Segment 3
הלכה ב אות א ענין מצה על פי מה שכתב רבינו נ"י שהשמחה היא רפואה לכל החולאות. כי כל החולאת באין מן קלקול השמחה. כי עשרה מיני דפיקין מקבלין חיות מן עשרה מיני נגינה שהם בחינת השמחה עיין שם. גם כתב על פסוק ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. שעיקר שלימות השמחה כשמכריחין ותופסין גם היגון ואנחה לתוך השמחה. שגם היגון ואנחה בעצמו יתהפך לשמחה. כי כשאדם שמח אזי היגון ואנחה עומד מן הצד כי בשעת שמחה בוודאי אין לו יגון ואנהח. אבל שלימות השמחה לחטוף דייקא את היגון ואנח לתוך השמחה שגם היגון ואנחה יהיה שמח להפוך כל היגונות והאנחות לשמחה כדי שיהיה נעשה היגון ואנחה מרכבה לקדושה עיין שם היטב:
Therefore, when Rosh HaShanah falls on Shabbos we do not blow the Shofar — lest one carry it four amos in the public domain. For all teshuvah is through Shabbos, and the main thing is through the aspect of "Wait!" — "Let no man go out from his place on the day of Shabbos" — not to go outside one's four amos . For the four amos each person has in the public domain are like a private domain for him; when one carries out from them, this is carrying from the private domain to the public domain — the essential prohibition of melachah on Shabbos, the essential damage to teshuvah, the damage to the expertise of ayeil and nafik . Therefore, on account of this decree — lest one carry the Shofar from domain to domain — they prohibited blowing the Shofar on Shabbos entirely, outside the Mikdash. For outside the Mikdash one must be very careful not to damage the expertise. Especially now, in the time of the churban and the length of the exile, both collectively and individually — one must wait a great deal, as it is written (Chavakuk 2) : "If He delays, wait for Him." And (Yeshayahu 6) : "Therefore Hashem will wait to be gracious to you." And (Tzefaniah 3) : "Therefore wait for Me, until the day I arise."
Segment 4
והנה גאולת מצרים עיקרה על ידי שמחה. כי שמחה הוא עולם החירות כמו שכתוב כי בשמחה תצאו (וכמו שכתב רבינו נ"י). ועיקר הגלות על ידי עצבות שהוא גלות השכינה כביכול והגאולה על ידי שמחה כנ"ל. בפרט גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון שחטא בעץ הדעת ופגם בניצוצי קרי ונאמר לו בעצבון תאכלנה והוכרחו ישראל להצטרף במצרים לתקן פגם הקרי של אדם הראשון (כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל). ועיקר התיקון על ידי שמחה דהיינו עשרה מיני נגינה כמו שגילה אדמו"ר נ"י לומר עשרה קפיטיל תהלים הידועים הם בחינת עשרה מיני נגינה שהם תיקון על פגם המקרה רחמנא ליצלן. כי השמחה הוא היפוך יללה שעל ידה הפגם של המקרה רחמנא ליצלן. ועיקר השמחה יכולין להמשיך על ידי אכילה בקדושה כי חיות האדם הוא על ידי האכילה נמצא שעשרה מיני דפיקין שהם החיות האדם מקלבין כח וחיות מן האכילה על כן צריך שיהיה האכילה בבחינת שמחה. כדי שיהיה נמשך חיות מן השמחה שהיא בחינת עשרה מיני נגינה לתוםך העשרה מיני דפיקין על ידי האכילה שעלידה המשכת חיות האדם כנ"ל. וזה בחינת לך אכול בשמחה לחמך. כי צריך שיהיה אכילתו בבחינת שמחה כנל. וכמו שכתוב לאכול ולשתות ולשמוח. כי עיקר השמחה נמשכת על ידי אכילה ושתיה כמובא. ועל כן ביציאת מצריםש היה הגאולה על ידי שמחה שהיא תיקון הגלות שהיה על פגם הקרי כנ"ל. על כן נצטוו ישראל על אכילה בקדושה בבחינת שמחה. וזהו מצוות אכילת מצה כי מצה בחינת שמחה (כמובא במאמר בחצוצרות סימן ה') שמצה מרמז על תיקון המוח שצריך לשמור המוח מחמץ שלא יחמיץ את מוחו במחשבות והרהורים וכו' (עיין שם היטב). ועל ידי זה יוכל שיהיה קולו נעשה רעמים. שעל ידי זה זוכין לשמחה. (כמבואר שם עיין שם). וזהו בחינת שנקרא המצה לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה היינו בחנית הקולות שצועגין על המצה בסיפור ההגדה. להורות שעל ידי המצה יכולים לצעור אל ה' כמו שכתוב ונצערק אל ה' אלקינו. היינו כי על ידי המצה יכולין לצעוק ולהתפלל אל ה'. כי קולו יהיה נעשה רעמים ואזי יוכל לכוין בתפילתו כי הלב ישמע דבוריו (כמבואר שם עיין שם). ועל ידי זה זוכין לשמחה כנ"ל וזהו בחינת מצוות אכילת מצה כדי לזכות לשמחה על ידי אכילה קדושה כזו דהיינו מצה כנ"ל. ולהיפוך חמץ ושאור שהם ס"מ ולילית בחינת יגון ואנחה כמובא לא יראה ולא ימצא. כי אזי צריכין לשמחה דייקא כנ"ל (זה שכתוב בזוהר שמצה אסוותא). כי השמחה היא רפואה לכל החולאת כנ"ל כי השמהח היא בחינת עשרה מיני נגינה שהן מחיין עשרה מיני דפיקין כנ"ל ועל זה מרמז מצה כי החילוק שין חמץ למצה הוא רק בה' כמובא. כי מצה בה' והה' הוא בחינת דלית יוד בבחינת הא לחמא עניא ד"י אכלו אבהתנא כמובא בכוונות. וד"י היינו דלת יו"ד. היא בחנית שיר פשוט כפול משולש מרובע. ועשרה מיני נגינה שזהו בחינת ה' הינו דלת יוד כמבוא נמצא שמצה היא בחינת שמחה בחינת עשה מיני נגינה שעל ידי זה הגאולה והחירות ותיקון קרי שזה היה סוד יציאת מצרים כנ"ל. וזהו שבשבועות מצוה להביא שתי הלחם מחמץ דייקא. כי בפסח בשעת יציאת מצרים קודם מתן תורה ואזי עדיין היה קצת כח ואחיהה להסטרא אחרא. ועל כן הוצרכו לצאת בחפזון כי עדיין לא נכנעת מכל וכל רק לפי שעה כמובא. על כן אז צריכין לברוח מן היגון ואנחה שהם בחינת חמץ ושאור ואסורים בבל יראה ובל ימצא לבל יתערבו היגון ואנחה ח"ו בתוך שמחתינו ויבלבלו השמחה ח"ו. ועל כן צריכין לאכול רק מצה ולא חמץ כנ"ל אבל בשבועות שאז מתן תורה ואז השמחה בשלימות כמו שכתוב ביום חתונתו ובים שמחת לבו ואז הסטרא אחרא נכנעת לגמרי מכל וכל כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל כן אזי בשבועות מצוה עלינו להביא שתי הלחם לקרבן מחמץ דייקא כדי לתפוס את היגון ואנחה שהוא בחינת חמץ שיתהפך לשמחה וקדושה בבחינת שון ושמחה ישיגו וכו' כנ"ל. ועל כן לעתיד לבא שאז תגדל השמחה מאד אזי כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה. כי בתדוה היה חמץ ומצה ראמז שהשמחה בשלימות שתופסת גם את היגן ואנחה לתוך השמחה כנ"ל. וזה יהיה לעתיד. כי אזי נאמר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי אז יהיה הסטרא אחרא נכנעת לגמרי ותתהפך לקדושה כמו שכתוב אז האהפוך אל עמים וכו'. ועל כן אזי עיקר החשיבות קרבן תודה שיש בו חמץ דייקא. היינו שתוספין גם את החמץ שהוא בחינת יגון וכו' לתוך שמחת הקדושה כנ"ל וכן שבועות שהוא רק יום אחד ומרמז על עולם הבא כמובא. על כן היו מביאין בו קרבן מחמץ דייקא כדי לחטוף ולתפוס את היגון לתוך השמחה להפוך מיגון לשמחה שזה עיקר שלימות השמחה כנ"ל:
And likewise every individual — regarding the bitter exile of his soul, having strayed through his sins, his soul greatly distressed, desiring and yearning to return to Hashem, yet it has not been achieved — he must be very careful never to despair in any way, as has been explained countless times. For one must wait a great deal. And all this is drawn through the holiness of Shabbos, through which is the essential rectification of teshuvah. Therefore, on account of the concern lest one carry — which is the damage to Shabbos, the damage to the expertise of ayeil and nafik , the damage to the aspect of "Wait!" — they overrode the Shofar on Shabbos. The essential concern is that due to the preoccupation with the mitzvah of blowing the Shofar, one will go to a sage etc. and thereby carry four amos — specifically from the concern of haste and urgency. For every Jew is in a great rush to return to Hashem. But one who truly wishes to return in teshuvah, though he must urge himself and run with all his might to the true Tzadikim — nevertheless, he must wait. Therefore they were concerned that through the preoccupation with the mitzvah of Shofar — which is itself teshuvah — one might damage the holiness of Shabbos, which is the essential teshuvah. So they overrode the Shofar and relied on the holiness of Shabbos itself — that through Shabbos holiness alone, the ways of teshuvah will be rectified on Rosh HaShanah.
Segment 5
וזה בחנית עשר מצוות הנוהגות בפת ועשר תיבות בברכת המוציא. כי בכל השנה החמץ מותר כמבוא בזוהר מאחר שכבר קבלו אסוותא בפסח וכו'. אך נצטווינו עשר מצות בפת כדי להמשיך על ידם בחינת עשרה מיני נגינה בחינת שמחה על ידי האכילה כי האכילה צריכה להיות בקדושה בבחינת שמחה כ"ל. כי אף על פי שאוכלים חמץ. אף על פי כן כבר הותר ונתתקן על ידי אכילת מצה אסוותא בימי הפסח (כמו שכתוב בזוהר כנ"ל). ואזי נמשך השמחה על ידי עשר מצות ועשר יבות שבברכת המוציא כנ"ל. כי האכילה היא תיקון חטא אדם הראשון שפגם בניצוצי קרי שעל ידי זה נתערב טוב ורע ועל ידי האכילה מבררים בירורים ונתתקן. ועל כן צריכין שיהיה האכילה בבחינת שמחה בבחינת עשרה מיני נגינה שהם התיקון על זה כנ"ל:
And this is the aspect of the five remembrances one must recall in the blessing of Ahavas Olam and in Krias Shema — which is the emunah of the Unity, as our Sages said. One must remember the deed of Amalek, as it is written (Devarim 25) : "Remember what Amalek did to you on the way, when you went out from Mitzrayim" — the aspect of cutting off the seed of Amalek, corresponding to the lower point — "Be still before Hashem" — subduing the blood in the chalal has'mali . For now all the wars fought against Amalek are only through remembrance, which is the essential mitzvah. Therefore we read Parshas Zachor in the Torah — a positive commandment from the Torah. And likewise one must remember every day, especially before accepting the yoke of Heaven in Krias Shema — to focus the thought that the kelipah of Amalek constantly ambushes every Jew without limit. It is impossible to completely uproot him — lest free will be annulled — only in the end of ends his memory will be erased. For now, one must remember and believe in this, so that our eyes always look to Hashem to save us — to fulfill "Be still before Hashem" and bear the spilling of blood etc. All this through the power of the holiness of Shabbos, the aspect of the holiness of the Tzadik — which one must remember always, in the aspect of "Remember the day of Shabbos" — "remember it from the first day of the week" etc. (See below.)
Segment 6
ובשביל זה הפת חשוב שפוטר כל הדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה (כמו שכתוב בשולחן ערוך הלכות סעודה). כי עיקר הבירור של המאכלים הוא על ידי הברכה כידוע. והברכה שמברכין היא בבחינת ניגונים בחינת שמחה בבחינת ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. עשירות הוא היפך העצבות בבחינת איזה עשיר השמחה בחלקו. כי על ידי הברכה נעשים נגונים שהם בחינת שמחה כנ"ל. כי איתא בדברי רבינו נ"י שהנגונים נעשין על ידי שמלקטין ומקבצין הנקודות טובות שמתוך הרוח נכאה שהיא בחינת עצבות בחינת הסטרא אחרא ועל ידי זה נעשין נגונים כמבואר היטב במאמר ויהי מקץ (בסימן נ"ד) ומובא גם כן על פסוק אזמרה לאלקי בעודי (בסימן רפ"ב) עיין שם. ועל כן על ידי הברכה שעל ידה מבררין בירורים ומלקטין ומקבצין הנקודות טובות דהיינו הניצוצות הקדושים שנתפזרו בתוך המאכל על ידי חטא אדם הראשון שפגם בטאיפות קרי כנ"ל. ועל ידי שמלקטין ומאספין הנקודות טובות מתוך הפסולת והסטרא אחרא על ידי זה נעשין נגונים כנ"ל. ועל כן הפת שיש בו עשר מצות ועשר תיבות בברכת המוציא שהם כנגד עשרה מיני נגינה כנ"ל. נמצא שהפת כלול מכל הברכות של שאר המאכלים כי הפת כולל כל עשה מיני נגינה שהיא כלליות הברכות שהם בחינת נגונים כנ"ל. ועל כן ברכת הפת פוטר כל המאכלים הבאים מחמת הסעודה כנ"ל ועל כן צריך ליזהר ביותר בפירורי הפת ואיתא בזוהר מאן דזריק פירורין דנהמא עניות קא רדיף אבתרא. כמו שכתוב מאן דזריק פירורין דמוחא כי פרירורין דנהמא הם בבחינת פירורין דמוחין כי הם בחינת תיקון ובירור הנצוצות שנלו על ידי פגם פירורין דמוחא כנ"ל. ועל כן הזוהר משוה אותם יחד. כי הפת כולל בחינת עשרה מיני נגינה שהם תיקון קרי כנ"ל כמבואר בדברי רבינו נ"י בענין העשרה קפיטיל תהלים שתיקן רבינו נ"י לאומרם בשביל תיקון הנ"ל: א"ח
And this is the aspect of the remembrance of the deed of Miriam — not to speak lashon hara . For lashon hara is equivalent to the three transgressions — avodah zarah , giluy arayos , and shefichas damim — corresponding to the three points, and it is the greatest of them all. For through lashon hara one separates the Aluf — "a gossip separates" etc. — separating Klal Yisrael (the lower point) from the Tzadik (the upper point). The essential lashon hara is when one speaks against the Tzadik and those attached to him. And even when one speaks against any individual Jew — according to the lashon hara , so is accusation aroused, chas v'shalom , against him, to separate him from the point etc. Therefore the essential rectification is shalom — for this one must make oneself like a wilderness, bear the spilling of blood, and be among "those who hear their disgrace and do not respond" — until they return to us etc.