' אל אמת. אמת דיקא כי על ידי בחינת אמת ממשיכין בחינת חשמ"ל מעולם הבינה. ועל ידי זה ה' יתברך פודה ושומר אותנו מן החיצונים. כי החשמ"ל שומר את האמונה כנזכר לעיל. וזהו פדיתה אותי ה' אל אמת וכו':

EN:
Remembrance of Shabbos : to draw zikaron / nefesh from Shabbos to the weekdays — "remember it from the first day of the week," as above.

Segment 122
HE:
וזהו שאנו אומרים בברכת 'השכיבנו' שהיא בקשה על שמירה בלילה ובשנה, אנו מבקשים שם ופרוס עלינו סכת שלומך. סכת שלום זה בחינת אמא דמסככא על בנין, שהוא בחינת חשמ"ל כמבאר בהתורה הנזכרת לעיל. ועל כן חשמ"ל בגימטריא בשלום כמובא , בחינת סכת שלום. כי עקר השמירה בלילה בשנה הוא על ידי בחינת חשמ"ל בחינת אמא דמסככא על בנין שעל ידי זה נשמרת האמונה כנזכר לעיל. שעל ידי זה נתחדשין ונתתקנין המחין והנשמה. וזוכה לשמר מחו ממחשבות רעות ולחשב רק מחשבות קדושות שזהו עקר התשובה וכנזכר לעיל. אמן ואמן: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

EN:
This is the four fasts. As explained in the ma'amar : through fasting, one subdues the body and folly — the four elements — and the nefesh is elevated. Therefore there are four fasts corresponding to the four elements subdued through fasting. The four elements generate four exiles — the nations are to Israel as body to nefesh , darkness to light: "Who separates between holy and profane, between light and darkness, between Israel and the nations, between the seventh day..." Light is the nefesh , Israel, Shabbos . When one does not overcome the body/four elements, four exiles result — the nations prevail chas v'shalom , the body-aspect. Therefore one fasts four fasts — to subdue the four elements/four exiles. The four fasts are for Israel's exile and the Bais HaMikdash's destruction. By fasting and mourning over our exile from Eretz Yisrael , we draw upon ourselves Eretz Yisrael holiness: "whoever mourns over Yerushalayim merits to see her joy." Through fasting, the four elements are subdued and the nefesh is elevated — for the essential elevation of the nefesh is through Eretz Yisrael .