עירובי תחומין ה

הלכה ה אות א ובו יתבאר ענין שבועות. על פי התורה תקעו אמונה בלקותי תנינאסימן ה' עיין שם היטב כל התורה:

והכלל לענינינו. שהעיקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש ולחזק את עצמו באמונה וכו'. והתיקון להעלות האמונה מנפילתה הוא שצריכין לחתור ולמצוא המים שמשם גדילה האמונה ואלו המים הם בחינת עצות שמהם גדילה האמונה. בבחינת אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן שעל ידי העצות גדילה האמונה ועצות הם בחינת עומק הלב. היינו כשנתקלקל ונופל האמונה וכו' אזי צריכין לצעוק מן הלב לבד. בבחינת צעק לבם אל ה' וכו'. ממעמקים קראתיך ה' מעומק דלבא. ועומק הלב זה בחינת עצבות בבחינת מים עמוקים עצה בלב איש וכו'. ועל ידי העצות שנתגלין בעולם על ידי זה גדילה האמונה וכו' ואזי חוזר ונתתקן כל הנ"ל וכו'. כי העצות הם בחינת פלא וכו' ולדלות ולגלות המים הנ"ל דהיינו העצות לזה צריכין איש תבונות וכו'. ואיש תבונות הוא מי שיש לו נשמה וכו'. וצריך לצחצח ולזכך הנשמה. וזה נעשה על ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים דהיינו לתוך גופים על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו כי כשממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים דהיינו לתוך גופים זה בחינת בריאה. כי נעשה עתה בריאה חדשה על ידי חיבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום שזה עיקר הבריאה וכו' ועל ידי זה נמשך פרנסה וכו' כמבואר שם עיין שם ועל ידי הפרנסה הוא מצחצח נפשו. כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה. כמו שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו. ושביעת הנפש זה בחינת הצחצוח שמצחצח נשמתו על ידי אכילתו בבחינת והשביע בצחצחו נפשך. ואזי כשמצחצח נשמתו אזי הוא איש תבונות בבחינת ונשמת שדי תבינם. ועל ידי זה נתגלין העצות כנ"ל ומשם גדילה האמונה כנ"ל עיין שם כל זה היטב ועל ידי שמעלין האמונה הנפולה על ידי זה נעשין גרים וכו'. והגרים קשין לישאל כספחת וכו'. כי הגרים מכניסין גאוה בישראל שעל ידי זה נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור שמתגאים על הדור בחנם וכו'. ועל ידי זה הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם וכו'. ולהנצל מזה הוא על ידי מגיני הדור וכו', כי יש מגיני ארץ שהם מכניעין חותם דסטרא אחרא בחינת החתים בשרו. והם מעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדושה בחינת תפילין התנוצצות המוחין וכו' וכו' עיין שם כל זה היטב היטב.

וזה בחינת שבועות בחינת מתן תורה כי עיקר קבלת התורה והמצות הוא האמונה שהוא יסוד כל התורה והמצות כמו שכתוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה. וכמו שאמרו רז"ל (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה ועל כן תחלת דבר ה' שדיבר עם ישראל הוא אנכי ה' אלקיך וכו' שהיא עיקר האמונה להאמין בהשם יתברך ולבטל אמונות כוזביות בחינת לא יההי לך אלקים אחרים לא תעשה לך פסל וכו'. כי זהו עיקר ההתחלה והתכלית והיסוד והעיקר של כל התורה כולה. כי העיקר הוא האמונה כנ"ל ולהעלות האמונה צריכין לחתור המים שמהם גדילה האמונה שהם בחינת עצות וכו' כנ"ל. וזה בחינת תרי"ג עטין דאורייתא שהוא כלליות התורה שכלולין בעשרת הדברות שמקבלין בשבועות. כי כלליות התורה נקראת עצה. כמו שכתוב לי עצה ותושיה אני בינה וכו' בחינת תרי"ג עטין דאורייתא. כי עיקר כל מצוות התורה הם בחינת עצות קדושות שהם בחינת מים עמוקים עצה וכו'. שעל ידם גדילה האמונה. כי עיקר תכלית התורה הוא האמונה לגלות אמונה הקדושה בעולם למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים וכו' וכנ"ל. ועל כן נתן לנו תרי"ג עטין דאורייתא שהם תרי"ג מצוות שנקראים עצות. כי על ידי העצות גדילה האמונה שהוא עיקר הכל כנ"ל.

אות ב נמצא שצריכין בשבועות לחתור ולגלות המים עמוקים שהם העצות בחינת כלליות התורה תרי"ג עטן כדי לגלות האמונה כנ"ל. ולזה צריכין איש תבונות שמצחצח נשמתו על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה מצחצח נשמתו שעל ידי זה יכולין לחתור המם הנ"ל שמהם גדילה האמונה כנ"ל. וזה בחינת עומר שעורים וספירת העומר שהוא הכנה לשבועות כדי לצאת מטומאת מצרים לזכות לקבל התורה בשבועות. כי עיקר טומאת וזוהמת מצרים הם הכפירות ואמונות כוזביות של מצרים ופרעה שזה עיקר הטומאה והזוהמא בחינת זוהמת הנחש. כי מצרים היתב מלאה גלולים ועבודה זרה. וכמו שאמר פרעה מי ה' וכו' לא ידעתי את ה' וכו'. ועיקר יציאת מצרים וקבלת התורה אז בדורו של משה שהיה אז יציאת מצרים וכו' ממש. וכן בכל דור ודור שנמשך על ישראל בחינת הארה זאת בכל שנה ושנה בפסח ושבועות העיקר הוא מה שיוצאין מטומאת מצרים דהיינו שיוצאין מכפיחרות ואמונות כוזביות שנמשכין מזוהמת הנחש שנמשך על ידי חטא אדם הראשון שבשביל זה היה עיקר גלות מצרים כדי לכלות הזוהמא הזאת ולזכות לצאת משם. דהיינו לצאת מכפירות ואמונות כוזביות ולזכות לאמונה הקדושה בהשם יתברך שזה עיקר הקדושה עיקר קבלת התורה בשבועות כנ"ל. ומחמת שצריכין אז להעלות אמונה הנפולה שנפלה על ידי חטא אדם הראשון וכן על ידי החטאים שבכל דור ודור שזה עיקר גלות מצרים וכל הגליות. כי כל הגליות עיקרם באים רק בשביל פגם האמונה כמבואר בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. וכמו שאמרו רז"ל לא גלו ישראל אלא על ידי שפסקו מהם אנשי אמונה. על כן אז בפסח ושבועות צריכין לצאת מגלות מצרים שכולל כל הגליות (כמבואר בדברי רז"ל) דהיינו שצריכין להכניע ולבטל הכפירות והאמונות כוזביות הם עיקר כל הגלות ולהעלות האמונה מנפילתה על כן צריכין אז כל התיקונים המבוארים בהתורה הנ"ל דהיינו שצריכין לחתור המים הם העצות שמהם גדילה האמונה שזה נעשה על ידי האיש תבונות שמצחצח נשמתו על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' כנ"ל וזה בחינת עומר שעורים וספירת העומר שהם הכנה לשבועות שהוא קבלת התורה עיקרה היא התגלות האמונה כמו שכתוב כל מצוותיך אמונה כנ"ל.

אות ג כי עיקר היא האמונה שזהו בחינת מצוות קריאת שמע שהאנו מחויבים לייחד שמו יתברך פעמיים בכל יום לקבל עלינו האמונה הקדושה להאמין בהשם יתברך באמתובלבלשלם כמו שאנו אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. נמצא שעיקר כלל התורה הוא בחינת מצוות קריאת שמע שוא האמונה שהוא עיקקר הכל כנ"ל. ואיתא בפרי עץ חיים בשער הקריאת שמע. והכלל היוצא משם כי עיקר כוונת קריאת שממע כדי לייחד יחוד עליון כדי להמיך מוחין משם כדי להוליד נשמות. אך אי אפשר לייחד יחוד העליון הוא יחוד חו"ב כי אם על ידי העלאת מסירות נפש אבל אי אשפר להעלות מסירות נפש כי אם כשמקבלין המוחין הארה ייחוד העליון כדי שיהיו ראוים העלות מסירות נפש ואם כן לכאורה קשה איך יצוייר זה כי מאחר שזה תלוי בזה שאי אפשר לייחד כי אם על ידי העלאת מסירות נפש ואי אפשר להעלות מסירות נפש כי אם על ידי היחוד אם כן מהיכן ההתחלה. אך הענין דע כי הלא בזווגים יש למעלה באו"א בחינת הא' להחיות העולמות ולקיים קיום הכרחו וזווג זה תדירי ואינו נפסק לעולם. כי אם יתבט רע אחד יתבטל כל העולמות. זווג ב' לתת מוחין אל זו"נ כדי להוליד נשמות בעולם שהוא פנימיות העולמות כנודע. וזה הזיווג אינו תדיר וכו'. עיין שם בשער הקריאת שמע בפרק ה' ובשאר הפרקים. והכלל. שיש זוןוג החיצון שאינו צריך לעליות מסירות נפש על ידי מעשינו הטובים. כי מעצמו נעשה כי הוא זווג תידיר פסיק לעלמין לצורך קיום העולמות. ומה הזווג אנו ממשיכין בשעת קריאת שמע באמירת שמע ישראל. הארה למוחין כדי שיוכלו לעלות בסוד העלאמת מסירות נפש ואחר כך עולין בסוד מסירות נפש על ידי מסירת נפש על קידוש השם. ואז מייחדין יחוד העליון בבחינת זווג פנימי לצורך המשכת הנשמות. ועל ידי זה נמשכין מוחין גמורים בשעת קריאת שמע ותפלה. ועל ידי זה מתחיחדים להוליד נשמות וכו' עיין שם הבכוונות שמבואר כל זה היטב. והנ אף על פי שאין לנו עסק בנסורות להבין סוד כוונות האריז"ל לתכליתו. אף על פי כן כל אשר תמצא ידינו להבין מהם רמזים ועצות לעבודת הם יתברך על פי דרכי ההקדמות שחתר וגילה לנו רבינו ז"ל הקדוש והנורא ז"ל מה טוב ומה נעים. כי כבר הודיע ורמזלנו רבינו ז"ל שכל כתבי האריז"ל כלולים בתורתו ומי שיש לו לב להבין באמת יוכל לזכות לפרש כל כתבי האר"י באר היטב על פי דברי תורתו הקדושה כמבואר מזה במקום אחר.

אות ד ועתה נבא לבאר בחסדו הגדול ובישועתו הנוראה והנפלאה. והכלל כי עיקר הוא האמונה כנ"ל וכל התורה תלויה באמונה כנ"ל. ומאחר שכל התורשה והמצות תלויים באמונה בוודאי בהכרח שיהי לאם בחירה על זה כי זה ידוע שעיקר התורה ניתנה בזה העולם דווקא לבני אדם מחמת שהם בעלי בחירה. ומחמת שעיקר התורה הוא האמונה. אם כן בודואי ההכרח שיש לאדם בחירה על אמונה ועיקר הבחירה על אמונה נמשך מבחינת כוונות הארי"י הנ"ל כי מבחינת יחוד העיון שאינו נפסק לעולם. נמשך חיות תדיר לכל העולמות בשביל קיום העולמות. ועיקר החיות וקיום העולמות הוא האמונה כמו שכתוב וכל מעשיהו באמונה. ועל כן החיות הנמשך תמיד מלמעלה בלי הפסק בשביל קיום העולמות זה בחינת הארת האמונה שנמשך הארה משכללים עליונים מחו"ב עלאין שעל ידי הארה האת נמשך כח בלב האדם להאמין בהשם יתברך כי אמונה הוא בחינת מלכות כידוע. בחכמה עילאה כמו שכתבו ה' שכן ארץ ורעה אמונה וכמובא. וזה בחינת מלך אמר לבי בקשו פני וכו' שהלב של האדם אומר לו לבקש פניו יתברך וזה בחינת התעוררות העליון שנמשך מבחינת הנ"ל מבחנית חיות הנמשך לקיום העולמות שמשם נמשך הארה והתעוררות בלב האדם שמודיע ומאיר בלבו התנוצצות אלקותו יתברך שבא על לב האדם הבנה והכרה להבין האמת שיש יחיד קדמון נמצא המחייב שהוא הבורא יתברך שהוא שליט ומושל שעיקר התכלית להאמין בו יתברך ולבקש פניו תמיד ובזה תלוי עיקר הבחירה של האדם כי זאת ההארה הנ"ל נמשכת תמיד בלי הפסק לכלל העולמות בשביל קיום העולמות שעיקר חיותם וקיומם הוא האמונה כנ"ל. וכמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר שעיקר החיות היא אמונה שהיא בחינת אור הפנים בחינת באור פני מלך חיים וכו' ואיתא בכתבי האר"י במקום אחר שמזה החיות הנמשך לקיום העולמות שנמשך מזווג החיצון כנ"ל. משם הוא נשמות המלאכים אבל נשמות ישראל הם גבוהים הרבה יותר כי הם נמשכין מזווג הפנימי שהוא זווג שאינו תדיר כי אי אפשר לייחד הזווג הפנימי הזה כי אם על ידי מעשיו הטובים ועל כן אינו תדיר. ועל כן צריכין לקבל תחלה הארה אל המוחין מזווג החיצון שאינו נפסק שמשם חיות המלאכים וכל העולמות כדי שיהיה להם כח לעלות בסוד מסירות נפש על ידי מעשים טובים ומסירת נפש על קידוש השם ועל ידי עליית מסירות הנפש הזה גורמים יחוד וזווג הפנימי שמשם נמשכין מוחין גמורים להוליד נשמות צדיקים שנמשכין מזווג הפנימי שאינו תדיר רק כפי מעש התחתונים שהוא עיקר סוד כוונות קריאת שמע וכנל. היינו כי כל החיות וקיום העולמות וכן המלאכים והשרפים וכו' הוא האמונה בבחינת כל מעשהו באמונה כנ"ל וזה ידוע שהחלוק שבין הצדיק ובין המלאכים היא הבחירה שעל ידי זה נתעלה אור נשמת הצדיק והשגתו מאור נשמתם והשגתם של המלאכים והשרפים וכו' מחמת שנקראים עומדין ואין להם בחירה היינו כי זאת ההארה הנ"ל הנמשכת מיחוד העליון החיצוני שאינו נפסק. ואף על פי שנקרא חיצוני בערך הפנימי הגבוה ממנו יותר אף על פי כן הוא יחוד עליון וגבוה ונורא ונשגב מאד. כי הוא נעשה במדותה עלינוות של מעלה והבנין שהום חו"ב כידוע ועל כןהאר הנמשת משם הוא הארת האמונה כשהיא נמשכת בעולמות העליונות שהם המלאכים והשרפים וכו' שהם רוחנים וקדושים וטהורים אז יש להם כח לקבל זאת ההארה בשלימות גדול. ותיכף מתעוררים ברעש גדול להקדיש שמו יתברך באימה וביראה גדולה מאד. ועל כן קראים שרפים שנשרפים ונתלהבים מגודל אור אלקותו שמאיר עליהם תמיד כי הם קדושים וטהורים ואין להם גשמיות ובחירה ועל כן זאת ההארה מספקת להם ועל ידי זה יודעין מאלקותו באמונה שלימה ונתלהבים בהתלהבות גדול לעשות באימה וביראה רצון קונם אבל כשזאת ההארה מגיע לזה העולם העכור הגשמי שהוא עולם העשייה שהוא מגושם בתכלית הגשמיות אזי אי אפשר לקבל האה האת הגדולה כי אם התנוצצות מעט מה שנמשך מהארה הזאת התנוצות בלב האדם שמעור ראת האדם לבקש פניו יתברך להשתוקק לאמונתו יתברך בבחינת לך אמר לבי בקשו פני וכו' כנ"ל ואזי יש לאדם בחירה גדולה. כי מחמת שזאת ההארה אינה יכולה להתלבש בזה העולם כי אם על ידי צמצומים רבים. על כן בתחלה אינו נמשך ממנו בלב האדם כי אם התנוצצות בעלמא לרמז לאדם שיומשך אחריו יתברך כמו שמרמזין לאדם בידיו מרחוק ואזי יש להאדם בחירה כי המשכיל המבין החפץ באמת לאמתו הוא מתעורר תיכף על ידי התנוצצות הזאת ומתחיל לרדוף להשיג בשלימות האמונה זאת. ומשתדל לצמצם בלבו הארה הזאת בכמה צמצומים וזהו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים ואזי ממשיך על עצמו הארה גדולה מההארה הזאת ועל ידי הארה זאת שנתוסף בהמוחין שלו הוא נתעורר בשלהובין דרחימותא למסור נפשו בכל לב על קידוש השם. ואזי עולה בסוך מסירות נפש וגורם יחוד עליון הפנימי ואז נמשך משם חיות יותר עליון שהוא בחינת חיות הנשמות ישראל שעל ידי זה נתגלה האמונה בשלימות בהתגלות גדול לכל באי עולם כי בזה העולם שהוא תחתון וגשמי מאד אי אפשר לגלות האמונה בשלימות כי אם על ידי שממשיכין חיות מיחוד היותר עליון וגבוה כי כל מה שהעולם והדרגא נמוך ומגושם יותר וצריכים להלביש לו אור אלקותו בלבושים וצמצומים יתירים. צריכים להמשיך לו אור הגבוה יותר ויותר כי צריכים אליו שכל עליון וגבוה יורת ויותר שיוכל להלביש אור אלקותו לעולם ומדריגה מגושם כזה וכמובן כל זה בהורה מישרא דסכינא (בסימן למ"ד) ובכתבי האריז"ל שהכלים נעשין מאור גבוה יותר וכו' עיין שם והבן. ועל כן בזה העולם אין מספיק החיות הנמשך מזווג החיצון שהוא חיות המלאכים. כי זה החיות והאור והשכל הזה אף על פי שהוא גבוה מאד עדין אין לו כח לקבוע האמונה בשלימות בלב האדם רק שמגיע ממנו איזה הארה והתנוצצות כדי שיתעורר לאמונתו יתברך כנ"ל ועיקר האמונה בשלימות נמשך על ידי הצדיקים אמתיים שתיכף שמגיע עליהם הארה והתנוצצות הנ"ל. אזי ממשיכים זאת ההארה ששהוא בחינת רוחניות אלקות הם ממשכים אותו לתוך צמצומים. ועל ידי זה נמשך הארה להמוחין שלהם ומצחצחין נשמתם. ועל ידי זה הם עולים בסוד מסינות נפש במסירת נפש על קידוש השם ועל ידי זה גורמים יחוד הפנימי שמשם נמשך חיות גבוה יורת שהוא חיות נשמות הצדיקים. שעל ידי זה החיות הגבוה יכולין הצדיקים לגלות האמונה בעולם בשלימות גדול וזה בחינת משכני אחריך נרוצה. ופירש רש"י אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני ואני אחריך נרוצה וכו' היינו כנ"ל שישראל קדושים תיכף כשמאיר עליהם הארה הנ"ל שמרמזת להם להמשיך אחריו יתברך אזי תיכף הם רצים אחריו בהשתוקקות גדול ובמסירת נפש ואזי גורמים יחוד פנימי שעל ידי זה נמשך הארה בוה מאד שמגלה להם דסתרי גניזותיו שזו בחינת הביאנו המלך חדריו שהם בחינת גנזיא דמלכא הגנוזים בחדרי חדרים שנתגלין להצדיקים על ידי הבחינה הנ"ל הוא בחינת משכני אחריך נרוצה שתיכף שכמתנוצץ להם בלב להמשך אחריו יתברך הם רצים אחיו במסירת נפש על קידוש השם וכנ"ל. וזהו בחינת דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו דודי שליח ידו מן החור זה בחינת התנוצצות הנ"ל שנמשך מיחוד החיצוני שאינו נפסק שהוא בחינת רמזים כמו מי ששולח ידו ומזרמז לחבירו שילך אחריו ואני תיכף ומעי המו עלי לרדוף אחריו במסירת נפש כנ"ל. וזה בחינת אזנים כרית לי וכו' אז אמרתי הנה באתי. אזנים כרית לי זה בחינת רמזים הנ"ל וכמובן מפירוש רש"י שם אז אמרתי הנה באתי כי אני מוכן לעבוד אותך במסירנת נפש כנ"ל ועל כן באמת זכיתי שבשרתי צדק בקהל רב וכו' צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי וכו' היינו כי בתחלה היה רק התעוררות והתנוצצות אמונה מכוסה בתוך הלב בלבד שלא היה אפשר לדבר מזה כלל אך על ידי שאמתי הנה באמת ומסרתי נפשי בשבילך לילך אחריך במדבר בארץ לא זרועה זכיתי לקבל את התורה ולהמשיך עלי הארה נפלאה מיחוד הפנימי עד שעל ידי זה אני יכול לבשר צדק בקהל רב לולפרסם האמונה בפה מאל על ידי כח התורה הקדושה שקבלתי. בבחינת האמונת ותשועתך ואמרתי שעל ידי התורה שמבין על ידי בחינת הנ"ל. יכולין לגלות האמונה בפה מלא לכל באי עולם וכנ"ל.

אות ה ובזה אנוגבוהים הרבה מן המלאכים שהם עומדים שאינם מקבלים חיות אלקותו כי אם מיחוד החיצון ואף על פי שהם מקבלים הארה הזאת באור גדול ונפלא ונורא מאד הרה הרבה גבוה יותר מההארה הנמשכת משם לתחתונים וכנ"ל אף על פי כן אין להם כח לגרום יחוד הפנימי לחדש האמונה בהארה יתירה ונפלאה. אבל אנחנו עם קדוש אדרבא מחמת זה בעצמו שתחילת הארת האמונה באה עלינו בזה העולם בצמצום רק בבחינת הצנוצצותורמזים ועל ידי זה יש לנו בחירה. אזי כשאנו זוכין לבחר בהאמת והטוב לרדוף ולרוץ אחריו יתברך במסירת נפש כנ"ל. אזי אנו זוכים לגרום יחוד הפנימי שמשם נמשך עלינו הארה נפלה בידיעת תשוקת אמונתו יתברך מה שאין המלאכים יודעים ממנה כי יש לנו כח לחדש את האמונה בהתחדשות נפלא בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך דהיינו על ידי בחינת הנ"ל. וכנ"ל.

אות ו וזהו החילוק שבין ישראל לאומות העולם. כי זאת ההארה הנ"ל הנמשכת מיחוד החיצון לקיום העולמות שמשם בא בלב האדם התנוצצות ורמזים לרוץ אחריו יתברך. זאת ההארה והחיות נמשך גם על כל אומות העולם. כי השם יתברך מקיים גם אותם ברחמיו בחיות הנמשך משם. ורוצה להמשיך אותם גם כן לאמונתו הקדושה אבל הם כשבא עליהם הארה והתנוצצות ורמזים הנ"ל הם פונים עורף מלשמוע. כי אינם רוצים להשליך תאוותם הרעות ולמסור נפשם בשבילו יתברך. וזה בחינת ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו' מלמד שהחזיר הקדוש ברוך הוא התורה על כל האומות ולא רצו לקבלה כי אם ישראל היינו בחינת הנ"ל כי על ידי חיות והתנוצצות אלקות הנ"ל רמז להם הקדוש ברוך הוא שיומשכו אחריו ויקבלו התורה אבל הם פנו עורף ולא רצו למסור נפשם ולהשליך תאוותם ולקבל התורה. ואזי לא די שלא זכו לגרום יחוד הפנימי שמשם עיקר התגלות האמונה בתוספת אור נפלא. שזה עיקר קבלת התורה כנזכה לעיל. אף גם אפילו אור הנמשך בקביעות מבחינת יחוד החיצון כנ"ל גם זה קלקלו על ידי מעשיהם הרעים ונמשך להם על ידי זה כפירות ואמונות כוזביות. כי זה עיקר בחינת הבחירה שיש לבני אדם בעולם הזה הגשמי שכשמגיע עליהם ההארה וההתנוצצות אלקות הנמשך מבחינת יחוד החיצון בקביעות לקיום העולמות שהוא בחינת חיות המלאכים כנ"ל. אזי יש כח לבני אדם לבחור בחיים. דהיינו לדבר עצמו אל האמת ולהשתוקק לאמונתו בהשתוקקות גדול ולהשליך כל התאות ולמסור נפשו על קידוש השם בשביל השם יתברך. כי על ידי ההתנוצצות הזה לבד יודע האדם בנפשו שראו להשליך כל התאוות הגשמיות כדי לרדוף ולרוץ אחר השגת התכלית הנפלא הה להשיג תשוקת אמונתו הקדושה. כי הלב של איש כשר שלא קלקל מעשיו עדיין. יודע מעצמו ומבין שלהשגת התכלית הז להכיר אותו יתברך. צריכין להשליך כל התאוות ולמסור נפשו על קידוש השם. ולסבול כל העינויים והיסודים בשביל כבוד שמו יתברך. ומי שזוכה לבחור בחיים ולהתעורר על ידי התנוצצות הזה הלמסור נפשו בשביל השם יתברך. כמו אבות העולם והצדיקים אמתיים הבאים אחריהם. אזי זוכים על ידי זה לגרום חוד מהפנימי. ועל ידי זה נמשך עליהם מוחין גמורים משם בחינת חיות הנשמות של הצדיקים שהוא חיות גבוה ועליון יותר. שעל ידי זה נתגלה האמונה בתכלית השלימות כנ"ל. אבל הכסילים הממאנים לשמוע אשר בבוא עליו התנוצצות הזאת אינו משים לבו לזה. וכמו פתן חרש יאטם אזנו מלשמוע ההתעוררות והרמזים הנמשכים משם. אזל לא די שאינו גורם יחוד עליון הפנימי וכו' הנ"ל. אף גם אותה ההארה בעצמה נתקלקלה אצלו ונעה אצלו אמונות כוזביות ועבודה זרה וכפירות כי מחמת גשמיות ועכירות זה העולם על כן אי אפשר לקבל זאת ההארה הגדוהל בזה העולם כי אם בחינת התנוצצות ורמזים בעלמא. שמחמת זה שאין ההארה מתגלית בזה העולם באתגלאי כמו בעולם המלאכים. רק בדרך רמז והתנוצצות כנ"ל. על כן יש לבני האדם בחירה לטוב או להיפך כנ"ל. שכשזוכה כנ"ל אזי ממשיך חיות מיוחד הפנימי. ואז דייקא ממשיך על עצמו האמונה בשלימות כנ"ל. כי מחמת גשמיית העולם אין מספיק לנו ההאה של יחוד החיצון שמאיר ומחיה את המלאכים. כי מחמת שהעולם הזה נמוך יותר צריך שיומשך עליו חיות והארה מקום גבוה יותר כדי שיהי כח להתלבש בזה העולם שלאיוכל גשמיות זה העולם להסתירו וכמבואר מזה בדברי רבינו ז"ל במקום אחר כנ"ל. אבל זה החיות העליון מבחינת יחוד הפנימי כנ"ל צריך להמשיך עליו בעצמו על ידי אתערותא דלתתא שמתעורר האדם על ידי ההארה והתנצוות הנמשך עליו מיחוד החיצון וכו' כנ"ל. ועל כן הכסילין הבוחרים ברע שאינם רוצים לרדוף ולרוץ אחריו יתברך במסירת נפש כנ"ל. אז נתקלקל אצלם החיות הנמשך מיחוד החיצון ונעשה אצלם כפירות ואמונות כוזביות. כי מחמת גשמיות העולם הזה אינ יכולים לקבל האור הזה כנ"ל. ועל ידי זה נעשה אצלם עבודה זרה ואמונות כוזביות וכפירות וזה בחינת מה שאמרו רז"ל בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי דקרו ליה אלקא דאלקיא שאפילו העובדי כוכבים העובדים עבודה זרה מודים בהשם יתברך רק שטועים באמונות כוזביות ועבודה זרה ומהיכן נמשך זאת אך זה נמשך מבחינת הנ"ל מבחינת יחוד החיצון שאינו נפסק שמשם נמשך חיות לכל העולמות ואפילו לאומות העולם ועיקר החיות הוא אמונה כי בלא אמונה אין שום חיות בעולם בבחינת וכל מעשיהו באמונה כנ"ל אך אצל אומות העולם שאינם רוצים למסור נפשם בשביל השם יתברך. נתקלקל אצלם ההארה הזאת ונעשה אצלם כפירות ואמונות וזביות אבל על כל פנים רובם ככולם מוכרחים להודות במציאות השם יתברך ואחדותו יתברך רק שכל אחד נתעה למקום שנתעה לאיזה כפירה ואמונות כוזביות מחמת שנתקלקל אצלם הארה הנ"ל וכנ"ל וזהו החילוק שבין המלאכים לבני אדם שאצל המלאכים ההארה הנ"ל מיחוד החיצון באתגליא באור נפלא. ועל כן אין להם בחירה. ויש להם הארה הזאת בקביעות ויודעים מהשם יתברך תמיד. אבל אינם יכולים לעלות מדרגא לדרגא לחדש ידיעתם ואמונתם. אבל בני אדם אם בוחרים בטוב יש להם מעלה על המלאכים שזוכים לעשות יחוד הפנימי שעל ידי זה מחדשים האמונה וזוכים להכי אותו יתברך בהכרה יתירה. ולהיפך ח"ו העודי כוכבים הם גרועים הרבה הרבה מחיות המלאכים. כי אצלם נתקלקל זה החיות עד שבאו לאמונות כוזביות. וכל זה הוא מחמת גשמיות זה העולם וכנ"ל ועל כן אפילו הפילוסופים והאפיקורסים רובם ככולם מודים במציאות השם יתברך. וכל זה נמשך מבחינת הנ"ל. רק מחמת שלא השליכו תאוותם בשביל השם יתברך ורוצים לחקור בשכלם לבד בלי שבירת תאוות ומסירת נפש בשביל השם יתברך. על כן נתעו למקום נתעו וכנ"ל.

אות ז וזה בחינת שבועות בחינת קבלת התורה כי כל ענין הנ"ל הוא בחינת מה שכתב רבינו ז"ל בהתורה שלהעלות אמונה הנפילה צריכין לחתור המים שמהם גדילה האמונה שהם בחינת עצות שנמשכין מעומק הלב. דהיינו על ידי שקוראין להשם יבתרך מעומקא דלבא וכו'. וזה אי אפשר כי אם על ידי איש תבונות שמצחצח נשמתו על ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה ממשיך פרנסה שעל ידי הפרנסה הוא מצחצח נפשו. ועל ידי זה הוא איש תבונות. וזוכה להמשיך עצות מעומק הלב שעל ידי זה גדילה האמונה כנ"ל וכל זה הוא בחינת כוונות קריאת שמע הנ"ל. כי בתחלה צריכין להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כדי להמשיך פרנסה כלכל העולמות כדי לצחצח הנשמה שהם המוחין על ידי זה ומהיכן ומאי ועל ידי איזה כח יזכה לזה להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים. אך זה הנמשך מבחינת היחוד הלעיון החיצון הנ"ל שמהם נמשך בקביעות תמדי חיות לכל העולמות ואין אנו צריכין לעורר זה היחדו על ידי מעשינו כי אם להמשיך עלינו ועל כל העולמות החיות הנמשך משם כמבואר שם בכוונות הארי ז"ל וזה בחינת מה שצריכין בתחילה להמשיך רוחניות אלקות הנמשך משם לתוך צמצומים כדי שיוכל להתלבש בזה העולם. כי זה אנו צריכין לעשות להמשך זה החית לתוך הצמצומים כדי להמשיך שפע וחיות פרנסה להחיות כל העולמות. כי אפילו החיות הנמשך בקביעות אף על פי שהוא נמשך תמיד בלי נתעורורת תחתון כנ"ל אף על פי כן אנו צריכין להשתדל להמשיכו ביושר לתוך כלים וצמצומים קדושים כדי לא יתקלקל ח"ו בזה העולם מחמת ריבוי אור ח"ו שלא יהיה נמשך ח"ו מזה החיות לתוך רפש וטיט אל הקליפות והסטרא אחרא על כן צריך אדם תיכף כשמגיע עליו ההארה הנ"ל שהוא בחינת רוחניות אלקות שישתדל להמשיכו עליובקדושה ובטהרה. וזה נעשה על ידי התעוררות הנ"ל שמעתורר תיכף להשם יתברך כשמגיע אליו התנוצצות והארה הזאת כנ"ל שעל ידי זה שמתעורר עצמו להשם יתברך ומתחיל להכין את עצמו לקדש ולטהר את עצמו ומשתוקק לעבוד את השם יתברך אף על פי שאינו ידוע עדיין שום עצה איך לעבוד אותו יתברך. אף על פי כן על ידי ההתעוררות וההשתוקות וההכנה לבד הוא עושה כלים וצמצומים וממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים. ולא די שמחיה כל הברואים שמכבר אף גם הוא בורא תיכף בריות קדושות חדשות שהם בחינ חיבור רוחניות אלקות עם הצמצום שהוא בחינת גוף וכמבואר בהתורה הנ"ל. ועל ידי זה ממשיך החיות והשפע והפרנסה בשפע גדול אל סטרא דקדושה לבד ועל ידי זה מצחצח נשמתו כנ"ל היינו בחינת הנ"ל שנתוסף הארה בהמוחין שהם הנשמה כדי שיוכל לעלות בסוד מסירות נפש כנ"ל. ואזי הוא יכול לצעוק מעומק הלב. עד שיחתוק ויגלה העצות שמהם גדילה האמונה היינו כנ"ל שעל ידי זה הוא עולה בסוד מסירות נפש במסירת נפש שזהו בחית הצעקה מעומק הלב בחינת צעק לבם אל ה' שזהו בחינת מסירת נפש בחינת אליך ה' נפשי אשא ופירש רש"י לבי אכוין ועל ידי זה גורם יחוד עליון הפנימי ואז ממשיך חיות מעומקא דבירא בחית מים עמוקים עצה וכו'. שמשם גדילה האמונה היינו שהוא ממשיך חיות הנשמות שהוא בחינת עצות קדושות בחינת תרי"ג עטין דאורייתא שכל זה נמשך מיחוד הפנימי שעל ידי זה עיקר עליית האמונה בשלימות כנ"ל.

אות ח וזה בחינת שבועות שהוא קבלת התורה. שקודם לזה מקריבין עומר שעורים שהוא בחינת כלליות הצמצומים. כי שעורה הוא בחינת ב' פעמים מנצפ"ך שהוא כלליות כל הצמצומים כידוע. של ידי זה ממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים. ואזי מתחילין לספור ספירת העומר. כי אחר כך עוסקין בזה כל מ"ט ימי העומר להמשיך רוחניות אלקות לתוך הימים והמדות על ידי מצות ספירת העומר שכל זה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הימים והמדות על ידי מצות ספירת העומר שכל זה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים ועל ידי זה ממשיכין פרנסה וזוכין לאכילה דקדושה מבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו וכו'. ועל כן לא הותרה האכילה עד הקרבת העומר. כי אסור לאכול שום לחם שהוא עיקר האכילה דקדושה בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו וכו' ועל כן לא הותרה האכילה עד הקרבת העומר. כי אסור לאכול שום לחם שהוא עיקר האכילה עד שיעבור עליו הקרבת העומר. כי פרנסת ואכילת ישראל צריך שיהיה נמשך דווקא על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא בחינת הקרבת עומר שעורים כדי שיוכלו על ידי הפרנסה והאכילה הקדושה הזאת לצחצח נשמתם כדי שיזכו לחתור המים מעומקא דבירא בשבועות כדי לקבל תרי"ג עטין דאורייתא שהוא כלליות התורה. שנמשך מעומקא דבירא מבחינת מים עמוקים כנ"ל. וזה בחינת סוד גדולת קדושת המקוה של שבועות שהוא מקוה של שער החמשים כי כל התורה שהיא בחינת עצה בחינת תרי"ג עטין הכל נמשך מבחינת מים הנ"ל שהם בחינת שער החמשים שזהו בחינת מקוה מים בחינת המקוה של שבועות שהוא בחינת באר מים חיים ונוזלים מן לבנון בחינת מים עמוקים עצה הנ"ל.

אות ט ועל כן עיקר המן התחיל לירד לישראל בימי הספירה כי בט"ו באיירה ירד להם המן. כי עיקר הפרנסה הקדושה נמשכת על ידי משכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא בחינת ספירת העומר כנ"ל. וזה שאומרים אחר הספירה ארץ נתנה יבולה יברכינו אלהים וכו' כי עיקר הברכה והפרנסה נמשך משם כנ"ל שעל ידי זה זוכים לקבלת התורה בשבועות כנ"ל.

אות י ועל כן מקריבין העומר משעורים דייקא שהוא מאכל בהמה ואיתא בזוהר הקדוש שהעומר שעורים הוא בחינת מנחת קנאות דהיא בדיקו דאשת חיל וכו' עיין שם. כי אז בתחילת התיקון צריכין להקריב מאכל בהמה דייקא. כי החיות הנ"ל הנמשך מזווג החיצון לקיום העולמות וכו' כנ"ל כשבא לזה העולם הגשמי הוא בבחינת מאכל בהמה. כי למעלה בעולמות עליונים ששם מלאכים ושרפים קדושים שם מקבלים החיות ברוחניות כפי קדושתם. אבל בזה העולם שהוא מגושם מאד כשבא זה החיות לזה העולם בתחלה הוא בחינת מאכל בהמה. רק שיש כח לבני אדם להמשיך על עצמן זה החיות ולהוסיף הארה בהמוחין עד שיעלו בסוד מסירות נפש ויעשו יחוד עליון הפנימי ומשם יורד חיות הנשמות של בני אדם. ואז דייקא עיקר הבירור של המאכלים שנתבררין מבחינת מאכל בהמה למאכל אדם. כי זה העולם העשיה בכללו הוא בבחינת בהמה העדר הדעתצ נגד עולמות העליונים. ועל כן בהמה בגימטריא ב"ן כמובא שהוא בחינת עשיה כידוע. ועל כן כל החיות העליון כשנמשך לזה העולם קודם שבני אדם מבררין ומתקנים אותו הוא בבחינת חיות ומאכל בהמה כנ"ל ושם עיקר הבחירה והנסיון כי עיקר בהחירה בבחינה הנ"ל.שכשיורד החיות העליון לזה העולם שמשם מגיע לו התנצוצצות אלקות ורמזים בלבו מהשם יתברך להתקרב לאמונתו אזי יש בידו כח לרוץ אחריו יתברך כנ"ל או להיפך חץו כנ"ל. ומי שזוכה להתעורר תיכף ולבחור בחיים ולרוץ אחריו יתברך במסירת נפש עד שזוכה לגרום יחוד הפנימי ולהמשיך משם עצות שמהם גדילה האמונה. ומעלה האמונה מנפילתה. אזי הוא עולה בכל פעם מדרגא לדרגא כי מצוה גוררת מצוה. כי כל התחלות קשות. כי בתחילה קודם שזוכין לידע משום עצה ומשום מצוה כמו אבות העולם שהיו קודם מתן תורה. אזי כשמגיע עליהם הארה הנ"ל הנמשכת תמיד בלי הפסק אזי צריכים יגיעות גדולות לעשות צמצומים לקבלה בקדושה ובטהרה שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. כי אז צריכין לזה יגיעה גדולה מחמת שעדיין מוחו בקטנות גדול ואין לו שום כלי עדיין להמשיך על עצמו ההארה הנ"ל. ועל כן באמת אינו יכול להמשיך גם מיחוד הפנימי חיות נשמות ממקום הגבוה ביותר כי אם ממקום הנמוך. כי כפי ההארה שמקבל במוחו מיחוד החיצון וכפי המסירת נפש שעל ידי זה עולה בסוד מסירות נפש כן גורם יחוד פנימי יותר עליון וכמו כן ממשיך חיות הנשמות ממדריגה בוה יותר. כי אף על פי שהחיות מיחוד החיצון נמשך תמיד בלי הפסק שלא על ידי מעשינו. אף על פי כן יש שינויים גדולים מצד המקבלים. כי בוודאי אינו דומה החיות הנמשך לאדם להחיות הנמשך לבהמה. וכן בין לצומח ודומם. וכן בין בני אדם בעצמן כי כולם משונים זה מזה בכחותם ובדעותיהם וכו' וכן אינו דומה החיות הנמשך ביום לחיות הנמשך בלילה כי בזה אור ובזה חשך וכן השינויים שבין כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף וכו' ועיקר הוא האדם שיש לו בחירה ועל כן בתחילה שעדיין אין לו כלים כלל לקבל האור על כן מקבל רק הארה מועטת ביגיעה גדולה. ועל כן גם החיות הנמשך מיחוד הפנימי הוא מעט כנ"ל אבל אחר כך כשמקבל עצות מיחוד הפנימי ומגלה האמונה בהתגלות יותר. אזי אחר כך בפעם השני כשנמשך עליו ההארה מיחוד החיצון אזי יש לו כח וכלים יותר לקבל ההארה בשפע גדול יותר. ואזי מתעורר למסור נפשו במסירת נפש יותר ויורת ואזי גורם יחוד הפנימי במדריגה עליונה יותר וממשיך חיות הנשמות ממקום גבוה יורת וכן בכל פעם ופעם וכמבואר שם בכוונת האריז"ל הנ"ל שהיחוד הפנימי הוא כפי מעלת ומדריגת הצדיק שזוכה לעשות היחוד וכן מבואר שם שההארה שמקבלין בהמוחין מיחוד החיצון הוא כפי מדריגת המוחין אז וכמו כן גורמין היחוד הפנימי עיין שם בענין החילוקים שבין הד' פעמים קריאת שמע שאומרים בכל יום עיין שם היטב ועל כן ההתחלה קשה מאד מחמת שאז עדיין אין לו שום כלי לקבל האור וכו' כנ"ל. מכל שכן ח"ו כשפוגם אחד איזה פגם או עבירה גמורה ח"ו שאי כפי הפגם כן מקלקל הכלים ואינו יכול לקבל החיות כי אם בתכלית המעוט אשר מחמת זה נפגם אמונתו וכפי הפגם כן מתצגברין ח"ו כפירות ואמונות כוזביות וכמו שכתוב לעיל שאצל העובדי כוכבים והרשעים נעשה מזה ההארה הנ"ל בחינת אמונות כוזביות וכפירות ח"ו. וכמו כן כל אחד כפי הפגם שלו ח"ו. ועל כן צריך להתחיל התיקון מחדש ובוודאי קשה לו לתקן כי אפילו מההתחלה קשה מאד מחמת שעדיין אין לומ כלים. מכל שכן כשכבר קלקל מעט הכלי היה לו על ידי הפגם והעבירה שעשה. בפרט מי שפגם וקלקל הרבה ח"ו אם כן איך אפשר לתקן על כן עיקר תקונו על ידי צדיקים אמתיים שעוסקין תמיד לתקן ולהעלות האנה מנפילתה שהם יודעים לחתור ולגלות המים שמהם גדילה האמונה על ידי נחיונות הנ"ל וזה בחינת כל הקרבונת שמביאין לכפרה. כי הקרבנות הם מבהמות. כי עיקר התחלת הפגם הוא בבחינת החיות הנ"ל הנמשך בביעות שמשם עיקר כח הבחריה שזה החיות כשבא לזה העום הוא בבחינת חיות בהבהמות כנ"ל ועם עיר הבחירה כנ"ל שמי שזוכה להתעורר על ידי זה. אזי ממשיך חיות יותר עליון שהוא חיות הנשמות של הצדיקים שנקראין אדם. ואזי החיות בבחינת מאכל אדם כנ"ל ולהיפך מי שאינו מתעורר להשם יתברך על ידי ההארה הזאת אזי נתקלקל האמונה ונעשה מזה אמונות כוזביות ח"ו ואזי החיות נפגם ונתקלקל וירד הרבה אפילו ממדריגת חיות בהמה וכמו שאמרו רז"ל ולא עוד אלא שהכלב נכבד ממנו היינו כנ"ל. ועל כן מי שעשה איזה עבירה ופגם בזה כנ"ל על כן צריך לתקן על ידי בהמה דייקא ועיקר התיקון על ידי הכהן שהוא מקריב כל הקרבנות כי הכהן הוא בחינת הרב והצדיק שבדור כמו שכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' אם הרב דומה וכו' (מועד קטן י"ז) כי הכהנים לא טעו בעדל ולא פגמו באמונה ועל כן לא פגמו בזה החיות בקדושה ובטהרה בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה נמשך חיות ופרנסה דקדושה ועל ידי זה חוזרים ומגלים האמונה כנ"ל שעל ידי זה נתתקן ונתכפר הכל כי עיקר הפגם והתיקון הוא בבחינת אמונה שהוא יסוד כל התורה כולה כנ"ל וזה בחינת כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. כי דייקא על ידי אכית הכהנים הבעלים מתכפרים. כי אכילת הכהנים קודש בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו שעל ידי זה מצחצחין הנשמה בבחינת והשביע בצחצחות נפשך וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל. שעל ידי זה חוזר ונמשך האמונה כמבואר שם עיין שם שזה עיקר התיקון והכפרה כנ"ל.

אות יא וזה סוד מה שנתן התנא סימן לזמן קריאת שמע מאכילת הכהנים כמו שהתחיל התנא במשנה הראשונה של ברכות מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וכו' כי קריאת שמע שהוא אמונה עיקר גידולה על ידי אכילת הצדיקים אמתיים שהם בחינת אכילת הכהנים שאוכלים תרומה וכו'. כי אכילה קדושה כזו היא בחינת וצדיק אוכל וכו' שעל ידי זה מצחצח נשמתו וכו'. שעל ידי זה גדילה האמונה שהיא בחינת קריאת שמע וכנ"ל.

אות יב ועל כן בתחילת יציאת מצרים שצריכין לצאת מזוהמא כזאת שנמשכה מחטא אדם הראשון כידוע. על כן אז אי אפשר להזדכך אפילו על ידי קרבן בהמה וצריכין להביא עומר שעורים דייקא שהוא מאכל של בהמה כי החיות הנ"ל הנמשך תדיר צריכין לתקנו תחילה בתכלית הצמצום והמיעוט שצריכין להעלות תחילה החיות של מאכל בהמה אשר בשרשו הוא התחלת ההתנוצצות והרמזים. ששם נבדקת כנסת ישראל כי שם עיקר הבחירה כנ"ל. ועל ידי שמקריבין עומר שעורין על ידי זה אנו ממשיכין החיות בקדושה בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. ועל ידי זה נמשך אכילה ופרנסה. ועל כן אז דייקא הותר אכילת לחם חדש כנ"ל ועל ידי זה מצחצחים הנשמה. ועל ידי זה זוכים לחתור המים הנ"ל בשבועות שהם העצות שמהם גדילה האמונה. שזהו עיקר קבלת התורה כנ"ל.

אות יג ואולי זה סוד מה שכתבו בענין התיקון של המלכים שמתו שהם בחינת שבירת כלים. שכשמתחילין להתתקן הם צריכין תחילה לינק מבחינת דדי בהמה שנמשכין מבחינת רגלי עתיק שיורדין עד למטה למטה בבחינת דדי בהמה עיין שם. היינו שבבתחילה צריכין לתקן בחינת חיות יניקת בחינת בהמה כנ"ל. שזהו בחינת עומר שעורים שהוא מאכל בהמה כנ"ל. כי כל עיקר תיקון העולמות הכל בבחינת תיקון האמונה שהוא יסוד ועיקר הכל כנ"ל. וזהו בחינת מה שאוכלים בשבועות בבקר מאכלי חלב. והבן. וזאת הבחינה נמשך מבחינת עתיק דייקא כנ"ל. כי דייקא עתיק שהוא גבוה מאד מן הכל כידוע הוא דייקא יכול להוריד עצמו עד למטה למטה לתקן כל הממיתה והשבירה בבחינת הנ"ל כי במקומות הנמוכים והשפלים מאד שאי אפשר לירד לשם כי אם בבחינת קדושה הגבוה מאד מאד כמבואר מזה בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. וכנ"ל:

אות יד וזה בחינת תחום שבת אלפיים אמה. כי כל הטילטולים של כל אדם הם בחינת גירוש וגלות שנמשך מבחינת ויגרש את האדם וכו' על ידי חטא אכילת עץ הדעת טוב ורע שמשם נמשכו כל גליות ישראל שהולכין מטולטלין נע ונד מגולה אל גולה שמשם נמשכו כל הגליות והטלטולים בפרטיות של כל אדם ואדם שמוכרח ליל בדרכים ולהיות נע ונד ומטולטל. והכל בשביל בירור האמונה שנתקלקל מחטא אדם הראשון ועל ידי חטאי כל הדורו. וכמבוא בדברי רבינו ז"ל בהתורה אלה מסעי בני ישראל וכו' בסימן מ"ם.) שכל הנסיעות והטילטולים הם מחמת פגם אמונה עיין שם. והעיקר הוא מחמת חסרון העצה שאין זוכין לעצות שלימות ואמתיות ואין יודעין איך להתנהג ובמה להשתכל. ומחמת זה מוכרח לילך בדרכים נע ונד. כי רוב הטלטולים הם בשביל הפרנסה. ועיקר חסרון הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה. כי הכל הפרנסה באה בנקל כשיודעין לתת עצה לנפשו. וכמו שכתוב כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ותרגומו ארי הוא יהיב לך עיטה למקני נכנין כי בוודאי בכל עת ובכל זמן יש סחורה ומשא ומתן שבו ירוויח בוודאי. לפעמים בחטים דייקא ולפעמים בחלב ושעוה. ופעמים ביין ישן וכיוצא בזה בשארי סחורות. רק שאין אדם יודע במה משתכר ואם היה האדם יודע באמת איזה סחורה צריכין עכשיו לסחור בוודאי היה לו פרנסה ועשירות גדול תמיד. וזה דבר פשוט ומבואר. (ועיין מזה במקום אחר בהלכות מקח וממכר ד') נמצא שעיקר חסרון הפרנסה מחמת חסרון העצה ומחמת זה צריכין לסבול טלטולים ודרכים והכל בשביל פגם האמונה כי עיקר האמונה נמשכת מהעצות כמבואר בהתורה הנ"ל. והעצות הם בחינת רגלים. כמו שכתוב וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך. ובחול שנאחזים החיצונים בהרגלין בבחינת רגליה יורדות מות. על כן העצות שהם בחינת רגלין אינם בשלימות ומחמת זה אין האמונה בשלימות. ועל כן צריך לילך בדרכים בשביל לתקן העצות שהם בחינת רגלין שמשם עיקר גידול האמונה שהיא בחינת מלכות שהוא גם כן בחינת רגלין כידוע. אבל בשבת עולין הרגלין מהסטרא רחרא מסטרא דמותא בבחינת אם תשיב מבת רגליך וכו'. ועל כן אז נפרס סוכת שלום שעל ידי זה העצות בשלימות. כי כל העצות נמשכין מסוכת שלום כמו שכתוב ופרוס עלינו סוכת שלומיך ותקננו בעצה טובה מלפניך:

אות טו כי עיקר המשכת המוחין הם העצות. כי כל המוחין והחכמות שמשיג האדם אם אינו יודע על ידם עצות אמתיות לעבודת הבורא. אינם נקראים בשם מוחין וחכמות כלל. ועל חכמות כאלו נאמר חכמתך ודעתך היא שובבתיך. ועל זה נאמר כי ברוב חכמה רוב כעס וכו'. וכמו שכתוב אל יתבלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי שעיקר החכמה כשזוכין על ידה לעצות להשכיל ולידע אותו יתברך שזה בחינת כלליות תורתינו הקדושה שנקראת בשם עצות כנ"ל כי זה העולם העשיה הוא בחינת רגלין כמו שכתוב והארץ הדום רגלי שהוא בחינת מדריגה התחתונה של כל העולמות. ובכאן עיקר מקום העצה שנקראת רגלין כנ"ל. כי מחמת שהיא מדריגה נמוכה מ אד בחינת עשיה גשמיות בחינת גלין על כן צריכין עצות רבות ועמוקות מאד מאד כדי לזכות להנצל מזוהמא דהאי עלמא שפלה ולדבק את עצמו בהבורא יתברך לנצח. וזה עיקר המשכת המוחין והחכמה לזה העולם כשזוכין להמשיך בכל פעם עצות לעבודת הבוןרא יתברך באמת שמשם גדילה האמונה וכנ"ל:

אות טז והעצות נמשכין ממעמקים וכו' וצריכין להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' כנ"ל. וענין המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים לא פירש לנו רבינו ז"ל היטב ביאורו. ולפי עניות דעתי פירושו בפשיטות הוא כי על ידי כל דיבור ודיבור של התורה בפרט כשזוכין לחדש בתורה חידושין דאורייתא אמתיים על ידי זה ממשיכין רוחניות אלקות לתו צמצומים ועל ידי זה בוראין בריות רבות ונפלאות כמו שכתוב בזוהר הקדוש אל תקראי עמי אלא עמי בשותפא וכו'. כי רוחניות אלקותו נמשכת עלינו תמיד בקביעות כנ"ל. אך אנו צריכין להמשיך אותו עלינו על ידי צמצומים רבים של התורה הקדושה. ומשם מבחינה זאת שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים משם נמשכת כל הבריאה של כל ששת ימי המעשה שברא השם יתברך את כל הבריאה של כל ששת ימי המעשה שברא השם יתברך את כל הבריאה מראש ועד סוף שהכל היה על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שצמצם כביכול רוחניות אלקותו בכמה וכמה צמצומים שונים עד שנשתלשל בכמה השתלשלות עד שברא את כל הבריאה כולה מראש ועד סוף כי כל דבר ודבר במפרט הבריאה מקבל חיותו וקיומו מבחינת רוחניות אלקות שננתצמצם בצמצום ופרט כזה בשכל כזה עד שנתהוה ממנו זה הדבר כתבניתו ודמותו וכן בכל דבר ודבר. אבל השם יתברך ברא הכל בשביל האדם דייקא. על כן ברא כל דבר מחוסר תיקון כגון החטים צריכים לטחון ולרקד וללוש ולאפות עד שיהיה ראוי לאכילה וכן הפשתן צריך כמה מלאכות עד שיהיה מלובש וכן בשאר דברים כי כל הבריאה נבראה בשביל האדם. על כן צריך שהאדם דייקא ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים שזה עיקר תיקון הבריאה שבשביל זה נברא הכל אבל כשנמשך רוחניות אלקותו למטה בלי אתערותא דלתתא אין זה שלימות הבריאה רק בשעת הבריאה שלא היה עדיין שום אדם ושום נברא היה בהכרח שהשם יתברך בעצמו ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים כדי לברוא את הבריאה אבל הכל היה מחמת שלא היה עדיין שום אדם היה בהכרח שהשם יתברך בעצמו יצמם רוחניות אלקותו לתוך צמצומים אבל תיכף כשנברא האדם מסר הכל בידו שהאדם דייקא ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים ויקיים ויחדש את כל הבריאה ובשביל זה ברא תחילה כל הדברים מחוסר תיקון כדי להראות שהכל צריך תיקון על ידי האדם דייקא שהכל נברא בשבילו שהאדם צריך שימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים כדי לתקן ולחדש כל הבריאה בשלימות כי השם יתברך נתן כח באדם שיחדש בריות חדשות. ואפילו בגשמיות רואין זאת כי למשל החטים כשעושין מהם פת ולחם הפת והלחם הוא כמו בריה אחרת ממש מהחטים במראה וטעם וריח וכן המלבוש הנעשה מהפשתן מכל שכן שאר המלאכות הגדולות והתחבולות שעושין כגון כלי מחזה או שאר כלים נפלאים שהם כמו בריות חדשות שאדם עושה בחכמתו וכל זה מחמת שהשם יתברך נתן חכמה באדם שיש לו כח להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים שמשם היה כל הבריאה כנ"ל ומשם נשתלשל הכח בכל אדם להתחכם ולתקן כל פרט הבריאה כנל כי כל הבריאה כולה וכל המלאכות כולם הם בחינת צמצומים שנמשכין מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל שהכל תלוי בהאדם הגשמי דייקא כנ"ל. ועל כן באמת יש כח בהצדייקים לברוא עולמות כמו שאמרו רז"ל את לאמר עמי אלא עמי בשותפא מה אנא עבדי שמיא וארעא במליל יכו'. ומי שזוכה לשום כל מחשבתו וחכמתו ודעתו להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים אזי באמת מתקן כל הבריאה בנקל בלי עמל ויגיעה כמו שהשם יתברך בעצמו כביכול ברא כל הבריאה בלי עמל ויגיעה רק על ידי המשכת רוחניות אלקות בתוך צמצומים כמו כן יש כח ביד האדם לתקן כל הבריאה ולברוא בריות מחדש בלא עמל ויגיעה רק על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה באמת נתתקן העולם מיד כידוע אבל על ידי חטא אדם הראשון וחטאי הדורות נתקלקל העולם. ומשם נמשכו כל הל"ט מלאשוכת שהם בחינת בזעת אפך תאכל לחם בעצבון תאכלנה שנמשך מחטא אדם הראשון. כי הל"ט מלאכות שהם מתקנין כל הדברים אכילה ומלבושים ודירות וכו' הם כולם בחינת צמצומים כידוע. כי כל מלאכה הם בחינת צמצום שצמצם הכלי בתבנית ודמות כזה כפי הצמצום הצריך לזה הכלי או איזה דבר. וכל אלו הצמצומים נמשכין בבחינת הצמצומים העליונים שעל ידם ממשיכין רוחניות אלקות כנ"ל וזה בחינת ל"ט מלאכות דקדושה בחינת מלאכת המשכן ששם היה כל ל,ץט מלאכות כי כל לץט מלאכות המשכן כולם הם בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כי על ידי כל פרט המשכן וכליו נמשך רוחניות אלקותו תוך צמצומים כדי לגלות אלקותו בעולם שבשביל זה היה כלל מעשה המשכן כידוע וכמו שכתוב ושכנתי בתוך בני ישראל וכו' על כן באמת עיקר המשכת הפרנסה הוא על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כמבואר בהתורה הנ"ל. אבל מי שפוגם בזה ח"ו אזי נופל לבחינת ל"ט מלאכות גשמיות של זה העולם שנפגמו מחטא אדם הראשון ואזי צריך יגיעה גדולה בשביל פרנסה וכוי האי ואולי כי כשאינו ממשיך המשכת רוחניות אלקות לוך צמצומים שמשם שורש הפרנסה כנ"ל רק נופל לל"ט מלאכות גשמיות ששם אחיזת הל"ט קללות ח"ו שמשם כל העניותוכל החסרון פרנה ואזי הוא מהיפך אל היפך. כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זוכין לפרנסה כזאת שעל ידה מצחצחין הנשמה שעל ידי זה זוכין לעצות עמוקות שמהם גדילה האמונה וכו' כנ"ל וכשפוגם בזה ונופל לל"ט מלאכות גשמיות אזי הוא ההיפך לא די שאינו זוכה לעצות על ידי הפרנסה אדרבא הוא צריך עצות ותחבולות רבות להמשיך פרנסה וכולי האי ואולי כי בל"ט מלאכות הפגומים נאחזים הל"ט קללות שהם זוהמת הנחש שמשם כל חסרון הפרנסה ומשם נמשכין כל הגליות וכל הטלטולים שנמנשין מחסרון האמונה מחסרון העצה על ידי שפגם בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שמשם כל העצות שמהם גדילה האמונה כנ"ל.

אות יז ועיקר התיקון הוא שבת. כי שבת אגין על אדם הראשון. כי בשבת אין שום מלאכה וצמצום כי בו שבת וינפש כי השם יתברך ברא את כל הבריאה בשת ימי המעשה שנמשכת מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים ובשבת שבת ונח ולא ברא שום בריאה. כי בשבת עולים כל העולמות למעלה ממדריגתון. וכל צמצום וצמצום של כל עולם וכל דרגא הכל נתעלה ונתרחב במעלות גדולות ואז אין צריכין לאתערותא דלתתא שהאדם ימשיךרוחניות אלקותו לתוך צמצומים כי אז נתגלה אלקותו בהתגלות גדול על ידי אתערותא דלעילא לבד כמובא בכתבים שזה מעלת קדושת שבת שעליות העולמות שצריכין להעלותם בחול על ידי מעה התחתונים על ידי קריאת שמע ותפלה אבל בשבת עולים מאליהם בעליות גדולות יותר ויותר בלי אתערותא דלתתא כלל כי בשבת נתגלה אלקותו מעין עולם הבא כמו שיתגלה אלקותו לעתיד בלי צמצומים של עכשיו כמו שכתוב ולא יכנף עור מוריך. ועל כן אז הוא רק שביתה וניחא ואין בו שום בריאה ומלאכה ועיקר הוא מה שבשבת עולין הרגלין שהיו נאחזין בהם הקליפות בששת ימי המעשה ובשבת עולין מן הקליפות בבחינת אם תשיב משבת רגליך וכו'. ועל כן אז בשבת האמונה בשלימות כמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים ששבת הוא בחינת אמונה וכנ"ל. ועל כן אז בשבת אין שום טלטול ונסיעה:

אות יח וזה בחינת תחום שבת אלפיים אמה. כי תיכף בכניסת שבת על ידי קדושת היום עולין הרגלין ואז תיכף נמשכת ונתגלית האמונה על ידי ההתעוררות דלעילא בהתגלות גדול. ואז נמשכת קדושת התגלות האמונה עד אלפיים אמה שהם תחום שבת שנמשכין מבחינת אלפים שנה שקדמה התורה לעולם שהיא בחינת שהתורה נשתלשלה בכמה צמצומים עד שנתלבשה בלבושים אלו שמבחינת קדושה זאת נמשכת הקדושה בשבת עד אלפיים אמה. ומשם ואילך אסור לילך מחוץ לגבול כדי שלא יצא מגבול הקדושה בשבת כי בשבת אין שום בירור. כי כל הטילטולים נמשכין בשרשן מבחינת הצמצומים הנ"ל שצריכין להמשיך בכל פעם מחדש רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים כי מחמת שנתקלקלו הצמצומים הראשונים על ידי חטא אדם הראשון וכל הדורות צריכין בכל פעם צמצומים חדשים. ובשביל זה צריכין דרכים וטלטוים לילך ממקום למקום. כי עיקר תכלית כל הצמצומים היא הארץ הגשמי הזאת שהיא תכלית הצמצום הגשמי מכל הצמצומים וכל הצמצומים צריכין לקבל משם שהיא שורש של הצמצומים. ועל כן הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה. כי כל הנבראים כולם נמשכו מצמצומים הנ"ל שכולם שרשם מתכלית הצמצום שהוא העפר הגשמי של הארץ הזאת. ועל כן כאן בארץ הזאת שהיא תכלית הצמצום והגשמות כאן הוא עיקר שלימות האמונה. כמו שכתוב וכל מעשיהו באמונה וכל מעשיהו דייקא כי עיקר האמונה היא בבחינת עשייה גשמיית ששם תכלית הצמצום שמשם כל הצמצומים שמשם עיקר האמונה כנ"ל בהתורה הנ"ל. כי זה ידוע שעיקר האמונה הוא במקום שאין השכל מבין ומחמת שזה העולם הוא גשמי ועכור כל כך על כן בכאן אין שום התגלות וידיעה באלקותו יתברך כי אם על ידי אמונה לבד כי בעולמות העליונים אף על פי שגם הם יש להם אמונה כי בודואי גם המלאכים אין יודעין מהותו יתברך וכולם שואלים איה מקום כבוד. אף על פי כן האמונה שלהם היא קרובה לדעת. כי הם רואין בדעתיהם גדולו וגבורתו ונפלאותיו בכל עת. ואין להם גוף עכור כזה להפסיק כנגדם אבל בזה העולם הגשמי מעוצם גשמיות ועכירת הגוף בכאן עיקר האמונה כי בכאן אי אפשר בשום אופן להשיג אלקותו יתברך כי אם על ידי אמונה לבד שאנו מקבלים על ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור. ומחמת ששורש גדילת האמונה נמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. על כן צריכין דרכים וטלטולים כי לפעמים צריכין לילך ממקום למקום בשביל להמשיך צמצום חדש להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים חדשים כי כל הצמצומים צריכין להמשיך על ידי הצמצומים של הארץ הזאת שהיא שורש כל הצמצומים כנ"ל על כן צריכין לילך ממקום זה למקום אחר ששם נקודה אחרת של הארץ שםש מסוגל לעשות צמצום חדש כפי אותה הנקודה של הארץ שהולך עתה עליה וזה בחינת כל הנסיעות של ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה והמשכן והארון הלך לפניהם ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו שהכל היה כפי מה שהיו צריכין בכל מקום ומקום להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים חדשים כדי לגלות אלקותו להמשיך אמונה לתקן חטא העל ועל כן יראד להם המן כל אלו המ"ם שנה הוא פרנסה העליונה הנמשכת מרוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו שעל ידי זה מצחצחין הנשמה שעל ידי זה גדילה אמונה וכנ"ל. וכמו כן צריך שיהיו כל הדרכים והנסיעות של איש הישראלי שיהו כל נסיעותיו על פי ה'. על פי ה' יחנה ועל פי ה' יסע ממקום למקום כפי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שצריך להמשיך בכל פעם כדי להמשיך אמונה כנ"ל. ועל כן בשבת אסור לצאת לשום דרך כי אז נמשך התגלות אלקותו בהתגלות גדול בלי בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים על ידי מעשה התחתונים וכנ"ל על כן לא יר המן בשבת על כן אסור לצאת חוץ לתחום שבת וכנ"ל.

אות יט וזה בחינת עירובי תחומים שעיקר קניית השביתה היא ממקום הסעודה כי עיקר המשכת האמונה הוא על ידי אכילה דקדושה שעל ידי זה מצחצח נפשו כנ"ל וזה בחינת מעלת אכילת שבת שיקרה מאד מאד. כי אכילת שבת היא בחינת אכילה הזאת שעל ידי זה מצחצחין הנשמה שעל ידי זה זוכין לאמונה. ועל כן במקום שמניח העירוב שהוא סעודת שבת משם קונה השביתה כי שם עולין הרגלין מהקליפה שזה עיקר קניית השביתה עיקר קדושת שבת כי שם זוכין לגלות האמונ על ידי קדושת שבת שמחמת זה אסור לילך חוץ לתחום שבת כנ"ל כי עיקר התגלות האמונה הוא על ידי בחינת אכילת שבת שהוא מצחצח הנשמה שעל ידי זה גדילה האמונה וכנ"ל. (כל הדברים האלו צריכין עדיין ביאור רחב. כי יש דברים הרבה בתוך דברים אלו שלא זכיתי עדיין לבארם המקום יהא בעזרי לבארם על נכון באמת כרצונו וכרצון רבינו הקדוש ז"ל אמן כן יהי רצון). ועתה הבא נבא בחסדי ה' ובישועתוהנפלאה לבאר ענינים אלו כפי אשריחננו ה' ברחמיו וחסדיו העצומיםונחזור לעניננ:

אות כ והכלל כי כל הדרכים הם בבחינת חיצוניית כי ישיבה בבית זה בחינת פנימיות שיושבים בביתו בפנים והולך בדרך הוא בחינת חיצוניות שהולך בחוץ בדרך וזה בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך הנאמר בקריאת שמע כי המשכת האמונה שהוא בחינת קריאת שמע צריכה להיות על ידי שני בחינת אלו שהם בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך שהם בחינת פנימיות וחיצוניות שעל ידי שניהם דייקא נמשכת האמונה בשלימות כנ"ל והילוך בדרך שהוא בחינת המשכת האור מבחינת היחוד החיצון בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל כי בשביל זה דייקא צריכין לילך בדרך מחמת שצריכין להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים על כן צריכין לילך ולטלטל מנקודת מקום זה לנקודת מקום אחר כדי להמשיך צמצום חדש כפי אותו המקום האחר שבא לשם כי כל הצמצומים צריכין לקבל מבחינת תכלית הצמצום הגשמי ביותר שבכל הצמצומים הוא הארץ והעפר הגשמי הזה שאנו הולכין עליו שהיא כלולה מכל הצמצומים כולם. כי הוא בחינת נקודה המרכז של כל העולמות שהוא בחינת תכלית הצמצום מכל הצמצומים והיא כלולה מכל הצמצומים. ובכל נקודה ונקודה מהארץ הזאת נמשך צמצום אחר כפי הקווים הנמשכין מקודת המרכז למעלה על עלינוות כדור הארץ. שאף על פי שלמטה בנקודת המרכז ששם התחלת כל הקוווים שם הכל אחד. אבל כל מה שנמשכין למעלה מתרחקין זה מזה יותר עד שבעליונות הכדור שם הקווים רחוקים זה מזה. וכן כשהולכים מציור הקווים במחשבתו עד הגלגלים מתרחקין יותר ויותר. ועל כן בכל נקודה שעל הארץ אף על פי שלמטה בנקודת המרכז כולם יוצאים ממקום אחד אף על פי כן יש שם צמצום אחר כפי הרוחניות אלקות הנמשך לשם מלמעלה מבחינת מיוחדת כפי מקום הנקודה הזאת כפי הקו הנמשך ממנה למעלה כי למעלה הקווים רחוקים זה מזה מאד מאד כנ"ל וכל זה מובן בחוש למשכיל קצת. (והציור כזה וכבר מבואר מזה במקום אחר) ועל כן האדם בהילוכו בכל פסיעה ופסיעה שהולך הוא בא על נקודה אחרת ששם יש צמצום אחר כי שם נמשך רוחניות אלקות מבחינה אחרת כפי המקום בעולמות עליונים המכוונים כנגד הנקודה הזאת ועל כן צריכין שם צמצום אחר וכנ"ל. ובשביל זה מוכרח האדם לפעמים לילך בדרכים כדי שיבא למקומות אחרים שם מסוגל לעשות צמצומים אחרים חדשים כפי המקום ההוא כנ"ל. וזה בחינת הליכת ישראל במדבר ארבעים שנה כדי לקבל את התורה והמשכן הלך לפניהם ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כי הם היו צריכים להמשים האמונה מחדש לתקן חטא אדם הראשון שפגם באמונה כנ"ל שזהו היה עיקר קבלת התורה בשביל לגלות העצות שמהם גדילה האמונה וכנ"לולה צריכין תחילה להמשיך בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים כנ"ל. על כן הוכרחו בכל פעם לילך ולנסוע ממקום למקום על פי ה'. כדי להמשיך בכל פעם רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים כפי אותו המקום שבאו לשם בכל פעם כנ"ל. שעל ידי זה זכו שנמשך לשם פרנסה קדושה שהוא המן שירד להם בכל מקום שבאו לשם. שעל ידי זה היו מצחצחין נשמתם שעל ידי זה זכו לחתור ולגלות המים עמוקים שהם העצות קדושות שהם המצוות שקיבלו בכל המקומות ההם. ועל כן המשכן הלך לפניהם. כי המשכן הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה עיקר מעשה המשכן וכליו כנ"ל. ועל כן נקרא המשכן לשון המשכה בחינת משכיני אחריך נרוצה כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ע') היינו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שנמשכין על ידי כל פרטי המשכן וכליו קרשיו קרסיו עמודיו ואדניו וכו' מנורה ושלחן וארון וכפורת וכרובים וכו'. שכולם היו ציורים וצמצומים כדי להמשיך עליהם רוחניות אלקות לתוכם כדי לזכות על ידי זה לקבלת התורה שהוא העצות כנ"ל.

אות כא וזה כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר תוכחת מסור הם רק בחינת דרך חיים דרך דייקא שנמשך מבחינת נמשכת רוחניות אלקות וכו' כי המשכת רוחניות וכו' זה בחינת התורה שממשיכין הצדיקים שאין יוצא משם עצה לעבודת הבורא יתברך רק בתעוררות ותוכחה ומוסר שמעוררין לעבודת ה' אבל אין יוצא משם שום עצה עדיין וזה החילוק שבין נבואת כל הנביאם לנבואת משה וכו'. וזהו החילוק גם עכשיו בין הצדיקים שיש צדיקים שכל ספריהם ודבריהם הם רק התעוררות וכו' ואף על פי שזה טוב מאד אבל אף על פי כן עדיין אין מקבלים משם עצה אבל עיקר הוא הצדיקים שזוכין לקבל מתורם וספריהם עצות שזהו בחינת נבואת משה שנתן לנו את התורה שהיא כולה עצות שנמשין מיחוד הפנימי וכו'.

אות כב אבל באמת גם עכשיו שנתן לנו את התורה שהיא כולה עצות כנ"ל אף על פי כן עדיין צריכין עצות לעצות אלו. דהיינו שעדיין צריכין עצות ותחבולות איך נזכה להתגבר לקיים מצוות ציצית ותפילין בשלימות ולהנצל מניאוף והרהורים וכו' ואלו העצות הם עד אין סוף ובזה עוסקים כל הצדיקם שבכל דור וזה בחינת ורה שבעל פה בחינת משמרת למשמרת בחינתואזן וחקר וכו' שעשה אזנים לתורה וכו' כמו שאמרו רז"ל ואף על פי כן עדיין צריכין עצות בכל פעם כאשר אנו רואין בחוש שכבר כל התורה כולה מסורה בידינו שהיא כולה עצות ואף על פי כן זעירין אינון שמקיימין את מצוות התורה בשלימות ומכירין כראוי את מי שאמר והיה העול ואפיו בדורו של משה היה מה שהיה וכו' עשר נסיונות נסו וכו'. והכלל כי כל מה שנתגלה עצה קדושה להכיר את השם יתברך תיכף את זה לעומת זה עשה אלקים שהסטרא אחרא מתגברת כנגד אותה העצה לקלקלה ח"ו ועל כן באמת צריכין מלחמה חדשה בכל פעם, אבל אף על פי כן אתה מרום לעולם ה' כי בוודאי עצת ה' לעולם תעמוד ועצתם של הסטרא אחרא תתבטל בבחינת עוצו עצה ותופר בבחינת עצה נברה. אבל עיר התיקון יהיה על ידי משיח שיבא במהרה בימינו שאז ימשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים נפלאים חדשים כאלה עד שיזכה להמשיך עצות עמוקות מאד הנמשוכת מיחוד הפנימי הגבוה מאד מאד הנמשך מבחינת עתיק כמבואר בכתבי האר"י שאין מי שיש בכחו שימשיך עתה מוחין על ידי יחוד הפנימי מבחינת עתיק כי אם משיח. ואז כשימשיך המוחין משם אז יתגלו בשלימות בחינת המים עמוקים עצה וכו' וכמו שכתוב ונחה עליו רוח ה' וכו' רוח עצה וכו' וכמו שכתוב ויקרא שמו פלא יועץ וכו' שיתגלו עצות עמוקות ונפלאות כאלה עד אין סוף שיהיה בלתי אפשר להסטרא אחרא לסותרן בשום אופן בעולם. כי העצות שימשיך משיח במהרה בימינו יהיו עד אין סוף ואין תכלית. ואז יתקיים עצת ה' לעולם תעמוד בחינת כי ה' צבאות יעץ ומי יפר כי אז יתגלו העצות בשלימות ועמוקות שעל ידם יקיממו ישראל את התרוה כל ימיהם לעולם אשר עצות כאלו לא נתגלו עדיין בעולם ועל כן בוודאי התורה הקדושה שלנו לא תשתנה כלל בימות המשיח אפיו נקודה אחת ואף על פי כן תתחדש התורה אז לגמרי כאלו ניתנה אז כי אז נזכה לקבל חידושין דאורייתא כאלה שעל ידי זה נזכה כל אחד ואחד לפי מדריגתו לידע עצות שלמות ועמוקות באופן שיזכה בכמה פעמים להתגבר על מה שצריך להתגבר ולזכות לקיים את התורה בשלימות ועל זה נאמר וכרתי להם ביום ההוא ברית חדשה וכו' לא כברית הראשונה אשר המה הפרו את בריתי וכו' והסירותי אל לב האבן וכו' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו' ואז יהיה עיקר התיקון של חטא אדם הראשון. ועל כן אז באמת יתבטל הגלות והטילטול שהוא בשביל תיקון האמונה כנ"ל כי אז יתתקנו הרגלין בבחינת עד דמטו רגלין ברגלין בחינת ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתיםוכו' כי אז יתגלו ויתקיימו העצות בתכלית השלימות שהם עיקר גידול האמונה בשלימותן עיקר תיקון הרגלין כנ"ל.

אות כג וזה בחינת שבת כי היחוד הפנימי אי אפשר לעשות כי אם על ידי אתערותא דלתתא כנ"ל שנעשה על ידי בחינות הנ"ל והכל כפי מעלת הצדיק הגורם היחוד הפנימי וכו' כמבואר בכתבים וכנ"ל. ועל כן כל התחלות קשות כי התחילה קשה מאד להמשיך רוחניות וכו' מחמת שעדיין אין לו שום כלי וכו' וכנ"ל ועל כן כל ההתחלות התיקון צריכין להתחיל משבת כי שבת אגין על אדם הראשון כי איתא בכתבים שמעלת שבת הוא שאז עולין העולמות בעליות נפלאות על ידי קדושת היום בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל. וזה מבואר ומובן שעליית העולמות הם על ידי קריאת שמע ותפילה בחול שעל ידם נמשך היחוד הפנימי על ידיבחינת הנ"ל ובשבת עולין העולמות מעצמן נמצא שבשבת נעשה יחוד הפנימי בעצמו בלי אתערותא דלתתא ועל כן אז אין שום שליטה להחיצונים ואיהי אתייחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכו'ועולין הרגלין מהקליפה כי בשבת נמשך הקדושה מעמו מבחינת תכלית התיקון שיהיה לעתיד שהוא בחינת האור הנמשך מבחינתעתיק כי בשבת היא בחינתהתגלות אורייתא דע"ס כמו שכתוב בדברי רבינו ז"ל (בסימן מ"ט) אך אף על פי כן לאו כל אדם זוכה לקבל הארה הזאת אפילו בשבת כי אם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת והכלל כי אף על פי שבשבת נמשך אור גדול ונפלא מאד מחמת קדושת היום בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל אף על פי כן אין מי שיוכל לקבלו בשלימות רק כל אחד מקבל מהאור כפי מה שהכין עצמו בששת ימי החול ואז כפי ההכנה כפי מה שקידש וטיהר את עצמו ףבששת ימי החול כן זוכה לתוספת שבת דהיינו שיקבל מהאור הקדוש הזה הנמשך בשבת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא אבל על כל פנים כל אחד מישראל כל מי שנקרא שם ישראל עליו כל זה שיש לו איזה חלק בקדושת ישראל נמשך עליו הארה מקדושת שבת שעל ידי ההארה הזאת יש לו כח בכל מקום הוא לזכור בהשם יתברך ולשוב אליו יתברך אם ירצה להמשיך על עצמו ההארה ההיא והכלל שהחילוק הוא בין חול לשב. ששבחול הסטרא אחרא מתגברת. וצריכין עצות רבות לעמוד כנגדה ובפרט מי שקלקל ח"ו כמו רוב העולם רחמנא ליצלן והעצות שהם בחינת מים עמוקים הנ"ל אי אפשר להמשיכם כי אם על יד שיעה יחוד הפנימי וכו'. והאדם מחמת חלישותו ומיעוט עבודתו בפרט כשפגם בוודאי אין בכחו לעשות יחוד פנימי להמשיך משם עצות כפי מה שצריך אבל כשמגיע שבת אזי נמשך עליו הארה גדולה מיחוד הפנימי מאתערותא דלעילא שאם ירצה להמשיך אחריה בבחינת משכיני אחריך נרוצה יכול לקבל עצות נפלאות משם. כי בחואין נמשך בקביעות מלמעלה כי אם מיחוד החציון אבל בשבת נמשך ממעלה מיחוד הפנימי. אבל בין בחול בין בשבת על כל פנים צריכין להמשיך על עצמו האור. רק שבחול אפילו כשממשיכין על עצמו האור עדיין אין יודעין ממנו עצה. כי נמשך רק מחיצוניות אבל בשבת כשממשיכין האור הבא מלמעלה יודעין על ידו עצות נפלאות וכו'. ומחמת שגם זה קשה לקבל לפי גשמיו האדם. על כן צריכין לבא על שבת לצדיקים כדי לקבל על ידם קדושת תוספת שבת וכו'. ועל כן גוי ששבת חייב מיתה. כי אין בו כח לקבל קדושת שבת כלל אדרבא יקלקל ח"ו גם הארה הזאת ויתחזק אמונות כוזביות שלהם שהם סטרא דמותא. ועל כן לא נתתו לגויי וכו' כי לעמך ישראל וכו' ברית עולם.

אות כד ועל כן בשבת אין צריכין לילך בדרכים כי בשבת אין צריכין לגלות האמונה על ידי המשכת רוחניות אלקות וכו' שהוא בחינת כלליות הבריאה שהוא צמצומים שזהו בחינת ל"ט מלאכות המשכן וכו' שהוא בחינת התגלות הבתורה של מוסר לבד שאין בה עצות שזהו בחינת הילוך בדרכים בחינת דרך חיים וכו' כנ"ל. כי בשבת נתגלה האה מאורייתא דע"ס שהיא כולה עצות ואין צריך לטלטל עצמו להמשיך רוחניות וכו' כדי לתקן הרגלין כדי לגלות העצות. ועל כן בשבת עולין הרגלין בבחינת אם תשוב וכו'.

אות כה ועל כן בשעת כניסת שבת קונה שביתה לילך עד אלפיים אמה שהוא ת"ש. זה בחינת שני האלפין של ב' שמות אהיה בחינת החרש ואאלפך חכמה וכו' בחינת אלף חכמה אלף בינה בחינת אלפיים באמה וכו' סביב של מ"ח ערי מקלט של הלויים שהם בחינת קריאת שמע שהוא אמונת היחוד שש ערי מקלט כנגד ששה תיבות שבפרשת שמע ישראל ושארי מ"ב ערי הלויים הם כנגד מ"ב תיבות שבפרשת ואהבת וכו'.

אות כו כי מה שאל תחילה את השם יתברך ואמרו לי מה שמו וכו' והשיב לו אהיה אשר אהיה זה בחינת המשכת רוחניות אלקות וכו' שהוא בשביל להמשיך על ידי זה העצות הנמשין מיחוד הפנימי שזהו בחינת אהיה אשר אהיה. כי אהיה זה בחינת יחוד העליון של חו"ב שיש שם ב' פעמים אהיה בחינת יחוד הפנימי ויחוד החיצון וזהו אהיה אשר אהיה שעיקר ההמשכה של תכלית ההתגלות שהוא בחינת המשכת רוחניות וכו' הוא בשביל אהיה הב' כדי לעשות יחוד הפנימי וכו'.

אות כז וזה בחינת מה שנחלקו רז"ל אי תלמוד גדול ממעשה אי מעשה גדול ולא הכריעו. כי שניהם אמת. כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. כי על ידי התורה שלומדים ממנה עצה וכו' לקיים התורה וכו' אבל יש תורה שאין יוצא משם עצות רק שהוא תוכחת מוסר וכו' ואף על פי שגם זה טוב מאד אבל מלימוד כזה בוודאי מעשה גדול. כי עיקר הלימוד הוא מוסר שיקיים התוה וכשהוא מקיים התוה בעצמה בוודאי טוב יותר אבל הלימוד שהוא עצות הוא טוב יותר. כי בלא זה לא ידע כלל לקיים. וגם כי לימוד הזה נמשך מיחוד הפנימי והוא כולל כל העצות. כי בעסק התורה כלולים כל העצות. על כן בוודאי הוא גבוה יותר. אבל הלימוד הנ"ל שהוא בחינת תוכחת מוסר שנמשך מיחוד החיצון בודאי מעשה גדול שנמשך מיחוד הפנימי. ואף על פי כן גם זה צריכין מאד כי איך אפשר לעשות יחוד הפנימי בלי המשכת וכו' שהוא בחינת יחוד החיצון וכו' ועל כן שניהם כאחד טובים.

אות כח וזה בחינת אכילת מצה בפסח. כי עיקר הגאולה של פסח הוא משבת שזהו בחינת שבת הגדול וכו'. כי גם בפסח הוא אתערותא דלעילא כידוע. וזה נמשך מקדושת שבת. שאז היא אתערותא דלעילא לבד ואף על פי כן היה להם איזה מצוות כי הגאולה היה בהכרח על ידי שהם יהיו נמשכין אחריו וכו' ועל כן מחמת הוא על ידי אתערותא דלעילא על ידי זה אסור החמץ וצריכים לאכול מצה כי מצה הוא מאכל מלאכים כי הוא בחינת מן בחינת עוגה שהוציאו וכו' ומן הוא מאכל מלאכים כמו שאמרו רז"ל והכשחיות נמשך בבחינת אתערותא דלעילא הוא בבחינת חיות המלאכים ולמטה יוכל להתקלקל ח"ו וצריך תיקון על ידי אתערותא דלתתא. ובפסח בתחילת התיקון שאז הוא רק אתערותא דלעילא אין לנו כח כי אם לשמור השפע כל המן שלא נתגשמה למהט בחבינת חמץ שאז אנו שומרים אותה בבחינת מצה שהוא מאכל מלאכים בבחינת עונג שבת בחינת מן שמצחצח הנשמה. כי תיכף כשיורד למטה שנשתהא עד שנתחמץ ח"ו שוב אין כח לתקנו כי אם על ידי התורה שהיא בחינת אתערותא דלתתא שזה לא זכינו עדיין על כן דיקיא בפסח יש חילוק בין חמץ למצה מה שאין כן בכל השנה כי בוודאי חמץ בפסח דייקא הוא היצר הרע שנקרא שאור שבעיסה מחמת אז הוא אתערותא דלעילא בלי אתערותא דלתתא שאז יש לנו כח על ידי אור העליון היורד מלמעלה לשמור העיסה מחמץ מהיצר הרע משאור שבעיסה ואם ח"ו יתחמץ שוב אין לנו כח לברר ולתקן כי הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע וכו' אבל בכל ימות השנה אין נמשך עלינו הארה גדולה כל כך מלמעלה ובוודאי אין כח בידינו לעשות העיסה מצה בחינת מן כי זה אין נעשה כי אם על ידי האור הנמשך מלמעלה בפסח ועל כן בכל השנה אין חילוק בין חמץ למצה כי אן בכח בידינו לשמור העיסה מהסטרא אחרא י אם על ידי כח התרוה שהיא בחינת אתערותא דלתתא שעל ידי זה דייקא נתתקן המאכל ואז אין חילוק עוד בין חמץ למצה כי בהכרח שתהיה נמשכת השפע למטה בבחינת מאכלים של עולם הזה רק אנו מתקנים אותם על ידי התורה וכו' על ידי הרשימה מיחוד הפנימי. והבן. וצריך ביאור.

אות כט ועל כן כל הקרבנות באין מצה כי הם באין לכפר שזהו בחינת פסח וכו' ועל כן בשבועות שהוא קבלת התורה מביאין שתי הלחם מחמץ ועל כן גם בפסח אין חיוב מצה כי אם בלילה הראשונה. ועל כן גם התודה באה חמץ כי כל הנסים נמשכין מקץ האחרון וכו' ועל כן כל הקרבנות בטילין חוץ מקרבן תודה.

אות ל וזה וספרתם לכם ממחרת השבת. כי נקרא שבת כנ"ל. ואז מביאין עומר שעורים שהוא מאכל בהמה כי אחר יום ראשון נסתלק האור וכו' וכנ"ל באריכות ועל כן הקרבן צריך שיעבור עליו שבת אחת. כמו שכתוב שבעת ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה וכו'. כי הקרבן הוא בחינת המשכת רוחניות וכו' שמתחילין התיקון מחדש שזה אי אפשר כי אם על ידי שבת וזה תספרו חמישים יום. כי העיקר לקבל מיום החמישים שהוא בחינת שער החמישים שישיג משיח במהרה בימינו שהוא האור מעתיק הנמשך על ידי משיח וכל שורש התורה נמשך משם. אבל עכשיו נמשך משם רק הארה מועטת בהעלם גדול. כי עדיין אין מי שישיג זה השער. כי אפילו משה רבינו עליו השלום לא השיגו כמו שאמרו רז"ל כמו שכתוב ותחסרהו מעט מאלקים. ועל ידי השגת זה השער הנו אז יזכה לידע בחינת דרכי ה' בחינת צדיק וטוב לו וכו' הנאמר בסוף התורה שזהו עיקר שלימות התיקון. כי כפי המים עמוקים עצה שממשיך ממקום גבוה יותר. כן זוכה אחר כך לכל בחינת התיקונים הנאמרים בתרוה הנ"ל. שעיקר הלימות התיקון הוא כשזוכין לבחינת קישור המרכבה שהוא תיקון המשפט שהוא בחינת השגת צדיק וטוב לו וכו' שזהו בחינת שער החמשים הנעלם עתה בעוונותינו הרבים.

אות לא וזה בחינת ד' מחנות הדגלים שהלכו ישראל בכל מסעיהם בד' מחנות הדגלים שהם שנים עשר שבטי יה שהם בחינת קישור המרכבה שהיא כלולה מד' מחנות כידוע שהם בחינת הד' מלאכים שסימנם אגרגמן שהם בחינת קישור המרכבה כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל שעל ידי זה תיקון המשפט כמו שכתוב שם וזהו שבטי יה עדות לישראל וכו' כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד וכו'. כי כסאות למשפט נתתקנין על ידי שבטי יה שהם ד' מחנות שהם בחינת קישור המרכבה וכו' כי כל זה שלא נתתקנין כל התיקונים הנ"ל בשלימות עד שזוכין לתיקון המשפט בחינת קישור המרכבה. אזי גם האמונה עדיין לא נתתקנה בשלימות. כי כל זמן שיש עדיין איזה פגם הברית ח"ו עדיין אין האמונה בשלימות. כי הא בהא תליא כמבואר במקום אחר (סימן ל"א) ועל כן עיקר התיקון כשממשיכין האור מיחוד הפנימי מבחינת עתיק שעל ידי זה משיגין שער הנ' שעל ידי זה זוכין לתיקון המשפט ואז נתתקן הכל בשלימות כמהו שיהיה בימי משיח שיבא במהרה בימינו אמן.

אות לב ועל כן קטרגו המלאכים מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלקים וכו' כי הם מקטרגין על גודל השגת ישראל ואחר כך פוגמין מה שפוגמין ח"ו. אבל הם בעצמן השיבו לעצמן תשובה בהעלם. כי קטרוגם הוא רק עכשיו שעל ההשגה של עכשיו נאמר ותחסרהו מעט וכו' שלא השיג עדיין בחינת שער הנ' וכו' אבל לעתיד שיהיה משה הגואל צדק כי משה הוא בחינת משיח ישיג את שער הנ' ואז יתתקן הכל: ולא יוכלו לקטרג כלל כי כל קטרוגם הוא רק כל זה שנאמר ותחסרהו וכוף אבל לעתיד כולם יודו על מעלת ישראל ויהיה מחיצת הצדיקים לפנים ממלאכי השרת כמו שכתוב כעת וכו' כי אז כשישיג משיח שער הנון וימשיך לנו עצות עמוקות משם. אז לא נפיר את התורה לעולם בחינת וכרתי להם וכו' כנ"ל ועל כן יתבטל קטרוגם.

אות לג ועל כן בשבת אסור לילך בדרך חוץ לתחום שבת כי כבר מבואר היטב שעיקר הדרכים שבזה העולם הם בשביל בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל. והמשכת רוחניות וכו' זהו בחינת ל"ט מלאכות וכו' כנ"ל שזהו בחינת כלליות הבריאה שהיתה בימיה חול בששת ימי המעשה שבהם ברא השם יתברך את כל הבריאה כי כל הבריאה נמשכת מבחינת יחוד החיצון שהיא בחינת המשכת רוחניות וכו'. כי מבחינת יחוד החיצון נמשך החיות והקיום לכל העולמות וכו' כנ"ל. אבל בשבת לא היה שום בריאה ואין בו שום מלאכה מעובדין דחול שהם בחינת המשכת רוחניות וכו'. כי בשבת אינו נמשך התגלות רוחניות אלקותו יתברך על ידי הצמצוים של ימי החול שמהם נמשכו הל"ט מלאכות שהם בחינת כלליות הבריאה שבו' ימי המעשה כי בשבת נתגלה אלקותו על ידי לבושים וצמצומים רוחניים דקים וזכים וצחים מאד מאד שאינם מתלבשים כלל בשום מלאשכה ועובדין דחול. וזה בחינת לבושין דשבת שהם לבושי קדש כמו שכתב בזוהר הקדוש ולבושין דלביש בחול לא לביש בשבת. כי בחול בהלבושין שהם הצמצומים הם מבחינת יצירה ועשיה שמהם נתהוו ונשתלשו כל הדברים הגשמיים של כל הבריאה שהם בחינת ל"ט מלאכות אבל בשבת הוא לביש לבושין דעולם הבריאה ששם כסא הכבוד וכו' שהם בחינת לבושין דקים ורוחנים שאינם מתלבשין בעובדין דחול כי בשבת זוכין לבחינ התגלות אלקות שיהיה לעתיד שהוא בחינת והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך כי בחול שיש שליטת הסטרא אחרא אז אי אפשר להכיר אלקותו יתברך כי אם על ידי לבושים גשמיים אלו שהם כלליות הבריאה כי השם יתברך שיער בדעתו שבעולם הזה שהוא בחינת שת ימי החול אי אפשר לידע מאלקותו יתברך כי אם על ידי כל הצמצומים האלה שנתלבשו ונתהוו מהם כל הדברים של הבריאה דצח"מ וכו' אבל לעתיד לבא שיהיה יום שכולו שבת נזכה להכיר אותו יתברך אפין באפין בלי התלבשות בצמצומים אלה של הבריאה. וזה בחינת שבת קדש ששבת היא מעין עולם הבא שנמשך הארה מבחינה זאת של לעתיד ועל כן אין בו שום הילוך וטלטול דרכים כי כל הדרכם הם בבחינת המשכת רוחניות וכו' שהם בחינת ל"ט מלאכות וכו' שמשם נמשיכן כל הטיטולים והגליות והדרכים אבל בשבת אין נתגלה אלקותו על ידי בחינת המשכת וכו' על ידי צמצומים הנ"ל. על כן אסורים הדרכים וכל הל"ט מלאכות כנ"ל כי בשבת עולים כל העולמות בעליות נפלאות על ידי אתערותא דלעילא לבד. ואז עולין הרגלין מהקליפה ונתבטל שליטת הסטרא אחרא על כן יכולין לקבל המשכת רוחניות אלקותו בלבושין דקים בבחינת לבושין דשבת שאינם מתלבשין בצמצומים של ימי החול שמהם כל המלאכות וכל הדרכים כנזכר לעיל.

אות לד כי קדושת שבת בשרשה נמשך מיום שכולו שבת שיתגלה בו אורייתא דע"ס שהיא התרוה שיגלה משיח צדקינו במהרה בימינו ועיקר מעלת התורה הזאת על התורה של עכשיו היא בחינת הנ"ל. דהיינו נזכה לעצות עמוקות ונפלאות כאלה עד אין סוף. שלא תוכל הסטרא אחרא והקליפה לסותרם ולקלקלם בשום אופן בעולם כי בוודאי מצוות התורה לא ישתנו אפילו דקדוש אחד בימי המשיח אדרבא עיקר ביאת המשיח הוא ללמוד אותנו לקיים את כל דברי התרוה הזאת שזכינו לקבל מפי משה רבינו עליו השלום שהוא יהיה משיח בעצמו בבחינת מה שהיה מהוא שיהיה כמובן. כי עד עכשיו אף על פי שכבר זכינו לקבל את התורה שהוא כלה עצות להכיר אותו יתברך אף על פי כן עדיין אנו צריכין עצות לעצות אלו כנ"ל שאנו צריכין בכל פעם עצות איך נזכה להתגבר לקיים עצות הקדושים האלו שהם כלל מצוות התורה כי בהתורה כתיב לא תנאף. ואפילו בהיתר צריכין להתקדש את עצמו כמו שכתוב והתקדשתם וכו'ודרשו רז"ל קדש עצמך במותר לך ועדין אין אנו זוכין לידע עצות איך זוכין לזה. וכן שארי המצוות כי אין אנו יודעין איך נזכה לקיים מצות ציצית בשלימות בכל פרטיה ודקדוקיה וכוונתיה וכו' בלי שום פניה וכו' ואף על פי שכבר היו כמה צדיקים שנתנו לנו עצות קדושות שזהו בחינתכלל תורה שבעל פה שגילו לנו הצדיקים שבכל דור ודור כי זה עיקר בחינת תורה שבעל פה שצוה והזהיר אותנו השם יתברך לבלי לסור מדברי החכמים והצדיקם אמתיים שבכל דור ודור. כי השם יתברך ידע בחכמתו שאי אפשר לבאר העצות לתכליתן בכתב כי עיקר תכלית שלימות העצות שנזכה לקיימם באמת. הוא רק ברמזים בבחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני וכו' וזה צריכין לקבל מהצדיקים אמתיים שבכל דור. שהם בחינת משה שישראל הולכים בעצתם בכל דור ודור בבחינת וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך ואף על פי שכבר היו כמה צדיקים וחכמים אמתיים שעשו כמה תקנות וגדרים והוסיפו כמה מצוות דרבנן וגזירות שכולם הם בחינת עצות לעצות התורה כדי שנזכה על ידי זה לקיים אשת התורה בחינת משמרת למשמרת כנ"ל וכן הצדיקים שבכל דור וכו' אף על פי כן עדיין הסטרא אחרא מתגברת בכל יום וזעירין אינון שמקיימין את התורה בשלימות. כי כל מה שמתגלה עצה קדושה הם מתגברים כנגד העצה בעצמה. וכמו שמעתי מפי רבינו ז"ל אמר ענין מה שהיו בני הנעורים שהיו קובלין לפניו הרבה על צרת נפשם שאינם זוכים להתקדש באמת ולעבוד את ה' כראוי ופעם אחת ענה ואמר שיש עצות שהיו מועילים בוודאי אבל גם העצות בעצמן קשה לקיים עד כאן לשונו וזה עיקר מעלת התורה שיתגלה בימי משיח צדקינו במהרה בימינו שנזכה לעצות כאלו שלא תוכל הסטרא אחרא לסותרן בשום אופן בעולם כי הם בחינת עצות עמוקות עד אין סוף שזהו בחינת מה שנקרא משיח פלא יועץ וכו' ועל כן באמת כתיב אז (ירמיה ל"א) וכרתי להם ברית חדשה וכו' לא כברית אשר כרתי את אבותיכם אשר המה הפרו את בריתי וכ' כי זאת הברית וכו' ועל לבם אכתבנה וכו' וכתיב ועשיתי אש אשר בחוקי תלכו וכו' היינו כנ"ל שיתגלו עצות כאלו שלא תוכל הסטרא אחרא להפירן ולסותרן בשום אופן בעולם שעל ידי זה נזכה לקיים את התורה בשלימות לעולם ועד ועל כן תהיה גאולה האחרונה גאולה שלימה לעולם. וזה בחינת קדושת שבת קדש שבשבת נמשך הקדושה משם ועל כן שבת היא בחינת תשובה כמו שכתב רבינו ז"ל (בסימן נ"ח) כי עיקר בחינת תשובה היא בחינה זאת שעל ידי תשובה זוכין לעלות ולהמשיך על עצמו האור הזה של ימשיח.כמו שכתב רבינו ז"ל בספר הא"ב באות שבת (בסימן ד') וזה לשונו על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח. גם על ידי תשובה עד כאן לשונו.

אות לה כי כל המצוות נקראים עצות בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא היינו שהם עצות להשיג אלקותו יתברך על ידי זה ולהיפך עבירות ח"ו הם פגם העצות שעל ידי זה אין יודעין עצה איך להכיר אותו יתברך אדרבא מתרחקין ממנו יתברך ח"ו ונופלין לכפירות ואמונות כוזביות חץו כפי הפגם והעבירה. כמו שכתב רבינו ז"ל בסימן הא"ב (הישן באות אמונה סימן כ"ב) הפשע מכניס כפירה באדם וזה בחינת כי אם עוונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם וכשאדם זוכה לתשובה אזי זדונות נתהפכין לזכיות ועיקר התשובה על ידי הצדיקים שהם בחינת משיח שעיקר עסקו להחזיר העולם בתשובה שלימה להשם תברך כמו שכתוב ובא לציון גואל ולשבי פשע וכו' וכמו שכתוב לשובב יעקב אליו. וכו'. כי באמת תשוב הוא דבר פלא מאד מאד כי מאחר שכבר נכשל בעבירות ולא זכה לקיים העצות טובות וקדושות שהם מצוות התורה וקלקל העצות על ידי העבירות איך יקבל עתה עצה לשוב בתשובה ומה אם קודם קלקל העצות לא הועילו לו עצות אלו מכל שכן אחר שקלקל גם עצות אלו מהיכן יקבל עצות לחזור על כן באמת אי אפשר לשוב בתשוב שלימה באמת כי אם בכח צדיקי הדור האמתיים שזוכין לקבל מאורו של משיח שהוא שורש התשובה שהוא ידוע עצות נפלאות כאלו שנמשכין משרשי התורה שהוא למעלה מהתורה שכשזוכין לעלות לשם נתהפכין שם כל העוונות לזכיות שזהו סוד יום כפור בחינת יובל הגדול בחינת שער החמשים שהוא שער העליון של התשובה ומשם נמשכין העצות נפלאות לכל החוטאים בעלי עבירות רחמנא ליצלן שיוכלו להתעורר בכל פעם לתשובה מכל מקום הם עד שיזכו לשוב אליו בתשוב שלימה באמת. ועיקר הוא האמונה שהוא בחינת שבת כנ"ל כי כל זמן שיש לו אמונה בוודאי ישיב אליו יתברך ועל כן צריך האדם לחזר עצמו על ידי זה בעצמו דהיינו על ידי מה שהבעל דבר והסטרא אחרא רוצה להפילו ח"ו על ידי זה בעצמו יחזק את עצמו כי הבעל דבר מתנכל בנפשו להפילו בכל עת. מחמת שמכניס בלבו שקשה לו עוד לתקן עבירות כאלו בפרט כפי מה שיש אנשים שקלקלו כמו שקלקלו כמו שהם יודעים בעצמם שעברו עבירות רבות וגדולות ימים ושנים הרבה רחמנא ליצלן כו'. ויש שכבר רצו כמה פעמים לשוב וכמה פעמים התחילו בתשובה ובעבודת ה' באמת. ואחר כך נפלו כמו שנפלו כל אחד ואחד כפי נפילתו רחמנא ליצלן ועל כן מניס הבעל דבר בלבם בכל פעם שכבר אפס תקוה ח"ו לפי עוצם הפגמים האלה אבל באמת בזה בעצמו יכול האם להחיות את עצמו ולחזק את עצמו כי מאחר שאני יודע עדיין שהעבירה היא פגם גדול שעל ידה פוגמין הרבה בעולמות עליונים כו' נמצא שיש לי אמונה עדיין ומאחר שיש לי אמונה עדיין בוודאי יש לי תקוה בלי ספק כי מאחר שאני מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן כי זה ידוע שהאפיקורסים והכופרים המחקרים אינם מאמינים שמקלקלים על ידי עבירה בעולמות עליונים שמזה נמשך שהם נותנים טעמים של שטות והבל למצוות ועבירות של התורה אבל אנחנו עם קדוש שאנו מאמינים שהעבירה ח"ו היא פגם גדול מאד בעולמות עליונים וכו' ומחמת זה רוצה הבעל דבר להפילו ח"ו אדרבא על ידי זה ראוי לו להחיות את עצמו מאחר שיש לו אמונה עדיין כי עיקר כוונת הבעל דבר הוא שרוצה להפיל אותו כל כך עד שיפיל אותו לכפירות גמורות ח"ו שיאמר לית דין וכו' כמו שאמרו רז"ל היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו וכו'. אבל האדם צריך להשכיל על דרכיו ולחוס על חייו ולחזר את עצמו בכל מה שיוכל בכל עת יהיה איך שיהיה כמבואר בדברינו כמה פעמים ועל ידי זה בעצמו יחזק את עצמו כי מאחר שאני מאמין שמקלקלין על ידי עבירה נמאצ שיש לי אמונה עדיין וכל זה שיש לי אמונה יש לי תקנה עדיין בוודאי. ובוודאי מדה טוב מרובה וכו' ובוודאי יכולין לתקן כי כל מצוותיך אמונה כתיב ועיקר המצוות הם לבא לאמונה שלימה כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם וכל זמן שיש לאדם נקודה מאמונה יש לו תקוה עדיין כי יש עצות כאלו שגם הוא יכול לחזור להשם יתברך בנקל על ידי איזה נחת רוח שיעשה להשם יתברך במקום שהוא שעל ידי זה יזכה לשוב אליו באמת על ידי כח הצדיקי אמת עד שיזכה שיתהפכו כל העוונת לזכיות וכנ"ל. והבן היטב לשמור הדברים האלה בלבך לקיימם באמת. ולהאמין בזה באמת כי הם דברים עמוקים מאד. שאי אפשר לבארם בכתב בשום אופן.

אות לו ואלו העצות העמוקות הנ"ל. שנמשכין מבחינת משיח שזהו בחינת שבת בחינת תשובה זה בחינת דרכי ה' הנעלמים עתה מעין כל ששם סוד בחינת צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו' שאפילו משה בחייו לא השיג זאת. כמבואר בסוף התורה תקעו הנ"ל. ועל כן עיקר התיקון יהיה על ידי משיח שיזכה להשיג דרכי ה' הנ"ל בחינת צדיק וטוב לו וכו' שעל ידי זה יתגלו עצות נפלאות ועמוקות הנ"ל שלא יוכלו לסותרן לעולם כנ"ל. וזה בחינת אלפים אמה של תחום שבת כי בשבת אסורים הדרכים שהם בשביל המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים של ימי החול וכו' כנ"ל. ואין הולכים בףשבת כי אם אלפיים אמה שהם בחינת תחום שבת בחינת דרך הקדש. בחינת ודרך הקדש יקרא לה. שזה הדרך הוא בחינת דרך של שבת בחינת דרכי ה' שמשיגין על ידי קדושת שבת שהוא בחינת עצות נפלאות עד אין סוף הנ"ל. ועל כן הוא אלפיים אמה שני אלפין כי אלף הוא פלא. והם שני אלפין בחינת פלאי פלאות כי העצות של עכשיו הם בחינת פלאות בחינת אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק וכו' אבל העצות של לעתיד הם בחינת פלאי פלאות בחינת אודך על כי וראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. פנלאים מעשיך זה בחינת מעשי ה' שנבראו בו' ימי המעשה שהם כלל הבריאה שהוא כולה פלאות הבורא כי בכל פרט ופרט מהבריאה יש פלאות גדולות מאד. ואלו הפלאות הם בחינת כלל הבריאה בחינת אלאים מעשיך זה בחינת המצות שהם בחינת פלא שנמשכין על ידי זה דהיינו העצות הנמשכין על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים של ימי החול הם בחינת ל"ט מלאכות הם כלל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה שהיא כולה פלאות אבל דוד המלך עליו השלום שהוא משיח שמו שכתוב משיח אלהי יעקב משבח את השם יתברך על הקץ האחרון אז יתגלו על ידו לאי פלאות שהם העצות עמוקות הנ"ל וזהו בחינת אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך נפליתי נפלאים זה בחינת פלא על פלא בחינת פלאי פלאות בחינת עצות עמוקות הנ"ל שיתגלו על ידי משיח. וזהו ונפשי יודעת מאד. כי הם עצות עמוקות כאלו שאי אפשר לגלותן בכתב ולא בעל פה כי אם לחכם ומבין מדעתו. בחינת איעצה עליך עיני כנ"ל וזהו ונפשי יודעת מאד. מאד הוא בלי גבול שאני יודע עצות עד למאוד עד אין סוף שאי אפשר לסותרן בשום אופן שהם בחינת נפליתי נלאים בחינת פלאי פלאות כנ"ל ועל זה בקש משה רבינו עליוה שלום בעת שרצה שהשם יתברך יגלה לו דרכי ה' בחינת צדיק וטוב לו וכו' כמו שכתוב הודיעני נא את דרכך ואז בקש ונפלינו אני ועמך וכו' היינו שנזכה לפלא הנץל שיתגלה בימי משיח שנקרא פלא יועץ שהוא בחינת פלא על פלא כנ"ל.

אות לז ועל ההילוך והדרך של שבת שהוא טיול ותענוג בתוך האלפיים אמה נאמר לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים וכו' הדודאים נתנו ריח וכו' כי אלפיים אמה של תחום שבת הם בחינת אלפיים אמה של מגרשי ערי הלוויים כמו שכתוב ומדותם מחוץ לעיר אלפיים אמה וכו' וכתיב אלף אמה סביב ודרשו רז"ל אלף מגרש ואלף לשדות וכרמים. כי האלפיים אמה נחלקים לשני פעמים אלף כי הם בחינת שני פלאות כנ"ל והכל בשביל לגלות האמונה בעולם כנ"ל ועל כן הם מ"ח ערים שש ערים של ערי מקלט. ועליהם מ"ב עיר כי שש ערי מקלט הם בחינת ששה תיבות שבפרשת שמע ישראל ומ"ב ערי הלוויים הם בחינת מ"ב תיבות שבפרשת ואהבת כמובא ואלו המ"ח ערים קולטות ומגינות מסטרא דמותא. כי הרוצח שהגביר סטרא דמותא צריך לנוס לשם והם קולטות ומגינות מסטרא דמותא שנמשך מחטא אדם הראשון שנאמר כי ביום אכלך ממנו וכו' שעיקר הפגם נמשך על ידי כפירות. כי אמונה הוא עיקר החיים וכפירות הם סטרא דמותא כמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים ועל כן מ"ח ערי הלוויים שהם בחינת שעמואהבת שהם עיר המשכת האמונה על כן הם קולטות ומגינות מסטרא דמותא ומצילין את הרוצח ממיתה ואלו האלפיים אמה של מ"ח ערים אלו הם בחינת אלפיים אמה של תחום שבת. כי הם בחינה אחת כי עיקר בחינת שבת הוא אמונה כנ"ל. ואלו המ"ח ערי הלויים שהם בחינת שמע ואהבת בחינת אמונה שבהם שיבו הכהנים והלווים שהרוצח היה נס לשם וניצול שם. בזה הראה לנו התורה הקדושה שצריכין לנסוע לצדיקים. והעיקר בשביל לזכות לאמונה שהיא עיקר החיים ולהכניע סטרא דמותא שהם הכפירות כמבואר אצלינו כמה פמים שעיק האמונה בשלימות מקבלין רק על ידי הצדיקים האמתיים כי כהנים ולווים הם בחינת צדיקים אמתיים ותלמידיהים הנלוים אליהם המשמשים ומשרתם אותם בחינת ונלוו עליך וישרתוך. כי הכהן הוא בחינת הצדיק והרב האמת כמו שאמרו רז"ל כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' ודרשו רז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכוף ולווים הם בחינת המתחברים אליהם בחינת ונלוו עליך וישרתוך כנ"ל. ומי שנכשל במה שנכשל ורוצה לחוס על חייו להציל נפשו ממיתה עולמית צריך לנוס ולברוח ולבא אל עריהם שהם בחינת מ"ח ערים כנגד אמונת היחוד שבפרשת שמע ואהבת כנ"ל כמו הרוצח שבורח אל מ"ח ערי הכהנים והלווים שעמצילין מסטרא דמותא כנ"ל ועל כן יש להם אלפים אמה מגרש שהוא סוד אלפיים אמה תחום שבת שהוא בחינת פלאי פלאות דהיינו שיכולין לקבל מהם עצות בכל דור הנמשכין מבחינת עצות של משי שעל ידי זה בוודאי יהיה ניצול מסטרא דמותא. ויזכה לחיים אמתיים ונצחיים שהם בחינת אמונה ויסוד כל התורה כנ"ל:

אות לח וזה בחינת לכה דודי נצא השדה וכו' נשכימה לכרמים שדות וכרמים זה בחינת אלפיים אמה תחום שבת שהם בחינת אלפים אמה של מגרשי הלויים שהם בשביל שדות וכרמים כמו שאמרו רז"ל אלף אמה מגרש ואלף אמה שדות וכרמים כנ"ל. ועיקר אלו האלפיים אמה הם בחינת עצות נפלאוטת עד אין סוף שעל ידם נתגלה האמונה בשלימות נ"ל. וזהו בחינת נלינה בכפרים ודרשו רז"ל בכופרים שהשפעת להם כל טוב וכו' היינו כנ"ל כי על ידי אלו האלפיים אמה שהם בחנית שדה וכרם מכניעין הכופרים וממשיכין אמונה שלימה כנ"ל. וזהו שם אתן את דודי לך כי שם יתגלו העצות עמוקות שהם בחינת סתרי תורה בחינת השגת דרכי ה' שעל ידי זה עיקר התגלות אלקותו יתברך ועיק התדבקות והתחברות כנסית ישראל עם דודה שזהו עיקר בחינת תשוב שישובו ויתקרבו כל ישראל להשם יתברך ועיקר שלימות היחוד הפנימי הנמשך מבחינת עתיק על ידי משיח כנ"ל בחינת שם אתן את דודי לך וזהו הדודאים נתנו ריח וכו' ודרשו רז"ל על פושעי ישראל וצדיקים שעליהם נאמר הדוד האחד תאנים הטובים והדוד האחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע ושניהם עתידין ליתן רח טוב וכו' כמו שפירש רש"י שם. היינו כנ"ל. כי על ידי עצות נפלאות הנ"ל כולם יחזרו להשם יתברך אפילו פושעי ישראל אפילו המונחים בדיוטא התחתונה מאד מאד וכולם יתנו ריח טוב להשם יתברך בבחינת הדודאים נתנו ריח כנ"ל. וזהו ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים. כי עתה יתגלו כל מגדים ומעדנים ומטעמים טובים של מצוות התורה על ידי אלו העצות עמוקות הנ"ל. וזהו חדשים גם ישנים כי עכשיו נעה נחת רוח לפניו יתברך על ידי כל העצות שיתגלו לעתיד עם העצות שמכבר שזהו בחינת חדשים גם ישנים. כי עיקר העצות החדשות שנמשכין מבחינת משיח הוא רק כדי לילך בדרך הישן שמכבר כדי לקיים את התורה המסורה בידינו מפי משה רבינו עליו שלום כנ"ל. וזהו בחינת חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. כי אלו העצות הם בחינת עצות צפונות וטמונות בלב הצדיקים האמתים שהם בחינת משיח שנמשכין מרב טוב הצפון לצדיקם לעתיד לבא בחינת מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. כי אלו העצות אי אפשר לגלות בפעם אחד רק כל אחד מהצדיקים אמתיים מגלה מאלו העצות מעט עד לעתתיד בימי משיח שיתגלו בשלימות וזהו דודי צפנתי לך וזהו מי יתנך כאח לי וכו' אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי. כי אז על ידי עצות אלו יתגלב השגת אלקותו יתברך בבחינת לבושין דשבת שהוא בחינת ולא יכנף עוד מורך בחינת אפין באפין בחינת כי כולם ידעו אותי מלמקטנם ועד גדלם בחינת כי עין בעין יראו בשוב ה' וכו' ואז נוכל לדבר מהשם יתברך בפה מלא בחוצות ובשווקים לדבר ולפרסם בפני כל שמלא כל הארץ כבודו ולהתדבק להשם יתברך בדביקות גדול בפני כל עם ועדה. בבחינת אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבושו לי כי עכשיו אפילו האמונה הפשוטה נסתרת ונעלמת אצל כל אחד בלבו. ואי אפשר לדבר מזה הרבה מכמו שרואין בחוש כי כל ישראל יודעין ומאמינים בהשם יתברך שמלא כל הארץ כבודו. ואף על פי כן על פי רוב שוכחין אותו יתברך ורצים כל איש אחרי בצעו ותאוותיו וכו'. וזעירין אינון שאינם שוכחים אותו יתברך שעליהם נאמר אשרי איש שלא ישכחך וכו'. ואפילו אותן הכשרים והצדיקים הדבקים בו יתברך תמיד אי אפשר להם לדבר עם העולם בהתגלות גדול מהשם יתברך כאשר היה ראוי לצעוק בכל פעם על בני העולם. מה אתם שותקים. ומה אתם עושים בזה העולם. הלא השם יבתרך עמנו ועומד עלינו בכל רגע ורואה במעשינו כי מלא כל הארץ כבודו. ומי לא יירא ויפחוד מפניו וכו'. וכל זה מחמת גשמיות העולם ועכירת המעשים אי אפשר לדבר הרבה בהתגלות אפילו מהאמונה הפשוטה. וצריכין לדבר מזה ברמז ובסוד בבחינת כבוד אלהים הסתר דבר כי זה ידוע ומבואר אצלינו. שכל אחד ואחד יש לו בחינת סודות ונסתרות לפי בחינתו כי מה שנחשב אצלינו לסודות ונסתרות הוא אצל הגבוה מאתנו נמוך מנגלות. וכן בין כל אדם ואדם ובין כל דרגא ודגא. וכן יש דברים שהם עכשיו סוד ואחר כך לא יהיה סוד כי אם נגלה. רק אז יהיה סודות אחרים הגבוהים הרב מזה כמו שמעתי מפי רבינו זל ויבתרא במקום אחר (בסימן כ"ב) על כן עכשיו נאמר כבוד אלהים הסתר דבר אפילו על ידיעת אלקותו בפשיטות שיהיה לעתיד התגלות מפורסמו. כי אז יתגלו עצות הנ"ל שעל ידי זה נזכה לקיים את התרוה בשלימות ואז יתגלה אלקותו לעין כל כנ"ל עד שלא נתבייש לדבר בפני כל העולם מהשם יתברך וזהו בחינת אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי כי אז יתקיים כי מתלא האר דעה לדעת את ה' וכו' וכתיב כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וכו' במהרה בימינו אמן:

וזה בחינת עירובי תחומין. שבמקום שמניח סעודות שבתמשם מתחיל התחום שבת אלפייםאמה לכל רוח:

אות לט כי מבואר בהתורה הנ"ל שעיקר גידול האמונה הוא על ידי העצות שנמשכין על ידי האיש תבונות שמצחצח נשמתו על ידי אכילתו כנל. נמצא שעיקר המשכת האמונה הוא על ידי אכילת הצדיקים האמתיים כנ"ל. נמצא שעיקר המשכת האמונה הוא על ידי אכילת הצדיקים אמתיים כנ"ל ובחול צריכין הצדיקים להמשיך הפרנסה והאכילה על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל שזהו בחינת כלליות הבריאה שבששת ימי המעשה כנ"ל. כי בחול נמשך האור מלמעלה רק מבחינת חיצוניות עולם העליון. ועל כן אי אפשר לקבלו בזה העולם לידע על ידי זה מהשם יבתרך כי אם על ידי צמצומים רבים שמתייגעין הצדיקים תיכף כשמאיר עליהם האור הזה הם מתייגעין בהשתוקקות נפלא עד שמצמצמין האור בשכלם בהמכ צמצומים קדושים שהם שורש וקיום הבריאה כולה. ועל ידי זה הם ממשיכין הפרנסה בקדוה ובטהרה. וזוכין לצחצח נשמתם על ידי פרנסה ואכילה הזאת עד שזוכין על ידי זה להמשיך העצות ממעמקים לגלות ולפרסם האונה הקדושה בעולם כנ"ל. אבל מי שאינו מתעורר ומתגבר להמשיך האור לתוך צמצומים אזי נתקלקל אצלו הארה הזאת ח"ו. ויכול לבא על ידי זה לאמונות כוזביות וכפירות ח"ו כנ"ל. ואזי גם האכילה והפרנסה נפגם. כי הא בהא תליא כנ"ל. וזה בחינת חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע. שעיקר הפגם שלו היה באכילה. שאכל אכילה כזזאת שעל ידה נפגם האמונה ח"ו. כי בשעת הבריאה. שלא היה עדיין שום אדם. המשיך השם יתברך בעצמו האור לתוך צמצומים כדי לברוא העולם. ומשם המשיך בעצמו (השם יתברך) האכילה והפרנסה דהיינו חיות העולמות. והמשיכו לזה העולם בשני בחינות בבחינת עץ החיים אשר בתוך הגן בחינת אכילה דקדושה שמשם עיקר גידול האמונה. ובבחינת עץ העת טוב ורע שהוא בחינת אכילה דקדושה שמשם עיקר גידול האמונה. ובבחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת אכילה של איסור אכילהדסטרא אחרא שהוא היפך שמשם פגם האמונה כנ"ל והזהיר על האדם שלא יאכל אכילה זאת של עץ הדעת.והוא פגם בזה. ותיכף כשהתחילו אדם וחוה לקבל דברי הנחש ונתרצו לעבור על דברי השם יתברך תיכף פגמו מאד בבחינת המשכת רוחניותאלקות לתוך צמצומים. כי כפי ההארה מרוחניות אלקות שהיה בלבם היו צריכים להתעורר להשם יבתרך בהתעוררות גדול ולבלי לשמוע לדברי הנחש המטעה אותם אבל הפ פגמו בזה. ושמעו לדבריו. וגם עברו בפועל ואכלו מעץ הדעת וכו' ועל ידי זה נפגם האכילה והפרנה של כל העולם בבחינת בזעת אפך אכל לחם בחינת בצבן תאכלנה שזהו בחינת פגם הל"ט מלאכות שכולם הם בחינת פגם המשכת רוחניות וכו' כנ"ל:

ועל כן צריכין עכשיו הצדיקים יגיעה גדולה ביותר לחזור ולתקן הקלקולים של הצמצומים ולחזור ולהמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים כו' כנ"ל ועיקר התיקון על ידי שב. כי שבת אגין עלוהי כנ"ל כי בשבת נמשך אור גדול ונפלא מלמעלה בצמצומים דקים ורוחניים שאינם מתלבשים בשום מלאכה ועובדין דחול. כי לא נתהוה מהם שום בריאה. רק הם שורש העליון של הבריאה ואזי עולם כל העולמות בעליות גדולות עד שזוכין לקבל האור הזהבלי צמצומים גשמיים של ימי החול כי אז מחמת עליית העולמות יש כח לקבל האור הגדול הזה וכנ"ל וזה האור הוא כולו עצות עמוקות להתקרב להשם יתברך בחינת סוכת שלום הנמשך בשבת שמשם כל העצות כנ"ל. ועל כן אז אין צריכין להמשיך הפרנה על ידי המשכת רוחניות וכו'. כי שבת הוא שורש הברכה של הפרנסה כי מיניה מתברכין כל שתא יומין אבל בשבת בעצמו לא ירד אפיל המן. כי אפילו המן שהוא פרנסה קדושה בחינת הפרנסה שממשיכים הצדיקים על ידי המשכות רוחניים וכו' שעל ידי זה מצחצחין נפשם שעל ידי זה זוכין לעצות וכו'. שזהו בחינת קבלת התורה בחינת לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. אבל בשבת אפילו פרנסה קדושה הזאת אינה יורדת בו. כי שבת הוא שורש הפרנסה והברכה דימיניה מתברכין כל שתא יומין כנ"ל כי בשבת אין צריכין אתערותא דלתתא. רק אדרבא צריכין להמשיך האור של שבת על עצמו על ידי ביטול ושביתה ונייחא מכל המלאכות רק לאכול ולשתות ולהתענג על ה'. כי אכילת שבת יקרה והוא עיקר כבוד שבת קדש כי בשת אין בהאכילה שום אחיזה להסטרא אחרא כמו שכתבו רבינו ז"ל במקום אחר (בסין נ"ז) כי בחול שנמשכת האכילה והפרנסה על ידי אתערותא דלתתא כנ"ל על ידי המשכת רוחניות וכו' על כן יש בזה שני בחינות כנ"ל בחינת כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו ופושעים יכשלו וכו'. כי מי שפוגם בבחית המשכת רוחניות וכו' כנ"ל. גם הפרנסה והאכילה נפגמת שזהו בחינת חטא אדם הראשון וכו' כנ"ל אבל בשבת שנמשך הכל על ידי אתערותא דלעילא שיורד האור מלמעלה עם צמצומים קדושים שנעשו למעלה שהכל יכולין לקבלו בלי שום יגיעה ואתערותא דלתתא שהוא שורש הפרנסה והאכילה הקדושה שממשכין הצדיקים בימי החול על ידי המשכת רוחניות וכו'. כי הכל נמשך משבת דמיניה מתברכין וכוף כנ"ל על כן האכילה של שבת קדושה מאד ואין בה שום אחזיה להסטרא אחרא כלל כי אדרבא על ידי אכילת שבת מצחצח כל אחד נשמתו וזוכה לעצות נפלאות ולאמונה שלימה על ידי זה וכנ"ל והעיקר כעל ידי הצדיקים אמתיים ועל כן צריכין לבא עליהם על שבת. כי אף על פי שקדושת שבת באה מלמעלה בלי אתערותא דלתתא שעל ידי זה עולין כל העולמות למעלה ממדריגתן אף על פי כן עליית כל אדם ואדם הוא כפי המקום והדרגא שזכה בשעת כגניסת שבת כפי ההכנה והקדוה שקידש והכין את עצמו בששת ימי החול כמבואר בכתבים. כי למשל מי שלא זכה בחו כי אם לנפש דנפש דעשה אזי בשבת כשבא עליו תוספת שבת אף עלפי שנמשך האור מלמעלה בלי אתערותא דלתתא בשבת וזוכה לעלות למשל לעולם האצילות אינו זוכה גם שם לקבל הארה כי אם באיזה מדריגה התחתונה אצילות. וכן כל אחד ואחד כפי מדריגתו. אבל הצדיק הגדול שזכז גם בחול לנשמה דאצילות אזי זוכה בשבת לעלות למעלה למעלה מאצילות בתכלית מעלה העליונה כי יש עולמות שהם למעלה למעלה הרבה מאצילות כמובא בכתבים וכן למעלה למעלה וכל מי שהוא בכלל ישראל בוודאי מקבל איז הארה מתוספת שבת אבל כל אחד מקבל תוספת קדות שבת כפי הכנתו בחול בבחית מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכנ"ל וטעל כן עתה בעוונותינו הרבים אין בנו כח לקבל תוספת שבת בשלימות. באופן שנזכה על ידי זה לעצות שלימות הנל לשוב להשם יתברך כי אם בכח התקרבות לצדיקים אמתיים שהם מקדשים עצמם בקדושה נפלאה בימי החול שעל ידי זה הם מקבלים קדושת שבת בשלימות גדול והם ממשיכים קשושת שבת עלינו גם כן על כן נוסעין לצדיקים על שבת וכנ"ל.

אות מ ועל כן העובדי כוכבים שלא קיבלו את התורה כלל על מכן אין להם שום חלק בקדושתש בת אדרבא בשבת קודש יתפרדו כל פועלי און ואין להעובדי כוכבים והסטרא אחר אשום יניקה מנצוצות הקדושה שבשבת כמובא ועל כן גוי שש ת חייב מיתה. כי אף על פי שקדושת שבת באה מלמעלה בלי אתערותא דלתתא אף על פי כן אי אפשר לקבל קדושתו כי אם בני ישראל שזככו לקבל את התורה שעל ידי זה יש להם כח לקבל האור הגדול הזה של של כל אחד ואחד כפי בחינתו בל על כל פנים כל אחד מישראל מקבל איזה קדושה והארה נפלאה ושמחת הלב בהשם יתברך והשתוקקות נפלא אליו יתברך באהבה וברצון בכל שבת מאחר שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורת משה. אבל בעובדי כוכבים שלא קבלו את התורה אינם יכולים לקבל האור של שבת. ועל כן אם ירצה הגוי לשבות להמשיך על עצמו ח"ו מהאור הזה יקלקל יותר כי אין בו שום צד הכנה אפילו כל שהוא לקבל מהאור כזה. מאחר שאינו בכלל קבת התורה ועל כן גוי ששבת חייב מיתה. כי יתגבר עלעצמו סטרא דמותא שהוא כפיורת שנמשכין מריבוי אור כידוע. כי אף על פי שכתבנו למעלה שהאור של שבת יורד מלמעלה בצמצומים נפלאים דקים ורוחניים מלמעלה וכו' שכל אחד יכול לקבל אף על פי כן אלו הצמצומים הדקים אין יכולין לקבלו כי אם ישראל שיש בהם איזה הכנה לקדושה על ידי קבלת התורה אבל לא העובדי כוכבים וכנ"ל ועל כן לא נתתו לגויי הארצות ולא הנחלתו וכו' כי לעמך ישראל נתתו באהבה וכו' כמו שכתוב ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו' כמו שאמרו רז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו' כי שבת קודש הוא מתנה טובה מבית גנזיא דמלכא עילאכה כלולה מכל גנזי אוצרותיו יתברך כי קדושתש בת הוא בחינת עצות עמוקות ונפלאות הגנוזים בחדרי חדריו בחינת מאד עמקו מחשבותיך שאומרים במזמור שיר ליום השבת שעל ידי זה נזכה כולנו לשוב אליו יתברך ועל כן נקרא שבת על שם תשובה כמו שכתוב רבינו זץל כמו שכתוב ושבת עד ה' אלקיך וכו' כי על ידי שמירת שבת בשמחה גדולה כראוי זוכין להמשיך על עצמו אור העצות העמוקות הנ"ל שהם בחינת אור של משיח שזוכין על ידי שמירת שבת כנ"ל שעל ידי זה בוודאי נזכה לשוב אליו יתברך באמת סוף כל סוף כנ"ל כי אלו העצות הם עד אין סוף ואין תכלית שאי אפר לסותרן בשום אופן אשרי הזוכה לקבל שבת בשמחה גדולה כראוי:

כי העיקר הוא לשמוח בשבת כאשר הזהירנו רבינו ז"ל מאד מאד לשמוח מאד בכל שבת כי עיקר המצוות שבת הוא לאכול ולשתות ולשמוח מאד בשבת ולהתענג בכל התענוגים בשמחה ובטוב לבב כמבואר בלקוטי תנינא (בסימן י"ז) ובמקומות אחרים עיין שם כי אכילת שבת יקרה מאד. כי מגודל קדושת שבת שהוא התגלות אלקות בצמצומים נפלאים רוחנים הנמשכין מלמעלה על כן האכילה של שבת קדש בקדושה גדולה בבחינת והשביע בצחצחות נפשך וכו' כי בחול אין זוכין לאכילה קדושה כזאת כי אם צדיקים גדולים נוראים מאד אבל בשבת אכילת כל ישראל הוא בבחינה זאת. בבחינת צדיק אוכל וכו'. בחינת והשביע בצחחות נפשך בחינת אז תתענג על ה' על ה' דייקא שהם הצחצחות שהם למעלה מהספירות הכלולים בשם ה' כידוע. וזה בחינת עירובי תחומין כי תחום שבת אלפים אמה שהם בחינת הדרך הקדש שלשבת שהוא בחינת התגלות העצות העמוקות ונפלאות הנ"ל שהם בחינת פלאי פלאות כנ"ל ועיקר התגלות אלו העצות זוכין על ידי אכילת שבת שהוא בחינת והשביע בצחצחות וכו' כנ"ל. ועל כן ממקום שמניח שם סעודתו דהיינו סעודות שבת משם מתחיל התחום שבת אלפיים אמה וכנ"ל:

אות מא וזה בחינת ויצעקו אל ה' שאומרים בכניסת שבת במנחה שהוא מזמור הודו כי בכניסת שבת אז עיקר ההכנה לקבל תוספת שבת כמובא כי אז אנו צריכין להעלות העולמות על ידי אתערותא דלתתא כדי שיהיה להם כח אחר כך לקבל תוספת שבת ולעלות בעליות פלאות בשבת על ידי אתערותא דלעילא מבואר בכוונות ועל כן בערב שבת במנחה שאז צריכין אתערותא דלתתא על כן אומרים אז ויצעקו כמה פעמים כי אז צריכין להמשך העצות על ידי צעקות בחינת צעקת הלב בחינת ממעמקים קראתיך וכו' כדי להמשיך העצות שהם בחינת מים עמוקים וכו' ועל ידי אלו הצעקות זוכין אחר כך לקבל תוספת שבת שהם בחינת עצות שהם נמשכין על ידי הז' קולות הנמשין מעלהמה שהם בחינת הקולות של מתן רוה שבאו מלמעלה שהם בחינת מזמור הבו לה' בני אלים בחינת קול ה' על המים שהשם יתברך בעצמו מעורר בחינת קולו כביכול קול עליון כדי לגלות העצות עמוקות שבאין על ידי קולות עמוקות כנ"ל. כי בחול צריכין צעקת הלב ממעמקים לזה אבל בשבת קודש אין בו צעקה וזעקה ח"ו כמו שאמרו רז"ל שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא כי על ידי הצעקת הלב הנ"ל שעל ידי זה נמשכין העצות שעל ידי זה גדילה האמונה כנ"ל. על ידי זה באין כל הרפואות להמכות המופלאות כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. אבל בשבת אין הרפואה הבאה על ידי אמונה הגדילה על ידי עצות נמשכת על ידי זעקה ח"ו כי שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא כי אז נמשכין העצות בנקל מלמעלה כנ"ל בלי צעקה וזעקה ואז עיקר גידול האמונה מחמת שמאירין אז עצות עמוקות נפלאות מאד שאי אפשר לסותרן. ועל כן אז בשבת עיקר שלימות גידול האמונה וכנ"ל. ועל כן אז הרפואה קרובה לבא. כי עיר הרפואה על ידי האמונה כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. אמן כן יהי רצון:

אות מב וזהו בחינת הודו לה' חסדו ונלאותיו שאומרים במזמור זה כמה פעמים כי על ידי הצעקות הנ"ל בחינת ויצעקו אל ה' זוכין להמשיך העצות נפלאות הנ"ל. וזהו בחנית ונפלאותיו לבני אדם. ונפלאותיו דייקא בחינת עצות עמוקות שנקראים פלאות כנ"ל ועלכ ן אומרים ה כמה פעמים. כי אנו צריכין להמשיך העצות מקדושת שבת שאלו העצות הם בחנת פלאי פלאות נפלאות על נפלאות נ"ל. ועל כן מזכירין אלו הנפלאות ד' פעמים כנגד ד' מחנות השכינה שהם בחינת קישור המרכבה שהם בחינ ד' דגלים וכו' שהם בחינת תיקון המשפט בחינת השגת צדיק וטוב לו מצדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו וכו' כנ"ל שמשם נמשכין העצות עמוקות שהם בחינת פלאי פלאות כנ"ל. כי צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רע ורע לו הם ד' בחינות כי השגות אלו הם על ידי תיקון המשפט שזוכין על ידי קישור המרכבה היא בחינת ד' מלאכים שימנם ארגמם ד' מחנות וכו' כנ"ל: