# Section 24
פסח ג
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/3/24
## Segment 1
הלכות פסח
And this is the aspect of the remembrance of the Exodus from Mitzrayim . For the Exodus and the downfall of Amalek are one aspect — subduing the enemies and pursuers of Yisrael, who are the aspect of the evil blood in the chalal has'mali , from which is the hold of all the seventy nations. And Yisrael were chosen from every people and tongue — primarily through the holiness of our forefathers, the seven shepherds, and primarily Moshe Rabeinu — who sanctified themselves so greatly that they completely subdued the blood in the chalal has'mali and all the desires and evil traits drawn from it. They drew the holiness to their offspring until all Yisrael are holy vis-à-vis the seventy nations — through receiving the Torah, which is preserved for us to sanctify ourselves in eating and drinking and in matters of marriage according to the Torah. Through this they subdue the blood in the chalal has'mali , through which we went out from Mitzrayim with miracles and wonders — because they had already been somewhat sanctified, through the merit of the forefathers and the merit of the Torah they would receive.
## Segment 4
הלכה ג אות א ענין יציאת מצרים ואכילת מצהואיסור חמץ במשהו:
We must remember the Exodus daily — to strengthen our emunah and look forward to salvation always. Just as He took us out of Mitzrayim with such awesome signs and wonders, so may we merit to subdue all enemies. The main one is Amalek who includes them all — "Amalek is the first of the nations" (Bamidbar 24) . One must remember well that they have already uprooted him many times — in the days of Moshe and Yehoshua and David and Mordechai — but he is such a strong kelipah that Hashem Himself fights him until the generation of Mashiach, as it is written: "A war for Hashem with Amalek from generation to generation." All this because the power of free will has great force, and He does not wish to annul free will. Every Jew is obligated to fight him — the battle of the yetzer in this world, the essential battle with the turbidity of the bloods from the chalal has'mali . But most people are of weak strength. Therefore all our strength is through the great Tzadikim in every generation who fight on our behalf, as is written in the Torah "T'las nafkin mei'chad" (siman 58) . They make known to us and draw to us the holiness of Shabbos Kodesh — through which every Jew has the power to remain standing and not fall completely into the portion of the kelipah of Amalek, who ambushes to uproot a person entirely from both worlds, chas v'shalom .
## Segment 5
על פי המאמר ראיתי והנה מנורתזהב וכו' (בסימן ח' עיין שם כלהמאמר שכולו סובב הולך על עניןיקר הגנוחי והאנחה של איש הישראלישהוא שלימות החסרונות וכו' עייןשם היטב:
All of Amalek's war is in many aspects — he descends and entices, intensifying the evil bloods and introducing many evil thoughts into the heart, which are the essential evil inclinations — and he ascends and accuses, and through the accusations his power intensifies further, chas v'shalom . And not content with this, he spreads himself with awesome stratagems to increase machlokes against the true Tzadik who is mighty in strength — until he introduces ti'na even into the hearts of great Tzadikim, to divide their hearts from him by introducing many difficulties against him — until through this many of Yisrael distance themselves from him. And this is the worst of all.
## Segment 6
כי על ידי הגנוחי והאנחה שהוא בחינת אריכת הרוח בחינת ארץ אפים על ידי זה ממשיכין רוח חיים להחסרון ועל ידי זה נשלם החסרון. אך מהיכן מקבלים הרוח חיים הוא מהצדיק הדור כי ממנו תוצאת הרוח חיים לכל אחד כי עיקר הרוח חיים הוא בהתורה. וזה בחינת רוח צפונית מנשבת בכנור של דוד היה בו ה' נימין כנגד ה' חומשי תורה אשר משם הרוח חיים בחינת ה' אוני אית לריאה וכו'. והרשעים החולקין על הצדיק הם ממשיכין אריכת הרוח שלהם מהרב דסטרא אחרא בחינת עשו בחינת יש לי רב וכו' והרוח שלהם גדול בשעתו בחינת רוח סערה אך לסוף מסער גופיה ונשמתיה בחינת להאבידו וכו'. ועל כן אסור להתגרות בהם כי מחמת שהרוח שלהם גדול בשעתו יכול להזיק לו ח"ו בחינת כל צורריו יפיח בהם. בחינת תחריש כבלע רשע צדיק ממנו כבלע ממש כי הוא בולע אותו ח"ו על ידי אריכת הרוח שלהם שהוא גדול בשעתו כנ"ל. כי צדיק ממנו בולע. אם לא מי שהוא צדיק גמור או שמקורב לצדיק כזה שהוא צדיק גמור אז אינו מתירא מהם כלל וצדיק גמור הוא מי שכבר בירר כל הד' יסודות והכניע וביטל הרע שבהם לגמרי עד שאין בו שום רע כלל. ואז הוא יכול להיות משפיל רשעים עדי ארץ וכו' כי הוא יכול להוריד עצמו לתוך הצינור של הרשע שהוא המדה רעה שהגביר עליו הרשע ולהכניעו ולהשפילו וכו'. ולברר הד' יסודות זוכין על ידי תורה ותפלה. היינו על ידי לימוד הפוסקים על ידי שמבררין הכשר מן הפסול וכו' על ידי זה מבררין הטוב מן הרע מכל הד' יסודות וכו' אך השכל הזה לברר את ההלכה פסוקה זה השכל מקבלין על ידי התפלה שמשם יוצא מעין החכמה וכו' כי תפלה היא בריאה בכח ותורה היא בחינת בריאה בפועל וכו' (עיין שם כל זה היטב). ומבואר שם בסוף המאמר עכל פסוק אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו. כי בחיענת אריכת הרוח חיים להשלים החסרון הוא בחינת מלא פום וכו' עיין שם ובמצרים שהיו קודם קבלת התורה שמשם תוצאת הרוח חיים כנ"ל על כן קודם יציאת מצרים נאמר מקוצר רוח היפך אריכת הרוח וכו'. וזהו אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ ממצרים וכו' אז הרחב פיך ואמלאהו בחינת מלא פום בחינת אריכת הרוח וכו' עיין שם:
Through all the above, you will understand on your own all the five remembrances one must recall in Krias Shema and its blessings. The remembrance of the deed of Amalek — the essential totality of the kelipos that wishes to distance from Hashem, even introducing heresies into the heart, Rachmana litzlan . Therefore one must remember this well. For now we have no power to fight him physically — only to remember well the deed of Amalek, so we understand that all the evil thoughts and evil desires are all the deeds of Amalek. But we have the power to subdue him — even those who consider themselves very weak — only one must remember the day of Shabbos, the aspect of the power of the true Tzadik. And likewise one must remember Matan Torah , the aspect of Shabbos on which the Torah was given — for through the holy Torah that Moshe drew for us, and through the chidushei Torah of the true Tzadikim in every generation, they subdue him. And most of all, one must remember the Exodus from Mitzrayim — a positive commandment to remember every day aloud — to remember and take to heart that Hashem has already helped us greatly, and we have already gone out from many very powerful kelipos — the aspect of the Exodus from Mitzrayim. Through this our hope and strength will be fortified to prevail against him with the power of the Tzadik — until it will be fulfilled: "As in the days of your going out from Mitzrayim, I will show him wonders." For this reason we mention the Exodus extensively in the prayer, in Emes V'yatziv etc.
## Segment 7
וזה בחינת פסח. כי עיקר גלות מצרים היה בבחינת הנ"ל שלא היו יכולים להתגבר להמשיך הרוח חיים דקדושה להשלים חסרונם כי עדיין היה קודם קבלת התורה בחינת מקוצר רוח כנ"ל ועל כן גבר עליהם גלות מצרים ופרעה שזהו בחינת תחריש כבלע רשע צדיק ממנו שהתגבר עליהם בחינת הרוח דסטרא אחרא הוא רוח הטומאה טומאת מצרים שהוא רוח סערה בחינת עשו איש שעיר שהוא השר של מצרים (כמובא בספרים). ואז התגברו ורצו לבלוע ח"ו את ישראל שהם בחינת הרוח חיים דקדוה בחינת כבלע רשע צדיק ממנו. היינו שהרוח סערה שגדול בשעתו בחינת כל צורריו יפיח בהם רצה לבלוע ח"ו את הרוח חיים דקדושה שמשם יונקים ישראל על ידי שלא היה לישראל כח להמשיך אריכת הרוח חיים מחמת שלא קבלו התרוה עדיין וכו' כנ"ל. כי גלות מצרים הוא בחינת בליעה בבחינת ותבלעני מצולה שהם מצולת הים בחינת מצרים שהם נקראים מצולה בחינת כבלע רשע וכו' כנ"ל. וזהו בחינת מצרים בחינת מצר הגרון שמשם מוצא הרוח חיים שיוצא מהגרון שהוא הקנה היוצא מכנפי הריאה שהם ה' אוני כנגד ה' חומשי תרוה אשר משם תוצאות הרוח למיצר הגרון בבחינת נחר גרוני ולא היה להם כח להמשיך הרוח חיים להשלים חסרונם ולהתגבר עליהם וכו' כנ"ל כי גלות מצרים הוא בחינת יונה שנבלע במעי הדגה (כמו שכתוב בתיקונים עיין שם). כי מצרים נקראים דגה והם רצו לבלוע את יונה תמה יונה קדישא שהם בחינת כנסת ישראל הם בחינתרוח חיים דקדושה כנ"ל היינו בחינת כבלע רשע צדיק ממנו שהם רוצים ח"ו לבלוע על ידי האריכות רוח שלהם שגדול בשעתו וכו' כנ"ל:
But one must also remember the deed of Miriam — to be careful of lashon hara . For the greatest damage is through lashon hara — through which one distances, chas v'shalom , from the true Tzadik, the aspect of Moshe, through whom comes all the strengthening in this long war . As is written in all the mussar books — all the physical wars between kings are called a "small war" compared to the war a person has with himself, which is called a "long war." This is the essential war of Amalek in every generation — collectively and individually, with every person, at every time. And most of Yisrael have no power to stand in his war except through the power of the Tzadik. Through lashon hara one is separated from him — therefore he is called a "gossip who separates the chief [ aluf ]." Therefore they warned us to remember the deed of Miriam — to teach that even though they were awesome Tzadikim, nevertheless Aharon and Miriam erred in this, that they questioned Moshe. All the more so that it is forbidden for the rest of the people to question, chas v'shalom , the true Tzadik — even if one hears from other Tzadikim some difficulty against him, all the more so etc.
## Segment 9
אות ב וזה בחינת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו'. כי הבן זכר הוא בחינת המשכת הרוח חיים דקדושה שנמשך מבחינת רב חסד שהוא בחינת סטרא דדכורא בחינת יוסף הצדיק שהוא בחינת מלאפום כידוע בחינת הרוח חיים דקדושה שהוא בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים כמו שכתבו ביוף הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו בחינת ולא קמה עוד רוח באיש כי עיקר הרוח חיים הוא בבחינת יוסף הצדיק בחינת שמירת הברית. ועל כן נאמר ביעקב כשנתבשר לו בשורת יוסף ותחי רוח יעקב אביהם כי יעקב הוא בחינת כלל ישראל בחינת כל הנפש הבאה לבית יעקב. היינו שעיקר חיות רוח יעקב שהם כלל ישראל היא על ידי בחינת יוסף הצדיק שמשם תוצאת הרוח חיים שהוא בחינת צדיק הדור הרב דקדושה בחינת רב חסד וכו'. והם רצו ח"ו להתגבר לבלוע ח"ו את הרוח חיים דקדושה ועל כן השליכו כל הבן הילוד אל יאור מצרים זהו בחנית ותבלעני מצולה הנאמר ביונה כשהיה במעי הדגה. כי יאור מצרים בחינת מצולת ים הוא בחינת הרוח סערה שרוצה לבלוע הרוח דקדושה ח"ו. כמו שכתוב והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל וכו' בחינת רוח סערה שהולך וסוער ואינו יכול להשקיט כי הוא גדול בשעתו וכו' כנ"ל. כי סטרא דנוקבא היא בבחינת קצר רוח בחינת קוצר רוח יעשה אולת בבחנית בלבול הדעת כי עיקר ישוב הדעת הוא סטרא דדכורא כידוע כמו שאמרו רז"ל הביאו בני מרחוק זה דעתן של בני ארץ ישראל שדעתן מיושב עליהם כבנים ובנותי מקצה הארץ זה דעתן של שאר ארצות שדעתן אינן מיושבת עליהן כבנות (כמובא זה בדבריו ז"ל במקום אחר). ועיקר המשכת הרוח חיים הוא מהדעת היינו מהתורה שהוא הדעת וכשאין הדעת בשלימות אזי הוא בחינת קוצר רוח בחינת דינים היפך ארץ אפים שנמשך מרב חסד כי עיקר החסד הוא כפי שלימות הדעת (כמובא כמה פעמים בדברי רבינו ז"ל במקום אחר). ומצרים רצו להתגבר על הרוח חיים דקדושה כנ"ל. ועל כן גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו שזהו בחנית כבלע רשע וכו' כנ"ל וכל הבת תחיון כי הבת היא בחינת דעת שאינו מיושב בחינת קצר רוח וכו' כנ"ל. וזהו בחינת מה שאמרו מצרים נתחכם למושיען של ישראל לדונו במים וכו' כי עיקר התגברותם היה למושיען של ישראל שהוא משה רבינו בחינת צדיק הדור אשר ממנו תוצאות הרוח כי הם רצו לבלוע ח"ו ביאור מצרים שהוא בחינת רוח סערה כנ"ל את הרוח חיים של הצדיק הדור בחינת משה אבל באמת משה רבינו היה כולו טוב בחינת ותרא אותו כי טוב הוא ומבואר במאמר הנ"ל שהצדיק שהוא בבחינה זו בחינת כולו טוב שאין בו שום רע מהדף יסודות הוא יכול לירד לתוך הצנור של הרשע לקלקלו ולהכניעו ולהשפילו ואינו מתירא ממנו כלל. כי אין להרוח סערה שום כח ושליטה להתאחז בצסיד כזה שהוא כולו טוב. וזה בחינת מה שהיה מוכרח משה רבינו עליו השלום להיות בתוך יאור מצרים ודייקא בת פרעה הוציאה אותו משם וקראה אותו משה כי מן המים משיתיהו ונתגדל בבית פרעה דייקא. כל זה מורה על תוקף הכח של משה רבינו שהיה כולו טוב שעל ידי זה היה יכול להכניע את פרעה ומצרים להוצאי את בני ישראל משם. היינו כי משה הוכרח להוריד עצמו לתוך הצנור של מצרים שהיא המדה רעה שהם משוקעים בה כדי לשברם ולהכניעם על ידי זה כנ"ל:
Therefore Rosh HaShanah is called Yom HaZikaron [the Day of Remembrance]. For then is the first of the Ten Days of Teshuvah, and the essential teshuvah is through remembrance — remembering Hashem and the World to Come, prevailing over whatever each person must prevail over. This is the aspect of remembering Shabbos, which is the aspect of the World to Come — through which one subdues the aspect of Amalek etc. Likewise all the remembrances are included in Rosh HaShanah, which is the first of the Ten Days of Teshuvah, comprised of all of them. For in it is the aspect of the beginning of teshuvah, which is very difficult, as our Sages said (Mechilta, Parshas Yisro) : "All beginnings are difficult." Therefore Rosh HaShanah is called Yom HaZikaron.
## Segment 10
וזה מרומז במה שתיכף אחר לידתו הושלך לתוך היאור מצרים לרמז שמשה רבינו שהואר כולו טבו כנ"ל הוא יכול ירד לתוך היאור מצרים שהם בחינת מצולת ים שרוצים לבלוע את ישראל ואין מי שיוכל להוציא ישראל משם כי אם זה הצדיק שיכול לירד לתוך יאור מצרים כמו משה כי הוא יכול לירד לתוך תוקף הרע שלהם ולהכניעם ולהשפילם ולהוציא ישראל משם כי הוא כולו טוב כנ"ל ומחמת שתיכף שנכנס משה לתוך יאור מצרים שהוא בחינת הרע שלהם תיכף נכנע ונשבר ונתבטל הרע לגבי הטוב. על כן תיכף נתגיירה בת פרעה ויצא טהור מטמא שמתוך תוקף טומאת פרעה בעצמו משם דיקא נתהפך ויצאה בת פרעה ונתגיירה והיא דייקא הוציאה את משה. כי הרע נתבטל לגבי הטוב. ועל ידי זה יצא כל הטוב שהיה בלוע בהם בבחנית חיל בלע ויקיאנו. ועל כן נתגדל משה רבינו בבית פרעה דייקא. כי בזה דיקיא תלוי הגאולה כנ"ל. כי משה רבינו הוכרח להיות ביאור מצרים ובבית פרעה כדי לשבר הצנור שלהם על ידי שהוא ירד לתוכו כי הוא כולו טוב כנ"ל ועל ידי זה דייקא הוציא את בני ישראל מגלות מצרים דהיינו שהוציא את הרוח חיים דקדושה מתוך הרוח סערה וכו' כנ"ל. וזה בחינת מהשהקדים השם יתברך רפואה למכה והקדים לשלוח למצרים את יוסף הצדיק ואחר כך ירד יעקב ובניו. כי עיקר הרוח חיים הוא יעקב ויוסף כנ"ל. ועל ידי שקדמו יוסף ויעקב לירד למצרים על ידי כך הכניעו אז את הרוח סערה על ידי הרוח חיים שלהם דקדושה. ועל ידי זה היה כח לישראל להתקיים על כל פנים במצרים כל ימי הגלות עד שבא משה רבינו והוציאם משם כו' כנ"ל. ועל כן נאמר בעת יציאת מצרים ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי עיקר יציאת מצרים היה על ידי זה על ידי שהיה כח למשה ליקח בחינת עצמות יוסף בחינת הרוח חיים דקדושה שעל ידי זה עיקר הגאולה כנ"ל. ועל כן סמוך לגאולה בעת שרצה השם יתברך להתגלות למשה במראה הסנה. אז נאמר ויהי בימים הרבים ההם ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וכו'. כי אז דייקא התחילו לעלות האנחות שלהם להשם יתברך. כי כבר התחילו להמשיך הרוח חיים להשלים חסרונם על ידי האנחה. מחמת שכבר היה משה רבינו בעולם ופעל ועשה על ידי כח עבודתו עד שהיה סמוך לגאולה. ואז דייקא נאמר ויאנחו בני ישראל כי אז דייקא היה להם כח להתאנח היינו להמשיך הרוח חיים על ידי האנחה לזכות לצאת מן הרוח סערה מבחינת גלות מצרים וכנ"ל.
For Amalek is the totality of the kelipos , the totality of the exile of the seventy nations, who wish to cause His Name to be forgotten from the world, chas v'shalom , as it is written (see Yirmiyahu 23) : "who plan to make [the people] forget Your Name." Therefore they devise plans against Yisrael, as it is written (Tehillim 83) : "Against Your people they conspire cunningly… so that the name of Yisrael will no longer be remembered. They have conspired with one heart against You; they cut a covenant" etc. Therefore one must remember the deed of Amalek — to know that all manner of evil thoughts, whether of fantasies and desires, or of difficulties and heresies — all are the aspect of Amalek. And one must remember that the ancient Tzadikim already uprooted him, yet he still intensifies and spreads. But Hashem will uproot him completely — "A war for Hashem with Amalek from generation to generation" — in every generation Hashem sends great Tzadikim who draw the magnification of His Name and His remembrance in the world, in the aspect of "This is My Name forever, and this is My remembrance from generation to generation" (Shemos 3) . For through the erasure of Amalek from generation to generation, His remembrance is maintained from generation to generation. And this is (Pesachim 50) : "'This is My Name' and 'this is My remembrance'… Not as I am written am I read" etc. — this is the aspect of the upper point and the lower point. For the Name Havayah — the aspect of "This is My Name forever" — is the upper point, the aspect of "the glory of G-d is to conceal a matter." And the Name Adnus — the aspect of "this is My remembrance" — is the lower point, the aspect of the revelation of His malchus . When these two Names are included and unified together — the lower point and the upper point — through this the aspect of Adam is formed.
## Segment 12
אות ג וזה בחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו' כי בכור מצרים הם בחינת הרוח סערה שהוא בחינת עשו איש שעיר שהיה בכור כי בכור לשון גדולה ורבנות כמו שכתוב אף אני בכור אתנהו בחינת הרב דקליפה שהוא בחינת עשו כנ"ל. כי עשו הוא השר של מצרים ועל ידו היה עיקר הגלות מצרים כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר על פסוק אתה ידעת את כל התלאה וכו'. ובשביל זה השתדל יעקב אבינו ליקח את הבכורה מעשו כדי להכניע בחינת הרב דקליפה שהוא בחינת הבכורה של עשו שהוא לשון גדולה ורבנות כנ"ל. כי הבכור נוטל פי שנים פי שנים זה בחינת הרוח חיים שעל ידו משלימין החסרון על ידי אנחה שהוא בחינת תוסף רוחם שהוא מכניס רוח ומוציא רוח בחינת ויהיה נא פי שנים ברוחך אלי שאלישע זכה לקבל מרבו אליהו את הרוח חים דקדושה שמקבלין מהרב דקדושה שהוא בחינת פי שנים ברוחך בחינת בכור כנ"ל. ועל כן השתדל יעקב ליקח את הברכה כמו שכתוב את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. כי כל הברכות וההשפעות שהם בחינת שלימות כל החסרנוות שהשם יתברך משפיע לאדם די מחסורו אשר יחסר לו. הוא על ידי הרוח חיים. שהוא החיות של כל הברכות וההשפעות כי הוא עיקר החיות של כל דבר (וכמבואר בתחילת המאמר הנ"ל). וזה בחינת בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי. כי עיקר שלימות חסרונם של כל הנפשות הוא על ידי הרוח חיים בחינת על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי היינו על ידי מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי שהוא הרוח חיים על ידי זה נשלם חסרונם של כל הנפשות כי עיקר שלימות החסרון דהיינו כל ההשפעות והברכות בחינת ימלא ה' כל משאלותיך הוא על ידי הרוח חיים כנ"ל. ועלכ ן על ידי שלקח יעקב הבכורה מעשו איש שעיר שהוא הרב דקליפה והכניע את הרב דקליפה בחינת רוח סערה על ידי זה היה לו כח להמשיך הרוח חיים דקדושה שמשם כל הברכות וההשפעות כנ"ל ועל כן קיבל על ידי זה את הברכה כנ"ל.
And this is the aspect of the five remembrances mentioned above: the remembrance of the deed of Amalek and the Exodus from Mitzrayim — the aspect of the lower point. Shabbos — the aspect of the upper point, comprised of all of them, the aspect of Moshe etc. The remembrance of Matan Torah — the aspect of the Vav within the Aleph , for the essential binding and drawing of vitality from the upper point to the lower point is through the Torah, which is the amuda d'emtza'isa [middle pillar]. And one must also remember the deed of Miriam — to be very careful of lashon hara and machlokes , which is the opposite of all this and ruins everything, chas v'shalom — for it is the aspect of "a gossip separates the chief [ aluf ]," as mentioned above.
## Segment 14
אות ד ועל כן מסר יעקב את הבכורה ליוסף כמו שכתוב ואני נתתי לך שכם וכו' אשר לקחתי מיד האמורי ודרשו רז"ל מיד עשו שהיה צד את אביו באמרי פיו וכו'. כי הבכורה שהוא בחינת גדולה ורבנות לקח יעקב מאת עשו ומסרה לבנו יוסף להכניע הרב דקליפה בחינת רוח סערה בחינת בכורה של עשו ולהגביר הרב דקדושה שהוא בחנית הרוח חיים דקדושה שהיא בחינת יוסף הצדיק כנ"ל. ועל כן עיקר יציאת מצרים היה על ידי מכות בכורות שעל ידי זה נכנע הרב דקליפה שהוא בחינת בכור והוצאי מהם כל הרוח חיים שהיה בהם עד שמתו כולם באותו הלילה. ואז יצאו ישראל משם. כי על ידי שנכנע הרוח סערה של הרב דקליפה שהוא בחינת בכורי מצרים על ידי זה יצא משם הרוח חיים דקדושה בחינת יוסף בחינת ויקח משה את עצמות יוסף עמו כנל ועל ידי זה יצאו ישראל משם וכנ"ל. ועל כ היתה מכות בכורות בחצות הלילה. כי חצות הלילה אז רוח צפונית מנשבת בכנור של דוד שזהו בחנית הרוח חיים דקדושה בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים (כמבואר במאמר הנ"ל עיין שם).
And this is the aspect of Pashta Munach Zarka Segol . Zarka — the aspect of the lower point, the essential teshuvah to return it to its place, to the aspect of the upper point, in the aspect of "Zarka d'izdrikas la'asar d'isnat'lis misaman" [the zarka that was thrown to the place from which it was taken], as mentioned above. And this is the aspect of Segol , which is the upper point, as is written in the aforementioned Torah. And Pashta — this is the aspect of the Vav within the Aleph , through which they are bound and included together, as mentioned above. And this is the aspect of Munach — the aspect of Shabbos, which is repose and rest. For the essential binding and inclusion is through Shabbos, which is a day of rest, as mentioned above.
## Segment 16
אות ה וזה בחינת איסור חמץ בפסח ואכילת מצה. כי באמת יציאת מצרים היה נס נפלא מאד מאד. (כמבואר בכתבים). שמחמת שהיו ישראל אז משוקעים בטומאת מצרים היה קשה מאד להוציאם משם אם לא בחמלת הף שהשפיע עליהם אור גדול מאד מלעילא שלא כדרך הטבע וכו' עיין שם. וזה בחינת מצה שהוא אור עליון מאד כי מבואר במאמר הנ"ל שאי אפשר להכניע הרוח סערה של הרב דקליפה כי אם על ידי שזוכין לברר כל הד' יסודות שהם אש רוח מים עפר לבררם שלא יהיה בהם שום אחיזה מהרע כלל. רק יהיה כולו טוב וכו' עיין שם. וזה זוכין על ידי תורה. כי על ידי התורה על ידי שמבררין ההלכה וכו' על ידי זה מבררין הטוב מהרע מהד' יסודות וזוכין לברר כל הד' יסודות שיהיה כולו טוב ואז דייקא יכולין להכניע הרוח סערה כנ"ל. אך זה השכל לברר את ההלכה זה מקבלין מתפלה שמשם יוצא מעין החכמה וכו' כי תפלה היא בחינת עדן עין לא ראתה בחינת בריאה בכח ותורה היא בחינת בריאה בפועל וכו' עיין שם. נמצא שאי אפשר להכניע הרוח סערה כי אם על ידי התורה שעל ידי זה מבררין כל הד' יסודות כנ"ל. ובמצרים היה עדיין קודם קבלת התורה. על כן בוודאי היה קשה מאד להוציאם משם ועל כן התגבר עליהם טומאת מצרים מאד שהוא בחינת רוח הטומאה וכו' כנ"ל. כי לא היה אפשר להכניעם מחמת שלא קיבלו את התורה עדיין. אך השם יתברך חמל עליהם והגביהם למעלה מדרך הטבע על ידי משה רבינו בזכות התורה שקיבלו אחר כך כמו שכתבו מי אנכי וכו' וכי אוציא וכו' שאל משה להשם יתברך באיזה זכות יצאו והשיבו השם יתברך בהוציאך וכו' תעבדון את האלקים על ההר הזה שיקבלו את התורה כפירוש רש"י שם. נמצא שיצאו ישראל בזכות התורה שיקבלו אחר כך. וזה בחינת תפלה שהוא בחינת בריאה בכח שם כל התרוה בכח ולא בפועל. כי שכל של התורה יוצא מן התפלה כנ"ל. נמצא שבהתפלה התורה היא בכח ועל ידי בחינה זו דייקא יצאו ישראל ממצרים על ידי בחינת התורה שבכח שהיא בחינת תפלה בבחינת בהוציאך את העם בעבדון וכו' דהינו שעתידים לקבל את התורה. אבל עדין לא קיבלו ועדין התוה בכח. כי על ידי זה היתה עיקר יציאתם על ידי בחינת התורה שבכח שהוא בחינת תפלה. שזהו בחינת זכות אבות שעלידם יצאו ישראל ממצרים בחינת ה' אלקי אבותיכם וכו' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שזהו בחינת תפלה שאומרים בה אלקי אברהם וכו'. כי האבות היו קודם קבלת התורה ואז היתה התורה בכחוכל עבודתם היה בבחינת תפלה. מועל כן הם תיקנו השלש תפלות שביום ועל ידי בחינה זו יצאו ישראל ממצרים על ידי בחינת תפלה שהיא בחינת בריאה בכח בחינת תורה שבכח.
And this is the aspect of Krias HaTorah on Shabbos . For the essential fulfillment of the Torah is through Shabbos. For the fulfillment of the Torah is very difficult to draw into the world — "for the inclination of man's heart is evil from his youth" — and the ba'al davar [Adversary] incites every person greatly to sin, chas v'shalom . Therefore many have stumbled as they have stumbled — Hashem have mercy from now on. For this reason the angels protested greatly about the creation of man, saying "What is man…?" — "he is destined to sin before You" etc. And likewise at Matan Torah they protested the giving of the Torah to Yisrael (Shabbos 88b) — all because they saw that many would transgress the Torah and few would merit fulfilling it completely. But Hashem did not listen to them and said: "For nothing was I called merciful and gracious?" — for He saw that there would be Tzadikim in every generation who would fulfill the Torah in completeness, and they would return Yisrael in teshuvah until in the end the complete redemption will come through Mashiach Tzidkeinu. Therefore He created man and gave the Torah to Yisrael. It emerges that the essential Matan Torah was through teshuvah that preceded the world — Hashem preceded the remedy to the affliction, which is teshuvah. Even if Yisrael sin, He has already prepared for them the remedy of teshuvah. But the essential way of teshuvah is drawn through the holiness of Shabbos, which the true Tzadikim draw, as mentioned above.
## Segment 18
אות ו ועל כן אז בעת יציאת מצרים אסור לאכול חמץ כלל רק מצה לבד כי חמץ הוא בחינת עשו איש שעיר שהוא הרב דקליפה בבחינת מכף מעול וחומץ שנאמר על עשו שהיה אדמוני תוקף הדין שהוא בחינת חמץ ושאור שהם תוקפא דדינא כמובא. כי כל הדברים שבעולם כלולים מד' יסודות שהם אש מים רוח עפר. ואף על פי שאין נראה בכל דבר ודבר כל הד' יסודות על כל זה כל דבר שבעולם כלול מכולם כידוע. וגם האדם כלול מד' יסודות ועל כן חיותו על ידי המאכל שהוא כלול מהד' יסודות. כי עיקר הרוח חיים נמשך להאדם על ידי אכילתו כנראה בחוש שעל ידי האכילה הוא חיות האדם כי אז יש לו כח להמשך הרוח חיים אבל אם לא יאכל ימות ולא יוכל לקבל הרוח חיים. נמצא שעיקר הרוח חיים הוא על ידי האכילה אבל באמת לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האד כי באמת אין עיקר החיות על ידיה אכילה לבד כי אם על ידי מוצא פי ה' היינו בחינת הרוח חיים דקדושה שהוא בחינת מוצא פי ה' שמשם תוצאות הרוח חיים ועל ידי זה דייקא יחיה האדם היינו על ידי הרוח חיים שהמשיך השם יתברך לתוך דבר המאכל ונתן בו כח להחיות את האדם על ידי זה לבד יחיה האדם. ועל כן עיקר החיות על ידי התורה שמשם תוצאת הרוח חים וצריכין לאכול על פי התורה בבחינת ותורתך בתוך מעי. כי אין כח להדבר המאכל שכלול מד' יסודות להחיות את האדם כי אם על ידי התורה שמשם תוצאות הרוח חיים כי על ידי התורה מבררין כל הד' יסודות ומפרישין הרע מהטוב ואז זוכין לקבל הרוח חיים מהתורה שזה עיקר החיות בחינת על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כנ"ל וזה בחינת הברכה שצריכין לברך על כל דבר שבעולם קודם לשאוכלין אותו כי הברכה זהו בחינת מוצא פי ה' בחינת הרוח חיים דקדושה שהוא רוח ממללא. שעל ידי זה עיקר החיות כ כל הד' יסודות אין להם חיות כי אם על ידי הרוח חיים דקדושה שהוא בחינת יסוד החמישי הפשוט שהיא בחינת צדיק יסוד עולם שהוא מחיה כל הד' יסודות שזהו בחינת ונהר יוצא מעדן וכו' (כמבואר זה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל עיין שם) כי יסוד הרוח שבד' יסודות הוא המקשר לכל הד' יסודות ואין לו כח לקשר כל הדף יסודות ולהחיותם כי אם על ידי שמקבל מבחינתצדיק יסוד עולם מבחינת הרוח חיים שנמשך מהצדיק הדור שדבוק בהתורה תמיד.
Therefore we read the Torah on Shabbos more than any other time of the year — reading all seven aliyos and completing the entire Torah from sidra to sidra each Shabbos until completing it on Simchas Torah. This shows that the essential drawing of the Torah into the world — that we merit to fulfill it, which is the main thing — is through Shabbos, the aspect of teshuvah, through which the essential fulfillment of the Torah comes. Therefore we read seven aliyos on Shabbos, corresponding to the seven shepherds from Avraham to David — whose essential one is Moshe, who gave us the Torah. For all the seven shepherds drew the Torah. The beginning was from Avraham, as our Sages said (Yoma 28b) : "Avraham fulfilled the entire Torah" etc. — and from him to Yitzchak and Yaakov etc., until it was given through Moshe Rabeinu. But the essential place of the Torah is in Eretz Yisrael and the Beis HaMikdash, as it is written (Yeshayahu 2) : "For from Tziyon shall go forth Torah." Therefore the completion of the fulfillment of the Torah is through David, the seventh of the seven shepherds — for he labored and found the place of the Beis HaMikdash and engaged in its building, and it is named after him: "Beis David." Therefore we read seven aliyos on Shabbos, the aspect of the seven shepherds — for the essential fulfillment of the Torah drawn through the seven shepherds is through Shabbos, the aspect of teshuvah.
## Segment 20
אות ז נמצא שאי אפשר לאכול בקדושה להמשיך הרוח חיים דקדושה על ידי אכילתו כי אם על ידי התורה כנ"ל. ומי שפוגם באכילתו ח"ו ואוכל שלא על פי התורה ח"ו. זהו בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות. כי על ידי אכלה כזו אין נמשך הרוח חיים כי עיקר הרוח חיים הוא על ידי התורה שעל ידי זה מבררין ההלכה ומבררין הטוב מן הרע שזהו בחנית בירור עץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה דייקא מבררין הד' יסודות וממשיכין הרוח חיים דקדושה כנ"ל.
And this is the aspect of the reading of the Maftir in the Nevi'im . For all the Nevi'im are in the aspect of talmidim of Moshe Rabeinu, who is the master of all the Nevi'im. Therefore they are all included in Yehoshua — the first book of the Nevi'im — for he was the first talmid -prophet of Moshe, "who did not depart from the Tent." All the Nevi'im received through him, as they said (Avos 1) : "Moshe received Torah from Sinai and transmitted it to Yehoshua, and Yehoshua to the Elders, and the Elders to the Nevi'im" etc. Yehoshua is the aspect of the lower point, receiving from the upper point which is Moshe — through whom specifically Moshe illuminates the Torah to Yisrael. Therefore all the seven shepherds — whose essential one is Moshe, through whom the Torah is drawn — all their illumination of the Torah to Yisrael is through the aspect of Yehoshua, the lower point, the aspect of the chirik of S"G , the aspect of "and if I make my bed in She'ol, behold You" — as is explained in the aforementioned Torah. For the essential thing is to cut off the seed of Amalek, from whom comes the seething of the bloods in the chalal has'mali , from which come all sins and damages, Rachmana litzlan . This war is waged by Moshe — the true Rav of the generation — through the aspect of Yehoshua the talmid . For specifically Yehoshua pertains to this, as it is written: "Go out and fight with Amalek." Through this specifically, the upper point illuminates the lower point and the way of teshuvah is drawn into the world. Therefore we read the Nevi'im for Maftir , for all the Nevi'im are in the aspect of Yehoshua — and we read them after Krias HaTorah , for the essential fulfillment of the Torah is through the aspect of Yehoshua the talmid , the lower point, through whom the Tzadik (the aspect of Moshe) draws the way of teshuvah into the world — through the holiness of Shabbos.
## Segment 22
אות ח ועיקר אכילת אדם הוא הלחם שהוא עיקר חיות האדם. כמו שאמרו רז"ל לענין ברכת המזון וכו' וכנראה בחוש. כי בלחם שם כלולין כל הד' יסודות בפועל ממש. כי הקמח בעצמות זה בחינת יסוד העפר שהוא גשמיות הקמח כי הכל היה מן העפר. וגובלין הקמח במים זהו בחינת יסוד המים ואחר כך מניחין אותו להחמיץ היינו שתעלה בנפיחה שתשלוט בה יסוד הרוח. שעל ידי זה עולה בנפיחה ואחר כך אופין אותה באש. וזהו יסוד האש. נמצא שבלחם חמץ כלולים כל הד' יסודות בפועל ממש. ועל כן בפסח אסור לאכול חמץ והוא אסור במשהו. כי עיקר החילוק שבין חמץ למצה הוא בבחינת יסוד הרוח שבלחם חמץ שולט יסוד הרוח בפועל ממש שמניחין אותה שתעלה בנפיחה זהו בחינת יסוד הרוח ומצה הוא להיפך שממהרין לאפותה קודם שישלוט בה יסוד הרוח בפועל כדי שלא תעלה בנפיחה. כי יסוד הרוח ששולט בלחם חמץ שעל ידי זה עולה בנפיחה זה בחינת רוח סערה שגדול בשעתו בחינת כל צורריו יפיחח בהם. כי יסוד הרוח של זה העולם הגשמי שהוא בחינת אוירא דהאי עלמא שם הוא שליטת הרוח סערה שמתגבר בזה העולם ואי אפשר להכניע ולברר בחינת יסוד הרוח שהוא בחינת אוירא דהאי עלמא מאחיזת הרוח סערה שנאחז בו כי אם על ידי התורה אשר משם תוצאות הרוח חיים אר על ידה מבררין כל הד' יסודות ועיקר הוא לברר בחינת יסוד הרוח שמקשר כל הד' יסודות לבררו מבחינת רוח סערה שיהיה בבחינת רוח חיים דקדושה. ועל כן בפסח אסור לאכול חמץ ואיסורו חמור מאד. כי אי אפשר לנו לאכול כלל לחם כזה שהוא לחם חמץ. שעולה בנפיחה שנאחז בו בחינת הרוח סערה שגדול בשעתו בחינת כל צוריו יפיח בהם. כי בפסח הוא עדיין קודם קבלת התורה שאז אי אפשר לברר ולהכניע את הרוח סערה בפועל ממש. כי עיקר הגאולה הוא על ידי בחינת תלה שהוא בחינת בריאה בכח ששם כל הד' יסודות בכח. וזהו בחנית מצה ששם אי מניחין להתאחז בחינת אוירא דהאי עלמא בפועל כי אין מניחין אותה להחמיץ שתעלה בנפיחה. כי אנו נזהרין שלא יתאחז הרוח סערה כלל בלחם שאנו אוכלין עכשיו בפסח מחמת שהוא עדין קודם קבלת התורה וכו' כנ"ל. רק אוכלין מצה שהוא מאכל גבוה מאד בחינת עדן עין לא ראתה שזהו בחינת מצה בחינת ענג שבת בחינת למען תמצו והתענגתם מזיו כבודה ענג שבת זה בחנית עדן נהר גן. וזהו בחינת מצה שהוא גבוה מאד בחינת עדן בחינת תפלה בחינת בריאה בכח שעל ידי זה עיקר יציאת מצרים כנ"ל.
Therefore we mention in the blessings of the Haftarah the sprouting of the horn of Mashiach — that in the end Hashem will finish and all Yisrael will merit fulfilling the Torah through Mashiach Tzidkeinu, as is stated in those blessings: "Faithful are You, Hashem our G-d, and not a single word of Your words shall return empty… for in Your holy Name You swore to him that his light shall never be extinguished" etc. For the essential fulfillment of the Torah — which is the sprouting of the horn of Mashiach — is through the aspect of the Nevi'im, the aspect of Yehoshua, the lower point, through which the Tzadik (the aspect of Moshe) draws the way of teshuvah into the world.
## Segment 24
אות ט וזהו החילוק שבין חמץ למצה שהוא באות ה' שחמץ הוא בחית ומצה הוא בה' כמובא. כי ה' של מצה זהו בחינת הרוח חיים שהוא בחינת ה' חומשי תורה שממשיכין עכשיו הרוח חיים על ידי בחינת מצה ששם הוא למעלה מהד' יסודות כנ"ל. ושם אין שליט להרוח סערה ומשם דייקא אנו ממשיכין את הרוח חיים שהוא בחינת ה'. אבל חמץ הוא בחינת שנסתם פתיחת הה"א שמשם תוצאות הרוח בחינת הרחב פיך ואמלאהו. ובחית נסתם פתיחה זו בבחינת כבלע רשע צדיק ממנו שרצה לבלוע את הרוח חיים לסוותמו במיצר הגרון שלא יההי כח להמשיכו לתוךם גוף האדם להחיות עצמו להשלים חסרונו שזהו בחינת גלות מצרים כנ"ל ועיקר התגברותו על ידי תערובת הד' יסודות שנתערבו מטוב ורע. וזהו בחינת ח' שהוא ב' פעמים ד' היינו שני פעמים הד' יסודות כי הם מעורבים מטוב ורע אבל מצה הוא בחינת ששוברין החית של חמץ ומשפילין ומכניעין הד' יסודות רעים ונשאר רק הד' יסודות טובים דקדושה שהם בחינת ארבעה ראשים ואז נפתח החית ונעשה ה"א כי נמשך הרוח חיים לתוך הד' יסודות ואז נעשה מד' ה' על ידי הרוח חיים דקדושה שהוא יסוד החמישי נמשך מצדיק יסוד עולם שדבוק בה' חומשי תורה וכו' כנ"ל.
And this is what our Sages said — that they instituted reading the Nevi'im for Maftir because once the wicked kingdom decreed that the Torah should not be read, and they read from the Nevi'im instead; afterwards, when the decree was annulled, they retained the practice of reading the Nevi'im for all generations. That is: even when the wicked kingdom wishes to nullify the Torah from Yisrael through their great provocations — nevertheless, the Torah is sustained through the Nevi'im. Therefore they did not abolish this practice of reading the Nevi'im after Krias HaTorah — to show and make known that the essential fulfillment of the Torah is through the Nevi'im, the aspect of Yehoshua, the aspect of the talmidim of the true Tzadikim, through whom the essential drawing of the way of teshuvah comes — through which the Torah is fulfilled, as mentioned above.
## Segment 26
אות י וזה בחינת קרבן פסח שעל ידו היה עיקר מכות בכורות כמו שכתוב וראיתי את הדם ופסחתי עליכם וכו'ועבר ה' לנגוף את מצרים וכו' כי עיקר הקרבן הוא לברר רוח האדם מרוח הבהמה דהיינו לברר בחינת רוח חיים דקדושה מבחינת רוח סערה רוח הטומאה כי ישראל ועובדי כוכבים הם בחינת אדם ובהמה כידוע כי אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל כי כולם יש להם בחינתה בל שהוא בחינת הבל שפה של המשכת הרוח חים על ידי אנחה להשלים החסרון כי גם אומין דעלמא שהם בחינת בהמה יש להם גם כן בחנית אריכת הרוח שהוא הבל פה כנ"ל. אבל מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא מטה לארץ כי רוח האדם בחינת אריכת הרוח של ישראל שהוא רוח חיים דקדושה עולה למעלה ומקבל וממשיך רוח חיים מן הקדושה מחי החיים. ורוח הבהמה היורדת למטה כי אריכת הרוח של הבהמה בחינת האומות העובדי כוכבים היא יורדת למהט לארץ כי אין להם שום חיות כי הם בחיים קרויים מתים. כי רוחם היא רוח סערה שהוא רק גדול בשעתו לפי שעה קלה ולסוף מסער גופיה ונשמתיה וכו'. כי רוח הבהמה היא בבחינת אריכת הרוח סערה שממשיכין העובדי כוכבים על ידי אנחכ. כנראה בחוש שרוח ונשימה של הבהמה גדול מ אד. כי הם הומים וגונחים בקולם תמיד. ואין להם דיבור רק קול וכל קולם הוא כמו מי שגונח ומתאנח בקול גדול. ומאריך הרוח והנשימה מאד. כנראה כל זה בחוש. היינו שהם בבחינת אריכת הרוח של העובדי כוכבים שהוא גדול בשעתו בחינת רוח סערה אבל לסוף מסער גופיה וכו' ועיקר הקרבן היא בשביל זה לברר רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת וכו'. כי על ידי החטא נמשך ח"ו אחר רוח הטומאה בחינת רוח סערה דהיינו שנתערב רוח חיים דיליה שהוא בחינת רוח האדם ברוח הבהמה. ועל כן הרשעים בחייהם קרוים מתים מחמת שנסתלק מהם הרוח חיים וכו' ועל כן תיקון החוטא על ידי הקרבן שעל ידי זה נתברר רוח האדם מרוח הבהמה ואז יש לו כח להמשיך הרוח חיים על ידי האנחה שמתאנח ומתחרט על החטא בשעת הבאת הקרבן וזה בחינת קרבן פסח כדי לצאת מטומאת מצרים ועל כן מביאין מן הכבשים ומן העזים כי שעיר עזים זה בחינת עשו איש שעיר וכן כבש הוא בחינת שערות בחינת ציצית שעושין משער כבשים שהם בחינת שערות (כמובא בסוף מאמר הנ"ל). ומאלו מביאין לקרבן פסח. כדי להכניע עשו איש שעיר בחינת רוח סערה בחינת הרב דקליפה שהוא בחינת בכור דסטרא אחרא וכו' כנ"ל. ולברר משם רוח חיים דקדושה בחינת רב דקדושה שהוא בחינת בכורי ישראל. ועל כן עלידי הקרבן פסח על ידי זה פסח ה' על הפתח ובירר והציל בכורי ישראל מבין בכורי מצרים שהוא בחינת הנ"ל בחינת בירור הרוח חים דקדושה שהם בחינת בכורי ישראל מתוך הרוח סערה שהם בינת בכורי מצרים אשר בהם שלט המשחית שהוא הרוח סערה בעצמו שהרג אותם כי הרוח סער בעצמו נוקם בהם לבסוף כי לסוף מסער גופיה ונשמיתה וכו' כנ"ל וזה בחינת וראיתי את הדם ופסחתי עליכם כו' וזה בחינת ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. כי רוח סערה הוא בחינת עשו שהיה אדמוני בחינת דמים וצריך לקלקל הצנור של הרשע ולברר מתוכו הרוח חיים שזה בחינת זריקת דמים של הקרבן על גב המזבח לברר ולהעלות הדמים שיהיו נתתקנין ונתבררין מהם בחינת הרוח חיים דקדושה וזו בחינת בדמיך חיי. כי דייקא על ידי הדמים יהיה נמשך חיים בחינת רוח חיים דקדושה כי מתוקף הדמים שהם בחינת רוח סערה משם מבררין בחינת הרוח חיים וכו' כנ"ל.
Therefore before Rosh HaShanah, Yom Kippur, and the Ten Days of Teshuvah is the month of Elul , in which Yisrael are aroused in teshuvah. For then they are engaged — through the power of the Tzadikim — in making the road for teshuvah, which is the aspect of "Who makes a way in the sea and a path in mighty waters" (Yeshayahu 43) — which is the secret of the kavanos of Elul, as mentioned above. Its essential aspect is the expertise in halachah mentioned above — the aspect of "If I ascend to heaven, there You are; and if I make my bed in She'ol, behold You" etc. For through this one merits Rosh HaShanah, Yom Kippur, and the Ten Days of Teshuvah, in which is the essential teshuvah. For it is impossible to merit teshuvah except through this path — when one accepts upon himself that however things may be, he will strengthen himself in Hashem always, in the aspect of "and if I make my bed in She'ol, behold You" — then specifically he will merit teshuvah. For there are many ascents and descents that every person must pass through, which cannot be explained in writing. Especially one who has already stumbled as he has stumbled — therefore, if he wishes to have compassion on his life and better his end, he must go on his hands and knees to receive this path of the expertise in halachah mentioned above. And then he will merit a good end forever.
## Segment 28
אות יא וזה בחינת ספירתה עומר. שסופרין שבע שבתות תמימות תהיינה שהם מ"ט יום ממחרת השבת עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. ועל ידי זה נטהרין מטומאת מצרים. כי שת ימי המעשה הם חסרים ואין להם שלימות כי אם על ידי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ שהוא מחיה כל ששת ימי המעש כנודע. וכמו שאמרו רז"ל ויכל אלקים ביום השביעי וכו' מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה כלתה ונשלמה המלאכה. נמצא שששת ימי המעשה אין להם שום חיות כי אם על ידי שבת כמובא שג' ימים שאחר שבת מקבלין חיות משבת שעבר וג' ימים מקמי שבתא מקבלין חיות משבת הבאה. נמצ שמעצמן הששת ימים הם חסרים הרוח חיים. ועל כן הם בבחינת אנחה על החסרון כי עיקר אחיזת האנחה הוא בששת ימי החול שהם חסרים מן הרוח חיים. שאז צריכין להתאנח להמשיך הרוח חיים להשלים החסרון של ששת ימי המעשה משבת שם עיקר החיים. כמו שכתוב טועמיה חיים זכו כי שבת הוא בחינת שלימות כמו שכתוב בזוהר הקדוש שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. כי שבת הוא שמא דקודשא בריך הוא שם אצל השם יתברך עיקר השלימות כי כל הדברים שבעולם כולם חסרים ואין להם שלימות כי אם על ידי הרוח חיים שמקבלין מהשם יתברך ברוך הוא שהוא יתברך כביכול שלם בכל מיני השלימות וזה בחינת ששת ימי המעשה שהם בחינת ו' שהו המשכת הרוח כי אז צריכין להמשיך ולהאריך רוחי' בחינת אנחה על החסרון כדי להמשיך הרוח חיים משבת שוא ברית עולם בחינת יוד כמבוא ונעשה מלאפון שהוא יוד וואו שהוא בחינת הרוח חיים דקדושה (כמבואר במאמר הנ"ל):
And now — how beautiful and how pleasant is the order that our Sages established for us: "everything beautiful in its time" (Koheles 3) ! For immediately on Simchas Torah , when we conclude the Torah with the passing of Moshe — "and Yehoshua was full of the spirit of wisdom" etc. (as above, section 25) — we begin Beraishis and read until the parshah of the holiness of Shabbos, which is Vayechulu , as mentioned above. For the essential avodah from Elul until now is to draw the way of teshuvah into the world — primarily through Shabbos, which the Tzadikim — the aspect of Moshe who illuminates and makes known through the aspect of Yehoshua — make known to us. Therefore we immediately read the Haftarah from the beginning of the Book of Yehoshua, which speaks of the passing of Moshe and Yehoshua's need to strengthen himself, as it is written there (Yehoshua 1) : "Moshe My servant has died — now arise, cross over" etc., and they conclude with: "Only be strong and courageous." For this is the essential rectification and hope — that Moshe drew such a rectification that even after his passing he continues to draw the way of teshuvah into the world through the aspect of Yehoshua, through which they conquer Eretz Yisrael etc.
## Segment 30
אות יב וזה בחינת שבע שבתות תמימות תהיינה. תמימות דייקא. תמימותולא חסירות. כי על ידי ספירת העומר מ"ט יום שבע שבתות על ידי זה נשלם החסרון כנ"ל וזהו תמימות תהיינה תמימות דייקא. כנ"ל. וזה בחינת ספירה ממחרת השבת ועד ממחרת השבת וכו'. כי כל המנינים הם בבחינת חסרון. כי בכל מקום שיש מנין יש חסרו כי אין שלימות כי אם למעלה מהמנין שהוא אצל השם יתברך כביכול שהוא יתברך כביכול מעלה מהמניםן. כמו שכתוב לפני אחד מה אתה סופר ושם עיקר השלימות. אבל אחר הבריאה ששם מתחיל המנין שם יש חסרון. כי עיקר הבריאה היה על ידי חסרון שנתצמצם ונחסר האור שבלא זה לא היה אפשר לברוא את העולם כידוע ותיכף אחר הבריאה שאז מתחיל המנין מתחיל החסרון וכל זה שמתרחק אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרבה המנין יותר ויותר נתרבה החסרון יותר ויותר כי במקום איש מנין יש חסרון. למשל כשרוצה למנות מאה נמצא שהוא מונה והולך מאחד עד מאה להשלים חסרונו שנחסר לו עד מאה כי הוא רוצה ותאב שיהיה לו מאה בשלימות וכשמונה והולך ומשלים עד מאה ונדמה לו שמשלים חסרונו. אך תיכף שמגיע למאה חסר לו יותר ויותר עד מאתים. וזה בחנייש לו מנה מבקש מאתים וכו'. כי כשהאדם מנול בתאוות ונופל ח"ו תחת המנין אי אפשר לו להשלים חסרונו לעולם כי כל מה שהמנין מתרבה ביותר נתרחק מאחד ביותר. ואזי נתרחק מן השלימות ביורת כי אין שלימות כי אם אצל השם יתברך שהוא כביכול למעלה מהמנין. ומי שמקושר בו ומקשר אחר הבריאה שהוא בחינת מנין לקודם הבריאה שהוא למעלה מהמנין אזי נשלם חסרונו כי ממשיך חיות מחי החיים שמשם שלימות כל החסרונות אבל אם נופל ח"ו תחת המנין ורוצה להשלים חסרונו על ידי מנין אזי אי אפשר לו להשלים חסרונו לעולם כי כל מה שיבא להשלים מנינו יחסר לו ביותר בבחינת יש לו מנה מבקש מאתים כי כל מה שיש לו מספר ומנין ממון מיותר נתרחק מאחד ביותר ונתרחק מהשלימות ועל כן חסר לו יותר וכו' כנ"ל. וזה בחינת וחסרון לא יוכל להמנות. שמי שנופל אל תחת החסרון שהוא אחר הבריאה וכו' כנ"ל אי אפשר לו להשלים החסרון על ידי המנין כי כל מה שירצה להשלים חסרונו על ידי המנין יחסר לו ביותר בבחינת יש לו מנה מבקש מאתים. וזהו וחסרון לא יוכל להמנות כנ"ל:
And this we read every single year. For "His dominion is in every generation" — each year this aspect is accomplished anew, beginning the Torah from sidra to sidra each Shabbos until completing it at the conclusion of the seal within the seal of Rosh HaShanah and Yom Kippur, which is on Shemini Atzeres and Simchas Torah. And it is all in order to illuminate and draw the holiness of Shabbos, which is the way of teshuvah in the world. For I heard from his holy mouth, zichrono livrachah , after he said the aforementioned Torah, that wherever there is a true Rav and a talmid who learns from him, there is formed this aspect of Moshe and Yehoshua and the Ohel Mo'ed — through which the essential drawing of the way of teshuvah into the world comes about. And in this they are engaged from Elul until Shemini Atzeres, and then they read the Haftarah from Yehoshua — which is the first Haftarah , for all the Haftaros from the Nevi'im are in the aspect of Yehoshua, the first book of the Nevi'im. For Yehoshua is the lower point, through whom the aspect of Moshe illuminates in every generation, every year, the way of teshuvah into the world, as mentioned above.
## Segment 31
נמצא שעיקר שלמות החסרון הוא רק למעלה מהמנין שמשם נמשך רוח חיים דקדושה כנ"ל. וזה בחינת רוח חיים של ישראל שהם כלולים באחדותו יתברך והם בבחינת למעלה מהמנין כי אסור למנות את ישראל וכמו שכתוב והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר וכמו שכתוב אשר לאיסבפר מרוב וכיוצא בזה ועל כן שבעים נפשות ישראל נקראים נפש אחד כמו שכתוב כל הנפש הבאה לבית יעקב וכו' כפירוש רש"י כי ישראל עם קדוש כל מה שמתרבים יותר נכללים באחדותו ביותר כי כל אחד מישראל הוא מקושר בו יתברך וממשיך רוח חיים מחי החיים וכל מה שנתרבים ישראל יורת הם ממשיכין רוח החיים יותר ונכללים יותר באחדותו יתברך ועל כן כל ישראל חשובים כאחד כי כלולים על ידי רוח החיים בו יתברך וכו' כנ"ל:
It has been explained throughout all the above that the essential rectification is Shabbos — which is a "good gift" etc. And the main thing: through Shabbos everyone will merit teshuvah, through which the redemption will come. Therefore one must be very careful to honor Shabbos and remember it always. For Shabbos is the tachlis — the aspect of "the purpose of heaven and earth" etc. This is why they conclude the Haftarah of Yom Kippur — which speaks of teshuvah — with the keeping of Shabbos, as it is written there (Yeshayahu 58) : "If you restrain your foot because of Shabbos… then you shall delight upon Hashem" etc. For the essential teshuvah is on Yom Kippur, and even Yom Kippur receives from Shabbos. For Shabbos is the "head of all the sacred times," as we say, "and You blessed it above all the times" — for all the teshuvah rectification of Yom Kippur is through Shabbos. Therefore they conclude the Haftarah of Yom Kippur with the keeping of Shabbos.
## Segment 33
אות יג וזה בחינת ספירת העומר. שעל ידי הספירה והמנין שסופרין ישראל את הימים. שהוא מנין דקדושה. על ידי זה מגביהין ומרימין את בחינת המנין והמספר שהוא אחר הבריאה בחינת חסרון מגביהין אותו לבחינת למעלה מהמנין וממשיכין רוח החיים להשלים החסרון שהוא בחינת מנין כי מנין דקדושה שסופרין ישראל את הימים לצאת מטומאה לטהרה. זה בחינת אנחה דקדושה שמתאנחין על חסרון הרוח חיים דקדושה. כי כל המנינים שבעולם הם בבחינת אנחה כנ"ל כי כל מי שמונה איזה דבר הוא רוצה להשלים מה שחסר עד תשלום המנין ורוצה להשלים החסרון על ידי המנין כנ"ל וכשהמנין הוא בעסקי עולם הזה והבליו. כגון בתאוות ממון וכיוצא שרוצה שיהיה לו סכום ממון הרבה אז אינו משלים החסרון על ידי המנין כי אדרבא המנין הוא בבחינת חסרון כי המנין הוא בבחינת אחר הבריאה וכו' כנ"ל. וזה המנין הוא בבחינת האנחה של הרשעים שמקבלים מהרוח סערה של עשו איש שעיר שנפשותיו רבים שפירוש רש"י שם כי הוא רחוק מאד מאחדותו יתברך. ועל כן אף על פי שהרוח סערה שלו גדול בשעתו. ועל כן הם נקראים רבים בחינת ריבוי המנין והמספר בחינת בקשו חשבונות רבים. בחינת רשות הרבים שהוא הסטרא אחרא אף על פי כן הם חסרים תמיד. ואין להם שום שלימות מאחר שרחוקים מחי החיים שמשם עיקר שלימות החסרון וכו' כנ"ל. ועל כן יש לו מנה מבקש מאתים וכו' כנ"ל כי אינו יכול להשלים חסרונו תמיד מאחר שרחוק מרוח חיים דקדושה שהוא בחינת אחדותו יתברך ונמשך אחר רוח סערה שחסר מכל שהוא בחינת רבים בחינת ריבוי המנין והמספר וכו' כנ"ל וזה בחינת דעת חסרת מה קנית דעת קנית מה חסרת כי עיקר שלימות כל החסרונות היא על ידי הדעת שהוא התורה שמשם עיקר תוצאות הרוח חיים שמשלים כל החסרונות כנ"ל אבל העובדי כוכבים שרחוקים מהתורה שהיא עיקר הדעת על כן בוודאי הם חסרים ואין להם שום שלימות כלל. כי כל הגדולה והעישורת שלהם חסר מהורח חיים ועל כן באמת העשירות שלהם אינו נחשב לכלום בבחינת דעת חסרת מה קנית ועל כן אינם ממלאים תאוותם בעשירותם לעולם. אבל מי שזוכה לדעת שהוא התורה הוא ממשיך משם הרוח חיים דקדושה ואזי אינו חסר כלום מאחר שמקושר להרוח חיים שמשם שלימות כל החסרונות:
Through this you will see wonders in the Torah — how everything is arranged in a wondrous order. For this reason Moshe Rabeinu placed the parshah of keeping Shabbos before the parshah of the sin of the Golden Calf, as is evident in Parshas Ki Sisa — which speaks of the Mishkan , then: "But My Shabbasos you shall keep… and the children of Yisrael shall keep the Shabbos… an eternal covenant between Me and the children of Yisrael" — and immediately afterward begins speaking of the sin of the Calf. This is to reveal and make known the kindnesses of Hashem and His wonders: that in His wondrous kindness He always precedes the remedy to the affliction , as our Sages said (Megillah 13b) . Before this evil and bitter deed of the sin of the Golden Calf — through which they caused damage for all generations and brought about all the churbanos , for they drew the yetzer hara back upon themselves, from which all the damages come even now — He preceded and made known to us in His Torah the holiness of Shabbos Kodesh, placing it first, to show that He has already preceded the rectification and the remedy, which is the holiness of Shabbos that we receive from the true Tzadikim, the aspect of Moshe. Through this everything will be rectified, for through this the way of teshuvah is drawn into the world. Therefore the thousand lights that were withdrawn through the sin of the Golden Calf are returned to Moshe on Shabbos, and Moshe returns them to Yisrael, as is written in the kavanos — for the essential rectification of the sin of the Golden Calf is through Shabbos.
## Segment 35
אות יד ועל כן על ידי המנין דקדושה שהוא ספירת העומר. שסופרין הימים עד חג השבועות כדי לצאת מטומאה לטהרה לזכות לקבלת התרוה בשבועות. נמצא שהוא בחינת אנחה דקדושה. שנמתאנחין ומתגעגעין לזכות ליום החמשים שהוא קבלת התורה שמשם שעיקר השלימות כי משם עיקר הרוח חיים כנ"ל על כן על ידי המנין והספירה על ידי זה דייקא יוצאין מטומאה לטהרה דהיינו שיוצאין מרוח הטומאה וזוכין לרוח טהרה רוח חיים דקדושה על ידי שמגביהין בחינת המנין והמספר אל הקדושה על ידי שמונין הימים לזכות לקבלת התורה שמשם עיקר שלימות החסרון שוא בחינת מנין כנ"ל. ועל כן סופרין אל הנפת העומר שעורים. עומר שעורים. זה בחינת שמכנעין עשו איש שעיר. ומגביהין הרוח חיים שנבלע בתוכו אל הקדוה. ועל כן מגביהין אותו בכל הו' קצוות כי המשכת הרוח חיים הוא בחינת ואו כנ"ל. וזה בחינת מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי להעביר טללים רעים. היינו כדי להכניע הרוח רעה רוח הטומאה ולברר משם הרוח חיים דקדושה מתוך הרוח סערה שהוא בחינת שעורים לשון סערה כמו שכתוב כשעירים עלי דשא. כי שעורים הוא מאכל בהמה שהוא בחינת רוח הבהמה היורדת למטה שהוא בחינת הרוח סערה כנ"ל. ועכשיו מגביהין ומניפין העומר שעורים כדי להכניע הרוח סערה ולהגביה הרוח חיים לבר מתוכו כנ"ל. ואז מתחילין לפסור הימים כדי לקשר מספר הימים הם בחינת חסרון כנ"ל אל הרוח חיים דקדוה ששם עיקר שלימות החסרון של כל המנינים והמספרים שבעולם. ואי אפשר להשלים החסרונות של המספרים כי אם על ידי בחינת ספירת העומר על ידי שמקשרין המנין למעלה מהינין שם שלימות כל החסרונות. כי ממנו תוצאות חיים וכו' כנ"ל. ועל כן סופרין משבת לשבת ממחרת השבת עד ממחרת השבת כי יו טוב נמי איקרי שבת כמו שאמרו רז"ל. כי עיקר שלימות המנין הוא על ידי שבת כנ"ל:
And this is also what we say afterward in the Tehillim "Hashem has reigned, He has donned grandeur" etc. (Tehillim 93) : "More than the voices of many waters, mightier than the breakers of the sea — mighty on high is Hashem." For even though the many waters and mighty breakers of the sea overwhelm every person so greatly — in the aspect of "all Your breakers and waves have passed over me" (Tehillim 42) — nevertheless, mightier than all of them is Hashem on high. He will finish everything according to His will and bring everything to the true, eternal, good end — for He has already preceded and given Yisrael the holiness of Shabbos. Therefore we say this at the entrance of Shabbos.
## Segment 37
אות טו וזה בחינת תספרו חמשים יום. ובאמת אין סופרין רק מ"ט יום. אך באמת עיקר התיקון והשלימות של כל החסרונות שהם בחינת מנין ומספר. הוא על ידי בחינת יום החמשים הוא קבלת התורה כנ"ל כי יום החמשים שהוא שער החמשים הוא בבחינת למעלה מהמנין למעלה מהבריאה כי אי אפשר להשיגו בזה העולם ועל כן נאמר במשה ותחסרהו מעט מאלקים. כי איתא שמשה זכה למ"ט שערי בינה אבל שער החמשים לא השיג עד לעתיד. ומחמת שלא השיג עדיין שער החמשים נאמר עליו ותחסרהו מעט מאלקים כי עדיין נחסר לו מעט כי עיר השלימות הוא בשער החמשים שהוא למעלה מהבריאה וכו' כנ"ל אבל באמת אי אפשר להשיגו בזה העולם. ומשה רבינו זכה השלים ולהגביה כל החסרונות למעלה למעלה עד שהיה בחינת כל החסרונות נשלמים והיו סמוכים ממש לשלמות החסרונות שזהו בחינת מ"ט שערי בינה שהם סמוכים בתכלית לשער החמשים. שמשם תכלית השלימות. כי זה עיקר התכלית שיהיו החסרונות שהם בחינת כלל העולם סמוכים ממש לבחינת שלימות כל כחסרונות כי בחינת שלימות בעצמו שהוא שער החמשים אי אפשר להמשיך בזה העולם שלא יתבטל העולם וזה בחינת תספרו חמשים יום שצריכין לקשר ולהעלות כל המספרים עד יום החמשים ואז נכללין החסרונות בהשלימות וממשיכין הרוח חיים משם להשלים החסרונות הכלולים בהמספרים של זה העולם שעל ידי זה יוצאין מטומאה לטהרה שזוכין לצאת מן רוח הטמאה רוח סערה וזוכין לרוח חיים דקדושה וכו' כנ"ל:
Therefore, even one who has sinned greatly, chas v'shalom — as long as he is not a mumar to anger [Hashem] or to desecrate Shabbos , he is included in Klal Yisrael etc. But a mumar to desecrate Shabbos is like a mumar to the entire Torah and leaves the category of Yisrael. For the essential sustaining of the holiness of Yisrael is through Shabbos, as mentioned above.
## Segment 39
אות טז וזה בחינת מילוי הלבנה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' כי מילוי הלבנה מפגימתה זה בחינת שלימות החסרון כי החסרון הוא בחינת חסרון ופגימת הלבנה שהוא בחינת מלכות שנתמעטה על ידי הקיטרוג שמשם באים כל החסרונות של השפע ועל ידי מ"ט יום של ספירת העומר שהוא בחינת שבעתיים בחינת מזוקק שבעתיים על ידי זה נשלם כל החסרונות כנ"ל. שזהו בחינת מילוי חסרון ופגימת הלבנה:
Therefore, in everything that passes over a person, one must remember Shabbos always . Especially regarding parnasah — for one must sanctify all the activities and commerce, which are included in the thirty-nine melachos , with the holiness of Shabbos, as Rabeinu z"l wrote (siman 38) . For one must remember that the essential blessing of parnasah is from Shabbos — "from which all six days are blessed." And likewise when thoughts pursue a person greatly — one must station oneself by Shabbos, which is rest and repose. For the essential rectification of thought is to be "sit and do not act" — even in thought, as is written elsewhere — and to nullify oneself in the holiness of Shabbos and direct one's thought into the Torah that was given on Shabbos, from which all chidushei Torah are drawn. And likewise regarding jealousy, hatred, and machlokes between a person and his fellow or between husband and wife — which is very common and very damaging as is known — one must remind oneself of the holiness of Shabbos, which is shalom , the aspect of "Shabbos Shalom." And in everything that passes over a person each and every day, one must flee in thought to the holiness of Shabbos — all through the power of the Tzadikim who make known to us the holiness of Shabbos.
## Segment 41
אות יז וזה בחינת שבעה ושבעה מוצקות לנרות המובא בסוף המאמר ראיתי והנה מנורת זהב הנ"ל שהם מ"ט אורות וכו' עיין שם. וזה בחינת מ"ט ימי העומר שעל ידם זוכים להמשיך הרוח חיים מהתורה להשלים החסרונות שהוא בחינת ונהר יוצא מעדן וכו' עיין שם. וזה בחינת כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף וכו'. כי אסור למנות את ישראל כי המנין הוא בבחינת חסרון כנ"ל. בחינת חסרון הרוח חיים ועל כן על ידי זה יכול לשלוט נגף ח"ו. כמו שכתוב ולא יהיה בהם נגף שהוא הסתלקות הרוח חיים על ידי המנין שהוא בחינת חסרון כנ"ל. ועל כן נקרא המנין והמספר מפקד כמו שכתוב ויתן את מספר ומפקד העם כשצוה דוד למנות את ישראל. כי מפקד לשון חסרון כמו שכתוב ולא נפקד ממנו איש (וכמו שפירש רש"י שם). כי כל המנינים הם בבחינת חסרון ועל כן נקראים בלשון מפקד לשון חסרון כנ"ל ועל כן אסור למנות את ישראל. כי אם על ידי שיתנו כפר נפשם לצדקה לקרבנות. כי על ידי הקרבנות מכניעין הרוח סערה רוח הבהמה ומבררין משם הרוח חיים דקדושה ואז נשלמים כל החסרונות. ואז עולה המנין שהוא החסרון לבחינת שלימות ונמשך רוח החים בתוך המנין והחסרון. ואז דייקא מותר למנות. וזהו כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם דהיינו כשתרצה לשאת ולהגביה בחינת המנין שיושלם החסרון הבא מבחינת מנין. וזהו לפקודיהם לשון חסרון היינו כשתרצה לשאת המנין ולהשלים החסרון אזי ונתנו איש כפר נפשו לה' וכו' ולא יהיה בהם נגף. כי על ידי הצדקה של הקרבנות ממשיכין הרוח חיים וניצולין מהנגף שהוא הסתלקות הרוח חיים הבא על ידי המנין כנ"ל. וזה בחינת צדקה וזה בחינת פדיון שמונין המעות כפי המספרים שצריכין על פי כוונות ועל ידי זה עושין פדיון וממשיכין רוח חים להחולה כי עיקר החולאת הוא בחינת הסתלקות הרוח חיים בחינת חסרון ששרורשו מבחינת מנין וכו' כנ"ל ועל כן על ידי המנין דקדושה שמנין המעות על פי כוונות על ידי זה מגביהין המנין והמספר אל הקדושה כי זה כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו ואזי כשממתיקין בחינת המנין והמספר בשרשו על ידי זה זוכין להמשיך הרוח חיים שהוא בחינת שלימות החסרון והמנין. ועל ידי זה ממשיכין רוח חיים להחולה. והעיקר על ידי שנותנין המעות לצדקה. כי צדקה הוא בחינת רוח חיים כמו שכתוב בארח צדקה חיים. כי העני בבחינת חסרון שחסר מכל טוב ועיקר העניות נמשך מחסרון ופגימת הלבנה כידוע. ועל ידי שמרחם עליו ונותן לו צדקה ומשלים חסרונו בבחינת פתוח תפתח את ידך לו וכו' די מחסורו אשר יחסר לו. על ידי זה מרחמין עליו מן השמים ונמשך עליו גם כן בחינת שלימות החסרון שהוא הרוח חיים דקדושה ועל כן צדקה תציל ממות שהוא הסתלקות הרוח חיים כי על ידי הצדקה שממלא חסרונו של העני נמשך הרוח חים שהוא שלימות החסרון בחינת בארץ צדקה חיים כנ"ל.ועל כן נאמר בצדקה ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמם והריקותי לכם ברכה עד בלי די דהיינו שלימות כל החסרונות שנמשך הברכה עד בלי די כי עיקר שלימות החסרונות הוא על ידי צדקה כנ"ל:
And this is: "If you restrain your foot because of Shabbos" (Yeshayahu 58) — for the main thing is to rectify the aspect of the raglayim [feet] , which are the vessels of walking, to walk in the way of the Torah, in the ways of teshuvah mentioned above — in the aspect of "my foot has stood on a straight path" (Tehillim 26) . For the essential birur is in the aspect of the raglayim , for there is all their [the kelipos '] hold — in the aspect of "her feet descend" etc. (Mishlei 5) . For this is the aspect of the intensity of the provocation that the ba'al davar provokes now, in these generations, both collectively and individually. For now it is ikvesa d'Meshicha — the aspect of the raglayim , where the hold of the Sitra Achra and the kelipos is very great. Therefore one must know that now, in these generations, when a person exerts himself with even a slight movement to return to Hashem, it is exceedingly precious to Hashem — more than the great avodos of the earlier generations, as is brought in the writings of the Arizal and in the words of the Ba'al Shem Tov z"l, and especially from the words of Admo"r z"l. Therefore the essential end of the redemption is "when the feet reach the feet" — and there will be fulfilled: "And His feet shall stand on that day" etc. — as is brought extensively in the writings of the Arizal. And all the rectification is through Shabbos, in the aspect of "If you restrain your foot because of Shabbos" etc.
## Segment 43
אות יח ועל כן מתחילין לומר טל ביום ראשון של פסח. כי טל הוא בחינת ט"ל אורות שהם כלולים בהו' של השם שמשם עיקר המשכת הרוח חיים דקדושה. שהוא בחינת וא"ו כנ"ל. וזה בחינת שכללו רז"ל ט"ל ורוחות יחד כמו שאמרו רז"ל טל ורוחות אינן נעצרין וכמו שכתוב משיב הרוח ומוריד הטל. כ הטל הוא בבחינת הרוח חיים דקדושה ועל כן כללו טל ורוחות בברכת מחיה המתים כי עיקר תחית המתים הוא על ידי הרוח חים דקדושה בחינת מארבע רוחות באי הרוח הנאמר בתחית המתים של יחזקאל. ועל כן מתחילין טל ביום א' דפסח. כי זה עיקר יציאת מצרים שיצאו מבחינת מקצר רוח וזכו לרוח חיים דקדושה כנ"ל:
For this world as a whole is the aspect of the raglayim — "and the earth is My footstool" — the aspect of the lower point, which is the aspect of silence and waiting: "Be still before Hashem" … "Only to G-d is my soul silent" … "It is good to wait in stillness for the salvation of Hashem" — meaning silence and waiting. For in this world one must only wait . For it is a passing shadow, a dissipating cloud, a blowing wind. People must pass through it for the test and the refining. The main thing is to stand in the test and wait in all things — not to chase any superfluous desire. What one truly needs — one should have trust and always wait for Hashem's salvation. Through this one merits sanctifying all the activities of the six weekdays, connecting them to Shabbos — whereby the aspect of Adam to sit upon the Throne is formed. For through the stillness and silence, one sanctifies the weekday activities, drawing through the six weekdays the aspect of the Vav within the Aleph — binding oneself to the upper point, the Kisei d'miskasya , from which the essential Shabbos holiness derives. For Shabbos in general is the upper point, and the world in general is the lower point. Through sanctifying the weekdays via stillness and silence, one draws through the six weekdays — the Vav — from the upper point to the lower point, forming the aspect of Adam , which is the way of teshuvah.
## Segment 45
אות יט ועל כן מפטירין בפרשת תחיית המתים של יחזקאל בשבת חול המועד פסח. וזה בחינת שבת הגדול קודם פסח כי עיקר המשכת הרוח חיים דקדושה הוא משבת כנ"ל. ועל כן נקרא שבת הגדול כי על ידי שבת יוצאין מגלות מצרים שהוא בחינת מקצר רוח וזוכין לבחינת אריכת הרוח חים דקדושה בחינת ארץ אפיים ורב חסד ועל כן נקרא גדול כי זוכין שיהיה הרוח חים דקדושה גדול הפך מקצר רוח כנ"ל. וזה נמשך משבת דייקא שמשם עיקר הרוח חים דקדושה כנ"ל. ועל כן לקחו אז את הקרבן פסח שהוא הכנעת הרוח סערה רוח הבהמה הרב דסטרא אחרא ולברר מתוכו הרוח דקדושה וכו' כנ"ל:
This is: "If you restrain your foot because of Shabbos, from pursuing your affairs on My holy day" — for all the resting on Shabbos from pursuing one's affairs is in the aspect of "restrain your foot because of Shabbos," for all the berurim are in the raglayim , and therefore any pursuit of one's affairs is forbidden on this holy and awesome day. And this is: "And you shall call Shabbos a delight" — for the essential Shabbos holiness is specifically to fulfill Oneg Shabbos , which comprises the three meals of Shabbos , which are the aspect of Eden , Nahar , Gan — the three mitzvos mentioned above, the three points, which are the way of teshuvah. And this is: "And to the holy one of Hashem, honored — and you shall honor it from doing your ways" — the rectification of kavod , to merit Divine honor through the ways of teshuvah, as is explained in the aforementioned Torah on this verse.